פסק דין הצהרתי לביטול הסכם פשרה

להלן החלטה בנושא פסק דין הצהרתי לביטול הסכם פשרה: החלטה 1. המשיבה מס' 1 (להלן:"התובעת") חברה פרטית מוגבלת במניותיה והמשיב מס' 2 (להלן:"התובע) - הבעלים ובעל המניות בחברה התובעת הגישו תביעה כנגד הנתבעת-המבקשת למתן פסק-דין הצהרתי להכרזה על ביטולם של הסכמי פשרה שנערכו בין הצדדים ושניתן להם תוקף של פסקי-דין. המדובר בהסכמי פשרה שהושגו במסגרת תיק בש"א 17140/03 ובש"א- 15597/03 בו התובעת התחייבה לשלם לנתבעת סכום של 360,000 ₪ והסכם פשרה במסגרת ת.א. 18841/04 בו התובע התחייב לשלם לנתבעת סכום של 355,640 ₪. 2. הנתבעת פנתה בבקשה לחיוב התובעים למתן ערובה להבטחת הוצאותיה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. התובעים הגישו תגובה לבקשת הנתבעת. 3. בהתאם לאמור בבקשה טוענת הנתבעת כי התובעים חוזרים על טענות שכבר העלו בעבר. הנתבעת טוענת כי בית המשפט בהחלטתו מיום 11.1.07 הביע בס' 7 להחלטה דעתו הלכאורית בדבר סיכוייה המועטים של התובענה ובנוסף לכך תלויים ועומדים בהוצאה לפועל כנגד התובעת חוב בסך כ- 421,000 ₪ וכנגד התובע חוב בסך כ- 8,157,382 ₪. הנתבעת מוסיפה שמאחר והתובעים הם אלה שגוררים אותה להליך נוסף יש לחייב אותם בהפקדת הערובה. 4. התובעים טוענים שדין בקשה זו להידחות, לטענתם בית המשפט מתבקש להתייחס בעיקר לסיכויי תביעה זו שהינם סיכויים טובים מאוד. התובעים מוסיפים שעיקר סכום החוב לתיקי ההוצאה לפועל כנגד התובע מס' 2 מקורו במשכנתאות, בחובות שנושיהם מובטחים. לטענתם אף רשימת התיקים אינה מייצגת את מצב חובות התובעים לאשורן. דיון 5. מאחר ומדובר בתיק זה בשני תובעים במעמד משפטי שונה, תאגיד ואדם פרטי אתייחס לבקשה תוך ההבחנה המתאימה ביניהם. אדגיש כבר עתה כי שני הצדדים בחרו שלא לתמוך עמדתם בתצהיר למרות שהשאלה שעל הפרק הינה שאלה משפטית התלויה בתשתית עובדתית. לנושא זה חשיבות כי בינתיים הוגשו תצהיר התובעים ביחד עם חוות דעת מטעמם ואילו הנתבעת בחרה שלא להגיש תצהיריה ולבקש אורכה בשל הבקשה שהוגשה על ידה. לכך אזכיר את החלטתי מיום 11.1.07 באשר לחסר העובדתי הבולט בכתב התביעה ואי הפירוט המספיק של הטענות המועלות בו בקשר לטענת המרמה. התובע בחר בתצהיר העדות הראשית מטעמו להוסיף פרטים ונתונים לרבות מסמכים שחובה היה לצרפם לתביעה (ר' התיקון האחרון לתקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי), אך עדיין נותרו תהיות ושאלות באשר למצגי המרמה הנטענים ובאשר לעיתוי והסיבה שהביאו לחשיפת אותה מרמה לכאורה, על רקע זה אבחן את שאלת הערובה להוצאות. 6. ביום 17.3.05, במסגרת תיקון מס' 3 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, הוסף לחוק סעיף 353א, ששב וקבע הוראה ספציפית ביחס להפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, מקום בו התובעת היא חברה או חברת חוץ וכלשונו: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". 7. אמנם לבית המשפט שיקול דעת באשר לחיוב תובעת-חברה בע"מ בהוצאות, אלא שעל פי נוסח הסעיף הכלל הוא כי יש לחייב חברה במתן ערובה להוצאות, אלא אם כן קיימים, בנסיבות העניין טעמים המצדיקים להמנע מלחייבה לעשות כן. על התובעת הנטל להוכיח כי יש ביכולתה לשלם ההוצאות אלא שהיא לא עמדה בנטל זה. התובעת לא המציאה מסמכים התומכים בעמדתה באשר ליכולת פירעונה, לא פירטה בתצהיר יכולתה לפרוע ההוצאות במידה וייפסקו כנגדה. לא זו בלבד אלא שהתובעת התעלמה לחלוטין בתגובתה מטענת הנתבעת באשר לתיקי ההוצאה לפועל שתלויים ועומדים כנגדה בגין חובותיה. לאור כל האמור לעיל אין מנוס אלא מחיובה של התובעת בהפקדת ערובה כמבוקש. 8. באשר לתובע-תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת הסדר ספציפי באשר לחיובו של תובע להפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. התקנה אינה מפרטת באילו מקרים יורה בית המשפט על חיובו של הנתבע, היא משאירה עניין זה לשיקול דעתו של בית המשפט שיפעילה בהתאם לנסיבות המקרה שבפניו. בעת הפעלת התקנה על בית המשפט לאזן בין זכות הנתבעת לפרוע הוצאותיה במידה והתביעה תידחה לבין זכות הגישה לערכאות שהוכרה בפסיקה כזכות בעלת מעמד חוקתי. יפים בעניינינו הדברים שנאמרו בע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3), 577, 631-632 (1997) של כב' השופט חשין: "..דעתי-שלי היא, כי זכות הגישה לבית-המשפט אין היא זכות-יסוד במובנו הרגיל של המושג זכות-יסוד. שייכת היא למיסדר נורמות אחר בשיטת המשפט. ניתן לומר - וכך אומר אני - כי נעלה היא על זכות-יסוד. לא עוד, אלא שקיומה הינו תנאי הכרחי וחיוני לקיומן של שאר זכויות-היסוד. זכות הגישה לבית -המשפט הינה צינור החיים של בית-המשפט. התשתית לקיומם של הרשות השופטת ושל שלטון החוק.... בחסימת הדרך לבית-משפט ייעלם ואיננו הדיין, ובאין דיין ייעלם אף הדין עימו". 9. אין מחלוקת כי לאור מעמדה הרם של זכות הגישה לערכאות הפעלת תקנה 519 תיעשה במקרים חריגים בלבד. היינו הכלל הוא כי אין לחייב תובע דל אמצעים במתן ערובה להבטחת הוצאות נתבע לאור עוניו בלבד. על פי הפסיקה בית המשפט יטה להפעלת תקנה זו במקרים בולטים בהם התובע הינו מחוץ לישראל ולא הצביע על נכסים בישראל מהם יוכל הנתבע להיפרע ובמקרה בו התובע לא המציא מענו כנדרש או המציא מען שאינו נכון המעיד לכאורה על כוונה שלא לפרוע הוצאות שייפסקו נגדו. 10. במקרה שבפניי אינני סבור שיש הצדקה להפעלת התקנה ככל שמדובר בתובע, אזכיר כי התובע מתגורר בתחום מדינת ישראל ולמרות שבכתב התביעה לא צוינה כתובתו של התובע אינני סבור שיש בכך כדי להעיד על כוונת התובע להתעלם מתשלום הוצאות משפט במידה וייפסקו, למרות שהנני מצפה מהתובע למסור כתובתו לאלתר. 11. על יסוד כל האמור לעיל ולאחר שקלול ואיזון זכויות הצדדים והאינטרסים הנוגדים הנני סבור כי נסיבות העניין מצדיקות חיוב התובעת בלבד בערובה להבטחת הוצאות הנתבעת. אי לכך התובעת תפקיד בקופת בית משפט עד ליום 28.4.07 ערבות בנקאית בסכום של 35,000 ₪ או לחילופין תפקיד סכום זה במזומן עד למועד הנ"ל. במידה ולא יופקד הסכום האמור תביעת התובעת תידחה. ביטול הסכם פשרהחוזהביטול חוזההסכם פשרהפשרהפסק דין הצהרתי