המבקש סילוק על הסף של ערעור שכנגד טען כי כל הסעדים שביקשה המשיבה כנגד המבקש, נעשו במסגרת הערעור שכנגד ומבלי שהמשיבה פתחה בהליך נפרד ועצמאי כנגדו, ועל כן יש לסלק את הערעור שכנגד שכן הוגש שלא כדין. להלן החלטה בנושא בקשת סילוק על הסף של ערעור שכנגד: החלטה בקשה להורות על סילוקו על הסף של כתב ערעור שכנגד שהגישה המשיבה כנגד המבקש, בהתאם לתקנות 100 - 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"). העובדות הדרושות לעניין המשיבה הגישה תביעה בבית משפט קמא כנגד חברת לומיר אחזקות בע"מ (להלן: "לומיר"), המבקש וחברת וירבאל טכנולוגיות בע"מ, זאת לאחר שלומיר הפרה חוזה שכירות עליו חתם המבקש עבורה. לומיר כשוכרת שילמה את דמי השכירות הראשונים ואף חתמה על חוזה ניהול. במסגרת כתב התביעה לומיר כפרה בחבותה וטענה כי וירבאל, היא השוכרת. במסגרת פסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת גבע התקבלה התביעה ברובה, תוך שבית המשפט קבע כי לומיר הינה השוכרת , ולא הוחל סעיף 7 לחוק השליחות, ומטעם זה נדחתה התביעה כנגד המבקש. כנגד פסק דינו של בית משפט קמא הוגש הערעור בתיק העיקרי. המבקש, בנו של בעל השליטה בלומיר ודירקטור בחברת לומיר השקעות בע"מ, הוגדר במסגרת הערעור העיקרי כמשיב פורמלי בלבד, זאת מכיוון שהוראות תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי מחייבות לעשות כן, על אף שלומיר לא ביקשה דבר בעניינו. במסגרת הערעור טענה לומיר כי היא אינה השוכרת. לאור טיעון זה, המשיבה הגישה במסגרת תיק הערעור העיקרי, ערעור שכנגד במסגרתו כללה את המבקש כמשיב וביקשה כי בית המשפט יורה כי המבקש אחראי אישית, יחד ולחוד עם לומיר אחזקות בע"מ ווירבאל טכנולוגיות בע"מ למלוא החוב הפסוק. טענות המבקש טוען המבקש כי כל הסעדים שביקשה המשיבה כנגד המבקש, נעשו במסגרת הערעור שכנגד ומבלי שהמשיבה פתחה בהליך נפרד ועצמאי כנגדו, ועל כן יש לסלק את הערעור שכנגד שכן הוגש שלא כדין. עוד טוען המבקש, מבלי לגרוע מטענתו הראשונה, כי המשיבה לא הגישה במועד את עיקרי הטיעון מטעמה כאמור בתקנה 446 לתקנות סדר הדין האזרחי, ומשלא עשתה כן קודם לדיון שנקבע, הרי שגם מטעם זה יש להורות על סילוק הערעור שכנגד המבקש. טענות המשיבה באשר לטענתו השנייה של המבקש טוענת המשיבה כי במסגרת הודעתו מיום 8.2.06 חזר בו המבקש מטענת האיחור ועל כן פטורה המשיבה מלהתייחס לטענה זו. המשיבה טוענת כי המבקש הינו בעל דין מהותי שכן הוא שניהל את המשא ומתן עם המשיבה, והוא שחתום על תיקוני החוזה כמנהל בלומיר. הוא נתבע כאחראי באופן אישי בגין החוב ואם יתקבל הערעור של לומיר, אזי המסקנה המתבקשת בהתאם לפסק הדין היא כי המבקש יהיה אחראי בהתאם להנמקת פסק הדין. עוד נטען כי מלשון תקנות סדר הדין האזרחי לא עולה מניעה מלדון בערעור שכנגד. דיון דין הבקשה להידחות. הגדרות ערעור שכנגד מצויות בסימן ה' לפרק ל' של תקנות סדר הדין האזרחי, התקנה הפותחת סימן זה, היא תקנה 434, שזו לשונה: "היה בדעת המשיב לטעון בשעת הדיון בערעור שהחלטת בית המשפט בערכאה הקודמת טעונה שינוי, יגיש על כך הודעה לבית המשפט בפירוט נימוקים, תוך שלושים יום מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור...". ד"ר יואל זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 795-794 (1991), מתייחס לערעור שכנגדו בכותבו: "הרעיון המונח ביסוד סדר הדין של הערעור שכנגד הוא, שנתבע שהיה מוכן להשלים עם פסק הדין ולא ערער עליו, יוכל לחזור בו מכוונתו ולהשיג את ביטול החיוב, אם גמר אומר התובע ומצדו לא השלים עם פסק הדין והביא את הענין לפני דרגת הערעור. ניתן לומר, כי האפשרות להגיש ערעור שכנגד - במידה שניתן לתקוף את פסק הדין בדרך זו ... כמוה, למעשה, כהארכת המועד להשגה על פסק הדין; על פי תקנה 431 יכול המשיב להגיש ערעור שכנגד לאחר שעברו המועדים להגשת ערעור הקבועים בתקנה 397 ו-398, ועצם אפשרות זו, של ביטול פסק הדין לבקשת משיב שלא ערער, עשויה גם להרתיע בעל דין מלערער, ולמעט ריב, שכן המערער עומד בסכנה שבית המשפט שלערעור לא רק ידחה את ערעורו, אלא יטול ממנו את פירות נצחונו בדרגה הראשונה". וכן: "ערעור שכנגד דינו כדין ערעור רק לצורך אותו ענין שהוא נושא הערעור, ורק כלפי המערער עצמו, אך לא לצורך ענין אחר ושונה הימנו". מכתבי הטענות והמסמכים המצורפים עולה כי הצורך בערעור שכנגד נוצר לא כתוצאה מלשונו של פסק דינו של בית משפט קמא, אלא דווקא מלשון כתב הערעור. הערעור שכנגד, שנועד לשינויה של ההכרעה בפסק הדין שניתן בערכאה דלמטה, שונה מהודעת הערעור הרגילה, שניתן להפנותה כנגד כל שנפסק בבית משפט קמא, מבחינת התוצאה או מבחינת ההנמקה. הערעור שכנגד מקביל לערעור שכבר הוגש והוא יכול, אם כך, להיות מופנה רק נגד העילות המונחות ביסודו של הדיון במסגרת הערעור העיקרי. אין פירושו של דבר שהודעת הערעור יכולה לתקוף רק את הנושאים שהועלו בערעור העיקרי אלא יכול להיות מצב שהערעור שכנגד יתייחס לכל המונח ביסודו של הערעור ויש לו קשר לאותו עניין. (ראה לעניין זה בש"א 3868/90 יעד אלקטריק שירות וביצוע עבודות חשמל בע"מ נ' לה טלמכניק אלקטריק ס.א, פ"ד מה (1) 256). מצאתי כי המבקש הינו בעל דין מהותי, ולאור לשון הערעור העיקרי, מסכים אנוכי כי קיימת הצדקה לדון בחיוביו, הן לאור קביעות בית משפט קמא והן לאור מהותו של העניין העומד לפתחו של בית המשפט. אפילו אם המבקש הינו "משיב פורמלי" , רשאי הוא להגיש ערערו מטעמו, והוא מוגדר כבעל זכויות. תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי אינה מבחינה בין משיב רגיל ומשיב פורמלי, ולאור טענות הערעור, כמו גם מעובדות היחסים שבין הצדדים לו, הרי שמדובר בבעל דין מהותי שיושפע מתוצאות הערעור. בעת הכרעה בעניין זה על בית המשפט לשקול שיקולי צדק, שכן מחיקת הערעור שכנגד עשויה להביא לסירבול הליכים, אי צדק ובזבוז זמן שיפוטי. מכל המסמכים שהונחו לפתחו של בית המשפט מצטיירת תמונה לפיה הערעור והערעור שכנגד שניהם עוסקים במסכת עובדתית אחת. אשר על כן החלטתי לדחות את הבקשה, באופן שהערעור שכנגד, שהוגש על ידי המשיבה, יישאר על כנו. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בגין בקשה זו בסך -.5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.סילוק על הסףערעור שכנגדערעור