1. בתביעה שבפנינו עותר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים, כמתפטר בדין מפוטר, עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו בהתאם לסעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, התשנ"ג- 1963, (להלן: "החוק"). בנוסף, לחייב את הנתבעת לשלם לו את השכר שהגיע לו על פי תלוש 1/08 ושקוזז ממנו בטענה של אי מתן הודעה מוקדמת, יתרת שכר המגיעה לו עבור ימי עבודתו בחודש 1/08, והחזר סכומים שקוזזו משכרו בחודשים 8-10/07, בגין נזק נטען לרכב הצמוד שהחזיק מטעם הנתבעת. עובדות רקע 2. הנתבעת הנה חברה העוסקת במתן שירותים בתחום של מיכון משרדי למגזר העסקי והפרטי. 3. התובע, טכנאי שירות במקצועו, עבד בשירות הנתבעת משך למעלה מ-11 שנים, החל מחודש 11/96 ועד ל- 06/01/08, שאז סיים את עבודתו בנתבעת, בנסיבות שיתוארו בהמשך. 4. ביום 05/12/07 שלח התובע לנתבעת הודעה בכתב, שכותרתה: "הרעה מוחשית בתנאי העבודה". אין חולק כי בשולי הודעה זו כתב התובע כי : "במידה ובקשותי לא יענו לאלתר, אראה בפעולות החברה כפיטורי" (ראו, נספח ז' לתצהיר ת/1) 5. בפנינו העיד התובע בעצמו, ואילו מטעם הנתבעת העידו, גב' איצקוביץ', אשתו של יוסי איצקוביץ' הבעלים של הנתבעת ומחזיק בכל מניותיה, ושבמועד הרלבנטי לתביעה שמשה כמנהלת כספים ואחראית על משכורות העובדים. וכן מר אמיר איצקוביץ, בנה ששמש כמנכ"ל הנתבעת. בנוסף הוגשו מסמכים שונים ע"י שני הצדדים. גדר המחלוקת 6. לטענת התובע המניע העיקרי להתפטרותו נעוץ בהתנהלות הנתבעת כלפיו, שהחליטה להחתימו על כתב התחייבות חדש שמרע את תנאי עבודתו בעניין הרכב הצמוד שהעמידה לרשותו ולקזז משכרו ללא הסכמתו, בגין נזקים נטענים לרכב הצמוד תוך התעלמות מההסתייגות שהוא הוסיף ליד חתימתו על כתב ההתחייבות, ואשר הועברו ע"י העו"ד שלו לב"כ הנתבעת. זאת בנוסף לאי קיום הבטחה בעניין העלאת שכרו, הפרת הבטחה שניתנה לו בכתב ובעל פה בדבר ביצוע הפרשות עבורו לקרן השתלמות, וכן שינוי ביחס כלפיו לאור סירובו לחתום על כתב התחייבות לפי הנוסח שהוכן ע"י הנתבעת, ולאור פעילותו למען ארגון עובדי הנתבעת וייצוגם. 7. מנגד טענה הנתבעת, כי הנסיבות בהן התפטר התובע אינן נכנסות בגדר החריג הקבוע בסעיף 11(א) לחוק, זאת משלא הוכח ע"י התובע כי הקיזוז שנעשה ע"י הנתבעת, אי העלאת שכרו, אי הפרשה לקרן ההשתלמות היוו הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. לשיטתה הסיבה האמיתית להתפטרות התובע הינה רצונו לעבור לעבוד בחברה אחרת, (בתי הזיקוק). המסגרת הנורמטיבית 8. סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים קובע כי: "(א) התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודת, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים." נטל ההוכחה להראות כי התקיימו בתובע הנסיבות כאמור בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, מוטל על התובע (דב"ע מח/3- 159 חיים שלום נ' מירון סובל שור ושות', פד"ע כ 290). על נטל הראייה המוטל על התובע נקבע: "השאלה, אימתי נקלע עובד למצב, שבו תנאי עבודתו הורעו בצורה מוחשית, דורשת התייחסות למכלול הנסיבות שהביאו להתפטרות. אין די בתחושתו הסובייקטיבית של העובד, שלפיה תנאי עבודתו הורעו, אלא עליו להוכיח קיומה של תשתית עובדתית אובייקטיבית, המלמדת על הרעה מוחשית בתנאי העבודה, ורק הוכחתה תביא את ההתפטרות להיחשב כפיטורים." (דב"ע נא/3- 203 הרשקו רובין נ' מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ (לא פורסם)). כמו כן, נקבע שכאשר מדובר בנסיבות שבידי המעביד לשנותן על העובד להעמיד את המעביד על כוונתו להתפטר עקב הרעה בתנאי העבודה או עקב נסיבות שביחסי עבודה בטרם יתפטר מעבודתו, כך שתהא למעביד הזדמנות לעשות לסילוק הסיבה, ורק אם לא עשה לסילוקה - יתקיים האמור בסעיף, (דב"ע לה/ 3- 15 בן צור דרויאנוב נ' זיגמונס רוסקיס (לא פורס); דב"ע שן/ 3- 10 חיים כהן נ' הלהר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238). בפסיקה נקבע כי הרעה מוחשית בתנאי עבודה, תיחשב ככזו "כאשר הצר המעביד את צעדיו של העובד או הרע את תנאי עבודתו באופן מוחשי עד שלא השאיר בידו כל ברירה בלתי אם לנטוש את העבודה ולהתפטר (ע"א 118/57 לזרוס נ' אחים ברנט את בורכרד בע"מ, פד"י יב 1613), וכן שההרעה צריכה להיות מוחשית עד כדי כך שאין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו או שניתן לייחס למעביד את הרצון להתפטר מן העובד (ע"א 496/67 שוקרי נ' מדינת ישראל, פד"י כב (1), 395). ועוד, בפסק דין עא 525/64 עירית פתח תקוה נ' אברהם פרידמן , מיום 29.4.65, נקבע: "מכלול תנאי העבודה הם המעצבים את מעמדו של העובד במקום, ועקירת תנאי חשוב על ידי המעביד, ללא סיבה וללא הצדקה , עשויה להצדיק את הקביעה כי נפגע מעמדו של העובד באופן מוחשי. סיכוי סביר לעלות בדרגה, כשהעובד עומד בתנאים הדרושים לכך, הוא ודאי תנאי עבודה חשוב. שלילת הסיכוי הזה מהעובד בשרירות לב היא פגיעה רצינית בו. יש בה משום שינוי לרעה במעמדו בהשוואה עם העובדים האחרים הזוכים לעליה בדרגה מפקידה לפקידה לפי התקדמותם והישגיהם בעבודה. לא הרי מעמדו של עובד בעל סיכויים רגילים וסבירים לעלות בדרגה כהרי מעמדו של עובד מוקפא בדרגתו וחסר סיכויי עליה, כאשר התפקיד הוא כזה שבאופן רגיל זוכה העובד לעליה בדרגה עם התקדמותו בעבודה ועליית רמתו המקצועית" עוד נקבע: "בית הדין הארצי עמד על כך כי כל פגיעה בשכר מהווה הרעה מוחשית שכן אין לך דבר מוחשי יותר בתנאי העבודה מאשר השכ"ר (דב"ע שם3-62/ לוי קופ' - אברהם ציטרום - לא פורסם)." דיון והכרעה נושא החתימה על ההתחייבות לרכב 9. לגרסת התובע הוא עבד בנתבעת במסירות למשך תקופה של למעלה מ-11 שנים, בהם זכה לשבחים הן מקהל לקוחות החברה והן ממנהליה.( ראו, נספחים י'1-י'7 לתצהיר תובע). 10. בסמוך לחודש ינואר 2007, נדרש התובע כמו שאר עובדי החברה לחתום על טופס "התחייבות מקבל הרכב" ועל " הוראות בנוגע ללקיחה ו/או החזרת רכב מחברת ההשכרה /ליסינג". (ראו, נספחים א', ב' לכתב התביעה) לטענתו, ה"התחייבות" הנ"ל וכן ה"הוראות" היוו בעיניו ובעיני יתר עובדי הנתבעת תנאים דרקוניים והרעה מוחשית של תנאי העבודה, משום שבמסגרתם הם נדרשו להתחייב, בין היתר, לשאת בעלות ההשתתפות העצמית במקרה של תאונה בלא קשר לאשמה שלהם באירוע, ובמיוחד ליתן היתר לנתבעת לנכות משכרם כראות עיניה. לאור זאת, פנה התובע לייעוץ של עו"ד מטעמו, וזה יצר קשר עם ב"כ הנתבעת והציע במכתב מטעמו לתקן את נוסח " התחייבות מקבל רכב". (ראו, נספח ג' , לתצהיר ת/1). 11. הנתבעת סירבה להכניס את השינויים המבוקשים בנוסח ההתחייבות, אך עמדה על כל כי התובע יחתום על ההתחייבות כתנאי לקבלת הרכב שנחוץ לו לצורך ביצוע עבודתו. לכן כשחתם התובע על "התחייבות מקבל רכב" ועל טופס "הוראות" הוסיף בכתב ידו את המשפט: " חתימה זו מותנת בכפוף לטופס "הערות להתחייבות מקבל הרכב" , אשר כאמור הוצע ונוסח על ידי עורך הדין מטעם התובע.( ראו, נספחים ד', ה' לתצהיר התובע ת/1). יותר מאוחר, אף החליט התובע להתארגן יחד עם עובדים נוספים בחברה על מנת להציב מול הנהלת הנתבעת נציגות עובדים שתדאג לשמור על זכויות העובדים ותגן על האינטרסים שלהם, במסגרת פעילות זו, אליה נתייחס בהרחבה בהמשך, הושגו הסכמתם וחתימתם של 28 עובדים מעובדי החברה.( ראו, נספח ו' לכתב התביעה). 12. לטענת התובע, כתוצאה מעמידתו על זכויותיו כמתואר לעיל, השתנה יחסה של הנתבעת כלפיו כדלקמן: א. תוספת שכר שהובטחה לתובע לא הוענקה. ב. הבטחת הנתבעת בע"פ ובכתב ( ראו, נספח ז' לכתב התביעה) לפיה תפריש הנתבעת עבור התובע כספים לקרן השתלמות הופרה ולא קוימה. ג. ניכוי (חד צדדי ללא יידוע) משכרו של התובע, תשלומים עבור חברת ליסינג - למרות הסתייגותו של הנתבע. לטענת התובע יש לראות במכלול הנ"ל כהרעה מוחשית בתנאי עבודתו, שהצדיקו את התפטרותו וזיכויו בפיצויי פיטורים בדין מפוטר . 13. לטענת הנתבעת, אין בסיס לטענות התובע שהדרישה להחתמתו על כתב ההתחייבות בתחילת שנת 2007, בנוסח המוצע על ידה, מהווה הרעה מוחשית בתנאי העבודה, ולו מהסיבה שהוא כבר חתם בעבר, על התחייבויות דומות ולא העלה כל טענה בקשר לכך. בתשובה לכך הפנה התובע לשוני בין הנוסח של ההתחייבויות שהתובע חתם עליהם בעבר, נספח י"ד למוצג ת/1, לבין זו משנת 2007, נספח א' למוצג ת/1. 14. כדי לעמוד על השוני בין ההתחייבויות להלן נביא את נוסח סעיף 6, שהוא הסעיף הרלבנטי למחלוקת בין הצדדים, בשתי ההתחייבויות: בסעיף 6 להתחייבויות הקודמת נקבע: " באם תיגרם תאונת דרכים ו/או נזק לרכב באשמתי הריני מתחייב, באם יוחלט כך ע"י הנהלת החברה, לשאת בעלות, ההשתתפות העצמית של קופיטק כפי שהיא נקובה בפוליסה ונותן בזאת הסכמתי לקיזוז הסך הנ"ל משכרי."( ראו, נספח י"ד לתצהיר תובע) ואילו בסעיף 6 להתחייבות שהתובע התבקש לחתום עליה בשנת 2007 נקבע: " באם תיגרם תאונת דרכים ו/או נזק לרכב באשמתי ו/או בשעה שהרכב היה בחזקתי, ובאם יוחלט על כך ע"י הנהלת החברה, הריני מתחייב לשאת בעלות ההשתתפות העצמית של קופיטק כפי שהיא נקובה בפוליסת הביטוח ו/או בהתאם לסכום שיקוזז לחברה מאת חברת הליסינג ו/או חברת ההשכרה ונותן בזאת את הסכמתי לקיזוז הסך הנ"ל משכרי." (ראו, נספח א' לתצהיר תובע) (ההדגשות לא במקור- מ.ס.ע). על פניו עולה כי קיים שינוי בהיקף האחריות של העובד ובמהות האחריות בהתחייבויות החדשה. זו הוסיפה אחריות העובד לכל נזק שיגרם לרכב בזמן שהוא בחזקתו, אף אם זה נגרם שלא באשמתו, והתחייבות מצד העובד לשאת לא רק בעלות ההשתתפות העצמית כפי שהיא נקובה בפוליסת הביטוח, סכום מוגדר וידוע מראש, כמו קודם, אלא, גם לסכום שהנתבעת תידרש לשלמו ע"י צד שלישי, חברת הליסינג ו/או ההשכרה, בנוסף ליכולתה לקזזו באופן אוטומטי משכרו של התובע, ללא הבאת הדבר לידיעתו מראש, ועל סמך הסכמה שנכללה בכתב ההתחייבות לקזז כל סכום נזק. 15. כפי שהבהרנו קודם התובע חתם על כתב ההתחייבות החדש בכפוף להסתייגויות שנוסחן אף הועבר ע"י בא כוחו לידיעת ב"כ הנתבעת, אך למרות זאת הוברר כי הנתבעת החלה לקזז את הסכום שחויבה בו ע"י חברת ההשכרה ביחס לרכב שהיה בחזקת התובע, החל ממשכורת חודש 8/07 שהשתלמה בחודש 9/07, ועד משכורת חודש 12/07. בקשר לקיזוז העידה בפנינו גב' איצקוביץ מנהלת הכספים בנתבעת, שהיא לא היתה ערה להסתייגות שרשם התובע ליד חתימתו על ההתחייבות, מנגד העיד בנה, אמיר, המנכ"ל , שהוא כן זוכר את העובדה כי התובע הוסיף הסתייגות ליד חתימתו, אך טען שאינו זוכר את מהותה. בנסיבות אלו עדות המנכ"ל בפנינו, כאילו ובניגוד לכל העובדים התובע קבל הרחבה לטופס הסטנדרטי, נותרה ללא ביסוס נוכח דבריו שהוא למעשה לא זוכר "מה זה היה בדיוק". (ראה עמ' 17 לפרט' ש' 20-27). מכל מקום, דבריו האחרונים של המנכ"ל ומעבר להיותם כלליים ולא נתמכים בראיה כלשהי, אינם יכולים לגרוע מהעובדה כי בפועל קיים ונותר שוני מהותי בין הנוסח של שתי ההתחייבויות, אלו שחתם עליהם התובע בעבר, וזו שנדרש לחתום עליה בתחילת שנת 2007, ושנחתמה על ידו בכפוף להסתייגויות שצרף לה. מעבר לכך, וגם בהנחה שנותר ספק שתנאי ההתחייבות החדשה היוו הרעת תנאים מבחינת התובע, וכנראה של כלל העובדים שנדרשו לחתום עליה, בא הקיזוז משכר חודש 8/07 של התובע, שלגרסת עדי ההגנה בוצע על סמך דרישה של חברת ההשכרה לנזקים שהיא מצאה לטענתה, ברכב שהיה בשימושו של התובע, וזאת מתוקף ההסכם בין הנתבעת לבין חברת ההשכרה ומוכיח שאכן מדובר בהרעת תנאים באופן אובייקטיבי, וזאת בשים לב לעובדה שאינה שנויה במחלוקת, והיא כי במשך כ- 12 שנות עבודת התובע בנתבעת, 1996-2006, הוא תמיד החזיק ברכב "שכור" מטעם המעביד, אך מעולם הוא לא נדרש לשלם סכום בגין נזק כלשהו שנגרם לרכב. 16. טענת עדי ההגנה כי העדר קיזוז משכר התובע בעבר בגין נזקי רכב , נבע אולי מהעדר נזק לרכב שהיה בחזקת התובע, ייתכן והיא נכונה אולי בקשר למעורבות בתאונת דרכים, אך היא בלתי סבירה ביחס לנזקים נטענים ע"י חברת הליסנג, בגינם בוצע הקיזוז מהשכר של התובע בשנת 2007, בהתאם לעדות גב' איצקוביץ, שכללו, מכות, מראות או כל דבר אחר. (ראה עמ' 12 לפרט' ש' 1-5). ושבקשר אליהם אף העיד התובע ואמר: ""הקש ששבר את גב הגמל, זה היה הניכוי מתלוש השכר שלי של ההשתתפות העצמית של ההחזרה של הרכבים בתום תקופת הליסינג. כל 3 שנים היו לנו רכבים מליסינג, והיינו מחזירים אותם ומקבלים חדשים. היינו נוסעים לאתרי בניה וכד', ומן הסתם אולי עפה צלחת מהגלגל, או נגיעה קטנה בצבע, מדובר בבלאי נורמטיבי ולא מדובר בתאונה, וגם בעבר שהיו לאחרים תאונות או דפיקות אף פעם לא ניכו מהשכר, וזה מתחבר לכך שמינואר של אותה שנה בסוף תקופת הליסינג הוציאה החברה מכתב התחייבות ודרשה שאנו נחתום עליו, ואני הוספתי נספח בהתייעצות עם עורך דין..." 17. מפי נציגי הנתבעת שמענו טיעונים רבים אודות גובה סכום הקיזוז, שנטען כי הוא זעום, (5 תשלומים X 143.22 ₪= 716.1 ₪ ), וכי אי אפשר לומר כי יש בו כדי להוות הרעה מוחשית בתנאי העבודה של התובע. בעניין זה הסביר התובע בעדותו ואמר: "ש. לאור מה שאמרת ש'הקש ששבר את גב הגמל' האם אתה רוצה לומר שקיזוז בסך של 143 ₪ לאדם שמרוויח מעל 6,000 ₪ לחודש זה 'הקש ששבר את גב הגמל'? ת.         בהחלט כן. כיון שבאותו חודש זה היה 143 ₪, אבל לעמיתים שלי/טכנאים אחרים היו הורדות של 3,000 וגם 5,000 ₪. היום אני עומד על 143 ₪ מחר אני יכולים לקזז ממני סכום יותר גבוה..." 18. בהקשר זה, נציין כי ככלל, המעסיק מנוע מלקזז סכומים משכרו של העובד אלא בגבולות הדין, ובכלל זה בהתאם להוראות חוק הגנת השכר ובנסיבות שמפרט החוק, ו/או במקרה של הסכמה מפורשת מצד העובד. גב' איצקוביץ העידה כי היא בצעה את הקיזוז משכרו של התובע על סמך חתימתו על כתב ההתחייבות שלפי הבנתה אפשר לה לקזז לא רק במקרה של תאונה, וכי ברגע שחברת הליסינג חייבה את הנתבעת עבור הרכב שהיה בחזקתו, התובע חייב לשאת בהוצאה עד לגובה ההשתתפות העצמית. על פניו הטיעון האחרון של גב' איצקוביץ בעניין גובה ההוצאה לא הוכח, ובכל מקרה הוא אינו עולה בקנה אחד עם נוסח כתב ההתחייבות משנת 2007, אשר מדבר על חיוב העובד בעלות ההשתתפות העצמית כפי שהיא נקובה בפוליסת הביטוח ו/או בסכום שיקוזז לחברה ע"י חברת הליסינג ו/או חברת ההשכרה ללא הגבלת סכום. משנשאלה בחקירתה הנגדית בעניין זה השיבה גב' איצקוביץ: " ש.      למה בהתחייבויות של כל השנים המילים "חברת הליסינג ו/או חברת ההשכרה" לא נזכרו? ת.         יכול להיות שהיינו צריכים להזכיר אותם."( עמ' 11, שורות 14-24)". 19. זאת ועוד, לפי עדות המנכ"ל, מר איצקוביץ, כי לתובע הודע על הכוונה לקזז משכרו בכתב. בהקשר זה מעבר לעובדה כי מכתב זה לא הוגש לתיק, הטענה סותרת את עדותה של גב' איצקוביץ, שטיפלה בשכר ובקיזוז, שהעידה ברוב הגינותה, שהיא בצעה את הקיזוז מכוח חתימת התובע על כתב ההתחייבות, וללא ששמה לב להסתייגות שהוא רשם ליד חתימתו. בנסיבות אלו אנו דוחים את טענת הנתבעת, כי הקיזוז הובא לידיעת התובע, ו/או כי אופן ביצועו, בתשלומים, היה בהסכמתו. 20. אם לסכם עד כה, הרי הוברר כי התובע נדרש לחתום על כתב התחייבות שתנאיו החמירו עמו ואף הטילו עליו חיובים לתשלומים שלא הופיעו בהתחייבויות הקודמות עליהן חתם במשך כ- 12 שנות עבודתו בנתבעת, וכי למעשה ההתחייבות החדשה מגלגלת עליו את כל הנזקים שלדעת צד ג', חברת ההשכרה, יש לחייב בהם את הנתבעת, וכי חרף ההסתייגויות שהתובע דאג לציין ליד חתימתו על כתב ההתחייבות, אותן אף דאג להעביר במכתב באמצעות בא כוחו לידיעת בא כוח הנתבעת, בפועל, התעלמה הנתבעת מהם ופעלה על דעת עצמה ובצעה קיזוזים משכרו בקשר לחיובים אותם הטילה עליה חברת הליסינג, ואף זאת ללא שטרחה להודיע לתובע על כוונתה לעשות כן, ללא קבלת הסכמתו, וללא שטרחה להציג בפניו כל ראיה למהות הנזק הנטען ולמהות אשמתו, אם בכלל. בהקשר זה נציין כי, טענת הנתבעת שהיא נהלה מו"מ מול חברת הליסינג כדי למזער את הנזקים ולהפחית את סכום החיוב שיש לקזז, אינה גורעת מחובת הנתבעת להודיע לתובע ולקבל את הסכמתו לקיזוז ולסכומו, במיוחד נוכח הסתייגותו מהתנאים בכתב ההתחייבות החדש. זאת ועוד, באשר לגובה סכום הקיזוז שבוצע מהשכר, לטעמנו אין לכך כל רלבנטיות לצורך הקביעה כי בנסיבות העניין הקיזוז שבוצע משכרו של התובע היה שלא כדין, והקביעה כי כתב ההתחייבות החדש מכוחו בוצע הקיזוז לטענת הנתבעת, הווה הרעה בתנאי עבודתו של התובע. 21. בשים לב לטענת התובע, כי שינוי ההתחייבות וביצוע הקיזוז היוו אך שלב אחד בהתייחסות הנתבעת העולה לכדי הרעה מוחשית בתנאי העבודה של התובע, להלן נמשיך לבחון את יתר טענותיו. הפרת התחייבות להפריש עבור התובע לקרן ההשתלמות: 22. במכתב הנתבעת מיום 8.2.07, החתום ע"י מר אמיר איצקוביץ הסמנכ"ל בנתבעת, הממוען במופרש לתובע, נכתב בין היתר כדלקמן: " ברצוני להודות לך על המאמץ, הנאמנות והתרומה המשמעותית שהינך מעניק לחברת קופיטק לאורך השנים האחרונות. תרומתך היא זו המאפשרת לחברתנו להגיע להישגים בולטים ולעמוד ביעדים שהגדרנו שנה אחרי שנה... החל מהשנה הנוכחית החלטנו להעניק לעובדים המצטיינים הוותיקים שעובדים מעל 10 שנים בחברה את הזכות לקרן השתלמות".(ראו, נספח ז' לתצהיר תובע, ת/1). בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי מדובר במכתב שטנץ שנשלח לכל העובדים הוותיקים בנתבעת, בו הובהר כי פתיחת קרן השתלמות תבוצע לעובדים ותיקים מצטיינים, ושנשלח בטרם החל התובע בהפרות המשמעת, (ראו, סעיף 11(ד) לכתב ההגנה). עוד נטען כי מהמכתב עצמו ברור כי קרן ההשתלמות הינה לפנים משורת הדין ותיפתח לעובדים אשר עומדים בשני תנאים מצטברים, מעל 10 שנות וותק וגם מצטיינים. לגבי התובע נטען כי הוא לא עמד בתנאי "ההצטיינות", בשל הפרות המשמעת בהם נקט. 23. בחקירתה הנגדית, נשאלה גב' איצקוביץ אודות ביצוע ההחלטה לפתוח קרן השתלמות לתובע, והשיבה כדלקמן: "ש. יצאה החלטה של הנתבעת בתחילת 07 לתגמל את התובע בקרן השתלמות, האם זה בוצע? ת.         ההחלטה הייתה לתגמל עובדים בקרן השתלמות אחרי ותק מסוים ומצוינות בעבודה, וההחלטה נפלה כי בשל התנהגות התובע ובשל הפידבק שקיבלנו ממנהל השירות, על התמיכה הטכנית שניתן ללקוחות שלנו הוחלט שהוא לא יקבל קרן השתלמות.             ההחלטה הייתה בסמוך לחודש 1/07. ש.         אני מפנה אותך לנספח ז' לתצהיר התובע שזה מכתב שמופנה אליו מיום 8/2/07, ולפיו התובע ממלא אחרי כל התנאים שמזכים אותו בקרן השתלמות, וזה בניגוד למה שאמרת קודם, תסבירי? ת.         אני לא יודעת לומר מתי נבדק עניינו של התובע לעניין אי צירופו לקרן ההשתלמות.             אני לא זוכרת בדיוק אולי במרץ נבדק נושא העובד התובע לצורך מתן קרן ההשתלמות והוא נמצא לא מתאים לקבל את הקרן, אין חובה לתת את הקרן הזה, נותנים אם רוצים לתת. ש.         תציגי בפנינו את ההחלטה שמבטלת את ההחלטה שבנספח ז', אם קיבלת החלטה בכתב לעובד, אם נתת החלטה בכתב לעובד בו התחייב לתת לו קרן השתלמות ולאחר מכן את מגיעה למסקנה שלא מגיעה לו, עליך להודיע לו על כך בכתב? ת.         ייתכן. מצד שני שלא ממשיכים את ההליכים זה אומר שהוא לא מקבל את הקופה. יכול להיות שהיה צריך להוציא לו מכתב ולא הוצא.  (עמ'12, שורות 14- 29) 24. אם כן, לדידה של גב' איצקוביץ' ההחלטה לא לפתוח קרן השתלמות לתובע נפלה בחודש ינואר או מרץ 2007 וזאת לאור "הפידבק" שקבלו ממנהל השירות. ואילו מעדות המנכ"ל, מר איצקוביץ, עולה כי רק בעקבות האירועים בחודשים האחרונים לעבודת התובע, הוא ראה כי התובע אינו עובד "מצטיין", (ראו עמ' 19 לפרט' ש' 13-16). ואילו ביחס למכתב מיום 8/2/07, שהא חתום עליו, העיד מר איצקוביץ, המנכ"ל, ואמר: "מבחינתי זה מסמך שיצא לכל העובדים כדי להסביר את הנוהל החדש של קרן ההשתלמות, וזה מפורש במסמך זה, שעובד מעל 10 שנים, מצטיין, יקבל קרן השתלמות.  לא כתוב שהתובע עומד בשני התנאים אלו. המכתב נשלח לכל עובדי החברה, גם מי שעבד שעה, והמכתב נשלח לכל עובד שמי, אפשר לראות שהושאר מקום להוספת שם בכותרת. לשאלתך אני משיב שבחברה יש לנו בין 10 ל-30 עובדים מעל 10 שנות ותק. אני אמציא תוך 7 ימים רשימה של עובדים שהוותק שלהם הוא מעל 10 שנים בשנת 2007." לומר, כי מר איצקוביץ' מכחיש שמדובר בהתחייבות פרטנית כלפי התובע וטוען כי המכתב נשלח לכלל העובדים בחברה, זאת בניגוד לעדות של גב' איצקוביץ' הנ"ל, ובניגוד לטענה שלו בתצהירו, לפיה, המכתב נשלח ל- "כל העובדים הוותיקים בנתבעת". בהקשר זה ובמטרה לתת לנתבעת הזדמנות להוכיח את טענתה שהמכתב לא מהווה התחייבות מצדה, ובהסתמך על הצהרת והתחייבות מר איצקוביץ בדיון בפנינו, חייבנו אותו בהחלטה מיום 16.12.09, להמציא לתיק בית הדין רשימה של העובדים שהוותק שלהם מעל 10 שנים, נכון לשנת 2007, ושלהם נשלח המכתב הנ"ל בעניין קרן ההשתלמות, אך משום מה, לא טרח מר איצקוביץ למלא אחרי ההחלטה, ובוודאי לא הוכיח בראיה כלשהי כי המכתב נשלח לכלל עובדי הנתבעת. בנסיבות העניין ולאור תוכן המכתב אנו קובעים כי הוא מופנה ומתייחס לתובע אישית. אולם אף אם תומר כי הנתבעת פנתה לעוד עובדים ותיקים וטובים שלה בנוסח מכתב זהה, אין עובדה זו מאיינת את תוקפו ולא את המצג שהוא הציג בפני התובע, ולא את הצפייה שהוא יצר אצלו לזכות בקרן ההשתלמות. כך הקשר בין תיאור תרומתו המשמעותית של התובע לנתבעת לאורך שנות עבודתו הרבות כפי שצוין בפתח המכתב, לבין ההחלטה להעניק בשנה "הנוכחית" את ההטבה של קרן השתלמות לעובדים דוגמתו, יוצרת בנסיבות העניין התחייבות כלפיו להעניק לו קרן השתלמות. 25. לטענת הנתבעת, אף אם יקבע כי המכתב הנ"ל הוא בגדר מסמך מחייב, התובע לא ענה על התנאים המזכים אותו בהטבה, שכן, הוא אמנם עומד בדרישת הוותק, אך אינו עומד בדרישת ההצטיינות בעבודה. לפי הנתבעת עובד מצטיין הוא זה אשר נמנע מלנקוט בעבירות משמעת. כך נטען בכתב ההגנה:" כאשר נשלח המכתב מיום 7.2.07 לתובע, זה היה בטרם החל התובע בהפרות משמעת" (ראו, סע' 11 לכתב ההגנה). הנתבעת תארה את המעשים שמבחינתה הופכים את התובע לעובד "לא מצטיין" במכתבה מיום 23/12/07, שם כתבה: "האמור לעיל הינו למרות הפרות המשמעת החוזרות והנשנות מצידך וניסיונך להתסיס את עובדי החברה האחרים בזמן האחרון, אשר גרמו לנו להתאכזב מאוד ממך" אנו רואים בחומרה את הפרות המשמעת שלך בזמן האחרון מעינינו, ובוודאי אנו לא נשפר שכר של עובד אשר מפר משמעת זו גם הסיבה בעטיה אנו דוחים את דרישתך לשיפור שכרך, כידוע לך בוודאי, אין אנו מחויבים לשפר את השכר ובוודאי שלא בכל שנה, ובוודאי שלא לכל עובד, קל וחומר כאשר הוא מבצע הפרות משמעת רבות, ומסב לחברה נזקים לא מעטים" ( ראו, מכתב הנתבעת לתובע מיום 23.12.07-נספח ט' לתצהיר תובע) "גם ההטבה בדמות פתיחת קרן השתלמות, היא הטבה לעובד לפנים משורת הדין ואינה חובה על פי דין, הטבה זו ניתנת לעובדים טובים שאינם מפרים משמעת, ואנו לא נוכל ליתן אותה לעובד הפועל באופן שיטתי בכדי לפגוע בחברה". 26. ודוק. הטענות כבדות המשקל מצד הנתבעת במסגרתן היא מייחסת לתובע הפרות משמעת, שביתה איטלקית, התססת עובדים וגרימת נזקים לא מעטים לטענתה, נותרו בסופו של דבר בגדר טענה כללית ללא תימוכין. מחד, הנתבעת לא הציגה כל ראיה, מכתב או התראה לתובע בעניין הפרות המשמעת הנטענות, ומאידך, לא הביאה לעדות, הממונה הישיר על התובע שהוא בשליטתה ושלטענת עדי ההגנה, על בסיס הדיווח שלו, הם החליטו שהתובע אינו מהעובדים הטובים או המצטיינים ואינו זכאי לקרן השתלמות. לאור זאת, אנו קובעים כי הנתבעת לא הוכיחה את טענתה וכי היא הפרה את ההבטחה כלפי התובע, כאשר לא פתחה ולא הפרישה עבורו הפרשות לקרן השתלמות. התארגנות וועד עובדים 27. טענה נוספת בפי התובע נוגעת לשינוי יחסה של הנתבעת כלפיו בעקבות פעילותו לאירגון העובדים, שבמסגרתה ועל פי נספח ו' לתצהירו, חתמו כ- 28 עובדים ומטרתה הקמת וועד וניהול מו"מ מול ההנהלה של הנתבעת, לשיפור תנאי העבודה של העובדים ובכלל זה נושא הרכב ככלי עבודה, טלפון ועלויות השימוש בו, הנהגת דירוג מתאים בנתבעת, קרן השתלמות, ביטוח מנהלים וכו'. התובע העיד בהקשר זה ואמר: "ת.        אני ניסיתי להקים ועד עובדים, ולהפוך את הנתבעת למקום שאפשר להמשיך ולעבוד בו, ושאני אוכל לראות את העתיד שלי שם עד גיל הפנסיה.             במפעל יש מעל 100 עובדים. דיברתי עם סניף ת"א וסניפון בירושלים בעניין הועד, ופניתי לעמותת קו לעובד והם עזרו לי בכל התהליך הזה.             לנתבעת לא הודעתי באופן רשמי כי היה חשש עצום מצד העובדים, אבל בוודאות ידעו מזה מנהל השירות וסגנו, שאמרו לי למה לי לטפס על עצים גבוהים. מבחינתי מנהל השירות וסגנו היו האחראים הישירים עלי. גם ממנהל השירות ביקשתי לשפר את המשכורת שלי. לגבי העלאת שכר וקרן השתלמות, דיברתי עם אמיר ויוסי.". (בעמ' 7 לפרט') כעקרון, הזכות להתארגנות עוגנה בסעיף 33 ח' לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957 אשר קובע כי: "לכל עובד הזכות לפעול למען התארגנות עובדים בוועד עובדים ובארגון עובדים, להיות חבר בוועד עובדים ובארגון עובדים ולפעול במסגרתם". גם בתי הדין הכירו בפסיקתם בזכות התארגנות העובדים כזכות יסוד חוקתית (ראו, עס"ק 1008/00 הורן את ליבוביץ בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה). סעיף 33י לחוק קובע כי : "[א] מעביד לא יפטר עובד, לא ירע תנאי עבודה של עובד, ולא יימנע מקבלה של אדם לעבודה, בשל אחד מאלה: (1) חברותו או פעילותו בארגון עובדים; (2) פעילותו לצורך הקמה של ארגון עובדים; ... (5) פעילותו לצורך הקמה של ועד עובדים. [ב] בסעיף זה, 'תנאי עבודה' - לרבות קידום בעבודה, הכשרה או השתלמות מקצועית, פיצויי פיטורים, הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה". 28. גב' איצקוביץ' הכחישה כל ידיעה בעניין מעורבותו של התובע בניסיון להקמת ועד עובדים בנתבעת. לטענתה מנהל השירות לא יידע אותה על כך, אך היא אינה יודעת אם הוא הביא את הדבר לידיעת בנה או בעלה. גם מר איצקוביץ' העיד בפנינו, שהוא לא ידע על התארגנות העובדים, אך ציין כי על הירידה בתפקודו של התובע הוא ידע ממנהל השירות כששה חודשים "לפני המכתב הראשון שהתובע העביר", שהוא מיום 05.12.07. באותו הקשר העיד מר איצקוביץ שהוא ידע על התססת העובדים ע"י התובע, כאשר שמע את התובע מדבר עם שלושה ארבעה עובדים בזמן החלפת מכשירי הפלפון של העובדים שהתבצעה בחדר הישיבות הסמוך למשרדו, ומסביר להם להתנגד לקבלת הפלפון החדש, בצעקות, אך חרף זאת לא ראינו כי מר איצקוביץ מתרה בתובע בגין ההתססה הנטענת. 29. אם לסכם בעניין זה, הרי בפועל ומעבר לטענה כללית שמצאה ביטויה אך במכתב תשובה למכתב התובע בעניין ההרעה בתנאי עבודתו, לא הוכח שהתובע "הפר משמעת" או "תפקד בצורה לקויה". כך ולמרות גרסת שני עדי ההגנה, שמנהל השירות מר אלי, הוא שמסר להם את המידע בדבר תפקודו הלקוי של התובע, ולמרות חשיבות טענות אלו להכרעה במחלוקות שבין הצדדים, נמנעה הנתבעת, מסיבות לא רלבנטיות ולא סבירות מלהביא לעדות מטעמה את העדים רלבנטיים שהם בשליטתה ועובדה זו עומדת לחובתה. בנסיבות אלו, גרסת עדי הנתבעת כי מנהלי השרות הנאמנים לנתבעת, ואשר העבירו את כל התלונות בעניין תפקוד התובע שעל בסיסם הוחלט לא להעניק לו את קרן ההשתלמות, לא הזכירו כלל את הנושא המהותי בדבר מעורבותו בניסיון ההתארגנות של עובדי הנתבעת, אינה מתקבלת על הדעת, אינה סבירה ואינה הגיונית, במיוחד נוכח טענת התובע, שלא נסתרה, כי מנהלי השירות ידעו על ההתארגנות, וכי חלק מהעובדים אף פנו אליהם להתייעץ והם שכנעו אותם לוותר על העניין. הפרת הבטחה להעלאת שכר 30. לטענת התובע הובטח לו בסוף שנת 2006, לקבל העלאה בשכרו, הנתבעת מצדה מכחישה את הטענה ולחילופין טוענת כי העלאת שכר שטרם ניתנה אינה יכולה להיחשב כהרעה מוחשית בתנאי העבודה. למעשה מהאמור במכתב הנתבעת מיום 23/12/07, עולה כי כנראה דובר על מתן העלאה לשכרו של התובע בשנת 2007, וכי הדבר לא נעשה עקב הפרות משמעת שהנתבעת מייחסת לתובע. 31. בעניין הפרות המשמעת התייחסנו כבר לעיל, אך בעניין אי קיום ההבטחה להעלאת שכר אנו קובעים, כי ככלל אי קיום הבטחה כללית להעלאת שכר בעתיד, אינה יכולה להיחשב, כשלעצמה, להרעה בתנאי העבודה. יחד עם זא הפרת הבטחה כזו יכולה, בנסיבות מסויימות להצטרף להתנהגויות נוספות של מעביד כלפי העובד, כאשר ההרעה הנטענת הינה שינוי יחס כלפיו, ובכך לחזק את הטענה שלו בדבר הרעה מוחשית נטענת בתנאי עבודתו, במובן סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. הודעה למעסיק בעניין ההרעה המוחשית 32. כאמור ביום 5.12.07 כתב התובע מכתב לנתבעת בו הוא גולל את השתלשלות העניינים שהביאה אותו לכתיבת המכתב, סירובו לחתום על ההתחייבות החדשה וההסתייגות לאמור בה, שינוי יחס הנתבעת כלפיו מאז ואי מתן תוספת השכר שהובטחה לו ולא קרן ההשתלמות והקיזוז משכרו בגין נזק נטען לרכב שהיה בחזקתו, ללא ידיעתו וללא הסכמתו ודחיית התנגדותו למהלך זה ע"י החברה, ודרישה לתקן את המעוות לאלתר. במכתב מיום 10.12.07 בקשה הנתבעת שהות לבדיקת הנושא, ובתגובה שלח התובע ביום 16.12.07 מכתב תשובה בו הוא מציין כי הנושא אינו חדש לנתבעת והוא מרגיש כי הנתבעת מתחמקת מדרישותיו וכי הוא ימתין לתשובה סופית עד ליום 21.12.07 (ראו, נספח ב' לתצהירי הנתבעת. 33. במכתבה מיום 23.12.07, הודיעה הנתבעת לתובע שהיא דוחה את כל דישותיו שבמכתבו מיום 5/12/07, היא גם הבהירה שאין שום הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, ולראשונה התייחסה להפרות המשמעת, השביתה האיטלקית והתססת העובדים שהיא מייחסת לו. בסוף המכתב הביעה הנתבעת את נכונותה ללבן את הדברים ע"י פגישה ולא באמצעות התכתבות מעין זו שמנהל התובע מולה. בהמשך ציינה כי ככל שהוא יבחר להתפטר עליו לתת לה 30 ימי הודעה מוקדמת. 34. בתגובה כתב התובע מכתב לנתבעת ביום 26.12.07, בו אמר כי מתוכן התשובה של הנתבעת הוא למד שזו מנסה להציגו כבעייתי ומפר משמעת, וכל זה גם בשל פעילותו להקמת וועד עובדים בנתבעת. התובע ציין כי כל דרישותיו ידועות מזמן לנתבעת אך היא מתכחשת להן מתוך מטרה לגרום לו להתפטר. התובע הודיע שהוא לא יופיע לעבודה החל מיום 6.1.08 , (ראו, נספח' ד' לתצהירי הנתבעת). 35. במכתב תשובה של הנתבעת מיום 27.12.07, זו דחתה את טענות התובע, והבהירה כי לפי מדיניות החברה, שיפור בשכר ו/או בתנאים בסוציאליים מותנה בהתנהגות טובה של העובדים, וכי אילו היה מגיע להידברות אמיתית ולהסכמה בדבר התנהגותו בעתיד והפסקת הפרות המשמעת כי אז יותר קל יהיה להיענות לדרישותיו. עוד הובהר ע"י הנתבעת כי התפטרות תחייב אותו לתת 30 יום הודעה מוקדמת ולא תזכה אותו בפיצויי פיטורים וכי הוא בחר לשבור את הכלים. 36. בנוסף לאמור במכתבים הנ"ל טענה הנתבעת, כי התובע התפטר בכדי לעבוד בחברת בז"ן, וכי הוא רתם את כל התירוצים שבעולם לשם כך, וכי הוכח על ידה כי הקיזוז נעשה כדין ובהתאם לכתב התחייבות עליו חתם התובע, ובהתאם להסכמת התובע לקיזוז אם בהתנהגות ואם מכללא, ולכן יש לדחות את תביעתו. 37. באשר לפנייה הראשונה של התובע בעקבות הניכוי מהשכר העיד התובע: "כשקרה מה שקרה ... שההורדה הראשונה נוכתה מהשכר שלי ואני פניתי קודם לגב' איצקוביץ והיה בינינו דין ודברים שהיא מכחישה היום, וששאלתי על פשר ההורדה בתלוש השכר ומחיתי בפניה וטענתי שאינני מוכן לקבל זאת, אז היא לא קיבלה את דבריי והעיפה אותי מהמשרד...גב' איצקוביץ אמרה לי "תעוף מפה, בסוף היום תחזיר את האוטו ולא תעבוד פה יותר" זה היה בצורה מאוד קולנית..."( עמ' 4 שורות 14-17, ו- 20-22)   חיזוק לעצם קיום הפניה מצד התובע בעניין הקיזוז, ניתן למצוא בעדות גב' איצקוביץ שהעידה: " ש. האם הייתה לך שיחה עם התובע בעקבות המכתב שלו מיום 5.12.07? ת.       הייתה לי רק שיחה אחת איתו כאשר הוא בא למחלקת הנהלת חשבונות התפרצות זעם וצעקות ובהתנהגות בלתי הולמת בעניין קיזוז נושא הרכב והוא נתבקש לפנות את המקום ומה שנאמר לו שאם הוא לא מוכן לשאת את עלויות הרכב הוא חייב להשאיר בסוף היום את המפתחות והרכב יהיה רק לשימוש של העבודה. זה היה באותו אירוע כאשר הוא נכנס אלי לחדר בצעקות ובזעם. זה היה אחרי כמה חודשים מהפעם שקיזזתי לו." ( בעמ' 14, שורות 15-20). כפי שניתן לראות, מעודת גב' איצקוביץ עולה גרסה מעודנת, שכביכול היא אמרה לתובע, שאם הוא לא מסכים לקיזוז, הוא נדרש להשאיר את הרכב בסוף היום, וכי זה ישמש אך לצרכי עבודה. גרסה מעודנת זו אינה הגיונית, שכן בכתב ההתחייבות החדש, אין שום קביעה כי הנזקים שיכול ויקרו לרכב ובגינם יחויב העובד ויקוזז משכרו, הם רק אלו שיקרו לרכב שלא בזמן העבודה, ולכן גרסת התובע בהקשר זה הינה סבירה יותר. עובדה זו יחד עם העובדה כי הטענה בדבר הפרות משמעת מצדו חזרה על עצמה פעמים רבות רק במכתבי הנתבעת האחרונים, מצדדת במסקנה כי הנתבעת לא הייתה שבעת רצון מניסיון התובע לשפר את תנאי עבודתו ושכרו, וכי היא לא ראתה בעין יפה את העמידה שלו על זכויותיו. התובע העיד כי בעקבות מכתביו לנתבעת ולמרות שביום יום הוא נתקל במנהליו, הוא מעולם לא נדרש על ידם לבוא ולדבר. בפועל גם ממכתבי הנתבעת לא מצאנו הזמנה מפורשת לפגישה ספציפית שנקבעה לתובע כדי ללבן את הדברים וליישר את ההידורים, אלא שבמכלול הדברים, שעל פי רוב כללו טענות כלפי התובע והתנהלותו, כל אשר נאמר היה כי הנתבעת מוכנה ומעדיפה לדבר עם התובע. 38. באשר לטענה כי התובע התפטר מהנתבעת בכדי לעבוד בחברת בז"ן, הוכח כי התובע ובמסגרת מאמציו לשפר את ביטחונו התעסוקתי, ניסה בשנת 2006 להתקבל לעבודה בבתי זיקוק, הוא אף עבר את בחינות הקבלה, אך לא התקבל בסופו של דבר משום שאחיו היה עובד שם ומשום מדיניות בז"ן לא להעסיק קרובי משפחה בשורותיה. למעשה הוכח כי כל העניין הזה הובא בזמנו ע"י התובע לידיעת הנתבעת, ששמחה כי התובע נשאר לעבוד בשורותיה. לכן, וללא קשר עם עניין זה, הוברר כי בשנת 2007 ניסתה הנתבעת להכניס שינוי בכתב ההתחייבות, שינוי שהתובע לא הסכים לו, כך התחייבות לתת הטבה של קרן השתלמות לעובדים ותיקים אף היא לא קוימה כלפי התובע, ניסיון התובע להקים ועד בנתבעת ולדרוש שיפור בתנאי העבודה אף הם לא התקבלו בעין יפה ע"י הנתבעת, שראתה בתובע כמפר משמעת וכמי שאינו עונה על דרישתה להתנהגות טובה. בנסיבות העניין אירועים אלו מנתקים את הקשר בין ניסיון התובע להתקבל לעבודה בבז"ן בשנת 2006, לבין הודעתו בדבר הרעה מוחשית בתנאי עבודתו לקראת סוף שנת 2007. התובע העיד בהקשר זה ואמר: "ת. נכון יהיה לומר שרציתי שבנתבעת ישדרגו את התנאים שלי ואת השכר שלי, ולא ללכת לחפש במקום אחר, אחרי שאני עובד שם 12 שנים, ומבחינה מקצועית אהבתי את העבודה, והיה לי קשרים מאוד טובים עם כל הלקוחות של הנתבעת, ואת ההשקעה הזאת לזרוק לים, וללכת למקום חדש לא היה משאת נפשי, לאחר 12 שנה שעבדתי שם. נכון שמשנת 2006 רציתי לעזוב את הנתבעת שגם אז פניתי וביקשתי לשפר את תנאי העבודה שלי כדי לא לעזוב את העבודה. זו הייתה שאיפתי האמיתית" ( עמ' 6, שורות 12-18)   התובע העיד עוד: "ת.        אני ניסיתי להקים ועד עובדים, ולהפוך את הנתבעת למקום שאפשר להמשיך ולעבוד בו, ושאני אוכל לראות את העתיד שלי שם עד גיל הפנסיה.             במפעל יש מעל 100 עובדים. דיברתי עם סניף ת"א וסניפון בירושלים בעניין הועדה, ופניתי לעמותת קו לעובד והם עזרו לי בכל התהליך הזה.             לנתבעת לא הודעתי באופן רשמי כי היה חשש עצום מצד העובדים, אבל בוודאות ידעו מזה מנהל השירות וסגנו, שאמרו לי למה לי לטפס על עצים גבוהים. מבחינתי מנהל השירות וסגנו היו האחראים הישירים עלי. גם ממנהל השירות ביקשתי לשפר את המשכורת שלי.             לגבי העלאת שכר וקרן השתלמות, דיברתי עם אמיר ויוסי." (בעמ' 7). לאור זאת, אנו קובעים כי התובע ורק לאחר שנואש משינוי כלשהו בעמדת הנתבעת, ביחס לזכויותיו ותנאי שכרו ועבודתו הוא התפטר לאחר שנתן הודעה מתאימה למעסיקתו. 39. לטענת התובע שלא נסתרה, הוא ראה מיידית את הניכוי בשכר חודש 8/07, ומיד הוא פנה בעל פה לנציגי לנתבעת ואף חזר על כך מס' פעמים, אך תמיד קבל תשובה שלילית של ביטול כל טענותיו, ואף זאת בצורה מעליבה ומזלזלת. התובע ניסה להידבר, ובמקביל ניסה עם עובדים אחרים להקים וועד עובדים, אך משהדבר לא צלח הוא הבין שהגיע למבוי סתום. התובע ניסה לבדוק אפשרויות אחרות ובשלב בו ידע כי קיים כיוון של עבודה בבתי זיקוק, ולמרות שבשלב זה עדיין לא דובר על הבטחה ממשית, הוא פנה במכתבו לנתבעת מיום 5/12/07. 40. למעשה הוברר כי לאחר סיום עבודתו בנתבעת, החל התובע לעבוד בבתי זיקוק כעובד לא קבוע ובשכר מינימום. על רקע זה יש לבחון את טענת הנתבעת כי התובע התפטר כי מצא עבודה אחרת. מעדות התובע שלא נסתרה עולה כי העסקתו בבתי זיקוק התאפשרה בגלל ההפרטה שבוצעה שם, וכי בכל מקרה הוא משתכר שם שכר מינימום. התובע הסביר את הרצון שלו להתפטר מעבודתו בנתבעת ואמר: "לצערי לא יכולתי מבחינה רגשית לשאת את היחס ואת כל המועקות של שנים, וזה היה משהו שלא אוכל לעמוד בו יותר. אני ידעתי שאני הולך לעבוד בשכר מינימום ובמקום עבודה שאני לא קבוע, אבל הרגשתי שאני חייב לעזוב את המקום, כי לא קבלתי יחס כמו שמגיע לי". (ראו עמ' 8 ש' 1-4). 41. באשר למועד ההודעה למעביד על ההרעה המוחשית, יפים בענייננו הדברים שנקבעו בהלכה הפסוקה שקובעת: "שאין לדרוש מעובד כי יתפטר מיידית מחמת הרעה מוחשית בטרם ערך בירורים בדבר מקום עבודה חלופי ויתמרן את עצמו למצב בו ייוותר ללא מקור מחיה כשהוא "קרח מכאן ומכאן". עובד העומד בפני התפטרות בדיון מפוטר מחמת הרעה מוחשית לא יאבד את זכאותו לפיצויי פיטורים אם לא החליט מיידית וממילא לא הודיע על אתר למעבידו כי הוא מתפטר מעבודתו ( דב"ע נד/3-24 זיוה טור נ' מעשה אומן בע"מ פד"ע כז 507)" (ראו, גולדברג-פינברג, דיני עבודה, הוצאת סדן, שער עשירי, פרק 32, בעמ' 28) 42. אם לסכם עד כה, אנו קובעים כי בחינת ושקילת מכלול חומר הראיות, העדויות וטענות הצדדים מביאים אותנו לכלל מסקנה שהתובע הצליח להרים את נטל הראיה ולהוכיח שהוא התפטר מעבודתו מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה שלו בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, ולא משום שהוא מצא עבודה אחרת, שהוברר שאינה מטיבה עמו כלל, ומשום כך הוא זכאי לפיצויי פיטורים בדין מפוטר. קיזוז בגין "אי מתן הודעה מוקדמת" 43. אין חולק שהנתבעת ניכתה מתלוש שכרו האחרון של התובע סך של 3,250 ש"ח בגין אי מתן הודעה מוקדמת. אולם משנקבע כי התובע נתן הודעה בכתב למעבידו בדבר ההרעה המוחשית בתנאי עבודתו כבר ביום 5/12/07, וזאת לאחר שפנה קודם לכן, בעניין זה מס' פעמים בעל פה, ומשהחליטה הנתבעת לדחות את כל טענתויו ודרישותיו אלו, אזי ברור כי את ימי ההודעה המוקדמת יש למנות ממועד מכתבו של התובע, מיום 5/12/07. לאור זאת, הודעת התובע על סיום עבודתו ביום 6/1/08 , חלה בתום תקופת ההודעה המוקדמת. לאור זאת, קיזוז הסכום של 3,250 ₪ שבצעה הנתבעת משכרו של התובע, בגין אי מתן הודעה מוקדמת, אינו כדין, ויש לההחזיר לתובע כל סכום שקוזז ע"ח חיוב זה, כפי שנבהיר להלן. נתונים לחישוב 44. על פי התלושים שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורין הינו בסך של 6,500 ₪. בסיכומיו תבע התובע פיצויים בגין וותק של 11 שנים בלבד. 45. בתלוש השכר של חודש 1/08, בוצע גמר חשבון לתובע כולל, שכר, הבראה ופדיון חופשה, בסכום של 3,020 ₪ ברוטו, שלאחר ביצוע ניכויי החובה הגיעה לתובע יתרת שכר בסך של 2,127 ₪ נטו. אמנם הנתבעת קיזזה מהתלוש 3,250 ₪ בגין הודעה מוקדמת, אבל כיוון שהסכום שהגיע לתובע לא הספיק, נרשמה בתלוש יתרת חובה כלפי התובע, בסך של 1,123 ₪. ללמדך שבפועל הנתבעת קזזה מהתובע, רק סך של 2,127 ₪, אותם עליה להחזיר לתובע. 46. חישוב שכר היסוד בתלוש 1/08 עמד על סך 1,170 ₪. התובע הראה בתביעה ובסיכומים כי לפי החישוב הנכון שכר היסוד הזה צ"ל בסך של 1,973.9 ₪ , ולכן זכאי התובע ליתרת שכר בסך של 804 ₪ ברוטו. כדי להקל את החישוב, תקבע להלן זכותו של התובע בגין שכר 1/08, לפי החישוב הנכון ברוטו, ובהתעלם מסכום הקיזוז שהנתבעת לא היתה זכאית לקזז. לסיכום 47. על סמך כל האמור לעיל אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א.פיצויי פיטורין: בסך של- 71,500 ש"ח. ב.שכר עבודה וגמר חשבון (כולל פדיון חופשה והבראה) לחודש 1/08- סך של 3,825 ₪ ברוטו. ג.החזר ניכויים משכר- בגין " השתתפות עצמית"- סך של 716.1 ₪ . הסכומים הנ"ל ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום סיום יחסי עובד מעביד, 6/1/08, ועד התשלום המלא בפועל. 48. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד התובע בסכום כולל של 6,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. ניתן היום, י"ד טבת תשע"ב, 9 ינואר 2012, בהעדר הצדדים, ויישלח אליהם. מהא סמיר-עמארשופטת טובה מעוזנציגת עובדים אורי סיוןנציג מעבידים הרעת תנאים