קבלת מעמד פליט בישראל - הכרה כפליט

קבלת מעמד פליט בישראל - הכרה כפליט
עניינה של העתירה בהחלטת שר הפנים מיום 21.6.11, ולפיה נדחתה בקשתה של העותרת להעניק לה מעמד של פליט, מכוח האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פלטים משנת 1951, והפרוטוקול המשלים משנת 1967 (להלן: האמנה).

רקע עובדתי

1. העותרת, ילידת 1980, היא אזרחית אתיופיה, המשתייכת לקבוצה אתנית הקרויה Oromo.

2. בני ה- Oromo, המתגוררים ברובם באתיופיה (מיעוטם בקניה), מנהלים מאבק על זכותם להגדרה עצמית. בשנת 1973 הוקם ארגון המכונה Oromo Liberation Front (OLF), כדי לקדם את המאבק האמור. הארגון ניהל מאבק מזוין כנגד המשטר המלוכני ששרר אותה עת, ואשר נתפס על ידו כמשטר אימפריאליסטי. בשנת 1991 הצטרף הארגון לממשלת המעבר של "החזית המהפכנית הדמוקרטית של העם האתיופי" (Ethiopian People’s Revolutionary Democratic Front), שהוקמה באותה שנה, אולם פרש ממנה כעבור שנה, על פי הטענה משום שהממשלה לא גילתה מחויבות לתהליכים דמוקרטיים, ומשום שרדפה את בני ה- Oromo שתמכו בתנועתם הלאומית. משפרש מן הקואליציה, חזר הארגון לנהל מאבק מזוין כנגד המשטר. והנה, בעוד ה- OLF רואה עצמו כארגון פוליטי, רואים בו הרשויות האתיופיות ארגון טרור. בשנת 1992 הוצא הארגון אל מחוץ לחוק (ראו: דו"ח מחקר של מכון CORI – Country of Origin Research and Information, שהוזמן על ידי נציבות האו"ם לפליטים בשנת 2009, נספח ע/53 לעתירה).

כך באופן כללי. בטרם נעמיק חקר במקורות השונים, המתייחסים למצבם של בני ה- Oromo באתיופיה בכלל, במצבם של אלה מהם הקשורים בפעילות ה- OLF בפרט, ובמסקנות שיש להסיק ממקורות אלה, נפנה לקורותיה של העותרת.

3. העותרת הסתננה לישראל, על פי הצהרתה, דרך גבול מצרים, ביום 21.1.08. היא נתפסה עם כניסתה, והובאה בפני ממונה ביקורת גבולות. העותרת טענה בפני הממונה כי הסתננה לישראל משום שהשלטונות באתיופיה הרגו את הוריה, ולפיכך באה לחיות בישראל. מאחר שהסתננה שלא כדין, הוצאו נגדה צו הרחקה וצו משמורת (נספח ע/1 לעתירה). החל מאותו מועד, ועד ליום 2.9.09, הייתה העותרת נתונה במשמורת, עד ששוחררה על פי החלטת בית הדין למשמורת. מאז ועד היום שוהה העותרת בישראל על פי רישיון ישיבה מכוח סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

4. לטענת המשיבים, ביום 29.1.08 נערך דיון נוסף בעניינה של העותרת בפני בית הדין לביקורת משמורת, וגם בפניו טענה העותרת כי שני הוריה נהרגו שנתיים וחצי קודם לכן, כי היא המשיכה להתגורר באתיופיה, וכי מאחר שלא הייתה לה משפחה ברחה לסודן, משם למצרים ולבסוף לישראל, בשל השמועות שהחיים בישראל טובים יותר. בית הדין אישר את צו המשמורת והפנה את עניינה של העותרת לנציבות האו"ם לפליטים, על מנת שייערך לה ראיון לשם בירור בקשת המקלט. פרוטוקול הדיון מיום 29.1.08 לא צורף על ידי המשיבים, ולפיכך אתקשה להסיק מסקנות מן המיוחס לעותרת על פי האמור לעיל. בדיון נוסף שנערך בבית הדין לביקורת משמורת ביום 14.5.08 (נספח ע/2 לעתירה) צוטטה העותרת כמי שאומרת כי אינה יכולה לחזור לאתיופיה "כי יש לי בעיות, אבא שלי שייך למפלגת אופוזיציה, והרגו אותו. הממשלה הרגה את כל המשפחה שלי והם יהרגו גם אותי".

העותרת הופנתה לראיון בנציבות האו"ם לפליטים, על פי "נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל", שהיה בתוקף באותה עת.

5. לעותרת נערכו שני ראיונות על ידי נציבות האו"ם. הראיון האחד נערך ביום 14.5.08 (נספח ע/5 לעתירה). הראיון הוא ראיון קצר (פרוטוקול הראיון מחזיק 3 עמודים), ובמסגרתו אמרה העותרת כי שני הוריה אינם עוד בחיים, וכי יש לה שני אחים, אולם אין היא יודעת היכן הם. עוד אמרה, כי איבדה קשר עם אחיה כחצי שנה לאחר שאביה מת, לפני כשש שנים. אימה נפטרה כשנה לאחר שאחיה נעלמו. העותרת הוסיפה כי אין לה כל משפחה באתיופיה, כי למדה בסך הכל שלוש שנים בבית הספר היסודי בשל מצבם הכלכלי הקשה של הוריה, וכי לאחר מות אימה עבדה במשך שנתיים כשוטפת כלים במסעדה. את ארצה עזבה בספטמבר 2007, והגיעה לסודן. בעיר הבירה, חרטום, עבדה במשך חודשיים כעוזרת בית, אולם המשפחה המוסלמית שבביתה עבדה הציקה לה על רקע היותה נוצריה. בינואר 2008 עזבה את סודן למצרים בדרכה לישראל. לשאלה מדוע עזבה את אתיופיה השיבה, כי לא היה לה שם איש, הוריה מתו ואחיה ברחו, והיחס כלפי אנשים במצבה, הינו משפיל. לשאלה האם נתקלה בבעיות מטעם הרשויות באתיופיה השיבה, כי אביה נמצא מת ברחוב, והתברר כי נרצח בשל היותו חבר ב- OLF. העותרת הוסיפה, כי היא חושבת שאחיה ברחו מן הסיבה הזו. לעותרת אין מושג מה היה טיב פעילותו של אביה בארגון. היא עצמה מעולם לא נעצרה באתיופיה, אולם אין לה לאן לחזור בהיותה חסרת משפחה.

בעקבות הראיון, המליצה נציבות האו"ם בפני הוועדה המייעצת לענייני פליטים שבמשרד הפנים, לדחות את הבקשה להכיר בעותרת כפליטה. הוועדה המייעצת סברה כמו הנציבות, והעבירה המלצה דומה למנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, שקיבל את ההמלצה. במכתב מיום 15.12.08 (נספח ע/8 לעתירה), הודע לעותרת על דחיית בקשתה. ההחלטה נומקה בכך שהבקשה למקלט התבססה על הטענה שאין לעותרת משפחה שתתמוך בה באתיופיה, טענה שאין בה כדי לבסס עילה על פי האמנה. עוד נאמר, כי העותרת הצהירה שלא נתקלה בבעיות עם הרשויות האתיופיות, גם לאחר שאביה נרצח. אשר לרצח אביה בהיותו חבר בארגון ה- OLF צוין, כי כך נאמר לעותרת על ידי השכנים, אולם לה עצמה אין מידע ישיר על נסיבות מותו.

6. הראיון השני נערך לעותרת לאחר שפנתה וביקשה עיון מחדש בהחלטה. הראיון נערך ביום 22.7.09. ראיון זה הוא ראיון ארוך ומפורט לאין שיעור מן הראיון הקודם. העותרת שבה ואישרה את שאמרה בראיון הקודם, כי עזבה את אתיופיה משום שלא נותרו לה שם קרובי משפחה, וכי אביה, שהיה פעיל ב- OLF, נרצח. בקשר לאחיה טענה, כי הם היו מבוקשים, אולם אינה יודעת אם הם בחיים או שמא נהרגו. העותרת שבה ואישרה כי לא היו לה בעיות עם הרשויות באתיופיה, וכי רק לאביה היו בעיות כאלה. אשר לנסיבות מותו של אביה טענה תחילה, כי הוא היה בעבודה, כרגיל (אביה היה נהג), ואנשים מצאו אותו מוטל מת על האספלט, מחוץ למכוניתו. לאחר מכן, כשנשאלה מה עשה אביה באזור בו נמצאה גופתו השיבה, כי היה זה יום ראשון, שהוא יום שבתון, והוא נרצח בדרכו לביקור אצל חברים. העותרת טוענת בראיון, כי אביה היה פעיל פוליטי, וכי היה מבוקש בשל כך על ידי הרשויות. עם זאת, העותרת לא ידעה לומר מה היה טיב פעילותו של אביה. העותרת מתארת בהמשך הראיון כיצד באחד הלילות, כשנה לאחר מות אימה, בהיותה עם אחיה בבית, הגיעו אנשים רעולי פנים ולקחו את אחד מאחיה כדי לדבר איתו. הם התחילו לנוס על נפשם בעוד רעולי הפנים משליכים אש בבית. היא רצה לכיוון אחד ואחיה לכיוון אחר. מאז לא ראתה אותם. היא עצמה הצליחה להגיע לבית חברתה. העותרת הוסיפה, כי "ליבה אומר לה", שאותם אנשים שהציתו את ביתה הם האנשים שהרגו את אביה, אולם אין היא יודעת את זהותם.

לדברי העותרת, מאז אותו אירוע ועד שעזבה את ארצה, שהתה בבית חברתה. היא החלה לעבוד כשוטפת כלים בבית מלון אולם לא הייתה לה תעודת זהות, ולפיכך לא יכולה הייתה להמשיך ולעבוד. כשניסתה להוציא תעודת זהות, המכונה kebele card, הורה לה הפקיד לשוב למחרת היום. כששבה למשרדו, הודיע לה כי נאסר עליה לקבל את התעודה. היא יצאה מיד החוצה בבכי, וביקשה מאם חברתה לברר מדוע לא תוכל לקבל את התעודה. האם הלכה למשרד ונאמר לה שהסיבה לכך היא היות אביה של העותרת פעיל פוליטי. הפקיד אף נזף באותה אישה על שהעזה לסייע לעותרת. עוד ספרה העותרת, כי במהלך תקופת הבחירות שהתקיימו עובר לעזיבתה את אתיופיה, חשה סכנה משום שהרשויות חיפשו אחר ילדיהם של פעילים פוליטיים כאביה. לפיכך עזבה את בית חברתה והסתתרה בכנסיה למשך חודש ימים. לאחר מכן עזבו שתיהן את אתיופיה בדרכן לסודן.

בסיום הראיון הבהירה העותרת כי היא עצמה מעולם לא הייתה פעילה פוליטית, וכי מלבד הקושי להשיג תעודת זהות, לא נתקלה בקושי כלשהו מטעם הרשויות. עם זאת, היא חוששת שאם תוחזר לאתיופיה, יעקבו הרשויות אחריה בשל פעילותו הפוליטית של אביה.

7. בעקבות הראיון השני, החליטה נציבות האו"ם לפליטים לשנות את עמדתה, והמליצה להכיר בעותרת כפליטה. בהמלצה מיום 12.12.09 (נספח ע/10 לעתירה) נאמר, כי בראיון הראשון נפלו פגמים שפגעו בהוגנות הפרוצדוראלית של ההליך. כך, למשל, נמצא כי לא ניתן משקל כלשהו להיות העותרת חסרת כל השכלה ולהשלכה של הנטל הפסיכולוגי הרובץ עליה על יכולתה לספר את סיפורה. כך גם לקה הראיון הראשון בכך שלא ניתן להבין ממנו לאיזה לוח שנה מתייחסים העותרת ועורך הראיון (הלוח הגריגוריאני או הלוח האתיופי, השונה ממנו), ולפיכך הסדר הכרונולוגי של האירועים, כפי שפורט בו, אינו יכול להוות נקודת התייחסות.

8. משהועברה המלצתה החדשה של נציבות האו"ם לפליטים לוועדה המייעצת שבמשרד הפנים, נדון עניינה של העותרת בפני הוועדה פעמים מספר. בדיון מיום 3.2.11 הוחלט, כי לנוכח מורכבות התיק, יעבירו חברי הוועדה את עמדותיהם בכתב בטרם תינתן החלטה.

ביום 20.2.11 התקבלה עמדת משרד החוץ (נספח ע/38 לעתירה) ביחס לעניינה של העותרת ושל מבקשת אחרת, לאחר שנעשתה פנייה לשגרירות ישראל באדיס אבבה, ובמסגרתה התבקשה השגרירות להיוועץ בנדון עם גורמים לא ממשלתיים ועם נציגים דיפלומטיים מארצות מערביות. משרד החוץ מדווח, כי:

"להערכת השגרירות (שאינה עוקבת באופן צמוד בנושא) נכון הוא שלמרות הכחשת הגורמים הרשמיים בדבר הפלייה ורדיפות של קרובי משפחה אין להכחיש כי אכן במקרים מסוימים קיימים מקרים של התנכלויות והטרדות, אך לא ידוע על מקרים של מעצרים אך ורק בגין קרבת משפחה. יש להדגיש, כי היחס הפרטני של השלטון תלוי בין היתר גם במעמדו של בן המשפחה בארגון, ואורך הזמן שעבר מאז שהמבקש עזב את אתיופיה.

מסקנתנו לפיכך היא כי בשים לב למעמדם הנמוך יחסית של אבות המבקשות בשני התיקים הנ"ל ובזמן הארוך שעבר, אין מקום לחשש כי אם מבקשות אלה תחזורנה לאתיופיה הן תעמודנה בפני סכנה ממשית של רדיפה. ההתנכלויות שייתכן ויתרחשו לא תגענה להערכתנו לכדי רדיפה כאמור.

לגבי תעודת התושב בתיק של [העותרת], על פי ידיעתנו תעודת תושב כנ"ל ניתנת לכל אדם אתיופי המתגורר במדינה וגם לאדם ממוצא אתיופי ששב למדינה".


עמדת משרד הפנים התקבלה ביום 21.2.11 (נספח ע/39 לעתירה), ובה נאמר כי עיון במקורות השונים אליהם הפנה ב"כ העותרת מלמד, כי קיימות "פסיקות רבות וסותרות" בכל הנוגע לבני ה- Oromo ובנוגע להתנכלות לבני משפחה של פעילים פוליטיים. מצד אחד, הציג ב"כ העותרת מקורות מהם ניתן ללמוד על ענישה קולקטיבית של בני ה- Oromo באשר הם. מצד שני, קיימים פסקי דין דוגמת פסק הדין בעניין Birru, של טריבונאל לענייני הגירה באנגליה משנת 1997, ולפיו אין בעצם ההשתייכות לבני ה- Oromo כדי להקים חשש מבוסס היטב לרדיפה, וכך גם חברות ב- OLF ברמה נמוכה אינה בסיס להענקת מעמד פליט. סופו של דבר, עמדת משרד הפנים היא כדלהלן:

"נדמה אם כן, כי גם אם נאמר שקיים קושי למצוא קו מנחה ברור, יש מקום להתייחס לדרגת הפעילות של בן המשפחה המבקש ועד כמה היה מוכר ופעיל פוליטית וכמובן למשך הזמן בו המבקש אינו שוהה במדינה. אני סבורה כי לא נוכל לטעון, בהסתמך על המידע שמצוי בפנינו ועל חוות הדעת שהובאו בפני הוועדה, כי פעילים בדרגה לא גבוהה או בני משפחותיהם יהיו נרדפים על ידי השלטון, או כי כל בני האורומו נרדפים על ידי השלטון.
...
לאור האמור לעיל, המבקשת אינה עומדת בתנאי האמנה ואין מקום להעניק לה מעמד פליט".


עמדת משרד המשפטים הועברה לוועדה ביום 27.3.11 (נספח ע/40 לעתירה). עמדת המשרד היא כי אין פסיקה אחידה ביחס לבני ה- Oromo כמו גם ביחס לרדיפת בני משפחה של פעילים ב- OLF. אולם:

"בשים לב למעמדו "הלא ברור" של אבי המבקשת בארגון ה- OLF, ומשך הזמן שעבר מאז האירועים, לא השתכנענו כי אם המבקשת תחזור לאתיופיה היא תעמוד בפני סכנה ממשית של רדיפה. לאור כל זאת אנו סבורים כי המבקשת אינה עומדת בתנאי האמנה ואין מקום להעניק בעניינה מעמד של פליט".

9. ביום 14.4.11 נערך דיון מסכם בוועדה המייעצת על יסוד חוות הדעת של המשרדים השונים ובסיכומו הוחלט להמליץ בשלילה על הענקת מעמד של פליט לעותרת, לאור המפורט בחוות הדעת של המשרדים השונים (נספח ע/43 לעתירה). ההמלצה הועברה לשר הפנים, וביום 29.5.11 אושרה ההמלצה על ידו (נספח ע/44 לעתירה). הודעה על החלטת השר נמסרה לעותרת ביום 21.6.11 (נספח ע/32 לעתירה). ההחלטה מנומקת בכך שאביה של העותרת לא היה פעיל בכיר ב- OLF ובכך שהעותרת המשיכה להתגורר באתיופיה תקופה ממושכת, גם לאחר שנרצח וגם לאחר שביתה הוצת. ההחלטה מפנה בהקשר זה לנתונים שהתקבלו משגרירות ישראל באדיס אבבה, ולמקורות אחרים מהם עולה כי פעילות פוליטית בדרג נמוך אינה גוררת עימה חשש מפני רדיפה.




עיקר הטענות בעתירה

10. לטענת ב"כ העותרת, מקורות אמינים כגון הדו"ח של מכון CORI שכבר הוזכר לעיל, כמו גם דו"ח של מחלקת המדינה של ארצות הברית, דו"חות של ארגוני זכויות אדם כגון Human Rights Watch ו- Amnesty International, כל אלה מעידים על הפרות זכויות האדם באתיופיה בכלל, ועל רדיפתם של בני ה- Oromo בפרט. דיכויה של בני הקבוצה האתנית הזו אינו מתמקד אר ורק בפעילים בארגון ה- OLF, כי אם גם בבני משפחותיהם, וכי די בחשד - בלתי מבוסס ככל שיהיה - לפעילות בארגון האמור כדי לגרור עימו מעצרים, איומים ואמצעי דיכוי אחרים. עוד מצביעים הדו"חות הללו על מעשי התעללות בעצורים החשודים בפעילות בארגון ה- OLF. בא כוחה של העותרת הפנה לפסיקה של בתי משפט ברחבי העולם, אשר ממנה ביקש הוא ללמוד כי בתי משפט אלה הכירו בחברות בארגון האמור ואף בחשד לחברות בו כעובדה מספקת לביסוס עילה למקלט. כמו כן נשענת העתירה על כתיבה אקדמית בנושא זה. מכל אלה מבקש הוא להסיק, כי די בעצם היות העותרת בת לאב שהיה פעיל ב- OLF ונרצח על רקע פעילות זו, ובעובדה כי אחיה היו מבוקשים וביתם הוצת, כדי לבסס את בקשתה למקלט.

בנוסף, העובדה שנמנעה מן העותרת תעודת הזהות המכונהcard kebele, יש בה כדי ללמד על היותה נרדפת על ידי השלטונות כבת לפעיל בארגון ה- OLF. ב"כ העותרת הציג לראייה מחקרים וחוות דעת של פרופ' קפלן מן האוניברסיטה העברית, אשר יש בהם כדי לתמוך, להבנתו, בטענה כי הסירוב להנפיק את התעודה מהווה כלי לדיכוי מתנגדי השלטון. יתרה מזאת, מניעת התעודה ממנה שוללת את אפשרותה לעבוד ולהתפרנס למחייתה, לקבל טיפול רפואי, לחופש תנועה, ובמילים אחרות, מהווה פגיעה משמעותית בזכויות אדם בסיסיות. פגיעה כזו מבססת, על פי הטענה, עילה עצמאית להענקת מקלט על פי האמנה.

עוד נטען, כי גם אם נכון שהדבר שהוועדה המייעצת ושר הפנים אינם כבולים בהמלצותיה של נציבות האו"ם לפליטים, הרי שיש לייחס להמלצותיה משקל רב לנוכח מומחיותה בתחום ולנוכח הליך הבדיקה המעמיק והיסודי המבוצע על ידה. לדעת ב"כ העותרת, עמדת משרד החוץ אינה יכולה להוות משקל נגד להמלצת נציבות האו"ם, שכן היא נשענת על בירור שטחי שערכה שגרירות ישראל באדיס אבבה. השגרירות העידה על עצמה כי אינה עוקבת באופן צמוד אחר הנושא, היא נתבקשה על כן להיוועץ עם גורמים לא ממשלתיים ועם נציגים דיפלומטים מארצות מערביות, אולם לא נאמר מי הגורמים עימם נועצה השגרירות ועל יסוד מה מבוססת עמדתם. זאת ועוד, העמדה המצוטטת של אותם גורמים עלומים עומדת בסתירה למידע מהימן הקיים ביחס לרדיפת בני משפחה של פעילי OLF באתיופיה. בנוסף, ההנחה לפיה היה אביה של העותרת פעיל בדרג נמוך בארגון האמור אין לה יסוד. עובדה היא שמעמדו "הצדיק" את רציחתו, ומכל מקום, גם אם היה בדרג נמוך, הנה הוכחה שגם "דגי רקק" כאלה מעניינים את השלטון האתיופי. זאת ועוד, הקביעה לפיה תעודת ה- kebele ניתנת לכל תושב עומדת בסתירה למקורות רבים המלמדים על השימוש שעושות הרשויות בשלילת התעודה ממי שנחשד בפעילות או בתמיכה ב- OLF, ועל ההשלכות הקשות של אי מתן התעודה.

תשובת המשיבים

11. המשיבים סבורים כי עצם היות העותרת בת ל- Oromo וקרובת משפחה של פעיל ב- OLF אין די בה כדי לבסס עילה למקלט. הטענה היחידה שטענה העותרת בפני נציבות האו"ם עניינה בכך שלא קיבלה תעודת זהות, אולם מלבד זאת, כפי שהשיבה בשני הראיונות שנערכו לה, היא עצמה לא חוותה כל התנכלות מצד הרשויות האתיופיות ומעולם לא נטלה חלק בפעילות פוליטית. משכך, לא הוכיחה כי היא צפויה לפגיעה חמורה אם תשוב לארצה.

עוד טוענים המשיבים, כי אין להסתמך על מקורות זרים לשם בחינת בקשתה של העותרת, שכן אופן הטיפול בפליטים ייחודי לכל מדינה, ולא ניתן לערוך השוואה בין מדינות בעניין זה. בהקשר זה מציינים המשיבים כי מדינת ישראל, שחתמה על האמנה, מעולם לא קלטה אותה בדין הפנימי בישראל. שר הפנים מפעיל, אפוא, את שיקול דעתו לפי חוק הכניסה לישראל, ובמסגרת זו שוקל הוא, בין היתר, גם את הוראות האמנה.

בנוסף מפנים המשיבים לפסק דינו של בית משפט זה (כב' השופט ד"ר י' מרזל) בעת"מ 729-09-11 סלומון נ' שר הפנים (מיום 26.12.11), בו נקבע, לאחר סקירת מקורות זרים שהובאו לתמיכה בעתירה, כי אין די בקרבת משפחה של חבר ב- OLF כדי לבסס חשש מבוסס לרדיפה, מן הבחינה האובייקטיבית. כך נקבע גם בפסקי דין נוספים, כגון בעת"מ (ת"א) 2028/05 זנבק באלכה ואח' נ' משרד הפנים ואח' (מיום 8.2.06) ובעת"מ (ת"א) 53634-06-11 Mezmor נ' משרד הפנים (מיום 2.11.11). ועוד טוענים הם, כי עיון בפסקי הדין אליהם הפנה ב"כ העותרת מלמד, כי רובם ככולם עוסקים במי שהיו פעילים בעצמם ב- OLF.

יצוין, כי בכתב התשובה טענו המשיבים, בנוסף לכל האמור לעיל, כי ארגון ה- OLF הוא ארגון טרור, שאינו בוחל בפגיעה גם בבני שבט ה- Oromo. משכך, גם מי שהוכיח כי הוא סובל מרדיפה בשל השתייכותו לארגון, אינו מוגן על ידי האמנה. הטענה בדבר טיבו של הארגון אינה משוללת יסוד כשלעצמה, כעולה, למשל, מהנחיית משרד הפנים הבריטי משנת 2011 (נספח ע/64 לעתירה). הנחיה זו קובעת (סעיף 3.6.12), כי חברים ב- OLF אחראים להפרות זכויות אדם חמורות, שחלקן עולה כדי פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, וכי על כן אם מתברר כי מבקש המקלט היה מעורב בפעילות מעין זו, על הגורם המוסמך לשקול את הפעלת סעיפי ההחרגה מן האמנה. אלא שבענייננו, הטענה בדבר היות ה- OLF ארגון טרור, ככל שיש לה השלכה על עניינה הספציפי של העותרת, לא שימשה יסוד להחלטה נשוא העתירה, לא הועלתה בדיונים השונים שקיימה הוועדה המייעצת ולא הועלתה בחוות הדעת שגיבשו משרדי הממשלה. ממילא לא ראיתי לנכון לדון בה ולבחון את השלכתה על העניין הנדון.

12. אקדים ואומר, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולמדתי את החומר הרב שצורף על ידי ב"כ העותרת לעתירה, הגעתי למסקנה שאין די בעצם היות העותרת בת לפעיל ה- OLF כדי לבסס לה עילת מקלט על פי האמנה. דין טענה זו, אפוא, להידחות. אשר לטענה לפיה שלילת ה- kebele card מן העותרת מבססת עילה כאמור, הגעתי למסקנה כי לא יהיה זה נכון להידרש לטענה זו, שכן ממילא, על פניו, יש לבחון את מעמדה של העותרת על פי נוהל הטיפול בהסדרת מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים (נוהל מס' 5.2.0009), והכל כפי שיפורט בהמשך.

דיון

13. סעיף 1(א)(2) לפרק הראשון של האמנה מגדיר "פליט" כמי שנמצא מחוץ למדינת אזרחותו בשל:
"פחד מבוסס להיות נרדף מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת, ואיננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור".


ובנוסח האנגלי:

“Any person who…owing to a well founded fear of being persecuted for reasons of race, religion, nationality, membership of a particular social group or political opinion, is outside the country of his nationality and is unable or, owing to such fear, is unwilling to avail himself of the protection of that country …”


מדינת ישראל הצטרפה לאמנה, שבאה לעולם בעקבות אימי מלחמת העולם השנייה, אולם לא אימצה אותה אל הדין הפנימי באמצעות דבר חקיקה ישראלי. עם זאת, מדינת ישראל הצהירה פעם אחר פעם כי מחויבת היא לכיבוד האמנה, והדברים באים לידי ביטוי מפורש בנוהל הטיפול במבקשי מקלט בישראל (סעיף 7, נספח ע/3 לעתירה). הצהרות אלה קיבלו את ביטוין גם בפסקי דין רבים (ראו, למשל: עת"מ (י-ם) 729-09-11 סלומון נ' שר הפנים, מיום 26.12.11; עת"מ (מרכז) 3415-05-10 הרננדז נ' משרד הפנים, מיום 14.8.11; עת"מ (י-ם) 18426-05-11 מאמז' נ' משרד הפנים ואח' (מיום 20.12.11; עת"מ (י-ם) 31600-03-11 אוקפור נ' משרד הפנים, מיום 19.11.11)). יתרה מזאת, הלכה היא, שעל פרשנות הדין הפנימי להיות תואמת, ככל הניתן, להוראות המשפט הבינלאומי, המוצאות את ביטוין באמנה: "...מקובל על הכל כי מכוחה של 'חזקת ההתאמה' שבין הדין הפנימי להוראות המשפט הבינלאומי, מצויים אנו לפרש דבר חקיקה - כמוהו כסמכות שקנתה רשות שלטונית - באופן העולה בקנה אחד עם הוראות המשפט הבינלאומי" (בג"צ 4542/02 עמותת קו לעובד נ' ממשלת ישראל, מיום 30.3.06; וראו גם עת"מ (ת"א) 2028/05 זנבק באלכה ואח' הנ"ל). משכך, מקורות זרים מהווים מקור פרשני, הן לנוכח מחויבותה של ישראל על פי האמנה, והן לנוכח חזקת ההתאמה של הדין הפנימי לאמנה (א' ברק, פרשנות במשפט, כרך שני: פרשנות החקיקה, נבו הוצאה לאור, תשנ"ד-1994, עמ' 576). לא למותר להזכיר, כי נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל, עוד בגרסתו המקורית (נספח ע/3 לעתירה) קובע, כי על הוועדה המייעצת להסתייע בספר העזר של נציבות האו"ם לפליטים, המפרש את האמנה.

עם זאת נראה, כי נסיבותיה המסוימות של ישראל, בין היתר בשים לב לגלי ההגירה השוטפים אותה, עשויות להשפיע על פרשנות תנאי האמנה על ידי בתי המשפט בישראל (ראו הערתו של כב' השופט ד"ר י' מרזל בעת"מ 729-09-11 סלומון הנ"ל). בוודאי כך, כאשר אין המדובר בעמדה מוסכמת ומקובלת על פי המשפט הבינלאומי.

משבאנו עד הלום, נפנה לבחינת התקיימותם של התנאים להכרה באדם כפליט בעניינה של העותרת.

14. כפי שראינו לעיל, על המבקש מעמד פליט להוכיח התקיימותם של שלושה יסודות: פחד מבוסס להיות נרדף, סיבת הרדיפה (או החשש מפניה) היא השתייכותו לאחת מן הקבוצות המפורטות לעיל (גזע, דת, אזרחות, קבוצה אתנית או השקפה פוליטית), וכי בשל הפחד אין הוא יכול או אין הוא רוצה להיזקק להגנת מדינת אזרחותו.

המחלוקת בין הצדדים לעתירה עניינה בשאלה האם הוכיחה העותרת "פחד מבוסס להיות נרדף".

כאמור, המלצת הוועדה המייעצת והחלטת שר הפנים יוצאות מנקודת הנחה, לפיה גרסתה של העותרת, שהיא בת למי שנרצח בהיותו פעיל OLF, שביתה הוצת עקב כך, וכי זו גם הסיבה בעטיה לא קיבלה תעודת זהות, הינה גרסה מהימנה, אלא שאין בכל אלה כדי לבסס מעמד של פליט, בשים לב לכך שהעותרת עצמה אינה חברה בארגון, שהאב לא היה פעיל בכיר בארגון, שהעותרת המשיכה לחיות באתיופיה גם לאחר האירועים הללו תקופה ממושכת, ובשים לב לכך שאיש לא התנכל לה למעט הסירוב להעניק לה תעודת זהות.

התייחסות המשטר באתיופיה לפעילי OLF ולקרוביהם, כעולה ממקורות זרים

15. כעולה מדו"ח מחלקת המדינה האמריקאית בדבר מצב זכויות האדם באתיופיה לשנת 2009 (נספח ע/54), הפרת זכויות האדם באתיופיה כוללת רצח, עינויים, והתעללות במתנגדי המשטר. דו"ח CORI שצוטט לעיל, נשען על דו"ח מחלקת המדינה. בנוסף מצטט הוא דו"ח של Human Rights Watch, לפיו הפרות זכויות האדם בחבל Oromia הן כה נרחבות, עד כי אנשים רבים חוששים מפני כל דיון ציבורי בנושאים הקשורים לקהילה. הדו"ח מפנה גם לדו"חות מחלקת המדינה ו- Human Rights Watch, מהם עולה כי השלטונות נוקטים צעדי דיכוי גם נגד אנשים מן השורה, הנתפסים בעיניהם ככאלה שאינם מאוהדי המשטר, וכי גם בני משפחותיהם ושכניהם של חברים ב- OLF או התומכים בארגון נרדפים ואף עלולים להיעצר.

לעתירה צורפה חוות דעתו של פרופ' סטיבן קפלן מן האוניברסיטה העברית (נספח ע/55 לעתירה). לדבריו:
“As numerous human rights organizations have noted, Oromo and particular Oromo political activists are among the vulnerable groups. ‘The government of Ethiopia continued to suppress dissent in Oromia Region of Ethiopia, and detained hundreds of people suspected of supporting the Oromo Liberation Front (OLF). Many were believed to have been held in incommunicado detention and many were detained without trial … Group arrests and detentions of Oromo leaders, activists and business people continued sporadically throughout the year. Many of these arrests and detentions were reported to have been politically motivated’ (Amnesty International Annual Report on Ethiopia, 2010)” (ההדגשות אינן במקור).

ב"כ העותרת צרף לעתירה עותק מהנחיות משרד הפנים הבריטי משנת 2011, ביחס לחברים ב- OLF (נספח ע/69). זו לשונה של פסקה 3.6.3 להנחיות:

“The Oromo are the largest single ethnic group in Ethiopia… Though there is a high degree of social integration with Ethiopia’s Amharic speakers, some Oromo resent Amharic and Tigray rule which has given rise to a number of revolts. … Reports indicate that the Ethiopian government continues to suppress dissent in Oromia and has detained hundreds of people suspected of supporting the OLF. …In early 2010, a joint operation along the border by Ethiopian and Kenyan military forces is reported to have resulted in the arrest of at least 120 OLF fighters and the seizure of a quantity of arms …”.

מסקנת ההנחיה היא כדלהלן:

“The OLF and ONLF are outlawed armed opposition groups that are known to have carried out organized attacks against the state authorities. If it is accepted that a claimant has been involved in non-combat activities on behalf of one of these groups and has previously come to the adverse attention of the authorities then they are likely to be at real risk of persecution by the state authorities. The grant of asylum in such cases is therefore likely to be appropriate. Ordinary low-level non-combat members who have not previously come to the adverse attention of the authorities however are unlikely to be at real risk of persecution and the grant of asylum in such cases is therefore unlikely to be appropriate” (ההדגשות אינן במקור).


16. ניתן להתרשם מן האמור לעיל, כי ככלל, השלטונות באתיופיה רודפים פעילים ב- OLF, אולם מי שלא היה במוקד תשומת הלב "העוינת" של הרשויות, ואינו עוסק בפעילות מלחמתית, אינו צפוי לרדיפה, גם אם הוא חבר בארגון זה.

17. נעיין עתה בפסקי דין שונים שעסקו בבקשות מקלט של פעילי OLF ובני משפחותיהם.

בעת"מ 729-09-11 סלומון, שכבר הוזכר לעיל, נקבע כי עצם היותה של העותרת בת לפעיל ב- OLF אינו מבסס את היסוד של "פחד מבוסס להיות נרדף", במיוחד בשים לב לזמן הרב שחלף מעת שעזבה העותרת את אתיופיה, ובשים לב לעובדה שכלפי העותרת לא נקטו הרשויות צעדים בשל השתייכותה ל- OLF. כך נפסק גם בעת"מ (ת"א) 53634-06-11 Mespen Mezmor נ' משרד הפנים (מיום 2.11.11).

18. נראה להלן, כי גם בפסיקה הזרה העוסקת בסוגיה, הוענק מקלט למי שהיו מעורבים באופן פעיל בפעילות במסגרת ה- OLF, או לפחות נחשדו בכך, וכבר עמדו במוקד תשומת הלב של הרשויות.

כך, למשל, בהחלטה מאוגוסט 2005 (נספח ע/59 לעתירה) בעניינה של מערערת, שהייתה תומכת אקטיבית ב- OLF ואף נעצרה על ידי הרשויות האתיופיות בקשר לכך, קובעת ערכאת הערעור של הטריבונל למקלט מדיני ולהגירה באנגליה:

“In our view there is a current risk to OLF members and sympathizers who have been previously arrested and detained on suspicion of OLF involvement or who have a significant history, known to the authorities, of OLF membership or sympathy” (HA (OLF members and sympathizers - risk) Ethiopia [2005] UKAIT 00136) (ההדגשה אינה במקור).

בפסק דין אחר מפברואר 2007 (נספח ע/58 לעתירה), עסקה ערכאת הערעור הנ"ל בעניינו של אזרח אתיופיה, שנעצר על רקע חשדות לפעילותו ב- OLF, ואף הוכה במהלך מעצרו. כעבור שישה שבועות שוחרר בערבות, ונסע לאנגליה לכנס מקצועי, תוך הפרת תנאי השחרור שחייבוהו להתייצב בבית המשפט מעת לעת. במהלך שהותו באנגליה הוזהר המערער על ידי קרובי משפחתו, כי הרשויות עצרו את בן דודו וחקרו אותו גם עליו. בהחלטתו מאמץ הטריבונאל את ההחלטה מ- 2005 שצוטטה לעיל, ומדגיש את תחולתה על עניינו של המערער, המשתייך לחוג המצומצם של אינטלקטואלים באתיופיה, על כל המשתמע מכך לעניין הקלות בה יכולות הרשויות לעקוב אחר חברי קבוצה זו. מסקנתו של הטריבונאל, כי נכון לשנת 2007, המצב באתיופיה הוא כזה שחברים ב- OLF או אוהדיו של ארגון זה או אלה החשודים להיות כאלה, עלולים להימצא בסכנה ככל שחל עליהם האמור בפסקה המצוטטת לעיל, היינו שהם כבר נעצרו בעבר או שיש להם היסטוריה משמעותית, הידועה לשלטונות, של חברות בארגון האמור או היותם מקרב אוהדיו (MB(OLF and MTA - risk) Ethiopia CG [2007] UKAIT 00030).

נראה, כי זו התפישה גם בארצות הברית. בית המשפט הפדראלי לערעורים של "הסבב השביעי" קבע, כי מבקש מקלט, בן לשבט ה- Oromo, אשר אביו היה בעל מעמד בכיר ב- OLF, ונהרג במהלך מאבק מזוין בצבא האתיופי, לא עמד בנטל של הוכחת חשש מבוסס מפני רדיפה, שכן בקשתו הושתתה אך על עצם העובדה שהוא קרוב משפחה של מתנגד פוליטי למשטר. בית המשפט פסק, כי על מבקש המקלט להוכיח, שהדעות הפוליטיות של קרוב המשפחה מיוחסות גם לו, וכי הוא סבל, או עלול לסבול מרדיפה, כתוצאה מכך (Hassan v. Holder-Attorney General, 571 F.3d. 631(2009)).

גם פסק הדין בעניין Makonnen, אליו הפנה ב"כ העותרת (נספח ע/56 לעתירה), מלמד כי עניינו בפעילה ב- OLF (כפי שגם היה אביה), שהמשיכה בפעילות זו גם בהיותה בארצות הברית, ואשר נראה כי השלטונות באתיופיה היו מודעים לכך (Makonnen v. INS, 44 F.3d. 1378 (1995)). כך גם פסק הדין בעניין Worku (נספח ע/57 לעתירה) עניינו במי שהשתייכה בפועל ל- OLF והייתה פעילה בו, ואף נעצרה מספר פעמים על רקע פעילותה בטרם עזבה את ארצה (Worku v. Mukasey, 268 Fed. Appx 523(2008)).

התשתית העובדתית בשני פסקי הדין מאוסטרליה שצורפו לעתירה (ע/60 ו- ע/61), אף היא דומה. במקרה האחד (0808466[2009] RRTA 250 (10 March 2009)), מבקשת המקלט הייתה אזרחית אתיופיה, שהייתה עצורה במשך מספר חודשים בחשד לפעילות במסגרת ה- OLF, בשל העובדה שעבדה בשירותו של קרוב משפחה, שהשלטונות חשדו בפעילותו במסגרת הארגון. גם לאחר שעזבה את אתיופיה המשיכו כוחות משטרה לבקר בבית הוריה בשל החשדות האמורים. במקרה האחר (0902046[2009] RRTA 1188 (11 November 2009)), מבקש המקלט, שהיה בן למשפחת פעילים ב- OLF, גויס כסטודנט לפעילות בארגון זה. מגייסו נעצר, ובחיפוש בביתו נתגלו רשימות הסטודנטים אותם גייס. משהתברר כי המשטרה ערכה חיפוש בביתו של המערער ולקחה את אימו לחקירה, נמלט המערער מארצו וביקש מקלט באוסטרליה.

19. המסקנה המתבקשת ממכלול פסקי הדין הללו, כי המדובר באנשים שהיו פעילים אקטיביים במסגרת ה- OLF או היו חשודים בפעילות כזו, ותשומת ליבן של הרשויות הופנתה לפעילותם. רובם ככולם חוו מעצר בפועל, או הצליחו להימלט בטרם נעצרו, כשהיה ברור כי מעצרם קרוב.

ומכאן מסקנה נוספת, העולה אף היא מן המקורות שהובאו לעיל, כי אין בעצם הקרבה לבן משפחה החשוד בפעילות ב- OLF כדי להקים תשתית לחשד מבוסס מפני רדיפה, תהיה רמת ההוכחה הנדרשת ממבקש המקלט אשר תהיה. ב"כ העותרת לא הציג ולו תקדים אחד, אשר במסגרתו הוענק מקלט מדיני על יסוד התשתית העובדתית של עצם הקרבה לבן משפחה החשוד בפעילות בארגון האמור.

20. ואם נחזור לעניינה של העותרת, אכן אביה נהרג על רקע פעילותו (או החשד לפעילותו) במסגרת ה- OLF, הרשויות חיפשו אחר אחיה, והציתו את ביתה. העותרת עצמה לא נרדפה על ידי הרשויות, ומעולם לא נעצרה על ידם. כדבריה שלה, מלבד הסירוב להנפיק לה תעודת זהות, מעולם לא נעצרה ולא נתקלה בבעיה כלשהי מצד הרשויות (פרוטוקול הראיון, ע/9, עמ' 34 לנספחי העתירה). בהקשר זה לא למותר להזכיר, כי על פי סיפורה, פנתה העותרת לשם קבלת התעודה, ונאמר לה לחזור למחרת היום. משחזרה, הודיע לה הפקיד על סירובו ליתן לה את התעודה האמורה, אולם היא הייתה חופשית לעזוב את המשרד, ואיש לא עצר אותה בשל הקרבה המשפחתית לפעילים ב- OLF. משכך, אין בידי לקבל את הטענה לפיה די בהיות העותרת בת ואחות לפעילים בארגון האמור, כדי לבסס עילה לקבלת מקלט על פי האמנה.

הסירוב להנפיק לעותרת kebele card

21. כפי שהקדמתי ואמרתי לעיל, לא מצאתי לנכון להידרש לטענה הנדונה ולהכריע בה, ולהלן אבהיר את עמדתי.

22. על פי החומר שהונח בפניי על ידי ב"כ העותרת, השלטון המקומי באתיופיה בנוי על מועצות שכונתיות (kebele), ועל מועצות אזוריות (woreda). על מועצות אלה מוטלת האחריות להספקת השירותים העיקריים לאזרחי המדינה. חברי המועצות נבחרים בבחירות, אולם למעשה הנבחרים הם נציגי השלטון, ובדרך זו שולט השלטון המרכזי בקהילות המקומיות (Lovise Aalen & Kjetil Tronvoll, The 2008 Ethiopian Local Elections: The Return of Electoral Autoritariansn, African Affairs, 103/430, 111-120, נספח ע/63 לעתירה). העתירה מפנה למאמר נוסף, של פרופ' טרונבול (Kjetil Tronvoll, Human Rights violations in Federal Ethiopia: When Ethnic Identity is a Political Stigma, International Journal on Minority and Group Rights 15 (2008) 49-79, נספח ע/62 לעתירה), המתאר את האדמיניסטרציה של ה- kebele ככזו האחראית על מימוש מדיניות הממשלה בשטח, וכאחראית עיקרית להפרת זכויות אדם באתיופיה. אישור המועצה השכונתית (kebele) נדרש לשם קבלת שירותי בריאות, חינוך, עבודה וכד'. כך, לדברי פרופ' קפלן בחוות דעתו הנ"ל:

“The local level kebelles are a major means of social control in Ethiopia, and have a tremendous discretion in the distribution of kebelle cards, which are necessary to function with full citizens rights in the country (e.g. rights of employment, accessibility to health services and freedom of movement). In the case of certain ethnicities and particular those who have been identified as ethnic activists, it can be difficult if not impossible to achieve these rights”.

לדעתו, צירוף הנסיבות של היות העותרת בת למשפחת פעילי ה- OLF ושלילת תעודת ה- kebele ממנה, יש בו כדי להוביל למסקנה כי חששה של העותרת מפני רדיפה הוא חשש מבוסס.

ראוי להדגיש, כי גם מן הקטע המצוטט עולה, כי החשש מפני רדיפה מתייחד, בעיקרו של דבר, לפעילים אתניים.

23. ב"כ העותרת הציג אסמכתאות, לפיהן לא רק שלילת חירות או חיים עולה כדי "רדיפה", כמשמעות מושג זה באמנה, כי אם גם פגיעה בזכויות אדם בסיסיות.

המדובר בסוגיה מורכבת ורבת פנים, שלא נתבררה לעומקה בפני הוועדה המייעצת, לא בהיבט העובדתי ולא בהיבט המשפטי. משכך, לא נתגבשה עמדתה של הוועדה, וממילא גם לא של שר הפנים, בשאלה האם מקובלת על מדינת ישראל, כעניין שבמדיניות, התפישה לפיה גם פגיעה בזכויות אדם שאינה עולה כדי שלילת חירות או חיים היא בבחינת "רדיפה", כמשמעותה על פי האמנה, והאם כל פגיעה בזכויות אדם, יהיה אשר יהיה טיבה של הפגיעה ו/או טיבה של הזכות, היא בבחינת "רדיפה" כאמור. בהקשר זה גם לא התלבנה עד תומה עמדתו של המשפט הבינלאומי בסוגיה. גיבוש עמדה בסוגיה זו מחייבת התייחסות גם לנסיבותיה המיוחדות של ישראל. בנסיבות אלה, ומאחר שכפי שיוסבר להלן, עניינה של העותרת יכול למצוא את פתרונו במסלול אחר, אני סבורה כי לא קיימת הצדקה להחזיר, בשלב זה, את העניין לוועדה המייעצת כדי שתברר לעומקה את הטענה האמורה.

23. בזמן שחלף מעת שהסתננה העותרת לישראל ועד הלום, פגשה העותרת בבן זוג ישראלי, ובדצמבר 2010 ילדה את בנם המשותף. השניים מתגוררים יחדיו בבית הוריו של בן הזוג, מנהלים משק בית משותף ומגדלים את בנם. מאחר שעל פי מדיניות המשיב אין מבקש מקלט רשאי להגיש, במקביל, בקשה להסדרת מעמדו כבן זוג של אזרח ישראלי, לא פנו השניים בבקשה על פי נוהל הטיפול בהסדר מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים. לנוכח האמור, הצעתי לצדדים, במהלך הדיון בעל פה, כי תוגש בקשה לקבלת מעמד בהיות העותרת בת זוג של אזרח ישראלי, וככל שבקשה זו תדחה, תוכל לפנות בתוך פרק זמן קצוב ליחידת הטיפול במבקשי מקלט ולחדש את בקשתה. עוד הצעתי, כי בהתחשב בעובדה שהעותרת הסתננה לישראל בלא מסמכים, ובכללם דרכון, תעודת יושר ותעודת רווקות, לא יהווה חסרון המסמכים עילה לדחיית הבקשה על הסף. המשיב הסכים לכך, אולם ב"כ העותרת ביקש לקבל בטוחות ביחס לאופן בו יימשך הליך הטיפול בבקשת המקלט היה וחלילה יעלו היחסים בין העותרת לבין בן זוגה על שרטון, ואף ביקש להסדיר את מעמדה של העותרת עד להחלטת משרד הפנים בעניין הזוגיות. משלא באו הצדדים לידי הסכמה בעניינים אלה, ביקשו את הכרעת בית המשפט בעתירה.

24. מאחר שהמשיב מסכים לבחינת בקשה של העותרת לכניסה להליך מדורג בהיותה בת זוג של אזרח ישראלי, אני מורה כי המשיב ידון בבקשתה של העותרת, שתוגש אליו בתוך 14 יום מיום שיומצא פסק הדין לבא כוחה, להחלת נוהל הטיפול בהסדר מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים על עניינה. רשמתי לפניי את התחייבות המשיב שלא לדחות את בקשתה של העותרת על הסף, בשל העובדה שאין בידיה המסמכים המוזכרים לעיל. עם זאת, וכפי שדרש המשיב כתנאי להסכמתו, ככל שיש בידי העותרת מסמכים חלופיים שבאפשרותה להמציא, יהיה עליה להמציאם על פי דרישה.

טענותיהם של הצדדים לעניין משמעות הסירוב להעניק לעותרת kebele card בהקשר של האמנה, שמורות להם, וילובנו במידת הצורך על ידי הגורם המתאים, ככל שלא תעמוד בפני העותרת דרך אחרת להסדרת מעמדה.

בכפוף לאמור לעיל, העתירה נדחית.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.


ניתן היום, י"ג אדר תשע"ב, 07 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.










לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול צו גירוש

  2. מניעת הרחקה מהארץ

  3. הכרה כאזרח אריתראי

  4. אישור שהייה בישראל

  5. גירוש עובד זר שיכור

  6. זכויות בת זוג של פליט

  7. ויזת פליט - עורך דין

  8. פליטים מניגריה בישראל

  9. הגנה קבוצתית חוף השנהב

  10. זכויות מסתננים מניגריה

  11. הסעת שוהים בלתי חוקיים

  12. דחיית בקשה למקלט מדיני

  13. זכויות עובדים אריתראים

  14. פליטים מאתיופיה בישראל

  15. שהייה בלתי חוקית בישראל

  16. זכויות עובד אריתראי במסעדה

  17. זכויות סוציאליות לפליטים

  18. פליטים מחוף השנהב בישראל

  19. שחרור ממתקן כליאה בנתב''ג

  20. גירוש מסתננים מגבול מצרים

  21. אישור מיוחד לכניסה לישראל

  22. סכנת חיים עקב גירוש מהארץ

  23. מסורבי כניסה לישראל בנתב''ג

  24. דחיית בקשה למעמד פליט בישראל

  25. חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952

  26. הסתננות לישראל דרך גבול מצרים

  27. עתירה מנהלית להכיר כפליט מניגריה

  28. עבירות תעבורה של שוהה בלתי חוקי

  29. שהייה בישראל מטעמים הומניטאריים

  30. גירוש עובד זר שהתחתן עם ישראלית

  31. תקנות הכניסה לישראל, תשל''ד-1974

  32. קבלת מעמד פליט בישראל - הכרה כפליט

  33. מעצר שוהה בלתי חוקי עד תום ההליכים

  34. צו הכניסה לישראל (פטור), תשט"ז-1956

  35. זיהוי על ידי נציגת יחידת המסתננים באלמ"ר

  36. עתירה מנהלית בקשת העותרת להכיר בה כפליטה

  37. בסיום התשאול נקבע, כי העותר זוהה כאתיופי

  38. עתירה נגד גירוש שוהים בלתי חוקיים בישראל

  39. המלחמה בין אריתראה לאתיופיה פרצה בשנת 1998

  40. גירוש עובד ישראלי בחו''ל ע''י משטרת ההגירה

  41. מדיניות אי ההרחקה הנוהגת באשר ליוצאי אריתראה

  42. צו הכניסה לישראל (תחנות גבול), התשמ"ז-1987

  43. פניה לנציבות האו"ם ולאחר תשאול של נתין אריתראי

  44. עתירה מנהלית בקשת העותר להעניק לו מעמד של פליט

  45. חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954

  46. צו הכניסה לישראל (מקום משמורת מיוחד), התשס"ג-2002

  47. הוכחת נתינות של מדינה בלי לדעת את השפהשל אותה מדינה

  48. העותר אינו אריתראי אלא שמירב הזיקות שלו הן לאתיופיה

  49. צו הכניסה לישראל (מקום משמורת מיוחד), התשס"ז-2007

  50. צו הכניסה לישראל (מקום משמורת מיוחד), התשס"ח 2007

  51. צו הכניסה לישראל (מקום משמורת מיוחד), התשס"ד-2003

  52. צו הכניסה לישראל (פטור נציגי מדינות חוץ), התשמ"ח-1988

  53. טענת מסתנן לישראל בראיון זיהוי שהוא משתייך לשבט טגריניה

  54. עתירה נגד החלטת משרד הפנים הדוחה בקשה למעמד פליט בישראל

  55. צו הכניסה לישראל (תקנות גבול) (מעבר נבטים), התשס"ט-2009

  56. נערך לו ראיון על ידי האו"ם שבסיומו נקבע שהעותר אינו סודני

  57. מסתנן לישראל טען כי הוא אריתראי אולם, התברר שנולד באתיופיה

  58. חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה), התשנ"ו-1996

  59. תקנות הכניסה לישראל (דרכי גביית הוצאות גירוש), התשמ''ו-1985

  60. עתירה לקבלת מקלט מדיני בישראל - נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני

  61. לטענת העותר, הוא נולד באריתריאה אך את מרבית שנותיו חי באתיופיה

  62. הוכחת זיקה למדינה ברמה המקובלת במשפט הפלילי, מעבר לכל ספק סביר

  63. צו הכניסה לישראל (תחנות גבול) (חידוש מעבר צופר), התשנ"ז-1997

  64. תקנות מס הכנסה (קביעת דין פליט ויטנאם כדין עולה), תשמ''א-1980

  65. עתירה נגד החלטה שלא להכיר בעותר כנתין הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו

  66. האם ניתן לדחות בקשת מקלט מכוח אמנת הפליטים על הסף על סמך ראיון בסיסי ?

  67. קביעה כי מבקשת המקלט היא אתיופית ולא אריתראית ואינה זכאית למקלט בישראל

  68. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון