להלן פסק דין בנושא תביעה לביטול פסק בורר: פסק דין 1. זוהי תובענה לביטול פסק בורר שניתן על ידי כב' השופט (בדימוס) ישי לויט. עילות הביטול הנטענות בתובענה הן על פי סעיפים 24(4) לחוק - פגיעה בזכות הטיעון, 24(6) - העדר הנמקה, 24(7) - פסיקה שלא בהתאם לדין, 24(9) - הפסק מנוגד לתקנת הציבור, 24(10) - קיום עילה לביטול פסק דין שאין עליו ערעור ו-24(3) - חריגה מסמכות. 2. קיצורו של דבר, מדובר כאן בסכסוך בין טיב טעם לבין שיכון עובדים. בין הצדדים נחתם הסכם שכירות, לפיו התחייבה שיכון עובדים להקים סופר-מרקט ולהשכירו לטיב טעם. בהסכם השכירות נקבע כי שיכון עובדים תבנה עבור טיב טעם את החנות בהתאם לתוכניות ולמפרט הטכני. העסקה היתה לבנית סופר-מרקט על כל מערכות הפנים שלו. סעיף 3.9.2 הוא הסעיף שעמד במוקד המחלוקת בין הצדדים, אשר הגיעה לדיון בפני הבורר. המחלוקת נגעה לשאלה על מי מהצדדים לספק ולהתקין את מערכת הקירור למקררים. בסעיף 3.9.2 למפרט נקבע כי שיכון עובדים תתקין מערכת קירור הכוללת חדרי קירור קומפלט, כולל לוח חשמל ומתקן חשמל. לטענת טיב טעם, על שיכון עובדים היה לספק ולהתקין הן את מערכת הקירור, גם למקררים וגם לחדרי הקירור, והן את חדרי הקירור. שיכון עובדים טענה כי היא מחויבת לספק רק מערכת קירור לחדרי הקירור ואת חדרי הקירור עצמם. יצוין, כי בטיוטת המפרט הוגדרה מערכת הקירור ככוללת גם מקררים. המילה "מקררים" נמחקה בנוסח הסופי של המפרט הטכני. הצדדים נחלקו ביניהם באשר לכוונה במחיקת המילה מקררים. טיב טעם טענה שמחיקת המילה מקררים באה להבהיר כי שיכון עובדים אינה מחויבת לספק את המקררים גופם ואילו שיכון עובדים טענה שמחיקת המילה מקררים כוונתה היתה למערכת הקירור למקררים. הבורר הכריע בשאלה וקבע, כי המילה מקררים בטיוטת המפרט אינה עוסקת במקררים כמוצרי קצה אלא מתייחסת למערכת הקירור. מכאן הסיק הבורר, כי מחיקת המילה מקררים כוונתה היתה שלא לחייב את שיכון עובדים לספק את מערכת הקירור למקררים, כפי שטענה שיכון עובדים מלכתחילה. 3. כל הטענות הנטענות על ידי טיב טעם כנגד פסק הבורר מהותן היא טענות של ערעור על פסק הדין ולא טענות שיש בהן כדי להביא לביטול פסק הבורר. אדון בטענות אלה אחת לאחת. א. הטענה לפי סעיף 24(4) לחוק - טיב טעם טענה שנפגעה זכות הטיעון שלה בכך שגם שיכון עובדים לא חלקה על כך שהמילה מקררים בטיוטת המפרט התייחסה ליחידות הקצה בלבד ולכן טיב טעם לא היתה בסיכון שקביעת הבורר תהיה הפוכה מטענת שיכון עובדים. טענה זו מוטב היה לה שלא תיטען. סיכומי שיכון עובדים בפני הבורר התייחסו בהרחבה לענין הנדון וטיב טעם הגיבה לטיעונים אלה ולא טענה כי יש צורך בתיקון כתבי הטענות והתצהירים של שיכון עובדים. מעבר לכך, טיב טעם חקרה בחקירה נגדית את העד מטעם שיכון עובדים, כשהיא יודעת שעמדת שיכון עובדים היא שהמילה מקררים בטיוטת המפרט אינה מתייחסת למקררים כיחידות קצה, אלא מתייחסת למערכת הקירור. מר דברת, אשר העיד מטעם שיכון עובדים, נחקר ארוכות בנושא על ידי ב"כ טיב טעם והבהיר בעדותו כי מעולם לא חשב כי המקררים, כיחידות קצה, כלולים במפרט. לפיכך, משהיתה התייחסות נרחבת בסיכומי שני הצדדים בפני הבורר בנושא המקררים כיחידות קצה או כמערכות קירור, ומשנחקר העד מטעם שיכון עובדים על ידי ב"כ טיב טעם באותו נושא בדיוק, הרי שלא ניתן לומר שקופחה זכות הטיעון של טיב טעם. ב. הטענה לפי סעיף 24(6) לחוק - טיב טעם טענה שפסק הבורר צריך להיות מנומק ושהבורר לא נימק את קביעתו כדבעי. קראתי בעיון את פסק הבורר, המחזיק 57 עמודים, ונראה לי כי הבורר נימק היטב את קביעתו ואת פרשנותו למפרט הטכני. יתכן שפסיקתו אינה נושאת חן בעיני טיב טעם, אך לא ניתן לומר שהבורר לא נימק את קביעתו. גם טיב טעם לא טענה בהרחבה בענין זה ונראה כי הטענה הועלתה בחצי פה בלבד. ג. הטענה לפי סעיף 24(7) לחוק - לטענת טיב טעם, סטה הבורר מן הדין בדרך פרשנות החוזה ולכן פסק שלא על פי הדין, כפי שמחויב היה לעשות. בנוסף טוענת טיב טעם, כי מדובר בטעות חמורה של הבורר וכי בית המשפט מוסמך במקרה כזה לבטל את פסק הדין, מחמת שהוא אינו בהתאם לדין. הכלל הוא כי התערבות שיפוטית בפסק בורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני. בית המשפט הבוחן את פסק הבורר אינו דן בו כערכאת ערעור ואין הוא אמור לבדוק אם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על פי הדין. אמנם קיימת דעת היחיד של כב' השופט רובינשטיין בענין אפרים שועלי, אולם מדובר בדעת יחיד, שהיא אמרת אגב, אשר נדונה על ידי כב' השופטת בייניש בבקשה לדיון נוסף באותו תיק, שם היא קבעה כי מדובר באמרת אגב ובדעת יחיד. קובעת שם כב' השופטת בייניש כדלקמן: "ברי כי בפסק הדין הנדון אין משום חידוש או סתירה להלכה קודמת, אלא צעידה בתלם פסיקתו של בית משפט זה - הן בהיבט הכללי של התערבות מועטה ככל הניתן בפסקי בוררות על ידי מתן פירוש מצמצם לעילות ההתערבות הקבועות בחוק, תוך הקפדה על האוטונומיה של מוסד הבוררות ועל עצמאות קביעותיו." בתי המשפט המחוזיים המשיכו בעקבות עמדתו הנפרדת של כב' השופט רובינשטיין ובעקבות פסיקתה של כב' השופטת בייניש ונקבע, בה.פ. (ת"א) 551/05, כי מטרתו של מוסד הבוררות היא להוות תחליף למוסד בית המשפט ולא מבוא אליו וכי ההתערבות בפסקי בוררות ראוי לה שתיעשה במשורה, תוך מתן פירוש מצמצם ודווקני לעילות ההתערבות הקבועות בחוק. בית המשפט גם איננו רשאי להעמיד את הפסק במבחן ביקורתו הוא, אם צודק הוא או בלתי צודק, בהתאם לתפיסתו שלו. בה.פ. (ת"א) 710/05 נדונה עמדתו של כב' השופט רובינשטיין ושם נקבע כי על המחוקק לומר את דברו בענין זה. עוד נפסק שם, כי יש לחזק את הגישה המסורתית של הצמצום והדווקנות בהם יש לנקוט בבחינת עילות הביטול. אין לי אלא לומר שאני מסכים עם הדעה הרווחת בפסיקה, לפיה את עילות הביטול יש לפרש בצורה מצמצמת ודווקנית, וכי בית המשפט לא יבחן את פסק הבורר אם צודק הוא ואם לאו, אלא יצטמצם לעילות הביטול כפי שהן בחוק. במקרה הנדון כאן הבורר פסק על פי הדין ולכן לא ניתן לקבל את הטענה שהבורר פעל בניגוד לדין או בסטיה ממנו. ד. הטענה לפי סעיף 24(9) לחוק - נטען על ידי טיב טעם שתוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור. לא מצאתי בפסיקת הבורר דבר שהוא מנוגד לתקנת הציבור ולא ברורה לי הטענה כאילו יש בפסיקה זו של הבורר משום פגיעה בתקנת הציבור. מדובר בסכסוך מסחרי פשוט, אשר הוכרע בדרך שהוכרע, ולא כל פסיקה הנוגדת את דעתו של צד לדיון יש בה משום פגיעה בתקנת הציבור. ה. הטענה לפי סעיף 24(10) לחוק - גם לטענה זו לא מצאתי ביסוס כלשהו, או טיעון מסודר שיהיה בו כדי לשכנעני שמדובר בפסק דין שיש לבטלו אפילו אם הוא פסק דין סופי. ו. הטענה לפי סעיף 24(3) לחוק - הטענה לפי סעיף זה חוזרת למעשה על טענות קודמות שהועלו, כמו פסיקה שלא על פי הדין המהותי, פסיקה תוך התעלמות מראיות וחריגה מכללי הצדק הטבעי. דנתי בשאלות אלה ודחיתי את הטענות שנטענו בענין זה על ידי טיב טעם. לכן, גם טענה זו - על פי סעיף 24(3) - נדחית. 4. ככלל, כפי שציינתי, מדובר כאן בפסק בורר אשר דן בפרשנות חוזה. הבורר, בפסק דין ארוך ומנומק, מפרט היטב מהי פסיקתו ומהם נימוקיו לאותה פסיקה. הצדדים טענו בענין שבמחלוקת בצורה נרחבת, תוך חקירת עדים באותה שאלה. בנסיבות כאלה אין מקום לביטול פסק הבורר ולא כל מקום שבו צד לבוררות אינו מרוצה מתוצאות הפסק, יש מקום לדון בביטולו. ניתן בקלות, תוך לוליינות משפטית, לעטוף כל נימוק של ערעור באחת או יותר מעילות הביטול הקבועות בחוק. לא זוהי מטרתו של חוק הבוררות. מוסד הבוררות צריך שיהיה מוסד חזק, אשר לא יגרום להתדיינויות נוספות בין צדדים לבוררות. קבלת טענות טיב טעם יהיה בה כדי להכשיר את הדרך להגשת ערעור על פסק בורר בדרך של בקשה לביטולו, תוך פירוש מרחיב של עילות הביטול - דבר המנוגד להלכה הנוהגת ולצורך החברתי. מכיוון שכך, אני דוחה את התובענה ומחייב את טיב טעם לשלם לשיכון עובדים את הוצאות המשפט ושכ"ט עורכי הדין בסכום כולל של 10,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. יישוב סכסוכיםבוררביטול פסק בוררות