ניתוק חשמל לשוכר א. פתח דבר הנתבע השכיר יחידת מגורים לתובע. התביעה המונחת בפני, הינה תביעה לפיצוי כספי בגין עשיית דין עצמי על ידי הנתבע וכן תביעה להשבת תשלומים ששולמו על ידי התובע לנתבע ביתר בסך 7,462 ₪. התובע טוען בתביעתו לנזק כולל בסך 55,000 ₪.   ב. רקע עובדתי אין מחלוקת בין הצדדים בדבר העובדות הבאות:   ביום 29.10.04 נחתם בין התובע לנתבע הסכם שכירות (להלן - הסכם השכירות), ולפיו שכר התובע מהנתבע דירה למגורים, במבנה המצוי בחצרו של הנתבע בסביון (להלן - המושכר). הסכם השכירות צורף כנספח א לתצהיר עדותו הראשית של התובע.   עסקינן במושכר הקיים מזה כחמישים שנה, כאמור בעמוד הראשון להסכם השכירות.   בהסכם השכירות נקבע, כי השכירות הינה לתקופה של "עד 10 שנים עם אופציות הארכה לשוכר בתחילת השנה השלישית, השישית והשמינית" (עמוד 2 להסכם השכירות).   התובע התגורר במושכר יחד עם אשתו, הגב' יונית כילף צדקיהו (להלן - גב' צדקיהו), ולימים, גם עם בתם התינוקת.   זרם המים הגיע למושכר באמצעות שעון מים פנימי, הנמצא בחצריו של הנתבע ובשליטתו הבלעדית (סעיף 14 לתצהיר עדותו הראשית של התובע; עדותו של הנתבע בעמ' 4 לפרוטוקול, שורות 3-5).   הצדדים הסכימו, כי לתשלום דמי השכירות יצורפו מראש תשלומים עבור ארנונה, מים וחשמל, תוך עריכת התחשבנות ביניהם אחת לשלושה חודשים. בענין זה קובעת הוראת סעיף 2 להסכם השכירות, כדלהלן:   "דמי השכירות השנתיים הינם 9,000 דולר ארה"ב בשער יציג שישולמו ביום הראשון הקלנדארי מדי חודש בחודשו באמצעות 12 שיקים שיינתנו מראש בתחילת כל שנת שכירות. לכל תשלום דמי שכירות יתווספו תשלומים מראש בעבור ארנונה, תשלום קבוע בעבור 15 מ"ק ראשונים מים, תשלום חודשי קבוע למוני החשמל ותשלום בגין הערכת צריכת החשמל והמים השוטפים. תשלומים שייוותרו לתשלום בסיום כל חודש שכירות: הפרשי צריכת מים וחשמל בפועל, שינויים בתעריפי הארנונה, מים, חשמל באם יהיו, הפרשי שער דולר יציג. התחשבנות תעשה מדי שלושה חודשים או בסיום תקופת השכירות , המוקדם מביניהם".   בשל חילוקי דעות שנתגלעו בין התובע והנתבע, ובכלל זה, ביחס לאופן צריכת החשמל במושכר ושיפוצים שביצע התובע במושכר, כפי שיפורט להלן, ניתק הנתבע ביום 4.11.07 את זרם המים למושכר, עד למחרת היום (סעיף 32 לתצהיר עדותו הראשית של התובע; סעיפים 29-30 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, עדותו של הנתבע בעמוד 4 לפרוטוקול שורה 3). יצוין, כי בין הצדדים נטושה מחלוקת באשר למועד המדויק בו חידש הנתבע את זרם המים למושכר.   ניתוק זרם המים הוא שעומד, בין השאר, בלבו של הסכסוך שבפני.   ג. טענות הצדדים טענות התובע התובע טוען, כי לאחר שביצע שיפוץ יסודי במושכר, החל הנתבע להטרידו בטענות סרק בדבר הפרת הסכם השכירות.   לטענת התובע, הנתבע שינה את הסכם השכירות באופן חד צדדי כך שההתחשבנות בנוגע לתשלומי החובה תערך אחת לשנה במקום אחת לרבעון, כאמור בהסכם השכירות.   התובע מלין על כך שהנתבע ערך חישובים שגויים, תוך הסתרת תעריפים וסכומים שונים. בכך הכשיל הנתבע - לטענת התובע - כל אפשרות לקיים באופן מסודר את ההתחשבנות בין הצדדים. התובע טוען, כי הנתבע הציג בפניו נתונים מפוברקים ודרישות כוזבות לתשלום תוך השמעת איומים חוזרים ונשנים בדבר ניתוק המושכר ממים וחשמל.   לטענת התובע, ניתוק זרם המים מהמושכר נעשה על ידי הנתבע שלא כדין, בשעה שלזכות התובע עמדו יתרות זכות בהתחשבנות המים, בשעה שהנתבע ידע כי פרט לתובע מתגוררות במושכר גם אשה בהריון מתקדם ותינוקת רכה בשנים. התובע טוען, כי הנתבע אף ניתק פאזת חשמל אחת. לטענת התובע, בניתוק זרם המים ופאזת החשמל , נהג הנתבע שלא כדין תוך עשיית דין עצמית אסורה. בכך גרם הנתבע לתובע ולבני משפחתו עוגמת נפש רבה, המוערכת על ידי הנתבע בסך של 40,000 ₪. התובע מציין בהקשר זה, כי הוא ובני משפחתו לא יכלו להתרחץ ולעשות צרכיהם במושכר ונאלצו לשטוף את בקבוקי בתם הפעוטה במים מינרלים מבקבוקים. התובע טוען עוד, כי בפעולת ניתוק המים ופאזת החשמל, הנתבע הסיג את גבולו, כאמור בסעיף 29 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן - הפקודה) ואף גרם לו ולבני משפחתו מטרד ליחיד, כאמור בסעיף 44 לפקודה. בנוסף לעגמת הנפש הנטענת בגין ניתוק המים והחשמל, התובע טוען, כי הנתבע דרש ממנו תשלומים ללא כל אחיזה במציאות וגבה ממנו תשלומים שונים ביתר. בענין זה, מפרט התובע בסעיפים 77 - 107 לתצהיר עדותו הראשית יתרות העומדות לזכותו כדלהלן: בגין מים - יתרת זכות בסך 1,864 ₪; בגין מסי ארנונה - יתרת זכות בסך 166 ₪; בגין הפרשי שער הדולר- 3,967.8 ₪.   עוד טוען התובע, כי הואיל והנתבע הגביל את אפשרות הכניסה למושכר, הוא נאלץ להסדיר פתח חירום בשער הכניסה בעלות של 2,500 ₪. בנוסף, התובע טוען, כי נשא בהוצאות מחצית התקנת דוד חשמל חדש בסך של 995 ₪, חרף העובדה שהנתבע התחייב לשאת במלוא עלות החלפת הדוד שהיה לא תקין.   בסיכומם של דברים, התובע טוען, כי יש לחייב את הנתבע בהשבת סך כולל של 7,462 ₪. יודגש, כי אופן חישוב סכום זה לא הובהר על ידי התובע, כאשר סיכום הסכומים,שפורטו על ידי התובע, אינו תואם את הסכום הכללי הנתבע על ידו.   בנסיבות המפורטות לעיל, התובע טוען, כי בגביית היתר והעמדת איום מתמיד של ניתוק המושכר משירותים חיוניים, הנתבע קיים את הסכם השכירות בחוסר תום לב תוך הפרת הסכם השכירות.   טענות הנתבע מנגד, הנתבע טוען, כי התובע ערך שיפוצים במושכר ללא רשותו ובכך הפר את הסכם השכירות. כך למשל, בנה התובע במושכר - ללא היתר כדין - מרפסת וכן מחסן מקורה בחצר, ואף אטם דלתות חיצוניות בקירות המושכר ללא היתר. התובע פגע במערכת החשמל של המושכר, פגע בחגורות הבטון וקורות הבטון התומכות במושכר, סתם את תעלת הניקוז של מקרקעי הנתבע ועוד. בנוסף, הנתבע טוען כי התובע פירק וסילק מהמושכר את מונה המים והחשמל, ארבע יחידות של מזגני אוויר, שני בלוני גז לבישול חיצוניים, ושני דודי חשמל. הנתבע טוען כי התובע נעל את ארון מונה החשמל, נעל את חצר המושכר ,לא איפשר לנתבע לבצע את קריאות המונה ובכך מנע התחשבנות בין הצדדים. לפיכך, הנתבע טוען, כי התובע הוא שהפר את הסכם השכירות.   לטענת הנתבע, התנהגות התובע כאמור לעיל, היא שכפתה על הנתבע חישוב אומדני בלבד בכל הנוגע לצריכת החשמל. לטענתו, חישובי התובע הינם שגויים, ולא יתכן כי לנתבע ישנו חוב כלפי התובע, הואיל והתובע נהג לבדוק בקפדנות כל חישוב וחישוב שהגיש לו הנתבע. הנתבע טוען, כי דווקא הוא זה ששילם מכיסו לרשויות במשך שנים עבור צריכת החשמל והמים של התובע, כך שהתובע נותר חייב לו סך 6,303 ₪ עבור צריכה בשנת השכירות השלישית.   הנתבע טוען, כי הואיל והתובע הפר את הסכם השכירות, גרם לנתבע לשלם מכיסו עבור השירותים החיוניים, ומשום שהתובע "מירר את חייו" כלשונו של הנתבע, קמה לו הזכות לנתק לתובע את השירותים החיוניים ולפנות את התובע מהמושכר. הנתבע טוען כי, ממילא, ניתוק המים למושכר לא גרם לעגמת נפש של ממש לתובע הואיל ומדובר בניתוק זרם המים באופן חד פעמי. מה גם, שהפסקות מים ממילא מתרחשות בכפר לעיתים קרובות למדי, מבלי שהתובע אי פעם הלין על כך. אשר לפאזת החשמל, הנתבע מציין, כי ניתוקי הפאזה נגרמו בגין השימוש הבלתי חוקי שעשה התובע בחשמל השייך לנתבע, ובכך נגרמו עומסי יתר אשר גרמו לנפילת נתיכים והפסקות חשמל נקודתיות, לא רק במושכר, אלא גם בביתו של הנתבע. ד. דיון והכרעה טענות הצדדים כפי שנפרשו בפני בתיק זה, מחייבות הכרעה בשתי שאלות. האחת, עניינה בסוגיית ניתוק המושכר ממים וחשמל תוך עשיית דין עצמית, והשלכות מעשים אלו. האחרת, האם הנתבע גבה מהתובע סכומים ביתר בגין שירותים שונים, שסופקו למושכר, כך שעל הנתבע להשיב לתובע את שנגבה מהתובע ביתר.   אתייחס ראשית לניתוק המושכר משירותים חיוניים.   ניתוק המושכר מזרם מים וחשמל הנתבע העיד בבית המשפט (עמ' 22 לפרוטוקול, שורה 11) כדלקמן:   "הניתוק נעשה כדי לתקן את כל ההפרות של בניית המרפסת, בניית המחסן, החשמל וכו".   בסעיף 23 לכתב ההגנה, טוען הנתבע:   "התובע גרם לנתבע לשלם בעבור דמי ארנונה, צריכת חשמל, צריכת מים, תחזוק בורות הספיגה, מכיסו של הנתבע, ומאן להשיב לנתבע את חובותיו בגין שירותים אלו. התובע מירר את חיי הנתבע, השמיץ הנתבע, וקיצר תוחלת חיי הנתבע, זאת במשך 3.5 שנים. לית מאן דפליג שקמה לנתבע זכות לנתק שירותים לתובע, לסיים את החוזה בין הצדדים בגין הפרות יסוד ולתבוע סילוק ידו של התובע ממקרקעי הנתבע".   האמנם נתונה לבעל מקרקעין המשכיר נכס זכות לנתק לשוכר חיבורים לשירותים חיוניים בגין הפרת הסכם השכירות על ידי השוכר, כטענת הנתבע? התשובה על כך שלילית, הואיל ועסקינן בעשיית דין עצמית האסורה על פי הדין.   ככלל, על הטוען לזכויות וסעדים לפנות לערכאות המשפטיות המתאימות לשם בירור טענותיו, כפי שנאמר בענין זה בבג"צ 10302/07, טל בניה והשקעות קרני שומרון נ' שר הבטחון, לא פורסם, בסעיף 30 לפסק הדין:   "ביסודם של דברים, המשפט מסתייג מעשיית דין עצמית בדרך של נטילת חזקה בקרקע בלא הסכמת המחזיק בפועל במקרקעין. חסרונותיה של עשיית דין עצמית גלויים לעין, שכן היא מסכנת את שלום הציבור והסדר הציבורי, ועלולה לגרום למעשי אלימות. היא נותנת בידי בעל דין כוח להעריך בעצמו את גבולות זכויותיו, תוך סיכון שלא יעריכם נכונה ... מתן היתר לעשיית דין עצמית, חורג מהתפיסה המשפטית הנוהגת, לפיה הכוח לשנות מצב עובדתי נתון בשטח מותנה בקיומו של הליך שיפוטי (רע"א 4311/00, מדינת ישראל נ' בן שמחון, פד"י נח(1)827, פסקה 13) ... מגמת המשפט היא לרסן, ככל האפשר את תופעת עשיית הדין העצמית, ולהבטיח מפני שלילת חזקתו של אדם בנכס שלא באמצעות פנייה לערכאות".   בבש"א(ת"א)186169/05, גן ונוי פדלון בע"מ נ' בן חור ניסים, לא פורסם, נפסק ברוח דומה:   "המשפט מסתייג מעשיית דין עצמי, והזכאי האמיתי צריך להיזקק להליכים משפטיים, כדי לקבל את החזקה לידיו באותם המקרים בהם לא התיר לו הדין במפורש ובדרך שאינה משתמעת לשתי פנים לעשות דין עצמי. דין עצמי הינו הליך חריג, בו קיימת סכנה כי אם יעשה שימוש נרחב בזכות זו ומעבר לגבולות שהותרו, מתעוררת סכנה לשלום הציבור ולסדר הציבורי וכדברי השופטת פרוקצ'יה בפס"ד בן שימחון: 'היא עלולה לגרור למעשה אלימות בין בעלי דין יריבים, היא נותנת בידי בעל דין את הכח להעריך בעצמו את גבולות זכויותיו תוך סיכון שלא יעריכם נכונה ... היתר לעשיית דין עצמי חורג מהתפיסה החוקתית המקובלת על פיה מותנה הכח לשנות מצב עובדתי נתון בקיומו של הליך שיפוטי'".   הנה כי כן - יהיו הפרות התובע את הסכם השכירות אשר יהיו- אלה לא מקנות לנתבע כל זכות לעשיית דין עצמית דוגמת ניתוק זרם המים למושכר. ככל שבפיו של הנתבע היו טענות בדבר הפרת הסכם השכירות על ידי התובע ובכלל זה, ביצוע שיפוצים ללא רשות, בנית מרפסת ומחסן ללא היתר ואי תשלום עבור שירותים חיוניים -על הנתבע היה, איפוא, לפנות לערכאות לשם השמעת טענותיו ולקבלת סעד מתאים, ככל שטענותיו היו מוכחות. ניתוק זרם המים למושכר, פעולה בה מודה הנתבע בפה מלא , נעשה על ידי הנתבע שלא כדין ובניגוד לתפיסה המשפטית המקובלת, כאמור לעיל. וראו בענין זה את שנאמר בתא"מ (ראשל"צ) 08-12-19051, רזון נ' יהוד, לא פורסם, בסעיף 17 לפסק הדין, ביחס לניתוק זרם חשמל:   "בענייננו, ומשמדובר בישיבה רבת שנים של שוכר בנכס המושכר, לא היה מקום לביצוע פעולה של ניתוק חשמל, שהיא עשיית דין עצמית שנועדה להכריח את השוכר לצאת מהמושכר בכוח הזרוע".   כן ראו בהקשר זה את דברי בית המשפט בבש"א 186169/05 שצויינה לעיל:   "כל בר דעת מבין, כי ניתוק המשתלה ממקור החשמל, דומה לניתוק מכשיר החמצן מחולה ששוכב ומחובר למכשיר כזה ולהלכה. מדובר בהפסקת חיי המשתלה ובפינויה למעשה ... פעולה לניתוק זרם החשמל המגיע, מגן הילדים למשתלה, הינה בבחינת עשיית דין עצמי במישרין או בעקיפין ..."   עוד ראו בענין זה את שנאמר בת"א(ת"א)680/97, נאור מנופים בע"מ נ' רמנוף חברה לסחר בציוד בניה בע"מ, לא פורסם.   אכן, לכלל בדבר פניה לערכאות ישנו מספר מצומצם של חריגים, דוגמת הוראת סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969. סעיף זה מקנה למחזיק במקרקעין כדין, זכות לשימוש בכח במידה סבירה לשם הוצאת מי שמחזיק במקרקעין שלא כדין. הסעיף מתיר, איפוא, עשיית דין עצמי, אך זאת בתנאים מסויימים בלבד הקבועים בסעיף - פלישה טרייה ושימוש בכח תוך 30 יום בלבד מיום הפלישה.   בענייננו, אין מחלוקת כי התובע מחזיק במושכר כדין. הנתבע אינו טוען שהתובע "פלש" למקרקעין שבבעלותו, אלא שהוא מפר את הסכם השכירות ואינו משלם עבור צריכת השירותים החיוניים. בנסיבות אלה, הואיל וממילא עסקינן בשכירות ממושכת ולא בתפיסה טריה של מקרקעין, אין כל תחולה ורלוונטיות להוראות סעיף 18(ב) הנ"ל.   הנתבע טוען, שניתוק המים נעשה על ידו בהתאם ל"זכות העיכבון כסעד עצמי שקמה לו על פי סעיף 6 סיפא לחוזה השכירות" (סעיף 3 לכתב סיכום טענות הנתבע). ל"זכות עיכבון" אין ולא כלום עם מעשיו של הנתבע. המדובר בפעולה אקטיבית מצידו של הנתבע, ניתוק זרם המים, שיש בה - למעשה- משום פינוי של התובע מהמושכר. ניתוק זרם המים למושכר, אף אם בוצע "רק" משעה 18:00 בערב ועד לשעה 06:00 בבוקר למחרת - כגירסת הנתבע (עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 29-30 ) נעשה, איפוא, שלא כדין, תוך עשיית דין עצמי אסורה. גם אם נכונות טענות הנתבע, ולפיהן הפר התובע את הוראות הסכם השכירות, אסור היה לנתבע לעשות דין לעצמו ולנתק את זרם המים למושכר. היה על הנתבע לפנות בעניין זה לערכאה המוסמכת בתביעה לסעד מתאים.   זאת ועוד, בסעיף 8 להסכם השכירות נקבע: "המשכיר לא יהא רשאי לנקוט פעולה כלשהי נגד השוכר בגין הפרת חוזה זה, לרבות עפ"י סעיף 6 לעיל, אלא לאחר מתן התראה בכתב לשוכר של לפחות 7 ימים ובאם השוכר לא תיקן את ההפרה הנ"ל בתוך 7 ימים". התראה, כאמור בסעיף 8 הנ"ל, נשלחה על ידי הנתבע לתובע יומיים בלבד לפני ביצוע הניתוק. משנקבע, כי הנתבע פעל שלא כדין בנתקו את זרם המים למושכר, כאשר היה עליו לפנות לערכאה המוסמכת, פטור אני מלדון בטענות הנתבע בדבר הפרת ההסכם על ידי התובע. אין בקיומה של הפרה כזו או אחרת כדי לשנות דבר בשאלת הלגיטימיות של עצם ביצוע הניתוק. נמצאנו למדים, כי אכן נעשה במקרה זה ניתוק מצידו של הנתבע תוך עשיית דין עצמית אסורה. מה גובה הפיצוי המגיע לתובע בגין ניתוק המים? התובע מפרט בתביעתו ותצהיר עדותו הראשית את עוגמת הנפש הרבה והסבל שנגרם לו ולבני משפחתו בשל הניתוק האמור. גם הגב' צדקיהו, אשת התובע, מתארת בתצהיר עדותה הראשית את הסבל שנגרם לבני המשפחה בשל הפסקת המים היזומה שבוצעה על ידי הנתבע. אין צורך להכביר מילים בדבר אי הנוחות ועגמת הנפש הנגרמת מניתוק מכוון של זרם מים לדירת מגורים, בפרט במקום בו מתגוררת תינוקת פעוטה ואישה בהריון. אין נפקא מינה בעניין זה, אם דירת המגורים ידעה ניתוקי מים קודמים בעבר מטעם הרשות אם לאו. הנתבע הודה בעדותו, כי "ידיו רעדו" בעת ניתוק המים (עמ' 22 לפרוטוקול, שורה 27), וכי ניתוק מים, אף אם הינו חד פעמי, גורם לעגמת נפש (סעיף 29 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע). גם לשיטתו של הנתבע, איפוא, ניתוק המים אינו מעשה של מה בכך, וכתוצאה ממנו נגרמה עגמת נפש לתובע ובני ביתו. לאחר ששקלתי את מלוא השיקולים הרלוונטיים לעניין, בהתחשב בפרק הזמן המוכח במהלכו היה המושכר מנותק ממים, באתי לכלל מסקנה כי על הנתבע לפצות את התובע בגין ביצוע ניתוק זרם המים בסך 3,000 ₪.   גביה ביתר בטרם אדרש לגופו של ענין, אתייחס לטענת הנתבע, לפיה התובע מושתק מלתבוע את סכומי הכסף בראש נזק זה, הואיל ופיצל את סעדיו והותיר בתביעה דנן אך ורק תביעה לפיצוי בגין הנזק הלא ממוני. בענין זה מפנה הנתבע לכך שהסעדים הממוניים שפוצלו מתבררים כעת בפני בית משפט זה בת"ת 10-12-48778, והתובע מנסה להשיג כפל סעדים בשתי ערכאות. מנגד, התובע טוען, כי מן התיק הנוסף הוחרגו באופן מפורש ומסודר הסעדים הכספיים שנתבעו בתביעה דנן.   לאחר שעיינתי במסמכים הרלוונטיים, לרבות הבקשה לפיצול סעדים, כתב התביעה הנוכחי וכתב התביעה בתיק האחר, ושקלתי את טענות הצדדים בענין זה, באתי לכלל מסקנה כי דין טענת הנתבע להתקבל.   אכן, ביום 23.2.09, בהסכמת ב"כ הנתבע, ניתן לתובע היתר לפיצול סעדים כמבוקש וכמוסכם (עמ' 1 לפרוטוקול, שורה 17). אלא מאי? התובע לא ביקש לפצל סעדים במובן זה, שבתביעה דנן ייתבע אך ורק הנזק הבלתי ממוני בעוד שנזקיו הממוניים -כולם - ייתבעו בתביעה נפרדת, כפי שעולה מטענת הנתבע. בבקשה לפיצול סעדים מציין התובע, כי ההיתר לפיצול סעדים מבוקש לגבי שני עניינים - האחד, בנוגע לתקופה שעד הגשת התביעה עקב נתונים חדשים שהתגלו, והאחר, בנוגע לתקופה שמהגשת התביעה ואילך (ראה בענין זה סעיף 24 לבקשה לפיצול סעדים). התובע ציין בבקשתו, כי הינו עותר להיתר לפיצול סעדים, או לתיקון כתב התביעה בתיק זה והוספת הסכומים הנוספים הנתבעים על ידי התובע בתיק האחר לתביעה בתיק דנן (סעיף 34 לבקשה). עיון בכתב התביעה בתיק האחר מלמד, כי קיימת חוסר בהירות בנוגע לקיומן או העדר קיומן של הפרדה והבחנה גמורה בין הסכומים הנתבעים כאן בקשר לסעדים הממוניים ובין הסכומים הנתבעים בתיק האחר. קיים חשש, מכפל פיצוי בגין אותה עילה ומהכרעה סותרת בשני ההליכים. לפיכך ומטעמי יעילות, סבורני, כי מתחייבת במקרה זה הימנעות מהתדיינות כפולה בשאלת הסעדים הממוניים. לפיכך התביעה, ככל שהיא נוגעת לנזקים ממוניים, נמחקת בזאת. התובע דנן רשאי לתקן את כתב התביעה בתיק האחר ולצרף את הסכומים בגין הנזקים הממוניים, שנתבעו כאן. ה. סוף דבר הנתבע ישלם לתובע סך של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, 26.11.07, ועד התשלום המלא בפועל. משנדחתה התביעה ברובה אינני מטיל חיוב בהוצאות. ניתוק חשמלעשיית דין עצמיתשכירותחשמל