עסקינן בתביעה כספית לשיפוי התובע בגין סכומים שונים אשר שילם במסגרת שתי עסקאות לרכישת רכבים מאת הנתבעים, ולתשלום פיצויים מוסכמים בשל הפרת הסכם בקשר לאחד הרכבים. תמצית טענות התובע בכתב התביעה: 1. עפ"י הנטען בכתב התביעה, התובע היה הבעלים של רכב מסוג סובארו, מס' רישוי 78-067-03 (להלן: "רכב הסובארו"). במסגרת עסקת חליפין אשר התבצעה עם הנתבעים 1-2 (להלן: "הנתבעים") לרכישת רכב מסוג אופל קורסיקה (להלן: "רכב הקורסיקה") מסר התובע לידי הנתבעים את רכב הסובארו ובנוסף לכך שילם להם סך של 20,000 ש"ח. זמן קצר לאחר מכן, ובטרם הספיק התובע לרשום את רכב הקורסיקה על שמו, ניגשו אליו הנתבעים, ובחוסר תום לב וללא הסכמתו, לקחו את רכב הקורסיקה בחזרה והודיעו לו כי מכרו בינתיים את רכב הסובארו לצד שלישי, כל זאת מבלי שהתובע הביע הסכמתו למהלך זה ומבלי לחתום על מסמכים להעברת הבעלות ברכב הסובארו. 2. נוכח האמור לעיל, התובע ביטל שיק על סך של 4,000 ש"ח אותו מסר לנתבעים, יחד עם שיקים נוספים, במסגרת העסקה לרכישת הקורסיקה (להלן: "השיק שבמחלוקת"). ואולם שיק זה הוגש לביצוע ובעקבות כך נאלץ התובע לשלמו פעמיים: פעם אחת על ידי סילוק החוב בתיק ההוצל"פ אשר נפתח ע"י הנתבע 2, בסך של 5,400 ש"ח, ופעם שניה כאשר חמיו של התובע שילם לנתבעים את סכום השיק ישירות. 3. לאחר מכן נאלץ התובע לרכוש מאת הנתבעים רכב מסוג רנו מספר רישוי 12-235-35 (להלן: "רכב הרנו"), וזאת בתמורה לרכב הקורסיקה ורכב הסובארו וכנגד תשלום נוסף בסך של 35,000 ש"ח, כאשר עסקה זו מתבצעת באמצעות הנתבע 3 אשר חתם על זיכרון הדברים בתור המוכר. לטענת התובע, הוא נאלץ לרכוש את רכב הרנו מאחר שעסקה זו נכפתה עליו בעת שהיה במצב של חוסר ברירה, לאחר שרכב הסובארו שלו נמכר ללא אישורו ולאחר שרכב הקורסיקה הוחזר לבעליו. אלא שרכב הרנו התגלה כמעוקל, ולצורך הסרת העיקול נאלץ לשלם ל'רכב מילו' (כנראה הגוף שלטובתו נרשם העיקול) סך 54,000 ש"ח. כמו כן, שילם התובע סך של 1,434 ש"ח בגין אחסון הרכב במחסני נעמן. 4. התובע טוען, כי פנה רבות אל הנתבעים לשם השבת כספו, ללא הועיל. לא זו אף זאת, בשל דרישותיו הנ"ל להשבת הכספים אשר הוציא, התובע הותקף ונדקר בידי הנתבע 2. אי לכך טוען התובע, כי על הנתבעים לשלם לו סך של 79,939 ש"ח לפי המפורט להלן: סך של 5,400 ש"ח בגין השיק שבמחלוקת; סך של 55,434 ש"ח בגין הסרת העיקול מרכב הרנו; וסך של 22,505 ש"ח בגין פיצויים מוסכמים, לפי הקבוע בזיכרון הדברים אשר נחתם עם הנתבע 3 לשם רכישת רכב הרנו. 5. עד כה היו טענות התובע בכתב התביעה. ואולם, בשל פער מסוים בין האמור לעיל לבין האמור בתצהיר העדות הראשית של התובע לגבי חלק מהטענות, אמנה להלן עיקרי הדברים שנטענו בתצהירו. טענות התובע בתצהיר העדות הראשית: 6. בתצהיר העדות הראשית אשר הוגש מטעם התובע ניתן להבחין במספר אלמנטים עובדתיים אשר אינם תואמים את האמור בכתב התביעה. כך למשל, התובע מתייחס לעסקה הקשורה לרכב הקורסיקה כעסקה נפרדת שאינה קשורה לרכב הסובארו, קרי שאין המדובר בעסקת חליפין, כפי שנטען בכתב התביעה. ועוד, בכתב התביעה נטען כי התובע שילם סך של 20,000 ש"ח עבור רכב הקורסיקה (בנוסף לרכב הסובארו), ולעומת זאת בתצהיר שלו טען התובע, שכנגד רכב הקורסיקה שילם סך של 30,000 ש"ח באופן הבא: 20,000 ש"ח בכסף מזומן והשאר בשלושה שיקים: אחד על סך של 3,000 ש"ח (נפרע), שיק שני על סך של 2,000 ש"ח (נפרע), ושיק שלישי בסך של 4,000 ש"ח- הוא השיק שבמחלוקת. באשר לגורל רכב הקורסיקה טען התובע בתצהיר, כי רכב זה התברר כבעל בעיות מכאניות שונות, ואולם הבעיה העיקרית התעוררה אל מול בעליו הרשום של הרכב, אחד בשם חיזראן, אשר סירב להעביר בעלות ברכב הקורסיקה על שמו (על שם התובע) בתואנה, כי הנתבעים לא שילמו לו תמורתו. לפיכך, התובע פנה אל הנתבעים והחזיר להם רכב זה. 7. התובע הוסיף בתצהירו, כי בשלב זה חמיו, מר סלאמה עלי (להלן - "מר עלי" או "חמיו של התובע") התערב בסכסוך שבינו לבין הנתבעים בניסיון לפתור אותו, ובעקבות כך הציעו לו האחרונים כי התובע ירכוש את רכב הרנו, באופן שכנגד הסכומים אשר שילם להם בעבור רכב הקורסיקה, וכנגד רכב הסובארו אותו מכרו לאחר, ובתמורה לתשלום נוסף בסך של 35,000 ש"ח, יימכר רכב הרנו לתובע והבעלות עליו תרשם על שמו מייד לאחר שהנתבעים יסירו את העיקול אשר רבץ עליו באותה עת. עסקה זו יצאה אל הפועל באמצעות חתימה על זיכרון דברים למכירת רכב הרנו לתובע באמצעות הנתבע 3. לטענת התובע בתצהיר, המכירה התבצעה באמצעות הנתבע 3 אף שהיא התקיימה הלכה למעשה עם הנתבעים, לנוכח הרצון של האחרונים להתחמק מחובותיהם. עוד הוסיף התובע בתצהירו, כי הסכום בסך של 35,000 ש"ח ששילם בעד רכב הרנו כלל בחובו את סכום השיק שבמחלוקת, וכי הנתבע 2 הבטיח לו ולמר עלי להחזיר שיק זה. אלא שהנתבעים לא הסירו את העיקול, עד שבאחד הימים רכב הרנו נתפס על ידי מעקלים בגין העיקול אשר הוטל עליו, והתובע נאלץ לשלם את הסכומים המפורטים בכתב התביעה על מנת לשחררו ממחסני הערובה. תמצית טענות הנתבעים בכתב ההגנה ובתצהירי העדות הראשית: 8. הנתבעים הגישו כתב הגנה במשותף ובו הכחישו את כל טענות התובע. הטענה היחידה אשר צוינה בכתב ההגנה, פרט להכחשות הגורפות כאמור, היתה כי הנתבע 2 נתן לתובע הלוואה בסך של 12,000 ש"ח, וכי השיק שבמחלוקת היה אחד השיקים שניתנו על ידי התובע לשם סילוק ההלוואה. גם בתצהירי העדות הראשית אשר הוגשו מטעם הנתבעים, הכחישו השניים כל קשר עסקי או מסחרי עם התובע. השניים הכחישו כי מכרו לתובע רכב כלשהו או שקנו ממנו רכב, בין אם אלה הרכבים המוזכרים בתביעה ובין אם רכבים אחרים. 9. הנתבעים ציינו בתצהירים מטעמם, כי השיק שבמחלוקת נועד כדי לשמש החזר בגין הלוואה בסך של 12,000 ש"ח אשר ניתנה לתובע על ידי הנתבע 2. הלה קיבל את השיק שבמחלוקת ומסר אותו לנתבע 1 על מנת שהאחרון יפקידו בחשבון הבנק שלו, שכן הוא עצמו היה ביתרת חוב (מינוס) בחשבון, ולכן שמו של הנתבע 1 מופיע כנפרע על גביו. לאחר שהנתבע 1 מסר לנתבע 2 את סכום השיק שבמחלוקת, התברר כי השיק חולל בשל העדר כיסוי מספיק - ולא בשל הוראת ביטול, כפי שטען התובע - או אז נאלץ הנתבע 2 להחזיר לנתבע 1 את הסכום שקיבל ממנו קודם לכן בעד השיק, ובעקבות כך השיק שבמחלוקת הוגש לביצוע בהוצאה לפועל, והתובע שילם את מלוא סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל, בסך של 5,400 ש"ח. פרט לכך, הנתבעים הכחישו כל טענה מבין טענות התובע. דיון והכרעה: 10. בתיק זה העידו בעלי הדין ועדים נוספים, כולם עדי תביעה, ואלה הם: מר עלי, שהינו כזכור חמיו של התובע; מר קאסם מולא; מר חמוד ספדי; מר מסעוד סלאמה; ומר מועדאד ח'אטר. זה המקום לציין, כי הנתבע 3 לא הגיש כתב הגנה ולא העיד בבית המשפט. נגד הנתבע 3 ניתן פסק דין עוד בשנת 2009. 11. בפתח דיון ההוכחות ב"כ הנתבעים התנגד לכל הרחבת חזית, וחזר על התנגדותו גם בסיכומיו. התנגדות זו בולטת על רקע חוסר ההתאמה בין האמור בכתב התביעה לבין האמור בעדות התובע, הן בתצהיר והן בחקירה הנגדית בבית המשפט, בכל הנוגע לרכב הסובארו ורכב הקורסיקה. במה דברים אמורים? לגבי שני הרכבים הנ"ל טען התובע בכתב התביעה, וחזר וטען זאת בסיכומים שלו, כי בינו לבין הנתבעים נתקיימה עסקת חליפין, לפיה רכש את רכב הקורסיקה כנגד מכירת רכב הסובארו לנתבעים ותשלום סכום נוסף של 20,000 ש"ח. לעומת זאת, בתצהיר ובעדות שלו בבית המשפט, הכחיש התובע כי מדובר בעסקת חליפין והדגיש כי מדובר בשתי עסקאות נפרדות. התובע הוסיף, כי בעד רכב הקורסיקה שילם 30,000 ש"ח, 20,000 ש"ח מתוכם במזומן והיתרה בשיקים, כאשר השיק שבמחלוקת היה אחד השיקים ששולמו. 12. בקשר לטענה בדבר הרחבת חזית אסורה, ניכר כי אכן מתקיימת במקרה דנן הרחבת חזית מסוימת, אך יותר מכל בולט שינוי החזית, לאור השוני בין האמור בכתב התביעה לבין האמור בעדות התובע לגבי חלק מהאלמנטים העובדתיים הקשורים לרכב הסובארו ורכב הקורסיקה. יחד עם זאת אבקש להעיר בהקשר זה שתי הערות. האחת, כי עדות התובע, בין זו המופיעה בתצהיר ובין זו שנמסרה בחקירה הנגדית, היתה זהה ברובה המכריע מבלי שנתגלו סתירות מהותיות בתוך העדות עצמה. לעומת זאת, בסיכומי התובע אשר נכתבו על ידי בא כוחו, חזר האחרון על האמור בכתב התביעה שאף הוא נוסח על ידו, לרבות הטענה בדבר קיומה של עסקת החליפין, אף שהתובע התעקש על גרסה אחרת. ובמילים אחרות, התובע דבק בעדותו ואילו בא כוחו נותר בשלו. ההערה השניה היא, שכך או כך, לא מצאתי נפקות להרחבת/שינוי החזית, שכן התובע אינו תובע סעד אופרטיבי בקשר לרכב הסובארו. ואילו לגבי רכב הקורסיקה, שכל אשר נתבע לגביו היה החזר סכום השיק שבמחלוקת - אין בידי לקבל את התביעה בקשר אליו, וזאת מן הטעמים שאפרט בהמשך. 13. אעבור כעת כדי לדון בעדויות ובמחלוקות גופן. שלושה מתוך חמשת עדי התביעה העידו בקשר לרכב הסובארו, על אף שהתובע לא תבע סעד כלשהו בקשר אליו. יחד עם זאת, העדויות שלהם, ובפרט זו של מר חמוד ספדי (להלן - "מר ספדי"), תרמו רבות להערכת מהימנותם ואמינותם של הצדדים. 14. העד המרכזי מבין השלושה הוא מר ספדי. עד זה נחקר בחקירה ראשית ובחקירה נגדית, שכן לא הוגש תצהיר שלו קודם לכן. מר ספדי העיד כי הוא חבר וקרוב משפחה של מר מועדאד ח'אטר (להלן - "מר ח'אטר), אשר התעניין ברכישת רכב. מר ספדי תיאר בעדותו כי הגיע לכפר ירכא יחד עם מר ח'אטר על מנת לחפש רכב עבור האחרון, או אז נזכר בחברו, הנתבע 1, אשר מתעסק בסחר ברכבים. כאשר ניגשו השניים לביתו של הנתבע 1 ראו שם את רכב הסובארו, וכאשר התעניינו אם הוא למכירה, השיב להם הנתבע 1 כי הרכב שייך לקרוב משפחה שלו ומיועד למכירה. מר ספדי אישר כי דיברו במעמד הנ"ל עם בעל רכב הסובארו, וכי העסקה נסגרה בסופו של דבר בכפר מסעדה, מקום מגוריו של מר ח'אטר, בנוכחותם של הנתבע 1, מר ח'אטר, מר ספדי, בעל רכב הסובארו ועוד איש אשר התלווה אליו. מר ספדי הוסיף כי במהלך הפגישה ראה תעודת זהות שהתיימרה להיות תעודת הזהות של בעל הרכב, ואולם הוא לא עיין בה ולא יודע למי היא שייכת או מה כתוב בה. 15. אלא מה, מר ספדי לא זיהה את התובע כבעל הרכב, אף שנתבקש לזהותו תוך כדי שב"כ התובע מצביע עליו יושב באולם בית המשפט. הנה כי כן, עד זה - שהינו חברו של הנתבע 1 ולכן יש להתייחס אליו כאל עד ניטראלי - מתאר את הנתבע 1 כמי שעוסק בסחר ברכבים, בניגוד גמור לגרסת הנתבעים. לא זו אף זאת, העובדה כי מר ספדי לא הצליח לזהות את התובע כבעל רכב הסובארו, תומכת באופן מלא בגרסת התובע כי לא הוא מכר את הרכב, אלא מסר אותו לנתבעים יחד עם תעודת הזהות שלו ומפתחות הרכב על מנת שימכרו אותו עבורו. 16. אעבור כעת לעדותו של מר מסעוד סלאמה תושב הכפר מסעדה (להלן - "מר מסעוד"). הלה העיד כי הינו שכן של מר ח'אטר, וכי רכש ממנו את רכב הסובארו אשר היה רשום על שם אשתו הגב' ח'אטר. מר מסעוד העיד, שמר ח'אטר סיפר לו כי רכש בזמנו את רכב הסובארו ממר וליד מולא - הנתבע 1. אומנם דברי מר ח'אטר לעד הנ"ל, בכל הנוגע לרכישת רכב הסובארו מהנתבע 1, הם בגדר עדות מפי השמועה (הנתבעים התנגדו לעדויות לא קבילות), ואולם מדובר בעדות קבילה לגבי עצם אמירת הדברים על ידי מר ח'אטר, וככזו היא מהווה נדבך נוסף התומך בדברי מר ספדי, אשר תיאר את הנתבע 1 כסוחר רכבים וכמי שתיווך בין "הבעלים של רכב הסובארו" ("הבעלים" במירכאות - מפני שאני מקבלת את גרסת התובע כי לא נטל חלק במכירה - ראו לעיל) לבין מר ח'אטר לצורך מכירתו. אעצור כדי להעיר, שמר מסעוד מסר בעדותו כי בעת רכישת רכב הסובארו ממר ח'אטר, הוא ראה את שמותיהם של התובע ושל הגב' ח'אטר במסמכי משרד הרישוי. יחד עם זאת, בתמצית רישום הבעלות ממשרד הרישוי (ת/2) שמה של הגב' ח'אטר אינו מופיע. על אף זאת, אני נותנת אמון בדברי העד מר מסעוד, זאת משום שדבריו מתיישבים עם הרישום המופיע באשור משרד הרישוי לגבי "רישום שינוי בעלות רכב" (ת/9), בו מופיעים שמותיהם של התובע ושל הגב' ח'אטר כמוכרים של רכב הסובארו. 17. לעומת זאת, איני נותנת אמון בדברי העד מר ח'אטר. עד זה העיד, כי רכש את רכב הסובארו לאחר שראה אותו לראשונה חונה ליד בית חברו, מר ספדי, שהוא גם בן דודו - בניגוד גמור לדברי האחרון, אשר העיד כי ראו רכב זה לראשונה כאשר היו יחדיו בירכא. זאת ועוד, דברי מר ח'אטר לגבי רכישת רכב הסובארו מהתובע ישירות, אינם מתיישבים עם דברי השכן שלו מר מסעוד, אשר העיד כי מר ח'אטר מסר לו כי רכש את הרכב הנ"ל מהנתבע 1. יתרה מכן, מר ח'אטר לא ידע למסור פרטים אלמנטאריים לגבי רכישת רכב הסובארו, כמו למשל, הכיצד ידע להגיע אל התובע, אם ראה את הרכב לראשונה אצל מר ספדי בכפר מסעדה. כמו כן, מר ח'אטר לא ידע לזהות בוודאות אם התובע הוא הוא הבעלים ממנו רכש את רכב הסובארו (ראו התלבטות העד בעניין זה בעמ' 6 לפרוטוקול). בהקשר זה קשה להימנע מהרושם, כי הנתבע 1 נעדר במתכוון מהדיון בו נחקר מר ח'אטר, אף שנתבקש מבעוד מועד להתייצב לאותו דיון, במטרה להימנע ממפגש בינו לבין אותו עד, ובכך למנוע ממר ח'אטר לזהותו כמי שהיתה לו יד במכירת רכב הסובארו (ראו החלטות שלי בפרוטוקול הדיון מיום 29/6/08). סיכום ביניים: 18. כל העדויות אשר הובאו עד כה מתייחסות למכירת רכב הסובארו של התובע, שלגביו לא תבע התובע סעד אופרטיבי בכתב התביעה. יחד עם זאת, ראיתי לנכון להתייחס בהרחבה לעדויות אלו בשל המשקל הסגולי שלהן לעניין מהימנות הצדדים. כך לדוגמא, העדויות של מר ספדי ומר מסעוד תומכות בגרסת התובע וסותרות את דברי הנתבע 1 באופן מהותי. ואם לא די באלה, הרי שמר עלי - שעדותו אמינה בעיניי - קשר את הנתבע 1, יחד עם הנתבע 3, כמי שהיה צד לביצוע העסקה המתייחסת לרכב הרנו. מר עלי מתאר בעדותו כי הוא עצמו נכח בשלוש פגישות אשר התקיימו בין התובע לנתבעים 1 ו-3 לשם מכירת הרכב הנ"ל, ובמהלכן התחייבו השניים להסיר את העיקול הרובץ על רכב הרנו תוך חודש ימים מהיום שיימכר לתובע. זאת ועוד, מר עלי העיד כי הוא עצמו לקח מהתובע את הסך של 35,000 ש"ח במזומן והעבירם לנתבע 1 בתמורה לרכב הרנו. 19. הנה כי כן, עדותו של מר עלי, יחד עם שאר העדויות, ובפרט זו של מר ספדי, מפריכות עד היסוד את גרסת הנתבע 1, אשר שלל בתוקף כי מכר או היה מעורב במכירת רכב כלשהו לתובע. לפיכך, אין בידי ליתן אמון בדבריו של הנתבע 1. למעלה מכך, לא זו בלבד שגרסת הנתבע 1 נסתרה על ידי העדים, אלא שהיא נסתרה על ידי מסמכים חיצוניים אשר הוגשו כמוצגים לתיק, שכן מתברר, כי כנגד הנתבע 1 הוגשה תביעה כספית בקשר למכירת רכב לאחר, ואולם כאשר נשאל במסגרת החקירה הנגדית שלו, אם נתבע אי פעם בקשר למכירת רכב, השיב בשלילה. גם כאשר עומת עם כתב התביעה האמור, טען הנתבע 1 כי לא ידע אודות תביעה זו, אף שמתברר כי הגיש כתב הגנה מטעמו. אגש כעת כדי לבחון את הסעדים המבוקשים בכתב התביעה. דיון בקשר לשיק שבמחלוקת: 20. כזכור, התובע טען כי מסר לנתבעים את השיק שבמחלוקת (אשר חולל באי פירעון) יחד עם שני שיקים נוספים (אשר נפרעו) ועוד סך של 20,000 ש"ח בכסף מזומן בתמורה לרכישת רכב הקורסיקה. ובאשר לשיק שבמחלוקת, התובע טוען כי על הנתבעים לשפותו בגין סכום השיק, אותו שילם פעמיים: פעם אחת- כאשר חמיו, מר עלי, שילם את סכום השיק ישירות לנתבע 2; ופעם שניה- בעקבות פתיחת תיק הוצאה לפועל לביצוע השיק ותשלום סכום החוב לב"כ הנתבעים. אין בידי לקבל את עמדת התובע לגבי רכיב זה של התביעה, זאת משום שחמיו של התובע, מר עלי, אישר בחקירתו הנגדית, כי שילם לנתבע 2 בעבור השיק שבמחלוקת את הסך של 4,500 ש"ח, ברם סכום זה הוחזר לו זמן קצר לאחר מכן. ומכאן, שלא מדובר במקרה של פירעון כפול בעד אותו שיק. 21. יוצא אפוא, כי לא היה במקרה דנן תשלום כפול בגין השיק שבמחלוקת, ומכאן שהדיון בפרק שבנדון אמור להסתיים בנקודה זו. יחד עם זאת ולמען השלמת התמונה אוסיף, כי סכום השיק שבמחלוקת שימש בסופו של דבר לרכישת רכב הקורסיקה, ומאוחר יותר לרכישת רכב הרנו (לאחר שהתובע החזיר את רכב הקורסיקה ורכש תחתיו את רכב הרנו), ומאחר שהעסקה לגבי רכישת רכב הרנו לא בוטלה, הרי שאין הצדקה עניינית להשיב לתובע את סכום השיק שבמחלוקת. שיפוי בגין ההוצאות ששולמו לביטול העיקול: 22. התובע טען כי רכש את רכב הרנו מאת הנתבעים במקום רכב הקורסיקה, שלגביו נתגלו בעיות מכאניות רבות, ובעליו הרשום, אחד בשם חיזראן, עמד על השבתו מאחר שהנתבעים לא שילמו לו את מלוא התמורה בגינו. בנסיבות שנוצרו, לתובע לא היו ברירות רבות אלא להסכים להצעת הנתבעים לרכוש את רכב הרנו, ובהתאם לכך שילם להם תוספת מחיר בסך של 35,000 ש"ח. זיכרון הדברים ביחס לעסקה הנ"ל נחתם ביום 11/5/03 כאשר הנתבע 3 חתום עליו בתור המוכר. יחד עם זאת, התובע חזר וטען לאורך כל הדרך, כי מי שעמד מאחורי העסקה היה הנתבע 1, והוא זה אשר קבל את הכסף (התוספת בסך של 35,000 ש"ח), והתחייב בפניו לבטל את העיקול הרובץ על הרכב ולהעביר את הבעלות עליו על שמו תוך חודש ימים מיום חתימת זיכרון הדברים. 23. כפי שציינתי מקודם, עדותו של הנתבע 1 אינה אמינה ואינה מהימנה בעיניי. הלה הרחיק את עצמו מכל עסקה למכירת רכב. ואולם על יסוד התשתית הראייתית אשר הונחה לפניי אני קובעת, כי הנתבע 1 עסק בסחר של רכבים ואף מכר לתובע את הרכבים שבנדון, לרבות רכב הרנו. לפיכך, יש לראות את הנתבע 1 כמי שהיה צד לעסקת המכר של רכב הרנו יחד עם הנתבע 3 - הגם שאינו חתום על זיכרון הדברים. באותה נשימה אני קובעת, שאין כל סתירה בין תוכנו של זיכרון הדברים לגבי זהות המוכר של רכב הרנו, לבין מסקנתי הנסמכת על העדויות בעל-פה אודות חלקו של הנתבע 1 בקשר לעסקה זו, והיותו הלכה למעשה צד לזיכרון הדברים, יחד עם הנתבע 3, לכל דבר ועניין. 24. זאת ועוד, אני מקבלת את גרסת התובע, אשר נתמכה בעדותו של מר עלי, כי הנתבעים 1 ו-3 התחייבו להסיר את העיקול הרובץ על רכב הרנו ולהעביר את הבעלות עליו על שם התובע תוך חודש ימים מיום ביצוע העסקה. ומכאן, שהאמור בזיכרון הדברים לגבי העדר עיקולים ושעבודים על רכב הרנו, לא שיקף בזמנו את המציאות לאישורה. בהקשר זה יש לציין, כי עיון ברישיון הרכב של הרנו אשר הונפק כחמשה חודשים לפני חתימת זיכרון הדברים (הודפס ביום 10/12/02) מגלה, כי אכן לא נרשמו עיקולים כלשהם על הרכב, ואולם ברישיון הרכב אשר הונפק כשנה לאחר מכן, הודפס בתאריך 17/12/03 - ועל עותק צילומי שלו אישר 'רכב מילו' את קבלת הכספים מאת התובע כנגד ביטול העיקול- נרשם כי הרכב מעוקל ומשועבד. אומנם אין בידי לקבוע בוודאות מתי הוטל העיקול על רכב הרנו, אך מתוך דברי התובע והעד מר עלי עולה, כי כבר בפגישה אשר קדמה לחתימה על זיכרון הדברים, דיברו הצדדים ביניהם (התובע והנתבעים 1 ו - 3), על הצורך בביטול העיקול הרובץ על הרכב, ללמדנו, כי העיקול הוטל עובר למכירתו לתובע. גם ההתחייבות המופיעה בזיכרון הדברים, לפיה הבעלות על רכב הרנו תועבר על שם התובע במועד נדחה של שלושה שבועות מעת חתימתו, ולא באופן מיידי, מחזקת את גרסת התובע והעד מטעמו, כי בעת חתימת זיכרון הדברים הנתבעים 1 ו-3 היו מודעים לקיומו של עיקול על הרכב 25. התובע מסר בתצהירו ובעדותו בבית המשפט, כי לאחר רכישת רכב הרנו מאת הנתבעים, באמצעות הנתבע 3 החתום על זיכרון הדברים בתור המוכר, רכב הרנו נתפס על ידי מעקלים בשל חוב בגינו נרשם עיקול על הרכב, כל זאת בניגוד להתחייבותם של השניים לבטל את העיקול תוך חודש ימים לאחר מכירת הרכב. בנסיבות אלה, ועל מנת לבטל את העיקול ולקבל לידיו את רכב הרנו, נאלץ התובע לשלם ל'רכב מילו' בנוכחותם של מר עלי ומר קאסם מולא (להלן - "מר קאסם") את הסכומים הבאים: 30,000 ש"ח במזומן, שני שיקים על סך של 10,000 ש"ח ועל סך של 15,000 ש"ח, ועוד 600 ש"ח במזומן בעבור קנס בגין עבירת תנועה שבוצעה ברכב. במקביל, התובע שילם סך של 1,434 ש"ח בגין דמי אחסנה של הרכב במחסני נעמן. עדי התביעה, מר עלי ומר קאסם, תמכו בגרסת התובע ואישרו את דבריו לגבי הפגישה אשר התקיימה ברכב 'מילו' בחיפה במהלכה שילם התובע לאחרון את הסכומים המפורטים לעיל לשם ביטול העיקול. די בעדויות אלו וכן במסמכים אשר צורפו (אשור מ'רכב מילו' וקבלה של מחסני נעמן) כדי לבסס את גרסת התובע לגבי תשלום הסכומים הנ"ל כנגד ביטול העיקול ושחרור רכב הרנו ממחסני הערובה. 26. וכעת נשאלת השאלה, האם יש לחייב מי מהנתבעים בהשבת הסכומים אותם שילם התובע לשם ביטול העיקול ושחרור רכב הרנו ממחסני הערובה? אקדים לומר ביחס לנתבע 2, כי התובע אינו מזכיר נתבע זה כמי שנטל חלק בעסקה הקשורה לרכב הרנו. למעלה מכך, מר עלי, אשר נכח בפגישות הקשורות למכירת רכב הרנו ומאוחר יותר גם בפגישה בה שולם הכסף עבור ביטול העיקול, ציין בעדותו בצורה מפורשת כי, הנתבע 2 לא נכח בפגישות אלו ולא היה מעורב במכירת רכב הרנו. ולכן, כבר עתה יש לומר כי אין לחייב נתבע זה בסעד כלשהו ביחס לרכב הרנו. 27. ומה לגבי הנתבע 1? לאחר ששקלתי בדעתי, לא מצאתי הצדקה לחייב את הנתבע 1 בשיפוי התובע בסכומים אשר הוציא בעבור ביטול העיקול. אינני מבססת מסקנה זו על העובדה כי הנתבע 1 לא חתם על זיכרון הדברים, והרי כבר קבעתי שאני רואה בו צד פעיל במכירת רכב הרנו, וכמי שהיה צד לזיכרון הדברים לכל דבר ועניין, אלא על התנהגות התובע, כפי שתתואר להלן, אשר מלמדת על ויתור מכללא על ההתחייבות להסיר את העיקול והשלמה עם המצב שנוצר, וכן על התנהגותו אשר תרמה באופן מכריע לתסבוכת אליה נקלע. אף לפי דברי התובע עצמו ניתן להתרשם, כי עובר לרכישת רכב הרנו והחתימה על זיכרון הדברים, הוא היה למוד ניסיון - ניסיון מר - מעסקאות קודמות שהיו לו עם הנתבעים בקשר לרכבים אחרים. כך למשל, רכב הסובארו שלו נמכר מאחורי גבו, מבלי לקבל כסף בגינו, רכב הקורסיקה אותו רכש מהנתבעים נותר בחזקתו לתקופה קצרה בלבד ונאלץ להחזירו, לאחר שהתברר לו כי בעליו איננו מסכים למכירתו. חרף האמור, הנתבע בחר להתקשר בעסקה חדשה מבלי לעגן את זכויותיו כהלכה. כך למשל, לא ברור לי מדוע הסכים התובע לחתום על זיכרון דברים שאינו מסדיר בצורה מפורשת את סוגיית העיקול, והכיצד יש לפעול למקרה בו העיקול לא יוסר. אך יותר מכל תמוהה הסכמת התובע להתקשר בעסקה חדשה לחלוטין כארבעה חודשים לאחר חתימת זיכרון הדברים בקשר לרכב הרנו. 28. אפרט - התובע העיד, כי בחלוף כארבעה חודשים מעת רכישת רכב הרנו, ולאחר שהתברר לו כי הנתבעים 1 ו-3 אינם יכולים לרשום את רכב הרנו על שמו, נחתם זיכרון דברים חדש עם הנתבע 3 בתיאום עם הנתבע 1, ובו התחייב הנתבע 3 למכור לתובע רכב אחר מסוג מזדה כנגד החזרת רכב הרנו - עסקה שבסופו של דבר לא יצאה אל הפועל בשל בעיה הקשורה לשכפול ואותנטיות של רכב המזדה. בנסיבות שנוצרו התובע הסכים לקבל חזרה את רכב הרנו, אף על פי שבעיית העיקול לא נפתרה, והרכב נותר בחזקתו ובשימושו עוד תקופת זמן עד לתפיסתו על ידי מעקלים. התנהגות זו מלמדת, כי התובע נכנס מדעת לתוך עסקה שמלכתחילה היתה עם סיכון גבוה. העובדה כי התובע שילם לנתבע 1 בעת החתימה על זיכרון הדברים עוד 35,000 ש"ח, מעבר לכספים אותם שילם קודם לכן עבור רכב הקורסיקה, מעידה על הסתכנות מרצון בעסקה בעייתית מאוד, משום שהסכים לרכוש רכב מעוקל בשעה שאינו רשום על שם מי מהנתבעים, אלא על שם צד ג' 'פאייר סנטר בטיחות לכל'. זאת ועוד, הסכמת התובע לקבל חזרה את רכב הרנו כארבעה חודשים לאחר חתימת זיכרון הדברים, מלמדת אף היא על מגמה מתמשכת מצד התובע לקבל את הרכב כרכב מעוקל. 29. יתרה מכן, העיקול אשר רבץ על רכב הרנו לא היה לזכות או לחובת מי מהנתבעים, הם לא נהנו מהכספים ששילם התובע לשם הסרתו, וברי כי לנתבעים לא היתה שליטה על ביטול העיקול, וגם התובע אינו טוען אחרת. מכל מקום מעניין לגלות, כי התובע והעדים מטעמו לא מתארים בתצהיריהם או בעדותם בבית המשפט, כי היתה פניה כלשהי אל הנתבעים בתקופה שבין תפיסת הרכב לבין תשלום הסכומים בגין ביטול העיקול ושחרור הרכב, על אף שהתובע נאלץ לשלם סכום ניכר של כ- 55,000 ש"ח לשם כך - ללמדנו, כי התובע עצמו ידע והשלים עם העובדה, כי הוא רוכש רכב מעוקל עם כל הסיכונים הנלווים, וכי הנתבע 1 אינו אחראי ישיר להתממשות הסיכון של מימוש העיקול. אשר על כן, אין לחייב את הנתבע 1 בהשבת הסכומים אותם הוציא התובע בקשר לביטול העיקול ושחרורו ממחסני הערובה. פיצויים מוסכמים: 30. שונה המצב לגבי הסעד האחרון שנתבע בכתב התביעה, המתייחס לתשלום פיצויים מוסכמים בסך של 5,000 דולר. על פי האמור בזיכרון הדברים מיום 11/5/03, הבעלות על רכב הרנו אמורה היתה לעבור על שם התובע עד ולא יאוחר מיום 30/5/03, קרי, כשלושה שבועות לאחר חתימת זיכרון הדברים. מעיון ברישיון הרכב אשר הונפק ביום 17/12/03, אליו התייחסתי מקודם, מתברר כי רכב הרנו נותר על שם בעליו הקודמים 'פאייר סנטר בטיחות לכל', ולא עבר על שם התובע, גם בחלוף שבעה חודשים לאחר חתימת זיכרון הדברים. די בכך כדי ללמד על הפרת ההתחייבות שבזיכרון הדברים בקשר להעברת הבעלות על שם התובע. 31. בדומה להתחייבות להסיר את העיקול, גם כאן רישום הבעלות ברכב הרנו על שם התובע לא היה בשליטתם המלאה של הנתבעים 1 ו-3, בין משום שהרכב לא היה על שמם ובין משום היותו מעוקל. על אף האמור, הצדדים עיגנו בזיכרון הדברים הסכמה הדדית לתשלום פיצויים מוסכמים למקרה בו זיכרון הדברים יופר. יש בכך כדי לגלם את הסיכון שכל אחד מהם נטל במסגרת עסקה זו, לרבות הסיכון אשר עמד לפתחם של הנתבעים 1 ו-3 שמא לא יצליחו לבטל את העיקול ולא יוכלו לרשום את הבעלות ברכב הרנו על שם התובע. אך להבדיל מקביעתי הקודמת, לפיה אין לראות בנתבעים כמי שנושאים באחריות לחסרון הכיס אשר נגרם לתובע עקב מימוש העיקול ותפיסת הרכב, החבות החוזית לתשלום פיצויים מוסכמים אינה כפופה לבחינת שאלת האחריות, ודי בעובדה כי העיקול לא הוסר והבעלות לא נרשמה על שם התובע במועד שנקבע, תהיה הסיבה לכך אשר תהיה, כדי להצדיק חיוב הנתבע 1 בתשלום פיצויים מוסכמים. 32. די באלה כדי להוביל אותי למסקנה כי על הנתבע 1, לשלם לתובע פיצויים מוסכמים בסך של 5,000 דולר כערכם בש"ח, לפי הסכום שצוין בכתב התביעה בסך של 22,505 ש"ח (הנתבעים לא טענו לסכום אחר). באשר לנתבע 2 - אין מקום להשית עליו חבות חוזית מכוח זיכרון הדברים, בשל אי מעורבותו בעסקה הקשורה לרכב הרנו. הערה לסיום: 33. התובע העלה טענות שונות בקשר למעשה תקיפה מצד הנתבע 2 על רקע הסכסוך אשר התגלע בינו לבין הנתבעים ביחס לרכב הסובארו ורכב הקורסיקה. לא מצאתי לנכון לדון בטענות אלה, שכן לא מצאתי כי יש להן נפקות או נגיעה ישירה לגבי השאלות שבמחלוקת. אחרית דבר: 34. אני דוחה את התביעה נגד הנתבע 2 ללא צו להוצאות. אני מקבלת את התביעה בחלקה כנגד הנתבע 1, ומחייבת אותו לשלם לתובע סך של 22,505 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, אני מחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בסך של 8,000 ש"ח נכון להיום, והחזר אגרה ששולמה כשהיא משוערכת נכון למועד התשלום בפועל. 35. למען הסר ספק, החיובים שהוטלו על הנתבע 1, הם הדדיים (ביחד ולחוד) לחיובים אשר הוטלו על הנתבע 3 במסגרת פסק הדין אשר ניתן כנגד האחרון, עד כדי הסכומים שנפסקו כאן. 36. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים. ניתן היום, כ"ו שבט תשע"ב, 19 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. חוזהרכבשיקיםזכרון דבריםמכירת רכב