תביעה זו ענייה בשאלת זכאותו של התובע, שוטר במשטרת ישראל, אשר בתקופה הרלבנטית להליך שירת בתפקיד "סייר", לקבלת תוספת של 20% בשכרו בגין השכלתו האקדמית (להלן: תוספת תמריץ 20%). בראש נציין, כי קודם להגשת ההליך בבית דין זה, פנה התובע בעתירה לבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ 8790/08, ניתן ביום 7.6.2009). העתירה נדחתה. בפסק הדין נקבע, מפי כב' השופט מלצר, כי טענותיו של התובע הן במהותן השגה על אופן קביעת גובה שכרו. משכך, באות הן בגדר סמכותו של בית דין זה על פי הוראות סעיף 93א(א) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א - 1971. לאמור, לתובע נמצא סעד חלופי בערכאה שיפוטית אחרת, היא בית הדין לעבודה, ולא נמצא כי מקרהו בא בגדר המקרים החריגים בהם נמצאת הצדקה להביאו במישרין בפני בית המשפט הגבוה לצדק. העובדות הצריכות לעניין ואשר אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, סוכמו בפסק דינו של כב' השופט מלצר ואין לי אלה להביאם בשם אומרם: "במסגרת החלטת הממשלה ש/33 מתאריך 24.1.1979 הוחלט על השוואת שכר המשרתים במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר לשכר משרתי הקבע בצה"ל. עוד הוחלט, במסגרת החלטה זו על הקמת ועדת מעקב המורכבת מנציג נציבות שירות המדינה, נציג משרד האוצר ונציג משרד הפנים - שתפקידה יהיה לקבוע את אופן התאמת שכר המשרתים במשטרת ישראל לשכר אנשי הקבע בצה"ל. בתאריך 3.11.1998 הוחלט באגף כוח האדם בצה"ל על שינוי הכללים שעניינים תגמול נגדים בעלי השכלה גבוהה. עד לקבלת החלטה זו, נהג צה"ל להעניק לנגדים בעלי תואר ממוסד להשכלה גבוהה תוספת שכר בשיעור 20% ממשכורתם, וזאת ללא קשר למקצוע אותו מילאו במסגרת שירות הקבע. במסגרת ההחלטה המדוברת, בוטלה תוספת תמריץ זו, ונקבעו הוראות מעבר שונות שעניינן הענקת תוספת תמריץ לנגדים, אשר כבר החלו בלימודיהם, או עמדו להתחיל את לימודיהם בסמוך לקבלת ההחלטה. בעקבות החלטה זו, ובהתאם לנוהל השוואת השכר שנקבע בהחלטת הממשלה ש/33 הנ"ל, פורסמה בתאריך 23.3.1999 החלטת אגף כוח-האדם של משטרת ישראל שעניינה ביטול תוספת התמריץ שהוענקה עד אז לנגדי המשטרה. במסגרת החלטה זו נקבע כי נגדי המשטרה בעלי השכלה גבוהה יזכו לתוספת בסך 6% משכרם - וזאת להבדיל מתוספת בסך 20% שהיתה נהוגה עד אז - ובנוסף יהיו זכאים לגמולי השתלמות שונים (סעיף 7 להחלטה זו). עוד נקבע כי נגדי משטרה "בעלי השכלה ישימה לעיסוקם" ימשיכו לקבל תוספת תמריץ בשיעור 20% משכרם וזאת בהתאם לרשימה אשר תגדיר את סוגי התארים האקדמיים הישימים לתפקידים השונים המבוצעים על ידי נגדי המשטרה (סעיף 8 להחלטה). בנוסף נקבעו הוראות מעבר הדומות לאלו שנקבעו בהחלטת אגף כוח אדם של צה"ל. בהתאם להחלטה אחרונה זו, ולאחר דיונים שנערכו בין נציגי משטרת ישראל ונציגי משרד האוצר - פרסם אגף משאבי האנוש של משטרת ישראל, בתאריך 25.3.2002, רשימה המפרטת את סוגי התפקידים אשר קיימת לעניינם השכלה אקדמית ישימה, שעשויה לזכות את ממלאי אותם התפקידים בתוספת התמריץ המדוברת בשיעור של 20%. רשימה זו נכללה גם בנוהל מפורט בנושא תגמול אנשי משטרה בעלי תואר אקדמי, שפורסם על ידי אגף משאבי אנוש של משטרת ישראל (נוהל אמ"ש 12.01.12; להלן - נוהל אמ"ש). דא עקא שרשימה זו אינה נוקבת בתואר אקדמי כלשהו שעשוי לזכות נגד משטרה הממלא תפקיד של סייר בתוספת התמריץ הנ"ל... העותר הוא נגד במשטרת ישראל, המשרת בתפקיד שוטר סייר, מאז חודש דצמבר 2002. טרם גיוסו למשטרה, סיים העותר את חוק לימודיו לתואר הראשון במדעי החברה והרוח (B.A.) באוניברסיטה הפתוחה. כשנה לאחר הצטרפותו לשורות משטרת ישראל, סיים העותר אף את לימודי התואר השני באוניברסיטה הפתוחה, והוענקה לו תעודת מוסמך בלימודי דמוקרטיה בין תחומיים (M.A.). בהתאם לכללי התגמול שנהגו בעת גיוסו למשטרה, זכאי העותר כבעל השכלה אקדמית, לתוספת שכר "אקדמית טכנית" בשיעור של 6% משכרו, וכן לגמול השתלמות מסוים. בשולי הדברים יצוין גם כי מכוח מקצועו כשוטר סיור זכאי העותר אף לתוספת תמריץ בשיעור של 8% משכרו. בתחילת שנת 2004 פנה העותר לאגף משאבי-אנוש במשטרה, בדרישה כי תוענק לו תוספת תמריץ בסך 20% משכרו, וזאת לאור השכלתו האקדמית. העותר נענה בשלילה, וזאת לנוכח כללי התגמול שעוגנו בנוהל אמ"ש, אשר אינם נוקבים בהשכלה אקדמית ישימה, אשר עשויה לזכות נגד משטרה הממלא תפקיד סייר בתוספת התמריץ המדוברת. בחודש מאי 2005 קבל העותר לנציב קבילות שוטרים וסוהרים באותו עניין, אך קבילתו נדחתה אף היא, מטעמים דומים. פניה דומה שיזם העותר למשיב 1 (מפכ"ל המשטרה - ר.ב.ה.) כשנתיים לאחר מכן, נדחתה אף היא". לשם שלמות התמונה, כפי שהתבררה בפנינו, ונוכח התפתחויות שחלו מאז מועד הגשת העתירה לבית המשפט הגבוה לצדק נציין שתיים אלה: ראשית, נכון למועד ברור התביעה לגופה התובע אינו ממלא עוד תפקיד של סייר כי אם ראש לשכת מפקד מרחב חברון. שנית, ביום 10.11.2008 נחתם סיכום בין משרדי בין משרד האוצר למשרד לביטחון הפנים, שעניינו מרכיבי התגמול בגין השכלה אקדמית במשטרה וזאת נוכח שינויים דומים שהוחלו בצה"ל (להלן: סיכום 2008). על פי סיכום 2008 בוטלו מספר רכיבי שכר שניתנו עד לחתימתו לנגדים בעלי השכלה אקדמית ובם תוספת תואר בשיעור 6%, גמול השתלמות ב' ותוספות (סוגים) מקצועיות. כן בוטלה האפשרות לתגמול בתוספת תמריץ בשיעור 20% בגין השכלה אקדמית ישימה. במקומם של אלה נקבעה תוספת השכלה ישימה בשיעור 7% המוענקת לנגדים אקדמאיים, לרבות סיירים, אם השכלתם הינה באחד ממספר תחומים שנקבעו כישימים. ככל שמדובר בסיירים הרי שתחומי ההשכלה שנקבעו כישימים הם תואר במזרח תיכון או קרימינולוגיה. בהתאם להוראות המעבר שבסיכום הדברים ממשיך התובע לקבל בשכרו את התוספות שקיבל מכוח כללי התגמול שחלו טרם הסיכום ובם תוספת "אקדמית טכנית" בשיעור 6%. ישיבת הוכחות בהליך נשמעה ביום 25.9.2011. בהסכמת הצדדים התקיים הדיון בהעדרו של נציג ציבור מטעם המעסיקים אשר הוזמן לדיון אך לא התייצב. מטעם התובע העיד התובע עצמו. מטעם המדינה העידה הגב' חגית ונטורה, המשמשת כקצינת מדור במחלקה לתכנון שכר באגף משאבי אנוש במשטרת ישראל. לבקשת הצדדים סוכמו טיעוניהם בכתב. טענות הצדדים לוז טענות התובע באלה: החלטת הממשלה ש/33 מיושמת על ידי משטרת ישראל בצורה המקפחת נגדי משטרה בעלי תארים אקדמיים, המשרתים בתור שוטרי סיור. נגדי משטרה המשרתים במגזר הסיור מופלים לרעה מעצם כך שברשימה הכלולה בנוהל אמ"ש, קבועים תחומי השכלה ישימה לעניין שוטרים הממלאים תפקידים שאינם תפקידי סיור, בעוד שהרשימה אינה מונה כל תחום השכלה ישים לשוטרים המשרתים כסיירים. לשיטתו של התובע הדבר נובע בראש ובראשונה מהעדרו של תפקיד מקביל לסייר בצה"ל. ממשיך התובע וטוען שההשכלה שרכש בהחלט ישימה לתפקיד הסייר, שהוא מן התפקידים המרכזיים במשטרה. לדידו ובלשונו הסיירים נמצאים "בקו החזית הראשוני" של כל מצב מול אזרחים. עוד טוען התובע להפליה הנובעת מההבחנה בין קציני סיור, הזכאים לתוספת תמריץ בגין כל השכלה אקדמית שהיא, גם אם היא אינה רלוונטית לצורך מילוי תפקידם, לבין נגדי סיור אשר אינם זכאים לתוספת דומה, גם אם הם נהנים מהשכלה אקדמית זהה. לשיטת התובע קיימת אף הפלייה בהבחנה בין נגדי סיור ותיקים בעלי השכלה אקדמית, הזכאים לתוספת תמריץ 20% מכוח הוראות המעבר הקבועות בנוהל אמ"ש ובהתאם לתאריכים הקובעים בהוראות אלו, לבין נגדי סיור צעירים יותר, שאינם זכאים להטבה זו. בדומה טוען התובע להפליה בין שוטרים הממלאים תפקידי סיור שהתגייסו למשטרה בתום שנה וחצי ממועד שחרורם משירות קבע בצה"ל וזוכים לקבל תמריץ 20% בגין השכלתם על אף שזה בוטל בצה"ל. מלבד טענת ההפליה, טוען התובע כי החלטת המדינה שלא לקבוע תחומי השכלה ישימים לעניין מקצוע הסיור נגועה בחוסר סבירות ובחוסר מידתיות - עילות המצדיקות את התערבות בית הדין באופן הפעלת שיקול דעתן. חוסר הסבירות באה לידי ביטוי, בין היתר, בכך שההחלטה שלא לקבוע תחומי השכלה ישימים למקצוע הסייר עומדת בניגוד למדיניות המוצהרת של המדינה בדבר "אקדמיזציה של השירות" וכאשר המגבלה היחידה היא תקציבית. המדינה מצידה סוברת כי דין התביעה דחייה. לשיטתה ביטול תמריץ 20% לנגדים והחתימה על הסכם 2008 מהווים יישום מלא של עקרון הצמדת שכר השוטרים לשכר משרתי הקבע בהחלטת הממשלה ש/33. הטענה שלתפקיד הסייר אין מקביל בצה"ל אינה רלוונטית לטעמה שכן תוספת תמריץ 20% בוטלה גם בצה"ל. לשיטת המדינה ההחלטות שהתקבלו מהלך השנים בכל הנוגע לתוספת תמריץ 20% הינן סבירות. ההחלטות התקבלו מתוך ראייה כוללת של סדרי העדיפויות הפנימיים של מערך הבטחון במדינת ישראל והרצון לתגמל את אותן השכלות התורמות באופן מרבי למקצוע או לתפקיד אותו ממלא השוטר. רשימת המקצועות שנקבעה בנוהל אמ"ש היוותה מכשיר זמני לגיוס כוח אדם שהיה דרוש אותה העת למשטרה ומכל מקום הרשימה אינה כוללת מקצועות רבים נוספים מן המגזר הייעודי ולא רק סיירים. על כן דרישתו של התובע כי ייכלל בה הינה למעשה דרישה להפלייתו לטובה. ממשיכה המדינה וטוענת כי ההחלטות שהתקבלו בעניין תמריץ 20% אינן מפלות. המדינה סוברת כי עסקינן בתביעה ליצירת זכות כלכלית חדשה, ומדגישה את פסיקת בית הדין לפיה לא ישים בית הדין את שיקול דעתו במקום שיקוליה של הרשות המוסמכת. כן טוענת המדינה כי ההתייחסויות של התובע בסיכומיו לכלל רכיבי שכרם של סיירים ובכלל זה לתמריצים מקצועיים מהווה הרחבת חזית אסורה. דיון והכרעה אין מחלוקת כי התובע גויס למשטרת ישראל בחודש דצמבר 2002. במועד גיוסו בוטלה זה מכבר תוספת תמריץ 20% שניתנה באופן גורף לכל הנגדים במשטרה בעלי השכלה אקדמית. התובע לא שירת במשטרה במועד ביטול התמריץ וקביעת הוראות המעבר, אינו בא בגדר "דור מעבר" ועל כן אינו זכאי לתוספת התמריץ בשכרו, וכך אף אישר בחקירתו הנגדית (עמ' 5 שורות 26-28). הנה כי כן, התובע מבקש כי נקבע שעלה בידו להוכיח כי התנהלות המדינה בכל הנוגע לתוספת תמריץ 20% לנגדי משטרה (או כפי שהם מכונים גם "בד"א" - בעלי דרגות אחרות), הינה בלתי סבירה, בלתי מידתית ומפלה עד אשר היא מחייבת את התערבות בית הדין בה לבטלה. אין בידינו לקבל עמדה זו ונפרט. המסגרת הנורמטיבית 10. בין השוטרים לבין מדינת ישראל מתקיימים יחסי עובד-מעביד בעלי מאפיינים מיוחדים הנובעים מייחודיות השירות במשטרה. על ייחודיותם של יחסים אלה עמדה הפסיקה לא אחת תוך שקבעה כי "…היחסים הם יחסים חוזיים ובמסגרת אותם יחסים חוזיים מוסכם, שאחד הצדדים יקבע תנאי שכר ואשר יקבע - יהווה חלק מהחוזה." (דיון (ארצי) מד/59 - 3 משה מאוטנר נ' מדינת ישראל, טז(1) 32, פסקה 14 לפסק הדין). עוד נקבע כי: "תנאי השכר של שוטרים אינם נקבעים בהסכם קיבוצי או בחוזה אינדיווידואלי, אלא חד צדדית, על ידי המעביד, ובענייננו על דעת הממשלה" (דב"ע מג/3-2 מדינת ישראל נ' צבי פיקסל, פד"ע יד', 346, 347). 11. בפרשת סעיד שב ועמד בית הדין הארצי על המסגרת הנורמטיבית שחלה על יחסי השוטרים והמשטרה תוך שקבע: "המשטרה היא המעסיקה של המערערים. כפי שנאמר, שכרם ותנאי שרותם של השוטרים - ובכללם המערערים - נקבע על ידי הממשלה. בפועל, ובמיוחד בכל הנוגע לענייננו, ההוראות השונות נקבעות על ידי המשטרה עצמה, על פי המדיניות הנקוטה בידה ובהתאמה לנעשה במוסדות ציבור הדומים לה, כגון - צה"ל ושרות בתי הסוהר". באשר לביקורת השיפוטית המופעלת על ידי בית הדין על החלטות המשטרה, נקבע: "פעולותיה של המשטרה בתחום השכר נתונות לביקורת שיפוטית המבוצעת על ידי בתי הדין לעבודה. ביקורת זו משתרעת על פני כל אותם תחומים בהם מוסמך בית הדין להפעיל את ביקורתו, כגון - טענות בדבר חוסר סמכות, שיקולים זרים, העדר סבירות, מידתיות לא ראויה, אפליה פסולה וכיוצאות באלה טענות. עם זאת בית הדין - כערכאת שיפוט - אינו מוסמך לבחון עניינים הנוגעים לעיצומם של גובה השכר הראוי או תנאי העבודה הראויים." [ראה: ע"ע 174/03 סגן ניצב שפיק סעיד נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל, (ניתן ביום 29.5.05)]. למשטרה אם כן הסמכות לקבוע, ובמסגרת זו גם לשנות, את תנאי השירות והשכר של השוטרים, כל עוד השינוי עומד במבחן הסבירות וההגינות הנדרשת בנסיבות העניין. את התקיימות תנאים אלה בענייננו נבחן להלן. הלך הדיון יהיה כזה שבו נתייחס לטענות התובע אחת לאחת. יישום החלטת הממשלה ש/33 והטענה בדבר העדרו של מקצוע מקביל לסייר בצה"ל 12. כמבואר בפתח הדברים, התובע טוען כי עקרון הצמדת שכר השוטרים לשכר משרתי הקבע שנקבע בהחלטת הממשלה ש/33 מבוצע באופן מקפח במשטרת ישראל. זאת הן מן הטעם שלא נמצא מקביל לסייר במערך כוח האדם הצה"לי והן מן הטעם שרשימת המקצועות שנקבעה בנוהל אמ"ש אינה מונה כל תחום השכלה ישים לשוטרים המשרתים כסיירים. בראש יאמר כי בשים לב לעובדה שאין עליה חולק, כי בצה"ל בוטלה תוספת תמריץ 20% הרי שלא ברור מה טעם מוצא התובע בהעדרו של תפקיד מקביל בצבא, וככל שאכן אין כזה, שכן הדבר לא התברר בפנינו עד תום. מכל מקום וחשוב מכך, כפי שיובהר היטב בהמשך הדברים, לקיומו או העדרו של תפקיד סייר בצה"ל אין קשר להחלטות המשטרה בכל הנוגע לתוספת תמריץ 20% בה. זאת ועוד, העובדה שבמשטרה נקבעה, במסגרת נוהל אמ"ש, רשימה של תפקידים המזכים בתמריץ, בניגוד לצה"ל בו בוטלה התוספת באופן גורף, מעמידה את שוטרי משטרת ישראל, הלכה ולמעשה, במצב טוב יותר מזה של משרתי הקבע. לאמור, בעוד שבצה"ל בוטלה כליל תוספת תמריץ 20%, במשטרה המשיכה בתקופה הרלבנטית להנתן התוספת לחלק מהשוטרים. משכך, וודאי שאין המדובר ביישום מקפח של החלטת הממשלה ש/33. לא למותר להוסיף כי נדמה שהתובע נקלע לכלל טעות וגם בסיכומיו, בכל הנוגע לעניין העדרו כביכול של תפקיד מקביל לסייר בצה"ל ולנפקות של עניין זה לתביעתו. כך ולשם המחשה מצטט התובע מהתכתבויות שהיו בינו לבין המשטרה עובר להגשת התביעה וגם עם רפ"ק חניתה כהן, קמ"ד תכנון שכר, במכתבה מיום 14.5.2007 (נספח י"ב לכתב התביעה). במכתב זה כתבה רפ"ק כהן, בין היתר, "ניתן לבוא בדרישה אל האוצר בבקשה להגדלת תמריץ, במקצוע זה או אחר על בסיס החלטה ש/33 הוא (כך במקור - ר.ב.ה) קיומו של המקצוע בצה"ל וקיום תמריץ הגבוה מ - 8% באותו מקצוע בצה"ל...". הנה כי כן, הדברים מתייחסים לתמריץ מקצועי ולא לתמריץ בגין השכלה אקדמית ועל כן לא מן הנמנע שלקיומו או העדרו של מקצוע מסוים בצה"ל יכולה להיות השפעה על התגמול המקצועי ואין אנו קובעים מסמרות בעניין, אולם אין הוא קשור כלל ועיקר לענייננו שהוא תוספת תמריץ בגין השכלה אקדמית. כאן המקום אף לציין שצודקת המדינה בטענתה כי התייחסויות התובע בסיכומיו לרכיבי שכר אחרים של סיירים במשטרה וטענתו כי עניין "תמריץ ההשכלה אינו בבחינת אי בודד בקיפוח תנאי השכר של התובע", מהווים הרחבת חזית אסורה ועל כן אין אנו נדרשים להם. נוהל אמ"ש והעדרה של השכלה ישימה לשוטרים המשרתים כסיירים - השיקולים שבייסוד המדיניות 13. אשר לטענה כי עצם העובדה שנוהל אמ"ש אינו מונה כל תחום השכלה ישים לשוטרים המשרתים כסיירים הופך אותו ללא סביר ומידתי, יאמר כי לא מצאנו שאלו הם פני הדברים. כדי להבהיר עמדתנו נחזור מעט בזמן ובהשתלשלות העניינים. 14. כפי שנמצאנו למדים מעותק ההוראות שפורסמו בצה"ל לעניין ביטול תוספת תמריץ 20% לנגדים בשנת 1998 (נספח 2 לכתב ההגנה ) - תכליות השינוי היו אלה: "א. החזרת המשמעות למקצוע הנגד בשכר - כיום לנגד אקדמאי אין מניע בשכר להתמודד על מינוי בכיר או להתקדם למקצוע נדרש. זאת ועוד אין שוני בשכר בין שני נגדים אקדמאים במקצועות שונים המזכים בתמריץ שונה והנבדלים בעיסוק ובחשיבות לארגון. ב. הקטנת ההפרש הלא סביר בין נגד אקדמאי לנגד שאינו אקדמאי כאשר שניהם במקצוע זהה. ג. הגדלת השונות בשכר בגין שירות ביחידות קדמיות. ד. פינוי מקור להגדלת משמעות המקצוע בשכר הנגדים באמצעות מיפוי מחודש של התמריצים". הנה כי כן, בהחלטה על ביטול תוספת תמריץ 20% מקופלת המגמה להגדיל את התמורה בגין המקצוע ולהקטין את התמורה בגין השכלה פורמאלית. במשטרה, בניגוד לצבא, לא יושמה ההחלטה באופן גורף אלא נקבעה רשימת מקצועות ובצידם השכלה פורמאלית ישימה שתזכה בתוספת תמריץ 20%. מפאת חשיבות הדברים נביא את הרשימה במלואה כאן, כפי שהיא מופיעה בסיכום הדברים בין משרד האוצר לנציגת המשטרה מיום 17.3.2002 (נספח 5 לכתב ההגנה): תפקיד השכלה חוקר משפטן תובע משפטן חוקר הונאה כלכלה, ראיית חשבון חוקר אלמ"ב עבודה סוציאלית עובד נוער עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה עובד מחשבים במנ"ט מדעי המחשב חוק עבירות מחשב מדעי המחשב מדריך אימון גופני חינוך גופני בהמשך סיכום הדברים נכתב כך: "...2. התמריץ יינתן בעת השיבוץ לתפקיד וישמש כמכשיר לגיוס כוח אדם בלבד. 3. כלי זה הינו זמני עד אשר תסתיים העבודה בנושא נגדים אקדמאים לכלל השוטרים, שאז יתבטל כלי זה ויחול רק מה שיסוכם לגבי כלל השוטרים הנגדים. 4. בקרה - בתום כל שנה אזרחית תעביר המשטרה....דו"ח על כמות הזכאים לתמריץ 20% עקב השכלה ישימה. 5. באפשרות משרד האוצר להפסיק אישור זה בהודעה חד צדדית למ"י...". 17. צא ולמד, באותה העת הגיעה המשטרה לכלל מסקנה כי דרוש לה כוח אדם נוסף (ואיכותי) במקצועות מוגדרים. על כן מצאה להמשיך ולתגמל מי שממלאים תפקידים אלה והינם בעלי השכלה ישימה לתפקידם באופן ישיר. המדובר ברשימה מצומצמת של 8 מקצועות בלבד שלימים ובמסגרת הסכם 2008 בוטלה. רק לשם השוואה נציין כי בסיכום 2008 נמנו עשרות רבות של מקצועות שממלאים נגדים. עובדות אלה מלמדות אם כן שהמדובר היה אכן במכשיר לגיוס כוח אדם ולא מצאנו בו כל פגם. התובע ממשיך וטוען כי נוכח חשיבותו של מקצוע הסייר שהנו לטעמו מן המרכזיים במשטרה ואף הגדולים מבחינה מספרית, ראוי היה לכלול אותו ברשימה ולקבוע גם לו השכלה ישימה ובפרט השכלה כללית כשל התובע אשר היא בהחלט ישימה לתפקיד. נציין כי טענתו של התובע כי מקצוע הסייר הוא המקצוע המרכזי במשטרה והגדול ביותר מבחינה מספרית לא הוכחה (עמ' 7, שורה 26). עם זאת הוברר כי הסייר נכלל במקצועות ה'ליבה' ואין ספק בעיניינו כי הינו מרכזי וחשוב מעין כמותו. אלא שהמדינה שבה וטענה, וטיעוניה אלה לא נסתרו בפנינו, כי באותה העת לא סברה כי דרוש לה מכשיר נוסף לגיוס כוח אדם שישמש בתפקיד סייר ואף לא סברה כי לסייר רצוי שתהא השכלה ישימה כלשהי. לטעמה תפקיד הסייר היה (ונותר) תפקיד שבמידה רבה נרכש במהלך ביצועו. עם זאת אין היא שוללת את חשיבות ההשכלה האקדמית ככזו. זאת ועוד. העובדה היא שבסיכום 2008 נקבעה בסופו של יום השכלה ישימה גם לתפקיד הסייר אולם לא השכלה כללית כשל התובע. 18. כללו של דבר, לא עלה בידי התובע לשכנענו כי לשיקולי המשטרה האמורים השתרבבו שיקולים זרים כלשהם ועל כן אין עילה להתערבותנו בהם. יתר על כן שוכנענו כי בקביעת נוהל אמ"ש פעלה המשטרה בגדרי סמכותה. החלטותיה עומדת בקני המידה של הגינות ותום לב ובבסיסן עומדים שיקולים ענייניים, ארגוניים ותקציביים. ההחלטה אינה חורגת מגדר הסבירות, באופן המצדיק התערבות בה. בהקשר זה נדמה שראוי להזכיר מושכלות ראשונים ולפיהם: "הלכה פסוקה היא, זה מכבר, כי בהעבירו תחת שבט ביקורתו השיפוטית את החלטת הרשות המוסמכת, אין בית הדין משמש ערכאת ערעור ולא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, ולא יתערב בה לשנותה, כל עוד נמצא, על פי חומר הראיות, כי פעולת הרשות, שיקוליה והחלטתה נעשו וניתנו בגדר סמכותה על פי דין, באופן ענייני, בסבירות, במידתיות, בהגינות ובתום לב" (ע"ע 121/99 יצחק כהן - מדינת ישראל משטרת ישראל, עבודה ארצי, כרך לג (50) 35). 19. הדברים יפים לעניינו וגם אם נצא מתוך נקודת הנחה שהדבר גורם לתובע נזק כלכלי שכן עדיין המדובר בשיקול כלכלי סביר. כפי שציינה המדינה בסיכומיה למן שנת 1999, עובר בשנת 2002 וכלה בשנת 2008 לא חל כל שינוי במדיניות המשטרה הרואה בהשכלה כללית במדעי הרוח והחברה או בלימודי דמוקרטיה בין תחומיים כהשכלה שאינה ישימה לפקיד הסייר. שוכנענו כי המדובר כאמור במדיניות סבירה ומידתית. טענות ההפליה 20. אחת מטענותיו העיקריות של התובע וזו העוברת כחוט השני לאורך כל תביעתו היא שהעובדה שהמשטרה מסרבת לכלול בשכרו תוספת תמריץ 20% בגין השכלתו האקדמית גורמת להפלייתו. לשיטתו לובשת האפליה במקרה דנא מספר צורות ובמצב דברים זה, מוסמך בית הדין להתערב בדבר ולהסיר את הפגם. בטרם נדרש לכל אחת מטענותיו של התובע כסדרה ונברר האם הצליח להוכיח את אפלייתו אל מול שווים נזכיר את הידוע, כי הפלייה פסולה היא היפוכו של עקרון השוויון. להפליה פסולה תחשב נקיטת יחס שונה לאנשים בעלי תכונות דומות, בלא צידוק ענייני לכך. על משקלו ומעמדו של עקרון השוויון בשיטתנו המשפטית ועל הצורך למנוע הפלייה פסולה נדמה שאין צורך להכביר מילים. אשר על כן נסתפק במבואה שלהלן אשר צוטטה בהסכמה בעניין ע"ע 1402/04 עוזי חתן - מדנית ישראל המשרד לבטחון פנים (ניתן ביום 18.10.2004): "תפיסת השוויון בעניינו משמעותה יחס שווה לשווים ויחס שונה לשונים. הפליה משמעותה יחס שונה אל שווים, ויחס שווה אל שונים (ראו בג"ץ 678/88 כפר ורדים נ' שר האוצר פ"ד נב(4) 193; זמיר וסובל, "השוויון בפני החוק", משפט וממשל ה' 165 (התש"ס). נמצא, כי שוויון אינו מחייב זהות. לעתים, לשם השגת השוויון נדרש לפעול מתוך שונות. לא כל טיפול שונה הוא טיפול מפלה. עקרון השוויון, מבוסס, איפוא, על תפיסת הרלוונטיות. "הפליה היא, כידוע, הבחנה בין אנשים או בין עניינים מטעמים לא ענייניים" (השופט מ' חשין בבג"ץ 6051/95 רקנט נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(3) 289, 312 (להלן - פרשת רקנט). "מושג השוויון משמעו יחס שווה אל בני אדם, אשר אין ביניהם שוני שהוא רלוונטי לעניין נשוא השוויון" (דיון נוסף רקנט, בעמ' 345). היטיב להביע זאת השופט אגרנט בציינו: "המושג 'שוויון' בהקשר זה, פירושו איפוא שוויון רלוונטי (RELEVANT EQUALITY) והוא דורש, לעניין המטרה הנדונה, 'טיפול שווה' (EQUALITY OF TREATMENT) באלה אשר המצב האמור מאפיין אותם. כנגד זה, תהא זו הבחנה מותרת, אם השוני בטיפול בבני אדם שונים ניזון מהיותם נתונים, בשים לב למטרת הטיפול, במצב של אי-שוויון רלוונטי (RELEVANT INEQUELITY), כשם שתהא זו הפליה, אם הוא ניזון מהיותם נתונים למצב של אי-שוויון, שאיננו רלוונטי למטרות הטיפול" (ד"נ 10/69 בורונובסקי נ' הרבנים הראשיים, פ"ד כה(1) 357)". [בג"צ 6778/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לבטחון פנים ואח' (לא פורסם) תק-על 2004(1), 203, עמ' 206). ומן הכלל אל הפרט. הפליית התובע אל מול בעלי התפקידים הכלולים בנוהל אמ"ש 21. עמדנו לעיל ובפרוטרוט על הטעמים והתכליות שבקביעת אותה רשימה מצומצמת של בעלי תפקידים שגם לאחר ביטול תוספת תמריץ 20% בצה"ל ובמשטרה נמצאו זכאים לה והבהרנו כי נעשתה כדין. כאמור לעיל, המדובר היה בכלי לגיוס כוח אדם דרוש וכמאמר המדינה בסיכומיה "עמד מאחוריה הרצון לטייב ולנתב לתפקידים מסוימים". ראינו כי ברשימה לא נכללו עשרות רבות אחרות של תפקידי נגדים. על כן המדובר בשוני רלוונטי בעל צידוק ענייני ולא בהפליה פסולה. הפליית התובע אל מול קציני הסיור 22. לטענת התובע העובדה שקציני סיור זכאים לתוספת תמריץ 20% בגין כל השכלה אקדמית שהיא, גם אם היא אינה רלוונטית לצורך מילוי תפקידם מהווה הפליה אסורה של נגדי הסיור. בראש יאמר המובן מאליו והוא, שסייר שהוא נגד או בד"א וקצין סיירים אינם שווים. האחד נגד והשני קצין. על כן ברור שאין המדובר ביחס שונה אל שווים ובכך יכולנו להסתפק. אולם נבהיר לגופם של דברים כי המדינה חזרה וטענה, וטענתה זו לא נסתרה בפנינו ולו בבדל ראייה, שמבנה השכר של קציני הסיור שונה בתכלית מזה של הנגדים. כך, קציני סיור אינם זכאים כלל לתוספת תמריץ. הקצינים נמצאים זכאים בהתאם להשכלתם האקדמית ולמקצועם, להיות מדורגים בדירוגי שכר שונים ובענייננו - דרוג משטרתי מיוחד (דמ"מ) אשר כללי התגמול בו נקבעים בהתאמה לדירוג בצה"ל. נציין כי עובדות אלה נמסרו לתובע בכתובים עוד טרם הגשת התביעה במכתבה של רפ"ק חניתה כהן שנזכר לעיל. הפליית התובע אל מול סיירים ותיקים ואלה הכלולים "בדור מעבר" 23. התובע טוען כי קיימת הפלייה אסורה בהבחנה בין נגדי סיור ותיקים בעלי השכלה אקדמית, הזכאים לתוספת תמריץ 20% מכוח הוראות המעבר הקבועות בנוהל אמ"ש ובהתאם לתאריכים הקובעים בהוראות אלו, לבין נגדי סיור צעירים יותר כמוהו, אשר אינם זכאים להטבה זו. נבהיר כי הלכה ולמעשה גלומה בטענה זו ההנחה כי עצם קביעתו של "דור מעבר" מהווה הפלייה פסולה. אין בידינו לקבל הנחה זו. הלכה מושרשת היא כי היתר הניתן לרשות מנהלית לשנות מעת לעת מדיניות נקבעת בדבר הענקת הטבות כלכליות מוגבלת דרך כלל לשינוי הצופה פני עתיד. שינוי ופגיעה הצופים פני עבר היא דרך כלל פסולה. אך ברור הוא שמי ששירת במשטרה עת שונתה המדיניות הנוגעת לתוספת תמריץ 20% וגם מי ששירת במשטרה וכבר החל לימודיו האקדמיים איננו שווה למי שהתגייס למשטרה לאחר ששונתה המדיניות. לא למותר לציין, כפי שגם הזכרנו לעיל, כי גם התובע עצמו הוא גם בבחינת 'דור מעבר' בכל הנוגע להסכם 2008 ועל כן ממשיך להיות מתוגמל בהתאם לכללים שנהגו עובר להסכם זה. הפליית התובע אל מול מי שהשתחררו משירות קבע בצה"ל והתגייסו למשטרה בתוך שנה ממועד שחרורם 24. בהקשר זה טוען התובע כי הוא מופלה לרעה ביחס לשוטרים שהתגייסו למשטרה בתוך שנה ממועד שחרורם בצה"ל ועל כן זכאים ל'גרור' עמם את תוספת תמריץ 20%. בחקירתו הנגדית מנה התובע שם של שוטר אחד שלטענתו הסדר זה חל עליו והתגייס במועד זהה לגיוסו הוא (עמ' 6 שורות 18-23). שוטר זה לא הובא לעדות בפנינו ואף לא הובאו בפנינו נתונים כלשהם הנוגעים לו ועל כן אין בידינו לקבוע כי טענת התובע הוכחה. מכל מקום ולטענת המדינה ביחס לרכיבים רבים ישנה הכרה בתקופת השירות בצה"ל לצורך קבלת תגמולים במשטרה וזאת במטרה לעודד ניידות בין הגופים ולמנוע שמערכת השכר תהווה חסם מפני מעבר בין גופי הבטחון. בעדותה אישרה הגב' ונטורה עניינים אלה ועדותה לא נסתרה. כך הבהירה כי 'גרירת' זכויות משירות בצה"ל לשרות במשטרה נוגעת כאמור לרכיבי שכר רבים דוגמת גמולי השתלמות ולאו דווקא ביחס לתוספת תמריץ 20%. אשר על כן המדובר באבחנה עניינית ומוצדקת. 25. מסקנת הדברים היא אפוא כי הפלייה פסולה אינה מתקיימת מקום בו הנתונים מצביעים על הבחנה עניינית ומוצדקת בין פרט לפרט או בין קבוצה לקבוצה. הראינו לעיל כי קיים שוני בסיסי בין תפקודו ומעמדו של התובע שהתגייס למשטרה לתפקיד סייר לאחר ביטל תוספת תמריץ 20% לבין השוטרים האחרים, אשר הצדיקה בשנים הרלבנטיות להליך זה נקיטת יחס שונה לנגדים המשרתים כסיירים. 26. טרם חתימה מוצאים אנו להתייחס בקצרה למספר טיעונים נוספים שהעלו הצדדים. [א] במסגרת סיכומיו הפנה התובע לפסק הדין בעניין גרשון ולפסק הדין בעניין יהב (דב"ע מה/ 77-3 יחזקאל גרשון ואח' נ' מדינת ישראל פד"ע יז 337, דב"ע נג/ 2-18 מנחם יהב נ' מדינת ישראל עבודה ארצי כרך כח(3) 94) תוך שהוא טוען כי הסיבה היחידה בגינה לא נכלל הסייר בנוהל אמ"ש ולא נמצאה לתפקיד זה השכלה ישימה עד לשנת 2008 בה "לפתע" (לשיטתו) שונתה המדיניות ונמצאה השכלה ישימה גם למקצוע הסייר הוא מניע זר. מניע זר זה הוא הנימוק התקציבי אשר הפסיקה פסלה באופן עקבי כנימוק שיש בו משום הצדקה אפשרית לפגיעה בתנאי השכר במשטרה, תוך שקבעה כי שיקול זה אינו רלוונטי לעניין. צודק התובע בטענתו כי, בפסקי הדין שאיזכר אכן נקבע כי שיקולים תקציביים, על אף היותם שיקולים כבדי משקל, אינם רלוונטיים ומשהחליטה הממשלה על עקרון ההשוואה היה עליה לתקצב את תוספות השכר לשוטרים כשם שהיא מתקצבת את תוספות השכר לאנשי הקבע. דא עקא שבפסקי דין אלו דובר בתוספות שכר שהופעלו במשטרה בעקבות הפעלתן בצה"ל, אך במועד מאוחר יותר. בענייננו, מדובר בהטבת שכר שבוטלה בצה"ל. כלומר בעניינו החלטה ש/33 יושמה באופן מלא והטבות שניתנו בנוהל אמ"ש הן מעבר להחלטה ש/33 ועל כן לא נפל פגם בהתנהלות המשטרה. [ב] לאורך כל ההליך טען התובע כי משלא הועבר עניינו לבדיקתה של וועדת חריגים לא נבדק עניינו כדבעי. טענות אלה דינן דחייה. עיון בנספחי כתב התביעה מלמד כי עניינו של התובע נבחן לא פחות מארבע פעמים על ידי גורמים שונים, לרבות נציב קבילות השוטרים והסוהרים ומפכ"ל המשטרה באמצעות הגב' חניתה כהן. בנסיבות אלה לא ברור מדוע נדרשה המשטרה להקים וועדת חריגים ומכוח אילו הוראות שבדין. [ג] המדינה התייחסה בפרוטרוט בכתב ההגנה מטעמה ובסיכומיה לטענה שבתביעתו מבקש התובע ליצור זכות כלכלית חדשה ולשנות את חוזה העבודה בינו לבין המשטרה - תביעה שאין מקומה בבית הדין. כן התריע המדינה מפני השלכות הרוחב של קבלת תביעתו. נוכח תוצאת הדברים איננו נדרשים להשלכות הרוחב של התביעה אולם מוצאים אנו לחזור ולציין את קביעות בית הדין הארצי בעניין סעיד שלעיל ולפיהן תנאי שכרם ותנאי שרותם של השוטרים נקבעים על ידי המדינה ובית הדין אינו מוסמך לבדוק את עצם גובה השכר הראוי או תנאי השכר הראויים. מוסמך הוא להעביר תחת שבט ביקורתו את פעולות המדינה ביחס לאלו על פי כללי המשפט המנהלי. 27. סוף דבר - על יסוד כל האמור, התביעה נדחית. התובע ביקש כי גם אם תדחה תביעתו לא יחויב בהוצאות ב"שים לב לנסיבות ולעובדה כי דיון ההוכחות היה קצר...". לאופן ניהול הליך יכול שתהא באופן עקרוני השפעה על קביעת שיעור ההוצאות אלא שבנסיבות העניין שבפנינו לא מצאנו כל טעם שלא לחייב את התובע בהוצאות משהפסיד בדינו ולאחר הליך שחייב את המדינה להתגונן. אשר על כן ישא התובע בהוצאות המדינה בסך 5,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מיום שיומצא לתובע פסק הדין. ניתן היום, י"ד תשרי תשע"ב, 12 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים. פסק הדין נחתם בידי נציג הציבור ועותק נמצא בתיק בית הדין, לצדדים מופץ עותק בחתימת השופטת לבדה. נציג ציבור עובדים מר זאב אפיק רחל בר"ג-הירשברג, שופטת תוספות שכרמשטרה