פיטורים לאחר היעדרות בשל טיפולים ההליכים 1. ההליכים בתיקים מאוחדים אלה, החלו ביום 28/12/09, מועד שבו הגישה המערערת (בתיק 19265-11-10), שהיא גם התובעת (והנתבעת שכנגד) בתיק עב' 3412/09 (ותיקרא להלן: "המערערת") את תביעתה כנגד הנתבעת בתיק עב' 3412/09 (שהיא גם התובעת שכנגד באותה תובענה וכן משיבה מס' 2 בתיק 19265-11-10, ותיקרא להלן: "מורז"). 2. בתביעתה האמורה עתרה המערערת לחייב את מורז לשלם לה פיצויים בשל "פגמים מהותיים" שנפלו בפיטוריה, שכן על פי טענות המערערת בכתב התביעה, הפיטורים באו בעקבות טיפולי פוריות שהמערערת עברה ועם תחילת הריונה של המערערת, כך שהם נעשו בניגוד לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (שייקרא להלן: "החוק" או "חוק עבודת נשים"), בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (שייקרא להלן: "חוק השוויון"). 2. מורז הגישה כתב הגנה שבו הכחישה את טענות המערערת, וגם תביעה שכנגד. בתביעה האמורה קויים דיון מוקדם, גובשו בו מוסכמות ופלוגתאות, וניתנה החלטה בדבר הגשת עדויות ראשיות בתצהירים (אשר הוגשו) והתיק האמור נקבע לישיבת הוכחות. 3. בשלב שבין הדיון המוקדם לבין הישיבה שנועדה להוכחות, הגישה מורז בקשה להתיר את פיטורי המערערת. הבקשה הוגשה אל משיבה מס' 1 בתיק 19265-11-10 (שתיקרא להלן: "הממונה" או "המשיבה"). הממונה החליטה להתיר את הפיטורים. (בהחלטתה המקורית של הממונה, שניתנה ביום 21/9/10, נאמר כי היא מתירה את הפיטורים החל מיום 30/10/10, אך בהחלטה מאוחרת יותר, מיום 24/10/10, נאמר כי בהחלטה המקורית נפלה טעות סופר וכי הפיטורים מותרים החל מיום 30/10/09). 4. סמוך לאחר מתן ההחלטה המקורית של הממונה, התקיימה הישיבה שנועדה להוכחות בתביעה שבתיק עב' 3412/09. ההוכחות לא נשמעו באותו מועד, שכן ב"כ המערערת ציין שבכוונתו לערער על ההחלטה של הממונה (ומנגד - ציין בא כחה דאז של מורז, שבכוונת מורז להגיש בקשה לתיקון טעות סופר בהחלטת הממונה, ואם הבקשה לא תתקבל - גם מורז התכוונה לערער על החלטת הממונה). בעת הדיון הודיעו באי כחם של המערערת ושל מורז על רצונם המשותף שבמקרה שאכן יוגש ערעור על החלטת הממונה, יאוחד הדיון בו עם התביעה שנדונה בתיק עב' 3412/09. 5. אכן, כאמור, הממונה תיקנה את החלטתה בענין המועד שממנו הותרו הפיטורים (ולכן מורז לא ערערה על החלטתה), ומאידך - המערערת, אשר לא השלימה עם החלטתה של הממונה, מימשה את כוונתה וביום 10/11/10, הגישה ערעור על ההחלטה, הוא הערעור העומד בפנינו כעת בתיק 19265-11-10. ערעור זה הוגש מכח סעיף 13ד לחוק עבודת נשים. 6. המשיבה הגישה תגובה על הערעור ולאחר מספר דחיות לבקשת מי מהצדדים, קויים דיון מוקדם מאוחד בתביעה ובערעור. בעת הדיון, נדחתה בקשתו של ב"כ המערערת, לזמן את הממונה עצמה לחקירה בבית הדין, וכן נדחתה בקשתו להשמיע טיעונים בענין זה בהעדר המשיבה ובהעדר מורז. לאחר מכן, הגיעו ב"כ הצדדים לשתי הסכמות דיוניות; האחת - הסכמה שלפיה בשל השפעת גורל הערעור על גורל התביעה, יידון הערעור לפני הדיון בתביעה, והשניה - שהדיון בערעור ייערך באופן של הגשת כל החומר שהיה בפני הממונה ולאחר מכן - הגשת טיעוני הצדדים בכתב. ההסכמות האמורות קיבלו תוקף של החלטה. 7. בהתאם להסכמות הדיוניות, הוגשו טיעונים בכתב על ידי הצדדים (אם כי לא במועדים המקוריים שעליהם הוסכם), וכעת ניתן על ידינו פסק דין זה, אשר מהווה פסק דין בערעור כנגד החלטת הממונה, ובדיון בשני התיקים יחד, יש בו משום פסק דין חלקי, וכן כלולה בו החלטה בדבר המשך ההתדיינות בתביעה. הרקע העובדתי בענין עבודתה של המערערת אצל מורז, הטיפולים, הפיטורים וההריון 8. המערערת החלה לעבוד אצל מורז ביום 8/9/2004. 9. בשנת 2006 או בסמוך לכך, עברה המערערת טיפולי הפריה חוץ-גופית, שבעקבותיהן היא ילדה את בתה הבכורה. למערערת אין טענות כי מורז נהגה עמה שלא כשורה בשל הטיפולים האמורים, בשל אותו הריון ובשל הלידה של בתה הבכורה. 10. בחודש אוגוסט 2009, המערערת קודמה בעבודתה אצל מורז. 11. במהלך ספטמבר 2009, עברה המערערת טיפולים נוספים של הפריה חוץ-גופית. בשל טיפולים אלה, היא נאלצה להעדר מעבודתה מספר פעמים. 12 למורז היו טענות כנגד עבודתה של המערערת (טענות אלה, משמשות בסיס לתביעה שכנגד שמורז הגישה, כאמור לעיל). מורז הודיעה למערערת על פיטוריה, במכתב מיום 30/9/2009, שבו נאמר שהפיטורים ייכנסו לתוקף ביום 30/10/09. 13. למרבה השמחה, הטיפולים שהמערערת עברה בחודש ספטמבר 2009 אכן עלו יפה, והמערערת הרתה בתום ספטמבר או בתחילת אוקטובר 2009. המערערת ילדה, במז"ט, את בתה השניה, ביום 13/6/10. הליכי הדיון אצל הממונה, והחלטתה של הממונה 14. ביום 25/5/2010 כתבה מורז את בקשתה להתיר את פיטורי המערערת. הבקשה הגיעה אל הממונה רק ביום 13/6/10. בפני הממונה הובאו טיעוניה של מורז בכתב, ונשמעו גרסאותיהם של מר דרור אלבז, מנהל המפעל אצל מורז, וגרסת המערערת. 15. ביום 21/9/2010, החליטה הממונה להתיר את פיטורי המערערת. בהחלטתה מאותו יום נכתב, כאמור כבר לעיל, כי היא מתירה את הפיטורים החל מיום 30/10/10. בנימוקי ההחלטה (סעיף 12) נכתב על ידי הממונה, כך: "... שוכנעתי, כי פיטורי העובדת לא היו קשורים להיעדרויותיה עקב טיפולי הפוריות, וכי העובדת לא המציאה למעביד מראש, אישור רפואי על העדרויות צפויות עקב טיפולי פוריות, כאשר אישור כללי על טיפולי פוריות ניתן רק במועד בו תבעה את המעביד בביה"ד, אני מתירה את הפיטורים". לאחר שבדיון שהתקיים בבית הדין ביום 12/10/10, הופנתה תשומת לבו של בא כחה דאז של מורז, לכך שהיתר הפיטורים הוא רק מיום 30/10/10 ולא מיום 30/10/09, פנה בא כחה דאז של מורז אל הממונה, בבקשה לתיקון טעות סופר בהחלטה. הממונה החליטה, ביום 24/10/10, לקבל את הבקשה האמורה, בציון שאכן נפלה טעות סופר בהחלטתה המקורית, והיתר הפיטורים הוא מיום 30/10/09, חודש לאחר ההודעה המוקדמת שניתנה ביום 30/9/09. תמצית טיעוני הצדדים 15. כאמור לעיל, הערעור הוגש מכח סעיף 13ד לחוק עבודת נשים. הצדדים חלוקים ביניהם גם בשאלת היקף סמכותו של בית הדין להתערב בהחלטת הממונה. להלן נביא תמצית של כלל טיעוניהם. 16. תמצית טיעוני המערערת - א. לנוכח תיקון 39 לחוק שבמסגרתו הוסף סעיף 13ד לחוק, יש לבחון את החלטת הממונה לפי הגישה "הערעורית" - שלפיה לבית הדין סמכות להפעיל בקורת שיפוטית רחבה ואף מוקנית לו הסמכות לשים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הממונה. ב. לגופו של עניין, שגתה הממונה במתן היתר לפיטורי המערערת, שכן הפיטורים באו בעקבות טיפולי הפוריות. החלטת הממונה, על פי הטענה, אינה סבירה ואינה מידתית. ההחלטה היא בניגוד מוחלט לחומר הראיות שהונח בפני הממונה, וניתנה בלא שנעשה ניסיון להגיע לחקר האמת. ג. בענין אותו חומר ראיות שהיה בפני הממונה, הרי שמורז הניחה בפניה מסמכים "מפוברקים" וביניהם: "סיכום פגישה" מיום 6/9/2009 - פגישת הבהרה אליה הוזמנה המערערת בשל העדרויותיה, סיכום "שימוע" מיום 30/9/2009 (כשהמערערת טוענת לפגמים בהליך השימוע) ומכתב הפיטורים מיום 30/9/2009. ד. גם אם סברה הממונה כי הפיטורים לא היו על רקע טיפולי פוריות, הרי שעובדה היא כי המערערת היתה מצויה באותה תקופה בטיפולי פוריות שאף הצליחו. על כן, היה על הממונה להפעיל את שיקול הדעת המוקנה לה, ולבטל את הפיטורים. ה. הממונה לא הכריעה בטענה על כך שלגרסת המערערת היא מסרה לממונים עליה מידע על טיפולי הפוריות עוד בטרם פיטוריה. הממונה שגתה כאשר קבעה כי אישוריה של המערערת על טיפולי הפוריות הומצאו לתקופה שלאחר ה-1/10/2009 ולאחר הוצאת מכתב הפיטורים. ו. מסקנותיה של הממונה היו שגויות; בין השאר - המסקנה שלפיה אילו מורז היתה מעוניינת בפיטורי המערערת על רקע טיפולי הפוריות, היתה חוזרת בה מקידומה של המערערת בעבודה, אם אכן המערערת - כגרסתה - הודיעה באותה ישיבה על כוונתה לעבור טיפולים. כך גם המסקנה של הממונה כי המערערת נעדרה מעבודתה "במהלך השנה ובעיקר בחודשים אוגוסט ספטמבר". ז. הממונה לא פעלה לבירור הסיבה האמיתית להעדרותה של המערערת מהעבודה בימים 21-23/9/09, העדרות שלגביה תועד כי היא בשל בעיית "דורבן" ברגל. אף אם זו היתה הסיבה האמיתית, מדובר בהעדרות בשל מחלה, שאינה יכולה להוות עילה לפיטורים. ח. קביעת הממונה שלפיה המערערת לא הודיעה למורז על היותה בטיפולי פוריות ולא על הבדיקות והטיפולים שעברה, מנוגדת לשכל הישר. ט. היה מקום לדחות את בקשת מורז גם בשל השיהוי בהגשת הבקשה. 17. תמצית טיעוני המשיבה - א. החלטת הממונה, כהחלטת כל גוף מנהלי הממלא תפקיד מעין שיפוטי, נתונה לביקורת שיפוטית אם כי זו מוגבלת להתערבות בהחלטה מכוח עילות המשפט המנהלי. בית הדין אינו אמור לשבת כערכאה נוספת הבוחנת את הסכסוך בין המעבידה והעובדת. מטרת תיקון 39 לחוק עבודת נשים, היתה מתן זכות ישירה לערער על החלטות הממונה בשונה לזכות עקיפה שנהגה עד אז. ב. לגופו של ענין, החלטת הממונה מפורטת ומנומקת, והיא ניתנה לאחר שהממונה שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים, הפעילה את שיקול דעתה. ההחלטה סבירה, והיא מתבססת על החומר שהיה בפני הממונה ולאחר בדיקת טענות הצדדים. ג. המערערת קיבלה הזדמנות לטעון את טיעוניה בפני הממונה. ד. הטעות לגבי מועד היתר הפיטורים היתה טעות סופר בלבד. ה. המערערת לא העלתה בפני הממונה טענה בדבר יידוע המעבידה על טיפולי הפוריות בטרם הפיטורים (טענה שהועלתה רק בפני בית הדין). על כן, הממונה לא היתה אמורה להתייחס לטענה זו. ו. הצדדים (המערערת ומורז) הם אלה שהחליטו איזה חומר להגיש לממונה. הממונה היתה רשאית להחליט על פי החומר שהוגש לה וטיעוניהם של הצדדים, ולא היתה צריכה ליזום חקירה נוספת בענין זה. 18. תמצית טיעוני מורז - א. הדיון בערעור אמור להתמקד רק בבחינת שיקולי הממונה ובית הדין אינו אמור לשים את שיקוליו במקום שיקולי הממונה. ניתן להתערב בהחלטת הממונה רק כאשר מתברר שהיו שיקולים זרים בהחלטתה או שהיא באה תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי או כשיש פגם חריג אחר בהחלטתה. ב. לגופו של עניין - למערערת לא עומדת ההגנה שבסעיף 9(ה) לחוק. המערערת פוטרה בשל זלזולה במקום העבודה תוך גרימת נזק בשל העדרויותיה. ג. עד יום הגשת התביעה לא ידעה מורז על טיפולי הפוריות שהמערערת טוענת כי טופלה בהם. כפי שהסיקה גם הממונה, גרסת המערערת שלפיה היא פוטרה בשל טיפולי הפוריות אינה מתיישבת עם גרסתה על כך שהיא הודיעה למורז על כך שהיא עתידה לעבור טיפולי פוריות, ביום שבו היא קודמה בתפקידה. ד. במהלך עבודת המערערת אצל מורז, המערערת כבר עברה טיפולי פוריות קודמים, הריון, ולידה וזכתה להבנה ולעזרה. ה. יש סתירות בין גרסת המערערת בדבר טיפולי הפוריות כעילה להיעדרויותיה, לבין האישורים הרפואיים שמהם עולה כי המערערת נעדרה מעבודתה בשל סיבות שונות, כגון, מחלת בתה הבכורה, כאבי שיניים, "דורבן" ברגל, וכדומה. ו. גם האישורים הרפואיים שהמערערת הגישה לבית הדין, אינם מלמדים שבפועל בוצעו טיפולים אלה. מהראיות שהוצגו מתבקשת המסקנה כי המערערת התעברה ללא טיפולי הפריה. ז. מסקנות הממונה סבירות, מגובות במסמכים ובעדות המערערת. הטעות בתאריך בהחלטת הממונה הינה טעות טכנית ואינה אמורה לעמוד לרועץ. ח. בענין טענת השיהוי, הרי שלא היה צריך לקבל אותה, והחלטת הממונה מתאפשרת מכח סעיף 9ב לחוק . ט. המערערת פוטרה כדין, לאחר שנערך לה שימוע שארך שעתיים ואשר במהלכו היא לא הביעה התנגדות וגם לא טענה על בדיקות וטיפולי פוריות. המסמכים שהוגשו לממונה על ידי מורז, לא היו "מפוברקים". היקף סמכות בית הדין בערעור על החלטת הממונה 19. סעיף 13ד לחוק עבודת נשים, אשר הוסף לחוק בתיקון מס' 39, קובע כך: "הרואה עצמו נפגע מהחלטת שר התעשיה המסחר והתעסוקה לעניין מתן היתר לפי הוראות חוק זה, רשאי לערער עליה לפני בית דין אזורי לעבודה, בתוך 45 ימים מהיום שבו הגיעה ההחלטה לידיעתו". כאמור לעיל, הצדדים חלוקים ביניהם על היקף סמכותו של בית הדין להתערב בהחלטת הממונה במסגרת ערעור מעין זה. המערערת הפנתה, בין השאר, לפסק דינו החלקי של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בתיק עב' 1534/08, קפלן - קוסמינסקי ואח' (פסק דין חלקי מיום 14/6/2009), שייקרא להלן: "פס"ד קפלן"). בפס"ד קפלן נאמר, בין השאר, כך: "מעת שהוקנתה זכות תקיפה ישירה של החלטות הממונה באמצעות הליך ערעור, אין המדובר עוד בעילות ההתערבות ה'מינהליות' המוכרות, כי אם, מוסמך בית הדין לשים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הממונה, על יסוד התשתית העובדתית שפרשו הצדדים בפניה. עם זאת, ועל אף הסמכות שהוקנתה לבית הדין בהליך של 'ערעור' במובחן מהליך של תקיפה מנהלית, יש לזכור כי עדיין המדובר עדיין בהליך של ערעור ולא בדיון מחודש בבית הדין כערכאה ראשונה." מסקנתו האמורה של בית הדין בחיפה בפס"ד קפלן, התבססה - בין השאר - על היקש ממה שנקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 268/07 רובינשטיין - מובילי סלע בע"מ (פס"ד מיום 11/9/2008), שבו נדון ערעור על החלטת ועדת תעסוקה לפי חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט-1949. דעתנו שונה מדעתו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה כפי שצוטטה לעיל מפס"ד קפלן. לדעתנו, ככלל, אין אנו אמורים לבחון את הענין מחדש במקום הממונה, אלא עלינו לדון בערעור זה תוך שאנו משווים לנגד עינינו את העובדה שההחלטה היא בסמכותה של הממונה ולא בסמכותנו. נביא כאן את עיקר טעמינו לדעתנו זו. א. הסמכות להתיר פיטורים לאחר היעדרות בשל טיפולי פוריות או בזמן הריון - הוקנתה בחוק עבודת נשים לשר התמ"ת, והואצלה לממונה. מכאן, שהממונה היא זו שאמורה להפעיל את שיקול דעתה. אנו, כבית הדין לעבודה, איננו אמורים להפעיל את שיקול דעתנו במקום הממונה. לא הוסמכנו לכך. סמכותנו בערעור היא לבחון את ההחלטה בחינה בהיבטים של המשפט המנהלי. כלומר; עלינו לבחון אם בהחלטת הממונה נפלו פגמים המצדיקים את ביטולה, בשל חוסר סבירות קיצוני או בשל פגמים באופן קבלת ההחלטה, כגון אם היא התקבלה בשל שיקולים זרים או תוך פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי וכיוצ"ב. (כך גם נפסק על ידי בית דין זה בתיק אחר, עב' 1342/09 זהר - מדינת ישראל ואח' פס"ד מיום 5/5/2011). ב. העובדה שסעיף 13ד לחוק קבע זכות ערעור כ"תקיפה ישירה" של החלטת הממונה, אינה אמורה להביא למסקנה שיש לבית הדין סמכות להפעיל את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הממונה. גם כאשר מדובר ב"תקיפה ישירה" חשוב להביא בחשבון שהסמכות להתיר פיטורים על פי החוק, היא של הממונה. ג. גם בטרם תיקון מס' 39 לחוק עבודת נשים, ובטרם הוספת סעיף 13ד לחוק, דן בית הדין לעבודה בעתירות כנגד החלטת הממונה בענין היתר פיטורים. אמנם, הועלתה בעבר טענה כי בית הדין לעבודה אינו מוסמך לדון בכך, מאחר שסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, אינו כולל באופן מפורש סמכות כזו, אלא שטענה זו נדחתה, וגובשה ההלכה הפסוקה שלפיה בית הדין מוסמך לבחון גם את כשרות ההחלטה בדבר היתר פיטורים. כך, למשל, אמר בית הדין הארצי לעבודה בדבע מט/3-133 שלום - ברית התנועה הקיבוצית (פד"ע כא 262): "נדון תחילה בשאלת סמכות בית-הדין לעבודה בעניין שלפנינו. במקביל לחלוקת סמכויות בין בית-הדין לעבודה לבין בתי-המשפט, נכנסו בתחומים מסוימים למסגרת סמכותו של בית-הדין לעבודה אף סמכויות בענייני עבודה שהיו בידי בית-המשפט הגבוה לצדק לפני הקמתו של בית-הדין לעבודה, והתבססה ההלכה כי בית-הדין לעבודה מוסמך לדון גם בתוקפה של פעולה שלטונית שעילתה ביחסי עובד-מעביד. בשתי עתירות לפני בית-המשפט הגבוה לצדק השיגו העותרות על שיקול דעתו של שר העבודה והרווחה אשר אישר את פיטוריהן בזמן הריונן. בית-המשפט הפנה את העותרות לבית-הדין לעבודה כדי שתתבענה שם שכר או פיצויים ובמסגרת תביעות אלה יהיה בית-הדין מוסמך לפסוק בשאלת תוקפו של היתר הפיטורים ... ועוד נקבע כי בבוא בית-הדין לעבודה לדון בהפעלתה של סמכות שלטונית, בוחן הוא סמכות זו אף לפי עקרונות המשפט המינהלי ... במסגרת זו נדון, איפוא, בשיקולי החלטתו של מפקח העבודה הראשי (להלן - המפקח) בענייננו, וכפועל יוצא מכך בשאלת תוקף פיטורי העובדת.". כלומר, עוד בטרם חקיקתו של סעיף 13ד לחוק עבודת נשים, היה בית הדין לעבודה מוסמך לדון בכשרות ההחלטה אם להתיר פיטורים או אם לאו, וזאת - גם בהעדר הוראה מפורשת כלשהי בחיקוק. העובדה שסעיף 13ד נתן זכות ערעור מפורשת על החלטת הממונה, מאפשרת לבית הדין לעבודה לדון בערעור מעין זה בהליך שבין העובדת או המעביד לבין הממונה ("תקיפה ישירה"), וכבר אין צורך לדון בשאלת כשרות הפיטורים בדרך אגבית בהליך שבין העובדת לבין המעביד, אך אין בכך כדי להפוך את בית הדין לעבודה למי שאמור להפעיל את שיקול דעתו בענין עצם ההיתר לפטר. שיקול הדעת בענין זה מסור לממונה, ובמסגרת הערעור - בוחן בית הדין את הענין בהיבט של המשפט המנהלי. ד. האמור בס"ק ג' לעיל, עולה גם מהצעת החוק. בדברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח תשס"ו עמ' 200), נאמר - בין השאר - כך: "החוק כנוסחו היום אינו מקנה זכות ערעור על ההחלטות המינהליות של השר שניתנו לפיו. מוצע להקנות זכות ערעור על החלטות השר לענין מתן היתרים על פי החוק, ולקבוע כי בית הדין שיוסמך לדון בתקיפה ישירה על החלטות אלה יהיה בית הדין האזורי לעבודה." מכאן, שמה שהצעת החוק באה לעשות, הוא לעגן בתוך נוסחו של החוק את הזכות שהיתה קיימת לפני כן מכח ההלכה הפסוקה בלבד, ולאפשר "תקיפה ישירה". הצעת החוק לא באה לשנות את האורגן המוסמך להפעיל שיקול דעת בענין היתר הפיטורים. ה. ואם לא די בדברי ההסבר להצעת החוק, ניתן לפנות גם אל הדיון שהתקיים בועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת בטרם הבאת הצעת החוק לקריאה שניה ושלישית. בישיבת הועדה, מיום 16/7/07, נמסרו לחברי הכנסת הבהרות לתיקונים שהוצעו בחוק. בין המבהירים היה עו"ד אליעזר דבי מהלשכה המשפטית של משרד התמ"ת (שם גובשה טיוטה להצעת החוק). כך, בין השאר, ציין עו"ד דבי בהבהרתו את ענין מתן זכות הערעור על החלטת הממונה: "מה שאנחנו מבקשים זה שיהיה ערעור ישיר להחלטה של הממונה. זה לא אומר שבית הדין לעבודה יפתח את הדיון מחדש. בית הדין לעבודה כשהוא עושה ביקורת שיפוטית להחלטות מנהליות כשיש לו זכות ערעור הוא גם משתמש במתחם הסבירות וגם תוקף את ההחלטות על פי הפסיקה הקיימת מכוח הפסיקה של בית המשפט העליון שבעצם הוא לא שם את דעתו על דעתה של הרשות השופטת. זה קיים בכמה פסקי דין בקשר לסעיף 8 בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, סעיף 69 לחוק שירות התעסוקה וסעיפים אחרים של חוק הביטוח הלאומי וחוק שירות התעסוקה שבעצם לבית הדין לעבודה יש סמכות מכוח החוק לדון בערעורים ועדיין משתמשים במונחים של מתחם סבירות ופגיעה בפגם מהותי. ". כלומר - גם על פי מה שהוצג לחברי הכנסת שהיו חברים בועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, עצם העובדה שייכתב בחוק כי יש זכות ערעור לבית הדין לעבודה על החלטת הממונה, לא תביא לשינוי האופן שבו בית הדין מפעיל את שיקול דעתו ואת היקף הביקורת השיפוטית על החלטת הממונה. חברי הכנסת אישרו את ההצעה, וביום 25/7/07, היא הובאה לקריאה שניה ושלישית במליאת הכנסת, וגם שם - לא נמסר לחברי הכנסת דבר בענין שינוי היקף הביקורת על החלטת הממונה. כל שנאמר על ידי יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות שהציג את הצעת החוק בפני המליאה, הוא שניתן יהיה לערער בפני בית הדין לעבודה. ו. ההיקש שעשה בית הדין בחיפה בפס"ד קפלן מההלכה שנפסקה על ידי בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 268/07 רובינשטיין - מובילי סלע בע"מ (פס"ד מיום 11/9/2008) שדן בשאלת סמכות בית הדין לדון בערעורים על החלטות של ועדת תעסוקה מכח חוק החיילים המשוחררים, אינו נראה לנו נכון, באשר סעיף 24 לחוק החיילים המשוחררים קובע במפורש שבית הדין לעבודה מוסמך, בין השאר, "להחליט כל החלטה ולתת כל צו שועדת התעסוקה מוסמכת להם.". לא כך נאמר בסעיף 13ד לחוק עבודת נשים. ז. עניינו של הערעור מכח סעיף 13ד לחוק עבודת נשים, דומה בעינינו יותר לערעורים מהסוגים שלגביהם לא נקבע בהוראת החיקוק המאפשרת ערעור, כי ערכאת הערעור מוסמכת לתת כל החלטה שהדרג שעליו מערערים היה מוסמך לתת. כך למשל, בסעיף 47 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004 (בעת שעדיין עמד חוק זה בתוקפו), נקבע כי החלטת ועדת ערר מכח אותו חוק ניתנת לערעור בפני בית הדין לעבודה. על ערעור מכח הוראה זו, אמר בית הדין הארצי לעבודה, בע"ע 68-69/07 לוגסי ואח' - מדינת ישראל, שככלל - בערעור כזה - אין מקום לדון מחדש במסכת העובדתית שנדונה בפני ועדת הערר, אלא יש לקיים דיון "ערעורי" על החלטתה. כך, בין השאר, קבע שם בית הדין הארצי לעבודה: "מדובר בערעור על החלטת וועדת ערר הדנה כערכאת בירור מקורית בהחלטת המתכנן. מבנה זה משקף מציאות הדומה לזו של ערעור על פסק דין של בית משפט מן הדרגה הנמוכה אל בית משפט גבוה ממנו. ובערעור רגיל - כך למדנו - נשמעות טענות כלפי החלטת הערכאה הראשונה (בענייננו - וועדת הערר), על יסוד המסכת העובדתית שהתבררה באותה ערכאה. ערעור רגיל, מעצם טיבו, לא נועד להוות במה לדיון חוזר בעניין שנדון או שהיה צריך להיות נדון בפני וועדת הערר. מכאן שערעור רגיל, מעצם טיבו, אינו כרוך בשמיעת ראיות ועיקרו הוא פרישת טענות על בסיס תשתית עובדתית מבוררת ונתונה שנפרשה בפני וועדת הערר. זה הכלל ואלה עיקרם של דברים.". כך, לדעתנו, המצב גם בענין ערעור מכח סעיף 13ד לחוק עבודת נשים; הסמכתו המפורשת של בית הדין לעבודה לדון בערעור על החלטת הממונה, אינה מביאה לכך שבפני בית הדין יהיה מקום לדיון חוזר בענין שנדון בפני הממונה, וככלל - אין מקום לפתוח בבית הדין את המסכת העובדתית שנדונה בפני הממונה. 20. אשר על כן, דעתנו היא כי, ככלל, סמכותו של בית הדין לעבודה בערעור מכח סעיף 13ד לחוק עבודת נשים, אמורה להיות סמכות "ערעורית" בלבד. הדיון בערעור בבית הדין, ככלל, אינו אמור להביא לבחינה מחודשת של העובדות שנפרשו בפני הממונה בעת הדיון בפניה. התערבות בית הדין בשיקול דעתה של הממונה, אמורה להיות מוגבלת להיבט של בחינת ההחלטה בתחום הביקורת של המשפט המנהלי. הוראות רלוונטיות מהחוק 21. בסעיף 7(ג) לחוק נאמר: "עובדת רשאית להיעדר מעבודתה: ... (4) בתקופה, כאמור בתקנות, שבה היא עוברת טיפולי פוריות לרבות טיפולי הפריה חוץ-גופית, אם אישר הרופא המטפל בכתב כי הטיפול מחייב זאת ובמידה שאישר, ובלבד שהודיעה על כך למעבידה מראש; דין היעדרות לפי פסקה זו כדין היעדרות מפאת מחלה.". 22. בסעיף 9 לחוק נאמר - בין השאר - כך: "(א) לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות; ... (ה) לא יפטר מעביד עובדת העוברת טיפולי הפריה חוץ גופית או עובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות, לקראת ילדם הראשון או השני, בימי העדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(4) או (ג1), לפי הענין, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר תום ימי ההיעדרות כאמור, אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר עם היעדרות כאמור ... הוראת סעיף קטן זה לא תחול על מעביד, לגבי עובד או עובדת כאמור, שחלפו שנתיים מהיום הראשון להיעדרותם מעבודה אצלו או באותו מקום עבודה, לפי הסעיף האמור." נעיר, כי לאחר התקופה הרלוונטית לתובענה זו, שונה ס"ק (ה) לסעיף 9 לחוק וכעת הגבלת הפיטורים חלה - בתנאים מסויימים - גם בלא היעדרות מהעבודה לצורך הטיפולים, אולם - תיקון זה אינו חל על התובעת, באשר היא פוטרה לפני כניסתו לתוקף של החוק, ונוכח העובדה שהתיקון חל רק על מי שפוטרה לאחר מכן. 23. בסעיף 9ב לחוק נאמר: "החליט שר התעשיה המסחר והתעסוקה לתת היתר לפי סעיף 9(א) ... לגבי עובדת בהריון, לא יינתן ההיתר לגבי התקופה שקדמה ליום מתן ההחלטה בבקשה להיתר, ואולם רשאי הוא לתת את ההיתר למועד הקודם ליום מתן ההחלטה, אם התקיים האמור באחת מהפסקאות (1) עד (5) וכאמור בהן, לפי הענין: (1) המעביד הוכיח כי לא ידע ולא היה עליו לדעת ביום הפיטורים ... שהעובדת בהריון, ולדעת השר לא יהיה זה צודק לתת את ההיתר רק מיום מתן ההחלטה בבקשה להיתר; לענין פסקה זו, 'יום הפיטורים', ... - היום שבו היו אמורים הפיטורים ... להיכנס לתוקפם אלמלא הוראות סעיף 9(א)... ...". בחינת החלטת הממונה 24. לדעתנו, בחינת החלטת הממונה על רקע החומר שהיה בפניה, מביאה למסקנה שאין מקום להתערב בהחלטתה. החלטת הממונה היתה מנומקת, ויש לה תימוכין בחומר שעמד בפני הממונה. 25. בפני הממונה היו גרסאותיהם של המערערת ושל מר דרור אלבז, מנהל המפעל. בנוסף, עמדנו בפני הממונה טיעוניה של מורז, בבקשה, ומסמכים שהומצאו לה. בין המסמכים היו דו"חות נוכחות של המערערת לתקופה שמינואר 2009 ועד לפיטורים, כתב מינוי מיום 2/8/09, מכתב הפיטורים, סיכום פגישה מיום 6/9/09, פרוטוקול השימוע מיום 30/9/09, ואישורי המחלה שהמערערת מסרה למורז. בחינת ההנמקה שהממונה נתנה להחלטתה, מעלה כי הממונה התייחסה בהחלטתה לעדויותיהם של המערערת ושל מר אלבז וכן למסמכים שהיו בפניה. 26. טענת המערערת כי לא נסתרה גרסתה שלפיה היא הודיעה למורז על היותה בטיפולי פוריות או על כוונתה לעבור אותם בקרוב, אינה מתיישבת עם הראיות לענין זה שהיו בפני הממונה ועם ההגיון העומד בבסיס קביעת הממונה על כך שהמערערת לא הודיעה על כך בטרם פיטוריה. כך התייחסה הממונה לענין זה בפרק "תמצית הנימוקים", שבהחלטתה: "גרסת העובדת אינה מתיישבת עם העובדה כי המעסיק לא חזר בו מהקידום אסף את העובדים והודיע על קידומה של העובדת ל'מנהלת מחלקה' על כל המשתמע מכך. במידה וטיפולי הפוריות היו מהווים שיקול בבחירה או בפסילת העובדת היה ניתן לצפות כי המעסיק יחזור בו, ישאיר את העובדת בתפקידה או יפטר אותה ובמקביל יפעל לשיבוץ עובדת אחרת". אין אנו יכולים לראות את הממונה כמי ששגתה בכך שייחסה חשיבות לעובדה שאישורי המחלה שהמערערת מסרה למורז, אינם קשורים כלל לטיפולי פוריות, אלא היו בעניינים שונים אחרים, כגון בקשר למחלת הבת הבכורה של המערערת, לכאבי שיניים או לבעיה ברגל. בנסיבות אלה, ברור כי היה לממונה קשה לקבל את גרסת המערערת על כך שהיא יידעה את מורז על טיפולי הפוריות. 27. למורז יש טענות כנגד אופן עבודתה של המערערת (די לבחון את התביעה שכנגד שמורז הגישה במסגרת תיק עב' 3412/09), כדי לדעת שיש למורז טענות כלפי המערערת. אמנם, פסק דין (חלקי) זה אינו עוסק בתוכן הטענות וברור שבעת ההתדיינות בתובענות ההדדיות (בתיק עב' 3412/09), ייתכן שטענותיה של מורז יידחו. אולם, עצם העובדה שלמרוז יש טענות כלפי המערערת, גם היא עשויה לתמוך במסקנה שפיטוריה של המערערת על ידי מורז באו בשל אותן טרוניות כלפי המערערת, ולא היו על רקע טיפולי הפוריות שמורז (לפי קביעת הממונה), כלל לא ידעה עליהם באותה עת. מסקנתה של הממונה מתיישבת היטב גם עם העובדה שהמערערת לא פוטרה על ידי מורז ולא נפגעה ממורז בסבב הקודם של טיפולי הפוריות ובהריון הקודם. 28. אין אנו סבורים שהממונה שגתה בכך שלא קבעה כי סיכומי הפגישה מיום 6/9/09 והשימוע מיום 30/9/09 ואף מכתב הפיטורים - "מפוברקים". הממונה היתה רשאית לתת למסמכים אלה משקל ראייתי כפי שניתן על ידיה, ולדעתנו - ממילא - הממונה ייחסה רק משקל מועט למסמכים שמורז ערכה, באשר היא התבססה בעיקר על העדויות ועל האישורים הרפואיים. כך ניתן ללמוד גם מהאמור בסעיפים 7-11 לפרק "תמצית הנימוקים" שבהחלטת הממונה, שם נאמר, בין השאר, כך: "שוכנעתי כי פיטורי העובדת לא היו כלל ועיקר עקב העדרויותיה בגין טיפולי הפוריות , אלא עקב היעדרויותיה הרבות של העובדת, אשר ברובן לא היו קשורים כלל לטיפולי הפוריות. עיקר הטענות כנגד העובדת מופנים על יציאה לחופשות שונות ללא אישור, היעדרות עקב סיוע לקליטת ביתה במעון, מחלות ילד, בעיה רפואית ברגל, עזיבת יום הדרכה מס' שעות לפני הזמן וכו', כאשר העדרויות אלו נעשו במהלך השנה ובעיקר בחודשים אוגוסט ספטמבר. .. על פי אישור שהעובדת המציאה בדיעבד, החלה בטיפולי הפריה ביום 16/9/09. לעניין ההעדרות של העובדת בגין טיפולים ביום 16/9/09, למעביד לא הומצא כל אישור רפואי לכך, שכן במועד זה, היתה העובדת עדיין בחופשת מחלת ילד. לעניין העדרותה של העובדת החל מיום 21/9/09, יש אשור רפואי מרופא משפחה המתייחס ל'דרישת מנוחה'. אישור זה הוצא בדיעבד, ביום 2/10/09, ... בעדותה נשאלה העובדת מדוע נעדרה ביום 21/9/09 ועד 27/9/09, תשובתה: 'בעיה ברגל, דרבן ברגל, ובדיקות דם ובדיקות נוספות'. כאשר נשאלה אם המציאה אישור רפואי לכך, ענתה כי הוציאה אישור רטרואקטיבי בתחילת חודש אוקטובר, בגין הימים שנעדרה. מכאן אני מסיקה שהאישור שנרשם בחודש אוקטובר, ובו דרישה למנוחה, מתייחס לבעיית הדורבן. בהמשך עדותה מתייחסת העובדת ליתר ההעדרויות בחודש ספטמבר: 'ביום 23/9/09 הודיע לי בעלי כי אנחנו נוסעים לים המלח'. ויובהר, העובדת המציאה אישורים על טיפולי פוריות בתקופה שלאחר ה 1/10/09, מועד שהיה לאחר הוצאת מכתב הפיטורין לעובדת." מכאן, שהממונה ניתחה את העדויות שהיו בפניה, השוותה את האמור בהן לאישורי המחלה ולמועדים שבהם הוצאו אישורי המחלה, ובהתאם לכך - הגיעה למסקנתה. 29. בענין טענותיה של המערערת כנגד כשרותו של השימוע נוסיף עוד כי ענין זה אמור להתברר בהליך שבין המערערת לבין מורז (עב' 3412/09). הטענות בדבר פיטורים שלא כדין בשל אי-קיום שימוע או אי קיום שימוע ראוי, מצויות בסמכות בית הדין, וממילא לא היו אמורות להידון על ידי הממונה. 30. אין אנו סבורים שהממונה היתה אמורה ליזום חקירה או קבלת ראיות מעבר למה שהיה בפניה. אמנם, הממונה מוסמכת ליזום קבלת ראיות נוספות, אך משהראיות שהיו בפניה הספיקו לה לשם האפשרות להגיע למסקנה, היא לא טעתה בכך שלא ביקשה להביא לה ראיות. 31. אנו שותפים לעמדת המערערת על כך שמורז השתהתה בפניה אל הממונה. כזכור, מורז פנתה אל הממונה רק בסוף מאי או בתחילת יוני 2010, כלומר - לאחר הדיון המוקדם בבית הדין ולקראת ישיבת ההוכחות שהיתה קבועה בתיק עב' 3412/09. אולם, אין אנו סבורים שהממונה שגתה בכך שלא דחתה את בקשתה של מורז בשל אותו שיהוי. דחיית בקשה מהותית בשל פגם דיוני של השתהות, היא סנקציה קיצונית שלא היתה מתאימה במקרה זה. אילו הממונה היתה דוחה את בקשתה של מורז רק בשל השתהותה של מורז, היה סיכוי סביר שהחלטה זו היתה מתבטלת בערעור, אם היה מוגש עליה. 32. לדעתנו, מסקנתה של הממונה מתיישבת היטב עם הראיות שהיו בפניה. ההחלטה התקבלה לאחר שניתנה למערערת זכות טיעון בפני הממונה. ההחלטה עצמה היא סבירה (ומכל מקום, היא אינה בלתי סבירה וודאי שאין בה חוסר סבירות קיצוני), ואין להניח (ואף אין טענה) שהיא התקבלה על יסוד שיקולים זרים כלשהם. 33. נותר עדיין להתייחס לשאלת תיקון התאריך שממנו הותרו הפיטורים. כזכור, בהחלטתה המקורית ציינה הממונה כי היא מתירה את הפיטורים החל מיום 30/10/10. רק לאחר מכן, לבקשת מורז, הוציאה הממונה החלטה מתקנת, הבהירה כי נפלה טעות סופר בהחלטה המקורית, וכי ההיתר מתייחס לפיטורים החל מיום 30/10/09. ראשית, נציין כי לא אמורה להיות מחלוקת על עצם סמכותה של הממונה לתקן טעות סופר שנפלה בהחלטתה. כל אדם שניתנה לו הסמכות להחליט דבר מה, מוסמך גם לתקן טעויות הקלדה, טעויות ניסוח או טעויות סופר אחרות. כך ניתן ללמוד הן מההגיון הבסיסי והן מהעובדה שבהתאם לסעיף 17 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, סמכות שניתנת לגורם מוסמך, כוללת גם "סמכויות עזר", והן מהיקש לסעיפים 14 ו-15 לחוק הפרשנות האמור,אשר מלמדים כי המחוקק החליט לאמץ את הכלל "הפה שאסר הוא הפה שהתיר". שנית, נבהיר כי בחינת החלטתה של הממונה מלמדת שאכן מדובר בטעות סופר. מהחלטתה של הממונה כפי שנומקה על ידיה, עולה כי היא החליטה לקבל באופן מלא את בקשתה של מורז, ולהתיר את הפיטורים בהליך שננקט על ידי מורז. הליך הפיטורים שננקט על ידי מורז היה פיטורים שנכנסו לתוקפם ביום 30/10/09. על כן, ברי כי החלטתה של הממונה היתה להתיר את הפיטורים מאותו מועד, והעובדה שבהחלטתה המקורית נכתב כי ההיתר הוא מיום 30/10/10, היא תוצאה של טעות סופר בלבד. על כן - ההחלטה לתיקון טעות סופר, היתה בסמכותה של הממונה והיתה נכונה לגופהּ. 34. בשל כל האמור לעיל - לא מצאנו עילה לקבל את הערעור ואין אנו מתערבים בהחלטתה של הממונה. לסיכום 35. הממונה בחנה כראוי את חומר הראיות שהיה בפניה, ומסקנתה מבוססת היטב על אותן ראיות. מסקנתה של הממונה היתה להתיר את הפיטורים, ואין אנו מתערבים במסקנה זו. 36. אשר על כן - הערעור נדחה. 37. הערעור כנגד הממונה הוגש במסגרת של נסיון למימוש זכויות בתחום משפט העבודה המגן. הממונה היתה צד להליך זה רק כמי שנתנה את ההחלטה שעמדה לערעור. לפיכך, אנו סבורים שאין מקום לחייב את המערערת בהוצאות משפט לזכות הממונה (כשם שמי שמפסיד בערעורו על פסק דין של בית דין אזורי לעבודה, אינו מחוייב לשלם הוצאות משפט לבית הדין האזורי לעבודה). על כן, אין צו להוצאות ביחסים שבין המערערת לבין הממונה. (בהזדמנות זו אנו מביעים את תמיהתנו על כך שבסיכומי המשיבה, התבקשנו לפסוק לזכות המשיבה שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ, כביכול המשיבה מיוצגת על ידי עו"ד שמשלם גם מע"מ על שכר טרחתו). 38. אנו מחייבים את המערערת לשלם למורז שכ"ט עו"ד בסך 1,740 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/4/12, אם לא ישולם לפני כן. חיוב זה נוגע לערעור בתיק 19265-11-10 בלבד, והוא אינו תלוי בתוצאות הדיון בתובענות המנוגדות הנדונות בתיק עב' 3412/09. 39. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. החלטה בענין התביעה שבתיק עב' 3412/09 40. כעת, נותר לדון בתביעה ובתביעה שכנגד, בתיק עב' 3412/09. שם - כאמור כבר לעיל - הוגשו תצהירים והתיק היה בשל להוכחות. אולם, אנו סבורים שייתכן שהמערערת (התובעת שם), תרצה לתקן את כתב התביעה שהגישה בתיק עב' 3412/09, כך שהוא יתאים למצב שבו התברר כי יש היתר שניתן על ידי הממונה, ואשר לא בוטל בערעור. לפיכך, אנו מורים כי המערערת (התובעת שם), זכאית להגיש, עד יום 12/2/12, כתב תביעה מתוקן לתביעה שבתיק עב 3412/09, אך זאת - רק לגבי תיקונים המתחייבים מפסק הדין שניתן על ידינו לעיל, בערעור בתיק 19265-11-10. אם המערערת (התובעת שם), לא תגיש כתב תביעה מתוקן כאמור לעיל, יימשך הדיון בתביעתה כפי שהוגשה, למעט לגבי עתירותיה לפיצוי בשל הפרת חוק עבודת נשים או חוק השוויון. אם המערערת (התובעת שם) תגיש כתב תביעה מתוקן כאמור לעיל, תהיה מורז רשאית להגיש כתב הגנה מתוקן תוך 30 ימים מהיום שבו כתב התביעה המתוקן יומצא לה. 41. מכל מקום, אנו קובעים כבר כעת ישיבת הוכחות בתיק עב' 3412/09, ליום 3/5/12 בשעה 12:00. ניתנו היום, כ"ז בטבת תשע"ב, 22 בינואר 2012, בהעדר הצדדים. חיים ארמון, שופט יוסי עבאדי, נציג ציבור מוחמד גנאיים, נציג ציבור פיטורים