פיטורי עורך דין לאחר דיון בבית משפט

הנתבע טען כי עם סיום הדיון ביקש להודיע כי הוא מפטר את עורך הדין שלו, אך לא עלה בידו לעשות כן, לטענתו כיוון שהשופט לא נוכח באולם הדיונים. להלן החלטה בנושא פיטורי עורך דין לאחר דיון בבית משפט: החלטה הנתבע ערב כלפי התובע בערבות אוטונומית לחובם של החייבים עבור הלוואה בסך 20,000 ₪. בהחלטת כב' השופטת ח.וינבאום וולצקי מיום 4.11.2004 ניתנה לנתבע הרשות להתגונן בטענה אחת בלבד - בנוגע לטענה כי הבנק לא טרח במשך כל שנות ערבותו להלוואה ליידעו כי החייבים העיקריים מפגרים בתשלומי ההלוואה. דיון ההוכחות בתיק התקיים בפני ביום 20.9.05 . בתחילת הדיון ב"כ התובע ביקשה להוציא את הנתבע מאולם הדיונים. ב"כ הנתבע הביע את הסכמתו. ב"כ התובע אף ביקשה למחוק את הסעיפים 2-8 ו-15-18 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע. גם לבקשה זו ב"כ הנתבע הביע את הסכמתו. בבקשה דחופה לביטול החלטה והגשת סיכומים בכתב, אותה הגיש הנתבע, טען הנתבע כי לאור הסכמת בא כוחו להוצאתו מהדיון הוא לא יכול היה לעדכן את בא כוחו באשר לנקודות להבהרה, בא כוחו לא חקר אותו כלל ואף הסכים לסיכומים בע"פ. הנתבע טען כי עם סיום הדיון ביקש להודיע כי הוא מפטר את בא כוחו, אך לא עלה בידו לעשות כן, לטענתו כיוון שהשופט לא נוכח באולם הדיונים. עוד טען הנתבע, כי לאחר הדיון, לאחר שעיין בפרוטוקול, נודע לו כי עובדות מהותיות שהגיעו לידיעתו ימים אחדים לפני הדיון (ביום 16.9.05) לא הועלו ע"י בא כוחו בדיון. הנתבע פיטר את בא כוחו ופנה לבהמ"ש בבקשה שלעיל. אחת העובדות אשר לא הועלתה בדיון ע"י בא כוח של הנתבע, לטענתו, היא העובדה כי נודע לו כי ביום 14.9.05 התקיים דיון בתיק החייבת העיקרית לביטול פסק הדין נגדה (ת"א א. 53641/04). בדיון זה עדת התובע הודתה כי החייבת לא חתמה על טופס ההלוואה ולפיכך טען הנתבע כי לפחות חלק מן ההלוואה בגינה הוא ערב הנו "מזויף". בנוסף, הנתבע העלה טענות לגופו של הדיון, וטען כי נגרמו לו עוולות, כי לא היה בידו להביא את כל טענותיו, כי בא כוחו התרשל, לא התכונן לדיון כנדרש, הסכים לבקשות לא מקובלות ולא נכונות - וזאת לאחר שהציג עצמו בפני הנתבע כמומחה לתביעות בנקים. לאור טענותיו אלו - ביקש הנתבע דחייה במתן פסק הדין וביטול הסיכומים שניתנו בע"פ ורשות להגיש סיכומים בכתב. בתגובה לבקשת הנתבע, טענה ב"כ התובע כי הסעיפים שנמחקו נוגעים לנושאים בהם לא ניתנה רשות להגן ולפיכך הסכמת ב"כ הנתבע להורדת הסעיפים אינה מעלה ואינה מורידה, ואף ללא הסכמתו ההחלטה הייתה נתונה בידי בהמ"ש. לעניין הוצאת הנתבע מהדיון - טענה ב"כ התובע כי היות וניתנה רשות להתגונן לעניין שאלה יחידה - בנוגע להמצאת מכתבי התובע לנתבע, הרי שהיה חיוני כי הנתבע לא יהיה נוכח וזאת על מנת שלא יתפור את גרסתו לאחר שמיעת עדות התובע, ולכן היה חיוני להוציאו - וזאת למרות היותו בעל דין, ואף טענה כי ביהמ"ש יכול היה לקבל את בקשתה, אף אם ב"כ הנתבע היה מתנגד, ואם לא - העובדה כי הנתבע נוכח בעת עדות התובע - הייתה משפיעה על משקל עדותו. לעניין הסיכומים בע"פ טענה כי ב"כ הנתבע ביקש להגיש סיכומים בכתב - אולם ביהמ"ש הורה על הסיכומים בע"פ. ולעניין הטענה כי הנתבע התכוון להודיע לבית המשפט על כי הוא מפטר את בא כוחו, טענה כי היה באפשרותו לעשות כן שכן השופט נוכח בלשכתו. אשר לטענה בדבר המשפט בתיק של החייבת העיקרית, טענה ב"כ התובע כי אינו רלוונטי לדיון - שכן הרשות להגן ניתנה לטענה אחת ויחידה והיא בנוגע להמצאת התראות התובע. לעניין החקירה הנגדית - טענה ב"כ התובע כי טוב היה לו כלל לא הייתה נטענת וזאת לאור הסתירה שנתגלתה לעניין מגוריו בין דבריו של הנתבע בחקירתו בבקשת רשות להתגונן לבין חקירתו הראשית . זכותו של בעל הדין להיות נוכח בדיון בעניינו הנה זכות בסיסית שמקורה בכללי הצדק הבטעי. מאחוריה עומד הרעיון ליתן לכל בעל דין הזדמנות הוגנת להגיב על ראיות וטענות של הצד היריב ולנסות ולהפריכן ולכן ניהולו של הדיון בנוכחות צד אחד בלבד מהווה הפרה חמורה של כללי הצדק הטבעי ולנוכחות בעל הדין בדיון נודעת חשיבות בחשיפת האמת . (ראה: דבריו של כב' סגן הנשיא פנחס אסולין ב - אמ' (באר-שבע) 40/98 - היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית .תק-מש 99(1), 19 ) - סייג לעקרון פומביות המשפט נקבע ב - סעיף 69 (ב) חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "הסעיף") הקובע כי - (ב) בית משפט רשאי להרחיק אדם, שאינו בעל דין, מאולם בית המשפט בעת דיון, אם מצא, מטעמים שיירשמו, שנוכחות אותו אדם באולם תרתיע עד להעיד עדות חופשית או מלהעיד בכלל. בהתייחסו לסעיף, קבע כב' סגן הנשיא אסולין כי הסעיף אינו חל על בעל דין (ראה: לעיל, בעמ' 21), לפיכך, נוכחותו של בעל הדין בדיון המתנהל בעניינו הנה זכות מהותית, שאף בנסיבות קיצוניות אין המחוקק מצא לנכון להחריגה . לכן, הסכמתו של בא כוחו של הנתבע להוציאו מהדיון, לטענת הנתבע - בניגוד לדעתו ומבלי שניתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע את דבריו, מהווה פגיעה חמורה בזכותו הבסיסית של הנתבע, ויש בכך סטייה מנורמת התנהגות מקצועית מקובלת, אשר בעל מקצוע סביר לא היה נוהג כך. הפסיקה קבעה כי אי הפעלת מיומנות מקצועית סבירה תתפרש בהתאם לפרקטיקה המקובלת במקצוע עריכת הדין בקשר לעניין נשוא הטיפול (ראה: עו"ד יאיר בן דוד "הפרקליט והלקוח", בהצ' משפט מפתח, 1999). וכיצד מצפים מעורך דין סביר שינהג בנסיבות דומות, בהתאם לפרקטיקה המקובלת ? בנסיבות כגון אלו, היה על בא כוחו של הנתבע להתנגד להוצאת מרשו מהדיון ולעמוד על זכותו הבסיסית של מרשו! כך היה נוהג בא כוח סביר, ומשלא עשה כן ב"כ הנתבע - ניתן לקבוע, לכאורה, כי התרשל בייצוג מרשו. ויודגש, אין מדובר במקרה שבפניי בטעות בשיקול דעת, שכן, כפי שנקבע בפסיקה, החובה של עורך דין אינה שלא לטעות בשיקול דעתו, אלא לשקול כמיטב יכולתו וידיעתו (ראה: ע"א 735/75 רויטמן נ' עו"ד אדרת, פ"ד ל' (3) 75; וגם: ע"א 37/86, 58 לוי נ' שרמן, פ"ד מ"ד (4) 446, וכן: ע"א 4707/90 מיורקס נ' ברנוביץ, פ"ד מ"ז (1) 17). אלא , שבפסיקה נקבע כי נדרשת מעורך דין רמה סבירה של ידיעת החוק וההלכה, וכי יש חוקים שימושיים אותם עורך הדין חייב לדעת (ראה: לעיל - לוי נ' שרמן), ואני סבור כי ידיעת הפרוצדורה הנוגעת לניהול הליך ולזכויות הלקוח כלולה בהם! לכן, מקובלת עלי טענתו של הנתבע כי עורך דינו התרשל, לפחות לכאורה, אף אם מקומה של טענה זו להתברר בהליך ניפרד, בו רשאי הנתבע לתבוע את בא כוחו בגין התרשלותו בייצוג. החוק מתיר ביטול הליך כתוצאה מפגם שנפל בהליך רק במקרים מסוימים שנקבעו מפורשות בחוק, אשר אינם דומים בנסיבותיהם למקרה דנן, בו הנתבע מבקש לתקן את הפגם על דרך של ביטול הסיכומים בע"פ והגשת סיכומים בכתב במקומם. עם זאת, לעניין תיקון פגם בהליך נקבע בפסיקה כי - "הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין,כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי, המכוונת לתת לבעל דין, את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלימה. היא חייבת להישאר כך, גם כאשר קורת תקלה, או כשבעל דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל הדין האחר, ועל בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות..." (ראה: , ב - ע"א 189/66 ששון נ' קדמה פד"י כ(3), 477, 479). עוד נקבע בפסיקה כי גם אם נפל פגם בהליך, על בית המשפט לבחון באם מדובר בפגם היורד לשורש העניין שגורם לבטלות ההחלטה השיפוטית או שמא לא נגרם עיוות דין חמור, כתוצאה מהפגם ועל כן, ההחלטה שרירה וקיימת (ראה: ת"ת (נתניה) 6364/04 - מדינת ישראל נ' דינר אלון . תק-של 2005(2), 11814 ,עמ' 11816.). מנגד, עומד הכלל בדבר "שלוחו של אדם כמותו" וכל הסכמה של בא כוח בעל דין נחשבת כהסכמה של בעל הדין עצמו. מאחר ומבוקש ע"י הנתבע להגיש סכומים בכתב תחת אלו שניתנו בעל פה להבדיל מפתיחת הדיון מחדש, יש ללכת לקראת הנתבע ולהעתר לבקשתו זו. בנוגע לטענות הנתבע לגבי מחיקת חלק מהסעיפים בתצהירו, הרי שצודקת ב"כ התובע בטענתה כי הסעיפים שנמחקו נוגעים לטענות בהן לא ניתנה הרשות להגן ועל כן לא נגרם כל עיוות דין לנתבע. כמו כן, מקובלת עלי גם טענת ב"כ התובע לעניין התיק כנגד החייבת העיקרית היה די והותר זמן לקשור בין שני התיקים ואין מקום להתחיל בשלב בו נמצא התיק הנוכחי בהליכים אלה. סיכומו של דבר, הנני מקבל את בקשתו של הנתבע בנוגע לביטול הסיכומים בע"פ והגשת סיכומים בכתב. למען האיזון יש לאפשר לתובע להגיש סיכומים בכתב. אשר על כן התובע יגיש סיכומיו בכתב בתוך 10 ימים מקבלת החלטתי זו עם העתק ישירות לנתבע. הנתבע יגיש סיכומיו בכתב בתוך 10 ימים מקבלת סיכומי ב"כ התובע. הסיכומים לא יעלו על 3 עמודים במרווחים כפולים.עורך דיןדיוןפיטורים