בקשה למחיקה על הסף תצהיר 1. בפני שתי בקשות לסילוק תביעה על-הסף. ההליכים והטענות 2. בראשית הגישו התובעים תובענה בדרך של המרצת פתיחה נגד נת"ע נתיבי תחבורה עירוניים להסעה המונית בע"מ (להלן: "נת"ע") ונגד עיריית פתח-תקוה (להלן: "העיריה"). בישיבת יום 26.12.10, ובעקבות טענות סף שהועלו, הסכים ב"כ התובעים להגיש בתיק זה כתב תביעה במקום המרצת פתיחה, ולצרף כנתבעת נוספת את הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקוה (להלן: "הוועדה"). בהמשך לכך הגישו התובעים כתב תביעה (שנשא כותרת "כתב תביעה מתוקן") נגד נת"ע, הוועדה והעיריה (כנתבעות 3-1, בהתאמה). 3. עניינה של התביעה, לפי האמור בה, הוא לתשלום פיצויים בגין הפקעה, דמי שימוש, ואבדן רווחים. לפי הנטען בתביעה, התובעים 4-1 הם בעלי זכויות במקרקעין נושא התובענה, והנתבעים 1 ו-5 מנהלים במקום עסק של חניון רכבים. עוד נטען בתובענה, כי הוועדה הפקיעה את המקרקעין, חזרה בה מההפקעה, ושבה וחזרה בה מן החזרה; כי נת"ע העבירה תשתיות חשמל לרכבת קלה במקרקעין הנ"ל ומתכוונת להשתמש בהם בעתיד למעבר הרכבת; וכי העיריה תפשה את המקרקעין ומשתמשת בהם להעברת תשתיות שונות, וכי במשך שנים רבות השתמשה העיריה במקרקעין הנ"ל אף מבלי שהפקיעה אותם ומבלי ששילמה פיצוי או דמי שימוש. בהתאם לכך תבעו התובעים מהנתבעות לשלם להן פיצויי הפקעה בסך 550,000 ₪, דמי שימוש בסך 1,450,000 ₪, ואבדן רווחים בסך 1,720,718 ₪, ובסה"כ 3,720,718 ₪. התביעה אינה מבחינה בין התובעים לבין עצמם ובין הנתבעות לבין עצמן מבחינת החיובים הכספיים הנדרשים, ולכן יש לראותה כתביעה של מלוא הסכום ע"י חמשת התובעים ביחד ולחוד משלוש הנתבעות ביחד ולחוד. 4. נת"ע (נתבעת 1) מבקשת לסלק על-הסף את התביעה - בשל העדר יריבות והעדר עילה נגדה בהתייחס לפיצויי ההפקעה וביחס לשאר הסעדים גם כן; בשל אי-הוכחת זכויותיהם של התובעים במקרקעין; ובשל העדר עילה לכאורה לדמי שימוש ואבדן רווחים ולנוכח היותה של תביעה זו סותרת לתביעת פיצויי ההפקעה. 5. הוועדה והעיריה (נתבעות 3-2) מבקשות לסלק על-הסף את התביעה לפיצויי הפקעה נגד העיריה, מהטעם שרק הוועדה היא הגוף המפקיע לפי החוק ורק ממנה ניתן לתבוע פיצויי הפקעה. עוד מבקשות הוועדה והעיריה לסלק על-הסף את התביעה כנגד שתיהן לנוכח העדר הבחנה והתאמה בין הסעדים המבוקשים לבין הזכויות הנטענות של מי מהתובעים; לנוכח העדר זכות לסעדים כספיים בגין המקרקעין כולם, בהיותם של התובעים בעלים בחלק בלבד מהמקרקעין; ולנוכח העדר כל פירוט של הרווחים הנטענים. 6. התובעים מתנגדים לשתי הבקשות, ועותרים להשאיר את התביעה על כנה כמות שהיא. ראשית טוענים התובעים, כי הבקשות הוגשו ללא תצהירים לתמוך, ואין להתייחס לטענות עובדתיות בלתי-מבוססות של הנתבעות או מי מהן. שנית טוענים התובעים, כי אין הם צריכים להוכיח את תביעתם, לרבות זכויותיהם במקרקעין ושיעור נזקיהם, בשלב כתבי הטענות, ואין מסלקים תביעה על-הסף בשל אי-הוכחתה. שלישית טוענים התובעים, כי הם בעלי 61% מהזכויות במקרקעין (לפי נסח הרישום מלשכת המקרקעין שצורף לתביעה, ולפי צו ירושה שעוד יצורף), ולכן זכאים לתבוע כמרבית בעלי הזכויות, וכי לענין אבדן רווחים ודמי שימוש יש לראותם כבעלי 100% מהקרקע. רביעית טוענים התובעים, כי מותר לצרף נתבעים ועילות, ומידת החבות וחלקו של כל אחד מהנתבעים יוכרע בסופו של דבר ע"י ביהמ"ש. עוד טוענים התובעים, כי צירוף הוועדה היה בהסכמה (אף שאין בכך התייחסות לטענה, שאת העיריה צריך למחוק). כן מוסיפים התובעים וטוענים באופן כללי, שאין לנקוט בסנקציה החמורה של דחיה או מחיקה על-הסף אחרי קדם משפט וקביעת התיק להוכחות. דיון והכרעה 7. אקדים ואפתח בטענה האחרונה של התובעים, שאין לשמוע לבקשת סילוק על-הסף לאחר סיום קדם המשפט וקביעת התיק להוכחות. לא כך הם פני הדברים. אכן בישיבת יום 19.6.11 קבעה כב' הנשיאה מועדים להגשת ראיות, ומועד לשמיעתן בפני הח"מ לאחר הפגרה - אלא שאני זימנתי את הצדדים לישיבה מיידית ליום 12.7.11 לשם נסיון פישור, ולשם קביעת מועדים אחרים לנוכח אילוצי יומני. בישיבת יום 12.7.11 העליתי הצעת פשרה, ובעקבות זאת ולבקשת הצדדים קיימנו עוד שני דיונים בפגרה, ביום 20.7.11 וביום 11.8.11. למרבה הצער הסכסוך לא הסתיים בהסדר, אלא שבחינת הדברים חידדה את המחלוקות - וכל אחד מהצדדים ביקש ועתר לשנות את חזית המריבה. התובעים ביקשו לתקן את התביעה ולצרף תובעת נוספת, ואף שקלו למחוק חלק מהתביעה ולפצל את ההליכים, אך בסופו של דבר חזרו בהם. ואילו הנתבעות ביקשו להוסיף טענות הגנה, וכן לסלק את התביעה על-הסף. כל הישיבות הללו נשאו אופי של קדם משפט, ובסופו של יום הוריתי על הגשת הבקשות, התשובות והסיכומים באופן מסודר, כאשר הכל נקבע באופן מתואם עם ב"כ שני הצדדים - ולכן נקבעו גם מועדים כה מרווחים. לפיכך, קדם המשפט לא הסתיים, ושאלות הסילוק על-הסף ראויות להתברר ולהישמע. 8. ב"כ הצדדים נחלקו בשאלה דיונית נוספת, שקודמת לברור הבקשות לגופן - כלום ניתן להידרש לבקשת סילוק על-הסף ללא תצהיר? וכלום ניתן להידרש בהקשר זה לעניינים עובדתיים שבמחלוקת? אך דומה שטיעוניהם היו במישורים שונים ומקבילים זה לזה, וראוי להבהיר את הדברים. תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") מכירות בשני סוגים של סילוק על-הסף: דחיה על-הסף בגדר תקנה 101, ומחיקה על-הסף בגדר תקנה 100. לענייננו רלבנטיות הדחיה בשל "נימוק אחר שעל פיו ניתן לדחות מלכתחילה את התובענה" בגדר תקנה 101(א)(3), והמחיקה כאשר "אין הכתב מראה עילת תביעה" בגדר תקנה 100(1). בדחיה על-הסף לפי תקנה 101(א)(3) אנו בוחנים גם עניינים שבמחלוקת עובדתית (ובלבד שהמחלוקת ממוקדת ויש בבירורה המוקדם כדי לייעל ההליכים), ובמקרה כזה נדרשים תצהירים, ואף ניתן לחקור עליהם. במחיקה על-הסף מחוסר עילה לפי תקנה 100(1), לעומת זאת - אין נדרשים לכל מחלוקת עובדתית, אלא לתשתית העובדתית הנטענת בתביעה. אנו יוצאים מההנחה שכל העובדות הנטענות בתביעה נכונות וניתן להוכיחן, ובוחנים את כתב התביעה על פניו - האם הוא מראה עילה לכאורה? לכן בבקשה כזו אין מקום לתצהיר ואין בו צורך. במאמר מוסגר אציין, כי כאשר מתבררת בקשת דחיה על-הסף, והצדדים מגיעים להסכמות עובדתיות, נעשים הדברים דומים למחיקה על-הסף, ונותרים במישור המשפטי גרידא - אך זאת מכח ההסכמה העובדתית החיצונית לכתבי הטענות, ולא מכח טיעון המתבסס על הנטען בתביעה עצמה. 9. ומה לענייננו? ככל שבקשות הסילוק על-הסף של הנתבעות נשענות על טענות עובדתיות החורגות מגדר הנטען בכתב התביעה - ואני חייב להודות כי יש בהן טענות כאלו - אכן אין לשמוע להן בהעדר תצהיר. אלא שלב ליבן של בקשות הסילוק על-הסף שהובאו בפני נעוץ בנטען בתביעה עצמה. אלו בקשות מחיקה ולא דחיה (אף אם בחלקן התבקשה בטעות דחיה), ולכן גם אינן מחייבות תצהיר. כיוון שהדברים נטענו במעורבב ובמשולב זה בזה בבקשות עצמן, ואחד הגורמים לכך הוא אופן הטיעון המעורבב בתביעה עצמה - ראיתי לבחון את שאלות המחיקה על-הסף לגופן, שלא לפי סדר הנטען בבקשות אלא באופן ענייני, בהתייחס לסעדים ולנתבעים שבתביעה, תוך הבחנה מתבקשת ביניהם (הבחנה אשר לא נעשתה בתביעה). פיצויי הפקעה 10. סעד זה נדרש ע"י כל התובעים מכל הנתבעות ובגין כל המקרקעין המופקעים. דא עקא, שמי שזכאי לפיצויי הפקעה הם רק בעלי הזכויות במקרקעין ובעלי זכויות נגזרות מהם, ורק כפי חלקם במקרקעין; וזכותם עומדת רק כנגד הגורם המפקיע לפי החוק. אין מדובר בפיצויים בגין השגת גבול או עוולה אחרת. מדובר בזכות סטטוטורית של מי שזכותו הופקעה כנגד מי שהפקיע, הא ותו לא. 11. אם נבחן זאת תחילה מבחינת זכאותם של התובעים, הרי מסתבר שאין הם בעלי כל הזכויות במקרקעין, למרות שתביעתם היא לכל 100% הפיצויים. ב"כ הצדדים נחלקו בבקשות ובתשובות לענין שיעור החזקתם של התובעים בזכויות במקרקעין, אך טעו במבחן הקובע לענין זה. בשלב זה, ולצורך מחיקה על-הסף, אין בודקים מה הוכח, או מה ירצו התובעים לטעון ולהוכיח בהמשך. כל שנבדוק הוא - מה נטען בתביעה כזכויות התובעים? וכל שנטען בתביעה הוא כדלקמן: לתובע 1 יש 1/3 מהזכויות, אותן רכש מהתובע 2, אשר נותר ללא זכויות, אך העברת הזכויות ביניהם טרם הושלמה. לתובעת 3 יש 1/18 מהזכויות. לתובע 4 יש 1/18 מהזכויות. לתובע 5 אין זכויות במקרקעין; ואף שנטען שהוא מפעיל עסק במשותף עם התובע 1, לא צוין מה חלקו בעסק ומה מקור וטיב זכותו לכך, מיקומו של העסק במקרקעין, והאם הוא בתחומי ההפקעה. אם נסכם זאת, הרי שלפי הנטען בתביעה, כל שיש לתובעים הוא 4/9 מהזכויות במקרקעין, וזכויות אלו נתונות לפי הנטען לתובעים 4-1 בלבד. לאור האמור לעיל יכולה התביעה לפיצויי הפקעה לעמוד רק מטעם התובעים 4-1, ורק עד כדי 4/9 מדמי הפיצויים הנטענים בגין מלוא הזכויות במקרקעין, כאשר יש למחוק 5/9 מהסכום הנתבע בגין ראש תביעה זה. לשון אחר: יש למחוק מהתביעה לפיצויי הפקעה 305,556 ₪, והתביעה בראש זה תשאר בסכום של 244,444 ₪ בלבד, ושל התובעים 4-1 בלבד. 12. זאת ועוד, הגורם המוסמך להפקיע לפי החוק הוא הוועדה, ולא העיריה ולא נת"ע; וראה ע"א 7802/08 מ"י נ. צור עודד ואח' (ניתן ביום 8.8.11). יתרה מכך, אף בתביעה עצמה לא נטען שהעיריה ונת"ע הפקיעו את המקרקעין. כל שנטען לגביהן הוא, שנת"ע הודיעה שההפקעה בתוקף, ובעקבות זאת הניחה תשתיות ומתכוונת להשתמש בשטח לרכבת הקלה; וכי העיריה הניחה תשתיות והשתמשה במקרקעין מזה שנים, ואף ללא קשר להפקעה. אשר על כן, יש למחוק את התביעה בגין פיצויי ההפקעה נגד נת"ע והעיריה, ולהותירה בשיעורה המופחת נגד הוועדה לבדה. דמי שימוש 13. תביעת דמי שימוש מבוססת על זכות הבעלים או הזכאי לחזקה, והיא עומדת כנגד המשתמש במקרקעין שלא ברשותו, בגין השטח בו הנתבע השתמש בפועל והתקופה בה הוא עשה כן, ובהתייחס לשאלה האם יש בשימושו של הנתבע משום שלילת שימוש מהבעלים או שימוש במקביל. תביעת דמי השימוש נגזרת כאמור מזכות הבעלות והחזקה, ולכן ככל שהמקרקעין הופקעו, אין לפסוק דמי שימוש בגין התקופה שלאחר ההפקעה, שהרי הבעלים והמחזיק אינם זכאים עוד לחזקה ולשימוש, ותרופתם היא בפיצויי הפקעה. כך נאמר גם בתביעה עצמה, בסעיף 18.1, שהעתירה לדמי שימוש היא בגין "השימוש בדרך ללא ביצוע הליכי הפקעה" (ההדגשה שלי - ר.א.). כמו כן, וכיון שתביעת דמי השימוש נגזרת מזכות הבעלים והחזקה, אין התובע יכול לתבוע יותר מכפי חלקו בבעלות ובחזקה, שהרי הבעלים והמחזיקים האחרים זכאים לחלקם, ואין לחשוף את הנתבע המשתמש שלא-ברשות לחבות כפולה. 14. דא עקא, שכאשר אנו בוחנים את התביעה לדמי שימוש שבפנינו - אין היא מעמידה את הפירוט המינימאלי הנדרש לצורך ניסוח תביעה לפי תקנה 9(5), קרי אין בה פירוט של העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה ואימתי נולדה. 15. אשר לוועדה (נתבעת 2) - לא נטענה כנגדה בתביעה כל טענה של שימוש במקרקעין, וכל שנטען כנגדה הוא שהפקיעה את המקרקעין. לכן תביעת דמי השימוש אינה יכולה לעמוד כנגדה, ודינה להימחק. 16. אשר לנת"ע (נתבעת 1) - לגביה נטען בסעיף 2 לתביעה, שהיא השתמשה במקרקעין "לכאורה" (כך!) ע"י העברת תשתיות חשמל לרכבת הקלה, וכי היא "מתכוונת להשתמש" בקרקע למעבר קבוע של הרכבת הקלה. אלא שתביעת דמי השימוש אינה יכולה לעמוד ביחס לכוונות לשימוש עתידי, להבדיל משימוש שנעשה כבר בפועל. ובנוגע לשימוש הנטען בעבר, של הנחת תשתיות חשמל - אין כל פירוט מהו והיכן מצוי השטח המסויים במקרקעין בו נעשה השימוש הספציפי הזה (להבדיל משטח המקרקעין הכולל בגינו הוגשה התביעה)? מהו משך הזמן בו נעשה השימוש הספציפי הזה (להבדיל מתקופת הזמן הכללית בגינה הוגשה התביעה)? האם היה בשימוש הספציפי הזה כדי לשלול שימוש מקביל מהבעלים? והאם לא מדובר בשימוש בשטח מופקע ומכח ההפקעה ולאחר ההפקעה (שאז לא יכולה להיות בגינו תביעת דמי שימוש)? התוצאה היא, שכתב התביעה אינו מפרט כדי הצורך כל עילת תביעה לדמי שימוש נגד נת"ע, ודינו להימחק כנגדה. 17. אשר לעיריה (נתבעת 3) - לגביה נטען בסעיף 2 לתביעה, שהיא משתמשת במקום להעברת תשתיות תת-קרקעיות, וכי במשך שנים רבות היא עשתה שימוש בקרקע לצרכי כביש ומדרכה לא-סלולה. אלא שגם כאן, כמו לגבי נת"ע, אין הטיעון בתביעה מפורט די הצורך. גם כאן אין כל פירוט ומענה בתביעה - מהו השטח המסוים שנעשו בו השימושים המסויימים הנ"ל? מהו משך הזמן שנעשו בו שימושים אלו? והאם לא מדובר בשימוש בשטח המופקע ומכח ההפקעה (שאז לא ניתן לתבוע בגינו דמי שימוש)? לכן, התביעה לדמי שימוש צריכה להימחק גם נגד העיריה. 18. למעלה מהנדרש אציין, כי התביעה לדמי השימוש הוגשה כתביעה לכל דמי השימוש המגיעים לפי הנטען בגין כל המקרקעין - אך כפי שציינתי לעיל, התובעים מחזיקים בזכויות ל-4/9 בלבד מהמקרקעין. אשר לעסק הנטען של התובעים 1 ו-5 או מי מהם - לא נטען במפורש היכן הוא מתנהל בתחומי המקרקעין ומה שיעורו מתוך כלל המקרקעין, מכח איזו זכות הם מנהלים את העסק במקום, ועד כמה וכיצד הוא נשלל ע"י השימוש שעשו הנתבעות לפי הנטען. לכן, אפילו היה מקום להותיר את תביעת דמי השימוש על כנה, צריך היה למחוק 5/9 מהסכום הנתבע בגידרה, ולהעמידה על 4/9 ממנו בלבד. אלא, שכאמור, דינו של ראש תביעה זה להימחק כולו, בהעדר עילה לכאורה לפי הנטען בתביעה נגד כל הנתבעות, כל אחת מטעמים אחרים שבוארו לעיל. אבדן רווחים 19. גם תביעה זו לאבדן רווחים הוגשה, לכאורה, בשם כל התובעים נגד כל הנתבעות. בחנתי בעיון את הנטען בהקשר זה בתביעה, למרות אי-הבהירות בניסוח ובמיבנה שאינם הולמים את הנדרש בכתבי טענות. בראש וראשונה מדובר בקטע הלא-ממוספר בין סעיפים 18 ו-19 לתביעה, שהינו העתק מלא של חוו"ד חשבונאית (שאף צורפה כנספח לתביעה). שם נאמר, כי מדובר באבדן רווחים בעסק נטען של התובע 1 לבדו, אבדן רווחים שנגרם לפי הנטען בשל הפקעת המקרקעין והחל מאותה הפקעה. לא ניתן שם כל פירוט מדוייק של העסק, של שמו, של אופן התאגדותו אם בכלל - אך נאמר כי מדובר בעסק של מכירת רכבים. לעומת זאת, בסעיף 2 לתביעה נטען, שהעסק המתנהל במקום הוא חניון רכב, ובהתאם לכך גם חושבו דמי השימוש בפרק התביעה שעסק באותו סעד. עוד נטען שם, כי זהו עסק של התובע 1 ושל התובע 5, ושוב ללא כל פירוט כיצד הם בעלים בעסק, כשותפים או במסגרת תאגיד. כאשר קוראים את המכלול, מסתבר שהתביעה אינה מדברת בשפה אחת, ולא עולה ממנה בבירור באיזה עסק נגרם אבדן הרווחים הנטען ולמי שייך אותו עסק. על פני הדברים, וזהו המבחן הראוי בשלב מחיקה על-הסף, מדובר בעסקים שונים, ולא ניתן לייחס את אבדן הרווחים הנטען באמצע כתב התביעה ובחווה"ד לעסק הנטען בראשית התביעה. מכל מקום, בוודאי שלתובעים 4-2 אין כל עסק ואין כל הפסד רווחים אף לפי הנטען בתביעה. זאת ועוד. לא נטען ולא הוסבר בתביעה, במה גרמה מי מהנתבעות לאותו אבדן רווחים לא-ברור בעסק הלא-מוגדר; מהו המעשה או המחדל שעשתה כל אחת מהן; ומה חלקה המדוייק בגרימת הנזק. הדבר לא נטען במפורט ואף לא במרומז, למעט האמירה הכללית שההפקעה גרמה לכל. אך זהו המינימום שנדרש מכל כתב תביעה - לטעון את העובדות שמקימות את העילה, ואשר ניתן לבסס עליהן אחריות של נתבע פלוני לסעד מסויים שנדרש כנגדו. מחיקה או תיקון 20. אני ער לכך שכתב התביעה נוסח באופן פגום, ואף לא מקובל מבחינת מבנהו ותוכנו - הוא מורכב בעיקרו מציטוט (בדרך של "העתק והדבק") של שתי חוו"ד, ובהמשך לכך טיעונים משפטיים, ואין בו טיעון עובדתי מפורט כנדרש. לכאורה, ניתן היה לנסות ולתקן את אי-הבהירויות וחוסר הפירוט הנדרש. נתיב זה של תיקון הוא דבר מקובל, בכפוף להוצאות, כדי להימנע ממחיקה. בשלבים מסויימים אף ביקש ב"כ התובעים לתקן את התביעה (אם כי מטעמים ולעניינים אחרים). אך בסופו של דבר הצהיר ב"כ התובעים לפרוטוקול, בישיבה האחרונה מיום 11.8.11 בעמ' 18 שו' 22: "אני אנהל את התיק כמו שהוא, ללא שום תיקון". בנסיבות אלו, של סירוב לתקן, אין כעת כל מקום להתיר ולהורות מיוזמת ביהמ"ש על תיקון התביעה כדי למנוע את מחיקתה. יחד עם זאת יצויין, כי התוצאה אינה כה קשה ודרסטית, כפי שטוען ב"כ התובעים. ככל שנתייחס לחלקים שנמחקו בשל העדר כל פירוט מינימאלי של עילת תביעה, אין זהו בהכרח סוף פסוק, שהרי אין כאן מעשה בי-דין, כיוון שמדובר במחיקה ולא בדחיה. לכן, וככל שהתובעים או מי מהם ירצו לתבוע מחדש חלקים שנמחקו מתביעתם, ואשר יהיה בידיהם להציע תשתית עובדתית חיונית לשם ביסוסם (אף שאני מסופק בדבר אפשרות זאת, לפחות בהתייחס לשיעורים הכספיים שבתביעה דהיום) - יוכלו לעשות זאת בתביעה חדשה תוך תשלום הוצאות ועמידה בתור המשפטים כמתבקש. סוף דבר 21. על יסוד כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: א. התביעה לפיצויי הפקעה תימחק נגד הנתבעת 1 (נת"ע) ונגד הנתבעת 3 (העיריה), ותישאר נגד הנתבעת 2 (הוועדה) בלבד, רק מטעם התובעים 4-1, וגם זאת בסכום מופחת של 244,444 ₪ בלבד. ב. התביעה לדמי שימוש תימחק. ג. התביעה לאבדן רווחים תימחק. 22. לצורך שאלת החיוב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד הבאתי בחשבון את סכום התביעה הגבוה (3,720,718 ₪) ואת התוצאה של מחיקת למעלה מ-93% מסכום זה (3,476,274 ₪), את מחיקתן המוחלטת של שתיים מהנתבעות - ומצד שני את העובדה שמחיקה זו נעשתה בטרם שמיעת הוכחות. לפיכך אני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעורים מופחתים בלבד, וזאת בסכומים כוללים כדלקמן: לנתבעת 1 (נת"ע) 40,000 ₪, ולנתבעות 3-2 (הוועדה והעיריה) 40,000 ₪. התשלומים ייעשו לידי ב"כ הנתבעות (בהתאמה) תוך 30 יום מהיום. מחיקה על הסףמסמכים