1. תביעה לפיצוי בסך 19,474,909 ₪ בגין הפרת הסכם מיום 27.9.07 למכירת מניות חברת פרטנר תקשורת בע"מ (להלן: "המניות" ו"פרטנר" בהתאמה), שהחזיקה הנתבעת, יורקום תקשורת בע"מ, לתובעת, שירתי 2001 בע"מ. העובדות הצריכות לעניין 2. בחודש ספטמבר 2006, פנה ירון בלוך, נציג בנק UBS , אל אייל קורן, בעליה ומנהלה של התובעת, והביא לידיעתו כי הנתבעת מעוניינת למכור מניות פרטנר המוחזקות על ידה. באותה עת, החזיקה הנתבעת 1,136,701 מניות פרטנר המהוות 0.738% מהונה המונפק של חברת פרטנר, מתוכן 6,329 מניות חופשיות והיתרה, 1,130,372 מניות, הוחזקו על ידי "גורם ישראלי", כמשמעותו בסעיף 22א לרישיון הכללי שניתן לחברת פרטנר על ידי משרד התקשורת (להלן: "הרישיון"). 3. אייל קורן ביקש לרכוש מהנתבעת כמות כוללת של 535,000 מניות פרטנר והנתבעת הותירה בידיו את האפשרות לפצל את הרכישה בין התובעת שתרכוש 400,000 מניות, ובין השותפות Summit Capital Fund, קרן השקעות הרשומה באיי הבתולה (להלן: "סאמיט") שתרכוש 135,000 מניות (סעיף 33 לתצהיר אייל קורן; סעיף 7 לתצהיר עו"ד שורר שלפיו "מר קורן ביקש לערוך פיצול טכני של הקניה לשני גופים הקשורים בו, משיקוליו הוא"). 4. ביום 27.9.06, דיווח ירון בלוך מבנק UBS על ההסכמה בין הצדדים לנציגיהם ולעו"ד איתי רימון, אשר התבקש על ידי בנק USB להכין את הסכמי הרכישה. בהתאם להסכמה הוכנו על ידי עו"ד איתי רימון שני הסכמי הרכישה, אשר הוחלפו בין הצדדים לחתימה באמצעות שליחים (ראו, ההסכם שבין התובעת ובין הנתבעת, מיום 27.9.06, בו סוכם על מכירת 400,000 מניות פרטנר תמורת 14,920,000 ₪, נספח א' לתצהירו של אייל קורן; וההסכם שבין סאמיט ובין הנתבעת, מיום 27.9.06, בו סכום על מכירת 135,000 מניות תמורת 5,035,000 ₪, נספח ב' לתצהיר). 5. עניינה של התביעה בהסכם שבין התובעת ובין הנתבעת (להלן: "ההסכם"). במבוא להסכם נאמר כדלקמן: WHEREAS the Seller is the recorded and beneficial owner of 400,000 (four hundred Thousands) Ordinary Shares, par value NIS 00.1 per share (the "Shares") of Partner Communications Company Ltd. (the "Company")… and; WHEREAS the Seller and the purchaser have agreed that the Seller shall sell the Shares to the Purchaser in consideration for payment in full of the Purchase Price (as defined below), all in accordance with the terms and conditions more fully set forth in this Agreement; חיובי הצדדים במועד הסגירה הוגדרו בסעיף 1.1 להסכם: Subject to the terms and conditions to this Agreement, at the Closing (as defined below) the Seller shall sell, assign and transfer to the Purchaser and the Purchaser shall acquire from the Seller all of the Shares on an "As Is" basis' in consideration for the payment in cash of an aggregate purchase price of 14,920,000 (forteen million, nine hundred and twenty thousands) New Israeli Shekels (NIS) (the "Purchase Price"), based on a share price of 37.3 NIS, to the Seller's account as follows:… בהתאם לרישיונה של פרטנר, העברת מניות שהוחזקו על ידי "גורם ישראלי" טעונה אישור של שר התקשורת. בשל כך הותנה ההסכם באישור השר, כאמור בסעיף 1.4 להסכם: The transferability of the Sale Shares is restricted and is subject to…the approval and authorization of the Minister of Communications (to the extent required by law) and a licence and permit dated 7 April 1998 granted by the Minister of Communication, as such has been amended from time to time (the "License"). מועד הסגירה "Closing") ) הוגדר בסעיף 2.1 להסכם: The closing of the transactions contemplated under this Agreement (the "Closing") shall take place at the offices of Seller, as soon as practicable following the date of execution of this Agreement but in any event not later than 90 days of the date of this Agreement, The date of the Closing is referred to as the Closing Date. In the event that Closing does not take place within 90 days of the date of this Agreement, this Agreement shall be deemed to be terminated without giving rise to any right or claim by ant party hereto. Excluding claims for breaches of obligations by any party hereto prior to such termination. 6. ביום 16.11.06 פנה עו"ד רימון בשמן של התובעת וסאמיט לשר התקשורת לצורך קבלת אישורו להעברת המניות (להלן: מכתב הבקשה) (נספח ג' לתצהירו של אייל קורן). בהתאם לתנאי הרישיון של פרטנר, בקש עו"ד רימון את אישור השר לכך שהתובעת וסאמיט ייחשבו כ"חליפו של בעל מניות מייסד" לפי סעיף 21.8 לרישיון, וכ"גורם ישראלי", כהגדרתו בסעיף 22א לרישיון, וכן את אישורו של השר לשינוי בהחזקת אמצעי השליטה בפרטנר. עו"ד רימון הדגיש במכתבו, כי הנתבעת הותירה בידיה את הזכות למנות דירקטור ישראלי בפרטנר כמתחייב בסעיף 22.3א לרשיון של פרטנר, וכי בהסכמים נכתב שזכות זו אינה עוברת למבקשות. 7. ביום 24.12.06 השיב שר התקשורת לבקשה (להלן: מכתב תשובת השר) (נספח ד' לתצהירו של אייל קורן). בסעיף 1 למכתב תשובת השר, התייחס השר לבקשת התובעת להיחשב "גורם ישראלי" ו"חליפו של בעל מניות מייסד", ואלו היו דבריו (ההדגשות אינן במקור): בהתאם לסמכותי לפי סעיפים 21.6 ו-22א לרשיון הכללי...הריני מאשר כי חברת שירתי בע"מ תחשב "גורם ישראלי" ו"חליפו של בעל מניות מייסד", כתוצאה ממכירת חלק ממניות חברת פרטנר המחוזקות על ידי חברת יורוקום תקשורת בע"מ לחברת שירתי בע"מ באופן אשר יישארו בידי חברת "יורוקום" למעלה מחצי אחוז מסך ההון המונפק בחברת פרטנר ("מכירת המניות"). בסעיף 2 למכתב תשובת השר, התייחס השר לשינוי בהחזקת אמצעי השליטה בפרטנר, וכתב: בהתאם לסמכותי לפי סעיף 11.5 לרשיון המיוחד מס' 5-11830-0-96509 למתן שירותי תמסורת ותקשורת נתונים פנים ארציים נייחים שתוענק לחברת פרטנר, ניתן בזה אישור לשינוי בהחזקת אמצעי שליטה בחברת פרטנר כתוצאה ממכירת המניות. בסעיף 4 למכתב תשובת השר, הבהיר השר, כי לא ניתן אישור לסאמיט להיחשב "גורם ישראלי" ו"חליפו של בעל מניות מייסד", "וזאת לאור העובדה כי היא אינה מאוגדת בישראל, כנדרש בהתאם להגדרת "גורם ישראלי" בסעיף 22.2א' לרשיון חברת פרטנר". באותו יום הודיע השר ליועצת המשפטית של פרטנר (נספח ה' לתצהירו של אייל קורן) כי "ניתן בזה אישור לשינוי בהחזקת אמצעי שליטה בחברת פרטנר כתוצאה ממכירת חלק מניות חברת פרטנר המוחזקות על ידי חברת יורוקום תקשורת בע"מ ("יורוקום") לחברת שירתי בע"מ, באופן אשר יישארו בידי חברת יורוקום למעלה מחצי אחוז מסך ההון המונפק בחברת פרטנר...". (ההדגשה אינה במקור). ניתן לסכם אפוא ולקבוע, כי אישורו של השר להסכם הותנה בכך, שבידי הנתבעת יישארו לאחר המכירה למעלה מחצי אחוז מסך ההון המונפק של חברת פרטנר. 8. אין מחלוקת, כי 0.5% מסך ההון המונפק של חברת פרטנר, אשר נוכח אישור השר הייתה הנתבעת חייבת להותירו בידיה, הנם 772,492 מניות. עובר להסכם עם התובעת החזיקה הנתבעת ב- 1,130,372 מניות של חברת פרטנר שהוחזקו על ידי "גורם ישראלי". כפועל יוצא מנתונים אלו, נבצר מעם הנתבעת למכור לתובעת 400,000 מניות על פי המוסכם. 9. בעקבות מכתב תשובת השר פנה עו"ד רימון ביום 24.12.06 בשנית לשר בבקשה מתוקנת (להלן: הבקשה המתוקנת) (נספח ו' לתצהירו של קורן). יוטעם, כי פניה זו נעשתה בשמה של התובעת בלבד ושלא על דעת הנתבעת (עדותו של עו"ד רימון בעמ' 16-17 לפרוט'). בבקשה המתוקנת כתב עו"ד רימון כך: בהמשך לבקשה שהוגשה ביום 16.11.06 להעברת מניות "ישראליות" של פרטנר תקשורת בע"מ (להלן: "החברה") מיורוקום תקשורת בע"מ לשירתי בע"מ הרינו לתקן את בקשתנו כדלהלן: מספר מניות החברה יעמוד על 357,881 מניות במקום 400,000...יתר הפרטים והתנאים המפורטים בבקשה הינם ללא שינוי ... במכתב נוסף מאותו היום (נספח ז' לתצהירו של קורן) הבהיר עו"ד רימון לשר: בהמשך למכתבי אליכם מהיום, הריני להבהיר כי מכירת 357,881 מניות "ישראליות" של פרטנר תקשורת בע"מ (להלן:"החברה") על ידי יורקום תקשורת בע"מ, יותירו בידי יורוקום תקשורת בע"מ 772,492 מניות "ישראליות", המהוות 0.5% מהון המניות המונפק של החברה. תשובת שר התקשורת לבקשה המתוקנת, אם ניתנה, לא הוצגה בבית המשפט. 10. בשלב זה, הודיעה הנתבעת לתובעת, ככל הנראה באמצעות ירון בלוך מבנק UBS, כי בעקבות האמור במכתב תשובת השר, אין בכוונתה לבצע את ההסכם, ובחלוף מועד הסגירה, כהגדרתו בסעיף 2.1 להסכם, לא העבירה התובעת את התמורה בעד המכר והנתבעת לא העבירה לידיה את המניות (ראו, בעדותו של עו"ד עמיקם שורר, בעמ' 29 לפרוט', וכן בעדותו של אייל קורן בעמ' 10-11 לפרוט'). למעלה משמונה חודשים לאחר מכן, ביום 19.8.07, פנה עו"ד בועז אדלשטיין בשם התובעת אל הנתבעת, במכתב שבו נמסר כי עמדת התובעת היא כי התנאי המתלה שבסעיף 2.1 להסכם- אישור שר התקשורת לעסקה- התקיים במועדו (נספח ח לתצהירו של אייל קורן). עם זאת, ציין עו"ד אדלשטיין כי "העסקה היתה למכירת 400,000 מניות פרטנר והאישור שניתן על ידי שר התקשורת התייחס ל-357,881 מניות". עוד ציין עו"ד אדלשטיין, כי התובעת "ביקשה לשכלל את ההסכם ולהעביר את התמורה כנגד המניות שניתן לגביהן אישור השר", אך העסקה לא השתכללה מחמת סירוב הנתבעת. עו"ד אדלשטיין ציין כי התובעת עומדת על קיום ההסכם ביחס ל-357,881 מניות פרטנר. 11. ואכן, בחלוף כחודש, ביום 20.9.07, הגישה התובעת תביעה למתן צו עשה המחייב את הנתבעת להעביר לה 357,881 מניות פרטנר בתמורה לסכום של 13,348,961.3 ₪ . לאחר כשנתיים ממועד הגשת התביעה, למדה התובעת, לטענתה, מהעיתונות הכלכלית וממערכת הדיווח האלקטרוני של הבורסה לניירות ערך (נספחים ט-יב לתצהירו של אייל קורן), כי ביום 25.1.09 התקשרה הנתבעת בהסכם עם חברת סאני אלקטרוניקה בע"מ (להלן: "סאני") במסגרתו מכרה הנתבעת לסאני את כלל אחזקותיה בפרטנר, 1,136,701 מניות. בעקבות כך נטלה התובעת רשות והגישה כתב תביעה מתוקן ובו טענה, כי שר התקשורת אישר את ביצוע העסקה למכירת מניות פרטנר לתובעת ב"אופן חלקי" (סעיף 18 לכתב התביעה). עם זאת, על התנאי המתלה המחייב את אישורו של השר לעסקה חלים סעיפים 31 ו-19 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (להלן - "חוק החוזים"). לשיטתה של התובעת, מכירת מניות מהווה מצעם טבעה וטיבה חוזה הניתן להפרדה, ומכאן שההסכם תקף ביחס ל- 357,881 מניות פרטנר. התובעת מוסיפה וטוענת כי מבחינתה של הנתבעת אין ולא הייתה הבחנה בין מכירת 400,000 מניות לבין מכירת 357,881 מניות. בנסיבות אלו, כך נטען על ידי התובעת, בעסקה המאוחרת עם סאני מכרה הנתבעת, הלכה למעשה, מניות של פרטנר השייכות לה, והיא זו הזכאית לתמורה בגינן, הנגזרת ממחיר המניה בעסקה המאוחרת (75.88 ₪) בניכוי סכום התמורה שהיה עליה לשלם עבור המניות לפי מחיר המניה שנקבע בהסכם (37.3 ₪). בנוסף, זכאית התובעת, לשיטתה, לשווי הדיבידנדים שחלקה פרטנר ממועד הסגירה של ההסכם ועד ליום מכירת המניות לסאני. סך הכול, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, נדרש פיצוי כספי של 19,474,909 ₪. 12. הנתבעת טוענת מנגד, כי התנאי המתלה לא התקיים בשל המגבלה שנקבעה במכתב תשובת השר, ולפיה עליה להחזיק חצי אחוז מהון המונפק של פרטנר. בשל כך ההסכם לא השתכלל, והתובעת אינה זכאית לסעד כלשהו מכוחו. לשיטתה של הנתבעת, לשון ההסכם מתייחסת למכירת "כל המניות", ההסכם אינו ניתן להפרדה לחלקים, ואף ניתן להניח כי הנתבעת לא הייתה מתקשרת בהסכם כאמור בסיפא לסעיף 19 לחוק החוזים, בתנאים הנגזרים ממכתב תשובת השר. לחילופין כפרה הנתבעת בגובה הנזק. האם התנאי המתלה התקיים? 13. סעיף 1.4 להסכם מתנה את קיומו של ההסכם באישור שר התקשורת להעברת המניות ("Sale Shares"). המונח "Shares" מתייחס במבוא להסכם למלוא היקף המכר של 400,000 מניות. על כן, האישור הנדרש הוא על כלל 400,000 המניות. אין מחלוקת, כי מדובר בתנאי מתלה, כהגדרתו בסעיף 27(א) לחוק החוזים. 14 במכתב תשובת השר אכן ניתן אישור לבקשותיה של התובעת שנגעו לאישור מכירתן של המניות, אך האישור הותנה בכך שבידי הנתבעת יישאר למעלה מחצי אחוז מסך ההון המונפק בחברת פרטנר (להלן - "המגבלה", או "מגבלת חצי האחוז"). מגבלה זו לא אפשרה להוציא אל הפועל מכר של 400,000 מניות כפי שהוסכם ובכך בלבד די כדי לחייב את המסקנה כי התנאי המתלה, היינו, קבלת אישור למכר 400,000 המניות נשוא ההסכם, לא התקיים. 15. יצוין כי המסקנה שהתנאי לא התקיים הייתה מקובלת גם על התובעת, שהרי בסעיף 18 לכתב התביעה נטען כי השר אישר את "ביצוע העסקה למכירת מניות פרטנר לתובעת באופן חלקי" (סעיף 18 לכתב התביעה המתוקן). זאת ועוד: בישיבת קדם משפט, שבה התבקש ב"כ התובעת להבהיר את הבסיס המשפטי לתביעה, לא הפנה אלא לטענה כי מדובר בחוזה הניתן להפרדה בהתאם לסעיפים 31 ו-19 לחוק החוזים (עמ' 1-2 לישיבת 11/10/11). שמע מכאן, שהנחת המוצא של התביעה היא, כי התנאי המתלה לא התקיים. העובדה שהתובעת סברה בזמן אמת שהתנאי המתלה לא התקיים נלמדת גם מפנייתה אל השר בבקשה מתוקנת לאישור מכר של 357,881 מניות. אם מכתב התשובה של השר מהווה אישור למכר והתנאי המתלה התקיים, לשם מה היה צורך בבקשה מתוקנת? 16. אם הארכתי לעיל במקום שבו ניתן היה לקצר, הרי ביסוד הדבר לא עמדה אלא התפנית שביקשה התובעת לערוך בסיכומיה, עת טען בא-כוחה כי התנאי המתלה למעשה התקיים, שכן מגבלת חצי האחוז, כלשונו, היא "מגבלה עתידית וחיצונית" להסכם, שאינה משליכה על התקיימות התנאי. לא זו בלבד שטענה זו חורגת מגדריו של כתב התביעה, אלא שלעיל ראינו כי גם אין בה ממש. הצדדים התקשרו בהסכם למכירת 400,000 מניות, ולא כל מספר מניות אחר, ואישורו של השר התבקש למכר זה. אישור השר לא אפשר לבצע את המכר שהוסכם עליו ובכך בלבד די כדי לקבוע, כי התנאי המתלה לא התקיים. 17. זאת ועוד אחרת: מקובלת עלי עמדתה של הנתבעת, כי אף אם היה אישור השר מאפשר את ביצוע המכר במלוא היקפו (וכך היה המצב, למשל, במקרה היפותטי, שבו הייתה יתרת אחזקותיה של הנתבעת בפרטנר לאחר מכירתן של 400,000 מניות עולה על 0.5%), הרי שעצם התניית אישורו של השר במגבלת חצי האחוז משמעה אי התקיימות התנאי המתלה. להלן אסביר את דבריי. מגבלת חצי האחוז לא הופיעה בתנאי הרישיון של פרטנר והנתבעת לא נטלה על עצמה מגבלה זו בעת שרכשה את מניותיה של פרטנר. בעת עריכתו של ההסכם נשוא התביעה לא היו הצדדים או מי מהם מודעים לאפשרות הטלתה של המגבלה כתנאי לאישור העסקה. המגבלה באה אפוא לצדדים כהפתעה ושניהם כאחד למדו עליה רק לאחר הטלתה. עו"ד שורר התייחס בעדותו למשמעותה של המגבלה לדידה של הנתבעת (בעמ' 22): זו מגבלה חדשה, שלא מופיעה ברישיון של פרטנר ולא בשום כלל של משרד התקשורת... מבחינתנו זו מגבלה כלכלית במהותה שלא הופיעה בהסכם שעל יורוקום לקחת על עצמה... עו"ד שורר הוסיף וציין, כי בחברה "בזק" שבה היו לנתבעת מניות, ושבה הוטלה מגבלה דומה, חויבה הנתבעת לרכוש מניות בסכום עתק על מנת לעמוד במגבלה במצב של דילול. מגבלת חצי האחוז יצרה אפוא לדידה של הנתבעת מצב חדש. בהינתן שהוצאתה של העסקה עם התובעת אל הפועל מכוחו של אישור השר עשויה הייתה להתפרש כהסכמה של הנתבעת למגבלה, אין סיבה שלא לייחס משקל ראוי לחששה, כי יוטלו עליה בהמשך מכוחה של הסכמה זו חיובים בעלי משמעות כלכלית, מסוג אלו שהוטלו עליה בחברת "בזק". יתירה מזו: במגבלה היה כדי לשלול את כוחה של הנתבעת למכור לשיעורין את יתרת אחזקתה ב- 0.5% מהונה המונפק של פרטנר. רואים אנו, כי אישורו של השר להעברת המניות לתובעת התנה עצמו במגבלה שעשויות להיות לה השלכות כלכליות ועסקיות משמעותיות על הנתבעת. אישור מסוג זה - שאינו מעוגן ברישיונה של חברת פרטנר, ומתנה עצמו במגבלה משמעותית שהצדדים לא היו מודעים לאפשרות הטלתה ולא יכלו להביאה בחשבון במניין שיקוליהם עובר לכריתת החוזה - אינו יכול להיראות כ- Communications" "approval and authorization of the Minister of , כמשמעו בסעיף 1.4 להסכם. סיכומה של נקודה זו הוא, כי התנאי המתלה שנקבע בהסכם דנן לא התקיים. בטלות חלקית מכוחם של סעיפים 31 ו-19 לחוק החוזים - האמנם? 18. סעיף 19 לחוק החוזים, השוכן בפרק ב' לחוק, שעניינו "ביטול החוזה בשל פגם בכריתתו", קובע: ניתן החוזה להפרדה לחלקים ועילת הביטול נוגעת רק לאחד מחלקיו, ניתן לביטול אותו חלק בלבד; אולם אם יש להניח שהצד הרשאי לבטל לא היה מתקשר בחוזה לולא העילה, רשאי הוא לבטל את החלק האמור או את החוזה כולו. סעיף 31 לחוק החוזים מחיל, בשינויים המחויבים, את סעיף 19 גם על בטלותו של חוזה לפי פרק ג' לחוק , שבו שוכנת הוראת סעיף 29 הקובעת את בטלותו של חוזה המותנה בתנאי מתלה, אשר התנאי לגביו לא התקיים. 19. ג' שלו בספרה דיני חוזים-החלק הכללי (דין, תשס"ה-2005) עמדה על כך, כי הבחירה בין בטלות חלקית ובין בטלות מלאה של החוזה נתונה בידי בית המשפט, הבוחר בין השתיים באמצעות מבחן תלת שלבי: שלב ראשון - האם החוזה ניתן להפרדה לחלקים? שלב שני - האם עילת הבטלות נוגעת לאחד מחלקיו? שלב שלישי - האם ניתן לבודד את החלק הנגוע מתוך החוזה ולהשאיר את עיקר החוזה על כנו, מבלי שייווצר חוזה שונה מזה שבו התקשרו הצדדים. רק מתן תשובה חיובית לכל אחת משלוש שאלות אלו מאפשר פיצול החוזה לחלקיו (שם, בעמ' 537-536). 20. את השאלה: אימתי יהיה חוזה ניתן להפרדה לחלקים, תולים המלומדים ד' פרידמן ו-נ' כהן בכוונתם של הצדדים. וכך נאמר בעניין זה בספרם: חוזים, כרך ב' (אבירם, תשנ"ג-1992), בעמ' 1117-1118: חוזה הניתן להפרדה, שבו עוסק סעיף 19, הוא חוזה הכולל מספר הבטחות כשלכל אחת תמורה נפרדת, כך שכל הבטחה (כשלצידה התמורה שהובטחה בגינה) עומדת בנפרד. למעשה מדובר במקרה שבו הצדדים חיברו, כביכול, מספר חוזים יחד במסגרת אחת...אין במרבית החוזים דבר הטבוע בהם, המחייב עריכתם כחוזה המהווה חטיבה אחת או כחוזה הניתן להפרדה. הדבר תלוי בכוונת הצדדים. פרופ' שלו סבורה, מנגד, כי יסודה של ההכרעה בשאלה זו הנו בשיקולי מדיניות משפטית. וכך נאמר בספרה (בעמ' 359): השאלה אם חוזה מסוים ניתן להפרדה אם לאו היא שאלה קשה, אשר התשובה לה תלויה בפירוש החוזה ובנסיבות העניין. הקביעה הרווחת כי כוונת הצדדים, המפורשת או המשתמעת, חולשת גם כאן וקובעת את קיומה או העדרה של תכונת ההפרדה של החוזה - אינה מקדמת בהרבה את הדיון. במירב המקרים אין הצדדים נותנים כלל את דעתם לשאלת ההפרדה, וממילא אינם מסכימים לגביה. איפיונו של חוזה כניתן או כבלתי ניתן להפרדה על פי כוונת הצדדים הוא אפוא פיקטיבי. מוטב להודות כי בהעדר הסכמה - מפורשת או מכללא - של הצדדים, יופעלו גם בשאלה הנדונה שיקולים של מדיניות משפטית, תוך מתן משקל נאות לחוזה העומד לדיון ולנסיבות העניין. 21. בענייננו, כך טוענת התובעת, על פי שני המבחנים כאחד ניתן ההסכם להפרדה. וזה מהלך טיעונה: הצדדים לא נתנו דעתם בעת כריתת ההסכם לכך שהמכר יאושר על ידי שר התקשורת בחלקו, ולא קבעו בהסכם הסדר מפורש של "הכול או לא כלום"; בהסכם נכתב כי מחיר המניה הוא 37.3 ₪ למניה, ואין מניעה טכנית לערוך הפרדה של החוזה לשני חלקים: חלק אחד הניתן לביצוע המתייחס ל-357,881 מניות בתמורה לסכום של 13,420,537 ₪ וחלק שני המתייחס ל-42,119 מניות שהנו בטל בשל מגבלת חצי האחוז. הפרדה כזו הולמת בנסיבות העניין את כוונת הצדדים, שהרי הנתבעת אפשרה בשעתו לתובעת לחלק על פי שיקול דעתה הבלעדי את 535,000 המניות שנמכרו בין התובעת לבין סאמיט ולא קשרה בין שני ההסכמים. התובעת יכלה אפוא לקבוע מלכתחילה כי בהסכם עמה יכללו רק 357,881 מניות וכי יתרת המניות יכללו בהסכם עם סאמיט ועובדה זו מלמדת, כי הנתבעת לא ייחסה למספר המניות הנכללות בכל אחד מההסכמים חשיבות. במצב דברים זה, כך נטען, עילת הבטלות של ההסכם נוגעת רק לחלקו השני המתייחס ל-42,119 מניות, והחלק הראשון נותר על תילו. 22. אקדים מסקנה לדיון ואומר, כי לאחר ששקלתי את טענותיה של התובעת הגעתי למסקנה כי דינן להידחות, מהנימוקים הבאים: א. ההסכם בענייננו אינו ניתן להפרדה לחלקים, משום שאין מדובר בהסכם הכולל "מספר הבטחות שקובצו יחד למסגרת אחת", אלא בהסכם הכולל "הבטחה אחת" בלבד. ב. מגבלת חצי האחוז, שבה התנה שר התקשורת את אישורו להעברת המניות, רובצת על כל 400,000 המניות נשוא ההסכם, ומכאן שלא ניתן לומר כי "עילת הביטול נוגעת רק לאחד מחלקיו" של ההסכם. ג. בנסיבות העניין אף יש להניח, שהנתבעת לא הייתה מתקשרת בהסכם לו ידעה מראש על מגבלת חצי האחוז. הותרתו של ההסכם על כנו ביחס לחלק מהממכר תיצור אפוא הסכם שונה מזה שבו התקשרו הצדדים ודין טענותיה של התובעת לבטלות חלקית להידחות גם מטעם זה. להלן אפרט את נימוקיי, אחד ואחד. 23. דין הוא כי "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו" (סעיף 25 לחוק החוזים). בענייננו, מלשון ההסכם משתמעת כוונה משותפת מפורשת של שני הצדדים לבצע את החוזה בשלמותו: המבוא להסכם הגדיר את המכר של 400,000 מניות במונח "Shares". התמורה בעד המכר הוגדרה במבוא- "full of the Purchase Price". סעיף 1.1 להסכם הגדיר את החיוב הדדי של הצדדים למכור ולרכוש את "all of the Shares" בתמורה ל-"aggregate purchase price". ביטויים אלו שבהם בחרו הצדדים להשתמש מעידים כי התייחסותם הייתה למכירת כל 400,000 המניות במלוא התמורה הכוללת. כך גם הבינו בזמן אמת שני הצדדים את ההסכם (עדות עו"ד שורר בעמ' 20-21 לפרוט', ועדותו של מר אייל קורן בעמ' 6 לפרוט'). הפרשנות המוצעת היום על ידי התובעת, שלפיה המילים "כל המניות" מתייחסות להיגד: “As Is”, הנה דחוקה, מוציאה את הכתוב מפשוטו ואינה משקפת את מה שהבינו הצדדים עצמם בעת כריתת ההסכם. העובדה שבסעיף 1.1 להסכם נקבו הצדדים במחיר למניה אינו מלמד על כך שכוונת הצדדים הייתה לקבץ בהסכם 400,000 הסכמים נפרדים, שבכל אחד מהם נמכרה מניה בודדת, ומקובל עלי הסברה של הנתבעת, כי מחירה של מניה בודדת צוין בהסכם לצורך ההגנות שנקבעו בסעיף 1.3 להסכם למקרים בהם ירד המחיר למניה בבורסה מתחת לרף של 37.3 ₪. לשונו של ההסכם והגדרת חיוביהם של הצדדים למכור ולרכוש את "all of the Shares" בתמורה ל-"aggregate purchase price" מלמדים אפוא במפורש על אומד דעת לבצע עסקה ביחס לחבילה של 400,000 מניות ("כל המניות") תמורת 14,920,000 ₪ ("מחיר הרכישה הכולל"). לו התכוונו הצדדים לקבץ בהסכם 400,000 הסכמים נפרדים, היה ההסכם מנוסח בצורה שונה בתכלית. 24. לשון ההסכם עולה בקנה אחד עם טיבו ומהותו של הממכר העומד לדיון - מניות. אחד ממאפייניו המובהקים של מסחר במניות הוא הנוהג למוכרן או לרוכשן ב"חבילות". נוהג זה בא לכלל ביטוי גם במקרה שלפנינו, שבו התחייבה הנתבעת למכור לתובעת ולסאמיט חבילה של 535,000 מניות. בהמשך הדברים אף מכרה התובעת חבילת מניות גדולה מזו לסאני. דומה שגם התובעת אינה טוענת, כי מניות מסוג מניות פרטנר הנדונות כאן נמכרות בתפזורת של מניות בודדות. משכך, לא ניתן להתייחס להסכם שבין הצדדים כאל "חוזה הכולל מספר הבטחות כשלכל אחת תמורה נפרדת כך שכל הבטחה (כשלצידה התמורה שהובטחה בגינה) עומדת בנפרד" (כדבריהם של המלומדים פרידמן וכהן בספרם הנ"ל). ובמילים אחרות: אם נקודת המוצא היא שלא נהוג למכור מניה בודדת, הרי שממילא אין מדובר במקרה "שבו הצדדים חיברו, כביכול, מספר חוזים יחד במסגרת אחת" (שם). ואם תטען התובעת, כי הסכם למכירת מניות, כדוגמת ההסכם דנן, מאגד בתוכו מספר הסכמים שבכל אחד מהם נמכרת חבילת מניות, הרי שלא הובאה על ידי התובעת ראיה של ממש מהי בדיוק "חבילת מניות" וכמה מניות נהוג לכלול בה. למותר לציין כי העובדה שבהסכם עם סאמיט נכללו 135,000 מניות הנה חסרת משמעות בהקשר זה, שהרי ההסכם עם סאמיט לא עמד בפני עצמו אלא הווה חלק מעסקה כוללת למכירת חבילה של 535,000 מניות. המסקנה העולה מהחזקה בדבר שלמות החוזה, שלפיה ההסכם דנן כולל הבטחה אחת בלבד, אשר התובעת נושאת בנטל להפריכה (ראו בספרה הנ"ל של שלו, בעמ' 359), נותרת אפוא על כנה. 25. זאת ועוד אחרת: בהינתן המחיר למניה בודדת אכן ניתן מבחינה טכנית לפצל את היקף הממכר נשוא ההסכם ליחידות בודדות, תוך חישוב התמורה בגין כל אחת מהן. אלא שפיצול כזה מתעלם מכך שבשוק למוצר בודד המחיר ליחידה מהווה מבחינה כלכלית משתנה תלוי כמות, כך שבכל כמות המחיר ליחידה עשוי להיות אחר. יתירה מזו: כמות המניות הנמכרת אף יכולה להשליך על אפשרות ההשפעה והשליטה בחברה, וגם לכך יש מן הסתם מחיר כלכלי. ביטוי לעקרונות בסיסיים אלו נמצא בדבריו של עו"ד שורר בעדותו: "בתחום המניות יש משמעות לכל דבר. לכן אפשר לייחס משמעות גם למכירת 357,000 מניות במקום 400,000 מניות. לכל דבר יש כאן משמעות" (עמ' 34 לפרוט'; וכן ראו את דבריו בעמי 20, 25, 32). בענייננו, לא הובאה על ידי התובעת כל ראיה המלמדת, שהסך של 37.3 ₪ למניה - אשר שימש בסיס לקביעת מחירה הכולל של חבילת 535,000 מניות שהוסכם על מכירתה לתובעת ולסאמיט - היה משמש כבסיס גם במקרה שבו היה מוסכם מלכתחילה למכור לתובעת חבילה של 357,881 מניות בלבד (אם ובמידה שהנתבעת כלל הייתה מסכימה לערוך עסקה כזו). גם מהיבט זה אין ההסכם דנן ניתן להפרדה. 26. אף אם היה ההסכם ניתן להפרדה, הרי נוכח מגבלת חצי האחוז והשלכותיה לא ניתן לומר, כי אי התקיימות התנאי המתלה נוגעת רק לחלק מן החוזה. לעיל נוכחנו לדעת, כי הצדדים לא היו מודעים לאפשרות הטלתה של מגבלת חצי האחוז ולא הביאוה בחשבון במניין שיקוליהם עובר לכריתת ההסכם. לא זו בלבד שהוצאתה של העסקה אל הפועל בהתאם לאישור השר עלולה הייתה להעמיד את הנתבעת בסיכון שלפיו יוטלו עליה בהמשך חיובים בעלי משמעות כלכלית, אלא שהמגבלה אף איינה את כוחה למכור לשיעורין את אחזקתה ב-0.5% מהונה המונפק של פרטנר. מזווית ראיה זו, מגבלת חצי האחוז שבה התנה שר התקשורת את אישורו לעסקה רובצת על ההסכם בכללותו ועל כל אחת ואחת מ-400,000 המניות נשוא ההסכם, ולא רק על 42,119 מניות כפי שגורסת התובעת. המסקנה בלשונו של סעיף 19 לחוק החוזים היא, כי עילת הביטול נוגעת להסכם בכללותו, ולא רק "לאחד מחלקיו". 27. ואם בכך לא די, הרי שבנסיבות העניין יש להניח, שלו הייתה הנתבעת יודעת מראש על מגבלת חצי האחוז, לא הייתה מתקשרת עם התובעת בהסכם דנן אלא הייתה מכלכלת את צעדיה בצורה שונה. ככל שיש צורך בראיה למסקנה אחרונה זו, ניתן למוצאה באופן שבו התנהלה הנתבעת הלכה למעשה לאחר קבלת מכתבו של השר. הנתבעת נמנעה מלבצע עסקאות מכירה של חלקים מאחזקותיה בפרטנר, על אף עליית המחירים בבורסה, וזאת עד לעסקה עם סאני, שבה מכרה את כלל אחזקותיה בפרטנר לרבות הזכות לדירקטור. כפייתה של המגבלה על הנתבעת, תוך חיובה למכור לתובעת רק חלק מכמות המניות שהוסכם עליה, תיצור אפוא הסכם שונה מזה שבו התקשרו הצדדים. במצב דברים זה, אף אם היה ההסכם ניתן להפרדה, ואף אם הייתה עילת הביטול נוגעת רק לאחד מחלקיו, עדיין היה דין ההסכם בכללותו בטלות נוכח הסיפא לסעיף 19 לחוק החוזים. 28. מטעמים דומים לאלו שפורטו לעיל יש לדחות את טענתה של התובעת כי עמידתה של הנתבעת על בטלות ההסכם לוקה בחוסר תום לב. לעיל כבר נאמר, כי חששה של הנתבעת, שלפיו הוצאתו של ההסכם עם התובעת אל הפועל תוך קבלת מגבלת חצי האחוז תתפרש כהסכמה מצידה למגבלה ותטיל עליה בהמשך חיובים כאלו או אחרים - הנו חשש לגיטימי. זאת ועוד: המגבלה איינה את יכולתה של הנתבעת למכור לשיעורין את אחזקתה ב-0.5% מהונה המונפק של פרטנר ובמצב דברים זה, רצונה של הנתבעת לשייר בידיה כמות גדולה ככל האפשר של מניות פרטנר, וכך להגדיל את יכולת התמרון שלה בביצוע עסקה עתידית שבה תמכור את כלל אחזקותיה, כפי שעשתה בסופו של דבר עם סאני - לגיטימי אף הוא. בנסיבות אלו לא לוקה עמדתה של הנתבעת בחוסר תום לב. 29. נוכח כל המקובץ לעיל אין מנוס מדחייתה של התביעה וכך אנוכי מורה. התובעת תשלם לנתבעת את הוצאות המשפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך 116,000 ₪. הפרת חוזהחוזהדיני חברותמניות