תקנה 467 - בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין

להלן החלטה בנושא תקנה 467 - בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין: החלטה 1. המבקשת הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מכוח תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי. פסק הדין ניתן ביום 5/2/2006, תוקנו בו טעויות סופר, ונחתמה פסיקתא ביום 16/5/2006. 2. פסק הדין כולל שני רכיבים. א) סעד הצהרתי ולפיו הוצהר, כי גלאים שסיווגם היה במחלוקת, צריכים להיות מסווגים לפי פרט 9000-85.31 לצו תעריף המכס, וכי הודעת גרעון שהוציאה המבקשת למשיבה 2 בגין הגלאים - תבוטל. ב) המבקשת התבקשה להחזיר לתובעות סכומים שונים וחויבה בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין. 3. המבקשת טענה, כי יש לעכב ביצוע פסק הדין במקרה דנן ממספר נימוקים עיקריים: א) ביצוע פסק הדין עלול לגרום לתוצאות בלתי הפיכות ויהיה זה קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו, אם המבקשת תזכה בערעור. ב) אין חשש כי עיכוב ביצוע פסק הדין ישאיר את המשיבות מול "שוקת שבורה", במידה שהערעור ידחה, שכן המבקשת היא המדינה ואין חשש שלא תעמוד בסכום פסק הדין לאחר הערעור. ג) המבקשת טענה טענות בדבר סיכויי הערעור הן לגבי סיווג הגלאים והן לגבי הקביעה ולפיה המשיבות הוכיחו את עמידתן בתנאי סעיף 6 לחוק המיסים העקיפין. ד) המבקשת טענה, כי ככל שמדובר בסיווג הגלאים, הרי לסיווג תהיינה השלכות גם על גלאים שהמשיבות ו/או חברה אחרת הקשורה למשיבות תייבאנה עד להכרעה בערעור ולמעשה מדובר בחיוב כספי שסכומו אינו ידוע בשלב זה. המשיבות מזה מספר שנים אינן פעילות ומנהל המשיבות הודה, כי מאז שנת 2001 הופסקה פעילות המשיבות והועברה לחברה שלישית בבעלותו. המשיבות חסרות ציוד ורכוש, ומשנת 2001 ואילך לא קיימה המשיבה 2 כל פעילות והגישה למס הכנסה דוחות אפס וגם המשיבה 1 ייבאה טובין רק בסכומים זעומים. ה) המבקשת ציינה כי לאחר מתן פסק הדין הגיע ארצה משלוח חדש של גלאים תחת שמה של המשיבה 1 אשר שוחרר בפטור ממס לאור פסק דינו של בית המשפט אך קיים חשש כי אפילו אם המשיבה 1 תשוב לפעול ולייבא גלאים ותשחרר אותם בהתאם לפסק הדין בפטור ממס, הרי במידה שהמבקשת תזכה בערעור, שוב תופסק הפעילות של המשיבה 1 והמבקשת תמצא עצמה מול "שוקת שבורה". 4. המשיבות הגישו תגובה לבקשה והתנגדו לעיכוב ביצוע פסק הדין. 4.1) המשיבות ציינו, כי על פי תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, הגשת ערעור לא מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. על מנת לעכב ביצוע פסק דין, יש לשקול א) סיכויי הצלחה בערעור ב) אם יזכה המערער בערעור, יהיה זה מן הנמנע או קשה להשיב את המצב לקדמותו. 4.2) במקרה דנן טענו המשיבות כי סיכויי הערעור קלושים וכן אין מקום להפעיל את החריג שנקבע בפסיקה, ולעכב את ביצוע פסק הדין. 4.3) המשיבות טענו, כי אין לטעון שביצוע פסק הדין יותיר את המבקשת בפני "שוקת שבורה" במידה שיתקבל הערעור. המשיבה 1 חידשה את פעילותה וזקוקה להחזר הכספי אשר בו זכתה במסגרת פסק הדין על מנת לחזור לפעילות ייבוא מלאה ולקיים את עסקה באופן שוטף ולאחר מכן תחודש גם הפעילות של המשיבה 2. המשיבות הפסיקו את פעילותן בשנים 2000 ו- 2001 משיקולים עסקיים ולא עקב קשיים או ניסיון להתחמק מתשלום מיסים ולא נותרו להן חובות פתוחים לנושים חיצוניים כלשהם, מלבד החוב של המשיבה 2 הנטען על ידי המבקשת, ובית המשפט בפסק הדין קבע כי יש לבטלו. 4.4) המשיבות טענו, כי המבקשת באמצעות נציגיה אמרו לנציגי המשיבות, כי המבקשת לא תהסס להפעיל את אמצעי הגבייה, הנתונים לה על פי סעיף 106 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1975 ולגבות את החוב מצדדים שלישיים ויכולת גבייה זו עומדת למבקשת גם במועד בו ינתן פסק הדין בערעור, אם הערעור יהיה לטובתה. 4.5) המשיבות טענו, כי דרישת המבקשת לעכב את ביצוע פסק הדין היא למעשה דרישה, כי המשיבות תנהגנה כאילו הפסידו בתביעתן ובמקום להיות פטורות מתשלום המס בגין הגלאים, הן תחויבנה לשלם מיסים בשיעור של 12% על גלאים שהן תייבאנה עד למתן פסק דין בערעור ועיכוב הביצוע לא יאפשר למשיבות לשקם את עסקן ולקבל פיצוי, גם אם חלקי, על נזקים שנגרמו להן כתוצאה מתשלום אותן מיסים בעבר. 5 לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה בנסיבות הענין, יש לעכב את ביצוע פסק הדין ככל שהוא נוגע לחיוב המבקשת לשלם כספים למשיבות, אך אין לעכב את ביצוע הרכיב ההצהרתי של פסק הדין (ראה סעיפים 1, 2 לפסיקתא). א) באשר לרכיב ההצהרתי בפסק הדין: לא מצאתי כל סיבה להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין, שכן אין מדובר בכספים שיוצאים מכספה של המדינה, ויש חשש כי לא יושבו לה, במידה שתזכה בערעור. עיכוב ביצוע פסק הדין בגין רכיב זה, למעשה לא יאפשר למשיבות לפעול בצורה תקינה ולחדש את פעילותן העסקית ואין כל הצדקה לעיכוב. ב) באשר לחיוב הכספי: ככלל, אין בית המשפט מעכב ביצוע פסק דין וביחוד כאשר מדובר בחיוב כספי. ראה לענין זה: ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה פ"ד נ"ח (2) 301. ע"א 3338/06 אי.סי.אמ יצרני מיזוג אויר בע"מ (בפירוק) ואח' נ' עו"ד ברוך חכים ואח' -ניתן בביהמ"ש העליון ביום 15/5/2006. במקרה דנן, אין חשש שהמבקשת שהיא המדינה לא תוכל לעמוד בחיוב הכספי לאחר מתן פסק דין בערעור. מאידך, קיים חשש מוצדק מצד המבקשת לכך, שאם בסופו של יום היא תזכה בערעור, יקשה עליה מאוד לקבל את הכספים שהיא תשלם למשיבות על פי פסק הדין, חזרה. המשיבות הן חברות בע"מ אשר לא היו פעילות במשך מספר שנים ולמעשה, כמעט מהמועד שבו הוגשה התביעה בסוף שנת 2000 ועד מתן פסק הדין בחודש פברואר 2006, לא היתה בהן פעילות ומנהלן של המשיבות בחר לפעול דרך חברה שלישית. למשיבות עצמן אין נכסים שניתן לראות בהם בטוחה, וגם אם למנהלן יש נכסים או חברות אחרות פעילות, שיש להן נכסים, אין בכך כדי להסיר את החשש המוצדק של המבקשת ולפיה במידה שיתקבל הערעור, יהיה קשה מאוד להפרע מפסק הדין, אם בכלל בנסיבות אלו, ולאחר ששקלתי את מאזן הנזקים והנוחות, שיגרמו לכל צד מעיכוב או ביצוע פסק הדין, נחה דעתי כי בענין זה, מבלי להדרש לסיכויי הערעור, עשויה המבקשת לעמוד בפני "שוקת שבורה", היה ויתקבל הערעור והמשיבות יחויבו להחזיר לה את סכומי הכסף שנקבעו בפסק הדין. המשיבות עצמן תוכלנה להמשיך לפעול, שכן על פי החלק ההצהרתי של פסק הדין הן תמשכנה לשחרר את הגלאים ללא תשלום המס וכך תוכלנה לפתח את עסקיהן. 6. לסיכום: לאור האמור לעיל נקבע כדלקמן: א) החלק ההצהרתי בפסה"ד (סעיפים 1 - 2 לפסיקתא) - יבוצע ולא יעוכב. ב) ביצוע החיוב הכספי יעוכב עד למתן פס"ד בערעור. עיכוב ביצוע