1. המחלוקת העיקרית השנויה בין הצדדים בענייננו הינה האם פוטר התובע מעבודתו אצל הנתבעת או התפטר. ב"כ התובע מוסיף כי אם ייקבע שהתובע התפטר, הרי יש לראותו כמי שהתפטר בדין מפוטר, שכן מנהל הנתבעת התנכל לו, והרע את תנאי עבודתו, ואף אסר עליו לדבר בשפתו, ערבית, במקום העבודה. 2. מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי הנתבעת מנהלת מסעדה בשרים בירושלים. התובע עבד במסעדה מיום 1.4.05 ועד אמצע חודש אוקטובר 2008. תחילה עבד התובע במטבח, ולאחר זמן קצר החל לעבוד ליד הגריל (ע' 9 ש' 15). 3. טענות הצדדים בקליפת אגוז התובע טוען כי פוטר מעבודתו לאחר מסע של לחצים והשפלות מצד מעבידו שנמשך לאורך שלושת חודשי עבודתו האחרונים (סעיף 6 לכתב התביעה): נאסר עליו לדבר בשפה הערבית בעת עבודתו, ואף נשלח אליו מכתב התראה בעניין זה; תנאי עבודתו שונו כך שנדרש לעבוד בשעות הלילה בלבד ועל הגריל, בניגוד למצב הקודם; ולאחר שחזר מחופשת מחלה, נאלץ לעבוד ליד הגריל, אף כי ביקש שלא לעבוד כך לנוכח מצבו הבריאותי (סעיפים 13-14 לכתב התביעה). משסירב התובע לשינויים אלו בעבודתו, פוטר לאלתר. הנתבעת מכחישה טענות אלה מכל וכל. לגרסתה התובע התקבל לעבודה כנהג אוטוובוס, ועל כן ניסה לגרום לפיטוריו, ועשה כל שניתן כדי להשיג מטרה זו. משלא עלה הדבר בידו עזב את עבודתו אצל הנתבעת. 4. מהלך דיוננו בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים יהיה כזה: תחילה נדון בשאלה האמנם שונו תנאי עבודתו של התובע לפני שנסתיימה תקופת עבודתו אצל הנתבעת. על פי התשובה לשאלה זו, ועל פי המצב העובדתי שהוצג לפנינו נבחן את השאלה האם פוטר התובע או התפטר, ואם התפטר - האם מדובר בהתפטרות בדין מפוטר. לאור מסקנותינו בשאלות שהוצבו לעיל נדון בסעדים שנתבקשו. 5. האם השתנו תנאי עבודתו של התובע לפני שנסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים? בכתב התביעה טען התובע כי הנתבעת ניהלה נגדו, באמצעות מנהלה, מסע התעללות "ככל הנראה עקב הוותק שצבר במקום העבודה, וחשש הנתבעת כי בבוא העת "היא תצטרך לעמוד בדרישות החוקיות ולשלם לו את מלוא הסכומים המגיעים לו" (סעיפים 4-5). מסע ההתעללויות כלל, לטענת התובע, דרישה לעבוד על הגריל, "בניגוד לעבודתו באותה עת, שאם לא כן אין עבודה אחרת ואז יצטרך לחזור לביתו". בהמשך נכתב בכתב התביעה כי: "יודגש כי בעצם העבודה על הגריל קיימת הרעה מוחשית בתנאי העבודה. עסקינן בעבודה די קשה אל מול האש שבה עבד התובע רק לעיתים נדירות ביותר והניסיון "לקבעו" באותה עבודה באופן רצוף ובניגוד לעבודתו עד לאותה עת, ממחישה את האינטרס השקוף לדרדר את תנאי עבודתו מתוך נסיון פסול לאלץ אותו לעזוב את עבודתו שמא הדבר "יגאל" את הנתבעת מתשלום פיצויי פיטורים המגיעים לתובע כחוק.חיזוק לנאמר הינו בהערות בהן הציפה הנתבעת את התובע: לפיהן הוא לעולם לא יזכה לקבל את פיצויי הפיטורים שלו ויהא אשר יהא" (סעיף 10 לכתב התביעה, ההדגשה הוספה ד.פ.). על דברים אלה ממש חזר התובע גם בתצהירו (סעיף 8). גרסתו זו של התובע התמוטטה כמגדל קלפים לנוכח דבריו כבר בראשית עדותו כי: "התחלתי לעבוד במטבח, אחרי כמה ימים עברתי לגריל ועבדתי שם כל הזמן" (ע' 9 ש' 15). אמנם בהמשך ניסה התובע למתן את גרסתו, והוסיף כי עבד גם "בסנדוויץ' ובקופה" (ע' 11 ש' 1-2), אולם מעדיפים אנו את גרסתו הראשונית, אשר נאמרה באופן ספונטני, בעוד שלאחר מכן הציג התובע גרסה הפכפכה ובלתי אמינה (ע1 14 ש' 1-14). לא זו אף זו, בהמשך הציג התובע גרסה הפוכה לזו שהוצגה בכתב התביעה בתצהירו. על פי גרסתו המאוחרת התחיל מנהל הנתבעת והבעלים, אבי בן דוד, להתייחס אליו לא יפה, ואף אמר לו כי לא יעבוד בגריל יותר, כי יעבוד במטבח ורק במשמרות ערב (ע' 10 ש' 7-8). גרסאות אלה אינן מתיישבות, כמובן, זו עם זו, והן מערערות את אמינות התובע ואת מהימנותו. התובע טוען עוד כי בשל עבודתו הקשה בחזית הגריל התמוטט בעבודה ונלקח לבית חולים "ביקור חולים" (סעיף 12 לכתב התביעה). התובע אכן נלקח מן העבודה באמבולנס לבית החולים, אולם לא הוצגה לפנינו אף לא ראשית ראיה המצביעה על קשר סיבתי כלשהו בין אירוע זה לבין עבודתו. התובע אישר בעדותו כי עבד הן במשמרות בוקר והן במשמרות ערב, על פי צרכי העבודה (ע' 9 ש' 16-19), אם כי לרוב עבד משמרות ערב (ע' 25 ש' 21-25, ע' 47 ש' 9-12). גם בעניין זה סתר התובע עצמו את גרסתו כי ההרעה בתנאי עבודתו וההתנכלויות כללה אף דרישה לעבוד במשמרות ערב בלבד (ע' 11 ש' 11, ע' 12 ש' 4). טענתו זו לא הוכחה, ומכל מקום, גם אם אכן נדרש לעבוד שבוע שלם משמרת ערב, אין בכך בכדי להצביע על שינוי מגמתי בתנאי עבודתו. במהלך עדותו העלה התובע אף טענה חדשה כי נדרש לעבוד בימי שישי אף כי "הוא יודע שאני לא אוהב לעבוד ביום שישי" (ע' 12 ש' 6). גם טענה חדשה זו לא הוכחה. לסיכום דברינו עד כה - לא עלה בידי התובע להוכיח כי חלה הרעה כלשהי בתנאי עבודתו בחודשי העסקתו האחרונים, ותפקידו נותר כשהיה. גם הטענה בדבר התנכלויות, הכפשות והתעללויות לא הוכחה. 6. המכתב מיום 29.7.2008 ביום 29.7.2008 שלח מנהל הנתבעת, אבי בן דוד, מכתב אל התובע בזו הלשון: "הנדון: התראה מספר פעמים רב התראתי בפניך על כך כי הינך מדבר בשפה הערבית ובקול רם במהלך עבודתך בחנות, כשבחנות מצוי קהל קונים ועובדים. כפי שהערתי לך בעבר, מעשה זה פוגע בשגרת העבודה ונתקבלו תלונות רבות של לקוחות על כך. הנני מתריע בך פעם נוספת, הפעם בכתב, ודורש לאלתר כי תפסיק ממעשיך אלו. לידיעתך, באם תחזור שנית על פעולתך זו, הריני רואה את עצמי רשאי לפטרך בנסיבות שאינן מצדיקות קבלת פיצויי פיטורים" (נספח א לכתב התביעה). אין ספק, האמור במכתב הינו חמור ביותר. ערבית הינה שפה רשמית במדינה ישראל (ראו: בג"צ 4112/99 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל ואח' נגד עירית תל-אביב-יפו ואח', ניתן ביום 25/07/2002, סעיף 82 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922), ומעביד אינו יכול למנוע מעובד לדבר בשפתו במקום העבודה. במכתב לא נכתב כי התובע פונה ללקוחות בשפה הערבית או כי הוא צועק או מדבר בקול רם בשפה זו. אף על פי כן, מתוך מסכת הראיות שהוצגה לפנינו מצטיירת תמונה מורכבת, המצביעה על כך שהמכתב נכתב בעקבות אירועים שונים שארעו במסעדה, כמפורט להלן. מר נסים שגב, המנהל את המסעדה ביחד עם הבעלים מר אבי בן דוד (ע' 29 ש' 11-16, ע' 40 ש' 1), העיד כי מכתב זה נכתב בעקבות תקרית מיום 27.7.08 (ע' 42 ש' 23-24), שבמהלכה צעק התובע בערבית במסעדה וסירב להפסיק, אף כי מר שגב ביקש ממנו מספר פעמים לחדול (ע' 41 ש' 7-14, ע' 42 ש' 28-29). לתקרית זו קדמו אירועים נוספים: מר אלי מרציאנו, שעבד אצל הנתבעת, העיד כי התובע פנה מספר פעמים במכוון ללקוחות דוברי עברית בערבית (ע' 20 ש' 5-6, 14). כך אמר מר איברהים עמירה, עובד הנתבעת אף הוא, בעדותו (ע' 48 ש' 5-11, ע' 49 ש' 2). כמו כן התובע נהג להעיר הערות בערבית לבחורות, לקוחות הנתבעת, באופן שלא נעם להן, והן אף התלוננו על כך בפני מר שגב (ע' 43 ש' 13-17, וראו גם בעדותו של מר עמירה ע' 48 ש' 5-9). כך עולה מתמליל שיחה שהתקיימה בין מנהל הנתבעת לבין בן דודו של התובע, ראמי שוויקי, שהוגש לבית הדין. נציין כי עד זה סירב להתייצב לעדות בבית הדין, ואנו פטרנו אותו מחובה זו, בשל היותו מחד גיסא בן דוד של התובע ומאידך גיסא עובד של הנתבעת (החלטה מיום 31.10.2010). לאור האמור סבורים אנו כי המכתב אכן הצביע על בעיה קיימת שהתובע התבקש לתקנה, וכי אין מדובר באיסור גורף לדבר בערבית במקום העבודה. יתר על כן, מדברי מנהל הנתבעת עולה כי לאחר כתיבת המכתב יושבו ההדורים בין הצדדים והתובע המשיך לעבוד במסעדה במשך שלושה חודשים לאחר מכן (ע' 32 ש' 8-11, ע' 34 ש' 25-27). דבריו אלה לו נסתרו. ב"כ התובע טוען בסיכומיו ובתגובתו לסיכומי הנתבעת כי במכתבי הנתבעת לא הוזכר כלל כי התובע דיבר בערבית ללקוחות. גם אם נקבל את טענתו זו של התובע, לא יהיה בכך כדי להועיל לו. חומר הראיות שהוצג לפנינו אינו מצביע על קשר בין מכתב זה לבין סיום יחסי העבודה בין הצדדים, הן משום שטענת התובע כי מנהל הנתבעת התנכל לו לאחר שפנה לעיתונות בעקבות המכתב לא הוכחה, והן משום שהתובע התפטר מעבודתו אצל הנתבעת, כפי שיפורט להלן. 7. האם התובע התפטר או פוטר? לבחינת השאלה האם פוטר התובע או התפטר יש לבחון את מסכת האירועים שקדמה לניתוק יחסי העבודה בין הצדדים באמצע חודש אוקטובר 2008. השאלה שעלינו לברר הינה האם הביע מי מן הצדדים ליחסי העבודה באופן חד משמעי את כוונתו להפסיק את יחסי העבודה. עוד בראשית דרכם של בתי-הדין לעבודה, פסק בית הדין הארצי לעבודה כי: ”היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שלא משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיימים בין השניים, ליד גמר“ (דב"ע ל/1-3 זמל הרמן - דואיב גילה, פד"ע א' 18, 24). עם זאת, כאשר לא הביע איש מן הצדדים את כוונתו באופן חד משמעי, ניתן ללמוד על כוונה זו מהתנהגות הצדדים: "ישנם מקרים שבהם אפשר ואף חייבים לפסוק בשאלה מי מהשניים הביא את היחסים לידי גמר, מעצם התנהגות של הצד אשר לו מייחסים את הסיים, והמצב העובדתי. כל זה, כמובן, בתנאי ברור ומפורש שמאותה התנהגות ואותו מצב עובדתי ניתן ללמוד, באופן שאינו מתיר כל ספק, על הכוונה להביא את היחסים לידי גמר... משבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים בין העובד והמעביד לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה" (דב"ע ל/18-3 בנצילוביץ - אתא, פד"ע ב 41, 54-53). לעניין זניחת העבודה נפסק כי: "... ל'זניחה' מגיעים עת 'למעשה לא יהיה טעם לדרוש מהשני, מי שלא הפר את החוזה, שהוא ינקוט בצעד המביא את החוזה לידי גמר'. לשון אחר, הכוונה היא למקרים, שבהם אין טעם לדרוש מהמעביד כי ינקוט בצעדים משמעתיים, שתכליתם פיטורים“ (דב"ע מד/29-3 מ"י - חטיב ואח', פד"ע טו 393, 407). כפי שצויין לעיל התובע נלקח לבית החולים ביקור חולים ביום 5.10.2008, לאחר שחש ברע במהלך העבודה. תעודת השחרור שצורפה לכתב התביעה ולתצהיר התובע הינה בלתי קריאה. ואולם נראה כי התובע לא נצטווה לנוח בימים שלאחר מכן, אלא לפנות לבדיקת מאמץ. לכתב התביעה צורפו תעודות מחלה של רופא משפחה בקופת חולים כללית מ-6.10.2008 ועד 15.10.2008. בכתב התביעה טען התובע כי לאחר ששב מחופשת המחלה, ביום 16.10.2008, אמר לו מנהל הנתבעת כי הוא חייב להמשיך לעבוד ליד הגריל, למרות מצבו הרפואי, וכי אם לא יעשה כן - הוא מפוטר לאלתר (סעיף 13). על דברים אלה חזר התובע גם בתצהירו (סעיף 10). הנתבעת מאשרת כי התובע התייצב במסעדה לאחר שנסתיימה תקופת המחלה, אולם לא ביום 16.10.2008 אלא ביום 18.10.2008, ואף במהלכה ביום 11.10.2008. בתצהירו הצהיר מנהל הנתבעת, אבי בן דוד כי התובע טען שאינו חש בטוב, והוא מתקשה לעמוד ליד הגריל, ולפיכך הוצע לו לעבוד ליד הגריל או במטבח. התובע סירב לשתי ההצעות, ודרש לעבוד בקופה. הנתבעת טוענת כי עמדת הקופאי מאוישת בדרך כלל על ידי אחראי המשמרת, ומשכך לא נענתה לבקשתו. הוצע לתובע לשוב לעבודתו לאחר שירגיש טוב, והתובע יצא מן המסעדה ולא שב. הנתבעת מוסיפה עוד כי התובע שובץ לעבודה בין התאריכים 19.10-26.10, אך לא התייצב לעבודה, וכי התקשרה לתובע לברר מדוע לא התייצב לעבודה, אך הוא טען שפוטר (סעיפים 14-15 לתצהירו של אבי בן דוד). נוסיף כי התובע היה עובד מוערך אצל הנתבעת, והוא אף ידע זאת (ע' 10 ש' 3-4, וראו גם תמליל השיחה עם מר ראמי שוויקי). כמו כן הוצגו לפנינו שלושה מכתבים של ב"כ הנתבעת אל ב"כ הקודם של התובע, עו"ד מחמד רשיד (מכתבים מיום 22.8.08, 6.8.08 ו- 22.10.08 צורפו לכתב ההגנה), בכולם ציינה הנתבעת כי היא מעוניינת להמשיך להעסיק את התובע, ואין בכוונתה לפטרו. אמנם, התובע הכחיש כי קיבל את המכתבים הללו (ע' 14 ש' 28), ואולם הנתבעת הציגה אישור משלוח המכתב מיום 22.10.08 בפקס (נ/1). 8. המסכת העובדתית שהוצגה לעיל מצביעה על כך שלמעשה אין חילוקי דעות משמעותיים בין התובע לנתבעת בעניין נסיבות סיום העבודה. שני הצדדים מסכימים כי התובע התייצב במסעדה לאחר תקופת המחלה, וסירב לעבוד ליד הגריל. הנתבעת טוענת כי הוצע לו מקום עבודה חלופי, אך התובע התעקש לעבוד בקופה, ואילו התובע טוען כי לא הוצעה לו הצעה חלופית כלשהי. אנו סבורים כי גם אם לא הוצעה לתובע הצעה חלופית כלשהי, המסקנה המתבקשת מן המסכת העובדתית הנ"ל הינה כי התובע התפטר מעבודתו אצל הנתבעת. זאת, לנוכח מסקנתנו לעיל כי התובע עבד ליד הגריל באופן קבוע. משכך, למעשה סירב התובע לשוב לעבודתו כפי שהיתה עד כה. טענתו כי אינו יכול לעבוד ליד הגריל מטעמי בריאות לא הוכחה. גם במהלך ההליך המשפטי לא הציג התובע מסמך רפואי כלשהו המבסס את טענתו זו. משכך, לא היתה מוטלת חובה על הנתבעת להציע לו מקום עבודה חלופי. משסירב התובע לשוב לתנאי עבודתו הקודמים, ולמעשה ביקש לכפות על המעביד הסכם עבודה חדש, הרי זו התפטרות לכל דבר ועניין. נוסיף עוד כי דו"ח הנוכחות שצורף לתצהיר מנהל הנתבעת (נספח ד') מפריך גם את טענת התובע כי התייצב במסעדה ביום 16.9.2008, ובמועד זה פוטר. על פי האמור בדו"ח התובע התייצב במסעדה לזמן קצר בימים 11 ו-18 בספטמבר 2008. האמור במסמך לא נסתר, והוא תומך בגרסת הנתבעת. 9. לכך יש להוסיף כי התובע הוציא רישיון נהיגה באוטובוס במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת (ראו למשל: ע' 17 ש' 13, ע' 19 ש' 21-22). הנתבעת טוענת כי התובע ניסה לגרום לפיטוריו לאחר שמצא עבודה אחרת כנהג בחברת אוטובוסים. טענותיה אלו נתמכו בעדויות עדיה (ע' 48 ש' 12-15, ע' 48 ש' 18-20, ע' 17 ש' 9-11, ע' 26 ש' 9-10). מנגד, הציג התובע לפנינו טופס 106 (ת/1), שבו נכתב כי התובע החל לעבוד בחברת האוטובוסים רק בחודש 12/2008, חודש וחצי לאחר שסיים את עבודתו אצל הנתבעת. יש קושי עם גרסתו זו של התובע בראש ובראשונה משום שהיא אינה מתיישבת עם העובדה המוסכמת שנקבעה בדיון המוקדם ביום 22.2.2010 כי התובע החל לעבוד כנהג אוטובוס יומיים שלושה לאחר סיום יחסי העבודה (מוסכמה 4). נדגיש כי ב"כ התובע היה נוכח בישיבה זו ונטל בה חלק פעיל, כעולה מפרוטוקול הדיון. יש לדחות את הטענה בסיכומיו כי המוסכמה נקבעה בהיסח הדעת. יתר על כן, אנו סבורים כי אין ליחס למסמך זה משקל רב, אם בכלל. מדובר בטופס רשמי שאינו חתום. מר עזאדין טוויל, מחברת "אבו טור סילוואן", שהיה אחראי על התובע בעת שעבד כנהג, אמר בעדותו כי התובע לקח את הטופס מרואה החשבון של החברה לאחר שסיים את עבודתו בחברת האוטובוסים. העד הוסיף כי: "הוא לא לקח מהמשרד אצלנו" (ע' 6 ש' 4-5). משכך, היה על התובע להביא לעדות את רואה החשבון אשר נתן בידיו את הטופס האמור, כדי להסביר מדוע הטופס אינו חתום. זאת ועוד. מר טוויל ציין כי התובע התייצב בחברת האוטובוסים ביום 17-16 לנובמבר, והחל לעבוד ביום 1.12.08 (ע' 4 ש' 23-24). לא ברור על מה מסתמך העד בדבריו אלה. קשה להניח שהעד זוכר תאריכים מדויקים של אירועים שארעו קרוב לשנתיים לפני מתן העדות. לא הוצגו לפנינו רישומים כלשהם המבססים את גרסתו, שכן לדבריו ככל הנראה לא נותרו בידי החברה רישומים הנוגעים לתובע (ע' 7 ש' 10-13), והוא מסתמך על זיכרונו בלבד אף כי חלפו כשנתיים (ביום הדיון) והתובע הועסק בחברה פרק זמן קצר (ע' 7 ש' 16-17). 10. בהסתמכנו על מכלול הראיות והעדויות שנשמעו לפנינו הגענו למסקנה כי התובע לא פוטר אלא התפטר מעבודתו אצל הנתבעת, והוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. 11. התובע מוסיף וטוען כי אם ייקבע כי התפטר מעבודתו, יש לראותו כמתפטר בדין מפוטר בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. טענות התובע בדבר שינוי לרעה בתנאי עבודתו נדחו, כמפורט בהרחבה לעיל, ואם ייטען כי המכתב הינו בגדר הרעה מסוג זה, הרי שהתובע לא התפטר מיד בסמוך למועד שבו קיבל את המכתב, אלא כחודשיים לאחר מכן. 12. משנקבע כי התובע התפטר מבלי ליתן הודעה מראש על כך למעסיקו, הרי שעליו לשלם לנתבעת דמי הודעה מוקדמת עבור חודש אחד. מכתבי הטענות עולה (סעיף 18 לכתב התביעה וסעיף 21 לכתב ההגנה) כי משכורתו של התובע היתה בסך של 6,000 ₪. משכך, על התובע לשלם לנתבעת דמי הודעה מוקדמת בסך של 6,000 ₪. 13. שכר עבודה התובע טוען כי לא קיבל שכר עבודה עבור 8 ימים בחודש 10/2008 בסך של 1,980 ₪. הנתבעת לא הכחישה כי שכר העבודה לא שולם, ואולם טענה כי על פי דף הנוכחות (נספח ד' לתצהיר מנהל הנתבעת) התובע עבד 6 ימים, וסה"כ כ- 17 שעות בלבד. משכך הוא אינו זכאי לסכום הנתבע. עם זאת, לא הוצג חישוב מטעמה. סבורים אנו כי אין לחייב את הנתבעת בכל הסכום הנתבע, שהרי אף לגרסת התובע הוא עבד 5 ימים בלבד, ולא 8 כפי שנטען בכתב התביעה. כמו כן התובע לא הבהיר כיצד הגיע לסכום הנקוב בתביעתו. משכך, מצאנו כי יש לחשב את ערכה של שעת עבודה על פי חלוקת משכורתו של התובע ב- 186 שעות חודשיות, ולהכפיל ב- 17 שעות אשר ביצע בפועל. לפיכך, התובע זכאי לשכר עבודה בסך של 548.38 ₪. התובע מבקש להוסיף לסכום זה פיצויי הלנת שכר כאמור בסעיף 17 לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958. הנתבעת מבקשת שלא להשית עליה סכום זה בשל טעות כנה כאמור בסעיף 18 לחוק הגנת השכר. בנסיבות העניין, וכאשר גרסת התובע לגבי סיום יחסי העבודה בין הצדדים נדחתה, יש לקבל את טענת הנתבעת בדבר טעות כנה. לפיכך ישולם סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.2080. 14. החזר בגין פינוי באמבולנס, ודמי מחלה ביום 5.10.08 פונה התובע באמבולנס לבית חולים. התובע טוען כי על הנתבעת לשלם את הסכום ששולם עבור הזמנת האמבולנס. התובע לא הצביע על מקור נורמטיבי המחייב מעסיק לשלם על פינויו של עובד באמבולנס. החזר עבור פינוי באמבולנס יש להפנות בדרך כלל לקופת החולים. למעלה מהצריך לענייננו נוסיף כי התובע הגיע לבית החולים ביום 5.10.08 בשעה 21:21 ושוחרר למחרת בשעה 7:50 בבוקר, כעולה מתעודת השחרור (נספח ג' לכתב התביעה). התובע לא התאשפז בבית החולים, ולא הוכח כי יש קשר כלשהו בין פינויו לבית חולים לבין עבודתו.. 15. התובע מוסיף כי הנתבעת לא שילמה לו דמי מחלה כנדרש על פי חוק. לפנינו הוצגו שני אישורים (נספח ד' לכתב התביעה): האחד - מיום 6.10.08 ועד ליום 9.10.08; והשני - מיום 12.10.08 ועד ליום 15.10.08. לפיכך, מבקש התובע לקבל לידיו דמי מחלה בסך של 1,640 ₪. מנהל הנתבעת ומר שגב טענו כי לא קיבלו את האישורים האמורים (ע' 35 ש' 7-8, ע' 45 ש' 8-9). אין חולק כי בעת שהוצאו אישורי המחלה, היה התובע עובד של הנתבעת. יחסי העבודה ביניהם נסתיימו רק לאחר תום תקופת המחלה. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע דמי מחלה. התובע לא הבהיר את אופן חישוב הסכום שננקב, על כן איננו סבורים כי הוא זכאי לסכום זה. על פי הוראות לסעיף 2 לחוק דמי מחלה, התשל"ו- 1976, התובע זכאי לתשלום עבור ימים 7-8.10.08 ו- 13-14.10.08 בשיעור של 50% משכר עבודתו הרגיל; ועבור ימים 9.10.08 ו- 15.10.08 תשלום יום מלא. שכר העבודה החודשי של התובע עמד על סך של 6,000 ₪, כאמור לעיל. סכום זה יש לחלק ב- 26 ימי עבודה, ולהכפילו במספר ימי המחלה להם התובע זכאי. לפי חישובנו, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 923.07 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.08. 16. חופשה על אף שעניין זה לא נקבע כחלק מהפלוגתיות שמחלוקת (החלטה מיום 22.2.10), מצאנו לנכון להתייחס לטענת התובע כי אולץ לצאת לחופשה בניגוד לרצונו (סעיף 7 לתצהירו). בעדותו, אמר התובע כך: "ש. אתה בחודש 9/08 יצאת לחופשה. ת. כן, אבי הוציא אותי, לא אני. ש. איזה חג היה אז. ת. רמדאן. ש. האם אתה ביקש לא לבוא ולעבוד מול האוכל, אתה או אבי. ת. אבי נתן לי, אני בהתחלה עבדתי, אחרי זה הוא לא שם אותי בסידור, אמר לי תיקח חופש כי הוא רואה שאני לא מרגיש טוב, לא ביקשתי להיות בחופש" (ע' 13 ש' 19-26). היינו, מעדותו עלה כי החופשה ניתנה לו משום שלא חש בטוב, בשל צום הרמאדן. עדותו זו מתיישבת עם האמור בתצהירי הנתבעת (סעיף 18 לתצהיר מנהל הנתבעת). המסקנה המתבקשת הינה כי החופשה ניתנה לרווחתו של התובע ולבקשתו, או לכל הפחות, בהסכמתו. לפיכך, טוב היה אילולי הועלתה טענה זו. 17. קיזוז נזקי הנתבעת הנתבעת טוענת כי על התובע לפצותה בסך של 50,000 ₪ בשל הנזקים שנגרמו לה בשל מעשיו או מחדליו של התובע, ובשל פגיעה במוניטין, הוצאה לשון הרע, ואובדן הכנסות ולקוחות. נאמר כבר בראשית פרק זה כי בתקופה הרלבנטית לתביעה זו (שנת 2008) לא היתה לבית דין זה סמכות עניינית לדון בתביעות מכוח חוק לשון הרע, תשכ"ה- 1965. סמכות בתי הדין לעבודה הורחבה אך ביום 23.7.09 (תיקון מס' 38 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ה- 1965). משכך יש לדחות את טענת הנתבעת לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לנתבעת, תוך התבססות על חוק זה, בשל חוסר סמכות עניינית. כמו כן מצאנו כי אף הטענה בדבר הנזקים הנוספים שייחסה הנתבעת להתנהגות התובע - דינם להידחות. על פי הנטען, היתה ירידה בהכנסות הנתבעת בחודש אוקטובר 2008 (ע' 39 ש' 9). לתצהיר מנהל הנתבעת צורף מסמך הכנסות לשנים 2007-2008 (נספח ו). מסמך זה אינו חתום, ולא ברור בידי מי נערך. נוסיף כי עיון בהכנסות לשנת 2008 מעלה כי הכנסות הנתבעת פחתו בחודשים 11-12/2008, כאשר התובע כבר לא עבד אצל הנתבעת. לעומת זאת בחודשים שקדמו להתפטרותו, 9-10/2008, לא ניכר הבדל בין תקופה זו לתקופה המקבילה אשתקד. זאת ועוד. ככל שאכן היתה ירידה בהכנסות, לא הוכח כי יש לתלות את האשם בתובע, או שמא הירידה בהכנסות נגרמה בשל גורמים אחרים. נוסיף כי אף הסכום שננקב לצורך הפיצו י- 50,000 ₪- נטען בעלמא, מבלי שהובהר כיצד הגיעה הנתבעת לסכום זה. משכך, נדחית תביעתה של הנתבעת לקיזוז. 18. סוף דבר התובע ישלם לנתבעת תוך 30 יום דמי הודעה מוקדמת בסך 6,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.11.2008 ועד למועד תשלומו בפועל. הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום שכר עבודה עבור חודש אוקטובר בסך 548.38 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.11.08, עד למועד תשלומו בפועל; ודמי מחלה בסך 923.07 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.11.2008 עד למועד תשלומו בפועל. מכיוון שהתובע זכה רק בחלק קטן מתביעתו ישלם התובע הוצאות הנתבעת בסך של 3,000 ₪. גם סכום זה ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל. ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה. ניתן היום, ג' אדר תשע"ב, 26 בפברואר 2012, בהעדר הצדדים. "ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו". נציג עובדיםמר אברהם לנמן נציג מעבידיםמר מאיר ברלך ד. פרוז'ינין - שופטתאב"ד התפטרות בדין מפוטרהשפלהשאלות משפטיותפיטוריםהתפטרות