בית המשפט ציין כי אם משא ומתן מתנהל סמוך לתום תקופת ההתיישנות, אפשר לצפות מחברת הביטוח שתזהיר את המבוטח מהתיישנות תביעתו. שאלת המפתח היא האם התנהגות המבטחת מטעה את המבוטח לחשוב שתביעתו תידון באופן עייני. מבטחת המנהלת משא ומתן בתום לב ובאופן עניני במטרה להגיע לפשרה לא תיחשב כמי שמודה בזכותו של המבוטח; מבטחת מטעה את המבוטח לחשוב שתביעתו תידון באופן עייני ובכך מונעת ממנו להחליט כיצד לפעול לשם מימוש זכותו - לא תוכל לטעון לאחר מעשה שהתובענה התיישנה. לעניין זה די להטעיה בתום לב. אין לצפות מהמבוטח שיראה כי ההטעיה הייתה היודעין. להלן החלטה בנושא התיישנות במהלך משא ומתן עם חברת הביטוח: החלטה מונחת בפני בקשה למחיקת תביעה על הסף מחמת התיישנות. התובעת הגישה תביעה כספית בסדר דין מהיר בסך 14,076 ₪. עיקרה של התביעה הינה בדרישתה להחזר תשלומים, אותם שילמה למר דני סולומון (להלן: "מר דני"). מר דני עבד אצל התובעת. הוא נפגע בתאונת דרכים ביום 8/2/2000 אשר הוכרה על - ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. התובעת קיבלה החזר מהמוסד לביטוח לאומי, ומאחר ולא היה בו כדי לכסות את מלוא שכרו של העובד. משכך פנתה לנתבעת, אשר ביטחה את הרכב בה נהג מר דני, ביום 29/06/06 בדרישה להחזר תשלומים אשר שולמו לעובד. הנתבעת השיבה למכתב התובעת ביום 26/09/06 , תוך דרישה לקבלת מסמכים נוספים ותלושי שכר. הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות כיוון שתאונת הדרכים המדוברת התרחשה ביום 8/2/2000 ועד מועד הגשת התביעה 28/11/07 חלפו שמונה שנים, משכך, ולפי סעיף 5 לחוק ההתיישנות תשי"ח- 1958, התיישנה התביעה. התובעת איננה מתכחשת לעובדה כי התובענה הוגשה לאחר תום תקופת ההתיישנות, אך עם זאת לגישתה מקרה זה נופל לגדר סעיף 9 לחוק ההתיישנות הדן בהודעה בקיום זכות. בתאריך ה- 05/11/07 התקיים בפני דיון בו הרחיבו הצדדים את טענותיהם בעניין ההתיישנות. ב"כ התובעת טען כי נעשתה פנייה אל הנתבעת שבעה חודשים בטרם תחלוף תקופת ההתיישנות אולם, הנתבעת ביקשה מסמכים ובהם תלושי משכורת ואישורי המוסד לביטוח לאומי לוודא כי אכן ניתן תשלום. לגישת התובעת מהלך זה מצביע על כך כי לא הייתה מחלוקת לעניין החבות. במהלך הדיון הוחלט כי הצדדים יוכלו להגיש אסמכתאות מטעמם ולאחר מכן תינתן ההחלטה בעניין. דיון לגישת הנתבעת דין התביעה להידחות וזאת מאחר וחלפה תקופת ההתיישנות. בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה נ' הועדה המקומית, פ"ד נז (5)443 קובעת כב' השופטת פרוקצ'ה: "תכלית מוסד ההתיישנות היא לתחום גבולות של זמן להגשת תובענות תוך יצירת איזון בין אינטרס הנתבע הפוטנציאלי לאינטרס התובע הפוטנציאלי ושמירה על עניינו של הציבור (ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ [3], בעמ' 559-558). עניינו של התובע מחייב כי יינתן לו מרווח זמן מספיק להכין את תביעתו ולהגישה, ותינתן לו שהות במקרים מתאימים למצות אפשרות השגת הסדר מוסכם לפתרון המחלוקת מחוץ לכותלי בית-המשפט. עניינו של הנתבע מחייב כי משך התקופה שבה יהיה חשוף לסכנת תביעה יהיה מתוחם ומוגבל, ואין לצפות כי יידרש לשמור על ראיותיו לזמן בלתי מוגבל; האינטרס הציבורי מחייב מצד אחד, כי תינתן לתובע שהות לעשות לפתרון הסכסוך מחוץ למערכת השיפוט. מצד אחר, יש עניין ציבורי בקביעת תקופת התיישנות להגשת תביעות כדי שבתי-המשפט לא יעסקו בעניינים שעבר זמנם ויתמקדו בבירור בעיות השעה. ביסוד ההתיישנות איזון בין אינטרסים לגיטימיים של גורמים שונים, ותוצאת האיזון משתקפת בהסדרי ההתיישנות כפי שנקבעו בחוק." לדידי, אין לקבל את טענת ההתיישנות. המלומד ד"ר שחר ולר , בספרו "חוק חוזה הביטוח", מציין: "כאשר מתקיים דין ודברים בין הצדדים לאחר התרחשותו של מקרה הביטוח עשויה להיות חשיבות להוראת סעיף 9 הנ"ל. אכן, אין לייחס למבטחת הודאה בזכותו של המבוטח כשהיא דוחה באופן חד משמעי את תביעתו, אולם כאשר הדחייה אינה מפורשת יש לבחון אם ניתן לראות בתגובה כלשהי של המבטחת לפניות אליה משום הודאה בקיום זכות. המבוטח אינו חייב להצביע על הכרה מפורשת בזכותו: די בכך שיראה כי אדם סביר במצבו היה מסיק ממצגי המבטחת הכרה בחבותה. תחולתו של סעיף 9 תלויה אפוא בפירוש הנכון של מצגי המבטחת, בשים לב לנסיבות המקרה." (ש' ולר, חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981, כרך שני, 2007, עמ' 673). במצב בו הייתה מודיעה הנתבעת באופן ברור כי, אין היא מכירה בדרישתה של התובעת לקבלת כספים כלשהם, הייתה בידי התובעת האפשרות להגיש תביעתה לבית המשפט עוד בטרם תחלוף תקופת ההתיישנות. התובעת טוענת כי התנהגותה של הנתבעת גובל בחוסר תום לב, כשהוליכה אותה שולל במשך זמן אשר היה קריטי באשר לשאלת ההתיישנות. לגישת התובעת על הנתבעת כמבטחת מוטלות נורמות של תום לב והגינות מוגברות. לעניין זה ראה לע"א (ת"א) 1683/02, 1691/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יעקובי יגאל, שם נקבע: " בידי המבטח, כוח לא מבוטל ביחס למבוטח "מן השורה" ואשר על כן במצב מובנה זה של אי שיווין יש להחיל עליו נורמות התנהגות של תום לב והגינות אף מעבר לאדם סביר" וכך מציין המלומד שחר ולר בספרו הנ"ל: " אם משא ומתן מתנהל סמוך לתום תקופת ההתיישנות, אפשר לצפות מהמבטחת שתזהיר את המבוטח מהתיישנות תביעתו. שאלת המפתח היא האם התנהגות המבטחת מטעה את המבוטח לחשוב שתביעתו תידון באופן עייני. מבטחת המנהלת משא ומתן בתום לב ובאופן עניני במטרה להגיע לפשרה לא תיחשב כמי שמודה בזכותו של המבוטח; מבטחת מטעה את המבוטח לחשוב שתביעתו תידון באופן עייני ובכך מונעת ממנו להחליט כיצד לפעול לשם מימוש זכותו - לא תוכל לטעון לאחר מעשה שהתובענה התיישנה. לעניין זה די להטעיה בתום לב. אין לצפות מהמבוטח שיראה כי ההטעיה הייתה היודעין." (ש' ולר, חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981, כרך שני, 2007, עמ' 676-675). התובעת פנתה לנתבעת כשבעה חודשים בטרם תקופת ההתיישנות תחלוף, אך הנתבעת לא נאותה להודיע כי איננה מתכוונת כלל לשפותה. להיפך, היא ביקשה המצאת מסמכים שמעידים על גובה הנזק והפיצוי הצפוי. בנסיבות אלה פעלה הנתבעת לא כפי שצופה ממבטחת סבירה ובתום לב ובהתנהלותה יש משום הפרת הכלל של "בפני עיוור אל תשים מכשול" (ויקרא יט' 14) משכך, נראה שיש להפעיל את ס' 9 לחוק ולהאריך את תקופת ההתיישנות. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הבקשה והדיון בסך 1,800 ₪+מע"מ ללא קשר לתוצאות המשפט. הצעת בית המשפט: מבלי לנקוט עמדה מה תהיה התוצאה הסופית בתיק זה, לאחר שמיעת הראיות, אשר יכולה להביא כמובן לקבלת התביעה במלואה, או לחילופין - דחיית התביעה במלואה, אני רואה לנכון להציע לצדדים הסדר לסיום הסכסוך , בהתאם לסיכויים והסיכונים של הצדדים כפי שמשתקפים לבית המשפט על פי החומר שבתיק ובהילקח בחשבון את השיהוי שבהגשת התביעה, אשר הביא לנזק ראייתי לנתבעת. בית המשפט מציע שינתן פסק דין על דרך הפשרה לפי ס' 79א(א) לחוק בתי משפט ובו בית המשפט יפסוק בגבולות מינימום ומקסימום בין 3,600 ₪ לבין 9,000 ₪ ובכך יסתיימו כל טענות בסוג כלשהו בין הצדדים. עניין ההוצאות המשפטיות יושאר לשיקול דעת בית המשפט. הצדדים ישיבו להצעת בית המשפט בתוך 30 יום מקבלת ההחלטה . במידה והתגובה תהיה חיובית ניתן יהיה להוסיף נימוקים בכדי לשכנע את בית המשפט מה הוא הסכום המתאים לפסוק בגבולות דלעיל. בהעדר הסכמה מצד מי מהצדדים, תינתן החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית והתיק ייקבע בהקדם בפני להוכחות.חברת ביטוחפוליסההתיישנות תביעות ביטוחמשא ומתןהתיישנות