ברגיל בית המשפט לא יחייב תובע בהפקדת ערובה להוצאות נתבע, והדבר ייעשה רק במקרים נדירים אולם כאן מדובר בתובע תושב הארץ. תקנה 519 לתקנות מאפשרת חיוב במתן ערובה, הגם שאינה מתייחסת לתושב הארץ או לאזרח זר, ומעניקה שיקול דעת לבית המשפט. מכל מקום, מטרתה לאזן בין הצורך להבטיח את הוצאות הנתבע שהתביעה כנגדו נדחתה, לבין זכותו של בעל דין ליומו בבית המשפט. חיוב בערובה עלול לפגוע בזכות הקנין החוקתית של התובע על פי חוק היסוד. להלן החלטה בנושא הפקדת ערובה תושב חוץ: החלטה לפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיא י' צור) בבש"א 8821/05 וכן בש"א 8828/05 (א' 10189/05) מיום 9.1.06, לפיהן חוייבו המבקשים להגיש ייפוי כח מתוקן, נדון נושא ההתיישנות וכן חוייבו המבקשים להפקיד סך של 50,000 ₪ כערובה לתשלום הודאות המשיבים, אם תדחה התביעה העיקרית. הבקשה הצריכה תשובה, ובין היתר נדרשו המשיבים להתייחס לאפשרות שהבקשה תידון כאילו ניתנה הרשות (תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"). המשיבים הגישו תשובה. הרקע לבקשה המבקשים הגישו ביום 30.8.04 תביעה כנגד המשיבים למתן סעד הצהרתי בדבר ביטול הסכם מכר והשבה וכן סעדים נוספים, וזאת מטעמים שונים, ובין היתר כי הולכו שולל הן לגבי מהות הנכס והן לגבי שוויו. קודם להגשת התביעה הנ"ל הוגשה התביעה בבית משפט זה. במסגרת אותה התביעה הוגשה על ידי המשיבים בקשה דומה לחיוב בערובה להבטחת הוצאות הנתבעים. לאור העובדה שלמבקשים נכס בישראל (נשוא התובענה) נדחתה הבקשה, ביום 3.12.04. על החלטה זו של הרשם, לא הוגש ערעור. החלטת בית המשפט קמא בבקשה למחיקת התביעה על הסף מן הטעם שייפוי הכוח אינו תקין, טענת ההתיישנות, והעדר עילת תביעה, הסתמך בית המשפט על תגובה שניתנה בבקשה דומה, שהוגשה על ידי המבקשים, ולפיכך לא נדרשו המבקשים להגיב לבקשה נשוא העניין דנן. אשר לייפוי הכוח הורה בית המשפט קמא לתקנו עד ליום 1.2.06, ולא מצאתי מקום להתערב בקביעה זו. לענין ההתיישנות נקבע כי יש ליתן פרטים נוספים עד לתאריך הנ"ל, ואף בקביעה זו אין מקום להתערב. לענין מחיקת התביעה, בהעדר עילת תביעה, דחה בית המשפט קמא את הבקשה, אולם קבע כי יהא לכך השלכה לענין החיוב בערובה. לענין הבקשה לחיוב בערובה (בש"א 884/05) נקבע כי הנכס נשוא התביעה אינו יכול לשמש כערובה להוצאות, בית המשפט קבע לענין זה: " בהיות התובעים תושבי חו"ל והואיל והתביעה כנגד נתבע 4 זוהי תביעה לא חזקה, מוצדק הוא לחייב את התובעים בהפקדת ערובה". לפיכך חוייבו המבקשים בהפקדת ערובה בסך 50,000 ₪, וכן חוייבו בהוצאות משפט בסך 2,000 ₪ + מע"מ, לנתבע 4. טענות המבקשים החלטת בית המשפט קמא סותרת את ההחלטה של רשם בית המשפט המחוזי (כתוארו אז) השופט י' שפירא, שקבע כי אין מקום לחיוב בערובה, ודי בנכס כדי להבטיח גביית הוצאות אם וכאשר ייפסקו, וכי הנתבע 4 מושתק מלהעלותה שוב. יש לדעת המבקשים לבטל ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד ובהסתמך על תגובה בבקשה אחרת. יש לחייב במתן ערובה רק במקרים נדירים. טעה בית המשפט קמא בקובעו שהנכס נשוא התיק אינו יכול לשמש ערובה. (רע"א 4544/89) אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת, פ"ד מד(1) 647, 6509). עפ"י התקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי) התשנ"ט- 1968, פטור תושב זר מחיוב בערובה מחמת שאין לו מקום מגורים בישראל, אם הוא אזרח אחת המדינות החתומות על האמנה. משהגיע בית המשפט קמא למסקנה כי קיימת עילת תביעה כנגד נתבע 4 הרי שאין משמעות לכך שתביעה נגדו "אינה חזקה" כלשון בית המשפט. טענות משיב 4 התביעה הינה רופפת ואינה עומדת בדרישת תקנה 519 לתקנות. המבקשים לא מסרו את כתובתם, היותם תושבי חוץ אינה מספקת לענין תקנה 29 לתקנות בנושא אמנת האג, החלטת ביניים אינה מהווה מעשה בית דין (ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו (4) 505, 508). דיון החלטתי לקבל את הבקשה ולדון בה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. אכן, ברגיל בית המשפט לא יחייב תובע בהפקדת ערובה להוצאות נתבע, והדבר ייעשה רק במקרים נדירים (רע"א 8010/01 מימון נ' אלדן, תק - על 2002 (2), 1128), אולם כאן מדובר בתובע תושב הארץ. תקנה 519 לתקנות מאפשרת חיוב במתן ערובה, הגם שאינה מתייחסת לתושב הארץ או לאזרח זר, ומעניקה שיקול דעת לבית המשפט. מכל מקום, מטרתה לאזן בין הצורך להבטיח את הוצאות הנתבע שהתביעה כנגדו נדחתה, לבין זכותו של בעל דין ליומו בבית המשפט. חיוב בערובה עלול לפגוע בזכות הקנין החוקתית של התובע על פי חוק היסוד. (ראו ד"ר ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, 35; י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין, 901; רע"א 2808/00 שופר-סל בע"מ נ' ניב, פ"ד נד (2) 845, 847). יחד עם זאת, ותוך האיזון הנכון, כאמור לעיל, יש לבחון את טיב התביעה במטרה למנוע תביעת סרק. אמר על כך כב' השופט א' גרוניס ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' איברהים , פ"ד נ"ח (5), 865, בציינו: "הרציונל העומד בבסיס הסמכות להטיל ערובה הוא למנוע תביעות סרק ובעיקר להבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כשנראה שסיכויי התביעה נמוכים (ראו למשל, רע"א 8010/01 מימון נ' אלדן (לא פורסם); ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז(3) 846." (שם, פסקה 3) (להלן: "פרשת איברהים). אשר לתובע שהינו תושב זר, מציין כב' השופט א' גרוניס בפרשת איברהים הנ"ל, כדלקמן: "עם זאת, עובדת היות התובע תושב חוץ איננה הטעם היחיד להטלת חיוב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע (ראו, רע"א 6787/99 עאשור נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בית המשפט ישקול שיקולים רלוונטיים נוספים, וידון בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו (ראו, רע"א 6066/00 אעדילי נ' חב' סלקום ישראל בע"מ (לא פורסם)). לאור כל האמור לעיל, ברי כי שיקול דעתו של בית המשפט במסגרת תקנה 519(א) רחב הוא. במסגרת זו, על בית המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה - הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה, וכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי המשפט לשם הגנה על זכויות." (שם, פסקה 5). מן הכלל אל הפרט אכן במקרה דנן מדובר בתובעים תושבי חוץ, ואף אם נקבל את קביעת בית המשפט קמא כי התביעה נגד נתבע 4 "אינה חזקה", (אולם, כאמור, קבע כי קיימת עילת תביעה נגד נתבע 4) ומבלי להביע דעה על כך, הרי שאם התביעה נגד יתר הנתבעים תתקבל ותדחה כנגד נתבע 4, הרי שבמסגרת ההשבה, או חיובם בפיצוי כנתבע בתביעה, יוכל הנתבע 4 לגבות את הוצאותיו ככל שיפסקו. היה והתביעה כולה תדחה, הרי שהנכס קיים, ולא נשמעה טענה כלשהי בדבר שוויו או חוסר אפשרות לממשו. לפיכך אני סבור כי לאור העובדה שלתובעים נכס בארץ, שאינו מהווה את דירת מגוריהם, אין מקום לחייב התובעים במתן ערובה. יחד עם זאת, על מנת למנוע תקלה בעתיד, החלטה זו כפופה להצהרה שיתנו התובעים, כי לא יטענו בעתיד שאין לרדת על הנכס מן הטעם שאין יחס הולם בין ערך הנכס לבין גובה ההוצאות, אם וכאשר יושתו עליהם. לאור זאת מתייתר הדיון ביתר הטענות שהועלו על ידי המבקשים. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.ערובהתושב חוץ