רקע כללי 1. הנתבעת היא מפעל השייך לענף המתכת. הנתבעת חברה בהתאחדות המלאכה והתעשייה בחיפה והצפון. התובע עבד אצל הנתבעת כמפעיל מכונת CNC לעיבוד שבבי החל מתאריך 13.05.02 ועד ליום 18.05.08. העסקתו הסתיימה לאחר שביום 17.04.08, שלח באמצעות באת כוחו הודעה לנתבעת על התפטרותו מהעבודה עקב "ליקויים בהעסקתו". 2. לטענת התובע, היה מחויב לעבוד 12 שעות ביום ברציפות במשמרת בוקר או לילה כאשר הנתבעת חישבה את שכרו וזכויותיו לפי יום עבודה בן 7.5 שעות רגילות בלבד (והיתר שעות נוספות). לטענת התובע, חישוב זה שגוי ואינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק והוראות צו ההרחבה בענף המתכת, חשמל ואלקטרוניקה. התובע תובע הפרשים המגיעים לו לטענתו מחישוב נכון של שעות עבודתו לתקופה מ-5/02 ועד 11/04, וכן תובע הפרשים נוספים המגיעים לו לטענתו בגין תוספת ותק, תוספת דרגה, חופשה, חגים והפרשות לפנסיה. כן תובע הוא הפרש פיצויי פיטורים בשל התפטרותו בדין מפוטר. 3. הנתבעת טוענת, כי חלים עליה הסכמים קיבוציים כלליים למקצועות המתכת, החשמל והאלקטרוניקה וכי בדין חישבה את שכרו של התובע לפי יום עבודה רגיל של 7.5 שעות ויתר השעות כשעות נוספות. לטענתה, לתובע שולמו תוספות מעבר לנדרש ולא מגיעים לו כל הפרשי שכר. לטענת הנתבעת, כל חישובי ההפרשים שערך התובע הינם שגויים, אינם מובנים ואינם מוכחים. הנתבעת מכחישה זכאות התובע להפרשים הנוספים הנתבעים על ידו ועוד טוענת, כי אין לראות בו מתפטר בדין מפוטר כך, שאינו זכאי להשלמת פיצויי פיטורים. דיון והכרעה האם חלות על הצדדים הוראות הסכמים קיבוציים או צווי הרחבה בענף המתכת? 4. הוכח בפנינו כי הנתבעת חברה בהתאחדות המלאכה והתעשייה של חיפה והצפון - משנת 98' (ראה נספח 5 לכתב ההגנה) . ארגון מעסיקים זה הינו צד להסכמים קיבוציים כלליים למקצועות המתכת החשמל והאלקטרוניקה ועל כן על הצדדים חלות הוראות ההסכמים הקיבוציים התקפים באותה עת. ההסכמים הרלוונטיים לעניינינו הם הסכם עבודה קיבוצי כללי למקצועות המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, אשר נחתם ביום 29.08.96 והסכם חדש אשר נחתם בתאריך 19.03.03. לפיכך, יש לבחון זכויות התובע בהתאם להסכמים הקיבוציים הללו. 5. הנכון, כי עם התובע נחתם הסכם עבודה ביום 7/6/02 הקובע כי התובע יעבוד במשמרות בנות 12 שעות ביום (8 ימים בשבוע...) וכי התנאים הסוציאליים המגיעים לו יהיו כמתחייב בחוק ואולם, משקבענו כי על הצדדים חלות הוראות ההסכם הקיבוצי בענף המתכת, חשמל ואלקטרוניקה המיטיבות עם העובד והמזכות אותו בתוספת עבור עבודה במשמרות, תוספת ותק, פנסיה ועוד, יש לקבוע זכויותיו כמתחייב מההסכם הקיבוצי. התביעה להפרשי שכר מ-5/02 ועד 11/04 7. לטענת התובע, בשיטת חישוב הנתבעת את שכרו בתקופה זו נפלו מספר טעויות בגינן זכאי הוא להפרשי שכר; ראשית, הנתבעת ניכתה משכרו ¼ שעה הפסקה מידי יום, מקום שהפסקה זו אינה מותרת בקיזוז. שנית, הנתבעת החשיבה 7.5 שעות עבודה כשעות עבודה רגילות בכל יום, בעוד שבעבודה בלילה יש לקחת בחשבון כשעות עבודה רגילות רק את 7 השעות הראשונות. התובע ערך תחשיב "מחודש" של השעות הנוספות שלטענתו מגיעות לו, שתוצאתו הינה, כי שעות נוספות של 125% קיבל ביתר, ושעות נוספות בשיעור 150% ניתנו לו בחסר. טענתו השלישית של התובע היא, כי על פי הוראות צו ההרחבה, זכאי הוא עבור עבודתו במשמרת לילה לתוספת של 42.5% על שכרו ובמשמרת שנייה לתוספת של 22.5% לשכרו. עניין המשמרות כלל לא קיבל ביטוי בתלושי השכר של התובע. א. ניכוי בגין הפסקות 8. טוען התובע, כאמור, כי הנתבעת ניכתה משכרו ¼ שעה בכל יום בגין הפסקה וכי "הפסקה זו אינה מותרת בקיזוז על פי החוק". בתצהירו לא הבהיר התובע מדוע אין לקזז הפסקה זו משכרו. בעדותו הודה התובע כי קיבל הפסקה של 15 דקות ביום בכל תקופת עבודתו. בתביעתו תובע משום מה את זמן ההפסקות רק לחלק מן התקופה. 9. לטענת הנתבעת, משניתנה לתובע הפסקה בפועל, רשאית היא לקזז משכרו את ההפסקה. 10. על פי סעיף 20 (א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951, הפסקה רצופה בת חצי שעה לעובד המועסק למעלה מ - 6 שעות ליום, אינה נכללת במסגרת שעות העבודה של העובד, והמעביד אינו חייב בכל תשלום בגינה. אולם, אם נוכחותו של העובד במקום העבודה, מהווה הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו, והעובד נדרש על ידי המעסיק להישאר במקום העבודה, או אז יחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה, והמעביד יהיה חייב בתשלום עבור זמן ההפסקה: "אחד המאפיינים של "זמן הפסקה" קבוע בסעיף 20(ג) לחוק ומוגדר באמצעות המילים "רשאי העובד לצאת מהמקום שבו הוא עובד". בתקופה בה המאבטחים לא היו רשאים לצאת את שטח המפעל, יש בכך כדי להצביע על היותו של "זמן ההפסקה" כזמן הנחשב כשעות עבודה. אחד המאפיינים של זמן הפסקה הוא היות העובד חופשי לעשות כרצונו בזמן זה, בין אם מדובר באכילה, מנוחה ובין אם מדובר ביציאה לסידורים אישיים כאלו ואחרים. בזמן ההפסקה, על העובד להיות נתון לרשות עצמו, להיות משוחרר מחובתו כלפי מעסיקו, ובפרט על המעסיק להיות אדיש לנוכחותו או לאי נוכחותו של העובד במפעל. נוסיף, כי יש להבחין בין מצב דברים בו יציאה מחוץ לשטח המפעל אינה אפשרית, מסיבות אובייקטיביות, כגון שטח המפעל ומיקומו, לבין מצב דברים בו המעסיק אוסר על עובד לצאתו בשעת ההפסקה. על כן, ככלל, יש לפרש את המונח "מקום העבודה" באופן מרחיב, כך שיכלול את שטח המפעל כולו, ואין נפקא מינה האם יכול העובד לצאת את שטח המפעל בפועל בשעת ההפסקה, אם לאו, מסיבות שאינן תלויות במעסיק." עע (ארצי) 131/07 גלעד גולדברג ואח' נגד אורטל שירותי כח אדם בע"מ , התעשיה האוירית בע"מ, דינים ארצי לעבודה 2009 (46) 1398 (13/05/2009). 11. התובע לא הוכיח כי נאסר עליו לצאת מהמפעל להפסקה או כי נדרש לעמוד לרשות המעביד בעת ההפסקה שקיבל ולא התייחס כלל לעניין זה בתצהירו. מנהל הנתבעת העיד כי התובע היה מתחלף עם עובד אחר בזמן הפסקת האוכל שארכה לטענתו חצי שעה, וכי העובדים היו אוכלים בחדר האוכל. מחקירתו החוזרת של מנהל הנתבעת עולה כי גם בשעות הלילה, כאשר התובע היה לבד, יכול היה לעזוב את מכונת ה- CNC ללא השגחה והמכונה ממשיכה לעבוד (למשל אם הולך לשירותים). בנסיבות העניין, משלא נטען ולא הוכח בפנינו כי התובע לא רשאי היה לצאת להפסקת אוכל, והוא יצא להפסקת אוכל וכמקובל במפעל- לחדר האוכל, איננו מקבלים טענת התובע כי לא ניתן לקזז שכר בגין הפסקה זו. מתחשיבי התובע המתבססים על שעות העבודה ללא ניכוי הפסקה, יש להפחית רבע שעת הפסקה ליום. ב. חישוב יום עבודה רגיל של 7.5 שעות -הפרשי שעות נוספות 12. לטענת התובע, יש לחשב מחדש את זכויותיו לשעות נוספות לפי בסיס של 8 שעות ליום. הנתבעת אשר הודתה כי חישבה את זכויותיו של התובע לפי בסיס של 7.5 שעות עבודה ביום טענה, כי יום עבודה רגיל של התובע הוא בן 7.5 שעות משום שהתובע עבד בסידור עבודה של 6 ימי עבודה בשבוע וכי החישוב היטיב עימו. עוד טוענת הנתבעת, כי חישוב יום עבודה רגיל בן 7.5 שעות מידי יום היה לטובת התובע שכן כל שעה מעבר לכך שולמה בערך של 150%. 13. אין בידנו לקבל עמדת הנתבעת. חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951, קובע כי משרה מלאה היא 8 שעות ביום, 43 שעות שבועיות ו-186 שעות בחודש. משאין חולק, כי התובע עבד לפחות 8 שעות ביום, הרי שהוא זכאי כי מכלול זכויותיו יחושבו על פי היקף משרה מלא, קרי, 8 שעות ביום. יתרה מכך, עבודת לילה היא בת 7 שעות בלבד ומעבר ל-7 שעות זכאי התובע לתוספת תשלום עבור שעות נוספות. 14. על פי תחשיב התובע המבוסס בעיקרו על כרטיס הנוכחות, לא זכאי הוא להפרשים בגין שעות נוספות בשיעור 125%, אולם קיים הפרש לזכותו בגין אי קבלת גמול שעות נוספות בשיעור 150%. הנתבעת לא הציגה למעשה תחשיב נגדי והסתמכה על הרישומים בתלושי השכר. 15. מקובל עלינו תחשיב התובע למעט הצורך בקיזוז 1/4 שעת הפסקה ליום. על פי תחשיבנו, מסך השעות הנתבע ע"י התובע יש להפחית על כן 175.5 שעות, ובסה"כ זכאי התובע להפרשי גמול שעות נוספות בסך של 3400 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/12/04, כנתבע. ג. תוספת משמרות 16. התובע עותר לתשלום הפרשי שכר עבור עבודה במשמרות בהסתמך על הוראות ההסכם הקיבוצי בו נקבעו שלוש משמרות: משמרת יום: עבודה בתחום השעות 06:00 - 17:00. משמרת שנייה: עבודה של 7.5 שעות בתחום השעות 14:00 - 22:00 משמרת לילה: עבודה בהיקף 6.5 שעות בתחום השעות 22:00 - 06:00. על פי הוראות ההסכם הקיבוצי, עבור המשמרת השנייה (בין השעות 14:00 - 20:00) זכאי התובע לתוספת של 22.5% על השכר המשולב ועבור המשמרת השלישית לתוספת של 42.5% על השכר המשולב. התובע תובע תוספת של 22.5% עבור עבודה במשמרת שנייה לפי פירוט חודשי (סעיף 10ג' לתביעה) ועבור כל שעות משמרת הערב (בין השעות 18:00 עד 6:00) תוספת משמרת שלישית של 42.5%. 17. לעניין המשמרות טוענת הנתבעת, כי בכל תלוש שולמה תוספת משמרות של 50% על כל שעה מעבר ל-7.5 שעות למרות שעל פי הוראות ההסכם הקיבוצי, במשמרת שנייה יש לתת תוספת בגובה 22.5% בלבד ובמשמרת שלישית תוספת של 42.5% בלבד לפיכך, לא רק ששולמה תוספת משמרות אלא, אף שולמה ביתר. 18. התובע עבד על פי רוב בשתי משמרות בלבד: בין השעות 18:00 בערב ל- 6:00 בבוקר (משמרת ערב) ובין השעות 06:00 בבוקר ועד 18:00 בערב (משמרת בוקר) בכל משמרת 12 שעות. ישנם מקרים בהם עבד התובע במסגרת שעות המשמרת השנייה. ההסכם הקיבוצי אינו מתייחס להעסקה ב-2 משמרות בנות 12 שעות עבודה. מעיון בדו"חות הנוכחות ובתלושי השכר, עולה כי שכרו של התובע לא נערך בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי. 19. בהתאם לפסיקת בית דין זה ופסיקת בית המשפט העליון, השכר הרגיל לעניין גמול שעות נוספות משמעו, השכר המשתלם בעד השעות שקדמו לשעות הנוספות, והוא יכלול גם תוספות שהשתלמו בשעות אלו, כמו "תוספת משמרות" ו"תוספת כוננות". (דב"ע לט/24-3 בתי הזיקוק לנפט בע"מ - זאב למפל, פד"ע י 421; בג"צ 613/79 בתי הזיקוק לנפט בע"מ - בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד לד(2) 317; דב"ע מו/11-4 מדינת ישראל - ההסתדרות, פד"ע יח 128; עע 1089/02 יוסף ברנע - בזק בע"מ, ניתן ביום 13.10.04). 20. על פי הוראות ההסכם הקיבוצי, תוספת המשמרות משולמת החל מהשעה הראשונה למשמרת ובתנאי שמדובר בשעות המשמרת שהוגדרו בהסכם ובהיקף שעות העבודה כפי שהוגדר בו. מכאן, איננו מקבלים טענת הנתבעת שבתשלום תוספת של 50% החל מהשעה ה-7.5 ואילך יש כדי לעמוד בדרישות ההסכם או להיטיב עם התובע בשים לב לכך שעל פי אורך המשמרות שביצע זכאי היה גם לתוספת המשמרת וגם לתשלום שעות נוספות המתבסס על ערך השעה הרגילה +תוספת המשמרת. 21. לענייננו, עת עבד התובע בתחומי שעות המשמרת כמוגדר בהסכם הקיבוצי זכאי היה לקבל תוספת משמרות, שכשעבד במשמרת ערב, בתחומה נפלו שעות המשמרת השלישית לפי ההסכם הקיבוצי, זכאי היה התובע לתוספת משמרת שלישית בשיעור 42.5% עבור שעות העבודה שבין 22:00 ל- 6:00. כאשר עבד בתחום שעות המשמרת השנייה, כפי שפרט התובע בסעיף 10 ג' לתביעה וכעולה מכרטיסי הנוכחות לאותם החודשים, זכאי היה התובע לתשלום התוספת בגובה 22.5% בגין שעות המשמרת בלבד, כפי שחישב התובע (בהפחתת 1/4 שעה הפסקה). עם זאת, איננו מקבלים טענת התובע כי השעות החורגות מתחום המשמרת כפי שנקבעה בהסכם הקיבוצי מזכות בתוספת אותה משמרת. את אותן השעות יש לחשב בערך שעה רגילה. הכוונה לעבודה בתחום השעות שבין 18:00 עד 22:00. שעות עבודה אלו ישליכו עם זאת על גמול השעות הנוספות שיקבל התובע בגין אותה משמרת, 125% החל מהשעה השמינית ואילך (על בסיס תעריף שעה רגילה+תוספת משמרת) ו- 150% מהשעה העשירית ואילך (על בסיס שעה רגילה + תוספת משמרת) 22. משכך, אין בידנו לקבל חישובי התובע אשר בהם נתבעה התוספת בשיעור 42.5% בגין כל שעות המשמרת. במצב דברים זה, על אף שהוכחה טענתו העקרונית של התובע כי הנתבעת טעתה בחישוב השכר המגיע לו, משלא הוצג בפנינו תחשיב נכון של הפרשי השכר המגיעים לתובע ומאחר ואין זה מתפקידו של בית הדין לערוך תחשיבים עבור בעלי דין הבאים בפניו - אין מנוס מדחיית התביעה ברכיב זה בכל הנוגע למשמרת השלישית. לעומת זאת, משמצאנו התאמה בין חישובי התובע וכרטיסי הנוכחות באשר לשעות העבודה במשמרת השנייה (למעט בנוגע לחודש 12/03) דין התביעה בפריט זה להתקבל, ועל הנתבעת לשלם לתובע הפרשים בגין תוספת משמרת זו בסך של 1841 ₪ (לאחר ניכוי 1/4 שעת הפסקה לכל אחד מהימים ובהפחתת השעות שבחודש 12/03) בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/12/04, כנתבע, ועד התשלום בפועל. תוספת עבור עבודה בימי מנוחה וערבי חג 23. התובע כלל בחישוביו תוספת בשיעור 100% בעד עבודה ביום המנוחה ובערב חג בהתבסס על הוראות צו הרחבה ישן בענף המתכת, אשר הרחיב הוראות הסכם קיבוצי משנת 1973 שכלל לא היה בתוקף בתקופה הרלוונטית לתביעה. אשר על כן, התביעה ברכיב זה נדחית. דמי חגים (ימי בחירה) 24. התובע עתר לתשלום 6 ימי חג לפי בחירתו עבור שש שנות עבודתו. מעיון בהסכם הקיבוצי מיום 19.3.03 עולה כי בסעיף 1 לסעיף קטן ג' נקבע: כל עובד יומי שעבד לפחות 3 חודשים רצופים, ועבד בימי העבודה החלים סמוך ליום החג ולאחריו זכאי לחופשת חג ביום החג בתשלום מלא, לפי פירוט ימי החג כדלקמן: 2 ימי ראש השנה. יום הכיפורים. ימי סוכות. ימי פסח. יום העצמאות. יום השבועות. 1 יום בחירה ימי הבחירה יהיו בימים הבאים: תענית אסתר, יום ירושלים, תשעה באב, או ערב חג, או יום לאחר החג שהוא יום גשר. היציאה ליום הבחירה היא בתיאום עם הנהלת המפעל". 25. באשר לשנת 2002 , הרי שבתקופה זו חל על הצדדים ההסכם הקיבוצי כנוסחו נכון לשנת 1996, אשר חוזר על הוראה דומה אך במועדים שונים. 26. התובע לא פרט האם ניצל את זכאותו ליום בחירה במועדים שפורטו בהסכמים הנ"ל, ולא הוכיח כי נעדר באחד הימים הנ"ל מעבודתו בתיאום עם הנהלת המפעל כי מדובר ביום בחירה. אין מדובר בזכות הניתנת לפדיון, ולפיכך אין בידינו לפסוק לו את מבוקשו בעניין זה ותביעתו ברכיב זה נדחית. פדיון חופשה 27. לטענת התובע, יש לשלם לו פדיון חופשה עבור 6 שנות עבודתו ולפי חישוב של 12 שעות ליום. בהתאם להוראת סעיף 7 לחוק חופשה שנתית ולפסיקה, בעת סיום יחסי עובד-מעביד, עובד זכאי לקבל את ימי החופשה שנצברו בשלוש השנים המלאות האחרונות להעסקתו בצירוף הימים שנצברו לזכותו בשנת העבודה השוטפת (ע"ע 547/06 משה כהן - ויליאם אנויה, ניתן בתאריך 8/10/2007). ב"כ התובע ערכה חישוביה מבלי שהתייחסה להתיישנות הקבועה בחוק. 28. בפסיקה נקבע, כי "השכר הרגיל" הוא השכר המשתלם בעד כל אחת מהשעות שבתחום "הנורמה" של שעות שקבע המחוקק בחוק שעות עבודה ומנוחה, התש"א - 1951. שמונה ליום עבודה מכוח סעיף 2(א) לחוק ושבע בעבודת לילה או ביום שלפני חג (סעיף 2(ב) לחוק. (דבע לט/24-3 בתי הזיקוק לנפט בע"מ - זאב למפל פדע י 421; בג"צ 613/79 בתי הזיקוק לנפט בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד לד(2) 317). מתלושי השכר אכן עולה, כי הנתבעת לא ראתה את יום עבודתו הרגיל של התובע כיום עבודה בן 12 שעות אלא שילמה לתובע גמול שעות נוספות בגין השעות שמעבר ליום עבודה רגיל אותו חישבה על בסיס 7.5 שעות בלבד. 29. בעניין "סמי בוג'ו" אשר יצא לאחרונה מלפני בית הדין הארצי לעבודה נדון עניינו של עובד שעבד "במתכונת קבועה בת חמישים ושמונה שעות בשבוע - עשר שעות בימים ראשון עד חמישי ושמונה שעות ביום ו'" ושם קבע בית הדין הארצי: "באשר לימי היעדרות: בהתאם להוראות צו ההרחבה, ככל שהעובד נעדר מעבודתו במהלך השבוע היעדרות המזכה בתשלום (מחלה, חופשה, חג), לצורך חישוב השכר המגיע בעד עבודה ביום ו', יום ההיעדרות נחשב כיום עבודה בו עבד העובד שמונה שעות. מובן, כי העובד לא יהיה זכאי לגמול שעות נוספות בעד יום ההיעדרות. " (עע (ארצי) 188/06 סמי בוג'ו נ' קל בניין בע"מ - מאגר משפטי) 30. לנוכח האמור, אין לקבל טענת התובע כי יש לערוך חישוב זכויותיו על בסיס יום עבודה רגיל בן 12 שעות. מעדיפים אנו את חישובי הנתבעת בסיכומיה אשר נעשו בהתאם לחוק ולפי 8 שעות עבודה ביום (ראה סעיף ד2 לסיכומי נתבעת). על פי תחשיב הנתבעת, המקובל עלינו, לא נותר כל הפרש לתשלום בגין פדיון חופשה. 31. נציין, כי על פי הוראות ההסכם הקיבוצי יכלול שכרם של עובדים המקבלים פרמיות את הפרמיה בחישוב דמי החופשה, אלא, שלא הוכח גובה הפרמיות של התובע לתקופה הרלוונטית בהתחשב בטענת ההתיישנות, מה גם שהתביעה בעניין זה לא כומתה בנפרד ע"י התובע . לאור האמור התביעה להפרשים בגין חופשה שנתית - נדחית. הפרש דמי מחלה 32. בסיכומיה חזרה בה למעשה ב"כ התובע מהתביעה ברכיב זב, והיא נדחית. תוספת וותק 33. על פי הוראות ההסכם הקיבוצי זכאי היה התובע לתוספת ותק בשיעור של 1/2% מהשכר המשולב, עבור כל שנת ותק ממועד תחילת עבודתו. מעיון בתלושי השכר עולה כי עד לחודש ינואר 2003 לא שולמה לתובע תוספת וותק בסעיף נפרד בתלוש השכר, כנדרש על פי ההסכם הקיבוצי. החל מחודש זה נוסף רכיב נפרד בשם "תוספות אחרות" ולטענת הנתבעת תוספת הוותק נכללת בו. 34. התובע ערך חישוביו לא לפי שכרו בפועל או השכר המשולב על פי ההסכם הקיבוצי אלא על בסיס 300 שעות עבודה לחודש. משקבענו כי את השכר הרגיל יש לקבוע על פי 8 שעות עבודה ליום, ברי כי חישוב התובע אינו יכול לעמוד. את התחשיב נבסס על כן על פי 186 שעות עבודה חודשיות במכפלת 17.93 ₪ =3335ש"ח לחודש. בשנה השניה מגיעה תוספת בסך 16.675 לחודש וסה"כ 200 ₪. בשנה השלישית מגיעה תוספת בסך 400 ש"ח. בשנה הרביעית מגיעה תוספת בסך 600 ₪ בשנה החמישית מגיעה תוספת בסך 800 ש"ח בשנה השישית מגיעה תוספת בסך 1000 ₪ סה"כ ההפרש-3000 ש"ח ₪. תוספת דרגה 35. לטענת התובע, בהסתמך על צו ההרחבה משנת 2004, אשר הרחיב הוראות ההסכם הקיבוצי משנת 2003, לאחר שנת עבודה עובר העובד מדרגה 1 לדרגה 2, ומעבר מדרגה לדרגה מ-2 ומעלה מותנה בפרק זמן מינימלי של שנתיים וכפוף להמלצת ההנהלה. התובע תובע הפרשי דרגה החל משנת עבודתו הראשונה ( לפי דרגה 1) ועבור כל יתר השנים לפי דרגה 2. 36. לטענת הנתבעת, על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי משנת 2003 ולא צו ההרחבה. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע קיבל פיצוי מלא בגין רכיב זה במסגרת רכיב "סכומים נוספים" ששולמו לו כמשתקף בתלוש השכר. 37. ההסכם הקיבוצי משנת 2003 קובע כי דרגה 1 הינה בגובה שכר המינימום. עוד נקבע, כי הסכומים יעודכנו בשיעור תוספת היוקר. כמו כן נקבע, שההפרש בין דרגה לדרגה יהיה 4.66%. מכאן, שההפרש שבין השכר המגיע בגין דרגה 1 ובין השכר המגיע בגין דרגה 2 הוא 155 ₪. 38. משקבענו כי על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי, הרי שעל פיו זכאי התובע להפרשי תוספת דרגה לפי החישוב הבא: אין הפרש לשנה ראשונה. בגין השנה השנייה ואילך, הפרש חודשי של 155 ₪ ובסה"כ 7,440 ₪. 39. מלבד טענה סתמית כי התשלום בגין תוספות מכוח ההסכם הקיבוצי שולמו במסגרת "תוספות שונות" לא הוכיחה הנתבעת כי שילמה תוספת זו לתובע ועל כן עליה לשלם סך של 7,440 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך ממוצע 1/11/05 ואילך. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה 40. לטענת התובע,בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי הכללי היה על הנתבעת לבטח אותו בקרן פנסיה מקיפה. לטענתו, הנתבעת לא ביצעה הפרשות לפנסיה בכל תקופת עבודתו וכי ההפרשות שבוצעו היו בחסר. התובע תובע פיצוי בגין אי העברת מלוא ההפרשות בשיעור 12%, לכל תקופת עבודתו ובהפחתת הסכומים הצבורים בקופה. התובע ערך תחשיביו לפי חלופת שכר יום עבודה בן 12 שעות וחלופת שכר יום עבודה בן 8 שעות. 41. נציין תחילה, כי תביעת התובע להפרשים לפי חישוב הפרשות בגובה 12% מהשכר מהוות תביעת כפל לתביעה הנפרדת לפיצויי פיטורים. יש לבחון על כן את התביעה ביחס להפרשות התגמולים בגובה 6% בלבד. כמו כן, כבר קבענו כי יום העבודה הרגיל של התובע צריך שיחושב לפי 8 שעות עבודה, יתרת השעות הן שעות נוספות שאין להביאן בחישוב בסיס השכר. 42. ההסכם הקיבוצי משנת 96' אימץ לעניין זכויות הפנסיה את ההסכם הקיבוצי הכללי שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית ומבטחים בדבר הנהגת פנסיה מקיפה בתעשייה מיום 4.06.79. סעיף 10 לאותו הסכם קובע: "השכר לצורך תשלומי העובד והמעביד לקרן הפנסיה - פירושו: א. השכר המשולב לרבות תוספת מחלקתית ו/או מקצועית המהווה חלק מהשכר הרגיל המשתלם לעובד, שממנו הופרשו עבורו התשלומים כנקבע בסע' 12 א' ב' להסכם זה. ב. בנוסף לרכיבי השכר הקבועים הנ"ל יובא בחשבון:…. (4) תוספת עבור עבודה במשמרות בהתאם לתוספת המשמרת עפ"י ההסכם הקיבוצי הכללי החל על המפעל". 43. מתלושי השכר עולה, כי הנתבעת לא הפרישה עבור התובע כל הפרשה לקרן פנסיה או קופת גמל ממועד תחילת עבודתו ועד לחודש 09/03. החל ממועד זה הפרישה הפרשות לקופת מגדל, כששיעור תגמולי המעביד הינו 5%. לטענת הנתבעת, ההפרשות לביטוח מנהלים מגדל מותרות בהתאם לנספח א' להסכם הקיבוצי משנת 2003. אכן, סעיף 8א' להסכם מאפשר ביטוח בהסדר ביטוח חלופי כבנספח א' להסכם אך זאת בתנאי שזוהי בחירת העובד שניתנה בכתב. על פי סעיף 8ג' להסכם, כל עוד לא בחר העובד בביטוח חלופי, יבוטח בקרן פנסיה מקיפה. משלא הוצג בפנינו אישור בכתב על בחירת העובד ואף לא נטען כי זו הייתה בחירתו, מחוייבת הייתה הנתבעת בהפרשות בגובה 6% תגמולים לפנסיה מקיפה ולא 5% כפי שמבקשת הנתבעת לטעון. 44. בהתאם להוראות הסכם הפנסיה המקיפה, אליו מפנה ההסכם הקיבוצי, יש לחשב את גובה ההפרשה לפי השכר הרגיל ותוספת משמרות. אין חובה להפריש בגין תוספת שעות נוספות. 45. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע 6% מכל הסכומים המגיעים לו בגין שכר עבודה רגיל כולל תוספת משמרות מהסכומים המגיעים יש להפחית הסכומים הצבורים בקופה ברכיב התגמולים. 46. התובע לא הכליל את תוספת המשמרות בבסיס חישוביו. הנתבעת, מטעמה, לא הציגה כל תחשיב ועל כן, יחושבו הסכומים המגיעים לתובע ברכיב זה על פי תחשיב התובע בשינויים המחוייבים כפי שנפרט להלן : שכר משרה מלאה 186 שעות- 3335 ₪. תוספת ותק חדשית ממוצעת -50 ₪ , תוספת דרגה - 155 ₪. סה"כ שכר חדשי- 3535 ₪X 60 חודשים + 40,020 ₪ (שכר שנה ראשונה בהתבסס על שכר 3335 ₪) =252,120 ₪. 252,120 X 6% =15,127 ₪. הואיל ועל פי אישור מגדל צבורים שם נכון ליום 11/3/10 תגמולים בסך 8,914 ₪, הרי שההפרש שעל הנתבעת לשלם לתובע הינו 6,213 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך ממוצע 15/5/05 ועד התשלום בפועל. השלמת פיצויים בשל התפטרות בדין מפוטר 47. לטענת התובע, התפטרותו הייתה "עקב רמיסת זכויותיו לתשלום מלוא השכר המגיע לו" וכן בגין הפרת הבטחה שהבטיח מנהלו לקידומו בעבודה. התובע מבקש להחשב כמתפטר בדין מפוטר ותובע תשלום פיצויי פיטורים. 48. ביום 17.04.08, שלח התובע באמצעות באת כוחו מכתב לנתבעת, בזו הלשון: "הנדון: הודעה מוקדמת על התפטרות מהעבודה מרשי מר אנדריי בחייב הורה לי לפנות אליכם כדלקמן: מרשי מועסק על ידכם לפי הסכם עבודה מיום 7.6.02 (מועסק בפועל מיום 13.5.02). בהתאם לבדיקותי הבאתי לידיעתו של מרשי ליקויים מספר, שמצאתי בין היתר, באופי העסקתו ובקשר עם יתר זכויותיו על פי החוק וההסכם הקיבוצי בענף...וליתר דיוק: א. הפרשי שכר עבודה (תוספת ותק, תוספת דרגה, תוספת גמול על עבודה בש"נ-לילה-מנוחה שבועית). ב. הפרש דמי מחלה, חופשה, דמי חגים, הפרשות לפנסיה ופיצויים. הודעה זו תכנס לתוקפה בתום 30 ימים דהיינו מרשי יפסיק את עבודתו אצלכם ביום 19.5.08. היה ובמועד סיום עבודתו ישולמו למרשי מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לו כחוק כי אז יראה בכך מרשי סילוק כל טענותיו כמפורט לעיל. אין באמור לעיל כדי לגרוע ממכלול זכויותיו של מרשי...הינכם מתבקשים לערוך למרשי אישור העסקה על כל תקופת עבודתו אצלכם...."(ההדגשה הוספה) 49. על פי הפסיקה: "כשמדובר ב"נסיבות" שבידי המעביד לשנותן, כך שלא תפעלנה יותר כפי שהן פועלות, חובה על העובד העומד להתפטר בגינן להעמיד את המעביד על כוונתו, כך שתהא לו הזדמנות לעשות לסילוק הסיבה, ורק אם לא עשה לסילוקה - יתקיים האמור בסעיף" (דב"ע לה 3-15 בן צור דרויאנוב בע"מ נ' זיגמונס רוסקיס). 50. התובע, במכתבו, הודיע על התפטרותו ולא נתן הזדמנות למעביד לשנות את הנסיבות. ממכתבו עולה כי ההחלטה על הפסקת עבודתו כבר נפלה, וככל שמבקש הוא לאפשר לנתבעת "ריפוי הפגם" הרי שעל פי מכתבו, גם במקרה זה מבקש הוא להפסיק עבודתו ולזכות בפיצויי פיטורים. התובע העיד כי יום למחרת סיום עבודתו כבר החל לעבוד במקום עבודה אחר. 51. עוד נציין, כי במכתבו לא העלה התובע כל טענה בדבר הפרת הבטחה לקידום. גם בכתב התביעה אין כל טענה כזו. הטענה הועלתה לראשונה בתצהיר התובע והדבר אומר דרשני. בעניין זה מהימנה עלינו עדות מנהל הנתבעת. לנוכח נוסח מכתבו של התובע והעדויות שבפנינו קובעים אנו כי התובע לא נתן ולא התכוון לתת לנתבעת כל הזדמנות לתקן מחדליה ולפיכך, אינו יכול לחסות בצילו של סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים. לפיכך, תביעתו של התובע להשלמת פיצויי פיטורים - נדחית. פיצויי הלנה 52. לטענת התובע, הנתבעת שילמה את שכרו ביום ה-15 לחודש לפיכך, הוא זכאי לפיצוי בגין הלנת שכר. נפסק על ידי בית הדין הארצי, בדונו בשיקול הדעת שעל בית הדין להפעיל בעניין הפחתת פיצויי הלנה כי: "אין בית הדין חותמת גומי. עליו להפעיל את שיקול דעתו בצורה מדודה. עליו לבחון את תום ליבו של המעביד והעובד, את הנסיבות האובייקטיביות ולתת משקל לתכליתו של החוק שקבע סנקציה דרקונית זו".   (ראה: ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים נ' ג'וליה מימון, עבודה ארצי, כרך לג (36), 25). 53. לאחר שלקחנו בחשבון כי במשך תקופת עבודתו של התובע בנתבעת לא התלונן על עיכובים בתשלום שכרו, ואף באת כוחו לא ציינה דבר לגבי כך במכתבה מיום 17.04.08. סבורים אנו כי הדבר מוסכם היה על הצדדים ובנסיבות אלו איננו מוצאים מקום לפסוק פיצויי הלנה. לסיכום 54. התביעה מתקבלת בחלקה. על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. הפרשי גמול שעות נוספות בסך של 3400 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/12/04, כנתבע. ב. הפרשי תוספת משמרת שנייה בסך של 1841 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/12/04, כנתבע, ועד התשלום בפועל. ג. תוספת ותק בסך 3000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך ממוצע 1.11.05 ועד התשלום בפועל. ד. תוספת דרגה בסך 7,440 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך ממוצע 1.11.05 ועד התשלום בפועל. ה. פיצוי בגין חוסר בהפרשות לפנסיה בסך 6,213 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך ממוצע 15/5/05 ועד התשלום בפועל. 55. בהתחשב באופן ניהול התביעה על דרך הצגת חישובים בלתי ברורים, דבר שהקשה על בירור זכויות התובע, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך בסך 750 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3500 ₪ . התשלום יבוצע תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. 56. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. ניתן היום, כ"ה בחשון תשע"ב, 22 בנובמבר 2011, בהעדר הצדדים. מ. פריימןש ו פ ט ת עוזיאל אבישרנציג עובדים יאיר כפרינציג מעבידים חוזהמתכתהסכם קיבוציחשמל