לשיטת המערער, אין לקשור בין סיכויי ההליך המשפטי לבין מצבו הכלכלי, ועל כן לא היה מקום לדחות בקשתו לתעודת זכאות מטעמי "חוסר סיכוי משפטי". במקרה דנן, בו מבקש המערער להשיג על החלטת כב' רשם בית המשפט העליון, לפיה לא מצא לנכון לחייב את הצדדים להשלים מסמכים בתיק שהטיפול בו הסתיים זה מכבר לטובת האפשרות שצד ג' יוכל לעיין בתיק במלואו, נראה כי סיכויי הערעור קלושים. משכך, בדין קבעה הלשכה כי המערער אינו זכאי למבוקש "מחוסר סיכוי משפטי. בית המשפט ציין כי תפקידה של הלשכה לסיוע משפטי הוא להעמיד ייצוג למי שידו אינה משגת לשכור שירותיו של עורך דין על-פי המבחנים שנקבעו בתקנות. המבחן לפיו קובעת הלשכה את זכאותו של פלוני לייצוג נסמכת על שני קריטריונים: כלכלי, במסגרתו בוחנת הלשכה את מצבו הכלכלי של המבקש (סעיף 3 לחוק הסיוע המשפטי, תשל"ב-1972; ומשפטי, במסגרתו בוחנת הלשכה את סיכויי ההליך (סעיף 4 לחוק). להלן פסק דין בנושא חוסר סיכוי משפטי זכאות לסיוע משפטי: פסק דין ערעור על החלטת הלשכה לסיוע משפטי למחוז תל-אביב והמרכז (להלן: "הלשכה" או "המשיבה") מיום 26.09.2005 לפיה נדחתה בקשת המערער בעניין תעודה לפטור מאגרה ומעירבון, בקשה להארכת מועד ואישור חתימה על תצהיר התומך בערעור. העובדות הרלוונטיות לענייננו הן כדלקמן: המערער קיבל אישור לעיין בתיק בג"ץ 4330/93. משמצא המערער כי חסרים בתיק מסמכים, הגיש בקשה לרשם בית המשפט העליון כי יורה לצדדים לשחזרם. בהחלטתו מיום 07.08.2005 דחה כב' רשם בית המשפט העליון את הבקשה בקבעו: "גם בשים לב לחשיבות פומביות הדיון וזכות העיון, אין להרחיב זכות זו עד כדי חיוב פוזיטיבי של צדדים להליך לשחזר מידע שחסר בתיק (שהוא משנת 1993), בייחוד שלא ברור כי בהם האשם להיעדרו מן התיק בחלוף זמן כה רב". המערער ביקש לערער על החלטת כבוד הרשם, ובמסגרת ערעורו זה ביקש להאריך את המועד להגשת הערעור וכן לפטרו מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. בעניין זה פנה המערער ללשכה. עו"ד הדסה פפר אבי-עד, בשם מנהלת הלשכה, עו"ד רבקה אדלר, דחתה בהחלטה מיום 26.09.2006 את בקשותיו "מחוסר סיכוי משפטי", וכן ציינה כי: "היות והתצהיר מכפיש את משרד המשפטים, הלשכה לסיוע משפטי, מנהל בתי המשפט, מבקר המדינה ואח' לא אוכל לאשרו". בתאריך 29.09.2005 הגיש המערער את הערעור שבפני, וכן הגיש בקשה לפטור מאגרה ומעירבון (בש"א 21248/05). בהחלטתי מיום 07.10.2005 פטרתי את המערער מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. הערעור נקבע לדיון במעמד הצדדים ליום 01.12.2005. לבקשת המשיבה, נדחה מועד הדיון ליום 13.12.2005. בקשה נוספת שהגישה המשיבה בעניין זה נדחתה. ביום הדיון, שהתקיים בתאריך 13.12.2005, ביקש המערער כי טיעוני הצדדים יועלו על הכתב, ובהמשך להשלמת הטיעון יינתן פסק הדין. קיבלתי את בקשתו והוריתי כי ישלים את טיעוניו בתוך 20 יום, ובהמשך לכך יינתן פסק הדין ביום 01.02.2006. בתאריך 20.12.2005, הגיש המערער "בקשה לקביעת מועד קדם ערעור". בהחלטתי מיום 28.12.2005 דחיתי את הבקשה, אך אפשרתי למערער להשלים את טיעוניו עד לתאריך 20.01.2006. בתאריך 03.01.2006 הגיש המערער "בקשה לפסילת השופטת" (בש"א 1277/06). בהחלטתי מיום 18.01.2006 דחיתי את הבקשה וביטלתי את המועד שנקבע לשימוע פסק הדין על מנת לאפשר למערער להגיש ערעור על החלטתי זו. כמו כן, הוריתי כי התיק יובא בפני ביום 30.04.2006 לצורך מעקב. בהמשך להחלטתי זו, הובא התיק בפני. משחלף המועד ומשלא נמצאה בתיק בית המשפט כל הודעה, התריתי במערער, בהחלטתי מיום 01.05.2006, כי אם לא יודיע כיצד בכוונתו להמשיך בניהול ההליך אורה על מחיקת הערעור מחוסר מעש. בתאריך 20.06.2006 מסר המערער הודעה. המערער לא ציין בהודעתו זו כי ניתנה החלטה הפוסלת אותי מלדון בעניינו. נוכח השתלשלות העניינים המפורטת לעיל, ונוכח העובדה שהמערער השלים טיעוניו עוד ביום 02.02.2006, הרי שאין מניעה ליתן פסק-דין. דין הערעור להידחות. מעיקרי הטיעון שהגיש המערער עולה כי אינו מעוניין בקבלת סיוע משפטי מהמשיבה, אלא כל בקשתו היא כי תנפיק לו תעודת זכאות לפטור מאגרה ומעירבון וכן תחתום על תצהיר, וזאת לצורך הליך שהוא מבקש לנהל בעצמו בבית המשפט העליון, שהינו ערעור על החלטתו של כב' רשם בית המשפט העליון מיום 07.08.2005. לשיטת המערער, אין לקשור בין סיכויי ההליך המשפטי לבין מצבו הכלכלי, ועל כן לא היה מקום לדחות בקשתו לתעודת זכאות מטעמי "חוסר סיכוי משפטי". לטענת המערער, ללא תעודת זכאות אין באפשרותו לנהל את ערעורו בבית המשפט העליון. עוד טוען המערער, כי הביקורת שהעלה בתצהירו מהווה ביקורת עניינית ולא מגיעה לכדי העלבה או הכפשה, ועל כן, לא היתה רשאית הלשכה לדחות את בקשתו לחתום על תצהיר. לא מצאתי ממש בטיעוניו של המערער. אף אם אהיה מוכנה לצאת מנקודת הנחה כי מצבו הכלכלי של המערער קשה במידה המצדיקה מתן תעודת זכאות, הרי שאין יסוד לטענת המערער כי ללא תעודה זו לא יהיה בידו לנהל את ערעורו על החלטת רשם בית המשפט העליון. המערער רשאי לפנות לבית המשפט העליון בבקשה מתאימה לפטור מאגרה ומעירבון, ולתמוך בקשתו זו במסמכים מתאימים אחרים המצביעים על מצבו הכלכלי. תעודת זכאות מאת הלשכה לסיוע משפטי אינה המסמך היחיד אשר יכול להעיד כי מצבו הכלכלי של המערער אינו מאפשר תשלום אגרה והפקדת עירבון. תפקידה של הלשכה לסיוע משפטי הוא להעמיד ייצוג למי שידו אינה משגת לשכור שירותיו של עורך דין על-פי המבחנים שנקבעו בתקנות. המבחן לפיו קובעת הלשכה את זכאותו של פלוני לייצוג נסמכת על שני קריטריונים: כלכלי, במסגרתו בוחנת הלשכה את מצבו הכלכלי של המבקש (סעיף 3 לחוק הסיוע המשפטי, תשל"ב-1972; להלן: "החוק"); ומשפטי, במסגרתו בוחנת הלשכה את סיכויי ההליך (סעיף 4 לחוק). במקרה דנן, בו מבקש המערער להשיג על החלטת כב' רשם בית המשפט העליון, לפיה לא מצא לנכון לחייב את הצדדים להשלים מסמכים בתיק שהטיפול בו הסתיים זה מכבר לטובת האפשרות שצד ג' יוכל לעיין בתיק במלואו, נראה כי סיכויי הערעור קלושים. משכך, בדין קבעה הלשכה כי המערער אינו זכאי למבוקש "מחוסר סיכוי משפטי". העובדה שהמערער אינו מבקש סיוע משפטי אלא מבקש רק אסמכתא בדבר זכאותו אין בה כדי לסייע למערער, נהפוך הוא. העובדה שמוסדות אחרים עושים שימוש באישור הלשכה גם לצרכים אחרים, אינה מטילה על הלשכה חובה להעניק תעודה למי שעניינו אינו מקנה לו זכות לייצוג, על מנת שיוכל להשתמש באישור למטרה אחרת. יתר על כן, בחינת מצבו הכלכלי של המערער מצריכה הקצאת משאבים, ואין אני סבורה כי יש לחייב את הלשכה להקצות משאבים לתכלית זו, שאין בה כל תוחלת: הן מן הטעם שמבקש מעוניין לייצג את עצמו ואינו מבקש להיעזר בשירותי הלשכה, והן מן הטעם שסיכויי ההליך המשפטי אותו הוא מבקש לנקוט הם קלושים. בדין מעדיפה הלשכה לסיוע משפטי להשתמש במשאביה לטובת קידום עניינם של בעלי דין הזקוקים לייצוג משפטי ממשי. באשר לטענתו של המערער לפיה הביקורת שהעלה בתצהירו מהווה ביקורת עניינית ולא מגיעה לכדי העלבה או הכפשה, הרי שאין בידי להסכים עם המערער. נוסח הערעור לבית המשפט העליון שאותו ביקש המערער לאשר באמצעות תצהיר כולל ביטויים החורגים מגדר הביקורת העניינית ועולים כדי העלבה והכפשה של ממש. לדוגמא, כותב המערער כי הוא: "נפגע מהתמשכות ההליכים בבג"צ זה מעבר לזמן הסביר. הדיון נקבע לשנת 94 ופסה"ד ניתן כעבור שנתיים וחצי מתאריך הדיון בבג"צ. פסה"ד ניתן כעבור זמן רב כנראה משיקולים זרים של השופטים לא היה שום הצדקה לסחבת במתן פסה"ד)." ובהמשך כותב המערער כי נמסר לו "שכבוד מנהל בתי המשפט השופט ב.אוקון כתב תשובה שיקרית למבקר המדינה", וממשיך וכותב המערער כך: "תגובה שיקרית שאף אם היא נכונה היא לא מצדיקה את אי טיפול הוועדה בנידון מאחר וחברי הוועדה נשיא בימ"ש עליון השופט אהרון ברק ושרי המשפטים (ליבאי, שטרית, צחי הנגבי, יוסי ביילין, טומי לפיד) מחובתם הפלילית והאתית והחוקית להביא את הענין לבירור ולדיון בוועדה. אך הם בחרו שלא לעשות זאת כנראה משיקולים זרים, ובנוסף מסרב מבקר המדינה והנהלת ביהמ"ש למסור למבקש את תצלום תשובת השופט ב. אוקון כנראה משיקולים זרים." ברי, כי טיעונים אלו חורגים מגדר הביקורת העניינית, והם מהווים העלבה והכפשה ממש. אשר על כן, לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת הלשכה עת דחתה את בקשת המבקש לחתום על תצהירו, הבא לאשר טיעונים אלו. לא למותר לציין, כי המערער נוהג להשתמש בלשון בוטה ומשולחת-רסן בכתבי בי-הדין שהוא מגיש, וזאת כעניין שבשגרה. כעולה מהודעת המערער מיום 20.06.2006, לאחרונה אף הורתה המזכירה הראשית של בית המשפט העליון שלא לקבל לרישום הליך שיזם המערער עקב סגנונו. אכן, לא יעלה על הדעת כי בעל-דין ישתמש בשפה בלתי הולמת בכתבי בי-דין, שכן הדבר פוגע הן בבעל הדין שכנגד והן בכבודו ובמעמדו של בית המשפט. במצב הדברים הרגיל, אינני מחייבת את המערערים כנגד החלטות הלשכה בהוצאות משפט, שכן מדובר באנשים קשי-יום. ברם, בעניינו של המערער נוכח סגנונו של הערעור, מצאתי לנכון לחרוג ממנהגי זה ולחייבו בהוצאות המשיבה בסך 1,000 ש"ח. הסכום ישולם לא יאוחר מיום 01.08.2006. ממועד זה ואילך יישא החיוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.סיוע משפטי