בניה בסטיה מהיתר

1. שתי עתירות שהדיון בהן אוחד, והמתייחסות שתיהן לבניין בחלקה 733 בגוש 6192 ברחוב ריינס 13 פינת רחוב אונקלוס 2 בבני ברק (שיכונה להלן: "הבניין"). העותר בעת"מ 2821/08, מר ברונר, מתגורר ברחוב ריינס 15, בבית הגובל בבניין ממערב. העותרים בעת"מ 2880/08 הם דיירי בית דו -משפחתי, הממוקם מול הבניין. המקרקעין עליהם בנוי הבניין מצויים על קרקע בבעלות קק"ל. חוכרי המקרקעין הם ה"ה מרילוס נתן ורחל, גב' ריקי שיינפלד, הגב' איצקוביץ וגב' דבורה לודמיר (משיבים 2-6 בעת"מ 2821/08 ומשיבים 5-9 בעת"מ 2880/08). מר יצחק שיינפלד (משיב 7 בעת"מ 2821/08 ומשיב 10 בעת"מ 2880/08) הוא קבלן הבניין שהקים את הבניין. 2. בעת"מ 2821/08, עתר מר ברונר כי בית המשפט יורה למשיבה 1 (להלן: "הוועדה המקומית") לנמק מדוע היא לא תוציא צו הפסקת עבודה מנהלי או שיפוטי בגין בניית הבנין, שאינה תואמת את ההיתר שהוצא לבניין. החריגה העיקרית אליה מתייחס ברונר, היא של מבנה על גג הבניין שנבנה ללא היתר, ושנראה כי הוא מהווה תשתית לבנייה נוספת על הגג. ברונר פנה לוועדה המקומית והתריע על החריגות. לאחר שהוועדה המקומית לא עשתה דבר, פנה ברונר גם למחלקת הפיקוח שליד הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תל אביב. מאחר שלא נעשה דבר, פנה ברונר למומחה שערך עבורו מפת מדידה, ממנה עלו מספר חריגות: תכסית קומת המרתף גדולה יותר מזו שבהיתר, וקיימות גם חריגות בגובה קומת המרתף; קיימת הבלטה של הבניין מעבר לגבול החלקה; נוצקה רצפה לחלל שנועד להסתרת מנועי מזגנים, באופן שהשטח שנוצר הצטרף לשטח הדירה. מעבר לחריגות אלה, קיימות בבניין, כך טען העותר, גם חריגות נוספות. 3. בעת"מ 2880/08 עתרו העותרים, ה"ה שעאר וקופרברג, כי בית המשפט יורה לוועדה המקומית ליתן טעם מדוע לא תוציא צו להפסקת עבודה בבניין, מדוע לא תוציא צווי הריסה נגד בנייה ללא היתר או בחריגה ניכרת ממנו, ומדוע היא לא תורה על ביטול הקלות. כן התבקש צו נגד למשיבה 2, היחידה לפיקוח על הבנייה של משרד הפנים (להלן: "משרד הפנים"), על מנת שיופעלו סמכויותיה והיא תאכוף את דיני התכנון והבנייה. 4. העותרים טענו כי בניית הבניין נעשתה תוך חריגות מהותיות מתנאי ההיתר. העותרים פנו במכתבים רבים לוועדה המקומית, והתריעו על חריגות הבנייה. העותרים אף פנו למומחית מטעמם, הגב' נעמי ספיר, אשר הכינה עבורם חוות דעת ביחס למכלול החריגות הקיימות בבניין (ר' נספח ט' לעת"מ 2880/08). החריגות כוללות בין היתר חריגה מקווי הבניין, חריגות במרתף, המעידות על כך כי במרתף נוצרה תשתית לדירת מגורים וחריגות נוספות. חוות הדעת מתייחסת להיתר בנייה ביום 2.1.2008, מספר 15132 - הוא היתר הבנייה שהיה תקף במועד הכנת חוות הדעת, ובמועד הגשת העתירה. הדיונים בעתירה 5. במהלך הדיונים בעתירות המאוחדות, אירעו מספר אירועים שיש בהם כדי להשליך על המצב המשפטי הרלוונטי. כך, בין היתר, התקיימו באתר בו נבנה הבניין ביקורים של פקח מטעם משרד הפנים - היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה מחוז תל אביב, מר אלון סעד. הפקח מר סעד הכין דו"ח מיום 19.4.09. הדו"ח הזה - כעולה ממנו - מעיד על כך כי בבניין אכן היו קיימות חריגות בנייה. הדו"ח הועבר לוועדה המקומית. בהמשך, הוצא ביום 10.5.09 היתר בנייה נוסף לבניין (להלן: "ההיתר החדש"). ההיתר החדש הכשיר - לגישת הוועדות - את חריגות הבנייה שהיו קיימות בבניין קודם לכן. משום כך, הצהירה ב"כ הוועדה המחוזית בישיבת יום 6.1.10, כי מבחינת הוועדה המחוזית קיים היתר בנייה חוקי, ולא ניתן עוד לנקוט הליכים פליליים לאחר שהבנייה הבלתי חוקית - הוכשרה. בנוסף, הוועדה המקומית הוציאה לבניין טופס 4 לאישור אכלוס. 6. ב"כ העותרים טענו כי לא יתכן שלאחר שפקח מגלה קיומן של חריגות בנייה - מוציאה הוועדה המקומית היתר המכשיר אותן. כן נטען כי גם לאחר היתר הבנייה החדש, ישנן חריגות בנייה נוספות, שלא הוכשרו - בין היתר בהתייחס לבנייה על הגג, למרתפים ולחנייה. העותרים עתרו כי בית המשפט ימנה מודד ניטרלי שיציין את הנפחים בכול הבנייה, וכי פקח מטעם משרד הפנים ייצא לבניין פעם נוספת. 7. בישיבת 6.1.10, הוחלט - לאור ההתפתחויות עליהן דווחו הצדדים, ולאור המחלוקות שהיו ביניהם, כי לבניין ייצא פקח מטעם היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה, ויבחן את המצב הדברים בשטח לעומת היתרי הבנייה. הפקח יציין, כך נקבע, האם המצב בשטח תואם את המצב בהתאם להיתרי הבנייה. דוח הפקח מר סעד מיום 22.2.10 8. ביום 28.2.10, הגישה ב"כ משרד הפנים דו"ח פיקוח נוסף מיום 22.2.10 (להלן: "הדו"ח מיום 22.2.10"), ביחס לבניין. כעולה מדו"ח זה, במועד עריכתו קבע הפקח מר אלון סעד מהיחידה הארצית לפיקוח על הבנייה במחוז תל אביב, כי בבניין קיימות חריגות הבנייה הבאות - בקומת המרתף - המחסנים (מספר 1-4) הוסבו לכאורה ליחידות מגורים. הפקח הגיע למסקנה זו משום שבאחת מיחידות המחסן (יחידה 1) יש חדר שירותים ומקלחון, למחסן מס' 2 סופח שטח של "חצר אנגלית", במחסן מספר 3 קיים חדר נוסף שדלת הכניסה אליו הוסתרה על ידי לוחות עץ, וחלונות היחידה עשויים מאלומיניום - בניגוד לתוכנית ההיתר. במכלול המחסנים מספר 4 יש חלוקה פנימית שלא על פי תוכנית ההיתר, הגישה היא דרך פלדלת, קיים ארון חשמל ותשתיות אינסטלציה, והחלונות עשויים מאלומיניום וזכוכית בניגוד לתוכנית ההיתר. בחלק הצפון מערבי קיימת סטייה מהיתר ומקו בניין. בנוסף, קומת המרתף נבנתה בגובה של 2.70 מ' ולא בגובה של 2.40 מ' כפי שהותר בהיתר הבנייה. בקומת הקרקע - ישנן סטיות ב"דירת הנכה" - סטיה של מ"ר ע"ח שטח הלובי. מידת הקיר הצפוני היא 6 מ' במקום 5.70 מ' על פי ההיתר. המרחקים בין הפינה הצפון מזרחית לגבולות המגרש אינם תואמים להיתר (במקום 2 מ' לגבול המזרחי נמדד כ-1.85 מ', ובמקום 1.90 מ' לצפון, נמדד כ-1.70 מ'). המרחק בין הפינה הצפון מערבית לגבול המגרש אינו תואם את תוכנית ההיתר - במקום 1.80 מ' נמדד 1.60 מ'. בקומה א' - ישנה סטייה באורך הדירה ואורך הבניין בחזית. בקומת הגג - אליה הפקח לא נכנס, ניתן לראות בנייה בסטייה מהיתר בשטח מוערך של 34.5 מ"ר. כן יש סטייה בשינוי חזית הבניין. בשולי הדו"ח מציין מר סעד, כי חריגות הבנייה העיקריות ממוקדות בגג ובקומת המרתף, שנראה כי היא נבנתה מלכתחילה תוך סטייה מההיתר על מנת להסב את המחסנים ליחידות מגורים. הוא ציין גם כי כדי לבחון האם הבניין נבנה במיקום בו היה עליו להיבנות על פי ההיתר, יש לערוך מפה מצבית חדשה על ידי מודד מוסמך, אולם קיים חשד כי החומה המערבית נבנתה רובה או כולה על שטח המיועד להפקעה. עמדות הצדדים לאחר דו"ח 22.2.10 9. בישיבת יום 15.7.10, ציין ב"כ הוועדה המקומית, עו"ד יונגר, בהתייחס לדו"ח הפקח מיום 22.2.10, כי הוא נוגע בשני עניינים - חשש כי המחסן הוסב לדירת מגורים (ענין שאם התרחש, מהווה שימוש בניגוד להיתר), וחריגה של מטר בדירת הנכה. ב"כ הוועדה המקומית ציין כי ביחס לחריגה בדירת הנכה, יש לשקול אם להגיש כתב אישום. לאור הצהרה זו, נדחה הדיון בעתירה כדי לברר האם מוגש כתב אישום על ידי הוועדה המקומית. בסופו של דבר החליטה הוועדה המקומית שלא להגיש כתב אישום. בישיבת יום 27.1.11 ציין ב"כ הוועדה המקומית, כי פקח מטעמו שיצא למקום וביקר בו, קבע כי לא קיימת דירת מגורים במחסן. ביחס ל"דירת הנכה" ציין ב"כ הוועדה המקומית כי מדובר בתוספת של 5.36 מ"ר, וכי הוועדה החליטה כי מדובר בעניין פעוט של תוספת בנייה שאינה פוגעת לא בסביבה ולא בצדדים שלישיים, ללא חריגות מעבר לקווי הבניין או הפיכת מחסן לשטח עיקרי. לכן, וכל עוד ההחלטה תלויה ועומדת בפני ועדת הערר, החליט ב"כ הוועדה המקומית שלא להגיש נגד בעלי הדירה, ה"ה ביבלה, כתב אישום. הוא ציין עוד כי מי שנפגע מההחלטה שלא להגיש כתב אישום, רשאי להגיש ערר ליועץ המשפטי באמצעות היחידה לאכיפת המקרקעין. 10. ב"כ העותרים שבו ועתרו גם בישיבה זו, כי בית המשפט ימנה מודד מטעמו, שיבחן את המדידות שנעשו. בהחלטה מאותו מועד, הופנתה ב"כ משרד הפנים לבחון את הנושאים שעלו בישיבה זו, וכן לשקול את האפשרות למנות מודד נוסף, שיבצע מדידות במקום. סיכומי העותרים 11. בסיכומים שהוגשו מטעמו של מר ברונר, צוין כי העותר צירף מפת מדידה, ממנה עולה כי הבניין ממוקם קרוב יותר לגבול החלקה שלו תוך חריגה מההיתר. כן צורפה מפת מדידה מיום 20.9.08 ממנה עולה כי קיימות חריגות שונות מההיתר. העותר אף צירף חוו"ד מומחה של מר צבי רון, ביחס לחריגות הבנייה. ברונר טען כי עתירתו לא הוגשה בשיהוי, משום שהיא אינה מתייחסת להיתר הבנייה אלא לחריגות ממנו. העתירה הוגשה כאשר הבניין היה בשלבי שלד. ברונר מפנה לדוחות הפיקוח של הפקח מר סעד, מהם עולה כי נוצקה רצפה בחלל שנועד למתקן כביסה, באופן המגדיל את שטח הרצפה של הדירה, וכי ה"סוכות" שנבנו אינן כאלה, אלא מדובר בהוספת שטחים. מהדו"ח מיום 22.2.10, עולה כי בבניין קיימות חריגות מקווי הבניין, בנייה על הגג בשטח של 34.50 מ"ר, וכי קיימת תשתית לדירות במספר גדול יותר מזה שהותר בהיתר. כן קיים חשש כי החומה המערבית של הבניין הוקמה בשטח המיועד להפקעה. 12. ברונר ציין כי ועדת הערר ביטלה היתר שניתן לתוספת שטח ל"דירת הנכה". באשר לטענה לפיה העתירה היא "מתגלגלת", צוין כי מי שגרם ל"התגלגלות" הזו היא הוועדה המקומית. העותר טען כי אין מקום לכך כי בית המשפט "ישלח" אותו להגשת ערר על ההחלטה שלא להעמיד לדין, אלא בפני בית המשפט קיים די חומר שיאפשר לו להחליט האם ההחלטה היא סבירה. בענין זה הוסיף ברונר וטען, כי לבית המשפט לא נמסר מלוא המידע הנכון. באשר לדירת הנכה, צוין כי אין מדובר בחריגה מינורית, מה עוד שההחלטה עברה "מסננת שיפוטית" של ועדת הערר. עוד צוין כי חרף הדו"ח מיום 22.2.10 והחשדות וההמלצות המצוינים שם, הוועדה המקומית אינה בודקת את נושא החריגה מקווי הבניין. עוד נטען כי השאלה אינה רק אם יש מקום להגיש כתב אישום, אלא גם אם היתר האכלוס שניתן לבניין ניתן כדין. ברונר טוען כי לא היה מקום לתת אישור אכלוס, משום שבניין היו חריגות בנייה שלא נשקלו, ואישור האכלוס ניתן על סמך הידיעה כי אין בבניין כל חריגות שהן. 13. העותרים הנוספים, ה"ה שאער וקופרבג (שיכונו יחד להלן: "שאער"), הגישו סיכומים מטעמם. הם התייחסו לתופעה של הבנייה הבלתי חוקית, ולצורך לעקור אותה מן השורש. שאער טען כי עמדת ב"כ המדינה שציינה ביום 6.1.10 בבית המשפט, כי היתר הבנייה החדש מכשיר את כל החריגות - היא עמדה שגויה, שאינה מבוססת על כל בדיקה של המידע. עוד נטען כי בית המשפט לא נעתר לבקשת העותרים למנות מודד בלתי תלוי שיבחן את הטענה בדבר חריגה מהותית מקווי הבניין. שאער טען כי גם לאחר שהוצא ההיתר החדש בחודש מאי 2009, לא הוכשרו כל חריגות הבנייה - בין היתר עולה בהקשר זה מהדו"ח מיום 22.2.10, כי קיימת בקומת הגג בנייה בסטייה מהיתר בשטח של 34.5 מ"ר, וחריגה ממספר הדירות שנבנו בבנין. כלומר, הוכח כי הבניין בנוי היום שלא בהתאם להיתר. כן קיים חשש של הפקח מסטייה במיקום הבניין, סטייה שהפקח המליץ כי תיבדק על ידי מודד מוסמך. התנגדות המשיבים לקיומה של בדיקה כזו, היא התנהלות חסרת תום לב. 14. באשר לטענות המשיבים ביחס להיותה של העתירה "עתירה מתגלגלת" - ציין ב"כ שאער כי אף ההיתר היה "מתגלגל", וכי לא היה מקום לטענה הפורמליסטית של המדינה, שהבחינה בין היחידה לפיקוח על המקרקעין לבין היחידה לאכיפת המקרקעין. באשר לאפשרות להגיש ערר על החלטת היועהמ"ש שלא להגיש כתב אישום או לנקוט הליכים משפטיים, הרי זוהי טענה שלא בתום לב, לאור התנהלותה הנטענת של הוועדה המקומית. כן נטען כי העותרים אינם אמורים לבצע את תפקידן של המשיבות, שעליהן הוטל לאכוף את דיני התכנון והבנייה. שאער עתר כי בית המשפט יכריז כי אישור האכלוס שניתן לבניין הוא בטל, שכן הוכח שבבניין קיימות חריגות בנייה למכביר, שהוועדה המקומית התעלמה מהן, אף שהעתירה היתה תלויה ועומדת במועד בו אישור האכלוס ניתן. כן עותר שאער, כי בית המשפט יוציא צו הפסקת עבודות, שיהיה בו כדי למנוע מהעותרים להפוך את המחסנים לדירות. כן מבוקש כי יוצא צו הריסה, וכי בית המשפט יורה למדינה להפעיל את סמכויותיה לאכיפת חוקי התכנון והבנייה. סיכומי המשיבים הוועדה המקומית 15. הוועדה המקומית טענה בסיכומיה כי יש לדחות את העתירות, משום שהסעדים המבוקשים בהם אינם בסמכותו העניינית של בית המשפט. כן הפנה ב"כ הוועדה המקומית להוראת ס' 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], בו נקבע כי מתלונן רשאי להגיש ערר למחלקת העררים בפרקליטות המדינה, על החלטה של התובע המקומי לא לחקור או לא להגיש כתב אישום. העותרים לא הגישו ערר - כפי שהיה עליהם לעשות, ומכאן שהם לא מיצו את ההליכים, ויש לדחות את עתירתם. עוד טען ב"כ הוועדה המקומית, כי העתירה נגועה בשיהוי. זאת משום שהיא הוגשה למעלה מאחד עשר חדשים לאחר שניתן היתר הבנייה המקורי. הוועדה המקומית טענה גם לחוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים של העותרים. כך, ביחס לעותר מר ברונר, הוא עצמו ביצע חריגות בנייה משמעותיות. בהתאם לחוו"ד מטעם המשיבים 5-10 מיום 5.4.11, גם העותרים 2-3 מבצעים חריגות בנייה רבות בנכס שלהם, שאת חלקן לא ניתן להכשיר. 16. לגופו של ענין נטען, כי אין עילה להתערבות של בית המשפט בשיקול הדעת של הרשות. ההחלטה שלא להגיש כתבי אישום נגד המשיבים 2-5 היא החלטה סבירה ומידתית. חלק מחריגות הבנייה הוכשרו בהיתר המתוקן. באשר לחריגה הנטענת מקווי הבניין - זו נובעת מבנייה של סוכה, שלטענת הוועדה המקומית היא תואמת את הוראות התב"ע. הבנייה של הבניין היא בתחום קווי הבניין, וטענות העותרים בהקשר זה הן שגויות. בהמשך לדו"ח הפקח, בוצעה בדיקה של הוועדה המקומית בבניין, ונמצא - כך נטען - כי השימוש בכול קומות המרתף הוא לאחסנה בלבד, בהתאם להוראות התב"ע והיתר הבנייה. מעבר לכך, ניתנה גם הוראה לרשום על ייעוד השטח בקומת המרתף הערה בלשכת רישום המקרקעין, לפיה השטח מיועד למחסנים בלבד. באשר לחריגה בשטח של 5.5 מ"ר בדירה הנכה, מדובר על פי הטענה בחריגה מזערית, והוועדה המקומית החליטה, על פי שיקול דעתה, שלא להגיש כתבי אישום נגד בעלי הדירה בגין החריגה הזו. זאת - על סמך מדיניות הוועדה שגובשה מול היחידה לאכיפת מקרקעין, לפיה לתובע יהיה שיקול דעת אם להגיש כתבי אישום ביחס לתוספות בנייה בהיקף של 3-5 מ"ר שאינן פוגעות בסביבה ובצדדים שלישיים. סיכומי משיבים 2-5 17. המשיבים 2-5 טענו כי יש לדחות את העתירות, משום שהיתר הבנייה החדש הכשיר את כל "זוטי הדברים" המפורטים בדו"ח הפקח. לכן, אישור האכלוס הוצא כדין. עוד נטען כי מדו"ח הפקח מיום 6.4.09, עולה כי אין חריגה מקווי הבניין, ואין ליקויים למעט זוטי דברים שמקובל לתקנם, ושינויים פנימיים שאינם פוגעים בעותרים. נטען כי בבניין לא היו ליקויים ממשיים לפני ההיתר החדש, וקל וחומר שאחריו אין עוד ליקויים כאלה. כן מצוין כי גם בבתיהם של העותרים קיימות חריגות בנייה משמעותיות. הטענות המועלות בעתירה אינן מתייחסות לדירות המשיבים 2-5. ישנה חריגת בנייה זניחה בדירת ה"ה ביבלה (היא "דירת הנכה"), הנובעת מהעובדה שוועדת הערר פסלה בדיעבד את ההיתר שניתן לה"ה ביבלה לסגירת מרפסת. המשיבים 2-5 טוענים כי בית המשפט נמנע ככלל מלהתערב בשיקול הדעת של רשויות התכנון, וכי במקרה דנן אין מקום להתערבותו. המשיבים 2-5 מתנגדים להרחבת חזית, ולהענקת סעדים שלא התבקשו על ידי העותרים בעתירותיהם - ובכלל זה הבקשה להצהיר על בטלותו של טופס 4. זאת, משום שהעותרים בחרו שלא לתקן את עתירותיהם. 18. באשר לדו"ח הפקח מיום 6.4.09, נטען כי לאחר דו"ח זה הוצאה היתר הבנייה החדש, שהכשיר את המצב הקיים. עוד נטען כי בפועל המחסנים לא הפכו עד היום לדירות מגורים, ומכאן שמדובר בטענות סרק. המשיבים ספקו לעירייה לפי דרישתה מפת מודד לאחר ביצוע, המוכיחה כי אין כל חריגה מקווי בניין. על סמך המפה הזו, ניתן טופס 4, ואין כל ראיה הסותרת את חזקת הכשרות. הטענות ביחס לסטיות התייחסו לסטיות שלא חרגו מ"קונטור" הבניין, למעט מרפסות הסוכה, שהן מותרות על פי התב"ע. לכן לא נגרמת כל הפרעה לעותרים. המפה המצבית וטופס 4 מעידים על כך כי הבניין ממוקם ללא חריגה. אין בסיס לטענה לגבי קרבת הבניין לגבול החלקה, והבניין נבנה בהתאם לתוכנית המתאר. באשר לרצפת מנועי מזגן האוויר, נטען כי העירייה דרשה יציקה של רצפה במסתור הכביסה למניעת רטיבות. לגבי לוחות החשמל (והטענה כי קיימים לוחות "עודפים" לצורך הכנה לדירות נוספות), נטען כי לוחות החשמל הם בכפולות של 6. עוד נטען כי העותר מר ברונר הוא "עותר סדרתי", וכי הוא חסר תום לב וכי מניעיו בהגשת העתירה הם פסולים. כן נטען כי העתירות הוגשו בשיהוי כבד, ללא סמכות ותוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. סיכומי לודמיר 19. המשיבה 6 (להלן: "לודמיר") טענה כי לאחר היתר הבנייה מחודש מאי 2009, הוצא היתר בנייה נוסף ביום 22.10.09. היתר זה הכשיר - כך נטען - את כל "זוטי הדברים" שפורטו בדו"ח הביקורת של הפקח מטעם משרד הפנים. כן הוגשה מפת מודד מצבית כתנאי לקבלת טופס 4, ועל פי הטענה מפה זו מאשרת כי הבניין נבנה כדין ובהתאם לקווי הבניין. לודמיר התייחסה לתום הלב של העותרים ולחריגות הבנייה הקיימות גם בבתי העותרים. באשר לסוכות הבנויות במרפסות, נטען כי בנייתן היא מותרת על פי התב"ע, וכי המשיבים ניצלו את זכויותיהם בהקשר זה כדין. הם ישבו בסוכה בחג הסוכות תוך הסטת הגג הנפתח (לעומת העותרים אשר הגג מעל הסוכה שלהם הוא גג קבוע - כך נטען). בבניין אין יחידת דיור נוספת, וגם טרם הוצאת ההיתר האחרון מיום 22.10.09, לא היו בבניין ליקויים ממשיים שהצדיקו מתן סעד לעותרים. סיכומי ביבלה 20. המשיבים 10-11 (להלן: "ביבלה"), הגישו סיכומים מטעמם. הם טענו כי מדובר ב"עתירה מתגלגלת", שהסתבר כי לא היה מקום להגישה. החריגה בדירתם של ביבלה היא לפי הטענה חריגה הנובעת מקירוי של מרפסת שירות. לטענת ביבלה, הבנייה של 5.5 מ"ר בוצעה בהתאם להיתר בנייה, שבוטל בדיעבד על ידי ועדת הערר. הנושא טרם מוצה, והוא עתיד להתברר בפני בית המשפט לעניינים מנהליים. על כל פנים, כך נטען, ה"ה ביבלה הם זוג נכים מבוגרים, שמצבם הגופני ירוד, והם רכשו משום כך את דירת הנכה. החריגה היחידה הקיימת לכאורה בדירתם נובעת לטענתם מקירוי מרפסת השירות החוקית. ביבלה טענו אף הם כי העותרים נוהגים בחוסר תום לב, תוך שהם עושים שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. הם טענו כי אין פסול בכך שבמהלך הבנייה מוגשות בקשות לביצוע שינויים בהיתר הבנייה. זהו תהליך מקובל. כן נטען כי לא התבקשה בבניין כל הקלה, והוא נבנה בהתאם לתב"ע. במהלך הבנייה לא העלו העותרים טענות, ומשום כך העתירה שלהם נגועה בשיהוי. 21. ביבלה טענו כי אין ממש בטענות העותרים ובכלל זה בטענה ביחס לחריגה מקו הבניין. ביבלה טענו כי הסטייה הלכאורית נובעת מבניית סוכות, כאשר ביחס לבנייה כזו ניתן לבלוט מקו הבניין ב-1.5 מ'. ביבלה התייחסו ליציקת הקרקע מעל המזגנים, וטענו כי מדובר ביציקה שנועדה להיות תושבת למנועי המזגנים. לגישתם, לא נבנתה כל דירה נוספת, ובקומת המחסנים לא נבנו בפועל דירות. הסוכות נבנו כדין, החלונות נבנו בהיתר, ואין מניעה לבנות סוכה בהמשך לחדר או כחלק ממנו. בבניין יש 6 דירות ו-7 מוני חשמל, שכן מונה אחד נועד לשמש לרכוש המשותף. הסטיות מהיתר הבנייה ככול שהיו, היו בנושאים שוליים, כאשר ביחס לעניינים העיקריים - היקף הבנייה, קווי הבניין, מספר היחידות, הייעוד והשימוש - בכול אלה פעלו המשיבים בהתאם להיתר. באשר לבנייה על גג הבניין, מדובר על פי הטענה בבנייה של בעל דירת הגג, אשר - כך נטען - העירייה והוועדה המקומית מנהלות נגדו הליך משפטי. באשר לקומת המרתף, היא שימשה ומשמשת עד היום למחסנים. באשר לנושא המפה המצבית, נטען כי הוגשה מפה מצבית מעודכנת בסמוך לטופס 4. החריגות המצוינות בדו"ח הפקח מיום 6.4.09, הן חריגות מזעריות שניתן לתקנן. 22. ביבלה טענו כי לבית המשפט אין סמכות לדון בעתירה. ביחס להגשת כתבי אישום, יש להגיש ערר ליועץ המשפטי לממשלה, וביחס לטענות הנוגעות להיתר, הסמכות היא לוועדת הערר, שאליה יש להגיש השגות על היתרי בנייה של הוועדה המקומית. ביבלה הפנו להלכה לפיה בית המשפט נמנע בדרך כלל מלהתערב בשיקול הדעת של רשויות התכנון, ומתערב רק במקרים של חריגה קיצונית ממתחם הסבירות, שמקרה זה אינו אחד מהם. ביבלה טוענים גם כי העותרים שינו את חזית המחלוקת, עתרו למתן סעדים שלא התבקשו במסגרת העתירה המקורית, והעלו טענות עובדתיות ומשפטיות חדשות שלא הועלו מלכתחילה. ביבלה טענו לחוסר ניקיון כפיים של העותרים, לחוסר תום לב ולמניעים פסולים שלהם, לשיהוי ול"מעשה עשוי". סיכומי משרד הפנים והוועדה המחוזית לתכנון ובניה 23. הוועדה המחוזית שהיא המשיבה 8 בעתירתם של שאער, הגישה סיכומים מטעמה. לטענתה, הסעד שהתבקש ביחס אליה הוא סעד אמורפי, שבמסגרתו בית המשפט התבקש להורות לה "להפעיל את סמכותה". בהתאם לחוק התכנון והבנייה, האחריות לאכיפת חוקי התכנון והבנייה בתחומי הרשות מקומית היא בסמכותה של הרשות המקומית. לרשות המקומית יש שיקול דעת רחב ביחס להפעלת סמכויות האכיפה הפלילית. על כל פנים, הבקשות והסעדים צריכים להיות מופנים כנגדה. אכן למדינה יש סמכויות אכיפה מקבילות, אך השימוש בהן נעשה רק במקרים חריגים. אכיפת דיני התכנון והבנייה מטעם המדינה, נעשית על ידי היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה במשרד הפנים. יחידה זו עוסקת בעיקר באכיפת דיני התכנון והבנייה ב"שטחים הגליליים". במקרה דנן, כך נטען, פעלה היחידה כדין, הוציאה פקח מטעמה אשר ערך דו"ח. יחד עם זאת, הסמכות לקבוע האם להגיש כתבי אישום, היא סמכות של הוועדה המקומית. ההליך המתאים לתקיפת החלטה של תובע עירוני שלא להגיש כתב אישום, הוא בהגשת ערר על החלטה זו. אין מקום לאפשר לעותרים לעקוף את ההליך הזה, ואין מקום להיעתר לעתירתם בטרם הם מיצו את ההליכים המנהליים. דיון 24. הארכנו בתיאור השתלשלות העניינים נושא העתירה, וכן בתיאור טענות הצדדים בסיכומים מטעמם. כעולה מכול האמור לעיל, ישנן מספר מחלוקות בין הצדדים. במישור העובדתי, הצדדים חלוקים ביניהם ביחס לשאלה האם ובאיזו מידה חורג הבניין, כפי שהוא נבנה בפועל, מהיתרי הבנייה שניתנו לו. במישור המשפטי, קיימות מחלוקות ביחס לטענות המקדמיות שהעלו המשיבים (שיהוי, חוסר ניקיון כפיים), וביחס לשאלת סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בעתירה. שאלה נוספת מתייחסת לעובדת היותה של העתירה "עתירה מתגלגלת", לאור השינויים העובדתיים שהתרחשו מאז שהעתירה הוגשה ועד להכרעה בה, ולעובדה שחרף שינויים אלה, העותרים לא בקשו לתקן את עתירתם, לא הוסיפו עובדות נוספות, ואף לא תיקנו את הסעדים המבוקשים על ידיהם. המחלוקת העובדתית 25. המחלוקות המתייחסות לחריגות הנטענות של המשיבים או מי מהם מהיתר הבנייה, מתייחסות בעיקרן למספר עניינים - החריגה מקווי הבניין החריגות במרתפים החריגה בדירת הנכה החריגה על גג הבניין. להלן נבהיר את המחלוקות בין הצדדים ביחס לכול הנושאים שלעיל. החריגה מקווי הבניין 26. ביחס לחריגה מקווי הבניין, הרי בישיבת יום 5.3.09 שהתקיימה במסגרת הדיון בצו הביניים בפני כב' השופט פוגלמן, ציין ב"כ העותר מר ברונר כי כשבונים סוכה יש תב"ע מיוחדת המאפשרת לקרב את הסוכה במרחקים לא סבירים. לטענתו "במקרה זה עושים שימוש לא נכון בדבר הזה ופה חריגת הבנייה" (ר' עמ' 2 לפרוטוקול 5.3.09, שורות 8-11). נושא הסוכות נבחן גם בחוות הדעת שהגיש העותר מר ברונר מטעמו, של מהנדס הבניין מר צבי רון. לדעתו של מר רון, מבני הסוכה אינם מוגדרים כמרפסות פתוחות ולא כ"סוכה" בניגוד להנחיות התב"ע ובניגוד לתקנות התכנון והבנייה (ר' פירוט ס' 64 לחוות דעתו). יוער כי האמור בחוות דעת המומחה של אינג' רון, מחייב קיום בירורים עובדתיים ביחס למרפסות בבניין, ולהתאמתן לנדרש על פי התב"ע והתקנות. למיטב הבנתי, המסקנה מחוות הדעת היא כי המומחה אינו חולק על כך כי ניתן לבנות מרפסות סוכה, אלא שלטענתו המרפסות כפי שנבנו אינן עולות בקנה אחד עם ההגדרה של מרפסות סוכה כאלה. מסקנה זו נובעת מכך שקו הבניין הוא של 3.5 מ'. מר רון קובע כי המרפסות מגיעות למרחק של 2 מ' מגבול החלקה, והוא מפנה גם להוראת תב"ע לפיה מרפסת פתוחה יכולה להיות בעומק של עד 1.5 מ'. אולם, בהתאם לחוות דעתו, המרפסות בניין אינן מרפסות סוכה לאור האופן בו הן נבנו. 27. המשיבים טענו כי הם בנו סוכות במרפסות בדירותיהם, בנייה שבוצעה כדין ועל פי התב"ע - שהתירה חריגה מקווי הבניין לצורך בניית סוכות. לגישתם, זו הסיבה שמפת המדידה שהוגשה כנספח לעתירתו של העותר ברונר, מעידה על כך כי קיימת הבלטה של הבניין לצד מזרח עד למרחק של כ-2 מ' מגבול החלקה, בעוד שבהיתר הבנייה אושר קו בניין במרחק של 3.5. מ'. המשיבים הוסיפו כי סוכות נבנו גם בבתי העותרים, וכי בבתיהם של העותרים - הגג מעל הסוכות אינו גג נפתח כנדרש, אלא גג קבוע. יוער כי המשיבים לא הפנו את בית המשפט באופן מפורש להוראת התב"ע שהתירה את בניית הסוכות. במסגרת תשובת המשיבים 2-5 מיום 12.2.09 (שהוגשה במסגרת בש"א 30052/09), ציינו המשיבים 2-5 כי הסוכות נבנו בדיוק לפי היתרי הבנייה. לטענת המשיבים 2-5, המרחק בין הסוכה בחזית המזרחית לבין גבול החלקה, תואם את היתר הבנייה והוא בהתאם לקווי הבניין (ר' ס' 14ו' לתגובה הנ"ל). עוד טענו המשיבים כי הם סיפקו לעירייה מפת מודד לאחר ביצוע, המוכיחה לגישתם כי אין כל חריגה מקווי בניין. על סמך המפה הזו, ניתן טופס 4. גם ענין זה לא פורט על ידי המשיבים. המשיבים לא התמודדו עם מסקנות המודד מטעם העותרים, ולא הבהירו האם קיימות מחלוקות בין המדידות, וממה הן נובעות. מפת המודד אליה התייחסו המשיבים, אף לא צורפה לעיונו של בית המשפט. עוד יוער כי בדו"ח הפקח מיום 22.2.10, אין התייחסות לנושא זה, ולא ניתן לכן לקבוע מסמרות ביחס לשאלה האם חרגו המשיבים מקווי הבניין, והאם הסוכות נבנו בהתאם לדין אם לאו. 28. מכול האמור לעיל עולה אם כן כי המחלוקת בין הצדדים לגבי החריגה מקווי הבניין ולגבי מרפסות הסוכות, מתייחסת בעיקרה לאופן בניית המרפסות והאם הן נבנו בהתאם לדרישות הדין (שאם כן, כי אז אין ככול הנראה חריגה מקווי הבניין, ואם לא - קיימת חריגה כזו). קיים קושי עובדתי בבירות המחלוקת הזו, קושי הכרוך בצורך לבחון את אופן הבנייה של המרפסות, לבצע מדידות, להעריך אותן ולהשוות אותן לאמור בתב"ע ובהיתר. קשיים אלה מביאים למסקנה כי בית משפט זה אינו הערכאה הנכונה לקיום הדיון בשאלה האם היה מקום להגיש כתב אישום כנגד המשיבים ביחס לחריגה מקווי הבניין. בפני העותרים עומדת דרך אלטרנטיבית, כפי שיובהר בהמשך. החריגות במרתפים 29. מהדו"ח מיום 22.2.10 עולה, כי במרתפים בבניין ישנן מספר חריגות בנייה. הגם שביחס לחלק מהחריגות טענו המשיבים כי מדובר ב"זוטי דברים" - המכלול של החריגות מעיד על חשש כי קיימת אפשרות שהמחסנים יועדו לשימוש למגורים, בניגוד להיתר. הדבר נובע מקיום תשתיות אינסטלציה, מקלחון וחדר שירותים באחד מהמחסנים, משינוי של החלונות, ובעיקר - מהגבהת התקרה במרתפים מגובה של 2.40 מ' לגובה של 2.70 מ'. ב"כ הוועדה המקומית ציין כי הוא ביקר (בעצמו) במרתפים, ומצא כי הם משמשים בפועל לאחסון ולא למגורים. הוא אף הוסיף כי ברשם המקרקעין נרשמה הערה ביחס לייעוד המרתפים, שנועדה להזהיר גם קונים עתידיים מפני האפשרות לשנות את השימוש בהם. 30. אני סבורה כי על פני הדברים, חריגות הבנייה במרתפים כפי שצוינו בדו"ח הפקח מיום 22.2.10, הן בעייתיות, בהנחה שהאמור בדו"ח הנ"ל (שלא היה חלק מהעתירות המקוריות) משקף את המצב לאשורו נכון להיום (ואין סיבה להניח אחרת). זאת משום שהן אכן נחזות - על פניהן - כמאפשרות הסבה של השימוש במרתפים או בחלקם לדירות מגורים. הבנייה כפי שבוצעה בפועל מעידה על כך - ככול שהדברים עולים ממסקנותיו של הפקח בדו"ח. העובדה כי עד היום לא נעשה שימוש בפועל במרתפים למגורים, אף לו היתה מוכחת, אין פירושה כמובן כי שימוש כזה לא ייעשה בעתיד, בחלק מהמרתפים או בכולם. החריגה בדירת הנכה 31. החריגה בדירת הנכה מתייחסת לשטח של כ-5.36. מ"ר שנבנה בחריגה מההיתר. בין הצדדים אין מחלוקת כי זה המצב, אלא שב"כ הוועדה המקומית ציין כאמור בסיכומיו, כי על סמך מדיניות הוועדה שגובשה מול היחידה לאכיפת מקרקעין, הוא החליט שלא להגיש כתב אישום, משום שמדובר בתוספת קטנה, שאינה פוגעת בסביבה ובצדדים שלישיים. ה"ה ביבלה - שהם בעלי דירת הנכה, טענו כי התוספת נבנתה כדין מכוח היתר בנייה מיום 5.4.09. היתר זה בוטל בהחלטה של ועדת הערר. שאלת תוקף ההיתר עדיין תלויה ועומדת בהליך שהם הגישו לבית המשפט לעניינים מנהליים. החריגה על גג הבניין 32. דומה שגם ביחס לנושא זה אין מחלוקת ממשית בין הצדדים. על גג הבניין נבנה מבנה נוסף, בניגוד להיתר. מבנה זו צוין בדו"ח הפקח מיום 22.2.10, בו נאמר כי בקומת הגג, אליה הפקח לא נכנס, ניתן לראות בנייה בסטייה מהיתר, בשטח מוערך של 34.5 מ"ר. בסיכומי הוועדה המקומית לא מצאתי הסבר לכך שהוועדה אינה פועלת כנגד המבנה הזה. בסיכומי ה"ה ביבלה צוין כי הוועדה המקומית מנהלת הליך משפטי נגד בעל דירת הגג, אולם לעניין זה לא הובאה כל אסמכתא. 33. כל החריגות שצוינו לעיל הן כאמור החריגות העיקריות מהיתר הבנייה, כפי שהן עולות מדו"ח הפקח מיום 22.2.10 ומטענות הצדדים. העותרים הפנו לחריגות שונות נוספות, שהמשיבים התייחסו אליהן כאל זוטי דברים. חלק מהחריגות אושר בהיתר הבנייה מיום 14.5.09. כפי שצוין לעיל, לודמיר טענה בסיכומיה כי הוצא היתר נוסף ביום 22.10.09. היתר זה לא הוצג לעיוני. 34. סיכומה של נקודה זאת - ביחס לחלק מטענות העותרים לגבי סטייה מהיתר, יש בסיס למסקנה, הנובעת מדו"ח הפקח מיום 22.2.10, כי בבניין אכן קיימות חריגות. ביחס לנושאים אחרים (ובעיקר נושא החריגה מקווי הבניין), לא ניתן להגיע למסקנה לאור החומר שבפניי. נשאלת השאלה האם מן הראוי לקבל את העתירה כולה או חלקה, או להעניק לעותרים את הסעדים להם הם עתרו, לאורה של מסקנה זו. כפי שיובהר להלן, אני סבורה כי התשובה היא שלילית. זאת, הן משום שהעותרים היו צריכים לנקוט בהליך לפי ס' 64 לחוק סדר הדין הפלילי, והן משום שהעותרים לא תיקנו את עתירתם לאור ההתפתחויות העובדתיות שקרו מאז הגשתה, ולכן לא ניתן להתייחס לחלק מהסעדים שהם עותרים להם במסגרת הסיכומים. הגשת ערר ליועץ המשפטי לממשלה 35. ס' 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ) קובע: "על החלטה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין, משום שאין בחקירה או במשפט ענין לציבור, שלא נמצאו ראיות מספיקות או שנקבע שאין אשמה, רשאי המתלונן לערור כלהלן...". בהמשך הסעיף מפורטים הגורמים שאליהם ניתן לערור, בהתאם לגוף שקבל את ההחלטה שלא לחקור או לא להעמיד לדין. 36. ההלכה הפסוקה התייחסה במספר מקרים להוראת ס' 64 הנ"ל, וקבעה כי ככלל, אין מקום לקבל עתירה בה מתבקש סעד ביחס להחלטה שלא לפתוח בחקירה פלילית - כאשר העותר לא מיצה את הסעד החלופי המוקנה לעותר בס' 64 לחסד"פ. כך, בבג"ץ 9843/07 בניימין צוייג נ. שר הבריאות, נקבע כי העותר לא מיצה את הסעד החלופי, ולא פנה בערר לפרקליטות המדינה על ההחלטה לסגור את תיק החקירה. בבג"ץ 2778/05 המועצה האזורית רמת הנגב נ. ראש הממשלה, קבע בית המשפט העליון כי: "החלטת המשנה לפרקליט המדינה היא 'החלטת תובע' בהתאם לס' 61. ס' 64 לחוק הקנה לעותרת את הזכות לערור על אותה החלטה בפני היועמ"ש במועדים הקבועים לכך בס' 65 לחוק. העותרת לא הביאה לידיעת בימ"ש זה אם פנתה בערר כאמור, ומה החלטה נתקבלה בו. לאור זאת, עתירתה לעניין זה נדחית מחמת קיומו של הסעד החלופי האמור". 37. בענייננו, אין חולק כי אף אחד מהעותרים לא הגיש ערר על החלטת התובע שלא לחקור את נושא עבירות הבנייה המיוחסות למשיבים, ולא להעמיד אותם לדין בגין עבירות אלה. העותרים שהיו מודעים לכך, טענו בסיכומיהם כי אין מקום כי בית המשפט "ישלח" אותם להגשת ערר על ההחלטה שלא להעמיד לדין את המשיבים או מי מהם, שכן בפני בית המשפט קיים כל החומר הדרוש לצורך מתן החלטה בשאלת ההעמדה לדין. טענת הוועדה המקומית בהקשר זה היא טענה המועלית שלא בתום לב, כך טענו העותרים, לאור התנהלותה של הוועדה המקומית. 38. אינני מקבלת את הטענה. כפי שהובהר לעיל, המחוקק קבע פרוצדורה ברורה ביחס לאפשרות של מתלונן לחלוק על החלטה של הגורם הרלוונטי שלא לפתוח בחקירה או שלא להעמיד לדין. אינני סבורה כי יש מקום, גם בנסיבות המקרה דנן, לחרוג מהפרוצדורה הזו. הגורם אליו מופנה הערר (פרקליט המדינה או אחד מסגניו או היועץ המשפטי לממשלה - על פי הענין), הוא הגורם המנהלי שהמחוקק הסמיך אותו להעביר תחת שבט ביקורתו החלטות ביחס להעמדה לדין. בטרם גורם זה הכריע בערר, תוך שהוא הביא בחשבון את מכלול הנסיבות הרלוונטיות, אין מקום כי בית המשפט יתערב. 39. ההחלטה אם להעמיד לדין איננה בהכרח החלטה פשוטה. לא בהכרח בכול מקרה בו רשות המוסמכת להעמיד לדין, חושדת בקיומה של עבירה, עליה להעמיד את החשוד לדין פלילי. מובן כי השיקולים ביחס לענין זה הם רבים ומורכבים, וקשורים בין היתר לחומרת העבירה, לאיכות הראיות, ולכמות המשאבים העומדים לרשות הגוף המחליט. שקלול כל הגורמים הללו, מסור כאמור קודם כל לגוף המוסמך לקבל את ההחלטה. לאחר מכן, אם מוגש ערר על ההחלטה, ישנו גוף מנהלי נוסף, הבוחן את ההחלטה ומוסמך לשנותה או לבטלה. מובן כי אם יוגש ערר על ההחלטה, יהיה מקום במסגרת הדיון בו להביא בחשבון בין היתר את השאלה האם אכן קיימות חריגות בנייה בבניין לאור המצב התכנוני העדכני, ומהו היקפן. 40. לכן, הגם שעל פני הדברים עולה מדו"ח הפקח מיום 22.2.10 (דו"ח שכאמור לא היה חלק מהעתירה המקורית) כי בבניין קיימות חריגות בנייה, וכי יש מקום לבחון קיומן של חריגות נוספות, אין פירוש הדבר בהכרח כי יש מקום להגשת כתבי אישום ביחס לחריגות כולן או חלקן. הגורם המוסמך לבחון החלטה כזו לא עשה כן, כאמור, משום שהעותרים לא הגישו ערר. אם יעשו כן (ככול שהדבר עדיין אפשרי), יתכן שההחלטה שתתקבל תועמד אז לבחינה של בית המשפט המתאים. מובן כי בחינתה של החלטה כזו - תהיה שונה מבחינת העתירה הנוכחית, שכן הגורם המחליט יצטרך להתייחס הן לטענות בדבר החריגות הנטענות מההיתר, והן לשיקולים ביחס להעמדה לדין. 41. יוער עוד בשולי הדברים, כי ממילא ספק אם לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים יש סמכות להכריע בעתירה, לאור הסעדים שהתבקשו בה. כזכור, בעתירות המקוריות, עתרו העותרים לסעדים שעניינם מתן הוראה לוועדה המקומית להוציא צו הפסקה מנהלי או שיפוטי לבנייה, ולהוציא צווי הריסה. כן כוונה העתירה למשרד הפנים, שיפעיל את סמכויותיו, ויאכוף את דיני התכנון והבנייה. הסמכות להוציא צווי הפסקת עבודה, הסמכות להורות על הריסה, והסמכות להגיש כתבי אישום בגין עבירות של תכנון ובנייה - מצויות כולן בפרק י' הנ"ל לחוק התכנון והבנייה. 42. פרק י' לחוק התכנון והבנייה הוחרג מסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. סמכות בית המשפט לעניינים מנהליים נקבעה בחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים התש"ס - 2000, המפנה לעתירה נגד החלטה של גוף או רשות המנוי בתוספת הראשונה. ס' 10(א) לתוספת הראשונה לחוק הנ"ל, קובע כי בית המשפט לעניינים מנהליים מוסמך לדון בענייני תכנון ובנייה לפי חוק התכנון והבנייה, למעט ביחס לפרק י' בחוק - עבירות ועונשין - שהוא כאמור הפרק המתייחס לכתבי אישו, לצווי הפסקת עבודה ולצווי הריסה. "עתירה מתגלגלת" 43. כפי שצוין בפירוט לעיל, מאז הגשת העתירה, אירעו מספר לא מבוטל של אירועים, שהיה בהם כדי להשליך על הדיון בה. כך, במהלך הדיון בעתירה, הושלמה הבנייה והוצאו טופס 4 וצו אכלוס לבניין. בנוסף, התקיימו שני ביקורים של פקח מטעם משרד הפנים, שהוציא תחת ידיו שני דוחות. כמו כן הוצא היתר הבניה המתוקן, שהכשיר מספר חריגות בנייה, ויתכן שהוצא אף היתר בנייה מתוקן נוסף. לכול העניינים הללו, יש כמובן השלכה על העתירה. 44. לאור ההתפתחויות הללו, הצהיר עו"ד פנסו בישיבת יום 6.4.11 כי "מאחר והמדינה לא הגישה את תגובתה בזמן אני אאלץ לבקש לתקן את העתירה וכן לצרף חוו"ד מודד מטעמי שתראה כי הבניין לא נמצא במיקום הנכון מעבר לעבירות הנוספות". בסופו של דבר בקשה כזו לא הוגשה, והעותרים עמדו על העתירות המקוריות שלהם, כפי שהוגשו. דבר זה יוצר קושי דיוני משמעותי לדיון בעתירה. לו היתה מוגשת עתירה מתוקנת, בה היו העותרים מעלים את טענותיהם העדכניות, היו המשיבים יכולים להתייחס לטענות אלה באופן מסודר, ובית המשפט היה יכול להכריע במחלוקות כפי שהן, במועד פסק הדין. 45. משלא הוגשו עתירות מתוקנות, גדר המחלוקת בין הצדדים איננו ברור, ולמשיבים לא ניתנה הזדמנות מלאה להתייחס למכלול הנושאים העובדתיים והמשפטיים שהעותרים עוררו אותם. כך למשל, במסגרת הסיכומים מטעמם, עתרו העותרים לסעדים נוספים, שלא התבקשו על ידיהם במסגרת העתירות המקוריות. כך, העותרים עתרו גם כי בית המשפט יצהיר כי צו האכלוס שניתן לבניין אינו תקף, בשל קיומן של עבירות בנייה בבניין. ואולם, סעד זה לא התבקש על ידי העותרים במסגרת העתירה המקורית. משהעתירה לא תוקנה, המשיבים לא הגיבו בפירוט לבקשה לסעד זה. הם לא ציינו את השיקולים שהיו להם כאשר ניתן צו האכלוס, את הנהלים ביחס למתן צווי אכלוס כאשר קיימות חריגות בנייה כאלה או אחרות בבניינים וכד'. לכן, יש קושי אמיתי להתייחס לעתירת העותרים בהקשר זה, ואינני סבורה כי ניתן לקבלה. 46. יוער עוד בשולי הדברים, כי העותרים אף ציינו באחת מהודעותיהם, כי לאור חריגות הבנייה הקיימות בבניין, קיים קושי במעבר של רכבי הצלה ברחוב. אף לעניין זה לא ניתנה למשיבים אפשרות מסודרת להשיב. עניין זה יוכל אף הוא להתברר על פי הצורך, אם העותרים יגישו ערר על ההחלטה שלא להגיש כתב אישום נגד המשיבים. 47. יצוין עוד, כי העותרים בקשו מספר פעמים במהלך הדיונים בעתירה כי בית המשפט ימנה מודד מטעמו, כדי לבחון את טענות הצדדים ביחס לחריגות של הבניין מקו הבניין. בקשות אלה נדחו על ידי, משום שסברתי כי תפקידו של בית המשפט לעניינים מנהליים איננו למנות מומחים מטעמו, לאפשר חקירות שלהם, ולהכריע באמצעות חוות דעת מטעמם בנושאים תכנוניים. ההכרעות בנושאים התכנוניים צריכות להתקבל על ידי הרשויות המוסמכות, שאת החלטותיהן השונות בית המשפט המנהלי אמור להעמיד במבחן הביקורת. 48. בשולי הדברים אציין כי לאור כל האמור לעיל, אינני מתייחסת לטענות המשיבים ביחס לניקיון הכפיים של העותרים, אשר - לטענת המשיבים, גם בדירותיהם קיימות חריגות בנייה. לכן, לאור כל האמור לעיל, העתירות נדחות. יחד עם זאת, לאור העובדה כי העותרים אכן הצביעו על מספר חריגות בנייה בבניין, אינני עושה צו להוצאות. ניתן היום, כ' טבת תשע"ב, 15 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. בניהסטיה מהיתר בניה