לפנינו תביעתו של התובע, מר בנימין בילסקי [להלן: "התובע" או "מר בילסקי"], ששימש כמנהל בית התזמורת העירוני, וכמורה, מלחין ומנצח של תזמורת המנדולינות בעיריית ראש העין [להלן: "העירייה" או "הנתבעת"], לתשלום זכויות כספיות ותוספות שכר המגיעות לו, לטענתו, מכוח היותו עובד הוראה כהגדרת מונח זה בהסכמים הקיבוציים לעובדי ההוראה. התובע הגיש את תביעתו כנגד העירייה, ובהחלטה מיום 22.9.08 צורף הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר [להלן: "הממונה על השכר"] כצד לה. לטענת התובע, זכאותו לזכויות הכספיות הנתבעות נובעת מעצם תפקודו כעובד הוראה בפועל, וכן מן ההסכמה שהושגה בינו ובין ראש העיר במועד קבלתו לעבודה, כי יקבל שכר ותנאים כעובד הוראה בדרגת מנהל בית ספר, על פי ההסכמים החלים על עובדי הוראה. לראיה, טוען התובע, כי במשך השנים אכן שולמו לו תנאי שכר של עובד הוראה לרבות גמולים שונים, ותביעתו הינה רק לרכיבים מסוימים אשר לא שולמו לו. מנגד, טוענת העירייה, כי ממהות תפקידו ומתפקידו בפועל של התובע עולה בבירור כי הוא משתייך ל"עובדי החינוך המשלים" בעירייה [דירוג "עובדי חינוך, נוער, חברה וקהילה"], ועל כן הועסק בהתאם לתנאי העבודה המוסדרים בהסכם קיבוצי כללי להעסקת מדריכים בחינוך המשלים. משכך, טוענת העירייה, ההסכם הקיבוצי לעובדי ההוראה אינו רלוונטי להעסקתו של התובע, והוא אינו זכאי לזכויות כלשהן מכוחו. עוד טוענת העירייה, כי אף לא ניתן להעניק לתובע את הזכויות הכספיות הנתבעות על ידו, מאחר והן מהוות חריגה להסכם הקיבוצי שנחתם בין ההסתדרות למרכז השלטון המקומי, באישורו של הממונה על השכר ביום 3.3.99, בנוגע לחריגות השכר ברשויות המקומיות בישראל [להלן: הסכם חריגות השכר" או "הסכם 99"]. עמדת הממונה על השכר הינה, כי מעצם תפקידו של התובע אין הוא זכאי לתנאים של עובד הוראה אלא לתנאי שכר של עובדי החינוך המשלים. במסגרת זו, מאחר ומדובר בעובדים בעלי זיקה לתחום החינוך, זכאים העובדים בדירוג זה לשכר משולב כשל עובדי הוראה, ואילו כל שאר הרכיבים המשולמים להם זהים לאלה שמקבלים יתר העובדים המינהליים ברשות המקומית. כמו כן, בשונה מעובדי הוראה, הסכם חריגות השכר חל על העובדים בדירוג זה, ומאחר וערב חתימת ההסכם היה התובע מדורג בדירוג החינוך המשלים, הרי שעליו להשיב את כל התוספות החורגות מדירוג זה, ששולמו לו החל ממועד חתימת הסכם חריגות השכר ואילך [תביעת ההשבה מתנהלת בנפרד בפני בית דין זה (עב' 6846/07, בפני כב' סגנית הנשיא, השופטת לקסר), כתביעה שכנגד במסגרת תביעה נוספת שהגיש המבקש ביום 21.6.07 כנגד העירייה וכנגד מבטחים, לשחרור מלוא הכספים המופקדים על שמו במבטחים]. להשלמת התמונה יצוין עוד, כי בין הצדדים התנהל הליך נוסף בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב, שעניינו הפרת זכויות יוצרים של התובע, כמלחין יצירות מקוריות וכמעבד עיבודים מקוריים ליצורות קיימות. בית המשפט המחוזי נתן פסק דין הצהרתי בדבר זכויותיו של התובע ביצירות, וכן פסק לזכותו פיצויים בסך כולל של 160,000 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך 50,000 ₪ בצירוף מע"מ [ת"א 2068/07, בפני כב' סגנית הנשיאה, השופטת דרורה פלפל, ניתן ביום 20.9.10, להלן: "פסק הדין המחוזי"]. מטעם התובע העידו התובע, ראש העירייה לשעבר, מר יגאל יוסף [להלן: "מר יוסף" או "ראש העיר"], ומר יאיר אברהם, סמנכ"ל העירייה בין השנים 2000- 2005 [להלן: "מר אברהם"]. מטעם העירייה העיד מר נחמיה תעיזי, מנהל מנגנון כוח האדם בעירייה [להלן: "מר תעיזי"], ומטעם הממונה על השכר גב' אתי גבאי- מורלי, סגן הממונה על השכר (אכיפה) [להלן: "גב' גבאי-מורלי"]. על סמך כתבי הטענות וחומר הראיות שהובא בפנינו, אלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת- התובע הועסק על ידי העירייה החל מיום 1.1.76 ועד ליום 31.8.04, תחילה באמצעות חוזה מיוחד, והחל מיום 9.11.87 כעובד עירייה מן המניין. תנאי ההעסקה של התובע, כפי שנמסרו לו על ידי העירייה, הינם כדלקמן: "1. דרגת ממ"ס (מורה מוסמך) על פי דירוג הוראה-ותק 27 שנים; 2. גמול ריכוז; 3. אחזקת רכב - 1,000 ק"מ לפי דווח; 4. הפרשות לקרן השתלמות וקופת גמל - כמקובל לעובדי הוראה (עובדי מועצה)" [נספחים 1 ו- 2 לתצהיר התובע] בתלוש שכרו של התובע לחודש 04/2001 נרשם כי הוא משתייך לדירוג "חברה ונוער", ואילו בתלושי השכר לחודשים 07/2001 ו- 08/2001 נרשם כי הוא משתייך לדירוג "הוראה" [נספח 7 לתצהיר התובע]. מלבד זאת, אין הבדל בין תלושים אלה, לרבות בתנאי השכר, ולא הוצגו בפנינו תלושי שכר נוספים. טרם עבודתו בעירייה, וכן בפרקי זמן מקבילים לעבודתו בה, הועסק התובע גם כעובד משרד החינוך בתפקידים שונים, לרוב בהיקף כולל של למעלה מ- 100% משרה [מנהל תזמורת של החינוך ההתיישבותי, מורה למוסיקה בבתי ספר ועוד]. במסגרת עבודתו בעירייה, הקים התובע את תזמורת המנדולינות אשר כל נגניה הם תלמידים מבתי הספר היסודי וחטיבות הביניים בעיר, וכן שימש כמורה לקבוצות של תלמידים אלה, כמלחין ומנצח התזמורת, ואף כאב הבית של בית התזמורת הדואג לכל צרכיו. ביום 8.4.83 נוסדה ונרשמה "העמותה למען תזמורת מנדולינות של ראש העין", שמטרתה "לדאוג לקידום, שיפור, פיתוח הרחבת והחדרת האמנות, ואמנות המוסיקה לילדי ראש העין; לעזור לילדים ולנוער להתקדם בתחום המוסיקה ולטפח כישרונות צעירים בתחום האמנות והמוסיקה" [נספח נ/2 לתצהיר העירייה, להלן: "העמותה"]. אין מחלוקת, כי התובע ביצע את עבודתו במקצועיות, יסודיות ומסירות אין קץ, וכי התזמורת בניהולו ובניצוחו זכתה למוניטין בארץ ובעולם. בהתאם, בעלי התפקידים בעירייה, אשר הוקירו את פועלו של התובע, ביקשו לתגמל אותו ככל האפשר, והתובע זכה מעת לעת לתנאי שכר נוספים. כאן המקום לציין, כי בעניין זה לא הובאו בפנינו מלוא הנתונים באשר לסוגי התוספות ששולמו לתובע, והמועדים בהם שולמו, והמידע הקיים עולה מתוך מספר מצומצם של תלושי שכר והחלטת הממונה על השכר המתייחסת לתוספות אלה. ביום 26.4.07 העביר הממונה על השכר מכתב לתובע בדבר חריגות לכאורה בשכרו, בו פורטו תנאי שכרו של התובע הנוגדים, לטענת הממונה על השכר, את הוראות סעיף 29א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה- 1985 [להלן: "חוק יסודות התקציב"]. ביום 16.10.07 התקיים לתובע שימוע במשרדי הממונה על השכר, וביום 7.7.08 נתקבלה החלטתו לפיה שכרו של התובע היה צריך להיות משולם לפי דירוג עובדי חינוך, חברה, נוער וקהילה, והתובע אינו זכאי לתשלום שכר לפי דירוג עובדי ההוראה. לאור זאת, הורה הממונה על השכר לעירייה לתבוע מן התובע השבה של כל סכום ששולם לו כשכר חודשי, מעבר לשכר שאושר בהחלטתו [נספח ג' לתצהיר הממונה על השכר]. דיון והכרעה השאלה המרכזית המתעוררת במקרה שלפנינו היא האם חלות על העסקתו של התובע - על פי הגדרתה, טיבה ומהותה - הוראות ההסכם הקיבוצי לעובדי ההוראה, או שמא הוראות ההסכם הקיבוצי לעובדי החינוך המשלים. כפועל יוצא מקביעה זו, יש להכריע האם היה התובע זכאי, כטענתו, לתנאי שכר של עובד הוראה, או שמא לתנאי שכר של עובדים ב"חינוך המשלים". היה וייקבע, כי על פי מהות התפקיד והעבודה אין התובע זכאי לתנאי שכר של עובד הוראה, יש להוסיף ולבחון האם ניתנה לתובע הבטחה לתשלום תנאים כאמור על ידי ראש העירייה דאז, ואם כן, מה משקלה, וכן האם יש בתשלום תוספות שכר של עובדי הוראה אשר שולמו בפועל, כדי להשפיע על זכויותיו של התובע. התובע - עובד הרשות המקומית בפתח הדיון נבקש להבהיר, כי טענות שונות נטענו בפנינו באשר לזהות מעסיקתו של התובע - האם היתה זו העירייה עצמה; התזמורת כגוף עצמאי; העמותה שהוקמה בעקבותיה; או שמא משרד החינוך. לטעמנו, בהתבסס על הראיות שהובאו בפנינו, התובע הועסק ישירות על ידי העירייה משך כל תקופת עבודתו בה. כך, אשר למשרד החינוך כבר הבהרנו, כי התובע הועסק - במקביל לעבודתו בעירייה - גם על ידי משרד החינוך, אולם לא במסגרת העבודות שביצע עבור העירייה. אשר להעסקתו ישירות על ידי התזמורת, לא הובאו בפנינו ראיות כלשהן בדבר היותה של התזמורת גוף עצמאי וישות משפטית נפרדת, בעלת יכולת להתקשר עם התובע בחוזה עבודה. אשר לטענה כי התובע הועסק על ידי העמותה, הרי שאכן מדובר בעמותה שהוקמה, בין היתר, בעקבות פעילותו של התובע בעירייה והקמתו את תזמורת המנדולינות, ומנספח נ/1 לתצהיר העירייה אכן עולה כי התובע הינו בין מייסדי העמותה וחבר בהנהלתה. יחד עם זאת, התובע התקבל לעבודה בעירייה כשש שנים קודם להקמת העמותה ולא הוכח כי חל שינוי בהעסקתו ובזהות מעסיקתו, וכן שכרו שולם על ידי העירייה ולא על ידי העמותה [ראה בתלושי השכר נספח 7 לתצהיר התובע, לרבות רישום העירייה כמעסיקתו בתלושים אלה]. משכך, מסקנתנו הינה כי העירייה היא מעסיקתו של התובע בכל הקשור לתביעה דנן. הוראות ההסכם הקיבוצי החלות על העסקתו של התובע המסגרת הנורמטיבית - מן ההסכמים הקיבוציים המתייחסים לעובדי הוראה עולה כי הם חלים על "עובדי הוראה המדורגים בדירוג עובדי הוראה והמועסקים בתפקידי הוראה" [הסכם קיבוצי שנחתם ביום 22.2.79 בין ממשלת ישראל, מרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגדולות לבין הסתדרות המורים בישראל], וכן על עובדים בדירוג עובדי הוראה המועסקים בהוראה והמיוצגים על ידי הסתדרות המורים בישראל או ארגון מורי בתי הספר העל- יסודיים [הסכם קיבוצי מספר 7020/84 שנחתם ביום 16.11.83 בין ממשלת ישראל, מרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגדולות לבין הסתדרות המורים בישראל וארגון המורים בישראל] [להלן: "הסכמי עובדי ההוראה"]. בצד פעילות ההוראה קיימים, כאמור, גם "מפעלי החינוך המשלים", המוגדרים בהסכם קיבוצי כללי להעסקת מדריכים בחינוך המשלים [הסכם אשר שולב בסעיף 101.1 לחוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות בישראל, להלן: "חוקת העבודה"], כדלקמן: "מפעלי החינוך המשלים הצמודים לבתי ספר, מפעלי חינוך ותרבות קהילתיים, שכונתיים או אזוריים, בתי נוער, מועדונים שכונתיים וקהילתיים, חוגים אומנותיים או מקצועיים, קורסים להשתלמות מדריכים, תערוכות, אירועים מרכזיים, כינוסים, מפגשי נוער, מפעלי חינוך עונתיים, קייטנות ומחנות נופש, וכל פעילות נוספת הנקבעת על ידי הרשות המקומית." [סעיף 101.111 לחוקת העבודה] בהסכם קיבוצי זה נקבעו תנאי עבודתם של עובדי החינוך המשלים, ובסעיף 101.11 נקבע, כי החל מיום 1.9.95 ישונה שם התפקיד/העיסוק של עובדי החינוך המשלים וייקרא מכאן ואילך "עובדי חינוך, נוער חברה וקהילה" [ובענייננו להלן: "עובדי החינוך המשלים" או "עובדי חינוך, נוער, חברה וקהילה"]. אשר להכרעה בין חלותו של הסכם קיבוצי זה או אחר, קבע בית הדין הארצי לעבודה כדלקמן: "חלותו של הסכם קיבוצי מיוחד או כללי היא, בין השאר, על "כל העובדים מהסוגים הכלולים בהסכם" (ר' סעיפים 15(3) ו 16(3) לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז- 1957). לעניין חלותו של הסכם קיבוצי, אין נפקות לעובדה האם העובד אשר ההסכם חל עליו חבר או אינו חבר בארגון בעובדים אשר הוא צד להסכם הקיבוצי. על כן, לא מקצועו, הכשרתו או חברותו הארגונית של עובד קובעים את תחולת ההסכם הקיבוצי עליו, אלא יש לבחון באיזו מידה ההסכם הקיבוצי חל עליו, על פי סוג עבודתו, עבודתו למעשה, ועל פי הקבוע בהסכם הקיבוצי (ר' דב"ע תשן/3-15 תמר בשיסט ואח' - עיריית קריית אתא, פד"ע כא 221, 223; ד"ר סטיב אדלר: הסכמים קיבוציים: מסגרת, תחולה ותיאום, ספר בר- ניב 17, 31)" [ההדגשה הוספה] [דב"ע נז/2-9 הנרי אסלנוב - המועצה האזורית גליל תחתון (לא פורסם), ניתן ביום 5.7.98, להלן: "עניין אסלנוב", עתירת התובע לבג"ץ (5211/98) נדחתה ביום 26.8.98] ואמנם, בעניין אסלנוב נדונה תביעתו של מורה למוסיקה, חבר הסתדרות המורים, אשר הועסק על ידי מועצה אזורית גליל תחתון משך שש שנים, בתפקיד של מורה לנגינה ומדריך הרכבים מוסיקליים. שכרו של מר אסלנוב שולם בהתאם להסכם הקיבוצי לעובדי החינוך המשלים, ובתביעתו לבית הדין האזורי לעבודה תבע כי ישולמו לו התשלומים מכוח ההסכם הקיבוצי של עובדי ההוראה. בית הדין האזורי דחה את התביעה, ובית הדין הארצי לעבודה אישר את פסיקתו, בקובעו כדלקמן: "בית הדין האזורי קבע בפסק דינו כי לפי חומר הראיות שלפניו, המערער התקבל לעבודה במדור למוסיקה של המועצה האזורית כעובד של החינוך המשלים. קביעתו נעשתה גם על פי שיבוצו המנהלי של המערער וגם מן הטעמים שהמערער לא העביר ולא לימד שיעורים בכיתה שלא במסגרת הלימודים השוטפים ומערכת הלימודים, כאשר התלמידים למדו אצל המערער על פי בחירה חופשית והלימודים היו כרוכים בתשלום נפרד אותו גבתה המועצה האזורית מהורי התלמידים למוסיקה (פסקאות 8, 30 ו-31 לפסק הדין). מסקנותיו של בית הדין האזורי היו כמצוטט בפסקה 16 לעיל, ועל פיהן חל על המערער ההסכם הקיבוצי בחינוך המשלים. לאחר עיון בטענותיהן של ב"כ המערער ושל ב"כ המועצה האזורית ובחומר הראיות שהיה לפני בית הדין האזורי בנושא זה, שהוא הנושא המרכזי בהליך הערעור, הגענו למסקנה כי על פי הוראות התחולה של ההסכמים הקיבוציים לעובדי ההוראה ולעובדי החינוך המשלים לא טעה בית הדים במסקנותיו לגבי תפקידו של המערער וההסכם הקיבוצי החל עליו." [עניין אסלנוב, שם] שאלת ההכרעה בין חלותו של ההסכם הקיבוצי לעובדי הוראה להסכם הקיבוצי לעובדי החינוך המשלים נדונה על ידי בית הדין הארצי לעבודה עוד קודם לעניין אסלנוב, בעניינן של מורות למוסיקה אשר עבדו בקונסרבטוריון העירוני של קריית אתא, וכך נקבע שם: "איזה הסכם קיבוצי חל על המערערות? בא-כוח המערערות טען כי בית-הדין קמא טעה כשקבע שהסכמי עובדי ההוראה אינם חלים על המערערות, וכי הן בעלות תואר אקדמי כמורות ועבדו בהוראה. אנו דוחים טענה זו. המערערות עבדו במסגרת החינוך המשלים כמדריכות. הן לא עבדו בבית-ספר כמורות. מעיון בהסכם הקיבוצי בחינוך המשלים ובהסכם הקיבוצי של המורים, שהוגשו לבית-הדין קמא, עולה כי המדריכים מהווים קבוצה נפרדת מעובדי ההוראה. ההסכם הקיבוצי בחינוך המשלים קובע את תחולתו על עובדים בחינוך המשלים, ואילו ההסכם הקיבוצי של עובדי ההוראה קובע את תחולתו על עובדי בתי-הספר. העובדה שהמערערות הינן מורות במקצוען אינה מחילה עליהן את ההסכמים הקיבוציים של עובדי ההוראה. אם לא הוסכם אחרת הרי מהנדס, רופא, משפטן וכיו"ב, העובדים בחינוך המשלים כמדריכים, יקבלו את שכרם על-פי ההסכם קיבוצי של החינוך המשלים, ולא יקבלו את תנאי העבודה של מקצועם (ראה: ס. אדלר [4] "הסכמים קיבוציים: מסגרת, תחולה ותיאום" בעמ' 31). על-כן, מקובלת עלינו מסקנת בית-הדין קמא הקובעת כי על-פי חומר הראיות חל על המערערות רק ההסכם הקיבוצי בחינוך המשלים." [ההדגשה הוספה] [דב"ע תשן/3-15 בשיסט ואח' - עיריית קריית אתא, פד"ע כא, 221, להלן: "עניין בשיסט"] אם כן, על מנת לקבוע איזה הסכם קיבוצי חל על העסקתו של התובע, וכפועל יוצא מכך, האם הועסק כעובד הוראה או שמא כעובד החינוך המשלים, יש לבחון את סוג עבודתו של התובע בפועל ואת עבודתו למעשה, להבדיל מעבודתו במקומות אחרים [קודם לכן ואף במקביל לכך], ולהבדיל מהכשרתו וכישוריו הכלליים. מן הכלל אל הפרט - מן העדויות שהובאו בפנינו עולה, כי התובע עסק בהוראת נגינה ומוזיקה לתלמידים מחוץ למסגרות של בתי הספר בעיר [אף אם השיעורים הועברו פיזית במתחם בית הספר], לאחר שעות הלימודים, וכי השיעורים הועברו, ככלל, לקבוצות של תלמידים, חלקם נגני התזמורת וחלקם תלמידים בחטיבת הביניים, בין היתר, במטרה להכשיר מי מהם לנגן בתזמורת בעתיד. וכך העיד בפנינו התובע: "מנהל התזמורת זה חלק מהעבודה שלי, חלק קטן, כשאני מתחיל ללמד ילדים לוקח כמה שנים עד שהם מגיעים לתזמורת. את הילדים לימדתי כמה ימים בשבוע משעה 14:00 ועד 22:00. הם היו ילדים בחטיבת ביניים, ולפעמים זה היה עד 1 בלילה. זה היה כשהיו הופעות בבית הנשיא, וזה לא כל הילדים, זה קבוצות קבוצות, הגדולים למדו מאוחר יותר." [פרוטו' 22.9.08 עמ' 13 ש' 11-17] וראה גם בעדותו של מר אברהם שהעיד, כאמור, מטעם התובע: "ש. אתה אמרת והעדת בתצהירך שמדובר במורה, אני רוצה לדעת, נכון שכאשר אתה אומר שהוא עבד 24 שעות, אתה לא מתכוון שהוא ליד תלמידים 24 שעות ביממה? ת. גם תלמידים הולכים לישון, ולשאלתך באיזה שעות הוא לימד - התלמידים לקחו אצלו שיעורים עד שמונה, תשע. החוגים היו בדרך כלל אחר הצהריים, וגם בחופשות גם בשעות הבוקר. ש. אחר הצהריים ובחופשות, באיזה שעות הוא לימד תלמידים, אתה היית ממונה עליו? ת. הוא לימד תלמידים בשעות לאחר שעות הלימודים הרגילות שלהם, היו קבוצות שהוא לימד וכמובן בזמן החופשות גם בשעות הבוקר הוא לימד. ש. וביתר הזמן הוא עסק בהלחנת יצירות? ת. התובע היה איש הביטחון של המקום, איש הקשר של המקום, מנקה של המקום, איש האחזקה של המקום, מלחין וגם מוזיקאי, הוא היה שם לבד, זה מילא לו חלל של הרבה שעות ביום העבודה.... ת. אף אחד לא הכריח את התובע לעבוד 24 שעות, הוא עשה את זה מרצונו ומאהבתו לעיסוק שלו, ואת השכר הוא קיבל על פי חוזה העסקה שלו." [עדות מר אברהם, פרוט' 26.3.09, עמ' 42 ש' 1- 19, ההדגשה הוספה] ולבסוף, בעדותה של גב' גבאי מורלי מטעם הממונה על השכר: "לא. אני מתכוונת שהטענה שלי שהוא לא היה מורה... כשאני אומרת שהיה מדורג בדירוג חינוך, נוער, חברה וקהילה, ומאחר ואתה מייצג אותו מכיר היטב בודאי את חוקת העבודה, ידוע לך שגם עובדי חינוך, נוער וקהילה יש כאלה שממש מלמדים, ג'ודו, מוזיקה, חימר, מדריכים. זה נקרא הוראה בז'רגון של כולנו. כמו שאומרים המורה שלי למוזיקה, אבל בעולם המקצועי יש הוראה ישירה, שהפרשנות שלה מורה בבית ספר כמו שהוא היה במשרד החינוך, וכשאתה עובד בחינוך המשלים בתחום של עירייה מתנ"ס בית נוער, על אף שאתה עוסק בסוג של הדרכה, אתה לא מוגדר מורה לפי ההסכמים הקיבוציים ואינך זכאי להיות מוגדר בדירוג הוראה. ש. בתצהירך אין שום התייחסות לטענה שמושמעת גם ע"י דוראני, דוראני אומר לך שהאיש היה מורה בבית ספר למוזיקה ולימד מוזיקה בהוראה פרונטלית והוא עשה את זה כדבר של שיגרה ולאורך שנים, עוד לפני שהתלמידים שלו הופיעו בהופעה הראשונה שלהם, לכך אין התייחסות בתצהיר? ת. זה לא נקרא מורה, חשוב המסגרת, איפה אתה. גם מדריך מלמד פרונטלית. הוא הדריך ילדים מוזיקה. אם אני מאד מוכשרת ואני יודעת קרמיקה ועירית ירושלים תיקח אותי ללמד קהל מאד גדול, לא חדר אוכל לשעבר, זה שאני מלמדת קרמיקה זה הופך אותי למורה? אותו דבר גם מתמטיקה באולם של אלפי תלמידים. במצב כזה אני מורה?... מורה פרונטלי הוא אדם שמלמד בבית ספר הוראה ישירה, במובן הכי קלסי שאנחנו מכירים אותה, אנחנו בבית ספר הפעמון צלצל, לכיתה..." [ההדגשה הוספה] [עדות גב' גבאי מורלי, פרוט' 26.3.09, עמ' 54 ש' 4- 24; ועמ' 55 ש' 11- 21] מעדויות אלה עולה כי התובע נמנה על עובדי החינוך המשלים ולא על עובדי ההוראה. בהקשר זה נעיר, כי איננו מקבלים את עמדת התובע בסעיף 7 לסיכומי התשובה, לפיה העובדות בעניין אסלנוב שונות מן העובדות בענייננו ואין להקיש מן הפסיקה שם לענייננו. אכן, בעניין אסלנוב התקבל התובע לפי דרגה של מדריך מקצועי מוסמך, אולם היו בהעסקתו סממנים אחרים שיש בהם כדי להעיד על היותו עובד הוראה, ואף על פי כן נקבע כי הוא עובד החינוך המשלים. כך, בעניין אסלנוב תמכה הסתדרות המורים במאבקו של התובע והתקיימו הליכים בפני ועדות פריטטיות בהשתתפות נציגי ההסתדרות. כמו כן, אף לא נדחתה טענתו של מר אסלנוב כי עבודתו היתה אינטגרלית למסגרת ההוראה בבית הספר, ושיעורי הנגינה הועברו על ידו במסגרת שעות הלימוד הרגילות. בנסיבות אלה, נדחית מקל וחומר טענתו של התובע בדבר הוראה "פורנטלית", ונראה כי מאפייניו של התובע כעובד החינוך המשלים אף מובהקים יותר ממאפייניו של מר אסלנוב, ופסיקת בית הדן הארצי בעניין זה יפה לענייננו ביתר שאת. זאת ועוד: התובע מבקש להסתמך על תנאי העסקתו כפי שנמסרו לו על ידי העירייה ביום 9.11.87 [נספחים 1 ו- 2 לתצהירו], וללמוד מהם על העסקתו כעובד הוראה. זאת, משנאמר שם, כי דרגתו לתשלום השכר תהא דרגה של מורה מוסמך "עפ"י דירוג הוראה", וכי ההפרשות לקרן השתלמות וקופת גמל יהיו "כמקובל לעובדי הוראה (עובדי מועצה)" [ראה גם בסעיף 13 לעיל]. אשר לניסוח הדרגה, הרי ששכר היסוד המשולם לעובדי החינוך המשלים הוצמד לשכרם של עובדי הוראה מכוח ההסכם הקיבוצי בחינוך המשלים ועל כן אין קושי בניסוח באמור [סעיף 3 לתצהיר גב' גבאי-מורלי, שלא נסתר, וראה גם בעניין בשיסט, שם, בעמ' 224]. אשר לסעיף המתייחס להפרשות לקרן השתלמות ולגמל, אכן מדובר בתוספת אחוזית המשולמת לעובדי הוראה, אך אין בהקנייתה לתובע כדי להופכו לעובד הוראה, משלא מתקיימים בו המאפיינים של עובד הוראה כאמור. לא זו אף זו: התובע טען בפנינו למעורבות, זיקה וקשר למשרד החינוך, כפי הנראה, על מנת לחזק את הטענה כי הועסק כעובד הוראה, וזכאי לתנאי שכר בהתאם. אין בידינו לקבל זאת. אכן, במקביל למרבית תקופת עבודתו בעירייה המשיך התובע לעבוד כעובד משרד החינוך בתפקידים שונים [ואף העיד כי בשלב כלשהו חילק את יום העבודה, ככלל, כך שבמשרד החינוך עבד לפני הצהריים, ובעירייה בשעות אחר הצהריים, פרוטו' 22.9.08 עמ' 12 ש' 21- עמ' 13 ש' 8]. כמו כן, מקובלת עלינו טענת התובע כי נשלח לעבודה בעירייה במסגרת תוכנית רווחה של משרד החינוך וכעובד של משרד החינוך. יחד עם זאת, אין בסממנים אלה כדי להצביע על היותו של התובע עובד הוראה במסגרת עבודתו בעירייה. התובע הודה בפנינו כי חודשים ספורים לאחר שהחל את עבודתו בעירייה הועבר על ידי משרד החינוך להיות עובד העירייה ['המועצה המקומית', כהגדרתה דאז], וכי החל ממועד זה [שנת 1976] היה עובד המועצה/העירייה במסגרת כל תפקידיו בה [פרוט' 22.9.08 עמ' 12 ש' 1- 20]. כמו כן, וחשוב מכך - אף אם שימש התובע כמורה וכעובד הוראה לפני ו/או במקביל לעבודתו בעירייה, ואף אם מבחינת כישוריו והכשרתו יכול היה לשמש כעובד הוראה גם בעירייה, הרי שלא די בכך כדי ללמד על היותו עובד הוראה בפועל במסגרת תפקידיו בעירייה, וההכרעה, כאמור, הינה על סמך העבודה שביצע בפועל, ולא על סמך עבודות אחרות שביצע ו/או על פי הכשרתו וכישוריו הכלליים [ראה עניין אסלנוב ועניין בשיסט, לעיל]. התובע אף חזר בו מטענתו המקורית כי פעל במסגרת קונסרבטוריון מוכר על ידי משרד החינוך, שנטענה אף היא במטרה להצביע על חובת העירייה לשלם לתובע תנאי העסקה ושכר הנקבעים על ידי משרד החינוך [סעיפים 3, 5 ו- 6ב לכתב התביעה; וחזרת התובע מן הטענה בחקירתו הנגדית- פרו' 22.9.08, עמ' 28 ש' 16- 20]. בעניין זה נוסיף, למעלה מן הדרוש, כי התובע אף לא סתר את טענת הממונה על השכר לפיה גם מנהלים בקונסרבטוריונים מוכרים על ידי משרד החינוך אינם זכאים לתנאי שכר כשל עובדים בדירוג עובדי הוראה, ועל כן ממילא, ואף אם לא היה חוזר בו מטענתו, לא היה בכך כדי להוכיח את טענתו [סעיף 6 לתצהיר גב' גבאי- מורלי, ובחקירתה הנגדית - עמ' 52 ש' 20- עמ' 53 ש' 15]. למעשה, מלבד טענות ההבטחה וההסתמכות שיידונו להלן, סומך התובע את זכאותו לתנאי שכר של עובד הוראה בעיקר על כך שעבודתו "היתה עבודת ניהול מובהקת", ש"כללה הוראה פרונטלית, עבודה פרטנית, אדמיניסטרציה רבה מסביב ואף עבודות ניקיון ותיקון כלי הנגינה", וכן בכך שמספר תלמידיו "היה כמספר תלמידים בבית ספר קטן", "כ- 200 תלמידים", וכי "עבד גם בסופי השבוע ובלילות, וחופשה לא נטל כלל" [סעיפים 11-13 לסיכומי התובע]. אולם, מלבד הטענה בדבר "הוראה פרונטלית" שנדונה והוכרעה לעיל, לא מצאנו כי יש בטעמים אלה כדי להעיד על היות התובע עובד הוראה, ואיננו סבורים כי יש בהם כדי לתמוך בטענותיו. מסקנתנו, אפוא, הינה, כי על עבודתו הענפה של התובע בעירייה - על פי טיבה ומהותה - חלות הוראות ההסכם הקיבוצי לעובדי חינוך, נוער, חברה וקהילה שבחוקת העבודה, ולא הוראות ההסכמים הקיבוציים לעובדי הוראה. משזו מסקנתנו, יש לבחון האם בכל זאת קמה לתובע זכאות לתנאי שכר של עובדי הוראה, מכוח הבטחה מנהלית מחייבת ו/או הסתמכות על מצג בפועל. האם זכאי התובע לתנאים של "עובד הוראה" מכוח הסכם מחייב בינו ובין ראש העיר ו/או מכוח התנהגות הצדדים בפועל? לטענת התובע, "ההסכם בין התובע ובין ראש העיר יוסף היה, כי התובע יקבל שכר ותנאים כעובד הוראה שהוא מנהל בי"ס, עפ"י ההסכמים הקיבוציים החלים על עובדי הוראה" [סעיף 10 לסיכומי התובע], וכן כי הובטח לו בעת המעבר מהיותו עובד משרד החינוך להיותו עובד העירייה [המועצה דאז], כי "שכרו לא יופחת בשל המעבר וישולם על פי הקריטריונים של המשרד" [סעיף 19 לסיכומי התובע]. מנגד, טוענת העירייה, כי ראש העירייה אינו חופשי לקבוע את תנאי ההעסקה של עובדי העירייה כאוות נפשו, וכי אלה נקבעים בהתאם לתפקיד שממלא העובד בפועל וההסכם הקיבוצי החל , על העסקתו. כך, נקבע בחוקת העבודה, כי העובדים ברשויות המקומיות ישובצו ויקבלו שכרם בהתאם לדרגות ולדירוגים השונים החלים עליהם מכוח ההסכמים שנחתמים מעת לעת עם האיגודים המקצועיים [סעיפים 21.1- 21.2 לחוקת העבודה]. ממילא, מוסיפה העירייה, כי כל תשלום עודף או הענקת זכות שאינה על פי ההסכם הרלוונטי מהווה חריגת שכר אסורה הנתונה לפיקוחו של הממונה על השכר. בטרם נבחן האם עסקינן בהבטחה מינהלית מחייבת בהתאם למבחני הפסיקה [ובכלל זה, האם נותן ההבטחה היה בעל הסמכות לתיתה; האם היתה לו כוונה להקנות לה תוקף משפטי מחייב; האם הוא בעל יכולת למלא אחר ההבטחה; והאם אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה (בג"צ 142/86 "דישון" כפר שיתופי להתיישבות חקלאית נגד שר החקלאות ואחרים, פ"ד מ(4) 523, 529)], יש לבחון תחילה האמנם ניתנה לתובע הבטחה לתנאי שכר של עובדי הוראה, כנטען על ידו. נקדים ונאמר, כי מן החומר שהובא בפנינו לא השתכנענו כי אכן ניתנה לתובע הבטחה כאמור. וכך העיד בפנינו ראש העיר בחקירתו הנגדית: "ש. אני רוצה להבהיר לך, התביעה הזאת של התובע היא לקבל זכויות על פי עובד הוראה, אתה יודע על פי מה הוא קיבל את הזכויות שלו במשך השנים? ת. אני יודע שהוא קיבל כעובד הוראה ומנהל התזמורת. ש. למה אתה מתכוון, אתה בקיא בדירוגים השונים? ת. אני לא בקיא בשום דבר, אני יודע לנהל את המערכת, אני יודע שהוא עובד הוראה כי הוא עסק בהוראה ולימד ילדים מוזיקה. ש. מבחינתך עובד שמלמד מוזיקה הוא מורה ושכרו צריך להיות משולם לפי דירוג עובדי הוראה? ת. כן. ודבר שני, במקרה הספציפי שלו אני ידעתי שהוא עובד הוראה בהגדרת התפקיד שלו. כשהוא בא לבקש ממני את הגדרת התפקיד פורמלית של מנהל תזמורת, אז היתה אותה שיחה אצלי במשרד, והוא אמר לי שהוא עובד הוראה והוא צריך לקבל גם מנהל תזמורת, היתה שיחה בנוכחות מנהל המנגנון. ש. מה השבת על הטענה הזאת? ת. אני קיבלתי את זה כעובדה, ידעתי שזה עובדה." ובהמשך: "ש. כלומר מה שהתובע קיבל עד לסיום העסקתך זה על דעת הצוות המקצועי? ת. ועוד איך? ש. ומה שהוא לא קיבל פשוט לא אושר ע"י הצוות המקצועי? ת. יכול להיות, אני לא עשיתי על דעת עצמי, אם הוא לא קיבל סימן שהצוות המקצועי הגיע למסקנה שהוא עשה את מה שהוא יכול לעשות. ש. ואתה לא מודע לאבחנות בין דירוג הוראה לבין דירוג עובד בחינוך המשלים? ת. לא." [עדות מר יוסף, פרוט' 26.3.09, עמ' 34 ש' 1-14; ובעמ' 35 ש' 15-21, ההדגשות הוספו, וראה גם בעדות מר אברהם, כי אינו בקיא בפרטי השכר ואינו מכיר את ההבחנה בין הדירוגים השונים - עדות מר אברהם, פרוטו' 26.3.09 עמ' 42 ש' 20- 24 ועמ' 47 ש' 3- 7] מר יוסף העיד, אמנם, כי לדעתו קיבל התובע תנאים של עובד הוראה ואף היה צריך לקבלם, אך בה בעת הודה כי לא היה בקיא כלל בתנאי השכר ששולמו לעובדים השונים ובכללי הדרגות והדירוגים; כי יתכן ובפועל לא קיבל התובע את כל המגיע לו כעובד הוראה, ומשמעות הדבר כי הצוות המקצועי הגיע למסקנה שלא ניתן להעניק לו; וכן הוסיף שהתובע הניח בפניו עובדה מוגמרת באשר לדירוגו כעובד הוראה. עדות זו שוללת, כשלעצמה, טענת הבטחה כלשהי. יתירה מזאת: אין מחלוקת כי התובע לא קיבל את מלוא תנאי השכר להם היה זכאי, לכאורה, כעובד הוראה, שהרי זהו מקור תביעתו, ובחקירתו אף העיד מר יוסף כי במהלך עבודתו ישב עם התובע "במטרה למצוא את הנוסחה להוסיף לו תיגמול", כך: "ש. אתה ציינת שהגעתם לאיזה שהיא הסדרה של זכויותיו של התובע? ת. ישבנו וסיכמנו שהוא יקבל את התוספת בגין ניהול. ש. מתי זה היה בערך? ת. אני חושב שאחרי 2000. אני לא זוכר בדיוק. בטח יש תיעוד במסמך. ש. אנחנו אמורים למצוא שם תוספת שכר בגין גמול ניהול? ת. תוספת שכר, אני לא יודע אם זה היה בגין גמול ניהול או משהו אחר, אבל זה היה הדרך למצוא את הנוסחה להוסיף תיגמול. ש. זה לא היה קשור לדירוגים? ת. אני לא יודע, אני לא את הפרטים, אני רציתי לתגמל אותו בגלל ניהול. ש. ז"א שאתה בתוקף תפקידך כמי שאמון על הניהול הכללי של המערכת הזו ולא בקיא בפרטים הקטנים אתה לא יודע להגדיר את ההבדל בין דירוג הוראה לדירוג חינוך משלים? ת. אני יודע שיש הבדלים אני לא יודע מהם. ש. ז"א אתה גם לא יודע מי זכאי לכל אחד מהדירוגים? ת. אני מודיע מראש אני לא יודע הרבה מאד דברים. אני גם לא יודע איפה עובר הגבול בין שני הדירוגים האלה והעיסוקים." [עדות מר יוסף, פרוט' 26.3.09, עמ' 38 ש' 15- עמ' 39 ש' 4] כאמור לעיל, בעניין זה לא הובאו בפנינו מלוא הנתונים באשר למועדים ולסוגי התוספות ששולמו לתובע, ונאלצנו להסתפק בתלושי שכר ספורים ובמכתבו ותצהירו של הממונה על השכר. יחד עם זאת, ממכלול החומר שהובא בפנינו השתכנענו, כי בכירי העירייה היו אסירי תודה על פעילותו הענפה והפורייה של התובע, ואכן תיגמלו את התובע מעת לעת בדרכים שעמדו לרשותם. כך למשל, מר יוסף העיד בפנינו כי השכר שקיבל התובע לא שיקף את השכר שהגיע לו לקבל על פועלו ועל כן ביקש לתגמל אותו [עדות מר יוסף, פרו' 26.3.09, עמ' 36 ש' 2- 7], ואף התובע הודה כי "העירייה חיפשה איך לשים אותי באיזה שהוא מקום כדי לתת לי תוספת לשכר", וכן כי פנייתו של מנהל המנגנון בעירייה למשרד החינוך נועדה "כדי לתת לי סטטוס מסוים כדי שאני אקבל משהו" [עדות התובע, פרו' 22.9.08, עמ' 28 ש' 3 עמ' 29 ש' 2]. תוספות ותשלומים אלה, הגם ששולמו לתובע בפועל וגררו את הסתמכותו, אינם מקימים לתובע זכות שבדין לתשלום כל הזכויות הנובעות מהסכם עובדי הוראה. אשר להמשך תשלומן של תוספות אלה, הרי שהן חלק מתביעתו של הממונה על השכר ומושא התביעה שכנגד בתיק עב' 6846/07. נעיר, כי לא מן הנמנע שהסתמכות זו של התובע נבעה אף מן העובדה ששכר היסוד ששולם לו כעובד החינוך המשלים הוצמד לשכרם של עובדי ההוראה מכוח ההסכם הקיבוצי בחינוך המשלים שבחוקת העבודה. ואולם, כפי שכבר נקבע בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, "סעיף זה מצמיד את שכר היסוד של המדריכים בחינוך המשלים לזה של עובדי הוראה, אולם אינו מתייחס לתנאי עבודה אחרים" [עניין בשיסט, שם, בעמ' 224]. טרם סיום נאמר עוד, כי ביום 29.9.10 ניתן, כאמור, פסק הדין המחוזי בעניין זכויות היוצרים של התובע [ת"א 2068/07]. התובע ביקש לצרף פסק דין זה כראיה ולקבוע כי יש בממצאים העובדתיים המופיעים בעמודים 2, 9 ו- 13 לפסק הדין, כדי להוות השתק פלוגתא. הנתבעות מתנגדות לכך. מאחר והתובע לא הפנה לממצאים עובדתיים ספציפיים, וממילא לא מצאנו כי קיימות סתירות עובדתיות בין הקביעות בפסק הדין המחוזי לבין חומר הראיות שהובא בפנינו [שעל בסיסו ניתנה הכרעתנו] - אין לנו צורך להכריע במחלוקת זו. סיכום התביעה נדחית. בנסיבות העניין, לאור ההערכה הרבה לעבודתו של התובע ופועלו, אין צו להוצאות. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין. ניתן היום, י"ג תשרי תשע"ב, 11 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים. ר יוסי שוסטק,נ.צ עובדים חנה טרכטינגוט,שופטת מר רפי גמליאל,נ.צ מעבידים חוזהדיני חינוךהסכם קיבוצי