עניינה של תובענה זו הינו תשלום הפרשי פיצויי פיטורין, פיצויי הלנה, פיצויים בגין פטורים שלא כדין ותשלום דמי נסיעות. הרקע להגשת התובענה 1. הנתבעת הינה חברה אשר עיסוקה במתן שירותים רפואיים וסיעודיים לאוכלוסיה המבוגרת. 2. התובעת עבדה בנתבעת החל משנת 1997 ועד ליום 5/10/09 ובין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעביד. 3. התובעת פוטרה מעבודתה בנתבעת בנסיבות השנויות במחלוקת. טענות הצדדים טענות התובעת 4. התובעת טענה כי פוטרה מעבודתה שלא כדין, שכן פיטוריה היו על רקע תביעה שהגישה כנגד חברת הביטוח המבטחת את הנתבעת (להלן:"חברת הביטוח") וזאת לאור פציעתה בעת עבודתה. 5. התובעת ציינה בטיעוניה, כי החל מהמועד בו נודע למנהליה של הנתבעת כי בכוונתה לתבוע את חברת הביטוח, החלו האחרונים להתייחס אליה באופן מנוכר והבהירו לה כי אינה רצויה עוד בעבודתה. 6. לנוכח נסיבות פיטוריה, טענה התובעת כי הינה זכאית לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך כולל של 144,432 ₪. 7. עוד הוסיפה התובעת וציינה כי לא קיבלה את מלוא פיצויי הפיטורים להם זכאית ולפיכך נותרה הנתבעת חייבת לשלם לה תשלום נוסף עבור פיצויי הפיטורים. 8. התובעת הוסיפה כי לאור השיהוי בתשלום הפרשי הפיצויים להם הינה זכאית יש לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת תשלומים אלה. 9. עוד טענה התובעת, כי הנתבעת נותרה חייבת לה תשלום שכר עבודה עבור חודש נובמבר 2009 וכן תשלום דמי נסיעות אשר לא שולמו לה החל מהשנה השנייה להעסקתה. 10. במסגרת סיכומיה טענה התובעת כי נפלו פגמים באופן הליך פיטוריה, שכן לטענתה נפלו פגמים בהליך השימוע שנערך לה עובר לפיטוריה. טענות הנתבעת 11. הנתבעת טענה כי התובעת פוטרה על רקע חילוקי דעות עם המנהלת אשר לה הייתה כפופה (להלן:"המנהלת") ותחושותיה כי קופחה בעבודה נבעו בשל העובדה שלא קודמה בתפקידה. 12. עוד הוסיפה הנתבעת כי פיטוריה של התובעת נעשו בהתאם לבקשתה של התובעת וזאת לאור ניסיונות כושלים לסיום הסכסוך שנוצר באופן מוסכם על שני הצדדים. 13. הנתבעת הוסיפה כי הנסיבות בהן הופסקה עבודתה של התובעת, אינן מזכות אותה בפיצויי פיטורים שלא כדין, שכן אליבא דנתבעת, הפסקת עבודתה של התובעת ופיטוריה היו על רקע חוסר יכולתה של התובעת לעבוד עם המנהלת, ואף בהתאם לרצונה של התובעת כאמור. 14. הנתבעת ציינה כי שילמה לתובעת את מלוא שכר עבודתה וכן את מלוא תשלום פיצויי הפיטורים ולא נותרה חייבת לתובעת כל תשלום נוסף. 15. עוד ציינה הנתבעת, כי בהתאם להסכם העבודה, שכרה של התובעת כלל גם תשלום נסיעות, ולפיכך אין התובעת זכאית לפיצוי בגין רכיב זה. 16. הנתבעת הוסיפה כי לא נפל כל פגם באופן הליך פיטוריה של התובעת, והעלאת הטענה לראשונה במסגרת הסיכומים, הינה בגדר הרחבת חזית אסורה. 17. יריעת המחלוקת בין הצדדים א. נסיבות סיום העסקתה של התובעת וזכאותה לפיצויי פיטורים שלא כדין. ב. זכאותה של התובעת להפרשי פיצויי פיטורים. ג. תשלום שכר עבודה עבור חודש נובמבר 2009. ד. תשלום דמי נסיעות החל משנת העסקתה השנייה של התובעת בנתבעת. דיון והכרעה נסיבות סיום ההעסקה 18. נקדים אחרית לראשית ונאמר כבר כעת, כי מעיון בסיכומים, בפרוטוקולים וממכלול הראיות אשר הוצגו בפנינו, הרינו סבורים כי דין התביעה של התובעת להידחות ברכיב זה. השאלות אשר הונחו לפתחנו בסוגיה זו היו בעיקרן שאלות הנוגעות למהימנות. משמיעת העדויות של הצדדים, לרבות שמיעת עדותה של התובעת, השתכנענו כי גרסתה של הנתבעת מהימנה יותר מגרסת התובעת והכל כפי שיפורט להלן. 19. התובעת טענה כי במהלך עבודתה נחבלה ושברה את שורש כף ידה ועקב כך נעדרה ממקום עבודתה למשך חודשיים. 20. פציעתה של התובעת גרמה לה להוצאות מרובות עבור טיפול רפואי ועזרה בניהול משק הבית. התובעת קיבלה קצבה מהמוסד לביטוח לאומי, אולם מאחר והקצבה הייתה נמוכה מההוצאות, החליטה התובעת לפנות למעסיקה לגבית יתרת התשלום. וכך טענה התובעת במהלך עדותה: "...אני פניתי למל"ל והם אמרו לי שהם משלמים לי 75% והנתבעת צריכה להשלים את ה-25% הנותרים ועלי לפנות למעביד, ואז פניתי לאורית (המנהלת של התובעת - י.כ.) והיא אמרה לי שתתייעץ עם יפתח וחזרה אלי עם תשובה שלילית והסבירה שהוא לא מסכים וגם שלא יהיה תקדים, ואז היא הציעה שאני אפנה לחברת ביטוח שיש אפשרות כזו, אני ביקשתי מאורית לפנות לחברת ביטוח ולבדוק בשבילי את הפרטים מאחר ואת התביעה למל"ל היא שינתה את הגרסה שלה". (פרוטוקול מיום 6/4/11, עמ' 4, ש' 4-9). 21. התובעת טענה כי המנהלת הודיעה לה כי קיימת אפשרות לתבוע את חברת הביטוח המבטחת את הנתבעת, אולם בהמשך חזרה בה המנהלת והבהירה לה כי אם תגיש תביעה תסכן את המשך עבודתה בנתבעת. וכך העידה התובעת בעניין זה: "אורית אמרה לי שיש אפשרות לתבוע את חברת הביטוח ואם אתבע את חברת הביטוח אסכן את מקום העבודה שלי". (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 20-21). 22. התובעת הוסיפה וציינה בדיון, כי מהרגע שהגיע המכתב מעורך הדין אליו פנתה על מנת שייצגה בתובענה כנגד חברת הביטוח, החלו לפגוע בזכויותיה בעבודה. וכך ציינה בעדותה: "...לאחר הגשת תביעת הנזיקין, לאחר שהתקבל המכתב בחלוף 3 ימים נאמר לי שאם אני לא חוזרת בי מהמכתב, כל התנאים שקיבלתי יבוטלו". (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 18-20). בהמשך עדותה השיבה התובעת לשאלת ב"כ הנתבעת: "ש. איזה תנאים יבוטלו? ת. כל התנאים הסוציאלים שלי, היא לא נימקה אבל אמרה לי שכל התנאים מבוטלים. כשאמרתי לה שזו הרעת תנאים, היא השיבה שזו לא הרעת תנאים". (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 21-24). כאשר התבקשה התובעת לדייק בדבר ביטול התנאים הסוציאלים ונשאלה על ידי ב"כ הנתבעת: "ש. כלומר ביטלו את תנאיך? השיבה התובעת: "ת. כן, את כל התנאים שלי, התנאים הסוציאליים." (עמ' 6, ש' 26-27) כאשר נשאלה למשך כמה זמן נשללו ממנה ההטבות הסוציאליות, השיבה התובעת: "ביום חמישי לפני צאתי הביתה היא הודיעה לי על זה שהיא מבטלת את כל תנאי אם אני לא מושכת את התביעה, ביום ראשון פניתי אליה להעלות את הדברים בכתב, ביום שני היא חזרה אלי ואמרה לי שהיא לא יכולה להרע את תנאי לאחר שהתייעצה עם עורך דין". (עמ' 8, ש' 2-5) 23. לאחר שהתובעת הבהירה באופן חד משמעי כי תנאיה הסוציאלים נפגעו חזרה בה והסבירה שתנאי עבודתה לא הופסקו, אלא נאמר לה שאם לא תמשוך את התביעה כנגד חברת הביטוח כל תנאי עבודתה יהיו מבוטלים (ר' עמ' 6, ש' 29-31). כשהעמיד בית הדין את התובעת על טעותה, טענה התובעת: "אני גם פה לא אמרתי סוציאלי, זה בא כוח הנתבעת אמר". התובעת ככל הנראה "שכחה" את שאמרה מפורשות בדיון לגבי הפגיעה בתנאיה הסוציאליים כפי שציינו לעיל, ובהצגת גרסה זו ניסתה התובעת ליצור מצג שווא בפני בית הדין לפיו בוטלו תנאי עבודתה הסוציאליים. 24. בגרסתה ניסתה התובעת למעשה להעצים את הסנקציות ככל שהופעלו כלפיה מצד הנתבעת, וזאת על אף שהתובעת בתצהירה ובכתב תביעתה לא טענה ולו ברמז, כי הנתבעת פגעה בה בתנאיה הסוציאליים. "שיפוץ" גרסת התובעת כאמור, מהווה הרחבת חזית אסורה, מן הטעם שהועלתה לראשונה במועד ההוכחות. התובעת בתשובותיה לשאלות ב"כ הנתבעת גילתה חוסר קוהרנטיות וחוסר עקביות, דבר המעיד על פגם חמור במהימנותה של התובעת. 25. מעדותה של התובעת התרשמנו כי התובעת ביקשה להעביר מסר מטעמה לבית הדין, כי לכאורה הנתבעת פגעה בזכויותיה הסוציאליות, אולם משלא צלחה דרכה, חזרה בה והעמידה את הפגיעה ב"תנאים מיוחדים" בעבודה. 26. כפי שציינו, התנהלות זו של התובעת מעידה על פגם מהותי במהימנותה של התובעת המטיל ספק רק בגרסתה ובוודאי שלא מסייע בידה להרים את נטל ההוכחה המוטל על כתפיה של התובעת. 27. פגם נוסף בגרסת התובעת המטיל צל גדול על מהימנותה, מצאנו בגירסת התובעת עצמה שעה שטענה כי פיטוריה קשורים באופן ישיר לתביעה שהוגשה כנגד חברת הביטוח, אולם בעצמה הסבירה, כי ההתנכלות אליה והפגיעה בתנאי עבודתה החלו עוד קודם להמצאת מכתב הפניה של התובעת מעורך דינה לידי הנתבעת. וכך טענה התובעת בהקשר זה: "אני רוצה להוסיף משהו, מספר ימים לפני שהמכתב של עורך הדין הגיע אורית שוחחה איתי בעניין הפיזיוטרפיה שיצאתי, בשלב זה סיפרתי לה על פגיעתי במקום העבודה, על כך שלא באו לקראתי כאשר נפלתי, שהענישו אותי ולא דיברו איתי במשך חודש ימים המנכ"ל שלי, בשל כך שלא יצאתי לעבודה במחלה ועם גבס ולא דרשו שאני אבא לעבוד, אך יפתח הכניס אותי לשיחה לאחר חודש ימים ונזף בי על כך שלא יצאתי לעבודה עם גבס ביד. בשיחה עם אורית אמרתי לה שהשיא זה שהיא מסרה לי מסרים מאיימים, ובאותה נשימה שאני אאבד את מקום העבודה שלי ופה היא התפרצה והתפרעה. זו שיחה שהיתה רגע לפני שהגיע המכתב של עורך הדין". (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 9-16). 28. מדברי התובעת בבית הדין, עולה אם כן, כי התובעת הייתה נתונה בכעס רב על מנהליה בנתבעת על רקע אי הבנה וחוסר גילוי רגישות למצבה הבריאותי ועקב כך נוצר סכסוך בינה ובין מנהליה. לפי גרסה זו של התובעת המכתב מעורך דינה של התובעת, בו ביקש עורך הדין פרטים אודות חברת הביטוח המבטחת את הנתבעת, התקבל בנתבעת לאחר שפרץ הסכסוך בין התובעת למנהליה בנתבעת. 29. גרסה זו אשר הוצגה בפנינו בעת הדיון, עומדת בסתירה לטענותיה של התובעת עצמה, ומתיישבת דווקא עם גרסת הנתבעת ביחס לסיום העסקת התובעת, שכן הנתבעת טענה כי מערכת יחסי העבודה, בינה ובין התובעת הסתיימה על רקע חוסר יכולתה של התובעת לעבוד בשיתוף פעולה ובכפיפות למנהלת החדשה שמונתה לתובעת. וכך העיד מנהל הנתבעת, מר שדמי, בפנינו בנוגע לנסיבות סיום העסקתה של התובעת: "היחסים של התובעת עם המנהלת הקודמת היו טובים והניבו פירות גם למוסד, גם למנהלת וגם לי, בהחלט ועם החלפתה של המנהלת מערכת היחסים בין התובעת למנהלת החדשה לא היו כמו עם המנהלת הקודמת." 30. עוד העיד מר שדמי, כי מערכת היחסים בין התובעת למנהלת הייתה עכורה ומערכת יחסים זו החריפה כאשר מונתה סגנית למנהלת אשר גם בינה ובין התובעת נוצר חיכוך עת היה צורך בהעברת סמכויות מהתובעת לסגנית. 31. מר שדמי העיד עוד כי עשה מספר רב של ניסיונות בכדי לגשר על הפערים שנוצרו בין המנהלת לבין התובעת וציין בין היתר כי ניהל מספר שיחות אישיות עם התובעת ועם המנהלת וזאת בכדי ליישב את הסכסוך שנוצר ביניהן. וכך העיד מר שדמי על פעולות שעשה להרגעת הרוחות בין התובעת למנהלת: "שיחות אין סופיות עם אורית ורויטל, ניסיון כולל עד הסוף, למרות מה שרויטל אמרה קודם, לשכנע אותן שאפשר לעבוד ביחד, שיסתכלו על החיובי של כל אחד אצל השני ויעבדו ביחד". (עמ' 16 לפרוטוקול ש'22-24 ). ובהמשך עדותו העיד מר שדמי: "הצעתי שלמרות שזה רצון הדדי של רויטל החוסר יכולת לעבוד, ושל אורית החוסר יכולת בסוף התהליך הזה לעבוד עם רויטל, נגיע להסכם הפסקת עבודה, או התפטרות הדדית, ולצערי הטעו אותי כשאמרו לי היועץ המשפטי של רויטל שלא ניתן להגיע להסכם הפסקת עבודה, אלא רק דרך פיטורים, ומכיוון שבכל מקרה עד לאירועים האלה רויטל תרמה ועשתה לנווה שבא, היה ברור לי שגם אם היא מתפטרת וגם אם אנחנו מפטרים אותה היא תקבל פיצויי פיטורים, הסכמתי ללכת בדרך של פיטורים ולא מתוך כוונה ראשונית שלי כמו שרויטל הציגה שהיו לי כוונות לפטר אותה, אני עד הסוף ניסיתי שתישאר ותעבוד עם אורית בשיתוף פעולה עד שכלו כל הקיצין". (עמ' 17 לפרוטוקול, ש' 1-5). 32. עדותו של מר שדמי, אשר הייתה מהימנה עלינו, בצירוף עדותה של התובעת בנוגע לשיחות שערך עימה מר שדמי, יצרו בפנינו מסכת עובדתית ולפיה התובעת לא הסתדרה עם המנהלת אשר הייתה ממונה עליה במסגרת תפקידה ומשניסיונות לשפר מערכת יחסים זו לא צלחו, התובעת פוטרה על ידי הנתבעת, תוך הסכמה הדדית על סיום יחסי העבודה. חיזוק ותמיכה לתמונה העובדתית אשר הצטיירה בפנינו מצאנו בעדותה של המנהלת, גב' אורית ויצמן, אשר העידה בפנינו: "הבקשה שלי הייתה לאור האמירות שלה, שהיא לא יכולה לעבוד בכפיפות אלי, ולאחר ששמעתי שהיא ביקשה לבחור ביני לבינה, הבנתי שאין אפשרות לעבוד ביחד". (עמ' 25 לפרוטוקול, ש' 7-8). ובהמשך עדותה העידה גב' ויצמן: "אני רוצה להגיד אני הייתי מוכנה להמשיך לעבוד ביחד איתה ולדלג על מה שהיה ולפתוח דף חדש, עד לאותו רגע ששמעתי שהיא מטילה ספק בעבודה שלי ובי ובחוסר יכולת של עבודה במשותפות שבאה מצידה". (עמ' 25 לפרוטוקול, ש' 14-16). 33. התרשמנו כי גב' ויצמן השיבה באופן כנה על השאלות שנשאלה. התשובות שענתה היו ישירות ולא מתחמקות ולמדנו מעדותה, כי הנתבעת עשתה ככל שלאל ידה בכדי לסיים את הסכסוך עם התובעת מתוך הבנה הדדית ותשלום מלוא זכויותיה של התובעת כפי שהעידה גב' ויצמן: "הנושא של התפטרות הדדית בא אחרי התייעצות כיוון שרויטל עבדה הרבה שנים במערכת רצינו שהיא תצא בצורה מכובדת ולא תיפגע". (עמ' 26 לפרוטוקול, ש' 28-29). 34. התובעת אישרה בעדותה שאכן מר שדמי קיים עימה מספר שיחות שאף את חלקן הקליטה וצירפה הקלטה ותמליל במסגרת ראיותיה. בהתייחסותה לתוכן השיחות, טענה התובעת כי הרשתה לעצמה להגיד את כל מה שהיה בלבה ואף ציינה בפניו כי הייתה שמחה אם יימצא עבורה מקום עבודה באחד הסניפים האחרים (ר' עמ' 10 לפרוטוקול ש' 27-29). בנוגע לרצונה של הנתבעת לסיים את העסקתה בהסכם הדדי העידה התובעת עצמה כי: "אני אבקש לציין שיפתח היה נע סביב ההתפטרות ההדדית או לחילופין שהוא יכתוב מכתב והוא יחתום עליו, ככה הוא אמר לי והשלב הזה בייעוץ של עו"ד אליגון כמובן, כל הזמן הלכתי וחזרתי על דבריו שמעביד לא מרוצה מעובד הוא מפטר אותו ולא מוליך אותו להתפטרות הדדית או לחילופין לחתום על מסמך". (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 6-9). 35. התובעת אישרה אם כן בעדותה את גרסתו של מר שדמי ואף ציינה, כי מר שדמי תמך בהסכם סיום יחסי עבודה הדדי כפי שטענה הנתבעת בגרסתה. 36. עדותה של התובעת בנוגע לאופי השיחות ואופן סיום עבודתה תאמו, כפי שציינו, את גרסתו של מר שדמי אשר העיד כי ניסה לפתור את הסכסוך שנוצר עם התובעת בהסכם להפסקת עבודה מתוך הבנה הדדית וללא מתיחות. 37. הנתבעת ומנהליה חיפשו את הדרך להפסיק את עבודתה של התובעת בנתבעת באופן ראוי ומתוך כבוד הדדי על מנת שתקבל את כל זכויותיה ואף המליצו לתובעת לפנות לקבלת יעוץ משפטי וכך נהגה התובעת. 38. מנהל הנתבעת הדגיש כל העת, כי הינו רואה לנכון לשלם את פיצויי הפיטורים לתובעת בכל דרך, לרבות גם במקרה והתובעת הייתה מחליטה להתפטר. בהיבט זה ראוי להיאמר כי בנסיבות מסוימות בהן קיימת הסכמה הדדית בין עובד מעביד, אין הכרח כי הדבר יעשה באמצעות פיטורין או התפטרות ( ראה דברי כב' השופט רבינוביץ בע"ע (ארצי) 1036/00 מיכל צוקרמן-עיריית נשר, ). 39. מנגד להתנהלות הנתבעת, התובעת אשר פנתה לקבלת יעוץ משפטי כאמור, בחרה לסיים את מערכת היחסים באופן אחר. מהתנהגות התובעת התרשמנו כי התובעת ניסתה להוליך שולל את הנתבעת וביקשה ליצור יש מאין ולהצביע על סכסוך שראשיתו פגיעה בעבודה וסופו פיטורים שלא כדין. ממכלול הראיות אשר הוצגו בפנינו התרשמנו כי התובעת ביקשה לתת להליך הפיטורים דימוי של פיטורים שלא כדין. לשם כך הצטיידה התובעת במכשיר הקלטה והקליטה את מנהליה ללא ידיעתם תוך ניסיונות להכניס בפיהם מילים שיהוו בסיס ראוי להגשת תביעתה בגין עילה של פיטורים שלא כדין. 40. משמיעת ההקלטות ומעיון בתמליל השיחות עולה כי התובעת דיברה כלפי מנהליה באופן בוטה וניסתה להחטיאם בלשונם ולהכניס מילים בפיהם בכדי לתת להליך הפיטורים משמעות של פיטורים שלא כדין. 41. כך לדוגמא ניתן להבחין בנקל, כי בשיחת התובעת עם המנהלת (שיחה - אורית), התובעת מגלה דומיננטיות בשיחה וכל העת מבקשת התובעת להחטיא את המנהלת בלשונה ולנתב את השיחה למקום בו הינה חפצה. 42. מתוכן השיחות עולה כי אכן הנתבעת לא הייתה שבעת רצון מהליך בו החליטה התובעת לתבוע את חברת הביטוח המבטחת אותה, דבר שהנתבעת אישרה בסיכומיה, אולם עם זאת אנו סבורים כי לא ההליך בו נקטה התובעת כנגד חברת הביטוח הוא זה שהביא את הנתבעת להחלטה על פיטוריה של התובעת כי אם חוסר יכולתה של התובעת לעבוד עם המנהלת אליה הייתה כפופה. 43. פיטוריה של התובעת הינם תוצאה של תקשורת לקויה בין התובעת לבין מנהלתה גב' ויצמן, והנתבעת החליטה לעמוד לצדה של גב' ויצמן אולם בד בבד לאפשר לתובעת לסיים את עבודתה באופן ראוי ומכובד כאמור. 44. ההלכה היא כי סמכותו של מעביד לפטר עובד בכל עת, בכפוף למגבלות שבחוק או למגבלות הקבועות בהסכם קיבוצי או בחוזה אישי. על המעביד, שעה שהוא מפעיל את "הכוח" אשר בידו, לפעול בתום לב ומתוך שיקולים רלוונטיים (דב"ע מט/9-1456 שק"ם בע"מ - שלמה אלפסי, פד"ע כ"א 124). 45. לא מצאנו כל בסיס לטענת התובעת ולפיה פיטוריה נעשו שלא כדין, שכן פיטוריה של התובעת היו מכורח המציאות בו הייתה נתונה הנתבעת לנוכח מערכת יחסים עכורה בין התובעת לבין האחראית עליה, כאשר בסכסוך זה העדיפה הנתבעת לעמוד לצד מנהלת התובעת. הנתבעת פעלה במקרה דנן בתום לב ומתוך שיקולים רלוונטיים ולא נפל כל פגם בהתנהלותה המצדיק פסיקת פיצויים בגין פיטורים שלא כדין. אופן הליך הפיטורים: 46. התובעת טענה בסיכומיה, כי בהליך פיטוריה נפלו פגמים בהליך השימוע שעברה. לטענת התובעת לא הוסבר לה כראוי כיצד עליה להיערך לשימוע, לא נרשם פרוטוקול במהלך השימוע ולא ניתנה לה הזדמנות אמיתית לטעון כנגד ההאשמות שהופנו כלפיה ועמדו בבסיס פיטוריה. 47. נקדים ונאמר, כי התובעת לא העלתה טענות בדבר פגמים בהליך השימוע בכתב התביעה אלא רק בשלב הסיכומים, ולפיכך טענותיה אלו הינן בגדר הרחבת חזית אסורה ודי בכך בכדי לדחות טענותיה. 48. מהעובדות שנפרשו בפנינו עולה באופן ברור כי הייתה קיימת הסכמה הדדית בין הצדדים לסיום עבודתה של התובעת, לפיכך מתייתר הצורך בדיון בשאלת זכותה של התובעת לשימוע שכן לא עניין לנו בפיטורין אלא סיום יחסי העבודה בהסכמה. יפים לעניינינו דבריו של כב' הש' רבינוביץ': "אין מדובר כאן בהתפטרות וגם לא בפיטורים, אלא בהסכמה לסיים את עבודת המערערת בתנאים שהסכימו עליהם הצדדים. בנסיבות אלה של סיום עבודה בהסכמה, גם אם היוזמה להפסקת העבודה נעשתה על ידי המעביד, לא מתעוררת שאלת פיטורין שלא כדין, כי לא היו, כאמור, פיטורים, אלא סיום יחסי עובד ומעביד בהסכמה. גם אם נצא מנקודת מוצא שמדובר ב"פיטורים מוסכמים", לא ניתן לומר, שפיטורים אלה נעשו שלא כדין, משום שאלמנט ההסכמה מכשיר בנסיבות הקיימות את הליך הפיטורין." (ראו לעניין זה ע"ע (ארצי) 1036/00 מיכל צוקרמן - עיריית נשר, ). 49. למעלה מן הדרוש נוסיף ונציין כי התרשמנו מדברי התובעת ומדברי מר שדמי, כי לתובעת ניתנו מספר הזדמנויות, בכדי לטעון כנגד פיטוריה, לרבות במהלך השיחות שחלקן הוקלטו על ידי התובעת, ובשיחות אלו הובהר לתובעת מסר לפיו עליה לשנות התנהגותה והתנהלותה בנתבעת וניתנה ההזדמנות להשמיע את דבריה בפני מנהליה. 50. בהקשר זה ראוי להזכיר כי הזכות לשימוע איננה בגדר טקס אשר חייב מעביד לקיים קודם להוצאת מכתב הפיטורים. היא חובה בעלת תוכן ומהות, אשר מטרתה להעמיד את התובע על תלונות המעביד כלפיו ועל האפשרות לפטרו ולשמוע את התייחסותו של העובד לטענות המופנות כלפיו (ר' ע"ע (ארצי) 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, תק-אר 2003 (1) 1). 51. לאחר קיומן של השיחות כאמור, התובעת לא ניסתה למנוע את הליך פיטוריה, אלא ההיפך מכך. התובעת הייתה איתנה בדעתה כי אינה יכולה להשלים עם העובדה כי תמשיך לעבוד בכפיפות למנהלת ולפיכך בחרה שלא למנוע את פיטוריה, ובנקודה זו הגיעו הצדדים להסכמה הדדית כי הדבר ייעשה באמצעות פיטוריה של התובעת. בנסיבות אלה, אין לה לתובעת אלא להלין על עצמה ולא לבוא בטרוניות כלפי הנתבעת. 52. מכלל האמור הגענו למסקנה, כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה כי פיטוריה נעשו שלא כדין, וכן לא הוכיחה כי נפל פגם בהליך פיטוריה ולפיכך דין תביעתה ברכיב זה להידחות. תשלום הפרשי פיצויי פיטורים 53. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת הייתה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים בסך 73,720 ₪, אשר מתוכם שולם לתובעת תשלום בסך 24,779 ₪ והיתר שולם לתובעת באמצעות קרן פיצויי פיטורים באמצעות המחאה בנקאית. המחלוקת בין הצדדים ברכיב זה נסובה על הסכום אותו קיבלה התובעת מפוליסת הביטוח. 54. התובעת טענה כי לא קיבלה מהנתבעת את מלוא כספי פיצויי הפיטורים להם הינה זכאית ולפיכך נותרה הנתבעת חייבת בתשלום הפרשי פיצויי פיטורים. 55. בכתב התביעה מציינת התובעת כי תשלום הפרשי הפיצויים הינו בסך 5,950 ₪ אולם בסיכומיה מעמידה התובעת את סכום הפרשי הפיצויים על סך 5,096 ₪. 56. התובעת לא הבהירה בסיכומיה את הפער בין ההפרשים להם היא טוענת ואף לא הזמינה לעדות כל נציג מטעם חברת הביטוח אשר שילמה לה את הכספים שהופקדו בקרן פיצויי פיטורים וזאת על אף כי חברת הביטוח היא הגורם אשר היה יכול להעיד ממקור ראשון בעניין הסכום שהועבר לתובעת מכספי קרן הפיטורים בפועל ובאשר להפרשים שהיה על הנתבעת לשלם, אם בכלל. כלל ידוע הוא כי הימנעות בעל דין מהצגת ראיה או מהבאת עדות, יוצרת חזקה כי אילו הייתה מוצגת הראיה או נשמעת העדות, היה בה כדי לחזק את גרסתו של בעל הדין שכנגד (ר' ע"א 641/87 קלוגר - החברה הישראלית לטרקטורים וציוד פ"ד מ"ד(1) 239, 245). 57. מעבר לכך, הנתבעת הביאה מנגד ראיה לטענתה (נספח 7 לכתב ההגנה) אשר ממנו עולה כי ערך פדיון הפיצויים הינו 48,958 ₪. 58. במהלך הדיון ביקשה התובעת באופן מפתיע להציג לעדה אשר העידה מטעם הנתבעת - גב' רון, תצלום המחאה על תשלום שקיבלה מחברת הביטוח. מסמך זה לא צורף כראיה בתיק, וכאמור לא זומן נציג מחברת הביטוח בכדי שיפרט אודות הסכום שהועבר לתובעת, ואף העדה אשר לא ראתה מסמך זה קודם הדיון, התקשתה להשיב על תוכנו ומהותו. וכך העידה גב' רון בהתייחסותה למסמך אשר הוצג בפניה: "אני לא יודעת מה היא קיבלה מחברת הביטוח, זאת הפעם הראשונה שהיא מראה לי, אני ערכתי את החישוב על פי הסכום שנצבר לפיצויים, אני מציגה לבית הדין את הנספח שצורף לכתב ההגנה, ממנו עולה כי בקופה נצברו סך של 48,958 ₪ כפיצויי פיטורים". (עמ' 21 לפרוטוקול ש' 1-3). 59. משהונח בפנינו מסמך מחברת הביטוח אשר ממנו עולה כי ביום שחרור פוליסת הביטוח עמד לרשות התובעת סכום בסך 48,958 ₪, הרי שאנו סבורים כי הנתבעת עמדה במחויבויותיה לתשלום פיצויי הפיטורים. 60. הנתבעת ערכה את תשלום פיצויי הפיטורים בהתאם לסכום שנצבר לזכות התובעת בפוליסת הביטוח, והעומד לרשות התובעת מיד עם פיטוריה ולפיכך, אין היא חייבת בהפרשי פיצויי פיטורים. 61. יש לראות בסכום אשר הצטבר בקרן הפנסיה במועד הפיטורים, כסכום אשר הועבר לתובעת כחלק מכספי הביטוח, שכן כידוע הכספים השמורים בקרנות הפנסיה מושפעים מתנודות שוק ההון ולא ניתן לצפות ממעסיק שיבחן כל עת ועת את ערך הסכומים שנצברו לזכות העובד עד אשר מקבלם העובד בפועל. מכלל האמור דין התביעה ברכיב זה להידחות. תשלום שכר עבודה 62. התובעת טענה בכתב התביעה כי הינה זכאית לשכר עבודה עבור 5 ימי עבודה שעבדה בחודש נובמבר 2009 בשיעור של 1,200 ₪. 63. עם זאת, בסיכומיה התובעת זנחה טענה זו ולא נתנה דעתה לסעד זה ויתר על כן, התובעת הבהירה בסיכומיה, כי עותרת היא ל"סעדים המבוססים על העילות הבאות: הראשונה - פיטורים שלא כדין, והשנייה - אי תשלום דמי נסיעות, והשלישית - הפרשים בגין פיצויי פיטורים." סעד של שכר עבודה לא הוזכר בעילות כאמור. 64. משהתובעת לא התייחסה כלל בסיכומיה לסעד לתשלום שכר עבודה, אין בידינו אלא לראות בכך ויתור על רכיב תביעה זה. לאור האמור - דין רכיב תביעה זה להידחות. תשלום נסיעות 65. התובעת טענה כי הינה זכאית לתשלום בסך 20,700 ₪ בגין החזר דמי נסיעות וזאת החל מהשנה השנייה להעסקתה בנתבעת. 66. הנתבעת טענה מנגד, כי במסגרת הסכם העבודה עם התובעת, סוכם כי שכר עבודתה יכלול גם תשלום עבור הוצאות נסיעה. 67. בפסיקה נקבע, כי כאשר ניתנת הסכמה מפורשת וחד משמעית של עובד לכלול בשכרו גם את עלות דמי הנסיעה, הרי שהמעביד פטור מתשלום דמי הנסיעות (ר' דב"ע 3-63/18 גלי בובליל - א.א.צ שירותים משפטיים בע"מ. 68. מעיון בהסכם העסקתה של התובעת מוסכם בין הצדדים באופן מפורש כי שכר עבודתה של התובעת כולל גם דמי נסיעות. 69. התובעת לא הציגה כל ראיה כי היה בינה ובין הנתבעת סיכום שונה בנוגע לדמי הנסיעות ואין לבית הדין אלא את הנאמר בהודעה על קבלת התובעת לעבודה (נספח 1 לכתב ההגנה), אשר ממנה עולה כי דמי הנסיעות יהיו כלולים בשכר העבודה. 70. מעבר לכך, מצאנו טעם לפגם בטענת התובעת בדרישתה לתשלום נסיעות, שעה שמשך 12 שנים התובעת עובדת בנתבעת, מקבלת את שכרה ולא העלתה כל דרישה לדמי נסיעות. לנוכח האמור, דין רכיב תביעה זה להידחות. 71. בשולי פסק הדין נוסיף ונציין כי התובעת חתמה על כתב סילוק, לפיו קיבלה התובעת את כל מבוקשה ואין לה כל טענה ו/או תביעה כנגד הנתבעת. אמנם כתב הסילוק עליו חתמה התובעת אינו חזות הכל , אך משבחנו את כלל טענותיה של התובעת והגענו למסקנה כי יש לדחותן, הרי שכתב הסילוק מחזק קביעות אלו. סוף דבר 72. התביעה נדחית על כל רכיביה. 73. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין וממועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל. 74. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים בדואר רשום. ניתנה היום, ‏י"ט חשון תשע"ב 16 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים. נ.צ. שאול ששון נ.צ. ליאון מיוני יוחנן כהן, שופט פיטורים