האם במקרה בו חל על הצדדים הסכם קיבוצי יש מקום לאשר תובענה ייצוגית - זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו. בבקשה זו מתבקש בית הדין להכיר בתובענה אשר הגישה המבקשת כתובענה ייצוגית כמשמעה בחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו - 2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות). עניינה של התובענה הייצוגית דנן הוא אי-תשלום תוספת ותק ואי-הפרשת כספים לקרן הפנסיה. העובדות: המבקשת עבדה אצל המשיבה בתפקידי שמירה ואבטחה החל מחודש 11/05 ועד 5/07. המבקשת עבדה במשיבה כעובדת בשכר. ביום 27.6.11 נחתם הסכם קיבוצי לאכיפת זכויות עובדים בענף השמירה והאבטחה בין הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל לבין ההסתדרות (להלן: הסכם קיבוצי 2011 לאכיפת זכויות עובדים). ההסכם קובע מנגנון מוסכם לאכיפת זכויות עובדים בענף השמירה: "3.1 כל מעסיק ימציא לצדדים להסכם זה ב- 31 בינואר בכל שנה אישור על עמידתו בכל החובות והתשלומים החלים עליו על פי דיני העבודה, צווי ההרחבה וההסכמים הקיבוציים. האישור יתייחס לעמידה בחובות והתשלומים כאמור בשנה הקלנדרית אשר קדמה למועד הוצאת האישור. 3.2. בנוסף לאמור בסעיף 3.1 לעיל, בגין שנת 2010, כל מעסיק ימציא לצדדים אישור כאמור בסעיף 3.1 תוך 60 ימים ממועד חתימת הסכם זה. 3.3. על האישור כאמור בסעיפים 3.1 ו- 3.2 להיות חתום בידי מורשה חתימה מטעם המעסיק ועל ידי רואה חשבון חיצוני למעסיק." ועדת האכיפה אמורה לבצע בדיקה של הליקויים בחברת השמירה, ואם ימצאו ליקויים הרי שעל המשיבה, במקרה דנן, לתקן ליקויים אלה אף מעבר לתקופת ההתיישנות. עוד נקבע בהסכם: "במסגרת הסכם זה, מתחייב כל מעסיק החבר בארגון המעסיקים להמציא לארגון המעסיקים ולהסתדרות הצהרה שנתית מאושרת על ידי רואה חשבון בדבר עמידתו בכל החובות והתשלומים החלים עליו על פי דיני העבודה, צווי ההרחבה וההסכמים הקיבוציים." (סעיף 8 להודעה מטעם ההסתדרות שהוגשה לביה"ד ביום 24.7.11). טענות המבקשת: המשיבה באופן שיטתי לא משלמת לעובדיה זכויות מכוח צו ההרחבה בענף השמירה. אין הסכם קיבוצי שחל על המשיבה, לפיכך המבקשת רשאית להגיש תובענה ייצוגית כנגד המשיבה. המבקשת עותרת לתשלום תוספת ותק על פי צו הרחבה וכן להפקדות לקרן פנסיה, הכוללות פיצויי פיטורים ותגמולים. למבקשת עילות נוספות שאותן תבעה המבקשת שלא במסגרת התובענה הייצוגית. בית הדין מתבקש לאשר את התובענה הייצוגית עבור כ- 4,500 עובדי המשיבה בעבר ובהווה שעבדו עד 7 שנים שלפני הגשת התביעה. סכום התובענה הייצוגית לעניין אי תשלום תוספת ותק עומד על סך 4,063,094 ₪ וסכום התובענה הייצוגית לעניין אי הפרשה לפנסיה עומד על סך 56,727,009.8 ₪. טענות המשיבה: המשיבה מספקת מגוון רחב של שירותים. חטיבת האבטחה בקבוצה מונה 2 חברות: "מיקוד ישראל אבטחה שירותים וכוח אדם בע"מ" ו"מיקוד שמירה שירותים וניקיון בע"מ" ואין כל הפרדה בין שתי חברות אלה והן מהוות חטיבה אחת. המשיבה חברה מן המניין בארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל וצד להסכם הקיבוצי. העובדים במשיבה עבדו בפרקי זמן משתנים, בסוגים שונים של עבודות, בשיעורי משרה ושכר שונים ולכן אין להתיר תובענה ייצוגית כאשר הסכום הנתבע לכל חבר בקבוצה או מעוניין שונה. כיום אין כל מניעה להגיש תביעה פרטנית כנגד המשיבה ואם תתקבל הבקשה תיחסם האפשרות של הגשת תביעה פרטנית ע"י עובדי המשיבה. אין למבקשת עילת תביעה אישית כנגד המשיבה מאחר שעבדה תקופה קצרה יחסית של כשנה וחצי ואילו בתובענה הייצוגית מבוקש לאשר התביעה הייצוגית עבור עובדים שעבדו במשיבה 7 שנים שלפני הגשת התביעה, תקופה שהמבקשת כלל לא עבדה במשיבה. המבקשת אינה עומדת בתנאים הקבועים בחוק לאישור התובענה הייצוגית. המסגרת הנורמטיבית : תובענה ייצוגית הינה, ככלל, כלי משפטי שמטרתו ליתן סעד לקבוצה גדולה של תובעים אשר לכל אחד מהם נגרם נזק קטן יחסית על ידי נתבע אחד (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות פ"ד נא(2), 312, עמ' 324). משמעותו של כלי משפטי זה באה לידי ביטוי בעיקר במקרים בהם הנזק שנגרם לכל אחד מחברי הקבוצה קטן מכדי שיגיש תביעה נפרדת. התובענה הייצוגית מאפשרת לאגד את נזקם של כל התובעים לתביעה אחת המתבררת בהליך אחד. שיקול נוסף הניצב בבסיס התובענה הייצוגית הוא האינטרס הציבורי. לעניין זה יפים דברי הנשיא ברק ברע"א 4556/94 רמי טצת ואח' נ' אברהם זילברשץ ו-8 אח' (פ"ד מט (5), 774 ,785): "ביסוד התובענה הייצוגית, מונחים שני שיקולים מרכזיים: האחד, הגנה על אינטרס הפרט באמצעות מתן תרופה ליחיד שנפגע. אותו יחיד, ברוב המקרים, אינו טורח להגיש תביעה. לעתים בא הדבר בשל כך שהנזק שנגרם לאותו יחיד הוא קטן יחסית. עם זאת, הנזק לקבוצה הוא גדול, כך שרק ריכוז תביעות יחידים לתביעה אחת, היא התובענה הייצוגית, הופך את תביעתם לכדאית ... השיקול השני עניינו אינטרס הציבור. ביסוד אינטרס זה מונח הצורך לאכוף את הוראות החוק שבגדריו מצויה התובענה הייצוגית. לתובענה הייצוגית ערך מרתיע. מפירי החוק יודעים כי לניזוקים יכולת פעולה נגדם... אינטרס ציבורי זה מוגבר לאור היעילות והחסכון במשאבים של הצדדים ובית המשפט הנילווים לתובענה הייצוגית. כן מושגת באמצעותה אחידות בהחלטות בית המשפט בעניינים דומים. נמנע ריבויין של תביעות... " יתרונות אלו של התובענה הייצוגית אף באו לידי ביטוי בסעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות הקובע כדלקמן: "מטרתו של חוק זה לקבוע כללים אחידים לענין הגשה וניהול של תובענות ייצוגיות, שם שיפור ההגנה על זכויות, ובכך לקדם בפרט את אלה: (1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים; (2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו; (3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין; (4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות." יחד עם זאת, התובענה הייצוגית אף כוללת בחובה חסרונות בולטים. התובענה הייצוגית יוצרת מעשה בית דין כלפי כל קבוצת התובעים המוגדרת על ידי התובע הייצוגי. למעשה אדם עשוי לאבד את זכותו לתבוע מבלי שידע כלל על קיומה של תובענה ייצוגית. חסרון נוסף עשוי להיות ייצוג לקוי על ידי התובע הייצוגי. בכדי להתמודד עם חסרונות אלו פותחו הן בחקיקה והן בהלכה הפסוקה כלים מתאימים בכדי להתמודד עם חסרונות אלו. בשנת 2006 נחקק חוק תובענות ייצוגיות אשר יצר, לראשונה, הסדר ראשוני אחיד לכלי משפטי זה. חידוש מהותי נוסף בחוק תובענות ייצוגיות הינו האפשרות להגשת תובענה ייצוגית בתחומי משפט אשר קודם לכן לא היה הדבר אפשרי בהם או שאפשרות זו לא הייתה טריוויאלית. כך הדבר כאשר מתייחסים אנו לתחום דיני העבודה. סעיף 3 לחוק התובענות הייצוגיות קובע: "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית" . סעיף 10 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי תביעות: "בעילה אשר לבית דין אזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בה לפי סעיף 24(א)(1), (1א) או (3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט 1969". התוספת השנייה מחריגה את האמור וקובעת: ""תביעה" - למעט תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעביד של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם הקיבוצי; 13. תביעה בגין הפרת זכות מכוח צו הרחבה מצויה בסמכותו של בית הדין לעבודה לפי סעיף 24(1) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט - 1969. על כן, ובהתאם לתוספת השנייה לחוק, ניתן לאשר תובענה ייצוגית בגין הפרת זכות מכוח צו הרחבה ובלבד שמתקיימים בתובענה התנאים הקבועים בחוק. עדים: מטעם המבקשת העידה המבקשת בעצמה. מטעם המשיבה העידו: מר פנחס שיף, מנכ"ל הארגון הארצי של חברות האבטחה בישראל; מר מזמר יעקב, רכז איגוד מקצועי ומזכיר החטיבה הארצית בענף השמירה והניקיון; מר יוסי נגר, מנכ"ל תחום אבטחה בקבוצת מיקוד. הכרעה: לאחר ששמענו את העדים, עיינו בהסכמים הקיבוציים ובצו ההרחבה ובחנו את טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי דין התובענה הייצוגית להידחות. הסוגיות העומדות להכרעתנו: האם הוגדרה הקבוצה כראוי בתובענה. האם התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה. האם חל ההסכם הקיבוצי על הצדדים. האם התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת במקרה בו חל הסכם קיבוצי. האם קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של חברי הקבוצה ייוצג בדרך הולמת ובתום לב. האם הוגדרה הקבוצה כראוי בתובענה: אישור תובענה ייצוגית מותנה בהגדרת הקבוצה הייצוגית. המבקשת כאמור טענה כי בקבוצה ישנם 4,500 עובדים אולם ציינה שמות של מספר עובדים בודדים בלבד. אף לשיטתה של המבקשת ידוע לה על 30 עובדים שקופחו זכויותיהם, הרי שמדובר בפחות מ- 1% מכלל העובדים. "ש.      כמה עובדים בנתבעת? ת. לפי אתר האינטרנט 4,500. ש. עם כמה מהם דברת ואמרו לך שהיא לא משלמת להם פנסיה? ת. עם אלה שיצא לי לעבוד אתם. לא יודעת מספר מדויק. ש. עם כמה מהם היה לך מגעים בכלל? ת. בסביבות ה-30, 40." (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 19.4.10, שורות 23-18). אולם המבקשת, אשר תובעת ייצוגית בשם 4,500 עובדים, העידה כי אין ברשותה רשימה של העובדים, אשר להם לכאורה לא משלמת המשיבה פנסיה: "ש. את יכולה למנות את 30 העובדים בסעיף ב' 33 ? ת. לא." (עמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 19.4.10, שורות 18-17). המבקשת אכן ציינה שמות של עובדים בודדים אך אלה לא זומנו להעיד בתיק ולא הוצגו מסמכים שתומכים בגרסתה, וידיעותיה באשר להפרת זכויות אלה נובעות מקריאת עיתונים (!): "ש.     מאיפה את יודעת את כל התופעה של הפרת זכויות ? ת. אני קוראת עיתונים. לא כל מה שמ-ד' 14 זה מעיתונים. ש. "שיעור מזערי של עובדי שמירה" ב-ד14 ת. זה סטטיסטיקה ומעיתונים." (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון מיום 19.4.10, שורות 22-19). זאת ועוד, לא הוכח בפנינו כי 4,500 העובדים, שאותם לכאורה מבקשת המבקשת לייצג, עסקו בעיסוקה של המבקשת (שומרת), עבדו בתקופות זהות ובשכר זהה למבקשת וכי עסקינן במקרה דנן בקבוצה מוגדרת. יפים הם לענייננו דבריו של כב' הנשיא ד"ר א. וינוגרד בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ב-ת.א. 375/94 גיטה מלק ו-9 אח' נ' B-G Assistance Ltd (ניתן ביום 4.1.95 - פורסם במאגרים האלקטרוניים): "מספרם הגדול של התובעים הפוטנציאליים אינו צריך לשמש יסוד להפיכת התביעה לתביעה ייצוגית. שהרי כולם מופיעים אצל המשיבה, איש איש ותיקו הנפרד, וניתן לאתר את שמותיהם ובמאמץ מתאים ניתן גם לאתרם פיזית. שונה הדבר כאשר מדברים על תובעים אלמוניים, שאין כל רישום לגביהם, אך ידוע על קיומם ועל האינטרס המשותף שיש להם בנשוא התביעה. כזו היא, למשל, תביעה ייצוגית לפי חוק ניירות ערך, כאשר לעתים לא ניתן לדעת מי מן הציבור מחזיק בנייר ערך מסוים, והוא בגדר "מעוניין" בתביעה הייצוגית." לא ניתן לאשר תובענה ייצוגית המתייחסת לכלל עובדי המשיבה שהינה למעשה קבוצה אלמונית ללא שמות וללא אבחנה לעניין עיסוקם, שנות עבודתם, שכרם ומבלי שיוגדר המכנה המשותף ביניהם. האם התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה: כתנאי לאישור התובענה הייצוגית על המבקשת היה להוכיח כי קיימות שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה. המבקשת עותרת בתובענה ייצוגית זו לתשלום פנסיה ותוספת ותק לחברי הקבוצה. אין מחלוקת כי על פי צו ההרחבה חלה חובה על המעביד בענף השמירה להפריש כספים לפנסיה וכן קיימת חובה לתשלום תוספת ותק. על התובע הייצוגי מוטל נטל מוגבר להוכיח כי אומנם קופחה זכותו וזכותם של חברי הקבוצה. טענתה של המשיבה ולפיה מבצעת היא הפקדות פנסיה לעובדיה ומשלמת היא להם את כל זכויותיהם לא הוזמה ע"י המבקשת. במאמר מוסגר נציין, כי המשיבה הייתה נכונה להראות לבית הדין רשימות של עובדים שלהם נעשתה הפקדה וביה"ד התיר זאת למשיבה: "על פי הבקשה חברי הקבוצה הוגדרו ככל עובדי הנתבעת, כאמור בפרק י"א לבקשה. אשר על כן הנני סבורה כי לשם הכרעה בבקשה, יהיה זה מן הראוי כי יובאו לעיונו של בית הדין נתונים באשר לעובדים בתקופה הרלוונטית אשר להם הופרשו כספים לקרן פנסייה." ברם, המבקשת ערערה על החלטה זו וביה"ד הארצי קבע: "אנו מאשרים את הסכמת הצדדים שנתקבלה על פי המלצת בית הדין, ולפיה החלטת בית הדין האזורי תבוטל והחומר שהופקד יוחזר למשיבה ולא ייחשב כחלק מחומר הראיות." אי לכך, ראיה זו אינה מונחת בפנינו ואין ביכולתנו לקבוע על פיה, אולי היה בה כדי להוכיח או לסתור את טענתה של המבקשת כי המשיבה מפרישה או איננה מפרישה כדין כספים לפנסיה עבור עובדיה. בהיעדר נתונים מאת המבקשת באשר לתקופות העבודה של חברי הקבוצה ושכרם, לא ניתן לערוך חישוב לגבי הסכום לכאורה שלהם זכאים כל ואחד מחברי הקבוצה. למצער, היה על המבקשת להביא בפנינו ראשית ראיה באשר לחישוב משותף שאותו ניתן לערוך לכל חברי הקבוצה. המבקשת לא הוכיחה עילת תביעה ייצוגית אלא לכל היותר עילת תביעה אישית ותביעה כזו מונחת בפנינו והיא תתברר בעתיד הקרוב. האם חל ההסכם הקיבוצי על הצדדים: סבורים אנו שכן. להלן נימוקינו. אחד המבחנים לחלות ההסכם הקיבוצי היא תשלום דמי טיפול ארגוני ע"י המעסיק. הוכח בפנינו כי המשיבה או קבוצת מיקוד מעבירה להסתדרות דמי טיפול ארגוני בגין עובדיה מאז חודש 10/98 וכך גם נוכה משכרה של המבקשת מס ארגון. דמי טיפול ארגוני או מיסי ארגון מנוכים משכרו של עובד מכח תקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים) תשל"ז - 1977. על פי התקנות חובת תשלום דמי טיפול חלה על מעבידים שחל עליהם צו הרחבה או הסכם קיבוצי (תקנה 1). עוד התברר כי המשיבה חברה בארגון מעבידים, אשר חתם על הסכם קיבוצי בענף השמירה. המשיבה הייתה חברה בארגון המעבידים עוד לפני הגשת התובענה הייצוגית כפי שמעיד מכתב מיום 24.9.08 (מב/9) שניתן על ידי מר פיני שיף, מנכ"ל הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה, ולפיו קבוצת מיקוד הינה חברה מן המניין בארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל לפחות משנת 2001. נציין כי אם עד היום חברות שמירה לאורך כתבי ההגנה, שהוגשו תדיר לבית הדין, טענו לאי-חלות ההסכם הקיבוצי או צווי ההרחבה, הרי שכיום הן ששות להודות בכך וזאת כנראה הודות לתובענות הייצוגיות. בפסקי דין של ביה"ד לעבודה נקבע כאמור כי על עובדי המשיבה חל ההסכם הקיבוצי בענף השמירה. קביעות אלה בפסקי הדין השונים מהוות מעשה בי-דין, ולפיו חל על הצדדים ההסכם הקיבוצי בענף השמירה. זאת ועוד, ממסמכים שצורפו לתיק בית הדין ע"י ההסתדרות עולה כי ההסתדרות אומנם טיפלה בעובדי המשיבה, ופנתה למשיבה בדרישות לתשלום זכויות מכוח יחסי עובד ומעביד. אשר על כן ברי כי חל על המשיבה ההסכם הקיבוצי. האם התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת במקרה בו חל הסכם קיבוצי: סעיף 10 (3) לתוספת השנייה שבחוק תובענות ייצוגיות קובע: בפרט זה - "תביעה" - למעט תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעביד של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם הקיבוצי; "הסכם קיבוצי" - הסכם קיבוצי לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, או הסדר קיבוצי בכתב. אומנם לשון החוק ברורה ולפיו במקרה בו חל הסכם קיבוצי לא ניתן להגיש תובענה ייצוגית אולם בפסיקה נקבעו חריגים לכלל זה. כב' השופטת ורדה וירט-ליבנה בע"ע (ארצי) 629/07 יגאל וירון - תבל אבטחה ניקיון ושירותים בע"מ (ניתן ביום 3.1.11 - פורסם במאגרים האלקטרוניים) קבעה: "יוצא איפוא, שבמקרים חריגים בהם מוצא בית הדין שהתובענה הייצוגית לא תפגע בתכלית העומדת ביסוד הסייג הקבוע בחוק, ניתן יהיה לאשר את התובענה הייצוגית גם במקום עבודה מאורגן. הערעור שלפנינו הוא ממין אותם מקרים חריגים, בהם מוצדק יהיה לאשר את התובענה הייצוגית, בהתאם לכללים שנקבעו בהלכת ביברינג. ראשית, לאור התופעה הקיימת בענף זה, של הפרה שיטתית וגסה של זכויות העובדים ומפני שבמבחן המעשה, על פני הדברים נראה שהאיגוד הארצי של עובדי השמירה והאבטחה אינו פועל למען יוזמות אכיפה במסגרת של סכסוכים קיבוציים. ... יצויין, שעילת תביעתו המקורית של המערער נתמכה בהוראות צו ההרחבה בענף השמירה ולא בהסכם הקיבוצי. אלא שבקשתו של המערער לאישור התובענה הייצוגית הוגשה בחודש דצמבר 2006, והחברה הציגה מסמך הצטרפות לארגון המעסיקים רק בשנת 2007. למעשה, הצטרפה החברה בשלב מאוחר לארגון המעסיקים, תוך תשלום דמי חבר באופן רטרואקטיבי." (להלן: "עניין יגאל וירון") כאמור בעניין יגאל וירון, ההצטרפות לארגון המעבידים נעשתה לאחר שהוגשה התובענה הייצוגית. ברי כי הצטרפות לארגון מעבידים בדיעבד אינה איננה פוטרת צד מחשיפה לתובענות ייצוגיות. ראוי שמצבן המשפטי של חברות אשר מצטרפות מלכתחילה לארגון עובדים ולא בשל קבלת תובענה ייצוגית יהיה שונה. לטעמנו אישור תובענות ייצוגיות, מקום חלים על הצדדים הסכמים קיבוציים, ירוקן מתוכן את המושג "ארגון עובדים" וירוקן מכל תוכן הסדרים קיבוציים וסכסוכים קיבוציים. חוק הסכמים קיבוציים מושתת על ארגון עובדים שלו מוענקת הסמכות לחתום על הסכמים קיבוציים כלליים ומיוחדים. הארגון היציג שוקל שיקולים קולקטיביים של כלל העובדים באותו ענף או מפעל ולא רק שיקולי פרט זה או אחר. יפים הם לענייננו דברי כב' נשיא ביה"ד הארצי דאז, כב' השופט סטיב אדלר בע"ע 1210/02 ביברינג - אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (פד"ע לח 115, שם עמ' 140): "עלינו לבחון האם טובת כלל העובדים תיוצג טוב יותר בהליך קיבוצי על-ידי ההסתדרות הכללית החדשה או שמא על-ידי תובענה ייצוגית שתנוהל על-ידי שני עובדים המבקשים לייצג את כלל העובדים. לדידי ישנה עדיפות ברורה להליך המנוהל על-ידי ארגון עובדים המייצג את כלל עובדי מקום העבודה על פני תביעה אישית של שני עובדים המבקשים לייצג באמצעותה את כלל העובדים. ההליך הקיבוצי מנוהל על-ידי ארגון העובדים וחזקה עליו שהוא פועל לטובת כלל העובדים. כאשר מדובר בשני עובדים קיים חשש להעדפות אישיות ואינטרסים אישיים. בנוסף, לו הורשו המערערים להגיש תובענה ייצוגית היו גם הם יכולים להגיע לפשרה עם אל-על, בשעה שהם אינם מחויבים לייצג את טובת כלל העובדים כפי שמחויב לכך ארגון העובדים. יוער כי המערערים צמצמו את מספר חברי הקבוצה בתביעתם עקב תקופת ההתיישנות, ואילו ההסתדרות, בבקשת הצד בסכסוך הקיבוצי שהגישה, לא הגבילה את תביעתה." בין תפקידיו המרכזיים של ארגון עובדים הינם פיקוח על מימוש זכויות העובדים ושיפור תנאי העסקה של העובדים באמצעות ניהול משא ומתן קיבוצי וכתוצאה מכך מייצג ארגון העובדים את הפרט בתביעתו מול המעביד. מעמדת ההסתדרות עולה כי מונחות כיום (נכון למועד הגשת העמדה) 15 תובענות ייצוגיות בענף השמירה כנגד חברות פרטיות ולכך יכולות להיות השלכות קשות על חברות אלה ועל העובדים בהן. עד היום אכן ההסתדרות לא פעלה במישור הקיבוצי, אלא במישור הפרטי, וראוי שתפעל במישור הקיבוצי. אולם נראה כי ההסכם הקיבוצי 2011 לאכיפת זכויות עובדים שנחתם בענף השמירה, אשר תפקידו לבצע ביקורת ובדיקה אצל המשיבה, פועל במישור זה. הסכם קיבוצי 2011 לאכיפת זכויות עובדים הינו הסכם קיבוצי ולכן אין בידינו לקבל את טענת המבקשת בסיכומיה כי העלאת נושא ההסכם זה מהווה הרחבת-חזית. הסכם קיבוצי כמוהו כהוראת חוק, ועל כן אין מדובר כלל ועיקר בהרחבת-חזית. לכן, הטענה ולפיה ארגון חברות השמירה אינו עושה די לאכיפה איננה נכונה משנחתם הסכם קיבוצי 2011 לאכיפת זכויות עובדים. אין ספק שעד היום ההסתדרות כשלה באופן חלקי במנגנון האכיפה בענף זה. ברם כיום משנחתם הסכם קיבוצי 2011 לאכיפת זכויות עובדים ראוי שתינתן הזדמנות להסתדרות, שהרי דרך המלך הינה אכיפת הסכם קיבוצי על ידי ההסתדרות ולא על ידי עובד או ב"כ. הסכם קיבוצי 2011 לאכיפת זכויות עובדים זה הינו חדשני ולפיו על חברת השמירה להביא לידיעת הוועדה את כל המידע הרלוונטי בדבר זכויותיהם של העובדים, הצהרות שנתיות של מעסיקים, ביקורות ובדיקות כוללות ומנגנון המאפשר פנייה של עובדיו אליה. המשיבה אשר הודיעה כי היא מעוניינת שוועדת האכיפה תבדוק האם ישנם ליקויים בתשלום זכויות העובדים על פי ההסכם הקיבוצי לרבות בתקופה החורגת מתקופת ההתיישנות, ובכלל זה התחייבות לשלם את כל החסרים, כפי שהדבר יקבע על ידי הוועדה. ועדת האכיפה הינו צעד משמעותי לצורך אכיפת הזכויות המגיעות לעובדים מכח ההסכם הקיבוצי. הסכם קיבוצי 2011 לאכיפת זכויות עובדים בא בתוספת להסכם הקיבוצי בענף השמירה ועל כן עדיין עומדת להסתדרות הזכות והאפשרות לפעול במסגרת סכסוך קיבוצי על פי דין. הסכם קיבוצי 2011 לאכיפת זכויות עובדים אינו עוסק בתשלום לכאורה של עילת התובענה הייצוגית, כטענת המבקשת אלא הסכם זה אמור לאכוף בעבר ובהווה את זכויות העובדים בענף. ברי כי הסכם זה לא היה נחתם לולא חרב התובענות הייצוגיות המונחת על צווארי חברות השמירה אולם בכל מקרה התוצאה מבורכת ובוודאי שהינו אמצעי נכון וטוב יותר מהתובענה הייצוגית שתתייחס לתקופה של 7 שנים בלבד. המנגנון שנוצר בהסכם קיבוצי 2011 לאכיפת זכויות עובדים בשילוב עבודתה של ההסתדרות אל מול המשיבה בעת פניית עובדי המשיבה אליה הינה דרך נאותה להבטחת זכויות עובדי המשיבה. ומנגד, תובענה ייצוגית שכל האחריות לחלוקת הכספים נתונה למבקשת ובא כוחה, שאין בידיה כל מידע אודות עובדי המשיבה, אין כל אחריות קיבוצית, איננה רצויה. במאמר מוסגר נציין, כי אין בידינו מידע לכמות הפונים לאחר אישור התובענה הייצוגית - אולם נראה כי מספרם אינו רב. נראה לנו שעדיפה הדרך הראשונה על פני התובענה הייצוגית. הליכים קיבוציים היא הדרך הנכונה לאכיפת זכויות עובדים - ולא תובענות ייצוגיות. זאת ועוד, לטעמנו התובענה הייצוגית הינה נגזרת מזכויות המבקשת ועל כן יתכן מצב בו המבקשת זכאית לזכויות מופחתות הן בשל תקופת עבודתה והן בשל היקף משרתה ובכך יגרם נזק לשאר חברי הקבוצה. אישור התובענה הייצוגית יוצרת מעשה בית דין ונחסמת הדרך בפני חברי הקבוצה הגשת תביעות כנגד המשיבה ובכך למעשה התובענה הייצוגית גורמת לוויתור על זכויות קוגנטיות של עובדים. בנוסף, כללי החשבונאות הישראלית והבינלאומית מחייבים תאגידים לכלול גילוי מספיק בביאורים לדו"חות הכספיים אודות התחייבויות תלויות שיאפשר למשתמשים בהם (כגון בנקים) להבין את מהותן, עיתויין וסכומן. תביעה משפטית תחשב מעין מחויבות משפטית הנופלת בגדר התחייבות תלויה. תביעה ייצוגית בהיקף כספי כגון המקרה דנן, אף אם סיכויי התביעה קלושים ככל שיהיו, גילויו של מידע אודותיה בדו"חותיה הכספיים של החברה יהווה בעיני משתמשי הדו"חות הכספיים כגון בנקים, ספקים ונותני שירותים מעין תמרור אזהרה גדול אשר תוצאותיו עלולות להיות חמורות עד כדי פגיעה בהמשך פעילותו של התאגיד כעסק חי. מנגד, אי גילויו של מידע זה בדו"חות הכספיים של התאגיד יהווה פעולה מנוגדת לכללי החשבונאות. לכן, תביעה על סך 93,000,000 ₪ שאינה מבוססת תגרום לפגיעה אנושה במשיבה אשר מעסיקה אלפי עובדים ועלולה לגרום לפיטוריהם ואל לנו להתעלם מכך, וזאת לאחר ששוכנענו ונחה דעתנו כי ההסתדרות עומדת על המשמר באשר לזכויות עובדי המשיבה יחד עם הסכם קיבוצי 2011 לאכיפת זכויות עובדים. האם קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של חברי הקבוצה ייוצג בדרך הולמת ובתום לב הבקשה וכך גם עדותה של המבקשת איננה מבוססת על מסמכים וראיות. עוד בחקירתה הראשונה של המבקשת ביום 18.5.09 מחק ביה"ד סעיפים מתצהירה מאחר שהתבססו על ייעוץ משפטי ולא על ידיעתה האישית (עמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 18.5.09 שורה 17 וכן עמ' 7 ואילך לפרוטוקול הדיון מיום 19.4.10). זאת ועוד, בקשתה המקורית של המבקשת הוגשה כנגד "מיקוד אבטחה בע"מ", שאיננה מעבידתה (עמ' 5-4 לפרוטוקול מיום 18.5.09). בפסק דין של בית הדין הארצי שניתן לאחרונה ע"ע (ארצי) 12842-07-10 עו"ד אסף אייל נ' הוט מערכות תקשורת בע"מ (ניתן ביום 9.6.11 - פורסם במאגרים האלקטרוניים, שם עמ' 8 לפסק הדין) נקבע כי על מנת להגיש תובענה לאישור תביעה כייצוגית יש לפנות תחילה לחברה הנתבעת: "מן הראוי הוא כי טרם הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית יגיש התובע המייצג, בין בעצמו ובין באמצעות בא-כוחו, דרישה מוקדמת בכתב למעסיק - הנתבע הפוטנציאלי במסגרתה יודיע על כוונתו להגשת הבקשה תוך שיקדים ויברר עם הנתבע הפוטנציאלי, את הפרטים הנדרשים לשם הגשת התובענה." לא הוצג בפנינו ע"י המבקשת כי אומנם פנתה למעבידתה בטרם הגישה תובענה זו ועל כן הגשת תובענה בדרך כפי שנעשה במקרה דנן הינה בניגוד לפסיקה. כאמור לעיל, המשיבה הינה צד להסכם קיבוצי וקבלת הבקשה משמעה ריקון מכל תוכן של משפט העבודה הקיבוצי. מהראיות שנשמעו בפנינו עולה כי ההסתדרות מייצגת את עובדי המשיבה ותובעת בשמם את זכויותיהם. מכאן שעסקינן ביחסי עבודה מאורגנים, כאשר ההסתדרות עומדת לצידם של העובדים (עמ' 12 שורות 18-4, שורה 22 ואילך וכן עמ' 14 שורות 7 ואילך לפרוטוקול הדיון מיום 7.3.11). ב"כ המבקשת אינו, בכל הכבוד, תחליף ליו"ר ההסתדרות ואין זה מתפקידו לדאוג לכלל העובדים בענף מסוים. התובענה הייצוגית איננה המנגנון הרצוי לאכיפת הסכמים קיבוציים אלא ראוי שהמנגנון יהיה על פי חוק הסכמים קיבוציים. משפט העבודה אינו צריך להתנהל על ידי תובענות ייצוגיות. מהאמור עולה כי קיימת תחרות בין התובענה הייצוגית לסכסוך הקיבוצי, אולם גם התובענה הייצוגית קיימת מכוח ההסכם הקיבוצי והתחרות הינה בשאלת אכיפת ההסכם הקיבוצי. אכיפת ההסכם הקיבוצי הינה מסך ברזל בפני התובענה הייצוגית. על בית הדין לערוך איזון בין מטרתו של חוק הסכמים קיבוציים לחוק תובענות ייצוגיות וכן בשאלה מי ראוי שיגן על זכויות עובדים, האם עובד וב"כ או הסתדרות העובדים הכללית. במקרה דנן הוכח כי ההסתדרות לאורך השנים אוכפת את ההסכם הקיבוצי בתחום הפרט וזאת בנוסף להסכם קיבוצי 2011 לאכיפת זכויות עובדים שנחתם לאחרונה. צו הרחבה: הפנסיה ותוספת הוותק מוסדרות בסעיפים י"ב ו-ט"ו להסכם הקיבוצי ובצו ההרחבה שנחתם עוד ביום 12.7.72. על פי הדין יש מקום לדון בתובענות ייצוגיות, מקום בו מופרות זכויות על פי צו הרחבה אך נוכח מסקנתנו דעיל באשר לאכיפת ההסכם הקיבוצי ע"י ההסתדרות בעבר ובהווה והיעדר תשתית עובדתית לתובענה ייצוגית זו, הננו קובעים כי אין מקום לדון בבקשה זו מכח הזכויות שהוקנו בצו ההרחבה. סוף דבר: שוכנענו כי קיים מנגנון אכיפה הן בעבר באמצעות תביעות פרט והן לגבי העתיד באמצעות מנגנון האכיפה ולכן אל לו לביה"ד לתת יד להתנהלות ע"י תובענות ייצוגיות במקרים כגון אלה. אין ספק, ולצערנו הדבר הינו בגדר ידיעה שיפוטית, כי לעיתים עובדי קבלן בענף זה מנוצלים על ידי מעסיקיהם וזכויותיהם מקופחות. עם זאת, הפתרון איננו באמצעות תובענות ייצוגיות אלא באמצעות מציאת פתרון לאכיפת ההסכמים הקיבוציים בפיקוחו של משרד התמ"ת, אשר תפקידו לפקח על התנהלות החברות העוסקות בענף זה. לתובענה הייצוגית יש כוח רב ופוטנציאל רב לפגוע בנתבעים ופוטנציאל זה קיים אף בתובענות ייצוגיות חסרות בסיס. אדם או תאגיד הנתבע בתביעה ייצוגית עשוי להיקלע לקשיים של ממש, אך ורק מעצם הגשת הבקשה לתובענה ייצוגית עוד לפני שנתקיים בה דיון כלשהו. על בתי הדין ובתי המשפט בישראל לוודא כי השימוש אשר יעשה בתובענה הייצוגית הינו שימוש ראוי. עלינו לוודא כי לא יעשה שימוש לא ראוי בכוח הציבורי המעניק לתובענה הייצוגית את עוצמתה. פיקוח זה נעשה, בין היתר, באמצעות פסיקת הוצאות ההולמות הן את ההשקעה הרבה הנדרשת מהצדדים והן את הסיכון הרב הנשקף לנתבע. נוכחנו לראות כי בקשה זו נשענה על בסיס עובדתי רעוע. מנגד הציבה בקשה זו סיכון כלכלי של עשרות מליוני שקלים למשיבה. במקרה דנן התובעת הייצוגית לא הוכיחה תביעתה. אשר על כן הבקשה נדחית. המבקשת תישא בשכר טרחת בא-כוח המשיבים בסך 40,000 ₪ והוצאות המשיבים בסך 1,000 ₪. זכות ערעור בתוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. חוזהשאלות משפטיותתביעה ייצוגיתהסכם קיבוצי