לפנינו תביעת התובעת מכח חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד - 1994, במסגרתה עותרת התובעת כי נחייב את הנתבעת 1, קופ"ח מכבי, להשיב לה את הסכומים שהוציאה באופן פרטי לצורך רכישת תרופת ההרצפטין - סך של 64,285 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. השאלה המרכזית בתיק היא פרשנותו של סעיף 23(א)(4) לצו ביטוח בריאות ממלכתי (תרופות בסל שירותי הבריאות) תשנ"ה - 1995, כאשר הצדדים חלוקים בדבר מספר קווי הטיפול בתרופת ההרצפטין להם זכאי מבוטח בהתאם לצו. יצוין כי הצדדים הגיעו להסכמה לגבי חלקן הארי של העובדות, אשר תובאנה להלן (ראה הפרוט' מיום 17/10/10) והמחלוקת בתיק זה הינה מחלוקת משפטית. המדינה היא נתבעת נוספת בתיק זה, מכח היותה הרגולטור האחראי על קביעת סל התרופות. העובדות המוסכמות התובעת, ילידת 1963, נשואה ואם לשלשה ילדים. התובעת חברה בנתבעת 1 - קופ"ח מכבי (להלן:"מכבי"). בשנת 2000 חלתה התובעת בסרטן שד גרורתי לכבד. כפי שהובהר במסגרת ההליך שלפנינו, קיימות תרופות שונות לטיפול בסרטן שד גרורתי - חלקן מבוססות על תכשירים ביולוגיים וחלקן על תכשירים כימותרפיים, כאשר לעתים משלבים תרופה ביולוגית יחד עם תרופה כימותרפית בטיפול אחד. התרופה הרצפטין (Herceptin) היא תרופה ביולוגית לטיפול בסרטן שד גרורתי (שמה הגנרי של התרופה - TRASTUZUMAB). טיקרב (Tykerb) אף היא תרופה ביולוגית לטיפול בסרטן שד גרורתי. הכנסת תרופת ההרצפטין לסל הבריאות בשנת 2000 הוספה תרופת ההרצפטין לראשונה לסל התרופות לצורך טיפול בסרטן שד גרורתי, במסגרת סעיף 23 לצו. עם זאת, באותו מועד ניתן היה לקבל את ההרצפטין רק לאחר שמוצה הטיפול בתרופות אחרות (להלן:"נוסח 2000").. בשנת 2006 תוקן סעיף 23 לצו באופן כזה שהושמט התנאי המוקדם לפיו הרצפטין יינתן רק לאחר שמוצה הטיפול בתרופות אחרות וכעת ניתן היה לקבל את ההרצפטין גם כטיפול ראשון (להלן:"תיקון 2006"). בשנת 2007 תוקן סעיף 23 פעם נוספת ע"י הוספת סעיף 23(ב) - העוסק בטיפול בסרטן שד מוקדם - מאובחנות חדשות. לנוכח מצבה של התובעת תיקון זה אינו רלוונטי לענייננו (להלן:"תיקון 2007"). בשנת 2010 תוקן סעיף 23 פעם נוספת - כשהשינוי הרלוונטי לענייננו הוא הוספת סעיף 23(א)(4) (להלן:"תיקון 2010"). זהו הסעיף אשר הצדדים חלוקים לגבי פרשנותו. להלן נוסחו של סעיף 23(א) לצו אשר חל על עניינה של התובעת: 23. התרופה TRASTUZUMAB (Herceptin) תינתן לטיפול במקרים האלה: (א) סרטן שד גרורתי ובהתקיים כל התנאים האלה: (1) התחלת הטיפול תיעשה בהתקיים כל התנאים האלה: (א) המטופל אובחן כסובל מסרטן שד גרורתי; (ב) מצבו התפקודי של המטופל מוגדר כסביר עד טוב (בין 0-2) לפי ה-PS (Performance Score); (ג) קיימת עדות להימצאות HER-2 חיובי ברמה של 3+ בבדיקה אימונוהיסטוכימית (IHC) או בדיקת FISH חיובית כאשר הבדיקה האימונוהיסטוכימית היא ברמה של 2+ (כפי שייקבע בבדיקה כמותית); (2) המשך הטיפול בתרופה האמורה, לאחר שני חודשי טיפול, יינתן בהתקיים אחד מהתנאים האלה: (א) תגובה של נסיגה מלאה של המחלה (CR); (ב) תגובה של נסיגה חלקית של המחלה (PR); (ג) שיפור קליני בולט (לפחות דרגה אחת ב-PS); (ד) שיפור בסימפטומטולוגיה (כגון הפחתה בכאבי עצמות וצריכה מופחתת של משככי כאבים); (3) על אף האמור בפסקת משנה (2), ייפסק הטיפול בתרופה האמורה לאחר שני חודשי טיפול בהתקיים אחד מאלה: (א) הופעת גרורות חדשות, למעט גרורות במוח כאתר התקדמות יחידי; (ב) החמרת המצב הקליני (שייקבע לפי ירידה בדרגות תפקיד לפי PS); (ג) ראיה לאי-ספיקת לב הולכת ומחמירה; (ד) הופעת גוש חדש, בבדיקה פיסיקלית; (ה) קיום ראיה אחרת להתקדמות המחלה; (4) על אף האמור בפסקת משנה (3), יתאפשר המשך או חידוש הטיפול בתרופה האמורה בחולים שטיפולם בתרופה הופסק או היה אמור להיפסק, בהתקיים אחד או יותר מהתנאים האמורים בפסקת משנה (3), ובלבד שיוחלף הטיפול הכימותרפי הנלווה לטיפול ב-TRASTUZUMAB; ..." (ההדגשות אינן במקור - א.ש.ב.). כעולה מלשונו של סעיף 23(א)(4) שצוטט לעיל עולה כי הוא מאפשר המשך או חידוש מתן ההרצפטין בתנאים מסוימים, גם לאחר כישלון הטיפול הקודם בהרצפטין. עם זאת, מלשון הסעיף לא ברור באיזה אופן יינתן הטיפול הנוסף ולאורך כמה זמן - וסוגיה זו עומדת בטבורו של תיק זה, כפי שיפורט להלן. יצוין, כי הגם שסעיף 23(א)(4) הוסף לצו רק בתאריך 21/6/10, הרי שעל פי חוזר מנכ"ל שהוצא בעניין עוד בתאריך 3/1/10 (חוזר שמספרו 2/10) - על קופות החולים לספק תרופה זו, בהתוויתה הנדונה, כבר מתאריך 3/1/10, וממילא לא הייתה מחלוקת כי הסעיף חל על התובעת (ראה נספח י"ב לתצהיר התובעת). משמעותו של המונח "קו טיפול" בטרם נפרט את הטיפולים אותם עברה התובעת, נבהיר את המונח "קו טיפול" בו נעשה שימוש במסגרת הליך זה. ככלל, כאשר הצדדים שלפנינו התייחסו למונח "קו טיפול" הכוונה היא לקו המתייחס לתרופה ולא למחלה. כלומר: קו הטיפול הראשון הוא הפעם הראשונה בה ניתנה למטופל תרופת ההרצפטין שהינה תרופה ביולוגית, בד"כ בשילוב עם תרופה כימותרפית מסוימת, כאשר קו זה מופסק אם יש התקדמות של המחלה והעדר הטבה עקב הטיפול; קו הטיפול השני הוא כאשר, לאחר הפסקת קו הטיפול הראשון, שבים ונותנים לחולה את ההרצפטין אך כעת בשילוב עם תרופה כימותרפית שונה. וכן הלאה (ראה ע' 1 לפרוט' מיום 17/10/10). למען הסדר הטוב יובהר כי לא פעם נעשה שימוש במונח "קו טיפול" כמתייחס למחלה - כלומר, קו הטיפול הראשון במחלה הוא באמצעות תרופה מסוימת, הקו השני לטיפול באותה מחלה הוא באמצעות תרופה שונה לחלוטין וכן הלאה. לא פעם גם הצדדים שלפנינו עשו שימוש לסירוגין במשמעות זו של המונח. מבלי להכריע בדבר המשמעות הנכונה של המונח, הרי שלמען הקוהרנטיות - במסגרת פסק דין זה תינתן למונח המשמעות שהצדדים ייחסו לו, כאמור לעיל. הטיפולים שקיבלה התובעת בין השנים 2000 - 2008 טופלה התובעת באמצעות התרופה הביולוגית הרצפטין בשילוב עם תרופה כימותרפית נלווית בשם טקסוטר - אין מחלוקת כי טיפול זה היה קו הטיפול הראשון של הרצפטין בעבור התובעת. עם זאת, בשנת 2008 המחלה שבה והתקדמה. בין השנים 2008-2009 שונה הטיפול שניתן לתובעת: היא טופלה בתרופה הביולוגית טייקרב בשילוב עם תרופה כימותרפית נלווית בשם קסלודה. בתקופה זו היה שיפור בסימני הסרטן בדם אך הטיפול הופסק ע"פ בקשת התובעת, משטענה כי הטיפול גורם לה תופעות לוואי קשות. באשר בטיפול זה לא היה כל שימוש בהרצפטין, הרי שאין המדובר בקו טיפול בהרצפטין. בחודש 10/08 טופלה התובעת בתרופה ניסויית בשם יונדליס, אשר גרמה לה, לטענתה, לתופעות קשות. משבטיפול זה לא היה כל שימוש בהרצפטין, הרי שאין המדובר בקו טיפול בהרצפטין. בין שנת 2009 לחודש 02/10 טופלה התובעת שוב בתרופת ההרצפטין אך הפעם בשילוב עם תרופה כימותרפית נלווית אחרת - נבלבין. אין מחלוקת כי טיפול זה היה קוו הטיפול השני של הרצפטין בעבור התובעת. בחודש 02/10 הראתה בדיקת C.T שנערכה לתובעת כי הייתה התקדמות של המחלה ועל כן גם טיפול זה הופסק. ד"ר פריד, מנהלת שירות השד בביה"ח רמב"ם, המליצה לתובעת להתחיל טיפול נוסף של טייקרב בצירוף התרופה הכימותרפית קסלודה - אותו טיפול שגרם לטענת התובעת לתופעות לוואי בעבר ועל כן היא ביקשה להפסיקו. מכבי אישרה לממן לתובעת את תרופות הטיקרב והקסלודה. לאור זאת, פנתה התובעת למומחית נוספת - פרופ' תמר פרץ, לקבלת חוות דעת נוספת. פרופ' פרץ נתנה לתובעת המלצה שונה - קבלת טיפול נוסף של הרצפטין בשילוב עם תרופה כימותרפית נלווית שלישית - גמזר . דהיינו, המלצה לקבל קו טיפול שלישי של הרצפטין. בעקבות זאת, הצטרפה להמלצה גם ד"ר פריד והמלצה דומה ניתנה לתובעת ע"י פרופ' קוטן, מנהל המערך האונקולוגי ברמב"ם. מכבי לא אישרה מתן קו טיפול שלישי בהרצפטין לתובעת, בטענה כי על פי צו התרופות אין זכאות לקו טיפול שלישי בהרצפטין, אלא רק לשני קווי טיפול. לאור זאת, במהלך החודשים 2/10 - 12/10 רכשה התובעת באופן פרטי את ההרצפטין והחלה בקבלת הטיפול החדש - הרצפטין וגמזר. התרופה הכימותרפית הנלווית גמזר מומנה ע"י מכבי. לגרסת התובעת, שילוב התרופות החדש גרם לשיפור במצבה. התובעת פנתה לוועדת חריגים במכבי בבקשה לאשר לה קו טיפול שלישי בהרצפטין. בישיבתה מיום 1/6/10 דחתה ועדת החריגים את בקשת התובעת בקובעה כי - "הטיפול בהרצפטין כלול בסל הבריאות בשני קווי טיפול בלבד. החולה מיצתה את זכאותה על פי הסל". בשלב מסוים חדלה התובעת להגיב גם לטיפול הנדון בהרצפטין וגמזר, המחלה שבה והתקדמה והתובעת הפסיקה את הטיפול בהרצפטין. החל מחודש דצמבר 2010 ועד מרץ 2011 התובעת שבה להיות מטופלת בתרופת טייקרב במימון מכבי. מכאן, שהתביעה שלפנינו מתייחסת רק לעלות הטיפול בהרצפטין שקיבלה התובעת בין החודשים 2/10 - 12/10, אז רכשה את התרופה באופן פרטי. ההליכים בבית הדין הבקשה הראשונה לסעד זמני ביום 18/8/10 הגישה התובעת לבית הדין בקשה למתן צו מניעה זמני (ס"ע 33082-08-10). הבקשה נדונה בפני כב' השופטת ורבנר ובמסגרת הדיון הגיעו הצדדים להסכמה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין, לפיה עניינה של התובעת יושב לדיון נוסף בוועדת החריגים. במסגרת פסק הדין נקבעו הנחיות ספציפיות לוועדת החריגים והוסכם כי התובעת תמציא לוועדה מסמכים רפואיים. ביום 20/9/10 התכנסה וועדת החריגים לאחר שהתייעצה טלפונית עם פרופ' קוטן, מנהל המערך האונקולוגי ברמב"ם. בתום דיוניה דחתה הוועדה פעם נוספת את בקשת התובעת לאשר את מימון ההרצפטין כקו טיפול שלישי. הבקשה השנייה לסעד זמני והשתלשלות ההליך העיקרי בתאריך 4/10/10 הגישה התובעת בקשה נוספת למתן סעד זמני, במסגרת תיק זה, ובמקביל הוגשה על ידה תביעה בתיק העיקרי. במסגרת התביעה ביקשה התובעת שני סעדים: הראשון - ליתן צו עשה קבוע המורה למכבי לממן בעבורה באופן מלא את המשך נטילת תרופת ההרצפטין. הסעד השני - לחייב את מכבי להשיב לה את הכספים שכבר הוציאה באופן פרטי בגין התרופה. בדיון שהתקיים ביום 17/10/10 נקבע כי התיק הזמני והתיק העיקרי יאוחדו, זאת בהסתמך על הסכמת הצדדים. כן נקבע, כי השאלות הנדרשות להכרעה הן שתיים: הראשונה - האם סל התרופות כולל קו טיפול שלישי בהרצפטין, והשנייה - האם היה על ועדת החריגים לשקול את ההטבה במצב התובעת לאחר שנטלה את ההרצפטין שמומן על ידה, ובמידה והייתה הטבה - מהי. בתום הדיון הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ינסחו שאלות הנוגעות למצבה של התובעת ואשר יופנו לפרופ' קוטן ולאחר מכן יודיעו לבית הדין האם יש מקום לנהל הוכחות או שמא ניתן להגיש סיכומים. בתאריך 18/10/10 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר דיוני לפיו השאלה היחידה שתיוותר במחלוקת היא השאלה הראשונה שפורטה לעיל - האם הטיפול שמימונו מבוקש כלול בסל הבריאות. מכאן, כי התובעת וויתרה על טענותיה בכל הנוגע לסבירות החלטת וועדת החריגים. בהמשך לכך הגישו הצדדים את סיכומיהם בנוגע לסוגיה במחלוקת, כאשר המדינה הודיעה שהיא מבקשת לראות בתגובה שהגישה לבקשה לצו מניעה מיום 14/10/10 - כסיכומים מטעמה. בהחלטה מיום 23/12/10 קבענו כי הגם שנכונותם של הצדדים להגיע להסדר דיוני ולייעל את הדיון הינה מבורכת, הרי שלאחר בחינת מכלול הראיות בתיק, סיכומי הצדדים והתשתית המשפטית - הגיע בית הדין למסקנה כי חסרים לו נתונים מהותיים על מנת ליתן פסק דין. זאת משום שתשובה לשאלה העומדת במרכזו של התיק קשורה בקשר הדוק לשאלה התקציבית בדבר הכספים שהוקצו בסל הבריאות למימון התרופה, נושא אשר אין אליו התייחסות ברורה במסגרת הראיות שהוגשו בתיק. לאור זאת קבענו כי בטרם יינתן פסק דין תמציא המדינה לבית הדין תצהיר של גורם מוסמך אשר השתתף אישית בדיונים בועדות סל התרופות או בדיונים במשרד הבריאות בהם נדון והוחלט על הרחבת השימוש בתרופת ההרצפטין בשנת 2010 ותקצוב המהלך. כן הורינו על הגשת מסמכים שונים ובהם פרוטוקולים נוספים של דיוני ועדת סל התרופות וחוזרי מנכ"ל - הכל כמפורט בהחלטה מיום 23/12/10. בתאריך 17/3/11 נערך דיון נוסף עקב הודעת המדינה כי ייתכן ויימצא פתרון מוסכם בין הצדדים. עם זאת, במהלך הדיון התברר כי פתרון כזה לא רקם עור וגידים. עוד עלה במהלך הדיון כי למרבה הצער התובעת חדלה להגיב להרצפטין וכי החל מחודש דצמבר 2010 היא מטופלת בתרופת טייקרב במימון מכבי. לאור זאת, הודיע ב"כ התובעת כי מתייתר הסעד של מתן צו עשה למימון תרופת ההרצפטין וכי הסעד היחיד אשר נותר רלוונטי הוא השבת הסכומים שהתובעת כבר הוציאה לצורך רכישת התרופה בעבר - סך של 64,285 ₪ בתוספת הצמדה וריבית. בהתאם להחלטתנו מיום 23/12/10 ולאחר מספר בקשות דחייה הגישה המדינה בתאריך 27/4/11 את תצהירה של ד"ר לוקסנבורג ממשרד הבריאות וכן מסמכים נוספים. עוד קודם לכן, בתאריך 23/1/11 הגישה מכבי שורה של מסמכים ובהם פרוטוקולים של ועדת הסל וחוזרי מנכ"ל. בתאריך 12/5/11 הודיעה מכבי כי אינה מבקשת לחקור את ד"ר לוקסנבורג. בתאריך 30/5/11 הודיעה אף התובעת כי אינה מבקשת לחקור את העדה מהטעם שאין באמור בתצהיר כל יתרון על פני התרשמות ישירה מהפרוטוקולים של ועדת הסל. בהחלטה מיום 2/6/11 קבענו כי לנוכח העובדה שהצדדים הודיעו כי אין הם מעוניינים לחקור את ד"ר לוקסנבורג, תוגש מטעמם השלמת טיעון בעקבות התצהיר והמסמכים החדשים שהוגשו. לאור זאת, הגישו הצדדים השלמות טיעון לסיכומיהם. השאלה במחלוקת השאלה הניצבת לפתחנו היא שאלה פרשנית - כיצד יש לפרש את סעיף 23(א)(4) לצו התרופות: האם, כטענת התובעת - סעיף 23(א)(4) לנוסח הנוכחי מקנה למבוטח זכות למספר בלתי מוגבל של קוי טיפול בהרצפטין ועל כן היה על מכבי לממן גם את קו הטיפול השלישי בהרצפטין, או שמא כטענת הנתבעות - הסעיף מקנה למבוטח זכות לקו טיפול שני בלבד בהרצפטין, ועל כן התובעת לא הייתה זכאית למימון הקו השלישי. טענות הצדדים טענות התובעת לשונו של סעיף 23 לצו וההיסטוריה החקיקתית שלו מצביעים על כך שאין הגבלה על מספר הטיפולים בהרצפטין, זאת ככל שהתרופה הכימותרפית הנלווית מוחלפת וככל שהמטופל עומד בתנאי התנאים המקדמיים לחידוש נטילת התרופה כמפורט בסעיף. בשנת 2010, אז הוסף סעיף 23(א)(4) לצו, הורחב השימוש בהרצפטין באופן שאינו מגביל את מספר קווי הטיפול וזאת בתנאי שהמבוטח עמד בתנאים להתחלת הטיפול הקבועים בסעיף קטן 23(א)(1) וכן בתנאי שהוחלף הטיפול הכימותרפי הנלווה, כאמור בסעיף 23(א)(4). אין בסעיף 23 כל התייחסות למספר הפעמים או מספר הטיפולים בהם ניתן להמשיך או לחדש את נטילת התרופה. הסעיף מפרט בצורה דווקנית ומפורטת את התנאים שעל המבוטח לעמוד בהם לצורך נטילת התרופה ואת התנאים להפסקת השימוש בה וכן את התנאים בהם יתאפשר המשך או חידוש נטילתה. לאור זאת, אין ספק כי לו הייתה כוונה להגביל את נטילת התרופה לשני קווי טיפול בלבד, הדבר היה מנוסח "ברחל בתך הקטנה", אם כי לא כך הדבר. הגם שעל פניו האמור בתצהירה של ד"ר לוקסנבורג מכריע לטובת פרשנות הנתבעות הרי שעיון בפרוטוקול ועדת הסל מגלה שאין הלימה בין התצהיר ובין האמור בפרוטוקול. כמו כן, ד"ר לוקסנבורג עצמה ציינה כי אין בתצהירה יתרון על פני קריאה והתרשמות ישירה מהחומר. עיון בפרוטוקול דיוני ועדת הסל משנת 2010 מגלה כי ניתן למצוא בו תימוכין לפרשנות התובעת: התקצוב בשנת 2010 ניתן לשני קווי טיפול נוספים לאחר כשלון טיפול ראשון בהרצפטין, כאשר המבוטח יכול לבחור אם לקבל שני קווי טיפול נוספים בהרצפטין או לחילופין שני קווי טיפול נוספים בטייקרב. מכאן, שקיימת זכות לקו טיפול שלישי בהרצפטין. מהפרוטוקולים עולה כי להערכת חברי הועדה מחצית החולות יבחרו בחלופת ההרצפטין ומחציתן בחלופת הטייקרב. סביר כי לצורך חישובי הועדה נלקחו בחשבון רק 3 קווי טיפול של התרופה וזאת מאחר ומספר יתר קווי הטיפול הבאים בתור הינו זניח לעומתם. פרשנות התובעת עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה אשר נועדה לספק לכלל תושבי המדינה את שירותי הבריאות הטובים ביותר שניתן לקבל במסגרת המשאבים הקיימים. ספק, ככל שהוא קיים, בנוגע לפרשנותה של הוראה בדיני הבטחון הסוציאלי פועל לטובתו של המבוטח, ועל כן גם אם קיים ספק לגבי פרשנות סעיף 23(א)(4) הרי שהוא פועל לטובת התובעת. לחילופין, גם אם תתקבל פרשנות הנתבעות לסעיף, הרי שלא היה מקום שלא לאשר לתובעת את ההרצפטין במחזור טיפול שלישי וזאת במקום תרופת הטייקרב שאושרה לתובעת - באשר הנתבעת עצמה מציינת כי עלותן של שתי התרופות דומה והתקצוב היה חלופי (סעיף 78 לסיכומי התובעת). טענות מכבי והמדינה לשון סעיף 23 לצו וההיסטוריה החקיקתית שלו מלמדות כי הצו מגביל את קבלת ההרצפטין לשני קוי טיפול בלבד. התיקון בשנת 2010, ע"י הוספת סעיף 23(א)(4), הוסיף קו טיפול שני בלבד בהרצפטין זאת בנוסף לקו הטיפול הראשון שהיה קיים עוד בטרם התיקון. כלומר: לאחר כשלון ראשון עם הרצפטין ניתן לתת לחולה פעם אחת נוספת הרצפטין עם תרופה כימותרפית נלווית שונה - אך לא יותר מכך. מנוסח סעיף 23 עולה כי החריג בסעיף 23(א)(4) הוא חד פעמי - לקו טיפול אחד נוסף. קבלת הפרשנות שמציעה התובעת משמעה שעל פי סעיף 23(א)(4) - מבוטח זכאי לאינספור מחזורי טיפול בהרצפטין (ככל שהוא מחליף את הכימותרפיה הנלווית), דבר שאינו מתיישב עם שורת ההיגיון לנוכח המגבלות התקציביות של סל התרופות. מהפרוטוקולים של ועדות הסל ומתצהירה של ד"ר לוקסנבורג ממשרד הבריאות עולה כי סעיף 23(א)(4) שהוסף בשנת 2010 מוסיף קו טיפול שני בהרצפטין אך לא מספר בלתי מוגבל של טיפולים נוספים בתרופה. מהפרוטוקולים ומהתצהיר עולה כי סעיף 23(א)(4) קבע חבילת טיפול לפיה לאחר כשלון בטיפול בהרצפטין יכול המבוטח לקבל טיפול שני בהרצפטין ולאחר מכן טיפול בטיקרב, או להיפך - תחילה בטיקרב ולאחר מכן בהרצפטין. כך או כך, המבוטח זכאי רק לשני קוי טיפול בהרצפטין ולקו טיפול אחד בטיקרב, בסדר משתנה שיבחר על ידו. מאחר והתובעת קיבלה במימון מכבי שני קוי טיפול בהרצפטין וקו טיפול אחד בטיקרב, הרי שממילא היא מיצתה את זכאותה ולא הייתה זכאית למימון קו שלישי בהרצפטין. דיון והכרעה התשתית המשפטית חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994 קובע את שירותי הבריאות להם זכאים המבוטחים. מטרת החוק היא לספק למבוטחים את שירותי הבריאות הטובים ביותר שניתן לספק - במגבלות התקציביות. סעיף 8(א) לחוק קובע: "שר הבריאות רשאי בצו, לערוך שינויים בסל שירותי הבריאות המפורט בתוספת השנייה והשלישית ובלבד שלא יעשה שינוי הגורע מן הסל או מוסיף לעלותו". תכליתו של חוק ביטוח בריאות נועדה ליתן באופן שוויוני למבוטחים את הטיפול הטוב ביותר האפשרי במסגרת המשאבים המוגבלים המוקצים לסל הבריאות - "שהוא סל מינימום אשר אינו מתיימר לספק את כל השירותים הרפואיים הנדרשים, או העלולים להיות נדרשים למבוטחי קופות החולים". וכפי שנקבע בעניין אוולין סיוון: "סל שירותי הבריאות למבוטחי הקופה ממומן מדמי הביטוח שמשלם המבוטח ומתקציב המדינה. מכאן, שבהיעדר מימון - לא ניתן לספק לנזקקים את שירותי הבריאות הנדרשים וברמה הולמת. הסמכות לערוך שינויים בסל שירותי הבריאות היא בידי שר הבריאות בצו, ובלבד שלא יעשה שינוי הגורע מן הסל או המוסיף לעלותו (סעיף 8(א) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי). על פי סעיף 8(ה) לחוק לא יווסף שירות לסל שירותי הבריאות ללא תשלום או בתשלום הנמוך מעלותו, אלא אם נמצא לכך מקור מימון וכמפורט שם. עינינו הרואות, אם כן, כי בהיעדר כיסוי תקציבי לא תיתכן תוספת לסל שירותי הבריאות. תפיסת חוק זו מכתיבה גם את דרך פרשנותו לפיה, חרף הכוונה הרצויה להוספת שירותים לסל הבריאות, יש ליתן הדעת לשאלות דוגמת עלות תקציבית..." (ההדגשה לא במקור - א.ש.ב.). כלומר, השירותים והתרופות הכלולים בסל הבריאות קשורים בקשר הדוק לסוגיה התקציבית - דהיינו, לקיומו של מקור מימון לכיסויים. על כן, פרשנות הוראות החוק תיבחן גם לאורה של השאלה התקציבית. צו ביטוח בריאות ממלכתי (תרופות בסל שירותי הבריאות) התשנ"ה - 1995 (להלן: "צו התרופות") מפרט מהן התרופות המצויות בסל אותן מחויבות קופות החולים לספק למבוטחים. המחויבות למימון התרופה הינה על פי התווייתה בסל - כלומר, על פי המטרה הרפואית לשימוש בתרופה, כמפורט בצו. בפסה"ד בעניין רימה ברם נקבע לעניין פרשנות הוראות סל התרופות: "בהשוואה לסל השירותים הקבוע בחוק, המאפשר פירוש מרחיב, רשימת התרופות בצו ביטוח בריאות הינה רשימה מוגדרת ולפיכך, מתחם הפרשנות שהרשימה סובלת הינו מוגבל. בנוסף, יש לפרש את רשימת התרופות בהתאם להתוויות שלהן, כפי שהן מופיעות בפנקס התכשירים הרפואיים בישראל, מכח פקודת הרוקחים (נוסח חדש) התשמ"א -1981 ותקנות הרוקחים" (ההדגשה אינה במקור - א.ש.ב.). היישום בענייננו - פרשנותו של סעיף 23 (א)(4) לצו נפתח ונאמר כי לשונו של סעיף 23(א)(4) לצו, המצוי במרכז המחלוקת בתיק זה - אינה ברורה לחלוטין ובכל אופן לא ניתן ללמוד מלשון הסעיף אם הוא מאפשר מספר בלתי מוגבל של קווי טיפול בהרצפטין, כטענת התובעת, או שמא רק קו טיפול נוסף אחד, כטענת הנתבעות. לכאורה, לשון הסעיף מתיישבת עם שתי הפרשנויות המוצעות על ידי הצדדים. כך, גם לא ניתן ללמוד על משמעותו של הסעיף מההיסטוריה החקיקתית שלו ומנוסחיו הקודמים. כל שניתן להבין מהסעיף הוא שלמרות ההוראה בסעיף 23(א)(3) לפיה טיפול בתרופה יופסק לאחר חודשיים במקרה של התקדמות המחלה, הרי שסעיף 23(א)(4) מסייג זאת וקובע כי במקרה שהטיפול הכימותרפי הנלווה להרצפטין יוחלף, הרי ש - "יתאפשר המשך או חידוש הטיפול בתרופה האמורה". אך כאמור - לא ברור אם המשך או חידוש הטיפול, במקביל להחלפת הכימותרפיה הנלווית, יכול להתבצע רק פעם אחת או מספר בלתי מוגבל של פעמים. על כן, לא מצאנו לנכון להתעכב על טענות הצדדים בעניין הפרשנות הנכונה של הסעיף לאור לשונו או ההיסטוריה החקיקתית שלו ובכל אופן לא מצאנו כי יש בטענות אלו כדי להכריע לכאן או לכאן. תצהירה של ד"ר לוקסנבורג והפרוטוקולים של ועדת הסל לבית הדין הוגש תצהירה של ד"ר אסנת לוקסנבורג המשמשת ראש המינהל לתשתיות וטכנולוגיות רפואיות במשרד הבריאות ומתוקף תפקידה היא חברה ומרכזת של הועדה הציבורית להרחבת סל שרותי הבריאות. בתצהירה ציינה ד"ר לוקסנבורג כי לצורך הכנת התצהיר לא סמכה על זיכרונה אלא עיינה בפרוטוקולים וסיכומי דיון של ועדת הסל. על פי התצהיר, בטרם הוספת סעיף 23(א)(4) לצו בשנת 2010, כלל הסל זכאות לקו טיפול אחד בהרצפטין, כאשר בשנת 2010 הוחלט להוסיף קו טיפול שני בתרופה. ד"ר לוקסנבורג הבהירה בתצהירה כי ההחלטה להוסיף קו טיפול שני בהרצפטין הייתה חלק מחבילת טיפול שהוספה בשנת 2010 לחולות בסרטן שד גרורתי, אשר מעבר להוספת קו שני בהרצפטין כללה גם את הכנסת התרופה טייקרב לסל, ומתוך התצהיר: "4. לגוף הדברים, הכללת הטיפול בסל שירותי הבריאות לשנת 2010 לחולות סרטן שד גרורתי שטופלו בעבר בתכשיר הרצפטין, נעשתה על ידי הגדרת שני קוי טיפול נוספים, מעבר לקו הטיפול בהרצפטין שכבר היה כלול בסל. 5. כפי שניתן לראות מפרוטוקולים של דיוני הועדה הסופיים בתאריכים ה- 20/12/09 וה- 22/12/09, הועדה התלבטה בהקשר הכללת התרופה הרצפטין בין שתי אפשרויות - הכללת קו טיפול אחד נוסף בהרצפטין או הכללת "חבילת טיפול" של הרצפטין עם טיקרב. לענין ההרצפטין - דובר (בשתי האפשרויות) על שימוש בתכשיר פעם אחת נוספת לאחר הכשל של הטיפול הראשון בהרצפטין ("beyond progression") עם כימותרפיה אחרת. 6. יש לציין כי בהתאם לסל שירותי הבריאות, כהיקפו טרם ההרחבה בשנת 2010, הזכאות לטיפול בהרצפטין הייתה לקו טיפול אחד בלבד (בין ראשון, ובין מתקדם). 7. בסופו של יום, הוכללה התרופה הרצפטין, בהתאם להמלצת ועדת הסל, כ"חבילת טיפול" עם התכשיר "טיקרב", מתוך רצון לאפשר גיוון הכלים הטיפוליים העומדים לרשות החולה והרופא המטפל, הן ביחס לתכשיר הביולוגי והן ביחס לכימותרפיה. 8. קוים טיפוליים נוספים אלה כוללים קו טיפול נוסף אחד בהרצפטין וקו טיפול אחד בטייקרב - שניהם תכשירים ביולוגיים. בהתאם ל'חבילת הטיפול' שהוגדרה על ידי הועדה, ניתן להתחיל טיפול בהרצפטין כקו ראשון או שני, ובמקרה של כשלון - להמשיך בהרצפטין תוך החלפת הכימותרפיה ובהמשך לעבור לטיפול בתכשיר הטייקרב - ולהיפך, כלומר לאחר כשלון טיפולי ראשון בהרצפטין, ניתן לעבור לטיפול בטייקרב ולאחר מכן לחזור ולתת הרצפטין כקו טיפול נוסף". כלומר, למעשה כלולים בסל עבור חולה עם סרטן שד גרורתי שלשה קוי טיפול ביולוגיים שניתנים בשתי התרופות - הרצפטין (שני קוי טיפול) וטייקרב (קו טיפול אחד) תוך מתן גמישות בסדר מתן הטיפולים ובהתאם לשיקול דעת רפואי" (ההדגשה לא במקור - א.ש.ב.). בכל הנוגע לפן התקציבי של חבילת טיפול זו, נכתב בתצהירה של ד"ר לוקסנבורג כי: "9. הערכת היקף העלות של הכללת "חבילת טיפול קווי טיפול מתקדמים" לסל 2010 עמדה על - 18.43 מיליוני ₪. רצ"ב טבלת המלצות הועדה הציבורית להרחבת סל שירותי הבריאות - עדכון 2010, המציגה נתונים אלו". טבלת המלצות ועדת הסל שצורפה לתצהיר קובעת כדלקמן: שם מסחרי שם גנרי התוויה היקף חולים צפוי עלות שנתית לכלל החולים (מיליון ₪) (12) Herceptin Trastuzumab טיפול בסרטן שד - קווי טיפול מתקדמים 100 18,430 ש"ח (13) Tykerb Lapatinib טיפול בסרטן שד - קווי טיפול מתקדמים 100 האמור בתצהירה של ד"ר לוקסנבורג תומך בעמדתן של הנתבעות לגבי חבילת הטיפול שהוכנסה לסל בשנת 2010 הכוללת רק שני קוי טיפול בהרצפטין וקו טיפול אחד בטייקרב. יש ליתן את הדעת לכך שד"ר לוקסנבורג היא אשת מקצוע - רופאה, ראש מינהל תשתיות וטכנולוגיות רפואיות במשרד הבריאות, חברה ומרכזת של ועדת הסל. ד"ר לוקסנבורג היא גורם מוסמך אשר השתתף אישית בדיונים בוועדות הסל ובדיונים הרלוונטיים בהם הוחלט על הרחבת השימוש בתרופת ההרצפטין בשנת 2010 ותקצוב המהלך. יוזכר, כי ב"כ התובעת לא ביקש לחקור את ד"ר לוקסנבורג בחקירה נגדית ואף לא הציג תצהיר או עדות מטעם איש מקצוע אחר בכל הנוגע לאמור בפרוטוקולים או ראיה כלשהי הסותרת את הדברים האמורים בתצהירה של ד"ר לוקסנבורג. במסגרת השלמת הסיכומים מטעם התובעת מנסה ב"כ התובעת לבטל את האמור בתצהירה של ד"ר לוקסמבורג, וזאת הן בהתבסס על האמור בס' 2 לתצהיר לפיו "להתרשמותי, אין לאמור בתצהירי זה יתרון על פני קריאה והתרשמות ישירה מן החומר, כפי שעשיתי בעצמי לצורך הכנת תצהיר זה", והן בטענה כי "אין הלימה והתאמה מוחלטת בין תצהירה של ד"ר לוקסנבורג לעניין פרשנות הסעיף המדובר לבין האמור בפרוטוקול ...". איננו מסכימים עם התובעת בענין זה. כפי שפורט לעיל, ד"ר לוקסמבורג היא הגורם המקצועי הרלוונטי ועל כן, אנו סבורים כי יש ליתן משקל רב לתצהירה. איננו סבורים כי יש באמירתה של ד"ר לוקסנבורג בסעיף 2 לתצהירה כדי לסייע לתובעת: מהקשר הדברים עולה כי הכוונה הייתה לכך שלהבדיל ממי שמצהיר על עובדות מזיכרונו הרי שד"ר לוקסנבורג הסתמכה בתצהירה על האמור בפרוטוקולים ואף אין לצפות ממי שיושב בועדות הסל דרך קבע לזכור את פרטי הדיון לגבי כל תרופה ותרופה. בכל אופן, ככלל, אדם מקצועי המצוי בתחום מסוים ייטיב להבין ולהסביר נכונה את משמעות האמור במסמכים שנכתבו בתחום מומחיותו, יותר מאשר מי שאינו בקיא בתחום. קל וחומר, כי אדם מקצועי שהשתתף בדיונים מקצועיים ייטיב להבין ולפרש את הפרוטוקולים של אותם דיונים בהם השתתף, בוודאי ובוודאי יותר טוב מאשר הדיוט אשר אין לו הבנה מקצועית באותו תחום. בהקשר זה יצוין - כי בשום שלב לא הובאה ראיה שיש בה כדי להטיל ספק במקצועיותה של ד"ר לוקסמבורג בעניין הנדון. מכל המפורט לעיל - הרי שאנו ייחסנו חשיבות רבה להסבריה של ד"ר לוקסמבורג בתצהירה, וזאת במיוחד נוכח העובדה, כי לא הובאה לנו עדות אחרת בתיק. האמור בתצהירה של ד"ר לוקסנבורג לפיו בשנת 2010 הוסף קו טיפול שני בהרצפטין וכן קו אחד של טייקרב במסגרת 'חבילת טיפול', אף עולה בקנה אחד עם האמור בפרוטוקולים של ועדת הסל משנת 2010, ולהלן מספר דוגמאות (ההדגשות אינן במקור): "דובר: מה שיש לנו בעצם כיום... יש לנו קו טיפולי אחד ביולוגי בסרטן שד גרורתי שמבטא הר 2 ביתר וזה ההרצפטין או הטרסקיזומג (שמה הגנרי של הרצפטין - א.ש.ב.). מה שרואים כיום שיש לנו בעצם יתרון בלתת תכשיר ביולוגי נוסף כקו טיפול שני לאחר הכשל של הקו הראשון. אפשר לעשות את זה או על ידי החלפת הכימותרפיה ולהישאר עם התכשיר הביולוגי. זאת אומרת לתת את ההרצפטין עם כימותרפיה אחרת או לחילופין לתת תכשיר ביולוגי ביחד עם כימותרפיה שזה הטייקר (הכוונה לטייקרב - א.ש.ב.). ומה שאנחנו בעצם תמחרנו לכם למעשה זו מעין חבילה כי הרופאים בסופו של דבר חלוקים בדעתם. חלק יעדיפו להמשיך טיפול בהרצפטין ולהחליף רק את הכימותרפיה, חלקם יעדיפו לעבור לטייקר וכקו נוסף ברגע שהטיפול הזה יכשל ולצערנו לסרטן שד גרורתי אין עדיין cure אז חלק מהחולים בסופו של דבר יעברו גם לקו טיפול שלישי... אז יש לנו בעצם איזה שהוא קרוס שמאפשר לנו קו שני וקו שלישי... " (פרוטוקול ועדת הסל מיום 20/12/09- ע' 1; נספח לתצהירה של ד"ר לוקסנבורג). בשלב זה דנה הוועדה במחקרים הנוגעים ליעילותן של תרופות ההרצפטין והטייקרב, ובהמשך נאמר: "דובר:... אנחנו מדברים, כמו שאמרנו, על חבילה שהיא בעצם מאפשרת לכל חולה אחרי טיפול בהרצפטין קו ראשון למעשה לעבור לקו השני ומשם אם וכאשר יהיה צורך ו/או תהיה אינדיקציה לטיפול לעבור לקו השלישי. בסך הכל אנחנו מדברים על 200 חולות שיתפלגו חצי חצי חלקן בקו השני, חלקן בקו השלישי בשני הטיפולים כולם בעלות כוללת של 18.43 מיליון" (פרוטוקול ועדת הסל מיום 20/12/09- ע' 2; נספח לתצהירה של ד"ר לוקסנבורג). "דובר: אני רוצה רגע להתייחס. כמו שאמרת יש כאלה שיותר מעדיפים את ההרצפטין ויש כאלה שמעדיפים יותר את הטייקרב בשלב הזה. בצורה של החבילה אנחנו גם מאפשרים לרופא לבחור את התרופה המועדפת עליו והחבילה היא גם יותר זולה מאשר ללכת רק על ההרצפטין. אם הולכים רק על הרצפטין העלות עבור 200 החולות האלה תהיה יותר גבוהה ואנחנו מכריחים את המערכת להתיישר רק לתרופה אחת. אני חושבת שיותר חכם לתת את הגמישות פה לשתי התרופות" (פרוטוקול ועדת הסל מיום 20/12/09- ע' 3; נספח לתצהירה של ד"ר לוקסנבורג). "דובר:... אפשר להסתכל בעצם בכל טיפול בסרטן גרורתי למעשה יש לנו מעין משפך כשבקו הראשון יש לנו את מרבית החולים ולאט לאט זה מצטמצם מסיבות מובנות. חלק מהחולים מוותרים על טיפול, חלק מהחולים נקראים לישיבה של מעלה, אפשר להבין את זה ככה ולכן אנחנו מניחים שיש לנו בקו הראשון X חולות מתוכן עוברות בדרך כלל סדר גודל של 85% עוברות לקו השני ומהן 70% עוברות לקו השלישי. אם אנחנו מחליטים שאנחנו מכניסים רק תכשיר אחד למעשה אנחנו מאפשרים רק עוד קו אחד שזה אומר הקו השני. זה אומר שזה לא מחצית מהחולים זה קצת יותר ממחצית החולים. ההערכה שלנו שמדובר בערך ב- 125 חולות. בקו השני ועוד יורד כלפי מטה בקו השלישי" (פרוטוקול ועדת הסל מיום 20/12/09- ע' 4; נספח לתצהירה של ד"ר לוקסנבורג). מהציטוטים שהובאו לעיל והקשרם עולה כי הכוונה בשלשה קווי טיפול - היא לשני קוי טיפול בהרצפטין וקו טיפול אחד בטיקרב. בתום ישיבת ועדת הסל מיום 20/12/09 הוחלט להמשיך את הדיון בתרופות ההרצפטין והטייקרב בישיבה הבאה והדיון אכן המשיך בישיבת ועדת הסל מיום 22/12/09 (נספח לתצהיר ד"ר לוקסנבורג), במהלכה התגלעה מחלוקת בין חברי הועדה בדבר השאלה האם יש לכרוך את תרופת הטייקרב בעסקת חבילה עם הרצפטין או רק להרחיב את אפשרויות הטיפול בהרצפטין. יצוין, כי בסוף הפרוטוקול מיום 22/12/09 לא נכתב בברור מה הוחלט בסופו של יום (בשל בעיה בכתיבת הפרוטוקול) אם כי מטבלת המלצות ועדת הסל לשנת 2010, אשר הובאה לעיל, עולה כי הועדה אימצה את ההמלצה בדבר עסקת חבילה של הרצפטין וטייקרב כפי שתוארה לעיל וכפי שהוסבר בתצהירה של ד"ר לוקסנבורג. כלומר - הוחלט על עסקת חבילה של מתן קו נוסף של הרצפטין (בנוסף לקו האחד שכבר היה קיים קודם לכן) ועל מתן קו של טייקרב - כאשר הסדר בבחירת התרופות נתון לשיקול דעתו של הרופא המטפל. בכל אופן - בשום שלב במהלך דיוני ועדת הסל בנוגע לתרופת ההרצפטין אין כל אמירה או הצעה לפיה התרופה תינתן מספר בלתי מוגבל של פעמים, כפי שטוענת התובעת, והדבר אף לא מופיע בטבלת ההמלצות. כמו כן, האמור בתצהירה של ד"ר לוקסנבורג והאמור בפרוטוקולים של ועדת הסל אף לא עולים בקנה אחד עם טענת התובעת לפיה החישובים שערכה הוועדה מתייחסים לאפשרות של קבלת שלשה קווי טיפול בהרצפטין או לחילופין קבלת שלשה קווי טיפול בטיקרב (לעניין טענה זו ראה לדוגמא סעיפים 73 - 76 לסיכומי התובעת מיום 4/11/10). ההיפך הוא הנכון - מהדיונים וההמלצה עולה כי הגבלת מספר קוי הטיפול וביחס ישיר לכך תקצובן של התרופות עוברים כחוט השני לכל אורכם של הדיונים, בהם נדון תמחור הטיפול בהתאם לעלות התרופות ולמספר המטופלות הצפוי. זאת בעוד שאם היה מדובר במספר קווי טיפול בלתי מוגבל כפי שטענה התובעת, הרי שלא ברור אם ניתן היה לכמת את העלות התקציבית בהעדר אפשרות לתחום את מספר הטיפולים הצפוי. בכל אופן, בפרוטוקולים לא ניתן למצוא דיונים על הערכות כאלו או אחרות לגבי אפשרות של מספר טיפולים בלתי מוגבל. פרשנותה של התובעת אינה עולה בקנה אחד עם תכלית חוק ביטוח בריאות אשר נועד ליתן טיפול שוויוני בהתאם למשאבים המוגבלים כאשר הצורך בתקצוב כל מהלך של הרחבת הסל עומד בבסיסו של החוק. על כן, מגבלות התקציב שהוקצו לטיפול כזה או אחר הן אקוטיות, ומכאן שעל פי התקציב שהוקצה לתרופה מסוימת ניתן ללמוד על כמות הטיפולים שהתכוונו לתת. ואכן - מעיון בטבלת ההמלצות של הועדה ומהפרוטוקולים של דיוניה עולה כי תוקצב קו טיפול נוסף של הרצפטין וקו אחד של טייקרב, דבר המלמד על פרשנותו הנכונה של סעיף 23(א)(4) - פרשנות העולה בקנה אחד עם עמדת הנתבעות. נוסיף כי לישיבות ועדת הסל מחודש דצמבר 2009 קדמו ישיבות של הוועדה מתאריכים 21/10/09 ו- 30/11/09, בהן נדונו בעיקר יעילותן של תרופות ההרצפטין והטייקרב על פי הניסיון והמחקרים בארץ ובעולם (נספחים א' - ג' להודעת מכבי מיום23/1/11). אף האמור בפרוטוקולים אלו תומך בעמדת הנתבעות, וראה לדוגמא: פרוטוקול הישיבה מיום 30/11/09, ע' 166 פסקה אחרונה, ע' 167 פסקה אחרונה, ע' 176-177 (נספח ב'); עיקרי החלטת ועדת הסל מיום 30/11/09, סעיף 27 (נספח ג'); פרוטוקול הישיבה מיום 21/10/09, ע' 63 (נספח א'). הנסיבות בפסקי הדין בעניין ברם ובן צבי, מהן מבקשת התובעת להקיש - שונות מהנסיבות בענייננו. אמנם גם שם הדיון נסוב סביב תרופת ההרצפטין, אך באותם מקרים נדון סעיף 23 לצו על פי נוסחו משנת 2000, כאשר במרכז המחלוקת עמדה הדרישה שהייתה קיימת אז שהטיפול בהרצפטין יינתן רק לאחר מיצוי טיפול בתרופה אחרת - דרישה שהושמטה בשנת 2006 וכלל אינה רלוונטית לענייננו. איננו סבורים כי חל בענייננו הכלל לפיו בתחום הביטחון הסוציאלי צריך לפעול הספק לטובת המבוטח, זאת משום שכעולה מכל האמור לעיל - גם אם לשון סעיף 23 (א)(4) לצו עצמה אינה ברורה, הרי שמיתר הראיות עולה ברורות מה התכלית והכוונה שעמדו מאחורי הוספת הסעיף לסל. על כן לא מתקיים בענייננו ספק ואין מקום לפעול על פי כלל זה. בכל הנוגע לטענת התובעת כי גם אם תתקבל פרשנות הנתבעת לסעיף הרי שאין מניעה לממן עבורה את הקו השלישי של הרצפטין במקום קו של טיקרב, בשל העלות הדומה של התרופות (סעיף 78 לסיכומי התובעת מיום 4/11/10) - הרי שאין בידנו לקבל טענה זו משום שמתן התרופות הוא על פי הקבוע בסל ואין כל אפשרות לחרוג מכך ע"י 'המרות' למיניהן של תרופה אחת בשנייה, ככל שאין הדבר מתאפשר על פי הסל. יצוין כי אין בכוונתנו לדון בטענות מכבי, אשר הובאו במסגרת תצהירו של ד"ר לומניצקי שהוגש מטעמה, לפיהן ממילא לא הוכחה יעילותה של תרופת ההרצפטין בקו שלישי. החלטה זו היא החלטה מקצועית רפואית שאינה במסגרת סמכותו של בית הדין אלא במסגרת וועדת הסל והגורמים המקצועיים ואין אנו נדרשים להכריע בה. סיכום לאור כל האמור לעיל - תביעת התובעת נדחית. לנוכח נסיבותיו של התיק ובשים לב לכך שהוראות הצו בעניין הרלוונטי אכן אינן ברורות, אין צו להוצאות. 94. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. ניתנה היום, ‏15 ינואר, 2012, ‏כ' טבת, תשע"ב, בהעדר הצדדים. אברהם יהב יוסי הלפרין נציג עובדים נציג מעבידים אילת שומרוני-ברנשטיין, שופטת מימון תרופות / טיפולים