הגבלת הרמת משאות לפי רופא תעסוקתי

הגבלת הרמת משאות לפי רופא תעסוקתי זהו ערעורה של המערערת (להלן - המערערת) על החלטת הוועדה הרפואית העליונה שליד בי"ח לוינשטיין (להלן - הוועדה הרפואית העליונה) מיום 29/8/11 אשר קבעה למערערת נכות מלאה לתקופה שהחל מחודש 6/09 עד סוף 11/09 ונכות בשיעור 50% לתקופה שהחל מחודש 2/11 ועד לחודש 7/13, אך לגבי שאר התקופות נשוא הערעור, קבעה כי המערערת אינה עונה על הגדרת "נכה" שבתקנון הפנסיה. הרקע והשתלשלות העניינים 1. מנורה מבטחים פנסיה בע"מ (להלן - המשיבה) הינה חברה בע"מ המנהלת בין היתר, את "מבטחים החדשה" - קרן פנסיה מקיפה לעמיתים חדשים (להלן - קרן פנסיה), כהגדרתה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה [נוסח משולב], ולהוראות תקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), התשכ"ד-1964, והיא פועלת בהתאם לתקנון הקרן (להלן - התקנון). 2. המערערת ילידת 1975, הועסקה כסדרנית סחורה בחברת שטראוס עלית בהיקף של 3/4 משרה (5 שעות ביום) במשך כ-10 שנים עד שפוטרה בחודש 12/09, ובוטחה כעמיתה בקרן הפנסיה בתקופת עבודתה הנ"ל. 5. ביום 7/2/08 נפגעה המערערת, לטענתה במהלך עבודתה בכתף ימין ולטענתה סובלת מאז מכאבים קשים. המערערת הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי להכיר באירוע כתאונת עבודה, ועל כך יידון להלן בהמשך. 6. ביום 6/8/08 ניתן למערערת אישור רופא תעסוקתי, לפיו היא מסוגלת להמשיך לעבוד בהיקף של יום עבודה מלא בהגבלות כדלקמן: "ללא עבודה פיסית מאומצת הדורשת עומס גופני מוגבר, הפעלת יתר של יד ימין, כולל הפעלת כח, הרמת יד, תנועות רחבות ביד וכד' והרמת משאות כבדים מעל 5 ק"ג". כל זאת בתוקף מיום 6/8/08 ועד ליום 31/12/08. 7. בנוסף, ביום 3/11/08 עברה המערערת ניתוח בקע בצלקת ניתוחית אשר בעטיו נעדרה מעבודתה עד ליום 1/1/09. על פי אישור רופא תעסוקתי מיום 22/1/09 הנ"ל כשירה לחזור לעבודתה החל מיום 25/1/09. על פי מכתב רופא כירורג מיום 7/6/09 קיים חשד להישנות הבקע עקב כאבים עזים מעל הטבור ועל כן המליץ להמנע ממאמץ יתר ומפעילות פיזית במשך 1/2 שנה. 8. ביום 15/6/09 פנה הרופא התעסוקתי אל המעביד וציין כי לנוכח המלצת הכירורג המטפל על פטור מעבודה פיסית מאומצת, הנ"ל זקוקה לתעסוקה חלופית מותאמת לתקופה זו על כן יש להתאים לה אופציה תעסוקתית מתאימה. 9. ביום 7/7/09 השיב המעביד לרופא התעסוקתי כי לא נמצאה למערערת אופציה תעסוקתית מתאימה במפעל. 10. ביום 8/7/09 פנה הרופא התעסוקתי בשנית אל המעביד וציין כי לנוכח מצבה הרפואי של המערערת ולאור תשובת המעביד הגיע למסקנה כי בהיעדר אפשרויות תעסוקה חלופיות כעולה מתשובת המעביד, הנ"ל בלתי כשירה לעבודתה הנוכחית ללא אופציות תעסוקה חלופיות בחברת שטראוס. 11. בהמשך לכך נעשו מאמצים ע"י המעביד לאתר עבור המערערת תפקיד אחר במפעל שיהלום את מגבלותיה והיא נעדרה מעבודתה בתקופה זו, ואולם ביום 15/12/09 הודיע המעביד למערערת כי משלא נמצא לה תפקיד חלופי התואם את מגבלותיה הוא נאלץ לפטרה מן העבודה. 12. בהמשך לכך פנתה המערערת לקרן הפנסיה על מנת שתכיר בה כנכה כהגדרת מונח זה בתקנון הקרן, וביום 18/1/10 עמדה המערערת לבדיקה בפני הועדה הרפואית של המשיבה. לציין כי הגדרת "נכה" על פי תקנון הקרן, קובעת: "עמית שלפחות 25% מכושרו לעבוד נפגע מחמת מצב בריאותו, וכתוצאה מכך אינו מסוגל לעבוד בעבודתו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו לפי השכלתו, הכשרתו או נסיונו, במשך תקופה של למעלה מ-90 ימים רצופים, והכל כפי שיקבע על ידי הועדה הרפואית." 13. הועדה הרפואית בהרכב של שני רופאים תעסוקתיים, בדקה את המערערת ועיינה במסמכים הרפואיים שהציגה לה המערערת וקבעה במסקנותיה, כי: "מסקנות והמלצות: בת 34, לאחר ניתוח בקע לפני כשנה, עם חשד להישנות לפי בדיקה קלינית של הכירורג, וממצאים של הסתיידות בכתף ימנית, ללא הגבלה תפקודית". אי לכך קבעה הועדה כדלקמן: "לפיכך הוועדה בדעה כי לאחר הניתוח איבדה את כושרה לעבוד מיום 3/11/08 עד ליום 31/12/08, לפיכך קובעת כי אינה עונה על הגדרת "נכה" בהתאם לתקנות הקרן" 14. המערערת לא השלימה עם ההחלטה ובהתאם לתקנון הקרן, ערערה עליה בפני הנציבות לבירור מחלוקות לענייני הקרן (להלן - הנציבות). לציין, כי על פי סעיף 113 (ב) לתקנון, נקבע כי: "היתה ועדת הערעורים סבורה כי עניינם של חילוקי דעות הוא בענין רפואי תהא הוועדה מוסמכת להפנות תובע לבדיקה בפני הוועדה הרפואית העליונה; לועדה הרפואית העליונה יהיו נתונות כל הסמכויות לפי התקנות לועדה הרפואית; ממצאי הועדה הרפואית העליונה בשאלות רפואיות יהיו סופיים". ודוק, סעיף 113 (ג) לתקנון קובע: "לפני הפנייתו של התובע לבדיקה כאמור לעיל, תבהיר ועדת הערעורים לתובע כי החלטות הועדה הרפואית של הקרן בטלה וכי ממצאיה של הועדה הרפואית העליונה לענין מצבו הרפואי הינם סופיים ותקבל את הסכמתו לכך בכתב ; לא נתנה הסכמה כאמור, תפסיק ועדת הערעורים לדון בחילוקי הדעות." ביום 22/6/10 עמדה המערערת בליווי בא כוחה בפני הנציבות, שם הוסבר לה כי בהתאם לתקנון הקרן באפשרותה לערער על החלטת ועדה הרפואית הנ"ל לוועדה הרפואית העליונה, אשר החלטתה סופית בכל הנוגע לעניינים רפואיים. בהתאם לכך חתמה המערערת בפני יו"ר הנציבות על כתב הסכמה בלתי חוזרת להיבדק בידי הועדה הרפואית העליונה וכי ממצאיה בעניינים רפואיים יהיו סופיים ואים ניתנים לערעור. 15. אי לכך ניתנה החלטת הנציבות מיום 22/6/10 כדלקמן: "לאור הסכמת הצדדים, מחליטה הנציבות להעביר את עניינה של העמיתה לועדה הרפואית העליונה שליד ביה"ח לוינשטיין. הוועדה הרפואית העליונה מתבקשת לבדוק את מצבה הרפואי של העמיתה ולקבוע כדלקמן: א. האם העמיתה איבדה את כושרה לעבוד ועונה על הגדרת נכה בהתאם לתקנון הקרן? (יש לציין את התאריך שבו החלה נכותה של העמיתה). ב. מהו שיעור הנכות ולאיזה תקופה היא נקבעת? ג. האם הנכות נובעת כתוצאה ממחלת מקצוע או תאונת עבודה ובאיזה היקף?" 16. ביום 30/8/10 עמדה המערערת לבדיקה בפני הועדה הרפואית העליונה. המערערת נבדקה על ידי הוועדה בהרכב פרופ' י. ריבק - מומחה לרפואה תעסוקתית ויו"ר הועדה, פרופ' א. איסקוב - מומחה לרפואת שיקום וד"ר ל. הלר - מומחה לרפאות שיקום. הועדה עיינה במסמכים שהציגה בפניה המערערת וערכה לה בדיקה כללית, בדיקה אורטופדית ובדיקת עזר, וסיכמה: "סדרנית סחורה בשטראוס, עבדה 3/4 משרה. לדבריה, נפגעה בעבודתה ממשטח בכתף ימין ב-2/08 ומאז סובלת מכאבים בכתף, הגבלה בתנועות וטופלה בהזרקות לכתף ועדיין סובלת. ממצאי ההדמיה הראו הסתיידות בגידי השרוול המסובב, עד עתה ללא הוכחה לקרע. בנוסף מתלוננת על כאבים ונפיחות ברגליים וכן בקע חוזר. בבדיקה הכללית והאורטופדית ממצאים כמתואר. הועדה קובעת כי תלונותיה האורטופדיות נובעות במלואן מהפגיעה בעבודה שהחלה ב- 2/08. נמצאת בהליכים להכרה כפגיעה בעבודה מול הביטוח הלאומי. הבקע ואי ספיקת הורידים הקלה אינם מהווים מחסום מעבודה. לדעת הועדה מסוגלת לעבוד בהיקף מלא ללא הרמת משאות" אי לכך החליטה הוועדה: "אין מקום לקביעת נכות" 17. ודוק, על פי תקנון הקרן, כאשר הנכות נגרמה מפגיעה בעבודה, או מחלה מקצועית, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי לא קמה זכות לפנסית נכות מהקרן. הואיל ונכון למועד בדיקתה של המערערת על ידי הועדה הרפואית העליונה, טרם התקבלה החלטת המוסד לביטוח לאומי בתביעה שהגישה המערערת להכיר בפגיעה בכתף כתאונת עבודה, קבעה הועדה כי אין מקום לקביעת נכות הואיל וכל הפגיעות האורתופדיות נובעות מאותה "פגיעה בעבודה". 18. לציין, כי על פי סעיף 114 (א) לתקנון, נקבע כי: "ע"ל החלטת ועדת הערעורים זכאי כל צד לערער בפני ערכאה שיפוטית מוסמכת; ממצאי הועדה הרפואית העליונה בענין רפואי לא יהיו ניתנים לערעור כאמור." 19. ביום 28/10/10 הגישה המערערת את ערעורה לבית הדין על החלטת הוועדה דלעיל, ודוק, בהמשך לכך ובהתאם למוסכם בין באי כח הצדדים, נשלחה אל הוועדה הרפואית העליונה ביום 27/12/10 בקשה לשאלות הבהרה, כדלקמן: "1. האם העמיתה איבדה את כושרה לעבוד וככל שכן לאיזו תקופה? - אנא התייחסותכם להחלטה הקודמת של הוועדה הרפואית של מבטחים מיום 18.1.10 אשר קבעה כי העמיתה איבדה את כושרה לעבוד מיום 3/11/08 ועד ליום 31/12/08. 2. האם העמיתה עונה על הגדרת "נכה" בהתאם לתקנון הקרן? אנא התייחסותכם בהחלטתכם לכל התקופה ממועד אובדן כושר העבודה, ככל שקיים כזה לדעתכם, ועד מתן ההחלטה אשר בנדון. 3. אנא הבהרה בדבר מהו שיעור הנכות ותקופתו ככל שקיים. 4. אנא הבהרה האם הנכות, ככל שקיימת כזו, נובעת ממחלת מקצוע או תאונת עבודה ובאיזה היקף". 20. ביום 23/5/11 התקיים דיון מוקדם בתיק בפני אב"ד המותב, במסגרתו התברר כי בינתיים נדחתה תביעתה של התובעת למוסד לביטוח לאומי להכיר בפגימה בכתף כתאונת עבודה. לפיכך ולבקשת ב"כ התובעת, ניתנה לו ארכה על מנת לבדוק את האפשרויות לפנות לוועדה הרפואית בעקבות דחיית התביעה של המערערת להכיר בתאונה כתאונת עבודה ע"י המל"ל.   21. ביום 25/9/11 הודיע ב"כ התובעת כי בהמשך להחלטה מיום 23/5/11 פנתה המערערת שוב לוועדה הרפואית העליונה ויידעה אותה כי המל"ל דחה את תביעתה להכיר בפגימות שלה כתאונת עבודה ועל כן הוזמנה פעם נוספת על ידי הוועדה הרפואית העליונה אשר ביום 22/8/11 בדקה אותה מחדש וקבעה לה נכויות שונות. להודעה צורף העתק החלטת הועדה מיום 29/8/11. ב"כ המערערת הבהיר כי יש לו השגות על אותה החלטה, כמפורט בהודעתו הנ"ל ועל כן עתר לקבוע את התיק להמשך דיון. בהחלטת בית הדין מיום 2/10/11 נקבע כי כעולה מן ההודעה המדובר למעשה בהודעת ערעור חדשה על החלטת הועדה מיום 29/8/11 וכי בנסיבות העניין, ומטעמים של יעילות הדיון, תחשב ההודעה כהודעת ערעור מתוקנת בתיק זה. אי לכך הועברה ההודעה לתגובת המשיבה בכתב והתיק נקבע לדיון בפני המותב שבנדון ליום 24/11/11. לציין, כי על תגובת המשיבה הגישה המערערת תגובה מטעמה, וכאמור ביום 24/11/11 התקיים הדיון, במסגרתו סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה בפנינו. 22. כעולה מהחלטת הוועדה מיום 29/8/11 הרי שביום 22/8/11 נבדקה המערערת בשנית בפני הוועדה באותו הרכב. לאור הודעת התובעת כי פגימותיה בגין הכתף לא הוכרו כתאונת עבודה, התייחסה הוועדה במסגרת בדיקתה לפגימות אלו, ושמעה את תלונות המערערת ובא כוחה. הועדה עיינה במסמכים שהציגה בפניה המערערת וערכה לה בדיקה כללית, בדיקה אורטופדית ובדיקת עזר, וכן הפנתה את המערערת לבדיקה פסיכיאטרית ע"י היועץ הפסיכיאטרי של הוועדה. הוועדה סיכמה את קביעותיה כדלקמן: "בת 36, מוכרת מוועדה קודמת ב-10/10. התברר כי לא הוכרה ע"י המוסד לבטוח לאומי כתאונת עבודה בנוגע לכתף ולכן מתייחסת הועדה למספר תקופות: בעקבות טענתה לתאונה בכתף שלא הוכרה במוסד לבטוח לאומי כתאונת עבודה, קובעת הועדה כי היתה זכאית לחופשת מחלה החל מ-7/2/08 למשך חודש בלבד. לתקופה שבין 3/11/08 ולמשך 60 יום כלומר עד 2/2/09 היתה בחופשת מחלה עקב ניתוח בקע, שגם לא הוכר כתאונת עבודה ע"י המוסד לביטוח לאומי. ולאחר מכן היתה כשירה לעבודה ללא הרמת משאות חריגים (תקופה זו נקבעה עפ"י הקריטריונים המוכרים בארה"ב להיעדרות לאחר ניתוח בקע מצלקת לפי ה- MEDICAL DISABILITY ADVISOR. קריטריונים אלו הוצגו גם לעורך הדין ומצורפים לפרוטוקול). הועדה התחשבה במצבה ונתנה הארכת יתר. מ-6/09 ולמשך 180 יום, כלומר עד סוף 11/09 היתה שוב בחופשת מחלה (לפי אותם קריטריונים) תוך התחשבות בעובדה שעדיין סבלה מכאבים קשים ורגישות. מכיוון שיש תלונות רבות על מצבה הנפשי, נבדקה ע"י היועץ הפסיכיאטרי של הועדה שקבע כי מדובר בתסמונת הסתגלותית ממושכת עם מצב תגובתי דכאוני. לדבריו מסוגלת לעבודה בחלקיות משרה לשנתיים, תוקף ההמלצה מ-1/2/11 הועדה מאמצת את מסקנותיו". אי לכך, ניתנה החלטת הוועדה כדלקמן: "1. נכות מלאה בשיעור 100% מ-7/2/08 ועד 6/3/08. החל מ-6/3/08 היתה מסוגלת לעבוד במשרה מלאה - תקופה הקטנה מ-90 יום ולכן אינה עונה על הגדרת נכה. 2. נכות מלאה בשיעור 100% מ-3/11/08 ועד 2/1/09. החל מ-3/1/09 היתה מסוגלת לעבוד במשרה מלאה - תקופה הקטנה מ-90 יום ולכן אינה עונה על הגדרת נכה. 3. מ-1/6/09 נכות מלאה בשיעור 100% עד סוף 11/09. החל מ-1/12/09 היתה מסוגלת לעבוד במשרה מלאה. 4. מ- 1/2/11 נכות בשיעור 50% עד סוף 7/2013". עיקרי טענות הצדדים 23. עד כאן השתלשלות העניינים שהובילה להחלטה מיום 29/8/11 נשוא טענותיה של המערערת שבנדון. 24. וכך, לטענת המערערת, בערעורה שבנדון: א. היא מסכימה עם האמור בסעיף 1 להחלטת הועדה. ב. לגבי סעיף 2 להחלטה - טענת המערערת כי נפלה בהחלטה הנ"ל טעות שכן על פי אישור הרופא התעסוקתי מיום 6/8/08 נקבע למערערת אי כושר למשך 5 חודשים תוך ציון כי היא מסוגלת להמשיך לעבוד עם הגבלות כמפורט באותו אישור. משמע, שהמערערת לא יכלה לעבוד בעבודתה כדיילת בשטראוס שכן עבודתה הייתה כרוכה בהרמת משאות כבדים, עבודה פיסית מאומצת, הפעלת יתר של יד ימין ועוד שכן היא סבלה אז מהסתיידות בכתף וקרע, אי ספיקה ורידית דו צדדית ברגליים, כאבי בטן ובקע. כמו כן המערערת עברה ניתוח בקע ב-3/11/08 ורופא תעסוקתי קבע אי כושר לתקופה מ- 3/11/08 עד 24/1/09 וזאת בגין הבקע ויתר הבעיות האורטופדיות שהיו לה. ההמלצה שלו לחזור לעבודה החל מ-25/1/09 אילצה את המערערת לחזור לעבודה אך הדבר גרם להישנות הבקע ושוב הפסיקה את עבודתה ולכן קבע הרופא התעסוקתי שוב לפי המכתבים מיום 8/7/09 כי המערערת איבדה באופן מלא את כושר עבודתה. גם העובדה שהוועדה העליונה קבעה בסע' 3 להחלטתה כי המערערת איבדה כושרה באופן מלא בתקופה מ-1/6/09 עד סוף חודש 11/09, זאת על אף שלא השתנה דבר במצבה הרפואי של המערערת, יש בה כדי לתמוך במסקנה שגם לפני תקופה זו וגם אחריה, אי הכושר של המערערת אמור להיות גם הוא 100%. לכן, היה על הוועדה העליונה לקבוע אי כושר מלא לא רק בגין התקופה מ-3/11/08 עד 2/1/09 אלא לתקופה ארוכה יותר ומתמשכת החל מ-6/8/08 ולצמיתות. ג. לגבי סעיף 3 להחלטה - טעתה הוועדה במסקנותיה הנ"ל, שהרי מצבה הרפואי של המערערת לא השתנה בהשוואה בין תקופה זו לבין התקופות שקדמו לה והתקופות שבאו אחריה. עצם הקביעה הנ"ל של הוועדה העליונה מחייבת אותה לקבוע אי הכושר מלא למערערת גם בתקופה לפני וגם אחרי. יתרה מכך, לא ברורה קביעת הוועדה שלפיה החל מ-12/09 המערערת היתה מסוגלת לעבוד במשרה מלאה, והרי היא פוטרה מעבודתה כליל עקב אובדן כושר עבודתה. לכן, היה על הוועדה העליונה לקבוע אי כושר מלא לא רק בגין התקופה מ-3/11/08 עד 2/1/09, אלא לתקופה ארוכה יותר ומתמשכת החל מ-6/8/08. ד. לגבי סעיף 4 להחלטה - החלטת הוועדה שגויה שהרי המל"ל במסגרת נכות כללית קבע למערערת נכות צמיתה בשיעור 60%. הוועדה התעלמה מנתון זה ובחרה לאמץ את המלצות היועץ הפסיכיאטרי מטעמה שקבע כי המערערת מסוגלת לעבוד בחלקיות משרה לשנתיים מבלי להבהיר מדוע. היה על הוועדה לקבוע נכות צמיתה. מצבה הרפואי של המערערת הינו יציב. הוועדה לא לקחה בחשבון את מכלול מחלותיה לקביעת הנכות הצמיתה. אי לכך עתרה המערערת לכך שבית הדין יחזיר את העניין לוועדה הרפואית העליונה ויורה לה לקבוע את נכותה הצמיתה של המערערת, שכן מצבה הינו יציב. לחילופין, ומאחר ולא ברור מההחלטה מה יהיה לאחר חודש 7/2013, טענה כי יש להורות לוועדה להבהיר כי עם תום תקופת אי הכושר בחודש 7/13 על הוועדה לזמן את המערערת מחדש לבדיקה מחודשת. 25. במסגרת סיכומיו בפנינו הוסיף ב"כ המערערת וטען לגבי תקופת הנכות שנקבעה בהתאם לסעיף 3 להחלטת הועדה, כי בתקופה זו מצבה הרפואי של המערערת לא השתנה ולא השתפר. נהפוך הוא, המערערת פוטרה מעבודתה בסוף 11/09 וזאת עקב מצבה הרפואי הווה אומר שתקופת אי הכושר שנקבעה למערערת כאמור היתה צריכה להמשיך גם החל מ- 1.12.09 הן מהטעם שפוטרה בשל מצבה הרפואי והן מהטעם שלגופו של עניין מצבה הרפואי לא השתנה והן מהטעם שהרופא התעסוקתי קבע לגבי אותה תקופה כי המערערת לא יכולה להמשיך ולעבוד לחלוטין כאמור במכתב מיום 8/7/09. למרות שמסמך זה הוגש בפני הוועדה הרפואית והוועדה ציינה שהמסמך היה בפניה, היא לא התייחסה לאמור בו ולא הסבירה מדוע המערערת יכולה להמשיך ולעבוד החל מ- 1.12.09. כמו כן לגבי מצבה הנפשי של המערערת - מצבה הנפשי של המערערת הועלה בפני הוועדה גם בבדיקה מיום 30/8/10 והוועדה ציינה זאת באותה החלטה. אי לכך עוד אז היתה צריכה הועדה להפנות את המערערת לבדיקה הפסיכיאטרית על ידי מומחה מטעמה ולא רק לעשות כן רק בישיבה האחרונה. נוצר מצב שעקב כך שהמערערת הופנתה לבדיקה פסיכיאטרית רק אחרי הישיבה האחרונה הרי שאותו פסיכיאטר שבדק אותה סבר שהבעיה הפסיכיאטרית היא בעיה חדשה מבחינתה ולכן הוא קבע את תחילת הנכות הנפשית מ- 1.2.11 בזמן שהיה צריך לקבוע כי המחלה הנפשית התחילה עוד קודם לכן בתקופה שהמערערת מצאה עצמה בלתי כשירה לעבודה עקב מצבה הרפואי שהתחיל עקב בעיות אורטופדיות בכתף, ברגליים ובעיות בקע. בנוסף, כעולה מנספח 4 להודעת הערעור המתוקנת - כבר ביום 20.1.09 המערערת התלוננה בפני הרופא התעסוקתי על בעיה נוירולוגית, ועצם התלונה הזו מלמדת על קיום הבעיה הנפשית עוד מאותה תקופה. מכל מקום, לא ברור מה פשר הקביעה של הנכות הזמנית שנקבעה עד ליום 7/13 בגין מה נפסקו אחוזי הנכות ומה הדין לאחר התאריך. המערערת הגישה תביעה לנכות כללית והמל"ל הכיר לה ב- 60% נכות משוכללת לצמיתות. זאת ועוד, בתקופה שהחל מ-6/8/08 עד 31/12/08 הרופא התעסוקתי קבע כי המערערת יכולה לחזור לעבודה ובתקופה זו הבקע החמיר והמערערת נאלצה לעבור ניתוח בקע בחודש 11/08. לכן יש לקבוע כי תקופת אי הכושר למעשה המשיכה והתחדשה והיא היתה אמורה להיות באי כושר ולא לחזור לעבודה גם אחרי חודש 1/09 שזה התאריך שהרופא התעסוקתי קבע שהיא יכולה לחזור לעבוד, אך משעשתה כן הבקע הופיע שוב, כך שאי הכושר היה רצוף. 26. מנגד, לטענת המשיבה בתגובתה לערעור דין הערעור להדחות שכן כל כולו נסוב על אי שביעות רצונה של המערערת מהחלטת הוועדה בעניין רפואי גרידא, שאינו נושא לערעור בפני בית הדין. וכך, לטענת המשיבה: א. ביחס להחלטה מס' 2 - אישור הרופא התעסוקתי ד"ר פרסין מיום 6/8/08 עליו נסמכת המערערת, היה בפני הועדה הרפואית העליונה אשר לקחה אותו במסגרת שיקוליה בעת מתן החלטתה הרפואית לעניין אובדן כושר עבודתה של המערערת, ולפיכך אין משקל לטענת המערערת לעניין רפואי זה. גם אישור הרופא התעסוקתי ד"ר לייקין מיום 20/1/09 עליו נסמכת המערערת, היה בפני הועדה הרפואית העליונה אשר לקחה אותו במסגרת שיקוליה בעת מתן החלטתה ועל כן אין משקל לטענת המערערת לעניין רפואי זה, הגם שנספח 3 להודעת המערערת שנכתב יומיים בלבד לאחר נספח 4 אינו רשום כמסגרת המסמכים שעמדו בפני הועדה, ועל כך אין למערערת להלין אלא על עצמה שלא הגישה אותו בפני הועדה. מכל מקום, גם אם היה מוגש לא היה בו כדי לשנות את החלטת הועדה הרפואית העליונה לעניין החלטה מס' 2 לגביה פירטה הועדה כי תקופת אי כושר העבודה נקבעה לפי הקריטריונים המוכרים בארה"ב להיעדרות לאחר ניתוח בקע מצלקת לפי ה- MEDICAL DISABILITY ADVISOR והועדה הכירה למערערת בתקופה ארוכה מזו. ב. באשר לטענות המערערת לגבי החלטה מס' 3, המדובר בטענות בעניין רפואי שדינן להימחק. לועדה הרפואית העליונה שיקול דעת רפואי בלעדי בעניינים רפואיים ובהתאם למושכלות היסוד, לפסיקה הענפה ולהוראות הדין בעניין זה, הרי שאין היא מחויבת להחלטות המל"ל ו/או לאמץ חוות דעת של רופא רפואי/תעסוקתי או מומחה זה או אחר. הוועדה הרפואית העליונה פירטה בהחלטה 3 כי בשל תלונותיה של המערערת לעניין מצבה הנפשי נבדקה על ידי היועץ הפסיכיאטרי של הועדה, ד"ר הראל, ולאחר בדיקתו מצא כי המערערת מסוגלת לעבודה בחלקיות משרה לשנתיים ותוקף המלצתו מ1/2/11 - הוועדה אימצה את מסקנותיו. בשל הבדיקה וחווה"ד שקיבלה הוועדה העליונה, הרי שמדובר בעניין רפואי שנבדק ומוצה כדין ושלא ניתן לערער עליו במסגרת התיק שבנדון. ג. כך או כך, טענות המערערת לא נתמכו בכל טיעון משפטי ו/או מסמך רפואי שיש בהם כדי לערער את החלטת הועדה הרפואית העליונה. ד. עוד הוסיפה המשיבה כי הואיל והחל מחודש 1/2010 הפסיקה המערערת להפריש את תשלומי דמי הגמולים בגינה לקרן, חרף התראות חוזרות ונשנות מצד המשיבה, הרי שהחל ממועד זה זכויותיה בקרן הוקפאו והיא נחשבת לעמיתה לא פעילה ולכן אינה זכאית לתשלומי פנסית נכות בגין התקופה שבסעיף 4 להחלטה, אך זכאית לתשלומי הפנסיה בגין התקופה שבסעיף 3 להחלטה. אשר כל כן, לטענת המשיבה, דין הערעור שבנדון להדחות על הסף או למצער לגופו. 28. במסגרת סיכומיו בפנינו הוסיף ב"כ המשיבה והבהיר כי הוועדה הרפואית העליונה הפנתה את המערערת לפסיכיאטר מטעמה שבדק אותה וקבע כי בחצי השנה האחרונה היא נמצאת במצב דכאוני תגובתי, הואיל והוועדה התכנסה ב-8/11 הוכר מצבה הנפשי החל מ- 2/11. ודוק, לשאלת בית הדין, מדוע נקבעה נכות לשנתיים ומה צפוי בתום השנתיים, השיב ב"כ המשיבה כי הואיל והחל מחודש 1/10 הפסיקה המערערת להפריש את תשלומי דמי הגמולים לקרן, הרי שהחל ממועד זה זכויותיה בקרן הוקפאו והיא נחשבת עמיתה לא פעילה לכן גם אם תקבע תקופת נכות ארוכה יותר, הרי שהעמיתה בהיותה לא מכוסה לא תהא זכאית לפנסיית נכות, ואולם כאשר נשאל מה דינו של עמית פעיל רגיל, השיב כי לגבי עמית כאמור, הוא היה מוזמן לקראת תום תקופת הנכות שנקבעה ביוזמת הוועדה לבדיקה נוספת של מצבו או שהוועדה היתה מבקשת ממנו מסמכים נוספים מיוזמתה לעניין מצבו הבריאותי. מכל מקום לעניין הסתמכות המערערת על מסמכי הביטוח הלאומי, הוסיף כי גם מסמכים אלו כפי שרשום בפרוטוקול הוועדה העליונה היו בפני הוועדה ונלקחו במסגרת שיקוליה, ואולם על פי הפסיקה, הוועדה העליונה אינה כבולה להחלטות הביטוח הלאומי ויש לה שיקול דעת בלעדי לקבוע אחרת. כמו כן התחייב ב"כ המשיבה להמציא לתיק את האסמכתא לגבי הקריטריונים עליהם נסמכה הועדה ואשר צורפה לפרוטוקול הוועדה, כפי שאכן עשה בהמשך. דיון והכרעה 29. בפתח דיוננו ועל מנת להעמיד דברים על דיוקם, מן הראוי לייחד מספר מילים לטיבו ומהותו של הליך הערעור על החלטת הוועדה הרפואית שבנדון, ובאשר להיקף הפיקוח של בית הדין על הועדות הרפואיות הפועלות מכח תקנוני קרנות הפנסיה. בע"ע 218/03 נתיב - קרן הפנסיה של פועלי ועובדי משק ההסתדרות בע"מ - מרים שינדלר, עבודה - ועוד, עבודה ארצי, כרך לג (19) 44 פתח בית הדין הארצי והבהיר: "יאמר מיד, כי לשיטתנו, תפקידו של בית הדין אינו להחליף את הוועדה הרפואית העליונה כי אם לפקח על פעילותן של הוועדות הרפואיות בכללן" והוסיף: "הקביעה האם אדם הוא 'נכה' ו"שיעור דרגת נכותו' יסודה בקביעה רפואית ועניינה בעיקר במסוגלות המבוטח לעבודה במונחי זמן. בית הדין אינו 'הפורום הראוי' לקביעות אלה. כך, בית הדין אינו בא במקום אחת הוועדות הרפואיות, ובפרט הועדה הרפואית העליונה". ובהמשך קבע לעניין תפקידו של בית הדין: "תפקידו של בית הדין הוא לפקח על הפעילויות של הוועדות שהוקמו מכוח תקנות נתיב ולא להחליפן. לאמור, בית הדין מפעיל ביקורת שיפוטית על החלטות הוועדות. בהיות הוועדות הרפואיות גופים מעין שיפוטיים היקף הביקורת מצטמצם, בעיקרו של דבר, לעילות החריגה מסמכות והפגיעה בעיקרי הצדק הטבעי" בדב"ע נו/2-6 חנה מרויץ - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי פד"ע לב, 418, נקבע בהקשר לכך: "בית-הדין מטיל ביקורת שיפוטית על שיקול-דעתה של הנהלת הקרן והוועדות, שהוקמו מכוח תקנות מבטחים, בבואם ליישם את תקנות הקרן ולפעול בנאמנות לזכויות חברי הקרן ולטובתם. תפקיד זה דומה לפעילות בית-הדין בבואו להטיל ביקורת שיפוטית על החלטות המוסד לביטוח לאומי או הוועדות הרפואיות הפועלות מכוח חוק זה. הפיקוח הינו משפטי וכולל, בין היתר, את הבדיקות הבאות: האם התמלאו הסדרים שנקבעו בתקנות; האם הוועדות נימקו את מסקנותיהן; האם יש פגם בעיקרי הצדק, וכן הלאה". 27. הנה כי כן, לא בית הדין קובע את היותו של אדם "נכה" כהגדרתו בתקנון, אלא המדובר בקביעה של הועדה הרפואית, עליה מפקח בית הדין ומפעיל ביקורת שיפוטית. לו זו אף זו. במסגרת הפיקוח על החלטות הועדה לא ימיר בית הדין את שיקול דעתו בשיקול דעת הועדה הרפואית אלא הפיקוח בו מדובר הינו פיקוח משפטי שעניינו בין היתר בחינה האם התמלאו ההסדרים שנקבעו בתקנות; האם הוועדות נימקו את מסקנותיהן; האם יש פגם בעיקרי הצדק הטבעי, וכן הלאה פגמים משפטיים. עם זאת, אחד הנושאים אותם יבחן בית הדין במסגרת הפיקוח השיפוטי על החלטות הוועדות הרפואיות, הוא האם הוועדה נימקה את החלטתה ופירטה אותה באופן שבית הדין יוכל לעקוב אחר הלך מחשבתה שהביאה למסקנה כזו או אחרת ובדרך זו ללמוד אם נתנה פירוש נכון להוראת החוק [ראה: דב"ע לה/129-0 שריקי נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז, עמ' 206]. 29. כאמור, הגדרת "נכה" על פי תקנון הקרן, קובעת: "עמית שלפחות 25% מכושרו לעבוד נפגע מחמת מצב בריאותו, וכתוצאה מכך אינו מסוגל לעבוד בעבודתו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו לפי השכלתו, הכשרתו או נסיונו, במשך תקופה של למעלה מ-90 ימים רצופים, והכל כפי שיקבע על ידי הועדה הרפואית." מכאן שעל מנת להכיר באדם כ"נכה" על פי תקנון הקרן, נדרשים להתקיים מספר תנאים מצטברים, כדלקמן: - פגיעה של לפחות 25% מכושר העבודה. - כי פגיעה זו היא מחמת מצב בריאותו. - כי אי פגיעה זו הביאה לאי מסוגלותו של המבוטח לעבוד בעבודתו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו לפי השכלתו, הכשרתו או כישוריו. - כי אי מסוגלות זו נמשכה על פני תקופה של למעלה מ-90 ימים רצופים. על פי הפסיקה נקבע כי בבחינת שאלת היותו של מבוטח בגדר נכה כהגדרתו בתקנון, הדגש הוא על מסוגלותו של המבוטח להמשיך ולעבוד בעתיד: "קבעה הוועדה הרפואית כי אדם הוא "נכה", מוסמכת היא אף לקבוע קביעה רפואית שנייה, שהיא - דרגת נכותו של הנכה, יום תחילתה ותקופת הנכות החזויה (תקנה 46(ד) לתקנות). הדגש יושם על הקביעה (לפי הגדרת "נכה") בדבר היותו של האדם מסוגל להמשיך ולעבוד בעתיד, על פי מבחנים רפואיים סובייקטיביים ("מבלי שתיגרם הרעה במצב בריאותו"), ולא על כך שעבודתו נפסקה בפועל מטעם כלשהוא או שיש או אין ביכולתו למצוא לו תעסוקה במקום מגוריו". [ראה: דב"ע נא/8-6 חיים אשכנזי - מבטחים, פד"ע כ"ג 440]. ובאשר לדרגת הנכות, נקבע בפסיקה כי "חלקיות" הנכות על פי התקנון נמדדת על פי משך יום העבודה, בו מסוגל הנכה לעבוד בלא נזק לבריאותו [ראה: דב"ע נד/2-6 נעים שלמה נ' מבטחים, פד"ע כז, עמ' 313]. 30. אחר אקדמה זו, נפנה להלן לדון בנימוקי הערעור. וכך, בכל הנוגע להשגת המערערת על קביעת הוועדה בסעיף 2 להחלטתה, אשר הגבילה את תקופת הנכות המלאה לתקופה שהחל מ-3/11/08 ועד 2/1/09 בלבד, וקבעה כי החל מ-3/1/09 היתה המערערת מסוגלת לעבוד במשרה מלאה, הרי שאת טענותיה אלו מבססת המערערת בראש ובראשונה על אישור הרופא התעסוקתי מיום 6/8/08. דא עקא שעיון באישור זה מעלה, כי בניגוד לסברת המערערת לפיה באישור זה נקבע לה אי כושר למשך 5 חודשים, הרי שבאישור זה קבע הרופא התעסוקתי בדיוק את ההיפך, היינו כי: "... לאור מצב בריאותה הנוכחי הנ"ל מסוגלת להמשיך לעבוד ביום עבודה מלא..." בהמשך מנה הרופא את ההגבלות על עבודתה של המערערת כדלקמן: "ללא עבודה פיסית מאומצת הדורשת עומס גופני מוגבר, הפעלת יתר של יד ימין, כולל הפעלת כח, הרמת יד, תנועות רחבות ביד וכד' והרמת משאות כבדים מעל 5 ק"ג", והכל כאמור, בתוקף מיום 6/8/08 ועד ליום 31/12/08. הנה כי כן, וגם אם נצא מתוך הנחה כי עקב המגבלות שנקבעו באישור הרופא התעסוקתי חלה פגיעה מסוימת בכושר עבודתה של המערערת מחמת מצב בריאותה, הרי שכעולה מאישור זה (עליו כאמור נסמכת המערערת), פגיעה זו לא הביאה לאי מסוגלותה של המערערת לעבוד בעבודתה ואף לא צמצמה את היקף יום העבודה שבו יכלה לעבוד. אלא שבכך לא סגי, שכן כאמור באישור הרופא התעסוקתי מיום 22/1/09 נקבע במפורש כי: "הנ"ל כשירה לחזור לעבודתה החל מ-25/1/09" וזאת שלאחר שהתייחס הן לפגימה בכתף והן לניתוח הבקע שעברה. המערערת לא הציגה כל חוות דעת או מסמך רפואי ממנו ניתן להסיק אחרת, כך שכל בפנינו הוא המסמכים הרפואיים שהציגה המערערת עצמה מהם עולה כי היתה כשירה לחזור לעבודה שלה החל מ-25/1/09, ועל כן לא מצאנו כל מתום בהחלטת הוועדה לעניין זה. באשר להשגותיה של המערערת על שיקול דעתו של הרופא התעסוקתי, אשר לשיטתה הוביל להישנות הבקע, הרי שטענות על פגמים בשיקול דעתו של הרופא התעסוקתי, אינן בתחום סמכותה של הוועדה הרפואית, אשר עוסקת במצב הרפואי בפעל של המבוטח ובמסוגלותו התעסוקתית ולא בטענות ותביעות כנגד רופאים אחרים, כך שאין כל רלוונטיות לטענות אלו, לענייננו. 31. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, לא מצאנו כל מתום באמור בסעיף 2 להחלטת הוועדה הרפואית לעררים, אשר עולה בקנה אחד עם האסמכתאות הרפואיות שהוצגו בפנינו ובפני הוועדה. 32. ובאשר לסעיף 3 להחלטה, הרי שלעניין זה קבעה כאמור הוועדה כי "מ-6/09 ולמשך 180 יום, כלומר עד סוף 11/09 היתה המערערת שוב בחופשת מחלה (לפי אותם קריטריונים) תוך התחשבות בעובדה שעדיין סבלה מכאבים קשים ורגישות", ועל כן קבעה כי: "מ-1/6/09 נכות מלאה בשיעור 100% עד סוף 11/09. החל מ-1/12/09 היתה מסוגלת לעבוד במשרה מלאה".(ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). הנה כי כן לשיטת הוועדה, החל מ-1/12/09 היתה המערערת מסוגלת לעבוד במשרה מלאה, אלא שבמובחן מן התקופה שקדמה לחודש 6/09 לגביה הוצג בפנינו אישור הרופא התעסוקתי מיום 22/1/109 הקובע כי המערערת כשירה לחזור לעבודתה בשטראוס, לעניין מצבה הרפואי של המערערת לאחר חודש 11/09 לא הוצגה בפנינו מצד מי מהצדדים כל אסמכתא רפואית ממנה ניתן ללמוד מה היה מצבה הרפואי של המערערת נכון לסוף חודש 11/09. מכאן שלעניין זה צודקת המערערת כי לא ניתן להבין על סמך מה החליטה הוועדה הרפואית שהחל מסוף חודש 11/09 היתה המערערת כשירה לעבוד במשרה מלאה. אלא שבכך לא סגי שכן כאמור תפקידה של הוועדה שבנדון אינו מתמצה בקביעת מצבה הרפואי של המערערת אלא עליה לקבוע גם לגבי מסוגלותה להשתלב בעבודתה או בעבודה מתאימה אחרת. כמבואר לעיל, העובדה שבסוף חודש 11/09 פוטרה המערערת משטראוס עדיין אינה ראיה לכך שהמערערת עונה על הגדרת "נכה" שבתקנון, שכן הגדרה זו מחייבת כי המבוטח לא יהיה כשיר לעבודתו ואף לא ל"כל עבודה אחרת המתאימה לו לפי השכלתו, הכשרתו או כישוריו". עם זאת העובדה שבחודש 12/09 שפוטרה המערערת בשל מגבלותיה הפיסיות (כעולה ממכתב המעביד מיום 15/12/09 שהיה בפני הועדה), מלמדת למצער, כי נכון לאותו מועד היו למערערת מגבלות לבצע עבודה פיסית, שאם לא כן לא היה צורך לפטרה. דא עקא, שמעבר לקביעה לפיה החל מ-1/12/09 המערערת מסוגלת לעבוד במשרה, לא היתה כל התייחסות בהחלטת הוועדה למצבה הרפואי של המערערת החל מ-1/12/09. כפעל יוצא מכך, לא ברור האם נכון למועד זה החלימה המערערת לשיטת הוועדה מכל תחלואיה כך שיכלה לחזור לעבודתה הקודמת, ואם לאו, האם היתה המערערת מסוגלת לכל עבודה אחרת המתאימה לה לפי השכלתה, הכשרתה או כישוריה. בדב"ע נו/2-6 חנה מרויץ - מבטחים שנזכר לעיל, עמד בית הדין הארצי על מהותו של המונח "עבודה מתאימה", וקבע: "עבודה מתאימה" מורכבת אפוא מהרכיבים הבאים: סוג העבודה והנתונים האישיים של החבר. מבחינת "סוג העבודה" יש לבדוק את העבודה שעשה החבר בתקופה האחרונה לפני שנוצרה הנכות. אשר למקום העבודה יש לוודא, כי ניתן למצוא לחבר עבודה מתאימה במרחק סביר ממקום מגוריו, כך שהוא אינו חייב לעבור למקום מגורים אחר. אשר לנתונים האישיים של החבר, יש להתחשב בניסיונו ובמעמדו בעבודה, בהכשרתו המקצועית, ברמת השכלתו, ובמצב בריאותו וכושרו הגופני. זאת ועוד, בבוא הוועדות לקבוע אם החבר הינו "נכה" חלקי או מלא, עליהן להתחשב באפשרות להחזיר את החבר לעבודה מתאימה, הן על-ידי החלפת מקום עבודתו והן על-ידי הכשרתו ושיקומו בעבודה אחרת המתאימה לנתונים האישיים שלו". ובהתייחס למידת ההנמקה הנדרשת מצד הוועדה, קבע: "בבואנו ליישם את העקרונות שנקבעו לעיל במקרה דנן שמנו אל לבנו, כי הוועדה הרפואית לא נימקה את החלטתה באופן מלא אלא הסתפקה בהתייחסות קצרה למצבה הרפואי של המערערת. אין התייחסות לאפשרות לבצע עבודה מתאימה במערכת החינוך, או בעבודה אחרת התואמת את כישוריה, גילה והשכלתה. היעדר הנמקה נאותה בנושא זה, מהווה פגם בהחלטת הוועדה". אי לכך הורה בית הדין באותו מקרה: "משמצאנו פגם בהחלטת הוועדה הרפואית, הסעד המתאים להעניק למערערת הוא החזרת העניין לוועדה על-מנת שתבדוק את העניין מחדש, תוך הנמקה מלאה. על הוועדה לפרט מהם סיכוייה להשתלב בעבודה המתאימה לרמת השכלתה או לעשות הסבה לעבודה המתחשבת בנתוניה האישיים, השכלתה, כישוריה, גילה וכיוצא באלה". הוא הדין בבחינת קל וחומר בענייננו, עת נמנעה הוועדה מלהתייחס למצבה הרפואי של המערערת נכון ל-1/12/09 כך שלא ברור אם נותרו למערערת מגבלות פיזיות כלשהן, ואם כן, הרי שהוועדה כלל לא התייחסה לשאלת סיכוייה של המערערת להשתלב בעבודה המתאימה לרמת השכלתה, כישוריה או גילה או לעשות הסבה לעבודה המתחשבת בנתוניה האישיים, השכלתה וכישוריה. 33. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, אין זאת אלא שלעניין סעיף 3 להחלטה, יש להחזיר את עניינה של המערערת אל הוועדה, על מנת שתדון ותבחן מחדש את המקרה כפי שיפורט להלן בהמשך. 34. ובאשר לסעיף 4 להחלטה, הרי שלעניין זה קבעה הוועדה כאמור כי "מכיוון שיש תלונות רבות על מצבה הנפשי, נבדקה ע"י היועץ הפסיכיאטרי של הועדה שקבע כי מדובר בתסמונת הסתגלותית ממושכת עם מצב תגובתי דכאוני. לדבריו מסוגלת לעבודה בחלקיות משרה לשנתיים, תוקף ההמלצה מ-1/2/11 הועדה מאמצת את מסקנותיו". אי לכך קבעה הוועדה כי: "מ- 1/2/11 נכות בשיעור 50% עד סוף 7/2013". לציין, כי חוות הדעת של היועץ הפסיכיאטרי לא הוצגה בפנינו, ואולם בפרוטוקול הוועדה נרשם לעניין הבדיקה הפסיכיאטרית, כדלקמן: "בת 36 שהפסיקה לעבוד לפני שנתיים על רקע בעיות אורטופדיות. בחצי השנה האחרונה נמצאת במצב דכאוני תגובתי, נמצאת בטיפול פסיכיאטרי. מבחינה פסיכיאטרית מסוגלת לחלקיות משרה החל מ-1/2/11 ולמשך שנתיים". 35. המערערת אינה משיגה בערעורה במפורש על היקף הנכות הפסיכיאטרית שנקבעה לה, אלא כאמור משיגה על משכה. אין בידינו לקבל את טענותיה אלו של המערערת, ונבאר. כך, לגבי הטענה כי מצבה הנפשי של המערערת נזכר כבר בבדיקה בפני הועדה מיום 30/8/10 ועל כן היה על הוועדה להפנותה לבדיקה כבר אז ולקבוע את נכותה מאותו מועד, הרי שעיון בפרוטוקול הוועדה מיום 30/8/10 מעלה כי אכן בתלונות המערערת נזכר כי היא מאוד עצבנית ומתכנסת בעצמה, אלא מאי שבערעור ב"כ המערערת עצמו לוועדת הערעורים כלל לא נזכר עניין זה ואף לא הוצגו בפנינו כל אסמכתאות רפואיות על מצבה הנפשי של המערערת מאותה תקופה. אי לכך אין המערערת יכולה להלין בעניין זה על הוועדה שלא הפנתה אותה באותו שלב לבדיקה פסיכיאטרית. אלא שבכך לא סגי, והעיקר לענייננו הוא שעל פי חוות דעת היועץ הפסיכיאטרי לוועדה נקבע כאמור כי בחצי השנה האחרונה נמצאת במצב דכאוני תגובתי, ונמצאת בטיפול פסיכיאטרי. משכך, ובהינתן כי הוועדה התקיימה בחודש 8/11 - אין מתום בכך שהוועדה קבעה את נכותה הפסיכיאטרית של המערערת לתקופה שהחל מחודש 2/11. כאמור המערערת לא הציגה כל מסמך רפואי שיהא בו כדי ללמד על כך שהמצב שאיבחן היועץ הפסיכיאטרי לוועדה החל עוד קודם לאותו מועד, ועל כן אין בידינו לשעות לטענתה כאילו היה על הוועדה לקבוע את הנכות הפסיכיאטרית לתקופה שקדמה לחודש 2/11. והוא הדין אף בטענתה של המערערת לפיה כבר ביום 20.1.09 המערערת התלוננה בפני הרופא התעסוקתי על בעיה נוירולוגית, ותלונה זו מלמדת על קיום הבעיה הנפשית עוד מאותה תקופה. בכל הכבוד לסברות הרפואיות של המערערת, בעיה נוירולוגית אינה מעידה על בעיה פסיכיאטרית, וכאמור לא הוצגה כל אסמכתא רפואית לכך. יתרה מכך, מן הראוי להזכיר כי חרף טענה זו, הרי שביום 22/1/09 מצא הרופא התעסוקתי כי המערערת כשירה לחזור לעבודתה שלה, כך שלמצער ועל פי האסמכתאות הרפואיות שהמערערת כן הציגה בפנינו, נסתרה מניה וביה טענתה כי סבלה ממגבלה פסיכיאטרית נכון לאותו מועד. ובאשר לטענת המערערת לעניין הגבלת תקופת הנכות למשך שנתיים, במובחן מהחלטת המל"ל שהכירה למערערת בנכות צמיתה לעניין זה, נקדים ונבהיר כי בכל הנוגע להחלטות הוועדות הרפואיות מטעם המוסד לביטוח לאומי - הלכה פסוקה היא שאין בהכרח זיקה בין קביעות ועדות המל"ל לצורך נכות על פי חוק הביטוח הלאומי לבין קביעת נכות לפי תקנות קרן פנסיה [ראה: דב"ע נג/47-1 המוסד לביטוח לאומי נ' יהודה מוגרבי, עבודה ארצי כרך כו(1) 344; דב"ע נד/11-6 רשל מינסוב - מבטחים, מוסד לביטוח סוציאלי בע"מ, עבודה ארצי, כרך א(2),568], ואף לא בין מסקנות המל"ל בעניין דרגת אי-כושר לבין הגדרת נכה לפי תקנון קרן הפנסיה [ראה: בע"ע 206/99 אורנשטיין נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע לה 695 ]. הנה כי כן, על פניו, אין מתום בכך שוועדות רפואיות שונות הפועלות מכוח חוקים שונים, יגיעו למסקנות שונות, מה גם שבמקרה זה לא הציגה המערערת את פרוטוקול הועדה מטעם המל"ל שקבעה את נכותה אלא רק ההחלטה, כך שכלל לא ברור על איזה נכות מדובר ומה היו הנימוקים לקביעה. כך או כך, משלא הוצגה בפנינו כל אסמכתא רפואית ממנה ניתן ללמוד אחרת מקביעת היועץ הפסיכיאטרי לוועדה, אין בידינו לשעות לטענתה זו של המערערת. מכל מקום, לעניין משך תקופת הנכות, הרי שלעניין זה הבהיר ב"כ המשיבה כי הכלל הוא שעמית שנקבעה לו תקופת נכות קצובה, מוזמן לקראת תום מועד הנכות ביוזמת הוועדה לבדיקה נוספת של מצבו, או שהוא נדרש על ידי הוועדה להמציא מסמכים נוספים על פי יוזמת הוועדה. עם זאת טען ב"כ המשיבה כי הואיל והמערערת הפסיקה להפריש דמי גמולים לקרן החל מחודש 1/10 הרי שזכויותיה בקרן הוקפאו ועל כן ממילא לא תהיה זכאית לפנסית נכות מהקרן. אין בידינו לקבל את טענתו זו של ב"כ המשיבה, ונבאר. המדובר בענייננו בשני מישורים נפרדים, האחד - קביעת מצבה הרפואי/תפקודי של המערערת לצורך מעמדה כ"נכה" על פי תקנון הקרן, והשני - מישור זכויותיה הכספיות של המערערת מול הקרן. הליך ערעור זה, עניינו בבחינת שיקול הדעת של הוועדה הרפואית לעררים בעניין קביעת מעמדה של המערערת כ"נכה", הא ותו לא. כשם שהובהר לב"כ המערערת כי את טענותיו לגבי הסיבה לאי תשלום דמי הגמולים באותה תקופה, עליו למצות תחילה מול הקרן וככל שהבירור לא יועיל להגיש תביעה נפרדת בעניין זה כנגד הקרן, כך גם ההיפך - על הצדדים למצות את כל הכרוך בקביעת מצבה הרפואי/תפקודי של המערערת, לצורך מעמדה כ"נכה" על פי תקנון הקרן, וזאת ללא קשר לשאלה מה ילד יום בכל הנוגע לסכסוך בין הצדדים באשר לזכויותיה של המערערת מול הקרן עקב אי תשלום דמי גמולים במשך תקופה מסוימת. לא למותר לציין, כי כל עוד לא ניתנה החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים, לפי המתחייב מהחלטתנו לעיל ולא ידוע החל ממתי תוכר המערערת כנכה אם תוכר, אף לא ברור אם קיימת בעיה כנטען ע"י ב"כ המשיבה. כך או כך, ולאור המבואר לעיל, אנו קובעים כי ללא קשר לסכסוך בעניין תשלום דמי הגמולים ע"י המערערת, על המשיבה לדאוג לכך שלקראת חודש 7/13 תזומן המערערת בפני הוועדה הרפואית של הקרן על מנת לקבוע לגבי נכותה ממועד זה ואילך. 36. אי לכך ולאור המבואר לעיל, לא מצאנו כל מתום בסעיף 4 להחלטת הוועדה הרפואית לעררים, ובכפוף להחלטתנו לעיל לעניין זימון המערערת לקראת חודש 7/13 לוועדה הרפואית של הקרן על מנת שתקבע לגבי נכותה ממועד זה ואילך, אין לנו אלא לדחות את טענות המערערת ביחס לסעיף 4 להחלטת הוועדה. 37. סיכומם של דברים. הגם שאין בידינו לקבל את טענותיה של המערערת בכל הנוגע לסעיפים 2 ו-4 להחלטת הועדה שבנדון, הרי שבכל הנוגע לחובת ההנמקה המוטלת על הוועדה לעניין סעיף 3 להחלטה - הדין הוא עם המערערת, ולפיכך ולעניין סעיף זה להחלטת הוועדה בלבד, אנו מקבלים את הערעור, ומורים כי עניינה של המערערת יוחזר לפני הוועדה הרפואית העליונה שליד בי"ח לוינשטיין באותו הרכב, על מנת שהוועדה תשוב ותבחן את עניינה של המערערת ותקבע לעניין שאלת היותה של המערערת "נכה" כהגדרת מונח זה לתקנון הקרן נכון ליום 1/12/09 ואילך, בהתאם למפורט להלן: א. הוועדה תקבע את מצבה הרפואי האורתופדי של המערערת נכון ליום 1/12/09 ותפרט האם נכון למועד זה היתה המערערת מוגבלת בביצוע עבודות פיסיות כלשהן, אם לאו. ככל שהתשובה בחיוב - תפרט בדיוק איזה מגבלות פיסיות חלו על המערערת. הוועדה תהיה רשאית לחזור ולבדוק את המערערת או לדרוש ממנה להמציא מסמכים רפואיים נוספים, הכל לפי שיקול דעתה. הועדה תציין את המסמכים הרפואיים והממצאים הרפואיים שהיו בפניה לצורך קבלת החלטה זו ותנמק את החלטתה, כך שניתן יהיה לעמוד מתוך ההחלטה, על הלך מחשבתה. ב. ככל שהתשובה לשאלה א' היא בחיוב, ובשים לב למגבלות הפיסיות שנקבעו, תקבע הוועדה לגבי התקופה שהחל מ-1/12/09 ואילך, האם המערערת עונה על הגדרת נכה שבתקנון, היינו: האם אותן מגבלות הסבו למערערת פגיעה של לפחות 25% מכושר העבודה, ואם כן - האם פגיעה זו הביאה לאי מסוגלותה לעבוד בכל עבודה אחרת המתאימה לה לפי השכלתה, הכשרתה או כישוריה, ואם כן - למשך איזה תקופה, ובאיזה היקף. ככל שתמצא הוועדה כי המערערת כשירה להשתלב בעבודה מתאימה בהיקף כלשהו, תתייחס לסיכוייה של המערערת להשתלב בעבודה המתאימה בשים לב לרמת השכלתה, כישוריה גילה ונסיבותיה, או אף לסיכוייה לעשות הסבה לעבודה המתחשבת בנתוניה האישיים הנ"ל. 38. סוף דבר - אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל - הערעור מתקבל בחלקו כמפורט לעיל. עניינה של המערערת יוחזר אל הוועדה הרפואית העליונה שליד בי"ח לוינשטיין באותו הרכב, אשר תפעל בהתאם למפורט בסעיף 37 לעיל לפסק הדין. לאור התוצאה אליה הגענו - אנו מחייבים את המשיבה לשאת בהוצאות המערערת בסך של 2,000 ₪ בלבד, לתשלום בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפעל. רפואהרופא תעסוקתיהרמת משקל