פיטורים משיקולים זרים

פיטורים משיקולים זרים
בפנינו תביעתו של התובע כנגד מעסיקתו לשעבר, קבוצת ש. ניר בע"מ (להלן – הנתבעת) למתן צו הצהרתי שיורה על ביטול פיטוריו מהנתבעת. בנוסף ולחילופין, עותר התובע לפסיקת סעדים כספיים כנגד הנתבעת בשל פיטוריו אלו, אשר לשיטתו בוצעו שלא כדין, בחוסר תום לב, משיקולים זרים וללא מתן זכות שימוע.

העובדות והשתלשלות העניינים
ואלה העובדות והשתלשלות העניינים הרלוונטיים לתובענה שבנדון:

1. הנתבעת, הינה חברה פרטית המספקת שירותים קבלניים למזמיני עבודה, ובין היתר גם למעון גל עם (להלן- המעון), המופעל על ידי המדינה.

2. המעון הינו מעון סגור אליו נשלחים נערים באמצעות צווי בית-משפט לנוער, והוא מנוהל ע"י עובדי מדינה, כאשר שאר העובדים במעון הינם עובדי חברות המספקות למעון שירותים, ובין היתר שירותים מנהליים כגון אחזקה, גינון וכדומה, אשר נכון למועד זה מסופקים על ידי הנתבעת.
לציין, כי נותני השירותים במעון התחלפו מעת לעת.

3. התובע, בן כ-40 במועד הגשת תביעתו שבנדון, התקבל לעבודה במעון כאיש אחזקה בשנת 1999 וזאת באמצעות חברת כח אדם "אורטל". מאוחר יותר, החל חברת לין ביכלר לספק את אותם שירותים למעון והתובע הועסק במעון באמצעותה, כאשר החל מחודש 8/00 הועסק התובע במעון באמצעות עמותת עינב שסיפקה למעון את השירותים הנ"ל.

4. בחודש 9/09 הופסקה ההתקשרות בין המעון לבין עמותת עינב, והחל ממועד זה החלה הנתבעת להעניק את אותם שירותים מינהליים למעון, תחילה באמצעות חוזה זמני למתן שירותים ובהמשך ולאחר שזכתה הנתבעת במכרז למתן שירותים למעון, החלה להעסיק את העובדים מכח אותו מכרז והסכם ההתקשרות שנחתם על פיו.

5. להשלמת התמונה הדרושה לענייננו, יצוין כי עוד ביום 25/7/07 הגישו התובע ו-3 עובדים נוספים שהועסקו במעון נשוא דיוננו ובמעון נוסף, תביעה כנגד המדינה ועמותת עינב בתיק עב 1909/07 (בפני מותב בראשות כב' הש' גילה) למתן פסק-דין הצהרתי, שיקבע כי הינם עובדי מדינה קבועים מן המניין, וכי הם זכאים לכלל הזכויות וההטבות בשכר להם זכאים עובדי מדינה במעמדם ובתפקידם במקום עבודתם בהתאם לויתקם במעון.

זאת ועוד, ביום 23/8/09, עם כניסתה הצפויה של הנתבעת למעון, הגישו התובעים בתיק עב 1909/07 וביניהם התובע בקשה למתן צו-מניעה, שימנע את פיטוריהם מעבודתם בעינב ואת קליטת עובדים אחרים לתפקידים אותם ביצעו במעון.

בינתיים, התובע ותובעת נוספת בתיק עב 1909/07 נקלטו להמשך עבודה במעון דרך הנתבעת, ועל כן השניים חזרו בהם מעתירתם למתן צו מניעה כאמור.

6. ובחזרה לעניינו של התובע נשוא תביעה זו, הרי שכאמור, בחודש 9/09 בהתאם למוסכם בין התובע לבין נציגת הנתבעת, נקלט התובע להמשך עבודה במעון באמצעות הנתבעת.

7. דא עקא, שכעולה ממכתב הנתבעת אל התובע מיום 14/2/10 מתברר כי לנתבעת ולנציגי המעון היו טענות כנגד התובע על אי ביצוע מלוא המטלות המתחייבות מכח תפקידו, ועל כן במכתבה זה של הנתבעת הותרה התובע כי באם לא יבצע את עבודתו כנדרש, הדבר עלול להביא לבירור משמעתי בענייננו או אף להחלפתו.

8. ביום 21/3/10 נפגע התובע בתאונת עבודה ונעדר מעבודתו מאז.

9. במהלך תחילת חודש יוני 2010 שוחח התובע טלפונית עם נציגת הנתבעת, הגב' גוזלן והודיע לה כי הוא צפוי לחזור לעבודה ב-21/6/10 או בסמוך לכך.
אין חולק בין הצדדים כי באותה שיחה מסרה נציגת הנתבעת לתובע כי ייתכן שכלל לא יחזור לעבודה במעון וכי היא תבדוק את הנושא מול נציגי המעון.
אף אין חולק בין הצדדים, כי בעקבות כך התקיימה שיחה טלפונית נוספת בין התובע לבין הגב' גוזלן במהלכה הבהירה הגב' גוזלן לתובע כי עבודתו בנתבעת הסתיימה וכי מכתב פיטורים ימתין לו במשרדי המעון.

10. ביום 13/6/10 או בסמוך לכך הגיע התובע למשרדי המעון שם אכן המתין עבורו מכתב פיטורים מאת הנתבעת המודיע לו כי עבודתו בנתבעת תסתיים ביום 27/6/10 תוך ציון כי העילה לפיטורים היא "אי התאמה".

11. ביום 14/6/10 הגיש התובע את תביעתו שבנדון כנגד הנתבעת בלבד – אליה התייחס כאל מעבידתו לכל דבר ועניין, בה עתר כאמור להורות על ביטול פיטוריו מהנתבעת.

הבקשה הוגשה ביחד עם בקשה למתן סעדים זמניים אשר ימנעו את פיטורי התובע מהנתבעת.

לאחר דיון במעמד הצדדים בבקשה למתן סעדים זמניים, ניתנה ביום 24/6/10 במעמד הצדדים החלטת בית הדין על דחיית הבקשה לסעדים זמניים, מן הטעם שהתובע לא עמד בנטל להראות ולו לכאורה את זכאותו לסעד המבוקש על ידו כנגד הנתבעת, היינו ביטול הפיטורים, וזאת במובחן מהוכחת זכאותו לכאורה לסעד של פיצוי כספי בגין טענותיו כנגד המשיבה, לפיטורים שלא כדין, ונקבע כי הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון במסגרת פסק הדין בתביעה העיקרית.
 
12. זאת ועוד, לאור התוצאה אליה הגיע בית הדין והקביעות באשר לסעד הראוי בנסיבות המקרה ובשים לב להלכה המחייבת מיצוי כלל הסעדים במסגרת הליך אחד – נקבע באותה החלטה כי ניתנת אורכה לב"כ התובע להגיש עד ליום 26/7/10 בקשה לתיקון כתב התביעה העיקרי ולכלול בה את מלוא הסעדים המבוקשים על ידיו בשל פיטוריו לטענתו שלא כדין.

13. בהמשך לכך ולאחר קבלת רשות בית הדין הגיש התובע כתב תביעה מתוקן בו עתר לחיוב הנתבעת, לחילופין או בנוסף לסעד ההצהרתי המבוקש, גם בפיצוי כספי בסך כולל של 100,000 ₪, עקב פיטוריו שלא כדין לטענתו.
במסגרת תצהיר עדותו הראשית טען התובע כי בשל אי עריכת שימוע הוא זכאי לפיצוי בשווי 12 משכורות אחרונות בסך כולל של 48,000 ₪, כי בשל הנזק הממוני שנגרם לו ממועד פיטוריו ועד למועד הגשת התצהיר הוא זכאי לפיצוי בסך של 36,000 ₪ מחושבים לפי 9 משכורות וכי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב פיטוריו שלא כדין הוא זכאי לפיצוי בסך של 16,000 ₪, ובסה"כ כאמור לפיצוי בסך כולל של 100,000 ₪ מאת הנתבעת.

14. הנתבעת הגישה כתב הגנה לתביעה העיקרית במסגרתה דחתה את כל טענותיו של התובע ועמדה על כך שפיטורי התובע בוצעו כדין, בתום לב ומשיקולים עניינים ועל כן דין תביעתו למתן צו הצהרתי או אף לפיצוי כספי, להדחות מכל וכל.
15. על האמור לעיל מן הראוי להוסיף כי ביום 4/9/11, ועוד בטרם נשמעו ההוכחות בתיק זה, ניתן פסק דין בתיק עב 1909/07 במסגרתו דחה בית הדין במותב בראשות כב' השופטת גילה, את תביעת התובעים להכיר בקיומם של יחסי עובד ומעביד בינם לבין המדינה לגופה וקבע כי עמותת עינב היתה המעסיקה של כל אחד מהתובעים, הן במעון והן במעון הנוסף בכל התקופה הרלבנטית לתביעת התובעים.
ודוק, לטענת התובע, הוא הגיש ערעור על פסק הדין הנ"ל לבית הדין הארצי לעבודה.

16. לטענת התובע, הוא הגיש ערעור על פסק הדין הנ"ל לבית הדין הארצי לעבודה.

17. בטרם נדרש לטענות הצדדים בתביעה זו, מן הראוי לציין בשולי הדברים, כי לא היה חולק בין הצדדים שעם תום עבודתו של התובע בעמותת עינב הוא קיבל ממנה את מלוא זכויותיו לרבות פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו במעון. זאת ועוד, הגם שהצדדים לא טענו במפורש לגבי מיצוי מלוא זכויותיו הכספיות של התובע מאת הנתבעת בגין תקופת עבודתו אצלה, הרי שלתובע לא היו השגות לגבי זכויות כספיות המגיעות לו מאת הנתבעת בגין תקופת עבודתו אצלה וכל תביעתו התמצתה בשאלת חוקיות פיטוריו מהנתבעת והסעדים, לרבות הכספיים, המגיעים לו בשל פיטוריו, לטענתו שלא כדין.

עיקרי טענות הצדדים
18. לטענת התובע, הוא פוטר מעבודתו בנתבעת שלא כדין, שכן פוטר תוך כדי תקופת היותו בתאונת עבודה.

יתרה מכך, לגופם של דברים, טען התובע כי הוא פוטר מעבודתו בנתבעת ללא מתן זכות שימוע.
לשיטתו, הוא היה עובד מוערך במשך כל 12 שנות עבודתו במעון, ועבד לשביעות רצונם המלאה של מנהלי המעון ועמותת עינב, ועל כן אין זה סביר כי פוטר בשל אי התאמה, בפרט ומיוחד כך שעה שמנהלי המעון ואף מנהלי עמותת עינב הביעו לא אחת את שביעות רצונם המלאה ממנו.
לטענתו, משנעדר מן העבודה עקב תאונת העבודה, לקחה הנתבעת עובד אחר המקורב למי מנציגי הנתבעת על מנת שימלא את מקומו בתקופה זו ומטעם זה הוא פוטר.

אי לכך לשיטתו, אין יסוד לטענת הנתבעת כי פוטר עקב אי התאמה והנכון הוא כי פוטר משיקולים זרים של הנתבעת.

מוסיף התובע וטוען, כי בנסיבות הנ"ל, אי מתן זכות שימוע לפני פיטוריו הסבה לו נזק מהותי שכן אילו היתה ניתנת לו זכות השימוע הרי שיכול היה להוכיח לנציגי הנתבעת את שביעות הרצון של מנהלי המעון ממנו ויש להניח כי בנסיבות אלו פיטוריו לא היו יוצאים אל הפועל.
מכל מקום, לטענתו פיטוריו מהמעון בזמן שתביעתו בתיק עב 1909/07 תלויה ועומדת הסבה לו נזק נוסף ומשמעותי שכן יש בה כדי למנוע ממנו לממש את פרי זכייתו בתיק עב 1909/07 הנ"ל ככל שייקבע כי היה עובד מדינה.

לציין, כי במסגרת הדיון בתיק זה, חזר בו התובע מטענה לפגם בפיטוריו, עקב פיטוריו תוך כדי תקופת שהותו בתאונת העבודה.

19. מנגד, לטענת הנתבעת דין התביעה להדחות.
לדבריה, התובע התגלה כעובד בעייתי עם תחילת עבודתו בנתבעת ועל כן נערכו עמו שיחות רבות בהן הובהר לו כי עליו לשפר את תפקודו.
דא עקא ששיחות אלו לא הועילו, התובע המשיך בשלו ועל כן לא נותרה לה ברירה אלא לפטרו, על פי דרישת מנהלי הנתבעת.

לטענת הנתבעת הסיבה היחידה שבעטיה פוטר התובע היתה תפקודו הגרוע ואי שביעות רצון מנהלי המעון מתפקודו של התובע כמו גם דרישתם מהנתבעת להעבירו מתפקידו, עקב חוסר תפקוד ואי התאמה.
ודוק, לטענת הנתבעת אין לה או למי מנציגיה כל קרבה לעובד שהוזמן למלא את מקומו של התובע כך שאין יסוד לטענות התובע בדבר שיקולים זרים כביכול בהעדפת עובד זה על פניו.

עוד טוענת הנתבעת כי לא חלה עליה, כגוף פרטי חובת השימוע, מה גם שבפועל נערכו עם התובע שיחות הבהרה והוא אף הותרה כי יועבר מתפקידו אם לא ישפר את תפקודו.
כך או כך, לשיטתה הואיל והתובע פוטר עקב דרישת מנהלי המעון, לאחר שלא שעה להתראות שהותרה, ממילא לא היה בשימוע כדי לסייע.

אי לכך, לטענת הנתבעת, התובע פוטר כדין, בתום לב ומשיקולים ענייניים, ועל כן דין תביעתו להדחות מכל וכל תוך חיובו בהוצאות משמעותיות, עקב הטרדת הנתבעת בהליכים מיותרים אלו.

דיון והכרעה
20. על פי החלטת בית הדין הגישו הצדדים את העדויות הראשיות של עדיהם בתצהירי עדות ראשית.
וכך, מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע.
מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של הגב' דבורה גוזלן – מפקחת בנתבעת שהיתה אחראית על התובע.
כמו כן ולבקשת התובע, התיר בית הדין את הזמנת הגב' מרים אדלר – אמרכלית המעון ואת מר יעקב כהן – מנהל המעון, כעדים מטעם התובע.

התובע והגב' גוזלן נחקרו על תצהיריהם בחקירה נגדית בפנינו ואילו הגב' אדלר ומר כהן מסרו עדות ראשית בפנינו מטעם התובע ולאחריה נחקרו על עדותם בחקירה נגדית.

לאחר תום חקירות הצדדים והעדים, סיכמו באי כח הצדדים את טענותיהם בעל פה בפנינו, ולהלן הכרעתנו.

21. לאחר שעיינו בחומר שהציגו הצדדים בפנינו, ולאחר ששמענו את עדויות הצדדים והעדים (ומיוחד עדות התובע) – נחה דעתנו כי דין תביעתו זו של התובע להדחות מכל וכל, ונבאר טעמינו להלן.

22. וכך, נקודת המוצא של התובע בתביעתו שבנדון, היתה כי מנהלי המעון היו שבעי רצון מעבודתו, ועל כן לא ייתכן כי הם אלו שביקשו את סיום עבודתו במעון, מה גם שלטענתו הוא היה עובד מסור ונאמן, אשר עבד לשביעות רצון הממונים עליו במעון במשך 12 שנה.
ואמנם, לתצהירו צירף התובע מכתבי המלצה ומסמכים נוספים לרבות תעודת התצטיינות, מהם עולה שביעות רצון מתפקודו.
אלא מאי, שכל אלו (למעט שני מכתבים הדנים בהעלתו של התובע בדרגה בשנת 2004) מתייחסים כולם . התייחסו לשנים 2002/3 ואף צורפו שני

כך או כך, לשיטת התובע כאמור מנהלי המעון היו שבעי רצון מעבודתו ואף הביעו זאת במסגרת תצהיריהם בתיק עב 1909/07, כך שלא ייתכן כי הם אלו שביקשו את סיום עבודתו במעון.
אי לכך, ועל יסוד טענה זו של התובע, התרנו כאמור לתובע לזמן לעדות מטעמו את הגב' מרים אדלר – אמרכלית המעון ואת מר יעקב כהן – מנהל המעון, על מנת להוכיח כי הללו היו שבעי רצון מעבודתו ולא ביקשו את סיום עבודתו במעון.

23. נקדים את המאוחר ונציין כבר עתה כי מתוך עדותם של השניים, כמו גם מתוך עדות התובע עצמו ועדותה של הגב' גוזלן מטעם הנתבעת, נפרשה בפנינו תשתית עובדתית (שאגב, רובה לא היתה במחלוקת בין הצדדים) ואשר אין לה דבר עם גרסת התובע בתביעתו שבנדון.

24. וכך וכפי שיבואר להלן בהמשך, מעדות כל הנוגעים בדבר, התברר לנו שעם מעברו של התובע לעבוד בנתבעת הופחת שכרו השעתי הבסיסי של התובע, דבר שהיה לצנינים בעיני התובע.
התובע, אשר לית מאן דפליג כי הביע את הסכמתו לעבוד בשכר זה אצל הנתבעת, הפך להיות כעוס וממורמר וצמצם את עבודתו במעון לאותן מטלות שנראו לו כמתחייבות משכרו החדש.

וכך, מתוך עדותה של הגב' אדלר (שכאמור הוזמנה על ידי התובע על מנת לבסס את טענתו בדבר שביעות רצון מנהלי המעון מתפקודו) נמצאנו למדים כי אמנם, במשך כל תקופת עבודתו באמצעות עמותת עינב, התובע היה "עובד מצוין, עובד מסור, חרוץ", ולמעט מעידות בודדות (שנציגי המעון ביכרו לבוא לקראתו בקשר אליהן) הוא היה עובד טוב (ראה עדותה: בעמ' 14 לפרוטוקול ש': 24-26).

דא עקא, שלאחר שעבר לעבוד באמצעות הנתבעת וחל שינוי בתנאי שכרו, הביע התובע תסכול לא פעם מכך ובהמשך לכך היתה ירידה תלולה גם בתיפקוד שלו, אשר התבטאה בין היתר בחוסר נכונות לבצע עבודות שהתבקשו על ידי נציגי המעון ואשר בעבר ביצע אותן התובע, דבר שגרם לחיכוכים וויכוחים עם הנהלת המעון ועם הגב' אדלר עצמה כנציגה של ההנהלה, ובעיקר הוביל לאי שביעות רצון מן התובע מצד הנהלת המעון (ראה עדותה: בעמ' 15 לפרוטוקול ש': 1-4)

לטענת הגב' אדלר: "אנחנו היינו רגילים לסטנדרט מסוים של עבודה מצד התובע לסטנדרט טוב וזה השתנה לגמרי כשהוא עבר לנתבעת" (ראה: בעמ' 15 לפרוטוקול ש': 5-6 ), וכאשר נשאלה הגב' אדלר, במפורש בחקירתה על ידי ב"כ התובע, האם המעון ביקש את פיטורי התובע והחלפתו בעובד אחר, השיבה:
"אני אישית ביקשתי מהנתבעת לדבר איתו ולהסביר לו את אי שביעות הרצון שלנו. בהמשך זה לא השתפר ובהמשך אנחנו בהחלט ביקשנו להחליף אותו. מאוד יכול להיות שאני זו שביקשתי כי אני הייתי אשת הקשר עם הקבלן אבל עברו הרבה שנים ואני באמת לא זוכרת את פרטי הפרטים" (ראה: בעמ' 15 לפרוטוקול ש': 8-11).

עוד העידה הגב' אדלר, שהיא כמי שאחראית במישרין על הקבלן המספק את עבודות השירותים, שוחחה באופן אישי עם התובע והסבירה לו את אי שביעות הרצון מעבודתו (ראה: בעמ' 15 לפרוטוקול ש': 17-18) ואף אישרה כי היא זוכרת את מכתב ההתראה שנשלח לתובע ביום 14/2/10 ואשר העתק ממנו הועבר אליה (ראה: בעמ' 15 לפרוטוקול ש': 20-21), וחזרה ואישרה כי הפסקת עבודתו של התובע היתה מן הסתם לפי בקשה שלה (ראה: בעמ' 16 לפרוטוקול ש': 4).
מכל מקום הגב' אדלר העידה, בכנות יש לומר, כי:
"התובע במשך כל השנים היה מאוד יקר לי. אם כבר היתה החלטה כזו לבקש להחליף אותו זו לא היתה החלטה קלה זו היתה החלטה קשה"(ראה: בעמ' 15 לפרוטוקול ש': 29-30).

25. ברוח דומה העיד גם מר כהן – מנהל המעון מזה כמעט 30 שנה, אשר הכיר את התובע עוד מעת קבלתו למעון בשנת 99' (ראה עדות מר כהן: בעמ' 17 לפרוטוקול ש': 15-17).

גם מר כהן העיד כי התובע הינו "בחור מוכשר בעל יכולות, פוטנציאל וידע מקצועי מצוינים" כלשונו (ראה: בעמ' 17 לפרוטוקול ש': 19) ואף הוא חילק את רמת תפקודו של התובע במעון לשתי תקופות, האחת – בתקופת עבודתו בעמותת עינב, שם לדבריו באו לידי ביטוי כל היכולות והידע המקצועי של התובע והוא תרם ועשה רבות במעון ואף זכה להבעת תודה מצד המעון לרבות תעודות הצטיינות (ראה: בעמ' 17 לפרוטוקול ש': 21-24).

ואילו התקופה השניה שלאחר מעברו לעבודה בנתבעת, שאו אז תפקודו השתנה עקב הירידה בשכרו והחלו חיכוכים מול המערכת לנוכח חוסר שביעות רצונו של התובע משכרו ותפוקת העבודה שלו ירדה, דבר שחייב פיקוח צמוד יותר על התובע (ראה: בעמ' 17 לפרוטוקול ש': 24-29).

מר כהן אישר כי לא הוא עצמו טיפל מול הנתבעת בסיום עבודתו של התובע אלא היתה זו הגב' אדלר שעשתה כן (ראה: בעמ' 18 לפרוטוקול ש':2-3) אך אישר כי הוא היה זה ששוחח עם הגב' אדלר לעניין חוסר שביעות הרצון מהתובע עד שהגיעו הדברים למצב שלא היה מנוס אלא להפסיק את עבודתו של התובע (ראה: בעמ' 17 לפרוטוקול ש':27-29 ועמ' 18 ש': 20-21).

מכל מקום, מר כהן העיד כי אחד הדברים שזכורים לו היטב היה שהתובע סירב לבצע עבודות שבעבר כן היה מבצע במעון וטען כי יש להביא קבלן חיצוני על מנת שיבצען (ראה: עדותו בעמ' 18 לפרוטוקול ש': 18-21).
לציין, כי בדומה לגב' אדלר גם מר כהן העיד לגבי התובע באלו המילים:
"כמו שאמרתי קודם במשך השנים התובע היה עובד מעולה ואני אף ציינתי שהמלצתי עליו לעובד מצטיין ובאמת צר לי עליו שהוא נקלע למצב הזה" (ראה: בעמ' 19 לפרוטוקול ש': 6-7), ואולם, בכל הנוגע לעבודתו של התובע בתקופת עבודתו באמצעות הנתבעת, העיד דברים מפורשים כדלקמן:
"ת. כשהגענו לנתבעת זה כבר היה סיטואציה אחרת, כי כבר לא נשאר איזון בין התרומה שלו לבין הנפילות שלו הוא קיבל את ההחלטות שלו בעצמו. המצב הפך להיות בלתי נסבל כי נגררנו להתחככויות שיצרה אווירה לא טובה, לא בריאה ומצד שני כפי שציינתי התובע בתקופה שלו ירד בהרבה כי הוא עמד על כך של מה לעשות ומה לא לעשות ולא כפי שזה היה העבר.
ש. זאת אומרת שאת המשימות שנתנו לו חלק הוא היה מבצע וחלק לא לפי מה שהוא החליט?
ת.        נכון ואם ביצע אז בגרירת רגלים" (ראה: בעמ' 19 לפרוטוקול ש': 17-23).

26. עדותם זו של העדים (מטעם התובע, כאמור) הרשימה אותנו בכנותה, עת השניים לא ניסו להשחיר את פניו של התובע בדיעבד וסיפרו בכנות על שביעות רצונם המלאה מן התובע בתקופה שקדמה להעברתו לנתבעת, ואף ניכר היה כי שניהם רחשו סימפטיה רבה לתובע ולא על נקלה ביקשו מהנתבעת לסיים את עבודתו במעון.

לא זו אף זו, אלא שעדות זו אף נתמכה בעדות המצהירה מטעם הנתבעת, ואם בכך לא סגי, הרי שאף בעדות התובע עצמו, והכל כפי שיבואר להלן.

27. וכך, במסגרת חקירתו הנגדית בפנינו, אישר התובע כי אמנם לאחר תום תקופת עבודתו באמצעות עמותת עינב, הוא נפגש עם הגב' גוזלן מטעם הנתבעת, אשר הסבירה לו מראש את תנאי שכרו ואת העובדה ששכרו השעתי ירד (ראה עדותו: בעמ' 20 לפרוטוקול ש': 20-27) לדבריו, למרות שלא היה שבע רצון מהשינוי בשכר הוא החליט להמשיך לעבוד במעון באמצעות הנתבעת, וכאשר נשאל מדוע השיב:
"...לא היתה לי ברירה אני עדיין הייתי בתביעה נגד עמותת עינב והמדינה והחלטנו להישאר וכמו שהעורך דין אמר לי לאכול צפרדעים ולסתום את הפה עד שאני אגמור את התביעה המשפטית" (ראה: בעמ' 20 לפרוטוקול ש':29-31).

כך או כך התובע אישר כי במהלך תקופת עבודתו בנתבעת התקבלו עליו תלונות והוא נקרא לסדר על ידי הגב' גוזלן כאשר לשיטתו המדובר היה בפעמיים או שלוש פעמים (ראה: בעמ' 21 לפרוטוקול ש': 2-3 וש': 9-10).

ולגופם של דברים, אישר התובע כי אכן שוחח עם הגב' גוזלן על כך שהמטלות שיעקב ומרים מבקשים ממנו לעשות, אינן בתחום סמכותו (ראה: בעמ' 21 לפרוטוקול ש': 12-14) אך לדבריו הוא ביצע את הדברים האחרים שהם ביקשו (ראה: בעמ' 21 לפרוטוקול ש':14).
כך או כך, בעדותו בפנינו אישר התובע כי:
"כל פעם כשמשהו לא היה נראה לי הייתי מתקשר לדבורה. אבל את כל העבודות אני עשיתי אבל הייתי קצת ממורמר בגלל השכר" (ראה: בעמ' 21 לפרוטוקול ש':21-22 ), ואף אישר כי סירובו לבצע את אותן עבודתו גרם לוויכוחים (ראה: בעמ' 21 לפרוטוקול ש':25) אם כי לשיטתו הוא עשה "הכל" ולגבי העבודות שהוא לא הסכים לעשות, הגב' גוזלן היתה מזמינה בעל מקצוע שיעשה את אותן עבודות (ראה: בעמ' 21 לפרוטוקול ש':27-28)
התובע אף אישר כי קיבל את מכתב הנתבעת מיום 14/2/10 ולדבריו:
"זכור לי המכתב אבל בסדר הבנתי את המכתב והמשכתי לעבוד. אמרתי בסדר נמשיך עוד קצת עד שנראה מה שקורה. וזהו את העבודה עשיתי. גם דבורה היתה אומרת לי לא פעם ולא פעמיים תבלע צפרדעים ותמשיך לעבוד" (ראה: בעמ' 21 לפרוטוקול ש':30-32).
וכאשר נשאל על ידי בית הדין מדוע שהגב' גוזלן תאמר לו דבר כזה, השיב התובע באלו המילים ממש:
"לשאלת בית הדין, למה שדבורה תגיד לי דבר כזה אני משיב שגם דבורה רצתה שאני אשאר שם.
אני חושב שהיא היתה מרוצה ממני חוץ מהמרמור שהיה לי. הייתי ממורמר בגלל התנאים" (ראה: בעמ' 22 לפרוטוקול ש': 2-3) (ההדגשה הוספה – א.ר.ק.).

הגב' גוזלן מצידה העידה כי, אמנם היתה זו הגב' אדלר שביקשה ממנה לקבל את התובע לעבודה במעון (ראה עדותה: בעמ' 24 לפרוטוקול ש': 23-24) ואולם לדבריה, במשך תקופת עבודתו הקצרה במעון היו פונים אליה נציגי המעון בטענות שהתובע לא מבצע את העבודות המוטלות עליו ואף התובע עצמו היה פונה אליה בקשר לחלק אחר של המטלות וטוען כי זה לא מתפקידו לבצע את אותן מטלות, הגם שהיה מבצע אותן קודם לכן, והיא מצאה עצמה "באמצע" בויכוחים בין התובע לבין נציגי המעון (ראה: בעמ' 24 לפרוטוקול ש': 27-29).
לדבריה, כדי להרגיע את הרוחות היא היתה מזמינה לעיתים בעלי מקצוע חיצוניים כדי לבצע את המטלות של התובע (ראה: בעמ' 25 לפרוטוקול ש':1-3). לדבריה, לאורך כל תקופת עבודתו אצל הנתבעת היא דיברה עם התובע שימשיך לעבוד כרגיל, שכן: "היתה לו מטרה להמשיך לעבוד בגלעם בגלל המשפט שלו שהתנהל. אמרתי לו יסלקו אותך תחזיק מעמד" (ראה: בעמ' 25 לפרוטוקול ש': 25-27).

28. עד כאן לאור עדויות הצדדים לרבות התובע עצמו והעדים מטעמו, שוכנענו כי התובע היה מאוד לא שבע רצון מהשינוי בשכרו אך המשיך בעבודתו במעון באמצעות הנתבעת, לא מן הטעם שבאמת התכוון להמשיך לעבוד בתנאים אלו, אלא מן הטעם שרצה לשמר את מקום העבודה בשל התביעה התלויה ועומדת בעניינו בתיק עב 1909/07, וכי את העבודה שעשה עשה כמי שקפאו שד, או במילותיו שלו תוך שהוא "בולע צפרדעים".

בנסיבות אלו, אף שוכנענו כי בניגוד לטענת התובע כי ביצע את "כל העבודות", הוא הקשה והכביד על הממונים במעון ועל נציגי הנתבעת בסירובו לבצע מטלות שביצע קודם לכן.
ודוק, מעדות התובע עצמו אף שוכנענו כי לתובע לא היתה כל כוונה לשנות את דרכיו בעקבות המכתב מיום 14/2/10 אלא כלשונו הוא בסך הכל ניסה למשוך זמן כדי לראות מה ילד יום בקשר עם תביעתו בתיק עב 1909/07.

ואם בכך לא סגי, הרי שמעדות כל המעורבים, כולל התובע עצמו, נחה דעתנו כי לא רק שאיש מבין נציגי המעון או הנתבעת לא התנכל לתובע או ביקש את רעתו, אלא שכל הממונים על התובע, הן הגב' אדלר, הן מר כהן ולא פחות מכך הגב' גוזלן רצו את טובת התובע וקיוו בשבילו כי יצליח להתמיד בעבודתו במעון, לטובתו.
דא עקא, שהיה זה התובע שהתעלם מכל האזהרות שהופנו כלפיו על תפקודו הקלוקל והתעקש לבצע את תפקידו בדרך שנראתה לו סבירה בהתחשב בשכר שקיבל.

בנסיבות אלו, אין תימה על כך שבסופו של יום קצה נפשם של נציג המעון ושל נציגי הנתבעת בהתנהלותו זו של התובע (חרף החיבה ששוכנענו כי כולם חשו כלפיו) והם החליטו לסיים את העסקתו של מי שבמודע אינו ממלא את תפקידו במעון, גורם לחיכוכים ומסב לכל הבאים עמו במגע לטרדה ועגמת נפש מיותרות.

29. אי לכך ולאור קביעותינו לעיל, אין לנו אלא לדחות את טענות התובע בדבר שיקולים זרים כביכול בפיטוריו, ואנו קובעים כי התובע פוטר בתום לב, משיקולים ענייניים ואמיתיים עקב דרישת מנהלי המעון שהיא כשלעצמה היתה דרישה מוצדקת ועניינית.
בעשותה כן, פעלה הנתבעת כדין, בתום לב ובמסגרת הפררוגטיבה שלה כמעבידתו של התובע.

לא למותר יהיה לציין בשולי הדברים, כי התובע לא הוכיח ואף לא החל להוכיח את טענתו לפיה, כביכול, יש לנתבעת או למי מנציגיה קרבה כלשהי לעובד שהוזמן למלא את מקומו של התובע בזמן ששהה בתאונת העבודה, כך שאף אין בידינו לקבל את טענתו זו של התובע לפיה כביכול ביסוד פיטוריו עמדו שיקולים זרים של העדפת עובד אחר על פניו של התובע.

30. אלא שכאמור, מוסיף התובע ומלין על כך שפוטר מבלי שנערך לו שימוע על ידי הנתבעת.

בטרם נדרש לראיות שהובאו בפנינו בעניין זה, מן הראוי לייחד מספר מילים למושכלות ראשוניים בכל הנוגע לזכות השימוע.

וכך, מקורה של זכות השימוע או זכות הטיעון, הוא בכללי הצדק הטבעי, והיא מבוססת על ההלכה הכללית לפיה רשות ציבורית לא תפגע במעמדו של אדם בטרם תעניק לו הזדמנות להשמיע את דעתו [ראה: בג"צ 654/78, ריבה גינגולד נ' ביה"ד הארצי לעבודה ואח', פ"ד ל"ה (2), 649; דב"ע נד/120-3 יחיאל שבח - ראש עירית תל אביב, פד"ע כו עמ' 395, סעיף 12 לפסה"ד].
במישור יחסי העבודה, משמעותה של הזכות הוא מתן הזדמנות הוגנת וראויה לעובד להשמיע את טענותיו בפני מעסיקו בטרם יוכרע גורלו [ראה: מנחם גולדברג – תום הלב במשפט העבודה ספר בר-ניב עמ' 145, 139; ע"ע 231/99 אורי חייק - שירות התעסוקה עבודה ארצי פרק לג' (86), 26; דב"ע נד/33-3 יעקב בר מנשה - שירות התעסוקה פד"ע כו 423].
 
בהקשר לכך נפסק כי מטרתו העיקרית של השימוע היא לאפשר לעובד להזים את הטענות כלפיו, להביא תימוכין לגרסתו, ולנסות לשכנע את העומד להכריע בגורלו שלטענות אין בסיס, או לפחות אינן 'כצעקתה' [ראה: דב"ע נו/31-3 מדינת ישראל - ד"ר ארנון בונה, עבודה ארצי, כרך כט(1) 282, וכן ראה: ע"ע 1163/00 בית חולים המשפחה הקדושה נצרת - ד"ר חליל עבוד, עבודה ארצי, כרך ל"ג(55) 24].
 
מקור נוסף ממנו נגזרת חובת השימוע המוטלת על המעביד בהליכי פיטורים, הוא חובות תום הלב הכלליות החלות על הצדדים ליחסי העבודה, במשך קיומו של הסכם העבודה ובסיומו.
כפעל יוצא מכך, ובניגוד לסברה ששלטה בעבר, הכירה הפסיקה בקיומה של חובת שימוע המוטלת גם על המעביד הפרטי ולא רק המעביד הציבורי או הדו מהותי [ראה: ע"ע 415/06 דני מלכה נ' שופרסל בע"מ (פסה"ד מיום 15/7/07); ע"ע 300353/98 יוסף הרמן – סונול ישראל בע"מ (פסה"ד מיום 29/12/02); ע"ע 93/07 גיורא ארבל - נ.א.ס.ס (פסה"ד מיום 19/11/08)].
 
ובאשר לדרכי הגשמת הזכות, נפסק כי דרכי השימוע מגוונות הן: יכול שייעשו בכתב ויכול שייעשו בעל פה, כל עוד ניתנה לנפגע הזדמנות נאותה להציג טענותיו במלואן בפני הרשות [ראה: דב"ע נד/3-120 יחיאל שבח – ראש עירית תל אביב יפו ואח', פד"ע כו', 395; ע"ע 3/03 נציב שירות המדינה – יעקב חג'אג', (פסה"ד מיום 12/1/03)].
 
כך או כך, הליך השימוע לא נועד לשרת את עצמו, בבחינת "טקס" שיש לקיימו, ואמנם לעניין זה נפסק על ידי בית הדין הארצי:
"הליך השימוע לא נועד לשרת את עצמו, בבחינת "טקס" שיש לקיים אותו. הליך זה נועד להביא לקבלת החלטה מושכלת ונכונה, בנסיבות העניין, תוך שיקול צורכי המעביד, מצד אחד ועניינו האישי של העובד, מצד אחר"
[ראה: ע"ע 1465/02 בנימין משה – איגוד ערים לכבאות והצלה טבריה, עבודה ארצי כרך לג (81) 44].
 31. הנה כי כן, לא ה"טקס" שיוכתר כ"שימוע" הוא הקובע, אלא תוכנו של ההליך, אשר ביסודו אותה הידברות בין המעביד לעובד, במסגרתה יציג המעביד בפני עובדו את הסיבות שביסוד כוונת הפיטורים וייתן לעובד הזדמנות הוגנת להתגונן מפני הכוונה לפטרו ולנסות לשכנע את המעביד לחזור בו מכוונתו, וזאת אף אם אין כל וודאות שהעובד יצליח בהכרח לשכנע את מעבידו לשנות מכוונתו.

32. עד כאן הכלל, ומן הכלל אל הפרט.

ראשית, ובניגוד לסברת הנתבעת, חובת השימוע חלה גם על מעביד פרטי מעצם חובת תום הלב המוטלת עליו בקיום חוזה העבודה וסיומו.

ולגופם של דברים. כעולה מעדותה של הגב' גוזלן בפנינו (ראה עדותה: בעמ' 24 לפרוטוקול ש': 7-22) אכן לא התקיים לתובע "טקס" שימוע לפני פיטוריו.
הגב' גוזלן העידה כי בשיחתה הטלפונית עם התובע מתחילת חודש יוני 2010 היא חזרה על כך שהמעון לא מרוצה מתפקודו וכי נמסר לה מהמעון שהמעון אינו מעוניין בחזרתו ולכן הוא מפוטר (ראה עדותה: בעמ' 24 לפרוטוקול ש': 14-15).

עם זאת העידה הגב' גוזלן כאשר נשאלה על כך, כי למשמע ההודעה על פיטוריו התובע לא התנגד לפיטורים, לא שאל דבר ואף לא הציע כי לשפר את תפקודו כדי למונעם (ראה עדותה: בעמ' 24 לפרוטוקול ש': 23-29).
כך, גם התובע אישר בעדותו בפנינו כי למשמע הודעת הפיטורים הוא כלל לא שאל את הגב' גוזלן למה פוטר (ראה עדותו: בעמ' 23 לפרוטוקול ש': 10-11), ואף אישר כי למשמע ההודעה לא שאל אם יוכל לחזור לעבוד באתר אחר המופעל על ידי הנתבעת ואף לא היה מוכן לעשות כן אילו הוצע לו הדבר (ראה עדותו: בעמ' 23 לפרוטוקול ש': 16-19).

33. על האמור לעיל מן הראוי להוסיף כי כפי שקבענו לעיל, הוכח להנחת דעתנו כי התובע הוזהר והותרה לא אחת על כך שאם לא יחול שיפור בתפקודו, הוא יפוטר.
ודוק, בניגוד לסברת ב"כ התובע בסיכומיו לפיה הנתבעת לא נתנה לתובע מספיק זמן להוכיח את עצמו מאז המכתב מיום 14/2/10 ועד למועד שנעדר לראשונה מעבודתו בשל תאונת העבודה ביום 21/3/10 – אין בידינו לקבל סברה זו.

מיום 14/2/10 ועד ליום 21/3/10 עבר כחודש וחצי, במהלכו לא חל שינוי בתפקודו של התובע, וכפי שהעיד התובע עצמו ביחס לאותו מכתב מיום 14/2/10, הוא המשיך בשלו בצפיה למשוך את הזמן עוד קצת.

לא זו אך זו, אלא כפי שהעיד התובע בפנינו, הוא עצמו סבר שהגב' גוזלן היתה מעוניינת בהמשך עבודתו בנתבעת, וכפי ששוכנענו לעיל גם נציגי המעון היו מעוניינים בכך, אך היה זה התובע שמנע במו ידיו את האפשרות להמשיך להעסיקו.

34. הנה כי כן וגם אם לא נערך לתובע "טקס שימוע" מסודר, נחה דעתנו כי במקרה זה ומבחינה מהותית ניתנה לתובע עוד קודם לפיטוריו, ולא אחת האפשרות להזים את הטענות כנגדו ולשכנע את מעבידו שהדברים אינם כ"צעקתה", אך הוא היה זה שביכר להכתיב למעסיקתו את הדרך שבה ימשיך לעבוד עד להכרעה בתביעתו בתיק 1909/07.

כפי שבואר לעיל דרכי השימוע רבות ומגוונות הם, בפרט כאשר מדובר במעביד פרטי דוגמת הנתבעת, ועל כן ובניגוד לסברת התובע, שוכנענו כי במקרה זה (וגם אם לא לפי כללי הטקס המוכרים) הרי שמבחינה מהותית הוגשמה "זכות השימוע" של התובע, עת הובהרו לו השיקולים האמיתיים שעלולים להביא לפיטוריו, ניתנו לו מספר הזדמנויות לשפר את התנהגותו, אך הוא ביכר להתעלם מהן, שכן לא היתה לו כוונה אמיתית להמשיך לעבוד כנדרש באותו מקום עבודה אלא הוא ביקש למשוך זמן באותו מקום עבודה עד שתוכרע תביעתו האחרת. ודוק, אפילו כאשר נשאל התובע (שהלין על כך שאינו מוצא עבודה אחרת), בחקירתו הנגדית בפנינו האם הוא מעוניין לחזור לעבוד בנתבעת בתנאי השכר שבהם עבד, השיב בשלילה (ראה עדותו: בעמ' 23 לפרוטוקול ש': 1-3), וכאמור אף אישר כי לא היה מוכן לעבוד במקום אחר באמצעות הנתבעת (ראה עדותו: בעמ' 23 לפרוטוקול ש': 18-19).

35. משזו קביעתנו, אין לו לתובע אלא להלין על עצמו, על כך שבמו ידיו "דחק את הנתבעת לפינה" ולא הותיר לה כל ברירה אלא לפטרו.
           
כך או כך, הלכה פסוקה היא, כי לא כל פגם בשימוע מביא לבטלות הפיטורים, ואף לא בכל מקרה יינתן סעד של פיצוי כספי עקב העדר שימוע [ראה: ע"ע 1465/02 בנימין משה - איגוד איגוד ערים לכבאות והצלה טבריה לעיל; ע"ע 93/07 גיורא ארבל - נ.א.ס.ס לעיל], אלא הדבר תלוי בנסיבות כל עניין ובבחינת השאלה האם, לאמתו של דבר, התקבלה החלטה לא מבוססת או שנגרם לעובד עוול [ראה: ע"ע 1334/04 נינה טופר - מועצה מקומית תל שבע (פסה"ד מיום 24/12/04)].

מקל וחומר שכך הם פני הדברים בענייננו, עת לא שוכנענו כי מבחינה מהותית הופרה זכות השימוע של התובע ועת שוכנענו כי לא נגרם לתובע כל עוול מאי קיום טקס השימוע, שכן ממילא לתובע לא היתה כל כוונה לשנות את דרכיו.

אשר על כן, אין לנו אלא לדחות את טענותיו של התובע לגבי הפרת זכות השימוע בענייננו ובכל מקרה את תביעתו לפיצוי כספי כלשהו בשל אותה הפרה נטענת.

36. סוף דבר –

אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, אין לנו אלא לדחות את תביעת התובע שבנדון.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך כולל של 2,500 ₪ לתשלום בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיו, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפעל.


ניתן היום, ו' שבט תשע"ב, 30 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.








(-) (-)
נציג עובדיםחאתם חורי נציג מעבידיםדב נתיב אביטל רימון-קפלןשופטת                          





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הגדרת פיטורים

  2. פיטורים משפילים

  3. פיטורים פוליטיים

  4. עורך דין פיטורים

  5. פיטורים שלא כדין

  6. פיטורים מחמת מין

  7. פיטורים מטעמי גיל

  8. פיטורים בהעדר תקן

  9. התחרטות על פיטורים

  10. פיטורים בגלל איחורים

  11. פיטורים בהעדר תקנים

  12. פיטורים בהסכמה הדדית

  13. פיטורים ללא פיצויים

  14. פיטורים בהסכמה הדדית

  15. פיטורים לפני תום שנה

  16. עתירה לביטול פיטורים

  17. פיטורים של שוטר ותיק

  18. פיטורים אחרי 9 חודשים

  19. פיטורים משיקולים זרים

  20. פיטורים טיפולי פוריות

  21. פיטורים עקב הפרת נהלים

  22. פיטורים של גננת מבוגרת

  23. פיטורים בגלל הפרת אמון

  24. נטישת עבודה או פיטורים

  25. הפחתת שכר לפני פיטורים

  26. פיטורים עקב תפקוד לקוי

  27. פיטורים מהלשכה המשפטית

  28. פיטורים אחרי 11 חודשים

  29. פיטורים עקב מצב בריאותי

  30. מכתב פיטורים רטרואקטיבי

  31. פיטורים בגין מעשה פלילי

  32. פיטורים ללא סיבה אמיתית

  33. פיטורים עקב מחסור בעבודה

  34. פיטורים עקב זלזול בעבודה

  35. פיטורים משיקולים פוליטיים

  36. פיטורים בגלל חוסרים בקופה

  37. פיטורים טיפולי פוריות לגבר

  38. פיטורים בגין טיפולי פוריות

  39. פיטורים בגלל סיבות מקצועיות

  40. פיצוי בגין פיטורים מחמת גיל

  41. פיטורים בסמוך לסיום שנת עבודה

  42. פיטורים לאחר לידה עקב איחורים

  43. פיטורים בגלל שיקולים פוליטיים

  44. פיטורים עקב היעדרות מחמת מחלה

  45. טענת העובד על פיטורים בלי סיבה

  46. הצעת חוק איסור פיטורים בזמן מחלה

  47. פיטורים ללא פיצויים מכוח פסק דין

  48. פיטורים לאחר היעדרות בשל טיפולים

  49. זכאות לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ?

  50. פיטורים עקב החתמת כרטיס נוכחות בעבודה

  51. פיטורים בטלפון - פיצוי בסך 20,000 ש''ח

  52. אי קבלת מכתב פיטורים לאחר שינוי מעסיקים

  53. מכתב הודעה על פיטורים שנשלח על ידי העובד

  54. פיטורים שלא כדין - ערעור על גובה הפיצויים

  55. פיטורים בעילה של מעילה באמון ומעילה בתפקיד

  56. פיטורים מעבודה פיזית בתנאים קשים במחסן קירור

  57. לטענת התובע ניתן לו מכתב פיטורים עקב צמצומים

  58. פיטורים של שוטר שעבד בעבודה נוספת ללא אישור

  59. נאמר לעובד ללכת הביתה, הודיע כי לא יעזוב ללא מכתב פיטורים

  60. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בעת טיפולי פוריות ועקב הטיפולים

  61. טענת פיטורים בגלל סירוב לשתף פעולה עם מעשים פלילים של הטיית מכרז

  62. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון