בפניי תביעה כספית בסדר-דין מהיר על סך של 25,000 ₪. יסודה של התביעה בשני שיקים שנמשכו על-ידי הנתבעת, ארנה יבוא ושיווק מוצרי מזון בע"מ (להלן: "הנתבעת"), לפקודת התובעת, ספארה מזון בע"מ (להלן: "התובעת"). השיק הראשון, על סך של 15,000 ₪, שמועד פירעונו 6.5.09 (שיק מס' 10114); והשני על סך של 10,000 ₪, שמועד פירעונו 10.5.09 (שיק מס' 10115) (להלן ביחד: "השיקים"). שני השיקים לא כובדו על-ידי הנתבעת, כאשר השיק הראשון (מס' 10114) לא כובד בשל הוראת ביטול שניתנה לגביו וכן בהעדר כיסוי מספיק; ואילו השיק השני (מס' 10115) לא כובד אף הוא בשל הוראת ביטול שניתנה לגביו. ההליכים התובעת הגישה את שני השיקים לביצוע בלשכת ההוצאה-לפועל רחובות (תיק מס' 21-03532-09-9). הנתבעת, מצידה, הגישה התנגדות לביצוע השיקים, אשר נתמכה בתצהירו של מר רפאל שמחייב, הבעלים והמנהל של הנתבעת (להלן: "שמחייב"). ביום 22.12.10 ניתנה לנתבעת הרשות להתגונן בהחלטתה של כבוד הרשמת גרדשטיין-פפקין, וזאת הן בטענה של כשלון תמורה והן בטענה של קיום זכות לביטול השיקים מכוח הסכם שנחתם בין הצדדים. בהמשך לכך, נקבע בהחלטת כבוד הרשמת כי תצהירו של שמחייב, אשר תמך כאמור בהתנגדות לביצוע השיקים, ישמש ככתב-הגנה מפני התביעה. התביעה הועברה לדיון בסדר-דין מהיר והתובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה, באמצעות מנהלה מר יבגני איטקין (להלן: "איטקין"). הנתבעת, מצידה, הגישה תצהירי עדות ראשית של שמחייב ושל מנהל המחסן של הנתבעת, מר יורי קוזקוב (להלן: "קוזקוב"). לאחר דיון מקדמי, שהתקיים בפני כבוד הרשמת גרדשטיין-פפקין ביום 16.6.11 ובו סירבו הצדדים להצעת כבוד הרשמת, הועבר התיק לדיון הוכחות בפניי. המצהירים נחקרו בפניי על תצהיריהם בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 15.11.11. לאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב, ומכאן פסק-הדין. יצוין כי הבקשה לביצוע השיקים הוגשה במקורה ללשכת ההוצאה-לפועל גם באופן אישי נגד שמחייב, אך הצדדים הסכימו על גריעתו של שמחייב מתיק ההוצאה-לפועל, כאמור בהחלטת כבוד הרשמת גרדשטיין-פפקין מיום 24.10.10 (עמ' 15 לפרוטוקול). רקע עובדתי בין הצדדים אין מחלוקת לגבי העובדות הבאות: התובעת והנתבעת התקשרו ביניהן בעסקה, במסגרתה ייבאה התובעת עבור הנתבעת מוצרי מזון מאוקראינה (להלן: "הסחורה" או "המוצרים" או "הפריטים"). יצוין כי לעסקה זו קדמה עסקה אחרת בין הצדדים, אשר במסגרתה סיפקה התובעת לנתבעת - לטענת האחרונה - סחורה בכמות רבה יותר מזו שהוסכם עליה מלכתחילה בין הצדדים (להלן: "העסקה הראשונה"). תנאי העסקה נשוא תביעה זו סוכמו בין הצדדים במסגרת הסכם בכתב (נספח 2 לכתב-ההגנה, להלן: "ההסכם"), כדלקמן: התובעת תספק לנתבעת סחורה על-פי רשימת פריטים וכמויות בשפה הרוסית, נושאת תאריך 10.11.08, המכונה "פרופורמה מס' 26", אשר צורפה כנספח להסכם (נספח 3 לכתב-ההגנה, להלן: "ההזמנה"). יצוין כי בהזמנה פורטה רשימה של 31 מוצרים. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 20 ₪ (כולל מע"מ) עבור כל ק"ג סחורה מיובאת, כאשר סך הכמות המיובאת לארץ הינה 6,735 ק"ג נטו, ובסך הכול השווי הכולל של הקונטיינר הינו 134,700 ₪ (כולל הובלת הסחורה ופריקתה במחסן הנתבעת). הנתבעת תשלם לתובעת מקדמה בשיעור של כ-30% (40,000 ₪), בשני שיקים שמועדי פירעונם בחודש ינואר 2009, כאשר היתרה תשולם בשלושה תשלומים שווים לאחר 30, 60 ו-90 ימים בהתאמה. בסיומו של ההסכם הוסכם בין הצדדים כי "במידה ויחול שינוי או אי עמידה בתנאי ההסכם הקונה [הנתבעת - א.ל.ע.] רשאי לבטל את כל השיקים". יצוין כי הצדדים נחלקו ביניהם באשר למשמעותה של ההסכמה דלעיל בנוגע לביטול השיקים. התובעת, מצידה, טענה כי הסכמה זו התייחסה רק לשני השיקים בסך כולל של 40,000 ₪, שנמסרו כאמור לתובעת כמקדמה, וכי ההסכמה לא התייחסה לשיקים העתידיים שאמורים היו להימסר לתובעת בעקבות אספקת הסחורה. זאת, הואיל ולנתבעת היה ידוע כי המשלוח תלוי בספק בחו"ל והיא ביקשה לשמר לעצמה את האפשרות לבטל את השיקים שנמסרו כמקדמה אם העסקה לא תצא לפועל. הנתבעת, מצידה, טענה כי סעיף זה התייחס לעסקה בכללותה ונוסף להסכם בשל הניסיון המר שצברה עם התובעת בעסקה הראשונה, כאשר התובעת סיפקה לנתבעת, כך לטענתה, סחורה בכמות רבה יותר מזו שהוסכם עליה מלכתחילה בין הצדדים. אין מחלוקת בין הצדדים כי הסחורה הגיעה לנמל אשדוד והועברה מן הנמל למחסני הנתבעת ביום ששי, ה-23.1.09. כמו כן אין מחלוקת בין הצדדים כי הסחורה נפרקה על-ידי סבלים חיצוניים בנוכחות מנהל המחסן קוזקוב, אשר פיקח על פריקת הסחורה ורשם כי התקבלו במחסן 2,162 קרטונים. עוד הסכימו הצדדים כי לאחר פריקת הסחורה וההסכמה על פרטי המשלוח מסרה הנתבעת לתובעת שיקים כנגד חשבונית מס לפי מחיר מוסכם של 20 ₪ לקילו (חשבונית המס שהוציאה התובעת ביום 23.1.09, שעה 10:00, מס' 0634, הוצגה לשמחייב במהלך חקירתו בבקשת הרשות להתגונן וסומנה מש/1 וכן צורפה לתצהירו של איטקין כנספח א'). בנסיבות אלה טענה התובעת כי סיפקה לנתבעת את כל הסחורה שהתחייבה לה וכי על האחרונה לכבד את השיקים שמסרה לתובעת. טענות הנתבעת כאמור, הנתבעת לא חלקה על העובדה כי הסחורה נפרקה תחת פיקוח מנהל המחסן מטעמה וכי השיקים נמסרו לתובעת לאחר פריקת הסחורה ורישומה. אף-על-פי-כן טענה הנתבעת כי מנהלה, שמחייב, לא פיקח בעצמו על פריקת המכולה אלא ישב אותה עת במשרדו ובין היתר מילא אמנם את השיקים לפקודת התובעת, אך זאת עקב דרישתו של מנהל התובעת להזדרז בשל כך שפריקת הסחורה בוצעה כאמור ביום שישי, שהינו יום עבודה קצר. עוד טענה הנתבעת כי הפריקה התבצעה תחת לחץ זמנים הואיל ובוצעה, כאמור, על-ידי סבלים חיצוניים, אשר לטענת הנתבעת עבודתם מוגבלת לשעתיים בלבד ולאחר מכן נוצרת עלות נוספת בהעסקתם. בנסיבות אלה טענה הנתבעת כי מפאת קוצר הזמן שעמד לרשותה, הרי שמיון הקרטונים על-פי סוגם ותכולתם נעשה רק במהלך הימים שלאחר פריקת הסחורה. עוד טענה הנתבעת כי רק לאחר תהליך מיון זה התברר לה כי התובעת לא סיפקה את מגוון המוצרים עליהם הוסכם מראש ואף לא את הכמויות שלהן התחייבה. בתצהיר משלים של שמחייב, אשר הוגש על-ידי הנתבעת לאחר הדיון בהתנגדות לביצוע השיקים בפני כבוד הרשמת גרדשטיין-פפקין, וכן בתצהיר העדות הראשית של שמחייב, פורטו בטבלה כמויות המוצרים שסופקו בהתאם למספריהם הסידוריים בהזמנה (להלן: "הטבלה" - יש לציין כי הטבלה להלן זהה לטבלה שהופיעה בתצהיריו של שמחייב, אך על מנת להפכה לטבלה שלמה ומקיפה הוספו לה גם את המוצרים שנטען לגביהם כי לא סופקו כלל לנתבעת וכן את המוצרים שהופיעו בהזמנה ואשר שמחייב לא התייחס אליהם כלל - א.ל.ע.): מס' סידורי בהזמנה הזמנה (קרטונים) התקבלו בפועל (קרטונים) כמות ביתר (קרטונים) כמות שנמכרה מן הסחורה ביתר (קרטונים) כמות שהושמדה (קרטונים תכולה בקרטון (ק"ג) סה"כ ק"ג שהושמדו 80 100 20 20 0 3.5 0 80 לא פורט 80 לא פורט 80 נטען כי לא התקבל כלל 80 נטען כי לא התקבל כלל 100 נטען כי לא התקבל כלל 80 102 22 8 14 3.5 49 מס' סידורי בהזמנה הזמנה (קרטונים) התקבלו בפועל (קרטונים) כמות ביתר (קרטונים) כמות שנמכרה מן הסחורה ביתר (קרטונים) כמות שהושמדה (קרטונים תכולה בקרטון (ק"ג) סה"כ ק"ג שהושמדו 8. 80 לא פורט 9. 80 לא פורט 10. 70 71 1 1 0 3.5 0 11. 70 לא פורט 12. 100 115 15 3 12 3.5 42 13. 70 לא פורט 14. 70 לא פורט 15. 100 121 21 4 17 3 51 16. 100 190 90 9 81 3 243 17. 100 179 79 4 75 3 225 18. 100 170 70 15 55 3 165 19. 100 לא פורט 20. 100 170 70 5 65 3 195 21. 25 32 7 0 לא פורט 3 - 22. 25 נטען כי לא התקבל כלל 23. 25 נטען כי לא התקבל כלל 24. 25 29 4 1.5 2.5 3 7.5 25. 25 נטען כי לא התקבל כלל 26. 60 100 40 1 39 3 127 27. 60 88 28 5 23 3 69 28. 60 105 45 4 41 3 123 29. 60 נטען כי לא התקבל כלל 30. 60 נטען כי לא התקבל כלל 31. 60 לא פורט במלים אחרות, הנתבעת טענה חלק מן המוצרים שהופיעו בהזמנה סופקו ביתר וכי חלק אחר שלהם כלל לא סופק לה על-ידי התובעת. סך-כול המוצרים שסופקו ביתר, אשר הנתבעת טענה כי לא הצליחה למכרם וכי הם הושמדו, עמד לפי תצהירו של שמחייב על 1,296.5 ק"ג (סכום הטור השמאלי של הטבלה לעיל), שעלותם לפי 20 ₪ לק"ג הינה 25,930 ₪. בהקשר זה הצהירו שמחייב וקוזקוב כי השמדת הסחורות התבצעה בנוכחותם ביום 12.1.10 וכי בהשמדה זו הושמדו סחורות שפג תוקפן, לרבות סחורות שהתקבלו מן התובעת במסגרת שתי העסקאות. יצוין כי לתצהיריהם של שמחייב וקוזקוב צורף תדפיס של רשימת מוצרים שהועברו להשמדה (להלן: "פרוטוקול ההשמדה"), אשר הוצא ככל הנראה מתוך מערכת המלאי של הנתבעת (אם כי התאריך שצוין על גבי רשימה זו היה תאריך עתידי - 21.1.2013). פרוטוקול ההשמדה כלל, לטענת הנתבעת, גם את המוצרים שנכללו בטבלה ככאלה שסופקו ביתר, והעיד על השמדתם. עם זאת יצוין, כי בפרוטוקול ההשמדה פורטו לכאורה כמויות המוצרים בק"ג בעוד שבטבלה שנכללה בתצהיריו של שמחייב פורטו הכמויות, כמצוין לעיל, לפי מספרי קרטונים. לדוגמא: לגבי פריט 7 נטען בטבלה כי הושמדו 14 קרטונים במשקל של 3.5 ק"ג לקרטון, ובסך-הכול 49 ק"ג. לעומת זאת, בפרוטוקול ההשמדה נרשם לכאורה כי הושמדו 14 ק"ג בלבד ולא 14 קרטונים. בהתאם לכך גם המחירים שפורטו בפרוטוקול ההשמדה בנוגע למוצרים שהושמדו אינם תואמים למחירים שצוינו על-ידי הנתבעת. לדוגמא: לגבי אותו פריט מספר 7, 49 ק"ג כאמור בטבלה, כפול 20 ₪ לק"ג, מייצר הפסד של 980 ₪, בעוד שבפרוטוקול ההשמדה נכתב לגבי המוצרים שהושמדו תחת פריט מספר 7 כי מחירם הכולל היה 60.61 ₪ בלבד. כפועל יוצא מכך הערך הכולל של המוצרים הרלוונטיים המופיעים בפרוטוקול ההשמדה, על-פי משקלם, הינו 432.25 ק"ג כפול 20 ₪ לק"ג, ובסך הכול 8,645 ₪; ועל-פי מחירם 640.72 ₪. כך או כך, לא קיימת כל התאמה בין מחיר המוצרים שהושמדו לפי הטבלה שנכללה בתצהיריו של שמחייב (25,930 ₪) לבין מחיר המוצרים שנכללו בפרוטוקול ההשמדה (8,645 ₪ או 640.72 ₪). אשר למוצרים שנטען כי כלל לא סופקו לנתבעת, הרי שבתצהיריו של שמחייב נטען, כמפורט בטבלה, כי אלה היו הפריטים הבאים: 4, 5, 6, 22, 23, 25, 29, 30. כבר עתה ייאמר כי בתצהיר המשלים של שמחייב נטען גם לגבי פריט מס' 12 כי הוא לא סופק כלל, אך, כמצוין לעיל, בטבלה שנכללה באותו תצהיר צוין פריט מס' 12 דווקא כפריט שסופק ביתר. עוד ייאמר כי על אף שהתובעת הצביעה על עניין זה עוד בדיון בבקשת הרשות להתגונן, הרי ששמחייב לא טרח לתקן טעות זו וליישב את הסתירה במסגרת תצהיר העדות הראשית מטעמו. יש לציין כי שמחייב לא פירט בתצהיריו את משקלם ומחירם של הפריטים אשר לטענתו כלל לא סופקו לנתבעת, אלא רק הצביע, כאמור, על רשימת הפריטים הללו. בהקשר זה יש לציין עוד כי נעשה על-ידי ניסיון להתחקות אחר מחירם של מוצרים אלה, שכן מספר הקרטונים שהוזמן מכל אחד מהם צוין בהזמנה (כאמור בטבלה). אלא שבהזמנה לא צוין משקלו של כל קרטון ומכאן שלא ניתן לחשב את מחירם של המוצרים הללו (לא כל שכן שאין זה מתפקידו של בית-המשפט לעשות כן). עוד טענה הנתבעת כי לאחר שניתנה לה הרשות להתגונן היא השיגה את שטר-המטען ואת החשבונית שהוציא הספק באוקראינה לתובעת (נספח ב'1 לתצהיר העדות הראשית של שמחייב). לטענת הנתבעת, עיון במסמכים אלה מגלה את העובדות הבאות: בעוד שהתובעת יצרה בפני הנתבעת מצג, לפיו משקלם הכולל של הקרטונים עמד על 6,735 קילו נטו, הרי שבשטר-המטען ובחשבונית המקור נרשם כי משקל הקרטונים עמד על 6,956 קילו נטו. בפירוט תכולת המטען אשר נרשם בשטר-המטען ובחשבונית המקור הופיעו 8 סוגי מוצרים בלבד, בעוד שבהזמנה הופיעו, כאמור, 31 מוצרים שונים. אף בשטר-המטען ובחשבונית המקור חסרים הפריטים הבאים: 4, 5, 6, 12, 22, 23, 25, 29, 30. בכתב-ההגנה (תצהירו הראשון של שמחייב) טענה הנתבעת כי בנסיבות אלה, היינו אספקת חלק מן המוצרים ביתר ואי-אספקת חלק אחר שלהם, וכן העלויות בהן נשאה הנתבעת בגין אחזקת עודפי המוצרים מן העסקה הראשונה, הגיעו הצדדים להסכמה בעל-פה לפיה התובעת תוותר על פדיון השיקים והנתבעת תבטלם. בנוסף לכך טענה הנתבעת כי הצדדים הסכימו כי הנתבעת תשיב לתובעת מקצת מן הסחורה שסופקה ביתר במסגרת העסקה הראשונה. בנסיבות אלה טענה הנתבעת בכתב-ההגנה כי הופתעה כאשר התובעת הגישה בכל זאת את השיקים לביצוע בלשכת ההוצאה-לפועל, וזאת ללא מתן כל התראה מוקדמת לנתבעת, בחוסר תום-לב ותוך הפרת ההסכמה האמורה בין הצדדים. בהקשר זה ציינה עוד הנתבעת כי מעולם לא התכחשה להתחייבויותיה לתובעת וכי במהלך השנים 2009-2008 שילמה לתובעת סך כולל של 365,635 ₪ (נספח 6 לכתב-ההגנה). להשלמת התמונה יצוין כי בתצהיר העדות הראשית של שמחייב לא הופיעה עוד טענה זו בדבר ההסכמה בין הצדדים נוגע לביטול השיקים, אלא רק נטען שם כי הנתבעת פנתה לתובעת בעקבות אי-ההתאמות שנתגלו באספקת המוצרים והודיעה לה על זכותה לבטל את השיקים. המסגרת הנורמטיבית בהחלטתה בעניין מתן רשות להתגונן בתיק זה, קבעה כבוד הרשמת גרדשטיין-פפקין, כי במקרה זה מדובר בטענה לכישלון תמורה מלא, וזאת ביחס לשני השיקים נשוא תיק זה, שסכומם הכולל הוא 25,000 ₪. כמו כן קבעה כבוד הרשמת כי, על כל פנים, מדובר בטענה לכישלון תמורה חלקי קצוב, המאפשרת הגנה לחייב מפני פירעון השטר, וזאת בהסתמך, למשל, על דברי בית-המשפט העליון בע"א 82/81 דו-עץ בע"מ נ' וייסנברג, פ"ד לז(2) 355 (1983) (להלן: "פס"ד דו-עץ"), בעמ' 361-360: הכלל הוא, שכישלון תמורה חלקי אינו מהווה הגנה לחייב בפני תביעה לפרעון שטר (ראה ע"א 277/53 וספרו של ד"ר י' זוסמן, דיני שטרות... יש לכך יוצא מן הכלל, והוא כאשר ניתן לברר, ללא חשבון או חקירה מסובכים ומורכבים, מהו החלק של התמורה שלא ניתן; לשון אחר: כאשר כישלון התמורה החלקי הוא עניין של סכום קצוב (ראה ספרו הנ"ל של ד"ר י' זוסמן בעמ' 278 ופסק הדין הנ"ל בע"א 788/77, בעמ' 139). ברם, בכל הכבוד, דעתי אינה כדעת כבוד הרשמת ואני סבורה כי במקרה זה הנתבעת כלל לא הצליחה לבסס מלכתחילה טענה לכישלון תמורה מלא ואף לא טענה לכישלון תמורה חלקי קצוב, וכי לפנינו, למעשה, טענה לכישלון תמורה חלקי בלתי-קצוב - טענה אשר אינה מהווה הגנה בפני תביעה שטרית. למסקנה זו הגעתי נוכח העובדה הפשוטה כי הנתבעת לא הצליחה, למעשה, לבסס את הסכום המדויק שאותו, לטענתה, חבה לה התובעת, וזאת הן באשר למוצרים שסופקו לנתבעת ביתר והן באשר למוצרים שכלל לא סופקו לה: אשר למוצרים שסופקו לנתבעת ביתר, הרי ששמחייב הציג אמנם בתצהיריו את הטבלה המפורטת שבה נטען כי סך-כול המוצרים שסופקו ביתר והושמדו עמד על 1,296.5 ק"ג, שעלותם לפי 20 ₪ לק"ג הינה 25,930 ₪. ואולם, מעבר להצהרתו של שמחייב עצמו, הרי שטבלה זו נסמכה בעיקר על פרוטוקול ההשמדה, שצורף כאמור לתצהיריו של שמחייב. ברם, כמובהר לעיל, פרוטוקול ההשמדה כלל לא תאם לאמור בטבלה וערכם של המוצרים שצוינו בו כמושמדים היה נמוך בהרבה מזה שהוצג בטבלה. בהקשר זה יש לציין עוד כי ביטול השיקים על-ידי הנתבעת נעשה עוד בחודש מאי 2009, שעה שהשמדת המוצרים נעשתה, לטענת הנתבעת, רק בחודש ינואר 2010, כך שרק במועד זה יכולה הייתה להתגבש סופית הטענה הכמותית בנוגע למוצרים שסופקו ביתר. אשר למוצרים שכלל לא סופקו לנתבעת, הרי שבתצהיריו של שמחייב צוינו אמנם הפריטים שלטענתו לא סופקו כלל (4, 5, 6, 22, 23, 25, 29, 30), אלא שכאמור, בשום מקום לא צוין מה היה משקלם ומחירם של פריטים אלה ואף בית-המשפט לא הצליח לחשב בכוחות עצמו נתונים אלה. מכלל האמור לעיל ברור אפוא כי הנתבעת כלל לא הצליחה לבסס מלכתחילה טענה לכישלון תמורה מלא (שהרי שאין זאת מן הנמנע כי הסכום שאותו חבה התובעת לנתבעת - אם קיים בכלל חוב כזה - נופל מן הסך של 25,000 ₪ שאליו מתייחסים השיקים), ואף לא טענה לכישלון תמורה חלקי קצוב, ודאי לא כזה שניתן לבררו "ללא חשבון או חקירה מסובכים או מורכבים", כאמור בפס"ד דו-עץ הנ"ל. אף-על-פי-כן, בכל האמור לעיל אין די בכדי לקבל את התביעה השטרית, שכן אין חולק כי לפנינו צדדים קרובים, אשר אחד מהם (הנתבעת) מעלה טענת קיזוז הנובעת מתוך אותו עסקה שממנה צמח גם החיוב השטרי. בעניין זה נפסק אפוא לא מכבר כי דיני הקיזוז שבדין הכללי (סעיף 53(א) רישא לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 - "חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עיסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו"), חלים גם בקיזוז חיוב שטרי בין צדדים קרובים, כך ש"אם החיוב השטרי והחוב הכספי הם מתוך 'עיסקה אחת', ניתן לקזז כנגד החיוב השטרי כל חוב כספי, בין שהוא קצוב ובין שאינו קצוב". ראו רע"א 6250/98Nordland Papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ ואח', פ"ד נג(2) 274 (1999) (להלן: "פס"ד נורדלנד"), בעמ' 285. בנסיבות אלה שומה עלינו לדון בטענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת נגד החיוב השטרי. בהקשר זה יש לציין כי טענת הקיזוז של הנתבעת נסמכה על פרשנותה של האחרונה את ההסכמה החוזית שאליה הגיעו הצדדים במסגרת עסקת היסוד ("במידה ויחול שינוי או אי עמידה בתנאי ההסכם הקונה [הנתבעת - א.ל.ע.] רשאי לבטל את כל השיקים"), ככזו החלה על העסקה בכללותה ולא רק על השיקים שנמסרו לתובעת כמקדמה. ואולם, אין לי צורך להכריע במחלוקת חוזית-פרשנית זו, שכן "החיובים הכספיים" שאליהם מתייחס סעיף 53 הנ"ל, עשויים להיות גם פיצויים ולא רק חיובים חוזיים, וזאת מכוחו של סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, הקובע כי "הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לענין בשינויים המחוייבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה". ואמנם, בענייננו נפסק במפורש כי טענת קיזוז נגד השטר מתייחסת גם לקיזוז פיצויים המגיעים לאחד הצדדים בגין הפרת עסקת היסוד, ואפילו מדובר בפיצויים בלתי-קצובים, ובלבד שמדובר באותה עסקה ובצדדים קרובים; ובלשונו של כבוד הנשיא א' ברק: "...רשאי מושך או עושה [הנתבעת במקרה זה - א.ל.ע.] לקזז כנגד הנפרע [התובעת - א.ל.ע.] פיצויים לא קצובים המגיעים לו בגין הפרתה של עיסקת היסוד, ובלבד שהחיוב השטרי ועיסקת היסוד הם 'עיסקה אחת'" (פס"ד נורדלנד, בעמ' 285). אפנה אפוא לדון בטענת הקיזוז של הנתבעת, שעל-פיה יוכרע גורלו של תיק זה. דיון והכרעה - טענת הקיזוז של הנתבעת לאחר שעיינתי בכלל ההליכים הקודמים בתיק, בתצהירים ובסיכומים, ולאחר ששמעתי את חקירות המצהירים על תצהיריהם, הגעתי לכלל דעה כי יש לדחות את טענת הקיזוז של הנתבעת ובהתאם לכך כי יש לקבל את התביעה כולה. ראשית, בסופו של יום, טענת הקיזוז של הנתבעת, שעניינה המוצרים שסופקו ביתר והמוצרים שלא סופקו כלל על-ידי התובעת, נשענה בעיקרה על עדותו של שמחייב. שכן, כפי שכבר פורט לעיל ועוד יפורט להלן בהרחבה, בראיות החיצוניות אשר תמכו כביכול בעדות זו אין כל ממש. ואולם, עדותו של שמחייב לא עוררה בי כל אמון ואינני סבורה כי טענת הקיזוז הוכחה על ידו. לדידי, בעדותו של שמחייב התעוררו בקיעים משמעותיים עוד בשל הסתירה שנפלה בין הטענה, שהופיעה בכתב-ההגנה (תצהירו הראשון של שמחייב), לפיה הצדדים הגיעו להסכמה בעל-פה כי התובעת תוותר על פדיון השיקים והנתבעת תבטלם, לבין העובדה כי טענה מרכזית זו לא חזרה על עצמה בתצהיר העדות הראשית של שמחייב. אשר לטענה שנותרה בתצהיר העדות הראשית של שמחייב, לפיה הנתבעת פנתה לתובעת בעקבות אי-ההתאמות שנתגלו באספקת המוצרים והודיעה לה על זכותה לבטל את השיקים, הרי שלפנייה זו לא הובאו כל תימוכין, כגון פנייה בכתב של הנתבעת לתובעת או, למצער, מועד הפנייה בעל-פה של הנתבעת לתובעת. אכן, חזקה על הנתבעת כי אם טענתה הייתה נכונה, קרי כי בעקבות מיון הקרטונים על-פי סוגם ותכולתם אמנם נתגלו אי-התאמות באספקת המוצרים, הרי שהנתבעת הייתה פונה לתובעת בכתב, ועל כל פנים באופן הכולל פירוט מדויק של אי-התאמות אלה. ואולם, פירוט כזה, המתבקש מאליו במסגרתה של טענת קיזוז מעין זו, כלל לא נעשה על-ידי הנתבעת, ולמעשה פירוט אי-ההתאמות באספקת המוצרים הוצג לראשונה על-ידי הנתבעת במסגרת תצהירו המשלים של שמחייב, אשר נעשה רק בעקבות הוראתה של כבוד הרשמת גרדשטיין-פפקין. לכל זאת יש להוסיף את העובדה שכבר צוינה לעיל, לפיה שמחייב לא הצליח, למעשה, לבסס בתצהיריו את הסכום המדויק שאותו חבה - לטענתו - התובעת לנתבעת ביחס למוצרים שסופקו לנתבעת ביתר וביחס למוצרים אשר נטען כי כלל לא סופקו לה. בנסיבות אלה, ברור אפוא כי קשה עד מאד לקבל את טענת הקיזוז של הנתבעת, אשר נטענה בעלמא על-ידי שמחייב, וכי בעניין זה אין לנתבעת להלין אלא על עצמה. לא זו אף זאת. כאמור, אף הראיות החיצוניות שצורפו לתמיכה בטענת הקיזוז של הנתבעת (באיחור רב, כמצוין לעיל), אינן מוכיחות טענה זו. אשר לראיה החיצונית העיקרית הקשורה למוצרים שסופקו לנתבעת ביתר, היינו פרוטוקול ההשמדה, הרי שכבר הראינו לעיל כי זה לא תאם כלל לטבלה שהופיעה בתצהיריו של שמחייב, ודי אפוא בעובדה זו לבדה כדי להחליש משמעותית ממשקלה של ראיה זו. לעובדה זו זה יש להוסיף את העניינים הבאים, אשר כולם מעוררים ספק רב באשר ליכולת להסתמך על פרוטוקול ההשמדה: התובעת טענה בצדק כי קיימים כללים מקובלים בנוגע לאופן עריכתו של פרוטוקול השמדת "מלאי מת", אשר לא התמלאו במקרה זה, כגון תיאור מדויק של הליך ההשמדה וחתימת הנוכחים במעמד ההשמדה על גבי הפרוטוקול. כמו כן מקובל כי במעמד השמדת המלאי יהיו נוכחים מספר רב ככל הניתן של משתתפים, ולעתים אף נהוג להזמין למעמד זה את רואה-החשבון או יועץ המס של העסק ולא פעם אף את פקיד השומה עצמו, כאשר מדובר על השמדת מלאי מהותי. ברם, כמצוין לעיל, פרוטוקול ההשמדה במקרה זה היה מסמך סתמי ביותר, למעשה מעין רשימת מוצרים אשר נחזתה להיות רשימה הלקוחה ממערכת המלאי של החברה, ללא כל תיאור של הליכי השמדה וללא כל חתימות. זאת, למרות שפרוטוקול זה אמור היה להוות ראיה מרכזית בהוכחת טענותיה של הנתבעת. לכך יש להוסיף את העובדה כי הנתבעת לא הביאה כל ראיה אחרת התומכת בהשמדתו של המלאי המת, כגון עדות של רואה-החשבון של הנתבעת או הצגת הדוחות הכספיים של הנתבעת, שבהם אמורה להיות מצוינת השמדת המלאי באופן התואם לפרוטוקול ההשמדה. בנוסף לכך, כאמור, שמחייב וקוזקוב הצהירו כי השמדת המוצרים התבצעה בנוכחותם ביום 12.1.10, אלא שעל גבי פרוטוקול ההשמדה צוין תאריך עתידי - 21.1.2013 - עובדה המחלישה באופן משמעותי ממשקלו של מסמך חשוב זה. בהקשר זה יצוין עוד כי לשמחייב ניתנה, למעשה, האפשרות לתקן "טעות" זו במסגרת תצהיר העדות הראשית מטעמו. ואולם, הלה צירף לתצהיר העדות הראשית שלו פעם נוספת את אותו "פרוטוקול" מתאריך 21.1.2013 ורק הוסיף לתצהירו צילום של מסך המחשב שלו. לטענתו של שמחייב, צילום זה נועד להוכיח כי פרוטוקול ההשמדה אכן נערך ביום 12.1.10 וכי בהדפסת המסמך חל שיבוש עקב תקלה בתוכנה. ברם, השוואת תמונת מסך המחשב (שבה נראים רק כעשרה מוצרים מתוך עשרות מוצרים שהופיעו בפרוטוקול המודפס) מלמדת כי כלל לא קיימת זהות בין תמונה זו לבין הפרוטוקול המודפס. (כך, למשל, לגבי המוצר הראשון צוין בפרוטוקול המודפס כי מחירו הוא 60.61 בעוד שבתמונת מסך המחשב הופיע מחיר זה כ-78.79). על כל פנים, אך מובן כי צילום סתמי של מסך מחשב כלשהו - ככל שזה מה שאכן מופיע בתמונה שצורפה לתצהירו של שמחייב - אינו יכול להוות ראיה כלשהי בנוגע למועד השמדת המוצרים ועריכתו של הפרוטוקול. מכלל האמור לעיל ברור אפוא כי לא ניתן לייחס לפרוטוקול ההשמדה משקל כלשהו. לשם השלמת התמונה יש לציין כי בעדותו בפניי הודה איטקין כי לנתבעת אכן סופקו כ-50 קרטונים ביתר (עמ' 21 לפרוטוקול מיום 15.11.11, שורות 20-17). אלא שלטענתו - שלא נסתרה - הדבר היה ידוע לנתבעת עוד במועד פריקת הסחורה במחסני הנתבעת ונעשה בהסכמה בין הצדדים. על כל פנים, כאמור, אין כל דמיון בין הודאה זו של איטקין לבין טענתה של הנתבעת, המפורטת בטבלה לעיל, לפיה סופקו לה 512 קרטונים ביתר, וממילא הנתבעת לא הוכיחה כי כשלה בניסיונה למכור את המוצרים שסופקו לה ביתר וכי מוצרים אלה הושמדו לבסוף. אשר למוצרים שכלל לא סופקו לנתבעת, הרי שלעניין זה כלל לא הובאו ראיות חיצוניות, מעבר לאמור בתצהירו של שמחייב (שאף כלל טעות בהתייחסות למוצר מס' 12), וכאמור הנתבעת אף לא ביססה בדרך כלשהי את משקלם ומחירם של מוצרים אלה. הראיה החיצונית היחידה שהובאה כביכול לתמיכה בטענה זו של הנתבעת הייתה שטר-המטען והחשבונית שהוציא הספק באוקראינה לתובעת (נספח ב'1 לתצהיר העדות הראשית של שמחייב). אלא שבראיה זו אין כל ממש: כאמור, בשטר-המטען ובחשבונית המקור נרשם כי משקל הקרטונים עמד על 6,956 קילו נטו, בעוד שהנתבעת טענה כי התובעת יצרה בפניה מצג, לפיו משקלם הכולל של הקרטונים שסופקו עמד על 6,735 קילו נטו. ברם, מעבר לעובדה כי מדובר על הפרש זניח ביותר (221 ק"ג), הרי שלא ברור מה מבקשת טענה זו להוכיח, שהרי ההסכמה בין הצדדים הייתה לאספקת 6,735 קילו נטו והעובדה כי בשטר-המטען ובחשבונית המקור נרשם משקל גבוה יותר כמובן שאינה מלמדת כי לנתבעת סופק, בסופו של יום, משקל נמוך יותר מזה שהוסכם עליו בין הצדדים. מעבר לדרוש יצוין עוד בהקשר זה, כי איטקין העיד בפניי כי בהתאם להסכם בין הצדדים חלק קטן מן הסחורה הורד עוד קודם לכן מן המכולה ונשלח לחנותו של איטקין עצמו (עמ' 22 לפרוטוקול מיום 15.11.11, שורות 16-12), וייתכן שבכך טמון ההסבר להפרש במשקל. בהקשר זה יש לציין עוד כי בתצהיריהם של שמחייב וקוזקוב לא צוין כלל מה היה משקל הקרטונים שנתקבלו אצל הנתבעת, ובוודאי לא משקלם לפי חלוקה למוצרים השונים, אלא צוין רק מספרם הכולל של הקרטונים שסופקו (2,162 קרטונים). זאת, למרות שדווקא משקל הסחורה (ולא מספר הקרטונים) היווה נתון קריטי אשר עמד בבסיס ההתחשבנות בין הצדדים (20 ₪ לק"ג). אשר לעובדה כי בפירוט תכולת המטען שנרשם בשטר-המטען ובחשבונית המקור הופיעו 8 סוגי מוצרים בלבד, בעוד שבהזמנה הופיעו, כאמור, 31 מוצרים שונים, הרי שהתובעת הסבירה בצדק כי מדובר בקיבוץ של המוצרים השונים לקבוצות, ככל הנראה לשם הקיצור והנוחות, והדבר אינו תומך בדרך כלשהי בטענות הנתבעת (ראו דבריו של איטקין בחקירתו בפניי, בעמ' 19 לפרוטוקול מיום 15.11.11, שורות 7-5). ואמנם, הנתבעת עצמה הודתה במסגרת הטבלה דלעיל, שהופיעה בתצהיריו של שמחייב, כי סופקו לה לפחות 14 מוצרים שונים ובנוסף לכך לא התייחסה כלל ל-9 מוצרים נוספים (המופעים בטבלה תחת הציון "לא פורט"). בנסיבות אלה ברור כי לטענת הנתבעת, לפיה בשטר-המטען ובחשבונית המקור מצוינים 8 מוצרים בלבד, אין כל משמעות, שהרי הנתבעת עצמה כלל לא טענה כי קיבלה 8 סוגי מוצרים בלבד. אשר לטענה כי גם בשטר-המטען ובחשבונית המקור חסרים הפריטים שנטענו על-ידי הנתבעת (4, 5, 6, 12, 22, 23, 25, 29, 30), הרי שלא מצאתי לטענה זו כל ביטוי בשטר-המטען ובחשבונית המקור וכאמור כלל אין קשר בין מספור 31 המוצרים בהזמנה לבין המוצרים שהופיעו בשטר-המטען ובחשבונית המקור (8 בלבד) . לכלל האמור לעיל יש להוסיף את העובדה כי הדעת נותנת כי אם הייתה אכן קיימת אי-התאמה בין המוצרים שסופקו לנתבעת על-ידי התובעת לבין ההזמנה, הרי שהיה לכך ביטוי כלשהו במערכת הנהלת החשבונות של הנתבעת. אלא שהנתבעת לא הצביעה על כל ביטוי כזה, ולמעשה באינדיקציה היחידה שצירפה לכך - כרטיס הספק של התובעת במערכת הנהלת החשבונות של הנתבעת (נספח 6 לכתב-ההגנה) - עמדה יתרתה של התובעת על אפס ולא נכלל בה כל ביטוי חשבונאי למחלוקת בין הצדדים. סיכום מכלל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה. הליכי ההוצאה-לפועל של שני השיקים בתיק מס' 21-03532-09-9 יחודשו אפוא (נגד הנתבעת בלבד ולא נגד שמחייב), כאשר מעבר לאגרות ולהוצאות השונות יועמד סכום החוב בתיק ההוצאה-לפועל על סכום הקרן של שני השיקים (25,000 ₪) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת השיקים לביצוע ועד למועד פירעון החוב. בנוסף לכך, הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בתביעה זו בסך של 20,000 ₪, אשר יתווספו אף הם לתיק ההוצאה-לפועל ויישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק-דין זה ועד למועד התשלום בפועל. בפסיקת ההוצאות התחשבתי בדחייה המוחלטת של טענות הנתבעת וכן בעובדה כי מדובר בתיק משנת 2009, אשר התנהלו בו הליכים מרובים יחסית, לרבות ההליך למתן רשות להתגונן, אשר לגביו נקבע על-ידי כבוד הרשמת כי הוצאותיו ייפסקו בסופו של ההליך העיקרי ובהתאם לתוצאותיו של הליך זה. המזכירות תשלח את פסק-הדין לצדדים בדואר. ניתן היום, י"ג שבט תשע"ב, 06 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. עדותסדר דין מהירדיוןמסמכיםתצהיר עדות