כללי 1. התובעים, ליא וחסון חסון, ניהלו מסעדה בישוב דאלית אל כרמל. לטענתם, גרמו להם הנתבעות נזקים כספיים כבדים עד כדי סגירת המסעדה. הרקע לנזקים הינו עבודות שבוצעו בשנת 1997 לביצוע הרחבה ותיקון של כביש 672, הכביש הראשי בישוב, שגרמו להצפת המסעדה במי גשמים ולהפסד הכנסות. לצרכי אגרה הם מעמידים נזקיהם על סך של 370,000 ₪. 2. התביעה הוגש נגד המועצה המקומית דאלית אל כרמל (להלן: "נתבעת 1" ו/או "המועצה"), הראל חברה לביטוח בע"מ כמבטחת הנתבעת 1 (להלן: "נתבעת 2" ו/או "הראל"), צחי (1987) חברה לעבודות פיתוח בניה בע"מ כמי שביצעה את העבודות לפיתוח הכביש (להלן: "נתבעת 3" ו/או "הקבלן"), ח.פאהום ושותפיו שירותים הנדסיים בע"מ, כמתכננת הכביש ("נתבעת 4" ו/או "המתכנן"). התביעה נגד נתבעות 5 ו-6 (מע"צ ורשות ניקוז כרמל) נמחקה בהסכמה. 3. הנתבעים הגישו הודעות לצדדי ג' - נתבעת 1 נגד כלל חברה לביטוח בע"מ ונגד נתבעות 2-4, נתבעת 3 נגד כלל חברה לביטוח בע"מ. הראיות 4. הצדדים הגישו תצהיריהם - התובעים את תצהיריהם שלהם וכן תצהירים מטעם ה"ה ענאן סאלח, חתנם של התובעים, חסון מדחת, אחיו של התובע, חוו"ד שמאי ביחס לנזקי ההצפה. נתבעת 1 הגישה תצהיר מר עיסמי עאמר, מנהל אגף הנדסה במועצה, נתבעת 2 הגישה תצהיר מסלק תביעות בחברה, מר בנאי ליאור, נתבעת 3 הגישה תצהירי ה"ה צבי מנגל, מנהלה וארז מנגל, מנהל העבודה מטעמה בתקופה הרלבנטית, נתבעת 4 הגישה תצהירו של מר איהאב פאהום, מנהל במשרד, כלל הגישה תצהיר עובדת במחלקת תביעות. 5. לאחר שהוגשו התצהירים הגיעו הצדדים להסכמה כי פסק הדין יינתן על סמך החומר שבתיק, ללא חקירות המצהירים, מבלי שהדבר יהווה הסכמה לפסק דין לפי סע' 79א' לחוק בתי המשפט. הצדדים הגישו סיכומיהם ונותר להכריע בעניינם. דיון עילת התביעה 6. בכתב התביעה ביססו התובעים את טענותיהם על שני ראשי נזק עיקריים - הראשון, הפסד הכנסות כתוצאה מהתארכות העבודות לפיתוח הכביש שבסמוך לו היתה המסעדה. לטענתם, העבודות היו אמורות להסתיים בתוך פרק זמן של חודשיים, כאשר שבפועל נמשכו 8 חודשים, דבר שגרם להם אובדן הכנסות של 50,000 ₪ לחודש, סה"כ 300,000 ₪ ועוגמת נפש בסך 50,000 ₪ (סע' 15 לכתב התביעה). השני, נזקים למסעדה ולציוד בה כתוצאה מהצפת מי גשמים, שהובילו גם לסגירתה. סכום הנזק בראש נזק זה הועמד על 66,394 ₪ (סע' 17 לכתב התביעה). 7. בהחלטה מיום 8.1.08 קבעתי כי עילת התביעה המתייחסת לנזקים שהתרחשו לפני יום 4.4.1998 התיישנה. 8. בסיכומיהם טוענים התובעים כי מלכתחילה לא תבעו כלל נזקים שנגרמו כתוצאה מעצם ביצוע העבודות אלא כתוצאה מההצפה בלבד וכי הפסדי ההכנסה במסעדה בסך של 50,000 ₪ לחודש עבור 6 חודשים מתייחסים לאובדן הכנסות שגרמה ההצפה. טענתם ביחס להפסד הכנסות כתוצאה מהתמשכות סלילת הכביש לא עמדה בבסיס התביעה אלא רק הוזכרה בה כ"גורמי עזר" בעוד שהתביעה עצמה מלכתחילה התבסס על נזקים שגרמה ההצפה בלבד (סע' 39 לסיכומים). 9. הנתבעות טוענות בסיכומיהן כי התביעה המקורית היתה לתשלום הפסד הכנסות כתוצאה מהתמשכות העבודות ולא כתוצאה מההצפה וכי טענת התובעים כי ההצפה גרמה להם הפסד הכנסות עתידי מהווה הרחבת חזית אסורה. בעניין זה אני סבורה כי הצדק עם הנתבעות. 10. התובעים תבעו סך של 300,000 ₪ (50,000 ₪*6 חודשים) בגין הפסד הכנסות כתוצאה מהתארכות ביצוע העבודות בכביש (סע' 15 לכתב התביעה, סע' 25 לתצהירם), סך של 66,394 ₪ נזקים ממשיים לרכוש כתוצאה מההצפה עפ"י חוו"ד שמאי (סע' 17 לכתב התביעה, סע' 19 לתצהיר) ו- 50,000 ₪ עוגמת נפש בגין התמשכות העבודות (סע' 19.3ב' לכתב התביעה - עוגמת נפש ללא הסבר, סע' 27 לתצהיר מפרט - עוגמת נפש בגין התמשכות העבודות). הסיכום הכולל של ראשי הנזק עמד על 594,354 ₪ והתביעה הועמדה על 370,000 ₪ מטעמי אגרה בלבד (סע' 23 לכתב התביעה). סע' 28 לתצהיר התובעים מתייחס באופן מעורפל ביותר לטענה כללית של הפסד הכנסות אך לא ניתן להבין ממנו כי נזקים אלה נתבעים ממועד ההצפה ואילך אלא, אם בכלל, את ההיפך, כי התובעים וויתרו עליהם. אמנם, בתביעתם ציינו התובעים כי ההצפה גרמה לסגירת המסעדה (סע' 19), אלא שהם לא כימתו בתביעתם נזק זה ולא כללו בתביעה סעד כספי בגינו, אף לא התייחסו אליו בתצהיריהם. 11. מסיכומי התובעים עולה כי וויתרו על מרכיב הנזק כתוצאה מהתארכות העבודות (סע' 39), כך שרכיב זה בתביעה אינו עומד עוד להכרעה. אלא שאין ביכולתם של התובעים במסגרת הסיכומים לשנות את חזית הדיון כך שתהא ביחס לנזקים שנגרמו להם בעקבות סגירת המסעדה כתוצאה מההצפה. 12. לפיכך אני קובעת כי התביעה, כפי שהוצגה בכתב התביעה ובתצהירי התובעים הינה לתשלום סך של 300,000 ₪ כתוצאה מהתארכות ביצוע העבודות בכביש, 50,000 ₪ עוגמת נפש כתוצאה מהתארכות ביצוע העבודות בכביש וסך של 66,394 ₪ נזקי רכוש שגרמה ההצפה, כשהועמדה על 370,000 ₪ לצרכי אגרה. 13. אוסיף, למעלה מהצורך, כי גם לגופה לא הוכחה טענת התובעים ביחס להפסדיהם כתוצאה מהפסקת פעילות המסעדה בעקבות ההצפה. לא הובאה ראשית ראייה ביחס לרווחיותה של המסעדה או ההפסד שנגרם לה כתוצאה מההצפה, העבודות בכביש או בכלל. צורפו לתצהירי התובעים עשרות חשבוניות המעידות על רכישת מוצרי גלם כמו בשר, שתיה, סיגריות ומנגד שוברי מכירה באשראי וחשבוניות. לא הוצגה חוו"ד חשבונאית ואין כל ראיה שניתן בהסתמך עליה לבחון מה היו רווחיה הממשיים של המסעדה, מה היו הרווחים הצפויים כתוצאה מפעילותה ואיזה רווחים, אם בכלל, נשללו מהתובעים. באמירתם של התובעים בתצהיר לפיה בתקופה של חודש וחצי בתחילת פעילות המסעדה היו הכנסות של 4,962 ₪ (סע' 22 לתצהיר), אין די. בהחלטה מיום 9.12.08 נעתרתי לבקשת התובעים להגיש חוו"ד חשבונאית ביחס לנזקים שנגרמו להם כתוצאה מקריסת המסעדה אך בישיבת יום 29.3.09 הודיע בא כוחם כי אין בכוונתם להגיש חוו"ד. כך, גם לו הייתי מקבלת את טענת התובעים כי תבעו אובדן רווחים מיום ההצפה ואילך, הייתי דוחה תביעתם בראש נזק זה לגופה משלא הוכחה. 14. לאור האמור אני קובעת כי גדרה של המחלוקת בין הצדדים כפי שהותוותה בכתב התביעה ובתצהירי התובעים הינה שאלת האחריות להצפה והנזקים שגרמה אותה הצפה לרכוש בסך של 66,394 ₪. טענות התובעים 15. במחצית שנת 1997 החליטו התובעים להקים מסעדה בדאלית אל כרמל, ועשו לשם כך שימוש בכספי פיצויים שקיבל התובע מעבודתו. הם איתרו מבנה ממוקם על הכביש הראשי 672 בין דאלית אל כרמל לעוספיא (להלן: "הכביש") והשקיעו בו כספים רבים לשם התאמתו למסעדה, רכשו גם ציוד רב. 16. מתחילת פעילותה הצליחה המסעדה והתובעים תלו בה את מקור פרנסתם היחיד והעיקרי. 17. כתוצאה מהגשמים שירדו בשנים 1998-1999 באזור דלית אל כרמל הוצפה המסעדה ונהרסה כליל וכל השקעותיהם של התובעים ירדו לטמיון. ההצפה התרחשה לאחר שהתובעים התריעו בכתב בפני הנתבעת 1 כי אופן ביצוע העבודות בכביש, הפרש גבהים של כ- 3 מ' בין מפלס הכביש הגבוה לבין מפלס הקרקע הטבעית עליה היתה בנויה המסעדה, העדר תעלות ניקוז בכביש, יגרמו להצפת המסעדה בתקופת החורף. הסכנה התממשה זמן לא רב לאחר משלוח ההתראה, נגרמו נזקים למבנה המסעדה ולציוד ולריהוט בו, שהוערכו בחוו"ד מומחה מטעם התובעים בסך של 47,502 ₪ נכון ליום 21.1.99. 18. לתובעים לא היה ביטוח לכיסוי נזקי ההצפה, הנתבעת סרבה לפצותם והם נאלצו להשלים עם קריסת המסעדה והפיכתם לנטולי מקור הכנסה. ממילא, אף אם היו בידי התובעים המשאבים הכספיים לפתיחת המסעדה בשנית, לא היה זה סביר כי יעשו כן שהרי לא חל שינוי במצב הדברים בשטח והחשש להצפה חוזרת כתוצאה מסלילתו ופיתוחו הפגומים של הכביש נותר על כנו. 19. מדובר בנזקי מים ולכן על הנתבעים מוטל נטל הראיה וההוכחה כי לא התרשלו בביצוע עבודות סלילת הכביש. 20. הנתבעים התרשלו בסלילת ופיתוח הכביש, לרבות בתכנון, בפיקוח ובביצוע העבודות בפועל ובכך שלא דאגו לניקוז ותיעול בכביש. 21. הנתבעים הפרו חובות חקוקות שונות בנוגע לתכנון, פיקוח, ביצוע ומתן היתרי בניה לכביש, לרבות מערכות הניקוז. טענות נתבעת 1 - המועצה 22. עד שנת 1997 היתה הדרך שחצתה את דלית אל כרמל משובשת, קשה למעבר ובעלת נתיב אחד והיא נעדרה מדרכות, מערכות ניקוז ותשתיות חיוניות אחרות. ביום 7.3.97 החלה הנתבעת, בשיתוף מע"צ בעבודות פיתוח והרחבה של הדרך שכלל בניית קירות, מדרכות, מערכות ניקוז, גינות, תאורה, סלילה ועוד (להלן: "העבודות"). 23. העבודות שינו את קווי הגובה של הכביש באופן שבקטעים מסויימים עלה על השטחים שלצידו, אך הדבר היה חיוני לאור העובדה שהדרך הישנה היתה בעלת קימורים וקיעורים שגרמו להצפות וסגירת הדרך למעבד כמעט בכל פעם שירדו גשמים. הפתרון התעבורתי הראוי והסביר ביותר היה יישור הכביש וכך נעשה. הנתבעת ביצעה את כל פעולות ההתאמה הנדרשות, לרבות בניית מערכת ניקוז וקולטנים כדי למנוע שטפונות בקטעים בהם גובה הכביש שונה. 24. ביום 31.12.98 ארע מקרה חד פעמי של שטפון בשטחה של הנתבעת, כמויות עצומות ובלתי צפויות של גשם ירדו והצפיו את האזור, ההצפות גרמו נזקים לבתי מגורים, בתי עסקים ורכוש רב. לפיכך, אם גרמה ההפצה לנזקים, הרי שהיה הדבר כתוצאה מכוח עליון שגרם לשטפון, מערכות הניקוז וההתאמות לא היו ערוכים ולא יכלו לתת מענה לארוע קשה ובלתי צפוי מסוג זה. 25. הנתבעת פעלה על פי דין וביצעה את המוטל עליה על פי מיטב שיקול דעתם של מהנדסיה ועובדיה. טענות נתבעת 2 - המבטחת הראל 26. נתבעת 2 ביטחה את המועצה בפוליסה לביטוח אחריות כלפי צד שלישי בתקופה הרלבנטית. 27. באשר להצפה, ככל שהיו נזקי מים מקורם משינוי מפלס פני הכביש ומשכך עסקינן בנזק שהינו פרי תכנון לקוי ו/או רשלנות מקצועית של גורם מטעם הנתבעים. פוליסת הביטוח מחריגה מהכיסוי הביטוחי נזקים כאמור. 28. על פי תאור הארוע בכתב התביעה אין המדובר בארוע תאונתי אלא בארוע וודאי וצפוי, לפיכך אין המדובר במקרה ביטוח. 29. נתבעת 1 נמנעה ממסירת הודעה למבטחת אודות הארוע הנתבעת ובכך מנעה ממנה אפשרות בירור חבותה ובירור היקף הנזק. טענות נתבעת 3 - הקבלן 30. ככל שארעו הצפות אלה אינן קשורות לעבודות הפיתוח בקטע הכביש הסמוך למסעדה. 31. הכביש נסלל בהתאם לתוכניות, הנחיות והוראות של נתבעת 1 או מי מטעמה ובפיקוחה, העבודות הסתיימו ונמסרו לידיה של נתבעת 1 לשביעות רצונה. 32. כל הנזקים הנטענים מוכחשים. חוות הדעת מטעם מומחה התובעים הוצגה לנתבעים 6 שנים לאחר עריכתה והליקויים היו ידועים להם ובכך גרמו התובעים לנזק ראייתי. 33. ארועי ההצפה היו בלתי נמנעים מבחינת הנתבעת או מי מעובדיה וארעו בנסיבות שאדם סביר אינו יכול לצפותם ואינו יכול לצפות את תוצאותיהם אף בזהירות סבירה. 34. ארועי ההצפה, ככל שארעו, נגרמו בגין רשלנותם של הנתבעים האחרים, כפי שפורטה בכתב התביעה, כמי שיזמו את העבודות בכביש, אישרו אותן, תכננו ופיקוח עליהן ולפיכך חובת הפיצוי עליהם. נתבעת 4 - המתכנן 35. הנתבעת התקשרה עם נתבעת 1 לשם תכנון הרחבת הכביש עוד בשנת 1993 ולפיכך התביעה נגדה התיישנה, לחלופין הוגשה בשיהוי ניכר הפוגע ביכולתה לברר את הנסיבות. 36. הנתבעת היא משרד תכנון בלבד, התכניות אושרו על ידי כל הגורמים הרלבנטיים לרבות מע"צ. ניתן היתר לביצוע הכביש על ידי כל הגורמים המעורבים. 37. העבודות נעשו במהלך שנת 1997, מספר שנים לאחר שהסתיים שלב התכנון. נתבעת 1 מסרה את הביצוע לקבלנים שונים, בהם נתבעת 3, עימם התקשרה במישרין ותחת פיקוחו של מפקח מטעמה, ללא מעורבות של הנתבעת. 38. ככל שארע ארוע חד פעמי של שטפון ובאזור דלית אל כרמל ירדו כמויות בלתי צפויות של גשם שגרמו להצפות באזור כולו, דבר המוכחש, אזי מדובר בכוח עליון שלא היה בידי הנתבעת למנוע. ההודעות לצדדים שלישיים 39. נתבעות 1 ו-3 שלחו הודעה לצד שלישי לכלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל"). נתבעת 3 בהיותה מבוטחת בפוליסות שהוציאה כלל בנוגע לעבודות בכביש ונתבעת 1 בהיותה מבוטחת יחד עם נתבעת 3 באותן פוליסות. נתבעת 3 העמידה את סכום ההודעה על 80,000 ₪. לטענתן פוליסות הביטוח שהוצאו על ידי כלל מכסות את האירועים נשוא התביעה וכל פרשנות אחרת מרוקנת אותן מתוכן. כלל הפרה את חובת הגילוי ותום הלב בכך שלא ידעה את הנתבעות ביחס לפרשנותה להגדרת מקרה ביטוח בפוליסה. 40. כלל מכחישה חבותה מכוח הפוליסות, זאת הן בטענה שלא ארע מקרה ביטוח והן בטענה של העדר כיסוי. למודיעות פוליסת צד שלישי ולא פוליסת קבלנים בעוד שהנזקים המיוחסים להן אמורים להיות מכוסים במסגרת פוליסת קבלנים. 41. נתבעת 1 שלחה גם הודעה לצדדים שלישיים נגד נתבעות 2-4. ביחס לנתבעת 2 טענה כי היתה מבוטחת על ידה בפוליסה הכוללת ביטוח אחריות כלפי צדדים שלישיים המכסה את אחריותה של הנתבעת בתביעה זו. הראל התכחשה לקיום כיסוי ביטוחי בהפנותה לחריג המחריג אחריות מקצועית מגדר הפוליסה, אך חבותה של הנתבעת אינה נובעת מאחריות מקצועית ולכן אינה מוחרגת. התביעה מבוססת על טענות רשלנות, כמו מרבית התביעות נגד המועצה, הביטוח נערך כדי לכסות מקרים אלה. בנוסף, הראל הפרה את חובת תום הלב והגילוי בכך שלא ידעה את המועצה בפרשנות הניתנת לחריג האמור. מדובר בחריג שהינו תנאי מקפח בחוזה אחיד ולפיכך מתבקש בית המשפט לבטלו. 42. נתבעת 2 מודה בקיום פוליסת ביטוח לכיסוי אחריותה של המועצה כלפי צדדים שלישיים התקפה למועד הארוע, בכפוף לתנאיה וסייגיה. אין עסקינן במקרה ביטוחי כי אם באירוע וודאי שמועד התרחשותו בלבד אינו ידוע. הנזקים הנטענים יסודם בתכנון לקוי של ביצוע העבודה ו/או כתוצאה מרשלנותה של המועצה, עניינים המוחרגים מהכיסוי הביטוחי. נזקי המים לרכוש מהווים את חלקה המזערי של התביעה ואילו מרבית הנזקים הנטענים יסודם בהתמשכות ביצוע העבודות, נזקים שאינן מכוסים בפוליסה. בפרוייקטים דומים נהוגה רכישת פוליסת ביטוח המכסה את האחריות המקצועית לביצוע הפרוייקט, אך זו לא נרכשה. 43. ביחס לנתבעת 3 נטען כי ביום 30.9.96 נחתם בין המועצה לקבלן חוזה 12/96 לביצוע הכביש, הצדדים הסכימו כי החוזה הסטנדרטי המשמש את מדינת ישראל בהתקשרותה עם קבלנים יהווה חלק מהחוזה (להלן: "החוזה הסטנדרטי"). בהתאם לחוזה הסטנדרטי הקבלן אחראי לכל נזק שייגרם תוך כדי ביצוע העבודות בכביש. לפיכך, האחריות לפיצוי התובעים מוטלת על הקבלן. גם האחריות הנזיקית מוטלת על הקבלן. המועצה טוענת כי רשלנותם של נתבעים 2 ו-3 ניתקה את הקשר הסיבתי בין רשלנותה הנטענת והנזק. נתבעת 3 טענה כי אין בהסכם בין הצדדים כדי לחייבה לפצות את התובעים או את המועצה בגין הנזקים הנטענים בתביעה. לחלופין, מדובר בתניות מקפחות שאין להן תוקף. ההסכם בין הצדדים קובע כי נזק כתוצאה מטעות בחישובים, בתכניות או במפרטים, או כתוצאה ממתן הוראות מוטעות על ידי המנהל או המפקח לא ייחשב כנזק בנסיבות בשליטת נתבעת 3, כך גם נזקים כתוצאה מהפרעה לזכויות שונות. הנתבעת קיימה את התחייבויותיה באופן מלא והעבודות נמסרו לנתבעת לשביעות רצונה. התמשכות העבודות (המוכחשת) וההצפה (המוכחשת) אירעו בשל רשלנות הנתבעת ו/או המתכנן. 44. ביחס לנתבע 4 נטען כי ביום 1.7.93 נחתם בין המועצה לבין המתכנן הסכם להזמנת שרותי מתכנן לתכנון הרחבת הכביש. בהסכם בין הצדדים התחייב המתכנן לבצע את העבודה בהתאם ללוח הזמנים. האחריות לפיצוי התובעים, ככל שתקבע, חלה על המתכנן מכוח התחייבותו ואחריותו לתכנון וביצוע העבודות ההנדסיות והאדריכליות בכביש. בנוסף, המתכנן התרשל ו/או הפר חובות חקוקות בהתנהלותו. נתבע 4 חזר על טענותיו בכתב ההגנה בתביעה העיקרית. דיון הסיבה להצפת המסעדה 45. לטענת התובעים, הכביש נסלל במפלס גבוה מפני השטח בו מצויה המסעדה בכ- 3 מ', בנוסף, לא בוצעו תעלות ניקוז בכביש. מדי פעם יורדים באזור גשמים כבדים, שחלקם גורמים לזרימת מים משמעותית מהמפלסים הגבוהים לעבר המפלסים הנמוכים ובמיוחד שאזור המסעדה נמצא בוואדי. הפרשי הגובה והעדר ניקוז הפכו את הכביש לסוללה, שעצרה את זרימת מי הגשמים שהתנקזו באזור ועקב כך הציפו את המסעדה. התובעים צפו את ההצפה ואף התריעו מפניה בפני המועצה (סע' 14-17 לתצהירם). המועצה, בכך שתכננה וביצעה מערכת ניקוז כושלת, התעלמה מההתראות ולא דאגה לפתרון הולם למניעת ההצפה, התרשלה כלפי התובעים (סע' 26). מדובר בנזקי מים והנטל על הנתבעים להוכיח כי לא התרשלו (סע' 29). 46. כל הנתבעות טוענות כי מדובר בהצפה שנגרמה ביום 31.12.98, כשארע מקרה חד פעמי של שיטפון בשטחה של הנתבעת, כשכמויות עצומות ובלתי צפויות של גשם ירדו והציפו את האזור. ההצפות היוו כוח עליון שמערכת הניקוז וההתאמות לא היו ערוכות לו ולא יכלו לתת מענה לארוע קשה ובלתי צפוי כזה. 47. נראה כי אין מחלוקת של ממש כי מדובר בארוע הצפה חד פעמי. התובעים מפנים לכך כי שהו בחו"ל באותו מועד וכי הגיעו למקום קרובי משפחה (מצורפים תצהיריהם), במכתב ב"כ התובעים לנתבעת מיום 18.8.99 (נספח א2 לכתב התביעה) נכתב :..."חששם של מרשי התאמת עם בוא הגשמים ובמיוחד בעת 'הגשם הגדול' בחורף 98 והמסעדה הוצפה" (סע' 7 למכתב). לפיכך אני קובעת כי הצפת המסעדה התרחשה ביום 31.12.98. 48. אין מחלוקת כי במועד זה העבודות בכביש כבר הסתיימו. לשיטת התובעים העבודות הסתיימו בחודש יולי 98' (סע' 12 לתצהיר), לשיטת הנתבעים הסתיימו בתחילת חודש מאי 98' (סע' 18 לתצהיר נתבעת 1, נספח ג' לתצהיר, סע' 11 לתצהיר מר צבי מנגל, נספח ד' לתצהירו - מכתב מסירת עבודות מיום 4.5.98). 49. לתצהיר הנתבעת 1 צורפה חוות דעת של מר עמוס פורת, מנהל השרות המטאורולוגי בבית דגן מיום 10.11.05. בחוות הדעת נקבע: "על פי כמויות הגשם בתחנות שבמרחב אנו מעריכים שבדליית אל כרמל ירדו ביממת הגשם של ה- 31/12/98 100-120 מ"מ גשם וביממות הגשם של ה30-31/12/98 ירדו 120-140 מ"מ. על פי חישובים סטטיסטיים, לכמויות הגשם המוערכות בדליית אל כרמל ביממת ה- 31/12/98 ניתן לצפות אחת לכ- 25-30 שנה ויותר. לכמויות המוערכות בדליית אל כרמל בשתי היממות (30-31/12/98) ניתן לצפות אחת לכ- 10- 20 שנה... על פי ההערכה של כמויות הגשם בדליית אל כרמל ועל פי מהלך הגשם השעתי, ניתן להעריך שבפרקי זמן של 2-4 שעות ירדו באזור זה כמויות גשם גדולות וחריגות (80-75 מ"מ בשעתיים, 100-90 מ"מ ב- 3 שעות, 115-105 מ"מ ב-4 שעות). לכמויות הגשם הללו לפרקי זמן של 4-2 שעות ניתן לצפות על פי חישובים סטטיסטיים אחת ל-100-50 שנה". 50. אין לפניי כל ראיה שתבהיר מדוע נגרמה ההצפה. כל שעומד לפניי תעודת עובד ציבור, המעידה על כך כי ביום ההצפה ירדו כמויות גשמים חריגות ביותר וסברתם של התובעים כי הגורם להצפה הוא הפרשי הגובה בכביש, שבוצעו ללא ביצוע עבודות ניקוז מתאימות. אלא שאין די בכך, התובעים אינם בעלי מקצוע, סברתם ביחס לשאלה זו, שהיא שאלה מקצועית, אינה מספיקה. אציין כי בחוו"ד השמאי מטעמם נכתב: "חלק מהאשמה, על פי הנראה לעין, הינו צינור הניקוז למערכת הביוב אשר הינו קטן מאוד בקוטרו וכושר ספיקתו הינו קטן ביותר" (עמ' 7 סע' 8 לחוו"ד). אמנם המדובר בשמאי שחוות דעתו ניתנה בעיקר ביחס להיקף הנזקים, אך מדובר בבוגר ביה"ס להנדסאים של הטכניון, עוסק בשמאות משנת 1989. לפיכך הנני נותנת משקל מסויים לאמירה זו. 51. ראוי היה כי תובא חוות דעת מקצועית שתתייחס לשאלה זו. אמנם, התביעה הוגשה מספר שנים לאחר התרחשות ההצפה אולם האחריות לכך היא על התובעים שהגישוה. בנוסף, מדובר בכביש חדש שנסלל בסמוך למועד ההצפה, סלילתו בקטע הסמוך למסעדה הושלמה לפני ארוע ההצפה. סביר בעיני כי תוואי הכביש נותר כשהיה וכך גם מערכות הניקוז. התובעים לא טענו כי נעשו בכביש שינויים המונעים בחינתו ובחינת מערכות הניקוז בו. 52. לסיכום נקודה זו, איני יכולה לקבוע מהי הסיבה שגרמה להצפת המסעדה. כל שבאפשרותי לקבוע הוא כי ביום ההצפה, 31.12.98 ירדו כמויות גשמים חריגות ביותר בדלית אל כרמל. אין הוכחה כי לא די בכמויותה גשם שירדו על מנת לגרום לאותה הצפה. לכאורה די בכך על מנת לדחות את התביעה. ידח עם זאת לאור העובדה כי הנתבעים מאשרים כי עמרכת הניקוז לא הייתה עורכה לשטפון גשם אשר כזה, הנני מוצאת לנכון הלמשיך ולבחון את התביעה לגופה. אחריות הנתבעות 53. התובעים טוענים כי הנתבעות ביצעו כלפיהם את עוולת הרשלנות וכי המועצה ביצעה עוולה של הפרת חובה חקוקה (אם כי לא ציינו בכתב התביעה את החיקוק שהופר). להלן אבחן יסודותיהן של העוולות. שאלת הרשלנות 54. להטלת אחריות ברשלנות יש לבחון קיומה של חובת זהירות (מושגית וקונקרטית), הפרתה, קיומו של נזק וקשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש פ"ד לז(1) 113 (1982) (להלן: "עניין ועקנין"). חובת הזהירות 55. פסק הדין המקיף דן באחריות רשויות מקומיות, המדינה והגורמים האחראיים על הניקוז לנזקי הצפות הוא ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (2006) (להלן: "עניין עירית חיפה"). נקבעה בו קיומה של חובת זהירות מושגית של רשויות מקומיות ביחס לתושביהן להקמת תשתית ניקוז התואמת את הצרכים במקום: "ההוראה הרלוונטית לענייננו מצויה בסעיף 235(2) לפקודת העיריות בפרק החובות המוטלות על העירייה, וזו לשונה:  235. רחובות בענין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה: ... (2) תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט; ...        הסמכות הסטטוטורית ועל אחת כמה וכמה החובה הסטטוטורית, מהוות, כאמור, אינדיקציה משמעותית לעניין סטנדרט ההתנהלות של רשות סבירה וממילא יש בהן כדי להקרין על גיבוש חובת הזהירות מתוך הנחת מוצא כי בעל הסמכות יכול וצריך לצפות כי התרשלות מצדו בקיום חובותיו הסטטוטוריות תגרום נזק. משהוטלה על העירייה, בין יתר חובותיה, החובה החוקית לדאוג לניקוז רחובות העיר, עליה לצפות כי תושביה עלולים להינזק באם לא תקיים את חובתה זו ולא תדאג להקמת תשתית ניקוז התואמת את הצרכים במקום....חובה סטטוטורית זו יש בה כדי לשמש בסיס לחובת הזהירות הקמה ביחסים שבין הציבור ובין הרשות המקומית, כמי שהופקדה על פי דין לדאוג לרווחתו ולבטיחותו בתחום השיפוט שנמסר לאחריותה.". גם בעניין ע"א 73/86 לוי שטרנברג נ' עיריית בני-ברק פ"ד מג(3) 343 (1989) (להלן: "עניין שטרנברג") נקבע: "מחובתה של העירייה לדאוג, במסגרת הסביר, לתקינותה של מערכת הביוב אשר בתחום שיפוטה ואחריותה. מסגרת סבירה לעניין זה נמדדת, בין השאר, במבחנים של סוגי הנזקים הצפויים מאי-הסרת התקלות, חומרתם והסתברות התרחשותם; משך הזמן בו לא טופלו התקלות והפתרונות החלופיים להסרתם העומדים לרשות העירייה במסגרת אילוציה התקציביים" (עמ' 347). 56. לאור האמור אני מוצאת כי מוטלת על המועצה חובת זהירות מושגית כלפי התובעים כמחזיקים בנכס הנמצא בשטח שיפוטה לדאוג לתקינותה של מערכות הניקוז בסמוך לנכס. כמו כן מוטלת עליה חובת זהירות קונקרטית לפעול בצורה סבירה למנוע ארועי הצפת מי גשמים של הנכס בו מחזיקים התובעים. המועצה יכולה וצריכה היתה לצפות כי הפרת חובתה תגרום להצפת הנכס ולנזקים. הכל כאמרו בפסקיה דין בהתאם הלסתברות התרחשות הנזקים וחומרתם. 57. באשר לנתבעות האחרות - יש לבחון קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית בהתאם למבחן הצפיות. ביחס לחובת זהירות קונקרטית קובע פסק דין ועקנין כי יש לבחון האם אדם סביר היה יכול לצפות את התרחשות הנזק באותו מקרה מיוחד והאם היה צריך לצפות זאת כעניין של מדיניות. (עניין ועקנין עמ' 126). 58. מתכנן הכביש, נתבע 4 - אני מוצאת כי יכול וצריך היה לצפות כי ליקויים בתכנון הכביש יגרמו לפגיעה בבעלי נכסים הסמוכים לכביש. לפיכך הוא חב חובת זהירות מושגית כלפי העלול להיפגע מעריכת תוכניות לקויות של דרך ציבורית אותה תכנן. כמו כן אני מוצאת כי חב חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעים כמי שעלולים להיפגע מהצפת מי גשמים של הנכס בו הם מחזיקים כתוצאה מליקויים בתכנון הכביש הסמוך לנכס. ניתן וצריך היה לצפות כי תכנון לקוי של הכביש יביא להצפת הנכס במי גשמים. 59. הקבלן המבצע, נתבע 3 - אני מוצאת כי יכול וצריך היה לצפות כי ליקויים בביצוע העבודות בכביש יגרמו לפגיעה בבעלי נכסים הסמוכים לכביש. לפיכך הוא חב חובת זהירות מושגית כלפי העלול להיפגע מביצוע לקוי של עבודתו בבניית דרך ציבורית. כמו כן אני מוצאת כי חב חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעים כמי שעלולים להיפגע מהצפת מי גשמים של הנכס בו הם מחזיקים כתוצאה מליקויים בביצוע הכביש הסמוך לנכס. ניתן וצריך היה לצפות כי ביצוע לקוי של הכביש יביא להצפת הנכס במי גשמים. 60. איני מוצאת כי בעובדה שהתובעים לא היו מחזיקי הנכס במועד ביצוע התכנון או העבודות בפועל וכן בעובדה כי הנכס כפי שנבנה נבנה ללא היתר בניה יש כדי לשנות את מסקנתי. באשר לעצם ההחזקה בנכס, הרי משקיים במקום מבנה, יכולות וצריכות היו הנתבעות לצפות כי במועד כלשהו יהיה מי שיעשה בו שימוש כזה או אחר. באשר לבניה בסטיה מהיתר - צורף לתצהיר הנתבעת 1 היתר בניה ממנו עולה כי ניתן היתר לבנות את מבנה המסעדה על קומת עמודים (נספח א' לתצהיר), בעוד שבפועל נבנה המבנה על הקרקע. אלא משלא נקט הגוף המוסמך צעדים ביחס למקים המבנה, אזי מדובר במבנה הקיים בשטח ושיש להתחשב בכך שייעשה בו שימוש כפי שהוא. התובעים אינם הבעלים ולא היה להם חלק בבנייה בסטיה מהיתר, אף לא נטען כי ידעו אודות הסטיה. כל אחת מהנתבעות יכולה וצריכה היתה לצפות כי צד שלישי תם לב יעשה שימוש במבנה. הפרת חובת הזהירות 61. יש לבחון האם הפרה מי מהנתבעות את חובת הזהירות המוטלת עליה. התובעים טוענים כי רשלנות הנתבעות מתבטאת בכך שנוצר הפרש גבהים בין מפלס הקרקע הטבעית עליה המסעדה לבין הכביש, שהיה גבוה ממנה בכ- 3 מ' וכן לא בוצעו בכביש תעלות ניקוז (סע' 14 לתצהיר התובע), כי תכננה ובנתה מערכת ניקוז כושלת (סע' 26), כי התרשלה בבחירת בעלי המקצוע - המתכנן והקבלן (סע' 32), כי לא הפעילה סמכויותיה ולא ביצעה חובותיה כרשות מקומית. התובעים טוענים כי פנו והתריעו בפני המועצה אודות סיכון ההצפה הצפוי עוד ביום 4.11.98 (המכתב צורף כנספח א1 לכתב התביעה). 62. במקרה שלפניי ביצעו הנתבעות עבודות בניית כביש שנועדו לשיפור התשתית, לרבות מערכת הניקוז והשאלה היא האם התרשלו בעשותן כן. 63. לטענת המועצה אחת הסיבות לתיקון הכביש היתה מצבו לפני כן, כפי שתואר בתצהיר מר עאמר: "עד שנת 1997 הדרך הראשית שחצתה את דלית אל כרמל ושימשה את מעברם של כלי רכב רבים היתה דרך פתלתלה, משובשת, קשה למעבר ובעלת נתיב אחד (להלן: 'הדרך'). הדרך נעדרה מדרכות, מערבות ניקוז ותשתיות חיוניות אחרות. בתאריך 7.3.97 החלה הנתבעת, בשיתוף עם מ.ע.צ בעבודות פיתוח והרחבה של הדרך אשר כללו בין היתר בניית קירות, מדרכות, מערכות ניקוז, גינות, תאורה, סלילה ועוד (להלן: 'העבודות')" (סע' 5-6 לתצהיר מר עאמר). סלילת הכביש החדש נועדה לפתור, בין היתר, את בעיית ההצפות. לשיטת הנתבעת 1 אף פתרה אותן בפועל, שכן לאחר המקרה נשוא התביעה לא היו הצפות נוספות (סע' 28 לתצהיר מר עאמר). ההצפה נשוא הדיון הציפה את כל האזור ונגרם נזק לבתי מגורים, בתי עסקים ורכוש רב (סע' 23 לתצהיר מר עאמר). 64. בתצהירי הנתבעים 3 ו- 4 מוצגת אפשרות אחרת שגרמה להצפה והיא ביצוע עבודות פיתוח ע"י בעלי אדמות פרטיות בצד הכביש, שהגביהו את פני הקרקע ושינו אותה וכן בניית המרכז המסחרי הגדול בסמוך למסעדה (בנין היפר נטו) שניקוז שטח גגו הינו גורם שיש לקחת בחשבון במפת הניקוז (סע' 17 לתצהיר מר ארז מנגל, עמ' 1 לתצהיר מר פאהום שאינו מחולק לסעיפים). טענות אלה חורגות מגדרה של המחלוקת כפי שהותוותה בכתב התביעה ובכתבי ההגנה. התובעים לא הפנו לגורמים עליהם הצביעו הנתבעים כעל גורמים אפשריים להצפה אלא על אופן בניית הכביש ומערכת הניקוז בלבד. זוהי אף הסיבה בגינה צורפו מתכנן הכביש והקבלן המבצע כנתבעים. נתבעים אלה לא העלו את הטענות שעלו בתצהיר בכתבי הגנתם. לפיכך, העלאת הטענות לראשונה בתצהיריהם מהווה הרחבת חזית אסורה. 65. באשר לעבודות ביצוע הכביש והגבהתו מצהיר מר עאמר מטעם המועצה: "...העבודות אמנם שינו את קווי הגובה של הכביש, באופן שבקטעים מסוימים גובה פני הכביש עלה על השטחים שלצדו, שכן הדבר היה חיוני בשים לב לכך שהדרך הישנה היתה בעלת קימורים וקעורים עמוקים ורבים אשר גרמו להצפות וסגירת הדרך למעבר כמעט בכל פעם שיורדים גשמים. הריני מדגיש כי מדובר בכביש ראשי, והמתכנן במדידת הכביש, נתבע 4, ראה לנכון להגביה את הכביש על מנת לפתור את בעיות הניקוז ולתת מענה לכלל הבעיות שעלולות להתעורר כתוצאה מן הגשמים. לפיכך הפתרון התעבורתי הראוי, המקצועי והסביר ביותר, שהביא בחשבון את צרכי כלל ציבור המשתמשים בדרך, היה יישור הכביש וכך נעשה. היות ויישור הכביש היה כרוך בהגבהת קטעים מסוימים ביצענו את כל פעולות ההתרמות הנדרשות לרבות בניית מערכת ניקוז וקולטנים, כדי למנוע שטפונות בקטעים בהם גובה הכביש שונה." (סע' 19-22 לתצהיר) לאחר שמפנה לחוו"ד של מר עמוס פורת מהשרות המטאורולוגי לפיה היו כמויות חריגות ביותר של משקעים ביום ההצפה מוסיף מר עאמר - "גם אם היו קיימים ביום האירוע קווי ניקוז וקולטנים נוספים, הרי שעדיין כל אלו לא היו מצליחים לנקז כמויות משקעים כה חריגות. זאת ועוד: במשך כל השנים מאז אירוע השטפון, הכביש נמצא במצב תקין ולא אירעו הצפות ו/או שיטפונות דומים לבתי עסק ו/או מגורים הנמצאים בסמוך לו. משמעות הדברים - מערכת הניקוז נתנה ונותנת מענה הולם ומספיק לכמויות משקעים סבירות שירדו ויורדות באזור" (סע' 27-28 לתצהיר מר עאמר) 66. נתבע 4 היה האחראי על תכנון הכביש. הוא הצהיר: "במהלך שנת 1993 (1.7.93) התקשרה המועצה המקומית דאלית אל כרמל עם משרדי בהסכם לתיכנון הרחבת כביש ראשי חוצה דליית אל כרמל (כביש מס' 672). עוד בטרם נחתם ההסכם הנ"ל בשנת 1992 הזמינה מועצת דליית אל כרמל תכנון למערך הניקוזים בתחום רשות שיפוטם (תכנית אב לניקוז). התוכנית הוכנה ע"י משרד המתכננים 'בלשה-ילון' והתייחסה לכל מערך הניקוזים בשטח שיפוטם. תיכנון הכביש התייחס להרחבת כביש 672 שהינו הכביש הראשי החוצה את דלית אל כרמל ומקשר בינה ובין עוספיא. בכל הקשור לנושא הניקוז הסתמכה התוכנית במלואה על הניקוזים שתוכננו בתוכנית האב אשר הוכנה כאמור ע"י משרד 'בלשה-ילון'. ... התכנון נבדק ואושר ע"י כל הגורמים המעורבים לרבות משרד התחבורה, מע"צ והמועצה... בהתאם להנחיות הרשות המקומית ולאור השנים שחלפו בין התיכנון הראשוני לביצוע ולאור שינויים במצב השטח העכשווי, הוצאה תוכנית ניקוז מעודכנת והוספו קולטנים. גם בתוכנית המעודכנת קיבלה את כל האישורים הדרושים. ... בזמן ביצוע העבודות באחריות הקבלן באתר היה לנקוט בכל האמצעים הדרושים לטיפול במניעת הצפות וכן להתחבר בחיבורים זמניים למערכת הניקוז הקיימת עד לסיום עבודות הפיתוח שבאחריותו. יודגש כי עד היום טרם הושלמה התוכנית במלואה ובקטעים בהם לא בוצע התכנון גם לא שופר מערך הניקוז" (עמ' 1 לתצהיר, שאינו מחולק לסעיפים). 67. מתצהירי המועצה והמתכנן מתברר כי הגבהת הכביש היה הפתרון המקצועי שנבחר לפתור בעיות הצפה קשות בכביש הישן, בוצעו כל ההתאמות הנדרשות לרבות בניית מערכת ניקוז מתאימה למניעת שטפונות. אף אם היו בקו יותר קולטנים מאלה שהיו, לא היה בהם למנוע את ההצפה לאור הכמות החריגה של המשקעים שירדו באותו יום. 68. מטעם נתבע 3 מר ארז מנגל מצהיר: "בהתייחס לטענת התובעים ולפיה בעת ביצוע העבודות בסמוך למסעדה הכפרית הם הבחינו בכך שנוצר הפרש גבהים בין מפלס הכביש החדש ומדרכותיו לבין מפלס הקרקע הטבעית עליה היתה בנויה המסעדה וכי בסמך למסעדה לא בוצעו בכביש תעלות ניקוז... עלי להדגיש כי המתכנן (הנתבעת מס' 4) ביקר פעמים רבות באתר הפרויקט ותכנן פתרונות לבעיות שנוצרו בשל תנאי השטח ואנו מתוקף תפקידנו ביצענו את הוראותיו המקצועיות באשר ליישום תוכנית הניקוז המעודכנת ולהחלטתו להגביה את הכביש בקטעים מסוימים... אנו עשינו את כל אשר לאל ידינו לבצע נאמנה את הוראות המתכנן והמפקח מטעם המועצה המקומית דלית אלכרמל, מר חלבי כרמי, באשר לבצוע העבודה, לרבות בניית מערכת הניקוז והקולטנים כפי שהורו לנו" (סע' 17-19 לתצהיר) הקבלן מאשר כי המתכנן ביצע התאמות ועדכונים בתכנית הניקוז, תכנית אותה יישם הקבלן בעבודתו. 69. מתצהיריהן של הנתבעות נלמד כי העבודות בכביש נועדו לשיפור התשתית, לפני ביצוען היו הצפות תדירות במקום ולאחריהן, למעט ההצפה נשוא הדיון לא היו עוד הצפות. אמנם בכתב התביעה נטען כי מקרים דומים התרחשו גם בשנים 2001-2002 (סע' 25 לכתב התביעה) אך אין מאומה בתצהיר התובעים ביחס לכך. אף אם הייתי מייחסת משקל כלשהו לקטעי העתונות שצורפו כנספח ג' לכתב התביעה, אין בהם ללמד מאומה על העניין שלפניי, לא ברור היכן היו ההצפות המוזכרות בהן ביחס למיקומה של המסעדה. 70. עריכת התוכניות - התוכניות נערכו על ידי נתבע 4 שהינו מהנדס במקצועו ואושרו על ידי רשויות התכנון והגורמים המוסמכים לכך, לרבות תכנית הניקוז. הבחירה בהגבהת הכביש ביחס לפני הקרקע היתה בחירה הנדסית-מקצועית מודעת לשם פתרון בעיות ההצפה בכביש הישן. נתבע 4 נסמך על תכנית אב לניקוז שהוכנה לבקשת המועצה ע"י משרד בלשה-ילון. בשל חלוף הזמן בין מועד התכנון המקורי לבין תחילת הביצוע נעשתה התאמה של התוכניות לרבות תכניות הניקוז. המתכנן ביקר באתר ותכנן פתרונות לבעיות שעלו בשטח. 71. ביצוע העבודות - המועצה התקשרה עם הקבלן בהסכם מסודר (נספח ח' לתצהיר המועצה, נספח ז' לתצהיר מר צבי מנגל). בסיום עבודתו ניתן לקבלן מטעם המועצה מכתב המלצה המאשר כי העבודות בוצעו לשביעות רצונה (נספח ו' לתצהיר מר צבי מנגל). באשר לפיקוח על ביצוע העבודות - מטעם המועצה מונה מפקח, מר כרמי חלבי, שפיקח על ביצוע העבודות (סע' 7 לתצהיר מר צבי מנגל). העבודות התבצעו כך שמר חלבי היה בקשר יומיומי עם המבצעים, הגיע מדי יום לאתר, עודכן בקשר לבעיות שהתעוררו וחיפש להן פתרון בעזרת המתכנן (סע' 9 לתצהיר מר ארז מנגל). מחלקים מיומני העבודה שצורפו כנספח ג' לתצהיר מר ארז מנגל עולה כי המפקח מטעם המועצה ביקר באתר, פיקח על העבודות ואישרן. כך שהמועצה לא הפקיעה מידיה את סמכות הפיקוח ואף פיקחה בפועל על ביצוען התקין של העבודות. לא נטען כי הקבלן ביצע עבודות בסטיה מהתכניות שנמסרו לו לביצוע. 72. ביומן העבודה ליום 31.10.97 נכתב (נספח ג' לתצהיר מר ארז מנגל): "עקב ירידת גשמים חזקים נדרשנו לבצע דרך עוקפת למעבר כלי רכב בכביש הראשי וכמו כן ביצוע תעלת ניקוז הדרך בוצע ממצע סוג א'. הדרך העוקפת עוברת לאורך המבנה של אבו רמזי וזאת עקב הגבהת המסלול הכביש הקבוע היות ויש הצטברות מי הגשמים שהניקוז עדיין לא גמור כל זאת מצד R כמו כן הדרך גם מונעת כניסת כל המים למבנים שבסביבה. וכמו כן נחפרה תעלה לניקוז המים לכל האורך בציפוי בטון הוגש סקיצה +מדידה לנ"ל" אני מייחסת מהימנות לרישומים, מדובר ברישומים שהם כשנה לפני מועד ההצפה. יש בהם התייחסות לנושא הניקוזים, יש בכך להעיד על מודעות לבעיה ועל פתרון שבוצע. 73. המועצה טוענת כי לאחר ארוע ההצפה של 31.12.98 לא היו עוד הצפות באזור, מכך ניתן ללמוד כי העבודות בוצעו בצורה סבירה. לשיטת המועצה ההצפה הוכרה כ"אסון טבע" ע"י ממשלת ישראל (סע' 30 לתצהיר מר עאמר). 74. מתעודת עובד ציבור של השרות המטאורולוגי עולה כי כמות הגשמים ביום ההצפה צפויה בתדירות של 25-30 שנה ואף בחלק מהיממה בתדירות של 50-100 שנה. זאת, בצרוף העובדה כי נראה שלאחר ההצפה נשוא הדיון לא היו הצפות נוספות, מעידים על חריגות המקרה. 75. העניין שלפניי שונה מהעניינים שנדונו בעניין עירית חיפה ובעניין שטרנברג. שם, לא בוצעו שינויים והתאמות במערכת הביוב במשך שנים. הוכח לבית המשפט מה היו הסיבות להצפה ונקבע כי הנתבעות לא עשו את שמוטל עליהן כדי למנעה. לפניי אין כל ראיה ביחס לסיבת ההצפה, קיימות ראיות המעידות על כך כי הנתבעות ביצעו עבודות לשיפור התשתית במקום, באמצעות אנשי מקצוע וכי ביום ההצפה ירדו כמויות משקעים חריגות ביותר. 76. באשר למכתב ההתראה של התובעים מפני הצפה אפשרית -במכתב מיום 4.11.98 פנו התובעים אל הנתבעת והתריעו כי "...לאחר סיום העבודות התברר שבשל תכנון לקוי שלכם הוגבהה (כך במקור, ש.פ.כ) הכביש הראשי, כך שהמסעדה של מרשתי נמצאת מתחת לכביש דבר שגורם נזקים למסעדה, גישה קשה ויביא להצפת המסעדה במי גשם ו/או נזקים אחרים בחודשי החורף, כך שבתום ביצוע העבודות ע"י לא החזרתם את המצב לקדמותו, כפי שמתחייב מכם" (סע' 6 לנספח א1). במכתב זה מעלים התובעים טענות שונות, לרבות ביחס להתמשכות העבודות בכביש וההפסדים שגורמים להם ונדרשו לשלם פיצויים לתובעים. באשר לאופן התייחסותה של הנתבעת למכתב זה, לאור שלל הטענות המועלות בו, והדרישה להשבת המצב לקדמותו, מצב שתואר בתצהיר מטעם המועצה כגרוע פי כמה מהמצב לאחר ביצוע העבודות, איני מוצאת כי מדובר בפניה שהמועצה יכולה היתה לתת לה משקל רב. דרישתם של התובעים להנמיך את הכביש חזרה, נראית על פניה בלתי סבירה. מעבר לכך, כפי שקבעתי, המועצה ביצעה התאמות של תשתית הניקוז למצב הכביש החדש. 77. לאור כל האמור איני מוצאת כי מי מהנתבעות הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה. לא מצאתי כי מי מהנתבעות עשתה מעשה שלא היה עליה לעשותו או נמנעה ממעשה שהיה עליה לעשותו. התכניות והעבודות בוצעו על ידי אנשי מקצוע, בפיקוח צמוד של המועצה, בהתאם לתכניות שאושרו על ידי רשויות התכנון. לפיכך בעניין תכנון ובניית הכביש, פעלו הנתבעות בסבירות. הפרת חובה חקוקה 78. התובעים לא ציינו בתביעתם מהי החובה החקוקה שאת הפרתה הם מייחסים לנתבעות. בסיכומיהם מפנים לסע' 235(2) לפקודת העיריות כחובה שהופרה ע"י המועצה. כפי שקבעתי לעיל, המועצה פעלה לקיום חובתה שבסע' 235(2) עת ביצעה את העבודות בכביש ועשתה זאת בסבירות. כאמור בעניין שטרנברג ביחס להפרת חובה חקוקה נדרשת מידה של סבירות בפעילות הרשות. אין המדובר בהטלת אחריות מוחלטת. סיכום 79. לאור כל האמור, משקבעתי כי לא נפל פגם בהתנהלות הנתבעות בתכנון ובביצוע העבודות בכביש, דין התביעה להדחות. אף דין התובעים להיות מחוייבים בהוצאות. 80. לכאורה נראה כי התוצאה הסופית אינה הוגנת. ברי כי התובעים אינם אשמים בהצפתה של המסעדה ובאובדנה. אלא שאין משמעות הדבר כי ישנם אחראים אחרים לכך. משמצאתי כי הנתבעות התנהלו בצורה הולמת, אין יסוד לחייבן באחריות לנזקים. אמנם, שיקולי מדיניות יכולים להצדיק פיזור נזקם של התובעים על פני הציבור הרחב, המשתקף, במקרה שלפניי, בדמות המועצה, אלא שאיני מוצאת כי הדין כפי שהוא כיום מאפשר בחירה שכזו במקרה זה. הדרך לבחינת אחריות הנתבעות, לרבות המועצה, נותרה בבחינת מעשיהן ובחינת פסול שנפל בהם. המועצה אינה מבטחת של התושבים המתגוררים בתחומיה. משנקבע כי הנתבעות התנהלו בסבירות ובהעדר התנהלות פסולה, איני מוצאת כי ניתן להטיל על הנתבעות, אף לא על נתבעת 1, אחריות בנזיקין. למול שיקולי פיזור הנזק עומד העקרון לפיו כללי הנזיקין נועדו להתוות סטנדרט התנהגות, להביא אנשים וגופים פרטיים וציבוריים לקחת אחריות על מעשיהם ולפעול בצורה ראויה. הטלת אחריות על גופים שפועלים באופן זה, עלולה, בסופו של דבר, להניאם מלפעול כך, ותפגע באינטרס הציבורי. 81. לאור כל האמור התביעה נדחית, כך גם ההודעות לצדדים שלישיים. 82. ביחס להוצאות המשפט, שקלתי האם יש מקום להטיל הוצאות מלאות על התובעים. בין השיקולים שיש לשקול הם העובדה כי התובעים ניזוקו בהצפה, שלא באשמתם; הנני קובעת כי התובעים ישאו בהוצאות כל אחת מהנתבעות בסך של 2,000 ₪. איני מוצאת לנכון לפסוק הוצאות לצד ג' כלל חברה לביטוח בע"מ שכן קיימת פוליסת ביטוח והמחלוקת ביחס לתחולתה על המקרה הינה מחלוקת ממשית. כל הסכומים ישולמו תוך 60 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ניתן היום, ו' חשון תשע"ב, 03 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים. נזקי מיםאחריות העירייה בנזיקיןהצפהעירייה