בע"א 316/56 ח. קרמש ואח' נ' דבי ואח' פ"ד יא 1336, 1341 נקבע כי תקנה 21א' קודמתה של תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי : "מיועדת לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת". מכאן שכאשר השאלות העובדתיות דורשת שמיעת ראיות והן שלובות בראיות הדרושות לבירור המחלוקת לגופה, לא יעשה בית המשפט קפנדריה וידחה את ההכרעה בשאלת ההתיישנות לשלב שלאחר בירור העובדות כולן. מובן, שעל פי נסיבותיו של כל מקרה, נתון לערכאה הדיונית שיקול הדעת אם לפצל את הדיון ולדון תחילה בטענות לסילוק על הסף מחמת התיישנות, או כל טענה מקדמית אחרת. כפי שנקבע בע"א 7261/97 אילנה ושלמה שרבני ואח' נ' חברת האחים שבירו בע"מ ואח' פ"ד נד(4) 464, 478. להלן פסק דין בנושא קפנדריה - קיצור דרך: פסק דין ערעור זה מופנה כנגד החלטתו של כב' הרשם ש' ברוך מיום 21.3.05 לפיה נדחתה טענת התיישנות שהעלה המערער כנגד תביעה שהגיש המשיב 1 נגד המערער וארבעה נתבעים נוספים (ת.א. 1573/04). הרקע העובדתי: המנוח נפטר בתאריך 20.11.94. בתאריך 22.4.04 הגיש המשיב 1, מנהל עזבונו של המנוח, תביעה למתן צווי עשה וסעד הצהרתי נגד שותפות מולד-מולדבסקי, אשר על פי הנטען בכתב התביעה, המנוח היה אחד מיחידי שותפיה בשיעור של 12.5%. נתבעים 2-5 הינם יחידי שותפיה של השותפות, נתבעת 1. בסעיף 10 לכתב התביעה נטען כי נציגי השותפות נמנעו מהעברת מידע לתובע ולקודמיו בניהול עזבון המנוח ואף טענו כנגד חלקו בשותפות. בתאריך 2.12.2002 פנה התובע למרדכי מולדבסקי (משיב 2) בדרישה לקבל מידע בנוגע לעסקי השותפות ובקשתו נדחתה בטענה שאינו זכאי לקבל את הנתונים המבוקשים. לנוכח סירוב זה וחששו של התובע (משיב 1) כי השותפים בשותפות משכו כספים לכיסם, הוגשה התביעה בה עתר המשיב למתן צו שיורה לרואה החשבון של השותפות לאפשר לו או למי מטעמו, לעיין בספרי הנתבעת על מנת שיוכל לחשב את חלקו האמיתי של העיזבון בשותפות במועד פטירתו ולחייב את המערער ומשיבים 2-4 בתשלום 12.5% משווי זכויות השותפות, על פי ההתחשבנות שתיערך. בכתב ההגנה שהגיש ב"כ המערער נטען, בין היתר, כי יש לדחות התביעה על הסף מחמת התיישנות מאחר שמהיום הקובע (כמוגדר בכתב התביעה), דהיינו, יום פטירת המנוח ועד למועד הגשת התביעה חלפו למעלה משבע שנים. בכתב התשובה שהוגש על ידו, חלק המשיב על טענה זו ולגירסתו יש למנות את תקופת ההתיישנות מיום הכחשת זכותו של המנוח בשותפות, בניגוד למצגים קודמים אשר בהם לא חלקו הנתבעים על הטענה לפיה לעזבון זכויות בשותפות. בהחלטתו, נשוא הערעור, דחה כב' הרשם את בקשת המערער לסילוקה של התביעה על הסף מחמת התיישנות בנימוק שמדובר בטענה עובדתית ואין להסתפק באמור בכתבי הטענות ואין לשעות לטענות בענין זה בלא שהונחה תשתית עובדתית. דיון. בע"א 316/56 ח. קרמש ואח' נ' דבי ואח' פ"ד יא 1336, 1341 נקבע כי תקנה 21א' קודמתה של תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי : "מיועדת לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת". (ההדגשה שלי ש.ד.). מכאן שכאשר השאלות העובדתיות דורשת שמיעת ראיות והן שלובות בראיות הדרושות לבירור המחלוקת לגופה, לא יעשה בית המשפט קפנדריה וידחה את ההכרעה בשאלת ההתיישנות לשלב שלאחר בירור העובדות כולן. מובן, שעל פי נסיבותיו של כל מקרה, נתון לערכאה הדיונית שיקול הדעת אם לפצל את הדיון ולדון תחילה בטענות לסילוק על הסף מחמת התיישנות, או כל טענה מקדמית אחרת. כפי שנקבע בע"א 7261/97 אילנה ושלמה שרבני ואח' נ' חברת האחים שבירו בע"מ ואח' פ"ד נד(4) 464, 478. סעיף 6 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958 קובע כי: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". על מנת לקבוע את היום שבו נולדה עילת התובענה מוטל על בית המשפט, לא אחת, להכריע בין טענות עובדתיות סותרות בהסתמך על ההלכות הרלבנטיות לסוגיה שבמחלוקת. בע"א 7261/97 בענין שרעבי נקבע על ידי כב' השופט טירקל, בעמ' 473-474: "כידוע, 'טענת ההתיישנות היא, בדרך כלל, ענין של חישוב אריתמטי גרידא, חשבון של עבירת הזמן למן יום היוולד העילה עד להגשת התביעה, בהתאם לסעיף 6 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958, אולם פעמים לא תתיישן תביעה על אף עבירת הזמן' ... (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, בעמ' 279) מחמת עילה המעכבת את מניין התקופה, כאשר זה המצב '...תקום שאלת מחלוקת או פלוגתה נוספת שבעובדה, והיא צריכה ראיה'. (שם). לשם כך תקנה 61 לתקנות סדר הדין האזרחי מרשה לתובע להגיש כתב טענות נוסף, הוא התשובה על כתב ההגנה". כתב התשובה לא נועד לכפור ברשלנות הנתבע אלא כדי להעלות בפני בית המשפט עובדות חדשות המשיבות על הגנת הנתבע, בניסיון ליטול מהן את העוקץ, היינו, התוצאה המשפטית העלולה לנבוע מן ההגנה אם יישארו דברי הנתבע ללא תשובה. (ספרו של ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, ש' לוין עורך 1995 בעמ' 280-281). בענייננו הגיש המשיב, כתב תשובה, בו התייחס לטענת ההתיישנות וניסה ליטול את עוקצה על ידי הפרכת הגירסה באשר למועד בו נולדה עילת התביעה. על פי האמור בכתב התשובה בפרטת העזבון שנערכה ב- 3.8.95, מודה בא כוח השותפות כי אחזקות העזבון בשותפות הן בשיעור של 12.5% (נספח א' לתגובת המשיב לבקשה לסילוק על הסף). כן מציין המשיב שבתאריך 10.10.95 אישר רואה החשבון של השותפות כי חלקו של המנוח ביתרת הון השותפות הוא 12.5% (נספח ג' לתשובה). על הצהרה זו חזרו רואי החשבון של השותפות גם בתאריך 21.10.01 (נספח ד'). לגירסת המשיב אין למנות את מרוץ ההתיישנות מיום פטירת המנוח, אלא מהמועד בו התכחשו הנתבעים לראשונה לחובתם כלפי התובע, דהיינו, בדצמבר 2002. עמדה זו נסמכת על פסיקת בית המשפט העליון בע"א 1559/99 שושנה צימבלר נ' רבקה תורג'מן, שם נקבע על ידי כב' השופט א' מצא: "את מרוץ ההתיישנות יש למנות לא משנת 1964 ... אלא משנת 1996, שהוא המועד שבו כפרה המשיבה לראשונה בזכות המערערת להירשם כבעלת הדירה. הטעם העיקרי לכך הוא כי למערערת עמדה זכות שביושר להירשם כבעלת הדירה, שיצרה יחסי נאמנות (קונסטרוקטיווית) בינה לבין המשיבה; והכלל, כידוע הוא, כי בהתקיים יחסי נאמנות, תביעת הנהנה כלפי הנאמן אינה מתיישנת, כל עוד אין הנאמן כופר בהיותו נאמן או איננו מפר את חובת נאמנותו". וכן על דברי כב' השופטת ד' דורנר בע"א 3322/95 יצחק גמזו נ' עו"ד דניאל גושן פ"ד נ(4) 520, 526: "יחסי נאמנות משפיעים על דיני ההתיישנות בשתיים אלה: ראשית, אמת-המידה לזהירות הסבירה הנדרשת לענין גילוי העובדות המהוות את עילת התביעה נקבעת על יסוד הכלל שבאין מידע סותר רשאי נהנה להניח כי הנאמן ממלא את חובתו .... ושנית תקופת ההתיישנות של תביעה להחזרת הנכס מתחילה רק בתום יחסי הנאמנות, ­החזקת נאמן בנכס אינה חזקה נוגדת­, שכן הנאמן מחזיק בנכס כנאמנו של הנהנה ואין הוא יכול להישמע בטענת התיישנות שהיא למעשה, טענה לבעלות ... ואולם, כלל זה אינו ישים כאשר הנאמן כופר בהחזקתו את הנכס כנאמנו של הנהנה או מפר את חובתו כנאמן, במקרים כאלה נולדת עילת התביעה מרגע הכפירה או הפרת החובה, ובכפיפות להוראות סעיפים 7 ו-8 לחוק, מתחילה תקופת ההתיישנות באותו מועד". (ההדגשה שלי ש.ד.). בענייננו, כאמור, נטען כנגד השותפות ויחידיה כי החזיקו בחלקו של המנוח בנאמנות וכי עד לחודש דצמבר 2002, לא היתה החזקתם חזקה נוגדת מאחר שהודו לא אחת בזכויות המנוח בשותפות. מן המקובץ עולה כי בין הצדדים מחלוקת עובדתית בשאלה זו, מחלוקת הטעונה הכרעה לאחר שמיעת ראיות. מכאן שאין עסקינן בחישוב אריתמטי גרידא או בשאלה עובדתית שבירורה קצר ולא היה מקום להעתר לבקשה לדחייתה של התביעה על הסף. אשר על כן החלטתי לדחות הערעור. המערער ישלם למשיב 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. התיישנות