סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי 1. בפנינו שתי בקשות של שלוש עותרות מקרב העיתונות והתקשורת (מו"ל ועיתונאית של אתר החדשות המקוון YENT; וחברת החדשות בערוץ השני בטלויזיה) - להתיר להן לפרסם קלטות שחזור וחקירה במשטרה של הנאשמים בתיק זה (המשיבים 3-2); ולהורות למאשימה (המשיבה 1) להעביר לרשותן את אותן קלטות. רקע עובדתי - ההליכים בתיק העיקרי 2. הנאשמים הורשעו, לפי הודאותיהם בכתב אישום מתוקן בשנית במסגרת הסדר טיעון, בהריגתו של הילד לאון קנטרוב ז"ל, וכן בביצוע עבירות מין כלפיו וכלפי קטינים אחרים ובביצוע עבירות נוספות, כמפורט בהכרעת הדין. בהמשך לכך נגזר דינם, כאשר גזר הדין מאמץ את העונשים המוסכמים בהסדר הטיעון, דהיינו, 19 שנות מאסר בפועל לנאשם 1, 22 שנות מאסר בפועל לנאשם 2, ועונשי מאסר על תנאי כמפורט בגזר הדין. 3. יש לציין, כי מלכתחילה הואשמו הנאשמים ברצח הילד המנוח - אך במסגרת הסדר הטיעון תוקן כתב האישום בשנית, ועבירת הרצח הומרה בעבירת הריגה. הסדר הטיעון הושג במהלך שמיעת הראיות בבית המשפט, לאחר שנשמעו חלק מראיות המאשימה, אך בטרם החלה פרשת ההגנה, ובפרט בטרם נשמעו עדויות הנאשמים, אם כי הודעותיהם במשטרה הוגשו בהסכמה. הסדר הטיעון נעשה, בין היתר, לנוכח קשיים ראייתיים משמעותיים שהתעוררו בתיק זה, ובעיקר בשל הקושי לקשור את שני הנאשמים לאירוע ולזהות את חלקו של כל אחד מהם בו, העדר סימני אלימות על גופו של המנוח ומימצאים נוספים בחווה"ד הפתולוגית, שהיקשו על הוכחת מנגנון ההמתה. שני הצדדים טענו לכך במסגרת הטיעונים לעונש, ואנו קיבלנו טענות אלה בגזר הדין. 4. עובדה נוספת אותה יש לציין היא, ששני הנאשמים סובלים מפיגור שכלי קל, ובהתאם לכך הם נחקרו במרבית החקירות במשטרה ע"י חוקרים מיוחדים לפי חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס"ו-2005. טענות הצדדים לענין הבקשות 5. איחדנו את הדיון בשתי הבקשות, כיון שהנושא אחד, טענות ב"כ הצדדים משותפות, ויריעת המחלוקת נמתחה באותו אופן בשתי הבקשות. 6. המבקשות עתרו למתן ההיתר הדרוש לפרסום קלטות החקירה לפי סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) התשס"ב-2002 (להלן: "חוק חקירת חשודים"); ובטיעון בע"פ הרחיבו זאת אף להיתר הדרוש לפי סעיף 24 לחוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס"ו-2005 (להלן: "חוק הליכי חקירה"). לטענת המבקשות, יש להפעיל את שיקול הדעת השיפוטי שבגדר החוקים הנ"ל ולהתיר את פרסום הקלטות בשל המשקל הנכבד שיש לתת לעקרון פומביות הדיון, לחופש הביטוי, ולזכות הציבור לדעת. כך במיוחד כאשר מדובר בפרשה מזעזעת, שהרעישה את כל המדינה, וזכתה לסיקור נרחב עד כה. כך ביתר שאת כאשר המשפט הסתיים בהסדר טיעון, ומשכך לא נשמעו כל הראיות, ויש ענין ציבורי אמיתי בחשיפת התמונה המלאה, הן לענין הפרשה עצמה, והן לענין השיקולים וההצדקה להסדר הטיעון. המבקשות סבורות, כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי האמור לעיל על פני אינטרס הגנת הפרטיות של הנאשמים. כך במיוחד כאשר לא מובא טעם מיוחד של פגיעה בפרטיות, וזו נובעת באופן אינהרנטי רק מעצם העבירות נושאות האופי המיני, שהנאשמים הורשעו בביצוען. משקל נוסף לחיזוק עמדתן מוצאות המבקשות בעצם ההרשעה - גם כדי למעט מההצדקה לטיעון של ההגנה על הפרטיות, וגם כדי לשלול את חשש ההשפעה על הליכי המשפט, שכבר הסתיימו. המבקשות ערות לשוני בין נאשמים "רגילים" לבין נאשמים עם מוגבלויות, כמו הנאשמים שבפנינו, לענין אופן חקירתם במשטרה - ואולם לדידן, ההסדר לענין פרסום בשני החוקים (חוק חקירת חשודים וחוק הליכי חקירה) הוא אותו הסדר, והשיקולים הם אותם שיקולים. 7. המשיבים כולם, גם המאשימה וגם הנאשמים, מתנגדים לפרסום המבוקש. 8. טענתה הבסיסית של המאשימה היא, שההסדר החוקי והפסיקה שבעקבותיו קבעו כלל ברור של איסור פרסום של תיעוד החקירות במשטרה, ואפשרות להתרתו במקרים חריגים בלבד. הטעם לכך נובע ממשקלם המצטבר של השיקולים הבאים: ההגנה על פרטיותו וכבודו של הנחקר; מניעת הפגיעה בהליכי המשפט באותו ענין; והדאגה ליעילות הליכי החקירה באופן כללי. המאשימה הסכימה, כי גם זכות הציבור לדעת היא ערך יסודי וראוי להגנה; ואולם בשים לב לשיקולים כבדי המשקל העומדים כנגדה - לא די בסקרנות ובענין הציבור גרידא, אלא נדרש אינטרס ציבורי ממשי בפרסום, ונדרשת תועלת שתצמח לציבור מאותו פרסום. עוד טענה המאשימה, כי כאשר הנחקר מתנגד לפרסום - יש לתת משקל יתר לשיקולי הגנת הפרטיות, ונקודת האיזון משתנה, כך שיש להתיר את הפרסום רק מטעמים מיוחדים בחריגותם. המאשימה הוסיפה וטענה, כי כאשר מדובר בנחקר בעל מוגבלות שכלית, אשר נחקר ע"י חוקר מיוחד לפי חוק הליכי חקירה, יש לתת משקל מיוחד ונוסף להגנה מפני הפגיעה בפרטיותו ובכבודו. כחיזוק לכך טענה המאשימה, כי אילו קלטת חקירה כזו היתה נשמעת בבית המשפט, היה הדבר נעשה בדלתיים סגורות. עוד טענה המאשימה, כי אין בקלטות המבוקשות כדי לסייע בהבנת השיקולים שהביאו אותה לעשיית הסדר הטיעון ולאימוצו על ידי ביהמ"ש, ולכן אין גם בטעם זה כדי להצדיק את הפרסום. 9. הנאשמים מתנגדים אף הם לפרסום הקלטות כמבוקש. סנגורם המלומד הצטרף לכל טיעוני המאשימה, והדגיש את חשיבות ההתנגדות של הנחקר כטעם מכריע לאיסור הפרסום. בנוסף טען הסנגור באופן מפורט לחוסר-הרלבנטיות של קלטות השחזור והחקירה של הנאשמים במשטרה לצורך הבנת הסדר הטיעון והשיקולים שעמדו ביסודו. הסנגור הפנה לקשיים הראייתיים האובייקטיביים שהביאו לעשייתו (עליהם עמד גם ביהמ"ש בגזר הדין), כמו גם לשוני המהותי בין דברי הנאשמים בחקירותיהם לבין הודאותיהם בסופו של יום בבית המשפט במסגרת ההסדר. עוד ציין הסנגור, כי בכל משפט שמסתיים בהסדר טיעון אין חשיפה של מלוא חומר הראיות, גם לא לעיני ביהמ"ש; זה דרכו וזה טבעו של הליך כזה, אשר התביעה אמונה על תקינותו; וכי היתר לפרסום חומר החקירה יביא, כענין שבמדיניות, לפגיעה במוסד הסדרי הטיעון ובנכונות הנאשמים להגיע להסדרי טיעון. כן עמד הסנגור על כך, שפרסום קלטות השחזור והחקירה של הנאשמים שבפנינו ישים אותם ללעג ולקלס, ואף יעמידם בסכנת חיים בין כותלי הכלא, בשים לב לטיב ומהות המעשים בהם הורשעו. 10. אבי הילד המנוח התייצב לדיון, וביקש להביע את עמדתו ועמדת המשפחה; ואף שלא צורף כצד לבקשות, ראינו להתיר לו לומר את דברו. לדבריו משפחת המנוח תומכת בבקשות של העיתונות וכלי התקשורת לפרסם את קלטות השחזור והחקירות של הנאשמים, שכן היא מבקשת להביא לידיעת הציבור מה עשו הנאשמים וכיצד הם תארו זאת בחקירותיהם, בהדגישה כי היא אינה מסכימה עם הסדר הטיעון. עוד טען אבי המנוח, כי הנאשמים חדרו לפרטיות משפחתו, ולכן הם אינם זכאים למנוע את פרסום חקירותיהם בטענה לפגיעה בפרטיות שלהם. דיון והכרעה 11. חוק חקירת חשודים "בא לעולם" כדי להבטיח את תקינותם של הליכי חקירת חשודים ואת זכויות הנחקרים ליחס הוגן ואנושי במהלך החקירה. כאחד הכלים הבסיסיים למימוש מטרה זו נקבעה החובה לנהל תיעוד חזותי או קולי של חקירת החשוד בתנאים הקבועים בחוק. אלא משקמה חובת התיעוד, צריך היה גם לקבוע מה לעשות בתיעוד ומה הגבולות לכך. 12. סעיף 13 לחוק חקירת חשודים קבע את דין הפרסום של תיעוד החקירות: "המפרסם תיעוד חזותי או קולי של חקירה, כולו או חלקו, בלא רשות בית המשפט, דינו - מאסר שנה". 13. הוראת סעיף 13 זה היא נקודת המוצא לדיוננו. נקבעו כאן כלל של איסור פרסום של התיעוד, וסמכות לבית המשפט להתיר את פרסומו - והשאלה היא כיצד על ביהמ"ש להפעיל את סמכותו, מהם השיקולים החולשים על הסוגיה, ואיך לאזן ביניהם? 14. ביהמ"ש העליון נזקק לסוגיה זו במספר פרשות - וראה בש"פ 4275/07 רשות השידור נ. מדינת ישראל ורומן זדורוב (17.9.07); ע"פ 10994/08 מדינת ישראל נ. רון תורג'מן וחברת החדשות הישראלית (14.5.09); בש"פ 1659/11 שטנגר נ. מדינת ישראל (26.4.11); וממש בימים אלו ע"פ 5127/11 רשות השידור נ' רוני רון ואח' (10.10.11). בכל הפרשות הללו נפסק, כי על ההסדר האמור חולשת מערכת מורכבת של אינטרסים, עקרונות וזכויות הראויים כולם להגנה. מצד אחד עומדים עקרון פומביות הדיון, חופש הביטוי, וזכות הציבור לדעת, כולם עקרונות יסוד חוקתיים במשפטנו; כאשר הדגש הוא על מתן היכולת לציבור לבקר את נאותות פעולתן של רשויות החוק בקשר לפרשות הנחקרות. בצד שני ניצבים שיקולים נכבדים גם הם, חלקם בעלי ערך חוקתי משל עצמם, המצדיקים את הגבלת הפרסום: ההגנה על הפרטיות ועל כבוד האדם של הנחקר (בשל המצב הרגיש והלחוץ בו נתון חשוד בעת חקירתו במשטרה); ההגנה על טוהר ההליך השיפוטי ותקינות הליכי המשפט באותו ענין (בשל חשש מהשפעה על תוצאות המשפט ע"י הסטתו לזירה התקשורתית); והשמירה על יעילות הליכי החקירה באופן כללי (בשל החשש מהאפקט המצנן על נחקרים, שיימנעו משיתוף פעולה עם הליכי החקירה עקב החשיפה האפשרית שלהם בתקשורת). 15. מלאכת האיזון בין האינטרסים והזכויות דלעיל עדינה ומורכבת היא, ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו - ואולם ביהמ"ש העליון הורנו קווים מנחים לענין זה בפרשות הנ"ל. ראשית, יש לעמוד על היחס בין הכלל לחריג, בהתאם למתכונת שנקבעה בסעיף 13 עצמו - הכלל הוא של איסור הפרסום, והחריג הוא של התרתו, ולכן הנטל לשכנע כי מותר לפרסם הוא על כתפיו של מבקש הפרסום. שנית, האינטרסים הציבוריים שמצדיקים את היתר הפרסום אינם יכולים להתמצות בסקרנות גרידא (והייתי מוסיף, בשיקולי רייטינג), אלא נדרש ענין ציבורי ממשי בפרסום של תיעוד החקירה. שלישית, לעמדת הנחקר יש משמעות רבה מאוד לצורך המשקל הניתן להגנה על פרטיותו - הסכמתו מאיינת את השיקול הזה, בעוד שהתנגדותו תביא להתרת הפרסום רק מטעמים חריגים באופן מיוחד. רביעית, לשלב בו מצוי המשפט יש משמעות רבה מאוד לצורך המשקל הניתן להגנה על תקינות הליכי המשפט - ככל שהמשפט נמצא בשלב מוקדם יותר, כן ניטה נגד הפרסום; ככל ששמיעת הראיות היא בשלב מתקדם או אף הסתיימה, כן תיפחת ההתנגדות לפרסום; כאשר ניתנה הכרעת הדין, הנטיה להתיר פרסום תתחזק; וכאשר נגזר הדין והמשפט הסתיים - לא יהא עוד כל משקל לטיעון זה נגד הפרסום. חמישית, איסור הפרסום חל על התיעוד החזותי והקולי של החקירות, אך הוא לא חל על התוכן של החקירות, ואין כל הגבלה וכל איסור על פרסום תמלילי החקירות. דבר זה נובע ממידת הפגיעה השונה בפרטיות ע"י פרסום התיעוד החזותי והקולי לעומת פרסום התוכן עצמו. לענין אחרון זה אבקש להעיר, כי דברים אלה רק הבהירו את הגבולות הסטטוטוריים של איסור הפרסום, ואינם מהווים הנחיה פרשנית ישירה לאופן הפעלת שיקול הדעת אימתי להתיר את הפרסום במיתחם בו חל האיסור - ואולם יש בכך כדי ללמדנו על יישום עקרון המידתיות, דבר שיכול להשליך, למשל, לענין ההיקף של ההיתר לפרסום, כגון הבחירה בפרסום חלקי ופחות פוגעני. 16. אלא שחוק חקירת חשודים וסעיף 13 שבו אינם מהווים הסדר בלעדי וממצה של סוגית התיעוד של החקירות במשטרה ופרסומן. בצד הוראות כלליות אלה קיים הסדר ספציפי, שעניינו בחקירות ובהעדה של נחקרים עם מוגבלות שכלית או נפשית, בתיעוד של חקירות אלה, ובהטלת הגבלות על פרסומן. הסדר ספציפי זה הינו חוק הליכי חקירה; וסעיף 24 בו הסדיר את סוגיית פרסום התיעוד בזו הלשון: "(א) לא יפרסם אדם קלטת חקירה או תמליל חקירה או העתק של כל אחד מאלה, למעט ברשות בית המשפט". 17. ב"כ המבקשות טענו, כאמור, כי מדובר בסעיף זהה לסעיף 13 לחוק חקירת חשודים, וכי אף השיקולים הרלבנטיים ואופן יישומם ע"י בית המשפט זהים בשני המקרים. לכך לא אוכל להסכים. אמת, במבט ראשון, שני ההסדרים דומים בלשון ובמבנה: כלל של איסור פרסום; חריג של היתר פרסום ברשות בית המשפט; ושתיקה של הסעיף ביחס לאופן הפעלת שיקול הדעת השיפוטי בגדר החריג והשיקולים הרלבנטיים לענין. אלא שבמבט מעמיק יותר נראה, כי קיים שוני מהותי בין שתי ההוראות, זו של סעיף 24 לחוק הליכי חקירה וזו של סעיף 13 לחוק חקירת החשודים, והוא נובע גם מהיקף התחולה שלהן וגם מההקשר בו הן מצויות. ראשית, בחוק חקירת חשודים יש איסור פרסום על תיעוד חזותי וקולי בלבד, ואין כל איסור על פרסום התוכן - ואילו בחוק הליכי חקירה יש איסור פרסום גם ביחס לתמליל החקירה, קרי, גם ביחס לתוכן החקירה. רוצה לומר, ההגנה מפני הפרסום רחבה יותר בחוק הליכי חקירה. שנית, חוק הליכי חקירה נחקק לאחר חוק חקירת חשודים, והוא נועד לתת פתרון מיוחד לבעיה מיוחדת של נחקרים מוגבלים, וזאת מעבר להסדר הכללי של הבטחת תקינות החקירה של חשודים. חוק הליכי חקירה מתמקד בנחקרים מיוחדים עם צרכים מיוחדים, בין שהם חשודים ובין אם לאו - נחקרים שסובלים ממוגבלות שכלית או נפשית. עניינו של חוק זה הוא בהתאמה של הליכי החקירה וההעדה לאותן מוגבלויות ולאותם צרכים מיוחדים (לענין זה ראה את הצעת החוק, ה"ח 101, התשמ"ד, 417; וכן ראה ע"פ 10166/09 פלונית נ. מדינת ישראל (11.10.10), בסעיף 53 לפסה"ד). לשון אחר, גם מתוך היקף ההגנה וגם מתוך תכליתו של חוק הליכי חקירה בכללותו - יש לשים כאן דגש רב יותר על הנחקרים, על המוגבלות שלהם ועל הצרכים המיוחדים שלהם הנובעים מכך, וכפועל יוצא מכך גם על הפגיעות המיוחדת שלהם הנובעת מהמוגבלות שלהם. התוצאה היא, שכאשר אנו באים להפעיל את שיקול הדעת השיפוטי בגדר סעיף 24 לחוק הליכי חקירה - יש לתת משקל רב יותר לשיקולי הגנת הפרטיות ושמירה על כבוד הנחקר המוגבל מאשר בגדרו של סעיף 13 לחוק חקירת חשודים. 18. נותרת, כמובן, השאלה - מה היחס בין שני החוקים מבחינת תחולתם, אימתי ימלוך האחד ואימתי ישלוט משנהו? התשובה היא, שמדובר בשני מעגלים עם חפיפה חלקית. חוק חקירת חשודים חל על כל הנחקרים כחשודים; וחוק הליכי חקירה חל על כל הנחקרים המוגבלים שכלית או נפשית, גם אם אינם חשודים. לכן, חוק חקירת חשודים יחול באופן בלעדי על חשודים שאינם מוגבלים; חוק הליכי חקירה יחול באופן בלעדי על נחקרים מוגבלים שאינם חשודים; ושני החוקים יחולו על נחקרים חשודים שהם מוגבלים. אשר לתחום החפיפה, יחולו שני החוקים באופן מצטבר. אך ככל שחוק הליכי חקירה קובע הסדרים דווקניים ומגבילים יותר, המגינים יותר על הנחקר - תהא עדיפות להסדרים אלו, גם משום שחוק הליכי חקירה הוא חוק מאוחר, וגם משום שחוק הליכי חקירה הוא חוק ספציפי, שהדגש שלו הוא על הצורך לתת מענה מיוחד למוגבלות הנחקר, מענה שלא ניתן בחוק חקירת חשודים וחייב הסדר מיוחד. מן הכלל אל הפרט 19. בענייננו מדובר בבקשה להיתר פרסום של קלטות שחזור וחקירה במשטרה של נאשמים, אשר הורשעו ודינם נגזר. נאשמים אלה נחקרו כחשודים, והם סובלים ממוגבלות שכלית. לכן הם באים בגדר תחום החפיפה של חוק חקירת חשודים ושל חוק הליכי חקירה. נובע מכך, שבאופן עקרוני יחולו בעניינם כל השיקולים שמניתי לעיל בהתאם לפסיקת ביהמ"ש העליון בגדר סעיף 13 לחוק חקירת חשודים - אך תוך מתן משקל יתר להגנת הפרטיות וכבוד האדם של הנאשמים, בשל התחולה הגוברת של סעיף 24 לחוק הליכי חקירה. 20. בנסיבות תיק זה, יש לתת משקל מוגבר באופן מיוחד לשיקולי הפרטיות וכבוד האדם של הנאשמים, גם בשל מוגבלותם וגם בשל התנגדותם לפרסום - אף שככל שמדובר בחשש הנטען לשלומם ולבטחונם בין כותלי הכלא כתוצאה מהפרסום, חזקה על רשויות שב"ס שידאגו לכך בכלים העומדים לרשותן. מצד שני, אין כבר הצדקה לתת משקל לשיקולי ההגנה על תקינות ההליך המשפטי, בשל סיומו בהרשעה ובגזר דין בטרם הפרסום. 21. בנוסף, ובאופן מיוחד לנסיבות הענין שבפנינו, אני סבור כי יש לתת משקל מוגבר גם לזכות הציבור לדעת - בשל התהודה הציבורית הנרחבת והסיקור התקשורתי הנרחב שהיו למשפט זה עד כה (כפי שהוצג לנו), החומרה של העבירות, וסיום המשפט בהרשעה במסגרת הסדר טיעון, כאשר עבירת הרצח הומרה בעבירת הריגה. אינני רוצה להציע שבכל הליך משפטי שיסתיים בהסדר טיעון - תהיה העדפה לפרסום החקירות במשטרה, שכן הדבר עלול לחבל לאורך זמן בנכונות להגיע להסדרי טיעון. ואולם בנסיבות תיק זה, כאשר ההסדר הושג בטרם העידו הנאשמים (אף שהודעותיהם הוגשו בהסכמה), כאשר השינוי בסעיף האישום שיוחס להם בכתב האישום המקורי היה משמעותי ביותר, וכאשר משפחת הילד המנוח התנגדה להסדר - ראוי לדעתי לאפשר לעיתונות ולכלי התקשורת הצצה אל "מעבר לפרגוד", על מנת שיחשפו למלוא האינפורמציה, ויוכלו להתייחס גם לשאלת גיבושו של הסדר הטיעון בין הצדדים, אימוצו ע"י ביהמ"ש וההצדקה לכך. בנסיבות אלו, יש לתת משקל מוגבר לשיקול אותו ציין ביהמ"ש העליון בע"פ 5127/11 רשות השידור נ' רוני רון ואח' (10.10.11): "זכות הציבור למידע בפרשות הנחקרות על ידי רשויות החוק, והיכולת לבקר את ראויות פעולתן של אותן רשויות". כך בפרשה "רגילה" כאשר כל הראיות נשמעות בבית המשפט (כמו בפרשה הנ"ל), וקל וחומר שכך הוא, כאשר אין הצגה מלאה של חומר הראיות, והמשפט מסתיים בהסדר, תוך תיקון כתב האישום והמרת האישום החמור באישום פחות חמור (כמו בענייננו). בתיק זה לא מדובר בסקרנות וברכילות גרידא, אלא בענין ציבורי ממשי בבחינת הנאותות של הסדר הטיעון - אף שכשלעצמי אני סבור, כעת כמו גם בעת מתן גזר הדין, כי בדין ובצדק הושג ההסדר, לנוכח קשיים ראייתיים הנעוצים בעיקר בראיות האובייקטיביות שהיו בידי המאשימה, ואשר הובאו לידיעתנו במהלך שמיעת חלק מראיות המאשימה ובטיעונים לעונש. 22. בבואנו לשקלל את כל השיקולים דלעיל ולמצוא את האיזון הראוי, אני סבור כי נכון יהיה לנקוט בדרך מידתית לענין ההיתר לפרסום המידע, באופן שמונע מציצנות וכל פגיעה בנאשמים למעלה מהנדרש במיוחד בשים לב למוגבלותם, אך במידה מספקת לצורך גיבוש עמדה מושכלת והכנת כתבה עיתונאית משמעותית ומאוזנת, לרבות במדיה ויזואלית של אינטרנט וטלויזיה. דרך מידתית זו תהא ע"י מתן היתר פרסום של תמלילי השחזור והחקירות (היתר הדרוש לפי סעיף 24 לחוק הליכי חקירה, אף שאינו דרוש לפי סעיף 13 לחוק חקירת חשודים) - אך תוך הותרת איסור הפרסום של התיעוד החזותי והקולי על כנו. כך תהא לעיתונות ולתקשורת גישה סבירה ועניינית לחומר הראיות, וכך ניתן יהיה להעביר לציבור מידע כולל ומלא - אך מבלי שתהיה פגיעה מיוחדת בפרטיות הנאשמים, אשר בשל מוגבלותם השכלית זכאים להגנה עודפת. 23. יש לציין, כי תמלילי החקירות של הנאשמים מתייחסים גם לעבירות המין כלפי קטינים אחרים, אשר גם בהן הורשעו כאמור. אינני רואה לשלול את היתר הפרסום של התמלילים בנוגע לפרשות אלו, משום שהרציונאל המרכזי להגבלת הפרסום בענייננו בגדר חוק הליכי חקירה וחוק חקירת חשודים, הוא בהגנה על הנאשמים - ולא על קורבנות העבירה. לכן, לצורך היתר הפרסום המוגבל של התמלילים - אין הבחנה בין עבירת ההמתה של הילד המנוח לבין עבירות המין בקטינים. יחד עם זאת, ומכוח הדין הכללי, לשם הגנת הקטינים, אין לפרסם את שמות הקטינים קורבנות העבירה, או כל פרטים מזהים ביחס אליהם - וכשם שבגזר הדין פורסמו פרטי עבירות המין, אך ללא כל פרטים מזהים על הקטינים, כך גם בפרסום התמלילים אין לפרסם ואין לגלות כל פרט מזהה לגבי הקטינים. סוף דבר 24. אשר על כן, ואם תישמע דעתי, אציע לחבריי למותב להיעתר לבקשות באופן חלקי או חלופי, כך שיינתן צו המורה למאשימה להעביר לב"כ המבקשות את כל תמלילי השחזורים והחקירות של הנאשמים במשטרה, ויינתן צו המתיר למבקשות לפרסם את התמלילים שיקבלו (בכפוף לאיסור לפרסם כל פרטים מזהים של הקטינים, קורבנות עבירות המין) - ואולם תידחינה הבקשות לקבלת הקלטות של התיעוד החזותי והקולי של שחזורים וחקירות אלו. רמי אמיר, שופט השופט א.טל, סג"נ - אב"ד 1. עיינתי בחוות דעתו המנומקת של חברי כב' השופט אמיר, ואני מסכים לאמור בה ולתוצאה אליה הגיע. 2. סעיף 13 לחוק חקירת חשודים בא להבטיח את תקינות ההליך של חקירת חשודים ואת זכויות הנחקר לפרטיות. משכך הוא אוסר על פרסום תיעוד חזותי או קולי של החקירה או השחזור כעתירת המבקשות בפנינו. עם זאת, החוק אינו אוסר פרסום תכני החקירות בדרכים אחרות, כמו פרסום תמלילי החקירות, כהצעת חברי, כב' השופט אמיר, ובניגוד לאמור בסעיף 24 לחוק הליכי חקירה, שאוסר גם על כך בכפוף לקבלת רשות ביהמ"ש, כאשר מדובר בנחקרים מוגבלים, כמו הנאשמים שבפנינו. 3. האינטרסים שעומדים כבסיס האיסור על פרסום חזותי ו/או קולי של קלטת חקירה, כפי שבאו לביטוי בפסיקה שצוטטה בסעיף 14 לחוות דעתו המנומקת של כב' השופט אמיר ובסעיפים 24-29 להחלטת בימ"ש זה, במותב אחר, בתפ"ח 10953-09-08 מדינת ישראל נ' רון ופיזם (החלטה מיום 9.9.09), הם זכות נחקר לפרטיות ולשמירה על כבודו, תקינות ההליך המשפטי, ומידת הענין הציבורי שיש בפרסום (ראה סעיפים 5-7 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה, א. ריבלין בע"פ 5127/11 רשות השידור הישראלית נ' רון ואח', פורסם ביום 10.10.11). כך במיוחד כאשר מדובר בנחקרים מוגבלים, כמו הנאשמים שבפנינו, לאור הנימוקים המובאים בדברי ההסבר לסעיף 24 לחוק הליכי חקירה (ראה הצ"ח הליכי חקירה, מיום 10.5.04, ה"ח 101, עמ' 417, בעמ' 429). 4. במקרה שבפנינו הסתיים ההליך המשפטי, שכן הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו הוטלו על כל נאשם עונשי מאסר בפועל לתקופות מוסכמות ועונשי מאסר על תנאי ולא הוגשו ערעורים על גזר הדין לביהמ"ש העליון. עם זאת, יש להביא בחשבון את החשש שהביע ב"כ הנאשמים מפני סירובם של נאשמים להגיע להסדר טיעון לפיו הם מורשעים, בהסכמתם, בעבירה קלה מזו שהואשמו בה בכתב האישום המקורי בתום חקירתם, מחשש שהדברים שאמרו בחקירותיהם יפורסמו בדרך כלשהי בתום משפטם. הסדר טיעון הוא חלק מההליך המשפטי ויש לעשות הכל על מנת שנאשם, כמו המאשימה, לא יימנעו מלהגיע אליו רק בשל החשש מפרסום הדברים שנאמרו בחקירה. חשש זה ניתן להפיג, כאשר ההליך הסתיים בהסדר טיעון, ע"י פרסום דבר קיומו של הסדר הטיעון, אליו הגיעו הנאשם והמאשימה, לאחר שמיעת עמדתו של נפגע העבירה או קרוביו, ואישורו ע"י ביהמ"ש יחד עם פרסום תמליל החקירה בתקשורת הכתובה והחזותית על מנת שיהיה לציבור המידע הרלוונטי המלא. איננו מוסמכים להתנות את פרסום תמלילי החקירות באמור לעיל אך חזקה על המבקשות שתנהגנה כאמור על מנת שלציבור יהיה המידע המלא ובכך תמומש באופן מירבי זכותו לדעת, שעומדת בבסיס הבקשות. 5. אינני מתעלם מהחשש מפגיעה פיזית בנאשמים במהלך מאסרם ע"י אסירים אחרים בעקבות פרסום הדברים שאמרו בחקירותיהם. חשש זה קיים, לצערי, גם בלא פרסום הדברים בדרך המבוקשת, אך ניתן להפחית חשש זה על ידי פרסום תמלילי החקירות בלבד. חזקה על שב"ס שיעשו הכל על מנת למנוע פגיעה בנאשמים בכל הקשור לקביעת מקומות ותנאי מאסרם. 6. אינני מתעלם מזכותם של הנאשמים לפרטיות ומעמדתם המתנגדת לפרסום נושא הבקשה, במיוחד כאשר מדובר בנאשמים מוגבלים שכלית. אולם לאור הענין האמיתי שיש לציבור בפרסום הדברים, במיוחד ככל שהם נוגעים למעשיהם כלפי המנוח, כפי שהיה בקשר לתפ"ח 10953-09-08 הנ"ל, ובמיוחד באשר להסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, ואשר אומץ ע"י ביהמ"ש, חרף התנגדות משפחת המנוח, נראה לי שיש להתיר פרסום תמלילי החקירות והשחזורים שביצעו הנאשמים. 7. לאור כל האמור לעיל אני מסכים להצעת חברי למותב, כב' השופט אמיר, להתיר למבקשות לפרסם תמלילי החקירות והשחזורים של הנאשמים, תוך הטלת איסור פרסום על שמותיהם של הקטינים נושאי האישומים 1-7, וכל פרט העלול לזהות אותם. אברהם טל, סג"נאב"ד כב' השופטת ק. רג'יניאנו אני מסכימה לאמור בחוות הדעת של חבריי למותב ולתוצאה אליה הגיעו. ק. רג'יניאנו, שופטת ההכרעה אנו דוחים את הבקשה להתיר למבקשות לפרסם קלטות שחזור וחקירה במשטרה של המשיבים 2 ו- 3 ולהורות למשיבה 1 להעביר לרשותן את אותן קלטות. אנו מתירים למבקשות לפרסם את תמלילי החקירות והשחזורים של הנאשמים. אנו אוסרים פרסום שמות הקטינים נושאי האישומים 1-7 וכל פרט העלול לזהות אותם. המשיבה תאפשר למבקשות לעיין ולצלם את התמלילים תוך 7 ימים מהיום. משפט פליליסדר דין פלילי