מכה בעין - היפרדות רשתית

ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (בל 4462/05; השופטת אפרת לקסר ונציגי הציבור מר בנדה משה ומר אברהם בקשי), אשר דחה את תביעתו של המערער להכיר בליקוי ממנו הוא סובל בעינו הימנית כפגיעה בעבודה. ההליך בפנינו הוא ערעור שני בעניינו של המערער. בהתאם למוסכם על הצדדים, הטענות שנרשמו בפרוטוקול במסגרת דיון קדם ערעור הן כסיכומים בכתב, ופסק הדין ניתן על יסוד הטענות שנרשמו בפרוטוקול וכלל החומר שבתיק, לרבות השלמת טיעון שהוגשה לאחר דיון קדם ערעור. הליכים קודמים: ההליך בבית הדין האזורי: המערער הגיש תביעה להכרה באירוע מיום 12.9.04 כפגיעה בעבודה. לטענת המערער בכתב התביעה (סעיף 8.1 לכתב התביעה) קיבל מכה חזקה באזור עין ימין, פנה באותו יום לבית החולים ואובחן כסובל מהיפרדות רשתית. בכתב ההגנה הכחיש המוסד לביטוח לאומי התרחשות אירוע תאונתי ביום 12.9.2004, ובנוסף לכך טען כי אין קשר סיבתי בין מחלת המערער לבין עבודתו; מחלת המערער היא מחלה טבעית; השפעת העבודה פחותה בהרבה מנתוניו האישיים של המערער. בשלב ראשון דן בית הדין האזורי בשאלה אם התרחש אירוע תאונתי ביום 12.9.2004 וקבע בהחלטתו מיום 5.4.2006 כך: הגם שנמצאו בגרסתו [של המערער] סתירות, באשר לעצם קרות האירוע, והגם שהתובע לא סיפר בחדר מיון ולא סיפר למעסיק על מכה שקיבל באותו יום, בכל זאת, ולו מן הספק, מצאנו לקבל את גרסתו בחלקה והננו קובעים את העובדות כדלקמן, שיועברו למומחה הרפואי אשר יבחן את שאלת הקשר הסיבתי: א. המערער, יליד 1947, עובד כאיש אחזקה. ב. ביום 12.9.04, בסביבות השעה 13:00, עת שצבע משקופים על גבי פיגום, מתחת למזגן בולט, קיבל מכה קלה ממזגן באזור העין (להלן- "האירוע בעבודה"). ג. עקב כך, חש לדבריו כאילו גוף זר נכנס לו לעין. ד. בהמשך טופל בחדר מיון ושם סיפר על תחושת גוף זר בעין. חוות דעתו של המומחה הרפואי ד"ר פרידלנדר: בית הדין האזורי מינה את ד"ר שמואל פרידלנד כמומחה רפואי לצורך מתן חוות דעת רפואית. ד"ר פרידלנד נתן את חוות דעתו לאחר שהועברו לעיונו המסמכים הרפואיים הרלבנטיים לעניינו של המערער, וכן חוות דעת של פרופ' מרין מטעם המערער וחוות דעת החתומה על ידי ארבעה מומחים מאיגוד רופאי העיניים שהוגשה מטעם המוסד לביטוח לאומי. בתשובה לשאלה האם יש קשר סיבתי, (גרימה או החמרה), בין האירוע שאירע בעבודתו של המערער ביום 12.9.04, לבין הפרדות הרשתית שאובחנה באותו יום, כמפורט במסמכים הרפואיים השיב ד"ר פרידלנדר: התשובה לשאלה זו הינה שאלת המפתח בתיק זה. לפנינו אדם שבעת עבודתו בצביעה הופיעה הפרדות רשתית בעינו הימנית שהתבטאה בתחושת צל שחור מול העין ולכן פנה ואושפז בבית החולים תל השומר. לטענתו ניכנס לו גוף זר לעין. בגיליון הקבלה הסעודי של מחלקת העיניים בשיבא מצאתי לאמור כי הוא התלונן על תחושת גוף זר שהוקלה לאחר ששטף את העין. לא צוין בשום מקום שנחבל בצורה קלה או קשה כלשהיא. השאלה הזו נדונה פעמים רבות בבתי הדין לעבודה ואף אני התייחסתי לכך במספר חוות דעת שנכתבו בעבר. בדיוק עקב בעיתיות זו נידרש איגוד רופאי העיניים והתייחס ספציפית לבעיה בנייר עמדה שחיברו מיטב מומחי העיניים העוסקים בתחום זה. מסקנתם הייתה ברורה ונוסחה כדלקמן "הספרות הרפואית והניסיון הקליני שוללים קשר אפשרי בין הופעת הפרדות רשתית וחבלה לראש או לגוף או מאמץ גופני, ללא חבלה ישירה לגלגל העין!!" ועוד כתבו "ברור ומקובל כי חבלה קהה ישירה לגלגל העין יכולה לגרום לקרעים והפרדות רשתית; יש לזכור שכדי להוכיח כי הפרדות הרשתית נגרמה מפגיעה ישירה לעין חייב להיות תיעוד של הממצאים בעין המעידים על החבלה: כגון בצקת או דימום בעפעף או בלחמית, שריטה או צלקת בקרנית, שטף דם בלשכה הקדמית של העין, פגיעה בקשתית וכו'..". קראתי בתשומת לב את התיעוד הרפואי שבתיק. לא מצאתי כל עדות לתיעוד פגיעה שכזו וגם לא לתלונה שכזו מצד התובע ביום קבלתו לאשפוז. כל הגורמים הללו נבדקו ותוארו כתקינים בקבלתו לאשפוז בבית החולים שיבא. ... כיוון שכאמור לא נמצא תיעוד של חבטה חזקה כל שהיא ולא נמצא כל תיעוד אובייקטיבי בבדיקת העין למכה כל שהיא אין מנוס מלקבוע שכניסת גוף זר לעין לא יכולה לגרום להפרדות רשתית ולכן אין לקשר את הופעת הפרדות הרשתית, שהיתה קרוב לוודאי ספונטנית כפי שקורה בדרך כלל, לגורם חיצוני כל שהוא ולבטח שלא למכה או חבלה כל שהיא כפי שתואר במקרה שלפנינו כחבלה קלה באזור העין ולא בעין עצמה ישירות. בתשובה לשאלה האם השפעת האירוע בעבודתו ביום 12.9.04, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, אם קיימים כאלה אצל התובע, על מחלתו, השיב ד"ר פרידלנדר: כפי שכתב פרופ' מרין העובדה כי נימצא חור ברשתית בעין שמאל מציינת כי מר נחום היה עם נטייה לחורים ברשתית כלומר מועד לפורענות שכזו עקב היותה של הרשתית חלשה מראש. מכאן הגיוני מאוד להניח כי גם אם היתה כניסת גוף זר לעין ו/או מכה קלה השפעתם על הופעת הפרדות הרשתית היתה פחותה לעומת חולשתה הטבעית מראש. המערער ביקש להפנות למומחה הרפואי מספר שאלות הבהרה. בית הדין קיבל את הבקשה בחלקה והפנה למומחה שאלת הבהרה בקשר לחוות דעתו כדלקמן: "אנא הבהר האם נכון שגם מכה קלה בעין המיועדת להיפרדות רשתית (עין עם רשתית חלשה בלשון הדיוט) יכולה לגרום להיפרדות כגון זו של התובע?" המומחה השיב לשאלת ההבהרה כדלהלן: ובכן ככלל ובהתייחס לנייר העמדה של אגוד רופאי העיניים ברור ומקובל כי מכה ישירה לעין ובמיוחד עין שנמצאת בדרגת סיכון גבוהה דהיינו מיופיה גבוהה (רשתית חלשה) עלולה לגרום להפרדות רשתית ואין כל מחלוקת על כך. אלא שאיגוד רופאי העיניים מגדיר ומצטט את הספרות הרפואית כדלקמן "כדי שטראומה תצור הפרדות רשתית יש צורך בדחיסה (קומפרסיה) של גלגל העין..." יש לזכור שכדי להוכיח שהפרדות הרשתית נגרמה מפגיעה ישירה בעין חייב להיות תיעוד של הממצאים בעין המעידים על חבלה !! במקרה של התובע כפי שכתבתי בחוות דעתי לא מצאתי בתיעוד הדוקומנטרי שום עדות אובייקטיבית לחבלה שכזו לא בבדיקות בעת פנייתו למיון בית החולים וגם הוא עצמו לא התלונן על כך. מכיוון שאין תיעוד של כל חבלה ישירה לגלגל העין ואין כל עדות לכך כתבתי בחוות דעתי כי אין קשר בין הפרדות הרשתית ועבודתו של התובע. ושוב באופן תיאורטי ובהתייחס לשאלת בית המשפט מכה קלה (שחייבת שתהיה בעלת עוצמה מסוימת על מנת לגרום לקומפרסיה וטלטלה של גלגל העין) יכולה לגרום להפרדות רשתית בעין בעלת גורמי סיכון לכך. פסק דינו הראשון של בית הדין האזורי: בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר פרידלנד ניתן פסק דין נדחתה התביעה ונקבע כי לא קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה ביום 12.9.2004 לבין היפרדות הרשתית בעינו הימנית (להלן - פסק הדין הראשון). ההליך בבית הדין הארצי: המערער ערער על פסק הדין הראשון. כעולה מפסק דינו של בית הדין הארצי, במסגרת הדיון בערעור (עב"ל 589/07) הועברו לד"ר פרידלנדר שתי שאלות הבהרה. לאחר קבלת תשובות ד"ר פרידלנדר לשאלות ההבהרה, קבע בית הדין כי יש לקבל את הערעור בחלקו. בית הדין הארצי קבע כי עניינו של המערער יוחזר לבית הדין האזורי על מנת שימנה מומחה נוסף שיבחן את שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה לבין הליקוי בעינו הימנית של המערער; זאת, בין היתר מהטעם כי "מתשובותיו של ד"ר פרידלנדר עולים ספקות שהוא מטיל בקביעתו של בית הדין האזורי בדבר קרות האירוע בו קיבל המערער מכה 'באזור העין' "; בית הדין הארצי הוסיף וקבע כי לא תוצג בפני המומחה הנוסף חוות הדעת של ד"ר פרידלנדר, ובשלב הראשון אף לא יוצגו בפניו חוות הדעת של פרופ' מרין ונייר העמדה של איגוד רופאי העיניים. המשך ההליך בבית הדין האזורי: בהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי מינה בית הדין האזורי את דר' סילנפרוינד, מנהל יחידת רשתית בבית החולים שערי צדק כמומחה רפואי נוסף, על יסוד אותה התשתית העובדתית שקבע בהחלטתו מיום 5.4.2006 כמפורט בסעיף 5 לעיל. בשלב ראשון, הומצאו לד"ר סילנפרוינד כל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים לעניינו של המערער, למעט חוות הדעת של ד"ר פרידלנדר ופרופ' מרין ונייר העמדה של איגוד רופאי העיניים. להלן נפרט את השאלות והתשובות. מהי מחלת התובע? מחלת התובע הינה הפרדות רשתית עם קרע בעין ימין ובעין שמאל קרע ברשתית ללא הפרדות. האם יש קשר סיבתי, (גרימה או החמרה), בין האירוע שאירע בעבודתו של התובע ביום 12.9.04, לבין הפרדות הרשתית שאובחנה באותו יום, כמפורט במסמכים הרפואיים? במקרים של חבלה ישירה לעין ניתן לקשור בין הופעת הפרדות רשתית והחבלה. בתיק זה מציינת כבודה כי התובע "קיבל מכה קלה ממזגן באזור העין". מעיון במסמכים הרפואיים שצורפו לתיק, לא נמצא מסמך המעיד על ממצא של חבלה באזור העין (המטומה, פצע וכו') או חבלה לעין (שריטה בקרנית, דמום תת לחמיתי, היפמה). לפיכך, לא ניתן לקשור קשר סיבתי בין הפרדות הרשתית שנמצאה בבדיקה במיון ובין האירוע בעבודה. האם השפעת האירוע בעבודתו ביום 12.9.04, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, אם קיימים כאלה אצל התובע, על מחלתו? לתובע נמצא חור ברשתית בעין שמאל, דבר המעיד על בעיות רשתית ולא ניתן לקשור את האירוע בעבודה כגורם מחמיר לבעיה זו. תשובות המומחה הרפואי הנוסף לשאלות הבהרה: אל ד"ר סילנפרוינד הופנו שלוש פעמים שאלות ההבהרה. להלן פירוט השאלות והתשובות. שאלות ההבהרה שהופנו אל ד"ר סילנפרוינד ביום 26.7.09: לאור האמור בסעיף א' לחוות דעתך - האם לדעתך רק במקרים של חבלה ישירה לעין ניתן לקשור בין הופעת הפרדות רשתית לבין החבלה? רק במקרים של חבלה ישירה לעין או לאזור ארובת העין, ניתן לקשור את הפרדות הרשתית לחבלה. יש להבהיר כי במקרים של חבלה לאזור ארובת העין יש צורך בחבלה ישירה קשה כדי שניתן יהיה לקשור זאת להיפרדות הרשתית. במקרה זה ציינה כבודה כי התובע "קיבל מכה קלה ממזגן באזור העין" ובמסמכים הרפואיים לא נמצא מסמך המעיד על חבלה באזור העין. אודה על הבהרתך לגבי "בעיות הרשתית" מהן סובל התובע כמצוין בסעיף ג' לחוות דעתך והאם הן מעידות על נטיה להפרדות רשתית אצל התובע? כפי שצוין בחוות הדעת הראשונה מה - 5/09 בסעיף ג' התובע סבל מחור ברשתית בעין שמאל - מדובר בפתולוגיה ברשתית. כל פתולוגיה ברשתית מסוג זה, (חור, Lattice degeneration ) מעלה את הסיכון להפרדות רשתית. האם נכון כי גם חבלות שאינן ישירות לעין ו/או מאמצים גופניים יכולים לגרום להיפרדות רשתית לאנשים בעלי עיניים עם בעיות רשתית ("מועדות לפורענות") לרבות עקב חבלת ראש, חבלה סביב העין ובאיזור העין? האם יש בתשובתך כדי לשנות את מסקנתך לגבי התובע הנדון בתיק זה? כפי שכתבתי בסעיף 1 דלעיל - גם חבלה לאזור ארובת העין עלולה לגרום להפרדות רשתית, אך יש צורך בחבלה משמעותית ולא כפי שכבודה תיארה "מכה קלה" ובבדיקה בביה"ח לא נמצאה עדות למכה שכזו (המטומה, פצע בעור וכו') כך שאין בזה כדי לשנות את חוות הדעת בנדון. שאלת ההבהרה שהופנתה אל ד"ר סילפרוינד ביום 20.12.09: האם קיימת התאמה בין חולשתה של הרשתית ובין עוצמת החבלה אשר עלולה לגרום להיפרדות הרשתית במובן זה שככל שהרשתית חלשה יותר כך גם המכה באיזור העין שעלולה לגרום להיפרדות הרשתית תהא חלשה יותר? האם יש בתשובתך כדי לשנות ממסקנתך בדבר הקשר הסיבתי בין האירוע שאירע לתובע ב - 12.9.04 כמפורט בעובדות שצוינו בהחלטה מ - 1.3.09 ובין הפרדות הרשתית שאובחנה לתובע באותו יום? לגבי שאלת כבודה על התאמה בין חולשת הרשתית ועוצמת החבלה: לא ניתן למדוד/לכמת את "חולשת הרשתית" או את הסכנה לפתח הפרדות רשתית. לא ניתן למדוד/לכמת את עוצמת החבלה במקרה זה, למעט העובדה שכבודה ציינה כי מדובר ב"מכה קלה באזור העין" וכן שברשומות ביה"ח לא נמצאה כל עדות למכה. לאור האמור לעיל, אין שינוי בחוות הדעת כפי שנשלחה לכבודה ב - 5/09 וב - 8/09. שאלות ההבהרה שהופנו אל ד"ר סילפרוינד ביום 2.6.10, בצירוף חוות הדעת של פרופ' מרין ונייר העמדה של איגוד רופאי העיניים: האם בעין עם נטיה להיפרדות רשתית, כמו זו של התובע, מכה קלה באזור העין, יכולה להיחשב "משמעותית" ולגרום להיפרדות הרשתית? מכה קלה באזור העין אינה משמעותית להופעת הפרדות רשתית אם העין עם נטייה לכך. האם יש חשיבות לעובדה כי מדובר במכה קלה באזור העין שאירעה בשעה 13.00 והיפרדות הרשתית אובחנה בסביבות השעה 18.00 במיון? אין חשיבות לעובדה שהמכה ארעה בשעה 13:00 והפרדות הרשתית אובחנה בשעה 18:00 . האם, לאור תשובותיך לעיל, יש מקום לשינוי מסקנתך בחוות דעתך הקודמות? אין בתשובותיי אלה כדי לשנות את חוות הדעת. מופנים לעיונך חוות הדעת של פרופ' מרין מיום 29.3.05 שהוגשה מטעם התובע ונייר העמדה של איגוד רופאי העיניים, מיום 24.4.02, שהוגשה מטעם הנתבע. המומחה מתבקש להשיב לאחר עיון בשתי חוות הדעת, האם יש בהן כדי לשנות את מסקנתו? חוות הדעת של פרופ' מרין לא עמדה לפני עד כה. פרופ' מרין כותב בחוות דעת - "בזמן ששכב מתחת למתקן של מזגן לצורך צביעה, הרים את הראש וקיבל מכה מהמתקן של המזגן בעפעף העליון של עין ימין". כבודה כתבה במכתבה מה - 1.3.09 בעובדות רלוונטיות "קיבל מכה קלה ממזגן באזור העין". יש הבדל בין מכה באזור העין ובין מכה בעפעף העליון של העין שנפגעה. אם כבודה מקבלת את הכתוב בחוות דעת של פרופ' מרין כי המכה הייתה בעפעף העליון הרי שיש בנתון זה כדי לשנות את חוות הדעת במקרה דנן ולקשור בין המכה בעפעף ובין הפרדות הרשתית. (ההדגשה במקור - ל.ג.). פסק דינו השני של בית הדין האזורי: בית הדין האזורי דחה את התביעה, וקבע כי אין קשר סיבתי בין החבלה הקלה שאירעה למערער בעבודתו לבין הליקוי בעינו הימנית, כמפורט להלן: בית הדין דחה את טענת המערער כי הוא נחבל בעפעף העליון, וקבע כי הממצא העובדתי, כפי שעלה מתצהיר המערער ומחקירתו, וכפי שנקבע על ידי בית הדין לאחר שמיעת העדויות הוא כי המערער קיבל מכה קלה באזור העין. בית הדין ציין, כי גם קביעה זו התקבלה ולו מן הספק, לאחר שהתגלו סתירות בגרסת המערער באשר לעצם קרות האירוע. בית הדין הוסיף לעניין זה כי בית הדין הארצי לא התערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין הראשון, לרבות לעניין מקום החבלה בעין, וכי הערעור התקבל רק לעניין מינוי מומחה רפואי נוסף שיבחן את שאלת הקשר הסיבתי על בסיס התשתית העובדתית שנקבעה עוד בהחלטת בית הדין האזורי על מינויו של ד"ר פרידלנדר כמומחה רפואי. לפיכך, יש לדחות את טענת המערער כי יש לקבוע שהוא נחבל בעפעף העליון, וכפועל יוצא מכך הוכח קשר סיבתי בין החבלה לבין היפרדות הרשתית, על פי תשובתו של דר' סילנפרוינד לשאלת ההבהרה האחרונה. המומחה הנוסף קבע מפורשות בחוות דעתו הראשונה שלא קיים קשר סיבתי בין היפרדות הרשתית ובין האירוע בעבודה. גם בתשובותיו לכל שאלות ההבהרה לא שינה את קביעתו. המומחה הנוסף נימק את מסקנתו היטב ובבירור: אמנם, במקרים של חבלה ישירה לעין ניתן לקשור בין הופעת הפרדות הרשתית והחבלה. אולם, בעניינו של המערער נקבע כממצא עובדתי כי המערער קיבל מכה קלה בלבד באזור העין, וגם מעיון במסמכים הרפואיים שצורפו לתיק לא נמצא כל מסמך המעיד על חבלה באזור העין או בעין. עוד קבע ד"ר סילנפרוינד, כי חבלה באזור ארובת העין עלולה לגרום להיפרדות הרשתית. אולם, יש צורך בחבלה משמעותית ולא בחבלה קלה, כפי שנקבע כממצא עובדתי על ידי בית הדין; גם המומחה הראשון, ד"ר פרידלנד, קבע בחוות דעתו כי לא נמצאה בתיעוד הרפואי שום עדות אובייקטיבית לחבלה באזור העין בעת פניית המערער למיון וגם המערער עצמו לא התלונן על כך. לכן, גם הוא שלל קיומו של קשר סיבתי בין האירוע התאונתי לבין הליקוי בעינו הימנית של המערער. בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר סילנפרוינד בתשובתו לשאלת ההבהרה שנשאל ביום 2.6.10, נדחתה טענת המערער כי סמיכות הזמנים שבין הפגיעה בעין ימין ובין היפרדות הרשתית מלמדת על קשר סיבתי בין השניים. פסק דינו השני של בית הדין האזורי הוא מושא ערעור זה. טענות הצדדים: עיקר טענתו של המערער היא כנגד קביעתו של בית הדין לפיה פגיעתו של המערער הייתה "באזור העין". המערער טען כי שגה בית הדין כשקבע את מיקום הפגיעה באופן כללי ולא באופן מדויק ומוגדר. הקביעה, שהיא הכרחית לצורך הכרעה בשאלת הקשר הסיבתי בין החבלה בעין לבין היפרדות הרשתית, שרירותית, לוקה בחסר, אינה ברורה ומנומקת ואינה מאפשרת בחינה אמיתית בעניינו של המערער; יש לראות את אמירת המערער כי נפגע "באזור העין" כאמירה של אדם מן היישוב, שאינו עוסק ברפואה; המערער ציין מספר פעמים, הן בהודעתו לחוקר המוסד לביטוח לאומי והן בחקירה הנגדית בבית הדין, כי הפגיעה הייתה בעפעף של עינו הימנית. לפיכך, יש למנות מומחה נוסף או לשלוח שאלות הבהרה על יסוד תשתית עובדתית נכונה לפיה הפגיעה הייתה בעפעף או מעל העפעף; בפסק דינו של בית הדין הארצי אשר החזיר את עניינו של המערער לבית הדין האזורי לא נדון כלל מיקומה המדויק של הפגיעה, כיון שעניין זה לא עלה כלל לדיון. לפיכך, אין כל מניעה להתייחס לעניין מיקומה המדויק של הפגיעה בהליך זה; לחלופין, שגה בית הדין האזורי כשדחה את הטענה שגם חבלה לא ישירה בעין, היינו חבלה באזור העין, יכולה לגרום להיפרדות הרשתית. בנושא היפרדות רשתית עקב חבלה לא ישירה בעין קיימות שתי אסכולות. אחת האסכולות מכירה בקשר הסיבתי, בייחוד בעין בעלת רשתית חלשה המועדת לפגיעה, כבמקרה הנדון. על פי הפסיקה יש לאמץ את האסכולה הרפואית המיטיבה עם הנפגע; שגה בית הדין האזורי בכך שדחה את הטענה באשר לחשיבות סמיכות הזמנים שבין החבלה בעין לבין היפרדות הרשתית, בהסתמך בעניין זה על קביעת ד"ר סילנפרוינד; בית הדין האזורי לא התייחס לטענה כי נימוקי דחיית התביעה על ידי המוסד לביטוח לאומי נשללו ואין הם תקפים עוד. המוסד לביטוח לאומי טען כי בית הדין האזורי קבע שהמערער קיבל מכה קלה באזור העין, ולא בעפעף או מעליו. מדובר בקביעה עובדתית של בית הדין אשר הושתתה, בין היתר, על טופס התביעה, תצהיר המערער והמסמכים הרפואיים, ואין מקום להתערבות ערכאת הערעור בקביעתו; בפסק דינו הקודם של בית הדין הארצי פירט בית הדין הארצי את טענתו של המערער בדבר מיקום הפגיעה המדויק, אולם הערעור התקבל באופן חלקי, רק לעניין מינוי מומחה נוסף, ולא לעניין סוגיית מיקום הפגיעה; מעבר לכך, המומחה הנוסף וכן המומחה הראשון שמונו בתיק, הגיעו למסקנה זהה כי בכל המסמכים הרפואיים אין תיעוד לחבלה בעין או באזור העין; עצם קיומה של סמיכות זמנים לא מלמדת בכל מקרה על קיומו של קשר סיבתי. המערער לא הוכיח כי המומחה דוגל באסכולה השוללת קשר סיבתי בין חבלה לא ישירה לבין היפרדות הרשתית. הכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות ולא מצאנו טעם משפטי המצדיק התערבות ערכאת הערעור. לפיכך, ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו, בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. בהתייחס לטענות המערער נוסיף כמפורט להלן. נקדים ונאמר כי אין כל משמעות לכך שהנמקת המוסד לביטוח לאומי לדחיית תביעתו של המערער לא נתקבלה (בחלקה או במלואה) על ידי בית הדין האזורי. בית הדין האזורי בחן את תביעתו של המערער על יסוד העדויות והראיות וחוות דעתם של המומחים הרפואיים, והשאלה העומדת לדיון בהליך זה היא האם בדין דחה בית הדין האזורי את התביעה. בחינת טענות המערער מעלה כי הערעור סב בעיקרו על קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי לעניין מיקום הפגיעה ועוצמתה, כאשר לטענתו היה על בית הדין לקבוע כי המיקום המדויק של הפגיעה הוא בעפעף ימין. כידוע, הכלל הוא שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה מן העדויות והראיות שהיו בפניה. במקרה הנדון, קביעתו העובדתית של בית הדין מבוססת על מכלול נתונים: התרשמותו מעדותו של המערער; גרסת המערער בתצהירו לפיה "נחבל באזור עין ימין"; גרסת המערער בהודעתו לחוקר המוסד לפיה קיבל מכה "מעל העפעף של עין ימין"; היעדר תיעוד במסמכים הרפואיים לחבלה. עוד יש לציין בהקשר זה כי המערער עצמו בחקירתו הנגדית העיד כי "המכה הייתה לא כל כך חזקה ואני גם לא ייחסתי לה כל כך חשיבות למען האמת" (ע' 4, ש' 21-20). לפיכך, הממצא העובדתי שקבע בית הדין לפיו המערער קיבל "מכה קלה ממזגן באזור העין" מעוגן היטב בחומר הראיות שהיה בפני בית הדין, והמערער לא הצביע על טעם המצדיק התערבות בממצא עובדתי זה. יתר על כן. עיון בפסק דינו הקודם של בית דין זה מעלה כי המערער טען כי "באירוע שאירע לו בעבודה הוא נפגע בעפעף עינו הימנית הנמצא בעמדה אנטומית מעל לגלגל העין ולא 'באזור עין ימין כפי שקבע בית הדין האזורי'" (סעיף 11 לפסק הדין). בית הדין הארצי לא קיבל את הערעור בעניין זה, אלא קיבל את הערעור חלקית בקובעו כי יש למנות מומחה נוסף מהטעמים המפורטים בפסק הדין. יש לדחות את טענת המערער כי בית הדין הארצי לא התייחס כלל לעניין זה, שכן אחד הנימוקים להחלטה למנות מומחה נוסף היה העובדה כי מתשובותיו של ד"ר פרידלנדר עלה כי הוא מטיל ספק בקביעתו של בית הדין האזורי בדבר קרות האירוע בו קיבל המערער מכה בעין. מהנמקה זו עולה כי בית הדין הארצי אישר את קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, והבהיר כי קביעה זו היא התשתית העובדתית למינוי מומחה נוסף. כאמור, בית הדין דחה את התביעה בעיקר בהסתמך על חוות דעתו של המומחה הנוסף, דר' סילפרוינד וכן בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר פרידלנדר. כידוע - .. חוות דעתו של המומחה מטעמו היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראה לעניין זה דב"ע נו 244 - 0 המוסד לביטוח לאומי נגד יצחק פרבר, לא פורסם, עב"ל 1035/04 דינה ביקל נגד המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם). בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (ראו לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נגד המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם וכן עב"ל 341/96 מליחי נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 377). (עב"ל (ארצי) 579/06 צמח - המוסד לביטוח לאומי, מיום 23.8.2007). לא מצאנו כי במקרה הנדון יש הצדקה עובדתית או משפטית שלא לקבל את חוות דעתו של ד"ר סילפרוינד ולהסתמך עליה, הן בכלל והן בקביעתו כי אין משמעות לסמיכות הזמנים בין מועד הפגיעה בעין לבין המועד בו אובחנה היפרדותה הרשתית בפרט. בהתייחס לטענה כי בנושא היפרדות רשתית עקב חבלה לא ישירה לעין קיימות שתי אסכולות, ואחת מהן מכירה בקשר הסיבתי בין חבלה כאמור להיפרדות הרשתית: בהתאם לפסיקה, "על המבוטח הטוען לקיומה של אסכולה הגורסת אחרת מדעת המומחה שמונה - חובת הוכחתה" [ברע (ארצי) 105/09 איילון - המוסד לביטוח לאומי, מיום 3.5.09]. טענת המערער לקיומה של אסכולה המנוגדת לדעת המומחה הרפואי נטענה בעלמא, ולא הוכחה על ידו. יתר על כן. לא הוכח כלל כי ד"ר סילפרוינד נמנה עם אסכולה שלא מכירה בקשר הסיבתי בין חבלה לא ישירה בעין לבין היפרדות הרשתית. ההיפך הוא הנכון. ד"ר סילפרוינד לא שלל באופן עקרוני קיומו של קשר סיבתי בין חבלה באזור ארובת העין לבין היפרדות הרשתית, אולם הבהיר כי על החבלה להיות "משמעותית". על פי קביעתו, במקרה הנדון לא התקיים קשר סיבתי, לאור הממצא העובדתי לפיו לא הייתה חבלה קשה ומשמעותית כי אם "מכה קלה" (תשובות ד"ר סילפרוינד לשאלות ההבהרה מיום 26.7.2009). סוף דבר - הערעור נדחה, ללא צו להוצאות. ניתן היום, כ"ו בשבט התשע"ב, 19 בפברואר 2012, בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם. יגאל פליטמן,סגן נשיאה, אב"ד רונית רוזנפלד,שופטת לאה גליקסמן,שופטת מר יצחק שילון,נציג עובדים מר יצחק דויטש,נציג מעבידים עינייםרשתית (עין)