עיכוב ביצוע פסק דין עד להערכה בערעור

הכלל, לפיו אין לעכב ביצוע פסק דין, חל ביתר שאת כאשר מדובר בפסק דין כספי, שכן, ההנחה לגבי חיובים כספיים היא, כי ניתן להחזיר את המצב לקדמותו באמצעות השבה, באם הערעור יתקבל לאחר מימוש פסק הדין (לעניין זה ר' ע"א 11909/04 כלל חב' לביטוח בע"מ נ' חסין ואח' (לא פורסם) וכן ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין נ' שובל שיווק בע"מ, פ"ד נו(4) 178). כן נפסק, כי נטל השכנוע מוטל על המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין (ר' ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב ואח' פ"ד נ(1) 688) וכן ע"א 6626/96, בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה, פ"ד נ(5) 403). להלן החלטה בנושא עיכוב ביצוע פסק דין עד להערכה בערעור: החלטה 1. בפניי שתי בקשות אשר הגישו הנתבעים בתביעה העיקרית לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בתביעה (להלן: "פסק הדין"), וזאת עד להכרעה בערעורים אשר הגישו לבית המשפט המחוזי על פסק הדין. בהתאם לפסק הדין התקבלה התביעה ובחלק האופירטיבי שבו נקבע כדלקמן: א. ההסכם מיום 15.3.00 (להלן: "ההסכם") לפיו רכש המשיב מהמבקש בתיק בש"א 1245/07, מר מוחמד דראושה (להלן: "המבקש"), רכב מסוג מזדה (להלן: "הרכב") - מבוטל. ב. המבקש יחזיר למשיב את התמורה אשר קיבל עבור הרכב בהתאם להסכם בסך של 69,000 ש"ח ליום 15.3.00 וכן ישלם לו הוצאות בסך של 1,759 ₪, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ עליו. ג. עם פרעון כל הסכומים, כאמור לעיל, יעמיד המשיב לרשות המבקש את הרכב והוא יהא רשאי ליטול אותו לידיו. ד. המבקשת בתיק בש"א 1999/07, טכנו טסט שירותי רכב בע"מ (להלן: "המבקשת") תשלם למשיב 30% מהסכומים כמפורט בס"ק ב' לעיל, למעט שכ"ט עו"ד אשר הועמד על סך של 6,000 ₪ בתוספת מע''מ עליו. 2. לטענת המבקשים בשתי הבקשות, במקרה דנן מתקיימים התנאים הקבועים בהלכה הפסוקה לעניין עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, שכן, יש להם סיכויים טובים לזכות בערעורים אשר הגישו על פסק הדין וכן קיים קושי להחזיר את המצב לקדמותו באם פסק הדין ימומש והערעורים יתקבלו. 3. המשיב הגיש תגובתו לשתי הבקשות ולאחר שעיינתי ושקלתי מכלול טענות הצדדים, ניתנת להלן החלטתי. 4. הנחת היסוד בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין היא, כי צד אשר זכה בדינו זכאי ליהנות, ללא דיחוי, מפרי זכייתו. כלל זה מעוגן בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לפיה, הגשת ערעור על פסק הדין לא תעכב את ביצועו (ר' בג"צ 5580/98 סופר נ' שר העבודה והרווחה, פ"ד נד(4) 319). ניתן לסטות מהכלל האמור לעיל במקרים חריגים ולהורות על עיכוב ביצוע פסק דין עד להכרעה בערעור, וזאת בהתקיים שני תנאים: ראשית - לערעור אשר הוגש על פסק הדין סיכויים טובים להתקבל, שנית - באם המבקש יזכה בערעור לאחר מימוש פסק הדין, לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו (ר' בש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב פ"ד מג(1) 334, 335). הכלל, לפיו אין לעכב ביצוע פסק דין, חל ביתר שאת כאשר מדובר בפסק דין כספי, שכן, ההנחה לגבי חיובים כספיים היא, כי ניתן להחזיר את המצב לקדמותו באמצעות השבה, באם הערעור יתקבל לאחר מימוש פסק הדין (לעניין זה ר' ע"א 11909/04 כלל חב' לביטוח בע"מ נ' חסין ואח' (לא פורסם) וכן ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין נ' שובל שיווק בע"מ, פ"ד נו(4) 178). כן נפסק, כי נטל השכנוע מוטל על המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין (ר' ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב ואח' פ"ד נ(1) 688) וכן ע"א 6626/96, בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה, פ"ד נ(5) 403). מן הכלל אל הפרט. 5. באשר לסיכויי הערעור להתקבל, לא מצאתי להרחיב את הדיבור, שכן, עמדת בית משפט לגוף העניין מפורטת בפסק הדין. על אף זאת אעיר, כי התוצאה אליה הגעתי בפסק הדין מבוססת על קביעת ממצאים עובדתיים כעולה מחומר הראיות והעדויות שהיו בפניי והתרשמותי מאותם עדים, עניינים אשר אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם (לעניין זה ר' ע''א 583/93 מדינת ישראל נ. טחנת קמח שלום בע''מ, פ''ד נ(4) 536, 545 מול האותיות א'-ב' וכן ע''א 634/86 פליבן ואח' נ. עבדאלסלאם ואח', פ''ד מג(2) 603, 607 מול האות א') . 6. באשר לתנאי השני, הקושי להחזיר את המצב לקדמותו באם פסק הדין ימומש והערעור יתקבל, המבקש טען, כי לאור הזמן אשר עבר ממועד חתימת ההסכם ועד למתן פסק הדין, כשש שנים, ואשר במהלכם הרכב היה מושבת, שוויו אינו כפי שהיה במועד חתימת ההסכם, ועל-כן ''השבת הרכב למבקש אין בו די כדי להיפרע מהמשיב, אם יזכה המבקש בערעורו''. כמו כן, למעט ידיעה כללית כי בתקופה הנ''ל הרכב היה בידי המשיב, אין לדעת היכן הוא נמצא. בנסיבות העניין, כך לטענת המבקש, קיים קושי בהחזרת המצב לקדמותו באם פסק הדין ימומש והערעור יתקבל. טענות המבקש לעיל אינן ממין העניין ואינן רלוונטיות למבחן החזרת המצב לקדמותו, שכן, השאלה הנשאלת היא, באם יוכל המבקש להיפרע מהמשיב את הסכומים אשר נפסקו לחובתו במסגרת פסק הדין, היה ויזכה בערעור לאחר מימוש פסק הדין על ידי המשיב והרי לעניין זה לא הועלתה כל טענה מפי המבקש. לא זאת אלא זאת, לאור הממצאים המפורטים בפסק הדין, ממילא לא היתה כל כוונה לחוס על המבקש ולהבטיח כי יקבל חזרה לידיו רכב באותו שווי כפי שהיה במועד חתימת ההסכם, אלא את הרכב נשוא התביעה, זאת ותו לא. על-כן, שווי הרכב כיום יחסית לשוויו במועד חתימת ההסכם, אינו מעלה ואינו מוריד לעניין התוצאה אליה הגעתי. 7. לטענת המבקשת המשיב הוא אדם פרטי ולא מוסד המבוסס כלכלית ובהתאם לאמור בסעיף 35 לתצהיר עדותו הראשית, הוא נטל הלוואות על מנת לממן רכישת רכב אחר במקום הרכב נשוא התביעה. טענות המבקשת לעיל אינן משכנעות בעיני. העובדה כי בעל דין הוא אדם פרטי ולא מוסד כלכלי, אין בה, כשלעצמה, ללמד על אפשרות החזרת המצב לקדמותו באם פסק הדין ימומש והערעור יתקבל. יתירה מכך, המשיב הוא רופא במקצועו המועסק בקופת חולים ולא הובאה כל ראייה באשר למצבו הכלכלי על מנת לתמוך בטענה לעניין הקושי להחזרת המצב לקדמותו. באשר לתצהיר עדותו הראשית של המשיב אליו מפנה המבקשת, התצהיר נחתם ביום 27.8.02, לפני כחמש שנים, ואין בו כדי להעיד על מצבו הכלכלי של המשיב כיום. חמור מכך, המבקשת מצטטת את האמור בסעיף 35 לתצהיר המשיב באופן חלקי בלבד, שכן, בהמשך הסעיף נאמר מפורשות כי הוא החזיר את ההלוואות אשר נטל. 8. ויודגש, על אף כי פסק הדין כולל סעד הצהרתי בדבר ביטול ההסכם, עסקינן בפסק דין כספי וככזה, כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, על בית המשפט לדקדק שבעתיים בבואו להורות על עיכוב ביצועו. 9. לסיכום, לא שוכנעתי כי במקרה דנן מתקיימים התנאים אשר נקבעו בהלכה הפסוקה לעניין עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעורים אשר הגישו המבקשים עליו, ובהתאם לכך אני דוחה את שתי הבקשות לעיכוב ביצוע פסק הדין. כל אחד מהמבקשים ישלם למשיב הוצאות הבקשה בסך של 1,200 ש"ח בתוספת מע"מ עליו וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.ביצוע פסק דיןעיכוב ביצועערעור