ההלכה הפסוקה קבעה כי ככל שיש טענה בנוגע ל"הפסד מיסוי" ראשית על התובע להוכיח טענה זו ושנית ככל שיש ממש בטענה ראוי כי תתברר היא מול רשויות המס. (ראו ע"ע 293/07 יואב להב - חברת השמירה בע"מ, מיום 25.5.2008 זוהי תביעה לתשלום הפרשות סוציאליות, הפרש דמי מחלה, פדיון חופשה, דמי חגים, החזר ניכויים, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת וכן פיצוי בגין אובדן זיכוי ממס. רקע עובדתי 1.         הנתבעת הינה חברה אשר בין יתר עיסוקיה מספקת ללקוחותיה שירותי אבטחה ושמירה. 2.         התובע עבד בנתבעת כמאבטח במעבר שער אפרים, החל מיום 8.1.06 ועד ליום 5.2.09, כאשר בתקופה שבין חודש דצמבר 2007 לחודש אפריל 2008 חלה הפסקה בעבודתו. 3.         הנתבעת הינה חברה בארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל, ומשכך חלים על היחסים שבין הצדדים הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה (להלן: ההסכם הקיבוצי), וכן צו ההרחבה בענף. 4.         ביום 29.10.08 נפגע התובע בתאונה שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. התובע שהה בחופשת מחלה עד ליום 6.2.09. 5.         ביום 5.1.09 קיבל התובע מכתב שכותרתו "הודעה מוקדמת על סיום עבודת בחברה" ובו הודיעה הנתבעת לתובע כי עקב אי זכייתה של החברה במכרז להמשך תפעול מעברי הגבול, הרי שעבודתו תיפסק החל מיום 5.2.09. (נספח ו' לכתב התביעה). טענות התובע 6.         לטענת התובע, נהגה הנתבעת במשך כל תקופת עבודתו ובאופן שיטתי לפצל את שכר היסוד לרכיבים פיקטיביים שונים כפונקציה של שעות עבודתו, על מנת להימנע מתשלום מלוא זכויותיו הסוציאליות. לפיכך טוען התובע יש להוסיף רכיבים אלה לשכר היסוד שלו כך שזכויותיו הסוציאליות ייגזרו מהסכום הכולל. 7.        התובע טוען כי על פי ההסכם הקיבוצי על הנתבעת להשלים את הסכום שקיבל כדמי פגיעה מהביטוח הלאומי עד לגובה של 90% משכרו שהיה משתלם אלמלא הפגיעה. 8.       עוד לטענת התובע לא שילמה לו הנתבעת פדיון חופשה, דמי הבראה, תוספת ותק ואש"ל כפי שהיא מחוייבת לעשות מכוח החוק או מכוח ההסכם הקיבוצי . בנוסף לא הפרישה הנתבעת את מלוא ההפרשות לקרן פנסיה להן היה זכאי, כך שהוא זכאי לפיצוי בגין אי ביצוע ההפרשות וכן לפיצוי בגין אובדן זיכוי במס. 9.       התובע טוען כי היות והחברה הפסידה במכרז ועקב כך הוא פוטר הרי שהינו זכאי לפיצויי פיטורים. טענות הנתבעת 10.       לטענת הנתבעת התובע היה עובד שעתי אשר שכרו הינו כמפורט בתלושי השכר אותם הוא קיבל מדי חודש בחודשו. מעבר לשכר היסוד שולמו לתובע החזרי הוצאות בגין הוצאותיו בפועל, לרבות הוצאות דיור וכן תשלומים בגין דמי הבראה ודמי חופשה. במשך כל תקופת עבודתו לא העלה התובע כל טענה בנידון.     משך תקופת עבודתו שולמו לתובע מלוא הזכויות המגיעות לו ואף מעבר לכך. 11.       התובע עבד בנתבעת ב- 2 תקופות שונות ונפרדות זו מזו. כאשר התקופה הראשונה הסתיימה בחודש דצמבר 2007 עם התפטרותו של התובע מבלי שנתן הודעה מוקדמת. במהלך חודש אפריל 2008 נקלט התובע לעבודה בנתבעת כעובד חדש ועבד בה עד לחודש ינואר 2009.             עולה אם כן כי בתקופת העבודה השנייה עבד התובע 9 חודשים בלבד וממילא אינו זכאי לפיצויי פיטורים. 12.       התובע אינו זכאי לכל הפרשי שכר ו/או הפרשי דמי מחלה. הואיל ומדובר בתאונת עבודה עליו להפנות את טענותיו בנושא זה למוסד לביטוח לאומי. 13.       עם תום תקופת הניסיון צורף התובע לתוכנית פנסיה על פי בחירתו. כל ההפרשות הופרשו כדין, בהתאם לשכרו הקובע של התובע. דיון והכרעה שכרו הקובע של התובע 14.        לטענת התובע, נהגה הנתבעת לפצל את שכר היסוד לרכיבים פיקטיביים שונים, על מנת להימנע מתשלום מלוא זכויותיו הסוציאליות. באופן זה עד לחודש יוני 2007 היוו מרכיבי השכר  "הבראה", "השתתפות בלינה+ מוניות", "החזר נסיעות" והחזר הקרוי "ע.ח ש.נ" למעשה חלק משכר היסוד וכינויים כהחזר הוצאות היווה פיקציה.             לגרסת התובע בחודש יוני 2007 ועם החתימה על הארכת החוזה, שונה מבנה שכרו וכעת כללו הרכיבים הפיקטיביים את מרכיבי השכר הבאים: " החזר נסיעות", " ע"ח חופשה/ הבראה", "שעות נוספות גלובליות" ו"השתתפות בהוצאות".              מנגד, לגרסת הנתבעת התלושים משקפים נכונה את ששולם לתובע בפועל. 15.      כבר נפסק כי הכרעה בשאלה האם תוספת שכר נחשבת לשכר יסוד או לא תינתן על פי הבחינה האם רכיב השכר הנדון מותנה כתנאי או בגורם מיוחד, ותלוי בכך שמי שבו מדובר, מתקיים בו אותו התנאי או הגורם (דב"ע לד / 3-7 מדינת ישראל נ' מרדכי ביטמן פד"ע ה עמ' 421).            הנטל להוכחת הטענה כי התשלום המכונה תוספת הינו חלק משכר היסוד לצורך חישוב פיצוי פיטורים מוטל על כתבי הטוען כך (דב"ע מא 3-78 אמנון ברזילי נ' אולבני ישראל פרייט בע"מ פד"ע יג' 21). להלן נבחן את תוספות השכר אחת לאחת: 16.       "השתתפות בלינה + מונית" וכן "החזר נסיעות" - התובע טוען כי תשלום רכיבים אלה הינו פיקציה שכן  בפועל ישן הוא בביתו ואף הייתה הסעה למקום עבודתו כך שלא נזקק להחזר הוצאות לינה ו/או החזר הוצאות נסיעה. (סעיף2 ד' לכתב התביעה)             בכתב ההגנה ובתצהיר מטעמה לא התייחסה הנתבעת לטענה זו של התובע. בחקירתו הנגדית אישר עד הנתבעת מר נגר כי "במעבר שער אפרים העובדים לא ישנו" וכי לא ידוע לא היכן ישנו (עמ' 5 ש' 30). כמו כן העיד כי " לתובע וליתר העובדים היו הסעות מנקודות איסוף ולא מהבית. בחלק מהמקרים נקודות האיסוף היו מהבית אבל לא מבחינה תיכנונית" (שם ש' 27-28).             שעה שהתובע טען כי ההסעה אספה אותו מהבית והנתבעת לא שללה אפשרות שכזו ואף לא הציגה כל ראיה (כדוגמת מסלול איסוף ההסעה) לכך כי במקרה של התובע הוא לא נאסף מביתו ושעה שמתלושי השכר עולה כי המדובר בסכום שעתי קבוע מבלי שברור לפי איזה יחס שולם, הרי ששוכנעתי, כי אכן כטענת התובע אין המדובר בהחזרים אמיתיים כי אם ברכיבים שיש לכולם כחלק משכר היסוד. 17.       "ע.ח תנאים ש.נ" / "שעות נוספות גלובאליות" - בהקשר לשעות נוספות גלובליות כבר נפסק לא אחת כי "תוספת שעות נוספות גלובליות" הניתנת תמורת עבודה בשעות נוספות אינה פיקציה אלא תוספת אמיתית שאינה נכללת במשכורת לצורך חישוב פיצוי פיטורים (דב"ע נז/ 2-3 דוד ישראל נ' עירית ירושלים, מיום 19.3.97; דב"ע נו / 3-224 ינקו רושו נ' כרמל מערכות מיכלים בע"מ, מיום 12.12.96).                         עיון בתלושי השכר לאורך כל תקופת עבודתו של התובע מעלה כי התובע מעולם לא עבד שעות נוספות (וראה גם סעיף 6 לתצהיר מר נגר- שם אף טוענת הנתבעת כי התובע עבד במשרה חלקית בלבד).             הווה אומר שעה שרכיבים אלו שולמו לתובע באופן קבוע מדי חודש בחודשו מבלי שהתובע עבד בפועל ו/או נדרש לעבוד בשעות נוספות, אזי שאין המדובר בתוספת אמיתית אלא בפיקציה. 18.       הבראה - התובע טוען כי לא קיבל דמי הבראה, וכי הסכום המופיע בתלושי השכר עבור רכיב זה הינו פיקטיבי, ומדובר למעשה בחלק משכרו.             עיון בתלושי השכר מראה כי עד לחודש יוני 2007 שילמה הנתבעת בגין הבראה סך של 0.5 ₪ לשעה ומחודש יוני 2007 שילה עבור רכיב הקרוי " ע"ח חופשה /הבראה" סך של 3 ₪ לשעה (כאשר לא ברור לפי איזה היקף שעות שולמו הסכומים הללו). מעסיקים רבים נוהגים לפרוס את תשלום דמי ההבראה על פני השנה כולה. אין פסול בשיטת תשלום זו, אם אמנם משולמים לעובד בדרך זו מלוא דמי ההבראה להם העובד זכאי. בענייננו לא הוכח כי לא שולם לתובע מלוא שכרו, וכי מדובר למעשה בכינוי שניתן לשכר עבודה. באם נזקוף את הסכומים ששולמו במסגרת שני הרכיבים הללו רק על חשבון דמי הבראה (ונתעלם לעניין זה מהאפשרות שחלק מהסכום שולם ע"ח חופשה - ועל כך נרחיב בהמשך), נגיע לכך כי לתובע שולם במשך תקופת עבודתו סכום של 5,877 ₪ בגין דמי הבראה. סכום זה עולה על המגיע לתובע בגין הבראה ומכאן שאין לקבל את טענת התובע כי סכום זה הינו חלק משכר היסוד וכי לא שולמו לו דמי הבראה. 19.       "השתתפות בהוצאות " - החל מחודש יוני 2007 החלה הנתבעת לכלול בתלוש השכר רכיב הקרוי "השתתפות בהוצאות" בתעריף של 15 ₪ לשעה. התובע טען כי רכיב זה הינו חלק משכר היסוד שלו שכן אין המדובר בהחזר הוצאות אמיתי. הנתבעת לא הציגה כל גרסה משלה ולא ידעה להסביר בגין מה שולם רכיב זה.            לגבי רכיב שהינו קבוע והניתן לעובד בלא כל תנאי נוסף, מעבר לעבודתו הרגילה, נקבע בפסיקה כי אין לראותו כתוספת אלא כחלק מהמשכורת עצמה (ע"ע 300124/98 משה אהרונוביץ' נ' "ערוגות" - מושב  להתיישבות בע"מ, מיום 10.6.02). 20.        לסיכום חלק זה - הרכיבים "השתתפות בלינה + מוניות", "ע.ח תנאים ש.נ", "שעות נוספות גלובליות", "השתתפות בהוצאות" כמו גם רכיב "החזר נסיעות" הינם פיקציה ויש להכלילם כחלק משכר הבסיס של התובע.             לפיכך מחודש ינואר 2006 ועד לחודש מאי 2007 עמד שכרו של התובע ע"ס 37.5 ₪ לשעה.             ומחודש יוני 2007 ועד למועד סיום העסקתו עמד שכרו ע"ס 52 ₪ לשעה. חישוב זה אינו כולל את תוספת הותק, שאלה שאדון בה להלן. תוספת וותק 21.        אין מחלוקת שהנתבעת לא שילמה לתובע תוספת ותק בכל תקופת עבודתו. סעיף ט"ו להסכם הקיבוצי קובע את תוספת הוותק שעל המעביד לשלם לעובדיו. כאשר קיימת הבחנה בין תוספת ותק לעובד אבטחה לבין תוספת ותק לעובד שאינו עובד אבטחה. וכך קובע הסעיף:             "צד ב' ישלם לכל עובד למעט עובד אבטחה, תוספת ותק שנתית בשיעור התעריף ליום לכל שנת עבודה עד למכסימום של 10 שנות עבודה.             תוספת הוותק לעובדי אבטחה תהיה בשיעור שבתעריף לחודש בעד כל שנת עבודה עד למכסימום לאחר 10 שנים עבודה". בענייננו שימש התובע כמאבטח . ראה עדות מר נגר: "כל מאבטח חדש חותם חוזה ומתחייב מכיוון שהוא היה מאבטח שלא היה צריך…". (עמ' 5 ש' 10-11) .                         לפי סעיף י"ח להסכם הקיבוצי "חישוב תוספת ותק, המשפחה וימי הבראה לגבי עובדים חלקיים - יעשה באופן יחסי לימי או שעות העבודה ביום". עובד חלקי מוגדר כ: "עובד שנתקבל לעבוד פחות מ-26 ימים בחודש או פחות מ-8 שעות ליום", קרי - מי שלא התקבל לעבוד במשרה מלאה. התובע לא התקבל לעבוד במשרה מלאה ולכן הינו בגדר עובד חלקי. הדבר גם מתיישב עם ההקשר התעשייתי לפיו יש יחס ישיר בין היקף המשרה לבין שיעור הזכאות לזכות נלוות. 22. התובע צירף לכתב התביעה תחשיב המבוסס על הוראת החשב הכללי שדן בתשלום זכויות העובדים המועסקים בידי קבלני שירותים. על פי החישוב בעמוד האחרון להוראה זו, התשלום בגין תוספת ותק בענף השמירה לשומר, הינו בסך 0.29 ₪ ו-35 אגורות לשעה למאבטח (חישוב החשב הכללי לממשלה מיום 25.7.07). נתון זה אף עולה בקנה אחד עם תעריפי השמירה המעודכנים לחודש יוני 2006 בענף השמירה והאבטחה עפ"י צו ההרחבה. הנתבעת לא סתרה את תחשיבו של התובע ולא הגישה תחשיב נגדי מטעמה, ועל כן תחשיבו של התובע מתקבל. בהתאם לכך, אנו קובע כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 1,035 ₪ בגין תוספת ותק. בהתאם לכך שכרו השעתי של התובע במועד סיום עבודתו, לצורך חישוב זכויותיו הסוציאליות יעמוד על סך  37.5+0.35=37.85₪ לשעה עד לחודש יוני 2007 ולאחר מכן על סך 52.35 ₪ לשעה. פיצויי פיטורים 23.        אין חולק כי בתקופה שבין חודש דצמבר 2007 ועד לחודש אפריל 2008 חלה הפסקה בעבודתו של התובע עקב נסיעתו לחו"ל. לטענת הנתבעת הפסקה זו קוטעת את רצף תקופת עבודתו בחברה כך שבתקופת עבודתו השנייה עבד התובע סה"כ 9 חודשים ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים. הנתבעת מוסיפה כי בחודש דצמבר 2007 התפטר התובע מעבודתו וזאת אף מבלי ליתן הודעה מוקדמת ולכן לא היה זכאי לפיצויי פיטורים גם בעד תקופת עבודתו הראשונה. 24.        גירסת התובע להתרחשות הדברים היא אחרת. לטענתו בחודש מאי 2007 פנתה אליו הנתבעת על מנת לחדש עמו את חוזה העבודה. התובע הודיע לנתבעת כי בכוונתו לטוס לחו"ל לתקופה של כ- 4 חודשים. הנתבעת אשר ביקשה להמשיך ולהעסיק את התובע החתימה אותו על חוזה חדש בחודש יוני 2007 בו הובטח לתובע תשלום שכר גבוה יותר. כמו כן על גבי החוזה החדש הוסף על ידי נציג הנתבעת מר גלבר כי התובע יוצא לחופשה מאושרת בת 4 חודשים לחו"ל ואשר עם חזרתו הוא מתחייב להשלים את תקופת העבודה שנקבעה בחוזה ההעסקה.             בחקירתו הנגדית העיד התובע:             "לשאלתך היכן החוזה אני אומר, אני חתמתי על החוזה שנמצא אצל החברה ולא קיבלתי העתק ולא את החוזה עצמו. אין לי את החוזה ולא את ההערה בכתב יד. אני זוכר את ההערה בכתב יד כי מדובר בסך הכל במשפט. בסביבות מאי 2007 גלבר כתב את ההערה ". (עמ' 3 ש' 9-12). 25.        הנתבעת כאמור מכחישה את גירסת התובע כאשר לטענתה התפטר התובע מעבודתו בחודש דצמבר 2007 ללא הודעה מוקדמת ובחודש אפריל 2008 נקלט כעובד חדש. הנתבעת בחרה להעיד מטעמה את מר יוסי נגר המשמש כמנכ"ל הנתבעת החל מחודש אפריל 2008.             מר נגר אישר כי לא עבד בנתבעת בתקופה בה נטען כי התובע נסע לחו"ל (עמ' 5 ש' 24). לטענתו הוא שוחח עם המנהלים הרלוונטיים שעבדו בחברה באותה תקופה, אולם לא ידע להסביר מדוע איש מהם לא הובא לעדות. 26.        בנוסף לטענת הנתבעת נוהלי העבודה בחברה מחייבים אישור מנכ"ל ליציאה לחופשה ארוכה- אישור אשר לא ניתן במקרה של התובע. אלא שנוהלי העבודה לא הוצגו ומר נגר לא ידע להסביר מדוע (עמ' 4 ש'29 - עמ' 5 ש' 4). כמו כן הנתבעת לא הציגה אף לא אחד מחוזי העסקתו של התובע. מר נגר ניסה לתרץ את הדבר בכך שהתביעה הוגשה תקופה ארוכה לאחר מועד סיום העבודה אולם עומת אל מול העובדה שהתביעה הוגשה באפריל 2009, כשלושה חודשים בלבד לאחר שהתובע סיים עבודתו בנתבעת והודה בטעותו (עמ' 5 ש' 5-9). 27.       בנסיבות המתוארות לעיל שוכנעתי בנכונות גירסתו של התובע, כי אכן אושרה לו יציאה לחו"ל ללא תשלום תוך שמירה על רצף זכויותיו. מסקנה זו אף מקבלת חיזוק מתוך תלושי השכר של התובע ב"תקופה השנייה" לעבודתו, ובהם מצוין כי מועד תחילת העבודה הוא יום 8.1.06. ללמוד, כי גם הנתבעת לא מצאה לנכון ליצור נתק בין שתי תקופות העבודה. וראה גם עדותו של מר נגר לעניין זה : "בתלושים מאפריל תחילת העבודה המופיעה בתלושים היא ינואר 06. זה לא השתנה באף תלוש כדי שההיסטוריה תשמר ברצף" (עמ' 5 ש' 19-20). ער אני לכך, כי ב"כ התובע ויתר על הזמנתו לעדות של מנהל הנתבעת בתקופה הרלוונטית שעשוי היה לתמוך בגירסתו (עמ' 4 ש' 16), אלא שבהתחשב במכלול הראיות שפורטו לעיל והמסקנה העולה מהם, מקובלת עלי טענתו של התובע. 28.      סעיף 2 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1953 קובע כי יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת -  "(5)  חופשה או פגרה שלא בשכר שניתנו לעובד על פי חוק או בהסכמת המעביד". מאחר ושוכנענו כי התובע יצא לחופשה בת 4 חודשים בהסכמת הנתבעת, הרי שיש לראות בכל תקופת עבודתו בנתבעת כתקופה רציפה אחת. 29.     אין חולק כי התובע קיבל מכתב פיטורים ביום 5.1.09 המודיע לו על הפסקת עבודתו בחברה עקב הפסד של הנתבעת במכרז להספקת שירותי אבטחה במעברי הביטחון. בתצהיר מטעמה טענה הנתבעת  כי הובהר לתובע כי ניתן יהא לשלבו באתרים חלופיים אך התובע סרב ובחר לסיים העסקתו בחברה (סעיף 21 לתצהיר). גירסה זו לא גובתה בכל ראיה שהיא והנתבעת אף לא פרטה אלו הצעות חלופיות הוצעו לתובע ובאילו תנאים. יש לציין כי התובע אף לא נחקר בנושא זה בחקירתו הנגדית. לפיכך אין בידי לקבל גירסה זו של הנתבעת וכל שנותר הוא לקבוע כי התובע פוטר מעבודתו והינו זכאי לפיצויי פיטורים. 30.      בהתאם לתקופת עבודתו ולשכרו כפי שנקבע לעיל בצירוף תוספת וותק, זכאי התובע לפיצויי פיטורים כדלקמן: שכרו הקובע של התובע לפי ממוצע של 12 חודשי העבודה בפועל האחרונים הינו בסך 7,459.88 ש"ח. סכום פיצויי הפיטורים לכל התקופה, למעט חודשי החל"ת הינו 19,893 ש"ח. הודעה מוקדמת 31.        התובע אינו מכחיש כי עבד עד לחודש פברואר 2009 כאשר מהמכתב המודיע לו על הפסקת עבודתו בנתבעת עולה כי הודעה זו ניתנה לו כבר בחודש ינואר 2009 תוך מתן תקופת הודעה מוקדמת בת חודש ימים (נספח ו' לתביעה) לפיכך התביעה לתמורת הודעה מוקדמת נדחית. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה 32.        אין חולק, כי הנתבעת לא הפקידה עבור התובע כספים בקרן פנסיה, אלא החל מחודש דצמבר 2006 ואילך (ראה תלושי השכר של התובע נספח י' לתביעה) .             לטענת הנתבעת היא הפרישה את מלוא ההפרשות לקרן מבטחים להן היה זכאי התובע החל מסיום תקופת הניסיון של התובע וזאת בהתאם לאמור בסעיף ד (3) להסכם הקיבוצי הכללי. 33.      בצו ההרחבה בענף השמירה (י"פ 1976, תשל"ד עמ' 520) נאמר כי: "כל עובד חדש יתקבל לניסיון לתקופה של 6 חודשי עבודה במפעל, ובהסכמה הדדית תהיה תקופה זו ניתנת להארכה ב - 6 חודשים נוספים. לאחר שעובד עבר את תקופת הנסיון, יחשב כקבוע, ויחולו עליו כל תנאי העבודה, זכויות וחובות הקבועים בהסכם זה, החל מיום כניסתו לעבודה". התובע עבד בנתבעת יותר כשלוש שנים ולכן הוא נחשב כעובד קבוע. בצו ההרחבה הנ"ל נקבע במפורש כי עם תום  תקופת הניסיון יחולו על העובד כל הזכויות החל מיום כניסתו לעבודה. הנתבעת חייבת היתה להפריש לקרן מבטחים את הסכומים שלא הפרישה לתובע החל מחודש ינואר 2006 מועד תחילת עבודת התובע. מאחר ולא ניתן להפריש למבטחים למפרע התובע זכאי לפיצוי עבור הנזק שנגרם לו כתוצאה מהפרת החובה החוזית. חובה זו מקורה בצו ההרחבה בענף השמירה כאשר סכום הנזק שווה לסכום ההפרשות שהמעבידה הייתה צריכה להפריש למבטחים. 34.        חובת הפרשות לקרן פנסיה, מפורטת בצו ההרחבה בסעיף יב'. שיעור ההפרשות לקרן הפנסיה הוא 2.5% עבור דמי מחלה, 8.3% עבור פיצויים (או 4% לעובדים יומיים) ו- 5% בגין פנסיה ותגמולים. צו ההרחבה בדבר הגדלת תשלומים לפנסיה מקיפה, החל על כל העובדים והמעסיקים המבוטחים בקרן פנסיה מקיפה ומעסיקיהם, קובע כי תשלומי המעסיקים לקרן פנסיה מקיפה הוגדלו לשיעור 12%, מתוכם 6% לתגמולים. התובע הגיש בסיכומיו  טבלה ובה פירוט  החישוב בדבר ההפרשות שהיה על הנתבעת להפריש למבטחים הן בגין התקופה בה לא הפרישה בכלל (לרבות תקופת אי כושר), והן בגין התקופה בה הפרישה אך בחסר שכן לא כללה בשכר הקובע את הרכיבים הפיקטיביים. הנתבעת מצידה לא הגישה במהלך הדיון חישובים כלשהם בדבר ההפרשות  החסרות. הדבר נטען רק בסיכומיה. לטענתה היא ביצעה את ההפרשות עד תומם, ואולם חישובי התובע לא נסתרו על ידה. לפיכך אנו מקבלים את תחשיב התובע ולפיו על הנתבעת לשלם לו סכום של 10,949 ₪ בגין רכיב ההפרשות הסוציאליות (כשבחישוב זה לא נלקח רכיב ההבראה שאינו חלק מהשכר כפי שפורט לעיל). פיצוי על מניעת זיכוי ממס וגילום שיעורי מס 35.        התובע טוען כי אילו הופקדו הכספים במועד היה התובע זכאי לזיכוי ממס בהתאם לסעיף 45א(ב) לפקודת מס ההכנסה, ולפיכך זכאי לפיצוי בגין נזק זה.         אין בידינו לקבל טענת התובע בעניין זה שכן קבלת פטור ממס או זיכוי ממס נתונים לסייגים ותנאים רבים, אשר אינם בסמכות בית הדין להכריע בהם. נושאים אלו עניין הם להתדיינות בין התובע לבין פקיד השומה אצל רשויות מס הכנסה. לפיכך, אנו דוחים את בקשת התובע בכל הנוגע להפסדים הנוגעים למיסוי. (עע 293/07 יואב להב נ' חברת השמירה בע"מ, מיום 25.5.08).             פדיון חופשה 36.     התובע טען כי לא שולם לו פדיון חופשה בסיום העסקתו בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף השמירה. לטענת התובע לא ניתן לקזז את התשלומים ששולמו לו בתקופת עבודתו כחופשה,מפדיון החופשה לו הוא זכאי, הואיל ולא ניתנה לו חופשה בפועל.             לטענת הנתבעת התובע קיבל את מלוא דמי החופשה.             37.        בתלושי השכר של התובע ניתן להבחין בשני תשלומים ששולמו לתובע ע"ח חופשה. האחד: כמופיע בתלושי השכר החל מחודש יוני 2007 שילמה הנתבעת לתובע מדי חודש רכיב הקרוי "ע"ח חופשה/הבראה". בנוסף במספר חודשים שולמו לתובע בגין  "תמורת חופש" הסכומים הבאים:               12/06 - 2,128 ₪.             11/07 - 3,168 ₪.             10/08 - 1,584 ₪.             סה"כ    6,880 ₪.             נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה הוא על המעביד (דב"ע לא/22 - 3 ציק ליפוט נ' קסטנר, פד"ע ג' 215). הרמת הנטל אינה מותנית, דווקא, בהצגת פנקס חופשה שנתית, וניתן להגיע למסקנה כי המעביד שילם את מלוא ימי החופשה המגיעים לעובד גם על יסוד ראיות אחרות כגון תלושי שכר (עד"מ 19/07 עמוס 3 בע"מ נ' סלוצקי, מיום 25.11.2008). הנתבעת לא הציגה כל ראיה לכך שהתובע אכן ניצל ימי חופשה שנתית בפועל,  ובכלל זה לא הציגה פנקס חופשה. מתלושי השכר לא עולה ניהלהמאזן חופשה . 38.       על פי הפסיקה תכליתו של חוק חופשה שנתית היא לתת לעובד חופשה בפועל ועל כן הוא אוסר מתן שכר הכולל בתוכו, מראש, תשלום בעד חופשה, תמורתה או פדיונה. תשלום לעובד במהלך תקופת העבודה, המיוחס לזכות לחופשה מבלי שהוכח כי העובד יצא לחופשה בפועל- לא ייזקף ככזה לצורך קביעת זכותו של העובד לפדיון חופשה (ע"ע 324/05 אצ'ילדייב נ' עמישב שירותים, מיום 27.3.06; ע"ע אברהם מרחיב נ' מוקד אמון סביון, מיום 21.12.06). לפיכך, התובע זכאי לפדיון חופשה. 39.       בהתאם לתקופת עבודתו, זכאי התובע  ל- 30 ימי חופשה שנתית (ברוטו) בסך 12,480 ₪. (30 X 8X 52 ₪). מסכום זה אין לקזז את הסכומים שקיבל התובע " ע"ח חופשה /הבראה" שכן לא הוכח כי תשלומים אלו שולמו לתובע בגין יציאה לחופשה בפועל. אולם בניגוד לכך שוכנעתי כי התשלומים שכונו בתלושי השכר "תמורת חופש" אכן שולמו לתובע כנגד ניצול ימי חופשה בפועל.             לפיכך מן הסכום האמור יש לקזז סך של 6,880 ₪. מכאן שעל הנתבעת לשלם לתובע בגין הפרשי פדיון חופשה סכום של 5,600 ₪. דמי חגים 40.        התובע טוען כי היה זכאי לדמי חגים בגין 10 ימים בשנה, אולם הנתבעת שילמה לו סכום חלקי בלבד . מתלושי השכר עולה כי התובע שילמה לתובע עבור ימי חג את הסכומים הבאים:             בשנת 2006  - 328 ₪ (ראה תלוש שכר לחודש 10/06).             בשנת 2007 - 214 ₪ (ראה תלושי שכר לחודשים 5/07 ו 10/07)             בעד"מ 13/07 אסלטי נ' כפיר בטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ, (מיום 29.10.2008).  קבע בית הדין הארצי כי יש להעדיף את הוראות צו ההרחבה הענפי על פני הוראות צו ההרחבה הכללי בכל הנוגע לימי חג מן הטעם שצו ההרחבה הענפי מטיב עם העובדים בענף. דהיינו, בית הדין הארצי יצא מן ההנחה שחלים על העובדים בענף שני הסכמים קיבוציים (צווי הרחבה) ולכן יש להחיל עליהם את ההסכם המיטיב.             בצו ההרחבה החל על ענף השמירה, נקבעה זכאות עובדי השמירה ל-10 ימי חג, בלא שהותנתה זכאותם באי היעדרות מהעבודה בימים הסמוכים לחג.             לאור ההנחה כי ימי העבודה נקבעים בשיבוץ על ידי המעסיק ובהסכמתו, כאשר בנסיבות מקרה זה לא הוכח כי התובע עצמו ביקש לעבוד בימי החג -  זכאי הוא לתשלום דמי חגים כנתבע על ידו. 41.        התובע צירף לכתב התביעה תחשיב המפרט את זכאותו לדמי חגים בתקופת עבודתו בניכוי הסכומים ששולמו לו בגין רכיב זה. בהעדר תחשיב נגדי, אני קובע, כי על הנתבעת לשלם לתובע בגין דמי חגים סכום של 10,618 ₪.   אשל 42. כעולה מסיכומי ב"כ התובע נזנח רכיב תביעה זה ועל כן נדחית התביעה ברכיב זה. ניכויים שלא כדין 43.        לטענת התובע עובר לתחילת עבודתו לא נערך עימו הסכם עבודה בכתב ולמרות זאת התירה לעצמה הנתבעת לנכות סכומים משכרו בגין קרן רווחה בהעדר הסכמתו לניכויים אלה. מנגד טענה הנתבעת כי ניכתה כספים אלה בידיעתו ובהסכמתו. 44.        לא נהיר מדוע הנתבעת לא מצאה לנכון לצרף ראיה, דוגמת חוזה עבודה, ממנו ניתן היה ללמד כי הכספים אשר נוכו משכרו של התובע אכן נוכו כטענתה בידיעתו ובהסכמתו (למשל כדמי ועד עובדים). כן יש ליתן את הדעת לעובדה כי הנתבעת לא מצאה לנכון לחקור את התובע בסוגיה זו בעוד בחקירתו הראשית העיד התובע כי לא אישר לנתבעת לנכות סכומים בגין קרן רווחה. בנסיבות אלה התוצאה היא כי לא ניתן לקבל את הטענה שהתובע נתן הסכמתו לניכויים אלה משכרו. לפיכך יש לקבל את תביעתו בגין רכיב זה ולהורות על השבת הסכומים אשר נוכו משכר התובע שלא כדין בגין קרן רווחה בסך  143 ₪. הפרשי דמי מחלה 45.        כאמור, שהה התובע בתקופת אי כושר  החל מיום 29.10.08 ועד ליום 6.2.09 וסה"כ 101 ימים. התובע הגיש תביעה לביטוח לאומי לקבלת דמי פגיעה אשר אושרה ובגינה קיבל התובע סך 20,382 ₪. עבור תקופה של 91 ימים . 46.        לטענת התובע הוא זכאי להפרשי שכר/דמי פגיעה מאת הנתבעת וזאת מכוח סעיף יב(2) להסכם הקיבוצי בענף השמירה הקובע: " במקרה של פגיעה בעבודה שתוכר כפגיעה בעבודה ע"י המוסד לביטוח לאומי, ישלם צד בלעובד הנפגע כל סכום כסף, נוסף לדמי הפגיעה המשתלמים לעובד הנפגע ע"י המוסד לביטוח לאומי, וכל עוד משתלמים דמי פגיעה אלה, כך שצירוף שני סכומים אלה יהיה שווה ל- 90% מהשכר שהיה משתלם לעובד, אלמלא הפגיעה ". 47.        בהתחשב בכך שהסכום ששולם על ידי המוסד לביטוח לאומי מהווה 75% מהשכר (בהתאם לסעיף 97 לחוק הביטוח הלאומי) מקובל עלינו התחשיב שערך התובע ולפיו היא זכאי להפרשי שכר מהנתבעת עד להשלמת שכרו ל- 90% מהשכר הרגיל אלמלא הפגיעה בסך 4,076 ₪. סיכום 48.       על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:             תוספת וותק                              1,035 ₪. פיצויי פיטורים                         19,893 ₪.             אי ביצוע הפרשות לפנסיה        10,949 ₪.             פדיון חופשה שנתית                 5,600 ₪.             דמי חגים                                 10,618 ₪.             החזר ניכויים                            143 ₪.             הפרשי דמי מחלה                      4,076 ₪.             סה"כ                                        52,314 ₪ לסכומים דלעיל, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 6.2.09 ועד ליום התשלום בפועל. אינני מחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת שכר ולא בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים הואיל ושוכנעתי, כי התשלום לא בוצע בשל טעות כנה ובשל חילוקי דיעות שהיו בהם ממש. הנתבעת תשא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. בסכום זה נלקח בחשבון איחור הנתבעת בהגשת סיכומיה. זיכוי מסמיסים