1. התביעה שבפנינו עניינה עתירתם של התובעים לקבלת סעד הצהרתי לפיו ההפחתה שביצעה המדינה בשכרם היתה שלא כדין, סעד הצהרתי לפיו הם זכאים לקבל תשלום תוספת טיסה פעילה כפי שמקבלים בעלי דירוגים אחרים במשטרה וכפי שמקבלים טייסים משפטנים בשירות קבע, בדרגה מקבילה, שאינם עוסקים בעבודה משפטית, וסעד הצהרתי לפיו המדינה נקטה כלפיהם בהפליה פסולה. לחילופין עתרו התובעים לקבלת צו הצהרתי לפיו הם זכאים ששכרם לא יהיה נמוך משכרם של טייסים משפטנים בשירות קבע בדרגה מקבילה, שאינם עוסקים בעבודה משפטית, בין אם באמצעות תשלום תוספת טיסה פעילה מלאה ובין אם באמצעות מתן תוספות אחרות. בנוסף עתרו התובעים לקבלת צו הצהרתי לפיו הם זכאים לתשלום הפרשי שכר בגין ביצוע ההפחתה בשכרם. 2. התובעים הינם טייסי מסוקים ביחידה האווירית של משטרת ישראל, בעלי תואר ראשון במשפטים. התובע 1 הינו בעל תואר במשפטים משנת 1992 והצטרף למשטרת ישראל בשנת 1996. התובע 2 הצטרף למשטרת ישראל בשנת 1993 וסיים את לימודי המשפטים בשנת 1999. 3. המדינה, מדינת ישראל, היא מעסיקתם של התובעים. 4. בהתאם לכללים שחלו במועד הצטרפותם של התובעים למשטרת ישראל, התובעים דורגו בדירוג המשפטנים (ר' סעיף 4 לתצהיר סנ"צ כהן). 5. משנת 2001, בעקבות שינוי בכללי הדירוג, מדורגים בדירוג המשפטנים רק שוטרים שהשכלתם ישימה לעיסוקם, אולם עקב השתייכותם של התובעים ל"דור מעבר" הם נותרו מדורגים בדירוג המשפטנים (נת/1, סעיפים א1-א2, סעיף 5 לתצהיר סנ"צ כהן). 6. עובר לשינוי כללי הדירוג, לא דורגו עוד טייסים, מלבד התובעים, בדירוג המשפטנים ועקב השינוי בכללי הדירוג גם לא יהיו יותר טייסים במשטרת ישראל שידורגו בדירוג המשפטנים (ר' עדות סנ"צ כהן, עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 7-8). 7. בשל תפקידם כטייסים זכאים התובעים ל"תוספת פעילות" המכונה גם "תוספת טיסה פעילה" (סעיפים 5 ו- 8 לתצהיר סנ"צ כהן). תוספת הפעילות היא תוספת אחוזית, כששיעור אחוז התוספת נקבע בהתאם לדרגת השוטר בהתאם לטבלאות הנהוגות בצה"ל (ת/1). 8. עד לחודש ינואר 2002 קיבלו התובעים תוספת פעילות בשיעורים הבאים: התובע 1 - בגובה 107.54%. התובע 2 - בגובה 108.44%. בחודש ינואר 2002 הופחתה תוספת הפעילות של התובעים בכ- 40%, ללא הודעה מוקדמת, ובדיעבד התברר שההפחתה נועדה להתאים את תוספת הפעילות לגובה תוספת הטיסה כפי שזו מופיעה בטבלת תוספת הפעילות ת/1, כך שהתוספת עמדה על השיעורים הבאים: התובע 1 - בגובה 64.52%. התובע 2 - בגובה 65.06%. 9. בעקבות ההפחתה בתוספת הפעילות, פנו התובעים באופן אישי באמצעות הממונים עליהם ובאמצעות המשטרה למשרד האוצר, בדרישה שתוחזר להם תוספת הפעילות בשיעורה המקורי (ר' סעיפים 31-33 לתצהיר התובע 1, סעיפים 30-32 לתצהיר התובע 2, ת/8). 10. ביום 7.8.02, בעקבות פניית התובעים למשטרה ופניית המשטרה למשרד האוצר, הוחלט להעמיד את ההפחתה של תוספת הפעילות על מחצית משיעורה המקורי של ההפחתה, ללא שהחלטה זו נומקה (ת/9א, ת/9ב, ת/10, סעיפים 9 ו-10 לתצהיר סנ"צ כהן). פניות נוספות של התובעים לעניין זה, לרבות באמצעות הממונים עליהם ובאמצעות באת כוחם - נדחו (ר' ת/11 - ת/14, ת/16, ת/16א, ת/16ב, ת/16ג). טענות הצדדים 11. לטענת התובעים, החלטת המדינה להפחית באופן חד צדדי את תוספת הטיסה שקיבלו במשך שנים וכתוצאה מכך את שכרם, היא החלטה מפלה שעומדת בסתירה לנהלי השכר שהמשטרה עצמה קבעה והיא משוללת סבירות והגינות. על פי הנטען, הסתמכות המדינה על טבלת תוספת הפעילות (ת/1) כאסמכתא להחלטה להפחית את תוספת הטיסה הפעילה שקיבלו התובעים היא שגויה. לטענת התובעים, הפרשנות המילולית של הטבלה מצביעה על כך שהיא הופעלה על התובעים באופן שגוי. לטענתם, הטבלה מבחינה בין בעלי מקצועות (דירוגים) שזכאים לתוספת מקצועית בגין הכשרתם/דירוגם (מעבר לתוספת הפעילות בה עוסקת הטבלה עצמה) לבין בעלי המקצועות שאינם מקבלים תוספות מעבר למה שניתן בטבלה, כשבחלק העליון של הטבלה מופיעים שיעורי התוספות לבעלי הדירוגים שמקבלים תוספות בצבא (רופאים ומשפטנים בלבד) ולכן שיעור תוספת הפעילות שלהם מופחת, ובחלק התחתון מופיעים כל יתר הדירוגים, שאינם מקבלים תוספות אחרות בצבא ולכן שיעור תוספת הפעילות שלהם מלא. התובעים טוענים כי החלוקה בין אלו שזכאים לתוספות בגין דירוגם לבין אלה שלא, היא הרציונל לשיעור תוספת הפעילות והיא ההסבר מתי מוצדק להפחית את תוספת הפעילות - כשמדובר במשפטן או רופא המקבלים תוספת בגין דירוג זה, כשאין זה המצב בעניינם. לטענת התובעים גם פרשנותה התכליתית של הטבלה, הן מבחינת התכלית של השוואת תנאי השכר לתנאים בצבא, הן מבחינת התכלית של שמירה על שכר כולל סביר והפחתה בתוספת הפעילות למקבלי תוספות אחרות והן מבחינת התכלית של עידוד תפקידים מבצעיים, מצביעה על כך שיש לשייך את התובעים לחלק התחתון של הטבלה. כך גם פרשנות הטבלה באופן המתיישב עם השכל הישר ונסיון החיים מחייבת לפרש את הטבלה באופן המשייך את התובעים לאלו שזכאים לתוספת הפעילות בשיעורה המלא. גם מהתנהגות המשטרה לאורך השנים, כאשר היא עצמה שייכה את התובעים לחלקה התחתון של הטבלה, מצביעה על כך שהם זכאים לתוספת פעילות בשיעורה המלא. התובעים טוענים כי המדינה אינה כבולה לניסוח המילולי הדווקני של הטבלה ועל כך מצביעה החלטתה להפחית את שיעור הקיזוז הראשוני שנקטה בעניין התובעים. לחילופין טענו כי יש לראות בטבלה משום הנחיה פנימית שנסיבות המקרה מצדיקות סטייה ממנה. לחילופין נטען כי יש להורות על תיקון הטבלה באופן שייקבע כי משפטנים שאינם זכאים לתוספת המיוחדת למשפטנים - תוספת הופעה - יקבלו תוספת פעילות בשיעורה המלא. התובעים טוענים כי פעולת המדינה גורמת להפלייתם לעומת בעלי דירוגים אחרים במשטרה במצב דומה. כן נטען כי ההפחתה השרירותית בשכרם בהשוואה לשכר של מקביליהם - טייסים משפטנים בשירות קבע, בדרגה מקבילה, שאינם עוסקים בעבודה משפטית - מתנגשת חזיתית עם החלטת הממשלה ועם עקרון ההשוואה. בנוסף טענו התובעים כי התגייסו למשטרה לאחר שביררו ווידאו כי תנאי השירות שלהם יהיו זהים לתנאי השירות בצבא וכי על כן, החלטת המדינה להפחית באופן שרירותי את שכרם בכעשרה אחוזים ביחס לשכרם של מקביליהם, מהווה הפרת התחייבות ופגיעה בעקרון ההסתמכות. לאור האמור עתרו התובעים לקבלת צו הצהרתי לפיו המדינה נקטה כלפיהם בהפליה פסולה לעומת בעלי דירוגים אחרים במשטרה במצב דומה, צו הצהרתי לפיו ההפחתה בשכרם היתה שלא כדין ולצו הצהרתי לפיו הם זכאים לקבל תשלום תוספת טיסה פעילה כפי שמקבלים בעלי דירוגים אחרים במשטרה במצב דומה וכפי שמקבלים טייסים משפטנים בשירות קבע, בדרגה מקבילה, שאינם עוסקים בעבודה משפטית. לחילופין עתרו התובעים לקבלת צו הצהרתי לפיו הם זכאים ששכרם לא יהיה נמוך משכרם של טייסים משפטנים בשירות קבע בדרגה מקבילה, שאינם עוסקים בעבודה משפטית, בין אם באמצעות תשלום תוספת טיסה פעילה בשיעור 108% ובין אם באמצעות מתן תוספות אחרות. בנוסף ביקשו התובעים ליתן צו הצהרתי לפיו הם זכאים לתשלום הפרשי שכר, לרבות הצמדה, בגין ביצוע ההפחתה (החל מינואר 2002). 12. לטענת המדינה, במשך שנים, מחמת טעות, שולמה לתובעים תוספת טיסה פעילה מלאה מכוח תפקידם כטייסים ותוספת משפטנים מלאה מכוח דירוגם בדירוג המשפטנים, על אף השכלתם הבלתי ישימה לתפקידם. משנתגלתה הטעות, ביום 1.2.02, היא תוקנה ב"שתי פעימות": תחילה הופעל קיזוז מלא על פי טבלת הקיזוז ת/1, אולם אז ירד שכר התובעים מתחת לשכר המשולם לטייס משפטן המדורג בדירוג המהנדסים. משלטענת המדינה לא זו היתה כוונתה, הופחת הקיזוז למחצית משיעור הקיזוז המלא הקבוע בת/1 וזהו מנגנון הקיזוז המופחת החל על התובעים כיום. המדינה טוענת כי לפנים משורת הדין, לא תבעה מהתובעים השבת הסכומים ששולמו להם ביתר במשך שנות עבודתם עד לגילוי הטעות. לטענת המדינה, התובעים מבקשים להמשיך וליהנות משני העולמות, באופן שהמדינה תשלם להם תוספת טיסה פעילה מלאה ותוספת משפטנים מלאה או לחילופין לקבל תוספת הופעה למשפטנים, שהינה תוספת ייחודית המשולמת למשפטנים מסויימים במשטרה, המשרתים בתפקידים המנויים בהחלטת ועדת המעקב מיום 15.3.83. המדינה טוענת כי התובעים משווים עצמם לטייסים משפטנים המשרתים שירות קבע בצה"ל, המקבלים תוספת הופעה בתנאים מקלים, בעוד במשטרה תוספת הופעה אינה משולמת אוטומטית לכל הקצינים המדורגים בדירוג המשפטנים, אלא לבעלי התפקידים המנויים בהחלטת ועדת המעקב בלבד. לטענת המדינה, התובעים, על אף שדורגו בדירוג המשפטנים, אינם עומדים בקריטריונים לקבלת תוספת זו והיא אינה רלוונטית לתפקידם כטייסים. המדינה טוענת כי החלטת הממשלה ש/33 אינה מחייבת בהכרח שוויון אוטומטי בשכר בין שוטר לחייל. כמו כן, לטענתה אין מדובר באפליה שכן אפליה יכולה להתקיים בין פרטים בתוך קבוצת שוויון בעוד התובעים הם היחידים בקומבינציית שכר זו, כך שלכל היותר מדובר בתקיפה של סבירות ההחלטה להפעיל מנגנון קיזוז שכר על שכר התובעים, כפי שהופעל. תצהירים ועדויות 13. התובעים הגישו תצהירי עדות מטעמם וכן תצהיר של ניצב משנה (בגמלאות) יעקב בירן אשר נמשך מהתיק בשלב מאוחר יותר של ההליך. מטעם המדינה הוגש תצהיר עדות ראשית של סגן ניצב חניתה כהן, רמ"ד תנאי שכר במשטרת ישראל. התובעים והעדה מטעם המדינה נחקרו על תצהיריהם במסגרת דיוני ההוכחות שהתקיימו בפנינו. דיון והכרעה 14. היחסים בין שוטרים לבין המדינה הם יחסי עובד-מעביד, בעלי מאפיינים מיוחדים הנובעים מייחודיות השירות במשטרה. הפסיקה עסקה לא אחת במערכת היחסים שבין שוטר לבין המדינה, וכך נקבע: "לא חלקו על כך, ולא יכלו לחלוק על כך, שהיחסים בין המדינה לבין שוטר הם יחסי עובד-מעביד, בכפוף להגבלות מפורשות שנקבעו בחוק, כגון ההגבלה שבסעיף 93א שבפקודת המשטרה. מהיותם של היחסים יחסי עובד-מעביד עולה, כי היחסים הם חוזיים. במסגרת אותם יחסים חוזיים יש מהמיוחד, ולעניננו - מהמיוחד לעניין קביעת תנאי עבודה... לפנינו, אפוא, המבנה הבא: היחסים הם יחסים חוזיים ובמסגרת אותם יחסים חוזיים מוסכם, שאחד הצדדים יקבע תנאי שכר ואשר יקבע - יהווה חלק מהחוזה." (דב"ע מד/59-3 משה מאוטנר נ' מדינת ישראל, פד"ע טז(1) 32). עוד נקבע כי: "תנאי השכר של שוטרים אינם נקבעים בהסכם קיבוצי או בחוזה אינדיווידואלי, אלא חד צדדית, על ידי המעביד, ובענייננו על דעת הממשלה" (דב"ע מג/3-2 ישראל נ' צבי פיקסל, פד"ע יד 346). בדב"ע נג/18-2 מנחם יהב נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 30.3.95), אף נקבע באשר לשינויים בתנאי שכר: "בעניינם של השוטרים הם הסכימו, עם התגייסותם למשטרה, שצד אחד, המדינה, תהיה רשאית להכניס חד צדדית שינויים בתנאי עבודתם. 'שינויים' אין פירושם הטבת תנאים בלבד..." משכך, למשטרה הסמכות לקבוע, ובמסגרת זו גם לשנות, את תנאי השירות והשכר של השוטרים, כל עוד השינוי עומד במבחן הסבירות וההגינות הנדרשת בנסיבות העניין. 15. בהחלטת הממשלה מספר 33 משנת 1979 נקבע עקרון השוואה בין שכר השוטרים במשטרת ישראל לבין שכר חיילי הקבע המשרתים בצה"ל: "ש/33 השכר במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר מחליטים: א) ועדת השרים לענייני שכר קובעת כי תישמר ההשוואה בין שכר השוטרים לבין השכר בצה"ל; ב) להקים ועדת מעקב, בהרכב נציג נציבות שירות המדינה, נציג אגף התקציבים במשרד האוצר והנציגים אשר ייבחרו על ידי שר הפנים, שמתפקידה יהיה לעקוב אחר השינויים אשר יחולו בשכר בצה"ל, ולקבוע כיצד להחילם על השכר במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר." 16. על פי פסיקת בתי הדין, החלטת הממשלה ש/33 יצרה למעשה הבטחה שלטונית כלפי שוטרים ששכרם יושווה לשכר בצה"ל. בעניין דב"ע מה/77-3 יחזקאל גרשון ו-17 אח' נ' מדינת ישראל, פד"ע יז 337 (להלן: עניין גרשון), קבע בית הדין הארצי כי בהחלטת הממשלה יש את כל הדרוש כדי להקנות זכות משפטית, וכלשונו: "מהו מקור זכותם של השוטרים ל"השוואה" או ל"הצמדה", ולענייננו - לשתי התוספות הספציפיות נשוא הדיון? ...מקור הזכות הראשוני הוא החלטת הממשלה. "מקור הזכות "עילת התביעה" במשמעות cause of action, הוא ב'החלטת הממשלה' מיום 22.1.79; בהנחה שיש באותה החלטה מן הדרוש להקניית זכויות, ואכן על פניה יש בה. אלא מאי, עולה השאלה כיצד לסווג את אותה 'זכות'. לשון אחר, היש לראותה כזכות 'בשלה' או כזכות שטרם בשלה...במובאה האחרונה נאמר כי "אכן על פניה" יש בה מן הדרוש להקניית זכויות. נוסיף כי לא רק על פניה כך הדבר. אף מטרת ההחלטה היתה ליצור שיוויון בין השכר בצה"ל לבין השכר במשטרה..."   על הלכה זו חזר ביה"ד הארצי גם בדב"ע מו/6-3 מאוטנר נ' מדינת ישראל, עבודה ארצי יט(2) 350, באומרו: "...בית דין זה קיבל את התביעה וקבע כי מקור זכותם של השוטרים ל"השוואה" או ל"הצמדה" לשכרם של אנשי הקבע בצה"ל הוא אותה החלטת ממשלה..." בעניין דומה שנדון בפני בית דין זה - עב 1565/01 בנימין גלעד ואח' נ' מדינת ישראל (מיום 18.1.04) בפני כב' השופטת סאמט, סיכם בית הדין את ההלכות האמורות וקבע: "הנה כי כן - הלכה פסוקה היא שבבסיס החלטת הממשלה ש/33 היתה הכוונה ליצור שיוויון בין השכר בצה"ל לבין השכר במשטרה, ובכך עוגנה זכותם של השוטרים לעמוד על קיום הבטחה שלטונית זו. ... מלשון הסעיף ברורה מטרת הממשלה והיא להשוות בין מעמד השוטר לזה של החייל ושלא להבחין בין שתי צורות השרות, שכה רבים קווי הדימיון ביניהם." 17. אין חולק כי ההחלטה להשוות בין שכר השוטרים לבין השכר בצה"ל התקבלה למעשה בעקבות התיקון לפקודת המשטרה, ששלל משוטרים את זכות ההתארגנות והרעיון העומד מאחוריה הוא להוות חלופה למנגנון של מו"מ קיבוצי לשוטרים (ר' סעיף 19 לתצהיר סנ"צ כהן). בחקירתה של סנ"צ כהן אישרה העדה כי בהחלטה ש/33 הוחלט להשוות את שכר השוטרים לשכר משרתי הקבע בצה"ל וכי בפועל המשטרה נוהגת על פי החלטה זו (ר' עדותה, עמ' 16 לפרוטוקול מיום 13.1.11, ש' 11-17). 18. השאלה הנשאלת היא מהו אותו "שכר" שיש לשמור על השוואתו בין צה"ל לבין המשטרה, שכן החלטת הממשלה ש/33 נוקטת במינוח "שכר" מבלי לפרשו. התובעים טוענים כי הפרשנות הנכונה שיש ליתן למונח "שכר" בהחלטת הממשלה היא פרשנות רחבה, כך ששכרם של השוטרים יושווה ב"שורה התחתונה" לשכר בצה"ל. המדינה טוענת כי תכליתו של עקרון ההשוואה אינו בהכרח השוואת "השורה התחתונה", אלא השוואה באופן ששינוי בשכר של משרתי הקבע מחייב בדיקה כיצד ניתן להחילו במשטרה והחלת רכיבים המשולמים בצה"ל על המשטרה מתוך התאמה לתנאי השירות בה (סעיף 21 לתצהיר סנ"צ כהן). 19. בפסק הדין בעניין גרשון נקבע כי יש ליתן למונח "שכר" פירוש רחב הכולל את השכר על כל רכיביו ותוספותיו: "... על מטרת החלטת הממשלה למדים מלשונה: אמנם הדיבור "שכר" לא פורש באותה החלטה, אך ברור כי אין ליתן לו פירוש צר, הכולל את טבלת השכר בלבד, אלא את השכר על כל רכיביו ותוספותיו; שכר - להבדיל מזכויות נלוות כגון פנסיה, אשר תנאיה לגבי שוטרים מוסדרים בחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970, ולגבי אנשי קבע בחוק שירות הקבע בצה"ל (גמלאות), תשי"ד-1954;" מהאמור עולה אפוא כי על פי עקרון ההשוואה יש להשוות את שכרם של השוטרים לשכר בצה"ל, כשלצורך זה יש לקחת בחשבון את כל הרכיבים והתוספות המשולמים בצה"ל. 20. כעולה מהעדויות ומחומר הראיות שהונח בפנינו, מהמועד בו הופחתה משכר התובעים תוספת הפעילות, הם מקבלים שכר נמוך משמעותית מזה שמקבלים טייסים המשרתים בשירות קבע בצה"ל בדרגות מקבילות. ממכתבה של עו"ד רחל לוי-בציה, עוזרת ליועצת המשפטית במשטרת ישראל (ת/17), עולה כי נכון למועד כתיבת המכתב (דצמבר 2005), שכר של טייס משפטן במשטרה בדרגת סנ"צ (כדרגתו של התובע 1) היה נמוך ב- 2,192 ש"ח (7.3%) משכר טייס משפטן בצה"ל בדרגה המקבילה; שכר של טייס משפטן במשטרה בדרגת רפ"ק (דרגתו של התובע 2) היה נמוך ב- 2,151 ש"ח (8.4%) מטייס משפטן בצה"ל בדרגה מקבילה. כן עולה מהמכתב כי לולא היתה מקוזזת תוספת הפעילות משכר התובעים היה שכרם דומה מאוד לשכר של טייס משפטן בצה"ל בדרגה מקבילה (שכרו של התובע 1 ללא ההפחתה היה גבוה ב- 432 ש"ח משכר טייס משפטן בצה"ל שמקבל תוספת פעילות מופחתת אך מקבל תוספת הופעה ושכרו של התובע 2 היה גבוה ב- 151 ש"ח משכר טייס כאמור). מהאמור עולה, אפוא, כי עד להפחתת תוספת הפעילות, שכרם של התובעים עמד על סך כמעט זהה לשכר טייסים משפטנים בצה"ל בדרגות מקבילות. ההחלטה להפחית את תוספת הפעילות, כפי שבוצעה תחילה, גרמה לכך ששכרם של התובעים היה נמוך משמעותית לא רק משכרם של טייסים משפטנים בצה"ל, אלא גם משכרם של טייסים במשטרה שדורגו בדירוג המהנדסים. משזו היתה תוצאת ההפחתה בהתאם לטבלה, החליט משרד האוצר לאחר פנייתם של התובעים אליו, על הפחתה חלקית של תוספת הפעילות. אולם גם ההפחתה החלקית גרמה להפרשי שכר משמעותיים של קרוב ל- 10% בין שכרם של התובעים לבין שכרם של טייסים משפטנים בצה"ל בדרגות מקבילות. 21. הסיבה להפרש זה בין שכרם של התובעים לבין שכרם של מקביליהם בצה"ל הוא שטייסים משפטנים בצה"ל מקבלים "תוספת מיוחדת משפטנים" ללא כל תנאי, בעוד שבמשטרה התוספת המקבילה שנקראת "תוספת הופעה" משולמת רק לבעלי תפקידים מסויימים ואינה משולמת לטייסים משפטנים. 22. בנסיון להסביר את ההחלטה להפחית את תוספת הפעילות ששולמה לתובעים, הבהירה סנ"צ כהן כי "טבלת השכר הנוהגת (בצה"ל ובמשטרה) לוקחת בחשבון כי השכר בדירוג המשפטנים הינו גבוה באופן יחסי, ולכן יש לבצע פעולת קיזוז, על מנת להביא למדרג שכר סביר... מנגנון הקיזוז הינו, למעשה, טכניקה לשמירה על מדרג שכר סביר ולמניעת עיוותים במדרג השכר" (ר' סעיף 29 לתצהירה). סנ"צ כהן הסבירה כי למשפטנים ולרופאים יש תוספות ייחודיות לדירוג בנוסף לתוספות שניתנות בדירוגים אחרים ושתוספת הפעילות קוזזה על מנת להגיע למדרג שכר סביר (ר' סעיף 25 לתצהירה). אלא שעל פי הנתונים שהובאו על ידי התובעים ולא נסתרו על ידי המדינה, תוספת המשפטנים ממנה נהנים כלל הקצינים המדורגים כמשפטנים, עמדה (נכון למועד עריכת תצהיר התובעים) על סך של 271 ש"ח בלבד והיא אינה קשורה כלל לתוספת ההופעה למשפטנים, אשר אינה משולמת להם (ר' סעיף 56 לתצהיר התובע 1, סעיף 55 לתצהיר התובע 2). ביישום טבלת תוספת הפעילות המופחתת במשטרה על התובעים, לא הובאה בחשבון העובדה שבמשטרה לא משולמות למשפטנים כל התוספות הייחודיות שמשולמות בצה"ל ובין היתר אותה "תוספת מיוחדת משפטנים" (תוספת הופעה) המשולמת לטייסים משפטנים בצה"ל. מהאמור עולה כי יישום דווקני של טבלת תוספת הפעילות על התובעים כ"משפטנים", לא רק שאינו יוצר מדרג שכר סביר, אלא אף מנוגד לעקרון השוויון, שכן שכרם של התובעים "בשורה התחתונה" נמוך בהרבה משכר "בשורה התחתונה" של מקביליהם בצה"ל. 23. גם החלטת משרד האוצר להפחית את הקיזוז למחצית מהקיזוז הנקוב בטבלה פוגעת בעקרון השוויון ואף הרציונל העומד מאחוריה אינו ברור. סנ"צ כהן הסבירה כי הרציונל שעמד מאחורי החלטת משרד האוצר היה ששכרם של התובעים לא יפחת מהשכר המשולם לטייס בדירוג המהנדסים אך לא יעלה על שכרו של משפטן שזכאי גם לתוספת הופעה (ר' סעיפים 10 ו- 27 לתצהירה). המדינה לא הסבירה מדוע צריך להיות קשר בין שכרם של התובעים, שהינם כאמור טייסים המדורגים בדירוג המשפטנים לבין שכרו של משפטן המופיע בבית משפט ומדוע שכרו של טייס משפטן צריך להיות נמוך משכרו של משפטן המופיע בבית משפט. כמו כן המדינה לא הסבירה מדוע הוחלט בסופו של יום לבצע קיזוז דווקא "באמצע הדרך" בין שכרו של טייס המדורג בדירוג המהנדסים לבין משפטן המופיע בבית משפט. מהאמור עולה אפוא כי החלטת משרד האוצר לקצץ למחצית את ההפחתה בתוספת הפעילות נעשתה בצורה שרירותית, ללא כל נימוק סביר והגיוני. 24. יתרה מכך, סנ"צ כהן העידה כי למיטב ידיעתה, במשטרה גילו את הטעות בעקבות הצורך לחשב שכר של רופא טייס שהגיע למשטרה, אז התברר כי יש לקזז על פי הטבלה את תוספת הפעילות מרופאים וממשפטנים (עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 10-17). גם התובעים הסבירו כי הקיצוץ בתוספת הפעילות שקיבלו בא בעקבות הפחתה דומה שנעשתה במשכורתו של חברם לשירות, טייס שהחל לקבל תוספת בגין דירוגו כרופא, כאשר עד לאותו מועד, הנ"ל לא קיבל תוספת מיוחדת בגין דירוגו כרופא ועל כן קיבל תוספת טיסה פעילה בגובה מלא (ר' סעיף 68-69 לתצהיר התובע 1, סעיפים 67-68 לתצהיר התובע 2). דווקא מקרה זה של טייס שקוזזה משכרו תוספת הפעילות המלאה רק לאחר שקיבל תוספת מיוחדת בגין דירוגו כרופא, מעיד על חוסר ההגיון והסבירות שבקיזוז תוספת הפעילות משכר התובעים, מבלי שקיבלו כל תוספת מיוחדת לשכרם. ויודגש, בעוד המדינה נוקטת בלשון "קיזוז", למעשה בעניינם של התובעים אין מדובר ב"קיזוז" תוספת הפעילות כנגד תוספת אחרת, כי אם בהפחתה של תוספת הפעילות מבלי שניתנה לתובעים תמורתה כל תוספת אחרת. 25. לא זו אף זו, על פי עדותה של סנ"צ כהן, הפחתת תוספת הפעילות בוצעה באופן מיידי ואוטומטי, ללא כל החלטה של ועדת המעקב, ללא כל הנחיה של משרד האוצר (אליו פנו רק לאחר ביצוע ההפחתה), וללא שנעשתה כל בדיקה כיצד תשפיע ההפחתה על שכרם של התובעים ביחס לדירוגים אחרים (ר' עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 19-45). יש לזכור כי מכוח החלטת הממשלה ש/33 הוקמה "ועדת מעקב", אשר מורכבת מנציג נציבות שירות המדינה, מנציג אגף התקציבים במשרד האוצר ומהנציגים אשר ייבחרו על ידי משרד הפנים, וכי תפקידה של הועדה הוא לעקוב אחר השינויים אשר יחולו בשכר בצה"ל, ולקבוע כיצד להחילם על השכר במשטרת ישראל. הסמכות לקבוע כיצד להחיל שינויים בשכר במשטרה ניתנה, אפוא, לוועדת המעקב ולא למשרד האוצר ו/או המשטרה. יש להדגיש כי ועדת המעקב מורכבת, מלבד נציגי משרד האוצר, גם מנציגים של נציבות שירות המדינה ושל משרד הפנים ועל כן, החלטה המתקבלת על ידי משרד האוצר בלבד אינה משקפת בהכרח את עמדתם של יתר הנציגים אשר אמורים היו לקחת חלק בהחלטה כחלק מועדת המעקב. המדינה לא הציגה כל החלטה של ועדת המעקב בנוגע לאופן שבו יש להחיל את טבלת תוספת הפעילות על התובעים, כששתי ההחלטות בעניין הפחתת תוספת הפעילות של התובעים, הראשונה שהתקבלה על ידי המשטרה (להפחית את תוספת הפעילות) והשניה שהתקבלה על ידי משרד האוצר (להעמיד את ההפחתה על מחציתה), התקבלו למעשה שלא בסמכות ודינן - בטלות. 26. מעבר לאמור, טבלת תוספת הפעילות למשפטנים ולרופאים בצה"ל היתה נהוגה בצה"ל ובמשטרה מזה שנים רבות (סעיף 23.2 לתצהיר התובע 1, סעיף 22.2 לתצהיר התובע 2 וכן סעיף 4 לסיכומי המדינה). משכך, אף אם המשטרה לא היתה מודעת לה קודם לכן ולא פעלה על פיה, אין מדובר ב"שינוי שחל בשכר בצה"ל" ועם גילויה של הטבלה, היה על המשטרה לפנות לועדת המעקב על מנת שזו תקבע כיצד יש להחילה על התובעים ולא להחילה באופן אוטומטי. המשטרה כאמור לא פעלה כן אלא החליטה באופן מיידי על הפחתת תוספת הפעילות ומשכך, מדובר בפעולה שנעשתה בחריגה מסמכות. 27. טענה נוספת שטענו התובעים היא כי הם בחרו להצטרף למשטרה מתוך הסתמכות על הבטחה שלטונית לפיה תנאי שכרם יושוו לתנאי השכר של טייסים בצה"ל, בדירוג ובדרגה מקבילים. התובעים העידו כי לפני הצטרפותם למשטרה, הם ביררו שאכן תנאי השכר שלהם יהיו זהים לתנאי השכר בצה"ל, מאחר שלשניהם היתה אפשרות בחירה בין הצטרפות למשטרה לבין הישארות בצה"ל ולתובע 1 אף היו הצעות עבודה אחרות (סעיף 19 לתצהיר התובע 1, סעיף 18 לתצהיר התובע 2). עם הצטרפותם למשטרה (התובע 1 הצטרף למשטרה בשנת 1996 והתובע 2 בשנת 1993) ובמשך שנים רבות, עד לחודש ינואר 2002, בו התקבלה ההחלטה על הפחתת שכרם, קיבלו התובעים שכר כמעט זהה לשכר ששולם בצה"ל בתפקידים מקבילים. לא יכולה להיות מחלוקת כי אינטרס הציפיה של התובעים מקבל משנה תוקף שעה ששכרם אכן הוצמד לשכר בצה"ל במשך שנים. 28. בינואר 2002 החליטה המדינה להפחית את תוספת הפעילות שקיבלו התובעים, מבלי שהתקבלה על כך החלטה מתאימה על ידי הגורמים המוסמכים, מבלי שהודע על כך לתובעים ומבלי שניתנה להם ההזדמנות להגיב על ההחלטה בטרם בוצעה. כפי שכבר ציינו לעיל, הפסיקה קבעה כי החלטת הממשלה הינה בגדר הבטחה שלטונית, כך שהסתמכותם של התובעים על ההחלטה, אשר אף קויימה במשך שנים, היתה סבירה בנסיבות העניין. לאור האמור, אף מטעם זה אנו קובעים כי דין ההחלטה על הפחתת תוספת הפעילות - להתבטל. 29. לא נסיים מבלי לציין שעמדת המשטרה, כפי שמשתקפת במכתבים של גורמים בכירים בה ושל אגף משאבי אנוש, בנסיונם לשנות את ההחלטה בדבר הפחת תוספת הפעילות, מצביעה על כך שבזמן אמת סברה המשטרה כי ההחלטה להפחית משכר התובעים את תוספת הפעילות סתרה את עקרון ההצמדה לשכר בצה"ל, פגעה בשכר התובעים ואף הפלתה אותם ביחס לטייסים בצה"ל, המדורגים באותו דירוג ומבצעים אותה פעילות (ר' ת/6, ת/8, ת/11, ת/12). מאחר וקבענו כי ההחלטה על הפחתת תוספת הפעילות אינה סבירה בנסיבות העניין ואף התקבלה בחריגה מסמכות, מתייתר הדיון בטענת האפליה שהועלתה על ידי התובעים. 30. נוכח כל האמור לעיל, אנו קובעים כי ההחלטות להפחית את תוספת הפעילות שהתובעים קיבלו בשכרם, הן החלטת המשטרה הראשונית והן החלטת משרד האוצר - בטלות. כעולה מהעדויות ומהראיות שהוצגו בפנינו "טייס משפטן" הינו צירוף יוצא דופן במשטרת ישראל, כשלמעשה שני התובעים בלבד עונים על הגדרה זו. משכך, ביטול ההחלטה על ההפחתה בתוספת הפעילות לגבי טייס משפטן אשר אינו מקבל תוספת הופעה משליך על שכרם של התובעים, בלבד. סוף דבר 31. התביעה מתקבלת. 32. בהתאם לכך, ניתן בזה סעד הצהרתי לפיו ההפחתה שביצעה המדינה בשכר התובעים היתה שלא כדין ולפיו התובעים זכאים לקבל תשלום תוספת טיסה פעילה מלאה כפי שמקבלים בעלי דירוגים אחרים במשטרה ו/או שכר כפי שמקבלים טייסים משפטנים בשירות קבע, בדרגה מקבילה, שאינם עוסקים בעבודה משפטית. מאחר והחל מחודש ינואר 2002 בוצעה הפחתה בשכרם של התובעים עקב הפחתת תוספת הפעילות ששולמה להם עד לאותו מועד, ניתן בזה סעד הצהרתי לפיו התובעים זכאים לתשלום הפרשי שכר בשיעור ההפחתה שבוצעה בשכרם החל מחודש ינואר 2002 ואילך, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהמועד בו אמורה היתה להשתלם להם משכורתם המלאה מדי חודש ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובעים. 33. האמור יבוצע תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין למדינה. 34. המדינה תישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לטובת התובעים בסך כולל של 7,000 ש"ח, לתשלום תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין אליה, שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובעים. ניתן היום,9 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים. נ.צ. מר ולדמן מיכל לויט,שופטת נ.צ. מר המר תוספות שכרמשטרהשוטר