פסק דין זה ניתן בתביעה כספית על-סך 96,034 ₪ שהוגשה ע"י התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: התובעת) - משרד עו"ד אליעד שרגא ושות', בגין שירותים משפטיים שנתנה לחב' אביעד שירותים לוגיסטיים בע"מ (להלן: נתבעת 3), חברה העוסקת בעמילות מכס. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 3 וכנגד מנהליה/בעלי מניותיה - הנתבעים 1 -ו-2 (להלן: הנתבעים). בתגובה הגישו הנתבעים כתב התביעה שכנגד, לתשלום פיצוי בסך של 100,000 ₪, ללא הוכחת נזק לפי ס' 13(א) לחוק העוולות המסחריות. טענות הצדדים: מכתב התביעה עולה כי במהלך מאי 2007 פנו מנהלי נתבעת 3 לתובעת בבקשה לאתר רוכש פוטנציאלי עבור אחזקותיהם בנתבעת 3. התובעת הצליחה לאתר רוכש הפוטנציאלי וביום 17.6.2007 נחתם בין הצדדים הסכם שכותרתו: הסכם שכר טרחה, האמור להסדיר את דמי הייזום להם תהא זכאית התובעת בגין השלמת העסקה (צורף כנספח א לתביעה). עוד נקבע שם בסעיף 2 כי משרדי התובעת ייצגו את הנתבעת בעסקת המיזוג וגובה שכר הטרחה בעבור הטיפול המשפטי יקבע במחיר גלובלי "לאחר קיום מס' פגישות מול הצד השני בעסקה והבנת היקף העסקה וצרכיה". בשלב זה התברר כי עליה לבחון את מעמדן המשפטי של חברות נוספות הקשורות בנתבעת. עוד עולה מכתב התביעה כי במהלך חודש 11/2007, נחתם בין החברה הרוכשת לבין הנתבעת "מזכר הבנות" לפיו ביצוע העסקה הותנה בין היתר בהשלמת בדיקת נאותות חשבונאית/כלכלית ומשפטית לחברה הנתבעת ולחברות הבת שבבעלותה. עוד נטען (בס' 13 לכתב התביעה), כי במעמד חתימת מזכר ההבנות ובהמשך ל"הסכם דמי הייזום", נקבע (בעל-פה) כי נתבעת 3 והחברה הרוכשת יישאו במשותף (כל אחת ב-50%) בשכר טרחתה של התובעת בגין בדיקת הנאותות ומסמכי הרכישה, אשר יחושב על בסיס שעות העבודה של הצוות המשפטי. התובעת מתארת בכתב התביעה כי ביום 7.11.07 החלה בביצוע תהליך בדיקת נאותות משפטית לנתבעת 3 ומספר חברות נוספות שבבעלותה או קשורות עימה. נוכח הזמן הקצר שעמד לרשותה לביצוע המשימה והיקפה, הקצתה התובעת לביצוע המשימה שני עורכי דין, עו"ד גדעון לויט - מנהל המחלקה המסחרית ועו"ד רויטל שלמה הדר וכן מתמחה על-מנת לסייע לעו"ד שרגא להוביל להשלמת העסקה. ביום 15.11.2007 שלחה התובעת לנתבעים דרישת תשלום ע"ס 11,535 דולר ארה"ב (חש' עסקה מס' 21587) הכולל דו"ח פירוט שעות העבודה שבוצעו בתיק (צורף כנספח ב לכתב התביעה). החשבון שולם ע"י הנתבעת במלואו ביום 31.12.2007 (העתק חש' מס צורף כנספח ג' לתביעה). לטענת התובעת, ביום 23.12.07 הנפיקה דו"ח ביניים לבדיקת הנאותות ואף ערכה פגישה במשרדי התובעת; ביום 9.1.08 העבירה התובעת לצדדים את הדו"ח הסופי של בדיקת הנאותות וכן טיוטת הסכם מפורט על נספחיו. בסמוך למועד השלמת העסקה, חזרה בה החברה הרוכשת מכוונתה לרכוש את החברה מכוח תניה מוסכמת. לאחר שהובן כי העסקה לא תצא לפועל שלחה התובעת לשני הצדדים (החברה הרוכשת והחברה הנרכשת) ביום 5.2.08 דרישת תשלום בסך 156,600 ש"ח לכל אחת מהן (בהתאם למחצית משעות העבודה של התובעת), צורף כנספח ד לכתב התביעה. החברה הרוכשת שילמה את חלקה בשכר הטרחה אולם הנתבעת מסרבת לשלם את חלקה. לאחר פניות חוזרות ונשנות, התכתבויות ופגישה שנערכה ביום 2.3.08. העבירו הנתבעים ביום 27.3.08 על דעת עצמם סכום חלקי על סך של 60,586 ₪ בלבד (חשבונית מס/קבלה צורפה כנספח ה). לטענת התובעת, יש לראות בהתנהלות והתנהגות הנתבעים שבעת ביצוע עבודת התובעת לא התכחשו להתחייבויותיהם וכן העובדה ששילמו שכ"ט (הגם חלקי), כדי להוות "קיבול בהתנהגות" כמשמעו בס' 6(א) לחוק החוזים. הנתבעים הפרו את ההסכמות שנתגבשו בינם לבין התובעת, הפרה יסודית כמשמעה בחוק החוזים. נהגו בחוסר תום לב בקיום ההסכם ובניגוד לס' 39 לחוק החוזים; בנוסף ו/או לחלופין הנתבעים חבים בחובת הרווח האסור מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט. ולפיכך יש לחייבם לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך של 96,034 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד היווצרות החוב ועד התשלום בפועל. על פי כתב ההגנה מבוקש לדחות את התביעה על הסף מאחר והסכם שכר הטרחה עליו התובעת סומכת תביעתה (נספח א לכתב התביעה) לא קובע כי שכרה של התובעת יתבסס על שעות עבודה אלא על בסיס "מחיר מינימום" גלובאלי עליו יוסכם. עוד נטען כי בטרם נחתם הסכם הייזום, התנהל ביניהם משא ומתן כאשר הנתבעת דחתה את טיוטת ההסכם שנשלחה ע"י התובעת לפיה החיוב בגין שכר הטרחה יהיה על בסיס שעות עבודה (ראו נספח א' לכתב ההגנה). טיוטא זו נדחתה כאמור ולא נחתמה ובמקומה נחתם ההסכם שצורף כנספח א' לכתב התביעה. אולם בניגוד לו, בחרה התובעת לחייב את הנתבעת על בסיס שעות עבודה (ראו נספח ד' לכתב התביעה). זאת ועוד, לטענת הנתבעים לא הזמינו מהתובעת ביצוע עבודה של "בדיקת נאותות" שמטבעה נועדה לשרת את החברה הרוכשת. ועל אף שהבהירו לתובעת מפורשות כי אינם אחראים לעלויות בדיקת הנאותות, בחרה התובעת לחייב את הנתבעת בגין עלויות בדיקת הנאותות. לטענת הנתבעת, החלק הארי של החוב הנטען הינו בגין שירותים שבוצעו עבור החברה הרוכשת ואף כללו פגישות שבין התובעת לבין מנהלי הרוכשת או מוסדות מימון שהיו אמורים לממן לרוכשת את העסקה. מיד לאחר קבלת חשבון שכר הטרחה הודיעו לתובעת, במכתב מיום 12.2.08 (נספח ב' לכתב ההגנה) כי הנתבעת לא שכרה את שירותי התובעת לצורך בדיקת נאותות או לצורך קיום פגישות עם הרוכשת והפנה את התובעת להוראות ההסכם המחייבים סיכום למחיר מינימאלי. באשר לטענה כי תשלום חשבון שכ"ט מיום 15.11.07 ע"ס 11,535$, מעיד על הסכמתם לאופן חישוב שכר הטרחה, טוענים הנתבעים כי במועד בו נשלח אליהם החשבון כלל לא היה ידוע אם העסקה תצא אל הפועל אם לאו ועל-כן ראו בתשלום כתשלום "על חשבון" מחיר המינימום שיקבע בהמשך בהתאם לסעיף 3 להסכם שכר הטרחה ולפיכך לא התייחסו לשיטת החישוב הנקובה בחשבון. עוד טוענים כי נהגו בתום לב בקיום ההסכם ואף העבירו סך של 60,586 ש"ח לחשבון התובעת כאות של רצון טוב ויש לראות בסכום הכולל ששילמו, 105,297 ₪, כסכום מינימאלי הוגן ונאות בנסיבות העניין ולדחות כל דרישה נוספת של התובעת לשכר טרחה. עוד נטען כי יש לדחות על הסף את התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2, משההסכם נחתם מול הנתבעת בלבד, היא האחראית לתשלום השכר בגין העסקה ואין לתובעת עילה כלפי הנתבעים 1 ו-2. לבסוף נטען כי לאחר כישלון העסקה, החלה התובעת להפעיל מערכת לחצים על הנתבעים תוך ניצול מידע סודי אותו קיבלה במהלך בדיקת הנאותות, במטרה לקבל תשלום בגין חשבון שכר הטרחה נשוא התביעה בה עסקינן. מערכת הלחצים באה לידי ביטוי באיומים שונים כלפי הנתבעת, לפיכך הגישה הנתבעת בד בבד עם כתב ההגנה, כתב תביעה שכנגד. בכתב התביעה שכנגד, טוענים הנתבעתים כי התובעת נחשפה בעת מתן השירותים המשפטיים ל"מידע סודי" לפיו כאשר קיים חשש להמשך פעילות של מי מהחברות בתחום ו/או יש שינויי בעלות בענף השילוח הבינלאומי, מתקיימת התופעה של מעבר עובדי מפתח הקשורים ללקוחות מהחברה מטעמי תחרות. הנתבעים הבהירו לתובעת את חשיבות שמירת המידע הסודי והקפידה כי רק מנהלי נתבעת 3 והחשב שלה ידעו על המו"מ למיזוג, כך לדוגמה ההתכתבויות בנושא הייתה רק באמצעות הדוא"ל ו/או באמצעות מכשיר הפקסימיליה האישי שלהם. לתובעת היה ידוע כי אם "תדלוף" לעובדי נתבעת 3 הידיעה על המו"מ למכירת מניות/מיזוגה, יגרם חוסר שקט אצל העובדים לגבי עתידם ואולי אף פניה למתחרים. התובעת ניצלה את המידע הסודי שברשותה במטרה להפעיל לחץ להיענות לדרישותיה לשלם שכר טרחה המנוגד להסכם בין הצדדים. כך למשל, עו"ד לויט אמר למנהל נתבעת 3 (מר יואב אלי), בשיחה טלפונית מיום 23.3.08 כי אם נתבעת 3 לא תשלם את שכר הטרחה השנוי במחלוקת, תגיש התובעת תביעה אשר תכלול כנתבעות את החברות הקשורות לנתבעת 3, על מנת לפרסם לעיני כל כי "נתבעת 3 מוצעת למכירה". בתגובה שלח מנהל נתבעת 3 דוא"ל למנכל התובעת בו הוא מלין על התנהגותו של עו"ד לויט. (העתק הדוא"ל והתשובה צורף כנספח ה'). עוד נטען כי התובעת מימשה את איומיה ביום 30.4.08 כאשר שלחה למכשיר הפקסימיליה המצוי במזכירות הכללית של נתבעת 3 - מכתב לו צורפה טיוטת כתב תביעה, בה הנתבעים, מנהליה וכן 5 חברות הקשורות נוספות. כתוצאה מהפרסום המפר נחשפו עובדי נתבעת 3 למידע הסודי ולנתבעת 3 נגרם נזק שלא ניתן לכמתו. לטענת הנתבעים, התובעת הפרה את חובותיה כלפיהם מהעילות המפורטות: הפרת חובת הסודיות לפי ס' 19-21 לכללי עורכי הדין (אתיקה מקצועית); הפרת כלל 14 לכללי האתיקה לפיו לא ייצג עו"ד צדדים בעלי אינטרסים מנוגדים באותו עניין; הפרת סע' 6 לחוק העוולות המסחריות; הפרת הור' ס' 1(3) לחוק לשון הרע. ולבסוף טענה כי היות והנזק אינו ניתן לכימות כספי מן הדין לחייב את התובעת בפיצוי ללא הוכחת נזק בשיעור הסטטוטורי הקבוע בס' 13 (א) לחוק העוולות המסחריות, סך של 100,000 ₪ וכן בהתאמה ובחפיפה לפיצוי הסטטוטורי לפי ס' 7א לחוק לשון הרע. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, טענה התובעת כי כל עניינו של כתב תביעה זה הוא ניסיון שווא של הנתבעים ליצור "חזית שכנגד" אל מול טענותיה שפורטו במסגרת התביעה שהגישה, כל זאת תוך סילוף עובדות, העלאת טענות שווא, שימוש לרעה בהליכי משפט מבלי לגלות כל עילה. התובעת מכחישה כל ניסיון להציג אותה כמי שהשתמשה לרעה במידע כדי "ללחוץ" ו"לאיים" או "לסחוט" את הנתבעים; לטענתה פעלה במשך כל תקופת ההתקשרות בנאמנות ובשים לב לאופייה של ההתקשרות. כל הטענות הנתבעים לנזק שהוסב לה ע"י התובעת הינן טענות בעלמא ומשוללות כל בסיס עובדתי ומשפטי כאחד. שליחת טיוטת כתב התביעה נעשתה כ"ניסיון אחרון" לפתור את המחלוקות בין הצדדים מחוץ לכותלי בית המשפט (דווקא בשל הרצון להימנע מפרסום כלפי כולי עלמא) זאת ועוד, אף טרחה התובעת להגיש "בקשה למתן צו איסור פרסום" בד בבד עם הגשת כתב התביעה הגם שלא הייתה סבורה שהיה מקום להטיל חיסיון כאמור. כמו-כן במסגרת מתן השירותים הייתה התובעת בקשר עם מס' גורמים רלוונטיים של נתבעת 3 ומעולם לא התבקשה להימנע משליחת פקסים למספרי פקסים שונים במשרדיה. דיון התובעת, הגישה מטעמה תצהיר עדות ראשית מפיו של עו"ד גדעון לויט - המשמש כראש המחלקה המסחרית, ואף היה עוה"ד שהוגדר כראש הצוות שטיפל בעסקה. בתצהירו חזר עו"ד לויט על הטענות בכתב התביעה והדגיש את העבודה המרובה שהושקעה בעסקה; כן, הוסיף כי בנוסף ל"דו"ח הנאותות" כללה העבודה המשפטית מטעם התובעת, "...אף את ניסוח מזכר ההבנות, ניסוח כלל המסמכים המשפטיים לביצוע העסקה (לרבות ההסכם על נספחיו); הערות ומתן חוות דעת משפטיות על מסמכים שהחזיקו החברות ברשותן (לרבות, הסכמי העסקה של עובדים, הסכמים עם צדדים שלישיים וכו')." לתצהירו של עו"ד לויט צורפו כנספחים מזכר הבנות שנחתם בין הרוכשת לבין המוכרים (נספח א לתצהיר), דו"ח ביניים - בדיקת נאותות, מיום 23.12.07 (נספח ב' לתצהיר), דו"ח בדיקת נאותות סופי מיום 9.1.08 (נספח ג' לתצהיר) וכן, טיוטת הסכם לסיום העסקה (נספח ד' לתצהיר). בהמשך הוגש מטעם התובעת תצהיר עדות ראשית מפיה של הגב' איריס אופיר-רבין אשר שימשה כמנכ"לית התובעת משנת 2003 ועד לסוף שנת 2007. בתצהירה חזרה הגב' אופיר-רבין על הטענות שבכתב התביעה, בס' 14 לתצהירה ציינה כי נכחה בפגישה שהייתה בין הצדדים במהלך חודש נובמבר 2007, שבמהלכה אף נחתם מזכר ההבנות (מיום 5.11.2007) ולעניין שכר הטרחה, הוסכם בעל-פה בין הצדדים (בהמשך להסכם מיום 17.6.2007) כי "...שעה שבדיקת הנאותות ומסמכי הרכישה עתידים לשרת הן את החברה, "הרוכשת" והן את "הנרכשת" (חברת אבי-עד), יישאו שתיהן, במשותף (כל אחת ב-50%) בשכר הטרחה של המשרד אשר יחושב על בסיס שעות העבודה של הצוות המשפטי." אולם כבר בפתח ישיבת ההוכחות הראשונה בה הופיעה הגב' אופיר-רבין לעדות, ביקשה התובעת לתקן את תצהירה של הגב' אופיר, כך שבס' 14 - התבקש תיקון התאריך בו נערכה הישיבה ליום 16.10.07. עוד ביקשה להבהיר כי אמנם בסעיף 11 לתצהירה נכתב כי נכחה בישיבה המוזכרת שם (במהלך חודש נובמבר שם נחתם מזכר ההבנות המתוקן), אך למעשה לא נכחה בישיבה זו. בעדותה הבהירה כי נכחה בישיבה ביום 16.10.07, שם למעשה נסגרה העסקה בין הצדדים בלחיצת יד והיא רשמה את הדברים. וכלשונה: "ההבנות בין הצדדים בין חברת אביעד לבין אשדוד נסגרה בלחיצת יד ואני רשמתי את הדברים ב- 16.10." בהמשך כשנשאלה אם נחתם במועד זה מזכר ההבנות? ענתה: "הוא נחתם בשבועיים לאחר מכן, ב-5.11, מעדות שמיעה." (ראו בעמ' 4 לפרוט'). הנתבעת 3 הגישה מטעמה תצהיר עדות ראשית מפיו של מר יואב אלי (נתבע 1) - המשמש כמנכ"ל משותף בנתבעת 3. בתצהירו, חזר על הטענות שנטענו בכתב ההגנה ובטענות שנטענו בכתב התביעה שכנגד והדגיש בין היתר, את העובדה שהוא ונתבע 2 הדגישו בפני התובעת את חשיבות שמירת עסקת המיזוג כמידע סודי (ראו ס' 5 לתצהירו); כמו כן הדגיש כי נתבעת 3 מעולם לא הסכימה (לא מראש ולא בדיעבד), כי תשלום שכ"ט התובעת יקבע על פי שעות עבודה (ס' 8). ובסעיף 6-7 לתצהירו תיאר את מהלך המשא מתן שנוהל בעניין השכר טרחה תוך שהוא מדגיש כי נתבעת 3 דחתה את הצעת שכר הטרחה של התובעת מיום 30.5.07 וביקשה לקבוע שדמי היזמות יעמדו על 2% ולגביי הסכם הרכישה ביקש כי התובעת תציע "מחיר מינימום ומקסימום כדי לנטרל את חוסר הודאות". ואכן ביום 17.6.07 נחתם הסכם שכר הטרחה (שצורף כנספח א לכתב התביעה/ נספח ג' לתע"ר יואב אלי). עוד עולה מתצהירו כי סבר שהתובעת לא דאגה להגן על האינטרסים של נתבעת 3 בייצוג המשותף ובמסגרת מזכר ההבנות שנחתם בין הצדדים הוכנס סעיף המאפשר לחברה הרוכשת "לצאת" מהעסקה על-פי שקול דעתה הבלעדי מכל סיבה שתחפוץ (ס' 1.1 למזכר ההבנות- נספח ד' לתצהירו). המצהיר חזר על הטענה כי בדיקת הנאותות הוזמנה ע"י הרוכשת וכן ביצועה היה עבור הרוכשת בלבד, וכן כי נתבעת 3 הבהירה שלא תישא בעלויות בדיקת הנאותות. הנתבעים הגישו אף תצהיר עדות ראשית מפיו של מר אברהם כהן, נתבע 2 שחזר על הדברים שהוצהרו בתצהירו של מר יואב אלי; תצהיר עדות ראשית מפיו של חשב נתבעת 3, מר שרון כאשי, הוגש אף הוא ומדגיש בין השאר כי הצטרף לפגישות בכל הקשור לעסקה, כן מצהיר כי התבקש לבצע רשימת בדיקות עבור התובעת על-מנת שתוכל לבצע את בדיקת הנאותות, כן הדגיש אירוע בו נזף באחת ממזכירות התובעת כי פנתה למזכירה ממשרדי נתבעת 3 על-מנת לקבוע פגישה בנושא בדיקת הנאותות והסביר לה כי מדובר במידע מסווג וכי עליה לפנות בעניין רק אליו או למנהלי נתבעת 3. בנוגע לחשבון שכר הטרחה הראשון ששולם במלואו, הצהיר כי לאחר בדיקת החשבון שהיה מנוגד להסכם שכר הטרחה, הורו לו מנהלי נתבעת 3 לא לשלם, רק בשלב מאוחר יותר יואב הורה לו לשלם את דרישת החוב "לאחר שהגיע להסכמה עם עו"ד שרגא שסך החשבונית יהווה תשלום על חשבון שבסופו של תהליך, יופחת ממחיר המינימום או ממחיר המקסימום." (ס' 6) . השאלה המרכזית השנויה במחלוקת בתיק העיקרי הינה - מה תוכנו של הסכם שכר הטרחה שנקבע בין הצדדים? האם יש לקבל את גרסת התובעת לפיה על הנתבעת לשאת במחצית חשבון שכר הטרחה אשר מחושב על בסיס של שעות עבודה של הצוות המשפטי. או לחלופין יש לקבל את גרסת הנתבעת, לפיה התובעת זכאית לשכר טרחה גלובאלי לפי מחיר מינימום שהיה צריך להיקבע בהתאם להסכם שכר הטרחה מיום 17.6.07. האם הסכימה נתבעת 3 לתשלום שכר טרחה שיחושב לפי תעריף שעתי? עולה מטענות התובעת כי היא מסתמכת על הסכם שכר טרחה שנחתם בין הצדדים ביום 17.6.07 ובו, כפי שיובא להלן, נקבע כי גובה שכר הטרחה ייקבע כסכום גלובאלי עם תקרת מחיר מינימום ומקסימום. בהמשך נטען כי הנתבעים נתנו התחייבות בעל-פה בפגישה שבין הרוכשת, הנרכשת והתובעת מיום 16.10.07, לפיה שכר הטרחה יחושב על בסיס שעות העבודה של הצוות המשפטי ואילו הצדדים לעסקה יישאו במשותף, כל אחת ב-50% משכר הטרחה ובלשון כתב התביעה: "שעה שבדיקת הנאותות ומסמכי הרכישה עתידים לשרת הן את החברה "הרוכשת" והן את "הנרכשת", ישאו שתיהן, במשותף (כל אחת ב- 50%) בשכר הטרחה של התובעת אשר יחושב על בסיס שעות העבודה של הצוות המשפטי." (ראו ס' 13 לכ"ת).  על פי הכלל הבסיסי "המוציא מחברו - עליו הראיה", על התובע הנטל להוכיח את כל יסודותיה של עילת התביעה, החיובים והשליליים (ראו י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי, בעמ' 1508-1509). כאמור, להוכחת טענותיה הביאה התובעת לעדות מטעמה את הגב' אופיר-רבין ששימשה באותה עת כמנכ"לית התובעת ומתוקף תפקידה היא זו שעסקה בהסכמי שכר הטרחה (ראו פרוט' הדיון בעמ' 7, ש' 19) והיא הגורם הישיר שניהל את המשא ומתן מטעם התובעת לשם קביעת הסכם שכר הטרחה, מול מנהל נתבעת 3 (ראו נספחים א-ג לתע"ר יואב אלי). לטענת התובעת ההסכם מיום 17.6.07 השתנה על-ידי הצדדים בהמשך ובלשונה של הגב' אופיר-רבין: "...מה שסוכם בהסכם שכ"ט הזה שסוכם ביוני היה שיהיה מחיר גלובלי, אבל זה השתנה בהמשך, היו עוד דיונים." (שם בעמ' 7, ש' 2), אך כשנשאלה אם יש לה מסמך שיכול להעיד על השינוי בהסכם ענתה: "לא שאני יודעת, לא נייר שאני כתבתי." (שם בשורה 5). העדה נשאלה בהמשך, איך יתכן שיהיה שינוי בהסכם ואין על זה שום מסמך מתוקן ועל כך ענתה: " לא אמרתי שיש שינוי. מהות הסכם השכ"ט היה יזום העסקה כל נושא הטיפול המשפטי היה נושא מאוד שולי..." (שם בשורה 8). בהמשך הסבירה כי לא היה הסכם בכתב וכי הסתמכו על ההתחייבות בעל-פה בשל יחסי הידידות ששררו בין הצדדים והאמון החזק וכדבריה: "... במקרה הזה ... גם חברת אשדוד שהיתה כבר לקוחה וגם יואב אלי שהיה כבר לקוח והיו בינינו יחסי ידידות ביני באופן אישי ובין כל הצדדים וגם בגלל שמהלך כל העסקה הזאת הכל עבר בצורה ידידותית וטובה, ההסבר שלי הוא שהיה אמון מאוד חזק בין הצדדים כנראה חשבנו שהסכם בעל פה יספיק במקרה הזה..." (שם בעמ' 11, ש' 19). כאשר נשאלה אם בפגישה מיום 16.10 ערכה סיכום של הפגישה או השאירה הנחיות למחליף שלה להוציא סיכום פגישה, ענתה כי היא עשתה סיכום עסקי בכתב יד (שם בעמ' 10, ש' 20). סיכום זה הוגש לבית המשפט (סומן נ/1). לאחר עיון בסיכום זה עולה כי פורטו בו עיקרי העסקה. בנוגע לייצוג נרשם משפט אחד בלבד: "** אנחנו מייצגים את 2 הצדדים למיזוג**" ואילו נושא שכר הטרחה לא הוזכר כלל במסמך זה. עו"ד גדעון לויט, שהובא לעדות מטעם התובעת לא היה מעורב בהליך שקדם לחתימת הסכם שכר הטרחה מיום 17.6.07. יחד עם זאת בהתאם לתצהירו, נכח בפגישה בה נחתם מזכר ההבנות, שם כנטען הגיעו הצדדים להסכמה בעל-פה לגביי שכר הטרחה. עו"ד לויט העיד כי בפגישה האמורה נקבע כי שכר הטרחה יהיה על בסיס שעתי ויתחלק בין הרוכשת והנרכשת באופן שווה וכלשונו: "... נאמר כי התעריף יהיה שעתי, השכ"ט יחולק בין הרוכשת והמוכרת באופן שווה. הדבר היה ברור ונהיר. אותי לא מעניין מה אמר ההסכם הקודם. זה היה חלק מהתנאי שלי במשרד ללוות העסקה הזאת. הדברים היו ברורים לאורך כל הדרך." ובהמשך: " ... באותה ישיבה הנושא של השכ"ט עלה בצורה ברורה וסוכם עם הצדדים בלחיצת יד ג'נטלמנית שהתעריף שלנו יהיה על בסיס שעתי כי זה האופן בו אני מייצג את לקוחותיי, זו דרכי בעסקאות מסוג זה על בסיס שעתי, הוסכם עוד כי השכ"ט יתחלק בין הצדדים באופן שווה. הדברים עלו מספר פעמים באותה ישיבה, אני זוכר טוב, והאם הם רוצים שנייצג את שניהם באותה העסקה ולבצע את בדיקת הנאותות. זה עלה גם בהזדמנויות אחרות אם אני זוכר נכון." (שם בעמ' 22, ש' 28). לסיכום, לא שוכנעתי כי ההסכם המקורי מיום 17.6.07 השתנה מאוחר יותר על-ידי הצדדים בהסכם בעל-פה ואנמק: עדותה של הגב' אופיר רבין לא הייתה חד משמעית וברורה; לא היה בידי העדה הסבר מספק מדוע לא נחתם הסכם שכר טרחה חדש וברור בהתאם להוראות ההסכם הראשון; גם סיכום הישיבה שערכה הגב' אופיר-רבין בישיבה מיום 16.10, לא שפך אור על העניין, ונרשם רק כי התובעת מייצגת את שני הצדדים, כך לא הוזכר שם נושא בדיקת הנאותות, לא הוזכר התעריף שעתי ונראה כי נושא שכר הטרחה נותר עלום וללא קביעה. גם עדותו של עו"ד לויט, לא תרמה תרומה משמעותית להוכחת גרסת התובעת, עו"ד לויט לא היה עד ישיר לנסיבות חתימת הסכם שכר הטרחה; כמו כן, אותו עד הינו עד מעוניין (שכרו נגזר משכר הטרחה אותו מרוויחה התובעת ואף מושפע מתוצאות ההליך דנן (ראו בעמ' 12 ש' 22 לפרוט' הדיון). בהקשר זה יצוין כי התובעת יכלה לחזק את גרסתה אם הייתה מביאה לעדות את מנהל החברה הרוכשת שנכח בישיבה בה נחתם "מזכר ההבנות", על-מנת שיעיד על הסכם שכר הטרחה שהוסכם בעל-פה שהרי לגרסת התובעת מדובר בהסכם שכר טרחה שחל הן על הרוכשת והן על הנרכשת/הנתבעת או לפחות את עו"ד אליעד שרגא אשר היה מעורב בכל התהליך של קביעת שכר הטרחה. על התנהגותה של התובעת חל הכלל הידוע שלפיו "..מעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (ראו ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' ,פד"י מז(2) עמ' 605 בעמ' 615 וכן ראו י. קדמי בספרו "על הראיות", חלק רביעי, מהדורת תש"ע -2009, בעמוד 1889). משמעות הדבר כי אילו היו מגיעים מנהל החברה הרוכשת ועו"ד אליעד שרגא להעיד, סביר להניח שעדותם הייתה פועלת לרעת התובעת. עוד יוער, כי בחומר שהיה בפניי נמצא חיזוק דווקא לגרסת הנתבעת, למשל עולה כי בשלב המשא ומתן בטרם חתימת הסכם שכר הטרחה, דחתה הנתבעת את נוסח ההסכם שהוצע לה. לאחר עיון בטיוטת ההסכם נמצא כי צוינו שם סכומים מדויקים לחיוב הלקוח בשכר טרחה לפי שעה (ראו נספח א' לתע"ר של מר יואב אלי). כאמור, הנתבעת דחתה הצעה זו ובהתכתבות הנלווית (בדוא"ל מיום 7.6.07 ) ענה מנהל הנתבעת - מר אברהם כהן לגב' אופיר רבין בעניין זה: "באשר לעריכת הסכם הרכישה אני מציע שתציעו מחיר מינימום ומקסימום כדי לנטרל את חוסר הודאות." (נספח ב' לתע"ר - יואב אלי). כבר מטיוטת ההסכם הנדחית וההתכתבות הנלווית אליו, אנו למדים כי לא היה בדעתה של הנתבעת להסכים לתעריף שכר טרחה שיחושב לפי שעה, לפחות לא בנקודת הזמן בה חתמו על הסכם שכר טרחה. מנהלי נתבעת 3 בעדויותיהם עמדו על גרסתם כי לא הסכימו בשום שלב לקביעת שכר טרחה על-פי מנגנון שעתי. כך למשל העיד מר יואב אלי:"אנחנו התנגדנו לשעות באופן הנחרץ ביותר"... (שם בעמ' 66, ש' 31); מר אברהם כהן העיד כי עשה מאמצים לקבוע שכר טרחה ברור ומדוייק בעוד שהתובעת בחרה לדחות את קביעת שכר הטרחה: "...אנחנו בחליפת המכתבים הראשונית, טרום חתימת החוזה או טרום חתימת ההסכם, לפחות ב-3 או 4 מיילים עובר כחוט השני העיקרון ש"אני מבקש ממך, איריס, תקבעו, למען השם, מחיר מינימום ומקסימום על מנת להפחית את החיכוך שאנחנו עומדים בפניו ... על מנת להפחית את החיכוך ולהביא את כל המחלוקות למינימום." ....."לא קיבלתי מעולם את המחירים האלה ונכון, לא דרשתי את זה יותר מ-3-4 פעמים, נכון, אבל אחרי 3-4 פעמים." (שם בעמ' 101 ש' 19). גם מר כאשי, חשב הנתבעת (שנכח בפגישה מיום 16.10) הכחיש מכל וכל את הטענה שסוכם במועד הפגישה ששכר הטרחה ובכלל זה בדיקת הנאותות ימומנו במשותף על-ידי הרוכשת והנרכשת ושכר הטרחה ייקבע על בסיס שעות עבודה. ובלשונו: "...מה שאיריס אמרה היא שאלה אם אנו מוכנים שהם ייצגו אותנו בנושא של עריכת החוזה. לא דובר בכלל על שכר טרחה ובדיקת נאותות." (שם בעמ' 46, ש' 6). לאור האמור לעיל, אני קובע כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה שהוטל עליה להוכיח כי הוסכם בין הצדדים על שכר טרחת עורך דין שיחושב לפי תעריף שעתי ועל כן יש לקבוע כי לא היתה הסכמה כזאת בפועל. האם ההסכם שונה בדרך של התנהגות? כאמור, טענה התובעת כי יש לראות בהתנהלות והתנהגות הנתבעים שבעת ביצוע עבודת התובעת לא התכחשו להתחייבויותיהם והעובדה ששילמו שכר-טרחה (הגם חלקי), כדי להוות "קיבול בהתנהגות" כמשמעו בס' 6(א) לחוק החוזים. הוראת סעיף 6(א) לחוק החוזים, קובעת: "הקיבול יכול שיהיה במעשה לביצוע החוזה או בהתנהגות אחרת, אם דרכים אלה של קיבול משתמעת מן ההצעה; ולענין סעיפים 3(א) ו-4(2), התנהגות כאמור דינה כדין מתן הודעת קיבול." הנתבעים מסבירים בהקשר לכך כי החשבון שולם מבלי לייחס חשיבות לעריכתו על בסיס שעות עבודה, מאחר ובמועד בו קיבלה את חשבון שכר הטרחה, לא היה ידוע לה אם העסקה תצא אל הפועל אם לאו ולכן, ראתה בתשלום זה כתשלום "על חשבון" מחיר המינימום /המקסימום שיקבע בהמשך בהתאם לסעיף 3 להסכם שכר הטרחה (שם בס' 17 לכ"ה). מר כאשי, חשב של נתבעת 3, אשר שלח לתובעת את התשלום בגין חשבון זה הצהיר, כי לאחר בדיקת החשבון שהיה מנוגד להסכם שכר הטרחה, הורו לו מנהלי נתבעת 3 לא לשלם, ואילו רק בשלב מאוחר יותר יואב הורה לו לשלם את דרישת החוב "לאחר שהגיע להסכמה עם עו"ד שרגא שסך החשבונית יהווה תשלום על חשבון שבסופו של תהליך, יופחת ממחיר המינימום או ממחיר המקסימום."(ראו ס' 6 לתצהירו). גם מנהל נתבעת 3, מר אברהם כהן חוזר על כך בעדותו: "...התשלום הראשון היווה כמקדמה ע"ח שכר המינימום, כלומר הבנו שיהיה קצת יותר לשלם. המחיר המינימלי, במקרה ולא תצא העסקה לפועל, יהיה קצת יותר והמחיר המקסימלי יהיה קצת עוד יותר, לכן ראינו בזה כמקדמה ולכל אורך הדרך ראינו בזה , אמרנו "חבר'ה, זה מקדמה" ועוד יותר מזה, הם אומרים "תשמע, רוב העבודה נעשתה". מה אני הבנתי מזה? מה אבי הבין מזה? "רוב העבודה נעשתה, קיבלת חשבונית על 10,000$. התוספת שתקבל כבר תהיה מזערית, בלתי-משמעותית"- זה מה שהבנתי כי נאמר לנו "חבר'ה, תשלמו את זה כבר כי רוב העבודה כבר נעשתה". זה מה שנאמר לנו." (ראו שם בעמ' 111 ש' 8). וכן מר יואב אלי חוזר על כך בקצרה: "אנחנו שילמנו תשלום ראשון כמקדמה. זאת הייתה רוח הדברים." (ראו בעמ' 68 ש' 13 לפרוט'); ובמקום אחר הדגיש נתבע 2, מר אברהם כהן כי נתבעת 3 המתינה לקבלת הסדר סופי בנוגע לשכר הטרחה, בהתאם להסכם שכר הטרחה מיום 17.6.2007 : ..."היו צריכים לחזור אלי או אלינו עם מחיר מינימום ומחיר מקסימום... כך היה צריך להיות... היא ביקשה ללמוד את היקף העסקה, 3 או 4 מיילים כחוט השני זה חוזר על עצמו. "אחרי שנלמד את היקף העסקה, נחזור אליכם עם מחירי מינימום ומקסימום". זה לא נעשה. " מעיון בספרה של המלומדת פרופ' גבריאלה שלו, עולה כי ניתן להסיק מהתנהגות הצדדים שינוי לחוזה הקיים ביניהם, רק כאשר מדובר בדפוס התנהגות מתמשך שמעיד על כך, וכלשונה: "התנהגות הצדדים יכולה להביא גם לידי שינוי חוזה הקיים ביניהם. השאלה תהא תמיד האם ניתן להסיק מנסיבות העניין ומהתנהגות הצדדים כוונה לשנות מהוראות החוזה שביניהם. לא בנקל יוסק מהתנהגות הצדדים הרצון בשינוי של החוזה שביניהם. לשם ביסוס המסקנה כי הצדדים התכוונו שלא לקיים את החוזה כפי שסוכם מלכתחילה ביניהם, נדרש בעיקר בחוזים ארוכי טווח - דפוס התנהגות מתמשך, לו שותפים שני הצדדים." (פרופ' גבריאלה שלו, דיני חוזים, בעמ' 221). ראו גם ע"א 4956/90 פזגז נ' גזית הדרום, פ"ד מו(4)35, 41, שם הצדדים סטו מן ההסדר החוזי במשך ארבע עשרה שנה . במקרה שלפני אין מדובר בדפוס התנהגות ממושך אלא באקט חד פעמי של תשלום חשבון שכר טרחה. אין ללמוד מכך שלנתבעת 3 הייתה גמירות דעת הנדרש לצורך שינוי ההסכם הקיים להסכם שכר טרחה על המחושב על בסיס תעריף שעתי. נוכח המפורט לעיל, מערכת היחסים קצרת הטווח של הצדדים, קיומו של הסכם שנחתם לאחר שבשלב המו"מ סירבו הנתבעים סירוב מוחלט לחתום על הסכם שכ"ט על בסיס שעתי, היה על התובעת כאמור להביא בפני בית המשפט אסמכתא חד משמעית לכך שהנתבעים הסכימו לשינוי הנטען, משלא הביאה ולאחר שבחנתי את מכלול הראיות והעדויות שהיו בפניי, סבורני כי התובעת לא הצליחה להרים את הנטל ולהוכיח כי היה שינוי בהסכם ומשכך יש לקבל את ההסכם מיום 17.6.2007 כהסכם המכריע לעניין שכר הטרחה. יובהר, כי גם אם הייתי משתכנע שהסכם שכר הטרחה השתנה להסכם שכר טרחה לפי תעריף שעתי, עדיין היה על התובעת החובה להסדיר את תעריף שכר הטרחה בהסכם כתוב ואולי אף לקבוע סכום מקסימאלי לחיוב וזאת על-מנת לייצר וודאות מקסימאלית אצל לקוחותיה. פרשנות הסכם שכר הטרחה וקביעת השכר לתובעת מעיון בהסכם שכר הטרחה, עולה כי נקבע באופן ברור ומדויק שכר בגין "דמי ייזום" שישולם לתובעת באחוזים משווי העסקה באם היא תצא לפועל. אולם נושא שכר הטרחה נותר עמום וכל שנקבע בו הוא המנגנון לקביעת שכר הטרחה אך לא שכר הטרחה עצמו. לצורך הדיון יובאו להלן הסעיפים הרלוונטיים (ראו ס' 2 ו-3 להסכם): "2. משרד אליעד שרגא ייצג את החברה במסגרת עסקת המיזוג. גובה שכ"ט בעבור הטיפול המשפטי שהמשרד יעניק לחברה יקבע במחיר גלובלי לאחר קיום מס' פגישות מול הצד השני בעסקה והבנת היקף העסקה וצרכיה. 3. בהמשך לסעיף 2, המשרד יקבע מחיר מינימום לטיפול המשפטי של העסקה אשר יועבר לו במידה והעסקה לא תצא אל הפועל וכן מחיר מקסימום לטיפול בעסקה אשר יועבר לו כתוספת לדמי הייזום המופיעים בסעיף 1 לעיל במידה והעסקה תצא אל הפועל." במילים אחרות, הצדדים קבעו בהסכם "מנגנון" לקביעת שכר טרחה גלובלי לאחר בחינת היקף העסקה וצרכיה. לצורך כך כאמור יקבע מחיר מינימום במידה והעסקה לא תצא אל הפועל ומחיר מקסימום במידה והעסקה תצא אל הפועל. מאחר והתובעת לא קבעה ו/או הציעה בכל שלב שהוא של מערכת היחסים שלה עם הנתבעים, סכום גלובאלי מינימאלי ומקסימאלי בהתאם לס' 2-3 להסכם (ראו עדותו של עו"ד לויט, בעמ' 23 ש' 1), יש להשלים את החסר בהסכם, מכוח סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, לפיו: "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה". העיקרון העומד ביסוד סעיף זה שמקורו בדיני עשיית העושר ולא במשפט, הוא ש"אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין" (ראה ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' יצחק יחיאל עו"ד, נח (5) 20, מול פסקה 9). כאמור התובעת הגישה לנתבעים חשבון שכר טרחה מיום 5.2.08 ע"ס 156,620.31 ₪. הנתבעים שילמו לתובעת סך של 60,586 ₪, ביום 1.4.08. אין חולק בין הצדדים כי התובעת נתנה שירותים משפטיים לנתבעת 3, יחד עם זאת טוענים הנתבעים כי החשבון שהוגש לתשלום אינו משקף את השכר האמיתי שיש לחייבם בו. כך למשל נטען על-ידי הנתבעים, כי אינם צריכים לשאת בעלות "בדיקת הנאותות", שבוצעה עבור החברה הרוכשת (ראו ס' 11 לכ"ה), לדבריהם מעולם לא הסכימו לשלם בעד בדיקת הנאותות ואף מיד לאחר קבלת החשבון הפיקטיבי הודיעה נתבעת 3 במכתב מיום 12.2.08 כי אינה מתכוונת לשאת בסכום המופיע בחשבון שכר הטרחה, אינה צריכה לשאת בעלויות בדיקת הנאותות ועלויות פגישות אישיות עם הרוכש וכן מפנה את תשומת לב התובעת להסכם שכר הטרחה המקורי (ראו המכתב, צורף כנספח ב' לכתב ההגנה). גם במכתב מיום 27.3.08, חזרה נתבעת 3 על הטענה לפיה לא הזמינה את שירותי התובעת לצורך בדיקת נאותות (ראו נספח ג' לכ"ה). לטענת התובעת יש לחייב את הנתבעים בשכר טרחה גם בגין בדיקת הנאותות המהווה חלק בלתי נפרד מהשירותים המשפטיים ובכלל לטענתה בדיקת נאותות נועדה לשרת את שני הצדדים, הרוכשת מצד אחד והנרכשת/הנתבעת מצד שני. התובעת אף מסבירה את חשיבותו הרבה של דוח הבדיקה (ראו סעיף 21 לכתב התביעה וכן בס' 24 לתע"ר מטעם עו"ד לויט). יצוין כי התובעת לא קבעה בהסכם שכר הטרחה כי בדיקת הנאותות הינה חלק מהשירותים המשפטיים ומעדותה של הגב' אופיר-רבין בעניין עולה כי נתון זה בדומה לכל הקשור לשכר הטרחה, היה אמור להיקבע בהמשך, ראו בעמ' 6 לפרוטוקול: " ש.      אפנה אותך לנספח ג' לתצהירו של יואב אלי, זה ההסכם שנחתם. איפה פה כתוב שאביעד צריכה לשלם או להשתתף בתשלום עבור בדיקת הנאותות? ת.      [מעיינת] לא כתוב. כתוב "טיפול משפטי" זה סעיף רחב. עו"ד שרגא ואני ניסחנו את ההסכם הזה. ש.      אתם התכוונתם לבדיקת נאותות בתור טיפול משפטי? ת.       כן. אמרנו שנקבע את זה אחרי העסקה. כל נושא הטיפול המשפטי אמרנו שנדע לאחר שתיסגר העסקה ואז נדע מה ההיקף, ואז נמשיך הלאה ונראה מה קורה." כמו-כן מההתכתבויות בדואר האלקטרוני בין הגב' אופיר-רבין לבין מר אברהם כהן, עולה כי עניין בדיקת הנאותות הועלה באופן כללי ועמום. כך למשל בדוא"ל מיום 14.6.07 (שעה 11:47) כתבה הגב' אופיר-רבין, בין השאר "...לגבי נושא שכ"ט אנו מקבלים את בקשתכם למחיר מינימום ומקסימום אך את המחיר נוכל לקבוע רק לאחר הבנת היקף העסקה בין הצדדים, (לדוגמא: האם מצריך בדיקת נאותות, האם מדובר בהסכם אחד או יותר וכדומה.)..." ואילו מר אברהם כהן ענה לה בדוא"ל באותו ביום (שעה 12:50) "...לגבי הנושא של ההסכם, בד"כ הרוכש מבצע בדיקת נאותות באמצעות רו"ח או עו"ד על חשבונו." הגב' אופיר-רבין השיבה: "...לגבי נושא בדיקת הנאותות: ראשית התמחור וכמובן היקף העבודה וצרכיה יקבע לאחר שנרקום את מסגרת העסקה, אבל באופן עקרוני בד"כ שני הצדדים לפני שהם מתחתנים עושים אד (צ"ל אחד) על השני בדיקת נאותות על מנת להיכנס בלב שלם לעסקה." ובדוא"ל מאוחר יותר כתבה: "לגבי שכ"ט בכלל (שכ"ט מינימלי, ישיבות) אמרנו שלא מפרטים עכשיו את נושא שכ"ט ונקבע זאת לאחר הבנת היקף וצרכי העסקה אז נפרט במדויק סכומים ומה כל סכום כולל, כך שאני לא רואה מקום להיכנס כעת לסעיפים פרטניים." עיינתי ושבתי ועיינתי בחומר שהיה בפניי ובכלל זה בהסכם שכר הטרחה, במסמכי העסקה: במזכר ההבנות; בדו"ח ביניים - בדיקת נאותות; בדו"ח בדיקת נאותות סופי מיום 9.1.08; בטיוטות הסכמי העסקה ובכלל זה טיוטת הסכם הלוואת בעלים וטיוטת הסכם זכות סירוב ראשונה. כמו-כן, עיינתי בחשבונות שכר הטרחה שהוגשו ובכלל זה בדוחות המצורפים להם המפרטים את החיובים על-פי עו"ד מטפל, תעריף ומספר שעות העבודה. העדרו של הסדר ברור וראוי לעניין שכר הטרחה ובכלל זה פירוט השירותים המשפטיים הכלולים בו (בין השאר בדיקת הנאותות), פועל לחובת התובעת שהייתה צריכה להסדיר מבעוד מועד עניינים אלו ובכתב. לאחר שבחנתי את החומר שהיה בפני ובהעדר ראיה ישירה לכך שהוסכם שנתבעת 3 תישא בעלויות בדיקת הנאותות, הגעתי למסקנה כי התובעת לא הצליחה להרים הנטל המוטל עליה ולפיכך יש להעדיף את גרסת הנתבעים לפיה אינם צריכים לשאת בעלות שכ"ט בגין בדיקת הנאותות. עוד יוער כי סבורני, שכל עוד לא הוסכם אחרת, החברה הרוכשת היא זו שצריכה לשאת בשכר בגין בדיקת הנאותות, שכן היא הנהנית האמיתית בהליך כזה בו היא נזקקת לדו"ח הנאותות על-מנת להכריע בכדאיות העסקה בעוד החברה הנבדקת עוברת תהליך חשיפה. לאור מסקנתי שלעיל, ובשים לב לעובדה כי לא נקבע בשום שלב שהוא סכום גלובאלי מינימאלי למקרה שהעסקה לא תתממש ומאחר ולא הוגשו חוות דעת לעניין זה, וכל שהוצג בפניי היה חשבון עסקה (מס' 21685) מיום 5.2.2008 ע"ס 156,620.31 ₪ והנספח לו (רשימת חיובים מיום 8.11.07 עד 4.2.08), טבלה המפרטת את מועד החיוב, תיאור החיוב, מס' שעות העבודה, שם המבצע, וסה"כ חיוב בשקלים לאותו רכיב. ערכתי חישוב בהתאם לחומר שהיה בפניי, תוך שלקחתי בחשבון את הפחתת שעות העבודה שהושקעו ב "בדיקת הנאותות" ושעות העבודה שהושקעו בפגישות עם מנהל החברה הרוכשת (ללא הנתבעת) ואכן מצאתי כי התשלום בסך 52,455.41 ₪ בתוספת מע"מ אותו שילמה הנתבעת לתובעת ביום 1.4.08, מספיק על-מנת לכסות את שכר הטרחה הראוי להשתלם לתובעת בגין החשבון הנ"ל. לאור כל זאת, התביעה נדחית. התביעה שכנגד לטענת הנתבעים (התובעים שכנגד), התובעת ניצלה את "המידע הסודי" אליו נחשפה בעת מתן השירותים המשפטיים לנתבעת 3, במטרה להפעיל לחץ עליה, עד שתיענה לדרישותיה לשלם שכר טרחה המנוגד להסכם בין הצדדים ובכך הפרה את חובת האמון שלה כלפי נתבעת 3. כאמור טוענים הנתבעים, כי ביום 30.4.08 שלחה התובעת למכשיר הפקסימיליה המצוי במזכירות הכללית של נתבעת 3 - מכתב התראה לו צורפה טיוטת כתב התביעה, נגד נתבעת 3, מנהליה וכן 5 חברות הקשורות נוספות (להלן: "הפרסום המפר"). כתוצאה מחשיפת עובדי נתבעת 3 לפרסום המפר, נגרמו לנתבעת 3 נזקים שלא ניתנים לכימות. לפיכך מבקשים הנתבעים לחייב את התובעת בפיצוי ללא הוכחת נזק בשיעור הסטטוטורי הקבוע בס' 13(א) לחוק העוולות המסחריות וכן בהתאמה ובחפיפה לפיצוי הסטטוטורי הקבוע בס' 7א לחוק לשון הרע. בכתב ההגנה שכנגד מטעם התובעת, נטען כי הגשת התביעה ע"י המשרד מהווה מימוש זכותו הלגיטימית לקבל את מלוא שכר טרחתו. התובעת בחרה (על אף שאין זו מחובתה) לשלוח טיוטת כתב תביעה לנתבעת 3 טרם הגשתו כ"ניסיון אחרון" לפתור את המחלוקות ביניהן מחוץ לכותלי בית המשפט ובכך הייתה נמנעת החשיפה של הפרשה כלפי כולי עלמא. התובעת מכחישה את הטענה כי עבדה רק אל מול מנהלי נתבעת 3 והחשב. לטענתה, עמדה בקשר עם מספר גורמים בנתבעת 3 ומעולם לא התבקשה להימנע משיגור מסמכים לפקסים שונים במשרדיה ; כן, מכחישה כל ניסיון להציג אותה כמי שהשתמשה לרעה במידע כדי "ללחוץ" "לאיים" או "לסחוט" את הנתבעים; לטענתה פעלה במשך כל תקופת ההתקשרות בנאמנות ובשים לב לאופייה של ההתקשרות; כל טענות נתבעת 3 בקשר לנזק שהוסב לה על-ידי התובעת הן טענות בעלמא ומשוללות כל בסיס עובדתי ומשפטי כאחד. ובכלל, כל עניינה של התביעה שכנגד, הוא ניסיון שווא של הנתבעים ליצור "חזית שכנגד" אל מול טענות התובעת בתביעה העיקרית לשכר טרחתה, תוך סילוף עובדות, העלאת טענות שווא ושימוש לרעה בהליכי משפט מבלי לגלות כל עילה. דיון כאמור לטענת נתבעת 3, כתוצאה משליחת טיוטת כתב התביעה למשרדיה, נחשפו עובדיה למידע הסודי (כי היא עמדה בפני הליך מיזוג) וכן טענה אף כי עובדים בכירים בחברה פנו למנהלי החברה בשאלה אם החברה מועמדת למכירה מתוך חשש לעתידם. בנוסף טענה כי חלק מהעובדים אף פנו לחברות מתחרות לצורך בירור אפשרויות תעסוקה והמידע בדבר עסקת מכירת המניות "דלף החוצה". נטל השכנוע והבאת הראיות, רובץ על התובעת, על פי הכלל של "המוציא מחברו- עליו הראיה" (ראו, י. קדמי בספרו "על הראיות", חלק רביעי, מהדורת תש"ע -2009, בעמוד 1723). נתבעת 3 כאמור צירפה תצהירי עדות ראשית מטעם מנהלי החברה והחשב האומרים כי כתוצאה מקבלת הפקס פנו אליהם עובדים בחשש ושאלו אם החברה מועמדת למכירה. מעדותו של החשב, מר שרון כאשי עולה כי שני עובדים "אמיל המנהל וקובי" באו למשרדו והתעניינו אם החברה עומדת למכירה. ובהמשך, כשנשאל אם התפטרו, ענה בשלילה (ראו בפרוטוקול הדיון, עמ' 50, ש' 5). מאחר והנתבעים לא טרחו להביא עדים רלוונטיים להוכחת טיעוניהם (במקרה זה אמיל וקובי) ואף לא ניתן הסבר על ידי הנתבעים מדוע עדים אלו לא זומנו על ידם להוכחת טיעוניהם, כשלו הנתבעים בהרמת הנטל המוטל עליהם בהוכחה כי היה פרסום מפר. אין זה מספיק כי המסמכים נשלחו בפקסימיליה על-מנת שיוצר הפרסום המפר, ויש להוכיח כי עובדי החברה אכן ראו את הפרסום. על התנהגותם של הנתבעים חל הכלל הידוע לפיו, אם נמנע צד מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק כי אילו הובאה הראיה, היא הייתה פועלת נגדו, אף כנ"ל. לאור האמור לעיל אין כל צורך להמשיך ולדון בשאלה האם מדובר ב"סוד מסחרי" בהתאם להגדרתו בסעיף 5 לפי חוק עוולות מסחריות. מעבר לכך, יודגש כי גם לאחר עיון במסמכים שנטען כלפיהם כי הינם "פרסום מפר": "מכתב התראה - תשלום שכר טרחה" (נספח ו לכתב התביעה שכנגד) וכן בטיוטת כתב התביעה (נספח ז לכתב התביעה שכנגד), לא מצאתי כל פסול בשליחתם. יובהר כי התובעת לא כתבה במכתב כי הנתבעת 3 מועמדת למכירה או לחלופין עוברת תהליך מיזוג, שזה בעצם "סוד המסחר" לו טוענים הנתבעים, אלא מדובר במכתב התראה סטנדרטי לתשלום שכר טרחת עו"ד. ובכל מקרה, גם אלמלא הייתה התובעת שולחת את המכתב וטיוטת כתב התביעה למכשיר הפקסימיליה, אלא מגישה ישירות את התביעה לבית המשפט ולאחר מכן מבצעת מסירה כדין, עדיין עובדי נתבעת 3 היו יכולים להיחשף למידע באותו האופן. נראה לי כי בכך שהנתבעים לא שילמו את שכר הטרחה שדרשה התובעת, לקחו על עצמם את הסיכון שהעניין יתפרסם ברבים וגם בין עובדיה. בשולי הדברים אוסיף כי העילות בהן ניסו הנתבעים להיתלות בתביעה שכנגד נדחות כולן, ובכלל זה אני דוחה את טענות נתבעת 3 בדבר הפרת חובת הסודיות, לפי הוראות כללי לשכת עורכי הדין. אינני רואה בשליחת טיוטת כתב תביעה למכשיר הפקס של הלקוח כהפרת סודיות, הגם שעסקת המיזוג כבר בוטלה בשלב זה. כן אני דוחה את הטענה לפי התובעת הוציאה כלפי הנתבעים לשון הרע בהתאם לסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע - תשכ"ה 1965, אין במכתב ההתראה או בטיוטת כתב התביעה שנשלחה באמצעות הפקסימיליה משום לשון הרע. לא בלשון המסמכים ולא בדרך שיגורם/פרסומם לתובעת שכנגד. סוף דבר: לאור מסקנותיי המפורטות לעיל שתי התביעות, הן התביעה העיקרית והן התביעה שכנגד נדחות. לאור התוצאה אליה הגעתי, אינני פוסק הוצאות לאף אחד מן הצדדים. המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים. ניתן היום, ‏י"ג טבת תשע"ב, 08 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. שכר טרחה