1. פתח דבר: בפני תביעה לצו מניעה קבוע וקבלת חשבונות בטענה כי הנתבעות הפרו את סימני המסחר של התובעת. עסקינן במכולה אשר הכילה מוצרים אותם הזמינה הנתבעת 1 - בלונים ושעשועים בע"מ -מספק בסין. בתוך המכולה נמצאו, בין השאר, מוצרים מפרים של סימני המסחר של שאנל, רולקס, קרטייה, ראדו ו -לואי ויטון - היא התובעת בתיק זה. המוצרים שנחשדו כמפרי סימני המסחר נתפסו על-ידי המכס. שאר המוצרים שוחררו ונמסרו לנתבעות. ביום 16/11/2004 שלח המכס מכתב/הודעה לעו"ד אברס ממשרד עו"ד ד"ר שלמה כהן, המודיע על תפיסת המוצרים המפרים ודרישה להפקדת ערבות כספית בסך 20,000 ₪, אם יש כוונה לנקוט בהליכים משפטיים (נספח "ה" לכתב התביעה). ביום 24/11/2004 הגישה לואי ויטון את התביעה הנדונה - ת.א. 2571/04 כנגד הנתבעות בלונים ושעשועים בע"מ וכנגד אפרת כהן, בעלת המניות ומנהלת החברה. במקביל, הוגשה תביעה נוספת, תביעת רולקס נגד בלונים ושעשועים בע"מ - ת.א. 2573/04. ביום 17/12/2008 ניתן פסק דין בתביעה שבת.א. 2573/04, הדוחה את התביעה. בישיבת בית המשפט מיום 14/1/2009 אמר ב"כ התובעת: "באותו משלוח היו בעלי זכויות נוספים. ניתן גם פסק דין. באותו עניין ייצגנו בעל זכויות אחר". ביום 8/12/2004 פנתה הנתבעת 1 לתובעת באמצעות עו"ד בוסתנאי. "הנדון: ת.א. 2571/04 בימ"ש מחוזי ת"א Louis Vutton Malletier נ' בלונים ושעשועים בע"מ בשם מרשתי, בלונים ושעשועים בע"מ, הנני לפנות אליך כדלקמן: 1. מרשתי הינה חברה העוסקת ביבוא מוצרים המיועדים לאירועים (ימי הולדת, מסיבות וכד'). מרשתי מתמקדת ביבוא בלונים מסוגים שונים ואביזרים לבלונים (כפי שגם עולה משמה של מרשתי), והיא מייבאת גם ציוד נוסף המיועד לאירועים, כגון זיקוקים ואמצעי פירוטכניקה אחרים. כמו-כן מייבאת מרשתי גם בובות פרווה ומוצרי פופ נוספים. 2. מרשתי מייבאת את מוצריה מארה"ב ומאירופה, עד למשלוח נשוא התביעה, מרשתי מעולם לא ייבאה סחורה מסין. יתירה מזו, מנהלי מרשתי לא היו מעולם בסין. המשלוח נשוא התביעה הינו ניסיון ראשון של מרשתי לייבא סחורה מסין. 3. במסגרת יבוא נסיוני זה, הזמינה מרשתי ארנקים, תיקים ושעונים אופנתיים לילדים ולנוער, אשר מחיר כל פריט מהם היה כ- 1$ בלבד ואף פחות מכך. מרשתי לא הזמינה ולא הייתה לה כל כוונה להזמין, מוצרים הנושאים סימנים מסחריים, ובוודאי לא סימנים מסחריים של מוצרי יוקרה כמוצרי לואי ויטון. 4. מרשתי הופתעה לגלות שהסחורה שהגיעה איננה הסחורה שהזמינה. עם קבלת ההודעה מהמכס על כך שהפריטים נושאים את סימני המסחר של לואי ויטון ושדינם השמדה, הודיעה מרשתי למכס כי אין לה התנגדות להשמדת הסחורה. אחזור ואדגיש כי מרשתי אינה עוסקת ביבוא ומכירה של מוצרי יוקרה, אין לה קו מוצרים שכזה ולא הייתה לה כל כוונה לעסוק בכך". במכתב תשובה מיום 8/12/2004 דחתה התובעת את הנאמר באמצעות עו"ד ליעד וטשטיין ממשרד עו"ד ד"ר שלמה כהן: "טענותיהם של מרשיך כי לא ידעו כי הסחורה שהזמינה נושאת את סימני המסחר של מרשתי הינה, בלשון המעטה, מגוחכת". ביום 16/12/2004 שלח עו"ד בוסתנאי מכתב נוסף לעו"ד וטשטיין, בו נאמר, בין השאר: "3. במכתבי הקודם תוארו הנסיבות המבהירות את תום ליבה של מרשתי. חבל שמרשתך מתעלמת מכך. בינתיים הסכים אף הספק הסיני לאשר כי אכן, עקב טעות שלו, שלח סחורה ממותגת למרות שלא הוזמנה אצלו סחורה ממותגת. אישור הספק הסיני, הכולל את התנצלותו, מצורף לעיונך. 4. אין למרשתי כל התנגדות לגלות את פרטי הספק ואת פרטי המשלוח, שהרי בהיותה תמת-לב שפעלה ללא כל דופי, אין למרשתי דבר להסתיר. לפיכך, ולמרות שבניגוד למכתבך לא חלה על מרשתי החובה לכך, מצורפים בנוסף למכתב הנזכר לעיל, גם מסמכי היבוא הבאים: Packing List, Invioice". מסמכים אלו לא שכנעו את עו"ד וטשטיין אשר משיב, בכתב יד, על גבי מכתב זה: "התנצלותו של הזייפן הסיני אכן נוגעת ללב. מעבר לכך, יש למרשך ככל הנראה קשיים בהבנת הנקרא ואני מציע לשוב לעיין במכתבי מיום 8.12 ובפנייתך הראשונה והמתחכמת שנועדה... לשחרור מוצרים מהמשלוח". ביום 27/12/2004 הוגשה ע"י הנתבעת 1 בקשה דחופה לבית המשפט: "א. להורות למשיבה 2 לחדול לאלתר מעיכוב המוצרים מתוך משלוח שייבאה המבקשת 1, על-פי רשימון יבוא מס' 422584615 (להלן: "המשלוח"), אשר לגביהם אין מחלוקת שאינם מפירים את זכויותיה של המשיב 1 בסימני המסחר שלה, ואף אינם מפירים את זכויותיו של כל בעלים אחרים בסימני המסחר שלו. ב. להורות על השמדה לאלתר של המוצרים במשלוח הנ"ל שייבאה המבקשת 1, המפירים את זכויותיה של המשיבה 1 בסימני המסחר שלה, ובמידת הצורך גם מוצרים אחרים, אם ישנם במשלוח, המפירים את זכויותיו של כל בעלים אחרים בסימני המסחר שלו. ההשמדה תיעשה על-ידי המשיבה 2 ו/או בפיקוחה, כמקובל, והמבקשת 1 מסכימה כי בשלב זה תיעשה ההשמדה על חשבונה". ביום 23/1/2005 ניתנה על-ידי בית המשפט החלטה בה נאמר, בין השאר: "ככל שהדבר נוגע לפריטים המפרים את זכויות המבקשות אין כל מניעה להשמדתם.... אם קיימים מוצרים שאינם מפרים, יש לשחררם". כך נעשה. הראיות נשמעו והצדדים הגישו דברי סיכום בכתב. 2. דיון: אין מחלוקת, כי חלק מהמוצרים שנתפסו על ידי המכס במכולה שמוענה לנתבעת1 מהספק הסיני, נחזו להיות מוצרי מותג, ביניהם, לואי ויטון, הגם שאינם כאלה. מדובר במוצרים המפרים את סימן המסחר של לואי ויטון. בהסכמת הנתבעת 1, הושמדו מוצרים מפרים אלו, למעט דוגמאות של מוצרים אלו אשר הוצגו בבית המשפט. את יתר המוצרים קיבלה הנבתעת 1 לידיה. בעדותו בבית המשפט העיד והצביע מר דוד ריגלהיים, מנכ"ל חברת לואי ויטון בע"מ, על ההפרות הנטענות. אין ספק כי מדובר במוצרים מפרי סימן המסחר של לואי ויטון. חוקר המכס, העד מר אלמקייס פיני, יצר את קשר "השרשרת" בין המוצרים שנתפסו במכולת המוצרים של הנתבעת, אשר הושמדו מכוח צו בית המשפט, ובין הדוגמאות ממוצרים אלו, אותם קיבל לידיו ב"כ התובעת, הם המוצרים שהוצגו בבית המשפט. בתצהירה ובעדותה בבית המשפט חזרה וטענה הנתבעת 2 - גב' אפרת כהן - כי הנתבעת 1 לא הזמינה את המוצרים המפרים שנמצאו בתוך המכולה; וכי מוצרים אלו מוענו אליה על-ידי הספק הסיני, ללא ידיעתה: ביום 27/12/2004 הוגשה ע"י הנתבעת 1 בקשה דחופה לבית המשפט: "5. הנתבעת הינה חברה פרטית שנוסדה בשנת 2000, העוסקת ביבוא מוצרים המיועדים לאירועים (ימי הולדת, מסיבות וכד'). הנתבעת 1 מתמקדת ביבוא בלונים מסוגים שונים ואביזרים לבלונים (כפי שגם עולה משמה של הנתבעת 1), והיא מייבאת גם ציוד נוסף המיועד לאירועים, כגון זיקוקים ואמצעי פירוטכניקה אחרים. כמו-כן מייבאת הנתבעת 1 גם בובות פרווה ומוצרי פופ נוספים. 6. הנתבעת 1 הייתה מייבאת, מאז ומתמיד, את מוצריה מארה"ב ומאירופה. בחודש אוקטובר 2004 ביצעה, לראשונה, הזמנת יבוא ניסיוני מסין. ויודגש, עד למשלוח נשוא התביעה, הנתבעת 1 מעולם לא ייבאה סחורה מסין. המשלוח נשוא התביעה היה ניסיון ראשון של הנתבעת 1 לייבא סחורה מסין. 7. במסגרת יבוא ניסיוני זה, הזמינה הנתבעת 1 ארנקים, תיקים ושעונים אופנתיים לילדים ולנוער, אשר מחיר כל פרט מהם היה כ- 1$ בלבד ואף פחות מכך. הנתבעת 1 לא הזמינה ולא הייתה לה כל כוונה להזמין, מוצרים הנושאים סימנים מסחריים, ובוודאי לא סימנים מסחריים של מוצרי יוקרה כמוצרי לואי ויטון. הנתבעת 1 אינה עוסקת ביבוא ומכירה של מוצרי יוקרה, אין לה קו מוצרים שכזה, אין לה ערוץ שיווקי למכירת מוצרים יוקרתיים ולא הייתה לה כל כוונה לעסוק בכך. 8. ההזמנה בוצעה מהארץ באמצעות האינטרנט ולא במהלך או בעקבות ביקור אצל ספק או בתערוכה כלשהי בסין. ההזמנה בוצעה על-ידי בעלי אשר אחראי על ביצוע ההזמנות לנתבעת. אני ובעלי מעולם לא היינו בסין לפני קבלת המשלוח (מאז בעלי כבר היה). 9. עם הגעת המשלוח לארץ, קיבלה הנתבעת 1 הודעה מהמכס שחלק מהפריטים במשלוח נושאים סימני מסחר של לואי ויטון וסימני מסחר אחרים, שדינם השמדה. הנתבעת 1 הופתעה לקבל הודעה זאת ולגלות שהסחורה שהגיעה איננה הסחורה שהזמינה. לאחר שהמכס הודיע שצריך להשמיד את הפריטים נושאי סימני מסחר של לואי ויטון ושל מותגים אחרים, הודיעה הנתבעת 1 למכס מיידית, כי אין לה התנגדות לכך וביקשה לשחרר מיידית ולא לעכב את יתרת המשלוח. 10. הנתבעת 1 פנתה בדחיפות לספק הסיני לבירור הטעות החמורה במשלוח מוצרים שלא הוזמנו ואכן בעקבות בדיקתו אישר הספק הסיני, בעל-פה ואחרי-כן בכתב, כי אכן, עקב טעות שלו כתוצאה מבלבול במספרי הפריט, שלח חלק מהסחורה כסחורה ממותגת למרות שלא הוזמנה אצלו סחורה ממותגת. אישור הספק הסיני מצ"ב כנספח ד'". במכתבו כותב הספק הסיני: "To Blonim m Veshashuim Israel Dear Sir, Regarding you order we made a serious mistake and sent you the wrong items and boxes. You ordered regular fashionable watches and fancy bags, and no licensed merchandise, and we mixed up in our system with the reference numbers and send you the wrong items. We sincerely apologies for this mistake". מהימנה עלי גרסת הנתבעות כפי שנשמעה מפי הנתבעת 2. אמנם הנתבעת 2 לא טיפלה באופן אישי בהזמנה נשוא הדיון, אלא בעלה מר ערן כהן, אולם, הנתבעת 2 הינה בעלת המניות ומנהלת הנתבעת 1 ויש להניח שהעובדות המהותיות ידועות לה; וגם אם היא שמעה אותם מפי בעלה אשר טיפל בנושא. מר ערן כהן הגיש תצהיר והעיד בת.א. 2573/04 בתביעת רולקס. בעדותה הסבירה הנתבעת 2, כי בתיק הנדון עתה, היא זו אשר הגישה תצהיר והעידה, משום שהתביעה הוגשה נגדה באופן אישי. תביעת רולקס הוגשה רק כנגד החברה/הנתבעת 1: "תבעו אותי וכנראה ביקשו ממני להגיש תצהיר, אז אמרתי את הדברים בתור בעלת החברה. ... מכיוון שתבעו אותנו ואותי באופן אישי, אני מודרכת על-ידי עורך דין שמה שמבקשים ממני אני עושה. אין לי ניסיון בדברים כאלה. אם בעלי היה מתבקש ליתן תצהיר וזה נכון לעשות, זה מה שהיינו עושים". (עמ' 22 לפרוטוקול) אכן, ראוי היה שמר ערן כהן יגיש תצהיר ויעיד בתיק הנדון עתה, אך אין לזקוף העדר עדות זו לחובת הנתבעות. אין לראות בכך ניסיון של הנתבעות להסתיר דבר מה, בוודאי כאשר תצהירו של מר ערן כהן הוגש בתביעת רולקס, ועל בסיס תצהיר זה והמסמכים שעמדו בפני בית המשפט, התקבלה גרסת הנתבעת 1 ונדחתה תביעת רולקס. לשאלת בית המשפט השיב ב"כ הנתבעות: "לשאלת בית המשפט מדוע לא העיד הבעל? אני משיב: הבעל יכול היה להעיד ואף הגיש תצהיר בתיק המקביל בתביעה שהוגשה על-ידי רולקס, והיה מוכן להיחקר על תצהירו שם. חברי הודיע כאן שהוא ראה את התיק של רולקס וידע שהוגש שם תצהיר של בעלה". בפסק הדין אומרת, בין השאר, כבוד השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן: "... מר ערן כהן, מנהל הנתבעת, הצהיר כי מדובר בטעות של הספק הסיני, שאישר הן בעל פה והן בכתב כי עקב טעות שלו כתוצאה מבלבול במספרי הפריט, חלק מהסחורה ששלח ממותגת למרות שהנתבעת הזמינה סחורה לא ממותגת (סעיף 10 לתצהירו). כן צירפה הנתבעת מייל שלטענתה שלח אליה הספק הסיני, בו הודה בטעות והתנצל עליה, על מנת לתמוך בטענתה (להלן: "המסמך השנוי במחלוקת"). ... אמנם נטל ההוכחה מוטל על שכם המזמין, במקרה זה הנתבעת, אולם, בניגוד לעניין וורנר הנ"ל, במקרה דנן הוגש תצהיר מטעם הנתבעת התומך בטענותיה העובדתיות, כאמור לעיל". פסק הדין היה ידוע לב"כ התובעת, ואף צורף למוצגי הנתבעות. במהלך הדיון אישר ב"כ התובעת כי האמור בתצהיר מר ערן כהן ידוע לו, והנתבעת 2 אף נשאלה שאלות על תצהיר זה: "ש. גם בתצהיר שבעלך הגיש בתיק של רולקס, ועיינו בתיק..." (עמ' 22 לפרוטוקול) ללמדך, שב"כ התובעת היה מודע לכך שעל בסיס תצהיר זה נדחתה תביעת רולקס. על-פי החלטת בית המשפט מיום 14/1/2009, על הצדדים היה להגיש את ראיותיהם בתצהירים. ראיות הנתבעות הוגשו ביום 27/10/2009 כאשר מצורף אליהן תצהיר הנתבעת 2 בלבד. קרי, כבר במועד זה היה ב"כ התובעת מודע לכך שמר ערן כהן לא יוזמן על-ידי הנתבעות להעיד בבית המשפט. אם סבור היה ב"כ התובעת כי גרסת מר ערן כהן, אשר אומצה על-ידי בית המשפט בתביעת רולקס, אינה נכונה; וכי בית המשפט אימץ אותה רק משום שעל-פי ההסדר הדיוני לא נחקרו העדים על תצהיריהם; היה עליו להזמין את מר ערן כהן לעדות בבית המשפט ולעתור לאפשר לו לחקור את מר ערן כהן על דרך חקירה נגדית. משלא נעשה הדבר; ומשאומצה גרסה זו על-ידי בית המשפט בת.א. 2573/04, שרירה וקיימת גרסתה זו, התואמת גם את האישור אשר ניתן על-ידי הספק הסיני. הוא הדין באשר לאישור הספק הסיני. אישור זה, אשר התובעת טוענת לאי אמינותו, נבחן על-ידי בית המשפט בת.א. 2573/04 - בתביעת רולקס. אומר בית המשפט: "... לאור המחלוקת בדבר האותנטיות של המסמך השנוי במחלוקת, צרפו הצדדים חוות דעת מומחים. התובעת צרפה את חוות דעתו של מר יצחק חגג, שממצאיו מצביעים על כך שהמסמך השנוי במחלוקת אינו מסמך אותנטי אלא פוטומונטאג' ("הרכבה צילומית") של מסמכים אחרים. הנתבעת צרפה את חוות דעתו של עו"ד יונתן נפתלי, שקבע כי אמנם קיימים הבדלים בין המסמכים האחרים שנתקבלו מהספק הסיני לבין המסמך השנוי במחלוקת, אולם לא ניתן להסיק על סמך הבדלים אלה כי המסמך השנוי במחלוקת בהכרח אינו אותנטי. ... ... לאור העובדה שהטענות העובדתיות של הנתבעת בדבר הטעות של הספק הסיני הנתמכות בתצהירו של מנהל הנתבעת, לא נסתרו ע"י ראיות התובעת, ולאור קיומו של ההסדר הדיוני כאמור, אין לי אלא לקבל את טענת הנתבעת בדבר טעות הספק הסיני". גם בתביעת רולקס, כפי שטוענת עתה התובעת, טענה רולקס: "כי הנתבעת לא הביאה תצהיר של הספק הסיני ואף לא ציינה מדוע נמנעה מהבאת עדות מכרעת זו". טיעון זה לא התקבל על-ידי בית המשפט בתביעת רולקס; ואינו מקובל עלי גם בתביעה דנן. כאמור, האישור של הספק הסיני נמסר לתובעת עוד בחודש דצמבר 2004. בעדותו נשאל והשיב העד מר דוד רינגלהוים - מנכ"ל חברת לואי ויטון בע"מ כי התובעת לא עשתה דבר כדי לבדוק את אמינות אישור זה ותוכנו, הגם שיש לה סניפים בכל העולם. התובעת לא בדקה את אמינותו של מסמך זה, גם לאחר שהייתה מודעת לפסק הדין בתביעת רולקס, אשר אימץ את האמור באישור של הספק הסיני, וקיבל את טענת הנתבעת בנדון. בעדותו אף אמר מר רינגלהיים, כי זו פעם ראשונה שהוא נתקל במכתב כה מפורש של יצרן, המודה בטעותו. על רקע האמור, נדחתה התנגדותו של ב"כ התובעת לקבלת אישור זה כראיה בתביעה דנן. בהחלטת בית המשפט נאמר: "... מדובר במסמך שנשלח על-ידי החב', המצוי מזה זמן רב בידי הצדדים, לרבות התובעת. הנספח גם, כפי שאני שומע, עמד בפני כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון, עת דנה בעניין בנוגע לפריטים אחרים. אם סברה התובעת כי האמור במכתב אינו נכון ו/או אינו משקף את המציאות ו/או אינו אותנטי, הייתי מצפה מהתובעת, אשר לה יש סניפים בכל העולם, כי תפנה ותבדוק עם החב' בסין את הדבר. לא רק שהדבר לא נעשה, אלא שכפי ששמעתי מהעד שהעיד היום, הוא ראה את המסמך רק לפני שבוע, ובכל מקרה, החב' לא עשתה דבר בענין זה. איני סבור כי לצורך התיק הנדון בפניי, יש הצדקה להזמין מחו"ל עד אשר יעיד על תוכן המכתב או יחזור על האמור במכתב, כל עוד אין ראיה אחרת ו/או בסיס כלשהו לחשד המוצג בפניי שהמכתב הוא אינו אמיתי. זאת ועוד, המוצג היה חלק מהמוצגים שהוגשו בתצהיר, ועמדו לנגד עיני התובעת כבר בעת שהוגשו התצהירים ביום 27/10/2009. אם הייתה לתובעת התנגדות כלשהי להגשת מסמך זה, היה עליה להודיע על כך בבוא העת עם קבלת התצהיר עם המסמכים, ולהגיש בקשה בהתאם. בוודאי כאשר היא יודעת שהמסמך היה בסיס לפסק דינה של כבוד השופטת ד"ר אגמון-גונן. אשר על כן, ולאור כל הנימוקים המפרטים והמצטברים לעיל, אני מחליט לדחות את הבקשה והמסמך ישמש כראיה לכל דבר ועניין בתיק זה". (עמ' 13 לפרוטוקול) בהעדר הוכחה אחרת, מקבל אני את האמור באישור הספק הסיני ואת גרסת הנתבעות, כי הטעות הייתה טעות של הספק הסיני במשלוח פריטים שלא הוזמנו על-ידי הנתבעות. מסקנה זאת מקבלת תימוכים נוספים. שמה של הנתבעת בלונים ושעשועים בע"מ, מלמד על עיסוקה. הנתבעת הינה חברה פרטית שנוסדה בשנת 2000 שעוסקת בייבוא מוצרים המיועדים לאירועים (ימי הולדת, מסיבות וכד'), כדוגמת: בלונים, בובות, מוצרי פופ, זיקוקים ואמצעי פירוטכניקה ואח'. המוצרים המפרים שנתפסו במכולה, אינם נמנים על סוגי מוצרים אלו, ובוודאי שאינם מיועדים לאירועים עבורם מייבאת הנתבעת מוצרים. פרט לכך שמדובר במוצרים מפרים שנמצאו במכולה שנשלחה לנתבעת 1, לא נמצאו סימנים מזהים כלשהם של הנתבעת על-גבי מוצרים אלו. מספרי הקודים המופיעים על המוצרים, הם המספרים של הספק הסיני. בעדותו נשאל והשיב מר רינגלהיים: "לשאלות בית המשפט: ש. מספרי הקודים זהים למספרים שלכם. ת. לא. יש את המספרים של הספק והמספרים שהיו בתוך התיק הם תואמים לדגמים שלנו. המשך חקירה נגדית: ש. המספרים של הספק הסיני תואמים למספרים של "לואי ויטון". ת. יש שני מספרים. יש את המספר של הסיני ועל הקבלות על המוצרים אותו דבר. ש. מפנה אותך לנספח "א" לתצהיר התובעת. האם מופיע בו שם של "לואי ויטון". ת. לא. לשאלות בית המשפט: ש. האם מופיע פה משהו שיכול לקשור את המוצר למוצר של "לואי ויטון". ת. לא. ש. בנספח "ב" האם יש משהו שיכול לקשור אותו למוצר של "לואי ויטון". ת. לא. ש. ובנספח "ג". ת. כן ולא. לא רשום "לואי ויטון" אבל רשום מס' המכס. על המסמכים - לא. המשך חקירה נגדית: ש. כלומר, לא ניתן לדעת כי מדובר במוצרים של "לואי ויטון". ת. אמת. (עמ' 10 לפרוטוקול) חברת בלונים ושעשועים בע"מ נוסדה בשנת 2000. לאורך שנים אלו, התובעת לא השכילה להביא בפני בית המשפט הוכחה כלשהי, כי הנתבעת1 מכרה או הציעה למכירה, מוצרים כלשהם כדוגמת המותגים המפרים, לא לפני האירוע נשוא התביעה ולא במשך 6 השנים שחלפו מאז האירוע נשוא התביעה. בעדותה בבית המשפט, בהתייחסה לאחד המוצרים שהוצגו בפניה, אמרה הנתבעת 2 : " ת. ... אני לא הזמנתי דבר כזה. בעלי לא הזמין בטוח. אין לנו בכלל לקוחות שאמורים לקנות מוצרים כאלה. ... עד כמה שידוע לי ואני מכירה את המותג המוביל, ואני יודעת שזה מותג שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו לקנות את זה, ובטח שילדים ונוער לא יקנו את מוצרי התובעת." (עמ' 24 לפרוטוקול) בעדותו נשאל והשיב מר רינגלהיים: "ש. נתקלת פעם בשמות הנתבעות 1, 2 חוץ מהפרשה הזאת. ת. לפי מה שאני זוכר - לא". (עמ' 9 לפרוטוקול) זאת, למרות שעל-פי עדות העד הוא היה שותף לתפיסת כמויות גדולות של מוצרים מפרים שיובאו ארצה על-ידי אחרים. בעדותו נשאל והשיב מר אלמקייס פיני, עובד המכס במשך 17 שנה, מהן כ- 10 שנים ביחידת החקירות של המכס: "ש. אתה 17 שנה בחקירות. אם הנתבעת הייתה ידועה בהבאת סחורות מזוייפות זה היה אמור להדליק אצלך נורה אדומה. ת. לא. ש. אתה אישית טיפלת בסחורה מזוייפת של הנתבעת. ת. לא זוכר. אבל זה משהו שאפשר לבדוק בקלות, לא נדרשתי ולא בדקתי. בד"כ אנחנו לא מטפלים ביבואנים שהם בסדר. אז מראש אני לא יכול להגיד שכן או שלא. ש. אתה פעם העדת בבית המשפט או מסרת עדות בבית המשפט על בלונים ושעשועים בנושא דומה. ת. לא. ש. היה לך בסיס לחשד כלשהו כלפי הנתבעות. ת. לא. ש. נכון שחלק מהסחורה לא הייתה סחורה ממותגת. ת. כן. ש. כלומר, לא נשאה עליה שמות מותגים. ת. לא היה חשד לגביה שהיא מפרה משהו. ש. והסחורה הזאת לבסוף שוחררה לנתבעות. ת. עד כמה שידוע לי - כן". (עמ' 18, 19 לפרוטוקול) ללמדך, שמדובר באירוע חריג ובודד בו היו מעורבות הנתבעות, שלא באשמתן. במקום המוצרים הבלתי ממותגים אותם הזמינה הנתבעת 1, שלח הספק הסיני מוצרים ממותגים מפרים. בסעיף 8 לתצהיר הנתבעת 2, נאמר כי ההזמנה הייתה ל- 18,000 פריטים. ב"כ התובעת מפנה לרשימון היבוא (נספח "א" לנספחי הנתבעות), אשר בו מפורטים 599 פריטים בלבד. לטענתו, מדובר ברישום כוזב על-מנת להטעות את המכס. אין אני שותף לאפשרות זו אותה מעלה ב"כ התובעת. בלתי סביר להניח שהנתבעת תשלח למכס רשימון של 599 פריטים (תיקים) עבור מכולה שלמה, כדי להטעות את המכס. פער כזה בוודאי שהיה מעורר חשד ומחייב בדיקה. ברי, כי קיימת טעות כלשהי ברישום כמות הטובין שברשימון היבוא (נספח "א" לנספחי הנתבעות), כפי שגם העידה הנבתעת 2. 3. סוף דבר: אני דוחה את התביעה. בהתחשב בכך שמוצרים מפרי מותג נמצאו במכולה שמוענה לנתבעת 1, אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות. סיןסחורהסימן מסחרי