אגרת שמירה אישור שר הפנים א. המבקש, מר ערן X (להלן: "המבקש"), הגיש ביום 10.1.11 בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד עיריית קרית מוצקין (להלן: "העירייה") וזאת בגין גביית היטל שמירה על ידי העירייה, היטל אותו היא גובה מאז אמצע שנת 2007. המבקש עצמו עבר להתגורר בתחומי העירייה ביום 1.9.10 ובמסגרת הארנונה לספטמבר - אוקטובר 2010 הוא נדרש לשלם, בנוסף לארנונה, אגרת שמירה בסך 15.30 ₪, ואף שילם זאת בפועל, וכן נכללה אגרה זו גם בדרישת תשלום הארנונה לנובמבר - דצמבר 2010, כשלטענתו, הכל בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון מיום 29.12.09 בבג"ץ 7186/06 מילובסקי נגד עיריית חולון (לא פורסם, 29.12.2009), שם נקבע כי העירייה לא תוכל להמשיך לגבות את ההיטל למימון פעילות סיירת השמירה בתום שנה ממועד פסק הדין (משמע, סוף שנת 2010), כשבתקופת הביניים יקבע משרד הפנים נוהלים ברורים באשר לסוג הפעילות הביטחונית שרשות מקומית מוסמכת או אינה מוסמכת לקיים, וסוגיית מימונה באמצעות היטל מיוחד. ב. ביום 9.11.10 פנה המבקש במכתב למשיבה וביקש לדעת את הבסיס החוקי לגביית אגרת השמירה תוך התייחסות לבג"ץ מלינובסקי, ונענה על ידי עו"ד בן-ציון מלכה מן המחלקה המשפטית של העירייה ביום 15.11.10 שבהתאם לאמור בבג"ץ מלינובסקי ניתנה אפשרות להמשיך בגבייה לפי חוק העזר עד תום שנת 2010, ולכן תמשיך העירייה בגבייה האמורה עד 31.12.10. עוד טען המבקש שבפברואר 2010 קיבלה מועצת העיר החלטה עקרונית לחדול מגביית היטל השמירה החל מתחילת 2011, ולכן שילם המבקש את ההיטל גם לנובמבר - דצמבר 2010. ג. ביום 7.1.11 קיבל המבקש דרישה לתשלום ארנונה לשנת 2011 כשזו כוללת שוב אגרת שמירה. המבקש הבין, לטענתו, שהעירייה מנסה להמשיך ולגבות כספים מתושביה שלא כדין ולכן טוען המבקש שנכון לינואר 2011 עומד הנזק שלו על 46.20 ₪, דהיינו, היטל השמירה לתקופה ספטמבר 2010 עד פברואר 2011. ד. לטענת המבקש, נכון למועד הגשת הבקשה נשוא הדיון משרד הפנים לא גיבש כל עמדה מסודרת, לא באשר לאופן ניהול השמירה על ידי הרשויות המקומיות, ולא באשר לאפשרות גביית האגרה, ואין כל התייחסות באשר להפעלת סיירת חמושה באופן עצמאי על ידי הרשות. לטענת המבקש, גביית היטל השמירה החל משנת 2007 לא היתה חוקית הואיל ובוצעה מכח חוזרי משרד הפנים שהוכרו על ידי בג"ץ כבלתי חוקיים, ומכל מקום, החל מ-1.1.10 היה על העירייה לקבל את אישור מועצת העיר לצורך המשך הגבייה ואישור כזה לא ניתן. החל מיום 1.1.11 אסור היה לעירייה, לטענת המבקש, לבצע כל גביה של היטל השמירה, ולמרות זאת ממשיכה העירייה לדרוש את תשלומו. ה. לפי חישובו של המבקש נזקי קבוצת התובעים (דהיינו, מי שמחוייבים בתשלום אגרת השמירה) מוערכים ב-7.5 מיליון ₪ (הגבלת הסעד לשנתיים לפי סעיף 21 לחוק תובענות ייצוגיות), ולפחות ב- 4.37 מיליון ₪ וזאת לגבי הסכומים שנגבו מיום 1.1.10 ועד הגשת התביעה. לחלופין בלבד, מוערך הנזק ב-750,000 ₪ בשים לב לסכומים שנגבו מיום 1.1.11 עד הגשת התביעה. ו. בתגובתה ציינה העירייה שהיא מתבססת על חוק העזר לקריית מוצקין (שירותי שמירה), תשס"ז-2007, כשחוק העזר והתחשיב שבבסיסו אושרו על ידי משרד הפנים. בבג"ץ 10459/07 קאנטרי קלאב גלי גיל נגד עיריית קרית מוצקין (מיום 14.3.10), הותר לעירייה להמשיך בגביית אגרת השמירה לפי חוק העזר עד 31.12.10. העירייה מאשרת שהחל מיום 1.1.11 היה עליה לחדול מן הגביה, אך מחמת טעות לא נעשה כן, ונשלחו הודעת תשלום ארנונה לינואר - פברואר 2011, בתוספת חיוב אגרת השמירה. משנתקבלה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, התבררה הטעות, פעלה העירייה לתיקונה, והודיעה על חדילה מגבייה לפי סעיף 9 (ב) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006. בהודעת תשלום ארנונה מרץ - אפריל 2011 לא נכללה דרישה לאגרת שמירה. ביני לביני נקבעה הוראת שעה לגבי סמכות רשות מקומית להסדיר "עניינים של שמירה, אבטחה, וסדר ציבורי בתחומה", כולל הוראת מעבר לפיה תהא הרשות המקומית לגבות, בכפוף לחוק העזר, את האגרה או ההיטל בגין התקופה שעד 31.12.11. ז. העירייה הגישה הודעת חדילה וציינה שלפי רע"א 6340/07 עיריית תל אביב נגד טיומקין (לא פורסם, 13.2.2011) אין לאשר תובענה ייצוגית גם במצב בו הודיעה הרשות על חדילה מגבייה נוכח מצב משפטי נתון, וחידשה גבייה מכוחו עם שינויו. אוסיף שבהודעת החדילה מיום 21.3.11 מסרה העירייה שגביית האגרה בגין שרותי שמירה לינואר - פברואר 2011 יסודה היה בטעות, וזו התבררה עם קבלת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. העירייה פעלה מיד לתיקונה וחדלה מגביית אגרה השמירה ולכן אין לאשר את התובענה כייצוגית. יחד עם זאת, צויין בהודעת החדילה שבמסגרת חקיקה ראשית אמור להינתן תוקף לחוקי עזר זהים או דומים ברשויות מקומיות נוספו אחרות, וככל שיינתן תוקף לגביית אגרת שמירה מכוח חוק העזר, תשוב העירייה לגבותה. בהודעת החדילה מוסיפה וטוענת העירייה שאין מקום לפסוק גמול ושכ"ט עו"ד הואיל ומשלוח מכתב או אף שיחה טלפונית לאחר קבלת דרישת התשלום לשנת 2011 היו מייתרים את התביעה. ח. המבקש התנגד להודעת החדילה (תגובתו מיום 27.3.11) וטען שגביית אגרת השמירה לא נעשתה מחמת טעות, אלא ביודעין שאין הדבר חוקי. עוד נטען בתגובת המבקש שגם לאחר הגשת הבקשה להכיר בתובענה כייצוגית, פעלה המשיבה בחוסר תום לב, ואין לאפשר לעירייה לחסות בצל הוראותיו של סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות. ט. על דברים אלה הגיבה העירייה ביום 17.5.11 וציינה שחוק העזר והתחשיב שבבסיסו אושרו על ידי משרד הפנים ב- 16.5.07. הנוסח הסופי של חוק העזר אושר על ידי משרד המשפטים, וביום 7.8.07 פורסם חוק העזר בקובץ התקנות - חיקוק שלטון מקומי. בשים לב לבג"ץ 10459/07 קאנטרי קלאב גלי גיל נ' עיריית קרית מוצקין (מיום 14.3.10), וכן בשים לב לאישור שניתן על ידי משרד הפנים ביום 23.3.10 לעניין סעיף 8 לחוק העזר, הותר לעירייה להמשיך בגביית אגרת השמירה לפי חוק העזר עד ליום 31.12.2010. העירייה מאשרת שהחל מיום 1.1.2011 היה עליה לחדול מן הגביה, אך מחמת טעות הדבר לא נעשה, ולכן נשלחו הודעות תשלום הארנונה לחודשים ינואר-פברואר 2011, בתוספת חיוב אגרת השמירה. משנתקבלה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, ומשהתחוורה הטעות, פעלה העירייה לתיקונה המיידי של הטעות, והודיעה על חדילה מגבייה. י. העירייה מסבירה את הטעות שנפלה בכך שבבג"ץ 7186/06 מלינובסקי נ' עיריית חולון (לא פורסם, 29.12.2009), שניתן בדצמבר 2009, נקבע שעיריית חולון תוכל להמשיך לגבות את אגרת השמירה במשך שנה נוספת כשבמהלך תקופה זו יקבע משרד הפנים נוהלים ברורים בנוגע לפעילות הביטחונית שרשות מקומית מוסמכת או אינה מוסמכת לקיים, וכן נוהלים לסוגיית מימונה של פעילות זו באמצעות היטל מיוחד. העירייה היתה בטוחה שבמהלך שנת 2010 יפעל משרד הפנים בהתאם, כך שתוסדר גביית אגרת השמירה לשנת 2011 וכך סבר השלטון המקומי. למנכ"ל העירייה שפנה למנהל מינהל השלטון המקומי במשרד הפנים, גם נאמר שהעניין יוסדר במסגרת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011-2012 (תיקוני חקיקה), התש"ע-2010. לעניין זה אכן הוכנס תיקון לטיוטת חוק ההסדרים ולכן היתה העירייה בטוחה שתוכל להמשיך בגביית אגרת השמירה גם בשנת 2011. מערכות הגבייה העירוניות נערכו לקראת שנת 2011 מתוך הנחת עבודה שהגבייה תימשך. בעקבות פניה נוספת של מנכ"ל העירייה באוקטובר 2010, נאמר לו שמשרד הפנים יסדיר בשלב זה את גביית אגרות השמירה ברשויות המקומיות לתקופה ינואר - מרץ 2011 כ"טיפול נקודתי". העירייה התבססה על דבריו של מנהל מינהל השלטון המקומי במשרד הפנים. דא עקא, שנת 2010 חלפה מבלי שהנושא הוסדר. עקב טעות זו המשיכה מערכת הגבייה העירונית לפעול כאילו הנושא הוסדר. זו הסיבה שהודעות התשלום לשנת 2011, שהודפסו בדצמבר 2010, כללו חיוב באגרת שמירה. י"א לטענת העירייה תושבים, ובכלל זה המבקש, לא העמידו את העירייה על טעות זו. לדעת העירייה רוב התושבים אכן חפצים לקבל את שירותי השמירה, ואף מוכנים לשלם בעדם ואילו המבקש, כך נטען, פשוט "ארב" לעירייה וחיכה "שתיפול", שהרי הוא לא פנה לעירייה כדי להעמידה על טעותה ולתת לה הזדמנות הוגנת להימנע מהתדיינות. כאמור, כשנתקבלה בקשתו של המבקש והתבררה הטעות, פעלה העירייה לתיקונה והודיעה על חדילה מגבייה לפי סעיף 9 (ב) לחוק תובענות ייצוגיות. על יסוד כל אלה טוענת העירייה שאין לאשר את התובענה כייצוגית. י"ב. מוסיפה העירייה שבהמשך, ומשנוכחה העירייה ב"גרירת הרגלים" של משרד הפנים, פעלה העירייה ביחד עם מספר רשויות ומרכז השלטון המקומי להסדרת נושא אגרת השמירה בכנסת, ואכן הותקנה הוראת שעה בפקודת העיריות המאפשרת לרשויות מקומיות להסדיר עניינים של שמירה, אבטחה, וסדר ציבורי בתחומה. במסגרת התיקון נקבעה הוראת מעבר המאפשרת לעירייה להמשיך בגביית אגרת השמירה עד 31.12.2011. על יסוד כל אלה , טוענת העירייה שטענותיו של המבקש כאילו פעלה העירייה בחוסר תום לב לאחר הגשת הבקשה, אינן נכונות. י"ג. המבקש הפנה בטיעוניו להודעת דובר העירייה (סעיף 10(א) של תגובת המבקש להודעת החדילה). העירייה מציינת כי ייתכן והיה מקום לנסח את הדברים אחרת, אך גם מהודעת הדובר עולה שהעירייה תפסיק ולא תגבה את אגרת השמירה ללא אישור משרד הפנים, שאכן נדרש כדין, וכך גם פעלה העירייה. עוד מוסיפה העירייה שהיא החזירה, בדרך של קיזוז, את כספי אגרת השמירה שנגבו בגין החודשים ינואר - פברואר 2011. אמנם רשאית היתה העירייה לחזור ולגבות את אגרת השמירה החל מיום 4.4.2011, אך בפועל לא גבתה העירייה את האגרה בחודש זה, וגם לא בחודשים מאי - יוני 2011, ובכך למעשה התקזז הסכום שנגבה בינואר - פברואר 2011. באשר לתושבים ששילמו את אגרת השמירה עבור כל שנת 2011 הרי אלה יקבלו מן העירייה החזר כספי בגין החודשים ינואר - מרץ 2011. י"ד. לעניין ההשלכות המשפטיות של הודעת החדילה מפנה העירייה בטיעוניה לפסק דינו של בית המשפט העליון מפברואר 2011, רע"א 6340/07 עיריית תל אביב נ' חגי טיומקין (לא פורסם, 13.2.2011). העירייה מבקשת, איפוא, שבית המשפט יאשר את הודעת החדילה והיא מוסיפה וטוענת שעתירה שהוגשה לביטולו של חוק העזר נמחקה (בג"ץ 10459/07 קאנטרי קלאב גלי גיל נגד עיריית קרית מוצקין (מיום 14.3.10)). בית המשפט העליון התיר לעירייה להמשיך בגביית אגרת השמירה מכוח חוק העזר. לתשובתה של העירייה ביחס לתגובתו של המבקש להודעת החדילה (לפי סעיף 9 (ב) של חוק תובענות ייצוגיות) מצורף תצהירו של מנכ"ל העירייה, מר עומר זוהר. ט"ו. בתאריך 30.5.2011 התקיים בפניי דיון שבו הודיעו הצדדים על הסכמתם שהעירייה לא תגבה אגרת שמירה, אלא בכפוף לאישור משרד הפנים ובהתייחס להוראת השעה: חוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה), התשע"א-2011. עוד נאמר בהסכמה שאליה הגיעו הצדדים באותה ישיבה, שככל שמשרד הפנים אכן יאשר את גביית אגרת השמירה, כאמור לעיל, יוכלו הצדדים לטעון לעניין החדילה. להסכמה שהושגה בין הצדדים ניתן על ידי בית המשפט תוקף של החלטה. ההסכמה כפי שהושגה מהווה חלק בלתי נפרד של ההחלטה מיום 30.5.2011. משרד הפנים התבקש במסגרת ההחלטה הנ"ל להודיע על עמדתו בכל הנוגע לאגרת השמירה נשוא הדיון בתיק זה. כמו כן, קבעתי באותה החלטה את המועדים להגשת טיעוניהם בכתב של הצדדים בכל הנוגע לשאלת הגמול ושכר הטרחה (וכן בנוגע למחיקת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית כפועל יוצא מהודעת החדילה). ט"ז. בתאריך 27.7.2011 הומצאה לבית המשפט עמדת משרד הפנים (באמצעות פמ"ח - אזרחי). תמצית העמדה היא (סעיף 6): "משכך קיימת תשתית חוקית להמשך גביית היטל השמירה על ידי עיריית קרית מוצקין בכפוף להוראות חוק העזר, עד לתאריך 31.12.11". למסמך העמדה מצורף גם אישורו של המנהל הכללי של משרד הפנים מתאריך 3.7.2011 לראש עיריית קרית מוצקין בדבר המשך גביית אגרת השמירה לפי חוק העזר כשהאישור ניתן עד 31.12.11. עוד נאמר בעמדת משרד הפנים שבהתייחס לגביית היטל השמירה במהלך שנת 2010, לפי אישור מנכ"ל משרד הפנים מיום 23.3.2010, הוצג בפני משרד הפנים אישורו של גזבר הרשות המקומית לפתיחת חשבון מיוחד לכספי היטל השמירה. י"ז. בתאריך 14.8.2011 הגיש המבקש את טיעוניו בכתב בסוגיית הגמול ושכר הטרחה לפי סעיף 9 (ג) לחוק תובענות ייצוגיות. טענת המבקש היא שעלה בידו להציג ראיות טובות לכך שהעירייה פעלה שלא כדין וביודעין, כאשר היא מממנת מכספי אגרת השמירה פעולות שקודם לכן מומנו מכוח הארנונה הכללית ו/או שאסורות לפי חוזרי משרד הפנים, וכן הציג המבקש, לטענתו, ראיות טובות לכך שהעירייה המשיכה בגבייה זו, שלא כדין, גם לאחר שחוק העזר שלה הסתיים (31.12.2010) ללא קבלת האישורים המתאימים לכך. י"ח מוסיף וטוען המבקש שרק עקב התנהלותו, בכך שהתנגד להודעת החדילה של העירייה, יישרה העירייה קו עם הוראת הדין ופעלה לאישרור המשך הגביה שלה וכן השיבה את הכספים שנגבו שלא כדין מתושביה לינואר - פברואר 2011, ולא גבתה את האגרה למרץ 2011. לטענת המבקש אילו היה התיק מסתיים בעקבות הודעת החדילה מיום 21.3.2011, העירייה לא היתה מחזירה לתושביה את הכספים לינואר - פברואר 2011 (הואיל והדבר אינו מחוייב לפי הדין), ואף היתה ממשיכה לגבות את האגרה החל מאפריל 2011 ללא קבלת האישורים הדרושים לביצוע גבייה כחוק. י"ט. עוד טוען המבקש שאילולא כניסתה לתוקף של הוראת השעה מיום 4.4.2011, היתה העירייה נאלצת להודיע על חדילה מגבייה כליל, ולחלופין, היתה נאלצת להחזיר את הכספים שנגבו על ידה שלא כדין עד למועד זה, וזאת נוכח סיכויה הטובים של תביעה זו להתקבל במלואה. כ'. המבקש מפנה להוראות סעיף 22 וסעיף 23 של חוק תובענות ייצוגיות בכל הנוגע לסוגיית הגמול המגיע למבקש הייצוגי ושכר הטרחה המגיע לבא-כוחו. לטענת המבקש, התביעה שהוא הגיש הביאה לחסכון ציבורי רב. לפי חישובו של המבקש כל חודש שבו העירייה איננה גובה את אגרת השמירה, מביא לחיסכון לציבור תושבי קרית מוצקין (ומחזיקי נכסים אחרים בתחומה), בסכום של 141,667 ₪. עקב התביעה לא גבתה העירייה את אגרת השמירה למרץ 2011 וכן החזירה את הכספים ששולמו על ידה לינואר - פברואר 2011 ומכאן שמדובר בחסכון מיידי לציבור, בזכות התביעה, בגין 3 חודשים שבהם לא נגבתה אגרת השמירה, בסכום של 425,000 ₪. כ"א. לדעת המבקש התכוונה העירייה להמשיך בגביית אגרת השמירה מיד עם סיומם של ההליכים כאן. ניתן להניח ברמת וודאות גבוהה שאלמלא נכנסה לתוקף הוראת השעה מיום 4.4.11 לא היתה העירייה יכולה להמשיך ולגבות את אגרת השמירה כיום. לטענת המבקש התעקשותו היא שהביאה לכך שהעירייה תפעל לקבלת האישורים הדרושים להמשך הגבייה ולכן אישררה העירייה את הגבייה במועצת העיר רק ביום 15.6.2011 וקיבלה את אישור משרד הפנים רק ביום 3.7.11. מכאן, שלתביעה שהוגשה ולהתנהלותו של המבקש היתה השפעה רבה על כך שהעירייה פנתה למשרד הפנים לקבלת האישור, וכינסה את מועצת העיר לשם קבלת האישור. לטענת המבקש, חזקה על העירייה שלא התכוונה לעשות כן, עובר להתנגדותו להודעת החדילה שהוגשה מטעם העירייה. כ"ב. לדעת המבקש לתביעה זו גם היתה השפעה מכרעת על עצם קבלת הוראת השעה על ידי הכנסת, הואיל ורק ביום 16.3.11 הוחלט לאשר הוראת שעה המאפשרת לרשויות מקומיות להמשיך את אגרת השמירה, בין היתר, גם נוכח הטענות שהעלה מנכ"ל העירייה שהיה נוכח בדיון בכנסת וביקש פתרונות משר הפנים, וטען שאם לא יינתן פתרון מיידי תיאלץ העירייה להפסיק את השמירה ואת אגרת השמירה. לכן טוען המבקש, שלתביעה זו היתה השפעה מכרעת על שינוי המצב המשפטי שעליו נסמכת העירייה כיום, משמע, חקיקת הוראת שעה המאפשרת לעירייה לחזור ולגבות את אגרת השמירה. אלמלא תביעה זו העירייה לא היתה יכולה כנראה לגבות כיום את האגרה באופן חוקי. כ"ג. המבקש מדגיש שאותה הוראת שעה נדונה לראשונה רק בישיבה בכנסת ביום 16.3.11, משמע, לאחר שהמבקש הגיש את הבקשה לאשר את התובענה כייצוגית. על כך יש להוסיף את העובדה שהעירייה ידעה תקופה ארוכה שהיא פועלת שלא כדין ולמרות זאת המשיכה בגביית האגרה. טוען המבקש שבשנה שלפני כן, שנת 2010 גבתה העירייה את האגרה כבר מתחילת השנה למרות שאישור משרד הפנים ניתן לה רק ביום 23.3.2010. העירייה גם הצהירה בפני בג"ץ (קאנטרי קלאב גלי גיל) שהיא תפסיק את הגבייה בסוף 2010, וכי חוק העזר שלה יבוטל בתום שנת 2010, ואולם את שנת 2011 פתחה העירייה בכך שמיד גבתה את אגרת השמירה, ואף התבטאה בעיתונות באופן בוטה כנגד המבקש מתוך ניסיון להצדיק את פעילותה שהיתה שלא כדין. כ"ד. על יסוד כל אלה טוען המבקש, שלתביעה היתה השפעה מכרעת על שינוי המצב המשפטי ועל הכוונת התנהגותה של העירייה. התביעה גרמה לעירייה לפעול כחוק ולהימנע בעתיד מלבצע פעולות חד-צדדיות ושלא כדין כפי שביצעה עד עתה, תוך העלאת המודעות של העירייה כי עליה לפעול כחוק, וכן בשים לב לכך שתקופה ארוכה היתה העירייה מוּדעת לכך שהיא פועלת שלא כדין. לדעת המבקש, יש בתביעה זו גם כדי ליצור תמריץ להגשת תובענות מוצדקות וחשובות כאלה בעתיד. כ"ה. המבקש מוסיף שהוא ובא-כוחו השקיעו בתביעה זו מאמצים רבים כדי להגיע לתוצאה הטובה ביותר ובסופו של יום הועילו מאמציהם הן באשר לחסכון הכספי המיידי לציבור והן בנושא הכוונת העירייה לפעול אך ורק כדין. המבקש ובא-כוחו מפרטים את שעות העבודה שהושקעו על ידם בהליכים שבתיק זה ומגיעים לחישוב של 74 שעות עבודה לפי שכר ריאלי של 200$ לשעת עבודה, משמע, 14,800 $ שהם כ- 52,000 ₪ בתוספת מע"מ. מוסיף המבקש שהתיק היה תיק מורכב, שבו נדרשה עבודה רבה ויסודית מצד המבקש ובא-כוחו, והגם שהתיק הסתיים לאחר קבלת הודעת חדילה על ידי העירייה, הרי שקודם לכן בוצעה עבודה רבה בתיק והתועלת היתה מרובה. עוד טוען המבקש, שבהגשת התביעה הוא נטל על עצמו סיכון רב שמא תידחה התביעה גם ללא הודעת החדילה, או שהמבקש ייאלץ לנהל הליך מורכב וארוך נוכח התפתחות ההליכים שבתיק. מה עוד, שתוך כדי ניהול ההליכים ולאחר הגשת התביעה, השתנה המצב המשפטי נוכח הוראת השנה שנקבעה, דבר שיצר אי-בהירות וסיכונים באשר להמשך ניהול ההליכים בתיק זה. המבקש גם מציין שהוא ובא-כוחו עמדו פעם אחר פעם על הגנת האינטרס הציבורי. כ"ו. באשר לטענת העירייה שאילו והיה המבקש פונה אליה פעם נוספת (בנוסף לפנייתו מנובמבר 2010) היא היתה חודלת מן הגבייה גם ללא הגשת תביעה, מצביע המבקש על כך שהעירייה הצהירה הן במסגרת ההליכים והן בעיתונות שבכוונתה להמשיך בגביה בעתיד, דבר שמאיין כל תועלת שהיתה נגרמת לכאורה מפניה נוספת של המבקש אליה. כ"ז. המבקש מפנה בטיעוניו לשורה של פסקי דין נגד רשויות שונות שבהם נפסק גמול למבקש ושכ"ט לבא-כוחו עקב קבלת הודעת חדילה. לדעת המבקש, ראוי לפסוק לו ולבא כוחו כגמול וכשכר טרחה ראוי מחצית מסכום החיסכון המוערך (מחצית מן הסכום של 425,000 ₪) כדי לעודד הגשת תביעות דומות, להכפיף את הרשות לעיקרון הפעולה התקינה, תוך שימת דגש על כך שהיא פעלה ביודעין שלא כדין במשך תקופה ארוכה, וכן בשים לב לעבודה הרבה והטובה שהושקעה בתיק זה. על יסוד כל אלה עותר המבקש לכך שייפסק לזכותו גמול בסך של 80,000 ₪ ולבא- כוחו סכום שכ"ט בסכום של 170,000 ₪ בתוספת מע"מ. כ"ח. ביום 19.9.2011 הוגשו טיעוניה של העירייה לעניין הגמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו. בטיעונים אלה מצביעה העירייה על כך שהנוסח הסופי של חוק העזר לקרית מוצקין (שירותי שמירה), תשס"ז-2007, אושר על ידי משרד הפנים ומשרד המשפטים, וביום 7.8.07 פורסם חוק העזר. בהתאם לסעיף 8 בחוק העזר נקבע שהחל מיום 1.1.2010 תהא העירייה רשאית להמשיך בגביית היטל השמירה לפי חוק העזר, באישור מליאת המועצה ושר הפנים. הן בבג"ץ 10459/07 קאנטרי קלאב גלי גיל נ' עיריית קרית מוצקין (מיום 14.3.2010) והן באישור משרד הפנים בשנת 2010, הותר לעירייה להמשיך בגביית אגרת השמירה לפי חוק העזר עד 31.12.2010. מציינת העירייה, שלמרות כל האמור לעיל העלה המבקש טענות רבות בנוגע לבטלותו של חוק העזר מיום פרסומו, וזאת למרות אישור משרד הפנים ובג"ץ קאנטרי קלאב גלי גיל נ' עיריית קרית מוצקין (מיום 14.3.2010). כ"ט. מציינת העירייה שהמבקש עצמו ובא כוחו גילו דעתם שגם לשיטתם לא נפל דופי בגביית אגרת השמירה עד שנת 2010, הואיל ולאחר שקיבלו כמענה לפנייתם את תשובת היועץ המשפטי לעירייה מיום 15.11.2010, לפיה יש לעירייה אישור להמשיך בגביית אגרת השמירה עד סוף 2010, הם לא פנו שנית לעירייה בעניין זה, אלא רק בשנת 2011 ולאחר קבלת חשבון הארנונה לינואר - פברואר 2011. העירייה מאשרת שהיה עליה לחדול מגביית אגרת השמירה החל מיום 1.1.2011, אך מחמת טעות לא עשתה כן, והודעות תשלומי הארנונה לינואר - פברואר 2011 כללו חיוב לאגרת שמירה. אך עם קבלת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, ומשהתבררה הטעות, פעלה העירייה לתיקונה המיידי והודיעה על חדילה מגבייה. לטענת העירייה התעקש המבקש, בחוסר תום לב, שלא לקבל את הודעת החדילה וגרם להתמשכות מיותרת של הליכי התיק ולסרבול על כל המשתמע מכך בנוגע להוצאות ובזבוז משאבים. מוסיפה העירייה, שבמרץ 2011 השתנה המצב המשפטי נוכח קביעתה של הוראת השעה לגבי סמכות רשות מקומית להסדיר ענייני שמירה ואבטחה בתחומה, ולרבות הוראת המעבר שתחולתה מיום 4.4.2011 המאפשרת לרשות מקומית לגבות את האגרה או ההיטל, בכפוף להוראות חוק העזר, מיום תחילת הוראת המעבר ועד 31.12.2011. ל'. כותבת העירייה, שבדיון שהתקיים ביום 30.5.2011 הציע בית המשפט שהעירייה תפנה לקבל את עמדת משרד הפנים לגבי השאלה האם זכאית העירייה לגבות את אגרת השמירה מכוח הוראת המעבר שתחולתה מיום 4.4.2011, ואכן ביום 27.7.2011 נמסרה עמדתו החיובית של משרד הפנים (לכך כבר התייחסתי לעיל). העירייה מציינת שגם לאחר קבלת עמדת משרד הפנים העלה המבקש טענה חדשה כאילו קיבלה על עצמה העירייה בבג"ץ קאנטרי קלאב גלי גיל נ' עיריית קרית מוצקין לבטל את חוק העזר החל מיום 1.1.2011, כשהעירייה מצידה מכחישה טענה זו מכל וכל, ומוסיפה ששוב נאלצה העירייה להגיב לטענותיו אלה של המבקש. טוענת איפוא העירייה, שבמשך תקופה של כמחצית השנה ניהל המבקש הליכים מיותרים כנגד העירייה דבר שהביא להוצאות עתק ובזבוז זמן. בסופו של דבר הושגה אותה תוצאה שהיתה מושגת אילו היה המבקש מקבל את הודעת החדילה כבר בחודש מרץ 2011. ל"א. טענה נוספת מטעם העירייה היא שיומיים לאחר ששילם המבקש את חשבון הארנונה עבור חודשים ינואר - פברואר 2011, הוא הגיש את בקשתו לאשר את התובענה כייצוגית וזאת מבלי שהקדים פניה לעירייה בנושא זה, ובכך נהג בחוסר תום לב. עמדת העירייה היא שאילו היה המבקש פונה תחילה לעירייה, כפי שפעל בשנת 2010, ומבקש לברר עימה את גביית אגרת השמירה לשנת 2011, היה המבקש מעמיד את העירייה מיידית על טעותה ומייתר את הגשת התובענה. מוסיפה העירייה שהמבקש, כמו יתר התושבים רשאי היה לשלם את חשבון הארנונה עד - 31.1.2011, כך שהיה באפשרותו למצות את טענותיו מול העירייה עד למועד זה אף מבלי לשלם את אגרת השמירה. העירייה מצביעה על כך שההלכה הפסוקה עומדת על חשיבותה של פניה מוקדמת של תובע בטרם הגשת התובענה הייצוגית וזאת כדי לתת לנתבע הפוטנציאלי הזדמנות נאותה לתקן את המעוות שכנגדו מתריע התובע המייצג. העירייה מדגישה שפנייה מוקדמת לעירייה יכולה היתה להביא תועלת ממשית ולמנוע את הגשת הבקשה, שהרי המבקש החזיק בידו את תשובת היועץ המשפטי לעירייה מיום 15.11.2010, שלפיה תיגבה אגרת השמירה עד תום שנת 2010, ולכן יכולה היתה העירייה לעמוד בנקל על טעותה ולתקן אותה. כמו כן סבורה העירייה שהדרך היעילה וההוגנת יותר להכריע במחלוקת בנסיבות המקרה, היתה צריכה להיות על ידי הגשת עתירה מנהלית כנגד העירייה המורה לה שלא לגבות את אגרת השמירה מעתה ואילך, ולא באמצעות הגשת תובענה ייצוגית. לגירסת העירייה, לצורך "ניפוחה" של התביעה הועלו טענות חסרות בסיס בנוגע לגביית אגרת השמירה בתקופה שקדמה לשנת 2011. ל"ב. העירייה חוזרת ומדגישה שהיא החזירה לציבור את כספי האגרה שגבתה בגין החודשים ינואר - פברואר 2011 למרות שלא היתה לה חובה שבדין לעשות כן, מה שמצביע על כך שהעירייה לא ברחה מאחריות, ומשנוכחה לדעת כי נפלה טעות, ולמרות שלא היתה מחוייבת לכך החזירה לציבור את הכספים שנגבו ביתר. ל"ג. באשר לשיקול מה התועלת שהפיקה הקבוצה המייצגת מן הבקשה להכיר בתובענה כייצוגית - טוענת העירייה ששווי אגרת השמירה שנגבתה היא בממוצע 133,333 ₪ לחודש (זאת לפי נתוני גביית אגרות השמירה בשנת 2009 כשלדעת העירייה אין זה נכון לבצע הצמדה למדד לשנת 2011). לכן, בגין החודשים ינואר - פברואר 2011 הביא המבקש לחסכון בסכום של 266,666 ₪. לדעת העירייה, אין לקבל את טענת המבקש לחסכון בגין מרץ 2011 הואיל ולא מן הנמנע שהעירייה היתה מאתרת במהלך התקופה את הטעות שנפלה ומתקנת אותה בעצמה, אך גם אם נכלול את חודש מרץ 2011 בחישוב החיסכון אנו מגיעים לסכום של 399,999 ₪ בלבד, ולכן טוענת העירייה שאין לקבל את בקשתו של המבקש לפסוק לזכותו גמול ושכר טרחת עורך דין בסכום של 250,000 ₪. ל"ד. העירייה מדגישה שכספי אגרת השמירה שנגבו מן הציבור נועדו לתכלית חשובה וראויה ואף נוצלו למטרה זו והמבקש רחוק היה מלייצג את האינטרס הציבורי בנושא אגרת השמירה, הואיל וממצאי סקר שנערך הוכיחו שהציבור חפץ להשאיר על כנו את השיטור הקהילתי והמוקד העירוני בעיר, כשהציבור גם נכון לממן אותה מכיסו. ל"ה. באשר למידת ההשקעה בהגשת בתובענה, הסיכון, והמורכבות של ההליך המשפטי, טוענת העירייה שהמבקש עשה את דרכו בתלם שנחרש בידי אחרים כעולה מבג"ץ 7186/06 מלינובסקי נ' עיריית חולון (מיום 29.12.2009) וכן ת"מ (ת"א) 139/07 איצקוביץ נ' עיריית נס ציונה. (לא פורסם, 2. 8.2010). לכן, אין המדובר בהתמודדות עם סוגיה משפטית חדשה או סוגיה שטרם נדונה בפסיקה ויש לדחות את טענות המבקש בדבר הסיכון שהוא נטל על עצמו בהגשת הבקשה, בשעה שלדעת העירייה, המבקש לא העלה טענה יצירתית משל עצמו, והעירייה היא זו שהביאה את מלוא התשתית העובדתית - משפטית בנסיבות המקרה נשוא הדיון בפני בית המשפט. ל"ו. יתר על כן, היועץ המשפטי של העירייה הודיע מפורשות למבקש (במכתבו מיום 15.11.2010) שהעירייה רשאית לגבות את אגרת השמירה עד סוף שנת 2010. נתון זה הפחית את הסיכון שבהגשת הבקשה נשוא הדיון, בהתייחס לגביית האגרה לתקופה שמיום 1.1.2011 ואילך עד למינימום. העירייה גם טוענת שהשעות שנדרשו לכאורה לב"כ המבקש בניסוח כתבי הטענות היו נמנעות אילו דאגו המבקש ובא-כוחו לפנות לעירייה קודם להגשת התובענה נשוא הדיון והדבר היה חוסך את עצם הגשת התביעה. מכל מקום, התחשיב על פניו מופרז ואינו נתמך בכל מסמך, ועל כך יש להוסיף את הארכת ההליכים כתוצאה מהתנהלותו של המבקש והתעקשותו לא לקבל את הודעת החדילה, כך שלמעשה, המבקש הוא זה שייצר לעצמו ולעירייה עבודה וטרחה ולכן אינו זכאי לקבל גמול ושכר טרחה בגין כך. ל"ז. בהתייחס לשיקולים בעניין השמירה על הקופה הציבורית, חוזרת העירייה ומדגישה שהיא החזירה לתושביה את סכומי האגרה שגבתה ביתר בגין ינואר - פברואר 2011 ולכן השיקול בדבר השמירה על הקופה הציבורית עומד בעינו ויש להביאו בחשבון ביתר שאת בענייננו. העירייה גם מפנה לדברי בית המשפט העליון בעע"ם 2395/07 אכדיה נ' מנהל המכס (לא פורסם, 27.7.2010) שם נקבע שיש לנהוג זהירות בכספי ציבור המשולמים כגמול ושכר טרחה על ידי הרשות הציבורית ויש לאזן את עניינו הלגיטימי של התובע המייצג מחד גיסא אל מול האינטרס הציבור המצדיק זהירות והקפדה בקביעת הזכות לתשלומי הגמול ושכר הטרחה ובהערכת שיעורם הסביר. ל"ח. מוסיפה העירייה שהודעתה על חדילת הגבייה חסכה למבקש הוצאות וטרחה מבחינה זו שההליך המשפטי יכול היה להסתיים כבר בתחילת הדרך. העירייה דוחה את טענות המבקש בסעיף 7 לטיעוניו שלתביעה זו השפעה מכרעת על עצם קבלת הוראת השעה על ידי הכנסת. העירייה מפנה לאמור בעניין זה בת"מ (מחוזי חיפה) 7328-03-11 גיל שובל נ' עיריית קרית ביאליק (מיום 9.8.11), שם נאמר בפסקה י"ג : "כעולה מהצעת החוק מתאריך 18.10.10 לייעול האכיפה ולשמירה על בטחון הציבור (חילוט וסמכויות פיקוח) (תיקוני חקיקה), התשע"א - 2010 (אשר צורפה לסיכומי המשיבה) ההוראות הנכללות כיום בהוראת השעה, נכללו בהצעת חוק זה, כלומר לא הגשת הבקשה על ידי המבקש היא שהביאה לניסוחה של הוראת השעה". ל"ט. עוד מצביעה העירייה על כך שמנכ"ל העירייה היה בדין ודברים תקופה ארוכה טרם הגשת הבקשה נשוא הדיון עם הגורמים המקצועיים במשרד הפנים לצורך ההסדרה החוקית של גביית אגרת השמירה. באשר לטענת המבקש שהתעקשותו היא שהובילה לכך שהעירייה קיבלה את אישור משרד הפנים לגביית אגרת השמירה כדין לשנת 2011, מציינת העירייה שמלכתחילה היא טענה שאין כל צורך באישור פורמאלי זה הואיל והוראת השעה מתירה מפורשות את גביית האגרה, וזאת מבלי שיהא צורך לקבל את עמדת משרד הפנים, כפי שטען ב"כ העירייה בדיון מיום 30.5.2011. באשר לאשרור חוק העזר במועצת העירייה ביום 15.6.2011, טוענת העירייה כי לשיטתה לא היה צורך בכך, כפי שהודגש במכתב ראש העירייה למשרד הפנים ביום 15.6.2011, אך מפאת דחיפות העניין, ועל מנת להיערך בעוד מועד לגביית אגרת השמירה בגין החודשים יולי - אוגוסט, כונסה ישיבת המועצה. מ'. העירייה גם חוזרת ודוחה את טענת המבקש כאילו היא ידעה תקופה ארוכה שהיא פועלת שלא כדין. העירייה מדגישה שאישור משרד הפנים לשנת 2010 ניתן אמנם פורמאלית בחודש מרץ 2010, אך תחולתו הייתה עבור שנת המס בכללותה והרי המבקש טען שאישור כאמור כלל לא ניתן לעירייה. באשר לטענת המבקש כאילו פתחה העירייה את שנת 2011 "בסערה" וגבתה מיידית את אגרת השמירה, ללא אישור כדין, חוזרת ומדגישה העירייה שכבר במרץ 2011 היא חדלה מלגבות את אגרת השמירה, עוד לפני הודעת החדילה הפורמאלית, ולכן הפנייתו של המבקש לת"צ (מחוזי מרכז) 49716-11-10 רפאל אביר נ' עיריית פתח תקווה (לא פורסם, 7.4.2011) אינה רלוונטית הואיל ובהליך שם גבתה העירייה ביודעין שלא כדין אגרה במשך למעלה משנה, ואילו בענייננו מיד לאחר גילוי הטעות הודיעה העירייה על חדילה. מ"א. עוד מפנה העירייה לפסיקת בית המשפט העליון בע"א 8430/99 אנליסט אי.אמ.אס. ניהול קרנות בנאמנות (1986) בע"מ נ' ערד השקעות ופיתוח תעשיה בע"מ, פ"ד נו (2) 247 (2001), שם נקבע שחשיבות התובענה צריכה למצוא את ביטויה בהיקפו של הגמול, אך יחד עם זאת יש להיזהר מפני עידוד יתר לתובענות ייצוגיות שעשויות להתברר כתובענות סרק המוגשות נוכח הסיכוי להשגת גמול משמעותי. מ"ב. על יסוד כל אלה טוענת העירייה שאין מקום לחייבה בתשלום גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו. אם יסבור בית המשפט שיש לפסוק גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו, הרי על יסוד הטיעונים כפי שפורטו לעיל יש להפחית את הסכומים שייפסקו עד למינימום, וראוי שלא לעודד הגשת תובענות ייצוגיות כלאחר יד מתוך סיכוי שעל ידי עצם הגשתן ייפסקו למגישיהן סכומי פיצוי וגמול שכלל אינם מגיעים להם. בענייננו מבקשת העירייה אף לחייב את המבקש לשאת בתשלום הוצאות העירייה לרבות שכ"ט עורך דין ומע"מ. מ"ג. חזרתי ועיינתי בטיעונים המפורטים מאד שהגישו שני הצדדים בתיק זה, לרבות הטיעונים בעל פה בישיבה מיום 30.5.2011, וכן עיינתי בפסיקה הרלוונטית. תחילה, אתן דעתי למסגרת הנורמטיבית שבה אנו מצויים. סעיף 9 (ג) של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, קובע שאם החליט בית המשפט שלא לאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הודיעה הרשות כי תחדל מן הגבייה אשר בגינה הוגשה הבקשה לאישור, רשאי בית המשפט: "...(1) על אף הוראות סעיף 22 , לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22 (ב). (2) לקבוע שכר טרחה לבא- כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23". סעיף 22(ב) של חוק תובענות ייצוגיות קובע : "בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט , בין השאר, בשיקולים אלה: (1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי. (2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה. (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית". סעיף 23 (ב) של חוק תובענות ייצוגיות דן בשכר טרחתו של ב"כ התובע הייצוגי וקובע כדלקמן: "בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א) יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה: (1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה. (2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא-הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך. (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית. (4) האופן שבו ניהל בא-הכוח המייצג את ההליך. (5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית". מ"ד. אחת הטענות שהעלתה העירייה כנגד הליך הגשת בקשתוֹ זו של המבקש לאישור התובענה כייצוגית, היא שהמבקש לא פעל בתום לב בכך שהוא לא פנה לעירייה טרם הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, נשוא הדיון כאן (בקשה שהוגשה ביום 10.1.2011), ולטענתה כשם שהמבקש פנה לעירייה בשנת 2010 וקיבל את תשובתו של היועץ המשפטי של העירייה ביום 15.11.2010, שהסביר לו שהעירייה קיבלה אישור להמשיך ולפעול בגביית אגרת השמירה לפי חוק העזר עד 31.12.2010, כך צריך היה המבקש לפעול גם ביחס לאגרת השמירה לשנת 2011, ואזיי היתה העירייה עומדת מיידית על טעותה, והדבר היה מייתר את הגשת התובענה. טוענת העירייה שעל מי שמתכוון להגיש תובענה ייצוגית, לאפשר לנתבע הפוטנציאלי באופן הוגן לתקן את המעוות. עוד מוסיף ב"כ העירייה לעניין זה שעובדה היא שהעירייה דאגה להחזיר לציבור את כספי האגרה שגבתה בגין החודשים ינואר - פברואר 2011, למרות שלפי הדין אין היא מחוייבת לעשות כן, והדבר מצביע על כך שהעירייה לא ברחה מאחריותה, ומשנוכחה לדעת כי נפלה טעות החזירה לציבור את הכספים שנגבו ביתר, הגם שלא היתה מחוייבת לכך. מ"ה. ככלל, מקובלת עליי טענתה זו של העירייה בדבר הדרישה לפנייה מוקדמת ובירור מוקדם עם הנתבע הפוטנציאלי, דרישה שמעוגנת בחובתם של התובע ובא-כוחו לפעול בתום לב, למנוע ניצול הליך משפטי לרעה, מה שגם עשוי להביא לשינוי במדיניות הנתבע הפוטנציאלי ללא צורך בהליך משפטי, כפי שציינתי בת"מ (מחוזי חיפה) 7492-02-11 אבראהים חג'אזי נ' תאגיד מים וביוב סובב שפרעם (לא פורסם, 27.6.2011) וכן האמור בע"ע (ארצי) 12842-07-10 עו"ד אסף אייל נ' הוט מערכות תקשורת בע"מ (לא פורסם, 9.6.2011), ואולם בענייננו, אינני סבור שניתן לבוא בעניין זה בטרוניה של ממש כנגד המבקש. הרי המבקש פנה לגבי אגרת השמירה לעירייה בשנת 2010, ונענה על-ידי הלשכה המשפטית (עו"ד בן ציון מלכה) ביום 15.11.2010, שהעירייה קיבלה אישור להמשיך בגביית אגרת השמירה לפי חוק העזר עד 31.12.2010. והנה, כחודש ומחצה לאחר מכתב זה מקבל המבקש הודעה בדבר דרישה לתשלום ארנונה לינואר - פברואר 2011 כשדרישה זו כוללת גם דרישה לתשלום אגרת שמירה, בשעה שאך מספר שבועות קודם לכן (ביום 15.11.2010) נשלח אליו מכתב הלשכה המשפטית של העירייה שהאישור להמשיך ולפעול לגביית אגרה זו בהתאם לחוק העזר, הינו עד 31.12.2010. אינני סבור שקיימת הצדקה לדרוש מן התובע הייצוגי לחזור ולפנות פעם אחר פעם לנתבע הפוטנציאלי ולהעלות בפניו את השגותיו באותה סוגיה. מה גם שבענייננו החזיק המבקש בידיו את מכתב הלשכה המשפטית שנשלח אליו אך כחודש ומחצה לפני כן. גם אין להתעלם מן הפער במאזני הכוחות שבין הצדדים. מן הצד האחד אזרח, ומן הצד האחר רשות מקומית שלרשותה לשכה משפטית, כך שלרשות המקומית היתה אפשרות סבירה לעקוב ולוודא שהדרישה לתשלום אגרת השמירה לשנת 2011 תישלח רק לאחר שיינתן אישור כדין לגבייתה. אין לדרוש, בנסיבות אלה, מן המבקש שיפעל בתפקיד מי שמבקר, מפקח, ומווסת את פעולותיה של הרשות המקומית. מ"ו. אינני מקבל את טענת המבקש (סעיף 7 לטיעוניו) כי לתובענה ייצוגית זו היתה השפעה מכרעת על עצם קבלת הוראת השעה על ידי הכנסת, מלכתחילה. כפי שכבר ציינתי בת"מ (מחוזי חיפה) 7328-03-11 שובל נ' עיריית קרית ביאליק, בפיסקה י"ג (לא פורסם, 9.8.2011): "כעולה מהצעת החוק מתאריך 18.10.10 לייעול האכיפה ולשמירה על בטחון הציבור (חילוט וסמכויות פיקוח) (תיקוני חקיקה) התשע"א - 2010 (אשר צורפה לסיכומי המשיבה), ההוראות הנכללות כיום בהוראת השעה, נכללו בהצעת חוק זו. כלומר, לא הגשת הבקשה על ידי המבקש היא שהביאה לניסוחה של הוראת השעה". ואולם, הוספתי וציינתי בפסק הדין הנ"ל באותה פיסקה י"ג :"יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שבקשה זו, כמו גם בקשות אחרות שהוגשו בסוגיה זו, תרמו בסופו של דבר לכך שההוראות הנכללות בהצעת החוק הנ"ל, תוסדרנה על ידי הכנסת במסגרת של דבר חקיקה". דומני, שדברים אלה נכונים הם גם לבקשה זו שבפניי שהוגשה על-ידי המבקש בתיק זה. מ"ז. העירייה הלינה בטיעוניה על כך שהמבקש האריך את התנהלות ההליך שלא לצורך וזאת על-ידי התעקשותו שלא להיענות להודעת החדילה עם הגשתה במרץ 2011, וכן בהמשך, כשגם העלה טענות כנגד עמדת משרד הפנים. מוכן אני לקבל שניתן היה לקצר את ההליך, אך יחד עם זאת גם לא ניתן להתעלם מכך שהגשת בקשה זו להכיר בתובענה כייצוגית, הביאה לחיסכון לציבור. לפי חישובו של המבקש החיסכון לציבור על ידי החזרת (קיזוז) כספי אגרת השמירה התבטא בסכום של 141,667 ₪ לחודש, משמע, לשלושת החודשים ינואר - מרץ 2011 סך של 425,000 ₪ (ואציין שאם נביא בחשבון רק את ינואר - פברואר 2011 הסכום יהא 283,334 ₪). ואילו לטענתה של העירייה הסבורה שיש לחשב את הסכום שחסך המבקש לפי נתוני גביית אגרת השמירה לשנת 2009, ללא הצמדה למדד, חסך המבקש לחודשים ינואר - פברואר 2011 את הסכום של 266,666 ₪ (לפי 133,333 ₪ לחודש). אם להביא בחשבון גם את מרץ 2011 כי אז החיסכון הוא קרוב ל- 400,000 ₪, לפי עמדת העירייה, הטוענת שלא מן הנמנע שהיתה מאתרת במהלך התקופה את הטעות שנפלה ומתקנת אותה בעצמה, ולכן לגירסת העירייה אין לכלול את מרץ 2011 במסגרת הכספים שנחסכו. מ"ח. סבורני, שניתן להביא בחשבון לצורך הערכת גובה החיסכון לציבור באשר לאגרת השמירה את התקופה שמינואר עד פברואר 2011, כשלגבי חודשים אלה העירייה החזירה את התשלומים שגבתה (ו/או קיזזה אותם), וניתן גם להביא בחשבון שבמרץ 2011 העירייה לא גבתה אגרת שמירה, כך ששווי החסכון לציבור הוא בסדר גודל של כ-400,000 ₪ לערך (טענת העירייה שלא מן הנמנע שהיא היתה מאתרת את הטעות ומתקנת אותה בעצמה היא בגדר השערה). מ"ט. באשר להשקעה המקצועית שנדרשה להכנת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, לרבות הכנת הטיעונים, הרי יש בהחלט מקום ליתן את ההערכה הראויה לעבודה כפי שהושקעה, אך יחד עם זאת אינני סבור שההשקעה המקצועית הצריכה מאמץ מיוחד, מה גם שבידי המבקש היה מכתב הלשכה המשפטית של העירייה מיום 15.11.2010 כשמן המכתב עולה ברורות שהאישור שקיבלה העירייה להמשיך בגביית אגרת השמירה לפי חוק העזר הינו עד 31.12.2010. על כך יש להוסיף את הפסיקה שכבר היתה קיימת, דהיינו בג"ץ 7186/06 מלינובסקי נ' עיריית חולון (לא פורסם, 29.12.2009), וכן ת"מ (ת"א) 139/07 איצקוביץ נ' עיריית נס ציונה (לא פורסם, 2.8.2010), וגם בג"ץ 10459/07 קאנטרי קלאב גלי גיל נ' עיריית קרית מוצקין (לא פורסם, 14.3.2010). נ'. לא למותר להזכיר את השיקולים עליהם עמדה כב' השופטת (בדימוס) א. פרוקצ'יה בעע"ם 2395/07 אכדיה נ' מנהל המכס והבלו, בפיסקה 32 (לא פורסם, 27.12.2010): "מטבע הדברים, תובענה ייצוגית, שבקשת אישור בגינה נדחית עקב הודעת המדינה על הפסקת גבייה, אינה כרוכה בהשקעת משאבים גדולה, בדומה לזו המתחייבת בתובענה המתנהלת לגופה, ומסתיימת בהכרעה שיפוטית, או אף בבקשה לאישור תובענה הנדונה לגופה. בהערכת שיעורי הגמול המיוחד ושכר הטרחה, יש להתחשב בהשקעת המשאבים המעטה הנדרשת בהליך כזה". ובהמשך, שם: "יש לנהוג זהירות בכספי ציבור המשולמים כגמול ושכר טרחה על ידי הרשות הציבורית ולאזן את עניינו הלגיטימי של התובע המייצג אל מול האינטרס הציבורי המצדיק זהירות והקפדה בקביעת הזכות לתשלומי הגמול ושכר הטרחה ובהערכת שיעורם הסביר של תשלומים אלה". נ"א. על יסוד האמור לעיל, ונוכח הודעת החדילה, אני מורה על דחיית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית וזאת כפועל יוצא מהודעת החדילה. נ"ב. לאחר שהצבתי לנגד עיניי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, ולאחר שנתתי דעתי כמפורט כבר לעיל לטיעוניהם המפורטים והמנומקים של באי כוח שני הצדדים - אני מעריך את שכר הטרחה המגיע לבא-כוחו של המבקש בסכום של 40,000 ₪ (כולל רכיב המע"מ), ואני מאשר תשלום גמול בסכום של 10,000 ₪ למבקש. כל הסכומים הנ"ל ישולמו על ידי המשיבה בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין שאם לא כן, יישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל (פגרת הסוכות כלולה בתוך מניין הימים). אגרת שמירהשר הפניםאגרה