שימוע במשרד החינוך

1. לפנינו תביעה לצו עשה, להורות למדינת ישראל - משרד החינוך (להלן:"המדינה") להחזיר את התובע לעבודתו כמורה במשרד החינוך, ולחילופין על קיום שימוע כהלכתו לתובע שימולאו בו ההנחיות כפי שניתנו בפסק הדין של מותב של בית דין זה (אב בית דין: כב' השופט חיים ארמון) בתיק עב 1398/08, מיום 11/10/09 (להלן:"פסק הדין"). 2. הרקע לסכסוך: א. התובע, יליד שנת 1957, הועסק אצל המדינה כמורה, החל משנת 1978. ב. בשנת 1999 נרשם התובע ללימודי תואר שני בשלוחה הישראלית של אוניברסיטת לטוויה. במקביל, הוא ביקש מהמדינה השתתפות בשכר הלימוד. המדינה שילמה לתובע בעבור שעתיים השתלמות בשבוע לתקופה שמספטמבר 1999 ועד אוגוסט 2000. ג. ביום 14/04/05 הורשע התובע על ידי בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (להלן:"בית הדין למשמעת") עבור קבלת תואר אקדמי מאוניברסיטת לטוויה מבלי שעמד במטלות אקדמיות הנחוצות לשם כך, התובע קנה בכסף עבודות שנעשו על ידי אחרים. בגזר הדין מיום 2/04/06 הוטלו על התובע אמצעי המשמעת הבאים: (א) נזיפה חמורה; (ב) פיטורין לאלתר משירות המדינה; (ג) פסילה מלמלא כל תפקיד במשרד החינוך למשך שנתיים, מיום 10/07/05. בנוסף, חייב בית הדין למשמעת את התובע להשיב למדינה כספים שקיבל בעבור שעתיים השתלמות בשבוע בסך של 6,413 ₪. ד. במסגרת אותו גזר דין נתן בית הדין למשמעת גם המלצה, בזו הלשון: "בית הדין ממליץ, כי בתום פרק הפסילה כאמור (לקראת יולי 2007) שנת הלימודים הבאה, לאחר שהנאשם יפיק ויפנים את הפסול שהיה כרוך במעשיו, כי משרד החינוך ישיבו לעולם ההוראה לתפקיד ולמקום שירותו על סמך מכלול נתוניו". ה. ערעור שהגיש התובע על גזר הדין לבית המשפט העליון (עש"מ 3666/06) נדחה ביום 7/11/07. ו. המדינה פעלה בהתאם לגזר הדין והתובע פוטר ונפסל מעיסוק בשירות המדינה ובהוראה למשך שנתיים. ז. עם תום תקופת הפסילה, פנה בא כוחו של התובע למדינה וביקש להשיב את התובע לעבודה בהוראה החל משנת הלימודים תשס"ח. המדינה עמדה על דעתה שאין לדון בשאלת השבת התובע לעבודה בהוראה, בטרם ימלא התובע את הוראות גזר הדין וימלא טפסים בעניין יציאה לקצבה, כמתבקש עם הפיטורים משירות המדינה. ח. ביום 16/03/08 הגיש התובע לבית דין זה תביעה כנגד החלטת המדינה שלא להשיב את התובע לעבודה. התביעה התנהלה בפני מותב בראשות השופט ארמון (תיק עב 1398/08, להלן:"התביעה הקודמת"). במסגרת הדיון המוקדם שהתקיים ביום 27/10/08, הוצע לצדדים הסדר דיוני, לפיו: "1. התובע יחתום על בקשה להיות משובץ בעבודה כעובד הוראה במשרד החינוך, בהתאם להמלצת בית הדין למשמעת. 2. התובע יהיה מודע לכך שהנתבעת סבורה שעליו לחתום גם על טופס בקשה לגמלה. התובע יחליט אם לחתום על טופס כזה או אם לאו. מובהר כי גם אם יחליט לחתום על טופס כזה, לא יראו בחתימתו משום ויתור על טענתו שהוא זכאי לכך שהנתבעת תשקול את החזרתו לעבודה על פי המלצת בית הדין למשמעת. 3. הנתבעת תשקול אם לשבץ את התובע בעבודה בהתאם לבקשתו, תוך שתביא בחשבון את האמור בהמלצת בית הדין למשמעת (מדברי ב"כ הנתבעת הבנתי כי הדיון בעניין זה, אם תהיה הסכמה להסדר המוצע-תינתן במהלך חודש דצמבר השנה). 4. החלטת הנתבעת תהיה מנומקת. 5. אם לאחר מכן תיוותר מחלוקת בין הצדדים- המחלוקת תידון בתובענה זו, כשהצדדים יוכלו לעדכן את כתבי הטענות שלהם בהתאם להתפתחויות". לאחר שהצדדים הביעו את הסכמתם, קיבל ההסדר הדיוני האמור, תוקף של החלטה. ט. התובע פעל בהתאם להסדר הדיוני עת הגיש, ביום 30/12/08, בקשה לשיבוץ בעבודה כעובד הוראה במשרד החינוך. י. תגובת המדינה לבקשה ניתנה ביום 15/01/09, במכתבה של גב' יעל שטיינברג, מנהלת גף כח אדם בהוראה במשרד החינוך (להלן:"גב' שטיינברג"), בו הודיעה לתובע כי על פי חוות הדעת של הלשכה המשפטית ובהתאם לפסיקה, לא חלה חובה להשיבו לעבודה בהוראה. חרף זאת, התבקש התובע להעלות בכתב טיעונים רלוונטיים, מעבר לטיעון בדבר תום תקופת הפסילה, שיהיה בהם כדי לשכנע כי יש לשבצו מחדש במערכת החינוך. בהתאם למכתב הנ"ל, פירט בא כח התובע במכתבו לגב' שטיינברג מיום 1/02/09, את הטיעונים בשלהם ראוי לשבץ את התובע כעובד במשרד החינוך. י"א. ביום 2/07/09 שלח מר ציון שבת, מנהל אגף בכיר לכח אדם בהוראה (להלן:"מר שבת") מכתב לגב' שטיינברג, בו נכתב כי המלצת בית הדין למשמעת אינה מחייבת את המשרד אלא על פי שיקוליו וצרכיו. מר שבת ציין כי החלטתו, לפיה אין מקום לשיבוצו במערכת של התובע, אשר עבר עבירה כה חמורה, שכן עובד הוראה נדרש לנורמות התנהגות ואמור להוות דוגמא לתלמידים, התקבלה תוך התייחסות למכתבו של בא כח התובע ולחוות דעת שנמסרה מהמחוז. בהחלטת המדינה מיום 6/9/09 נאמר כי בקשתו של התובע נדחית, בשל נימוקים שפורטו במכתב הפנימי של מר שבת מיום 2/7/09. כנגד ההחלטה הנ"ל הוגשה התביעה הקודמת, שבה ניתן פסק דין. פסק הדין הורה על ביטול החלטת המדינה, שהסתמכה על הנמקותיו של מר שבת במכתבו מיום 2/07/09, ועל קבלת החלטה מחודשת בבקשתו של התובע לשוב להיות משובץ בעבודה אצלה כעובד הוראה, תוך מתן הוראה כדלקמן: "31. א. אנו מצהירים על ביטול החלטת הנתבעת מיום 6/09/09, שנסמכה על הנמקותיו של מר שבת במכתבו מיום 2/07/09. ב. אנו מורים לנתבעת לקבל החלטה מחודשת בבקשתו של התובע לשוב להיות משובץ בעבודה אצלה כעובד הוראה. ג. בטרם קבלת ההחלטה המחודשת, יהיה על הנתבעת לדאוג להעביר אל התובע או אל בא כוחו, העתק של 'חוות הדעת של המחוז' שנזכרה במכתבו של מר שבת מיום 2/7/09. אם יתברר כי אין מסמך כאמור של 'חוות דעת' שהיה בפני מר שבת, תצא הנתבעת ידי חובה זו אם תעביר אל ב"כ התובע או אל בא כוחו, מכתב שבו היא תציין שאין מסמך כזה של 'חוות דעת' אך היא תפרט בו מה עמד בפני מר שבת בעת שהוא ציין שהוא מתבסס על אותה 'חוות דעת'. ד. הנתבעת תאפשר לתובע או לבא כוחו להגיב על חוות הדעת (או על המכתב שיישלח במקומה), בעל פה או בכתב, לפי בחירת הנתבעת. ה. ההחלטה המחודשת בבקשתו של התובע לשוב להיות משובץ בעבודה אצל הנתבעת כעובד הוראה תינתן לאחר מתן אפשרות התגובה האמורה בס"ק ד' לעיל. ו. ההחלטה המחודשת בבקשתו של התובע, תהיה מנומקת ותכלול התייחסות מפורטת לטיעוני ב"כ התובע במכתבו מיום 1/2/09 וכן התייחסות להמלצת בית הדין למשמעת בגזר דינו מיום 2/4/06, תוך מודעות לכך שבהתאם להלכה הפסוקה יש משקל רב להמלצה מעין זו. 32. לשם מניעת לזות שפתיים, אנו ממליצים לנתבעת לדאוג לכך שמי שיקבל את ההחלטה המחודשת, כאמור בסעיף 31 לעיל, יהיו גורמים במשרד החינוך שאינם גב' שטיינברג או מר שבת". 3. השתלשלות העניינים בעקבות פסק הדין: ביום 23/12/09 נשלח לתובע מכתב בו פירטה המדינה את רשימת המסמכים שעמדו בפני מר שבת, עת קיבל את החלטתו בעניינו של התובע וניתנה לתובע אפשרות להגיב בכתב. ביום 18/1/10 שלח בא כח התובע את תגובתו, בעקבותיה זומן התובע ביום 2/2/10, באמצעות בא כוחו, לשיחה אישית (להלן:"השיחה האישית") עם מנהלת מחוז הצפון, ד"ר אורנה שמחון (להלן:"ד"ר שמחון") ומפקח מחוז מגזר ערבי, מר X בדראן (להלן:"מר בדראן") במטרה לדון בהחלטת בית הדין לקבלת החלטה מחודשת, בעניין שילובו מחדש במערכת. בשיחה האישית שהתקיימה ביום 9/2/10, והוגדרה בפרוטוקול כ"דיון בהחזרת המורה X X, ת"ז X, לעבודה, לאחר החלטת בית הדין למשמעת", נכחה גם סגנית מנהלת המחוז, גב' ברכה אוחיון (להלן:"גב' אוחיון"). בתום השיחה האישית התקבלה החלטת הוועדה כי אין להחזיר את התובע למערכת, לאור העבירות החמורות שביצע ובנוסף נקבע, כי יש לפעול להפסקת עבודתו של התובע במוסד מוכר שאינו רשמי. הודעה על ההחלטה עם פירוט נימוקים נשלחה לתובע ביום 16/2/10. ההודעה נחתמה על ידי ד"ר שמחון. ביום 5/5/10 הוגשה על ידי התובע התביעה הנוכחית. בעת התנהלות ההליכים בתביעה הנוכחית, הגיש התובע, ביום 6/4/11, בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, למנוע מהמדינה לאכוף את החלטתה להפסיק את עבודתו של התובע בבית ספר תיכון דיר אל אסד ובמכללת אלביאן בבענה, עד תום ההליכים בתיק. בדיון שהתקיים ביום 14/4/11 בפני מותב שבראשות השופט מירון שוורץ, הוצע הסדר. המדינה קיבלה את ההצעה והצהירה כך: "בשל העובדה כי אנו מצויים לקראת סוף שנת הלימודים, ומתוך ראיית טובת התלמידים אותם מלמד המבקש בבית ספר תיכון בדיר אל אסד ובמכללת אלביאן בבענה, ובהתאם להמלצת בית הדין הנכבד בדיון מיום 14/4/11, לא תעמוד המשיבה בשלב זה על דרישתה לסיים את העסקתו של המבקש בבתי הספר הנ"ל באופן מיידי, וזאת עד לסיומה של שנה"ל הנוכחית (תשע"א)". הצהרה זו קיבלה תוקף של החלטה ביום 18/5/11. לאחר שהניסיון לפתרון הסכסוך בין הצדדים לא עלה יפה, התקיים ביום 10/7/11 דיון במהלכו נשמעו בפנינו עדויותיהם של התובע ושל מר בדראן. לאחר שהוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים הועבר התיק להכרעה. 4. להלן טענות ב"כ התובע: א. התנהלות המדינה מיום מתן פסק הדין מעידה על היותה מגובשת בדעתה לא להשיב את התובע לעבודתו במשרד החינוך. ב. היה ראוי ואף הכרחי שהמדינה תזמן את בא כוחו של התובע לשיחה האישית. ג. השיחה האישית שקיימה המדינה עם התובע לא היתה "שימוע" כהלכתו ולא ריפאה את הפגמים שנפלו בהחלטתה הקודמת, שנפסלה על ידי בית הדין. ד. בשיחה האישית לא היתה התייעצות ו/או שקילה ו/או תהליך של קבלת החלטות בעניינו של התובע. ה. בהחלטת המדינה מיום 16/2/10 אין כל התייחסות למכתבו של בא כח התובע מיום 1/2/09, ואף לא להמלצת בית הדין למשמעת בגזר דינו מיום 2/4/06, כפי שהורה פסק הדין. ו. החלטת המדינה מתייחסת רק למעשים בהם הורשע התובע ולחומרתם ואין היא שוקלת את השיקול השיקומי ואת תרומתו העשירה של התובע כמורה משך שנים ארוכות. ז. דרישת המדינה להפסיק את עבודתו של התובע במוסדות שאינם רשמיים מהווה נקמנות, רדיפה, והתעמרות בתובע שכבר ריצה את עונשו ופוגעת בחופש העיסוק שלו. על כן, יש לבטלה. 5. להלן טענות ב"כ המדינה: א. ההחלטה בדבר אי השבתו של התובע לעבודה במערכת החינוך לאחר פיטוריו ובתום תקופת הפסילה התקבלה לאחר שנערך לתובע שימוע וניתנה לו זכות טיעון בכתב ובנוסף בעל פה, בשיחה האישית אצל מנהלת המחוז. ב. התובע ידע מהן הטענות שעומדות כנגדו, כפי שפורטו בהליכים הקודמים שהתנהלו בעניינו. ג. זימונו של התובע לשיחה אישית עם מנהלת המחוז נעשה באמצעות מכתב לבא כוחו ולא נאסר על התובע להיות מלווה בעורך דין. ד. המדינה אפשרה לתובע לטעון מדוע יש להחזירו לעבודה במערכת החינוך בכתב ואף בעל פה, ובחנה מחדש את החלטתה בעניינו בהתאם להנחיות פסק הדין. ה. יחסי העבודה בין התובע למדינה נותקו עם פיטוריו, ועל אף המלצת בית הדין למשמעת, נותר למדינה שיקול דעת לבחון את מכלול נתוניו של התובע להתקבל לעבודה אצלה. ו. ההחלטה המחודשת לא להשיב את התובע לעבודה התקבלה במסגרת הליך תקין. מדובר בהחלטה מנהלית סבירה ואין הצדקה להתערב בה. ז. נורמות ההתנהגות להן נדרשים עובדי הוראה במשרד החינוך חלות גם במוסדות הנתונים לפיקוח משרד החינוך. משנודע למדינה כי התובע מועסק בבתי ספר נוספים הנתונים לפיקוח משרד החינוך, פנתה המדינה לבתי הספר בבקשה להפסיק את העסקתו בהם, כמתחייב מחוק פיקוח על בתי הספר, התשכ"ט-1969. 6. החזרה מחוייבת של התובע לעבודה : חוק שירות המדינה (משמעת) (להלן:"החוק") מכיר באמצעי של פיטורין משירות (סעיף 34(8) לחוק) ולצדו באמצעי של פסילה, לתקופה קצובה או לצמיתות, לאחר פיטורין, ממילוי תפקידים מסוימים בשירות המדינה (סעיף 34(9) לחוק) או משירות המדינה בכלל (סעיף 34(10) לחוק). כאשר עובד מפר במעשיו את הנורמות המחייבות בשירות המדינה ומועל באמון שניתן בו, "יש מקום לקבוע - בנסיבות המתאימות, ועל פי חומרת העניין - כי עובד זה יפוטר ואף כי יהיה פסול מלשוב ולשרת בשירות המדינה" [עש"מ (ארצי) 3789/04 ציפורי - מדינת ישראל - נציבות שירות המדינה, פ"ד נט(1) 721, 725]. החוק אינו מכיר באמצעי של פסילה לאחר פיטורין ולאחריה החזרה מחויבת לעבודה בשירות המדינה, תוך שלילת הפררוגטיבה הניהולית של המדינה בבחירת עובדיה. חיוב כזה מאיין את משמעותן של סנקציות הפיטורין והפסילה. מאחר ועונש הפיטורין הינו בין אמצעי המשמעת החמורים ביותר שבית הדין למשמעת יכול להטיל וברי, כי מקום בו אמצעי זה נמצא מתאים והולם בנסיבות העניין, אין לעקרו מתוכן בדרך של הפיכת הפיטורין למעין השעיה זמנית, הרי שאם תחויב המדינה להשיב לעבודתו עובד שהורשע בביצוע עבירות משמעת ובגין כך פוטר ונפסל מלעבוד בשירות הציבורי למשך תקופה קצובה, הרי כאילו לא אירע דבר. כבר נקבע בפסיקה כי "אין זה מתקבל על הדעת כי עובד שעבר עבירות משמעת המצדיקות כי יחסי העבודה עמו יבואו על סיומם יושב באופן אוטומטי וללא כל בחינה והפעלה של שיקול דעת לשורות שירות המדינה" [עשם(עליון) 9433/07 מדינת ישראל - מרינה אבשלומוב, 21/05/08]. לפיכך, אין בהמלצת בית הדין למשמעת למשרד החינוך, להחזיר את התובע בתום תקופת הפסילה לעולם ההוראה בגדר חובה, אלא כשמה - המלצה, שאינה מחייבת. על אף זאת, יש לבחון האם המדינה קיימה את הוראת פסק הדין והתייחסה כנדרש להמלצה, תוך הענקת משקל ראוי לה. 7. קיום הוראות פסק הדין בעניין "חוות הדעת" שהוזכרה בהחלטה של מר שבת: בעקבות הוראות פסק הדין, שלחה גב' אוחיון ב-23/12/09 מכתב לתובע בו פורטו המסמכים עליהם התבסס מר שבת בהחלטתו מיום 2/07/09: " פסה"ד של בית הדין למשמעת מיום 2.4.06, מכתבו של עו"ד זכי כמאל מיום 1.2.09, מכתביה של גב' יעל שטיינברג אל מנהלת המחוז מיום 12.1.09, אל מר X מיום 15.1.09, ואל עו"ד איריס שלו-טל, היועצת המשפטית מתאריך 17.2.09 על כל צירופיו". התובע הוזמן להעלות את טיעוניו באשר למסמכים שצוינו וכל טענה רלוונטית לעניין שיבוצו בעבודה. במכתב התגובה של התובע מיום 18/1/10 נטען, בין היתר, כי מהמסמכים שפורטו עולה כי לא קיימת 'חוות דעת מטעם המחוז', ומכאן שיש לבטל את ההחלטה השגויה שהתקבלה על ידי מר שבת. בנוסף נטען כי יש בעובדה שהתובע ממשיך לעבוד בשני בתי ספר תיכוניים כדי להעיד על כשירותו של התובע לשיבוץ מטעם משרד החינוך, חרף מעידתו החד פעמית. ביום 2/2/10 זומן התובע, כאמור, באמצעות בא כוחו, לשיחה אישית עם ד"ר שמחון ומר בדראן "על מנת לדון בהחלטת בית הדין לקבלת החלטה מחודשת בעניין שילובו מחדש במערכת". במסגרת זו ניתנה לתובע האפשרות לטעון בעל פה ולהציג את הנימוקים שיש בהם כדי לתמוך בהשבתו לעבודה. במכתבה של גב' אוחיון פורטו כל המסמכים שעמדו בפני מר שבת בעת שהוא ציין כי הוא מתבסס על "חוות דעת" - חוות דעת שמשתמע מאותו מכתב שאינה קיימת (אם הכוונה היא למכתבים של גב' שטיינברג, הם לא הוכתרו כ"חוות דעת"). לפי הוראות פסק הדין, היה על המדינה לציין באופן פוזיטיבי שלא קיימת "חוות הדעת של המחוז" שהוזכרה במכתב של מר שבת וכך לא נעשה. מדובר אמנם בפגם, מאחר שעל המדינה היה לקיים את הוראות פסק הדין באופן מדויק - כלומר, לציין אם יש חוות דעת, אם לאו. ואולם הפסיקה הבחינה בין פגם "מהותי" היורד לשורש העניין, לבין פגם "טכני" שהוא פגם הניתן לתיקון [עע(ארצי) 5248-10-10 נזאר עוויסאת - עיריית באקה ג'ת, 30/05/11]. ברור כעת, כאמור, כי אותה חוות דעת אינה קיימת. אולם, מצאנו כי בעניינינו, במדובר בפגם פורמאלי בלבד, שאין בו כדי לפגוע בתכלית הוראות פסק הדין, שכן כל עוד פורטו כל המסמכים שעמדו בפני מר שבת, אין באותו פגם לא מהותי כדי לגרום לביטול ההחלטה. 8. "האם ניתנה לתובע "זכות תגובה" כדרישת פסק הדין: התובע טען כי לא נערך לו שימוע תקין ובנוסף, נפגעה זכות הטיעון שלו בשל כך שנאסר על בא כוחו להיות נוכח בשיחה האישית. על פי הוראות פסק הדין, לא הוטלה על המדינה החובה לקיים שימוע בעל פה, על המדינה היה לאפשר לתובע או לבא כוחו להגיב בכתב על המכתב שנשלח אליו. הלכה ידועה וחזקה הינה כי שימוע תקין הינו שימוע בו יודע העובד מראש מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו וניתנת לו אפשרות להגיב להן [ראו עע(ארצי) 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, 7/01/03], "להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו" [עע(ארצי) 415/06 דני מלכה - שופרסל ,15/07/07]. פרוטוקול השימוע צריך להציג את "הלך מחשבותיה ושיקוליה של וועדת השימוע כאשר לתיעוד ההליך ישנה חשיבות רבה" [ע"ע(ארצי) 1290/02 מדינת ישראל - אלי שדה, כרך לג (99), 36]. כאמור, התובע זומן להעלות את טיעוניו גם בעל פה, בפגישה האישית שנועדה על פי מכתב הזימון "לדון בהחלטת בית הדין לקבלת החלטה מחודשת בעניין שילובו מחדש במערכת". אין נפקא מינה לשם שניתן לאותה פגישה. הנתבעת בחרה לקרוא לה "הזמנה לשיחה אישית". כך העיד מר בדראן כי: "ההזמנות של עובדי הוראה, על נושאים כאלה, בדרך כלל מתבטא בכל מיני ניסוחים, או שיחה אישית או בירור, או שימוע, וכו', אני לא ראיתי את המכתב הזה, מה שנאמר בו בדיוק שאנו נשמש כוועדה בעל פה..." (ע' 10 ש' 34-36 לפרוטוקול). השיחה האישית התקיימה ביום 9/2/10, והוגדרה בפרוטוקול כ"דיון בהחזרת המורה X X, ת"ז X, לעבודה, לאחר החלטת בית הדין למשמעת". מעדותו של מר בדראן עולה כי עובר לשיחה האישית, הציגה ד"ר שמחון בפניו ובפני גב' אוחיון את עניינו של התובע "איך שאני זוכר היא אמרה שפסק הדין של בית המשפט הורה למשרד החינוך לשקול מחדש את החזרתו לעבודה. כך הבנתי" (ע' 11 ש' 11-12 לפרוטוקול) "כן, לפני שנכנס, מנהלת המחוז, סקרה בפנינו את כל ההליך שהיה וגם פסק הדין, למה אני אומר שפסק הדין הורה למשרד החינוך לשקול מחדש, כי היא אמרה את המשפט הזה ולכן ביקשה שהוא יבוא, היא הזמינה אותו והיינו בהרכב של וועדה, שמענו אותו והוחלט מה שהוחלט" (ע' 11 ש' 26-28 לפרוטוקול). המסקנה אשר עולה, הן מן המסמכים והן מעדותו של מר בדראן, שלא נסתרה, היא שהוועדה, בהרכבה הפרסונאלי העונה על הוראות פסק הדין, היתה נכונה לשמוע את טיעוני התובע, בטרם תתקבל ההחלטה המחודשת בעניין השבתו לעבודה. הסכסוך בין התובע למדינה נמשך לאורך תקופה ארוכה, וברי כי התובע ידע מהן הטענות המועלות נגדו ושלהן אף הגיב במהלך המשפט (בתביעה הקודמת והנוכחית). השיחה האישית אליה הוזמן התובע באמצעות בא כוחו "היתה הזדמנות ראויה שניתנה לתובע להגיב". בנוסף, לא הובאה כל ראיה לטענה שהעלה התובע כי נאסר על בא כוחו להיות נוכח בשימוע. בשיחה האישית ניתנה לתובע האפשרות להציג את נקודת ראותו בפני הוועדה ולנסות לשכנעה כפי שעולה מהפרוטוקול שנערך. ד"ר שמחון הציגה בפני התובע את הטענות שיש בהן כדי להכריע בעניינו: "נשמע אותך ונקבל החלטה על חזרתך או אי החזרתך. הדברים ברורים, האשמות חמורות, אז ספר לנו ושכנע אותנו למה אתה רוצה לחזור למערכת". התובע טען כי "זה רצוני לעמוד על שלי. עבדתי 26 שנה אני מאמין ביכולתי להטמיע ערכים". עת נשאל למעשיו כיום, סיפר התובע כי הוא "מלמד בתיכון דיר אל אסד מטעם המועצה ובמכללת אלביאן. כשהושעיתי מיד הועסקתי על ידי הבעלויות". התובע טען כי המדובר במעידה חד פעמית, "לא הגשתי תעודות...החזרתי הכספים" ובנוסף "אני לא מתכוון לחזור במשרה מלאה, אלא 1/3 משרה" וכי שילם את המחיר על מעשיו "לא מענישים אדם לכל החיים. מצידי זו מעמסה, הפנמתי את הלקח". דברים אלה היו תגובת התובע לעמדת הנתבעת באשר לאי החזרתו לעבודה במשרד החינוך, תוך מימוש ההזדמנות שניתנה לו. לכן, מסקנתינו היא כי התובע קיבל "זכות תגובה" כנדרש בפסק הדין. 9. האם החלטת המדינה מנומקת וסבירה: מעיון ב"סיכום ישיבה" בעניינו של התובע, עולה כי נערך רישום של הנאמר בפגישה, והפרוטוקול אף משקף את עיקרי הדיון וסיכומו, כדלקמן: סיכום ד"ר שמחון: "צריך להעביר מסר חד משמעי, לא לקבל אותו חזרה למערכת כי לא ייתכן שמחד המחוז יפעל לאכיפת טוהר בחינות וחינוך וכיבוד החוק, ומצד שני מורה שאמור לחנך ילדים מתנהג בניגוד לכללים". "סיכום הדיון": מר בדראן: "לאחר שמיעת דברי המורה- מתברר שניסה לרמות המשרד, קיבל כספי מדינה שלא הגיעו לו על "לימודים פיקטיביים". המורה לא שיכנע אותי ולא היו בפיו דברים נוספים חדשים שאמורים לשכנע אותי לתמוך בבקשתו לחזור למערכת. לאור מעשיו ולמען טוהר המידות במערכת וכאיש שאמור להוות דוגמא אישית לתלמידיו - לא ממליץ להחזירו". גב' אוחיון: "שופטת בית המשפט העליון הגב' פרוקצ'יה קבעה בפסק דינה מיום 7.11.07 - 'קיבלת כספים מהמדינה כגמול השתלמות, אף שבפועל לא ניצלת אותם ללימודים אמיתיים, מעשים אלה של גניבת דעת, מעילה באמון והפרת חובת האמון שאיש חינוך חב למערכת ולשירות המדינה בכללו, מחייבים ענישה מחמירה. בביצוע העבירות העיד על עצמו המערער כי הוא אינו מבין את משמעותן של אמות המידה הבסיסיות הנדרשות מאיש חינוך, האמור לשמש דוגמא ומופת לציבור תלמידיו". ד"ר שמחון סיכמה כי: "לאור הממצאים החמורים בתיקו ולאחר ששמעתי את המועמד, אני מצפה מאיש חינוך לפעול ללא דופי, להוות דוגמא לתלמידיו, לכבד את החוק. כדמות מחנכת שאמור להתמודד עם חינוך ילדים, לרבות שמירה על טוהר בחינות, לא ייתכן שאדם שמעל באמון המדינה והורשע בהעתקת עבודות וקבלת כספים במירמה מהמדינה, ימשיך לכהן כמורה בתפקידו במערכת החינוך הרשמית והלא רשמית. לפיכך, הוועדה החליטה לא להחזירו למערכת וגם נפעל להפסקת עבודתו במוכר שאינו רשמי, ובמידה ולא תופסק עבודתו נפעל עפ"י חוק הפיקוח כולל ביטול רישיון המוסד". במכתב שנשלח לתובע ביום 16/2/10 בעקבות השיחה האישית, פירטה ד"ר שמחון את הנימוקים בהחלטה המחודשת לדחות את בקשת של התובע לחזור לעבודה בהוראה במשרד החינוך: "1. אני מצפה מאיש חינוך שינהג ללא דופי. בעיני על עובד הוראה לשמש דוגמא ומופת. הואיל והמעשים שביצעת חמורים והם בתחום היושרה האישית, ההגינות וטוהר המידות, אין באפשרותנו להסכים לחזרתך לעבודה. 2. עבודתך מתמקדת בתחום החינוך וההוראה, מעובד חינוך חברי הוועדה מצפים להתנהגות אישית ברמה גבוהה. 3. יקשה מאוד על עובד חינוך לשמש דוגמא ולהורות דרך לתלמידיו שעה שהוא עצמו עבר עבירות חמורות ונמצא על ידי בית הדין למשמעת כאשם ופוטר בשל כך. לאור האמור לעיל, כאמור, איננו מוצאים מקום לשיבוצך במערך ההוראה במחוזנו. 4. הטענות שהשמעת בפנינו לא שכנעו אותנו כי יש מקום להשיבך לעבודה לאחר פיטוריך בבית הדין למשמעת עקב ביצוע עבירות חמורות". לפי הפסיקה, עובד הוראה אינו בגדר עובד מדינה מן השורה. ייחודיותו בכך שהוא אמור להיות "דמות שהתנהגותה ורמתה המוסרית משמשת אמת מידה ודוגמא לציבור התלמידים המתחנכים לאורה. הפרת נורמות ההגינות והאתיקה בידי עובדי הוראה טומנת בחובה חומרה מיוחדת על שום המעמד המיוחד הנלווה לתפקיד זה..." (עשמ 5917/07 נביל גרה - נציבות שירות המדינה, 19/8/07). בהתאם לדרישות פסק הדין, ואף לפי הכללים של המשפט המנהלי, על ההחלטה המחודשת של המדינה להיות מנומקת, לאחר התייחסות לנימוקים שהועלו בתגובתו של התובע ותוך מתן משקל ראוי להמלצה של בית הדין למשמעת. ההחלטה המחודשת של המדינה יש לה בסיס ערכי לגבי המצופה מעובד הוראה: פעולה ללא דופי, לשמש דוגמא לתלמידיו וטוהר המידות. בהתאם להחלטה, חומרת המעשים לגביהם הורשע התובע - רכישת עבודות בכסף, קבלת תואר שלא כדין וקבלת כספים במרמה - מונעים ממנו להוות דמות חינוכית ראויה ובהתאם לכך הניעו את הוועדה להחליט שלא להשיבו לעבודה במשרד החינוך. התובע העלה כנימוקים את הוותק שלו בהוראה, של 26 שנים, שזה היה "רגע של חולשה" לגביו הוא שילם את המחיר, כי החזיר כספים ושהוא מבקש לחזור רק לשליש משרה. באשר לנימוק האחרון, הרי שהוא אינו רלוונטי, מאחר שמדובר בהתאמה כללית של מורה ומחנך, ואין חשיבות למספר השעות בשבוע אותן הוא מלמד. באשר ליתר נימוקי התובע, אין המדובר ב"נסיבות חדשות", אלא בטיעונים שכבר העלה התובע בעבר, המתבססים על עקרון של מחילה וסליחה: מי שנענש על עבירה ושילם את המחיר על מעשיו, זכאי לשיקום. אכן, התובע קיבל את עונשו ותקופת העונש הסתיימה. לתובע זכויות בסיסיות, ביניהן זכות לעבוד ולהתפרנס, אולם, כנגד, מצויה חובתה של המדינה לשמור על רמה גבוהה, הן בהיבט הפדגוגי והן בהיבט הערכי (שייתכן שהוא אף חשוב יותר מכישורי ההוראה) של המחנכים. הזכות להיות מועסק ולעבוד, ככל זכות או זכות יסוד, אינה אבסולוטית. יש לערוך איזון בינה לבין זכויות אחרות שעלולות להיפגע, במקרה זה זכות הקניין של המעביד, תוך שימוש בפררוגטיבה הניהולית שלו ובעיקר - טובת הילדים וזכותם לחינוך אופטימאלי. עם כל ההבנה למצבו של התובע, שאכן "שילם את המחיר", כדבריו, וריצה את עונשו, ברור לנו כי כתוצאה מהמעשה שעשה, נפגעה דמותו כאישיות חינוכית ואין לחייב את הנתבעת לקבלו בחזרה לעבודה, על אף המלצתו של בית הדין למשמעת. למרות שהגורמים המחליטים במשרד החינוך שקלו את ההמלצה, ונתנו לה משקל ראוי, הם לא השתכנעו מהטיעונים שהעלה התובע ועמדו על החלטתם, בהתאם לנסיבות. לפיכך, ההחלטה המחודשת של המדינה מנומקת וסבירה ואינה מצדיקה את התערבותו של בית הדין. 10. החלטת המדינה להפסיק את עבודת התובע בבית הספר התיכון בדיר אל אסד ובבית הספר אלביאן בבענה : במסגרת ההחלטה המחודשת שלא להחזיר את התובע לעבודה, התקבלה, כאמור, החלטה לפעול להפסקת עבודתו של התובע בבתי הספר התיכוניים דיר אל אסד ואלביאן בבענה. סעיף 16 לחוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969 (להלן:"חוק הפיקוח"), קובע לעניין אישור העסקת עובד חינוך, כדלקמן: "16. (א) לא יעסיק אדם עובד חינוך אלא אם יש בידי העובד אישור בכתב מאת המנהל הכללי כי אין לו התנגדות להעסקתו כעובד חינוך. (ב) לא יסרב המנהל הכללי ליתן אישור כאמור למי שכשיר להיות עובד חינוך אלא אם נתקיים אחד מאלה: (1) העובד הורשע בעבירה שיש בה כדי לפגוע בבטחון המדינה; (2) העובד הורשע בעבירה אחרת שיש עמה קלון והמנהל הכללי סבור כי לאור הרשעה זו אין העובד ראוי לשמש עובד חינוך; (3) הוכח למנהל הכללי שיש בהתנהגותו של העובד משום השפעה מזיקה על תלמידים; (4) העובד פוטר מבית ספר מטעמים פדגוגיים באישור משרד החינוך והתרבות ואין המנהל הכללי סבור שהנסיבות נשתנו ומצדיקות נסיון חדש בהעסקת העובד בבית הספר". לפי חוק הפיקוח, אין להעסיק עובד חינוך אשר אין בידיו אישור העסקה בכתב מהמנהל הכללי. לתובע אין לכאורה אישור כנדרש. ביום 6/4/11, הגיש התובע בקשה למתן צו מניעה זמני נגד המדינה, שתימנע מלאכוף את החלטתה לפעול להפסקת העסקתו בבתי הספר לעיל. משהתקבלה תגובת המדינה, בה הביעה התנגדות לבקשה, התקיים ביום 14/4/11 דיון בפני מותב בראשות כב' השופט מירון שוורץ. בסיום הדיון התקבלה החלטה לפיה : "מן הראוי להביא את ההכרעה בסוגיה שבמחלוקת, לדיון בפני המותב שידון בתיק העיקרי, במיוחד בשים לב לעובדה כי התוצאה המתבקשת מן המהלך האחרון בו נקטה המשיבה, הוא הוצאתו של המבקש לאלתר ממסגרות החינוך בהן מלמד מזה מספר שנים, כאשר כיום במחצית חודש אפריל, עשויה להיות לכך תוצאה ישירה ובלתי הפיכה כלפי ציבור התלמידים אותם מלמד המבקש ואשר אותם הוא מכין לבחינות הבגרות הקרבות ובאות. לאור האמור, וככל שהמשיבה לא תודיע בימים הקרובים כי מבוקש להקפיא את המצב הקיים, לפחות עד חודש יולי, בו יישמע התיק העיקרי, סבור בית הדין כי מאחר שמדובר בבתי ספר שעלולים להיפגע כתוצאה מהחלטה שיפוטית בהליך זה, הרי שיש לצרף את בתי הספר כאמור כצד להליך ולאפשר להם להגיש הודעה בדבר עמדתם ולהתייצב לישיבה שתיקבע בהתאם". בהתאם להחלטה, הורה בית הדין למדינה להודיע אם היא מקבלת את המלצת בית הדין, ואם לא, תינתן החלטה לפיה יצורפו בתי הספר כצד להליך, תתבקש קבלת עמדתם בכתב, ויקבע מועד לדיון בבקשה. ביום 8/5/11 הודיעה המדינה כדלקמן: "1. בשל העובדה כי אנו מצויים לקראת סוף שנת הלימודים, ומתוך ראיית טובת התלמידים אותם מלמד המבקש בבית הספר התיכון בדיר אל אסד ובמכללת אלביאן בבענה, ובהתאם להמלצת בית הדין הנכבד בדיון ביום 14/4/11, לא תעמוד המשיבה בשלב זה על דרישתה לסיים את העסקתו של המבקש בבתי הספר הנ"ל באופן מיידי, וזאת עד לסיומה של שנת הלימודים הנוכחית (תשע"א). 2. יובהר, כי אין באמור לעיל, משום ויתור על דרישתה של המשיבה כי בידי המבקש יהיה אישור העסקה בהתאם לחוק פיקוח על בתי הספר, התשכ"ט-1969". ביום 18/5/11, נתן כבוד השופט שוורץ תוקף של החלטה להצהרת המדינה המפורטת בסעיף 1 להודעה מטעמה. התובע טען כי האיסור על העסקתו בבתי הספר לעיל, פוגע בחופש העיסוק שלו. על אף הטענה, בכתב התביעה לא התבקש סעד אופרטיבי המתייחס לטענה זו. הוראות חוק הפיקוח, עליהן מתבססת המדינה, מופנות כלפי מוסדות החינוך שבהם עובד התובע. על מנת לדון כראוי באותה מחלוקת, אותם בתי ספר חייבים להיות צד להליך, אם מתבקשת הפסקת העבודה של התובע באותם מוסדות, כפי שאף הבהיר המותב שדן בבקשה לצו זמני. הצדדים הגיעו להסכמה עד לתום שנת הלימודים התשע"א ואנו מקווים כי אותו פתרון ימשיך להיות בתוקף, למען מניעת פגיעה בחופש העיסוק של התובע וזכותו לעבוד ולהתפרנס. במידה ותתקבל החלטה אחרת של המדינה בנידון, שלגביה יש ליתן זכות שימוע נוספת לתובע, הצדדים יכולים לשוב לבית הדין. בשלב זה, בהעדר בקשה לסעד בכתב התביעה וללא צירוף צדדים נחוצים להכרעה, לא קיימת אפשרות להכריע בטענה, במסגרת פסק דין זה. 11. לסיכום : לאור כל האמור לעיל, אנו סבורים כי אין פגם מהותי או חוסר סבירות קיצונית המצדיקים ביטול החלטת המדינה אשר קבעה כי אין להחזיר את התובע לעבודה במשרד החינוך. משכך, דין תביעתו של התובע - להידחות, על כל רכיביה. על התובע לשלם למדינה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. 12. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. ניתן היום ג' חשון תשע"ב, 31/10/2011 בהעדר הצדדים. עידית איצקוביץ, שופטת מר אברהם אלמליחנציג ציבור (עובדים) מר שמעון אלמאלםנציג ציבור (מעבידים) שימועדיני חינוךמשרד החינוך