עתירה זו עניינה במכרז פומבי (מס' 09/2001) לניהול מערך הגבייה של המשיבה 1 (להלן - המכרז). רקע 1. במהלך חודש אוגוסט 2011 פירסמה המשיבה 1 את המכרז, שעניינו בחירת קבלן חיצוני להספקת שירותי גבייה ואכיפה של תשלומי הארנונה, אגרות והיטלים שונים. העותרת, המספקת למשיבה 1 את שירותי הגבייה מזה 10 שנים, והמשיבה 2 היו שתי החברות היחידות שהשתתפו במכרז. ביום 8.12.2011 המליצה ועדת המכרזים על הצעתה של המשיבה 2 כטובה ביותר, וראש העיריה אישר את המלצתה. מכאן עתירה זו, שהסעדים העיקריים המבוקשים בה הם ביטול ההחלטה בדבר זכייתה של העותרת וביטול המכרז. עיקרי טענות הצדדים 2. לטענת העותרת, בסעיף 9 שבעמוד 4 לחוברת המכרז נקבע מנגנון דו-שלבי לקביעת ההצעה הזוכה. ראשית, ייבחן רכיב המחיר ובו תזכה ההצעה שהסיכום החשבונאי של העמלה המוצעת בכל המסלולים שלה יהיה הנמוך ביותר. שנית, ככל שרכיב המחיר בהצעות שיוגשו יהיה זהה, ייבחנו רכיבי האיכות, כך שבסופו של יום ההכרעה במכרז תתבסס למעשה רק על אותם רכיבי איכות. במקרה הנוכחי, שתי ההצעות היו זהות מבחינת רכיב המחיר, ולכן המכרז עבר לשלב הבא שלו. העותרת מוסיפה וטוענת, כי הדרך שבה ייבחן רכיב האיכות מוסדרת בסעיפים 9א ו- 9ב שבעמוד 4 לחוברת המכרז. לפיה, יינתנו 40 נקודות (מתוך 100 אפשריות) על בסיס חוות דעת שתתקבלנה מרשויות אחרות; ו-60 הנקודות הנוספות יינתנו על בסיס "התרשמותם של הממונה על הגביה, גזבר העירייה, מנהל הארנונה והיועץ המשפטי ממערכת האכיפה, צוותי האכיפה ומעתודת העובדים והמנהלים ומהקשר והשירותים הניתנים מההנהלה הראשית למחלקה המקומית" (נספח א' לעתירה). לטענת העותרת, סעיף זה קובע למעשה כי יש לנקד את ההצעות המשתתפות במכרז על פי ארבע אמות מידה ("תבחינים" בלשון המכרז) כלהלן: מערכת האכיפה; צוותי האכיפה; עתודת העובדים והמנהלים; והקשר והשירותים הניתנים מההנהלה הראשית למחלקה המקומית. ואולם, כך העותרת, בפועל הוועדה כלל לא בחנה, או למצער לא ניקדה, את רכיבי האיכות בהצעות שעניינן צוותי האכיפה; עתודת העובדים; והקשר והשירותים הניתנים מההנהלה הראשית למחלקה המקומית. בנסיבות אלה, טוענת העותרת, כי נפל פגם חמור באופן קביעת הזוכה במכרז, שכן הליך הבחירה אינו משקף את ההוראות הברורות שנקבעו במכרז. בהתעלמה מהתבחינים שנקבעו מבעוד מועד, שינתה הוועדה המקצועית את הוראות המכרז, בדיעבד, כך שמתחייב ביטול המכרז. בנוסף, לא ברור כיצד חולקו בפועל אותן 60 נקודות, שכן עובר להגשת ההצעות ניתן היה להבין, כך העותרת, כי לכל אחד מארבעת התבחינים יינתן משקל זהה. עוד נטען כי לא ברור מדוע ניתן למערכת האכיפה משקל מכריע בקביעת הזוכה במכרז, בעוד שאין המדובר במכרז לתוכנת אכיפה כי אם במכרז גבייה. לסיום, טוענת העותרת, כי הואיל ועמדתה של ועדת המכרזים ידועה מראש, אין מקום להשיב את הדיון לוועדה כי אם להורות על ביטול המכרז. 3. מנגד טוענת המשיבה 1 (העיריה), כי לאחר פרסום המכרז הגישה העותרת מסמך שאלות הבהרה. לאחר מכן נערך כנס מציעים, שלאחריו הגישה העותרת מסמך שאלות הבהרה נוסף. בשני המסמכים, כמו גם בכנס המציעים, לא העלתה העותרת כל טענת לגבי אמות המידה והמשקלות שתייחס להם הוועדה. רק לאחר שהמשיבה 2 הוכרזה כזוכה במכרז, הועלתה לראשונה הטענה בדבר העדר המשקל שיש לייחס לכל רכיב ורכיב. לדברי המשיבה 1, ועדת המכרזים פעלה בשקדנות ובזהירות. ביום 2.11.2011 נערכה ישיבה במסגרתה הציגו המציעים, כל אחד בנפרד, את מערכת האכיפה, את החברה בכלל, לרבות ההנהלה, והקשר עם הסניף המקומי. ביום 16.11.2011 נסעו חברי ועדת המכרזים לעפולה כדי לבחון כיצד עובדת מערכת האכיפה של המשיבה 2 (לא היה צורך בבחינה דומה ביחס למערכת של העותרת משום שזו העניקה למשיבה 1 שירותי גביה במשך כעשר שנים). ביום 8.11.2011 נערכה ישיבה נוספת במהלכה הציגו העותרת והמשיבה 2, כל אחת בנפרד, את הצוות הניהולי שלה, קרי מנהל הסניף המיועד, מנהל השומה המיועד ואת מנהל האכיפה המיועד. רק לאחר עבודה זו, גיבשו חברי הוועדה את התרשמותם והמלצתם, כאשר מטבע הדברים, כך המשיבה 1, עיקר כובד המשקל ניתן למערכת האכיפה ולצוות הניהולי. המשיבה 1 מוסיפה וטוענת, כי ועדת המכרזים פעלה בהתאם להוראות המכרז. בשלב הראשון נבחנו ההצעות הכספיות. משנתברר כי אלו זהות, ההכרעה עברה למבחן האיכות, אשר קבע כי עד 40 נקודות ניתן לקבל מהמלצות - רכיב שבגינו קיבלו העותרת והמשיבה 2 ניקוד זהה - וכי יתר 60 הנקודות יוענקו בהתאם להתרשמותם של הממונה על הגבייה, גזבר העירייה, מנהל הארנונה והיועץ המשפטי של הרשות( להלן - גורמי העיריה) ממערכת האכיפה, צוותי האכיפה, ומעתודת העובדים ומהקשר והשירותים הניתנים מההנהלה הראשית למחלקה המקומית. במסמכי המכרז לא ננקב איזה חלק ייחסו חברי הוועדה לכל רכיב, והדבר נותר לשיקול דעתם. לטענת המשיבה 1, ההחלטה התקבלה כאשר כל המרכיבים היו לנגד עיני הוועדה וזו לא התעלמה משום רכיב. עוד טוענת המשיבה 1, כי במהלך גיבוש ההמלצה היה ברור שרכיב צוותי האכיפה ועתודת העובדים הינם חסרי משמעות לצורך קבלת ההחלטה, וזאת משום ששתי החברות עובדות במספר רב של רשויות כך שברור שכל אחת מהן יכולה להציג עתודת עובדים וצוותי אכיפה. לדבריה, הן העותרת והן המשיבה 2 מעסיקות מאות עובדים ומספר צוותי אכיפה, כך שכל התייחסות או ניקוד ברכיבים אלו היה חסר ערך וממילא חסר השפעה על ההחלטה, ולפיכך התמקד הניקוד בהערכת מערכת האכיפה והצוות הניהולי. התרשמותם של חברי הוועדה הינה כי מערכת האכיפה של המשיבה 2 טובה ואפקטיבית יותר. לטענת המשיבה 1, החלטת ועדת המכרזים סבירה ולא נפל בה כל פגם המצדיק התערבות שיפוטית, בהוסיפה כי בית המשפט אינו פועל כוועדת מכרזים עליונה או כערכאת ערעור. כן טוענת היא, כי העותרת מנועה לטעון נגד המכרז, לאחר שהשתתפה בו ולא העלתה בשאלות ההבהרה או ישיבת ההבהרה כל טענה לעניין אמות המידה. לבסוף טוענת המשיבה 1, כי החזרת הדיון לוועדת המכרזים לא יהיה בה כדי לשנות את תוצאות המכרז. 4. לטענת המשיבה 2, מסעיף 8.5 לתנאי המכרז עולה בבירור כי נושא מערכת האכיפה הינו מהותי וחשוב עבור המשיבה 1. במכרז אמנם נכללו מהם הנושאים שייבחנו על ידי חברי הוועדה המייעצת, אולם בשום מקום במכרז לא צוין מהו המשקל שיינתן לנושאים אותם רשאית היתה הוועדה לבחון במסגרת התרשמותה. אף המשיבה 2 טוענת כי על אף שהעותרת פנתה בשאלות הבהרה רבות, לא טרחה היא להעלות כל שאלה בנוגע לאופן בחינת ההצעות במקרה של שוויון, למרות שהיה בידה לעשות כן. משכך, מנועה עתה העותרת מלהעלות טענות נגד תנאי המכרז. עוד טוענת המשיבה 2, כי הלכה היא שבית המשפט לא נכנס בנעליה של ועדת המכרזים ואין הוא ממיר את שיקול דעתה בשיקול דעתו. סעד של ביטול המכרז הוא סעד קיצוני שיש לנקוט בו במשורה ורק במקרים קיצוניים. דיון והכרעה 5. בטרם אפנה לגופם של דברים, אדרש בקצרה לכמה כללי יסוד שבבסיס עריכתם של מכרזים ציבוריים: "כידוע, מספר עקרונות עומדים בבסיס ההליך המכרזי: הגנה על עקרון השויון, שמירה על טוהר המידות, מניעת משוא פנים ושחיתות, וכן - בהקשרים כלכליים - מתן אפשרות לרשות המינהלית להתקשר בעסקה אופטימלית מבחינה כלכלית... לבכורה זכה בתחום זה עקרון השויון. זהו 'נשמת אפו' של המכרז הציבורי... אופיו התחרותי של המכרז, והצורך - הנובע מעצם טיבו וטבעו של המכרז - במתן הזדמנות שוה לכל מציע לזכות במכרז, מחייבים הקפדה יתירה על עקרון השויון...' שויון משמיע הגינות, יסוד מוסד." (עעם 5525/11 נ.ע מעלות שער העיר בע"מ נ' משרד האוצר (15.1.2012)). פסיקה מוקדמת יותר סיווגה זאת לאינטרס ציבורי - שעניינו הבטחת ממשל תקין, ולאינטרס עסקי - שעניינו השגת ההצעה הטובה ביותר בעלות הנמוכה ביותר, תוך מועד התואם את דרישות הרשות (בגץ 368/76 אליהו גוזלן נ' המועצה המקומית בית-שמש (30.11.1976)). לאחרונה חזר בית המשפט העליון על התשתית הרעיונית שהונחה בפרשת גוזלן וניסח אותה מחדש בכותבו כי: "המכרז הציבורי נועד להשיא את מירב יתרונות היעילות והחיסכון לרשות הציבורית, תוך הגשמת ערכים של טוהר מידות, הגינות ושוויון בהליך הבחירה של הזוכה." (עעמ 10089/07 אירוס הגלבוע בע"מ נ' לאה ברוך ואח' (5.4.2011)). 6. עתה, משחזינו ב"אקלים דיני המכרזים", נפנה למכרז מושא דיוננו ונבחן האם מבנהו ואופן ניהולו תואמים אקלים זה אם לאו. עיון בחוברת המכרז מלמד כי המתווה לקביעת ההצעה "הזוכה" נקבע באופן הבא: תחילה תיפתחנה ההצעות ותיקבע ההצעה הזולה ביותר (להלן - רכיב המחיר), אשר תהא זו שתזכה במכרז. והיה אם ההצעות זהות מבחינת עלותן, או אז ההצעה שתקבל את מירב הנקודות על פי התבחינים הבאים תהיה הזוכה: א. 40 נקודות מתוך 100 עבור חוות דעת שתתקבלנה מרשויות אחרות (להלן - רכיב ההמלצות). ב. התרשמותם של גורמי העיריה ממערכת האכיפה, צוותי האכיפה ומעתודת העובדים והמנהלים ומהקשר והשירותים הניתנים מההנהלה הראשית למחלקה המקומית. בגין מרכיב זה ניתן לקבל עד 60 נקודות מתוך 100 (להלן - רכיב האיכות). 7. כמצוין לעיל, במקרה דידן, שתי ההצעות היו זהות ברכיב המחיר, כמו גם ברכיב ההמלצות, כך שכל שנותר לוועדת המכרזים היה לפנות לרכיב האיכות, כפי שנעשה בפועל, ולבחון על פי אמות המידה שנקבעו, לאיזו מההצעות תינתן הבכורה. מכאן ואילך, שני עניינים עומדים להכרעה: האחד, האם רשאית היתה ועדת המכרזים שלא לקבוע משקלות לאמות המידה שברכיב האיכות; והשני, האם רשאית היתה להתעלם מאמות המידה של צוותי האכיפה, עתודת העובדים (בשונה מהצוות הניהולי) ומהקשר והשירותים הניתנים מההנהלה הראשית למחלקה המקומית, בבואה לנקד את רכיב האיכות. קביעת משקלות לאמות מידה 8. כדי להבטיח שהליכי המכרז יתנהלו ביושר, הגינות ושוויון, או במילים אחרות, בהתאמה "לאקלים דיני המכרזים", שומה על עורך המכרז לקבוע ולפרסם מראש את אמות המידה להכרעה במכרז. חובה זו מבטיחה את עקרונות היסוד עליהם עמדנו לעיל ומקפלת בתוכה גם את ייעול ההליך שבעצם התאמת ההצעות המתחרות לדרישות הרשות, שהרי כבר נקבע כי "הדרישה לפרסם במסמכי המכרז את מרב הפרטים על אודות אמות המידה נגזרת מחובתה של הרשות המינהלית להודיע על הקריטריונים להכרעתה. ככלל, מן הראוי, הן מבחינת יעילותה של מערכת המכרזים הן מבחינת שקיפות פעולותיה של הרשות ותקינותן המינהלית, שמסמכי המכרז יכילו באופן מפורט ככל האפשר את אמות המידה שייבחנו על-ידי ועדת המכרזים... ככלל, פרסום פרטים על אודות אמות המידה מאפשר למשתתפים פוטנציאליים להעריך בצורה טובה יותר את סיכוייהם לזכייה במכרז, וכך הוא מונע מהם מלהוציא הוצאות שווא בהכנת הצעה למכרז שסיכוייהם לזכות בו הם נמוכים. בפרסום המוקדם יש גם כדי לסייע למשתתפים להכין את הצעותיהם בצורה טובה יותר, ועל-כן יש לעשות כל שניתן כדי ליתן למציע פירוט מלא של אמות המידה שלפיהן תיבחן הצעתו." (עע"מ 7357/03 רשות הנמלים נ' צומת מהנדסים תכנון תאום וניהול פרוייקטים בע"מ (27.9.2004)). במקרה שבפניי אמנם נקבעו ארבע אמות מידה ברכיב האיכות, וטוב שכך, אלא שלא נקבעו בצידן משקלות. מתבקשת מאליה השאלה, האם צריכה היתה המשיבה 1 לפרסם גם את משקלן של אמות המידה או למצער לקבוע אותן מראש? על שאלה זו משיב המלומד דקל "כי על מעצב המכרז לקבוע מראש את אמות המידה להכרעה במכרז ואת משקלה של כל אחת מהן. חובה זו נגזרת מהחובה לקבוע מראש את אמות המידה להכרעה במכרז, ומכך שאמת מידה שאין לצידה משקל הינה חסרת משמעות מעשית. חובה זו ראוי היה לקבוע באופן מפורש בתקנות חובת המכרזים. כל עוד אין הדבר כך, ניתן להסיק את קיומה של חובה זו מתוך פרשנות התקנות, מהוראות התכ"מ, מכוח פסיקת בית המשפט העליון או מעקרונות המשפט המינהלי". (דקל מכרזים כרך ראשון 322 (2004)). 9. אמנם נודעת חשיבות להבחנה בין אמות מידה המתייחסות לטיב ההצעה לבין אמות מידה המתייחסות לטיב המציע. בעוד שקיים אינטרס מצד הרשות לפרסם מראש את משקלן של אמות המידה המתייחסות לטיב ההצעה, ספק אם יש לה אינטרס דומה באשר לפרסום משקלן של אמות המידה המתייחסות למציע (ראו מכרזים לעיל 322-324). ואכן, במכרז שלפניי אמות המידה ברכיב האיכות התייחסו למציע. אולם אין בכך כדי לשנות מהחובה לקבוע את משקלן של אמות המידה עובר לשקילת ההצעות, ולמצער בעת שקילתן (שם, עמ' 322). זאת, שכן הבחנה זו נעשית רק בשאלת פרסום המשקלות מראש, במסמכי המכרז, ולא בשאלת קביעתן מבעוד מועד. חובה זו, החלה כאמור על עורך המכרז, לא מולאה במקרה זה. 10. המשיבה 1 טוענת בהקשר זה כי מועמד המשתתף בהליכי מכרז אינו יכול, לאחר שלא זכה במכרז, לעורר בדיעבד טענות בדבר פגמים שלדעתו נפלו במכרז. המשיבה 2 החרתה החזיקה אחריה בטוענה כי ככל שהיתה לעותרת טענה כלשהי כנגד תנאי המכרז או חוסר בהירות כלשהו ביחס לתנאיו, היה עליה לנקוט בהליך המשפטי המתחייב בעניין זה טרם הגשת ההצעה במכרז. לצד טענה זו אף נטען, כי העותרת פנתה למשיבה 1 בשאלות הבהרה שונות ולא מצאה טעם להעלות כל השגה או טענה ביחס לתנאי המכרז הנוגעים לאופן בחינת ההצעות, דבר היוצר מניעות להעלאת הטענות בשלב זה. העותרת, מצידה, התייחסה לטענות המשיבות בסוגיה זו בשתי הזדמנויות שונות. בעתירתה טענה, כי עובר להגשת ההצעות ניתן היה להבין כי לכל אחת מארבע אמות המידה שברכיב האיכות, יינתן משקל זהה, קרי 15 נקודות כל אחת (עמ' 9 פסקה 48 לעתירה). בתגובתה לתשובת המשיבות (אשר התרתי את הגשתה במעמד הדיון בעתירה), טענה העותרת כי היא אינה משיגה על הוראות המכרז, כי אם על אופן יישומן, שכן ועדת המכרזים כלל לא ניקדה מספר רכיבים והעניקה משקל בלעדי לשתיים מתוך ארבע אמות המידה שברכיב האיכות. 11. לא אכחד, יש טעם רב בטענותיהן של המשיבות בהקשר זה, הגם שבפי העותרת טענה ראויה גם כן, לפיה הניחה כי העדר פרסום המשקל לצד כל אמת מידה ברכיב האיכות מלמד שהניקוד שנקצב לרכיב זה (60 נקודות) יחולק באופן שווה בין רכיבי המשנה שלו. לא בכדי קיימת "חזקה שלפיה הימנעות מציע מלהתריע על פגם שנפל במכרז בעת שנודע לו על כך, תמנע ממנו להסתמך על פגם זה לאחר שהסתיים המכרז" (מכרזים לעיל, כרך שני 373 ורשימת האסמכתאות שם). אלא שבנסיבותיו של תיק זה, איני נדרש להכרעה האם מושתקת העותרת מלהעלות טענותיה לפיהן "לעותרת לא ידוע כלל הכיצד חולקו אותן 60 נקודות" (עמ' 9 פסקה 48 לעתירה), וזאת משום שהפגם העיקרי אינו נעוץ באי קביעת הניקוד מראש, אלא בעצם אי מתן ניקוד לשני רכיבי איכות - אף לא בעת שקילת ההצעות וקביעת ההצעה הזוכה. להלן אבאר . התייחסות הוועדה לאמות המידה שברכיב האיכות 12. כמובא לעיל, סעיף 9 למכרז קבע כי אם ההכרעה לא תיפול ברכיב המחיר, או אז יש לפנות ל"שלב השני", הכולל את רכיב ההמלצות ואת רכיב האיכות לפיו יש לנקד את ההצעות המשתתפות במכרז על פי ארבע אמות מידה שונות: מערכת האכיפה; צוותי האכיפה; עתודת העובדים והמנהלים; והקשר והשירותים הניתנים מההנהלה הראשית למחלקה המקומית. בפועל, ב"כ המשיבה 1 הסביר לוועדת המכרזים בישיבתה מיום 8.12.2011, כי "בשלב השני של מבחן האיכות ... המקסימום הוא 60 נק' בחינה של מערכת האכיפה ואיכות כוח האדם שיאייש את המשרדים ע"פ תנאי המכרז... בסיכומו של דבר הוועדה המקצועית ניקדה את מערכת האכיפה של חב' מילגם ב- 35 נקודות ושל חב' מ.ג.ע.ר ב- 25 נקודות. לעניין הצוות הניהולי... חב' מילגם קיבלה 14 נקודות. חב' מ.ג.ע.ר קבלה 13 נקודות" (פרוטוקול ישיבת ועדת המכרזים - נספח ז לעתירה). נמצא אפוא כי באמצה את המלצת הוועדה המקצועית, העניקה ועדת המכרזים לעותרת 38 נקודות ברכיב האיכות, שהן 25 נקודות עבור מערכת האכיפה ו- 13 נקודות עבור הצוות הניהולי; ולמשיבה 2 העניקה 49 נקודות, שהן 35 נקודות עבור מערכת האכיפה ו- 14 נקודות עבור הצוות הניהולי. בכך למעשה נפגם הליך המכרז, שכן ועדת המכרזים כלל לא התייחסה לאמת המידה של צוותי האכיפה כמו גם לאמת המידה של הקשר והשירותים הניתנים מההנהלה הראשית למחלקה המקומית. יתרה מכך, אמת המידה העוסקת בעתודת העובדים והמנהלים הומרה במכרז עצמו ל"צוות הניהולי", היינו חלק מאמת המידה העוסק בעובדים לא נדגם ולא נוקד כלל. 13. כלל בסיסי הוא כי במכרז על פי אמות מידה, ההצעה הזוכה תהא ההצעה שתזכה למירב הניקוד בשקלול כל אמות המידה שנקבעו מראש במכרז. תקנה 21(ב) לתקנות חובת מכרזים, התשנ"ג- 1993, קובעת בזו הלשון: "(ב) ועדת המכרזים תבחר את ההצעה הזולה או היקרה ביותר, לפי הענין, זולת אם החליטה שלא לעשות כן בנסיבות מיוחדות ומטעמים מיוחדים שיירשמו ולאחר שנתנה לבעל ההצעה הזולה או היקרה ביותר, לפי הענין, הזדמנות להביא טענותיו בפניה. נכללו במסמכי המכרז פרטים לענין אמות המידה שלפיהם תיבחר ההצעה הזוכה, תבחר ועדת המכרזים את ההצעה המעניקה את מרב היתרונות לעורך המכרז בהתאם לאמות המידה כאמור". כב' הנשיאה ארד עמדה זה מכבר על חשיבותו של כלל זה באמרה: "למסמכי המכרז יש תוקף מחייב. בעל המכרז אינו רשאי לשנות את כללי ההתמודדות במכרז לאחר פתיחת ההצעות. על בעל המכרז לבחור בהצעה הזוכה על פי אמות-המידה שנקבעו על ידו במכרז. שינוי אמות-המידה לבחירת ההצעה הזוכה לאחר פתיחת ההצעות פוגע במציעים אשר הסתמכו על המצג שהוצג במכרז. שינוי אמות-המידה לאחר פתיחת ההצעות עלול גם לפתוח פתח לשחיתות ולהביא להעדפת מציע מסוים מטעמים פסולים ובלתי ענייניים. לכן, בעת בחינת ההצעות חובה על ועדת המכרזים להתחשב באמות-המידה שנקבעו במכרז, לא להחסיר מהן ולא להוסיף עליהן" (עתמ (י-ם) 1122/09 נגריית רהיטי א. פריד בע"מ נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ (24.3.2009)). עמדה נחרצת זו אף קיבלה ביטוי בספרות המשפטית: "משימתה העיקרית של ועדת המכרזים הינה לאתר את ההצעה הטובה ביותר שהוגשה למכרז ולבחור בה כזוכה במכרז. עם זאת, בהגשמת מטרה זו על ועדת המכרזים לפעול בהתאם לכללי המשחק הקבועים במסמכי המכרז, שאותם קבעה הרשות המינהלית בעצמה. ועדת המכרזים אינה רשאית לחרוג מכללי ההכרעה הקבועים במסמכי המכרז, וזאת גם אם הגיעה למסקנה שבנסיבות העניין ראוי היה לנסח אחרת את כללי ההכרעה... ועדת המכרזים אינה רשאית להכריע במכרז על פי אמות מידה שלא נקבעו בו, כשם שהיא אינה רשאית להכריע במכרז בהתעלם מאמות מידה שכן נקבעו בו, כולן או חלקן. על כן, במכרזים הכוללים אמות מידה להשוואה בין הצעות, ועדת המכרזים צריכה להשוות בין ההצעות בהתאם לאמות מידה אלה, ולבחור בהצעה המקיימת אותן באופן אופטימאלי" (מכרזים לעיל, כרך שני 121-122). 14. ב"כ המשיבה 1 טען בלהט, ותהה, מה היה בכוחה של ועדת המכרזים לעשות שעה ששתי המציעות, העותרת והמשיבה 2, עובדות ברשויות מקומיות מדן ועד אילת ולשתיהן צוותי אכיפה ועתודת עובדים. "איזה כלים" (עמוד 7 שורה 20) עמדו לרשותה לצורך ניקוד אמות מידה אלה, בהוסיפו כי אילו ניקדה היתה "חוטא[ת] לאמת" (שם, שורה 21). לדבריו "כל אחד שמכיר את העותרת והמשיבה 2 יאמר כי עניין צוותי האכיפה ועתודת העובדים חסרי משמעות, כי שתיהן עובדות עם רשויות מקומיות מהצפון ועד אילת. לכן לא נפל כל פגם לא בהחלטת הוועדה המקצועית ולא בוועדת המכרזים" (שם, שורות 22-24). אומר כבר עתה, טענה זו - אין בידי לקבלה, מכמה טעמים. ראשית, אם נאמר שהיקף הפריסה הארצית של שתי המציעות דומה, כפי שטוענת המשיבה 1, וככזה יש בו כדי להעיד על דמיון בעתודת העובדים וצוותי האכיפה, מדוע אין בו כדי להעיד גם על מערכת האכיפה למשל? שהרי אם נצעד לפי הגיונה של המשיבה 1, הרי שמערכת האכיפה של שתי המציעות עובדת מדן ועד אילת, ולכן אילו כלים יש כדי לבכר מערכת אחת על פני השנייה. ואם תאמר שמערכת האכיפה הינה עניין מדיד, הרי שבאותה מידה גם צוותי אכיפה הם דבר מדיד (כמותם, הכלים העומדים לרשותם ניסיונם ועוד). שנית, אילו סברה ועדת המכרזים שאין ביכולתה להעריך בצורה נכונה את אמות המידה שלא נוקדו, היה עליה לפעול על פי כל דין, ואף לפעול לשם פרסום מכרז חדש - וודאי שלא היה בסמכותה להתעלם מאמות מידה אלה. שלישית ואחרון, לו אכן סברה שעתודת העובדים וצוותי האכיפה דומים אך בשל היקף פעילותן ופריסתן של שתי המציעות, היה עליה ליתן לכך ביטוי בדרך של קביעת ניקוד זהה לשתיהן באמות מידה אלה. אחרי שאמרתי כל זאת, רואה אני לציין כי הן מפרוטוקול ועדת המכרזים (נספח ז לעתירה), הן מפעולות דרישה וחקירה שערכה הוועדה כפי שבאו לידי ביטוי בנספחים השונים והן מדבריו של ב"כ המשיבה 1, עולה בבירור שוועדת המכרזים פעלה מתוך הלך רוח כן ואמיתי של בחירת ההצעה הטובה ביותר, אלא שלא די בכך. יפים לכאן דברי פרופ' זמיר כי "הסכנה היא, שהמינהל הציבורי יעשה שימוש בלתי ראוי בכוח, ולאו דווקא מתוך שרירות, אלא אולי מחמת רשלנות או טעות. גם עובדי ציבור ישרים ומסורים אינם מובטחים מפני הטעות" (זמיר הסמכות המינהלית כרך א', 38 (1996)). 15. על יסוד כל האמור באתי לכלל מסקנה כי בדרך הילוכה של ועדת המכרזים נפל פגם מהותי שיש בו כדי לפגוע בעקרון השוויון. לאחרונה פסק בית המשפט העליון כי "השלב של בחירת הזוכה ודרוג ההצעות הוא אולי השלב הכי גורלי במכרז וחיוני הוא שיתנהל על פי כללי דיני המכרזים, תוך הגשמת תכליתם. מתן ניקוד שונה מזה שנקבע במכרז כמוהו כשינוי תנאי המכרז. כבר נפסק לא אחת כי לא ניתן לשנות את דרישות המכרז לאחר פתיחת תיבת המכרזים... שינוי שיטת ניקוד מהווה פגם חמור במיוחד. הטעם לכך קשור לאופיו של תנאי בדמות שיטת ניקוד. החלטה לכמת את שיקול הדעת של ועדת המכרזים משדרת מסר של אובייקטיביות. החלטה הבנויה על שיטה מספרית מכוונת ותוחמת את שיקול הדעת של הוועדה. קביעת תנאי המעניק ניקוד מדויק לסעיפים ותתי סעיפים נועדה להבטיח תוצאה שקופה. היתרון במתן ניקוד לפרמטר כזה או אחר הוא הגדלת האמון במערכת הבחירה ובטוהר ההליך. כגודל הציפייה וההבטחה כך גודל האכזבה והפגיעה. משמעות הדבר היא כי שינוי הניקוד במכרז מהווה פגיעה מהותית ומשמעותית שקשה להשלים עימה" (עעמ 8696/10 שערי ריבית בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד האוצר (6.9.2011)). אם כך הדבר ביחס לשינוי שיטת הניקוד, על אחת כמה וכמה שכך הוא ביחס לאי ניקוד חלק מאמות המידה. 16. לא נעלמה מעיני טענתן של המשיבות בדבר "מעשה עשוי", אשר נטענה בעיקר בהקשר של הבקשה לצו ביניים. המשיבה 1 טענה כי העותרת עצמה התייחסה לתוצאות המכרז כאל מעשה עשוי וכפועל יוצא מכך ניידה את מנהלת הסניף לאזור אחר, הודיעה לבעל הנכס ממנו היא מעניקה את שירותיה על אי חידוש הסכם השכירות ואף הודיעה על הפסקת פעילותה בטבריה. המשיבה 2 טענה מצידה כי הסתמכה בתום לב על זכייתה במכרז, ואף שינתה את מצבה לרעה בכך שהעמידה לרשות העירייה את הביטוחים הנדרשים, נערכה בהיבט כוח האדם, פעלה לשכירת נכס ולביצוע התאמות שונות, התקשרה מול צדדים שלישיים והשקיעה משאבים כספיים רבים. העותרת השיבה לטענות אלו בטוענה כי אין במעשיה להעיד על כך שהשלימה עם תוצאות המכרז, ולא עוד, אלא שבמסגרת התכתובת בין הצדדים, הבהירה כי בכוונתה להגיש עתירה מינהלית כפי שעשתה בפועל. מעיון בנספחי העתירה עולה, כי עוד ביום 22.12.2011 שלחה העותרת מכתב למשיבה 1 ובו ביקשה לעיין במסמכי המכרז. מכתב זה הסתיים באמירה כללית כי העותרת שומרת על כל זכויותיה וטענותיה ביחס למכרז. מכתב דומה נשלח אף ביום 28.12.2011. במכתב התשובה מיום 28.12.2011 ציין ב"כ המשיבה 1 כי משרדי העירייה היו סגורים מיום 23.12.2011 ועד ליום 28.12.2011. משכך, לא ברור כיצד בתקופה זו הפכו תוצאות המכרז והשלכותיו למעשה עשוי. יתרה מכך, ביום 1.1.2012 שלחה העותרת מכתב, אשר אף המשיבה 2 מציינת כי קיבלה אותו בו ביום (סעיף 27 בעמ' 5 לכתב התשובה מטעמה), ובו העלתה את כל טענותיה נגד אופן ניהול המכרז. ביום 5.1.2012, כשבועיים לאחר הודעת הזכייה, כבר הוגשה העתירה. בנסיבות אלה, דין טענה זו להידחות ביחס לשתי המשיבות גם יחד. אוסיף בהקשר זה כי שתי המשיבות העלו טענות נוספות, מעבר לאלו שנדונו בפירוט בפסק דין זה, אלא שלא ראיתי להידרש ולעמוד עליהן אחת לאחת, משום שלא מצאתי בהן כל ממש. תוצאת הפגם 17. כידוע, עצם הקביעה כי נפל פגם מהותי בהליך בחירת הזוכה אינה מחייבת בהכרח את ביטול תוצאות המכרז. יתרה מכך, "החלטה שיפוטית בדבר ביטול הליך המכרז אינה עניין של מה בכך, שכן להחלטה מעין זו עלולות להיות תוצאות מזיקות כלפי גורמים שונים. כך כאשר מדובר בהתקשרות נחוצה, החלטה בדבר ביטול המכרז עלולה לפגוע באינטרס הציבורי, בשל הדחייה במימוש ההתקשרות ובהגשמת מטרותיה. לעיתים הדבר אף עלול לחייב התקשרות ללא מכרז כלל, שכן ביטול המכרז עלול ליצור צורך דחוף במימוש ההתקשרות... אם בעקבות ביטול המכרז יפורסם מכרז חדש - זהה או דומה למכרז שבוטל - יהיה בכך כדי להעמיד את בעל ההצעה הטובה ביותר במכרז המקורי בעמדת נחיתות ביחס למציעים חדשים וביחס למציעים שהתמודדו מולו במכרז המקורי, שכן הצעתו כבר נחשפה... בנסיבות שבהן פעל הזוכה במכרז בתום לב ולא נמצא רבב בהתנהגותו, הפגיעה הגלומה בביטול המכרז מעוררת קושי של ממש. על כן אין להתפלא על כך שהמדיניות השיפוטית ביחס לביטול מכרז הינה מצמצמת, ובית המשפט מתייחס לסעד זה כאל החלטה של לית-ברירה שראוי להימנע ממנה ככל שניתן, והיא מהווה פתרון קביל רק בהיעדר כל אלטרנטיבה אחרת" (מכרזים לעיל, כרך שני 310). לכן אפוא נהוג להחיל את תורת הבטלות היחסית (המוכרת אף בשמות נוספים ראו לעניין זה עתמ (חי') 7911-05-11 מילגם שירותים לעיר בע"מ נ' מועצה אזורית מעלה יוסף (21.12.11)), המאפשרת מתן סעד המאזן בין האינטרסים השונים מקום בו נפלו פגמים במכרז. 18. במקרה זה סברתי תחילה שהסעד הראוי הוא להחזיר את ההחלטה לוועדת המכרזים, כדי שזו תבחן הפעם גם את אמות המידה שלא נוקדו במכרז המקורי, תנקדם ותשקלל את הציון הסופי מחדש על בסיסם. אלא שתוצאה זו אינה מושיטה סעד אמיתי בהינתן שהמשיבה 1 עצמה טענה בכתב תשובתה כי "לאור כל האמור ברור כי אין בהחזרת הדיון לוועדת המכרזים כדי לשנות את התוצאה" (שם, סעיף לד). בפרשת שערי ריבית לעיל ניצב בית המשפט העליון בפני דילמה דומה וקבע "אודה כי הטענה בדבר הנזק שייגרם כתוצאה מביטול המכרז הקשתה עלי בקבלת ההחלטה אליה הגעתי. אולם סבורני כי מבחינה משפטית, כפי שפורט לעיל, אין מנוס בתיק זה אלא לבטל את המכרז. ויתור תמידי - על דרך המלך בדיני מכרזים -לטובת שיקולים מעשיים ואף תקציביים של רשות המדינה עלול שלא במתכוון לייסד כלל שאין חריג לו או חלילה ליצור חוסר שוויון מסוג אחר. אין הדבר אומר שבית המשפט המנהלי אינו קשוב לרוחות פרקטיות, אך כוחן אינו כל יכול ואף אינו מכריע תמיד. טוב שכך גם מבחינה עקרונית ובסופו של דבר גם מבחינה מעשית". דברים אלו יפים בהתאמה גם במקרה זה. 19. על בסיס כל אלה, המכרז מושא העתירה דינו להתבטל - וכך אני מורה. ממילא החלטתה של ועדת המכרזים בדבר זכייתה של המשיבה 2 במכרז מבוטלת אף היא. המשיבה 1 תישא בשכר טרחת עורך דין של העותרת בסך של 10,000 ₪ ובאגרת המשפט. אין צו להוצאות בין העותרת למשיבה 2. המזכירות תמציא פסק דין זה בדחיפות לצדדים בפקסימיליה. ניתן היום, ד' אדר תשע"ב, 27 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. מכרז