בפנינו בקשתה של המבקשת ד"ר מרינה בר (להלן - המבקשת) למתן צו מניעה זמני למניעת פיטוריה מעבודתה אצל המשיבה - מדינת ישראל (להלן - המשיבה או המדינה, לפי העניין) והכל עד להכרעה בתביעה העיקרית שהגישה למתן צווי עשה וצווים הצהרתיים קבועים בקשר עם מעמדה ותקפות הפיטורים שבנדון וכן לפיצויים כספיים. העובדות ואלו העובדות שביסוד המחלוקת נשוא התביעה והבקשה שבנדון: 1. המבקשת, בת 51 נשואה ואם לשני ילדים, הינה רופאה מומחית בפסיכיאטריה החל משנת 2003. את התמחותה בפסיכיאטריה ביצעה המבקשת במרכז הרפואי "העמק" בעפולה השייך לשירותי בריאות כללית. לאחר סיום התמחותה בשנת 2003 עבדה המבקשת במשך שנתיים ביחידה הפסיכיאטרית במרכז הרפואי "בני ציון" השייך לעירית חיפה. 2. ביום 30/8/05 החלה המבקשת את עבודתה במרכז הרפואי לבריאות הנפש בטירת הכרמל, השייך למדינת ישראל (להלן - המרכז הרפואי) נשוא הבקשה שבנדון, כעובדת האגודה לבריאות הציבור. 3. בעקבות הליך משפטי שהתנהל בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, הודיעה המדינה כי תקלוט את הרופאים שהועסקו באגודה לבריאות הציבור לשורותיה ומכח הצהרה זו קיבלה המבקשת הודעה ביום 1/4/09 על אישור העסקתה כעובדת במדינה והחל ממועד זה היא מועסקת במרכז הרפואי בחוזה מיוחד לתקופה קצובה שהוארך מעת לעת. 4. להשלמת התמונה יצוין כי עוד ביום 16/11/08 קיבלה הממשלה את החלטה מס' 4263 בדבר "פטור ממכרז לתפקידים ויחידים שמועברים לשירות המדינה" (להלן - החלטת הממשלה), מכח סמכותה לפי סעיף 21 לחוק שירות המדינה (מינויים) התשי"ט-1959, להתיר מינוי למשרה בשירות המדינה ללא מכרז כמתחייב מסעיף 19 לחוק. על פי החלטה זו נקבע בין היתר כי מועמד שמועסק באותו תפקיד או בתפקיד דומה תקופה של חמש שנים ומעלה, קודם למועד העברת תפקידו או יחידתו לשירות המדינה יהיה זכאי למינוי למשרה אליה הועבר, ללא מכרז לפי סעיף 19 לחוק המינויים. 5. כך או כך, המבקשת המשיכה בתפקידה במרכז הרפואי לאחר ה-1/4/09. לציין כי החל משנת 2005 עבדה המבקשת ארבע פעמים בשבוע במרפאות הקהילה המסונפות וכפופות למרכז הרפואי, ופעמיים נוספות במרפאות בחצרי המרכז הרפואי, כאשר החל משנת 2010 שונתה מתכונת עבודתה, כך שהיא עובדת ארבע פעמים בשבוע במרפאות במרכז הרפואי עצמו ופעמיים במרפאות הקהילה. 6. אין חולק כי בהמשך לקליטת הרופאים לשירות המדינה, קיבל המרכז הרפואי תקן נוסף של רופא מומחה לפסיכיאטריה ובחודש 4/10 או בסמוך לכך, פורסם מכרז למשרת רופא מומחה לפסיכיאטריה במרכז הרפואי - מכרז מס' 140/10 (להלן- המכרז). 7. המבקשת ומועמדת נוספת הגישו את מועמדותן למכרז. ביום 6/6/10 קיבלה המבקשת הודעה לפיה ועדת הבוחנים החליטה לדחות את מועמדותה ולהמליץ על המועמדת השניה למשרה. זאת ועוד, בד בבד עם כך לאור תוצאות המכרז, הודיע מנהל המרכז הרפואי למבקשת, כי מאחר ולא זכתה במכרז והתקן למשרה ניתן לזוכה במכרז והואיל ואין למרכז הרפואי תקן נוסף להעסיקה בו, הרי שעם כניסת המועמדת השניה לתפקיד תאלץ המשיבה לסיים את עבודתה של המבקשת במרכז. 8. בעקבות תוצאות המכרז וההודעה הנ"ל פנו באי כח המבקשת אל מנהל המרכז הרפואי ואל נציבות שירות המדינה בטענות כנגד תוצאות המכרז וכנגד הכוונה להפסיק את עבודתה של המבקשת. ביום 23/2/11 החליטה נציבות שירות המדינה לקבל את ההשגה שהגישה המבקשת על תוצאות המכרז והורתה על ביטול החלטת ועדת הבוחנים וכינוס ועדה חדשה, עקב פגמים שמצאה בנימוקי וועדת הבוחנים. 9. לאור החלטת נציבות שירות המדינה, כינסה המשיבה וועדת בוחנים חדשה וביום 31/3/11 זומנה המבקשת להופיע בפני הוועדה החדשה. 10. ביום 3/4/11 קיבלה המבקשת מכתב מהמנהלת האדמיניסטרטיבית במרכז הרפואי, המודיעה כי ועדת הבוחנים החליטה לדחות את מועמדותה למכרז וכי הזוכה במכרז היא המועמדת השנייה. 11. ביום 1/5/11 קיבלה המבקשת מכתב זימון לשימוע מיום 11/4/11 בו צוין כי המשיבה שוקלת שלא להמשיך את העסקתה של המבקשת לאחר ה-31/5/11 וכי היא מוזמנת לטעון את טענותיה נגד פיטוריה בפני המנהלת האדמיניסטרטיבית ביום 5/5/11. 12. באותו יום פנו באי כח המבקשת אל המנהלת האדמיניסטרטיבית בדרישה לדחות את מועד השימוע וכן לפרט את הטענות המועלות כנגד המבקשת ואשר בגינן נשקל סיום העסקתה, כמו גם דרשו להעביר לעיונה של המבקשת את תיקה האישי במרכז הרפואי, והכל על מנת לאפשר לה להיערך כראוי לשימוע. 13. בהמשך למספר פניות נוספות מטעם ב"כ המבקשת, נשלח ביום 25/5/11 מכתב זימון חדש לשימוע בו נאמר כי הואיל והמבקשת לא נבחרה במכרז למשרת רופא מומחה בו השתתפה, אין מנוס מלנקוט בהליך לפיטוריה, והיא הוזמנה להעלות את טענותיה כנגד הכוונה לעשות כן. 14. ביום 13/6/11 התקיים למבקשת שימוע בפני המנהלת האדמיניסטרטיבית ומנהל משאבי אנוש של המרכז הרפואי אליו התייצבה המבקשת עם באי כוחה בצירוף מסמך מפורט שנערך על ידי ב"כ המבקשת ובו התייחסות מפורטת לכוונה לסיים את עבודתה. במסגרת תגובתה במהלך השימוע טענה המבקשת כנגד חוקיות הליך סיום עבודתה, בין היתר מן הטעמים הבאים: א. לשיטתה, היא רופאה מומחית קבועה במדינה מזה כ-4 שנים שכן החל מיום עבודתה הראשון במרכז הרפואי היא היתה עובדת מדינה ולא עובדת האגודה לבריאות הציבור, שלשיטתה שימשה רק כ"צינור תשלום" לתשלום זכויותיה. משכך, חלות עליה כל ההוראות החלות על עובדי מדינה קבועים בכלל ועל רופאים קבועים במדינה בפרט. כפועל יוצא מכך, זכאית המבקשת לתקן רופא מומחה בפסיכיאטריה במרכז הרפואי, וניתן לפטרה רק בהתאם להליך הפיטורים הקבוע בהסכמים הקיבוציים ובתקשי"'ר החלים על העסקת רופא קבוע בשירות המדינה. ב. הנהלת המרכז הרפואי נמנעה מלפרט את הטענות העולות נגד המבקשת באופן אשר כלל אינו מאפשר התייחסות עניינית במועד השימוע לטענות כנגדה פוגעת משמעותית ביכולתה להתגונן, ולמעשה מרוקנת מתוכן את הליך השימוע. ג. הליך שימוע המתנהל בפני המנהלת האדמיניסטרטיבית של המרכז הרפואי, הינו הליך חסר כל תוקף מאחר והיא נעדרת כל סמכות לקבל החלטה על פיטוריה של המבקשת. בהיותה של המבקשת עובדת קבועה לטענתה, סמכות זו נתונה רק למנכ"'ל משרד הבריאות. ד. לא הועלתה אף טענה כנגד תפקודה של המבקשת כרופאה מומחית לפסיכיאטריה ולא הוצגה אף תלונה המצדיקה או לכל הפחות מסבירה, מדוע שוקלת הנהלת המרכז הרפואי לסיים את העסקתה של רופאה, אשר אין כל עוררין כי היא עושה את עבודתה נאמנה ולשביעות רצונם המלאה של מנהליה ושל מטופליה, ואשר מנהלה הישיר הביע לא אחת את רצונו כי תישאר בעבודתה. 15. בסיום השימוע הודיעה המנהלת האדמיניסטרטיבית למבקשת כי סיום עבודתה יהיה ביום 24/6/11 אלא אם כן בעקבות השימוע יוחלט אחרת. 16. לאור הצהרתה של המנהלת האדמיניסטרטיבית בסיום השימוע פנו ב"כ המבקשת אל המנהלת בדרישה לקבל את החלטת השימוע עד ליום 19/6/11 כדי שהמבקשת תוכל במידת הצורך להיערך לפנייה מתאימה לבית הדין לעבודה בבקשה למניעת פיטוריה, בטרם ייכנסו פיטורים אלה לתוקף. ביום 20/6/11 השיבה המנהלת כי פרוטוקול השימוע ותגובתה של המבקשת הועברו למנהל המרכז הרפואי על מנת שיבחן את טענותיה ויליט בהן, וכי מאחר שטרם התקבלה ההחלטה על סיום העסקתה של המבקשת, היא תמשיך בעבודתה עד קבלת החלטה כאמור. 17. ביום 24/8/11 שלח מנהל המרכז הרפואי את החלטתו בעניינה של המבקשת במסגרתה נדחו טענותיה של המבקשת בכל הנוגע להיותה רופאה קבועה בשירות המדינה וכפועל יוצא מכך את טענותיה כנגד סמכותו להחליט בפיטוריה. במכתבו זה סקר מנהל בית החולים, את הרקע התעסוקתי של המבקשת, כפי שפורט לעיל והדגיש כי הכלל הוא שמשרת רופא קבוע במדינה מחויבת בהליך של מכרז. כמו כן התייחס המנהל במכתבו הנ"ל לתוצאות המכרז אליו ניגשה המבקשת. בהמשך, התייחס מנהל בית החולים באריכות ובפירוט לטענות המבקשת לגבי היותה רופאה קבועה בשירות המדינה, וציין, בצדק יש לומר, כי עיקר טענות המבקשת ובאי כוחה מבוססים על הנחה זו. על הנחה זו השיב מנהל בית החולים כי בבירור שנערך עם נציבות שירות המדינה, הובהר כי הוראות סעיף 11.1.11 להסכם הרופאים עוסקות ברופא שהתקבל לעבודה בשירות המדינה במכרז, ועל כן, אין בהם כדי לסייע למבקשת בטענתה כי הפכה לרופאה קבועה במדינה, ולכן אין בידיו לקבל את הנחתה זו של המבקשת. עוד ובהתייחס לטענות נוספות שהועלו על ידי באי כוחה של המבקשת בשימוע הבהיר מנהל בית החולים במכתבו הנ"ל, כי הציפייה שהמבקשת תועסק במשרה אחרת במרכז מעוררת קושי שכן, אמנם לא כל משרות הרופאים במרכז מאוישות, אך בהיות המרכז מוסד רפואי אקדמי, שתפקידו בין היתר להכשיר רופאים צעירים (מתמחים) שמהווים כוח עבודה חשוב במערך, ואשר חלק מתפקידם הוא ביצוע תורנויות בבית החולים, לא ניתן למלא את המשרות הפנויות ברופאים מומחים דוגמת המבקשת. לדבריו, הואיל ומתפקידו לראות את העבודה במוסד הרפואי במכלול צרכיו, ולא רק בעיני העובד הפרטני, אין בידיו להיענות להצעה שהועלתה במהלך השימוע לקבל את המבקשת למשרה אחרת במרכז הרפואי. עוד הבהיר מנהל בית החולים, כי התייעץ בעניין גם עם וועד הרופאים במרכז, אשר אף הוא היה בדעה כי אין מנוס מסיום העסקתה של המבקשת בנסיבות שנוצרו. לסיכום הבהיר מנהל בית החולים כי מאחר והמבקשת לא נבחרה לתפקיד במכרז ומאחר ואין בידיו לקבל את טענות המבקשת ובאי כוחה לגבי מעמדה כעובדת מדינה קבועה - לא יוכל המרכז הרפואי להמשיך בהעסקתה. כך או כך, הובהר באותו מכתב, כי בניסוח ההזמנה לשימוע נפלה טעות סופר, עת עשוי היה להתפרש ממנו שכבר התקבלה החלטה על סיום עבודתה של המבקשת והתנצל על כך תוך הבהרה שלא היה בכוונת ההנהלה שלא לשמוע את טענותיה של המבקשת, וכי אלו נשמעו "בלב פתוח ונפש חפצה". 18. בהמשך למכתבו הנ"ל של מנהל בית החולים, שלחה המנהלת האדמיניסטרטיבית ביום 31/8/11 מכתב למבקשת המודיעה כי ביום 31/10/11 תסתיים העסקתה במרכז הרפואי. 19. ביום 9/10/11 הגישה המבקשת את תביעתה העיקרית שבנדון בצירוף הבקשה שבנדון למתן סעדים זמניים עד להכרעה בתביעה העיקרית. ההליכים 20. בקשת המבקשת הועברה לתגובת המשיבה וביום 26/10/11 התקיים דיון במעמד הצדדים בפני מותב בית הדין. במהלך אותו דיון, הגיעו הצדדים להסכמה כי מועד סיום עבודתה של המבקשת יידחה ל- 1/12/11 וכי במהלך תקופה זו יעשו הן המבקשת והן המשיבה, מאמצים לאתר עבור המבקשת משרות פנויות לרבות מחוץ לשירות המדינה בתחום הפסיכיאטרי שבהן תוכל להשתלב, כאשר במהלך תקופה זו תנצל התובעת את יתרת החופשה הצבורה שנותרה לזכותה במלואה וביתר הזמן תמשיך בעבודתה. בכל מקרה ביקשו הצדדים לשריין מועד נוסף לדיון בבקשה לסוף חודש 11/11 אם וככל שעדיין יהיה צורך לדון בבקשה. 21. להסכמתם זו של הצדדים ניתן תוקף של החלטה ואף שוריין מועד לדיון בבקשה לסעדים זמניים ככל שיהיה בכך עדיין צורך ליום 23/11/11. 22. ביום 23/11/11 התייצבו הצדדים לדיון בפנינו ודיווחו על המאמצים שעשו כדי לאתר עבור המבקשת משרות פנויות, לרבות מחוץ לשירות המדינה בתחום הפסיכיאטרי שבהן תוכל להשתלב, אך למעט ראיון אחד שהתקיים עימה למשרה בבית החולים רמב"ם אשר טרם ניתנה בו החלטה וראיון אפשרי נוסף למשרה במסגרת שירותי בריאות כללית, לא הניבו המאמצים תוצאה במובן זה של מציאת משרה קונקרטית עבור המבקשת. אי לכך עתרו הצדדים לכך שבית הדין יתן את הכרעתו בבקשת המבקשת שבנדון. כמו כן הוסכם בין הצדדים, כי לצורך קבלת הכרעת בית הדין, מועד סיום עבודתה של המבקשת לא ייכנס לתוקפו לפני ה-15/12/11. 23. וכך, מטעם המבקשת הוגש תצהיר עדות ראשית של המבקשת בתמיכה לטענותיה ומטעם המשיבה הוגש תצהיר עדותו הראשית של הד"ר יעקב פולאקביץ - מנהל המכרז הרפואי בתמיכה לטענות המשיבה בתגובתה. 24. הואיל והמדובר בהליך לסעד זמני המבוסס על ראיות לכאורה, ויתר ב"כ המשיבה על חקירת המבקשת ואילו ב"כ המבקשת הסתפק בחקירה נגדית קצרה של המצהיר מטעם המדינה, כאשר לאחריה סיכמו הצדדים בעל פה את טענותיהם בפנינו, ולהלן הכרעתנו. דיון והכרעה 25. בקשתה של המבקשת שבנדון, נסמכת על מספר אדנים כדלקמן: א. המדינה היתה מעבידתה האמיתית של המבקשת לאורך כל תקופת עבודתה החל מיום 30/8/05. לטענתה, מתקיימים לגביה כל המבחנים המצביעים על המדינה כמעסיקתה בפועל, ועל כן וגם אם מבחינה פורמאלית הועסקה דרך האגודה לבריאות הציבור, יש לראותה כעובדת המדינה החל מיום 30/8/05 (ולא רק מיום 1/4/09), כך שיש לקבוע את הוותק של המבקשת ואת זכויותיה בהתאם לתקופה זו. ב. על פי ההסכמים הקיבוציים החלים על רופאים בשירות המדינה (כמו גם בשרותי בריאות כללית ובהדסה), רופא מומחה שסיים בהצלחה שתי שנות ניסיון כרופא במדינה זכאי למעמד של רופא קבוע במדינה. לעניין זה מפנה המבקשת לסעיף 11.1.11 להסכם הקיבוצי מיום 21/7/91 שבין ההסתדרות הרפואית (הר"י) לבין המעסיקים במערכת הבריאות (להלן - הסכם הרופאים) שם נקבע: "השלים רופא מומחה בבתי החולים הממשלתיים והעירוניים הממשלתיים שתי שנות שירות בתפקיד רופא ראשי, ימונה לרופא ראשי קבוע ויחולו עליו ההוראות בדבר פיטורים החלות על כלל עובדי המדינה". לטענת המבקשת היא השלימה בהצלחה שתי שנות עבודה במרכז הרפואי כרופאה מומחית בפסיכיאטריה כבר ביום 30/8/07 ועל כן עמדה בהצלחה בתקופת הניסיון והחל ממועד זה היא רופאה קבועה בשירות המדינה ולפיכך חלות עליה כל ההוראות החלות על עובדי מדינה קבועים ובכלל זה ההוראות בתקשי"ר בנוגע לפיטורי רופאים קבועים בשירות המדינה. לחילופין, המבקשת השלימה בהצלחה שתי שנות עבודה במרכז הרפואי ביום 1/4/11 כך שלמצער ממועד זה יש לראותה כרופאה קבועה בשירות המדינה, עליה חלות כל ההוראות החלות על עובדי מדינה קבועים ובכלל זה ההוראות בתקשי"ר בנוגע לפיטורי רופאים קבועים בשירות המדינה. ג. כרופאה קבועה במדינה, הליך סיום העסקתה של המבקשת יכול להתבצע אך ורק בהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים והוראות התקשי"ר החלות על פיטורי רופא קבוע. לעניין זה מפנה המבקשת להוראות התקשי"ר בעניין פיטורי רופאים החלות על כלל רופאי המדינה, ואשר לפיהן קיימים שני מסלולים אפשריים לפיטורים אישיים של רופא קבוע: האחד - פיטורי משמעת, והשני- פיטורי אי התאמה. בענייננו, המשיבה לא העלתה נגד המבקשת כל טענה על אי התאמתה בביצוע תפקידה כרופאה מומחית בפסיכיאטריה ולא כל שכן על ביצוע עבירת משמעת. הטעם היחיד שהעלתה המשיבה כנגד המבקשת הוא אי זכייתה במכרז, טעם שאינו מעוגן בתקשי"ר ואינו נמצא בגדר סמכותו של מנהל בית החולים, ועל כן, אין זאת אלא שאין תוקף להליך הפיטורים בו התיימרה לנקוט המשיבה. ד. כפעל יוצא מכך, הליך השימוע שנערך למבקשת נעדר כל תוקף, שכן בהזמנה לשימוע לא הועלו טענות כנגד המבקשת על אי התאמתה לתפקיד, מי שערך את השימוע נעדר סמכות להחליט על פיטורי המבקשת ולא ניתנה למבקשת האפשרות להשמיע את טענותיה בפני הגוף המוסמך. מבלי לגרוע מטענותיה כאמור לעיל, מוסיפה המבקשת וטוענת כי בכל מקרה, לאור מכתבי והתבטאויות נציגי המשיבה ניתן ללמוד כי ההחלטה על סיום העסקתה של המבקשת בשל אי עמידה בתנאי מכרז, כבר התקבלה לפני השימוע כך שהשימוע נערך למראית עין בלבד ובכך החטיא את מטרתו והוא בטל מעיקרו. ה. זאת ועוד, לטענת המבקשת התקן שהוקצה למרכז הרפואי נועד על מנת לקלוט את המבקשת לעבודה, ועל כן לטענתה, שלילת התקן לו היא זכאית כעובדת מדינה קבועה לשיטתה והעברתו לרופאה שזכתה במכרז, מהווה אפליה אסורה לעומת שאר הרופאים הפסיכיאטריים שנקלטו כעובדי מדינה. מוסיפה המבקשת וטוענת כי מאחר והיא רופאה קבועה במדינה, יש להשאיר בידיה את התקן שניתן למרכז הרפואי לטענתה, לצורך המשך העסקתה כרופאה במרכז הרפואי ויש לבטל כל החלטה השוללת תקן זה ממנה, ולחלופין, על המדינה להקצות למבקשת תקן שישמר את מעמדה כרופאה מומחית בפסיכיאטריה במרכז הרפואי. . עוד טוענת המבקשת, כי טענת המשיבה לפיה הפיטורים מבוססים על העדר תקן אף אינה מתיישבת עם ההסכם הקיבוצי האחרון שנחתם ביום 25/8/11 עם הרופאים במסגרתו התחייבה המדינה להוסיף לבתי החולים עוד 1,000 תקני רופאים. 26. מנגד, לטענת המדינה דין הבקשה להדחות מכמה טעמים בנפרד או במצטבר ועיקריהם כדלקמן: טענות מקדמיות א. שיהוי - אם וככל שהמבקשת מנסה לתקוף את תוצאות המכרז במסווה של בקשה זו, הרי שדין הבקשה להדחות, שכן היא לוקה בשיהוי ניכר בהינתן כי תוצאות המכרז היו ידועות למבקשת כבר ביום 3/4/11 והזוכה במכרז מכהנת במשרה כבר מחודש 6/11. גם לעניין בקשה זו לוקה הבקשה בשיהוי שכן מכתב הפיטורים התקבל בידי המבקשת כבר ביום 31/8/11. ב. המבקשת נמנעה מלצרף את הרופאה שזכתה במכרז ואשר לשיטת המבקשת מכהנת בתקן של המבקשת, ואף מטעם זה דין הבקשה להדחות על הסף. לגופם של דברים ג. המבקשת היתה עובדת של האגודה לבריאות הציבור ולא של המדינה עד לחודש 4/09 ובכל מקרה על פי ההלכה הפסוקה אין בוחנים קיומם של יחסי עובד ומעביד במסגרת הליך זמני. ד. המבקשת לא השלימה 5 שנות עבודה באגודה לבריאות הציבור כך שהוראות החלטת הממשלה אינן חלות עליה וככל עובד מדינה עליה לעבור מכרז כדי לקבל קביעות. ה. אין יסוד לטענת המבקשת כי לאור הוראות הסכם הרופאים, כל רופא שהשלים שתי שנות עבודה, הופך לרופא קבוע ללא צורך במכרז. ו. כפועל יוצא מכך והואיל והמבקשת לא התקבלה במכרז היא איננה עובדת מדינה קבועה. ז. התקן שקיבל המרכז הרפואי איננו "תקן של המבקשת" ועל המבקשת היה להתמודד במכרז, כפי שעשתה בפעל, כדי לזכות בתקן קבוע. ח. הואיל והמבקשת לא זכתה במכרז, אין תקן אחר להעסקת רופא מומחה, ועל כן החלטת המשיבה לפטרה בהעדר תקן להמשך העסקתה, הינה החלטה כדין כפי שאף נקבע בפסיקה. עילה זו הובהרה למבקשת, ניתנה לה ההזדמנות המלאה להעלות את כל טענותיה כנגד כוונת המשיבה להפסיק את העסקתה בשל עילה זו, כפי שאמנם עשתה המבקשת ועל כן אין יסוד לטענותיה בדבר הפרת זכות הטיעון או הפלייתה כביכול לרעה. ט. אי לכך לא נפל כל פגם בהחלטה להפסיק את עבודתה של המבקשת והמבקשת לא הצביעה על כל זכות לכאורה שהופרה בעניינה, כך שדין הבקשה להדחות גם לגופם של דברים. 27. לאחר שבחנו את נימוקי הצדדים וטענותיהם בפנינו, אשר הוצגו בכישרון רב על ידי שני הצדדים, יש לומר, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות, ונבאר טעמינו להלן. 28. ראשית דבר, ראינו לנכון להדגיש כי כבר בפתח הדיונים בפנינו היה ברור כי סיבת סיום העסקתה של המבקשת אינה נעוצה באי שביעות רצון ממנה או מתפקודה במרכז. ההיפך הוא הנכון, לא הושמעה כל ביקורת מצד המשיבה כלפי המבקשת או תפקודה ואף נעשו מאמצים כנים מצד המשיבה, כך התרשמנו, תוך כדי שההליך תלוי ועומד בפנינו, לאתר עבור המשיבה משרה חלופית כלשהי שבה תוכל להשתלב עד למכרז שייערך או למצער לשלבה במסגרת רפואית אחרת בגוף אחר. הנה כי כן, לא בפיטורי אי התאמה עסקינן, אלא בסיום העסקה שיסודו בכך שעד למועד זה לא נקלטה המבקשת במכרז כדין לעבודתה בשירות המדינה. 29. וכך בסוף כל הסופות, המחלוקת האמיתית שבין הצדדים בפנינו מתמצית למעשה בשאלה אחת, והיא השאלה האם המבקשת הפכה לרופאה קבועה במדינה, אם לאו, שכן ממה נפשך; אם אמנם כטענת המבקשת היא הפכה לרופאה קבועה במדינה, ברי כי עילת הפיטורים המבוססת כאמור על העובדה שהמבקשת לא עברה מכרז ואין לה תקן קבוע, בטעות מהותית יסודה, שהרי כאמור לא דובר בענייננו בפיטורי אי התאמה או חו"ח פיטורי משמעת של רופא קבוע בשירות המדינה. כפעל יוצא מכך, ברי כי הליך השימוע שנערך למבקשת אף הוא פגום מיסודו באשר התנהל על יסוד הנחה מוטעית ושיקולים שהם לא רלוונטיים לפיטורי רופא קבוע, ואם תמצי לומר, אף מהווה לכאורה אפליה פסולה ביחס לרופאים קבועים אחרים בשירות המדינה ואף ספק הוא אם הגורם שפיטרה היה אכן מוסמך לפטרה. מנגד, אם אמנם כטענת המשיבה המבקשת איננה רופאה קבועה בשירות המדינה, הרי שלכאורה לא נפל מתום בעילת הפיטורים המבוססת כאמור על העובדה שהמבקשת לא עברה מכרז ואין לה תקן, כאשר הליך השימוע התבסס לכאורה על עילה זו, וברי כי בנסיבות אלו אין המדובר באפליה פסולה ביחס לרופאים קבועים אחרים בשירות המדינה ואין פגם בסמכות הגורם שהחליט על סיום עבודתה של המבקשת במרכז הרפואי. אי לכך, נפנה להלן לדון בטענותיה של המבקשת נשוא הבקשה. 30. בכל הנוגע לטענת המבקשת כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין המדינה החל מחודש 8/05 - הרי שהלכה פסוקה היא כי במסגרת הליך של סעד זמני, אין להתערב ולשנות מהגדרת יחסי העבודה שנקבעה על ידי הצדדים, כפי שהיתה במשך תקופת ההעסקה, אלא אם התקיימו נסיבות משמעותיות וברורות, המצדיקות חריגה מן הכלל [ראה: ע"ע 1427/04 מדינת ישראל - דני רויטמן ואח' (פסה"ד מיום 21/2/05); ע"ע 198/05 חברת החשמל נ' וולוביץ, (פסה"ד מיום 28/3/05); ע"ע 533/06 רשות שדות התעופה בישראל - לילך בוארון (פסה"ד מיום 21/11/06)]. בענייננו לא נטענו ולא כל שכן שלא הוכחו לכאורה נסיבות המצדיקות חריגה מן הכלל כפי שנקבע בפסיקה. אי לכך, אין בידינו לשעות לטענתה זו המבקשת במסגרת ההליך הזמני שבפנינו ועניין זה מן הראוי לו כי יתברר במסגרת התיק העיקרי. 31. בכל הנוגע לטענות המבקשת כלפי תקינות המכרז והחלטת וועדת הבוחנים מיום 3/4/11 - המבקשת האריכה במסגרת בקשתה שבנדון בתיאור הפגמים שלשיטתה נפלו בהחלטת ועדת הבוחנים, הגם שיצוין כי לא תקפה במישרין את תוצאות המכרז במסגרת הליך זה. אי לכך ולהסרת כל ספק מובהר בזאת כי כל טענות המבקשת בכל הנוגע לפגמים שלשיטתה נפלו בהליך המכרז - לוקות בשיהוי ניכר ועל כן אין בידינו לדון בהן במסגרת בקשה זו. הוא הדין גם בטענות המבקשת לפיהן התקן שהוענק למרכז הוא "התקן שלה". אם אמנם כך סברה המבקשת, הרי שהמקום לתקוף את ההחלטה על פרסום מכרז לתקן זה באופן שבו פורסם, היתה במועד פרסום המכרז ואין בידינו לדון בטענות אלו במסגרת בקשה זו, משמועד להעלותן חלף זה מכבר. 32. בכל הנוגע לטענת המבקשת כי היא הפכה לרופאה קבועה בשירות המדינה- כפי שבואר לעיל, טענה זו היא לב ליבה של המחלוקת שבפנינו. לביסוס טענתה זו מסתמכת המבקשת כאמור על הוראות סעיף 11.1.11 להסכם הרופאים, אשר קובעות: "השלים רופא מומחה בבתי החולים הממשלתיים והעירוניים הממשלתיים שתי שנות שירות בתפקיד רופא ראשי, ימונה לרופא ראשי קבוע ויחולו עליו ההוראות בדבר פיטורים החלות על כלל עובדי המדינה". מנגד טוענת המשיבה כי הכלל הוא שעובד המדינה מתקבל לעבודתו במכרז פומבי לפי סעיף 19 לחוק שירות המדינה (מינויים) התשי"ט-1959 (להלן-חוק המינויים), ואם תתקבל טענת המבקשת לפיה היא הפכה לעובדת מדינה קבועה לאחר שהשלימה שתי שנות ניסיון ללא מכרז, תרוקן מתוכן הוראה זו שבחוק. לטענתה, הוראת סעיף 11.1.11 בהסכם הקיבוצי, היא הוראה מצטברת לדרישות חוק המינויים בכל הנוגע לקבלת רופאים לשירות המדינה ואינה מחליפה אותה. עוד טוענת המשיבה כי את ההוראה שבסעיף 11.1.11 יש לקרוא ביחד עם סעיף 27 להסכם הרופאים אשר קובעת כי המעבידים החתומים על ההסכם מתחייבים לאפשר לכל רופא מתמחה אשר סיים את תקופת הניסיון בת השנתיים (לאחר שעבר מכרז למשרת מתמחה) לסיים את ההתמחות במקצוע בו התמחה ולהפוך לרופא מומחה (רופא ראשי) קבוע באותו מוסד, כפוף להחלטת מנהל בית החולים לפי סעיפים 11.1.11 ו-11.1.12. 33. לאחר שבחנו את טענות הצדדים זה בכה וזה בכה, דעתנו כי הדין הוא עם המשיבה, ונבאר. נקודת המוצא בכלל היא שדרך המלך לאיוש משרות בשירות הציבורי היא באמצעות מכרז, לגביו נפסק, בין היתר כי: "עקרון עריכת המכרז הפומבי לשם קבלת עובדים לשירות המדינה, בא כדי להבטיח לציבור שהטובים ביותר יתקבלו לעבודה ולא הקרובים ביותר" [ראה: דב"ע מד/4-20 חלמיש בע"מ - מועצת פועלי תל-אביב יפו ואח' , פד"ע ט"ו 320].   בהתאמה לכך קובע סעיף 19 לחוק המינויים: "לא יתמנה אדם עובד המדינה אלא לאחר שנציב השירות הכריז על המשרה בפומבי, על פי בקשת המנהל הכללי או מי שהוסמך לכך על ידיו, בין שנתפנתה המשרה ובין שהיא עשויה להתפנות". לציין עוד, כי סעיף 24 לחוק המינויים דן בדרכי ניהול הבחינה, סעיף 29 דן בבדיקות הרפואיות בהן אמור עובד המדינה לעמוד ואילו סעיף 17 לחוק דן בצורת המינוי לאיוש משרה בדרך קבע, ללמדך כי מינוי עובד המדינה לשמש כעובד קבוע, אינו עניין פורמלי של הגדרה, אלא עניין מהותי המוסדר בחקיקה ראשית, על כל פניו. ודוק, המינוי לשירות המדינה לפי חוק המינויים אינו אקט דקלרטיבי אלא אקט קונסטיטוטיבי, היוצר את עצם המעמד של עובד המדינה [ראה: דב"ע לב/44-9 יוסף קרואני - מדינת ישראל, פד"ע ב' 11]. וביתר פירוט נפסק בדעת הרוב בע"ע 388/99 יעקב חסון ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון, עבודה ארצי, כרך לג (62), 39, כי: "יש חשיבות להליך המינוי של עובדי מדינה ואין מקום לוותר עליו. ההלכה הקבועה מימים ימימה היא, כי "המעבר מעובד ארעי או זמני לעובד 'קבוע' אינו אוטומטי" ועל העובד למלא אחר התנאים שנקבעו בחוק המינויים ובתקשי"ר ולעבור את הליך הקבלה לעבודה שנקבע בהם, לרבות מכרז ומבחנים. עוד נפסק, כי מינוי מכוח חוק המינויים אינו דקלרטיבי אלא קונסטיטוטיבי" על הלכה זו חזר בית הדין הארצי, בדעת הרוב גם בעניין ע"ע 1303/00 אלונה ליפשיץ - מדינת ישראל, עבודה ארצי, כרך לג(93), 41. 34. עד כאן לגבי הכלל, לפיו איוש משרה במינוי של קבע בשירות המדינה נעשה בדרך של מכרז וקבלת כתב מינוי לאיוש המשרה על ידי הנציב. ככל כלל גם לכלל זה קיימים חריגים ובין היתר סעיף 21 לחוק המינויים, אשר קובע: "הממשלה רשאית על פי הצעת ועדת השירות ובהודעה שתפורסם ברשומות, לקבוע משרות וסוגים של משרות שעליהם לא תחול, בתנאים שתקבע, חובת המכרז האמורה בסעיף 19, והסעיף 11 לא יחול על הצעת ועדת השירות; וועדת השירות רשאית, בין בדרך כלל ובין במקרה מסויים, להתיר, בתנאים שתקבע, או ללא תנאי, מינוי למשרה בלי שהוכרז עליה כאמור, אם המועמד עובר לשירות המדינה לפי חוק זה עקב אחת מאלה: . ." ואמנם, מכח חריג זה לחוק התקבלה החלטת הממשלה מס' 4263 מיום 16/11/08 בדבר "פטור ממכרז לתפקידים ויחידים שמועברים לשירות המדינה", לפיה מועמד שמועסק באותו תפקיד או בתפקיד דומה תקופה של חמש שנים ומעלה, קודם למועד העברת תפקידו או יחידתו לשירות המדינה יהיה זכאי למינוי למשרה אליה הועבר, ללא מכרז לפי סעיף 19 לחוק המינויים. דא עקא, שהמבקשת לא השלימה חמש שנות שירות באגודה לבריאות הציבור בטרם העברתה לשירות המדינה, ועל כן אינה יכולה לחסות בצל הפטור הנ"ל. המבקשת לא הצביעה על הוראת פטור אחרת בחוק החלה על עניינה, לרבות לא מכח הסיפא לסעיף 21 הנ"ל, אלא כאמור הפנתה להוראות סעיף 1.11.1 להסכם הרופאים כמקנות לה זכאות למינוי כרופאה מומחית קבועה בשירות המדינה. 35. ובכן, בכל הכבוד לסברת המבקשת, הוראה בהסכם קיבוצי, מקיף וחשוב ככל שיהיה, אינה יכולה לגבור על הוראה שבחוק, לא כל שכן לבטלה במחי יד. אי לכך, וכבר מטעם זה אין בידינו לקבל את סברת המבקשת כי סעיף 1.11.1 להסכם הרופאים, מקנה לה מעמד של רופאה קבועה בשירות המדינה, גם אם לא עברה מכרז, כמצוות החוק. יתרה מכך, יש לזכור כי הסכם הרופאים הוא הסכם קיבוצי פלוראלי שנחתם עם מספר מעסיקים וביניהם המדינה, אשר אצל כל אחד מהם קיימות הוראות שונות ממקורות שונים בדבר דרכי קבלת העובד לשירותם. בנסיבות אלו, ברי על פניו כי הוראת סעיף 1.11.1 להסכם הרופאים שאמור לחול על כל המעסיקים שחתמו עליו, הינה מצטברת לדרכי הקבלה לעבודה אצל כל מעסיק ולא באה להחליף אותן. כפעל יוצא מכך, אף אין בידינו לשעות לאסמכתא שצירפה המבקשת לתצהירה בכל הנוגע לדרכי קבלת קביעות בבתי חולים של קופת החולים הכללית. 37. לטענת המבקשת כי עילת הפיטורים בעניינה אינה מעוגנת בתקשי"ר ואינה בסמכותו של מנהל בית החולים - משקבענו כאמור לעיל, כי המבקשת איננה רופאה קבועה בשירות המדינה, הרי שאין יסוד לסברת המבקשת לפיה ניתן היה להפסיק את עבודתה רק מטעמים של אי התאמה או עבירת משמעת. הוראות התקשי"ר בעניין פיטורי רופאים החלות על כלל רופאי המדינה, אכן קובעות כי כי ניתן לפטר רופא קבוע בשירות המדינה (שהתקבל במכרז כמצוות חוק המינויים), מטעמי משמעת או מטעמי אי התאמה, אלא שהמבקשת איננה רופאה קבועה בשירות המדינה ועל כן האפשרות לסיום עבודתה אינה מוגבלת לאותן עילות החלות על עובד מדינה קבוע שהתקבל במכרז כמצוות חוק המינויים, כפי שהוגדרו בסעיפים אליהם הפנתה המבקשת בתקשי"ר. אי לכך, אין לנו אלא לדחות את טענת המבקשת לפיה אין תוקף להליך הפיטורים בו נקטה המשיבה או כי הסמכות לנקוט בו אינה מסורה לידי מנהל בית החולים. 38. לטענות המבקשת בדבר פגמים בהליך השימוע שנערך לה - משקבענו כאמור לעיל, כי האפשרות לסיום עבודתה של המבקשת אינה מוגבלת לאותן עילות החלות על עובד מדינה קבוע שהתקבל במכרז כמצוות חוק המינויים, אין זאת אלא שהאפשרות לסיים את עבודתה של המבקשת מן הטעם שלא עברה את המכרז לאיוש משרה בדרך קבע, הינה עילה לגיטימית [ראה לעניין זה: ע"ע 673/09 עו"ד טלי גלעד מזור - מדינת ישראל (פסה"ד מיום 12/9/10)]. ואמנם, טעם זה ולא אחר, הוא הטעם שננקב בהזמנה לשימוע שנערך למבקשת. לא זו אף זו, וכפי שניתן להיווכח מתוך הנספחים שצירפה המבקשת לבקשתה, המבקשת העלתה את כל טענותיה קודם לשימוע במכתב עב כרס שבו שטחו באי כוחה את כל טענותיהם, שהם בעיקרן הטענות המשפטיות והעובדתיות שהועלו בפנינו (ראה: נספח 21 לבקשת המבקשת), באי כוחה אף חזרו על טענותיהם ופירטו אותם בשימוע בעל פה, כי שנרשם בפרוטוקול השימוע (ראה: נספח 22 לבקשת המבקשת), וכי שבואר לעיל, על טענות אלו השיב מנהל בית החולים במכתבו מיום 24/8/11, בצורה מפורטת ומנומקת. באשר לטענת המבקשת לפיה מי שערך את השימוע נעדר סמכות להחליט על פיטורי המבקשת ולא ניתנה למבקשת האפשרות להשמיע את טענותיה בפני הגוף המוסמך, הרי שלעניין זה נפסק כי דרכי השימוע הן מגוונות, ואין למצוא פגם בכך שהשימוע נערך על ידי גורם מטעמו של הגורם המוסמך לקבל החלטה, ובלבד שהונח בפניו דיווח אמין ומפורט על הטענות שהועלו [ראה: בג"צ 1802/08 רס"מ יאיר חיים נ' המפקח הכללי משטרת ישראל (פסה"ד מיום 3/7/08) והאסמכתאות שם]. בענייננו צירפה המבקשת נימוקים מפורטים בכתב (ראה: נספח 21 לבקשה), השימוע בעל פה אמנם נערך בפני המנהלת האדמיניסטרטיבית, אך נרשם בו פרוטוקול מפורט (ראה: נספח 22 לבקשה), אשר הועברו כולם למהל בית החולים שהתייחס לטענות שהועלו בהם בצורה מנומקת. בענייננו, ניתן לראות כי טענות המבקשת הועברו במלואן למנהל בית החולים אשר השיב לגופן, על טענות המבקשת ונימק את החלטתו. משדחינו את טענת המבקשת לפיה היא עובדת מדינה קבועה, הרי שאין יסוד לטענתה כי רק מנכ"ל משרד הבריאות יכול להחליט בעניין פיטוריה, ואין מתום בכך שמנהל בית החולים שהוא הסמכות המינהלית העליונה בבית החולים, קיבל את ההחלטה. ובאשר לטענת המבקשת לפיה לאור מכתבי והתבטאויות נציגי המשיבה ניתן ללמוד כי ההחלטה על סיום העסקתה של המבקשת בשל אי עמידה בתנאי מכרז, כבר התקבלה לפני השימוע, כך שהשימוע נערך למראית עין בלבד - הרי שלא נעלם מעינינו הביטוי בו נקטה המנהלת האדמיניסטרטיבית במכתבה אל המבקשת מיום 25/5/11 שם ציינה במסגרת ההזמנה לשימוע כי היא מצטערת להודיע כי הנהלת המרכז "החליטה" שלא להמשיך את העסקת המבקשת לאחר 24/6/11. ברם אולם, בדוננו בזכות השימוע, לא ביטוי או אף התבטאות של מאן דהוא בהקשר מסוים הם שיקבעו, אלא המהות היא שתקבע. כפי שבואר לעיל, לאורך כל הדרך עמדה המשיבה על הטענה כי הטעם לסיום העסקתה של המבקשת נעוץ באי עמידתה במכרז ולא ניסתה לעטות על ההחלטה נימוקים אחרים. בהתייחס לטעם זה נימקו באי כוחה של המבקשת את נימוקיהם מדוע לשיטתם, לא ניתן להפסיק את עבודתה של המבקשת, כפי שאף עשו זאת בפנינו. נימוקים אלו נדונו ונבחנו לעומקם על ידי מנהל בית החולים, אשר בסופו של יום לא קיבלם (כפי שאף אנו לא קיבלנו את אותם נימוקים). כך או כך, העובדה שנימוקים אלו לא התקבלו לגופם על ידי המשיבה, בהחלטה מפורטת ומנומקת של מנהל בית החולים - אין פירושה כי הופרה זכות השימוע של המבקשת או כי נפל פגם בהליך השימוע שנערך למבקשת. הנכון הוא כי זכות השימוע נועדה להבטיח כי לעובד תינתן הזדמנות הוגנת וראויה להשמיע את טענותיו בפני מעסיקו בטרם יוכרע גורלו ולהביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה, כאשר זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו, או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך-גיסא, מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו. עם זאת, בצד תכליתה של זכות הטיעון לאפשר לעובד להשמיע את טענותיו בפני הגורם שאמור להחליט על פיטוריו ולנסות לשכנעו להחליט אחרת - אין זכות הטיעון מקפלת בתוכה, זכות קנויה לכך שהעובד יצליח בהכרח לשכנע את מקבל ההחלטה לנהוג אחרת, גם אם הוא עצמו משוכנע שיש להחליט אחרת בעניינו. כמבואר לעיל ניתנה למבקשת הזדמנות הוגנת להשמיע את כל טענותיה כנגד הכוונה להפסיק את עבודתה. המבקשת הגיבה באריכות על הטעם שעמד ביסוד הכוונה, טענותיה נבחנו לגופן, אך נדחו בהחלטה מנומקת ומפורטת של מנהל בית החולים. העובדה שהמשיבה לא קיבלה את טענותיה של המבקשת, אינה ראיה לכך שנפל פגם כלשהו בזכות השימוע של המבקשת. 39. אי לכך ולאור כל המבואר לעיל, אין בידינו לקבוע כי המבקשת הצביעה על פגמים לכאורה שנפלו בהליך השימוע שנערך לה, לא כל שכן כאלה שיש בהם כדי להביא לביטול או בטלות ההחלטה על הפסקת עבודתה. 40. אלא שמוסיפה המבקשת וטוענת כי היה על המשיבה במסגרת בחינת סיום עבודתה של המבקשת, לבחון את אפשרות שיבוצה של המבקשת לתפקיד חלופי הן בבית החולים והן מחוץ לבית החולים. לטענתה, הואיל והיא עובדת של משרד הבריאות, היה על המדינה לבדוק אפשרויות שיבוצה בבתי חולים פסיכיאטרים אחרים ולא רק במרכז הרפואי שבנדון בטרם החליטה על פיטוריה, במיוחד כך שעה שמכח ההסכם הקיבוצי האחרון שנחתם עם הרופאים הוקצו תקנים חדשים רבים לרופאים, במיוחד בפריפריה נשוא דיוננו. לעניין זה אף הפנתה המבקשת לאשר נקבע בסעיף 53 לפסק דינו של בית הדין הארצי בעניין ע"ע 281/07 רשות הדואר - שמואל קלפנר (פסה"ד מיום 9/4/08) וכן להחלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בעניין עב (ת"א) דר' רונית פרצלן מור - מדינת ישראל/משרד הבריאות (ההחלטה מיום 3/4/04). מנגד, לטענת המשיבה, משרד הבריאות הוא לא "מעסיקם" של הרופאים לצורך המשמעות שהמבקשת מנסה להקנות למונח זה וזאת מאחר ולכל תפקיד בבית חולים מפורסם מכרז ואפילו רופא קבוע במדינה המבקש לעבור מבית חולים אחד לבית חולים אחר באזור אחר בארץ, צריך לעבור מכרז והוא עוזב את בית החולים שבו עבד לפני כן אם הוא זוכה במכרז. זו המשמעות של היותם של בתי החולים יחידות סמך זה נפרדות. 42. לאחר שעיינו בפסקי הדין אליהם הפנתה המבקשת, אין בידינו לקבל את טענתה זו. כך, בעניין פרצלן, בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, העניק למבקשת באותו מקרה עסד זמני של מניעת פיטוריה מששוכנע כי לא נערך לה שימוע כלל בטרם קבלת ההחלטה על פיטוריה ומשהגיע למסקנה כי בהעדר סיבה עניינית ואמיתית לפיטוריה של המבקשת באותו מקרה, גם אין כל הנמקה סבירה מצד המשיבה מדוע לא ניתן להעביר את המבקשת למקום עבודה אחר בתחומי בית החולים, במקום לפטרה בהעדר שימוע. מקביעה זו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, אשר התייחסה לנסיבות בהן כלל לא נערך שימוע למבקשת נשוא הדיון, עדיין אין להסיק דבר לענייננו, בו כאמור נערך למבקשת שימוע והובהרו כל נימוקי ההחלטה, לרבות הוסבר מדוע לא ניתן היה לקלוט את המבקשת למשרה אחרת בבית החולים, בה אין למרכז הרפאוי כל צורך. לא זו אף זו, אלא שאפילו באותו מקרה בו מצא בית הדין כי לא נערך למבקשת שם שימוע ולא נבחנה האפשרות להעבירה לתפקיד חלופי במקום לפטרה, התייחס בית הדין לאפשרות העברה "בתחומי בית החולים", ולא מעבר לכך. ובאשר לעניין רשות הדואר, הרי שבאותו מקרה קבע בית הדין הארצי כי היה על הרשות לבחון את שאלת הפיטורים גם מנקודת המבט של העובדים ובכלל זה לבחון את האפשרות למצוא להם תפקיד חילופי, לפחות עד תום תקופת החוזה, והוסיף כי במיוחד נכונים הדברים כאשר מדובר בפיטורי עובד קבוע או בהפסקת העסקתו של עובד בחוזה מיוחד בתוך תקופת החוזה (במובחן מענייננו), והבהיר: "במסגרת האיזון שנדרש יש להביא בחשבון את ההיבטים האישיים של כל עובד, את צרכיו ואת השפעת ההחלטה עליו, על חייו ועל משפחתו. במסגרת בחינה זו ראוי תמיד לבחון אפשרויות שפגיעתן בעובד קטנה יותר, כגון - אפשרות דחיית הפיטורים, צמצום משרה או שיבוץ בתפקיד מתאים אחר. כל זאת לא נעשה בעניינם של העובדים ואף בכך יש משום פגם היורד לשורש העניין התומך בהחלטה לבטל את החלטת הפיטורים". אף פסק דין זה אינו תומך בסברת המבקשת, כי היה על משרד הבריאות לבחון את אפשרות שיבוצה של המבקשת בבית חולים אחר. יתרה מכך, בענייננו וכמבואר לעיל, נבחנה בקשת המבקשת לשבצה בתפקיד אחר בבית החולים בטרם הוחלט להפסיק את ההתקשרות עימה ולא מצאנו כי המשיבה פעלה בעניינה של המבקשת שבנדון באופן שאינו עולה בקנה אחד עם פסק הדין בעניין רשות הדואר. ההיפך הוא הנכון, שאלת אפשרות שיבוצה בתפקיד אחר בבית החולים, הועלתה על ידי המבקשת ונבחנה על ידי מנהל בית החולים. יתרה מכך, אף במהלך חקירתו הנגדית בפנינו, חזר והבהיר מנהל בית החולים כי אכן נבדק אם קיימת משרה פנויה בבית החולים עבור המבקשת, אך בשל הצורך בהעסקת מתמחים כדי לקיים את העבודה השוטפת של בית החולים, לא היה לו מה להציע למבקשת (ראה: בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 15-19). מכל מקום העיד מנהל בית החולים בחקירתו הנגדית בפנינו, כי אין רופאים מומחים פסיכיאטרים במרכז הרפואי שמועסקים בחוזים אישיים, חוץ מן התובעת (ראה: בעמ' 6 לפרוטוקול ש': 1-4). ובאשר לטענות המבקשת לגבי הקצאת תקני רופאים חדשים בפריפריה, אכן כך נקבע בהסכם הרופאים האחרון, אלא שבין מועד החתימה על ההסכם לבין מועד הפשרת התקנים והקצאתם בפעל לבית חולים זה או אחר, עוד צפוי לחלוף זמן, כך שלא ניתן להצביע על תקן פנוי שהיה בידי המשיבה לעשות בו שימוש כדי לשבץ את המבקשת באותו תפקיד. למעלה מן הצריך נזכיר, כי כאמור במסגרת המגעים לפשרה בהליך שבנדון, פעלו הצדדים במשותף כדי לאתר כל משרה אחרת בה ניתן יהיה לשבץ את המבקשת, בין אם בשירות המדינה ואף מחוץ לו, אך לא אותרה כזו עד כה, חרף מאמצי שני הצדדים. 43. סיכומם של דברים. לאור כל המבואר לעיל, אין בידינו לקבוע כי המבקשת הוכיחה ולו לכאורה בשלב מקדמי זה, כי נפל פגם בהחלטת המשיבה, לא כל שכן פגם מהותי שיהא בו כדי להצדיק את ביטול ההחלטה על הפסקת עבודתה במרכז הרפואי, ומשכך, אין לנו אלא לדחות את הבקשה שבנדון לסעדים זמניים, וזאת אפילו אם היינו משתכנעים כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. 44. אשר על כן, הבקשה לסעדים זמניים - נדחית. הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון במסגרת פסק הדין הסופי בתיק העיקרי. המשיבה תגיש כתב הגנה לתביעה העיקרית בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו. התיק העיקרי נקבע לדיון מוקדם במעמד הצדדים ובאי כוחם ליום 11/3/12 שעה 14:00. ניתנה היום, ט' כסלו תשע"ב, 5 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים. (-) (-) נציגת עובדיםשרה דורון נציג מעבידיםאהרון אופיר אביטל רימון-קפלןשופטת תקן (עבודה)פיטורים