1. לפנינו תביעת התובע הטוען שכשחקן כדורגל, יש להכיר בקיומם של יחסי עובד - מעביד, בינו לבין צד ג' - קבוצת שמשון בני טייבה, (להלן: "הקבוצה"), וכפועל יוצא מכך להכיר בפגיעה שאירעה לו לטענתו, במהלך משחק כדורגל, ביום 21.4.06 כ"פגיעה בעבודה". 2. העובדות שאינן שנויות במחלוקת : א. התובע יליד 1985 . ב. ביום 16.11.08 הגיש התובע תביעה לנתבע לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בברך שמאל עקב אירוע נטען מיום 21.4.06. ג. במכתב מיום 25.2.09 דחה הנתבע את התביעה. הנימוק לדחייה היה, כי התובע אינו מבוטח כעובד שכיר לפי סעיפים 75(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי, תשנ"ה - 1995 (להלן:"החוק"), וכי לא התקיימו יחסי עובד -מעביד בינו לבין הקבוצה. 3. עיקרי טענות התובע: א. לטענת התובע הוא עבד כשחקן כדורגל שכיר בקבוצה במשך תקופה של שנתיים וחצי. במהלך תקופה זו שררו יחסי עובד - מעביד בין הצדדים. לדידו, הוא עבד בקבוצה באופן קבוע, סדיר, בשכר, במסגרת שעות קבועה, הוא היה כפוף להוראות הקבוצה ומנהלה, והיה מתייצב לכל האימונים ולמשחקי הליגה. ב. לטענתו, ביום 21.4.06, במהלך משחק כדורגל בין הקבוצה לבין קבוצת עמישב פתח תקווה הוא נפצע ונפגע בברך שמאל, כתוצאה מהכשלת שחקן יריב. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. בתמיכה לטענותיו, הוגשו תצהירי עדות ראשית של העדים כדלקמן: א. עבד אלקאדר מועתסים - שיחק בקבוצה בשנים 2005 ו - 2006.(ע.ת. 2) ב. מאהר מסארוה - שיחק בקבוצה במשך כמה שנים לרבות שנת 2006. (ע.ת. 3). ג. עאזם ויסאם - אוהד של הקבוצה. (ע.ת. 4). ד. הלאל עאזם - אוהד של הקבוצה. (ע.ת. 5). ה. שאדי רביע - שיחק בקבוצה במשך כמה שנים לרבות בתחילת עונת המשחקים 2005 - 2006 . כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם, למעט מר שאדי רביע, שעקב היעדר התייצבותו לדיון ביום 22.12.10, הודיע ב"כ התובע, כי הוא מוותר על עדותו. לפיכך, תצהירו של מר שאדי רביע לא ייחשב כראיה בתיק. 4. עיקרי טענות הנתבע : יש לדחות את תביעת התובע בשל כל אחד מהנימוקים הבאים: א. מערכת היחסים ששררה בין התובע לבין הקבוצה הייתה על בסיס חובבני או התנדבותי, ללא תשלום שכר, ולא התקיימו ביניהם יחסי עובד-מעביד. ב. התובע לא בוטח כעובד שכיר לפי סעיף 75(א)(1) לחוק. ג. לתובע לא אירע כל אירוע תאונתי ב - 21.4.06 תוך כדי ועקב העבודה. ד. תביעת התובע הוגשה בשיהוי. 5. עיקרי טענות צד ג' - הקבוצה: א. מערכת היחסים בין התובע לבין הקבוצה הייתה מבוססת על יחס חובבני התנדבותי ולא מקצועי, ללא תשלום שכר. התובע לא היה עובד שכיר של הקבוצה ולא התקיימו יחסי עובד - מעביד בינו לבין הקבוצה. ב. מוכחשת הטענה לגבי פגיעה בעבודה שאירעה לתובע ו/או קיומו של נזק כתוצאה מן האירוע שהתובע טוען לו. מטעם הקבוצה הוגש תצהיר עדות ראשית של מר יוסף מסארווה - יושב ראש הקבוצה, (להלן:"יו"ר הקבוצה"). יו"ר הקבוצה נחקר על תצהירו. 6. בקדם המשפט מיום 17.11.09 נוסחה הפלוגתא נשוא פסק דין זה כדלקמן: "האם בעת קרות התאונה היה התובע במעמד של עובד של צד ג'? דהיינו, האם התקיימו יחסים חוזיים ביניהם לפיהם שיחק התובע בקבוצה תמורת שכר" ?. 7. המסגרת הנורמטיבית: הלכה פסוקה היא, כי מעמדו של אדם כ"עובד" הוא דבר הקרוב לסטאטוס, ואינו נקבע רק על פי ההגדרה שניתנה לכך ע"י הצדדים אלא על פי נסיבות העניין כהווייתן, (דב"ע (ארצי) נד/77 - 3 רוטברג -תדיראן בע"מ, פד"ע כז 454). המבחן הנוהג בפסיקה לקביעת קיומם של מערכת יחסי עובד - מעביד הוא "המבחן המעורב" אשר המרכיב המרכזי בו הוא "מבחן ההשתלבות", שלו שני פנים - הפן החיובי והפן השלילי. הפן החיובי - תנאי ל"השתלבות" במפעל הוא כי קיים "מפעל" שניתן להשתלב בו, שהפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל ושמבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ועל כן אינו "גורם חיצוני". הפן השלילי - האדם בו מדובר אינו בעל עסק עצמאי משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני. (דב"ע (ארצי) לא/27 - 3 עיריית נתניה -בירגר, פד"ע ג' 177). בנוסף לכך קיימים מבחני עזר נוספים והם - מבחן הכפיפות, אופן וצורת תשלום השכר, מבחן הקשר האישי, האם נעשה שימוש בכלי עזר ומי השקיע בהם, כיצד הוצגו היחסים לצדדים שלישיים, האם יש מסגרת שעות קבועה, התמשכות הקשר וסדירותו, הסכמת הצדדים לגבי אופן העסקה, תשלום מס הכנסה מס ערך מוסף וביטוח לאומי וכיו"ב. בבואנו לבחון קיומם של יחסי עובד - מעביד, עלינו לשקלל את כל הנתונים שהינם חלק מן המבחן המעורב ובמסגרת איזון זה יכול שיינתן משקל שונה לכל אחד מהנתונים הרלוונטיים, (ע"ע (ארצי) 283/99 ברק - כל הקריות בע"מ, פד"ע לה 641). אף אחד מהמבחנים כשלעצמו אינו מכריע אלא יש לראות את התמונה בכללותה. 8. לאחר שנתנו דעתנו לטענותיו של כל צד ולחומר הראיות שהונח לפנינו, מצאנו כי יש לדחות את התביעה. משקלם המצטבר של כלל המבחנים מצביע על היעדר קיומם של יחסי עובד מעביד בין התובע לקבוצה. א. מבחן תנאי ההעסקה: התובע טען בתצהירו כי תמורת עבודתו בקבוצה הוא היה משתכר משכורת חודשית בסך של 3,000 ₪ לחודש, כששכר זה היה משולם לו במזומן מבלי שהונפקו עבורו תלושי שכר, (סעיף 13 לתצהיר עדותו הראשית). בחקירתו, התברר כי טענה זו כללית, סתמית והובאה ללא כל פירוט מינימאלי. לא הוצגה על ידי התובע כל אסמכתא להוכחתה, לא ביחס לטענה כי שולם לו שכר בכלל ולא ביחס לטענה בדבר גובה שכרו, בפרט. התובע טען, כי לא נחתם עימו הסכם עבודה בכתב וכי כל ההסכמות היו בעל פה. לטענתו - הסיכום עימו היה שיקבל משכורת כל חודש, (עמ' 5 לפרו' שורות 26 - 25). לעומת זאת, בחקירתו, לא ידע התובע להסביר מדוע וכיצד סיכמו הצדדים על שכר בסך של 3,000 ₪, (עמ' 11 לפרו' שורות 6 עד 8). הוא לא ערך כל רישום מצידו לעניין תשלום שכרו, (עמ' 10 לפרו' שורות 8 עד 10). הוא גם לא חתם על פתק/מסמך עת שולם לו שכר כטענתו, (עמ' 8 לפרו' שורות 4 עד 5). התובע טען גם כי הקבוצה חייבת לו כספים בסכום שבין 18,000 ₪ ל - 20,000 ₪, (עמ' 8 לפרו' שורות 13 עד 14), אך לא ידע להסביר איך הגיע לסכום זה. ע.ת. מס' 2 - מר מועתסים שגם הוא היה שחקן בקבוצה טען, כי שולם לו שכר תמורת פעילותו בקבוצה, (סעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית). גם הוא, כמו התובע, לא תמך טענה זו באסמכתא כלשהי, מלבד הצהרה כללית. גם למר מועתסים, לא היה שום רישום בעניין תשלומי שכרו, (עמ' 17 לפרו' שורות 7 עד 8). אף הוא טען שלא קיבל את כל השכר שמגיע לו מהקבוצה, אך לא ידע לציין את סכום החוב, לא תבע את הקבוצה בנדון, (עמ' 18 לפרו' שורות 4 עד 5) ולא חתם על כל מסמך לגבי קבלת כסף מהקבוצה, (עמ' 18 לפרו' שורות 25 עד 27). יצויין, כי מר מועתסים העיד כי היה הבדל בין תשלום ששולם לכל שחקן ושחקן. לדבריו, יש כאלה שקיבלו תשלום לפי נקודות, יש כאלה לפי ניצחונות, ויש כאלה שסיכמו איתם על משכורת חודשית, (עמ' 16 לפרו' שורות 10 עד 11). עוד טען העד, כי מועד התשלום לכל שחקן ושחקן היה שונה, (עמ' 18 לפרו' שורות 10 עד 11). העד הודה כי אין לו הוכחות שהוא עצמו קיבל מהקבוצה משכורת: "לי אין הוכחות", (עמ' 19 לפרו' שורה 27). הוא העיד גם, כי הוא חושב שהוא קיבל מהקבוצה שכר "לפי נקודות", כשכל נצחון היה 3 נקודות וחושב לפי 400 ₪ לנקודה, (עמ' 16 לפרו' שורות 23 עד 26). עניין חישוב השכר לפי "נקודות" לא נטען כלל בגירסת התובע כבסיס חישוב שכרו. כאמור, ע.ת. 2 טען שכל שחקן קיבל תשלום שונה, כך שבכל מקרה, אין בעדותו כדי לסייע לגירסת התובע. הגם שהתובע ומר מועתסים טענו כי הקבוצה חייבת להם שכר, הם לא תבעו אותה בנדון בבית הדין לעבודה, (עדות מועתסים, עמ' 18 לפרו' שורות 4 עד 5 ; עדות התובע עמ 7 לפרו' שורה 30 עד עמ' 8 לפרו' שורה 2). התובע גם לא דרש פיצויי פיטורים מהקבוצה למרות שלדבריו עבד למעלה משנה, (עמ' 13 לפרו' שורות 15 עד 16). התובע וע.ת. מס 2 לא פנו להתאחדות לכדורגל, בענין אי תשלום שכרם כטענתם ולתובע לא היה כל הסבר לכך, (עמ' 13 לפרו' שורות 8 עד 9). לעומת עדותם של התובע ומר מועתסים, הכחיש יו"ר הקבוצה כי שחקנים אלו קיבלו שכר תמורת פעילותם בקבוצה, (סעיף 7 לתצהיר עדותו הראשית, עמ' 37 לפרו' שורות 14 עד 15). שוכנענו מדברי יו"ר הקבוצה, כי מדובר היה בקבוצה ששיחקה בליגה חובבנית ותשלום כסף ניתן היה רק לשחקנים שגרו מחוץ לטייבה, בגין הוצאות נסיעה או באופן וולנטרי ע"י תורמים מזדמנים, (עמ' 40 לפרו' שורות 26 - 27), או אם היה מדובר בשחקן חשוב ונחוץ לקבוצה, (עמ' 38 לפרו' שורות 14 עד 16, עמ' 39 לפרו' שורות 23 עד 24 ועמ' 41 לפרו' שורות 25 עד 27). גירסתם של התובע וע.ת. 2 - מר מועתסים, כי שולם להם "שכר עבודה" ע"י הקבוצה לא הייתה מהימנה בעיננו. מצאנו להעדיף את גרסתו של יו"ר הקבוצה בנדון לפיה לא שולם להם שכר תמורת פעילותם בקבוצה. ב. מסגרת שעות העבודה וסדירות הקשר: לא הובאה כל אסמכתא ע"י התובע לגבי שעות פעילותו בקבוצה, סדירותן והיקפן, זאת למרות שלדבריו נערך רישום בנדון. לטענתו, הוא היה מתייצב לכל אימוני הקבוצה ומשחקיה, (סעיף 13 לתצהיר עדותו הראשית). לדבריו, הקבוצה הייתה מתאמנת בין שלוש לארבע פעמיים בשבוע, כשכל אימון נמשך בין שעתיים לשעתיים וחצי. בנוסף, לדבריו, בכל שבוע היה גם משחק כדורגל אחד, (עמ' 6 לפרו' שורות 6 עד 16). התובע טען גם, כי היה רישום נוכחות במשחקים וכי הרישומים נמצאים גם אצל ההתאחדות לכדורגל, (עמ' 6 לפרו' שורות 18 עד 20) וגם בידי הקבוצה. גם מר מסארוה טען כי היה רישום נוכחות, ולדבריו הרישום גם היה בזמן האימונים, (עמ' 25 לפרו' שורות 5 עד 6). למרות זאת, התובע לא הזמין כעד מטעמו נציג מההתאחדות שיציג רישומי נוכחות שלו באימונים ובמשחקים ויתמוך בגירסתו לגבי סדירות והיקף פעילותו בקבוצה. לא הוצג כל רישום בנדון, לא מטעם הקבוצה ולא מטעם ההתאחדות לכדורגל, בדבר נוכחותו של התובע באימונים/במשחקי הקבוצה. ג. מבחן הפיקוח/המרות/הכפיפות: התובע לא הצליח להוכיח כי הוא היה נתון למרותה ופיקוחה של הקבוצה ו/או מי מטעמה. יו"ר הקבוצה הבהיר בעדותו כי נכון לתקופה הרלוונטית הקבוצה השתייכה לליגה ב', (עמ' 33 לפרו' שורות 27 עד 28). הוא כינה את ליגות א' ב' ו-ג' כ"ליגות חובבניות" ואילו את הליגה הארצית, הלאומית והעל כ"ליגות מקצועיות", (עמ' 35 לפרו' שורות 2 עד 4). על ההבדל ביניהן הבהיר יו"ר הקבוצה: "לשאלת בית הדין מה ההבדל בין ליגה ב' לליגה המקצוענית אני משיב שליגה מקצוענית זה עבודה. שחקן הולך לעבוד. הוא לא עובד בשום דבר אחר. אסור לו. הוא מתאמן בבוקר בצהריים. הוא כפוף לקבוצה ועובד אצלה. ליגה חובבנית זה לא כך. מתי שבא לו הוא בא. הוא עושה כרטיס שחקן וזה חובה. בלי כרטיס אסור לו לשחק. זה ליגה ב' ג' וא'. הוא בא כאילו מעביר את הזמן מתי שהוא רוצה. בגלל שאנחנו לא משלמים כסף הוא בא מתי שהוא רוצה. בגלל זה יש הבדל בין ליגה ג' לליגה על". (עמ' 34 שורות 28 עד 33 ). עוד הבהיר יו"ר הקבוצה, כי בליגות הלאומית והעל יש בקרה תקציבית ואילו בליגות א', ב', ו - ג' אין בקרה תקציבית, (עמ' 34 שורות 14 עד 16). יו"ר הקבוצה הדגיש בעדותו, כי כיוון שהקבוצה השתייכה ל"ליגה החובבנית", הרי שאין מחויבות של שחקנים כלפיה וכי יש פעמים ששחקנים לא מגיעים כלל לאימונים או למשחקים, (עמ' 35 לפרו' שורות 21 עד 23). לדידו, הם אף לא תמיד מודיעים על היעדרותם, (עמ' 39 לפרו' שורה 33 עד עמ' 40 לפרו' שורה 1). על פי עדותו - משום שמדובר בליגה "חובבנית", היו פעמים שגם לא היה מינימום של 11 שחקנים למשחק - (עמ' 40 לפרו' שורות 3 עד 8) והדבר גרם להפסד טכני או משחק חוזר, (עמ' 40 לפרו' שורות 10 עד 13). בניגוד לגירסתו של יו"ר הקבוצה, טען התובע, כי הקבוצה הייתה ב"ליגה מקצועית", (סעיף 13 לתצהיר עדותו הראשית ועמ' 6 לפרו' שורה 19). לפיכך, לדידו, הוא היה מחוייב להגיע לכל אימוניה ומשחקיה. הגם שנטל ההוכחה היה על התובע בנדון, הוא לא טרח להביא את עמדתה של ההתאחדות לכדורגל בענין זה בתמיכה לטענותיו. משלא עשה כן - הדבר פועל לחובתו. כאמור, שוכנענו במהימנות עדותו של יו"ר הקבוצה בנדון ואנו מקבלים אותה. בעדותו של התובע לגבי המחוייבות לקבוצה, התגלו סתירות. לטענת התובע והעדים מטעמו היעדרות מאימון הייתה גוררת אחריה קיזוז בשכר השחקן. לא הומצאה לבית הדין כל אסמכתא בדבר קיזוז כלשהו שנעשה בפועל מלבד טענות בעלמא. בנוסף, נמצאו סתירות בין התובע לעדים מטעמו לגבי סכום הקיזוז. התובע טען לקיזוז של 500 ₪ או 1,000 ₪ מהשכר ואילו מר מועתסים טען כי הקיזוז היה 100 או 150 ₪, (עדות התובע עמ' 11 לפרו' שורות 15 עד 16, עדות מר מועתסים עמ' 16 לפרו' שורות 28 עד 29, עדות מר מסארוה עמ' 25 לפרו' שורות 1 עד 3). ד. האופן בו הוצגו היחסים לצדדים שלישיים : התובע לא הוצג בפני רשויות המדינה בסטאטוס של "עובד הקבוצה", (סעיף 6 לתצהיר יו"ר הקבוצה וסעיף 16.7 לתצהיר עדותו הראשית של התובע). לא דווח עליו ולא שולם עבורו מס הכנסה, לא דווח עליו למוסד לביטוח לאומי ולא שולם עבורו ביטוח בריאות. ה. מבחן ההשתלבות: הקבוצה היא קבוצת כדורגל והתובע שהיה שחקן כדורגל אומנם ביצע פעילות שהייתה חלק מהפעילות הרגילה והשוטפת של הקבוצה, אולם משקבלנו את גירסת יו"ר הקבוצה כי הקבוצה השתייכה ל"ליגה החובבנית" הרי שככזו, לא הייתה מחויבות של השחקנים כלפיה: לא הייתה חובת נוכחות בפועל ושחקנים נעדרו מאימונים ומשחקים גם מבלי להודיע על היעדרותם, (עמ' 35 לפרו' שורות 21 עד 23, עמ' 39 לפרו' שורה 33 עד עמ' 40 לפרו' שורה 1). הלכה פסוקה היא, כי אחד הסממנים להשתלבותו של אדם "במפעל" עולה מתוך התשובה לשאלה האם הרחקתו של אותו אדם תפגע בפעילות הרגילה היומיומית והשוטפת של המפעל או השרות, (דב"ע (ארצי) לד/9-3 עוזר אדמון - מדינת ישראל, פד"ע ה 169). בענייננו, בתקופה הרלוונטית לתביעה היו לכאורה רשומים בקבוצה 33 שחקנים, (ראה: רשימת "פרטי השחקנים" לעונת 05/06 שהוצאה על גבי טופס נושא כותרת: "התאחדות לתרבות גופנית "הפועל"") וצורפה לכתב התביעה). אין חולק, כי לצורך משחק כדורגל דרושים מינימום 11 שחקנים, (עדות יו"ר הקבוצה עמ' 40 לפרו' שורות 3 עד 4). לכן, גם אם היה התובע נעדר מאימון או משחק ומשמדובר בליגה חובבנית, אפשר היה לכאורה להחליפו בשחקן אחר, באופן שביצוע הפעילות הקבוצתית לא הייתה נפגעת. היבט נוסף שיש ליתן עליו את הדעת הוא, כי התובע הודה שבתקופה הרלבנטית לתביעה זו, הוא שיחק גם בקבוצת הכדורגל של התנועה האסלאמית, קבוצת אלאסראא. הוא טען אמנם, כי פעילותו שם התמצתה רק בהשתתפות באימונים, (עמ' 4 לפרו' שורות 26 עד 27), אך הוא לא הבהיר את היקף מעורבותו ופעילותו בה לעומת פעילותו בצד ג'. 9. עניינו של ע.ת. 3 - מר מסארוה שונה מהותית מזה של התובע, מהטעמים הבאים: א. מר מסארוה היה שחקן בכיר עם ניסיון רב. לפיכך, ביקשה הקבוצה לקלוט אותו כשחקן חיזוק וסיכמה איתו על תשלום תמורה כספית. על כך העידו הן יו"ר הקבוצה והן מר מסארוה. כדבריו של מר מסארוה - "...הביאו אותי לקבוצה בשביל לעזור להם לעלות ליגה. זאת המטרה. כשישבתי עם יוסף לסכם את השכר שלי, אני שחקן בכיר ועם ניסיון..." (עמ' 23 לפרו' שורות 1 עד 6 וכן עדות יו"ר הקבוצה עמ' 38 לפרו' שורות 14 עד 16). בשונה ממר מסארוה, התובע לא הצליח להוכיח כי הובטח לו תשלום שכר או כי שולם לו שכר בפועל תמורת פעילותו בקבוצה. ב. בשונה מהתובע, מר מסארוה ערך לעצמו רישום של סכומי הכסף שקיבל כל חודש וכמה היה חסר, (עמ' 25 לפרו' שורות 8 עד 9). לדידו, כשהקבוצה הייתה חייבת לו כספים, הוא התנה את המשך פעילותו בקבוצה כשחקן חיזוק בכך שיוסדר תשלום החוב, (עמ' 24 לפרו' שורות 5 עד 10). עוד נטען על ידו, כי הגיעו עימו להסכם תשלומים המסדיר את יתרת חובה של הקבוצה כלפיו, (מוצג ת/1). ג. בשונה מהתובע, מר מסארוה היה מתייצב ככלל לכל אימון ומשחק ואם נאלץ להיעדר היה מודיע מראש על היעדרותו, (עדות יו"ר הקבוצה, עמ' 37 שורות 16 עד 17). 10. ב"כ התובע ניסה בין היתר לבסס את טענתו בדבר קיומם של יחסי עובד - מעביד בין התובע לקבוצה, בהסתמכו על כך ששמו של התובע הופיע ברשימת השחקנים שהוצאה ע"י ההתאחדות לכדורגל, וכן בפסק דין שניתן בעניינו של התובע בבית משפט השלום בכפר סבא. מצאנו לדחות טענותיו אלו. א. גם אם שמו של התובע הופיע ברשימת השחקנים שהוצאה על ידי ההתאחדות לכדורגל כמי שמשחק בקבוצה ואף הופקה עבורו פוליסת ביטוח, אין בכך כשלעצמו כדי להצביע על כך ששררו יחסי עובד - מעביד בין הצדדים. לפי התקנון של ההתאחדות לכדורגל לכל שחקן חייב להיות כרטיס שחקן ופוליסת ביטוח, (יו"ר צד ג', עמ' 35 לפרו' שורות 25 עד 28, עדות מועתסים עמ' 19 לפרו' שורות 17 עד 20). ב. פסק הדין שניתן בתביעת הנזיקין בבית משפט השלום בכפר סבא בתיק א' 1784/08, ניתן על דרך הפשרה מכוח סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד - 1984, מבלי שהתביעה נדונה לגופה. לפיכך, אין בפסק הדין כאמור, כדי להורות על קביעה מחייבת כלשהי בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים. 11. עדותם של מר ויסאם עזאם ומר עזאם הלאל הייתה עדות מפי השמועה. מדובר באוהדים בני משפחה של התובע כאשר התצהירים שהוגשו מטעמם ועדותם נשענה על בסיס מה שאמר להם התובע, (עמ' 26 לפרו' שורות 9 עד שורה 14 ועמ' 27 שורות 11 עד 21). עדותם הייתה מגמתית ומשקלה אפסי. 12. למעלה מן הצריך, יצויין שהתובע הגיש את תביעתו לנתבע רק בחודש נובמבר 2008, בחלוף שנתיים וחצי לאחר הפגיעה הנטענת. התובע לא נתן בעדותו כל הסבר המניח את הדעת לשיהוי בהגשת תביעתו, (עמ' 4 לפרו' שורות 9 עד 24). לכאורה, לא הייתה כל מניעה להגשת התביעה לדמי פגיעה סמוך לאחר הפגיעה, שכן התובע הגיש עוד בחודש מרץ 2007 תביעה להבטחת הכנסה לנתבע, הוא גם הגיש תביעת נזיקין כנגד הקבוצה, והוא אף עבד כעוזר מציל סמוך לאחר הפגיעה בחודשים מאי 2006 עד אוקטובר 2006 (עמ' 4 ו - 5 לפרו'). למרות זאת, ובשיהוי ניכר, רק בחודש נובמבר 2008 - הוא הגיש את תביעתו לדמי פגיעה עקב הפגיעה הנטענת בעבודה מחודש 4/06. 13. לסיכום: לאור כל האמור לעיל, משקלם המצטבר של המבחנים תומך בגירסת הנתבע וצד ג', לפיה מערכת היחסים ששררה בין התובע לקבוצה לא הייתה מערכת יחסים של עובד - מעביד. התובע לא הצליח להוכיח כי הוא היה במעמד של "עובד" בקבוצה. הוא לא הוכיח כי קיבל שכר עבודה מהקבוצה. מצאנו את טענותיו בנדון כבלתי מהימנות. התובע לא הוכיח כי היה קשור במסגרת מחייבת של שעות עבודה או ימי עבודה וכי היה נתון למרות המעסיק. לפיכך, תביעתו נדחית. ניתן היום, ‏כ' שבט תשע"ב, 13 פברואר 2012, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. נציג ציבור - מר דוד מנחם נציג עובדים א.לקסר, שופטת כדורגלדיני ספורטיחסי עובד מעביד