רקע 1. הנתבעת הינה מועצה אזורית שבתחומה מצויים כ- 6,700 תושבים והישובים שלהלן: קיבוץ גבעת ברנר, קיבוץ (קבוצת) שילר, מושב קידרון, מושב בית אלעזרי, מושב בניה וכפר גבתון. (להלן : המועצה). 2. בתקופה מחודש ספטמבר 1976 עד לחודש אוגוסט 1984, הייתה התובעת חברת קיבוץ גבעת ברנר. בתקופה זו, עבדה התובעת כמורה בביה"ס האזורי המקיף ברנר, אשר נמצא בשטח המועצה וממוקם בקיבוץ גבעת ברנר הוא צד ג' בתיק (להלן: ביה"ס). 3. בתקופת עבודתה בבית הספר לא קיבלה התובעת שכר ישירות מבית הספר וכן לא הונפקו לה תלושי שכר. התמורה ששולמה ליישובים השותפים בגין שעות העבודה של חבריהם שהוצבו לעבודה בבית הספר, נקבעה בין הנהלת בית הספר ליישובים והועברה ישירות אליהם. 4. התובעת עזבה את קיבוץ גבעת ברנר והפקיעה את חברותה בחודש אוקטובר 1984. היא עברה להתגורר בכפר סבא ביחד עם משפחתה. מאז 1986 ועד היום, מלמדת התובעת בחטיבת ביניים בכפר סבא ומקבלת משכורתה ממשרד החינוך. 5. בשנים האחרונות ביקשה התובעת לברר את זכויותיה הפנסיונית. בהתאם לדרישת משרד החינוך, פנה ב"כ התובעת אל הנתבעת ביום 4.6.09 בבקשה לקבל אישור המועצה לגבי עבודת התובעת בבית הספר, בציון תקופת עבודה מדויקת, היקף משרה, ופרטי תוכנית פנסיה בה בוטחה. (נספח ח' לכתב התביעה). 6. בתגובה נענתה התובעת כי אין בידי המועצה להעניק את האישור המבוקש עבור משרד החינוך, שכן התובעת נשלחה על ידי הקיבוץ לעבודה בבית הספר, במסגרת סידור העבודה הפנימי של הקיבוץ ומעולם לא שימשה כעובדת המוסד. וכי בהתאם לאמור, מעולם לא שימשה כ"עובדת" המועצה (נספח ט' לכתב התביעה). 7. ביום 29.10.09 הגישה התובעת תביעתה כנגד הנתבעת. לטענתה היא זכאית לפנסיה תקציבית מהנתבעת בגין השנים 1976-1984 בהן עבדה כמורה בבית הספר בקיבוץ גבעת ברנר, שאז התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין הנתבעת. עם הגשת כתב ההגנה הגישה הנתבעת גם בקשה למשלוח הודעת צד ג' כנגד קיבוץ גבעת ברנר (להלן: הצד השלישי ו/או הקיבוץ) ובה טענה כי היא זכאית לשיפוי מלא מצד ג' בגין כל חיוב שתחויב לשלם לתובעת, וזאת מכוח התחייבות צד ג' כלפיה. ביום 1.9.10 נעתר בית הדין לבקשה למשלוח הודעה לצד ג', בקובעו כי הצד השלישי הינו חיוני לבירור הסכסוך. טיעוני התובעת 8. לטענת התובעת בתקופה בה עבדה בבית הספר התקיימו יחסי עובד -מעביד בינה לבין הנתבעת. 9. התובעת טוענת כי כעובדת רשות מקומית, בביה"ס ברנר שבבעלות הנתבעת, היא זכאית לפנסיה ככל עובדי הרשות המקומית בתקופה זו, בין כפנסיה תקציבית מהמועצה בתנאי חוק הגימלאות וזאת מכוח חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות בישראל, ובין בכל אופן אחר שהיה נהוג בתקופה האמורה בקשר לעובדי המועצה בכלל ובקשר למורים עובדי המועצה בפרט. 10. עוד לטענתה חלות בעניינה הוראות הסכם רציפות זכויות הפנסיה בין מרכז השלטון המקומי לבין ממשלת ישראל ובין הרשויות המקומיות לבין עצמן, שנחתם ביום 22.7.76. 11. כמו כן טוענת התובעת כי בעת עזיבתה את הקיבוץ לא קיבלה את הזכויות הפנסיויוניות המגיעות לה כי אם "מענק עזיבה" בלבד. טיעוני הנתבעת 12. הנתבעת טוענת מנגד כי התובעת הוצבה לעבודה בבית הספר מתוקף חברותה בקיבוץ ובמסגרת סידור העבודה שלו, ומבלי שנתקיימו בינה לבין הנתבעת יחסי עובד - מעביד. 13. עוד לטענתה יש לדחות את התביעה אף מחמת שיהוי שכן התובעת הגישה תביעתה 26 שנים לאחר שסיימה להיות מוצבת אצל הנתבעת מטעם קיבוצה. 14. במסגרת ההודעה לצד ג' הוסיפה וטענה הנתבעת כי התשלומים אשר שילמה לצד השלישי כללו את מלוא התשלומים המגיעים בעד הצבת התובעת אצלה, לרבות בגין זכויות פנסיוניות. לפיכך לטענתה ככל שתתקבל תביעת התובעת אזי בהתאם להסכמות ו/או להבנות בינה לבין הצד השלישי , על הצד השלישי לשלם לתובעת ו/או לשפות את הנתבעת בגין כל נזק ו/או עלות שיגרמו לה כתוצאה מהגשת התביעה. טיעוני הצד השלישי 15. הקיבוץ מצטרף לטענות הנתבעת בדבר אי קיומם של יחסי עובד- מעביד בין התובעת לבין הנתבעת. 16. בנוסף לטענתו, עם עזיבתה את הקיבוץ קיבלה התובעת מהקיבוץ את כל המגיע לה, לרבות זכויות פנסיוניות . ביום 23.10.84 חתמה התובעת על מסמך " קבלה וכתב שחרור" בו היא מצהירה ומאשרת כי קיבלה מהקיבוץ את כל המגיע לה וכי "אין ולא תהיינה לה תביעות כספיות מגבעת ברנר". 17. יחד עם זאת טוען הקיבוץ כי גם אם יקבע בית הדין כי על הנתבעת לשלם לתובעת סכומים כלשהם בגין זכויות פנסיוניות בהתייחס לשנים בהן עבדה בבית הספר, לא מוטלת על הקיבוץ החובה לשפות את המועצה האזורית, שכן ההתחייבות לשיפוי חלה רק במקרה בו "תהייה תביעת תשלום של מורה חבר קיבוץ כלפי המועצה" ואילו התובעת עזבה את הקיבוץ כבר בשנת 1984. תצהירים ועדויות מטעם התובעת העידה התובעת בלבד. מטעם הנתבעת העידו הגב' תמר קופר - המשמשת כעובדת המועצה משנת 1988 ומשמשת כיום בתפקיד גזברית ומזכירת המועצה ומר מיקי עופר (להלן - ראש המועצה), חבר באחד הישובים השותפים בבית הספר (קיבוץ שילר) אשר שימש בתפקידים שונים בקיבוצו, לרבות מרכז משק וגזבר הקיבוץ, ובהנהלת בית הספר ומאז שנת 1999 משמש כראש המועצה . מטעם הצד השלישי העיד מר יוסף ריאטי- מנהל חשבונות וחשב ראשי בקיבוץ. וכן העידה הגב' לאה דותן -חברת הקיבוץ, המכהנת כסגנית מנהל בית הספר ומורה בבית הספר מאז שנת 1978. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית נקודת המוצא היא שמערכת היחסים בין הקיבוץ לבין חבריו נשענת על תקנון מחייב, של צורת חיים יחידה במינה - חברה שיתופית, אשר ניתן לראותה כמשפחה אחת גדולה, בה אין לפרט רכוש משלו וכל אחד נותן לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו (ד"נ 24/81 חונוביץ נ' אידה כהן פ"ד לח' (1) 413; ע"ע 1530/04 חנה רייק גולדשמידט נ' קיבוץ איילון, אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, ניתן 20.12.05, (להלן: פס"ד קיבוץ איילון). אף בעניינו, אין חולק כי בתקופה הרלוונטית לתביעה, קיבוץ גבעת ברנר, ככל הקיבוצים, היה קיבוץ שיתופי. בהתאם לתקנון הקיבוץ כפי שהיה באותה עת, על כל חבר היה למסור את כוח עבודתו לקיבוץ . עיקרון נוסף שנקבע בתקנון הוא העדר כל קשר בין התקציב אותו קיבלו החברים מהקיבוץ לבין העבודה שלהם, שכן התקציב היה תקציב אחיד לכל החברים (ראה סעיף 10 לתצהיר מר ריאטי, סעיפים 9-0 לתצהיר הגב' דותן וכן תקנון הקיבוץ- נ/2). בתי הדין ובראשם בית הדין הארצי, בשורה ארוכה של פסקי - דין דחו את הטענה בדבר קיומם של יחסי עובד- מעביד בין חבר קיבוץ לקיבוץ או לתאגיד שהקיבוץ חבר בו. בפסקי דין אלו התייחסות למגוון רחב של מצבים- מצב בו החבר עבד בענף בתוך הקיבוץ; מצב בו החבר עבד בתאגיד שבבעלות מלאה של הקיבוץ; מצב בו החבר עבד בתאגיד שהיה משותף לקיבוץ ולגורם חיצוני ואף מצב בו דובר בתאגיד חיצוני לקיבוץ אך שהקיבוץ היה חבר בו. בפסה"ד קיבוץ איילון חזר בית הדין הארצי על ההלכה לפיה חבר קיבוץ העובד במסגרת סידור העבודה של קיבוצו, אינו נחשב כעובד שכיר: "עולם העבודה משתנה תדיר ועימו תבניות העסקתם של עובדים. בפסיקתו, עוקב בית דין זה מקרוב אחר השינויים בהגדרות ובתכנים של הקשרים הנרקמים בין "נצרכי העבודה" לבין "מבצעיה" - כדי להתאים את הגדרת המונח "עובד" עליו יש לפרוש "מטריית זכויות", שלמה או חלקית, למציאות ההעסקה המשתנה. אולם, בעשותו כן, קובע בית הדין את הגבולות אשר מהם והלאה, מבצע עבודה לא ייחשב ל"עובד".   בגדר גבולות אלה יבוא "חבר" הקיבוץ, המבצע עבודה במסגרת "סידור העבודה" בקיבוצו. אין לראותו כמי ש"רכש" בעת ותוך ביצוע עבודה זו מעמד של "עובד". עת מדובר בקיבוץ, המתנהל על-פי התבנית המסורתית של שיתוף בין חבריו - עבודת ה"חבר" בקיבוץ פנימה נועדה לאפשר את קיום אורח החיים המסורתי בקיבוץ. כך, העובד בחדר האוכל של הקיבוץ; בגינת הירק שנועדה לצורכי כלל חברי הקיבוץ; או העובד העוסק בחינוך ילדי הקיבוץ.וכיו"ב. לאמור: כאשר העיסוק הינו במסגרת "סידור העבודה" בתוך הקיבוץ פנימה, אין המדובר במעמד של "עובד". 22. בע"ע 1091/04 מיכה רז נ' מ.ב. תשלובת בניה של הקיבוץ הארצי (בפירוק) ואח' , מיום 7.9.05 (להלן: פס"ד רז), עמד הנשיא אדלר על האפשרויות השונות להעסקת חבר קיבוץ (סע' 3 לדעת הרוב): "ישנם מצבים שונים של העסקת חבר קיבוץ. המצב הראשון - עבודה במסגרת 'סידור עבודתו' של החבר כחבר קיבוץ, הן בתוך הקיבוץ עצמו, הן בגוף נפרד שבבעלות בלעדית של הקיבוץ בו הוא חבר והן אצל גוף חיצוני כעובד מושאל. יצוין, כי הגוף החיצוני יכול להיות בבעלות מעורבת של הקיבוץ ושל גוף אחר, גוף של התנועה הקיבוצית אליה משתייך הקיבוץ או גוף שאין לו כל שייכות לקיבוץ. ביצוע עבודה במפעל חיצוני במסגרת סידור עבודה בקיבוץ אינו מזכה את החבר בשכר אלא התמורה עבור עבודתו מועברת לקיבוץ בתור תשלום עבור שירות שהקיבוץ נותן למפעל החיצוני. במצב השני - חבר הקיבוץ מבצע עבודה כמו כל עובד שכיר אחר, באמצעות התקשרות אישית. במקרה שכזה החבר מקבל שכר ותנאים מכוח משפט העבודה בדומה לכל עובד אחר. אולם, בדרך כלל ועל פי תקנות הקיבוץ מבקש העובד מהמפעל להעביר את שכרו ישירות לקיבוץ". באותו עניין, דובר בחבר קיבוץ אשר הוצב בחברות חיצוניות לקיבוץ ונפסק, כי התובע הושאל לחברות אלה ואינו "עובד" שלהן. בית הדין בפרשה זו ייחס חשיבות לדיווח של הקיבוץ לביטוח הלאומי כדיווח על חבר במסגרת סידור העבודה, לכוונת הצדדים להעסיקו באופן זה ולכך שלא נחתם בינו לבין התאגיד חוזה עבודה אלא הקשר החוזי היה בין התאגיד לקיבוץ שאף קיבל את התמורה בעד הצבה והנפיק חשבונית. בפס"ד קיבוץ איילון התייחס בית הדין הארצי לפס"ד רז, וקבע - מפי כב' השופט רמי כהן, על דעת כל חברי המותב - כי פס"ד רז מהווה ביסוס נוסף להלכה הקיימת, מזה שנים, שאין ה"חבר" בגדר "עובד" של הקיבוץ עת מועסק הוא ע"י הקיבוץ במסגרת סידור העבודה הפנימי של הקיבוץ (פס"ד קיבוץ איילון, סעיפים 9-10). הלכה זו חזרה ונתאשרה בע"ע 1501/04 אמיר בונה נ' פלסים אביזרים בע"מ, (ניתן בתאריך 9.1.06). בערעור זה נפסק, שוב, כי המבחן העיקרי במקרים של עבודת חבר קיבוץ במפעל הקיבוץ הוא, האם העבודה בוצעה במסגרת שיבוץ בעבודתו הרגילה של העובד כחבר קיבוץ או האם עבודתו במפעל נעשתה על פי חוזה עבודה בינו לבין הגורם החיצוני, כפי שפורט בפס"ד רז: "מסקנתו זו של בית הדין האזורי נכונה וכאן המקום להוסיף כי כאשר המערער היה חבר קיבוץ לא קיבל תלושי שכר מן החברה, לא קיבל תמורה ישירות מן החברה ואף לא ידע מה גובה השכר שהתקבל עבור עבודתו. כל שקיבל הוא תקציב לחבר מן הקיבוץ כמו כל חברי הקיבוץ העובדים בענפים אחרים של הקיבוץ כמו הרפת, חדר האוכל מכבסה וכו'. לא מצאנו כי יש להבחין בין העבודה בחברה לבין עבודה בכל ענף אחר השייך לקיבוץ וטענתה של באת כוח המערער כי השוני הוא בכך שהחברה מנהלת מערכת התחשבנות כספית עם הקיבוץ אינה רלוונטית לבחינת מערכת היחסים של המערער עם החברה ". בפסק דין זה אישר בית הדין הארצי את השימוש במבחן ההתקשרות, במסגרתו שואל עצמו בית הדין האם " קיימת התקשרות בין הצדדים אשר יוצרת ביניהם קשר משפטי ואין בכוונת הצדדים בקשר שנוצר, שלילת יחסי עובד - מעביד", בקובעו: "בית הדין האזורי יישם את המבחן המקדמי השלילי שמשמעותו היא כי יש לבחון את הסכם ההתקשרות שבין הצדדים. מבחן זה כבר יושם בפסיקת בתי הדין לעבודה ונקרא "מבחן ההתקשרות." בית הדין האזורי קבע כי מבחן זה מעמיד את השאלה - "האם קיימת התקשרות בין הצדדים אשר יוצרת ביניהם קשר משפטי ואין בכוונת הצדדים בקשר שנוצר, שלילת יחסי עובד ומעביד"? ועל שאלה זו השיב בית הדין האזורי כי במקרה של חבר קיבוץ, החבר באגודה השיתופית שהיא הקיבוץ עצמו, העובד בחברה, שהיא בבעלות מלאה של הקיבוץ לא נוצרה כוונה ליצור קשר של יחסי עובד ומעביד". ביום 6.11.05, ניתן פסק-דין נוסף בנושא זה שחזר אף הוא על ההלכה הפסוקה, לפיה - לא מתקיימים יחסי עובד -מעביד בין הקיבוץ לבין חבריו, אלא אם כן עבודתו של החבר בקיבוץ אינה נובעת מעצם חברותו, כי אם מהסכם עבודה נפרד. בע"ע 1393/04 בלרנו נ' מלכיה אגודה שיתופית בע"מ, אומר בית הדין הארצי: "הלכה זו עומדת על אדנים מוצקים. שורשה במבנה המיוחד של הקיבוץ והמושב וביחסים המיוחדים ביניהם ובין חבריהם, בהיסטוריה ובאידיאולוגיה רבת שנים, ואין מקום למהפכות שיעקרו דברים משורשיהם". 24. נוסף לאמור, הרי שבשני פסקי דין שיצאו מלפני בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בנסיבות דומות עד זהות למקרה דנן, נקבע על בסיס ההלכות הכלליות , כי אין מתקיימים יחסי עובד - מעביד בין חבר המוצב בבית הספר האזורי במסגרת סידור העבודה של קיבוצו לבין התאגיד המפעיל את בית הספר. כך בפרשת היילבורן (עב 518/05 (חיפה) אלכס היילבורן נ' המוסד החינוכי מבואות עירון ואח', מיום 17.7.07) דחה בית הדין תביעת חבר קיבוץ אשר טען כי שימש עובד של בית הספר. בית הדין סמך מסקנתו על הנתונים הבאים: ההתקשרות החוזית הייתה בין המוסד לקיבוץ ולא לחבר, התמורה שולמה לקיבוץ בדרך של זיכויים וחיובים, לא היה חוזה עבודה וההצבה בבית הספר הייתה מכוח ההסכמות בין הקיבוצים, התמורה בגין כל מורה חבר קיבוץ הייתה אחידה, הדיווחים לביטוח לאומי בגין המורים היו כחברי קיבוץ העובדים במסגרת סידור העבודה בקיבוץ, החבר הוצב שלא כשכיר עד ל- 1.11.96 עת נתקבלה דרישת משרד החינוך (כפי שהיה אף בענייננו ועל כך בהמשך): "בהעדר הסכם עבודה אישי לאלכס, ועל אחת כמה וכמה בהעדר הסכם כזה המעניק לו העסקה בדרוג עובדי הוראה, דווקא - לא נוצרה כוונה ליצור עימו קשר של יחסי עובד-מעביד. .... בפסיקה ניתנה חשיבות מיוחדת לנסיבות האמיתיות של העסקת עובד. במקרה דנן, רוב הנסיבות מצביעות על אלכס כעל חבר קיבוץ הנותן למוסד שרות מטעם הקיבוץ, כחלק מ"סידור העבודה" של חברי הקיבוץ ומהתחשבנות בין השותפים במוסד. בתמורה סוכם מחיר השירות שנתן כל קיבוץ למוסד, וקוזז כנגד עלות החזקת ילדי הקיבוץ כחניכים במוסד. הסדר זה לא נפגע מכך שאלכס היה כפוף מקצועית להנהלת המוסד ותפקודו כמנכ"ל הופסק ע"י ההנהלה, שקיבוצו חלק ממנה, ולא ע"י קיבוצו בלבד. גם בפן הרשמי, כמו דיווחים למס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי, מלמדים על היותו חבר קיבוץ ולא "עובד" המוסד". לעניין זה נציין גם את פסה"ד בתע"א 2367-06 (חיפה) שיינפלד צביקי נ' בית הספר המשותף סולם צור, מיום 7.7.09 - בית הדין האזורי ניתח את ההלכות המנחות ואף את פרשת היילבורן לעיל וקבע כי אין המדובר ביחסי עבודה נוכח העובדה כי ההתקשרות נעשתה בין בית הספר לקיבוץ ולא לחבר, התמורה האחידה שולמה כנגד חשבונית וכיו"ב. המסגרת בה הופעל בית הספר 25. כפי שעולה מתצהיריהם של הגב' קופר וראש המועצה (אשר לא נסתרו) -בית הספר מופעל בשטח המועצה מאז שנת 1971 ומצוי במבנה השייך למועצה. בית הספר משמש כבית ספר אזורי למספר רב של יישובים. חרף היותו של בית הספר מופעל במסגרת המועצה, הוא הופעל כ"משק סגור" כאשר ניהולו והאחריות הכלכלית על התנהלותו הוטלה על היישובים שבחרו להיות שותפים בהפעלתו ואף שילמו עבור רכישת מניה שהקנתה להם את הזכות להיות חברי הנהלה ולנהל את בית הספר, הלכה למעשה. כן הטילה עליהם את האחריות הישירה לגרעונות ו/או הוצאות בית הספר באופן יחסי למספר התלמידים. בית הספר נוהל מאז ומתמיד באמצעות מערכת כספים נפרדת משלו, לרבות הנהלת חשבונות משלו וחשבון בנק נפרד וזאת למרות שלא נוהל כגוף משפטי נפרד מן המועצה. 26. בתקופה הרלוונטית לתביעה הופעל בית הספר באמצעות 11 ישובים. בין הצדדים כולם הוסכם כי המועצה תאפשר ליישובים לעשות שימוש במבנה שבבעלותה לצורכי הפעלת בית הספר, כאשר הנהלת בית הספר, רובה ככולה, נשלטת בידי היישובים עצמם. לפיכך הוחלט על ידי הקיבוצים והמושבים כי כל קיבוץ יקצה לבית הספר, במסגרת סידור העבודה אצלו, מספר מורים באופן יחסי למספר תלמידיו בבית הספר. 27. כנגד הצבת אחד מחבריו בבית הספר, במסגרת סידור העבודה שלו, קיבל כל קיבוץ תשלום או זיכוי שווה שחושב על בסיס פרופיל של מורה ממוצע, בתוספת עלות מעביד, כך באופן שווה לגבי כל מורה ומורה. בהתאם לאמור, הנהלת החשבונות של הקיבוץ הוציאה בכל חודש לבית הספר חשבונית בגין שירותי בעבודה ואילו בית הספר הוציא לקיבוץ חשבונית בגין דמי שימוש וההפרש בין הסכומים הועבר לצד הזכאי (ראו גם סעיף 6-7 לתצהיר מר ריאטי). עוד נקבעה שיטת קנס לענישת ישוב שלא יעמוד במכסת ההקצאה המתאימה לו, לפי מספר תלמידיו בבית הספר. (ראו גם סעיף 6 לתצהיר הגב' דותן). בין הקיבוצים שהיו שותפים בבית הספר ובין הנתבעת, הייתה הסכמה מלאה על כך כי בין חברי הקיבוצים לבין בית הספר ו/או בינם לבין המועצה האזורית לא יתקיימו יחסי עובד מעביד (סעיף 11 לתצהיר הגב' קופר, סעיף 16 לתצהיר מר עופר, סעיף 8 לתצהיר מר ריאטי, סעיף 10 לתצהיר הגב' דותן). 28. כך התנהלו הדברים משנת 1971, כאשר בחודש 7/81 עוגנו ההסכמות וההבנות העקרוניות דלעיל במסגרת הסכם להפעלת בית הספר. (העתק ההסכם צורף כנספח א' לתצהירה של הגב' קופר). בשנת 1996, ולדרישת משרד החינוך, חתמו כל היישובים השותפים על הסכם שנוסחו אחיד (נספחים ט' ו- י' לתצהיר של הגב' קופר) ובו לראשונה הוסדרו יחסי עובד- מעביד בין החברים לבין הנתבעת, ועל כך יורחב בהמשך. יישום המצב המשפטי בענייננו 29. נקדים ונאמר כי לאחר ניתוח המצב המשפטי, בחינת הראיות ושמיעת העדויות, הגענו לכלל מסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד - מעביד בין התובעת לנתבעת. להלן נפרט נימוקינו: היעדר חוזה עבודה או תלוש שכר 30. התובעת אישרה בעדותה כי לא חתמה על חוזה עבודה מול הנתבעת, לאמור: " אני גם לא חתמתי על שום חוזה עבודה" (עמ' 6 ש' 25 לפרוט'). ובהמשך - " לא קיבלתי תלוש משכורת ממשרד החינוך..." (עמ' 9 ש' 2). בהקשר זה העידו אף ראש המועצה והגב' קופר : "מכיוון שכך ראו הצדדים כולם את פני הדברים משך כל התקופה שעד למועד הקובע, לא נחתם בין המועצה או הנהלת בית הספר לתובעת או לחברים- מוצבים אחרים הסכם עבודה, לא הונפקו עבורם תלושי שכר, והכל מבלי שהחברים ו/או היישובים ששלחו אותם לבית הספר מוחים כנגד ההסדר. פשוט לכולם היה ברור שהחבר מוצב מטעם קיבוצו" (סעיפים 22 לתצהיר ראש המועצה וסע' 18 לתצהירה של הגב' קופר). התובעת לא נתקבלה כעובדת מועצה - לא קיבלה כתב מינוי 31. עדי הנתבעת העידו לעניין זה כי: "אף חבר לא עבר את הליך הקבלה לעבודה הנדרש לעובד מועצה אזורית ולא קיבל כתב מינוי בהתאם להוראות הקבועות לעובדי מועצות אזוריות בהתאם לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח -1958 ולהוראות צו המועצות המקומיות (שירות העובדים), תשכ"ב- 1962". (סעיף 20 לתצהיר ראש המועצה וסעיף 16 לתצהיר הגב' קופר). התמורה לא שולמה לתובעת אלא הוסדרה ושולמה בין הקיבוץ לבית הספר 32. התובעת אישרה בחקירת הנגדית שלא קיבלה כסף מבית הספר: "אני אישית לא קיבלתי כסף מבית הספר". (עמ' 6 ש' 19). הגב' קופר הצהירה (סע' 17 לתצהירה) וכך גם ראש המועצה (סע' 21 לתצהירו) כי התמורה נקבעה בין הצדדים עצמם ללא מעורבות החברים והועברה לקיבוצים מבית הספר. עובדה זו אושרה גם על ידי מר ריאטי. בהמשך אף העידה התובעת כי אינה יודעת מה התמורה ששולמה לקיבוץ בגין עבודתה וכי לא ראתה שום מסמך בנושא: "אני לא יודעת כמה כסף הועבר מבית הספר לקיבוץ בגין עבודתי כמורה. אני גם לא ראיתי שום נייר להעברת כספים... בית הספר והקיבוץ סיכמו ביניהם מה שסיכמו ואני לא יודעת" (עמ' 6 ש' 23-26). עובדה זו אף נתאשרה בעדותה של הגב' דותן ששימשה ומשמשת כמורה וסגנית בבית הספר, אשר הצהירה כי עד לשנת 1996 המורים לא ידעו ולא התעניינו איזו תמורה משלם בית הספר לקיבוץ (סעיף 7 לתצהירה). ראש המועצה העיד בעניין זה בסעיף 23 לתצהירו: "בזמן הצבתה בבית הספר התובעת לא ידעה או שאלה או ביררה במועצה מה הזכויות ומה התשלומים המועברים לקיבוצה בשל הצבתה מכיוון שזה לא עניין אותה, היא הרי קיבלה זכויות מהקיבוץ ככל חבר אחר ומילאה חובת עבודתה כלפיו שעה שהוצבה בבית הספר. כך היה הדבר גם לגבי חברי קיבוצי- שילר ". התובעת ידעה והבינה שהיא מוצבת לעבודה מכוח חברותה ולא כשכירה 33. התובעת אישרה בחקירתה הנגדית: "היה ברור לי שאני מורה מתוקף היותי חברת קיבוץ " (עמ' 8 ש' 30). ובהמשך- "גם בחולתה וגם בגבעת ברנר לי היה ברור בניגוד לעובדים שכירים הייתי מלמדת כחברת קיבוץ. היו בבית הספר מורים שכירים. הייתה הבחנה ברורה בין השניים" (עמ' 9 ש' 7-8). חשובים הם דבריה של התובעת בהמשך חקירתה כאשר אישרה כי טענתה בדבר היותה עובדת, נטענת רק בדיעבד כאשר בפועל ידעה שהיא עובדת מטעם הקיבוץ: "היה לי ברור שאני עובדת מטעם הקיבוץ והיום אני אומרת שאני עובדת של משרד החינוך" (עמ' 9 ש' 20-21, ההדגשה אינה במקור). 34. התובעת טוענת כי לא היה לה כל קשר לסידור העבודה. בניגוד לכך העידה הגב' דותן אשר הינה חברה בקיבוץ גבעת ברנר, כי את עבודתה בקיבוץ קבע סדרן העבודה (עמ' 17 ש' 6) וכי בחופשות מבית הספר הוצבה ככל שאר המורים לעבוד חלק מהזמן בענפי הקיבוץ השונים (סעיף 4 לתצהירה). גם מר ריאטי אישר בתצהירו כי בשנים בהם שימש כמורה עבד בחופשות בקיבוץ לפי צורכי העבודה בקיבוץ (סעיף 17 לתצהירו). ראש המועצה הצהיר כי אף בקיבוצו- קיבוץ שילר, היה נהוג הסדר דומה ולפיו בתקופות החופשה מבית הספר עבדו חברי הקיבוץ שהוצבו בבית הספר בענפים אחרים של הקיבוץ (סעיף 19 לתצהירו). לעניין זה יוער עוד כי התובעת אישרה: "למדתי לתואר ראשון בשנת 71 עד 74. הייתי חברת קיבוץ ולמדתי על חשבון הקיבוץ. בתקופה הזו הקיבוץ הוא שהחליט מי יצא ללימודים ומה הוא ילמד ולמה הוא יועד. נשלחתי ללמוד ספרות ותנ"ך במגמה להיות מורה... גבעת ברנר מימנו לי את הלימודים.... " (עמ' 8 ש' 19-23). כוונת הצדדים (בית הספר והקיבוץ) - היעדר יחסי עובד- מעביד 35. מעדויות עדי הנתבעת ועדי הצד השלישי עולה במפורש כי כוונת הישובים, המועצה ובית הספר, הייתה שלא יתקיימו יחסי עובד - מעביד: העידה הגב' קופר : "בין הצדדים לבין עצמם הוסכם כי בין חברי הישובים למועצה לא יתקיימו יחסי עובד- מעביד וכי התמורה המועברת אל הישובים מחשבון בית הספר מהווה תמורה מלאה, סופית ומוחלטת. אי קיומם של יחסי עובד- מעביד והצבת החברים באופן שכזה היה מעקרונות היסוד של בית הספר. כמובן שמי שלא היה חבר באחד הישובים הועסק כשכיר לכל דבר ועניין בהתאם לנהוג ולמקובל באותה עת". (סעיף 11 לתצהירה). באופן דומה העיד ראש המועצה: "בניגוד מוחלט לטענת התובעת אני מצהיר בזאת כי כוונת והבנת הצדדים כולם הייתה שאין ולא יהיו יחסי עובד- מעביד עד למועד הקובע... " (סעיף 39 לתצהירו). גם מר ריאטי אישר בתצהירו כי הייתה הסכמה מלאה באשר להיעדר יחסי עובד- מעביד בין בית הספר/המועצה לבין המורים שהוצבו בו. (סעיף 8 לתצהיר) הגב' דותן הוסיפה והדגישה לגבי הלך מחשבתם של המורים בשעתו כי: "אף אחד מאיתנו לא העלה על דעתו שבינו לבין בית הספר ו/או בינו לבין המועצה האזורית יש יחסי עובד- מעביד. היה לנו ברור לגמרי, שעבודתו בבית הספר היא כמו בכל ענף אחר של הקיבוץ " (סעיף 10 לתצהירה). 36. כוונות והבנות הצדדים אף עוגנו כאמור בהסכם משנת 1981 אשר הסדיר את המסגרת בה הופעל בית הספר. הדיווח למוסד לביטוח לאומי במסגרת סידור העבודה 37. בתצהירו הסביר מר ריאטי את שיטת הדיווח לביטוח הלאומי : "... חברים שעובדים בקיבוץ או נותנים שירותי עבודה לאחרים מטעמט, משלם הקיבוץ עבורם דמי ביטוח לפי בסיס זה בסוג 01. חברים שעובדים כשכירים מחוץ לקיבוץ, דמי הביטוח עבורם משולמים על ידי המעסיק אבל בקיבוץ שילם 10% מדמי הביטוח עבור חברים אלה כדי לבטח את עבודתם בתורניות ועבודות אחרות בקיבוץ. דיווח זה נעשה בסוג 05... מכיוון שעובדי בית הספר האזורי נחשבו לעובדים של הקיבוץ, שילמנו לביטוח הלאומי עבור החברים שעבדו בבית הספר האזורי, לרבות התובעת, לפי סיווג 01 " (סעיף 14 לתצהירו). בחקירתו הנגדית אישר כי עד לשנת 1996 הקיבוץ דיווח על התובעת ויתר המורים שהוצבו בבית הספר כסיווג 01 אשר משמעו חבר קיבוץ שעובד במסגרת סידור עבודתו בקיבוץ ולא כשכיר (עמ' 15 ש' 29-32). העד המשיך והסביר את הרציונל שמאחורי הדיווח בסיווג 01 : "על פי תקנון קיבוץ גבעת ברנר סעיף 48 חבר קיבוץ חייב להעמיד לרשות הקיבוץ את מלוא כוח עבודתו. הצבת המורים בבית הספר נתפסה בעיננו כשימוש הרגיל והסביר שהקיבוץ עושה בכוח העבודה של החברים " (עמ' 16 ש' 1-3 וכן תקנון הקיבוץ - נ/2). אף עדי הנתבעת אישרו כי המועצה לא דיווחה על החברים שהוצבו בבית הספר כשכירים שלה ודמי הביטוח הלאומי שולמו על ידי הקיבוצים כחברים העובדים במסגרת סידור העבודה (סעיפים 18 ו- 15 לתצהיריהם של ראש המועצה והגב' קופר). 38. התובעת צירפה לתצהירה מסמך מאת המוסד לביטוח לאומי (נספח יב') וממנו עולה לכאורה כי בתקופה שמשנת 1981 ועד 1984 לא שולמו עבור התובעת דמי ביטוח לאומי. התובעת טוענת כי במסמך זה יש להוכיח כי באותן השנים לא קיים הקיבוץ את הסכמיו עם הנתבעת וכי לא שולמו עבורה דמי ביטוח לאומי כעובדת " מושאלת". הצד השלישי טוען מנגד כי הטענה כאילו הקיבוץ לא שילם עבור התובעת דמי ביטוח לאומי משוללת יסוד. מר ריאטי טען כי כנראה ומדובר בטעות של המוסד, שכן לא ייתכן שבמשך 3 שנים לא שולמו עבור התובעת דמי ביטוח לאומי וכי הוא יודע ללא ספק כי התובעת נכללה בדיווח של הקיבוץ (עמ' 14 ש' 9-10) עוד טוען הקיבוץ כי חלפו כ- 26 שנים מאז שנת 1984 פרק זמן בו לא ניתן לצפות כי הקיבוץ ישמור את מסמכיו. 39. ואשר לדעתנו - אף אם נצא מנקודת הנחה שצודקת התובעת בטענתה וכי אכן לא שולמו עבורה דמי ביטוח לאומי בתקופה זו, הרי שאין בכך להעיד על קיומם של יחסי עובד- מעביד בין התובעת לבין הנתבעת. בשום שלב לא שילמה הנתבעת את דמי הביטוח הלאומי עבור התובעת והיא אף לא דווחה לביטוח הלאומי בסוג 05 כיתר עובדי החוץ. כפי שנראה בהמשך, לסוגיה זו גם אין שייכות לעניין זכויותיה הפנסיוניות של התובעת ותשלומם על ידי הקיבוץ. התובעת קיבלה ככל חבר קיבוץ תקציב אישי 40. התובעת העידה כי ככל חבר/ת קיבוץ העובדים במסגרת סידור העבודה של הקיבוץ, קיבלה תקציב אישי, וכלשונה: "בזמן שלימדתי בבית הספר, קיבלתי תקציב מהקיבוץ " (עמ' 6 ש' 19). כן אישרה התובעת בחקירתה הנגדית כי באותה עת סמכה ידה על הקיבוץ שישמור על זכויותיה (- הקיבוץ להבדיל מן המועצה/ בית הספר): " באותו הזמן אני סמכתי על הקיבוץ שהוא דואג לאינטרסים שלי, אפשר לומר כך. " (עמ' 6 ש' 26-27). 41. באותו עניין העידה הגב' קופר: "המועצה או בית הספר לא התערבו בתנאים שכל חבר קיבוץ קיבל מקיבוצו, ממש כפי שהחבר לא התערב בסכומים שהועברו לקיבוצו מבית הספר והיה ברור לנו שזכויות החבר כחבר, עומדות לו מקיבוצו ככל חבר אחר העובד בקיבוץ " (סעיף 14 לתצהיר). הגב' דותן הצהירה כי כל מורה חבר קיבוץ קיבל תקציב בהתאם להחלטת קיבוצו, ללא קשר להיקף המשרה או תפקידו בבית הספר. (סעיף 9 לתצהירה). התמורה ששולמה לקיבוץ הייתה אחידה וכללה זכויות פנסיוניות 42. הגב' קופר הצהירה כי מחשבון בית הספר שולמה מדי חודש תמורה בשווי עלות מעביד כוללת המביאה בחשבון זכויות סוציאליות מלאות, כולל פנסיה של מורה (סעיף 33 לתצהיר). בנוסף צורף לתצהירה (כנספח ו') מכתב אותו כתב בשנת 1996 ראש המועצה דאז מר חגי רודנר, כחלק מן ההתלבטות שעלתה בשעתו כיצד לפעול נוכח דרישת משרד החינוך להסדרת תשלום הפנסיה. למסמך זה צורף דף המראה חישוב עלויות מורה ממוצע (סעיף 28 לתצהיר וכן נספח ז'). מנספח ז' עולה כי התמורה ששולמה לקיבוצים מדי חודש כללה 13.5% מהשכר האחיד של המורים כפיצוי פנסיוני. הגב' קופר צרפה לתצהירה גם חשבונית שהצליחה לדבריה לאתר, בדבר תשלום מרוכז לאחד היישובים בגין הצבת חבריו בבית הספר (נספח ח' לתצהיר). אף בחקירתה הנגדית טענה הגב' קופר כי התמורה שהועברה ליישובים הייתה בשווי עלות מעביד : " המשכורת בתוספת כל ההוצאות הנלוות שחלות על מעביד" (עמ' 11 ש' 11-12). 43. אמנם התובעת צירפה לכתב התביעה (נספח יא') את מכתבו מיום 3.3.88 של מר זאב עמית ז"ל, מי שהיה מנהל הכספים של בית הספר בתקופת עבודתה שם ובו נאמר בין השאר, כי הנתבעת העביר את המשכורת ברוטו של המורים לקיבוצים. מדגישה התובעת כי במכתב נאמר " משכורת ברוטו" ולא "עלות מעביד". אלא שהגב' קופר הבהירה, בהתייחס למכתב זה, כי האמור במכתב אינו נכון (עמ' 11 ש' 10-11) ואף ראש המועצה הסביר בהקשר זה: "ליישובים שולמה עלות מעביד כוללת המביאה בחשבון זכויות סוציאליות מלאות, כולל פנסיה של מורה". (סעיף 34 לתצהירו). בחקירתו הנגדית חזר והדגיש: "אני יודע בפירוש שבית הספר העביר את עלות המעביד וזה היה ידוע לכל מי שעסק בנושא" (עמ' 12 ש' 19). 44. נוסף לכך, גם במסגרת סעיף 2 להסכם משנת 1996 (עליו נעמוד בהמשך) אשר צורף כנספח ט' לתצהירה של הגב' קופר מופיעה סקירה של תקופת העבר ממנה עולה כי הישובים ששלחו חבריהם לעבוד בבית הספר זכו לתמורה " בסך השווה לעלות מעביד הכוללת שיש למועצה בגין מורה שכיר מקביל בתוספת מע"מ, לפי פרופיל מוסכם, כולל כמובן כל הזכויות הסוציאליות והאחרות שיש למורה שכיר מקביל לחברי הקיבוץ". 45. לאור עדויותיהם העקביות של הגב' קופר וראש המועצה ונוכח נספחים ו' - ט' שצורפו לתצהירה של הגב' קופר , שוכנענו כי התמורה ששולמה לקיבוצים בעד הצבת חבר הקיבוץ לעבודה בבית הספר, הייתה בשווי עלות מעביד וכללה בתוכה גם זכויות פנסיוניות. התובעת קיבלה דמי עזיבה אשר גילמו זכויות פנסיוניות 46. התובעת הפסיקה חברותה בקיבוץ בשנת 1984. בכתב התביעה טענה כי בעת עזיבתה את הקיבוץ לא קיבלה כל הטבה או התחייבות שמשמעותה גמל או קצבה לפנסיה. לעניין זה צירפה אישור עליו חתומה הגב' רות קידר ממזכירות הקיבוץ, מיום 13.8.98 ובו נאמר כדלקמן: "הרינו לאשר בזה כי ציפורה יבין - עזבה את גבעת ברנר בנובמבר 1984 וקיבלה דמי עזיבה ללא מענק פנסיה..." (נספח ב' לכתב התביעה). 47. על אף האמור במכתב זה, ונוכח הראיות האחרות שהוצגו בפנינו, שוכנענו כי במסגרת דמי העזיבה שקיבלה התובעת גולמו גם זכויותיה הפנסיוניות ונבהיר: כללי העזיבה שחלו בתקופה הרלוונטית ואשר צורפו לכתב ההגנה של הצד השלישי (נספח א') קבעו כי חברת קיבוץ שוותקה פחות מ- 20 שנה זכאית לפיצוי גמלה בשיעור 6% משהכר הקובע כחלק מדמי העזיבה שלה, לכל שנת חברות מעל גיל 30. "15. עוזב ותיק שוותקו הפנסיוני פחות מעשרים שנה, יקבל בדרך של העברה לזכותו בקופת גמל שיבחר, בעד כל שנת ותק פנסיוני שלו: (2) חברה עוזבת - סכום השווה ל- 6% מסכום ההכנסה הבסיסית כפול 12". המונח "עוזב וותיק" מוגדר בסעיף 1 לכללים - " עוזב שבזמן עזיבתו, הוא בן שלושים שנה לפחות וויתקו בקיבוץ הוא של שלוש שנים לפחות". 48. התובעת ילידת 1948 הייתה בת 36 עת עזבה את הקיבוץ, ועל כן הייתה זכאית לזכויות פנסיוניות עבור 6 שנים בלבד. מר ריאטי העיד כי מנהלי החשבונות הם האמונים על עריכת התחשיב של סכום דמי העזיבה והגמלה המגיעים לכל עוזב, בהתאם לכללי העזיבה. בשנת 1984, השנה בה עזבה התובעת את הקיבוץ, יעקב רמות ז"ל היה אחראי בהנהלת החשבונות על חישוב דמי העזיבה. לתצהירו של מר ריאטי צורף תחשיב דמי העזיבה שערך מר רמות בנוגע לתובעת (נספח ב'). עיון בתחשיב מעלה כי יש בו חישוב נפרד לדמי העזיבה המגיעים לתובעת לפי וותק של 16 שנים וחישוב נפרד "לגמלה" (קופת גמל) המגיעה לה. בהתאם לוותק הפנסיוני של התובעת (6 שנים) היא הייתה זכאית לגמלה בסך 921,300 שקלים ישנים. 49. טענת התובעת כי חתימתה אינה מופיעה על מסמך זה ועל כן אין לו תוקף אינה מקובלת עלינו. כפי שהעיד מר ריאטי מדובר במסמך פנימי שאינו מחייב חתימתה של התובעת (עמ' 14 ש' 12-14). חשוב לעניינו הוא מסמך " קבלה וכתב שחרור" (נספח ד' לכתב ההגנה) עליו חתמה התובעת ביום 23.10.84 ובו היא מצהירה כי קיבלה מקיבוץ גבעת ברנר את כל המגיע לה ולבני משפחתי העוזבים עמה, על פי הכללים בדבר זכויות חבר יוצא וכי אין לה ולא תהיינה לה תביעות כספיות או אחרות כלפי הקיבוץ. בסוף המסמך הנ"ל אף הוסיפה התובעת בכתב ידה "הערה: אין לי כל תביעות כספיות (בלבד) מגבעת ברנר". הערה המעידה על כך שבכל הנוגע לזכויות הכספיות (דמי עזיבה וגמלה) אכן קיבלה התובעת מהקיבוץ את כל המגיע לה. 50. עיגון נוסף לכך שהתובעת קיבלה את כספי הגמלה ניתן למצוא במסמך "קניית תפ"ס" של בנק הפועלים (נספח ג' לכתב ההגנה). ממסמך זה עולה שבעלה של התובעת מר יוסי יבין, הפקיד בבנק הפועלים ב- 23.10.84 סכום של 921,000 שקלים וצוין במסמך כי "סכום זה יופקד בעתיד בקופת גמל גדיש". בתצהירה מאשרת התובעת: "אין חולק כי בעלי הוציא את הכסף וחתם על קבלתו בבנק" (סעיף 18), על כן לא ברורה לנו טענתה כי כיוון ובעלה לא היה חבר קיבוץ וקופת הגמל הייתה שלה ולא שלו, הרי היא זו שהייתה אמורה לחתום על המסמכים והעדר חתימתה מעיד על כך כי היה זה משחק בהעברת כספים אשר בויים על ידי צד ג'. מר ריאטי העיד על מהלך הדברים גם במסגרת חקירתו הנגדית: "אני חושב שהאמור בסעיף 15 לכללים כן בוצע. ישנו מסמך שהגשנו אותו שצורף לתצהיר. מה שהיה שהתובעת קיבלה העברה בנקאית 921,000 שקלים שהועברו לבנק הפועלים והתקבלו ע"י התובעת והמסמך הזה מעיד על זה שהיא קיבלה את זכויות הפנסיה שלה... יוסי יבין הפקיד בתפ"ס אז מה שכנראה עשה יוסי יבין לפי מסמך זה הוא לקח את הכסף מגבעת ברנר שם אותו בבנק עד שיחליט איפה הוא יכניס את הכסף הזה. כנראה שהקיבוץ לא הפקיד באופן ישיר את הכסף בקופת גמל אלא מסר אותו ליוסי יבין ויוסי התחייב להפקיד אותו בקופת גמל" (עמ' 14 ש' 19-25). 51. הנה כי כן , טענת התובעת כי לא קיבלה גמלה כלשהי מהקיבוץ עומד בסתירה לראיות שהובאו בפנינו, המעידות באופן ברור כי זכויותיה הפנסיוניות של התובעת חושבו בהתאם לכללי העזיבה ומלוא הסכום הועבר לידי התובעת באמצעות בעלה. 52. ובאשר למכתבה של הגב' רות קידר שצירפה התובעת- מכתב זה ניתן לתובעת בשנת 1998 כ- 14 שנים לאחר עזיבתה את הקיבוץ. מסמך זה עומד בסתירה למסמכים שהוצגו, אשר הוצאו "בזמן אמת" וכן בסתירה להודאת התובעת עצמה כי קיבלה את סכום הגמלה שהגיע לה, ושבעלה קנה בסכום זה תפ"ס, על מנת להפקידו לאחר מכן בקופת גמל. נראה אם כן כי מכתב זה הוצא על ידי הגב' קידר בטעות וללא בדיקה מעמיקה של הדברים. מר ריאטי שהיה מנהל חשבונות ראשי הבהיר בתצהירו (סעיף 27): "רק במהלך ההתייחסות לתביעתה של ציפי בתיק זה נחשפתי לראשונה למכתב שנתנה רות קידר (רותה) לציפי, אשר צורף לכתב התביעה שלה כנספח ב' ולהלן התייחסותי למכתב זה: 27.1 הנוהל בגבעת ברנר הוא שמי שמטפל בסוגית דמי העזיבה אלה הגזבר והנהלת החשבונות של הקיבוץ והמזכירים לא מעורבים בסוגיה זו. 27.2 במועד בו ציפי עזבה את הקיבוץ וקיבלה דמי עזיבה - שנת 1984 - רותה לא הייתה גזברית, לא עבדה בהנהלת חשבונות וגם לא הייתה מזכירה כך שברור שלא הייתה לה מעורבות כלשהי בכל הקשור לדמי העזיבה והגמלה ששולמו לציפי. 27.3 בשנת 1998, המועד בו נתנה רותה את המכתב לציפי, אני כבר שימשתי כמנהל חשבונות ראשי. אני מצהיר שרותה מעולם לא פנתה אלי על מנת לברר מה קיבלה ומה לא קיבלה ציפי בעת עזיבתה, וככל הידוע לי היא גם לא פנתה למישהו אחר בהנהלת החשבונות.... ". בסיכומיה טוענת התובעת כי העובדה שהנתבעת לא זימנה את הגב' קידר לעדות, עומדת לחובתה של הנתבעת. טענה זו אינה נכונה , שכן התובעת היא זו שמבקשת להתבסס על מכתבה של הגב' קידר, מכאן שהיה עליה להביא לעדות את מי שכתבה אותו על מנת שתעיד על תוכנו. 53. סיכום ביניים - מן המקובץ לעיל עולה כי תביעתה של התובעת מנוגדת למצב המשפטי השורר ולהלכות בדבר עבודת חברי קיבוץ במסגרת סידור עבודתם. כמפורט בהרחבה לעיל, יישומם של פסקי הדין בהתייחס לעניינו, מלמד כי בין התובעת לנתבעת לא התקיימו יחסי עובד - מעביד: הוכח כי התובעת הוצבה בבית הספר כיתר חברי היישובים השותפים; כי מורים שלא היו חברי אותם יישובים הועסקו כשכירים; כי לא נחתם חוזה עבודה עם התובעת, כי לא קיבלה כתב מינוי וכי לא הונפק בגינה כמו גם בגין הצבת יתר חברי היישובים השותפים תלוש שכר; כי התמורה בגין ההצבה שולמה ישירות לקיבוץ והייתה תמורה מלאה ומוסכמת שכללה אף זכויות פנסיוניות. התובעת אישרה כי תנאי הצבתה סוכמו בין קיבוצה לנתבעת, ללא ידיעתה ומבלי שידעה מהי התמורה המשולמת בעד הצבתה. התובעת אישרה כי ביצעה עבודתה כחברת קיבוץ וסמכה על קיבוצה שידאג לזכויותיה ואכן בזמן הצבתה קיבלה תקציב מהקיבוץ ככל חבר אחר. כמו כן הוכח כי בעת עזיבתה את הקיבוץ קיבלה התובעת דמי עזיבה הכוללים את זכויותיה הפנסיוניות בהתאם לכללי העזיבה. תחילת יחסי עובד - מעביד בשנת 1996 54. בשנת 1996 פנה משרד החינוך בדרישה כלל ארצית לבתי הספר בתנועה הקיבוצית והמושבית להתחיל להפריש עבור המורים "הבלתי שכירים" הפרשה ישירה לקרן הפנסיה, חרף אי קיומם של יחסי עובד- מעביד (סע' 23 לתצהיר הגב' קופר ומכתב הדרישה שצורף כנספח ב' לתצהירה וכן סע' 26 לתצהיר ראש המועצה). נוכח האמור התכנסו נציגי כל הישובים ומינו ועדה שנבחרה לנהל בשמם מו"מ עם המועצה בנוגע לתנאי ההסכם שיגובש. מן הפרוטוקולים שצורפו (נספחים ג'-ה' לתצהירה של הגב' קופר) עולה כי הוחלט להקים ועדה אותה תרכז הגב' דותן שתפקידה היה לדון במהלך של יצירת יחסי עובד- מעביד נוכח דרישת משרד החינוך. עוד עולה כי בישיבות הוועדה נכחו גם הגב' קופר וראש המועצה מר מיקי עופר. 55. הן הגב' קופר והן ראש המועצה הצהירו כי לכולם היה ברור שאפילו יוחלט ליצור יחסי עובד- מעביד בעקבות פניית משרד החינוך, הרי שבתקופה שעד לאותו מועד אין מחלוקת שלא נתקיימו יחסי עובד - מעביד. (סעיפים 26-27 לתצהיר הגב' קופר וסע' 29-30 לתצהיר ראש המועצה). לתצהירה של הגב' קופר צורף כנספח ו' מסמך אותו כתב בשנת 1996 ראש המועצה דאז, מר חגי רודנר, בעקבות שיחה שלה עם עוה"ד ברנזון כחלק מההתלבטות שהייתה לצדדים בשעתו כיצד לפעול נוכח דרישת משרד החינוך. במכתב זה ניתן למצוא עיגון למסגרת בה הופעל בית הספר עד לאותו מועד כפי שתוארה לעיל. גם הגב' דותן שריכזה את פעילות הוועדה הצהירה כי מטרת הוועדה הייתה לטפל בשינוי מעמדו של המורה חבר הקיבוץ לעובד שכיר (סע' 12) וכי נקודת המוצא הייתה שעד שנת הלימודים שהחלה בספטמבר 1996 לא היו בין חברי הקיבוצים שעבדו בבית הספר לבין בית הספר ו/או המועצה יחסי עובד מעביד, שכן החברים עבדו בבית הספר מתוקף היותם חברי קיבוץ ובהתאם להחלטות סידור העבודה או משאבי אנוש בקיבוץ (סע' 15). 56. בסופו של יום ולאחר דיונים והתייעצויות רבות לרבות קבלת יעוץ משפטי (ראה עדות הגב' דותן בעמ' 17 ש' 16-20 וכן פרוטוקולי הישיבות שצורפו לעיל), חתמו כל היישובים, כל אחד בנפרד, על הסכם שנוסחו אחיד שצורף כנספחים ט' ו- י' לתצהירה של הגב' קופר. (להלן- "הסכם 1996"). בהסכם נכללו העקרונות הבאים: הצדדים חזרו על הצהרותיהם והתחייבויותיהם בדבר היעדר יחסי עובד- מעביד עד לאותו מועד וכן הסכימו כי התמורה שהועברה אל הישובים בגין הצבת המורים הינה תמורה מלאה ומוסכמת. הוסכם כי עד ליום 1.9.96 - הוא המועד הקובע לא התקיימו יחסי עובד- מעביד בין החברים לנתבעת וכי יחסים אלו יווצרו רק מאותו מועד ואילך. כל ישוב שותף ובכלל זה הצד השלישי הצהיר שאין ולא יכולה להיות למי מחבריו המשובצים בהווה וכאלו ששובצו בעבר, כל דרישה מן המועצה עד למועד הקובע היישובים התחייבו לשפות את הנתבעת בגין תביעה כאמור. כאמור, כל קיבוץ וכל יישוב חתם על ההסכם בנפרד (כנספח י' צורף העמוד האחרון מן ההסכמים, שנוסחם הינו אחיד וזהה) . מעבר לכך גם כל חברי היישובים חתמו על מסמך המסדיר את יחסי הצדדים, במסגרתו הצהירו כי ידוע להם ומוסכם עליהם כי עד למועד הקובע לא התקיימו בינם לבין הנתבעת ו/או בית הספר יחסי עובד- מעביד וכי בתקופה זו הוצבו לעבודה מטעם הקיבות והתמורה בגין הצבתם שולמה במלואה לקיבוץ . (דוגמאות לחתימות חברי היישובים צורפו כנספח יא' לתצהיר הגב' קופר כן ראו מסמך חתימת הגב' דותן שצורף כנספח ד' לתצהירה). אך הגיוני וסביר הוא כי התובעת שבשנת 1996 כבר לא הייתה חברת קיבוץ, לא חתמה על מסמך דומה. 57. בכל האמור לעיל באשר להסכם 1996 יש לחזק את המסקנה ולפיה עד לשנת 1996 לא התקיימו יחסי עובד- מעביד בין חברי היישובים, ובכללם בין התובעת לבין הנתבעת. בהגיענו למסקנה זו הרי שאין לקבל את דרישת התובעת לקבל פנסיה תקציבית בהסתמך על חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות והסכם רציפות הפנסיה, שכן אלו אינם חלים על הצדדים בהיעדר קיומם של יחסי עובד -מעביד. (יוער עוד כי חוקת העבודה אומצה על ידי המועצות האזוריות במסגרת ההסכם הקיבוצי שנחתם ביום 14.10.86 [הסכם מס' 7075/90] זאת לאחר שהתובעת סיימה את עבודתה בבית הספר - ראה פסטרנק, הסכמים קיבוציים, כרך א', פרק 12.1.8, עמ' 24, ה"ש 3). 58. נוסיף עוד כי יש ממש בטענת הנתבעת בדבר השיהוי הכבד בו נגועה תביעת התובעת. מן הראיות עולה כי כבר בשנת 1988 ולכל המאוחר בשנת 1994 הובהר לתובעת כי אינה זכאית לצבירה פנסיונית (ראו עדות התובעת בעמ' 7 ש' 1-2 בנוגע למכתבו של זאב עמית (נספח יא' לכתב התביעה) וכן המסמך שצורף כנספח ה' לכתב ההגנה של הצד השלישי ולמוצג נ/2). נמצא איפוא כי התובעת לא נקטה כל פעולה מאז ועד להגשת התביעה בשנת 2009. התובעת אף אישרה בחקירתה הנגדית כי לא פעלה בעניין זה בין היתר, מאחר והוריה התגוררו בקיבוץ (עמ' 8 ש' 1-3 וכן סעיף 7 לתגובתה לטענות הסף של צד ג'). סיכום 59. לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות, ומאליו מתייתר גם הצורך לדון בהודעה לצד שלישי. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. הנתבעת תשא בהוצאות צד ג' ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"ב, 24 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. נ.צ. מר רמי נחום (ע) שמואל טננבוים,שופטסגן נשיא נ.צ.מר ליאור זרנקין (מ) פנסיה