פיטורי עובד ללא מתן הודעה מוקדמת וללא שימוע

פסק דין זה עניינו תביעה שהגישה הגב' יולנד בן אוליאל (להלן:"התובעת"), בעקבות סיום העסקתה בשירותה של הגב' לוי ברוריה (להלן:"הנתבעת") ובמסגרתה ביקשה לחייב את מעבידתה בסכום בסדר גודל של 150,000 ₪, בעילות תביעה שונות אשר יפורטו להלן. את פסק הדין נפתח בהצגת הצדדים ובפירוט עילות התביעה. משם נפנה לבחינת העובדות ולדיון פרטני בכל אחת מעילות התביעה בנפרד. הצדדים: 1. התובעת, הגב' יולנד בן אוליאל, תושבת אשדוד, עבדה בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה - מיום 16.5.04 ועד ליום 25.2.09 - בשירות הנתבעת. 2. הנתבעת, הגב' לוי ברוריה, הפעילה בתקופה הרלוונטית לתביעה, גן באשדוד הידוע בשם "גן ברוריה". 3. יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו בפיטורי התובעת, בהודעת פיטורים שנמסרה לה בערב יום 25.2.09. התביעה: 4. בתביעה ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר בסכום של 5,000 ₪, מכוח סעיף 26(א) לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958; וכן בפיצויים על אי מסירת הודעה לעובד על תנאי עבודתו בכתב, מכוח סעיף 4 לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) תשס"ב-2002, בסכום של 12,900 ₪. 5. על פי כתב התביעה, יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו בפיטורי התובעת ללא מתן הודעה מוקדמת וללא שימוע. על רקע זה הוגשה התביעה להפרשי פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצויים על פיטורים ללא שימוע כדלקמן: א. לטענת התובעת היא זכאית לפיצויי פיטורים בסכום של 21,529 ₪ (על בסיס משכורת קובעת של 4,509 ₪ ותקופת העבודה שאיננה במחלוקת). בפועל שולמו לתובעת פיצויי פיטורים בסכום של 19,194 ₪ ואף הם שולמו רק בחודש דצמבר 2009. מכאן שהתובעת זכאית להפרשי פיצויי פיטורים בסכום של 2,335 ₪. ב. בכתב התביעה טענה התובעת כי היא זכאית לדמי הודעה מוקדמת של 4,041 ₪. אין מחלוקת כי לתובעת שולמו דמי הודעה מוקדמת באפריל 2009; ומשכך חזרה בה התובעת מהתביעה, בסעיף 21 לסיכומיה. ג. כמצוין בכתב התביעה, פוטרה התובעת ללא שימוע ובנסיבות הללו ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בפיצוי בשיעור השווה לשכר של ארבעה חודשי עבודה, בסכום של 16,164 ₪. 6. על פי כתב התביעה זכתה התובעת ליחס פוגע, מזלזל ומעליב מצד הנתבעת. על רקע זה טענה התובעת כי היא זכאית ל"פיצויים מוגדלים" בסכום של 24,246 ₪. 7. בכתב התביעה סיפרה התובעת כי זכותה לדמי אבטלה נשללה כתוצאה ועקב מחדלי הנתבעת - אשר לא מילאה את טפסי התביעה למוסד לביטוח לאומי. בנסיבות אלו ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי על שלילת הזכות לדמי אבטלה בסכום בסך של 11,344 ₪. 8. בתביעה טענה התובעת למתכונת העסקה בימים א' עד ה' בין השעות 07:00 - 17:00 וביום ו' בין השעות 07:00 ל- 13:00. ומכאן למתכונת העסקה ולפיה הועסקה שעתיים נוספות בימים א' עד ה' ושלוש שעות נוספות ביום ו' (כך לשיטתה). התובעת הוסיפה כי גמול בגין העסקה בשעות נוספות לא שולם לה ובהתאם ביקשה לחייב את הנתבעת בגמול בגין העסקה בשעות נוספות בסכום של 52,154 ₪. 9. בנוסף ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום החזר שכר לימוד של בנה לחודש דצמבר 2008, בזמן מבצע עופרת יצוקה, בסך של 1,000 ₪ ובהחזר הוצאות נסיעה בסכום של 8,526 ₪. 10. למען הסדר הטוב יש לציין, כי במסגרת כתב התביעה ביקש התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי המתייחס לאי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה - תביעה שהתובעת חזרה בה במהלך ההליך נשוא פסק הדין (ראה: סעיף 46 לסיכומי התובעת). 11. אין בדעתנו לעמוד על תשובת הנתבעת לכל אחת מהטענות המופיעות בכתב התביעה, דבר שייעשה ככל שיהא בו צורך, בעת הדיון בעילות התביעה השונות. אשר על כן נפנה להלן להצגת העובדות שיהוו בסיס לדיון ברכיבי התביעה השונים. העובדות: 12. מהעדויות והמסמכים שהוגשו לבית הדין, עולות העובדות הבאות. 13. בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה הפעילה הנתבעת גן באשדוד בעזרת צוות של ארבע סייעות, עליהן נוספו הגב' כוכבה ביטון (אחותה של הנתבעת) והנתבעת עצמה (ראה: עדות הנתבעת, עמ' 38 לפרוטוקול מיום 7.10.2010 שורות 1-5). 14. התובעת הועסקה כסייעת בתקופה המצוינת בתביעה, מיום 16.5.04 ועד ליום 25.2.09 (ראה: עדות הנתבעת עמ' 36 לפרוטוקול מיום 7.10.2010 שורות 1-2). במהלך תקופת ההתקשרות הייתה התובעת בחופשת לידה החל מיום 1.12.06 ועד ליום 8.8.07. 15. בין הצדדים לא נערך הסכם בכתב המפרט את תנאי העסקתה של התובעת. כן אין מחלוקת כי התובעת לא קיבלה הודעה בכתב, במועד קבלתה לעבודה ובה סיכום תנאי העסקה (ראה: עדות הנתבעת עמ' 44 לפרוטוקול מיום 7.10.2010, שורות 21-25, שם מאשרת הנתבעת כי התובעת לא חתמה על הסכם עבודה ולא ניתנה לה הודעה בכתב על תנאי העסקתה). 16. בתקופת ההתקשרות הועסקה התובעת שישה ימים בשבוע והמחלוקת בין הצדדים היא בשאלת משך יום העבודה. על פי גרסת התובעת, היא הועסקה במתכונת קבועה בימים א' עד ה' החל מהשעה 07:00 ועד לשעה 17:00 וכולן שעות עבודה; ובימי ו' החל מהשעה 07:00 ועד לשעה 13:30. לטענת הנתבעת עבדה התובעת בימים א' עד ה' יום מפוצל, מהשעה 07:00 ועד השעה 13:30 ומהשעה 15:00 עד השעה 16:30. 17. אין בידינו לאמץ את טענתה של התובעת לפיה סיום יום העבודה היה בשעה 17:00; וזאת מהנימוקים הבאים: א. הגרסה שבתצהיר התובעת לפיה הועסקה מידי יום עד השעה 17:00, עומדת בסתירה למכתב שכתבה התובעת לנתבעת בחודש נובמבר 2008 ובו תלונה על תנאי העסקתה במכתב כאמור: "בנוסף לא משולם לי שעות נוספות מעבר לשעה בו קבעתי איתך שהיא 07:00 עד 16:30 אחה"צ. כגון: אסיפת הורים, ניקיון הגן 2 בשנה עד השעות המאוחרות, עטיפות מתנות לסיום השנה ומסיבת חנוכה, מסיבת סיום ומסיבת חנוכה (הדגשה שלי-ט.מ.)" נספח ב/1 לכתב התביעה, עמ' 2 לנספח. מכאן יוצא כי מתכונת העסקה קבועה - כך לגרסתה של התובעת עצמה - היא מהשעה 07:00 ועד לשעה 16:30. זאת בניגוד לגרסה המופיעה בכתב התביעה ובתצהיר שבפנינו. ב. הגרסה שמוסרת התובעת, לפיה שעת סיום העבודה היא השעה 17:00, איננה מתיישבת עם שעות הפעילות של הגן - עד השעה 16:00 (ראה: תצהירה של הגב' מיכל שכורי מטעם התובעת, סעיפים 3 ו-5). ג. נעיר בקצרה כי אין בידינו לקבל את גרסת העדים מטעם התובעת, התומכים בטענה לפיה יום העבודה הסתיים בשעה 17:00. כך יש לציין כי הגב' שכורי הייתה אוספת את בתה מהגן סמוך לשעה 16:00 ולפיכך אין בידה להעיד ממקור ראשון על סיום העבודה בשעה 17:00, כדבר שבשגרה (ראה: עדותה של הגב' שכורי, עמ' 21 לפרוטוקול מיום 25.4.2010 שורות 25-26). כן נוסיף כי הגב' זיוה גולני אשר הועסקה כסייעת במקביל לתובעת, עבדה עד לשעה 14:00. מכאן שגם היא אינה יכולה להעיד על שעת סיום העבודה מידיעה אישית. עדותו של מר אוליאל המתייחסת לשעת האיסוף של התובעת ממקום העבודה, איננה מחייבת את המסקנה לפיה התובעת עבדה עד לשעת האיסוף. בנסיבות הללו ומתוך התרשמותנו מעדותם של העדים בפנינו, יש להעדיף את גרסת הנתבעת הנתמכת בהודאה של התובעת עצמה במכתבה מנובמבר 2008 ולפיה שעת הסיום של יום העבודה הייתה 16:30. 18. לשיטתה של הנתבעת, בין השעות 13:30 והשעה 15:00, הייתה התובעת בהפסקה ומכאן ששעות אלה אינן בגדר שעות עבודה. להוכחת טענה זו, צרפה הנתבעת אישורים בחתימת ידה של התובעת ובהם אישור קבלת השכר, קבלת החזר הוצאות נסיעה ואישור המתייחס לשעות שבין 13:30 לשעה 15:00, כשעות הפסקה. כך לדוגמא באישור המתייחס לחודש ינואר 2008 בחתימת התובעת מאשרת האחרונה: "מאשרת בזאת כי שולם משכורת במזומן עבור חודש דצמבר 2007, עבור שכר עבודתי בגן ברוריה ובנוסף 150 ₪ במזומן, עבור נסיעות וכי ידוע לי כי חמישה ימים בשבוע אני נשארת בגן מרצוני וכי משעה 13:30 ועד 15:00 אני יושבת בגן ולא עובדת ושזה ללא תשלום." אישורים בנוסח דומה הוגשו ביחס לרוב המוחלט של תקופת ההתקשרות. 19. התובעת איננה מכחישה את חתימתה על גבי האישורים שצרפה הנתבעת. עם זאת טוענת התובעת, כי האמור באישור בעניין תשלום החזר הוצאות נסיעה ועל היותה בהפסקה בין השעה 13:30 לשעה 15:00 - הוסף לאחר חתימתה על האישור וללא ידיעתה. 20. הטענה לעניין זיוף המסמך בדרך של הוספת הפסקה המדברת לעניין היותה של התובעת בהפסקה בין השעה 13:30 עד השעה 15:00, לאחר חתימתה על האישור - הועבר לחקירת המשטרה ונכון להיום טרם התקבלו ממצאי החקירה. בשים לב לטענות התובעת על תוקף האישורים ומקום שטרם הסתיימה חקירת המשטרה בעניין זה, אין זה נכון לטעמנו לקבוע ממצא במחלוקת בין הצדדים בנוגע להעסקתה של התובעת בין השעה 13:30 ל-15:00 על יסוד האישורים שצרפה הנתבעת. עוד נוסיף, כי באישורים לכשעצמם אין כדי להכריע במחלוקת, ככל שנמצא כי שגרת יום העבודה איננה תומכת ברישום שבאישור. 21. בנסיבות הללו, במחלוקת בין הצדדים לעניין העסקתה של התובעת בפועל בין השעות 13:30 עד השעה 15:00, יש להכריע על יסוד העדויות המתייחסות לפעילות הגן, תוך שימת הלב להלכה שקבע בית הדין הארצי ולפיה רשאי בית הדין לקבוע את היקף שעות העבודה בפועל, על יסוד הערכה ועל דרך של אומדן. 22. ולענייננו סיפרה הנתבעת בעדותה, כי את ילדי הגן היו משכיבים לשנת צהריים בשעה 12:30 לערך. היא עצמה הייתה מסיעה את אותם ילדים אשר היו מוחזרים לביתם בשעה 12:30, והייתה חוזרת לגן בסביבות השעה 13:00. בהתאם היו הסייעות בהפסקה בין השעה 13:30 ועד השעה 15:00, שאז היו מעירות את ילדי הגן ומכינות אותם לקראת שעת האיסוף. הנתבעת הוסיפה בעדותה כי בין השעות 13:30 ועד לשעה 15:00, היו סייעות שנשארו לעבוד בשעות אחר- הצהרים בהפסקה בחצר מחוץ לגן. (ראה: עדות הנתבעת עמ' 41 לפרוטוקול מיום 7.10.2010 שורות 29-30). 23. לטעמנו אין זה סביר כי היה בכוחה של הנתבעת לבדה להשגיח על 15 ילדי הגן במהלך כל שעות ההפסקה. סביר יותר להניח כי לצורך ההשגחה נעזרה הנתבעת ביתר הסייעות לפי הצורך. 24. אשר על כן ובהתחשב בעובדה כי התובעת הייתה זכאית להפסקה במהלך יום העבודה, יש להעריך את זמן ההפסקה במחצית מהזמן שמציינת הנתבעת. דהיינו, כי בימים א' עד ה' עבדה התובעת החל מהשעה 07:00 בבוקר ועד השעה 16:30, שעת סיום יום העבודה; ובמהלך יום העבודה נהנתה התובעת מזמן הפסקה של 45 דקות, בגינה אין היא זכאית לשכר. 25. השכר האחרון ששולם לתובעת עמד על סך של 4,509 ₪ לחודש (ראה: תלוש השכר לחודש ינואר 2009). תלושי השכר מלמדים כי לתובעת לא שולם גמול בגין העסקה בשעות נוספות וכן גם לא שולם לה החזר הוצאות נסיעה. 26. משאין בכוונתנו להסתמך על האישורים בהם מאשרת התובעת את קבלת החזר הוצאות נסיעה בנפרד מהשכר ששולם, ובשעה שאין ביטוי בתלושי השכר להחזר הוצאות הנסיעה - אין לקבל את טענת הנתבעת על תשלום החזר הוצאות נסיעה לתובעת במהלך תקופת ההתקשרות. 27. אין אנו רוצים להרחיב על תרבות הדיבור אשר אפיינה את יחסי העבודה בין הצדדים, די לציין את הדברים הבאים. 28. בעדותה סיפרה הגב' זיוה גולני, אשר עבדה כסייעת במקביל לתובעת, ואשר העידה מטעמה, על ויכוחים ומחלוקות בין התובעת לנתבעת. בהקשר זה סיפרה העדה בעדותה: "ש. זאת אומרת התובעת ראתה את התלוש? ת. לא. היא לא ראתה את התלוש, התובעת הייתה מבקשת תלוש וברוריה הייתה אומרת לה אני אביא לך, מה את לא מאמינה לי שאני אביא לך, מרימה. אחרי כמה חודשים הייתה מביאה לה תלוש והיו רבות. ש. על מה רבו? ת. על נסיעות, קבלות, במצבים אחרים היו רבות על הלבוש, האיפור. ש. במשך שלוש שנים שאת עבדת איתה, שמעת מריבות רק על כסף, נסיעות ועל קבלות ועל אסטטיקה. ת. נכון ש. לא שמעת מעולם ריב על דבר אחר? ת. לא זכור לי." עמ' 19 לפרוטוקול מיום 25.4.2010 שורות 14-24. על אף ועדות זו מתייחסת למתיחות שבין הצדדים במהלך העבודה, יש בה כדי לסתור את גרסת התובעת על מציאות יומיומית של קללות, השפלות וכינויי גנאי מצד הנתבעת. שהרי לבטח הייתה הגב' גולני מציינת את הדברים בעדותה בפנינו, במהלך העדות המתייחסת למציאות ולאווירה שבגן והיחסים ששררו בין הנתבעת והתובעת. 29. בכתב ההגנה ובתצהיר עדות ראשית מטעמה, פרטה הנתבעת את נסיבות האירוע שהביא להחלטה על פיטורי התובעת. בהקשר זה סיפרה הנתבעת בתצהירה: "ביום 25.2.09 התרחש 'הקש ששבר את גב הגמל' ויום זה הוא היום שבו פיטרתי את התובעת ובמה דברים אמורים: בתאריך הנ"ל יצאתי מהגן לקחת את אחת הילדות לאמה, על פי בקשת האם. כשחזרתי לגן שמעתי את התובעת כשהיא מרכלת, משמיצה ומגדפת אותי הן בפיה והן בתנועות ידיים, תוך שהיא מסמנת לעברי 'אצבע מגונה' בפני יתר הסייעות, וכן השמיצה גם את הגננת כוכבה. כשפניתי לתובעת ושאלתי אותה כיצד היא מעזה לעשות כך, תקפה אותי התובעת בצעקות רמות תוך שהיא מקללת אותי ומגדפת אותי במילים כגון: 'שאלוהים יוציא לך את העיניים' ו-'חמסה עליך', אך האמירה הקשה ביותר אותה ספגתי היא האמירה 'אלוהים שילם לך שלא נתן לך ילדים'. התובעת ידעה כי אינני יכולה להביא ילדים לעולם, ועניין זה הוא 'ציפור הנפש שלי' וזה צערי וכאבי הגדול ביותר בחיי". סעיף 12 לתצהיר הנתבעת. 30. נציין כי הגרסה המופיעה בתצהיר הנתבעת על האירוע שקדם לפיטורים, לא זכה להתייחסות כלשהי בתצהירה של התובעת ויש לקבל את הדברים כמשקפים את האירועים כהווייתם. 31. על רקע זה ולענייננו, הטענה לפיה הייתה התובעת נתונה למסכת של השפלות ועלבונות מצד הנתבעת, רחוקה מלשקף את המציאות כהווייתה. 32. בעקבות האירוע המצוין לעיל, פוטרה התובעת בהודעה שנמסרה לה, עוד בערב יום ה-25.2.09. עם פיטוריה שולמו לתובעת דמי הודעה מוקדמת במשכורת חודש מרץ 2009 ופיצויי פיטורים בסך של 19,194 ₪ אשר שולמו בפועל בחודש דצמבר 2009. 33. להשלמת התמונה העובדתית מבקשים אנו להוסיף התייחסות לטענת התובעת על התראות בכתב לנתבעת על תנאי עבודתה כדלקמן: לטענתה של התובעת היא התלוננה על תנאי העסקה במכתבים מיום 12.11.08 ומיום 4.12.08 והתכוונה להגיש מכתב אזהרה טרם ההתפטרות ביום 25.2.09, קודם שקיבלה את מכתב הפיטורים לידיה. המכתבים צורפו כנספח ב' לכתב התביעה. אין בדעתנו להידרש לשאלה הנתונה במחלוקת, אם המכתבים אכן נמסרו לנתבעת אם לאו, משאין בכך כדי להשליך על הסוגיות המתעוררות בהליך זה. די לומר כי יש לראות במכתבים כמשקפים את הבנתה של התובעת על תנאי העסקתה שלה ועל כוונותיה לעתיד. בהקשר זה נפנה למכתב מיום 25.2.09 אשר מסתיים בפסקה הבאה: "עקב המצב אני נותנת לך שבעה ימים לשנות את התנהגותך כלפי וכלפי ילדתי ולא אנקוט בתהליכים משפטיים. לאחר שבוע ימים לאור המצב, אאלץ להגיש את התפטרותי עקב היחס המשפיל והמזלזל שלך כלפי וכלפי ילדתי". במהלך תקופת ההתקשרות שהו ילדיה של התובעת בגן והתובעת חויבה בתשלום שכר הלימוד. בעניין זה אין בדעתנו להרחיב משאין הוא נוגע ליחסי עובד מעביד ולסעדים המחייבים את התייחסותנו כמפורט להלן. 34. על רקע העובדות לעיל נפנה להלן לבחינת תביעות התובעת בעילות התביעה השונות. התביעה לפיצויים שעניינה אי מסירת תלושי שכר ואי מסירת הודעה לעובד על תנאי עבודתו בכתב: 35. הוראת סעיף 26 (א) לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958, היא פרי תיקון החוק מחודש יולי 2008 והיא נכנסה לתוקף מחודש פברואר 2009. אשר על כן, אין התובעת יכולה לתבוע פיצויים המתייחסים לאי מסירת תלושי שכר ביחס לחודשים שלפני חודש פברואר 2009, בהעדר עילה. 36. לא מצאנו מקום לפסוק לתובעת פיצויים על אי מסירת תלוש השכר לתובעת על העסקתה בחודש פברואר 2009 עד ליום הקובע - 10.3.09 מהנימוקים הבאים: א. תלוש השכר לחודש פברואר 2009 הוצא לתובעת לכל המאוחר בד בבד עם כתב ההגנה, בתחילת חודש מאי 2009. ב. בנסיבות שבהן מדובר בחוק חדש, בהפרה המתייחסת לתלוש שכר של חודש אחד ובהעדר כל ראיה לנזק - אין מקום למצות את הדין עם המעביד על דרך של פסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 26(א) לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958. 36. הפיצוי הקבוע בסעיף 4 לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) תשס"ב-2002 הנו פיצוי במישור הפלילי ולפיכך תביעתה של התובעת לפיצוי המבוסס על סעיף 4 לחוק הודעה לעובד, דינה להידחות. התביעה להפרשי פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת: 37. על בסיס תקופת העבודה שאיננה במחלוקת (ממחצית חודש מאי 2004 ועד לסוף חודש פברואר 2009 כולל), ושכר אחרון של 4,509 ₪, זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסכום של 21,529 ₪. אין מחלוקת כי לתובעת שולמו פיצויי פיטורים בסך של 19,194 ₪. מכאן שזכאית התובעת להפרשי פיצויי פיטורים בסכום של 2,335 ₪. 38. מששולמו לתובעת פיצויי פיטורים בסך של 19,194 ₪ רק בחודש דצמבר 2009 - תשלם הנתבעת לתובעת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הסכום האמור לתקופה שמיום 1.3.09 ועד ליום 1.12.09. על הסכום שנפסק לתובעת כהפרשי פיצויי פיטורים בסך של 2,335 ₪, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.09 ועד ליום התשלום. 39. כאמור בפסקה 5 לפסק דין זה, חזרה בה התובעת מהתביעה לדמי הודעה מוקדמת, מששולמו לה דמי ההודעה המוקדמת בחודש אפריל 2009. התביעה לפיצויים על פיטורים ללא שימוע. 40. אין מחלוקת כי התובעת פוטרה בעקבות האירוע שהתרחש בצהרי היום של ה-25.2.09, ללא שימוע. 41. עם זאת, לא ראינו מקום לפסוק לתובעת פיצויים על פיטורים ללא שימוע, מהטעמים הבאים: בסיפא למכתבה של התובעת מתאריך 25.2.09, אשר צוטט בפרק העובדות - עולה כוונת התובעת להביא לסיומם של יחסי עובד מעביד. בנסיבות הללו, מקום שהתובעת עצמה ביקשה לסיים את ההתקשרות בין הצדדים - אין התובעת זכאית לפיצויים על אי קיום הליך שימוע שנועד להניא את המעביד מכוונת הפיטורים. מקובלת עלינו עמדת הנתבעת כי במצבים חריגים אין העובד יכול להיתלות בזכות השימוע. כך במקרה שלפנינו, משנמצא כי התובעת הטיחה בפני הנתבעת שהיא עצמה חשוכת ילדים את האמירה שאמרה - אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים על פיטורים ללא שימוע. בהקשר זה מבקשים אנו להביא בהבנה את תשובת הנתבעת לשאלת ב"כ התובעת כדלקמן: "ש. זה קצת נוגד את מה שאת אומרת במכתב הפיטורים מיום 25.2.09 (נספח ג.1). זה משהו חריג, אי אפשר לתת התראה לפני כן? ת. לא. היא פגעה בי, קיללה אותי, איך אפשר לקלל על ילדים שאני נתתי את החיים שלי לילדים שהם לא שלי, שאין לי ילדים. איך אפשר לעבור על זה על סדר היום? היא אמרה: ' אלוהים שילם לך שאין לך ילדים', איך אפשר להגיד דבר כזה. אחרי זה צריך שימוע? תהיי במקומי." עמ' 50 לפרוטוקול מיום 7.10.2010 שורות 15-20. 42. אשר על כן, התביעה לפיצויים לפיטורים ללא שימוע - נדחית. התביעה לפיצויים מוגדלים: 43. כאמור בפרק העובדות, אין בידינו לקבל את טענותיה של התובעת על יחס משפיל מצד הנתבעת לאורך תקופת ההתקשרות. בנסיבות הללו התביעה לפיצויים מוגדלים המושתת על הטענה ליחס פוגע, מזלזל ומעליב מצד הנתבעת, דינה להידחות. התביעה לפיצויים על אובדן הזכות לדמי אבטלה: 44. זכותו של מבוטח לדמי אבטלה איננה תלויה במידת שיתוף הפעולה של המעביד. אשר על כן, ככל שנדחתה תביעה שהגישה התובעת לדמי אבטלה - היה על התובעת לברר את זכאותה לתשלום דמי אבטלה, בתביעה נגד המוסד לביטוח לאומי. במאמר מוסגר נוסיף, כי אין בכתב התביעה ובתצהיר התובעת כל התייחסות לתנאים המקימים את הזכות לדמי אבטלה ובכלל זה, התייצבות בלשכת התעסוקה כדורשת עבודה. 45. אשר על כן התביעה לפיצויים על אובדן הזכות לדמי אבטלה - נדחית. התביעה להפרשי שכר - גמול בגין העסקה בשעות נוספות: 46. כמפורט בפרק העובדות, נמצא כי התובעת הועסקה במתכונת קבועה כדלקמן: בימים א' עד ה' - מהשעה 07:00 ועד השעה 16:30 ובכלל זה הפסקה של 45 דקות. דהיינו, 8 שעות ו-45 דקות, עבודה ביום. ביום ו' - מהשעה 07:00 ועד השעה 13:30. 47. בהתאם הועסקה התובעת בימי השבוע (בימים א' עד ה') שלושת רבעי שעה נוספת, עבורה היא זכאית לגמול בגין העסקה בשעות נוספות. משעבדה התובעת ביום ו' פחות משבע שעות, לא זכאית התובעת לגמול בגין העסקה בשעות נוספות על העסקה ביום ו'. 48. לאור האמור זכאית התובעת לגמול בגין העסקה בשעות נוספות על פי החישוב הבא: במהלך תקופת העבודה אשר נמשכה תקופה של 58 חודשים, שהתה התובעת בחופשת לידה החל מיום 1.12.06 ועד ליום 8.8.07. דהיינו, תקופה של שמונה חודשים (ראה: סעיף 58 לתצהיר התובעת). מסעיף 26 לתצהיר התובעת עולה עוד, כי גן הילדים איננו פעיל במשך שלושה שבועות במהלך חודש אוגוסט, בהם אין התובעת עובדת (סה"כ 15 שבועות בתקופת ההתקשרות שמחודש מאי 2004 ועד לפברואר 2009, שהם שווי ערך לשלושה חודשים). יוצא מכאן, כי במהלך תקופת ההתקשרות עבדה התובעת בפועל סה"כ 47 חודשים. במהלך ה-47 חודשים האמורים זכאית התובעת לגמול בגין העסקה בשעות נוספות על העסקה בימים א' עד ה' כדלקמן: ערך שעה רגילה במועד סיום ההעסקה - 4,509 (השכר החודשי) חלקי 186 (שעות עבודה בחודש למשרה מלאה) = 24.25 ₪ לשעה. תשלום גמול בגין העסקה בשעות נוספות בגין כל יום עבודה בימי השבוע (ימים א' עד ה') - 24.25 ₪ לשעה (ערך שעה רגילה) X 1.25 (שיעור הגמול בגין העסקה בשעות נוספות) X 0.75 (השעות הנוספות שעבדה התובעת מידי יום) = 22.75 ₪ ליום. בממוצע זכאית התובעת לגמול בגין העסקה בשעות נוספות לכל יום עבודה, עבור כל אחד מימי השבוע בחודש - דהיינו 21 ימים בחודש. לפיכך זכאית התובעת לגמול בגין העסקה בשעות נוספות בסכום של 22,454 ₪ (הסכום היוצא ממכפלת הרכיבים הבאים: שיעור הגמול בגין העסקה בשעות נוספות ליום, כפול מספר ימי העבודה בחודש בממוצע, בגינן זכאית התובעת לגמול בגין העסקה בשעות נוספות, כפול מספר חודשי העבודה בפועל). 49. לסכום שנפסק לתובעת כגמול בגין העסקה בשעות נוספות בסך של 22,454 ₪, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.3.09. התביעה להחזר הוצאות נסיעה ותשלום שכר הלימוד לחודש דצמבר 2008: 50. כאמור בפרק העובדות, אין ביטוי בתלושי השכר לתשלום החזר הוצאות נסיעה לתובעת ובהתאם זכאית התובעת להחזר הוצאות נסיעה בסכום הנתבע בכתב התביעה, בסך של 8,526 ₪. 51. התביעה שעניינה החזר שכר לימוד אשר שילמה התובעת עבור החזקת בנה בגן שבניהול הנתבעת בחודש דצמבר 2008, איננה תביעה שבמסגרת יחסי עובד מעביד בין הצדדים. אשר על כן, אין בדעתנו להידרש לטענה זו בתביעה שבפנינו. סוף דבר: 52. מהמקובץ עולה כי על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 2,335 ₪. ב. גמול בגין העסקה בשעות נוספות בסך של 22,454 ₪. ג. החזר הוצאות נסיעה בסך של 8,526 ₪. ד. הפרשי הצמדה וריבית על פיצויי הפיטורים בסכום של 19,194 ₪, לתקופה שמיום 1.3.09 ועד ל-1.12.09. לסכומים שנפסקו לתובעת בפסקאות א, ב, ג ו-ד' לעיל, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.09 ועד למועד התשלום. 53. בשים לב לעובדה כי רוב רובה של התביעה נדחתה, אין צו להוצאות. 54. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. ניתן היום, ד' כסלו תשע"ב, 30 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים. נציג עובדים- סעדיה גוזלן נציג מעבידים- שמעון בינון משה טוינה, שופט הודעה מוקדמתשימוע לפני פיטוריןשימועפיטורים