פסיקת הוצאות בגין זיכוי תעבורה

להלן פסק דין בנושא פסיקת הוצאות בגין זיכוי תעבורה:

פסק דין

1.     מונח בפני ערעור על החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה באשדוד [כב' השופט ג. דניאל] מיום 28.06.07, בתיק עמק 4543/04, לפיה דחה את בקשת המערער לפסוק לו הוצאת משפט לאחר שזוכה בדין בעקבות הודאת ב"כ המאשימה כי היא מבקשת לחזור בה מן האישום.

2.     אין חולק כי כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חנית רכב במקום חניה המיועד לנכה וזאת מבלי שיש למערער תעודת נכה, עבירה לפי סעיף 6 (ה) (16) לחוק עזר לאשדוד (העמדת רכב וחנייתו) התשנ"א - 1991.

3.     ביום 14.11.06, ישיבת המענה בפני בית משפט קמא, כפר המערער במיוחס לו בכתב האישום והתיק נשמע לשמיעת הראיות. עוד בטרם ישיבת ההוכחות, לאחר שב"כ המשיבה, בעת הכנתה את עד התביעה מטעמה לשמיעת הראיות, נוכחה לדעת כי עד התביעה אינו זוכר את האירוע וכי אין באפשרותה לרענן את זכרונו, שלחה היא הודעה לבית המשפט לפיה מבקשת היא לחזור בה מן האישום.

4.     בית משפט עשה כן ומיד לאחר מכן ביום 25.12.07 פנה המערער לבית המשפט וביקש כי זה יפצה אותו על הוצאותיו בכך שהוטרח לבית המשפט ונאלץ להוציא הוצאות בגין הכנת מסמכים להוכחת חפותו.

לאחר קבלת תגובת ב"כ המשיבה קבע בית משפט קמא כי אין מדובר בנסיבות המצדיקות פסיקת הוצאות מאחר ולא נפל כל פגם בהתנהלות המאשימה, לא בניהול ההליך המשפטי וגם לא בעצם ההחלטה לחזור בה מן האישום וכי בפועל אף חסכה מזמנו של המערער, עת הודיעה על חזרתה מן האישום עוד בטרם נוהל התיק לגופו.

5.     סעיף 80 (א) לחוק העונשין התשל"ז-1977 מסדיר את נושא הוצאות ההגנה מאוצר המדינה, וקובע כדלקמן:
"(א) משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ה - 1982 בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור.
(ב) שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, סכומי מקסימום להוצאות ולפיצויים האמורים.
(ג) החלטת בית המשפט לפי סעיף זה ניתנת לערעור כפסק דין בפלילים".

בשונה מגישות משפט אחרות בעולם, אין החוק בישראל מטיל על קופת הציבור את החובה לשאת בנזק שנגרם לכל אדם שזוכה בדין. אלא, מאזן הוא בין האינטרסים השונים: מצד האחד זכויות האדם, אשר יש בהן להצדיק את דבר חיוב המדינה לפצות או לשפות אדם שיצא זכאי בדין ומן הצד האחר, האינטרס הציבורי לשמירת תקציב המדינה ומניעה של הרתעת יתר בהגשת כתבי אישום. [ר' ע"פ 4466/98 דבאש נ' מדינת ישראל, פ"ד נו 3, 73].
כדי לפסוק פיצוי או שיפוי לפי סעיף 80 לחוק, חייבים להתקיים שני תנאים ואם התקיימו השניים רשאי - והדגש הוא על המילה "רשאי" - בית המשפט לחייב את המדינה לשלם פיצויים לפלוני שהיה נאשם במשפט פלילי ולשפותו בגין ההוצאות שעמד בהן במשפטו. האחד, כי פלוני יצא זכאי בדינו, בין אם זיכוי מוחלט ובין אם מחמת הספק. יחד עם זאת, אין בזיכוי כשלעצמו כדי לחייב את המדינה בתשלום הוצאות ופיצוי. במקרים של זיכוי מחמת הספק, רווחת הדעה שיש בזיכויים אלה שיקול מרכזי נגד פיצוי של הנאשם. [ר' ע"פ 700/00 מאיר טוויל נ' מדינת ישראל]. השני - עילת הזכאות - דהיינו, בנסיבות בהן נמצא כי לא היה יסוד לאשמה ולכן הביא הדבר לזיכויו או לביטולו של כתב האישום או במקרה בו ראה בית המשפט "נסיבות אחרות המצדיקות זאת" .

6.     במקרה שבפני, בית משפט קמא קבע מפורשות כי אין המדובר במקרה בהן לא היה יסוד לאשמתו של המערער, כי אם התעורר ספק לגבי אשמתו של המערער לנוכח העובדה כי עד התביעה התקשה לזכור את נסיבות האירוע , בשל חלוף הזמן. בקביעה זו לא מצאתי כל טעות, אשר יש בה כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.
הוכח כי על סמך התשתית הראייתית היה יסוד לאשמה ואך נכון היה לנהל את המשפט ולהביא את ההכרעה לפתחו של בית משפט.

7.     אשר לנסיבות אחרות אשר יצדיקו פיצוי, אין חולק כי מדובר בעילה גמישה, רחבה ועמומה ביותר, המסורה לשיקול דעת של בית משפט . [ר' ע"פ 7826/96 יוסף רייש נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"א (1), 481] ואכן, לאורך השנים קבעו בתי המשפט קווים מנחים באשר לעילה זו, כשהם מתחמים אותם לשלושה סוגי עניינים והם: נסיבות הנוגעות להליך המשפטי עצמו; טיב זיכויו של הנאשם; ונסיבות אישיות של הנאשם שזוכה.
במקרה שבפני, לא מצאתי כל עילה להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא. העיכוב בקביעת מועד הדיון במשפט אינו מעיד על התנהלות של זדון, רשלנות או מניע בלתי הוגן מצד התביעה להתנכל במערער. בפועל הוטרח המערער לבית המשפט רק לצורך ישיבה אחת. כאשר לקראת הישיבה השניה הזדרזה ב"כ המשיבה והודיעה כי היא חוזרת בה מכתב האישום.

נסיבות אישיות של המערער המצביעות על סבל חריג ועינוי דין, לא באו בפני בית משפט כי אם דרישה כוללת וסתמית של החזר הוצאות בגין אובדן ימי עבודה וצילום מסמכים, כשאין חולק שהמערער לא היה מיוצג לא בבית משפט קמא ולא בפני.

מקום שנסיבות מיוחדות אלו לא באו בפני בית משפט קמא ולא בפני - לא הוכחה זכאות של המערער לפיצוי וגם לא להחזר הוצאות ובדין דחה בית משפט קמא את בקשת המערער לפיצוי והוצאות.

8.     בהינתן כל אלה - סבורה אני כי אין המדובר במקרה המצדיק פסיקת פיצוי או תשלום הוצאות למבקש ודין הערעור להדחות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ערעור תעבורה

  2. אי שמירת רווח

  3. הידרדרות עגלה

  4. מספר שלדה מזויף

  5. כניסה לאי תנועה

  6. סיבוב פרסה מסוכן

  7. זהירות במעבר חציה

  8. דחיית ערעור תעבורה

  9. ענישה בעבירות תעבורה

  10. חובת איתות לפני פניה

  11. פניית פרסה במקום אסור

  12. הצעת חוק משקיפי תנועה

  13. הסעת נוסעים ללא מלווה

  14. עבירות תנועה של עו''ד

  15. נסיעה נגד כיוון התנועה

  16. פגם ברישום דו''ח תנועה

  17. שמירת מרחק בפניית פרסה

  18. תקנה 41 לתקנות התעבורה

  19. מתי מותר לנסוע לאחור ?

  20. תקנה 567 לתקנות התעבורה

  21. סעיף 48 לפקודת התעבורה

  22. סעיף 56 לפקודת התעבורה

  23. אי האטה לפני מעבר חצייה

  24. הארכת מועד בתיקי תעבורה

  25. זיכוי לאחר ערעור תעבורה

  26. תקנה 169 לתקנות התעבורה

  27. תקנה 21 ג לתקנות התעבורה

  28. כניסה לכיכר - עבירת תנועה

  29. ערעור תעבורה ללא עורך דין

  30. תקנה 169ו' לתקנות התעבורה

  31. פניה שמאלה - תקנות התעבורה

  32. בדיקה שנתית של ממיר קטליטי

  33. האטה לפני פקק - שמירת מרחק

  34. אזהרה לא לעבור עבירות תנועה

  35. אי ידיעה על מועד דיון תעבורה

  36. ביצוע פניית פרסה שלא בזהירות

  37. הארכת מועד הגשת ערעור תעבורה

  38. עונש לא מרתיע בעבירות תעבורה

  39. דחיית ערעור תעבורה על גזר דין

  40. ערעור על חומרת גזר דין תעבורה

  41. הרשעת עורך דין בעבירות תעבורה

  42. פניה ימינה בכיכר מהנתיב השמאלי

  43. פסיקת הוצאות בגין זיכוי תעבורה

  44. ערעור על הרשעה בבית משפט לתעבורה

  45. הארכת מועד להישפט בעבירות תעבורה

  46. קנס בשל עבירת תעבורה של ברירת משפט

  47. זימון למשפט תעבורה ללא אישור מסירה

  48. ערעור על חומרת העונש בעבירות תעבורה

  49. תקנה 49 לתקנות התעבורה - שמירת מרחק

  50. הארכת מועד להישפט בבית משפט לתעבורה

  51. עבר תעבורתי כשיקול בערעור על גזר דין

  52. אי ייצוג ע''י עורך דין בעבירות תעבורה

  53. הצעת חוק לתיקוני ענישה בעבירות תעבורה

  54. קבלת ערעור המדינה על זיכוי בעבירת תעבורה

  55. הארכת מועד להגשת ערעור על גזר דין תעבורה

  56. פניה שמאלה - סעיף 43 (א) (3) לתקנות התעבורה

  57. ערעור על גזר דין בית משפט לתעבורה תל אביב

  58. צו מס בולים (תשלום אגרות תעבורה בבולים), תש"ם-1980

  59. התאונה התרחשה בתוך מעגל תנועה שהיו בו שני נתיבי נסיעה

  60. קביעת בית המשפט לתעבורה בהכרעת הדין המרשיעה מהווה ראיה

  61. תקנות התעבורה (הגשת צילומים לבית המשפט), התשנ''ז-1997

  62. חוק שיפוט בענייני תעבורה (תשדיר - הוראת שעה), התשס"ט-2009

  63. כתב אישום בעבירות סטייה שלא בבטחה, בניגוד לתקנה 41 לתקנות התעבורה

  64. כתב אישום על קיפוח זכות עוברי דרך - עבירה לפי תקנה 21(ב)(1) לתקנות התעבורה

  65. כללי השפיטה (סדרי העבודה של הועדה לבחירת שופטים - שופט תעבורה), התשמ"ז-1986

  66. תקנה 40(א) - לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון

  67. סעיף 44 (א) לתקנות התעבורה - לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי

  68. תקנות התעבורה (סדרי הדין בבקשות לפי סעיף 57 לפקודת התעבורה וערעור על החלטות בהן), תש''ם-1980

  69. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון