מה הסיכויים לקבלת ערעור על דחיית בקשת רשות להתגונן ?

הלכה מושרשת היא כי די שיראה הנתבע שבידו הגנה אפשרית, ולו בדוחק, על מנת שתינתן לו רשות להתגונן, ובשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן אין בודקים האם יצליח הנתבע להוכיח את הגנתו, ואין בודקים את טיב ראיותיו (בג"צ 3349/05 מזדיקוב נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 19.5.2005)). עוד נפסק בנושא זה כי מטרתו של סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (טרם פורסם, 1.11.2004)). בית המשפט פסק כי בנסיבות העניין המערערים הראו הגנה אפשרית לכאורה, ויש, כאמור, לקבל את ערעורם גם מטעם זה. להלן פסק דין בנושא ערעור על דחיית בקשת רשות להתגונן: פסק-דין 1. זהו ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופט אליהו קידר) מיום 19.1.03 בת"א 79758/00 שחייב את המערערים, ביחד ולחוד, לשלם למשיב את מלוא סכום התביעה שהגיש נגדם בסך 212,687 ₪ (נכון ליום ההגשה, 7.8.00) וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד; וזאת, לאחר שדחה בקשת רשות להגן שהגישו. 2. הרקע (א) המשיב הגיש נגד המערערים תביעה בסדר-דין מקוצר וטען בה שהמערערים 1-2 (להלן: "הלקוחות") ניהלו אצלו חשבון החל משנת 1985 (להלן: "החשבון"). בחשבון נוצרה יתרת חובה גבוהה ולמרות פניות המשיב לא כיסו הלקוחות את יתרת החובה. בנוסף, העמיד המשיב לזכות הלקוחות הלוואה, לה ערבו מערערים 3-4 (להלן: "הערבים"). ההלוואה לא נפרעה, והמשיב הגיש תביעתו הן בגין יתרת החובה, הן בגין ההלוואה - כאשר הלקוחות נתבעו על-כל הסכומים (212,687 ₪) והערבים נתבעו רק עבור ההלוואה (85,040 ₪). הסכומים נכונים ליום הגשת התביעה. (ב) המערערים הגישו בקשת רשות להגן (בש"א 129422/01), שנתמכה בתצהירו של המערער מס' 1 (להלן: "המערער") וכן בחוות-דעת מומחה של מר סלימאן עלי סלימאן (להלן: "המומחה"). בתצהירו טען המערער שבמהלך התקופה שבה נוהל החשבון, עמד הוא ביתרת חובה, ולמרות זאת יעץ לו המשיב לפתוח תוכניות חסכון וקופות גמל, שהתשואה בהן הייתה נמוכה בהרבה ממחיר האשראי שקיבל מהמשיב. בכך נגרם לו נזק, שאותו כימת המומחה בסכום של 235,839 ₪, סכום העולה על חובם של הלקוחות על-פי הנטען בתביעה. (ג) הן המערער הן המומחה נחקרו בבית משפט קמא ביום 22.4.02, ולאחר מכן הוגשו סיכומי ב"כ הצדדים. סיכומי המערערים הוגשו ב-12.5.02 וסיכומי המשיב ביום 30.5.02. החלטת בית משפט קמא ניתנה, כאמור, ב-19.1.03. (ד) בין לבין, ביום 3.6.02, הגישו המערערים "בקשה דחופה להבאת ראיות נוספות" (בש"א 119064/02) (להלן: "הבקשה לראיות נוספות"). לבקשה זו הוגשה תשובת המשיב ביום 19.6.02 אך לא ניתנה בה כל החלטה של בית משפט קמא. 3. החלטת בית משפט קמא בדחותו את בקשת המערערים לרשות להתגונן, התבסס בית משפט קמא על העדר פירוט של נימוקי הבקשה, וקבע שלא צוין מתי נפתחו קופות הגמל ומתי נפדו. לא נאמר מי יעץ למערער, מה הייתה מסגרת האשראי באותה עת, מתי עמד החשבון ביתרת חובה חריגה, ומהם הסכומים שיש לקזז. נוסף על כך ציין בית משפט קמא שהמערער לא העלה בתצהירו טענה מפורשת של התניית שירות בשירות. 4. הטענות בערעור המערערים טוענים בערעורם: (א) בית משפט קמא התעלם מטענותיהם בדבר חוסר במסמכים והמצאה חלקית בלבד של מסמכים שהמציא להם המשיב, ודן בבקשת רשות להתגונן למרות טענתם זו. (ב) בית משפט קמא התעלם לחלוטין מהבקשה להגשת ראיות נוספות ולא נתן בה החלטה, הגם שהיה בהיעתרות לבקשה זו כדי לחזק את טענות ההגנה שלהם. (ג) נוסף על כך, דחה בית המשפט, שלא כדין, את טענתם בגין התניית שירות בשירות ובגין העמדת אשראי לטובת מימון השקעות בניירות ערך, ולא שת ליבו לאמור בחוות דעתו של המומחה, ללא כל הנמקה וללא כל הסבר. המשיב טוען בעיקרי הטיעון: (א) למערערים אין כל טענת הגנה. הם כשלו בחובת הפסיקה לפירוט מינימלי, הן באשר להתנהגותו של המשיב, הן באשר לנזקים הנטענים. (ב) טענת המערערים באשר למסמכים נגועה בחוסר תום-לב ומוטב היה לו לא נטענה. (ג) באשר לבקשה לראיות נוספות - היא ניסיון לאחז את עיני בית המשפט, היא הוגשה באיחור ניכר ואין בה דבר. 5. דיון והכרעה ערעור זה בדין יסודו. (א) בית משפט קמא לא נתן החלטה בבקשה לראיות נוספות שהגישו המערערים עוד ביום 3.6.02. בבקשה זו עתר המערער, בין היתר, להמציא מסמכים של חשבונותיו וקופות הגמל, ששועבדו לטובת המשיב, כדי להוכיח את טענתו שסכום של כ-40,000 ₪ שהיו בהם נפדו לטובת המשיב ושהמשיב העביר מחשבונותיו תשלומים לקופת הגמל שלא הגיעו אליהם. אמנם בית המשפט החליט בבקשה דומה קודמת (ר' פרוטוקול מיום 22.4.02 עמ' 5), אך הבקשה הנדונה הייתה בקשה אחרת שעל בית המשפט היה לדון בה. די בכך להביא לביטולו של פסק-הדין, שהרי הבקשה הוגשה ביוני 2002 וההחלטה הדוחה את בקשת הרשות להתגונן ניתנה רק בחודש ינואר 2003, למעלה מחצי שנה לאחר הגשת הבקשה להגשת ראיות נוספות, ולא הייתה כל מניעה ליתן החלטה בבקשה. (ב) זאת ועוד. המערערים העלו בבקשת הרשות להתגונן טענות בעניין נזקים שגרם להם המשיב, ואף צירפו חוות דעת מומחה שכימתה את שווי הנזקים שנגרמו לטענתם. גם אם לא ציינו באופן מדויק את כל פרטי ההתרחשויות (מתי נפתחו קופות הגמל ומתי נפדו, מי יעץ להם לפתוח ועוד), הצביעו הם על המועדים ועל הנושאים השונים, וכאמור, תמכו את התצהיר בחוות-דעת. בחקירות הנגדיות של המערער ושל המומחה לא קרסה ההגנה, ואפשר לומר שהמערערים הראו הגנה לכאורה, שדי בה למתן רשות להגן. (ג) הלכה מושרשת היא כי "די שיראה הנתבע שבידו הגנה אפשרית, ולו בדוחק, על מנת שתינתן לו רשות להתגונן, ובשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן אין בודקים האם יצליח הנתבע להוכיח את הגנתו, ואין בודקים את טיב ראיותיו" (בג"צ 3349/05 מזדיקוב נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 19.5.2005)). עוד נפסק בנושא זה: "מטרתו של סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (טרם פורסם, 1.11.2004)). אנו סבורים שבנסיבות העניין המערערים הראו הגנה אפשרית לכאורה, ויש, כאמור, לקבל את ערעורם גם מטעם זה. 6. סוף דבר מכל האמור לעיל, אנחנו מקבלים את הערעור ומבטלים את פסק הדין. ניתנת למערערים רשות להתגונן. התצהיר ישמש כתב הגנה. המשיב יחזיר למערערים כל סכום ששולם או חולט על חשבון פסק הדין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום או החילוט ועד ההשבה בפועל, וזאת תוך 30 יום מהיום. שכר טרחת עו"ד בערעור בסך 20,000 ₪ ומע"מ יחול על-פי התוצאות. הערבון להוצאות בערעור יוחזר למערערים. בקשת רשות להתגונןשאלות משפטיותערעור