א. כללי עניינו של הליך זה, תביעה כספית ע"ס 750,126 ₪, בה עתרה התובעת לפסיקת פיצוי על נזקיה עקב אספקת רכיבים אלקטרונים בלתי תקינים. רכיבים אלקטרוניים אלו סופקו לתובעת על ידי הנתבעת 1 ויוצרו על ידי הנתבעת 2. מטעם התובעת העידו בהליך זה, מנהל התובעת - מר יוסי הררי, מנהלת החשבונות של התובעת - גב' רונית הררי, עובדי התובעת - ה"ה לב דדינסקי, שי גליקמן ומרק שניידרמן, והמומחה מטעמה - המהנדס מר יוסף אבני. מטעם הנתבעת 1 העיד מנהלה - מר חיים לויט והמומחה מטעמה - המהנדס מר עופר איכילוב. מטעם הנתבעת 2 העיד מר זק דאובר מי שהינו סגן נשיא אצל הנתבעת 2 לאיזור אירופה. העדים הנ"ל יכונו להלן בשם משפחתם. ההפניות לעדויות בחקירה נגדית הינן לעמוד/שורה בפרוטוקול הדיון הרלבנטי. ההדגשות בציטוטים הוספו. ב. רקע עובדתי התובעת עוסקת, בין היתר, בייצור מערכות לשיפור איכות החשמל עבור לקוחות בחו"ל. הנתבעת 1 עוסקת באספקת רכיבים אלקטרוניים. הנתבעת 1, חברה אמריקאית, הינה יצרן הרכיבים האלקטרוניים נשוא ההליך. במסגרת הזמנה מחודש ספטמבר 2003 הזמינה התובעת מהנתבעת 1, 3,000 יחידות של רכיב אלקטרוני בשם TD310IDהמיוצר על ידי הנתבעת 2 (להלן: "הרכיבים"). מדובר ברכיבים המותקנים על כרטיס הצתה מסוג Fch 15-230, המותקן על יחידת מיתוג בשם SWMN C 1/230 שתפקידה הינו תזמון תפקודם של קבלים המחוברים לרשת החשמל תוך ביצוע קיזוז אנרגיה. ביום 30.9.2003, סופקו הרכיבים לתובעת והועברו להתקנה על כרטיסי ההצתה באמצעות קבלן משנה של התובעת בשם PM. קבלן המשנה העביר לתובעת 10 כרטיסי הצתה לבדיקה. הכרטיסים עברו בדיקה משולשת הכוללת בדיקה ויזואלית, בדיקה חשמלית ובדיקה של כרטיס ההצתה המותקן ביחידת המיתוג, ונמצאו תקינים. בהמשך לכך, סופקו לתובעת כ - 600 כרטיסי הצתה בהם הותקנו הרכיבים ובבדיקתם נמצא, כי אחוז הכרטיסים התקולים גבוה מהמקובל בענף האלקטרוניקה. לאחר משלוח 164 יחידות מיתוג ללקוחות הקצה של התובעת בחו"ל (בהן הותקנו כרטיסי ההצתה עם הרכיבים הנדונים), אף התברר, כי גם אותם כרטיסי הצתה אשר נחשבו לתקינים והותקנו באותן יחידות מיתוג, הינם תקולים, היות ורמת ההתנגדות בהם אינה עומדת בדרישות מפרט היצרן. ג. טענות הצדדים ג1. טענות התובעת התובעת טענה, כי הזמינה מהנתבעת 1 רכיבים בהתאם למפרט היצרן ואף קיבלה מהנתבעת בנוגע אליהם תעודת תאימות למוצר (COC) (להלן: "תעודת התאימות") ומשכך, היה על הנתבעת 1, לספק מוצר העומד בדרישות המפרט של היצרן, היא הנתבעת 2. משכשלה הנתבעת 1 מלעמוד בחובתה זו, הרי שהאחריות לפיצוי התובעת בגין נזקיה עקב אספקת הרכיבים הפגומים, מוטלת עליה. בעניין זה נטען כי אין זה מעלה או מוריד, כי הנתבעת 1, ולא הנתבעת 2, הינה מי שחתומה על תעודת התאימות, שכן בגדר תעודה זו ניתן אישור לכך שהמוצר תואם למפרט הטכני של הנתבעת 2. התובעת טענה, כי הואיל אין חולק שהרכיבים שסופקו לה אינם תואמים את מפרט היצרן הרי שמשמעות הדבר הינה, כי הנתבעת 1 הפרה את ההסכם עימה. לטענתה, ראיותיה לעניין קיומו של פגם בייצור הרכיבים - דו"ח שהוגש ע"י דדינסקי שבדק את הכרטיסים בזמן אמת וחוות דעת מאת המומחה אבני, לא נסתרו או הופרכו בחקירה נגדית או בראיות ההגנה. בעניין זה הצביעה התובעת אף על כך, שהנתבעת 1 עצמה הודתה, כי סופקו רכיבים לא תקינים ואף הציעה פיצוי בגובה סכום ההזמנה. עוד נטען על ידי התובעת, כי הנתבעת 1 חייבת בפיצוי הנזקים שנגרמו לתובעת מכוח מצג שווא רשלני מעצם אספקת תעודת התאימות. בעניין זה נטען, כי על הנתבעת 1 חלה חובת זהירות מושגית וקונקרטית ביחסיה עם התובעת וכי קיים קשר סיבתי בין אספקת הרכיבים הפגומים לנזקי התובעת. בהקשר זה טענה התובעת שכיוון שהתברר כי הרכיבים נפגמו כבר בשלב הייצור באופן שבו ההתנגדות אינה תואמת את המפרט, הרי שהאחריות לליקויים ברכיבים מוטלת גם על כתפי הנתבעת 2, הגם שהמרכיבים לא הוזמנו על ידי התובעת ישירות ממנה. בהקשר זה טענה התובעת, כי אין הבדל מעשי בין רכישת הרכיבים ממפיץ "מורשה" לבין רכישה ממפיץ שאינו "מורשה" שכן אין כל איסור להחזיק מלאי או למכור את מוצרי הנתבעת 2, לכל אחד. כן נטען על ידי התובעת, כי לנתבעת 2 יש אחראיות מוחלטת לטיבם של מוצריה הנמכרים בשוק, מכוח החזקה הקבועה בסעיף 3 ב' לחוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980, ולפי סעיף 11(2) לחוק המכר, התשכ"ח-1968. במישור הנזק התובעת טענה, כי עקב מחדלי הנתבעות, נגרמו לה נזקים ישירים בסך 115,226 דולר, הכוללים את עלות הרכיבים שסופקו בסך 2,640 דולר, בדיקות שהתובעת ביצעה לשם גילוי התקלה שעלותן 7,200 דולר, בדיקת ותיקון כרטיסי ההצתה תוך שיבוש מהלך פעילות הייצור בסך 24,500 דולר, משלוחים אוויריים לחו"ל של מערכות רכיבים חלופיים בעלות של 11,082 דולר ועלות שליחתם של עובדי התובעת לבדיקה והחלפת הרכיבים אצל לקוחות הקצה בסך של 27,785 דולר. בנוסף נטען, כי לתובעת נגרמו עקב התקלה לה נזקים עקיפים של פגיעה בשמה הטוב ובמוניטין החברה, אשר הוערכו על ידה בסך של 50,000 דולר. ג2. טענות הנתבעת 1 ראשית, הנתבעת 1 לא חולקת על הקביעה כי הרכיבים שסופקו לנתבעת אכן נמצאו תקולים והנתבעת נכונה לשאת בהשבת הסכום ששולם עבור רכיבים אלו לתובעת בסך 2,640 דולר, כחלק מיחסי המסחר שבין הצדדים. בנוגע לשאר מרכיבי התובענה, טענה הנתבעת 1, כי תחום עיסוקה הוא מתן שירותי סחר ורכש של רכיבים אלקטרוניים תעשייתיים בשוק החופשי וכי אינה משמשת כמפיץ מורשה של יצרן כלשהו. לטענתה, תפקיד הינו למצוא פתרונות רכש בשוק החופשי ורכישת הרכיבים ממלאים קיימים או עודפים של משתמשי קצה. מדובר ברכיבים שאינם משנת הייצור האחרונה של היצרן, שכן אלו מופצים על ידי המפיצים המורשים של היצרן בלבד וכי אין המדובר בייבוא מקביל של רכיבים. לטענת הנתבעת 1, בין התובעת לנתבעת 1 התקיימו יחסי מסחר הדוקים בין השנים 1999-2003, במהלכם התפתח נוהג מחייב בין הצדדים, לפיו התובעת נהגה לפנות אל הנתבעת 1 באמצעות טופס להזמנת הרכיבים המבוקשים על ידה תוך ציון שם היצרן, מפרט, שנת ייצור הרכיב וכל זאת ללא תעודת בדיקה של הרכיב (COT). עם מסירת הרכיבים לתובעת הבהירה הנתבעת 1, כי היא אינה נושאת באחריות לאיכות הרכיבים וכי אלו לא נבדקו על ידה, כל שהנתבעת 1 מספקת הינו תעודת תאימות (COC), בה מצוין, כי הרכיבים שסופקו מתאימים למפרט אותו דרשה הנתבעת. לטענת הנתבעת 1, באמצעות נוהג העבודה לעיל, נוצרת "עסקת חבילה כלכלית" לתועלת שני הצדדים תוך הוזלת עלויות וייעול השירות הניתן ותוך שמירת סודיות מסחרית, וכי אחריותה כלפי הלקוח, במקרה זה התובעת, מוגבלת למתן זיכוי בגין ההזמנה התקולה בלבד. הנתבעת 1 טענה עוד, כי התובעת הסתירה מבית המשפט כי במקביל לאירועים נשוא תובענה זו, התרחש אירוע נוסף, בו התגלתה תקלה רבת היקף בייצור כרטיסי ההצתה, שגרמה לפגם סדרתי במקום החיבור של הרכיבים. בעקבות תקלה זו, אף הוגשה תביעת ביטוח במסגרתה שולם לתובעת סכום כספי העולה על מיליון ש"ח. כן חלקה הנתבעת 1, על התיאור העובדתי שהציגה התובעת בכל הנוגע להשתלשלות העניינים מהיום שבו סופקו לה הרכיבים. לטענתה, במסגרת שמיעת ההליך הוצגו מסמכים ונשמעו מטעם התובעת שלוש גרסאות שונות בעניין הנזקים הנתבעים, אשר סותרות זו את זו. זאת, בנושאים מרכזיים המהווים את לב המחלוקת בין הצדדים, כגון ביחס למועד בו התגלה הפגם ברכיבים, לעובדות הנוגעות להתקנת הרכיבים על יחידות המיתוג ושליחתם ללקוחות הקצה, למספר הרכיבים שבהם בוצע שימוש בפועל ואשר הותקנו על כרטיסי ההצתה וביחס למשלוח שליחת יחידות המיתוג ללקוחות הקצה חרף ידיעת התובעת על הפגם בייצור. ריבוי גרסאות התובעת שומט הקרקע מתחת קיומה של תשתית עובדתית מספקת להוכחת הנזקים שנגרמו, אם בכלל, ומלמד על קיום אשם תורם בשיעור משמעותי בכל הנוגע לטיפול בתקלה מהיום בו התגלה הפגם בייצור. עוד נטען, כי התובעת כשלה בהוכחת הנזקים הנטענים על ידה בכתב התביעה ולא צירפה מסמכי אבטחת איכות, דיווחים בדבר תהליכי הייצור של יחידות המיתוג, בדבר המשאבים שהושקעו על ידה באיתור התקלה וקישור בין הרכיבים שהותקנו בפועל לבין יחידות המיתוג שאכן נשלחו ללקוחות הקצה. כן טענה הנתבעת 1, יש להגדיר את אופי היחסים שבינה לבין התובעת, כיחסי "סוכן עמיל" וכי החוזה בין הצדדים יחשב כחוזה השתדלות לפי חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974, לפיכך, קיימה הנתבעת 1 את חלקה בחוזה. עוד טענה הנתבעת 1 כי גם אם חל בעניין זה חוק המכר, תשכ"ח-1968, הרי שחלה על התובעת כרוכשת הרכיבים, לפי סע' 13, לבדוק את הממכר מיד עם קבלתו, דבר שהתובעת לא עשתה. בנוגע לאחריות הנתבעת 2, טענה הנתבעת 1, כי במסגרת חבות המוצר קמה ליצרן חובת זהירות כלפי המשתמשים במוצר, לכן, אחראית הנתבעת 2 ברשלנות כיוון שמוצרים פגומים מתוצרתה נכנסו לזרם המסחר השותף. ג3. טענות הנתבעת 2 הנתבעת 2 טענה, כי מדובר בתביעת סרק שהוגשה נגדה, כי אין לתובעת יריבות או עילת תביעה כנגדה בהקשר לפרשה נשוא ההליך, וכי כל תכליתה של התביעה לשלוח יד לכיסה העמוק. לטענתה 2, הנתבעת 1 מעולם לא הייתה מפיץ מורשה שלה, הרכיבים הפגומים לא נרכשו כלל ממנה ואף לא הוכח בהליך זה ממי אכן נרכשו אותם רכיבים פגומים. בהקשר זה טענה הנתבעת 2 עוד, כי בטרם שהתובעת התקשרה עם הנתבעת 1 בהסכם לאספקת הרכיבים, היא פנתה למפיץ מורשה מטעמה של הנתבעת 2 וקיבלה הצעת מחיר לרכישתם של הרכיבים. ואולם, התובעת בחרה, מטעמיה, ומשיקולי מחיר, גיל מוצר וזמן אספקה, לרכוש את הרכיבים באמצעות הנתבעת 1, בשוק החופשי. הנתבעת 2 אף הלינה על התנהלות התובעת, אשר בחרה לזמנה לדין באמצעות אחד ממפיציה המורשים ורק בחלוף מספר שנים ומבלי שהתובעת או הנתבעת 1 פנו אליה בנוגע לרכיבים הפגומים, התנהגות זו מנעה מהנתבעת 2 אפשרות לבדיקה "בזמן אמת" של הרכיבים הפגומים, תנאי אחזקתם, אחסונם והרכבתם. הנתבעת 2 אף טענה, כי התובעת כשלה בהוכחת טענתה מכוח עוולת הרשלנות, באשר לא הוכח כי הנתבעת 2 אכן ייצרה את הרכיבים הפגומים, לא הוכחה שרשרת הידיים אשר החזיקו ברכיבים עד לקבלתם אצל התובעת והתקנתם של אלו ביחידות המיתוג. כן טענה הנתבעת 2 כי אינה חבה כלל בחובת הזהירות כלפי התובעת. בנוגע לחובת האחריות המושגית נטען כי אינה מתקיימת כיוון שיצרן אינו יכול לצפות נזק כאשר מוצר שלו נמכר שלא באמצעות מפיץ מורשה אשר אין היצרן יודע כיצד מוצרים אלו הוחזקו, הובלו, ואוחסנו על ידו וכמה ידיים החליפו. בעניין זה נטען, כי רשת המפיצים המורשים הוקמה במטרה לשמור על איכות המוצר והבטחת איכותו. כן טענה הנתבעת 2 כי אף חובת הזהירות הקונקרטית אינה מתקיימת במקרה דנן, שכן, אין ביכולת הנתבעת 2 לצפות כי התובעת אשר בחרה לרכוש ממוצריה באמצעות גורם עלום, תינזק. במישור הנזקים הנטענים טענה הנתבעת 2 להעדר קשר סיבתי בין התקלה הנטענת לבין הנזק, באשר לא הוכח כי הבעיות שהתגלו ביחידות המיתוג מקורן ברכיבים התקולים דווקא, וקיימים רכיבים רבים נוספים שתפקודם לא נבדק בתנאי מזג האוויר הקיצוניים ששרו במקומות בהם נעשתה ההתקנה אצל לקוחות הקצה. כן נטען, כי עובדת קיומה של תקלה רחבת היקף בכרטיסי ההצתה, שמקורה בחברת ציונטרוניקס, אותה ניסתה התובעת להסתיר, מנתקת אף היא את הקשר הסיבתי בין הרכיבים נשוא ההליך לנזקים הנטענים. ד. דיון ד1. ידיעת התובעת על רכישת הרכיבים בשוק הפתוח ולא ממפיץ מורשה אין חולק, כי בין התובעת לנתבעת 1 התקיימו יחסי מסחר בין השנים 1999-2003. מנהל החשבונות של התובעת, גב’ הררי, העידה בחקירתה, כי: "קפיטל הייתה אחת הספקים המכובדים של החברה שלנו. והם עבדו איתנו החל משנת 99' בהיקפים גדולים של רכש. ולאורך כל פעילותנו לא נתקלנו בשום תקלה בשום רכיב" (עמ' 61 ש' 18-19 לעדות גב’ הררי). עוד אין חולק, ומכל מקום לא הוכח לפני אחרת בהליך זה, כי במועדים הרלבנטיים להליך זה, הנתבעת 1 לא הייתה מפיץ מורשה של יצרן רכיבי אלקטרוניקה זה או אחר. סגן נשיא הנתבעת 2 אף הצהיר כי הנתבעת 1 לא הייתה מפיץ מורשה מטעם הנתבעת 2 (סע' 7 לתצהיר דאובר), ועניין זה לא נסתר בחקירתו. להוכחת נוהג יחסי המסחר אשר התקיימו בין הצדדים, צרף מנכ"ל הנתבעת 1 לתצהירו, הזמנות קניה שהתקבלו אצל הנתבעת 1 מאת התובעת (נספח א' לתצהיר לויט). מעיון בהזמנות קנייה אלו עולה, כי מעת לעת, התובעת הזמינה רכיבי אלקטרוניקה שונים, של חברות שונות, באמצעות הנתבעת 1. עוד עולה, כי בכל הזמנות הקנייה הנ"ל, לא נדרשה הנתבעת 1 להמציא אישור אבטחת איכות, אך הנתבעת 1, כן נדרשה להמציא לרכיבים תעודת תאימות מפרט הרכיב המסופק, למפרט היצרן (תעודת COC - Certificate Of Conformance), וכאמור לעיל, תעודת תאימות אכן סופקה לתובעת על ידי הנתבעת 1 (נספח ב' לתיק המוצגים של התובעת). מספר ימים לאחר קבלת הזמנת הקנייה אצל הנתבעת 1, הועבר על ידה אישור הזמנה אל התובעת. מנכ"ל הנתבעת 1, לויט, טען בתצהירו כי התובעת הייתה מעבירה לנתבעת 1 את דרישותיה לרכש רכיבים והנתבעת 1 סיפקה פתרונות רכש באמצעות רכיבים המצויים בשוק הפתוח, ומבלי להזמינם מיצרן זה או אחר (סע' 6 לתצהיר לויט). מנכ"ל הנתבעת 1 העיד, כי התובעת ידעה היטב, כי הרכיבים המוזמנים על ידי הנתבעת 1, נרכשים בשוק הפתוח ולא מאת היצרן: "ש. האם אתה יכול להעיד מידיעה אישית שהתובעת או נציג שנפגשת איתו משם, ידעו שמדובר בשוק מקביל וידעו את המשמעות לרכישה משוק מקביל לעומת רכישה ממורשה של יצרן? ת. אני בטוח שפגשתי את מרק שהעיד כאן. אולי פגשתי בן אדם אחר או שניים נוספים אצל התובעת, אני לא זוכר, אך בוודאי שהתובעת ידעו שהם קונים בשוק החופשי, עצם זה שהם פנו אלינו כדי לרכוש רכיבים ממגוון של יצרנים כגון מוטורולה, מקסים, פיליפס, אינטל וכו', זה מלמד שהם ידעו שאנחנו פעילים בשוק החופשי. הם יודעים שלאינטל למשל יש מפיץ מורשה אחד בארץ שאיננו אנחנו בתקופה הרלוונטית. אני לא זוכר מה אמרתי למרק. בפרסומים שלנו כתוב שאנחנו חלק מקבוצת סחר, שאנחנו ניטראליים ולא קשורים ליצרנים. אנחנו לא כוללים אזכורים של היצרן בפרסומים שלנו, להבדיל מהמפיצים המורשים". (עמ' 121 ש' 14-23 לעדות לויט). לויט אף הסביר בחקירתו הנגדית מהם המקורות מהם נרכשים הרכיבים בשוק החופשי: "ש. מה המקור לרכיבים. איך הם מתגלגלים לשוק החופשי. ת. המקור יכול להיות גם מלאים עודפים של לקוחות בד"כ מדובר על מפעלים גדולים כמו ECI שנוצרים להם עודפים והם יציעו אותם בשוק החופשי או שהיצרנים מוכרים רק את המוצרים של שנת הייצור השוטפת ומוצרים של שנה קודמת נמכרים, לא יודע בדיוק איך, ונמכרים לשוק החופשי ונמצאים שם." (עמ' 121 ש' 30- עמ' 122 ש' 2 לעדות לויט). עיון בהזמנות הקנייה שנשלחו מהתובעת לנתבעת 1 מלמד, כי אלו אכן כוללות הזמנות רכיבים אלקטרוניים מיצרנים שונים. עוד עולה מאישור ההזמנה שנשלח מהנתבעת 1 לתובעת, שלא בכל המקרים הצליחה הנתבעת 1 למצוא את הפריט המבוקש והתובעת התבקשה להודיע לנתבעת 1 האם רכיב חלופי מתאים במקרה זה והתבקש זמן נוסף כדי למצוא את הרכיב. כך, למשל, באישור הזמנה מיום 13.3.2003 מופיעה הודעה בהקשר לרכיב שהוזמן, כי רכיב זה נמכר בטרם בוצעה ההזמנה על ידי התובעת 1 וכי מבוקש להמתין להצעה נוספת שתתקבל אחר הצהריים או להשתמש ברכיב דומה. אף באישור הזמנה מיום 11.3.2003 שונתה כמות הרכיבים שהתבקשו בהתאם למלאי קיים שהיה קיים אצל לקוח של הנתבעת 1. באישור הזמנה מיום 6.10.2002 אושר לנתבעת 1 לרכוש רכיב אחר, מיצרן שונה, ובמספר קטלוגי שונה, המתאים למפרט המבוקש. עוד עלה מעדות גב’ הררי, כי בטרם בוצעה הזמנת הקנייה הנדונה מאת הנתבעת 1, נעשתה פנייה לספק נוסף בשם ארופק (עמ' 60 ש' 29 לעדות הררי). בעניין זה העיד שניידרמן, כי בשנת 2002 הוזמנו באמצעות חברת ארופק רכיבים זהים לרכיבים שהוזמנו מהנתבעת 1 וכי לרכיבים אלו התקבלה תעודת תאימות של היצרן. סגן נשיא הנתבעת 2 אף העיד, כי חברת ארופק הינה מפיצה מורשית של הנתבעת 2 בישראל. חברת ארופק הייתה מסוגלת לספק את הרכיבים בתוך שמעה שבועות מהזמנתם ואילו הנתבעת 1 סיפקה את הרכיבים בתוך שבועיים בלבד, ומכאן העדפת התובעת לבצע את הרכישה דרכה (עמ' 60 לעיל לעדות הררי).הפרשי לוח זמנים אלו מחזקים אף הם את המסקנה, כי לתובעת היה ברור שהרכיבים הנדונים אינם מגיעים מן היצרן (המספק רכיבים דרך מפיציו המורשים בלבד), אלא מהשוק החופשי. משכך אני סבורה, כי התובעת הכירה את המפיצים המורשים של הנתבעת 2 בישראל, וידעה כי הנתבעת 1 אינה נמנית עימם, אך כיוון שלזמן אספקת המוצר במקרה זה הייתה חשיבות מכרעת מבחינתה (עמ' 61 ש' 20 לעדות גב' הררי), הוחלט על הזמנה מאת הנתבעת 1. בשולי נושא זה יצוין, כי למעשה אין הכחשה ממשית מצידה של התובעת, בדבר ידיעתה, כי הרכיבים הנדונים אינם מסופקים לה ישירות מן היצרן, וטענתה מתמקדת בקיומה של תעודת התאימות, ולעניין זה אתייחס להלן. לסיכום נושא זה אני קובעת, כי התובעת ידעה שהנתבעת 1 אינה מפיץ מורשה של הרכיבים הנרכשים באמצעותה וכי הרכיבים אינם נרכשים מאת יצרן הרכיבים בפועל אלא מתוך מלאים כלשהם הקיימים בשוק. ד2. המחלוקת בנוגע לאחריות הנתבעת 1 לתקינות הרכיבים גב' הררי העידה, כי בטרם נרכשו הרכיבים נשוא ההליך, התובעת פנתה למספר ספקים כדי לקבל הצעות מחיר וכי עיקר החשיבות שהתובעת ייחסה בבחירתה בגורם ממנו תבוצע ההזמנה, הינו גיל המוצר וזמן האספקה: "... במקרה כאן לפני שרכשנו את הרכיב TD 310 בקשנו הצעות מכמה ספקים אנו פנינו לכמה ספקים. אחד מהם קפיטל. קיבלנו אישור שהיצרן הוא ST והאספקה תיעשה תוך שבועיים. מנגד פנינו לבדיקה מול ספקים אחרים. האחד הוא ראפק (צ"ל ארופק - ש.ג), קיבלנו הצעה לאותו רכיב באספקה תוך 8 שבועות. ומחיר 0.96$ ליחידה. פנינו גם לספק בשם פיוצ'ר, הם הציעו את הרכיב TD תוצרת ST במחיר 0.85$ ליחידה. וזמן אספקה תוך 7 שבועות. והיה אחד נוסף LTI ופה רשום DATE - תאריך ייצור משנת 99'. ולמרות שיכולנו לקבל זאת בתוך כמה ימים ולא בתוך שבועיים, בגלל תאריך הייצור, העדפתי לקבל את הצעתו של קפיטל. המחיר לא היה שיקול כאן. הפער הוא זניח". וכן: "ש. לא הבנתי מבחינת גילאי הרכיבים, נכון ש LTI היה הכי ישן, אבל מה לגבי האחרים? ת. אני חושבת שקפיטל נתן רכיב שגילו 2000 או 2002". (עמ' 60 ש' 27 - עמ' 61 ש' 5, 13-15 לעדות גב’ הררי). בנוגע להזמנת הרכיבים נשוא ההליך, ביום 10.9.2003, ביקשה התובעת מהנתבעת 1 לברר עבורה רכישת שלושה רכיבים שונים. ביום 11.9.2003 נשלחה הודעת דואר אלקטרוני מאת הנתבעת 1 לעובד התובעת שניידרמן, ובה מפורטת הצעת המחיר של הנתבעת 2 בנוגע לרכיבי ההזמנה, כך שמחיר הרכיבים עמד על 1.01 דולר ליחידה. עוד באותו היום, תוקנה הצעת המחיר ומחיר הרכיב הועמד על סך של 0.88 דולר ליחידה. מנכ"ל הנתבעת 1, לויט, הסביר בחקירתו הנגדית, כי הפחתת מחירו של הרכיב נבעה מתשובות שונות שקיבל מספקים שונים: "ש. למה הפחתת את המחיר מההצעה הראשונה. איך היה התהליך. ת. אנו מקבלים בקשה מהלקוח ומפנים אותה למספר ספקים, ספק א' נותן תשובה היום במחיר X אנו מעבירים את ההצעה ללקוח במקרה הזה לתובעת. ספק ב' נותן את ההצעה שלו למחרת. ההצעה של ספק ב' יכול להיות מחיר טוב ובזמן יותר טוב. ש. האם יתכן שהתובעת פנתה אליכם ודיברה על הצעות נוספות שיש לה וביקשה מכם לשפר את ההצעה מבחינת המחיר ואז תקנה מכם. ת. יכול להיות". (עמ' 123 ש' 18-24 לעדות לויט). לפיכך, ובהתאם להצעת המחיר האחרונה, הזמינה התובעת את הרכיבים מהנתבעת 1, וזאת, כאמור, חרף ידיעה ברורה, כי הרכיבים אשר יסופקו אינם רכיבים חדשים, משנת הייצור האחרונה, אלא רכיבים משנת ייצור קודמת, וכן, כי רכיבים אלו מוזמנים על ידה שלא באמצעות מפיץ מורשה של הנתבעת 2. טענותיה של התובעת בהליך דנן, בשאלת אחריותה של הנתבעת 1 לתקינות הרכיבים שסופקו על ידה, נסמכות, בעיקרן, על תעודת התאימות (COC) שסופקה לתובעת על ידי הנתבעת 1 בנוגע לרכיבים הנדונים, באשר להתאמת הרכיבים שסופקו למפרט הטכני והמספר הקטלוגי של יצרן הרכיבים. מנהל התובעת, הררי, טען, כי ביקש מהנתבעת 1 לבצע בדיקת תאימות לרכיבים שהוזמנו, כי לא התבקשו על ידו בדיקות אחרות וכי הנתבעת 1 אכן סיפקה לו אישור כי בדיקות אלו בוצעו: "ש. תסכים איתי שבהתנהלות שלך מול קפיטל לא ביקשת בדיקות פונקציונאליות? ת. ביקשו בדיקת COC שהינה בדיקת תאימות לרכיב הנדון". (עמ' 66 ש' 27-28 לעדות הררי). כן העיד הררי, כי נוהל ההזמנות שהיה קיים לאורך כל השנים במהלכן הוזמנו רכיבים באמצעות הנתבעת 1 היה כרוך בקבלת תעודת התאימות, COC, וכי לתעודה זו צורפה חשבונית אשר כלול בה סעיף הגבלת אחריות לביצועי הרכיבים (עמ' 66 ש'-29 עד עמ' 67 ש'-3 לעדות הררי). ואולם, לדידו של מר הררי, קבלת תעודת COC מהנתבעת 1 מלמדת על כך שהרכיבים תקינים: "ש. וזה הנוהל שהיה לכם בכל ההזמנות שלכם מול קפיטל במשך השנים? ת. אתה צריך לשאול את איש הרכש. אני מניח שמה שאתה אומר הוא נכון. ש. תסכים איתי שקפיטל לא התחייבה כלפיך להיות אחראית על הבדיקה הפונקציונאלית. ת. קפיטל התחייבה לספק רכיב התואם למפרט, ושכולל תעודת COC ומבחינתי זה אומר שהיא התחייבה לספק רכיב שהוא תקין לחלוטין". (עמ' 67 ש'-4-8 לעדות הררי). אולם, לשאלת בית המשפט לגבי ההבדלים בין בדיקת COC לבין בדיקת COT, אשר מופיעות בהזמנות הקנייה של התובעת השיב: "איני יודע". בהמשך החקירה ולאחר שנדרש להשיב לשאלת בית המשפט ענה: " COC פירושו התאמה לדרישות המפעל. COT זה כנראה אישור שנעשתה בדיקה לרכיב", (עמ' 67 ש'14-15, 24-26 לעדות הררי). מנכ"ל הנתבעת 1 הסביר בחקירתו, כי קיימים בשוק האלקטרוניקה,שני סוגי תעודות COC. הסוג הראשון, אותו מעניק יצרן מוצר כאשר רכיב מסוים נרכש ממנו, נקרא - Certificate Of Compliance, והשני - Conformance Certificate Of, והינו אישור אותו מעניק ספק חיצוני לאחר שביצע בדיקת תאימות ויזואלית לרכיב: "אנחנו מספקים תעודת COC כאשר הכוונה היא CONFORMENCE. כפי שמקובל בשוק החופשי. והוא מתייחס לבדיקות של התאמה ויזואלית ובשום אופן, ואנו מציינים את זה במסמכים שלנו, אנו לא נותנים אחריות יצרן ולא בדיקת תקינות". (עמ' 105 ש' 19-21 לעדות לויט). בעניין זה העיד סגן נשיא הנתבעת 2, דאובר, בחקירתו הנגדית, כי כאשר נרכשים רכיבים ישירות מאת הנתבעת 2, או באמצעות המפיצים המורשים שלה, אכן ניתנת תעודת - Certificate Of Compliance, אשר מאשרת ללקוח, כי הרכיב עומד בתנאי המפרט אותו מפרסמת הנתבעת 2 לאותו רכיב וכי הנתבעת 2 אחראית למוצר נשוא האישור, במידה והוא נקנה באמצעות רשת ההפצה שלה. לגרסתו, למעשה אף אין חשיבות של ממש לקבלת תעודה זו, שכן כל עוד המוצר נרכש באמצעות רשת ההפצה של הנתבעת 2, הרי שבכל מקרה הנתבעת 2 רואה עצמה כאחראית לאיכות המוצר אשר יצא ממנה (עמ' 84 לעדות דאובר). עובד התובעת שניידרמן העיד, כי מבחינת התקינה בתחום האלקטרוניקה, אין הבדל בין תעודת תאימות שמתקבלת מיצרן לעומת זו שמתקבלת מספק, כיוון שהספק מאשר בתעודה זו, כי המוצר שסופק על ידו תואם את המפרט של הרכיב והיצרן מאשר בתעודה מטעמו, כי הרכיבים יוצרו ונבדקו על ידו (עמ' 21 ש' 1-4 לעדות שניידרמן). כמפורט להלן, אני סבורה, בין היתר נוכח העדויות שנסקרו לעיל, כי הסתמכות התובעת על תעודת התאימות שקיבלה מהנתבעת 1 במקרה דנן, אין בה כדי לעמוד בנטל הוכחת אחריותה של הנתבעת 1 לפגמים ברכיבים ונזקי התובעת בגינם. כאמור לעיל, התובעת ידעה כי הרכיבים נרכשו על ידי הנתבעת 1 שלא מאת יצרן הרכיבים עצמו, היא הנתבעת 2 או ספק מורשה שלה, אלא מספק אחר כלשהו בשוק החופשי. בחירתה זו של התובעת נעשתה מרצונה החופשי ומשיקוליה, תוך ויתור מודע על קבלת אחריות היצרן לתקינות הרכיבים, והעדפת השיקול הנוגע לזמן האספקה של הרכיבים. התובעת, אשר קנתה בעבר ישירות מהנתבעת 2 רכיבים דומים באמצעות המפיץ המורשה, ידעה כי אין מדובר ברכיבים משנת הייצור הנוכחית של היצרן והכירה את ההבדלים בין קניית רכיב ישירות מהיצרן או רכישתו הרכיב מגורם עלום כלשהו באמצעות הנתבעת 1, אשר ברור כי אינו מפיץ מורשה של הרכיבים הנדונים. אכן, בין התובעת והנתבעת 1 התקיימו לאורך תקופה ממושכת יחסי מסחר תקינים במהלכם לא התגלו בעיות דומות של תקינות מוצרים, ומשכך מן הסתם, הייתה התובעת נכונה להסתמך על הנתבעת 1 כמי שמספקת לה מוצרים תקינים וראויים לשימוש. ואולם, הנתבעת 1 דאגה לאורך כל יחסי המסחר בין הצדדים להגביל את אחריותה על הרכיבים הנרכשים באמצעותה, בציון הגבלה זו במפורש על חשבונית הרכישה, כך שהגבלה זו הייתה מוכרת וידועה לתובעת והיה עליה לקחת אותה בחשבון בשיקוליה. חיזוק לעמדתי זו, אני מוצאת בעדות גב' הררי לעניין בדיקת השוק שנעשתה עובר לרכישת המוצרים והתייחסותה להצעת חברת LTI לרכישת מוצרים אשר יוצרו בשנת 1999. מעדותה של גב’ הררי בעניין זה, אשר צוטטה לעיל, עולה, כי רכישה זו לא בוצעה עקב גילם הוותיק מדי של הרכיבים אשר חברה זו הייתה מסוגלת לספק. בעניין זה יש לזכור, כי רק אשר חודשים ספורים טרם ביצוע הרכישה דנן, נחשפה התובעת לתקלה משמעותית נוספת בכרטיסי ההצתה, היא התקלה בפרשת ציונטרוניקס, ולמרות זאת העדיפה, מטעמיה, לרכוש שוב רכיבים בשוק החופשי ללא אחריות מוצר ברורה מאת היצרן, וזאת נוכח הזמנת לקוח דחופה לאספקה מיידית של כרטיסי המיתוג. אף תעודת האמיתות אשר סופקה על ידי הנתבעת 1, כללה, כפי שהעיד מנכ"ל הנתבעת 1, לויט, אך ורק בדיקה מול הספק ממנו קנתה כי הרכיב אכן יוצר בחברת ST וכי המספר הקטלוגי שלו תואם למספר הקטלוגי של היצרן, דבר אשר מעיד על ייצור הרכיב התואם למפרט היצרן (עמ' 112 ש' 21-23 לעדות לויט), להבדיל מתעודת התאימות אותה מעניקה יצרנית הרכיב, אשר מעניקה אחריות לתקינות הרכיב. אותה בדיקה ויזואלית שערכה הנתבעת 2 ובמסגרתה הוענקה לרכיב תעודת תאימות, אין בה כדי ללמד על תקינותו של הרכיב או על תנאי אחסנתו אצל הספק ממנו רכשה הנתבעת 1 את הרכיב. יצוין, כי טענת התובעת הייתה, כי הרכיב סופק שלא בהתאם למפרט היצרן, באשר ספציפית נדרשה בו התנגדות של 40 אום. ואולם, מנהל התובעת הררי, העיד, כי כאשר התקבל הרכיב אצל התובעת נערכה לו בשנית בדיקה ויזואלית במחסני התובעת, וכי לאחר בדיקה זו הוחלט לשלוח את הרכיב להתקנה על כרטיס ההצתה (עמ' 66 ש' 10-12 לעדות הררי), אלא שגם בדיקה ויזואלית זו לא גילתה את הפגם ברכיב. התובעת לא הוכיחה בהליך שלפני כי הנתבעת 2 מייצרת רכיבים זהים בעלי התנגדויות שונות או כי קיימים רכיבים זהים מייצור הנתבעת 2 בעלי מפרט טכני שונה. כל שהוכח הוא, כי הרכיב שיוצר על ידי הנתבעת 2 מתאים למספר הקטלוגי שמוציאה הנתבעת 2 לרכיב זה, ולפיכך, הינו מתאים למפרט הטכני. לדעת מנהל התובעת הררי, כאשר מתקבלת מספק תעודת תאימות הרי שהמוצר תקין (עמ' 67 ש' 30-31 לעדות הררי). ואולם, במקרה זה לא ניתן לומר כי תעודת התאימות העידה על תקינות הרכיב, אלא אך על כך שיוצר באמצעות היצרן הנדון ובהתאם למפרט הטכני שאותו יצרן מפרסם. כלומר, במקרה שלפני, אין המדובר באספקת רכיב שאינו תואם למפרט הטכני, אלא ברכיב שאמנם תואם למפרט הטכני אך הינו פגום, פגם אותו לא ניתן היה לאתר בבדיקה ויזואלית עליה מלמדת תעודת ה COC אותה סיפקה הנתבעת 1. יוער, כי מנהל התובעת היה ער לעובדה, כי קיימים רכיבים אשר עלות הבדיקה שלהם אינה מצדיקה בדיקת איכות לפני התקנתם על כרטיס ההצתה וכי אפשרות זו נלקחת בחשבון כחלק מסיכון שהתובעת לוקחת בחשבון (עמ' 66 ש'-18-26 לעדות הררי). בעניין זה אני אף מייחסת משקל לכך, שמדובר ברכיבים שהפער בין עלות רכישתם מהיצרן או ממפיץ מורשה שלו לעומת רכישת בשוק החופשי הינו זניח, כי מדובר ברכיבים אשר קיים פוטנציאל משמעותי להנזקם עקב העדר פיקוח על תנאי אחסנתם ומשך חיי המדף שלהם, וכי פוטנציאל הנזק לרוכש במקרה של אי תקינות הרכיבים המותקנים במערכות אלקטרוניות יקרות, הינו גדול. בהקשר זה אני סבורה, כי לתובעת, כקונה מתוחכמת, האחריות להימנע או לפחות לצמצם באופן משמעותי את פוטנציאל הנזקים אשר עלולים להיגרם לה וללקוחותיה עקב אי תקינות הרכיבים, וזאת, גם אם הדבר כרוך בהמתנה ארוכה יותר לאספקת הרכיבים או אף באובדן עסקה כזו או אחרת. מכל מקום, משלא נקטה התובעת באמצעי זהירות אלו, האחריות להתממשות הנזקים, רובצת לפיתחה. אציין בשולי עניין זה, כי מהראיות אשר הוצגו לפני עלה, כי בעקבות תקלת ציונטרוניקס, חברות הביטוח לא היו מוכנות לבטח את התובעת (עמ' 63 ש' 23-26 לעדות גב' הררי). בנסיבות אלו עולה עוד יותר חשיבות קיומה של אחריות יצרן למוצרים שנרכשו, על מנת להקטין את הסיכון של אי תקינות הרכיבים ולקבל מן היצרן אחריות לאי תקינות כאמור, היה ויסתבר כי קיימת. לסיכום פרק זה אני קובעת, כי אין בתעודת ה COC שסיפקה הנתבעת 1 לתובעת במצורף לרכיבים נשוא ההליך, כדי לבסס אחריות של נתבעת זו לתקינות הרכיבים ולנזקי התובעת בגין אי תקינותם. כן אני קובעת, מהטעמים שפורטו לעיל, כי התובעת לא הרימה הנטל להצביע על מקור אחר כלשהו, בעובדות או בדין, להטלת אחריות כאמור על הנתבעת 1. עם זאת, נוכח הסכמת הנתבעת 1 (סעיף 105 לסיכומיה), עליה להשיב לתובעת את עלות הזמנת הרכיבים, אשר התגלו כפגומים. יוער, בהערת אגב, כי לתוצאה זו של השבת עלות העסקה ניתן להגיע, במישור החוזי, אף מטעם של ביטול העסקה וחובת ההשבה ההדדית הנגזרת מכך, נוכח אי תקינות הרכיבים שנרכשו בעסקה זו והסכמת הנתבעת לביטול העסקה בנסיבות אלו (זאת, להבדיל מחיוב הנתבעת 1 בנזקי התובעת בגין רכיבים אלו, אשר כאמור לעיל אינו מוצדק במקרה דנן, במישור החוזי או הנזיקי). ד3. התביעה כנגד הנתבעת 2 בטרם כניסה לשאלת אחריותה של הנתבעת 2 יצוין, כי בהחלטת כב' השופטת גרוסמן מיום 3.5.2007 התקבלה בקשת הנתבעת 2 לסילוק התובענה כנגדה על הסף (בש"א 1528/04), וזאת נוכח העדר יריבות בין התובעת לנתבעת 2. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע.א.2785/07) ובמסגרתו של הליך ערעור זה הוסכם בין הצדדים, כי פסק הדין יבוטל וכתב התביעה יתוקן תוך פירוט העילות הנזיקיות כנגד הנתבעת 2. בכתב התביעה המתוקן טענה התובעת לאחריות מוחלטת של הנתבעת 2 לתקינות מוצריה ולחילופין, כי יש לנתבעת 2 אחריות ברשלנות לנזקי התובעת בגין אי תקינותם של הרכיבים נשוא ההליך. ואולם, כמפורט להלן, איני סבורה, כי היה בתיקון זה כדי ליצור עילת תביעה תקפה וכדי לבסס אחריות של הנתבעת 2 לפיצוי התובעת בגין אי תקינות הרכיבים נשוא ההליך. אין בידי לקבל את טענת התובעת בנוגע לקיומה של אחריות מוחלטת על הנתבעת 2 לתקינות מוצריה: הנתבעת לא הצביעה על מקור כלשהו בדין, או על בסיס אחר כלשהו, לפיו מוטלת על הנתבעת אחריות מוחלטת לתקינות מוצריה, בכל מקרה ונסיבות בהם מתגלה ליקוי כלשהו ברכיבים אלו, ואיני סבורה, כי יש מקום להטלת אחריות מוחלטת כאמור על נתבעת זו, גם בהעדר רשלנות או הפרה מצידה במישור החוזי. בהקשר זה יצוין, כי מנהל התובעת הררי עצמו העיד בחקירתו הנגדית, כי הרכיבים אינם נבדקים על ידי התובעת בטרם התקנתם על המעגל המודפס וכי כאשר הסיכון לתקלה ברכיבים אלו אכן מתממש בפועל, האחריות נלקחת על ידי התובעת (עמ' 66 ש' 22-26 לעדות הררי). יש לזכור, כי הנתבעת 2 אינה מתנערת כליל מנטילת אחריות לתקינות מוצריה, וכי במערכת היחסים בין יצרן לרוכש, היא נוהגת להעניק אחריות למוצריה, כאשר אלו נרכשים ממנה או ממפיציה המורשים, היינו כאשר יש לה יש לה יכולת שליטה ופיקוח על קו הייצור ועל תנאי אחסנת המוצרים, אורך חיי המדף שלהם וכו'. סגן נשיא הנתבעת 2 אף הבהיר בעדותו, כי הנתבעת 2 מעניקה אחריות למוצריה בנסיבות כאמור, גם ללא הצגת תעודת תאימות. יוער, כי גם בשאלת פיזור הנזק, ומשהרכיבים לא נרכשו מן היצרן או מפיצו המורשה, אני סבורה, כי שומה היה על התובעת לדאוג ולבטח עצמה למקרה של נזקים עקב אי תקינות רכיבים בהם היא עושה שימוש, בהעדר מבטח אחר כלשהו בנסיבות של רכישה בשוק החופשי. אף איני מקבלת את טענת התובעת, כי נסיבות המקרה דנן יוצרות חזקה כי המוצר פגום בשל פגם בייצורו, וכי משכך יש להעביר את נטל ההוכחה אל הנתבעת 2 (סע' 36 לכתב התביעה המתוקן), במקרה דנן, מעבר לכך שמדובר בנזקים כספיים ולא נזקי גוף, הרי שהרכיבים הגיעו מספק צד ג' כלשהו, ולנתבעת 2 כיצרן, לא יכולים להיות ידיעה, פיקוח או שליטה על תנאי אחסנתם או אחזקתם של הרכיבים ואף לא על משך החזקתם על ידי אותו ספק. ממילא אין לייחס לה אחריות מוחלטת לתקינות הרכיבים בנסיבות אלו. משכך, נדחית טענת התובעת לקיום אחריות מוחלטת של הנתבעת 2 לתקינות הרכיבים נשוא ההליך. אף איני מקבלת את הטענה בנוגע לאחריות הנתבעת 2 מכוחה של עוולת הרשלנות: ראשית, יוזכר, כי ההליך כנגד הנתבעת 2 החל מספר שנים לאחר הגשת כתב התביעה כנגד הנתבעת 1 וזאת מבלי שנעשתה לאורך תקופה זו פנייה של התובעת אל הנתבעת בנוגע לרכיביה. אף לא הוכח באופן פוזיטיבי בהליך שלפני, כי הנתבעת 2 היא זו שייצרה בפועל את הרכיבים נשוא ההליך. אמנם, טענת זיוף של הרכיבים לא הוכחה בהליך שלפני, אך אני סבורה, כי כתנאי בסיסי לתביעתה כנגד הנתבעת 2, היה על התובעת להוכיח בפועל את שרשרת העברת הרכיבים אשר סופקו לה על ידי הנתבעת 1. נוכח אופי הטענות אני אף מוצאת ממש בטענת הנתבעת 2, כי נגרם לה נזק ראייתי וקושי להתגונן בהקשר זה, בעקבות צירופה להליך באיחור כה רב ואי יכולתה לבדוק את הרכיבים הנדונים בזמן אמת. יצוין, כי מנהל הנתבעת 1, לויט, טען כי פרטי המתווך ממנו נרכשו הרכיבים, חסויים ואף לא הציג תעודת תאימות שקיבל מאותו מתווך עלום (עמ' 119 ש' 26 לעדות לויט). בנוסף טען לויט, כי לא היה בקשרים עסקיים ישירים עם הנתבעת 2 (עמ' 119 ש' 19-22 לעדות לויט). כך, גם התובעת לא טענה ליריבות חוזית ישירה כלשהי עם הנתבעת 2. משכך, אין לומר, כי הנתבעת 2 צפתה או יכולה הייתה לצפות את התרחשות הנזק שנגרם לתובעת. הנתבעת 2 לא הייתה מעורבת ביחסים חוזיים עם התובעת או עם הנתבעת 1 בנוגע לרכיבים אלו או מיודעת לגבי רכישתם על ידי מי מבעלות דין אלו. אף לא הוכח לפני מהו המסלול שעשו אותם רכיבים בשוק החופשי וכמה ידיים עברו, וזאת גם אם במקור אכן נמכרו על ידי הנתבעת 2 או מפיץ מורשה שלה לגורם כלשהו. ממילא, אף אין לפני ראיות ממשיות או גרסה כלשהי, לגבי התנאים בהם הוחזקו אותם רכיבים לאורך הדרך ואף לא אפשרות לקבוע מה גרם לאי תקינותם של הרכיבים בעת שהגיעו לידי התובעת. אף ברור הוא, כי לנתבעת 2 אין, ולא יכולה להיות, שליטה לגבי גלגולם של מוצריה או התנאים בהם הם מוחזקים, וממילא לא ניתן לייחס לה צפיות או חובת זהירות גורפת ביחס למוצריה, בכל נסיבות שהן. סבורני, כי הצפיות המוטלת על הנתבעת 2 הינה רק כלפי צדדים קרובים, הרוכשים את מוצריה ישירות מנה או באמצעות מפיציה המורשים, שכן בנסיבות אלו יש לנתבעת 2 ידע ויכולת שליטה ופיקוח לעניין אחסנת המוצרים, חיי המדף שלהם וכו'. מעבר לכך, ובנסיבות הפרשה דנן, אף איני סבורה, כי התובעת הוכיחה התנהלות רשלנית של הנתבעת ביחס לייצור או מכירת הרכיבים נשוא ההליך או ביחס להיבט אחר כלשהו הנוגע לעניין. כאמור, לא די בכך שהרכיבים נשוא ההליך נמצאו בלתי תקינים כדי לייחס את הפגמים בהם לשלב הייצור דווקא ומכל מקום, אף לאחר שלב הייצור עברו הרכיבים גלגולים ולא נפרשה לפני בית המשפט היריעה המלאה ביחס לעובדות הנוגעות לדרך זו אותה עשו הרכיבים עד למכירתם לתובעת. כך למשל, לא הוכח לפני, כאמור לעיל, באילו תנאים הוחזקו הרכיבים ועל ידי איזה גורם. אף לא נשללה האפשרות, כי תנאים חיצוניים כלשהם, שלאחר שלב הייצור, הם שגרמו לאי תקינות הרכיבים, ומכל מקום לא הוכח לפני כי הליך הייצור דווקא הוא שגרם לאי תקינות זו. בהקשר זה יצוין, כי לטעמי, אין בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעת, מר אבני, כדי להפיג סימני שאלה אלו. ראשית, חוות דעתו ובדיקתו של המומחה הינן משנת 2008, כך שבדיקת הרכיבים שיוצרו בראשית שנות ה- 2000 ממילא הינה בעייתית נוכח חלוף הזמן ואופי המוצר הנבדק. שנית, שאלת הגורם לאי תקינות הרכיבים לא הוצגה כאחת השאלות אליהן התבקש המומחה ליתן את חוות דעתו (עמ' 1 סע' 1 לחוות הדעת). אמנם, מר אבני קבע בסעיף האחרון לחוות דעתו (סע' 6.3), כי הגיע למסקנה חד משמעית כי הכשל ברכיבים מקורו בפגם בייצור, אך מעיון בחוות הדעת לא ברור הבסיס למסקנה זו, ובוודאי למידת הפסקנות שבה היא מנוסחת. זאת, בפרט נוכח גילם של הרכיבים במועד בדיקתם על ידי המומחה. יש לציין, כי המומחה שלל אמנם כשל ברכיבים אשר מקורו בהתקנה וחיבור שלהם למעגל החשמלי בכרטיס ההצתה, אך אין בדברים אלו כדי לשלול אפשרות כי אי התקינות נגרמה מסיבות אחרות כלשהן שאינן קשורות לייצור, כגון עקב תנאי אחסנה. גם העובדה, אותה מציין המומחה, בדבר הכמות הגדולה של רכיבים אשר נמצאו בלתי תקינים, אין בה בהכרח לטעמי כדי ללמד על פגם בייצור, ולא נשללה האפשרות, כי אי תקינות כמותית זו נגרמה עקב גילם של הרכיבים או בשל תנאי אחסנה לא נאותים. יודגש, כי המומחה לא ציין, כי תנאים אלו ידועים לו, ולא שלל אפשרות כי לפרמטרים אלו יש קשר לאי התקינות. ובנוסף לכל אלה, אף ברור הוא לטעמי, כי נוכח גלגולם של הרכיבים בשוק החופשי, בנסיבות שלא הוכחו לפני, לא ניתן לקשור בכל מקרה, בקשר סיבתי, בין מצב הרכיבים, גם אם יוצרו על ידי הנתבעת 2, בעת צאתם ממפעלה, לבין מצבם בעת מכירתם לתובעת והתקנתם על ידה, וממילא לנזקי התובעת עקב כך. מכאן קביעתי, כי התובעת לא עמדה בנטל להוכחת עילת תביעה ברשלנות כנגד הנתבעת 2. ה. סיכום תוצאת כל האמור לעיל הינה, כי התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית, למעט חיובה בהשבת עלות הרכיבים אשר שולמה לידיה על ידי התובעת, היינו סך בשקלים השווה ל- 2,640 דולר ארה"ב, לפי שערו היציג ביום הגשת התביעה. נוכח תוצאה זו, בה נדחתה התביעה כנגד הנתבעת 1 בחלקה הארי ונכונות הנתבעת 1 מלכתחילה להשיב את עלות הרכישה הנ"ל לתובעת, תישא התובעת בהוצאות הנתבעת 1 ובשכ"ט בא כוחה בסך כולל של 15,000 ₪. התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת 2 ובשכ"ט בא כוחה בסך כולל של 25,000 ש"ח. המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים. ניתן היום, ה' כסלו תשע"ב, 01 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים. אחריות על מוצרים פגומיםרשלנותמוצר