עיכוב ביצוע פסק דין שניתן בהסכמה

להלן החלטה בנושא עיכוב ביצוע פסק דין שניתן בהסכמה: החלטה כללי 1. בפניי בקשה של המבקש לעיכוב ביצוע פס"ד - שניתן בהסכמתו - ללא כל תאריך יעד מוגדר לביצוע פסק הדין. רקע 2. מזה תקופה ארוכה, שיש במחלוקת בין המשיבה, בעלת הדירה ברח' התומר 4א, ירושלים (להלן - "הדירה"), לבין בנה, המבקש, אדם בגיר, שגילו כ-40 שנה, ואשר גר בעבר בדירה, ללא הסכמתה של המשיבה, והותיר בדירה חפצים, אשר מצויים, ברובם, בתוך שקיות ניילון גדולות, ומהווים מטרד קשה. 3. בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, הורה למבקש לפנות את החפצים הללו, כולל: את שקיות הניילון, מן הדירה, כאשר הצו האחרון מיום 30.10.07, ניתן על ידי כב' השופט בן ציון גרינברג. 4. המבקש פנה לבית משפט זה. במשך תקופה ארוכה, במסגרת הבר"ע והבש"א, גרם המבקש לדחיות דיונים, כדי לחפש לעצמו עורך דין. 5. קבעתי, כי על הצדדים להציע מועד לדיון, ולבסוף כאשר דבר זה לא בוצע, קבעתי בשני התיקים, בתקופת הפגרה. הדיון ביום 3.8.08 6. בדיון, שהתקיים ביום ב אב תשס"ח (3.8.08), יוצג המבקש (שגם נכח בדיון), על ידי שלושה עורכי דין: עו"ד בהירי (מטעם לשכת הסיוע המשפטי); עו"ד לשם (כידיד המשפחה ומטעם הרב סלונים); עו"ד ירדנה גילמן, אשר מסרה לבית משפט זה, כי מונתה כאפוטרופוס של המבקש (צו - לא ראיתי, ועד היום לא הומצא). 7. המשיבה (האם) נכחה בדיון, ביחד עם עורכת דינה, עו"ד יעל וקסמן. 8. המבקש, בפתח הדיון, הגיש נייר בכתב ידו, ובחתימתו, נושא תאריך 3.08.08, ובו כתב, בין היתר, "בהמלצת הרב סלונים אני מתחייב להוציא את כל רכושי מבית אימי תוך שבועיים, עד 17.8.08 בשעה 12:00, ואם לא אעשה כן, היא מוזמנת להוציאו החוצה ללא שום אחריות". 9. בעקבות מכתב זה ולאחריו, ניתנה על ידי ב"כ המבקש, עו"ד לשם, הצהרה ובקשה "כי יינתן תוקף של פסק דין להסכמת המבקש להוצאת החפצים עד ליום 17.8.08 בשעה 12:00" (עמ' 2, שורות 10-9 לפרוטוקול). 10. עו"ד נילמן, האפוטרופוסית של המבקש, הסכימה לרישא של המכתב, ואילו ביחס לסיפא, מסרה עו"ד נילמן, כי "אם המבקש לא יוציא את החפצים, אנו, כחברה אפוטרופסית שלו, נוכל להוציא את החפצים בעצמנו, יש לנו את האמצעים לכך" (שם, שורות 15-13). 11. ב"כ האם, המשיבה, הסכימה לצו, על פי הערותיה של עו"ד נילמן (עמ' 3, שורה 11). 12. המשיבה, הסכימה לצו, אך ביקשה כי יינתן צו נוסף, האוסר על המבקש להיכנס לבית, כי הוא גר במוסררה עם בן זוגו (שם, עמ' 3, שורות 19-16). לכך הסכימה עו"ד נילמן (שם, שורה 22). פסק הדין 13. לאור ההסכמות הנ"ל, ניתן על ידי פסק דין באותו יום (שם, עמ' 6-5): "1. על פי הסכמת הצדדים, יוצאו כל החפצים של המבקש מדירת המשיבה ברח' התומר 4א' ירושלים. 2. בשלב ראשון, המבקש עצמו יוציא את החפצים לא יאוחר מיום 17.8.08 שעה 12:00. 3. אם לא יוציא המבקש את החפצים בעצמו, כי אז חברת ירדנה נילמן, שהיא האפוטרופוס של המבקש, תוציא את החפצים לא יאוחר מיום 19.8.08 שעה 16:00. 4. לאור האמור לעיל נדחה הבר"ע ונדחה הבש"א. 5. אין באמור בפסק דין כדי לגרוע מכל טענה של מי מהצדדים לעניין מינוי האפוטרופוס או ביטול מינוי האפוטרופוס, וכן לגבי הימצאו של המבקש בדירת המשיבה. לגבי כל הנושאים הללו, המצב המשפטי כפי שהיה ערב פסק דין זה נשאר בעינו. כל צד הרוצה לשנות את המצב המשפטי, יפנה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, אשר יכריע בעניין במסגרת סמכויותיו. 6. לאור העובדה כי הצדדים הגיעו להסדר האמור באווירה של הסכמה, ולא הייתה כל בקשה לקביעת שכ"ט עו"ד, אני קובע כי כל צד ישא בהוצאותיו ובשכר טרחת עורך דינו". טענות הצדדים בבקשה 14. ב"כ המבקש, עו"ד לשם, מבקש בבקשתו, מיום 17.8.08, כאמור, להאריך את המועד למרשו לבצע את פסק הדין. הטעם לכך, לדברי ב"כ המבקש, הוא כפול: הסכמת המשיבה; הקושי של המבקש למצוא מימון לאחסון החפצים. לדברי עו"ד לשם, לאפוטרופסית של המבקש, עו"ד נילמן, אין סמכות או מימון לעניין. עו"ד לשם, לא הציע בבקשה כל תאריך לביצוע פסק הדין. 15. עו"ד יעל וקסמן, המייצגת את המשיבה מטעם "יד-ריבה", עמותה לסיוע משפטי לקשיש, בתגובתה מיום 18.8.08, הודיעה כי היא מתנגדת לבקשה. ובנוסף לכך, אומרת ב"כ המשיבה בתגובתה, כי אין אמת בטענת המבקש, כאילו המשיבה הסכימה לדחיית הביצוע. נהפוך הוא, ב"כ המשיבה מדגישה את הסבל של המשיבה, סבל נפשי וגופני, עקב שקיות הזבל, אשר גורמות לטינופת, חרקים וריח מבאיש. 16. ביום 20.8.08, הוגשה על ידי עו"ד וקסמן, בקשה דחופה למתן החלטה, בה היא חוזרת על הנימוקים בהתנגדות, וביקשה כי בית משפט לא ישמש כלי למשחקיו של המבקש. 17. עו"ד בהירי, המייצג את המבקש מטעם לשכת הסיוע המשפטי, לא הגיב לבקשה, ולא ברור לי אם הוא קיבל מינוי מטעם לשכת הסיוע המשפטי לטפל בבקשה. 18. עו"ד ירדנה נולמן, שהיא - על פי הצהרתה - אפוטרופסית של המבקש, לא מסרה לבית המשפט עמדה כלשהי. דיון והכרעה 19. לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובבקשה למתן החלטה, הגעתי למסקנה כי הדין עם המשיבה. 20. קשה להימלט מן התחושה, כי המבקש סבור כאילו הכול בעולם מותר לו, שהרשות נתונה בידו לעשות כחפצו, ואין עליו מורא של בית משפט או של צו שיפוטי כלשהו, בין של בית משפט לענייני משפחה, ובין של בית המשפט המחוזי. 21. אינני רואה כל הצדקה להמשיך את הסבל של המשיבה, שזכתה בדינה. 22. חמור בעיניי, כי המבקש טוען טענות עובדתיות, כאילו אימו הסכימה לדחיית ביצוע של פסק דין זה, כאשר האם מכחישה זו בתוקף. 23. אינני דן בשאלה הטכנית-משפטית, האם עו"ד לשם רשאי בכלל לייצג את המבקש, כאשר עו"ד נולמן היא אפוטרופוסית של המבקש. 24. מאחר ובהליך הקודם, לא חייבתי את המבקש בהוצאות משפט, הפעם אעשה כן. 25. על אף הפגרה, ראיתי לנכון, לטפל בתיק זה, גם מעבר לשבוע התורנות שלי, וזאת, כחלק ממשימת בית המשפט לשמור על שלטון החוק, ולדאוג לכך כי צווים יקויימו. 26. לפיכך, אני מחליט בזה כדלקמן: א. הבקשה להארכת מועד לביצוע פסק דין, שהוגשה על ידי עו"ד לשם - נדחית. ב. המשיבה רשאית לפעול על פי פסק הדין, ולעשות את כל הדרוש, על פי הדין, לביצועו. ג. המבקש ישא אישית בהוצאת המשיבה בסך של 1,000 ₪ בתוספת מ.ע.מ כדין. ד. אין באמור לעיל, כדי לגרוע מזכות המשיבה לפנות פעם נוספת לבית משפט בבקשה לביזיון בית משפט, ועל פי הפסיקה, פנייה כזאת, תיעשה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים.ביצוע פסק דיןעיכוב ביצוע