רקע כללי 1. בפנינו תביעתו של איש מכירות למוצרים רפואיים לתשלום פיצויי פיטורים והפרשי עמלות וכן תביעה שכנגד לתשלום פיצויים בגין גרם הפרת חוזה. 2. התובע הועסק בנתבעת כאיש מכירות, וזאת החל מיום 23.10.92 ועד ליום 23.8.07, עת הסתיימה עבודתו בנתבעת עקב התפטרותו (ראה - נספח 1 לתצהיר התובע). 3. הנתבעת הינה ספק מורשה לרשתות השווק והיא רוכשת מוצרים רפואיים ומוצרי טבע ובריאות מיצרנים שונים ומשווקת אותם לרשתות הפארם ולבתי מרקחת. במסגרת עיסוקה משווקת הנתבעת כ- 2,000 מוצרים שונים (ראה - סעיף 1-2 לתצהיר מנהלת היבוא של הנתבעת - הגב' לימור דנון; להלן: "הגב' דנון"). 4. אין חולק על כך, כי לאחר תום עבודתו בנתבעת החל התובע עבודתו אצל אחד מספקיה של הנתבעת - חברת הומאוטריט (להלן: "הומאוטריט"). ההתקשרות שבין הנתבעת כמפיץ לבין הומאוטריט כספק נמשכה משנת 2002 ועד לחודש 12/07 עת הודיעה הומאוטריט לנתבעת על הפסקת התקשרות. 5. במהלך תקופת עבודתו בנתבעת, התקדם התובע בתפקיד ובשכר והפך ברבות הימים למנהל המכירות של הנתבעת. 6. כ- 6 שנים לאחר תחילת עבודתו בחודש 8/98 חתם התובע על הסכם עבודה הכולל, בין היתר, התחייבות לשמירת סודיות (להלן: "הסכם 98'"). מפאת חשיבותו של הסכם 98' להכרעה במחלוקת, מוצאים אנו לפרט את הוראותיו כדלקמן: התובע התחייב להמנע משך תקופה של שנתיים מיום סיום עבודתו "ממגע מסחרי" כלשהו עם לקוחות/ ספקים הקשורים בקשרים מסחריים כלשהם עם הנתבעת. התובע התחייב להמנע משך תקופה של 3 שנים מסיום עבודתו בנתבעת ממגע מסחרי מול חברות מתחרות. התובע הצהיר כי הוא ישמור על כל מידע הכולל סודות מקצועיים ומסחריים של הנתבעת או חברות הקשורות אליה, ובכלל אלה - ידיעות על ציוד ופרטיו, ספקים, אמצעי שווק, מחירים, מידע על לקוחות, קשרי ודרכי מסחר - וכל אינפורמציה וידע הנוגעים לכל אלה. ההתחייבות התובע לסודיות התיחסה לכל מקום בארץ או בחו"ל במשך כל תקופת עבודתו בנתבעת ובמשך תקופה נוספת של 3 שנים מסיום עבודתו אצלה. התובע אף נתן הסכמתו לכך שאינפורמציה או מסמכים הנוגעים לעניינים הנזכרים למעלה, ינהגו בהם כאילו הם סודיים. עוד נכתב בהסכם 98' לאמור: "העובד מצהיר בזאת מבלי לפגוע באמור לעיל, כי כל האינפורמציה והמסמכים בקשר עם רשימת הלקוחות, מחירי החברה, הצעות מחיר שהוכנו, דרך הכנתן, מידע פיננסי בגין החברה ושיטות העבודה של החברה, הן מאושיות התחייבות זו. העובד מצהיר בזאת כי ידוע לו כי כל גילוי אינפורמציה, ידע ו/או מסמך או חלק הימנו יגרום לחברה נזק שאינו ניתן לאמידה כעת הן במישור הכספי והן במישור האישי". ראה - נספח ד' לתצהיר הגב' דנון. 7. החל מחודש 11/03 הופרדה שיטת התגמול של התובע כאיש המכירות הבכיר ביותר בנתבעת משיטת התגמול של יתר סוכני הנתבעת, באופן שהתובע תוגמל על בסיס עמלות שנגזרו מכלל מחזור המכירות של הנתבעת. זאת, להבדיל מאנשי המכירות האחרים אשר תוגמלו על בסיס מחזור המכירות של האזור בו עבד כל אחד ואחד מהם (ראה - סעיף 13 לתצהיר הגב' דנון). שכרו של התובע כלל תשלום בסיסי קבוע בסך של 5,450 ש"ח בתוספת עמלה כאמור, בשיעור של 1% מכלל מחזור המכירות של הנתבעת וכן עמלה של 0.75% על מחזור המכירות שמעל ליעד שנקבע (להלן: "העמלה הנוספת") (ראה - סעיף 14 לתצהיר הגב' דנון). 8. מהראיות עולה, כי לקראת סיום עבודתו של התובע התגלעו בין הצדדים מחלוקות ביחס להחלטות שיווקיות שקיבל התובע, שהיו לטענת הנתבעת, החלטות בלתי ראויות כלכלית ונבעו לטענתה משיטת התגמול של התובע (שהושתתה כזכור, על אחוז המכירות מהמחזור וללא תלות בהיקף ההוצאות שהוציאה הנתבעת לצורך השווק). 9. ביום 12.6.07 התקיימה פגישה בין התובע לבין מנהל הנתבעת - מר איתן חייק ז"ל בעקבותיה נערך "סיכום פגישה" מיום 25.6.07, עליו חתמו התובע ומר חייק ז"ל כדלקמן: "הנדון: סיכום פגישה ביום 12.6.07 נפגשנו לשיחה בעקבות בקשתך. בשיחה הבעת את רצונך לעזוב את עבודתך בחברה, וזאת לדבריך עקב החלטתך לקחת אחריות על המצב בחברה בעת האחרונה וכן עקב הרגשתך כי מיצית את יכולותיך כאן. הבעת את נכונותך להמשיך בעבודתך נאמנה עד שימצא מחליף הולם והערכתי נתונה לך על כך." ראה - נספח ו' לתצהיר הגב' דנון. 10. לטענת התובע, במהלך אותה פגישה הובטח לו על-ידי מר חייק ז"ל בע"פ כי הכספים שהצטברו בפוליסת הביטוח, לרבות חלק הפיצויים, אשר שולמו לפוליסה מס' 0564492015 בחברת "הפניקס הישראלי - חברה לביטוח בע"מ" (להלן: "פוליסת הביטוח") - יועברו לבעלותו. התובע הסביר את עובדת העדרו של כל ביטוי להבטחה זו בסיכום הדברים כאמור, ב"אמון" שנתן במנהל הנתבעת ובחוסר ההקפדה מצידו שנבע מאמון זה (ראה - סעיף 5 לכתב התביעה). הנתבעת טענה מנגד, כי לתובע לא ניתנה הבטחה כאמור וכי לפנים משורת הדין היא הסכימה לשחרור כספי הפיצויים בכפוף לחתימתו של התובע על "הסכם פרישה" הכולל הוראות בענין אי תחרות ושמירה על סודיות (ראה - סעיף 26-33 לתצהיר הגב' דנון). בטיוטת "הסכם הפרישה" כאמור - טיוטה אותה ניסחה הנתבעת - נכתב, בין היתר, כי התובע ששימש כמנהל השווק נחשף במהלך עבודתו לסודות מסחריים חיוניים, אינפורמציה והכרות בעלת אופי מסחרי, ולכן נכונה הנתבעת לשלם לו מענק פרישה מותנה בסך של 179,633 ש"ח. זאת, בתמורה לקיום התחייבויותיו לאי תחרות, הגבלת עיסוק ושמירה על סודיות על-פי הסכם 98'. בטיוטת ההסכם הוגדרה ביתר פרוט משמעותו של המונח "מגע מסחרי", וכן נכתב שם, כי התמורה המשולמת על פיו הינה תמורה מלאה, הוגנת וצודקת בעבור הגבלת העיסוק והסודיות שקיבל על עצמו התובע (ראה - נספח 7 לתצהיר התובע). 12. אין חולק על כך, כי התובע סירב לחתום על טיוטה זו ואף טען כי דרישתה של הנתבעת לחתימה עליה מהווה הפרה של הבטחה שניתנה לו בע"פ ע"י מר חייק ז"ל להעברת הבעלות בכל כספי פוליסת הביטוח, לרבות פיצויי הפיטורים. הוסיף התובע וטען כי התחייבות הנתבעת להעברת הבעלות בפוליסה כאמור נובעת ממקור נוסף הטמון בסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") מאחר ומדובר בפוליסת ביטוח מסוג קצבה. דא עקא, שמסיבות לא ברורות, לא התובע ולא הנתבעת, הציגו בפני בית-הדין את פוליסת הביטוח ותנאיה (ראה - סעיף 16 לתצהיר התובע). 13. ביום 11.9.07 - לאחר סיום עבודתו של התובע (שהיתה ביום 23.8.07) פנה התובע בכתב למנכ"ל הנתבעת מר חייק ז"ל בבקשה לקבלת כל הכספים שהצטברו בפוליסת הביטוח, לרבות כספי הפיצויים, וזאת "בהמשך לסיכום בינינו טרם סיום עבודתי" (ראה - נספח 5 לתצהיר התובע). ביום 5.10.07 השיבה הנתבעת למכתב זה, תוך שהיא דוחה את האמור בו וטוענת כי התובע אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים היות והתפטר מעבודתו (ראה - נספח 6 לתצהיר התובע). 14. במהלך חודש 12/07 החל התובע לעבוד בחברת הומאוטריט, שהיתה כאמור ספק של הנתבעת במהלך תקופת עבודתו של התובע בנתבעת ועד סמוך לסיומה (ראה - עמ' 1 לפרוטוקול מיום 2.7.09 ש' 14-15). סמוך לאחר מכן וביום 13.12.07, הודיעה הומאוטריט על הפסקת ההתקשרות עם הנתבעת עם תום חודש 12/07. זאת, לטענתה בשל חוסר שביעות רצון מאופן השווק של מוצריה על-ידי הנתבעת ולאור מחלוקות עם מנכ"ל הנתבעת ביחס לאופן התשלום. במסגרת הודעתה כאמור, אזכרה הומאוטריט שיחות קודמות שהיו בינה לבין הנתבעת, במסגרתן הביעה את חוסר שביעות רצונה ממערכת היחסים עם הנתבעת (ראה - נספח י"ב לתצהיר הגב' דנון). 15. הנתבעת לא הסכינה עם ההודעה של הומאוטריט על הפסקת ההתקשרות, וזאת כפי שציינה במכתבה אל הומאוטריט מיום 26.12.07. במסגרתו דחתה את טענות הומאוטריט ביחס לפגמים בהתנהלותה, וכן טענה כי ההודעה על הפסקת ההתקשרות נובעת להבנתה, משיקולי חסכון גרידא לאחר שהיא [הנתבעת] ביססה את "פלטפורמת מכירת המוצרים" של הומאוטריט, ואילו עתה, הבשיל רצונה של הומאוטריט לזכות בהשגיה של הנתבעת כ"פרי בשל" ולמנוע מהנתבעת רווח שהינו פועל יוצא של השקעתה ומאמציה. הוסיפה הנתבעת וטענה, כי הפסקת ההתקשרות נעשתה בניגוד לדין ובניגוד לפסיקה הקובעת כי ספק המפסיק את ההתקשרות עם המפיץ נדרש ליתן לו פיצוי - חלף הודעה מוקדמת באופן שיעמיד את המפיץ במצב בו היה לו החוזה היה נמשך תקופה "סבירה", אשר על-פי פסיקת בית-המשפט העליון צריכה להמשך כשנה (ראה - נספח י"ג לתצהיר הגב' דנון). במסגרת מכתבה כאמור, הלינה הנתבעת אף על כך שהומאוטריט "חטאה" בגרם הפרת חוזה בהעסיקה את התובע שטיפל במסגרת עבודתו בנתבעת במכירת מוצרי הומאוטריט. לאור האמור, דרשה הנתבעת מהומאוטריט תשלום פיצוי בגובה הרווחים שהיו צפויים לה לשיטתה, ממכירות מוצרי הומאוטריט ולו היתה נמשכת ההתקשרות בין השתיים משך שנה נוספת. פיצוי שהסתכם לטענתה, בסך של 800,076 ש"ח (מחושב על בסיס רווח ממחזור המכירות ברוטו בשנים קודמות של מוצרי הומאוטריט - 2006-2007). 16. משדרישותיה של הנתבעת מהומאוטריט לא נענו, הגישה הנתבעת תביעה בבית משפט השלום כנגד הומאוטריט (תא 11058/08 איתן ספקים לבתי מרקחת בע"מ נ' הומאוטריט לב בע"מ) לתשלום פיצוי בגין הפרת הסכם ההפצה. על רקע סכסוך זה הגישה הנתבעת אף תביעה שכנגד בבית דין זה כנגד התובע, בגין גרם הפרת חוזה מול הומאוטריט. במסגרת תביעה זו עתרה הנתבעת (התובעת שכנגד) למעשה לתשלום אותו פיצוי עצמו בגין שווי טובת ההנאה שהיתה מפיקה לטענתה, מפעילותה לו המשיכה משך תקופה של שנה נוספת (לאחר 31.12.07) בשווק מוצרי הומאוטריט. "לצורך אגרה" העמידה הנתבעת את התביעה שכנגד על סכום של 200,000 ש"ח בלבד. בנוסף, התבקש בית-הדין במסגרת אותה תביעה ליתן צו, לפיו יועברו הכספים המצויים בפוליסת הביטוח לקופת פיצויים כללית של הנתבעת. הכרעה נקדים אחרית לראשית ונציין כי לטעמנו יש לדחות את שתי התביעות (הן את תביעת התובע והן את התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת) וזאת מן הטעמים כפי שיפורטו להלן: תביעתו של התובע 17. התובע השתית את תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים על שני מקורות: המקור האחד, הינו מקור הסכמי ויסודו ב"הבטחה הנטענת" לתשלום כספי הפיצויים הצבורים בפוליסת הביטוח. הבטחה שניתנה לו לדבריו, ע"י מר חייק ז"ל, במסגרת הפגישה מיום 12.6.07. המקור השני, הינו מקור חוקי הנעוץ ביעודה הנטען של הפוליסה כפוליסה לקצבה ובסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים הקובע לאמור: "(א) סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14, או שהופקדו לפי סעיף 20 או לפי סעיף 21, או ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים, או ששולמו או שהופרשו לקופת גמל לקצבה - (1) אינם ניתנים להחזרה, להעברה לשעבוד או לעיקול; הוראה זו לא תחול על סכום ששולם או הופקד כאמור בעד עובד שבינתיים חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, אלא אם הסכום מיועד גם לביטוח קצבה ולא נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר, שהוא ניתן להחזרה או להעברה; (2) אינם חלק מנכסי המעביד במקרה של פטירה, פשיטת רגל או פירוק, במידה שתביעות העובדים לפי חוק זה לא סולקו. (ב) הוראות סעיף זה יחולו גם לגבי ריבית והפרשי הצמדה, שנוספו על סכומים כאמור." 18. אשר למקור ההסכמי, הרי שהתובע לא השכיל לשכנענו בעצם קיומה של הבטחה כאמור: ההבטחה הנטענת, לא מצאה ביטויה במסגרת "סיכום הפגישה" שנערך ונחתם על-ידי הצדדים ביום 25.6.07, בעקבות הפגישה מיום 12.6.07. הסבריו של התובע - לפיהם הבטחה זו לא מצאה ביטויה נוכח יחסי האמון שהיו בינו לבין מנכ"ל הנתבעת - מר חייק ז"ל - לא הפיסו את דעתנו. שכן, לו אכן השתרעו יחסי אמון אלה גם על פני התקופה שעובר לסיום ההעסקה, הרי שמן הסתם לא היה קם הצורך להעלות על הכתב את סיכום הפגישה מיום 12.6.07 ולאשרו בחתימת הצדדים. לא למותר להוסיף, כי התובע כמנהל המכירות של הנתבעת וכמי שניהל עסקאות בהיקפים ניכרים היה וודאי מודע לחשיבותה של המילה הכתובה. על אחת כמה וכמה שעה שהדברים נוגעים ישירות אליו ושעה שהנתבעת מלאה טענות כרימון ביחס לתיפקודו. מעבר לכך, נוסיף את העובדה כי התובע העלה לראשונה את דרישתו לתשלום פיצויי פיטורים רק ביום 11.9.07. זאת, על אף שהודיע על התפטרותו כבר ביום 12.6.07 ועל אף שהתפטרותו נכנסה לתוקפה ביום 23.8.07. כן יאמר - כי גם במסגרת מכתב הדרישה הראשון מיום 11.9.07 לא טען התובע ל"הבטחה" כאמור, אלא בקש את העברת מלוא הסכומים שבפוליסת הביטוח "בהמשך לסיכום". זאת להבדיל מ- "בהתאם לו". זאת ואף זאת, התובע צירף לתצהירו תמליל שיחה שנערכה בינו לבין מנכ"ל הנתבעת מיום 9.9.07 המתעד שיחה יזומה שערך עם המנכ"ל, במסגרתה עשה מאמצים ניכרים לשים בפיו של מר חייק ז"ל הבטחה כאמור. מאמצים שלא צלחו ואף הניבו רושם הפוך מזה שביקש התובע להציג בפנינו. במסגרת שיחה זו ציין מר חייק ז"ל כי ההבטחה לקבלת הכספים הצבורים בפוליסת הביטוח הותנתה בחתימת התובע על הסכם המסדיר את הפסקת עבודתו (ראה - עמ' 5 לתמליל נספח 8 לתצהיר התובע, ש' 20-27; עמ' 6 ש' 1-6; עמ' 8 ש' 16-17). 19. זאת ועוד אחרת, על רקע מכלול הנסיבות סבורים אנו כי אף לו הוכח כי לתובע ניתנה הבטחה לקבלת מלוא הסכומים שבפוליסת הביטוח בלא שנדרש לחתום על מסמך כלשהו, הרי שהנתבעת היתה רשאית לבטל את הבטחתה שעה שהתובע הפר את הסכם 98'. זאת, בכל הנוגע לאיסור תחרות ושמירה על סודיות שנועדו למנוע עשיית שימוש בסודות המסחריים של הנתבעת לשם התקשרות עם אחד מספקיה העיקריים - חברת הומאוטריט. במקרה דנן, נראה כי התובע מתוקף תפקידו הבכיר בנתבעת (כמנהל השווק וכמי ששימש בתפקיד הבכיר ביותר בתחום השווק בנתבעת) היה אכן חשוף לסודות המסחריים של הנתבעת כפי שהוגדרו הן בהסכם 98' והן בהסכם הפרישה קרי - לרשימת הלקוחות והספקים של הנתבעת, לתנאים העסקיים הקשורים ללקוחות ולספקים, לרבות - היקף המכירות, היקף הקניות, תנאי התשלום והאשראי, אנשי הקשר, דרכי השווק של המוצרים וכו'. סודות מסחריים אלה התייחסו מטבע הדברים גם לחברת הומאוטריט, ששימשה כספק משמעותי של הנתבעת. מכאן, שהתנאת תשלום פיצויי הפיטורים בנסיבות בהן התובע לא היה זכאי להם על-פי הדין נוכח התפטרותו, בביצוע התחייבויות שחב התובע לנתבעת על-פי הדין ועל פי הסכם 98' - נתנה למעשה ביטוי למצב משפטי שהיה קיים ממילא, אף אלמלא חתם התובע על הסכם הפרישה אשר בא לרענן ולתחום את התחייבויותיו לפי הסכם 98'. משמע - שעה שעולה מן הראיות כי התובע מצידו לא היה נכון לקיים את התחייבויותיו החוקיות וההסכמיות (מכח הסכם 98') הנוגעות לספק משמעותי של הנתבעת, הרי שהנתבעת מצידה לא הייתה מחויבת לקיים את ההבטחה (הנטענת) השלובה בהתחייבויות אלה לתשלום פיצויי פיטורים, לפנים משורת הדין, ככל שניתנה. זאת, בשים לב לכך שמדובר בתניות שלובות. תניות אשר אופיין בתור שכאלה, נגזר מיחסי התלות ההדוקה שבין הצדדים ומחובת תום הלב המוגברת החלה ביחסי עבודה. (ר' הוראות סע' 43(א)(3) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 וכן, ע"א 7938/08 היארלי מונסג'ו - מוריס מרביאן ניתן ביום 11.8.11). 20. לאור כל האמור, אנו דוחים אפוא את תביעתו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים מכח ההבטחה הנטענת - הן מהטעם שהבטחה כאמור לא הוכחה והן מהטעם החלופי לפיו הנתבעת היתה רשאית לבטל הבטחה זו משהתובע הפר את הוראות הסכם 98'. 21. אשר למקור השני עליו נסמך התובע בתביעתו לתשלום פיצויי פיטורים (קרי - הוראות סע' 26 לחוק פיצויי פיטורים) יאמר - כי התובע לא הציג בפני בית-הדין את תנאי פוליסת הביטוח מושא המחלוקת או כל מסמך רלבנטי אחר של קופת הגמל ולא הוכיח לבית הדין כי מדובר בפוליסה המיועדת לקצבה. לפיכך, אנו דוחים אפוא את תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים מכח סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים. התביעה לתשלום הפרשי עמלות 22. התובע טען כי בחודש 11/06 הוא היה זכאי על-פי הסכם העבודה לתשלום סך של 39,571 ש"ח בעבור הפרשי עמלות, בעוד שבפועל קיבל תשלום נמוך מכך ב- 7,766 ש"ח. הפרשים שנבעו מאי תשלום העמלה הנוספת בשיעור של 0.75% בגין מכירות מעל ליעד המכירות עליו הוסכם. הנתבעת לא חלקה על התחשיב האריתמטי שערך התובע, לרבות היקף המכירות בחודש 11/06, אולם טענה להגנתה כי בחודש זה נערך בין הצדדים הסכם ספציפי הפוטר אותה מתשלום העמלה הנוספת. לגרסתה, בחודש זה התקיים יריד סופרפארם שהביא למכירות בהיקפים ניכרים, אך בה בעת לרווחים שאינם גבוהים בשל הנחות ענק שהעניקה ללקוחות. על רקע זאת הציע התובע לטענתה, כי בגין חודש 11/06 לא תשולם עמלה נוספת לכל הסוכנים. הסכמה שבאה לידי ביטוי בעובדה שהתובע לא הלין על יישומה עד להגשת תביעתו כשנה לאחר מכן. 23. אשר לדעתנו יאמר - כי מקובלת עלינו עמדת הנתבעת, וזאת בשים לב לעיתוי בו הועלתה הדרישה לראשונה על-ידי התובע - במסגרת כתב התביעה. העובדה שהתובע המשיך לעבוד כשנה לאחר מועד ההפרה הנטען, בלא שהציג כל אסמכתא לכך שהוא דרש לקבל את הפרשי העמלות שנתבעו תומכת במסקנה כי הוא ויתר על הפרשים אלה - אם לא במפורש אזי בהתנהגות (ראה - (ארצי) נד/3-86 יוחנן גולן נ' אי.אל.די. בע"מ , כז (1) 270). 24. לאור כל האמור לעיל, מסקנתנו היא כי יש לדחות את תביעתו של התובע במלואה. התביעה שכנגד 25. כפי האמור, התביעה שכנגד הושתתה על עילה שעניינה - "גרם הפרת חוזה" עילה שמקורה בסעיף 62 לפקודת הנזיקין הקובע לאמור: "מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון." בהקשר זה כיוונה הנתבעת למעשיו של התובע שהביאו לשיטתה, להפרת ההתחייבות שבינה לבין הומאוטריט. נוכח האמור, היה על הנתבעת להוכיח בראש ובראשונה כי הומאוטריט אכן הפרה את הסכם ההפצה שבינה לבין הנתבעת ולשכנענו כי תקופת ההודעה המוקדמת הסבירה בנסיבות הייחודיות של המקרה וכפי שהיה על הומאוטריט ליתן לה - השתרעה על פני יותר מ- 18 יום (משך ההודעה שניתנה בפועל). בנוסף, היה על הנתבעת להראות כי התקשרות התובע עם הומאוטריט והתנהלותו של התובע, הם שהיו הגורם להפרת ההסכם בינה לבין הומאוטריט. דא עקא, שהנתבעת לא הוכיחה בפנינו אף לא אחד מן הרכיבים הללו, וזאת כפי שיבואר להלן: 26. במסגרת פסק-הדין עליו השליכה הנתבעת יהבה עא 442/85 שה זוהר ושות' נגד מעבדות טריבונל בע"מ פ"ד מד(3) 661 - נקבע בין היתר, כי חוזה הפצה בין יצרן למשווק שלא נקבע מועד לסיומו ניתן לביטול על-ידי מתן הודעה תוך תקופת זמן סבירה בין מועד ההודעה לבין מועד הפסקת החוזה. כן נקבע על-ידי כב' השופט ברק (כתוארו אז), כי סבירות הזמן נאמדת על-פי המטרה העומדת ביסוד ההתקשרות, כאשר ההודעה הניתנת על-ידי היצרן מטרתה לא רק לאפשר למפיץ לכסות את הוצאותיו, להפיק רווח סביר מהעסקה ולהתארגן לסיום ההסכם אלא גם לאפשר למפיץ להנות מפרי השקעתו בזמן, בכסף ובעבודה ולקבל את הרווח שבגינו בנה שוק של לקוחות. אי לכך, נפסק כי בין השיקולים המשפיעים על אורכה של תקופת ההודעה יש למנות את טיב המוצר, התקופה הנדרשת להחדרתו לשוק, סכומי הוצאות/השקעות שנדרשו כדי להפיצו, שיעור הרווח הצפוי לעומת השקעות והוצאות וכן, מידת הקשר והתלות בין הלקוחות לבין המפיץ. מאידך, נקבע באותו ענין (על-ידי כב' הנשיא שמגר (כתוארו אז) וכב' השופטת נתניהו) כי אין להרחיב כדי כך את דרישת הזמן הסביר למתן ההודעה וכי זמן זה נועד לאפשר למפיץ לכסות את ההשקעה בזמן ובמאמץ, אך לא נועד לפצות את המפיץ על שוק הלקוחות שבנה ואשר היצרן מפיק ממנו את ההנאה המלאה לאחר ביטול ההסכם. 27. מכל מקום, תהא הגישה שנאמץ אשר תהא - בין על פי הגישה המרחיבה ובין על פי הגישה המצרה - נדרשה הנתבעת להציג לבית הדין את מכלול הנסיבות שיש בהן להצדיק את הארכתה של משך ההודעה המוקדמת שנדרשה הומאוטריט ליתן לה טרם לסיום ההתקשרות עם הנתבעת (מעבר ל- 18 יום). דא עקא, שהנתבעת לא הציגה לבית-הדין את ההסכם שבינה לבין הומאוטריט, את היקף ההשקעות שהשקיעה בהפצת מוצרי הומאוטריט במהלך 5 שנות ההתקשרות על מנת להחדיר את מוצריה לשוק וכן את היקף ההכנסה והרווחים שהפיקה ממוצריה של הומאוטריט במהלך כל שנות ההתקשרות. יתכן שלו היתה הנתבעת מציגה נתונים אלה, היה בית-הדין מגיע למסקנה כי לא זו בלבד שהנתבעת כיסתה את כל הוצאותיה במסגרת ההתקשרות שהשתרעה על פני 5 שנים, אלא אף הפיקה רווחים מהתקשרות זו בהיקף שלא הצדיק את הארכת תקופת ההודעה המוקדמת מעבר לזו שניתנה על-ידי הומאוטריט ודאי שלא לתקופה של שנה תמימה. במאמר מוסגר יאמר - כי לאחר הגשת הסיכומים הגישה הנתבעת לבית-הדין את פסק הדין שניתן בתביעתה כנגד הומאוטריט בבית משפט השלום. פסק דין במסגרתו נקבע בין היתר, כי על הומאוטריט היה ליתן לנתבעת הודעה מוקדמת של חודשיים ימים טרם ביטול ההתקשרות ומשכך, חויבה הומאוטריט בתשלום פיצוי לנתבעת בהתאם לרווחים שנמנעו מן הנתבעת במהלך חודשיים אלה. דא עקא, שפסיקה זו אינה יוצרת מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא ביחס לתובע שלא היה צד להליכים בבימ"ש השלום. מה גם שהנתבעת אף לא טענה ולא הוכיחה מדוע יש לראות בתובע "חליף" של הומאוטריט במקרה דנן. (לעניין מעשה בית דין ויחסי חליפות ר' נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי הוצאת רמות 1991 עמ' 367-520). 28. זאת ואף זאת, הנתבעת אף לא הוכיחה כי מעשיו של התובע הם שגרמו להפרה הנטענת מצד הומאוטריט. אמנם מהראיות עולה כי היתה סמיכות זמנים בין מועד תחילת עבודתו של התובע בהומאוטריט לבין ההודעה על הפסקת ההתקשרות עימה. הפסקה שנבעה על פי מכתבה של הומאוטריט מאי שביעות רצון מתפקודה של הנתבעת. דא עקא שנתבעת לא הוכיחה כי מעשיו של התובע - להבדיל ממחדליה שלה או לחילופין שיקוליה העסקיים של הומאוטריט - הם שהובילו להפסקת ההתקשרות. 29. אשר לרכיב התביעה שעניינו - החזרת כספי הפיצויים שנצברו בקופת הגמל לידי הנתבעת, הרי שגם הנתבעת כמו התובע לא הציגה לבית-הדין העתק של פוליסת הביטוח שנערכה בעבור התובע או מסמך אחר של קופת-הגמל, על מנת שיהיה ניתן לבחון את שאלת חלותן של המגבלות הקבועות בסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 ומשכך, אף לא הראתה כי הסכומים שהופקדו בקופת הגמל בעבור פיצויי פיטורים לא היו מיועדים לביטוח קצבה. 30. לאור כל האמור, יש לקבוע כי התובע אמנם לא סיים עבודתו בנסיבות המזכות בתשלום פיצויי פיטורים, אולם עם זאת, יש לנהוג בסכומים הצבורים בפוליסת הביטוח בגין פיצויי פיטורים. על-פי קביעה זו, בהתאם לסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים ולחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופת גמל), התשס"ה - 2005 ובהתאם לסוג הפוליסה שנערכה לתובע. משכך, לצדדים ניתנת אורכה של 30 יום להגיש לבית הדין את פוליסת הביטוח - על מנת שניתן יהיה להכריע ביעוד הכספים שהופקדו בה וליתן פס"ד משלים בהתאם. סוף דבר 31. לאור כל האמור, בכפוף לאמור בסע' 30 לעיל, התביעה והתביעה שכנגד - נדחות ללא צו להוצאות. 32. המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה לצדדים בדואר. ניתן היום, ב' בכסלו תשע"ב (28.11.11), בהעדר הצדדים. נטע רות, שופטת סודיותפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים