שכר טרחת עורך דין בתביעת נזקי הגוף מול משרד הביטחון

רקע כללי התובע הינו עורך דין במקצועו הגיש כנגד הנתבעת תביעה לתשלום שכר טרחה. על פי הנטען בכתב התביעה הנתבעת נפגעה בגופה באירועים שהתחוללו, בין היתר, בעיר נצרת באוקטובר שנת 2000. על פי הנטען בכתב התביעה פנתה הנתבעת לתובע ביום 1.2.2001 על מנת שהלה ייצגה בתביעת פיצויים שתוגש כנגד משרד הביטחון. עוד נטען כי ביום 3.2.2001 נחתם בין התובעת לנתבע הסכם שכר טרחה (להלן "הסכם שכר הטרחה"). על פי סעיף 5ב להסכם שכר הטרחה התחייבה הנתבעת לשלם לתובע 20% בתוספת מע"מ מכל סכום שיתקבל כפיצויי ממשרד הביטחון. עוד נטען בכתב התביעה כי הנתבעת ייפתה את כוחו של התובע לטפל בתגמולי ביטוח המגיעים לה מפוליסת תאונות אישיות של עובדי בנק הפועלים, עליהם נמנית התובעת. התובע מפרט בכתב תביעתו אלו פעולות נעשו על ידו ועל ידי עו"ד גוטמן, אשר הצטרף לייצוג התובעת על פי הנטען בנסיבות שאפרטן בהמשך. התובע טוען כי תוך כדי ניהול התביעה על פי פוליסת תאונות אישיות בבית המשפט, התברר לו כי הנתבעת פנתה לעו"ד גלזר מחיפה כדי שייצג אותה. כשפנה אל הנתבעת אישרה עובדה זו באוזניו והבטיחה לו כי עם קבלת הפיצויים ממדינת ישראל היא תשלם לו את המגיע לו. התובע טוען כי המשיך במקביל לטפל בתביעה על פי הפוליסה ולאחר סיום הטיפול בתביעה ובמעמד מסירת השיק לנתבעת בחודש יוני 2005 שאל אותה התובע מה עלה בגורל תביעת הפיצויים כנגד המדינה. הנתבעת השיבה לו כי הועלתה הצעת פשרה וכי ממתינים לעמדת המדינה. בדיעבד הסתבר לתובע כי ביום 15.6.2004 נחתם הסכם פשרה בין הנתבעת באמצעות עו"ד גלזר לבין מדינת ישראל לפיו על המדינה לפצות את הנתבעת בסכום של 1,204,750 ₪. לכן טוען התובע כי הנתבעת במעמד סיום התביעה על פי פוליסת תאונות אישיות הטעתה אותו ומסרה לו מידע שאינו אמת. לכן מבקש התובע לפסוק לו בגין שכר הטרחה המגיע לו 20% בתוספת מע"מ מסכום הפשרה ובסה"כ סך של 240,950 בתוספת מע"מ. הנתבעת בכתב הגנתה טוענת כי יפתה את כוחו של התובע לטפל אך ורק בנושא פוליסת תאונות אישיות ולא מסרה לו את הטיפול בתביעה אל מול משרד הביטחון. בנוסף טוענת הנתבעת כי היא לא ייפתה את כוחו של עו"ד גוטמן ולא חתמה על יפוי הכח בצורף לכתב התביעה ובמידה וחתמה עליו היא עשתה כן כשיפוי הכח היה ריק. הנתבעת טוענת כי אינה זוכרת שחתמה על הסכם שכר טרחה ובמידה וכן חתמה, התובע ניצל מצוקה נפשית בה היא היית שרויה בעקבות פגיעתה, החתים אותה על מסמכים מבלי שיקריא לה את תוכנם היות והיא נתנה בו אמון מלא. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי היא פנתה לעו"ד גלזר עוד לפני שנת 2003 ועובדה זו הייתה ידועה לתובע. למרות זאת התובע השתהה ובמשך ארבע שנים לא נקף אצבע ולא דרש את שכר הטרחה המגיע לו לטענתו. התובע אף לא פנה בדרישה בכתב לנתבעת ודרש את שכר הטרחה. ביום 25.5.2011 נשמעו עדויות מטעם הצדדים כאשר מטעם התובע העידו הוא בעצמו ועו"ד זיד מנסור ומטעם הנתבעת העידו היא ובעלה ד"ר עאמר רמדאן. דיון והכרעה היקף הייצוג המשפטי לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים הנני סבור כי עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעת מסרה לו את הטיפול בכל הקשור לטיפול בתביעת נזקי הגוף אל מול משרד הביטחון. עו"ד זיד מנסור מטעם התובע חזר בתצהירו על כל האמור בכתב התביעה לרבות הפעולות שנעשו לצורך הטיפול בתביעת התובעת אל מול משרד הבטחון. בתצהירו טען עו"ד מנסור כי הגיע לביתה של התובעת ביום 3.2.2001 ביחד עם התובע שם נפגש עם הנתבעת ובעלה. במעמד זה חתמה התובעת ובעלה על הסכם שכר הטרחה. עו"ד מנסור טען כי לא היה נוכח בעת שחתמה הנתבעת על יפוי הכח, יומיים לפני כן וביום 1.2.2001 ועל כך דווח לו על ידי התובע. עוד הוסיף עו"ד מנסור כי הוא והתובע הינם חברי ילדות. על פי התצהיר עו"ד מנסור סייע לתובע לערוך תחשיב נזק שנשלח לעו"ד גוטמן בתל-אביב והאחרון שלח אותו למשרד הבטחון. עו"ד מנסור מציין עוד כי התלווה לנתבעת ובעלה בנסיעה לתל-אביב שם נפגשו על התובע ועו"ד גוטמן. עדותו זו של עו"ד מנסור באה לתמוך בטענת התובע לפיה הנתבעת מסרה לו את הטיפול בתביעה אל מול משרד הביטחון. בעדותו של עו"ד מנסור לא נפלו כל סתירות או פרכות. עדותו התיישבה היטב עם עדות התובע. עדותו של עו"ד מנסור הייתה אמינה עלי. בא כח הנתבעת לא מצא לנכון לעמת עד זה עם הטענה לפיה הנתבעת הוחתמה על הסכם שכר טרחה מבלי להסביר לה את תוכנו. התובע נשאל אודות נסיבות החתימה על הסכם שכר הטרחה והוא טען בחקירתו כי הסביר לנתבעת בטרם חתמה על ההסכם (עמ' 14 ש' 20 - 21). לעומת זאת נפלו סתירות בעדות הנתבעת הן באופן פנימי והן בעדותה אל מול עדות בעלה. הנתבעת נשאלה האם נכון שבפגישה עם התובע היא חתמה על הסכם שכר טרחה ועל כך השיבה בשלילה וטענה כי חתמה אך ורק על יפוי כח אל מול כלל חברה לביטוח בע"מ לצורך התביעה על פי הפוליסה (עמ' 19 ש' 1 - 2). מאידך כשנשאלה האם זו חתימתה על הסכם שכר הטרחה שסומן ת/5 השיבה בחיוב (עמ' 19 ש' 8 - 9). יש הבדל עובדתי בין מי שטוען כי לא חתם כלל לבין מי שטוען כי חתם אך לא הוסבר לו ולא ידע על מה הוא חותם. לנתבעת הייתה הזדמנות בטרם עריכת תצהיר עדותה הראשית לעיין בהסכם שכר הטרחה. למעשה היא טוענת בתצהירה שהתובע ניצל את מצבה והחתים אותה על יפוי כח ללא שהבינה על מה היא חותמת כאשר הכחישה באופן מוחלט כי חתמה על הסכם שכר הטרחה. לכן שינוי עדותה בחקירה בתחילה לפיה היא לא חתמה על הסכם שכר טרחה ולאחר מכן אישרה את חתימתה עליו אך טענה יכ לא הוסבר לה על מה היא חותמת סותר את האמור בתצהיריה ופוגע במהימנותה. הנתבעת הצהירה בסעיף 11 לתצהיר עדות הראשית מטעמה כדלקמן: "הנני להצהיר שמעולם לא הסמכתי את התובע לייצג אותי בתביעה נגד המשרד לביטחון פנים ויפוי הכח שצורף לתצהיר התובע אין בו להעיד על כך התובע וכאמור לעיל החתים אותי על יפוי כח בזמן שהייתי לא מתפקדת, היה עם פחדים וסיוטים כתוצאה מהתאונה שבנדון ויפוי הכח היה ריק ללא כל שם והפרטים שרשומים בו מולאו לאחר שהתובע החתים אותי ובכך הוא ניצל את מצוקתי ומצבי הקשה והרע וכן ניצל את אמונתי בו והחתים אותי על יפוי כח ריק ולאחר מכן מילא את הפרטים כפי שמופיע ביפוי הכח." הלכה פסוקה היא כי אדם החותם על מסמך חזקה כי הבין את תוכנו ונתן א הסכמתו לאמור בו ועל המבקש לסתור חזקה זו מוטל נטל הראיה והשכנוע בראיות פוזיטיביות וברמת ההסתברות של אפשרות קרובה לסתור חזקה זו (ראה: ע"א 8533/06 נורית גילמן נ. הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ [פורסם ביום 5.8.2008 באתר בתי המשפט]). טענתה של התובעת אינה מתיישבת עם ההיגיון. מהראיות שנשמעו עולה כי התובע השתמש באותו יפוי כח לשתי העניינים: הן לתביעת משרד הביטחון והן לתביעה כנגד חברת כלל. אפשרות זו הוצעה על ידי בא כח הנתבעת והתובע אישר זאת בחקירתו. ביפוי כח שנעשה בו שימוש בתביעה כנגד חברת כלל (נ/1) נרשם באותיות מודפסות שהטיפול הוא בכל הקשור ל- "משרד לבטחון פנים ו/או כל רשות מנהלית ו/או כל ערכאה משפטית אחרת". באותו יפוי כח הוסף בכתב יד "תביעות נזקים לפי פוליסת ביטוח". כפועל יוצא מכך אני מסיק כי בעת שחתמה הנתבעת על יפוי הכח המילים "משרד הביטחון" כבר היו מודפסות בתוכו. לכן נטל ההוכחה בטענה שהנתבעת לא הבינה על מה היא חותמת עובר לשמה. הנתבעת לא עמדה בנטל זה כפי שאפרט להלן. מהראיות שנשמעו עלה כי, בעלה של הנתבעת יפה כוחו של התובע לטפל בתביעה אל מול משרד לבטחון פנים בכל הקשור לנזקי הרכוש שנגרמו לרכבו בגין אותו אירוע. בעלה של הנתבעת חתם לטובת התובע על יפוי כח ביום 1.2.2001 (ת/8). באותו יפוי כח, כמו ביפוי בכח נ/1, נרשם כי הטיפול הוא אל מול המשרד לביטחון פנים. כשנשאל בעלה של הנתבעת אודות כך בחקירה נגדית הכחיש בתחילה וכך נרשמו הדברים (סוף עמ' 27 - עמ' 28 ש' 1 - 14):      "ש.  האם זה נכון שאתה אישית ייפת את כוחו של התובע לטפל באירוע? ת. אני יפיתי אותו לטפל בתיק של אשתי בכלל. אני לא נתתי לו תביעה אישית שלי. ש.       זו חתימתך על ייפוי הכוח שאני מציג לך? ת.        כן. לשאלת בית המשפט. אני לא רוצה לשנות את תשובתי הקודמת באשר לעניין שאני מסרתי לו באופן אישי.   ש.       אתה יכול לאשר לי שזו חתימה מיום 1.2.01? ת.        אני לא זוכר מתי חתמתי על המסמך הזה. ש.       אני ארענן לך את הזיכרון ואגיד לך שהתובע טיפל בתביעה שלך על נזקי הרכב? ת.        נכון. " כשנשאל בעלה של התובעת כיצד הוא מסביר את תשובותיו לאור יפוי הכח שהוצג ולאור העובדה כי הודה שמסר את הטיפול לתובע בכל הקשור לנזקי הרכוש השיב כי הוא מסר את התביעה בנזקי הרכוש רק אל מול מבטחת הרכב. אולם גם תשובה זו לא הייתה אמת שכן חלק מהכספים התקבלו ממשרד הביטחון בהתאם לאישור ת/9 וחלק אחר ממבטחת הרכב בהתאם לאישור ת/10. לכן אינני נותן אמון בעדות בעלה של הנתבעת כאשר הוא בחר להתכחש לעובדה שמסר את הטיפול בתביעה לנזקי רכוש לתובע ביודעו כי עובדה זו תומכת בטענה כי גם התביעה לנזקי גוף של הנתבעת אל מול המשרד לביטחון פנים נמסרה לטיפול התובע. הנתבעת טענה כי לא ידעה על מה היא חותמת מאחר ולא תפקדה באותה עת. אולם הנתבעת לא הביאה די ראיות בנושא זה, למעט עדותה ועדות בעלה, על מנת להרים את נטל ההוכחה. הנתבעת טענה כי פקידי הבנק שעבדו עימה יכולים להעיד ולתמוך בטענתה כי לא תפקדה באותה עת. אולם הנתבעת מסיבות השמורות עימה לא מצאה לנכון להעיד ולו פקיד בנק אחד שיאשש את טענתה והדבר עומד לה לרועץ. בנוסף הנתבעת מצאה לנכון באותה תקופה לשלוח דרישה לחברת הביטוח אשר ביטחה אותה בביטוח תאונות אישיות באופן עצמאי לאחר שמילאה טופס באופן עצמאי (ראה: ת/7). עבודתה של הנתבע בבנק וחזרתה לעבודה באותה תקופה, גם אם לטענתה העבודה הייתה לא אל מול קהל, עדין אינה תומכת בטענתה כי לא תפקדה. גם עבודה בנקאית שלא אל מול קהל כרוכה בעבודת ניירת, דורשת ריכוז מצד הפקיד ועיון במסמכים למיניהם. הנתבעת העידה לפני כי הבנק נתן לה עבודה של בדיקת תיקים (עמ' 19 ש' 32 - 33). לכן קשה להלום את הטענה כי הנתבעת לא תפקדה עד כדי כך שהיא חתמה על יפוי כח מבלי להבין את תוכנו ומאידך עבדה על תיקים של לקוחות, עבודה המלווה באחריות רבה. ביום 27.2.2001 נגבתה הודעה מהנתבעת על ידי חוקר פרטי (ת/6; בפרוטוקול צוין באופן מטעה כי מדובר בהודעה שנגבתה על ידי משטרת ישראל) בה הנתבעת מסרה גרסה מפורטת לנסיבות אירוע המקרה. הודעה נגבתה מהנתבעת במקום עבודתה והיא לא ציינה בה כי אינה מסוגלת למסור הודעה או לחתום עליה מאחר ואינה מתפקדת. הודעה זה נמסרה פחות מחודש לאחר שחתמה לתובע על יפוי כח ועל הסכם שכר הטרחה ולכן טענתה כי לא תפקדה הינה טענה תמוהה ביותר. טענת הנתבעת כי לא מסרה את הטיפול בתביעה אל מול המשרד לביטחון פנים אינה מתיישבת עם העובדה כי בעת שנדרשה להעיד בפני ועדת אור פנתה לתובע על מנת שידחה את מועד עדותה, אינה מתיישבת עם העובדה כי דרשה מהתובע להתלוות אליה לועדה ביום מסירת העדות כפי שבעלה של הנתבעת אישר (עמ' 31 ש' 15 - 21). מאידך הנתבעת כשנחקרה בנושא זה עדותה הייתה פתלתלה ומתחמקת והיא לקתה לפתע בזיכרונה וכך נרשמו הדברים: "נכון שדחו לי את מועד הדיון. לא זוכרת אם פניתי או שמישהו אחר פנה בשמי." (עמ' 25 ש' 4 - 5). לאחר שהוצג לה המכתב ששלח התובע ובו ביקש דחיית מועד עדות השיבה "יכול להיות, לא זוכרת". אולם כשנשאלה מדוע פנתה לתובע בעניין זה לפתע זכרונה שב אליה והשיבה: " מצאתי לנכון לפנות לתובע בעניין זה כי הוא ידיד שלי ותמיד רצה לעזור לי" (עמ' 25 ש' 11). כששוב נשאלה בהמשך על ידי בא כח התובע אם התובע התלווה אליה למתן העדות השיבה "לא זוכרת" (שם ש' 13 - 14). לכן עדותה של הנתבעת אינה אמינה עליי. כאשר נוח לה היא זכרה פרטים ובמקרה שהשאלה הייתה לא נוחה השיבה לא זוכרת. כך לדוגמא נשאלה אם עו"ד מנסור השתתף בפגישה שהייתה בתל-אביב ביחד עם עו"ד גוטמן והשיבה "לא זוכרת" (עמ' 24 ש' 18 - 19) מאידך בעלה מאשר כי עו"ד מנסור השתתף בפגישה זו (עמ' 30 ש' 24 - 25). בתצהירה טוענת כי עו"ד מנסור לא מופיע ביפוי כח או בכל מסמך אחר כמייצג ולכן לא מובן לה מה הקשר שלו לתביעה זו (סעיף 17 לתצהיר). אולם מאידך הנתבעת אישרה כי בעת שהיה התובע בביתה והחתים אותה על יפוי הכח עו"ד מנסור התלווה אליו אם כי שתה קפה ולא התערב. משום מה הנתבעת לא מצאה לנכון להעלות עובדה זו בתצהירה. הנתבע אף מסרה לתובע את הטיפול במשלוח התביעה לנכות כללית שהוגשה למוסד לביטוח לאומי, כאשר הוא שלח את התביעה בצירוף התיעוד הרפואי ביום 25.10.2001 כעולה מנספח טו' לתצהיר התובע. בדרך כלל טיפול בתביעה לנזקי גוף כלפי מזיק מלווה בטיפול בתביעה כלפי המוסד לביטוח לאומי כחלק מחובת הניזוק להקטין את נזקיו, כאשר בתביעה על פי פוליסת תאונות אישיות קבלת הפיצוי אינו קשור בפניה למוסד לביטוח לאומי. עובדה זו תומכת בגרסת התובע. כשנשאלה הנתבעת על עניין זה היא לא הכחישה כי מסרה את הטיפול לתובע אך טענה (עמ' 21 ש' 17 - 18): "בתביעה לנכות כללית לא זוכרת שעשה כלום, יכו להיות ששלח לבד . לא זוכרת שחתמתי על בקשה כללית במוסד לביטוח לאומי, לא קיבלו אותי אפילו בוועדה." בניגוד לעדות זו, הנתבע כן נבדקה על ידי ועדה רפואית, שם היא מסרה באופן מפורט את תלונותיה לאחר התאונה ואף נקבעה לה נכות. לכן עדותה לפיה בוועדה לא קיבלו אותה אינה אמת. כשנשאלה בהמשך אם הייתה בוועדה רפואית בחודש פברואר 2002 הפעם לא הכחישה אך טענה שאינה זוכרת שהתובע טיפל בזה, דוגמא נוספת לעדותה הפתלתלה של הנתבעת (עמ' 25 ש' 21 ש' 28 - 31). כשהוצג לנתבעת טופס נכות כללית השיבה כי זה כתב ידו של בעלה אך אין לה אישור שדווקא הם שלחו את זה בדואר רשום וחתמה את תשובתה (עמ' 22 ש' 4): "תאמין לי שאני לא זוכרת שהתובע טיפל בי". לכן לא מן הנמנע שהנתבעת "שכחה" כי מסרה לנתבע את הטיפול בתביעת נזקי הגוף אל מול המשרד לביטחון פנים. תמיכה נוספת לגרסת התובע ניתן למצוא בפקס ששלח לנתבעת במקום עבודתה ביום 3.5.2001 ובו כתב לה: "הנדון: תיק פיצויים נגד מדינת ישראל מצורף בזאת מכתב מעוזרת ליומע"ש אשר נשלח לעו"ד יחיאל גוטמן." לפקס צורף מכתב התשובה שנשלח לעו"ד גוטמן אשר בשורה התחתונה שבו נאמר כי יש להמתין עד להכרעת ועדת אור. מכתב זה מלמד כאלף עדים כי הנתבעת הייתה מודעת כי התובע באמצעות עו"ד גוטמן מטפל בתביעתה לנזקי גוף אל מול המשרד לביטחון פנים. הנתבעת אמנם הכחישה בתצהירה כי קיבלה מכתב זה אך אינני נותן אמון בעדותה מהסיבות שפורטו לעיל. לא נעלמה מעיניי חוות דעתו של ד"ר ג'ראייסי בתחום הנפשי אשר נערכה בספטמבר 2001 ובה העניק לה נכות נפשית זמנית בשיעור 70%. יחד עם זאת, הקושי בתפקודה של הנתבעת נעוץ בעיקר בשל הסיוטים והפחדים אשר חווה הנתבעת על רקע פוסט טראומה. בנוסף הנתבעת לא יכלה להתמודד עם קהל בשל הצלקות שבגופה ובשל חוסר יכולתה להתמודד עם שאלות הנוגעות לאירוע עצמו. אין בחוות הדעת כל קביעה לפיה הנתבעת איננה מסוגלת להתמודד עם קריאת מסמכים והבנתם. על מנת לאזן את התמונה ועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי העניקה בגין אותה תקופה נכות רפואי נפשית בשיעור 20% ויש לזכור כי חוות דעתו של ד"ר ג'ראייסי הינה חוות דעת מטעם אשר יש להתייחס אליה בזהירות המתבקשת. סוף דבר אני קובע כי הנתבעת יפתה את כוחו של התובע לייצגה בתביעה מול משרד הביטחון ביום 1.2.2001. הסכם שכר הטרחה הסכם שכר הטרחה שנכרת בין הצדדים קובע כי לתובע מגיע שכר טרחה בשיעור 20% בתוספת מע"מ מכל סכום שיגבה ממשרד הביטחון. יחד עם זאת, ההסכם שותק בכל הקשור למקרה בו הייצוג ייפסק בטרם התובע ישלים את מלאכתו ויגבה כספים כלשהם עבור הנתבעת. במקרה כזה ניתן להשלים את תניות ההסכם על ידי קריאה לתוכו סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 הקובע: "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה." בע"א 136/92 ביניש עדיאל עו"ד ואח' נ. דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ ואח', פ"ד מז(5) 114 (להלן: "ענין ביניש") נקבע בעמ' 124 כדלקמן: "בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו." מאידך נפסק כי עו"ד זכאי לפיצויי ציפיה בגין ניתוק היחסים בינו לבין לקוחו אם הניתוק נעשה ללא סיבה נראית לעין ובחוסר תום לב [ראו: ע"א 8854/06 קורפו נ' סורוצקין, פסקאות 18-17 (טרם פורסם, 20.3.2008); ע"א 380/77 שלמה נ' יעקב, פ"ד לג(2), 103, 105 (1979)]. בעניין ביניש נקבע כי אומדן השכר הראוי צריך להיקבע על פי אמות המידה כדלקמן: "בין הגורמים המשפיעים על קביעת שיעורו של השכר, ניתן למנות שיקולים כגון: היקף העיסקה שבה מדובר, היקף העבודה המשפטית שבוצעה בפועל, מידת מורכבותה, סוג העבודה - טכנית ושיגרתית או יצירתית ומקורית, טיפול עבור לקוח קבוע או מקרי, הכישורים, הוותק ומעמדו של עורך הדין, וכן המוניטין שיצא לו כמומחה בנושא." בבואי ליישם את הכללים הנ"ל המקרה העומד לפני אני מגיע למסקנה כי התובע זכאי לשכר ראוי בלבד ואני דוחה את תביעתו לפיצויי ציפיה. התובע העיד על עצמו כי אין לו בקיאות בתחום הנזיקין וכפי שאמר "אינני נזיקיסט". לכן הפסקת ההתקשרות בינו לבין הנתבעת ופניה לעו"ד חיים גלזר הייתה סבירה בנסיבות העניין ולא התלווה אליה חוסר תום לב. התובע אשר לקח על עצמו את הטיפול בתיק נזקק ליועצים למיניהם לצורך קידום הטיפול בתיק כגון עו"ד זייד מנסור המבין בתחום ואשר הנתבעת לא יפתה את כוחו והוא לא הופיע כמייצג ביפוי הכח. עו"ד זייד מנסור הוא שערך תחשיב נזק. עו"ד גוטרמן גויס אף הוא בשל הטענה שיש לו קשרים והוא מסוגל לסיים תיק זה בפשרה ללא הגשת כתב תביעה. לכן יוצא כי התובע לא היה בעל הכישורים המתאימים לנהל תביעה כגון זו והפסקת הייצוג ע ידי הנתבעת הייתה סבירה. סיבה נוספת לקביעה לפיה התובע אינו זכאי לפיצויי ציפיה נעוצה בעובדה כי התובע ידע כבר בשנת 2003 כי הייצוג עבר לעו"ד גלזר. התובע השלים עם העברת הייצוג ולא נקף אצבע והגיש תביעה לקבלת שכר טרחה המגיע לו לטענתו. בשים לב לכך הוא לכל היותר זכאי לשכר ראוי עבור העמל שכן השקיע בתיק. בנקודה זו אף סתר התובע בחקירתו את האמור בתצהיר כאשר בחקירה טען כי נודע לו לראושנה אודות הייצוג של עו"ד גלזר בשנת 2005 כשמסר לתובעת את השיק בגין תביעת הפוליסה וקיבל ידיעה זו בתדהמה (עמ' 15 ש' 19 - 24) בעוד שבתצהיר טען כי נודע לו אודות הייצוג בשנת 2003 (סעיף 44). שיעור השכר הראוי הפעולות שביצע התובע בעבור קידום תביעתה מול משרד הביטחון אינן רבות. באשר לחוות הדעת לגביהן טוען שפעל על מנת שינתנו הרי אלו שימשו אותו גם בתביעה על פי פוליסת הביטוח. בגין התביעה לקבלת תגמולי ביטוח על פי פוליסה קיבל התובע שכר טרחת עו"ד באופן מלא ולכן הוא לא יכול להנות מעניין זה פעמיים ולבקש שכר טרחה גם בתביעה כנגד המשרד לבטחון פנים. אין גם מקום לטרוניה כלשהי מצד התובע על כך שהנתבעת עשתה שימוש בחוות דעת אלו בתביעה שהגיש בשמה עו"ד גלזר והתובע אינו יכול להישמע בטענה כי הנתבעת עשתה שימוש בפרי עמלו. אין המדובר בפרי עמלו אלא בפרי עמל של המומחים שנתנו את חוות הדעת אשר הנתבעת שילמה להם בשל עמלם זה ממיטב כספה. חוות הדעת שייכות לה והיא רשאית לעשות בהן שימוש כאוות נפשה ללא הסכמת התובע. לכן התובע אינו רשאי לבקש שכר טרחה בגין פועלו להשגת חוות דעת זאת מאחר וכבר קיבל שכר טרחה עבור טיפול זה. אציין עוד כי במחלוקת שנפלה בין הצדדים באשר מי פעל והזמין חוות דעת רפואיות אני קובע כי אמנם ההיכרות הראשונית עם המומחים התקיים באמצעות בעלה של הנתבעת, יחד עם זאת הוכח כי, התובע שלח מכתב למומחים שם פירט את הרקע לפניה וצירף תיעוד רפואי. לכן התובע היה מעורב בתהליך עריכת חוות הדעת והוא זכאי לשכר ראוי בשל כך. הוכח שהתובע פעל לדחיית המועד למתן עדותה של הנתבעת בועדת אור. הוכח שהתובע התלווה אל הנתבעת למתן עדות בועדת אור. הוכח שלאחר הועדה התובע פעל להשגת פרוטוקול הדיון. התובע אינו טוען בתצהירו כי הכין את הנתבעת לקראת עדותה בועדת אור. לכן עבור פעולות אלו זכאי התובע לשכר ראוי. התובע טען כי הכין לנתבעת תביעה לקבלת קצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי ושלח את התביעה למוסד. הנתבעת לא הכחישה טענה זו אך טענה כי בטופס התביעה מופיע כתב בעלה. לכן אני קובע כי התובע בסה"כ שלח את התביעה שמולאה על ידי הנתבע תובענה למוסד לביטוח לאומי. לא הוכח כי התובע התלווה לנתבעת לועדות הרפואיות או הגיש כל ערר בשמה. הנתבעת אף טענה בעדותה כי התביעה לנכות כללית לא זיכתה אותה בתשלום כלשהו מאחר וקיבלה שכר מהמעביד ואף חזרה לעבודתה, עדות המתיישבת עם הוראות הדין בנושא נכות כללית. מה שהוכח עוד כי עו"ד גוטמן שלח מכתב ביום 5.2.2001 למשרד לביטחון פנים. למכתב צורף תצהיר שנגבה מבעלה של הנתבע המתאר את עובדות האירוע וכן צילומי הנתבעת לאחר פגיעתה המתעדים את פציעותיה. בתשובה השיב המשרד לביטחון פנים כי לא ניתן להתקדם בתיק ללא שועדת אור תסיים את מלאכתה. לאחר מכן שלח עו"ד גוטמן "תחשיב נזק" למשרד לבטחון פנים שנטען כי הוכן על ידי עו"ד מנסור בצירוף חוות הדעת. עיון קל בתחשיב הנזק מלמד כי מדובר בתחשיב קצר ושטחי צורף לו מסמכים חיוניים באופן חלקי ולא צורף לו נתוני שכר או ראיות אחרות מעבר לראיות הרפואיות. התובע טען בעדותו כי שילם לעו"ד גוטמן שכר טרחה עבור הטיפול בתיק והתובע הוציא לו עבור כך חשבונית (עמ' 12 ש' 16 - 17). דא עקא, התובע לא טרח להציג מסמך כלשהו המגבה את טענתו ואף לא טרח לזמן לעדות את עו"ד גוטמן אשר יתמוך בטענתו כי שולם לו שכר טרחה ויפרט באוזני בית המשפט אלו פעולות נעשו בתיק בשים לב לכך שעיקר העבודה אל המשרד לביטחון פנים נעשתה על ידו. לסיכום אני קובע כי הטיפול שעשה התובע בתביעת הנתבעת לנזקי גוף היה מנורי ולא נעשו פעולות רבות על ידו, בלשון המעטה, לצורך קידום ענייניה של הנתבעת. בשים לב לכל האמור לעיל, הנני קובע כי שכר הטרחה הראוי, בעבור הפעולות שביצע בטיפול בתביעה לנזקי גוף אל המשרד לביטחון פנים, הינו בסך של 18,000 ₪ בתוספת מע"מ נכון למועד כתיבת פסק הדין. בנוסף אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ והחזר מחצית אגרה ראשונה ושניה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום שהוצאו ועד ליום תשלומן על ידי הנתבעת, בשים לב לסכום התביעה אל מול הסכום שפסקתי. עורך דיןצבאשכר טרחת עורך דיןשכר טרחהמשרד הביטחון