השוואת חתימות על שטר חוב מבוא בפניי תביעה שיטרית שתחילתה בבקשה לביצוע שטר חוב בסך 40,894 ₪ אשר הוגשה ללשכת הוצאה לפועל בתל אביב על ידי פוליבה בע"מ (להלן:"הזוכה"/"התובעת") כנגד מחמוד מחאג'נה (להלן:"החייב"/"הנתבע") בהתסמך על התחייבות נטענת בחתימתו של הנתבע על שטר חוב להבטחת תשלום תמורת מוצרי האפייה (להלן:"הסחורה") שסיפקה התובעת ל'קונדיטורית בארכה' ברחוב שארית ישראל 31 תל אביב (להלן:"המאפיה"/ "הקונדיטוריה"). שטר החוב נחתם ביום 8.11.2006 בפני נציג התובעת - דניאל גריצנר שגם העיד בישיבת ההוכחות כפי שיפורט להלן. התובעת - עוסקת בהפצת מוצרי אפייה . הנתבע - מחמוד מחאג'נה , הבעלים של מאפית 'מלך העוגות' ברחוב הפלד 22 חולון. אין מחלוקת כי התובעת סיפקה מוצרי אפיה למאפיית "בארכה" וכן למאפיית "מלך העוגות". אין חולק כי מאפיית "בארכה" נותרה חייבת לתובעת סך של 40,894 ₪ בגין מוצרי אפייה אשר סופקו לה. המחלוקת העיקרית הדרושה להכרעה נוגעת לשאלה האם חתם הנתבע חתימת ערבות אוואל על שטר חוב להבטחת תשלום חובותיה של מאפיית בארכה שבעליה הניטען , נביל מחאג'נה אינסולוונטי? ובמילים אחרות, האם ערב הנתבע לחובות מאפית בארכה לתובעת? הכיצד תתמודד התובעת עם טענת הנתבע לזיוף חתימתו על השטר. תמצית טענות התביעה לגירסת התובעת סיפקה לנתבע סחורה במקום קונדיטוריית בארכה . התשלום עבור המוצרים שולם במאפייה נוספת בניהול הנתבע הידועה בשם 'מלך העוגות' ברח' הפלד 22 חולון. לגרסת התובעת, לשם הבטחת תשלום חובותיה של מאפית בארכה ,חתם הנתבע על שטר חוב וערבות אוואל מיום 8.11.06 . לשיטת התובעת, הודיע הנתבע לתובעת שמינה את נביל לנהל את מאפיית בארכה , והפנה התובעת אליו להסדר המשך הספקת מוצרים וקבלת תשלום. לטענת התובעת, סיכמו הצדדים כי להבטחת תשלום הספקת הסחורות למאפיית בארכה חתמו נביל והנתבע על שטר חוב וערבות אוואל לטובת התובעת. לגרסת התובעת, היא המשיכה לספק סחורה למאפיית בארכה תוך שמירה על קשר עם הנתבע ועם נביל אשר ניהל עסקו של הנתבע במאפיית בארכה. לגרסת התובעת, נקלעה מאפיית בארכה לקשיים כלכליים . חובה לתובעת הסתכם בסך של 40,894 ₪. לטענת התובעת, התייצב הנתבע במשרדי התובעת, לאחר קבלת מכתב ההתראה מאת בא כוח התובעת, על מנת להגיע עימה לפשרה בנוגע לחוב מאפיית בארכה אלא שהצדדים לא הגיעו לכדיי הסכמה. התובעת עותרת לחיוב הנתבע בתשלום תמורת סחורה שסיפקה למאפית בארכה בסך 40,894 ₪. תמצית טענות ההגנה - טענת זיוף השטר חוב לטענת הנתבע, החתימה הנחזית להיות חתימתו על שטר החוב אינה חתימתו, שכן מעולם לא חתם על שטר חוב להבטחת תשלום תמורת הסחורה שסופקה לקונדיטורית בארכה. לגרסת הנתבע, הוא אינו הבעלים של קונדיטורית בארכה . משנת 2004 ועד היום הינו הבעלים של מאפיה בשם 'מלך העוגות' ברח' הפלד 22 חולון. לשיטת הנתבע, הוא היה נוהג לקנות סחורה ממאפיית בארכה (מנביל) וביצע התשלום בשיקים משוכים על בנק דיסקונט ,סחירותם של השקים לא הוגבלה, וכך ארע שחלק מהשיקים הועברו לצד ג' לרבות התובעת תמורת מוצרים שסיפקה התובעת למאפיית בארכה. לגרסת הנתבע, במסגרת עסקו(מלך העוגות) רכש סחורה מהתובעת באמצעות סוכן (ישראל) על דרך הזמנה טלפונית ומשלוח הסחורה לבית עסקו ללא תעודת משלוח. לטענת הנתבע, הוא הגיע למשרדי התובעת במטרה לסיים המחלוקת בעניין "מלך הבייגלה" אולם מנהל התובעת סירב ליתן לו סחורה עד לסילוק חובו של נביל במאפיית בארכה .זאת למרות הבהרת הנתבע כי אין כל זיקה בין המאפיות. דיון והכרעה דניאל גריצנר, סוכן מכירות מטעם התובעת, מסר תצהיר והעיד אילן פוליבה, מנהל התובעת, מסר תצהיר והעיד מחאג'נה נביל, בעלים של מאפיית בארכה, מסר תצהיר והעיד מחמוד מחאג'נה, הנתבע , מסר תצהיר והעיד טענת זיוף חתימה לשיטת התובעת כאמור, חתם הנתבע על שטר חוב מיום 8.11.06 לשם הבטחת תשלום חובותיה של מאפית בארכה לטובת התובעת . (נספח ב' לתצהיר ע.ר התובעת) לטענת הנתבע מנגד , החתימה הנחזית להיות חתימתו על שטר החוב אינה חתימתו,. הוא מעולם לא חתם על שטר חוב להבטחת תשלום תמורת סחורה שסופקה לקונדיטורית בארכה. הנתבע אישר בחקירתו כי אומנם חתם על שטר חוב בנוכחות סוכן מכירות ל אך כאשר הוצג בפניו שטר החוב שצורף לתצהיר התובעת טען כי אין זה שטר החוב עליו חתם . לגרסתו, השטר עליו חתם היה בצבע אחר ואין המדובר בחתימתו על השטר. (פרוטוקול מיום 25.05.11 ע"מ 12 שורות 7-14) למרות טענת הזיוף , אין חולק כי הנתבע לא טרח להגיש תלונה למשטרה בגין זיוף חתימתו. באשר לנטל ההוכחה- מאחר ועסקינן בתביעה שיטרית, ומשעלתה טענת זיוף כטענת הגנה, רובץ נטל ההוכחה לפתחה של התביעה . אצטט מפיו של כבוד השופט דנצינגר בפסק דינו, רעא 618/11 רן הרינג נ' ניו די מדיה בע"מ ע"מ 3 "בית המשפט המחוזי הצביע על נטלי ההוכחה ככל שעסקינן בשטרות בציינו כי בהתאם לסעיף 29 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: פקודת השטרות) נטל ההוכחה הוא על מושך השטר, החייב לפי השטר, אולם שעה שהועלתה על ידי החייב טענת זיוף עובר נטל ההוכחה לכתפי אוחז השטר זאת מכוח סעיף 23(א) לפקודת השטרות. דהיינו נטל ההוכחה בנסיבות המקרה הוטל על המשיבה להוכיח כי החתימה בגב השיקים היא חתימתו של המבקש". וכן, יפים דבריו של פרופ' זוסמן בספרו מהדורה 6 לסוגיה דנן; "נתבע הטוען טענת זיוף אינו חייב להוכיח שחתימתו זוייפה אלא התובע חייב להוכיח שהנתבע חתם על שטר, שכן רק על פי חתימתו האמיתית זכאי הוא להוציא מחברו" (יואל זוסמן, דיני שטרות, ע"מ 377 ) זאת ועוד, "אדם שחתם על שטר, חזקה עליו שבעד ערך חתם, אבל אין חזקה על אדם שחתימה על שטר, חתימתו היא. חתימת 'פלוני' המצויה בשטר, אין חזקה על הנתבע שהוא חתם אותה, אפילו זה הוא שמו, ואחת היא אם התובע אוחז כשורה או אוחז סתם. כפר הנתבע בחתימתו, הראיה על התובע. והוא הדין בנתבע הכופר בכך שהתובע אוחז את השטר. פקודת השטרות לא קבעה לטובת התובע חזקה שהוא אוחז השטר,אפילו המסמך מצוי בידו. אמנם מקום שהשטר הוא בר פרעון למוכ"ז, החזקת השטר בידי התובע דיה, שכן היא עושה אותו לאוחז, מכוח הגדרת הדיבור 'אוחז' בסעיף 1 לפקודה. אך מקום שהתובע מבקש לאכוף שטר בר פרעון לפקודה, והנתבע כופר בחתימת היסב, שאם זו אינה תופסת, התובע אינו אוחז- נטל השכנוע על התובע" (הדגשות שלי-כ.ל.) (יואל זוסמן, דיני שטרות, ע"מ 258 ) האם עמדה התובעת בנטל? כב' השופט ישיעהו שנלר, בפסק דינו עא (ת"א) 1217-09 אשר כראדי נ' נרקיס שלמה ע"מ 10-11 , עמד על הדרכים להתמודד עם טענת זיוף . לעניין זה ציטט מתוך -ע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. עיזבון המנוח יורם הורוביץ ז"ל (מיום 15.3.11): " קיימות מספר דרכים מקובלות להוכיח כי אדם אכן חתם על כתב ערבות (פרשת אבו סאלח, עמוד 505; פרשת בנק הפועלים, עמוד 261; אליהו הרנון דיני ראיות 143-145 (1984) (להלן: הרנון)). הדרך האחת היא כאשר קיימת עדות ישירה למעמד החתימה. דרך אחרת היא על-ידי השוואה בין החתימה השנויה במחלוקת לבין חתימתו של אותו אדם, הידועה כאמיתית. בהשוואה זו יכול בית המשפט להסתמך הן על מראה עיניו והן על חוות דעת של גרפולוג מומחה. דרך אפשרית נוספת היא לזמן עדים אשר יעידו באורח בלתי אמצעי ומתוך הכרות עם חתימתו של אותו אדם, כי אכן מדובר בחתימתו. דומה כי דרכים אלו אינן בבחינת רשימה סגורה וייתכנו דרכים נוספות אשר באמצעותן ניתן יהיה להוכיח את אמיתות חתימתו של אדם על כתב ערבות, ובלבד שיכללו אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שהחתימה עליו שנויה במחלוקת, וכפי שכתב הנשיא שמגר: "המכנה המשותף לדרכי הוכחה אלה הוא קיומם של אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו. הווי אומר, כאשר מתגלעת מחלוקת בכגון דא, אין די במסמך עצמו כדי ללמד, ולו לכאורה, מיהו החתום עליו, והצד אשר עליו מוטל נטל השכנוע חייב להניח נדבכים ראייתיים נוספים, אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם די כדי להרים את הנטל האמור." (פרשת בנק הפועלים, עמוד 262).(הדגשות שלי- כ.ל.) אדון ביישום ההלכה דלעיל: לעניין השוואת חתימות , במקרה דנן לא נדרש בית המשפט לעדות גרפולוג או מומחה לניתוח כתב היד לביצוע ההשוואה. ודוק, אין חובה גורפת למנות מומחה מטעם בית המשפט לצורך הכרעה בעניין זיוף היות ובית המשפט רשאי להשוות בין החתימות בעצמו. (תא (ת"א) 1790/00 טואשי משה נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ ע"מ 12) (הדגשות שלי- כ.ל.) באשר לשטר החוב המקורי- הנתבע טען כי התובעת לא רק שלא טרחה ליידע את הנתבע כי שטרי החוב המקוריים נגנבו אלא בעקבות זאת זאת נגרם לנתבע נזק ראייתי, משנמנעה ממנו אפשרות להוכיח טענתו. לטענת באת כח התובעת , לאחר שהוגש שטר החוב לביצוע להוצאה לפועל ולאחר שהתקיים דיון ראשון בבית המשפט בהגנת הנתבע , הונח התיק שבו היה מצוי השטר על קופת התשלום של חניון בית המשפט לאחר הדיון מיום 8.06.09. תיק זה נלקח על ידי אדם בעל חזות 'מזרחית' ולשיטתה קיים החשש כי נלקח על ידי מי מטעמו של הנתבע. - משלא הובאה כל ראיה לתימוכין בטענה זאת אני דוחה אותה מכל וכל. מעיון בצילום שטר החוב אשר צורף כנספח ב' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, נראה על פניו , כי הנתבע חתום על שטר חוב עם שם עסק - קונדיטוריה בארכה כאשר בתחתית השטר נרשם כי השטר נחתם בנוכחותו של "דניאל" ביום 8.11.06 . עיינתי בחתימה המצויה על שטר החוב - נספח ב' הנחזית להיות חתימת הנתבע אל מול חתימתו של הנתבע במהלך הדיון בפניי מוצג שסומן מ/1 -התרשמתי כי אכן יש דמיון בין החתימות. על פי עדות הנתבע, הוא נוהג לחתום בשתי חתימות. האחת בעברית והשנייה בערבית - (פרוטוקול מיום 25.05.11 ע"מ 12 שורות 23-24 ע"מ 13 שורות 3-5). החתימה המתנוססת על שטר החוב - נספח ב' לכאורה , חתימתו בשפה הערבית להבדיל מהחתימה בתצהיר התנגדותו - עליו חתם הנתבע בשפה העברית. בבחינת ראיות חיצוניות לשטר עולה השאלה האם ניתן ללמוד על זיקה בין הנתבע למאפית בארכה כטענת התובעת מראיות חיצוניות? לטענת התובעת, סיפקה לנתבע סחורה בקונדיטוריית בארכה והתשלום עבור המוצרים שולם במאפייה נוספת בניהול הנתבע הידועה בשם 'מלך העוגות' ברח' הפלד 22 חולון (סעיף 4 תצהיר ע.ר התובעת מטעם דניאל גריצנר) כך שלמעשה חובות על פי חשבוניות שהוצאו למאפית בארכה שולמו באמצעות שקים של הנתבע. כמו כן, אצטט מתצהירו של סוכן המכירות מטעם התובעת, דניאל גריצנר, כדלקמן; "הנתבע, מסר לי שקים עבור הסחורה שסופקה למאפית בארכה ולמאפיית מלך העוגות גם יחד, המשוכים מחשבונו בבנק דיסקונט"(סעיף 5 לתצהיר) לעניין זה אביא את דבריו של דניאל גריצנר,מתוך חקירתו: "בשנת 2006 התקשר אליי מחמוד הודיע שהוא פותח קונדיטוריה ביפו בשארית ישראל , שהוא רוצה להזמין. רציתי לגשת אליו ליפו הוא לא הסכים אמר שכל עסקיו בחולון, ניגשתי אליו. מילאנו שטר חוב ראשון כאשר קונדיטוריה בארכה לא הייתה קיימת תחת השם 'מלך העוגות' . זה היה ב- 25.9.06. על סמך זה התחלנו לעבוד. מחמוד קיבל סחורה בקונדיטוריה שלימים נקראה בארכה בשארית ישראל ביפו, התשלומים בוצעו בחולון. השיקים נמסרו אליי או ישירות ליד שלי או לימור הפקידה שלו נתנה לי את השיקים בחולון. הייתי בחולון אולי 10 פעמים. הסחורה סופקה מאוקטובר 2006 ועד ינואר 2007 שולמה על ידי מחמוד בחולון. בחודש נובמבר דצמבר 2006 פנה אליי מחמוד שמפברואר הכספים ישולמו באמצעות נביל באמצעות שיקים של לקוחות עבור סחורה. את הסחורה סיפקתי לרח' שארית ישראל 31 "בארכה". הוא אמר שכך החליטו הוא ונאביל. הוא גם אמר שנאביל לקח את האחריות על התשלומים על עצמו החל מ- 2.07 אבל הוא מאחוריו. בסוף החתמתי אותו על ערבות נוספת זו הערבות נשוא הדיון היום. גם את נאביל החתמתי".(הדגשות שלי- כ.ל.) הנתבע טען אומנם שאין לו כל זיקה ,או בשפתו 'אין קשר' למאפיית בארכה, זאת למרות שהשיקים באמצעותם שילמה - בחתימת ידו. הנתבע ניסה ליישב את הסתירה והסביר כי שיקים משוכים על ידו ומחשבונו ניתנו לנביל תמורת סחורה אותה רכש ממאפית בארכה. השיקים אשר נמסרו לנביל לא הוגבלו בסחירותם והועברו לתשלום חשבונות מאפית בארכה לספקיה השונים לרבות התובעת. לעניין זה אצטט מתוך חקירת הנתבע מפרוטוקול מיום 25.05.12 ע"מ 14 שורות 2-8 ,כדלקמן: "ש. איך שילמו תמורת סחורה מהשקים שלך ת. קיבלתי סחורה מבארכה כל פעם שהייתה חסרה לי סחורה. הכוונה לא לחומרי גלם אלא עוגות וסופגניות מוכנות. הייתי מקבל מבארכה ומשלם לו. ש. פוליבה אומר שהוא קיבל תמורת סחורה ת. נתתי לבארכה שקים עבור סחורה שקיבלתי ממנו, הוא ביקש להשאיר את שם הנפרע פתוח. הוא העביר את השקים לאנשים. לא רק לתובעת". (הדגשות שלי- כ.ל.) ברם., בעניין זה מקבלת את עמדת בא כח התובעת בסיכומיו לעניין קלישות הטענה באשר לא הנתבע ואל נביל לא המציאו כל אסמכתא , לא כל שכן לא המציאו כל חשבונית שתתמוך בטענה כי הנתבע רכש מוצרים מנביל, שילם לו בצ'קים שלו אשר סוחרו אל התובעת. קלישות זו עולה גם מההלימה בין חיובי נביל-קונדיטורית בארכה לתובעת לבין סכומי ותאריכי הצ'קים.- סעיף 5ב. לסיכומי התובעת. באשר לפגישה של הנתבע עם מנהל התובעת (להלן:"הפגישה"),הצדדים חלוקים באשר למטרת הפגישה . לגירסת הנתבע -הסיבה לשמה התכנסו הצדדים הינה סיום המחלוקת והסדר חוב של מאפית מלך העוגות שעמד בזמנו בסך 17,000 ₪ לערך . לגרסתו, להפתעתו, במהלך הפגישה התנה מנהל התובעת את המשך ההתקשרות עם מלך העוגות בפירעון חובה של מאפית בארכה (ס' 16-17 לתצהיר ע.ר מתוקן). לגירסת התובעת מנגד - הייתה מטרת הפגישה סגירת החוב של מאפית בארכה ,מטרה שלא הושגה והצדדים לא הגיעו לעמק השווה. לעניין זה אצטט מחקירתו של פוליבה, מנהל התובעת -כדלקמן: "ש.טענת בתצהירך שהנתבע מחמוד הגיע למשרדך ודיבר על חובות גם של נאביל ת. רק של נאביל ש. ערכת תרשומת?האם כתבת משהו? ת.כשהוא בא אליי למשרד הוא אמר לי שהוא מוכן לתת לי 50% והלך. ש. הנתבע טוען שהוא דיבר על החוב של מלך הבייגלה ת. הוא לא דיבר איתי על מלך הבייגלה. לא היו לי בעיות עם מלך הבייגלה". (הדגשות שלי-כ.ל.) (פרוטוקול מיום 25.05.11 ע"מ 7 שורות 15-21) כן טענת פוליבה בתצהירו כי במהלך המו"מ שניהלו הצדדים , לא הכחיש הנתבע כי הוא זה שחתום על שטר החוב ואף לא התכחש לחוב (ס' 7 לתצהיר ע.ר תובעת) תימוכין לגרסת התובעת מצאתי בעדותו של דניאל, שטען כי אומנם לא נכח בפגישה בין הנתבע לפוליבה אלא שבאותה העת לא היה חוב למלך העוגות וכי הפגישה עם פוליבה הגיעה בהמשך לניסיונותיו של מחמוד לסגור את החוב בדרכים שונות ומאחר ולא היה זה בסמכותו הפנה אותו לפוליבה בעצמו. (פרוטוקול מיום 25.05.11 ע"מ 10 שורות 16-27) לאור האמור לעיל, ולשם הוכחת הזיקה בין הנתבע למאפית בארכה, ניתן צו מיום 20.10.09 המורה לבנק דיסקונט סניף 15741 למסור פרטים בדבר בעלי החשבון מס' 6807 בסניף ,15741 פרטי זכות חתימה כן נדרש הבנק להבהיר האם התחלפו בעלי החשבון במהלך שנת 2006-2008 (להלן:"הצו") . הבנק קיים את הצו . מפרטים שמר עלה כי הנתבע הינו מיופה כח משנת 2001 וערב משנת 2003 בחשבון 6807 בנק דיסקונט סניף 15741 המתנהל על שם נביל - הנערב. בכך קרסה גירסתו של הנתבע בגידרה טען כי אין כל זיקה למאפית בארכה. מעיון בתצהיר ההתנגדות ובתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע עולה כי בתצהיר ההתנגדות טען הנתבע - "..אני בעל הקונדיטוריה בארכה" (סעיף 7 לתצהיר) בעוד שבתצהיר עדות ראשית מתוקן (סעיף 8 ) חזר בו הנתבע מגרסתו וטען כי הטענה שהינו הבעלים של מאפית בארכה, מקורה בטעות בא כוחו הקודם- כפי שאצטט, כדלקמן: "אני מצהיר כי האמור בסע' 7 לתצהירי התומך בהתנגדותי לביצוע שטר אינו נכון ומקורו בטעות קולמוס שנפלה ככל הנראה בעקבות שיכפול שעשה בא כוחי הקודם , עו"ד מחאג'נה, של תצהירו של מר מחאג'נה נביל, הוא הבעלים של קונדיטוריה אלבארכה. אני חתמתי על אותו תצהיר לאחר שבא כוחי הקודם הסביר לי בכלליות כי מדובר בתצהיר שכולל את הפרטים שמסרתי לו עניין אי חתימתי על השטר נשוא התביעה בתיק וכי אין לי כל קשר עם קונדיטוריה אלבארכה. רק במעמד חקירתי בהתנגדות נתגלה דבר קיומה של טעות הקולמוס הנ"ל ובא כוחי הקודם אף הצהיר לפרוטוקול ביהמ"ש כי הטעות היתה שלו". זאת ועוד,התרשמתי כי עדותו של נביל איננה אמינה. יובהר כי לא נעלמה מעניי העובדה כי הנתבע ונביל הינם בני דודים על כל המשתמע מכך (פרוטוקול מיום 25.05.11 ע"מ 13 7-8). עדותו של נביל הייתה זרועה בסתירות כפי שאביא להלן: בחקירתו אישר את חתימתו על שטר החוב זאת בניגוד לגרסתו בתצהיר התומך בהתנגדות (מוצג ת/1- סעיף 10) בו טען כי אין זו חתימתו על השטר (פרוטוקול מיום 25.05.11 ע"מ 18 שורות 9-10, 20-24) לעניין זה אצטט מס' 10 להתנגדותו של נביל, אשר סומן ת/2, כדלקמן; "לגופו של עניין, הנני מצהיר כי אינני חייב לפוליבה בע"מ מאומה, החתימה על שטר החוב אינה חתימתי לחילופין , כל סכום שאמור להגיע חמשיבה (צ.ל. המשיבה- כ.ל.) שולם במועדו" נביל בחקירתו הכחיש כי מחמוד חתם על שטר החוב עבור מאפית בארכה כדלקמן; "ש. סיפקו לכם סחורה בבארכה ב-10.06 על סמך הערבות של מחמוד ת. לא נכון. מחמוד לא נתן ערבות עליי. מחמוד לא היה מעולם שותף שלי. לפעמים אם היה נתקע בלי עוגות או שפועלים לא באו הייתי מספק לי עוגות, סופגניות, חומרים. זה היה בגלים לא יודע מתי. הוא היה משלם לי בשיק. אף פעם לא ראיתי מזומן לכן פשטתי רגל." ש. איך שילמת לתובעת ולספקים שונים ת. בשקים שקיבלתי. אם היה צורך גם שילמתי בשקים שלי. ש. לתובעת שילמת רק בשקים של מחמוד ת. כשהיה נופל לי שיק של מחמוד נתתי לתובעת, לא הכל. (פרוטוקול מיום 25.05.11 ע"מ 18 שורות 25-27 ,ע"מ 19 שורות 1-2) ובהמשך (שורות 15-19) ש. אמרת לעו"ד מחאג'נה שלא חתמת על השטר נשוא הדיון ת. על השטר חתמתי. לא יודע מי אמר ומי לא אמר. אני לא קורא כ"כ טוב עברית. (הדגשות שלי-כ.ל.) יוער כי בתצהירו, טען נביל כי מאפיית בארכה הינה בבעלותו - וכי הוא זה ששכר את מקום המאפיה תמורת תשלום חודשי של 400 דולר. אלא שלבד מזאת, לא הטיב נביל לזכור, גם לא פרטים מהותיים לרבות מקום הימצאו של הסכם השכירות, שטח המאפיה, ערבים לחוזה וכו' (פרוטוקול מיום 25.05.11 ע"מ 19 שורות 7-12). אני מתקשה לקבל את טענתו של נביל כי הוא זה ששכר הנכס שם פעלה מאפיית בארכה, שכן מצופה ששוכר נכס יהיה בקיא בפרטי הנכס המהותיים, הגם שחלפו כמה שנים ממועד שכירת הנכס. על פניו תומך חוסר הבקיאות שלו בפרטי הנכס בגרסת התובעת כי נביל לא היה הבעלים של מאפיית בארכה אלא ניהל את המאפיה עבור הנתבע. משלא הובאה בפניי כל אסמכתא לרבות לא הסכם השכירות לשכירות הנכס שם פעלה "בראכה "- ולאור ההלכה הפסוקה על פיה הימנעות מהמצאת ראיה להוכחת טענות הנתבע, מהווה חזקה שראיה זו פועלת לרעתו, הרי שדין גירסתם של נביל ושל הנתבע - להידחות. מסקנה: לאור האמור לעיל, ולאור העובדה כי גרסתו של נביל וגירסתו של הנתבע לא הייתה עקבית ונמצאה מרובת סתירות אני קובעת ומסיקה כי גירסת הנתבע וגירסת נביל שהיה אמור לתמוך בגירסת הנתבע אינה אמינה. לעומת זאת, גרסתו של מנהל התובעת, אשר העיד כי התנאי למתן סחורה למאפיית בארכה היה שטר חוב בחתימת הנתבע, נמצאה עקבית והיא עדיפה עליי. (פרוטוקול מיום 25.05.12 ע"מ 6 שורות 1-2) זאת גם נוכח עדותו של העד דניאל גריצנר (להלן:'דניאל'), שהעיד ותמך בגירסת התובעת. עדותו , מהווה עדות ישירה למעמד החתימה. דניאל העיד כי נכח במעמד החתימה על שטר החוב מעמד בו חתם הן הנתבע והן נאביל , והוסיף שהנתבע חתם על שטר החוב גם בנוכחות פקידתו של מחמוד-לימור (פרוטוקול מיום 25.05.11 ע"מ 8 שורות 17-18, ע"מ 9 שורות 2-4).נוכחתי כי הנתבע בחקירתו אכן אישר כי עבדה אצלו פקידה בשם לימור. (פרוטוקול מיום 25.05.11 ע"מ 15 שורות 2-3 ) הנתבע בתצהירו המתוקן טען כי כל העת היה בקשר עם סוכן בשם ישראל ולא דניאל - אין חולק כי באופן שוטף אכן עבד הנתבע אל מול הסוכן ישראל , אלא שיחד עם זאת טען טען כי הנתבע מסר לו במספר הזדמנויות את השיקים עבור הסחורה שסופקה למאפית בארכה ולמאפית מלך העוגות יחדיו. והשיקים - היו משוכים מחשבונו בבנק דיסקונט. (סעיף 5 לתצהיר עדות ראשית משלים התובעת) כמו כן, מעיון בנספחים א'1-א'ג לתצהיר עדות ראשית התובעת - העתקי קבלות של מאפיית בארכה ומאפיית מלך העוגות נספח א1- קבלה מספר 01/025402 נוכחתי כי היא נרשמה על שם קונדטוריה בארכה , איש קשר-"מחמוד אבו ראדי (הנתבע)". נספח א2- קבלה מספר 01/022330 מעיון בקבלה נוכחתי כי אף היא נרשמה על שם קונדיטוריית בארכה, "איש קשר-מחמוד אבו ראדי" .הקבלה גם עולה כי החוב שולם באמצעות שיקים משוכים על בנק דיסקונט סניף 15741 חשבון 6807 . נספח א3- קבלה מספר 01/038849 הקבלה רשומה על שם מלך העוגות איש הקשר הינו מחמוד מחג'נה לסיכום: מעיון בקבלות לעיל נוכחתי כי תשלום עבור הסחורה בוצע באמצעות שיקים שנמסרו לתובעת ,משוכים על בנק דיסקונט סניף 15741 חשבון 6807- חשבון הנתבע. סוף דבר ממכלול הנימוקים שפירטתי לעיל, בהסתמך על העדות הישירה לעניין נסיבות חתימתו של הנתבע על שטר החוב , מהסתירות בגירסתו של הנתבע וגירסתו של נביל - אשר לגירסת הנתבע הוא בעל החוב , ונוכח הזיקה ההדוקה בין הנתבע לקונדיטוריה בארכה תוך שימת דגש בין היתר על העובדה שהנתבע היה ערב בחשבון הבנק לנביל - הבעלים הנחזה של קונדיטוריה בארכה, ואף מיופה כוחו - אני מעדיפה את גירסתה של התובעת, לאמור כי הנתבע חתם חתימת ערבות על שטר החוב , כערב לחובות קונדיטורית בארכה לתובעת, במעמד נציגה של התובעת . טענת הנתבע לעניין זיוף חתימתו על שטר החוב נשוא פסק דין זה נדחית בזאת! ממכלול הנימוקים שפירטתי לעיל, דוחה את גרסת הנתבעים ומקבלת את התביעה במלואה . מחייבת את הנתבע במלוא סכום התביעה השטרית בצירוף אגרות הגשת התביעה בהן נשאה התובעת בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל ובצירוף שכט עו"ד בסך של 9280 ₪. לאור המסקנות אליהן היגעתי מורה על חילוט הערובות שהפקיד הנתבע בתיק בלווית פירותיהן לטובת החוב בתיק ההוצאה לפועל המקושר. שטר חובמסמכיםחובשטר