עורך דין שכירות / עורך דין חוזי שכירות: 1. תביעה כספית בסך 49,920 ₪ שעילתה הפרות נטענות של הסכם שכירות שנחתם בין הצדדים. רקע 2. התובע השכיר לנתבע 1 (להלן: הנתבע) דירת מגורים ברחוב חפץ חיים 13/10 בפתח תקווה וזאת בהתאם להסכם שכירות שנחתם ביום 10.8.05, נספח א' לתצהירו של התובע (להלן: הדירה, ההסכם). 3. תוקפו של ההסכם הוארך פעמיים, בפעם האחרונה הוארך ההסכם מיום 9.7.07 ועד ליום 7.8.08. הנספחים המאריכים את תוקף ההסכם צורפו כנספח ג' לתצהירו של התובע. 4. הסכסוך בין הצדדים החל מספר חודשים לפני תום תקופת השכירות האחרונה. לפי עדותו של התובע, כשלושה חודשים לפני תום השכירות, הנתבע הודיע לו שברצונו לעזוב את הדירה לפני תום תקופת השכירות. התובע הסכים ובלבד שיימצא שוכר חילופי מתאים. שוכר חילופי שהוצע על ידי הנתבע לא הסכים לדרישותיו של התובע, ולכן לא נחתם עמו חוזה. מאותו רגע, כך לטענת התובע, הנתבע התנכל לו, איים עליו וסיכל את ניסיונותיו למצוא שוכר חילופי. הנתבע העיד כי היחסים בין הצדדים עלו על שרטון לאחר שביקש מהתובע לעזוב את הדירה בכפוף להעמדת שוכר חילופי. התובע הערים קשיים, ולא הסכים לקבל שוכר חדש אף שהוצעו דמי שכירות חודשיים גבוהים יותר. כתוצאה מכך הנתבע נאלץ לשלם את תשלומי המשכנתה בנוסף לדמי השכירות, דבר שגרם לו לנזק של כ- 12,000 ₪. במקרה אחר, התובע התנה את חתימתו על הסכם עם שוכרים חדשים בהסכמת התובע למכור לו את המזגן החדש שהתקין בדירה תמורת סך של 500 ₪ בלבד. לטענת הנתבע, סכסוך זה הוביל בסופו של דבר להגשת התביעה הנוכחית, שאין מאחוריה דבר. 5. כך או כך, נסמכת התביעה על מספר הפרות שביצע הנתבע, ובכך אדון להלן. הפרת זכותו של התובע לבקר בדירה 6. התובע טען כי במהלך החודשיים האחרונים להסכם השכירות, הנתבע סירב לאפשר את כניסתו של התובע לדירה, או להראות את הדירה לשוכרים פוטנציאליים. 7. הנתבע העיד כי למרות המחלוקות עם התובע, תמיד נענה לבקשותיו לבקר בנכס או להציגו לשוכרים פוטנציאליים. 8. לתמיכה הובאה עדותו של אחיו של הנתבע, יניב בן שלמה (להלן: יניב). יניב העיד כי מספר ימים לאחר שביצע את ההעברה הבנקאית (לצורך תשלום דמי השכירות), כלומר, בחודש 6/08, פגש את התובע בדירה. באותה פגישה התובע בדיוק סיים להראות את הדירה לדיירים פוטנציאליים. אף רעייתו של הנתבע, מרב בן שלמה (להלן: מרב) העידה כי היא והנתבע הראו את הדירה לשוכרים פוטנציאליים (עמ' 31 ש' 27). 9. אני קובעת כי התובעת לא עמד בנטל להוכחת הפרה נטענת זו. עסקינן בעדות יחידה של בעל דין, ולא מצאתי כל נימוק להעדיף את עדותו של התובע על פני עדותם של הנתבע ועדיו. זאת, בפרט בהתחשב בכך שלא מצאתי את עדותו של התובע כמהימנה לעומת העדויות שהובאו מטעם הנתבע. בנוסף, לא הוצגו כל מסמכים תומכים לגרסת התובע (דוגמת מכתב התראה מזמן אמת על כך שהנתבע אינו מאפשר כניסת התובע לדירה) והעדויות מטעם הנתבע לא נסתרו. זאת ועוד, כעולה מהעדויות שיובאו להלן, הדירה הושכרה יומיים לאחר פינויה, עובדה התומכת בעדות הנתבעים על כך שאפשרו לשוכרים פוטנציאליים לבקר בנכס. האיחור בביצוע התשלום האחרון 10. אין מחלוקת כי ההמחאה האחרונה בגין תקופת השכירות, ליום 8.6.08, חזרה בגין חוסר כיסוי מספיק. 11. התובע טען כי מדובר בהפרת ההסכם. כן תבע את הנזקים בגין חזרת ההמחאה: הוצאות החזרה 13.80 ₪, ריבית והצמדה בסך של 49.70 ₪ והוצאות בגין מכתב התראה, בסך של 300 ₪. 12. הנתבע העיד כי כל תשלומי השכירות, למעט התשלום האחרון, שולמו במועדם. ההמחאה בגין התשלום האחרון אכן חזרה בהיעדר כיסוי, ואולם כבר ביום 12.6.08 העביר הנתבע לחשבונו סך של 4,500 לצורך כיסוי ההמחאה. יניב העיד שביצע את ההעברה לחשבונו של הנתבע. מספר ימים מאוחר יותר פגש בתובע, בדירה, ואז שאל אותו מדוע הוא אינו מפקיד את ההמחאה. בתגובה, התובע אמר ליניב ש"לא יתערב". מרב העידה כי ביקשה מהתובע להפקיד את ההמחאה בשנית, אך התובע לא עשה כן. עוד העידו הנתבע ורעייתו כי לא קיבלו את מכתב ההתראה שצורף, שההוצאות שנדרשו בו אף היו מוגזמות כשלעצמן. 13. אני מקבלת את עדותם של הנתבע, רעייתו ויניב בעניין זה. יניב ומרב חזרו בחקירתם הנגדית על עדותם לפיה ביקשו מהתובע להפקיד את ההמחאה בשנית. עדותם לא נסתרה, והם לא עומתו עם כל גרסה נגדית. בחקירתו הנגדית, התובע הכחיש את הטענה כאילו נעשתה אליו פנייה להפקדת ההמחאה בשנית (עמ' 16 ש' 24 - 30). התובע עומת עם התמלול שהוא הגיש לתיק בית המשפט, שם הנתבע אמר שהוא יטפל בתשלום "היום מחר" (עמ' 4 לתמלול, ש' 5). התובע טען כי תשובה זו ניתנה "לאחר שהתקשרתי אליו אלף פעם והוא דחה אותי (עמ' 16 ש' 18). אלא, שעיון בכל התמלול מעלה שגרסה זו אינה סבירה. בתחילת התמלול (עמ' 3) השניים משוחחים על הסיבה בגינה ההמחאה חזרה, התובע שואל את הנתבע לפשר המילה "אכ"מ", וממשיך ואומר "אז זהו, החזירו... אז מה עושים...". ההקשר הכללי של הדברים הוא שהחזרת ההמחאה נעשתה בסמוך לאותה שיחה, ולא בכדי התובע שואל מה פשר המילה "אכ"מ" ומציין את עובדת ההחזרה. עולה מתוכן השיחה, לפי תוכנה, כי היא נערכה מיד לאחר שההמחאה חזרה, ובהזדמנות הראשונה שהתובע דיווח לנתבע על חזרת ההמחאה, הנתבע הודיע שידאג לתשלום באופן מיידי. הדבר מתיישב גם עם העובדה שלאורך התמלול התובע אינו אומר ולו פעם אחת שהנתבע לא עמד בדיבורו, או מציין שפנה מספר פעמים בעניין זה. באותה שיחה הנתבע אף מעלה את ההשערה שהמחאה שקיבל, חזרה, כלומר: כי מדובר בתקלה לא צפויה. לכך יש להוסיף כי התובע הסכים שעד אותה נקודה דמי השכירות שולמו במלואם ובמועד, עובדה שאף היא תומכת בטענה כי חזרת ההמחאה אירעה עקב תקלה, שהנתבעים ביקשו לתקן באופן מיידי. 14. לאור האמור, אני קובעת כי לפי העדויות הנתבע ביקש לתקן את ההפרה מיד בסמוך לה. הן מכוח הוראות ההסכם, לפיהן רק איחור בתשלום מעבר לשבעה ימים ייחשב כהפרה יסודית, והן מכוח חובת תום הלב, אין לראות בכך משום הפרה יסודית. התובע יכול היה לקבל את התשלום יום - יומיים לאחר שחזרה ההמחאה. משכך, אין מקום לדרישה להפרשי הצמדה וריבית או לתשלום בגין מכתב התראה. בנסיבות אלו, זכאי התובע אך ורק להוצאותיו בגין חזרת ההמחאה, בסך של 13.80 ₪, לפי תצהירו. הנזקים בדירה עדותו של התובע 15. התובע העיד כי ביום מסירת הדירה, 7.8.08, בתום תקופת השכירות מצא ליקויים חמורים בדירה. התובע התריע בפני הנתבע על הליקויים וביקש שיתקנם או ישלם עבורם, אך הנתבע הגיב באיומים. התובע פנה לשמאי, שהעריך את עלות התיקונים בסך של 28,550 ₪. כן נשא התובע בשכר טרחת השמאי בסך של 866 ₪. 16. הנתבע העיד כי הוא נשוי, אב לשתי ילדות, עובד כנותן שירות למערכות קירור ואינו אלים או מאיים. הנתבע ורעייתו העידו כי עזבו את הדירה כשהיא נקייה, ולאחר שצבעו אותה. לכל היותר, היה בדירה בלאי סביר לאחר שלוש שנות שכירות. 17. הוגשה חוות דעתו של השמאי אלימלך יהודה (להלן: השמאי), שפירט את הליקויים הבאים ועלויותיהם: א. תיקוני צבע ושפכטל: 4,000 ₪ ב. תיקוני נגרות: 2,500 ₪ ג. תיקון שפכטל וצביעת ששה משקופים: 1,500 ₪ ד. תיקוני חשמל: 500 ₪ ה. תיקון דלת כניסה: 1,000 ₪ ו. החלפת כיור מטבח: 2,000 ₪ ז. החלפת מנעול דואר: 50 ₪ ח. צביעת אמבטיה: 1,000 ₪ ט. הדבקת 70 מ"ר אריחי קרמיקה 14,000 ₪ י. החלפת קרמיקה בחדר אמבטיה: 500 ₪ יא. ניקיון: 1,500 ₪. מתוך חוות הדעת לא ברור מתי השמאי ביקר בדירה, אך לאור הפתיח לחוות הדעת ברור שהדבר היה לאחר יום 24.8.08, כלומר, כשבועיים וחצי לאחר הפינוי (בפתיח השמאי מציין כי ביום 24.8.08 התבקש על ידי התובע לבקר בדירה. חוות הדעת היא מתאריך 25.8.08). השמאי מצא שיש להחליף דלת מטבח, קנטים בארון מטבח וארון חדר אמבטיה. כן מצא שקעים תלושים ובתי מנורה שבורים. בדלת הכניסה מצא שחיפוי הדלת קולף ושנגרם נזק למשקוף הדלת. בכיור המטבח נמצא חור בחלקו העליון של הכיור שתוקן באמצעות דבק שיש. בחיפוי האמבטיה התגלו ארבעה נקבים שחדרו את החיפוי החיצוני. ברצפה נמצאו 9 אריחים סדוקים ו- 26 אריחים בהם התגלו חורים. עוד ציין כי קיימת עלות ביצוע עבודות ניקיון בדירה "שניקיונה הוזנח". 18. הנתבעים מצידם הציגו סרטון וידאו שתיעד את מצב הדירה ביום מסירתה לתובע, 7.8.08. יש לציין כי בסרטון הדירה מוארת, והוא לא צולם בתנאים חשוכים, כפי שניסה התובע לטעון. האור נשקף דרך ויטרינת הסלון, התריסים במרפסת חדר השנה וככלל, הדירה מוארת (הסרטון צולם בשעת בוקר). במראה כללי, הדירה נקייה, לרבות פנים הארונות והמגירות. הנורות המצולמות בסרטון הן במקומן, לא שבורות. הכיורים נקיים, למעט שבר ליד ברז כיור המטבח. במקומות מסוימים (דוגמת ארון האמבטיה) קיים קילוף של חלק מהפורמייקה. בקיר האמבטיה, למעלה, קיימים סימני רטיבות, אך פרט לכך קירות הדירה לבנים ומסוידים. הסרטון אינו מדגים שקעים קרועים או בתי נורה שבורים. הסרטון אינו מציג תמונה מושלמת, ומתעד שבר במשקוף אחת הדלתות, וכן מספר ליקויים שהנתבע הודה באחריות להם (שברים בשתי מרצפות וכן חורים בקיר מרפסת הסלון שבוצעו לצורך התקנת מזגן). דיון 19. סלע המחלוקת בין הצדדים הוא האם הנתבע הותיר בדירה נזקים כפי שמפורטים בחוות דעת השמאי. 20. אני קובעת כי לא ניתן לסמוך על חוות דעת השמאי מטעם התובע בכל הנוגע לקשר בין הנתבע לבין הנזקים שהשמאי תיעד. 21. קיים פער בין ממצאי השמאי לבין הסרטון שהוצג, שצולם על ידי הנתבע ביום פינוי הדירה. אני דוחה את טענת התובע כאילו הנתבע צריך היה להזמין שמאי למועד הפינוי. עסקינן בהסכם שכירות, כמוהו כמו עשרות אלפי הסכמים. הטענה שבכל מקרה של חילוקי דעות עם משכיר שוכרים ייאלצו לשכור מומחה מטעמם, שיתעד את מצב הדירה בעת הפינוי, היא טענה בלתי סבירה, שאינה יכולה להתאים למציאות החיים היומיומית. הנתבע יצא ידי חובתו בכך שצילם את הדירה, בסרטון ברור, המשקף גם את הליקויים שהיו בה. לגופו של עניין, הפער בין ממצאיו של השמאי לבין הסרטון ברור. השמאי הודה כי חוות דעתו מתייחסת לממצאיו במקום בלבד, מבלי שהוא יכול להתייחס לשאלה כיצד נגרם הנזק, ועל ידי מי (עמ' 8 ש' 6 - 7). אין חולק כי הנתבע פינה את הדירה ביום 7.8.08. השמאי, שביקר בנכס, עשה כן לא לפני 24.8.08, שהרי לפי חוות דעתו הבקשה מצד התובע הגיעה ביום 24.8.08. במשמע, מעת הפינוי על ידי הנתבע ועד לבדיקה על ידי השמאי עברו שבועיים וחצי לפחות. לא זו אף זו: השמאי הודה כי כאשר הגיע לדירה, התובע כבר ביצע בה עבודות (עמ' 8 ש' 27 - 28). אמנם, התובע סירב לאשר עובדה זו (עמ' 22 ש' 2) (עובדה אשר כשלעצמה משליכה על מהימנותו, שכן בלתי מסתבר שזכרונו של השמאי בנקודה זו טוב מזיכרונו של התובע, בעל העניין בדבר). לשתי עובדות אלו (הזמן שחלף מעת הפינוי והעובדה שהתובע עבד בדירה באותו זמן), שבכל אחת מהן כשלעצמה יש לשלול את הקשר בין ממצאי השמאי לבין הנתבע, יש להוסיף את העובדה כי לפי העדויות שהובאו, במהלך התקופה שמהפינוי ועד להגעת השמאי התובע ביצע לפחות עבודה אחת שגרמה נזק לדירה. הכוונה היא לעבודה של התקנת המזגן. כעולה מעדותה של גב' צאיג, הנתמכת במסמך ת/2 (כתב התביעה שהגישה כנגד התובע), התובע החל בהתקנת מזגן בדירה בתאריך 18.8.08 (אחרי הפינוי על ידי הנתבע, ולפני הגעת השמאי). התובע שלל את הטענה לפיה נגרמו נזקים לדירה עת הוא התקין מזגן "חוץ מהחור הקטן שהשכן לא נתן לי לסתום" (עמ' 21 ש' 7). מהתמונות שהוצגו, נ/2 - נ/4, המשקפות את הנזק לדירת השכן ניתן ללמוד היטב כי הנזק לא היה נזק של מה בכך, על אחת כמה וכמה בדירה בה בוצעה התקנת המזגן, כלומר: בדירה נשוא התביעה. מכל מקום, צירוף העובדה שמעת פינוי הדירה ועד לביקור השמאי חלפו לפחות שבועיים וחצי, לעובדה שבמשך זמן זה הדירה לא עמדה ריקה, אלא התובע כבר נכנס אליה והחל בביצוע עבודות שונות (ביניהן - עבודת התקנת מזגן חדש, שאין חולק שגרמה נזקים), מביאה למסקנה כי לא ניתן לקשור בין הנזקים המנויים בחוות דעת השמאי לבין הנתבע. בהקשר לכך, יש להדגיש כי התובע לא דייק כאשר טען שהשמאי הובא באיחור מאחר שהיה "עסוק" שכן לפי חוות דעת השמאי התובע פנה אליו ביום 24.8.08, כלומר: התובע המתין שבועיים וחצי לאחר הפינוי, החל בביצוע עבודות בדירה (בכללן עבודה אחת לפחות שגרמה לנזק) ורק לאחר מכן קרא לשמאי. מאחר שחוות דעתו של השמאי נערכה ביום 25.8.08, כלומר, יום לאחר שהתובע הזמין אותו, ברור לחלוטין כי גרסת התובע לפיה השמאי היה "עסוק" עד ש"התפנה" להגיע לדירה אינה גרסה מהימנה. 22. לדברים אלה יש להוסיף את עדותה של גב' צאיג המשקפת אמנם כי היו ליקויים בדירה עת קיבלה אותה, ואולם תיאורה של גב' צאיג תואם יותר לליקויים הנובעים משימוש סביר: "כל מיני שריטות, אני יודעת מה, לא היה חור, אלא קילוף של החרסינה. דברים קטנים מה שיש בכל דירה" (עמ' 24 ש' 26 - 27). לעומת זאת, באשר לצביעה, גב' צאיג ציינה כי הדירה "הייתה צבועה, הייתה נקיה" (עמ' 24 ש' 31). התובע ניסה לטעון כי גב' צאיג עצמה טענה בתביעה, שהגישה כנגד התובע, כי היו ליקויים בדירה, אלא שעיון בכתב התביעה ת/2 מעלה ששני הליקויים להם טענה הגב' צאיג אינם קשורים ואינם יכולים להיות קשורים לנתבע: הליקוי האחד הוא החור שנגרם כתוצאה מהתקנת המזגן על ידי התובע. הליקוי השני הוא נזילה בצנרת. אף אם אקח בחשבון שגב' צאיג עצמה הייתה בסכסוך משפטי עם התובע, אני מוצאת לקבל את עדותה כמהימנה. ראשית, עדותה לא ייפתה את המצב מבחינת הנתבעים, וגב' צאיג הסכימה לכך שהדירה לא הייתה "מושלמת" בעת קבלתה. שנית, עדותה של גב' צאיג אומתה במסמכים ובתמונות. כך, עדותה באשר למועד החתימה על ההסכם עם התובע. כך, באשר לנזק שנגרם כתוצאה מהתקנת המזגן בדירה (על ידי התובע). אכן, נראה שגב' צאיג טעתה באשר לתאריך כניסתה לדירה (שהיה בחודש 9/08 ולא מיד לאחר החתימה כפי שטענה: זאת לפי ההסכם), ואולם תאריך כניסתה של גב' צאיג לדירה לא מהותי למשפט, וטעותה בעניין זה ניתנת להסבר בשל חלוף הזמן. 23. כאמור, הנתבע ורעייתו שללו קשר לתמונות רבות שהוצגו, ועדותם לא הופרכה. כך, למשל, בכל הנוגע לתמונה ת/5, המציגה את מצב הקירות, כאשר סולם עומד ברקע, וברור כי לא צולמה במועד הפינוי (עמ' 35 ש' 26). כפי שציינתי, לא ניתן לקבל את עדויות התובע ביחס למצב הדירה, כאשר לא רק שחלף זמן מעת הפינוי ועד להגעת השמאי, אלא שהתובע בעצמו ביצע בדירה שינויים ותיקונים במהלך אותה התקופה. 24. התובע לא הותיר רושם מהימן. כאשר התובע נשאל האם בנוגע לשינויים שביצע הנתבע כוונתו להתקנת המזגן, התובע השיב "גם, בין היתר" (עמ' 14 ש' 22), ואולם בהמשך נאלץ להודות כי "אינו זוכר" דברים נוספים (עמ' 14 ש' 26). התובע נשאל האם הנזקים הנצפים בתמונות שמספרן 474 ו- 477 נובעים כתוצאה מכך שהוא התקין מזגן לאחר יציאתו של הנתבע מהדירה, והשיב בשלילה (עמ' 15 ש' 28 - 30). עדות זו אינה מתיישבת עם העובדה שהוכח כי נגרמו נזקים כתוצאה מהתקנת המזגן על ידי התובע. החור בקיר דירת השכן, שלו קיר משותף עם התובע (נ/2 - נ/4), מדגים היטב את הנזק שנגרם גם לדירה, מהצד השני של אותו קיר. כאשר התובע עומת עם עובדות שעלו מתוך דברי השמאי - העד מטעמו, והסותרות את עדותו, הוא התחמק. התובע נשאל מתי ביצע בפעם האחרונה שיפוץ בטרם כניסת הנתבע לדירה והשיב "שנתיים שלוש שנים לפני כן" (עמ' 17 ש' 30). כאשר עומת עם העובדה שלפי תצהיר השמאי הוא מסר לשמאי שהשיפוץ היה חמש שנים לפני כן (סעיף 6 לתצהיר השמאי) השיב "אני לא יודע" (עמ' 17 ש' 31, עמ' 18 ש' 1 - 2). כאשר עומת עם העובדה שמסר לשמאי שהדירה מושכרת כעשר שנים כאשר לפי עדותו הדירה הייתה מושכרת 20 שנים (זמן כפול מכך) השיב "אני לא זוכר" (עמ' 18 ש' 1 - 2). התובע העיד (סעיף 12 לתצהירו) כי ביום הפינוי הזדעזע (כלשונו) לגלות ליקויים חמורים בדירה. הסרטון שהציג הנתבע לא מותיר כל ספק בשאלה של הגדרת הליקויים ככאלה שאינם "חמורים" ובוודאי לא "מזעזעים". הדירה הוחזרה במצב סביר, אם לא למעלה מכך. קיומו של שבר נקודתי בכיור או בשתי מרצפות אינו בגדר "ליקויים חמורים" ואפילו לא קרוב לכך. יתר על כן, התובע עצמו הודה בחקירתו הנגדית כי תיאור זה אינו משקף את המציאות, כי לא מצא ליקויים חמורים בדירה, וכי דיירים פוטנציאליים שהגיעו למקום הם שאמרו לו שיש דברים שבורים (עמ' 18 ש' 24 - 28). אף כאן יש לתהות על תשובה זו, שכן כעולה מעדותה של גב' צאיג, והסכם השכירות נ/6, גב' צאיג שכרה את הדירה ביום 9.8.08. אם כך, בין מועד הפינוי לבין חתימת הסכם עם גב' צאיג חלף לא יותר מאשר יום, ובלתי סביר שבאותו יום בודד התובע נחשף טיפין טיפין לליקויים שונים שמספר דיירים פוטנציאליים הצביעו עליהם. התובע שלל את העובדה שחתם על הסכם שכירות עם גב' צאיג בתאריך 9.8.08, יומיים אחרי הפינוי, אף שהוצג הסכם חתום, שגב' צאיג אישרה אותו (נ/6), המאמת עובדה זו. יתר על כן, התובע עצמו תבע את גב' צאיג לפי הסכם השכירות נ/6, ובתביעתו (נ/8) מצוינים פרטי השכירות (תקופת שכירות החל מיום 10.9.08 ועד 9.9.09) בדיוק כפי שהם מופיעים ב- נ/6. גרסתו של התובע בדבר משך הזמן שהדירה לא הושכרה התמוטטה כליל בהמשך, כאשר התובע טען כי "הדירה עמדה יותר מחודשיים" (עמ' 19 ש' 21). טענה זו אינה מתיישבת כאמור עם כתב התביעה נ/8, בכתב ידו של התובע, המאשר כי תקופת השכירות החלה ביום 10.9.08. זאת ועוד, התברר כי התובע דרש גם מגב' צאיג פיצוי בגין נזק לדלת הדירה, אף שפיצוי זה נדרש גם מהנתבעים בתובענה זו (עמ' 20 ש' 4 - 6 וכן נ/7). התובע העיד כי לשם סיוד הדירה הביא בעל מקצוע. יש להעיר, כי לא הוצגה לכך כל אסמכתה, ויתרה מכך, עדותו זו סותרת את עדות השמאי, שצילם את התובע כאשר הוא צובע בדירה, והעיד כי התובע ביצע צביעה בדירה כאשר הגיע אליה (עמ' 10 ש' 1 - 4). בעניין זה לא היה לשמאי (עד מטעם התובע) אינטרס להעיד עדות שאינה אמת, ואני מקבלת את עדותו במלואה, במשמע, התובע לא דייק כאשר העיד כי שכר בעל מקצוע לצורך צביעת הדירה. עדותם של הנתבע ועדיו, לעומת זאת, לא נסתרה. חקירתם הנגדית של הנתבע, רעייתו ויניב לא הניבה סתירות בדבריהם, לבטח לא סתירות מהותיות כפי שפירטתי לעיל. התמיהות עליהן ניסה התובע להצביע כלל אינן תמיהות. העובדה שהנתבע לא הזמין שמאי למתן חוות דעת, והסתפק בהסרטת מצבה של הדירה אינה תמוהה. בנוהג החיים הרגיל והשגרתי שוכרים אף אינם מצלמים את הדירה לפני מסירתה, לא כל שכן מזמינים שמאי לביצוע הערכה. כך גם, אין כל תמיהה בכך שמרב ראתה את הדירה, ואילו הנתבע חתם על ההסכם (ונתן את ההמחאות). בסיכומו של דבר, חקירתם הנגדית של הנתבע ורעייתו לא הניבה בקיעים, סתירות או תמיהות בעדותם. משכך, במקרים בהם נדרש בית המשפט להעדיף גרסה אחת על פני רעותה, לא ראיתי להעדיף את גרסת התובע, מה גם שנטל ההוכחה מוטל על התובע. 25. בעדותו של התובע התברר כי הדירה היא דירה ישנה, שגילה כ- 30 שנים, ואשר הושכרה משך כ- 20 שנים (עמ' 17 ש' 22 - 27). כאמור, עדותו של התובע באשר למועד האחרון בו ביצע את השיפוץ טרם כניסת הנתבע סתרה את דבריו לשמאי בעניין זה. אף אם אתעלם מפער זה (לנוכח חלוף השנים) עדיין התובע לא הציג אסמכתאות למצב הדירה בעת מסירתה לנתבע. התובע נשאל האם הוא יכול להציג קבלות המצביעות על ביצוע השיפוץ מספר שנים טרם כניסת הנתבע לדירה והשיב "אני לא חייב לך קבלות" (עמ' 18 ש' 5). התובע השיב כי "אין מה לתחזק" את הדירה שכן דובר ב"בית חדש" (עמ' 18 ש' 21). עדות זו אינה מסתברת. הנתבע ורעייתו טענו כי חלק ניכר מהליקויים היו בדירה עת קיבלו אותה. כך, באשר לכיור (ת/6) (עמ' 35 ש' 1, עמ' 39 ש' 23 - 24), כך באשר למשקוף השבור (ת/7 - ת/9 - עמ' 36 ש' 17 - 19) וקרקעית האמבטיה (ת/9, עמ' 38 ש' 6 - 7, עמ' 40 ש' 6). אין לטעמי משקל של ממש לעובדה כי בהסכם השכירות נרשם כי הדירה "במצב טוב ותקין". מדובר בסעיף סטנדרטי, המתייחס לדירה כמכלול. מטבע הדברים, דירות מושכרות (לא כל שכן דירות בנות 30 שנים המושכרות משך 20 שנים) הן דירות שיש בהן פגמים וליקויים כאלה ואחרים. אין הדבר הופך אותן לדירות שאינן מתאימות למגורים, או לדירות שאינן במצב טוב. יתר על כן: אם מבקש התובע להסתמך על האמור בהסכם, עליו להסתמך על ההסכם כמכלול. בעמוד הראשון להסכם נרשם: "מצב המושכר: מצב המושכר כפי שיתואר בפרוטוקול אשר ייערך ע"י הצדדים במעמד מסירת החזקה, ואשר יצורף להסכם כזה". פרוטוקול כאמור לא נערך, וממילא אין ראיה - גם לפי ההסכם - לפגמים שהיו בדירה בעת מסירתה לנתבע. 26. קיים קושי בעמדת התובע, הבוחן כל פגם וליקוי, ולו הקטנים ביותר (כגון, שקעים שאחיזתם מהקיר התרופפה או קילוף של פורמייקה מארון) כנזק בר תביעה. לא בכדי, קיים נושא של בלאי סביר ולטעמי הבלאי הסביר צריך להיבחן לא רק ביחס לתקופת שהותו של הנתבע בדירה, אלא גם בשים לב לכך שמדובר בדירה המושכרת למשך תקופה ממושכת, כעשרים שנים. הסכם שכירות הוא הסכם נפוץ, שנעשה פעמים רבות ללא סיוע של עורכי דין. דומה כי תיעוד דקדקני ופרטני של ליקויים בדירה מושכרת בעת קבלתה ובעת עזיבתה, ועמידה על קוצו של יוד בגין כל קילוף, פס או שריטה, הם בלתי סבירים, אם לא בבחינת גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. אם נתבונן בעובדותיו של תיק זה, דרך משל, הרי כל אותם ליקויים ופגמים שניתן לקשור לנתבע (שכן את מרביתם, כפי שקבעתי, לא ניתן לקשור) לא מנעו מגב' צאיג לשכור את הדירה יומיים לאחר פינויה, ולהצהיר (אף היא, בסעיף 4 (א) ל- נ/6) כי הדירה "במצב טוב ותקין" - על אף קיומם של אותם ליקויים (מה שמעיד גם על המשמעות הדלה שיש לייחס לסעיף התאמה כללי כגון זה). 27. הצדדים אף נחלקו באשר למשמעות העובדה שלנתבע לא התאפשר לבקר בדירה לאחר הגשת התביעה, לצורך הגשת חו"ד מומחה מטעמו. מאחר שמצאתי כי מרבית חוות דעתו של השמאי מטעם התובע אינה קשורה לנתבע, ממילא אין למחלוקת כל משמעות. אין ספק, כי מעת שקבעתי ששמאי התובע לא יכול היה לתת דעתו לשאלה האם הליקויים קשורים לנתבע, מקל וחומר ששמאי הנתבע, שאמור היה לבקר במקום מספר שנים לאחר מכן, לא יכול היה לעשות זאת. 28. בהתחשב בכל האמור לעיל, נותר לדון בליקויים עצמם: א. תיקוני צבע ושפכטל וכן צביעת ששה משקופים: אינני מקבלת רכיב זה. התובע לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש ולמעשה הנתבעים הוכיחו כי מסרו את הדירה במצב סביר מבחינת צביעתה. זאת, הן בסרט והן בעדותה של גב' צאיג. זאת ועוד, כפי שציינתי, לאור הריחוק הרב בין מועד הפינוי לבין מועד ביקור השמאי, ולאור העובדה שהתובע עצמו עסק בצביעה (על הצביעה שביצעו הנתבעים) וביצע תיקון שפגע באחד מקירות הדירה (עד כדי חור הנראה בדירת השכנים), לא ניתן להתייחס לעדותו, או לחוות דעת השמאי, ככאלו המשקפות מצב של הדירה בעת פינויה על ידי הנתבע. זאת ועוד, אין כלל רלבנטיות להערכת השמאי, כאשר התובע לא הוכיח שצבע את הדירה באמצעות בעל מקצוע (ודחיתי את עדותו בעניין זה כבלתי מהימנה) ובדירה ישבו מספר שוכרים לאורך השנים מאז פינויה. מכאן, שהנזק (שלא הוכח כקשור לנתבע) ממילא אינו קיים. בדומה, אין כל רלבנטיות לכך שנקודה מסוימת בקיר האמבטיה אינה צבועה בשל רטיבות. מן הסתם, צבע אינו מחזיק מעמד על גבי הרטיבות, והנתבע ורעייתו ציינו זאת (עמ' 37 ש' 31). הרטיבות עצמה בוודאי אינה בגדר אחריותו של הנתבע כשוכר (כעולה מהעדויות, הרטיבות נבעה מנזילה של הדוד). אני גם מקבלת את עדותם של הנתבע ורעייתו כי החורים הנוגעים לקיר המזגן נותרו ללא כיסוי לבקשת התובע עצמו, שהשתמש בתשתית כדי להתקין מזגן חדש (עמ' 38 ש' 16 - 17, עמ' 42 ש' 18 - 19). למעשה, התובע לא סתר כלל טענה זו, והובאו ראיות שאכן התקין מזגן חדש לאחר שהדירה פונתה ב. תיקוני נגרות, החלפת כיור המטבח וצביעת האמבטיה: כאמור, העדפתי את מהימנותם של הנתבע ורעייתו, שהעידו כי ליקויים אלו היו בדירה כאשר קיבלו אותה. אף אם אקבל את טענת התובע לפיה עסקינן בטענה חדשה, שלא הועלתה בכתבי הטענות, הרי מעת שהנתבע ורעייתו נחקרו על טענה זו, ממילא הסכים התובע לשינוי חזית, ובית המשפט יכול לקבוע ממצאים עובדתיים בהתאם להתרשמות מהעדים. בכל מקרה, מקובלת עליי גם טענתם של הנתבעים לפיה הליקויים שהודגמו משקפים בלאי סביר ביותר, טבעי לשימוש מתמשך בדירה המושכרת משך 20 שנים. ג. תיקוני חשמל - הסרטון שצולם בזמן אמת אינו משקף את תמונת המצב שצייר השמאי. כפי שציינתי, ריחוק הזמן בין ביקור השמאי לבין מועד הפינוי, כמו גם העובדה שהתובע בפועל שהה בדירה וביצע בה עבודות, אינו מאפשר לייחס את התיקונים הנטענים לנתבע. כל שהוצג בחקירתה הנגדית של מרב הוא שני שקעים שהם מעט בולטים מחוץ לקיר. לטעמי, במקרה הטוב מדובר בהתרופפות של השקעים, חלק מבלאי סביר הקיים בכל דירה, בין אם הנתבע קיבל את הדירה כאשר השקעים כך, ובין אם במהלך שהותו אחיזתם של השקעים התרופפה. ד. תיקון דלת כניסה: אף אם אתעלם מהעובדה שהתובע תבע נזק זה גם מגב' צאיג, הרי מאותם נימוקים שציינתי לעיל אינני מקבלת את חוות דעתו של השמאי. בסרטון שהציג הנתבע נצפית דלת הדירה ממרחק סביר, ללא הכתמים המופיעים עליה בתמונות של השמאי. בשים לב לכך שבין מועד הפינוי לבין הגעת השמאי התובע גם ביצע עבודות בדירה, איני סבורה שהתובע עמד בנטל להוכיח כי קיים ליקוי הקשור לנתבע. ה. החלפת מנעול דואר: השמאי הודה בחקירתו כי העריך את עלות המנעול בהסתמך על דבריו של התובע. התובע עצמו לא הציג כל קבלה על קניית מנעול. מאחר שנטל ההוכחה הוא על התובע, ובשים לב לעובדה שלא מצאתי את עדותו כמהימנה, איני מקבלת את התביעה ברכיב זה. ו. החלפת קרמיקה בחדר אמבטיה: אני מקבלת רכיב זה, שכן עסקינן בחורים שנוצרו על ידי מקדחה, ואינם קשורים לשימוש סביר, ולפיכך יש לחייב את הנתבעים בסך של 500 ₪ לפי הערכת השמאי. ז. החלפת הקרמיקה: מאחר שעדותו של התובע הותירה רושם כללי שאינו מהימן, העדפתי את עדותם של הנתבע ורעייתו בסוגיה זו, ובעובדה שהתובע אישר כי יש לו מרצפות להחלפה, אך החלפתן לא בוצעה בסופו של דבר לאחר שהיחסים בין הצדדים עלו על שרטון (עמ' 40 ש' 30 - עמ' 41 ש' 2). משכך, ולו מכוח חובת הקטנת הנזק, התובע אינו יכול לתבוע בגין ריצוף כלל הדירה, כפי שעולה מחוות דעת השמאי מטעמו, ובהקשר לכך לא תועיל עמדת השמאי לפיה אין מקום ל"תשבץ" של אריחים, שכן לפי הודאת התובע בפני הנתבעים, היו ברשותו אריחים בודדים להחלפה. יתר על כן, אף אלמלא קיבלתי את עדותם של הנתבע ורעייתו בעניין זה, הרי הטענה שהנתבעים צריכים לשאת בריצוף כל הדירה מחדש, עקב שני שברים פינתיים במרצפות, כאשר עסקינן בדירה בת 30 שנים, שהושכרה משך 20 שנים בטרם הנתבע נכנס לגור בה, היא טענה בלתי סבירה בעליל. זאת, גם בשים לב לכך שהריצוף לא הוחלף בפועל, ומאז שהנתבע יצא את הדירה היא ממשיכה להיות מושכרת לשוכרים שונים. זאת ועוד, מאחר שלפי חוות דעת השמאי קיימים 35 אריחים לקויים, בעוד שהנתבע הודה בשני אריחים בלבד (ועדות זו קיבלתי), הרי ממילא החלק המכריע של החלפת האריחים אינו קשור לנתבע, ואין לחייבו בגינו. במשמע, ה"תשבץ" היה נוצר ללא כל קשר לאותם שני אריחים שהנתבע אחראי להם. מאחר שהערכת השמאי מבוססת על ריצוף כלל הדירה, אני פוסקת ברכיב זה סך גלובאלי של 500 ₪. ח. ניקיון: רכיב זה מדגים היטב את הפער בין חוות דעת השמאי לבין המצב בשטח בעת שהנתבע ורעייתו עזבו את הדירה, ויש בו כדי להסביר באופן הטוב ביותר מדוע לא ניתן לסמוך על חוות דעת השמאי. התמונות שהשמאי צילם, שנעשו כשלושה שבועות לאחר שהנתבע עזב את הדירה, ובעת שהתובע ביצע עבודות בדירה, אינן קשורות לנתבע. מהסרטון עולה תמונה של דירה נקייה עד ליסוד, לרבות פנים ארונות ומגרות. לפיכך, אני דוחה רכיב זה. עריכת שינויים בדירה 29. מעדותו של התובע התברר כי השינוי היחיד לו הוא טוען הוא התקנת המזגן. 30. הנתבע הציג מסמך, נ/1, בחתימת הנתבע והתובע, ולפיו התובע הסכים להתקנת המזגן. התובע טען כי מסמך זה מזויף. המסמך הוצג ערב דיון ההוכחות, וטענה זו לא נבדקה. 31. איני רואה מקום להיכנס למחלוקת שבין הצדדים. אף אם נכונה טענת התובע לפיה המסמך נ/1 מזויף והוא לא נתן את הסכמתו להתקנת המזגן, הרי בדיעבד התובע הסכים להתקנת המזגן. יחסי השכירות בין הצדדים נמשכו שנתיים נוספות לאחר התקנת המזגן, לרבות חידושו של החוזה, מבלי שהתובע דרש להסירו או דרש פיצוי כלשהו בגין התקנתו. זאת ועוד, קיבלתי את עדותם של הנתבע ורעייתו לפיה התובע אף עשה שימוש בתשתית של המזגן לצורך התקנת מזגן חדש, לאחר שהנתבע עזב את הדירה. אי עריכת ביטוח מבנה 32. אין מחלוקת שהנתבע לא ביטח את מבנה הדירה, בניגוד לסעיף 9 (ה) להסכם. 33. הנתבע ורעייתו העידו שלא ביטחו את הדירה לאחר שהתובע, במעמד חתימת ההסכם, הבהיר שאינו מחייב עריכת הביטוח ואין צורך לשנות את ההסכם, שהוא הסכם סטנדרטי. עדות זו אני מקבלת. יחסי השכירות בין הצדדים נמשכו שלוש שנים, ולכל אורכן התובע לא פנה אל הנתבע בנושא הביטוח, לא דרש ולא התריע. בכך יש לתמוך בעדותם של הנתבע ורעייתו. זאת ועוד, התובע כלל לא השכיל להראות איזה נזק נגרם לו כתוצאה מהפרה נטענת זו. הפסד דמי שכירות למשך חודש וכן תשלומים שונים 34. התובע טען להפסד דמי שכירות למשך חודש. כן דרש החזר של הארנונה לחודש 8/08 ולתקופה 1-9.9.08, ותשלומים שוטפים (20 ₪ אגרת מים, 130 ₪ ועד בית, 24 ₪ חשבון גז). 35. הנתבעים חלקו על סכומים אלו, שהם בגין התקופה שלאחר פינוי המושכר. 36. אני דוחה את התביעה ברכיבים אלה. אין שחר לטענת התובע לפיה דחיית כניסתה של גב' צאיג לדירה הייתה עקב הצורך לתקן את הליקויים שהנתבע השאיר, ולו משום שהתובע הודה שלא תיקן את הליקויים הנטענים, מפאת חסרון כיס. אם כך, ממילא כל דחייה לא יכולה הייתה להיות קשורה לנתבע או לליקויים שממילא לא תוקנו. למעשה, הוכח עובדתית כי הדירה הייתה ראויה לשימוש עת נמסרה על ידי הנתבע, והסרטון שהוצג מדבר בעד עצמו. עוד הוכח, כי השיפוץ המהותי שעשה התובע בדירה לאחר הפינוי היה התקנת מזגן, דבר שאף גרם נזק לדירה, ומכל מקום אינו קשור לנתבע. עגמת נפש 37. לאור התוצאה, ומכל מקום, מעת שעסקינן בתביעה לנזקי רכוש, לא ראיתי לסטות מההלכה לפיה אין מקום לפיצוי ברכיב זה. הזכאות לפיצויים מוסכמים 38. התובע דרש בגין כלל ההפרות שפורטו לעיל פיצויים מוסכמים. 39. בשים לב לכך שמרבית טענותיו של התובע נדחו, אין גם מקום לדון בפיצויים מוסכמים. עם זאת, אעיר במאמר מוסגר כי ממילא התובע לא יכול היה לסמוך ידיו על סעיף הפיצויים המוסכמים בהסכם, מאחר שעסקינן בסעיף כוללני וגורף שלא לפי דרישות הדין. חיובם של הערבים: יצחק ועמרן 40. בועז ועמרן חתמו על שני מסמכים: המסמך האחד, נושא כותרת "התחייבויות" ובו נרשם כך: "אנו החתומים מטה לאחר שקראנו והבנו את הוראות החוזה... ערבים בזאת אישית ביחד ולחוד, בערבות מוחלטת ובלתי מותנית לשלם את כל חובות והתחייבות השוכרים כלפי המשכיר כמפורט בחוזה לעיל... והננו מתחייבים לשלם למשכיר כל סכום, ... וזאת מיד על דרישה ומבלי שהמשכיר יהא חייב לפנות תחילה לשוכרים... אנו הח"מ ... ערבים בזאת כלפי המשכיר למילוי כל התחייבויות השוכר על פי חוזה זה וערבותנו זו חלה ותחול על כל תקופת אופציה או הארכה, כפי שתהיינה" 41. כן חתמו השניים על שטר חוב נושא תאריך 10.8.05, בסך של 25,000 ₪, כערבים. על שטר זה אין חתימה של עושה השטר. 42. הנתבעים טענו כי התחייבותם של בועז ועמרן הייתה לתקופת השכירות הראשונה בלבד, עד ליום 9.8.06, ולא חלה על תקופות השכירות שלאחריה. 43. נוסח ההתחייבות של בועז ועמרן ברור. בועז ועמרן הסכימו מראש, כי ערבותם תחול על כל תקופת אופציה או הארכה, כפי שתהיינה. אין בהתחייבות כל דרישה להודעה או לאישור נוסף, ומשכך, הערבות תקפה גם לתקופת האופציה. 44. אציין כי ספק בעיניי האם יש תוקף לשטר החוב, כאשר אין בו חתימה של עושה השטר, ואולם לנוכח מסקנתי דלעיל בדבר תקפות הערבות לאור כתב ההתחייבות, אין צורך לדון בכך. הנתבעים הסתמכו על סעיף 7 (ב) להסכם, אך סעיף זה אינו שולל אפשרות הארכת תקופת השכירות, אלא אך מציין שההארכה תהיה בהסכמת המשכיר מראש ובכתב. לעומת זאת, נוסח ההתחייבות ברור וכולל בתוכו אופציה. סיכום 45. אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סך של 1,013.80 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים ממועד פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. 46. בשים לב לכך שחלק הארי של התביעה נדחה, איני עושה צו להוצאות. שוכר חלופימקרקעיןשכירות